פרשת תצוה באיזה בגדים יצא המלך אחשורוש למשתה שלו ? למה דווקא בגדי כהן גדול ? איזה בגדים היה לבורא עולם בזמן בריאת העולם ? מה הקשר לבגדי כהן גדול? האם מרדכי היה כהן גדול ? כמה בגדים לבש מרדכי ? מה לבש האדם הראשון לפני החטא ? מה ההבדל בן כותנות אור לעור ? מה המשמעות של יקר ? האם מלך סתם במגילה הוא הקב"ה ? מה מסמל לבישת בגדי כהן גדול על ידי מרדכי ? מי עוד לבש בגדי כהן גדול מחוץ לבית המקדש ? איך לבש מרדכי שעטנז ? מה גרם לזרש להבין שהמן ייפול לפני מרדכי ? האם מרדכי היא ראוי לגאולה כמו משה ? מה גרם לכך שלא יהיה גאולה ? מה הקשר ללימוד תורה ? עוזי גרודצינסקי ‏י'/אדר/תש"פ

בס"ד
פרשת תצוה
באיזה בגדים יצא המלך אחשורוש למשתה שלו ? למה דווקא בגדי כהן גדול ? איזה בגדים היה לבורא עולם בזמן בריאת העולם ? מה הקשר לבגדי כהן גדול? האם מרדכי היה כהן גדול ? כמה בגדים לבש מרדכי ? מה לבש האדם הראשון לפני החטא ? מה ההבדל בן כותנות אור לעור ? מה המשמעות של יקר ? האם מלך סתם במגילה  הוא הקב"ה ? מה מסמל לבישת בגדי כהן גדול על ידי מרדכי ? מי עוד לבש בגדי כהן גדול מחוץ לבית המקדש ? איך לבש מרדכי שעטנז ? מה גרם לזרש להבין שהמן ייפול לפני מרדכי ? האם מרדכי היא ראוי לגאולה כמו משה ? מה גרם לכך שלא יהיה גאולה ? מה הקשר ללימוד תורה ? עוזי גרודצינסקי ‏י'/אדר/תש"פ

לפני מספר שנים כתבתי מספר מאמרים למה מרדכי הוא ספק כהן גדול והיום כאשר אנחנו בפרשת תצוה שרובה מדברת על בגדי הכוהנים אני רוצה לחזור לנושא ולהמשיך את מהלך המחשבה הזאת . כל התחלת הנושא היה בגלל הפסוק

כתוב באסתר פרק א פסוק ד

(ד) בְּהַרְאֹת֗וֹ אֶת־עֹ֙שֶׁר֙ כְּב֣וֹד מַלְכוּת֔וֹ וְאֶ֨ת־יְקָ֔ר תִּפְאֶ֖רֶת גְּדוּלָּת֑וֹ יָמִ֣ים רַבִּ֔ים שְׁמוֹנִ֥ים וּמְאַ֖ת יֽוֹם:

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) אסתר פרק א פסוק ד

ואת יקר תפארת גדולתו. א"ר יוסי ב"ר חנינא מלמד שלבש בגדי כהונה, כתיב כאן תפארת גדולתו, וכתיב התם לכבוד ולתפארת

כלומר כבוד מלכותו של אחשורוש היה בלבישת מלבושי כהן גדול .

וכתוב בהמשך באסתר פרק ו פסוק ז - ח

(ז) וַיֹּ֥אמֶר הָמָ֖ן אֶל־הַמֶּ֑לֶךְ אִ֕ישׁ אֲשֶׁ֥ר הַמֶּ֖לֶךְ חָפֵ֥ץ בִּיקָרֽוֹ:

(ח) יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ:

ולמה המגילה צריכה להגיד אשר לבש המלך ? הרי זה מיותר ברור שבגדי מלכות זה בגדים שלבש המלך ולכן הגעתי למסקנה שצריך להגיד שמרדכי לבש את אותם בגדים שלבש אחשורוש במשתה שלו והם בגדי כהן גדול .

וצריך להבין מה גרם לכך שאחשורוש לבש בגדי כהן גדול ? מדוע זה מראה על כבוד המלכות שלו ?

אומר הילקוט שמעוני ישעיהו רמז תקו

וכנגדם לבש הקדוש ברוך הוא עשרה לבושים, הלבוש הראשון שלבש ביום בריאתו של עולם של הוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת, הלבוש השני שלבש הקדוש ברוך הוא ליפרע מאנשי דור המבול של גאות שנאמר ה' מלך גאות לבש הלבוש השלישי שלבש הקדוש ברוך הוא ליתן תורה לישראל של עוז שנאמר לבש ה' עוז התאזר, הלבוש הרביעי שלבש הקדוש ברוך הוא ליפרע ממלכות בבל של שלג שנאמר לבושיה כתלג חיור, הלבוש החמישי שלבש ליפרע ממלכות מדי של נקמה שנאמר וילבש בגדי נקם תלבושת ויעט כמעיל קנאה הרי תרי, והלבוש השביעי שלבש ליפרע ממלכות יון של צדקה היה שנאמר וילבש צדקה כשרין וכובע ישועה בראשו הרי תרי, הלבוש התשיעי שילבש הקדוש ברוך הוא ליפרע ממלכות רביעית היא אדום שנאמר מדוע אדום ללבושך, הלבוש העשירי שילבש הקדוש ברוך הוא ליפרע מגוג ומגוג הוא הדור שנאמר זה הדור בלבושו,

ואת הקשר בן העשרה מלבושים למרדכי עושה הבאר מים חיים בראשית פרשת נח

כידוע מכוונת פורים אשר נתגלה בצדקת הצדיק מרדכי הארת אור הזה ועל ידי זה ומרדכי יצא מלפני המלך (אסתר ח', ט"ו) מלכו של עולם מלך בלבוש מלכות תכלת וחור וגו' וחשיב שם עשרה לבושים עם אורה ושמחה כנודע כי אור הזה הוא אור החכמה הנשפעת מיו"ד שבשם הגדול הוי"ה וכשהשיג אור הזה נתלבש בעשרה לבושים נגד היו"ד הלז,

כלומר  אחשורוש רצה להראות שהוא שולט על כל העולם כולו ואומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף יא עמוד א

רב ושמואל, חד אמר: הודו בסוף העולם וכוש בסוף העולם, וחד אמר: הודו וכוש גבי הדדי הוו קיימי, כשם שמלך על הודו וכוש - כך מלך מסוף העולם ועד סופו.

אחשורוש משל על כל העולם כולו אבל הוא רצה להראות שזה שלטון אמיתי שמגיע מהקב"ה ולכן הוא לבש בגדי כהן גדול להראות לכולם שהוא שליט אמיתי ולא זמני שהשלטון שלו נובע מהשלטון בעליונים . וכך היה האדם הראשון לפני החטא לבוש בגד שנתן לו את השליטה על כל העולם

אומר פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת פקודי מאמר לבושי דקדשא אות קסח

ות"ח אדם הראשון וכו': ובוא וראה, אדם הראשון, כשהיה בגן עדן, היה מלובש בלבוש כעין של מעלה, והוא לבוש של אור עליון. כיון שנגרש מגן עדן, והיה נצרך לגוונין של עולם הזה, מה כתוב, ויעש ה' אלקים לאדם ולאשתו כתנות עור וילבישם. מתחלה היו כתנות אור, אור, של אור העליון ששימש בו בגן עדן.

כלומר האדם הראשון היה לבוש בגדים שהם כעין בגדיו של הקב"ה וזה היה כותנת אור ולא כותנות עור . רק לאחר החטא של האדם הראשון כותנות האור הפכו לכותנות עור . וכך הוא פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת ויקהל מאמר הצפרנים אות רעה

לבתר עבד ליה וכו': אח"כ עשה הקדוש ברוך הוא לאדם לבושים אחרים מעלי האלנות שבגן עדן. ואף על פי שכתוב, ויעש וגו' כתנות עור, אמנם בתורתו של ר' מאיר כתנות אור כתוב, והיינו מחמת שהיו מעלי אילנות שבג"ע, שהם אורות. כי מתחלה היו הלבושים של אדם מאחורים של הגן שלמעלה, שהוא המלכות דאצילות, דהיינו מהפרסא שלה (כנ"ל אות רע"ד) ועתה, לאחר החטא, היו מגן עדן הארץ, שבעולם עשיה, ויוצאים מן הגן. ואלו הלבושים, היו מעלים ריחות ובשמים של הגן, שהנפש מתישב בהם ושמח בהם. ז"ש, וירח את ריח בגדיו ויברכהו. כי נתישבו נפשו ורוחו של יצחק בריח ההוא.

ואנחנו רואים את הקשר בן בגדי כהן גדול לבין מה שכתוב במגילת אסתר כאן יש את יקר ובזוהר הקדוש יש את יקר

באסתר פרק ו פסוק ג

(ג) וַיֹּ֣אמֶר הַמֶּ֔לֶךְ מַֽה־נַּעֲשָׂ֞ה יְקָ֧ר וּגְדוּלָּ֛ה לְמָרְדֳּכַ֖י עַל־זֶ֑ה וַיֹּ֨אמְר֜וּ נַעֲרֵ֤י הַמֶּ֙לֶךְ֙ מְשָׁ֣רְתָ֔יו לֹא־ נַעֲשָׂ֥ה עִמּ֖וֹ דָּבָֽר:

וכך כותב הפירוש הסולם לזוהר - דברים האדרא זוטא קדישא מאמר זווג זו"ן הנקראים צדק ומשפט אות קא

באינון לבושין דיקר וכו': באלו לבושי כבוד, לבושי אמת, תקוני אמת, ומאורי אמת, נמצאים ב' מאורות, שהם תקון, כסא המלך, שהוא בינה, ונקראים צדק ומשפט. שהם ז"א הנקרא משפט, והמלכות הנקראת צדק. והם התחלה, ושלמות, בכל האמונה. כי צדק היא בהתחלה, וגילוי השלמות שבצדק, נקרא משפט, ובאלו מתעטרים כל הדינים שלמעלה ושלמטה. והכל סתום במשפט, שהוא ז"א. וצדק, שהוא מלכות, ניזון ממשפט הזה, שהוא ז"א. ולפעמים קוראים אותה, את המלכות, ומלכי צדק מלך שלם.

