פרשת מצורע על איזה ציפור מדובר במצורע ? למה שני ציפורים ? מה הקשר של ציפור דרור לנשמה ? ומה הקשר למתן תורה ? ‏ז'/ניסן/תשע"ו

בס"ד
פרשת מצורע על איזה ציפור מדובר במצורע ? למה שני ציפורים ? מה הקשר של ציפור דרור לנשמה ? ומה הקשר למתן תורה ?  ‏ז'/ניסן/תשע"ו

ויקרא פרק יד

(ד) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְלָקַ֧ח לַמִּטַּהֵ֛ר שְׁתֵּֽי־צִפֳּרִ֥ים חַיּ֖וֹת טְהֹר֑וֹת וְעֵ֣ץ אֶ֔רֶז וּשְׁנִ֥י תוֹלַ֖עַת וְאֵזֹֽב:

(ה) וְצִוָּה֙ הַכֹּהֵ֔ן וְשָׁחַ֖ט אֶת־הַצִּפּ֣וֹר הָאֶחָ֑ת אֶל־כְּלִי־חֶ֖רֶשׂ עַל־מַ֥יִם חַיִּֽים:

(ו) אֶת־הַצִּפֹּ֤ר הַֽחַיָּה֙ יִקַּ֣ח אֹתָ֔הּ וְאֶת־עֵ֥ץ הָאֶ֛רֶז וְאֶת־שְׁנִ֥י הַתּוֹלַ֖עַת וְאֶת־הָאֵזֹ֑ב וְטָבַ֨ל אוֹתָ֜ם וְאֵ֣ת׀ הַצִּפֹּ֣ר הַֽחַיָּ֗ה בְּדַם֙ הַצִּפֹּ֣ר הַשְּׁחֻטָ֔ה עַ֖ל הַמַּ֥יִם הַֽחַיִּֽים:

וממשיכה התורה וכותבת ויקרא פרק יד

(ז) וְהִזָּ֗ה עַ֧ל הַמִּטַּהֵ֛ר מִן־הַצָּרַ֖עַת שֶׁ֣בַע פְּעָמִ֑ים וְטִ֣הֲר֔וֹ וְשִׁלַּ֛ח אֶת־הַצִּפֹּ֥ר הַֽחַיָּ֖ה עַל־פְּנֵ֥י הַשָּׂדֶֽה:

וצריך להבין את המשמעות של ציפור ומדוע דווקא ציפור

ואומר הספרא מצורע פרשה ז

הזה על הבית ועל השקוף, ויש אומרים על כלו, ושלח את הצפור החיה, ר' יוסי הגלילי אומר ציפור שחיה חוץ לעיר ואיזו זו זו דרור.

כלומר הציפור זה ציפור דרור וצריך להבין מה המשמעות של ציפור דרור

כתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קו עמוד ב

אמר רבה בר רב הונא: הכא בצפור דרור עסקינן, לפי שאינה מקבלת מרות. דתנא דבי רבי ישמעאל: למה נקרא שמה צפור דרור - מפני שדרה בבית כבשדה.

כלומר ציפור דרור אינה מקבלת מרות ויכולה לחיות גם בבית וגם בשדה

אומר התלמוד בבלי מסכת מנחות דף צט עמוד ב

ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוייהו: תורה ניתנה בארבעים ונשמה נוצרה בארבעים, כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת, וכל שאינו משמר את התורה אין נשמתו משתמרת. תנא דבי רבי ישמעאל: משל לאדם שמסר צפור דרור לעבדו, אמר: כמדומה אתה שאם אתה מאבדה שאני נוטל ממך איסר בדמיה? נשמתך אני נוטל ממך.