והזהר הקדוש מפרש שכל מקום במגילת אסתר שיש מלך סתם זה הקב"ה

הזהר הקדוש

אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, וַהֲרֵי מָצָאנוּ חֲצֵרִים שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (אסתר ה) וַתַּעֲמֹד בַּחֲצַר בֵּית הַמֶּלֶךְ הַפְּנִימִית נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ. וּבְכָל מָקוֹם הַמֶּלֶךְ סְתָם, זֶה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. וַתַּעֲמֹד, אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה. נֹכַח בֵּית הַמֶּלֶךְ, נֹכַח בֵּית הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁכָּל יִשְׂרָאֵל צְרִיכִים לְהִתְפַּלֵּל תְּפִלָּתָם לְשָׁם וְלִהְיוֹת נֹכַח בֵּית הַמִּקְדָּשׁ. מִי זוֹ כָּאן חָצֵר הַפְּנִימִית? וַדַּאי שְׁנַיִם הֵם חַצְרוֹת בֵּית ה'.

ולא רק שזה הקב"ה זה קודש הקדשים שבו יכולים לשמש רק כהן גדול . ולכן שכתוב

(ח) יָבִ֙יאוּ֙ לְב֣וּשׁ מַלְכ֔וּת אֲשֶׁ֥ר לָֽבַשׁ־בּ֖וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וְס֗וּס אֲשֶׁ֨ר רָכַ֤ב עָלָיו֙ הַמֶּ֔לֶךְ וַאֲשֶׁ֥ר נִתַּ֛ן כֶּ֥תֶר מַלְכ֖וּת בְּרֹאשֽׁוֹ:

צריך להגיד שמדובר בבגדי כהן גדול המשמש לפני המלך שהוא מלך מלכי המלכים  . וגם כאן יש מלך סתם ומלך סתם זה הקב"ה . ובגדי כהן גדול הם כמעין המלבושים של בורא עולם בבריאת העולם .

אסתר פרק ח פסוק טו - טז

(טו) וּמָרְדֳּכַ֞י יָצָ֣א׀ מִלִּפְנֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ בִּלְב֤וּשׁ מַלְכוּת֙ תְּכֵ֣לֶת וָח֔וּר וַעֲטֶ֤רֶת זָהָב֙ גְּדוֹלָ֔ה וְתַכְרִ֥יךְ בּ֖וּץ וְאַרְגָּמָ֑ן וְהָעִ֣יר שׁוּשָׁ֔ן צָהֲלָ֖ה וְשָׂמֵֽחָה:

(טז) לַיְּהוּדִ֕ים הָֽיְתָ֥ה אוֹרָ֖ה וְשִׂמְחָ֑ה וְשָׂשֹׂ֖ן וִיקָֽר:

והמעבר מבגדי כהן גדול על אחשורוש ללבישת בגדי כהן גדול על ידי מרדכי מסמל את הניצחון של עם ישראל על אחשורוש והמן בגדי כהן גדול מסמלים את השליח של הקב"ה שיכול להיכנס לפני ולפנים ולכפר על עם ישראל . וכמו שהקב"ה יש לו 10 מלבושים למרדכי היה 5 לבושים שהוא הלבוש שנפרעים ממלכות מדי ראה את הילקוט שמעוני  .

וכך כותב קדושת לוי בראשית פרשת ויגש

לכולם נתן לאיש וכו', לבנימין וכו' וחמש חליפות שמלות (מה, כב). ואמרו רבותינו ז"ל (מגילה טז, א) אפשר דבר שנצטער אותו צדיק יכשל בו זרעו, אלא רמז לבנימין שיצא ממנו מרדכי שיצא מלפני אחשורוש בחמשה מלבושים, כמו שכתוב (אסתר ח, טו) 'ומרדכי יצא' וכו'.

ויש גם את הקושיה כיצד מרדכי לבש בגדי שעטנז וכך מתרץ את זה המראה יחזקאל שמות פרשת תרומה

שושנת יעקב צהלה כו', דלכאורה קשה דמרדכי לבש שעטנז דכתיב [אסתר ח טו] ותכריך בוץ וארגמן דהוא צמר ופשתים גם תכלת וחור כו', אבל הענין הוא דאיתא בזה"ק פ' קדושים [ח"ג פ"ז ע"א] ע"פ דרשה צמר ופשתים דהכהן גדול הלך לפני ולפנים בשעטנז משום דשם האורות מתייחדין, והיינו דקין והבל היו ב' הפכיים דקין הביא זרע פשתן והבל הביא מבכורות צאנו, אבל כשאין פירוד אז הם מתייחדין אשא חיורא ואשא סומקא ע"י אשא תכלא שהוא מראה התכלת הרקיע שעל ראשי החיות כנודע, וע"כ כאן בנס פורים שקבלו התורה עליהם במסירת הנפש ונתאחדו האורות לכך הותר למרדכי ללבוש שעטנז, וידוע ששושנה אית לה שבעה עלין המורה על שבעת המדות שיש בהן דין ורחמים ולמעלה הן מתאחדין וזהו שושנת יעקב היתה צהלה ושמחה ע"י השלום והאחדות בשרשן, בראותן יחד תכלת מרדכי שזהר העליון שהוא אשא תכלא היה חופף על מרדכי והיה הכל ביחד, ועי"כ תשועתם היית לנצח להמתיק הדינין בשרשן ותקותם בכל דור ודור, כי תקוה קאי על קו האמת ובריח התיכון כמ"ש תקות חוט השני, וכדאיתא בכוונות על ותקוה טובה לדורשיך.

והתירוץ היותר פשוט להגיד שמרדכי היה כהן ולכן יכול לצאת עם בגדי כהן גדול בדיוק כמו שיצא  שמעון הצדיק שישב בסנהדרין עם מרדכי

אומר התלמוד בבלי מסכת יומא דף סט עמוד א

- ובמדינה לא? והתניא: בעשרים וחמשה [בטבת] יום הר גרזים [הוא], דלא למספד. יום שבקשו כותיים את בית אלהינו מאלכסנדרוס מוקדון להחריבו ונתנו להם. באו והודיעו את שמעון הצדיק. מה עשה? לבש בגדי כהונה, ונתעטף בבגדי כהונה, ומיקירי ישראל עמו, ואבוקות של אור בידיהן, וכל הלילה הללו הולכים מצד זה והללו הולכים מצד זה עד שעלה עמוד השחר

ועוד צריך להגיד שאשתו של המן אומרת לו באסתר פרק ו פסוק יג

(יג) וַיְסַפֵּ֨ר הָמָ֜ן לְזֶ֤רֶשׁ אִשְׁתּוֹ֙ וּלְכָל־אֹ֣הֲבָ֔יו אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֣ר קָרָ֑הוּ וַיֹּ֠אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֜יו וְזֶ֣רֶשׁ אִשְׁתּ֗וֹ אִ֣ם מִזֶּ֣רַע הַיְּהוּדִ֡ים מָרְדֳּכַ֞י אֲשֶׁר֩ הַחִלּ֨וֹתָ לִנְפֹּ֤ל לְפָנָיו֙ לֹא־תוּכַ֣ל ל֔וֹ כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו:

ועל זה אומר הר' צדוק הכהן מלובלין - פוקד עקרים אות ה

וכבר אמרו לו חכמיו אם מזרע היהודים וגו' (אסתר ו', י"ג) וכל שכן עתה בהוודע לו דגם אסתר יהודית ומרדכי דודה וראה שזוהמת אחשורוש לא הטה לבבה מדת יהודית כי אסתר לבשה מלכות היינו מדת מלכות העליונה שעל זה אמרו (מגילה י"ד ב) שלבשתה רוח הקודש והיא שורש כנסת ישראל שהם נגד כל שבעים אומות וחשב דאין כח אומה פרטית יכול נגדה רק הוא הבא מעמלק ראשית עכו"ם שכולל כח כל האומות חשב כי יוכל נגדה ועל ידי זה יפגום כל שורש הכנסת ישראל ויכבוש מדת המלכות כמו שנאמר ויאמר המלך סתם דבכל מקום במלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא מדבר כמו שאמרו ז"ל (אסתר רבה ג', י') הגם וגו' כי הוא בא לכבוש המלוכה של מלך מלכי המלכים שהוא כנסת ישראל וזהו אי אפשר בבית כשהקב"ה עמנו והוא שומרינו ומצילנו:

כלומר גם אסתר וגם מרדכי לבשו בגדי מלכות וברור שבגדי מלכות אצל יהודי זה בגדי כהן גדול מלכות יהודית ולא מלכות של אומות העולם , כלומר זרש אשתו של המן רואה שגם אסתר וגם מרדכי לובשים בגדי מלכות היא מבינה שהם הצליחו לתקן את חטא האדם הראשון ולכאורה הם לבשו כותנות אור ולא כותנות עור והיה זה תיקון לחטא העגל . במעמד הר סיני היה תיקון של  חטא האדם הראשון והעולם הפך לעולם ללא מיתה . חטא העגל החזיר את המיתה לעולם וכאן בפורים היה לכאורה חזרה למעמד קבלת התורה מרצון וזה היה שוב חזרה לתיקון חטא האדם הראשון . וכאשר זרש הבינה שהמן יכול רק   ל כִּֽי־נָפ֥וֹל תִּפּ֖וֹל לְפָנָֽיו כי בגדי המלכות חזרו לעם ישראל לשלוט על כל הבריאה כמו שהאדם הראשון שלט על כל הבריאה לפני החטא שלו . ואכן כתוב על מרדכי שהיה מתוקן לגאולה .

אסתר רבה (וילנא) פרשה ו סימן ג

ומשה היה רועה היה מתוקן לגאולה, מרדכי היה מתוקן לגאולה,

ומה קרה שלא הגיע הגאולה ?

אסתר פרק י פסוק ג

(ג) כִּ֣י׀ מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֗י מִשְׁנֶה֙ לַמֶּ֣לֶךְ אֲחַשְׁוֵר֔וֹשׁ וְגָדוֹל֙ לַיְּהוּדִ֔ים וְרָצ֖וּי לְרֹ֣ב אֶחָ֑יו דֹּרֵ֥שׁ טוֹב֙ לְעַמּ֔וֹ וְדֹבֵ֥ר שָׁל֖וֹם לְכָל־זַרְעֽוֹ:

ואומר רש"י אסתר פרק י פסוק ג

(ג) לרוב אחיו - ולא לכל אחיו מלמד שפירשו ממנו מקצת סנהדרין לפי שנעשה קרוב למלכות והיה בטל מתלמודו:

כלומר היה כאן דבר שפגם במהות של נס פורים וזה קבלת התורה ברצון והוא כעין חטא האדם הראשון אבל עם ישראל נמצא בדרגה גבוהה יותר מאשר היו בחטא העגל אבל יש לנו להמתין עד ביאת המשיח כדי שנוכל לתקן את מה שהתקלקל בסוף המגילה וזה בעיקר התמקדות בלימוד התורה.

חברותא מסכת בבא מציעא דף פה עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב [ירמיה ט יא] "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי ה' אליו ויגידה על מה אבדה הארץ".דבר זה  אמרו חכמים, ולא פירשוהו. חכמים שאלו מדוע נחרבה ארץ ישראל בחורבן בית ראשון [כמו שנאמר "מי האיש החכם"].אמרו נביאים, ולא פירשוהו. גם נביאים שאלו כן [כמו שנאמר "אשר דבר פי ה' אליו"].עד שפירשו הקדוש ברוך הוא בעצמו את סיבת החורבן.שנאמר [שם יב] "ויאמר ה': על עזבם את תורתי אשר נתתי לפניהם".אמר רב יהודה אמר רב: שלא ברכו בתורה תחילה. העונש בא על כך שלא ברכו ברכת התורה לפני הלימוד, שגילו דעתם בכך, שהתורה אינה מתנה חשובה להם עד שיודו להשם עליה.⁽⁶²⁾

לסיכום על אף שלא מצאתי סימוכין לדעה שלי לא בראשונים ולא באחרונים יש הרבה סיבות שמרדכי צריך להיות ספק כהן גדול בדיוק כמו שמשה רבנו שקיבל את התורה היה ספק כהן גדול .

 

 

פרשת תרומה למה התורה מתחילה בבניית ארון הקודש ? מה ההבדל בן וְעָשׂ֥וּ ל וְעָשִׂ֥יתָ ? מה משמעות הכוונה של האדם במעשה שלו ? מה הקשר בן עצי שטים בבניית כלי המקדש למקום שטים ? למה מקום שאין בו תורה מדברים בו שטות ? איך דואגים שלא יכנס בך רוח שטות ? מה יתקן את המקום ששמו שטים ? מה הקשר לתורה ? מה צריך אדם לדאוג כאשר הוא מקים בית מקדש בתוכו ? ‏ג'/אדר/תש"פ

בס"ד
פרשת תרומה למה התורה מתחילה בבניית ארון הקודש ? מה  ההבדל בן וְעָשׂ֥וּ ל וְעָשִׂ֥יתָ ? מה משמעות הכוונה של האדם במעשה שלו ? מה הקשר בן עצי שטים בבניית כלי המקדש למקום שטים ? למה מקום שאין בו תורה מדברים בו שטות ? איך דואגים שלא יכנס בך רוח שטות ? מה יתקן את המקום ששמו שטים ? מה הקשר לתורה ? מה צריך אדם לדאוג כאשר הוא מקים בית מקדש בתוכו ? ‏ג'/אדר/תש"פ

שמות פרק כה

(ט) כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ: ס

(י) וְעָשׂ֥וּ אֲר֖וֹן עֲצֵ֣י שִׁטִּ֑ים אַמָּתַ֨יִם וָחֵ֜צִי אָרְכּ֗וֹ וְאַמָּ֤ה וָחֵ֙צִי֙ רָחְבּ֔וֹ וְאַמָּ֥ה וָחֵ֖צִי קֹמָתֽוֹ:

(יא) וְצִפִּיתָ֤ אֹתוֹ֙ זָהָ֣ב טָה֔וֹר מִבַּ֥יִת וּמִח֖וּץ תְּצַפֶּ֑נּוּ וְעָשִׂ֧יתָ עָלָ֛יו זֵ֥ר זָהָ֖ב סָבִֽיב:

הכלי הראשון שבו התורה מתחילה את בנין המקדש הוא ארון הקודש  ומסביר השמות רבה (וילנא) פרשת תרומה פרשה לד

ד"א ועשו ארון עצי שטים, מה כתיב למעלה ויקחו לי תרומה מיד ועשו ארון עצי שטים, מה התורה קדמה לכל, כך במעשה המשכן הקדים את הארון לכל הכלים, מה האור קדם לכל מעשה בראשית דכתיב (בראשית א) ויאמר אלהים יהי אור ואף במשכן בתורה שנקראת אור דכתיב (משלי ו) כי נר מצוה ותורה אור, קדמו מעשיה לכל הכלים,

וכך מסביר צרור המור שמות פרשת תרומה את הקדמת ארון הקודש לשאר הכלים

אחכ"א ועשו ארון עצי שטים. הנה צוה בכאן תחלה. לפי שהתורה קדמה לעולם. והיא ראשונה לכל הדברים. ולכן כמו שבמעשה בראשית כתיב ויהי אור בראשונה. כן כתב בכאן ועשו ארון בראשונה. שבו התורה שנקראת אור דכתיב ותורה אור. ולכן לא אמר בכאן ועשית. כמ"ש ועשית מנורה ועשית שלחן. להורות שהתורה היא מונחת לכל באי עולם. וכל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. ולכן אמר בארון ועשו כולם ביחד. לפי שכולם יש להם חלק שוה בה אם ירצו. ואין להם דין הבתרים כמאמרם ז"ל. ולכן כתב בה חצאים. אמתים וחצי ארכו ואמה וחצי רחבו. להורות כי התורה לא בשמים היא. ואינה שורה בגסי הרוח אלא בשפלים:

כלומר התורה היה המהות של העולם ולכן בנית הארון הקודש הוא הדבר הראשון בו מתחילים להקים את בית המקדש אבל כתוב בדברים פרק י פסוק א על בנית הארון בדרך שונה קצת שונה  

בָּעֵ֨ת הַהִ֜וא אָמַ֧ר יְקֹוָ֣ק אֵלַ֗י פְּסָל־לְךָ֞ שְׁנֵֽי־לוּחֹ֤ת אֲבָנִים֙ כָּרִ֣אשֹׁנִ֔ים וַעֲלֵ֥ה אֵלַ֖י הָהָ֑רָה וְעָשִׂ֥יתָ לְּךָ֖ אֲר֥וֹן עֵֽץ:

את ההבדל בן הפסוקים  מסבירה הגמרא חברותא יומא דף ג עמוד ב

אבא חנן אמר משום רבי אלעזר: כתוב אחד אומר [דברים י א] "ועשית לך ארון עץ", שמשמע שתעשה אותו משלך.ואילו כתוב אחד אומר [שמות כה י] "ועשו ארון עצי שטים", ומשמע משל ציבור.הא כיצד!?כאן - בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, נקראת העשיה על שם הציבור.

כאן - בזמן שאין עושין רצונו של מקום [אחרי חטא העגל], נקראת העשיה על שם משה.

כלומר כל מעשה  של אדם מצריך איזה כונה מצד האדם ולפי הכוונה של האדם נקבעת המשמעות של המעשה. כלומר יכול להיות ארון קודש שנעשה על ידי בני אדם בכוונה לשם שמים ויכול ארון זהה בדיוק אבל שלא נעשה לשם שמים ושני הארונות שנראים אותו הדבר יהיו שונים בתכלית האחד מהשני . ארון אחד שנעשה בכוונה לשם שמים הוא ארון ששייך לכל הציבור וארון שלא נעשה לשם שמים הוא ארון של יחיד שבמקרה הזה של משה .

והגמרא מלמדת אותנו את משמעות הדבר חברותא גיטין דף מה עמוד ב

ספר תורה שכתבו מין [אדם אדוק בעבודת כוכבים כגון כומר],⁽⁵⁾ הרי זה ישרף, כי ודאי לשם עבודת כוכבים כתב את האזכרות שבהם.⁽⁶⁾ואם כתבו גוי, הרי זה יגנז, משום שאינו כשר לכתיבה, שכל שאינו בקשירת תפילין אינו בכתיבה, כדלקמן.⁽⁷⁾ואם נמצא ספר התורה ביד מין, ואין ידוע אם הוא כתבו או שמא מצאו, הרי זה יגנז מספק, אבל אין קורין בו משום ספק ספיקא שמא לא הוא כתבו, או שמא כתבו שלא לשם ע"ז, כי המין אדוק בעבודה זרה וודאי כתבו לשם עבודה זרה.ואם נמצא ביד עובד כוכבים, ואין ידוע אם הוא כתבו:אמרי לה [יש אומרים] יגנז, כי שמא הוא כתבו.

כלומר המהות של מה שקיים בעולם תלוי בכוונתו של האדם ביצירת אותו כלי או בנין . יכולים להיות 2 ספרי תורה זהים שנראם חיצונים דומים אבל את האחד אנחנו נשמור ונקום לפניו כאשר מוליכים אותו אבל את השני נשרוף כליל מבלי להשאיר לו זכר .

אותו דבר עם העץ ממנו עשוי ארון הקודש עץ שטים . עץ שטים יכול להיות לארון קודש ויכול להיות

לעבודה זרה אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת תרומה רמז שסח

ועשו ארון עצי שטים מפני מה של עץ לפי שהתורה נקראת עץ חיים, אעין דשטין היו במגדל צבעית אתון שאלון לר' חנניא מהו למעבד בהון עיבידא א"ל מכיון שנהגו אבותיכם איסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש.

ועל זה אומר הספר מגן אבות (למאירי) ענין כ

וכן בירושלמי אמרו אעין דשטין הוו במגדל צבעיא, כלומר שהיה שם יער צומח עצי שטים, ונראה לי שהיו באים שם עובדי האלילים באותם הימים תמיד לכרות לצורך בתי אלילים והיו ישראל שביניהם נמנעים מלשכור עצמם לכך, אף על פי שהוא מותר – כמו שביארנו בראשון של ע"ז – וקאמר התם אתון ושאלון לר' חנינא חבריהון דרבנן מהו מיעבד בהון עבידתא, אמר לון מכיון שנהגו בהם אבותיכם באיסור אל תשנו מנהג אבותיכם נוחי נפש.