אנחנו רואים שהגמרא מדמה את ציפור הדרור לנשמה מעין פיקדון שניתן לאדם והוא צריך לשמור על הפיקדון ושמירה על הפיקדון זה רק באמצעות התורה ורק באמצעות התורה ניתן לשמור על הפיקדון וכאן צריך להבין את החטא שגורם לצרעת .  כתוב במסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ט

רבי שמעון אומר על מספרי לשון הרע נגעים באים עליהם שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובאת עליהם הפורענות שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה

וכבר כתבתי שלשון הרע נובע מחוסר הבנה של המציאות   מחוסר ענוה של האדם שאומר דברים מבלי להבין את המציאות כמו מרים שלא הבינה שדרגת הנבואה של משה שונה מדרגת הנבואה שלה ולכן באה בטענה על משה למה פרש מן האישה . ולכן יש לנו שני ציפורים האחת שחוטה והאחת משולחת כדי להבין את שני האפשריות שיש לנו אחרי שהנגע פוגע בנו . ציפור אחת  נשחטת כלומר כמו שאומרת הגמרא שהקב"ה לוקח לך את הנשמה אם לא שמרת עליה הקב"ה ייקח אותה ממך ולמה לא שמרת עליה כי לא שמרת על התורה ואת זה מסמלת  הציפור השחוטה כי זה הדרך היחידה לשמור על הנפש שלך אבל אם שמרת על הנשמה שלך אז אתה תשתחרר לחופשי , לחרות ועל זה כותבת התורה ויקרא פרק כה

(י) וְקִדַּשְׁתֶּ֗ם אֵ֣ת שְׁנַ֤ת הַחֲמִשִּׁים֙ שָׁנָ֔ה וּקְרָאתֶ֥ם דְּר֛וֹר בָּאָ֖רֶץ לְכָל־יֹשְׁבֶ֑יהָ יוֹבֵ֥ל הִוא֙ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְשַׁבְתֶּ֗ם אִ֚ישׁ אֶל־אֲחֻזָּת֔וֹ וְאִ֥ישׁ אֶל־מִשְׁפַּחְתּ֖וֹ תָּשֻֽׁבוּ:

ואת זה מבהיר הזוהר

וְעַל זֶה כַּאֲשֶׁר מַגִּיעִים לְתִשְׁעָה וְאַרְבָּעִים יָמִים, הַיּוֹם הַהוּא הָעֶלְיוֹן שֶׁעֲלֵיהֶם, שֶׁהוּא יוֹם הַחֲמִשִּׁים שֶׁשּׁוֹלֵט עַל תִּשְׁעָה וְאַרְבָּעִים יָמִים, סוֹד כְּלָלוּת הַתּוֹרָה, בְּתֵשַׁע וְאַרְבָּעִים פָּנִים, וְאָז הַיּוֹם הָעֶלְיוֹן הַהוּא, הַיּוֹם הַחֲמִשִּׁים, בְּהִתְעוֹרְרוּת שֶׁל מַטָּה, מוֹצִיא תוֹרָה כְּלוּלָה בְּתֵשַׁע וְאַרְבָּעִים פָּנִים. רַבִּי אֶלְעָזָר פָּתַח וְאָמַר, (תהלים פד) גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת וּדְרוֹר קֵן לָהּ אֲשֶׁר שָׁתָה אֶפְרֹחֶיהָ אֶת מִזְבְּחוֹתֶיךְ וְגוֹ'. גַּם צִפּוֹר מָצְאָה בַיִת, אֵלּוּ צִפֳּרֵי שָׁמַיִם שֶׁמֵּהֶם שָׂמִים מְדוֹרֵיהֶם בַּחוּץ, וּמֵהֶם שָׂמִים מְדוֹרֵיהֶם בַּבַּיִת, כְּמוֹ הַדְּרוֹר, שֶׁהוּא עוֹף שֶׁעוֹשֶׂה דִירָתוֹ בְּבַיִת שֶׁל כָּל אָדָם וְלֹא מְפַחֵד. מַדּוּעַ? מִפְּנֵי שֶׁכֻּלָּם קוֹרְאִים לוֹ דְרוֹר. מַהוּ דְרוֹר? חֵרוּת, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כה) וּקְרָאתֶם דְּרוֹר, וְתַרְגּוּמוֹ חֵרוּת. וְזֶהוּ צִפּוֹר דְּרוֹר. שֶׁהֲרֵי מִיּוֹם שֶׁעוֹשֶׂה קֵן בְּבַיִת, מוֹצִיא בָנִים, מְגוּרָיו בַּבַּיִת חֲמִשִּׁים יָמִים, וּלְאַחֲרֵיהֶם נִפְרָדִים אֵלּוּ מֵאֵלּוּ, וְזֶהוּ עוֹף שֶׁנִּקְרָא דְרוֹר - חֵרוּת. בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב, וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ. מִכָּאן יוֹצֵאת חֵרוּת לְכֻלָּם. וּמִפְּנֵי שֶׁיּוֹצֵאת מִמֶּנּוּ חֵרוּת, תּוֹרָה שֶׁיּוֹצֵאת מִמֶּנּוּ נִקְרֵאת חֵרוּת. וְעַל זֶה כָּתוּב (שמות לב) חָרוּת עַל הַלֻּחֹת, אַל תִּקְרָא חָרוּת אֶלָּא חֵרוּת, וְזוֹ הַתּוֹרָה שֶׁנִּקְרֵאת חֵרוּת, שֶׁהֲרֵי מַה שֶּׁמּוֹצִיא יוֹם זֶה הָעֶלְיוֹן נִקְרָא חֵרוּת, וְהוּא חֵרוּת שֶׁל הַכֹּל. וְזֶה הַיּוֹם הוּא חֵרוּת עֶלְיוֹנָה, מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ חֵרוּת תַּחְתּוֹנָה וְחֵרוּת עֶלְיוֹנָה. הֵ''א עֶלְיוֹנָה, הֵ''א תַחְתּוֹנָה. חֵרוּת עֶלְיוֹנָה. וְחֵרוּת תַּחְתּוֹנָה שְׁמִטָּה וְיוֹבֵל כְּאֶחָד הֵם.