כלומר אותו עץ יכול להיות לארון קודש שבו מכניסים את התורה שהקב"ה נתן לעם ישראל שהיא הבסיס לקיום העולם ואותו עץ שטים יכול לשמש לעבודה זרה . ואת זה כנגד זה ברא העולם

וכתוב בבמדבר פרק כה פסוק א

וַיֵּ֥שֶׁב יִשְׂרָאֵ֖ל בַּשִּׁטִּ֑ים וַיָּ֣חֶל הָעָ֔ם לִזְנ֖וֹת אֶל־בְּנ֥וֹת מוֹאָֽב:

ואומרת הגמרא חברותא סנהדרין דף קו עמוד א

כתוב באותו מעשה: "וישב ישראל בשטים ויחל העם לזנות אל בנות מואב".נחלקו בדבר רבי אליעזר ורבי יהושע.רבי אליעזר אומר: אכן שטים שמה של המקום.רבי יהושע אומר: המקום נקרא כך על שם שנתעסקו בדברי שטות"

כלומר אותו מקום שנקרא שטים הוא מקום שהיה מבחינה חיצונית כמו ארון הקודש ולכן לדעתי נקרא שטים כמו שארון הקודש היה עשוי מעץ השטים אבל בפנים הוא היה ריק לחלוטין כלומר לא היה בהם תורה ומי שאין בו תורה הדבר היחידי שהוא יכול לעשות זה לעשות דברי שטות .

וכך אומרת הגמרא חברותא סוטה דף ג עמוד א

ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה, אלא אם כן נכנס בו רוח שטות.

שנאמר - "איש איש כי תשטה אשתו". תשטה כתיב. ואם הכוונה כפשוטו, שסטתה מן הדרך, היה על התורה לכתוב בפסוק כי תטה, שמשמעותו שנטתה מן הדרך הישרה, וכיון שכתוב "כי תשטה", בהכרח שכוונת התורה היא ללשון שטות⁽¹⁾:

כלומר כל המשמעות של ארון הקודש הכיסוי החיצוני והפנימי הוא התורה שנמצאת בתוכה ולא כאיזה סתם אותיות שכתובות על ספר כי אם את ההבנה שספר התורה הוא הדבר היחידי שנותן משמעות לקיום האדם בעולם.  אדם צריך לקחת את ספר התורה הזה ללמוד אותו ולהפוך אותו לדבר היחיד שממנו האדם מנווט את דרכו בעולם . כל צורה אחרת של מחשבה היא בגדר של שטות . כי איך יכול להיכנס לתוך האדם רוח שטות ? אם האדם מלא תורה אין מקום לרוח שטות אבל אם יש חלק אפילו קטן ללא תורה לאותו מקום של ריק נכנס רוח שטות .

וזה המשמעות של המשפט שכתוב בתורה שמות פרק כה

(ח) וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם:

ואומר המלבי"ם שמות פרק כה פסוק ח

ר"ל שאתה בעצמך תהיה בית לה' כי דוד היה רגל רביעי שבמרכבה, ובאופן זה כן תעשו לדורות שכ"א יבנה מקדש בחדרי לבבו ויכין מזבח להעלות כל חלקי נפשו לה', עד שימסור נפשו לכבודו בכל עת כמ"ש אברהם ואנכי עפר אפר, שחשב א"ע שהועלה עולה לה' ואפרו צבור על מזבח הלב הנשבר והנדכה לפני קונו:

וכמו שבבית המקדש אסור להכניס חולין לעזרה והוא על טהרת הקודש כך אדם צריך להבין שהדבר היחידי שהוא יכול להכניס לתוך עצמו ולתת לו חשיבות זה התורה בלבד כי זה הדבר היחידי שיש לו משמעות בעולם וכל נתינת חשיבות לדבר שהוא מחוץ לתורה הוא בגדר של סוג של שטות שהוא סניף לעבודה זרה שהוא מכניס לעצמו ואותו רוח שטות היא שגורמת לו לעשות עבירה .

ואת הקשר הזה בין עצי שטים שהשתמשו בבית המקדש למקום שנקרא שטים מסביר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת תרומה

דבר אחר חטאו בשטים ולקו בשטים ומתרפאין בשטים, חטאו בשטים שנאמר וישב ישראל בשטים, לקו בשטים שנאמר (שם /במדבר כ"ה/) ויהיו המתים במגפה, ומתרפאין בשטים שנאמר עצי שטים, אתה מוצא שלא זזו משם עד שעמד פנחס והשיב את החמה שנאמר (שם /במדבר כ"ה/) פנחס בן אלעזר בן אהרן הכהן וגו', אמר הקדוש ברוך הוא לעוה"ב אני מרפא את השטים שנאמר (יואל ד') והיה ביום ההוא יטפו ההרים עסיס והגבעות תלכנה חלב וכל אפיקי יהודה ילכו מים ומעין מבית ה' יצא והשקה את נחל השטים.

כלומר אותו מקום שחטאו בני ישראל כתוצאה של הכנסת דברי שטות לתוך עצמם הוא שכמעט גרם להשמדה של עם ישראל . הריפוי היחידי שיכול להיות לאדם במקרה כזה  זה הוא מים שיצאו מבית המקדש כאשר יבנה הבית השלישי . והבית השלישי עצמו יבנה לאחר שהתורה תהפוך לדבר היחידי בעולם  . וכך אומר הנביא יואל פרק ד

(יז) וִֽידַעְתֶּ֗ם כִּ֣י אֲנִ֤י יְקֹוָק֙ אֱלֹ֣הֵיכֶ֔ם שֹׁכֵ֖ן בְּצִיּ֣וֹן הַר־קָדְשִׁ֑י וְהָיְתָ֤ה יְרוּשָׁלִַ֙ם֙ קֹ֔דֶשׁ וְזָרִ֥ים לֹא־ יַֽעַבְרוּ־בָ֖הּ עֽוֹד: ס

(יח) וְהָיָה֩ בַיּ֨וֹם הַה֜וּא יִטְּפ֧וּ הֶהָרִ֣ים עָסִ֗יס וְהַגְּבָעוֹת֙ תֵּלַ֣כְנָה חָלָ֔ב וְכָל־אֲפִיקֵ֥י יְהוּדָ֖ה יֵ֣לְכוּ מָ֑יִם וּמַעְיָ֗ן מִבֵּ֤ית יְקֹוָק֙ יֵצֵ֔א וְהִשְׁקָ֖ה אֶת־נַ֥חַל הַשִּׁטִּֽים:

כלמור רק ידיעת הקב"ה כלומר ידיעת התורה היא שתגרום לריפוי של נחל השטים מהמים שיצאו מהר הבית והכוונה היא התורה שנמשלת למים היא שתרפא את השטות שמהותה חשיבה שיש משהו אחר בעולם חוץ מתורה .

וכך מסביר המלבי"ם יואל פרק ד פסוק יח

(יח) והיה ביום ההוא. תתרבה השפע והברכה ביתר שאת עד שההרים יטפו עסיס מרוב הפירות המתוקים, והגבעות תלכנה חלב מרוב הבקר והצאן, וכל אפיקי יהודה ילכו מים שעד עתה היה חסרון מים בין בכללות א"י בין בירושלים שלא היו מעינות בירושלים, ואז לא לבד שיהיה מים ביהודה כי גם מעין יצא מבית ה' משם יפתח מקור נפתח ויתפשט לחוץ עד שישקה את נחל השטים, ולדעת ר' סעדיה הוא הירדן שהוא קרוב לשטים, ולרש"י הוא כמשמעו, ועל המעין הזה כבר נבא יחזקאל וזכריה, וע"ד הרמז שמשם תצא התורה והאמונה הנמשלת למים, לכל העולם, ויען שבשטים פרצו בזנות ובע"ז לבית פעור והיה ראשית חטאת לבית ישראל, מציין שהמעין הקדוש יטהר את הטומאה אשר התחלה בנחל השטים ויעביר הרעות הזרות והתאוות:

וכך מלמדת אותנו התורה שהדבר הראשון שיעשה האדם זה להבין ולהקים בתוכו משכן שבו תכנס רק השכינה לתוכו ובתוכו יהיה מקום רק לתורה כך שרוח שטות לא תוכל להיכנס לתוכו .

פרשת משפטים האם זה זכות של עבד להשתחרר ולהיות יהודי גמור ? אם זה חובה למה התורה משחררת עבד לאחר שרבו הוציא לו עין או שן ומוסיפה לו כאב על כאב ? למה עבד נוח לו לחיות בהפקר ? כיצד זה קשור לסברא של אחר שבת קול אמרה שאין לו עולם הבא ? מה ההבדל בן גר קטן שאומרים שזכין לו שלא בפניו ? מה הקשר למסקנה של בית הילל ובית שמאי שטוב לו לאדם שלא נברא ? האם יש קשר בן דעתו של רבי מאיר ללימוד שלו עם אחר הוא אלישע בן אבויה ? למה התורה משחררת עבד שנפל לו שן ? מה הקשר לחם אבי כנען ? מה הקשר של הייסורים בנפילת השן לכפרה ? מה ההבדל בין חכמים לרבי מאיר ? ‏כ"ו/שבט/תש"פ

בס"ד
פרשת משפטים האם זה זכות של עבד להשתחרר ולהיות יהודי גמור ? אם זה חובה למה התורה משחררת עבד לאחר שרבו הוציא לו עין או שן ומוסיפה לו כאב על כאב ? למה עבד נוח לו לחיות בהפקר ? כיצד זה קשור לסברא של אחר שבת קול אמרה שאין לו עולם הבא ? מה ההבדל בן גר קטן שאומרים שזכין לו שלא בפניו ? מה הקשר למסקנה של בית הילל ובית שמאי שטוב לו לאדם שלא נברא ? האם יש קשר בן דעתו של רבי מאיר ללימוד שלו עם אחר הוא אלישע בן אבויה ? למה התורה משחררת עבד שנפל לו שן ? מה הקשר לחם אבי כנען ? מה הקשר של הייסורים בנפילת השן לכפרה ? מה ההבדל בין חכמים לרבי מאיר ? ‏כ"ו/שבט/תש"פ
שמות פרק כא
(כו) וְכִֽי־יַכֶּ֨ה אִ֜ישׁ אֶת־עֵ֥ין עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־אֶת־עֵ֥ין אֲמָת֖וֹ וְשִֽׁחֲתָ֑הּ לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת עֵינֽוֹ: ס
(כז) וְאִם־שֵׁ֥ן עַבְדּ֛וֹ אֽוֹ־שֵׁ֥ן אֲמָת֖וֹ יַפִּ֑יל לַֽחָפְשִׁ֥י יְשַׁלְּחֶ֖נּוּ תַּ֥חַת שִׁנּֽוֹ: פ
ושואל הדף על הדף גיטין דף יא עמוד ב
מבואר כאן, דלר"מ חוב הוא לעבד שיוצא מתחת ידי רבו לחירות, ומפורסמת קושית העולם, דא"כ מדוע העבד יוצא לחירות בשן ועין, וכי משום שהאדון עשה לו רעה אחת וסימא את עינו, נמיט עליו רעה נוספת ונוציאו מתחת ידי רבו לחירות?

והסוגיה שבא אומר רבי מאיר שזה חובה כלפי העבד לשחרר אותו ולא זכות כתובה  בבבלי חברותא גיטין דף יב עמוד ב :

תניא: אמר רבי אלעזר [אחד מן החכמים החולקים עם רבי מאיר]: אמרנו לו למאיר:⁽³⁰⁾ והלא זכות הוא לעבד שיוצא מתחת ידי רבו לחירות.אמר לנו: חוב הוא לו, והראיה: שאם היה עבד של כהן, הרי ברגע שמשחררו פוסלו מן אכילת התרומה.אמרנו לו: והלא בלאו הכי יכול הוא למונעו [גם בלי לשחררו], שהרי מה הדין אם ירצה האדון שלא לזונו ושלא לפרנסו - הרי הוא רשאי! נמצא, שאינו מפסידו בשחרורו כלום.אמר לנו: ומה אילו עבד כהן שברח - מבית אדונו ואשת כהן שמרדה על בעלה וברחה מביתו, הלא אוכלין הם בתרומה אצל אחרים. אם כן מוכח, שגם כשאדונו מונע ממנו אכילת תרומה, עדיין יכול הוא לאוכלה אצל אחרים, שהרי עבד כהן הוא. אך לעומתו: וזה שנשתחרר אינו אוכל באף מקום. אם כן חוב הוא לו!אמרו לו חכמים:⁽³¹⁾ אבל לעניין אשה המקבלת גט מבעלה, מודים אנו שחוב הוא לה, שכן פסלה בכך מן התרומה, [שכבר אינה אשת כהן], וכמו כן מפסידה בכך מן המזונות, שהיה חייב לזונה עד כה. [בעוד שבעבד - רשאי האדון שלא לזונו].ושואלת הגמרא: מאי קאמרו ליה - מה שאלוהו חכמים [לרבי מאיר] - ומאי קא מהדר להו - ומה תשובה השיב להם. הרי על שאלתם מן המזונות, שרשאי האדון שלא לזונו ושלא לפרנסו, לא ענה מאומה. ואין בדבריו מענה, אלא לשאלתם מן התרומה.ומסבירה הגמרא את תשובת רבי מאיר:הכי קאמר להו - כך הוא ענה להם: השבתוני על המזונות, שאין האדון מפסידו  שחרור, שהרי ממילא, [גם בעודו עבד], רשאי הוא שלא לזונו משלו. אך מה תשיבוני על התרומה - הרי כל עוד לא שחררו האדון, יכול הוא לאכול תרומה משל אחרים, מכח היותו עבד כהן.⁽³²⁾ ואם כן, רק השחרור הוא המפסידו מן התרומה, והרי חוב הוא לעבד. ואין יכול השליח לזכות עבורו דבר שהוא חוב.המשך דברי רבי מאיר: וכי תימרו - ואם תחזרו ותטענו כנגדי: ודאי אין קבלת השליח חוב, שהרי אי בעי - אילו רצה [האדון לשחררו] - אינו חייב לעשות זאת דווקא על ידי השליח. אלא זריק ליה גיטא - היה זורק לעברו את הגט ברשות הרבים [אפילו שלא לתוך ידו אלא] לתוך ארבע אמות⁽³³⁾ שהוא עומד בהם - ופסיל ליה - [וכך ישחררנו] ויפסלנו מעתה באכילת תרומה.אף אני אענה לכם: שביק ליה - מיד יעזבנו העבד ויברח. ולא ימציא עצמו למקום שבו יוכל האדון לפוסלו בזריקת גט. ואזיל לעלמא - וילך לו למקומות אחרים ושם יאכל תרומה, שכן:ומה אילו עבד, כיון שברח, ואשת כהן שמרדה על בעלה וברחה, הלא אוכלים הם בתרומה. [ואילו] זה העבד המשוחרר אינו אוכל. ולכן אני טוען ששחרורו חוב הוא לו!ומשהסבירה הגמרא את דברי רבי מאיר, שואלת היא:הרי שפיר קאמר להו - היטב ענה להם רבי מאיר. [ומעתה, מה ישיבו חכמים על דבריו?]אמר רבא: היינו דקא מהדרי ליה במתניתין - תשובת חכמים מופיעה במשנה: "מפני שהוא קניינו" - מהו הטעם לכך שעבד כהן שברח אוכל בתרומה, מפני שעדיין הוא קניינו של הכהן. ברם, דאי בעי - אם ירצה לפוסלו - שקיל ארבעה זוזי מישראל⁽³⁴⁾ - יטול ארבעה זוז מישראל ויקננו לו, ופסיל ליה - ויפסלנו - כל היכא דאיתיה - בכל מקום שהוא נמצא, לפי שאינו עוד עבד כהן. ומאחר ויכול לפוסלו גם ללא השחרור - נמצא שאין השחרור חוב.וחוזרת הגמרא ושואלת על שיטת רבי מאיר:ולרבי מאיר, תינח עבד כהן - נוחה תשובתו ומובנת לעניין עבד כהן שהשחרור חוב הוא לו, לפי שנפסל מן התרומה. אך לעניין עבד ישראל, מאי איכא למימר - מה תשובה יש לומר. [וכי איזה הפסד נגרם לו בשחרור, אשר בגללו נחשב השחרור חוב]?אמר רבי שמואל בר רב יצחק: מפני שמפסידו משפחה כנענית. שעד עתה, בהיותו עבד היה מותר בשפחה כנענית. אך  משנשתחרר הריהו ישראל גמור, ואסור הוא בשפחה. ואיסור זה חוב הוא עבורו.ומקשה הגמרא: אדרבא! הרי הוא מתירו על ידי השחרור בבת חורין, שעד כה היה אסור בה. ואם כן זכות יש כאן, ולא חובה?!ומתרצת הגמרא: עבדא, בהפקירא ניחא ליה - העבד, חיי הפקרות והוללות נוחים לו. ובעודו עבד, השפחה זילא ליה - מזולזלת היא בעיניו למלא בה כל תאוותו, ללא כל רסן ומחסום. שכיחא ליה - מצויה לו תמיד. ועוד, אף היא עצמה, פריצא ליה - מתנהגת עמו בפריצות. מה שאין כן בת חורין, המתנהגת בצניעות ובכבוד, אינה נוחה עבורו. ולכן, חוב הוא לו להשתחרר.

כלומר נוח לו לעבד לחיות בהפקר מאשר להיכנס לתוך הדת היהודית כיהודי גמור שחל עליו איסורים של תרי"ג מצוות שיהודי חייב בהם . אבל המסקנה של הגמרא לפי דעתו של רבי מאיר לא מסתדרת עם הקביעה שזכין לו לאדם שלא מדעתו . סוגיה זו מופיעה בגמרא בבלי חברותא נדרים דף לו עמוד ב

איבעיא להו: התורם מתבואה שלו - על תבואתו של חבירו, האם צריך דעתו של חבירו, שידע חבירו שהוא תורם עבורו, או לא?⁽⁶⁵⁾וצדדי הספק:מי אמרינן, כיון דמה שהוא תורם עבור חבירו זכות הוא לו לחבירו - לא צריך דעת, שהרי זכין לאדם שלא בפניו, והרי הוא כשלוחו,או דלמא, נתינת תרומה - מצוה דיליה היא, של בעל התבואה, וניחא ליה למיעבדיה בעצמו, ולא שיעשנה אחר עבורו.תא שמע ממשנתינו: תורם את תרומותיו ואת מעשרותיו לדעתו.במאי עסקינן?אילימא שמפריש מן הפירות של בעל הכרי - על של בעל הכרי,ולדעתו דמאן [לדעתו של מי] הפריש?אילימא שהפריש לדעתו דיליה, של המדיר, מאן שוויה [מי עשאו] שליח לזה?! הרי דורשין מהכתוב: "כן תרימו גם אתם", מה אתם - מפרישים תמיד לדעתכם, אף שלוחכם - צריך שיפריש לדעתכם!ואלא שתרם משל בעל הכרי על של בעל הכרי, ועשה זאת לדעתו דבעל הכרי, הא קמהני ליה, דקעביד שליחותיה! שבכל מקרה שאדם עושה את שליחותו של חבירו - הרי הוא מהנהו!אלא, צריך לומר מדובר שהפריש תרומה מפירות שלו - על של בעל הכרי.ולדעתו דמאן?אילימא לדעתו דבעל הכרי, הא קמהני ליה, שהרי עשה שליחותו!

אלא לאו - מדובר שתרם לדעתיה דנפשיה, ומשלו תורם על של חבירו⁽⁶⁶⁾.ואי אמרת שהתורם משלו על של חבירו צריך דעת, הא קמהני ליה בזה שעשה שליחותו!אלא לאו - אין צריך דעת!ונפשוט מכאן שתורם משלו על של חברו אף שלא מדעתו.ודחינן: לעולם מדובר שתרם מתבואתו של בעל הכרי - על של בעל הכרי.וכדאמר רבא להלן, בבעיא של רבי ירמיה: באומר: "כל הרוצה לתרום - יבא ויתרום", הכי נמי מדובר באומר וכו'.שלגבי תרומה, די בזה שגילה דעתו שניחא לו שיתרום מי שירצה, והתרומה חלה. אבל לענין נדר, אין זה נקרא שעשה שליחותו - וההנהו בזה⁽⁶⁷⁾.