כלומר התורה וקבלת התורה זה החרות של האדם והחרות של האדם יכולה להיות רק על ידי לימוד התורה שנותן לאדם את ההבנה על העולם וההבנה על העולם נותנת לאדם לעשות את הדבר הנכון ובטח שלא לדבר לשון הרע והציפור מסמלת את ההבנה כי רק על ידי לימוד התורה נדע להבין את המציאות והבנת המציאות תגרום לנו לא להגיד לשון הרע כי לשון הרע לא שייך במי שמבין את המציאות .וזה מה שאומר הזוהר על החרות שציפור הדרור מסמלת את כל סודות העולם ומי שיודע את סודות העולם יש לו חרות

וְעִם כָּל דָּא, כֻּלְּהוּ נִכְוִין מֵחוּפָּה דְּחַבְרַיְיהוּ. אִינּוּן דְּאִית לוֹן דְּרוֹר, וְחֵירוּ מִכֹּלָּא. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אַחְזֵי לוֹן הֵיכָלָא טְמִירוּ חֲדָא גָּנִיז, דְּעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךָ, וְהַהוּא הֵיכָלָא אִקְרֵי קַן צִפּוֹר. וּמִתַּמָּן מִתְעַטְּרִין עִטְרִין לְמָשִׁיחַ בְּזִמְנָא דְּאָתֵי, וּבְיוֹמִין רְשִׁימִין, תְּלַת זִמְנִין בְּשַׁתָּא, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא בָּעֵי לְאִשְׁתַּעְשְׁעָא בְּאִינּוּן צַדִּיקַיָּיא, וְאַחְזֵי לוֹן הַהוּא הֵיכָלָא טְמִירָא גָּנִיז, דְּלָא יַדְעִין וְלָא אִשְׁתְּמוֹדְעָן בֵּיהּ, כָּל צַדִּיקַיָּיא דְּתַמָּן.

וְעִם כָּל זֶה, כֻּלָּם נִכְוִים מֵחֻפַּת חַבְרֵיהֶם. אֵלּוּ שֶׁיֵּשׁ לָהֶם דְּרוֹר וְחֵרוּת מֵהַכֹּל. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַרְאֶה לָהֶם הֵיכָל טָמִיר גָּנוּז אֶחָד שֶׁעַיִן לֹא רָאָתָה אֱלֹהִים זוּלָתְךְ, וְאוֹתוֹ הֵיכָל נִקְרָא קַן צִפּוֹר, וּמִשָּׁם מִתְעַטְּרִים עֲטָרוֹת לַמָּשִׁיחַ לֶעָתִיד לָבֹא. וּבְיָמִים רְשׁוּמִים, שָׁלֹשׁ פְּעָמִים בְּשָׁנָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹצֶה לְהִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בְּאוֹתָם הַצַּדִּיקִים, וּמַרְאֶה לָהֶם הֵיכָל טָמִיר גָּנוּז שֶׁלֹּא יוֹדְעִים וְלֹא מַכִּירִים אוֹתוֹ כָּל הַצַּדִּיקִים שֶׁשָּׁם.

וזה הקשר לשבת הגדול שהיא השבת לפני פסח שזה תחילת ה 49 יום שמובילים לקבלת התורה שמוציאה את האדם מעבדות לחרות שנותנת לנו להגיע לקבלת התורה שרק היא יכולה לתת לנו את ההבנה על העולם והבנה על סודות בראשית ובריאת העולם וזה היציאה האמיתית מעבדות לחרות  מחוסר ידיעה  של העולם עד לקבלת כל סודות בראשית שזה החרות האמיתית

 

פרשת תזריע שבת שבע ברכות אלירן ותמר הרשקוביץ האם יש זיווג לא משמים ? האם יכול להיות טעות בזיווג ? ‏כ"ט/אדר ב/תשע"ו

‏בס"ד
פרשת תזריע שבת שבע ברכות אלירן ותמר הרשקוביץ האם יש זיווג לא משמים ? האם יכול להיות טעות בזיווג ? ‏כ"ט/אדר ב/תשע"ו

כתוב בתלמוד בבלי מסכת מועד קטן דף יח עמוד ב

ומי אמר שמואל שמא יקדמנו אחר? והאמר רב יהודה אמר שמואל: בכל יום ויום בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני, שדה פלוני לפלוני! - אלא: שמא יקדמנו אחר ברחמים. כי הא דרבא שמעיה לההוא גברא דבעי רחמי ואמר: תזדמן לי פלניתא. - אמר ליה: לא תיבעי רחמי הכי. אי חזיא לך - לא אזלא מינך, ואי לא - כפרת בה'.

וביום חמישי  אמרתי שמתוך הגמרא כאן ניתן ללמוד על המושג של שבע ברכות . למה יש שבע ברכות כי שבע הברכות זה יצירה של עולם חדש ,בריאה חדשה של עולם של גבר ואישה וכמו שהעולם נברא ב 7 ימים כך העולם החדש שנברא כתוצאה של זיווג בן גבר ואישה זה שבע ימים . היחיד שבורא את העולם זה הקב"ה ולכן היחיד שמזווג זיווגים זה הקב"ה כי מדובר בבריאה חדשה . וניתן ללמוד את זה מן הגמרא כאן וצריך להבין את התמונה . רואה רבא פלוני מתפלל ומבקש להתחתן עם אישה מסוימת אומר לו רבא אם היה שייכת לך כלומר הקב"ה החליט שהיא הזיווג שלך תקבל אותה אבל אם היא לא הזיווג שלך אתה כופר בקב"ה . וקשה מאוד למה אחד שמתפלל ומבקש מהקב"ה להתחתן עם פלונית זה נחשב לכפירה בקב"ה ? וצריך להגיד כי זיווג זה יצירה של עולם חדש ויצירה של עולם חדש יש רק אחד שיכול לברוא וזה הקב"ה . ולכן התערבות של אדם או רצון של אדם להתערב ביצירת עולם חדש זה כפירה בקב"ה כי רק הקב"ה יכול לברוא עולמות . והוכחה לכך ששבע ברכות זה כמו בריאת העולם נראה את הברכה

שמח תשמח ריעים האהובים. כשמחך יצירך בגן עדן מקדם בא"י משמח חתן וכלה:

כלומר השוואת חתן וכלה לאדם וחוה . כלומר שבע הברכות זה כל התהליך של בריאה של עולם חדש כולל בריאת גן עדן .