ומסקנת הגמרא שאדם לא יכול לתרום מתבואתו שלו על תבואתו של חברו בגלל שאולי אותו אדם נוח לו לעשות את המצווה בעצמו אבל כאשר אדם בהתנהגות שלו מראה שהוא מוכן לוותר על עשיית המצווה בעצמו אומרים זכין לו לאדם שלא בפניו . כלומר אם מדובר במצווה גמורה לא צריך את דעתו של האדם כדי לזכות אותו ואז הקושיה של הדף על הדף אינה קושיה כי זה שגרמנו לעבד להיות יהודי גמור זה לזכות אותו בהזדמנות לקבל את העולם הבא שלו כי בלי שהוא יהיה יהודי הוא נמצא כבר בבאר שחת כמו שאומרת הגמרא חברותא סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.⁽¹³⁾

ואז גם מובן למה גר קטן שהתגייר ללא דעתו ורק על דעת בית דין הגיור שלו הוא גיור ואומרים  זכין לו לאדם שלא בפניו  כי זה זכות גמורה לקטן כמו שאומרת הגמרא בחברותא כתובות דף יא עמוד א

גמרא:

היות והמשנה דיברה על קטנה שנתגיירה, באה הגמרא לברר מה הוא האופן שניתן לגייר בו קטן, כאשר אינו מתגייר על דעת אביו.אמר רב הונא גר קטן שאין לו אב⁽¹⁾, ואמו הביאה אותו להתגייר⁽²⁾, היות ואין לך גר בלא מילה וטבילה, מטבילין אותו על דעת בית דין.⁽³⁾ כלומר, שאותם הבאים לגיירו, מודיעין את הדבר לבית דין, ומגיירין אותו על דעת בית דין, כאילו הם אבותיו של זה, שיהא ענינו מסור לבית דין כדרך שענין הבן מסור לאב להכניסו לברית ולקדושת אמונה.וצריכים שיהיו נוכחים שלושה בטבילתו, כדין כל טבילת גר שצריכים שלושה, והרי הוא גר על ידיהן, ומגעו ביין כשר⁽⁴⁾.ומקשינן: מאי קא משמע לן מה החידוש בדברי רב הונא שבית דין מגיירין את הקטן?אם נאמר שהחידוש הוא דזכות הוא לו לקטן להתגייר, ולכן בית דין יכולים לגיירו מהטעם שזכין לאדם שלא בפניו, שאפשר להעשות שליח לזכות לאדם שלא מדעתו דבר שהוא זכות בשבילו, ולכן אפשר לזכות לקטן את הגירות שלא מדעתו.אי אפשר לומר כך.כי הא תנינא, כבר שנינו דין זה, ואין זה חידושו של רב הונא, שזכין לאדם דבר שהוא זכות שלא בפניו, שלא מדעתו, ואין חבין לאדם שלא בפניו⁽⁵⁾.ומתרצינן: יש חידוש במימרא של רב הונא, כי מהו דתימא, עובד כוכבים בהפקירא ניחא ליה, נוח לו לגוי לחיות חיי הפקר ולא להתחייב בכל המצוות כישראל, דהא קיימא לן דעבד ודאי בהפקירא ניחא ליה, ואם כן חוב הוא לקטן שיגיירו אותו, ואין חבין לו שלא מדעתו.קא משמע לן רב הונא, דהני מילי גדול, דטעם טעם דאיסורא, שהיות וכבר הורגל בעבירה קשה לו לעזוב את חיי ההפקר, וחוב הוא לו לקבל עול מצוות, אבל קטן, שעדיין לא טעם טעם איסור - זכות הוא לו לקבל עול מצוות.לימא מסייע ליה, מנסה הגמרא להביא ראיה לדברי רב הונא ממשנתינו, ששנינו בה:הגיורת והשבויה והשפחה, שנפדו ושנתגיירו ושנשתחררו פחותות מבנות שלש שנים ויום אחד.מאי לאו, האם לא מדובר, שאותן קטנות נתגיירו שלא מדעתן על ידי דאטבלינהו לשם גרות על דעת בית דין. ומוכח כדברי רב הונא, שמטבילים קטן לגרות שלא מדעתו, על דעת בית דין.ודחינן: לא. הכא במאי עסקינן, בגר שנתגיירו בניו ובנותיו עמו.אפשר להעמיד את משנתינו בכגון שנתגייר אביו, וגייר עמו את בניו ובנותיו, שבאופן כזה מועילה הגירות גם בלא הזכיה של בית דין, כיון דניחא להו לבניו ולבנותיו של אדם במאי דעביד אבוהון.נוח לקטן במה שאביו עושה, ואין צריך דעת בית דין לגיירו⁽⁶⁾.אמר רב יוסף, כאשר הגדילו הקטנים שנתגיירו, ואפילו אותם שנתגיירו עם אביהם⁽⁷⁾ - יכולין הם למחות ולומר אי אפשינו להיות גרים, וחוזרים לסורם, ואין עונשים אותם בית דין אפילו אם ידינו תקיפה.ואם קידש אשה אחרי שמיחה אינה צריכה גט, שאין לו דין אפילו של ישראל מומר, אלא דינו הוא כגוי גמור,⁽⁸⁾ כאילו לא נתגייר מעולם. שהרי לא נעשה גר אלא מפני שזכות היא לו, ולפיכך יכול למחות כשהגדיל ולברר שאין זו זכות עבורו.⁽⁹⁾

אבל אז יש קושיה על רבי מאיר מדוע בעבד גדול להיות יהודי ולקבל הזדמנות לקבל את העולם הבא שלו זה לא זכות גמורה ואז נחשב לרבי מאיר חובה שלא אומרים זכין לו לאדם שלא מדעתו ? ולמה גר קטן שלא טעם טעם איסור זה זכות גמורה ?

אומרת הגמרא חברותא חגיגה דף טו עמוד א

למדנו בברייתא לעיל: אחר קיצץ בנטיעות:עליו, על אחר, הכתוב אומר: אל תתן את פיך לחטיא את בשרך! שאחר, בפיו חטא, כדמפרש ואזיל.⁽⁶⁾ומפרשינן: מאי היא כיצד היה מעשה?דחזא [ראה] אחר כשעלה לרקיע למלאך ששמו מיטטרון, דאיתיהבא ליה רשותא חדא שעתא ביומא למיתב ולמיכתב זכוותא דישראל [ניתנה לו רשות לשבת שעה אחת ביום, כדי לכתוב את זכויותיהם של ישראל].נכנסה בו באחר רוח של כפירה, ואמר: הרי גמירא [קבלה בידינו] היא דלמעלה בשמים לא הוי:לא ישיבה, שאין מי שיושב שם מלבד הקדוש ברוך הוא, ולא תחרות, ולא "עורף" [שבכל צדדיהם של המלאכים יש להם פנים], ולא עיפוי [עיפות].ואם כן, האיך מיטטרון יושב?!שמא, חס ושלום, שתי רשויות יש בשמים, ואין מיטטרון מלאך, אלא הוא אדנות אחרת, חס ושלום.מיד אפקוהו למיטטרון, ומחיוהו שיתין פולסי [מכת מקל, רש"י] דנורא [הוציאוהו והיכוהו בששים מכות של אש].⁽⁷⁾כי אמרו ליה למיטטרון: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [כשראית את אחר לא קמת מפניו], וגרמת לכך שיטעה לומר: שתי רשויות יש ח"ו.ואיתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר [ניתנה רשות למיטטרון למחוק את זכויותיו של אחר], על שקיצץ בנטיעות.יצתה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! שהרי ידע כבודי [שנכנס לפרדס] ובכל זאת מרד בי.⁽⁸⁾אמר אחר: הואיל ואיטריד ההוא גברא [על עצמו אמר] מההוא עלמא [הואיל ונטרדתי מהעולם הבא], ליפוק ליתהני בהאי עלמא [אצא ואהנה בעולם הזה].נפק אחר לתרבות רעה.

כלומר כאשר אחר הבין שאין לו עולם הבא הבין שמה שנשאר לו זה ליהנות רק מהעולם הזה וזה הדבר היחידי שנשאר לו  . רבי מאיר היה לומר עם אחר וכנראה הסברא הזאת של אחר דומה מאוד לסברא של רבי מאיר שעבד שהוא לא יהודי שהוא שייך לאומות העולם וגם המזל שלו לא היה במעמד הר סיני הוא חלק מאומות העולם שלא קבלו את התורה ובכך הוציאו את עצמם מהעולם הבא וכמו שהגמרא אומרת שהקב"ה דן אותם לבאר שחת . כלומר אותו עבד הוא ספק שייך לאומות העולם ספק שייך למי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני וגם אם המזל שלו היה במעמד הר סיני והוא טעם טעם איסור ובצרוף דעתם של בית הילל ובית שמאי

ואומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב על מצבו של יהודי

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

הסיכוי שיהיה לו עולם הבא הוא קרוב לאפס ולכן מה שנשאר לאותו עבד זה רק את העולם הזה  ואת ההנאות של העולם הזה בדיוק לפי הסברא של אחר ולכן חושב רבי מאיר שלהפוך אותו ליהודי גמור זה חובה ולא זכות אבל לקטן שלא טעם טעם של איסור ובית דין הטביל אותו יש לו סיכוי להגיע לעולם הבא ולכן לגוי קטן זה זכות ולא חובה .

אבל נשאלת השאלה אם כך למה גוי שהבעלים שלו הכו אותו ונפל לו שן הופך ליהודי גמור הרי בתור עבד גמור שטעם טעם איסור הסיכוי שיהיה לו עולם הבא הוא קרוב לאפס ?  אומר [רבינו] בחיי שמות פרק כא פסוק כו

(כו) וכי יכה איש את עין עבדו. מצות התורה בעבד כנעני שיצא בשן ועין, והטעם בזה מפני שלא נשתעבדו אלא בשן ועין, שנאמר: (בראשית ט, כב) "וירא חם אבי כנען את ערות אביו ויגד לשני אחיו בחוץ", ראה בעיניו והגיד בפיו ונתקלל על זה: (שם, כה) "ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו", וכיון שלקו האברים החוטאים נפטר הגוף מעונש עבדות.