וכדי להבין את זה יותר בבירור נראה את מה שכותב בבראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סח

ד רבי יהודה בר סימון פתח (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה, מטרונה שאלה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לכמה ימים ברא הקדוש ברוך הוא את עולמו אמר לה לששת ימים כדכתיב (שמות כ) כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ, אמרה לו מה הוא עושה מאותה שעה ועד עכשיו, אמר לה הקדוש ברוך הוא יושב ומזווג זיווגים בתו של פלוני לפלוני, אשתו של פלוני לפלוני, ממונו של פלוני לפלוני, אמרה לו ודא הוא אומנתיה אף אני יכולה לעשות כן כמה עבדים כמה שפחות יש לי לשעה קלה אני יכולה לזווגן, אמר לה אם קלה היא בעיניך, קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הלך לו ר' יוסי בר חלפתא מה עשתה נטלה אלף עבדים ואלף שפחות והעמידה אותן שורות שורות אמרה פלן יסב לפלונית ופלונית תיסב לפלוני, וזיווגה אותן בלילה אחת, למחר אתון לגבה דין מוחיה פציעא, דין עינו שמיטא, דין רגליה תבירא, אמרה להון מה לכון, דא אמרה לית אנא בעי לדין, ודין אמר לית אנא בעי לדא, מיד שלחה והביאה את ר' יוסי בר חלפתא אמרה לו לית אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת, אמר לא כך אמרתי לך אם קלה היא בעיניך קשה היא לפני הקדוש ברוך הוא כקריעת ים סוף, הקדוש ברוך הוא מה עושה להן מזווגן בעל כרחן שלא בטובתן, הה"ד (תהלים סח) אלהים מושיב יחידים ביתה מוציא אסירים בכושרות, מהו בכושרות בכי ושירות, מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי,

בו נבין את המדרש ואת המשא ומתן בין רבי יוסי בר חלפתא למטרונה . המטרונה אמרה לרבי יוסי אני יכולה לזווג זיווגים בלילה אחד בקלות אני לא מבינה למה זה עסק כזה מסובך שהקדוש ברוך הוא מתעסק בנושא זיווגים ממגמר הבריאה ולמה  זה קשה כקריעת ים סוף הרי זה די פשוט לזווג בן אנשים אמרה ועשתה ובלילה אחת השיאה 1000 עבדים ל 1000 שפחות.  בבוקר הגיעו המזווגים כל אחד עם בעיה אחרת ופתאום המטרונה הבינה ואמרה אלוהכון אמת מה קרה פתאום שהבינה זאת הרי כולם יודעים שיש נישואין לא טובים עם בעיות אז למה הבעיות הללו צריכים לגרום לה להאמין פתאום בקב"ה ?  כיצד מכופרת כמו שאומר רבא בגמרא היא הופכת למאמינה מוחלטת בקב"ה ? מאין ההוכחה המוחצת שאומנם אלוכון אמת ? ולפי התשובה של רבי יוסי מבינים את העניין אומר לה רבי יוסי תראי את חשבת שאת מזווגת זיווגים וההחלטה שלך על 1000 העבדים הייתה שלך אז תדעי שזה לא כך מי שזיווג אותם את העבדים היה הקדוש ברוך הוא .אומנם את היית השליח אבל המפעיל האמיתי היה הקדוש ברוך הוא ורק הוא מזווג זיווגים וגם בעל כרחן ושלא בטובתן אלה לפי מעשיו של האדם  מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי יש כאלו שאומרים שירה ויש כאלו שאומרים בכי אבל את כולם זיווג הקב"ה

והיות והיו אלו העבדים שלך הזיווג היה לפי מעשי המטרונה והיות והיא היית כופרת ורצתה להתערב במה שהוא בלעדי לקב"ה זיווג זיווגים ולכן הקב"ה זיווג אותם לפי מעשיו של האדם ומעשיה היו כפירה . ואומר  רבי יוסי  מאן דבעי אומר שירה ומאן דלא בעי בכי  כלומר כל אחד מקבל לפי מעשיו או שירה או בכי אז מובן שהעבדים של המטרונה יהיו בבכי . והמטרונה ראתה שכל ה 1000 זיווגים יצאו בבכי והבינה שזה לא טבעי כי אם זה היה מקרי זה היה צריך להיות כמו התפלגות מקרית כלומר כאלו שיהיה להם טוב כאלו שיהיו רע  וכאלו באמצע לא טוב ולא רע אבל אם כל ה 1000 יצאו בבכי יש כאן מכוון המטרונה ידעה את מעשיה והבינה שהקב"ה מזווג לפי  מעשי האדם היא הבינה שרק הקב"ה יכול לזווג את הזיווגים שהיא חשבה שהיא מזווגת . היא הבינה ששום אדם גם אם יכוון לכך לא יכול לעשות 1000 זיווגים שיהיו בבכי . זה דבר בלתי אפשרי רק אחד שיכול לקרוע את ים סוף יכול לגרום לכך ש 1000 זיווגים יהיו בבכי . ולכן המסקנה שלה היחידה האפשרית  שאכן "אלוה כאלהכון אמת היא תורתכון נאה ומשובחת יפה אמרת" מסקנת הדברים שהקדוש ברוך הוא  מזווג זיווגים ורק הוא או ע"י בת קול ביום העיבור או ע"י מעשיו . זה מעשה ששיך רק לקב"ה וכל זיווג שנעשה זה אך ורק בהכוונה של הקב"ה ושום אדם לא יכול להתערב במעשה "בראשית " ומי שמנסה להתערב במעשה שהוא בריאה של עולם חדש הוא כופר . ויוצא לנו שגם אחד שחושב שיש דבר כזה זיווג לא על ידי הקב"ה אולי אין פה כפירה אבל ריח של כפירה בודאי יש פה . 