כלומר אותו מום שנוצר בעבד אולי מכפר על הסיבה שהוא שייך לעבד וזה  קשור למעשה של חם ואולי יש לאותו עבד שנהפך ליהודי גמור סיכוי לשרוד את תרי"ג המצוות ולקבל עולם הבא גם אם הוא טעם טעם איסור בגדלותו אבל עבד אחר אסור לשחרר אותו כמו שאומר רמב"ם הלכות עבדים פרק ט

וכן אסור לאדם לשחרר עבד כנעני וכל המשחררו עובר בעשה שנאמר לעולם בהם תעבודו ואם שחררו משוחרר

כי עבד כזה הסיכוי שלו לשרוד את תרי"ג המצוות הוא קרוב לאפס. ואת הקשר בן ייסורין  לכפרה והקשר לשן ועין של עבד אומרת הגמרא חברותא ברכות דף ה עמוד א

אמר להו, לרבי יעקב בר אידי ורבי אחא בר חנינא, רבי אבא בריה דרבי חייא בר אבא: הכי אמר רבי חייא בר אבא, אמר רבי יוחנן: אלו ואלו, בין יסורין שיש בהן ביטול תורה, ובין שיש בהן ביטול תפילה, יסורין של אהבה הן, שנאמר: "כי את אשר יאהב ה' יוכיח".⁽⁵⁰⁾אלא, שאם כן מה תלמוד לומר: "ומתורתך תלמדנו", שמשמעותו דוקא אם אין בהם ביטול תורה? - אין הפסוק מדבר ביסורים של הבה, אלא בחשיבות יסורים הממרקים עוונות. אל תקרי "תלמדֶנו" בלשון יחיד, שנסוב רק על המתייסר, אלא "תלמדֵנו" [בד' צרויה]. כלומר, דבר זה, חשיבות היסורין שמכפרים עוונות, מתורתך תלמדנו. מהתורה אנו למדים זאת, ב"קל וחומר" מעבד שרבו הוציא לו "שן" או "עין" שהוא יוצא לחרות.⁽⁵¹⁾ וכך יש ללמוד: מה שן ועין, שהן רק אחד מאבריו של אדם, אם הכה האדון את עבדו הכנעני, עבד יוצא בהן לחרות. יסורין, שממרקין⁽⁵²⁾ את כל גופו של אדם, על אחת וכמה שהאדם יוצא על ידם לחרות מחטאיו.⁽⁵³⁾

וחכמים חושבים לפי המהלך הזה שגם אם הסיכוי של אדם להגיע לעולם הבא קרוב לאפס עדיף לו לנסות להגיע לעולם הבא על אף הסיכוי הנמוך וכפי שאחר שחשב שאין לו עולם הבא בסופו של דבר נכנס לעולם הבא .

 

 

 

 

פרשת יתרו מה המשמעות של ויחד יתרו ? האם הפרושים השונים סותרים אחד את השני או כולם יכולים להתקיים ? האם ללא יתרו היינו מקבלים את התורה ? האם הגרים משלימים את עם ישראל ? למה ברוך יקוק שייך ביתרו ולא שייך במשה ועם ישראל ? למה גר מקבל שכר בכל מקרה על כניסתו לעם ישראל ? למה גם דויד המלך אמר ברוך יקוק ? מי אמר ברוך יקוק בתורה ? למה יתרו לא הלך עם עם ישראל במדבר ? מה קושר את הגרים לעם ישראל ? ‏י"ט/שבט/תש"פ

בס"ד
פרשת יתרו מה המשמעות של ויחד יתרו ? האם הפרושים השונים סותרים אחד את השני או כולם יכולים להתקיים ? האם ללא יתרו היינו מקבלים את התורה ? האם הגרים משלימים את עם ישראל ? למה ברוך יקוק שייך ביתרו ולא שייך במשה ועם ישראל ? למה גר מקבל שכר בכל מקרה על כניסתו לעם ישראל ? למה גם דויד המלך אמר ברוך יקוק ? מי אמר ברוך יקוק בתורה ? למה יתרו לא הלך עם עם ישראל במדבר ? מה קושר את הגרים לעם ישראל ? ‏י"ט/שבט/תש"פ

שמות פרק יח

(ט) וַיִּ֣חַדְּ יִתְר֔וֹ עַ֚ל כָּל־הַטּוֹבָ֔ה אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה יְקֹוָ֖ק לְיִשְׂרָאֵ֑ל אֲשֶׁ֥ר הִצִּיל֖וֹ מִיַּ֥ד מִצְרָֽיִם:

(י) וַיֹּאמֶר֘ יִתְרוֹ֒ בָּר֣וּךְ יְקֹוָ֔ק אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֥יל אֶתְכֶ֛ם מִיַּ֥ד מִצְרַ֖יִם וּמִיַּ֣ד פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֤ר הִצִּיל֙ אֶת־הָעָ֔ם מִתַּ֖חַת יַד־מִצְרָֽיִם:

ויש כמה  וכמה פרושים למלה ויחד

רש"י שמות פרשת יתרו פרק יח

(ט) ויחד יתרו - וישמח יתרו, זהו פשוטו ומדרשו נעשה בשרו חדודין חדודין, מיצר על איבוד מצרים, היינו דאמרי אינשי גיורא עד עשרה דרי לא תבזי ארמאה באפיה:

פירוש ר' עובדיה מברטנורא על רש"י (עמר נקא) שמות פרשת יתרו פרק יח

(ט) ויחד יתרו וכו' ומדרשו נעשית בשרו חדודין חדודין נוכל לפרש שיתרו היה מצר על אבוד מצרים לפי שהיה ממדין ומדין היה מבני בניה של הגר שהיא קטורה כמו שדרשו רז"ל והגר היתה מצרית שנא' ולה שפחה מצרית והיינו דאמרי' גיורא עד עשרה דרי. מהר"ר:

מדרש תנחומא (בובר) פרשת יתרו

[ה] וישמע יתרו כהן מדין כומר לע"ז היה. ויחד יתרו (שם /שמות/ יח ט), שיחד שמו של הקדוש ברוך הוא. ד"א ויחד יתרו, שנעשה יהודי,

ואומר ההדר זקנים שמות פרק יח

ד"א ויחד יתרו העמיד חרב על בשרו שמל עצמו לקבל התורה:

ואומר החומת אנך שמות פרשת יתרו

ב. ויספר משה לחותנו את כל אשר עשה ה' לפרעה ולמצרים על אודות ישראל. על שהרעו לישראל כלומר ולא בעבורי וזהו מענותנותו ויחד יתרו שנתבררה נשמתו והיא חלק הטוב שבקין וגם נעשה בשרו חידודין על שלקה פרעה רע של קין והיה חלק ממנו על כל הטובה וכו' אף שיצא רע לפרעה. א"נ ויחד יתרו שמח שיקבל תרי"ג מצות ביראה ואהבה ושמחה ובדיק בשמיה יתרו שעולה תרי"ג וג' כנגד יראה אהבה שמחה כמנין יתרו. א"נ יתרו כמנין תורה ה' רומז לשכינה כלומר שקבל תורה ונכנס תחת כנפי השכינה שהוא בחינת הגרים.

ולפי הבנתי את החומת אנך כל הפרושים נכונים ויש כאן כמה צדדים של יתרו שהיה כהן של עבודה זרה שעבד את כל העבודות זרות בעולם אבל כאשר ראה את כל הטובה אשר עשה הקב"ה לעם ישראל הוא החליט לעשות מעשה ולבחור בתורה .

ואומר רש"י שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק ט

על כל הטובה - טובת המן והבאר והתורה. ועל כולן אשר הצילו מיד מצרים

כלומר יתרו הבין בשכלו את המשמעות של יציאת מצרים ואת המשמעות של מתן תורה והחליט להיכנס לתוך העם היהודי כלומר המילה יחד מתפרשת כייחוד אבל גם כאחדות

אומר [רבינו] בחיי שמות פרק יח

(ט) ויחד יתרו. שמח בדבר מלשון: (דברי הימים - א טז, כז) "עז וחדוה במקומו". ועוד יש לומר: ויחד מלשון אחדות, לפי שנתגייר וייחד את הש"י וברך אותו שנאמר: "ברוך ה' אשר הציל אתכם".

ועל איזה אחדות מדובר כאן ?

אומר הזוהר הקדוש

וְכֵיוָן שֶׁאוֹתוֹ מֶלֶךְ וְכֹהֵן הוֹדוּ לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא וְנִשְׁבְּרוּ לְפָנָיו, אָז הִתְעַלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ עַל הַכֹּל, מַעְלָה וּמַטָּה. וְעַד שֶׁהִתְעַלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ, כְּשֶׁהוֹדוּ אֵלֶּה לְפָנָיו, לֹא נִתְּנָה תּוֹרָה עַד לְאַחַר שֶׁבָּא יִתְרוֹ, וְהוֹדָה וְאָמַר, עַתָּה יָדַעְתִּי כִּי גָדוֹל ה' מִכָּל הָאֱלֹהִים. בָּרוּךְ ה' אֲשֶׁר הִצִּיל אֶתְכֶם וְגוֹ'. אָז הִתְעַלָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בִּכְבוֹדוֹ מַעְלָה וּמַטָּה, וְאַחַר כָּךְ נָתַן תּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, כְּשֶׁשִּׁלְטוֹנוֹ עַל הַכֹּל.

ואומר פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת יתרו מאמר וישמע יתרו אות טו

וכיון דההוא מלך וכו': כיון שהמלך והכהן ההוא, מודים להקב"ה ונשברים לפניו, אז עולה הקדוש ברוך הוא ביקרו על כולם למעלה ולמטה. ומטרם שעלה הקדוש ברוך הוא ביקרו כשאלו הודו לפניו, לא ניתנה התורה. עד לאחר שבא יתרו, והודה ואמר, עתה ידעתי כי גדול ה' מכל האלקים. ברוך ה' אשר הציל אתכם. אז עלה הקדוש ברוך הוא ביקרו למעלה ולמטה, ואח"כ נתן התורה בשלימות ממשלתו על הכל.

כלומר לפי דברי הזוהר התורה ניתנה רק לאחר  ההצטרפות של יתרו לתוך עם ישראל . כלומר אותם גרים הם חלק מהותי מהמכלול של עם ישראל ויש להם חלק מהותי עד כדי כך שבלי יתרו לא היית ניתנת התורה לישראל

ואומר הבבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

כלומר בלי אותם גרים לא יכולה להיות שלמות לעם ישראל עד כדי כך שעם ישראל נשלח לגלות כדי לברור מתוכו את אלו שיהיו גרים . ובדיוק דווקא  בפרשת יתרו שהיה גר ניתנה  התורה ללמד אותנו שהגרים הם חלק בלתי נפרד מכלל ישראל ובלעדיהם לא יכול עם ישראל להגיע לשלמות .

וכך כותבת הגמרא חברותא סנהדרין דף צד עמוד א

תנא משום רבי פפייס: גנאי הוא למשה וששים ריבוא [כל עם ישראל], שלא אמרו "ברוך", עד שבא יתרו ואמר: "ברוך ה'".

וצריך הסבר מה ההבדל בן יתרו למשה ועם ישראל שלא אמרו ברוך יקוק ויתרו אמר ברוך יקוק ונראה זה כגנאי למשה ולעם ישראל

אומר הדף על הדף סנהדרין דף צד עמוד א

המגיד מדובנא (משלי יעקב פר' יתרו) מקשה על דברי הגמרא, הכי נעלם ממשה רבינו ע"ה מה שנתגלה ליתרו. וביאר הענין כדרכו במשל.

משל לשנים שעשו שידוכים ביניהם על ידי שדכן אחד, ויהי בסעודת התנאים והנה השדכן מפליג לשמוח ולרנן יתר על כל המחותנים, ועילת הדבר הוא כי המחותנים עדיין אין שמחתם שלמה עד אשר יראו גמר הענין, מה שלא יתודע להם כי אם אחר זמן רב כשיראו טוב תכליתם, וכי טוב וישר הדבר לפני הזוג, לא כמוהם השדכן כי שמחתו שלמה מיד אחר ההתקשרות הצדדים כאשר הוא מקבל כסף משקלו מוהר הבתולים.

הוא הדבר במשה וישראל, כי האמנם כבר השיגו מאתו יתברך טובות רבות ונוראות בנסי מצרים ועל הים וזולתם, והעולה על כלם מתן התורה הקדושה, עם כל זה עדנה לא היה בידם לומר ברוך ה' על המשא ומתן הגדול הזה, עד אשר יראו תכלית כל דבר לעתיד בגמר כל המעשים וכל העסקים על השלמות. לא כן יתרו שקבל טובתו לעצמו מיד במה שנתגייר, ונעשה יהודי, כי על כל פנים, הנה מסחרו טוב באין ספק שנתודע לו לברור האמת מן השקר, וזהו ויאמר יתרו ברוך ה' וגו'. והטעם עתה ידעתי כי גדול ה', כלומר הרבה הרויח במה שקנה עתה הידיעה הנכונה מה שלא ידע מקודם. וזהו דברי הדרש גנאי הוא למשה כו' שלא אמרו ברוך, רוצה לומר שלא יכלו לומר ברוך, על כי אין טובתם ודאית עד לעתיד במהרה מה שאין כן יתרו.

ואומר החידושי אגדות למהר"ל סנהדרין דף צד עמוד א

גנאי הוא למשה כו'. כבר אמרנו כי יחזקיה לא אמר שירה מפני שלא היה מעלתו ושלימתו בפעל. וכן מה שאמר גנאי היה למשה וששים רבוא שלא אמרו ברוך, דבר זה כי לא היה משה וששים רבוא ראוי להם לומר ברוך רק יתרו, מפני שישראל היו בכלל מנין והיו ששים רבוא ואין כאן תוספת ברכה, ומפני כך לא היו אומרים ברוך, כי ששים רבוא הוא לישראל בפרט מספר זה. ומ"מ גנאי היה להם שלא אמרו ברוך שהיה להם לומר ברוך והיה מגיע מספרם יותר מששים רבוא, עד שבא יתרו שהוא לא היה בכלל ישראל, ולפיכך אמר ברוך כי יתרו היה תוספות וברכה של ישראל שהרי גר היה ולכך ראוי לומר ברוך.

כלומר כאשר יתרו אומר ברוך יקוק זה מיוחד ליתרו ולא למשה או לעם ישראל ואכן אנחנו רואים בתורה שמי שאמר בָּר֥וּךְ יְקֹוָ֖ק  זה מי שלא שייך לעם ישראל

בבראשית פרק ט נח אומר

 (כו) וַיֹּ֕אמֶר בָּר֥וּךְ יְקֹוָ֖ק אֱלֹ֣הֵי שֵׁ֑ם וִיהִ֥י כְנַ֖עַן עֶ֥בֶד לָֽמוֹ:

בבראשית פרק כד אומר אליעזר עבד אברהם

(כז) וַיֹּ֗אמֶר בָּר֤וּךְ יְקֹוָק֙ אֱלֹהֵי֙ אֲדֹנִ֣י אַבְרָהָ֔ם אֲ֠שֶׁר לֹֽא־עָזַ֥ב חַסְדּ֛וֹ וַאֲמִתּ֖וֹ מֵעִ֣ם אֲדֹנִ֑י אָנֹכִ֗י בַּדֶּ֙רֶךְ֙ נָחַ֣נִי יְקֹוָ֔ק בֵּ֖ית אֲחֵ֥י אֲדֹנִֽי:

בבראשית פרק כד אומר לבן

(לא) וַיֹּ֕אמֶר בּ֖וֹא בְּר֣וּךְ יְקֹוָ֑ק לָ֤מָּה תַעֲמֹד֙ בַּח֔וּץ וְאָנֹכִי֙ פִּנִּ֣יתִי הַבַּ֔יִת וּמָק֖וֹם לַגְּמַלִּֽים:

בבראשית פרק כו אומר אבימלך

(כט) אִם־תַּעֲשֵׂ֨ה עִמָּ֜נוּ רָעָ֗ה כַּאֲשֶׁר֙ לֹ֣א נְגַֽעֲנ֔וּךָ וְכַאֲשֶׁ֨ר עָשִׂ֤ינוּ עִמְּךָ֙ רַק־ט֔וֹב וַנְּשַׁלֵּֽחֲךָ֖ בְּשָׁל֑וֹם אַתָּ֥ה עַתָּ֖ה בְּר֥וּךְ יְקֹוָֽק:

כלומר מה שאמר יתרו ברוך יקוק מתאים ליתרו אבל לא למשה ועם ישראל כי מי שנכנס לתוך עם ישראל מתוך רצון לקיים את כל  תרי"ג מצוות מקבל את החיים שלו חזרה ולכן ראוי שיגיד ברוך יקוק אבל עם ישראל שקיבל על עצמו את התורה נמצא בתוך מצב של אי ודאות האם מעשיו יביאו אותו לעולם הבא או לא . אבל גר שיתגייר נמצא במצב שבכל מקרה הוא עבר ממצב שאין לו עולם הבא בכלל למצב שיש לו את ההזדמנות להיכנס לעולם הבא

אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב על מצבו של יהודי

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

זה מצבם של עם ישראל אבל גוי נמצא במצב של מיתה

אומרת הגמרא חברותא סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.⁽¹³⁾

כלומר כל הגויים נמצאים המצב של מיתה כי לא רצו לקבל את התורה ולכן גר הנכנס לתוך עם ישראל משנה את מצבו מנידון למיתה להזדמנות להיכנס לעולם הבא ולכן יתרו אמר ברוך יקוק אבל משה ועם ישראל לא אמרו כי הם נמצאים במצב שונה ולכן זה נראה כאילו יש כאן גנאי למי שלא מבין את ההבדל .

אבל גם דויד המלך אמר בדברי הימים א פרק כט ברוך יקוק

(י) וַיְבָ֤רֶךְ דָּוִיד֙ אֶת־יְקֹוָ֔ק לְעֵינֵ֖י כָּל־הַקָּהָ֑ל וַיֹּ֣אמֶר דָּוִ֗יד בָּר֨וּךְ אַתָּ֤ה יְקֹוָק֙ אֱלֹהֵי֙ יִשְׂרָאֵ֣ל אָבִ֔ינוּ מֵעוֹלָ֖ם וְעַד־עוֹלָֽם:

ואומר רש"י דברי הימים א פרק כט

מעולם ועד עולם - אמר דוד גר אחד היה יתרו בין שש מאות אלף ואמר ברוך ה' אשר הציל אתכם גנאי גדול הוא זה לכל ישראל ואני הריני מוסיף לברך את הקדוש ברוך הוא יותר מיתרו:

וצריך להגיד שדויד המלך היה בתוך דור עשירי מרות ולכן כמו יתרו הוא עדיין יכול להגיד ברוך יקוק כמו יתרו .

ואומרת הגמרא חברותא בבא בתרא דף יד עמוד ב

דאמר רבי יוחנן: למה נקרא שמה רות? שיצא ממנה דוד, שריוהו [מלשון רוויה], שהרווה כביכול להקדוש ברוך הוא בשירות ותושבחות.

כלומר אנחנו רואים את הקשר בן רות שהיא  גיורת לדויד המלך שאמר ברוך יקוק .

ויתרו לא נשאר במדבר עם עם ישראל במסע שלהם לארץ ישראל כי ליתרו יש דרך שונה  מעם ישראל כי התפקיד שלהם שונה כי אותם גרים לא קיבלו נחלה בארץ ישראל ולכן הקשר שלהם לעם ישראל הוא בעיקר דרך לימוד התורה

אומרת הגמרא חברותא סנהדרין דף קו עמוד א

ויתרו שמיחה בדבר⁽⁷⁶¹⁾, ורצה פרעה להרגו, וברח למדין - זכו בני בניו לישב בלשכת הגזית. שנאמר: "ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים שמעתים שוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב". וכתיב: "ובני קיני חתן משה עלו מעיר התמרים".

ואומר הידיד נפש שקלים פרק ה

אָמַר רַבִּי אָבָּהוּ, כְּתִיב (דברי הימים א, ב) מִמִּשְׁפַּחַת סוֹפְרִים יוֹשְׁבֵי יָעֲבֵּץ. מַה תַּלְמוּד לוֹמַר סוֹפְרִים? אֶלָּא שֶׁעָשׂוּ אֶת הַתּוֹרָה סְפוּרוֹת סְפוּרוֹת שקיבצו הלכות לקבוצות כמו חֲמִשָּׁה לֹא יִתְרוֹמוּ תְּרוּמָה. ה' דְּבָרִים חַיָיבִין בְּחַלָּה. חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה נָשִׁים פּוֹטְרוֹת צָרוֹתֵיהֶן מלהתייבם. שְׁלֹשִים וְשֵׁשׁ כְּרִיתוֹת בַּתּוֹרָה. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר דָּבָר נֶאֶמְרוּ בְּנִבְלַת הָעוֹף הַטָּהוֹר. ד' אָבוֹת נְזִיקִין. אָבוֹת מְלָאכוֹת אַרְבָּעִים חָסֵר אַחַת.

כלומר אותם גרים מצד אחד יש להם חלק בלתי נפרד בתורה והתורה ניתנה גם בזכותם אבל יש להם דרך שונה ותפקיד ייחודי ושונה מתפקידו של עם ישראל אבל שניהם מצטרפים לאחדות אחת  לשלמות של עבודת השם ולספר תורה שלם אחד  .