פרשת תזריע היכן היין של הזכור של מרים ? מה הקשר של הבדלה לבארה של מרים ? למה נבראה הבאר של מרים בן השמשות ? למה צריך דעת וכיצד זה קשור לבאר של מרים ? האם נפסק להלכה ? ‏כ"ט/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת תזריע היכן היין של הזכור של מרים ?  מה הקשר של הבדלה לבארה של מרים ? למה נבראה הבאר של מרים בן השמשות ? למה צריך דעת וכיצד זה קשור לבאר של מרים ? האם נפסק להלכה ? ‏כ"ט/אדר ב/תשע"ו

בפרשת צו ט"ו/אדר ב/תשע"ו כתבתי : " וצריך להגיד שכמו שאמרנו שהיין של פורים זה הזכרנו על היין של הזכור של עמלק כך היין של ארבעה כוסות זה גם על יציאת מצרים וגם על הזכרנו של מרים שקשור לקורבן הפסח כפי שהבאתי "

ולבסוף כתבתי שצריך עיון . ואכן ניסיתי לחפש ראיות בהגדה של פסח כדי למצוא ראיות לזכור של מרים ולא כל כך מצאתי אבל מצאתי מהלך אחר שאולי ייתן לנו איזה רמז היכן היין של הזכור של מרים ?

כתוב דף על הדף שבת דף לה עמוד א

והנה הרמ"א בשו"ע או"ח (סי' רצ"ט סעיף י) מביא: וי"א לדלות מים בכל מוצאי שבת, דבארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות, ומי שפוגע בו וישתה ממנו, יתרפא כל תחלואיו ע"כ. והרמ"א מסיים שם: ולא ראיתי למנהג זה ע"כ. וי"ל בזה, דהנה המקור לדברים הוא בכל בו, ושם (סי' מ"א) מספר: ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים, ונתעכבה יותר מדאי, ונזדמנה לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותו מים, שבאת אצל בעלה כעס עליה (על שאיחרה כ"כ), ומרוב כעסו נפל כדה משכמה ותישבר הכלי, ובכל מקום שניתזו נתרפא השחין ע"כ.

ואומר הלבוש אורח חיים סימן רצט

מצינו באגדה [ויק"ר כב, ד] שבארה של מרים שהוא בימה של טבריה, בכל מוצאי שבת מחזרת על כל הבארות ועל כל מעינות, וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים ממנו וישתה, אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפא.

כלומר יש פעולה של בארה של מרים על כל המעיינות והבארות ופעולה זו של בארה של מרים נותן למים הנשאבים במוצאי שבת מהבארות והמעיינות את הכוח לרפא כלומר יש קשר בן ההבדלה של מוצאי שבת לבארה של מרים

וכדי להבין את הענין נביא את השם משמואל ויקרא פסח

והנה בזוה"ק (ס' א) א"ר שמעון עד דהוו אזלי במדברא אתגלי עלייהו רשותא אחרא דשאר עמין ההוא דשליט במדברא [בהגהות מהרח"ו ס"ם בא להטעותם] ואערעו בהו תמן, חמו ישראל דלא הוה ההוא זיוא יקרא דמלכיהון הדא הוא דכתיב ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם לא אתבסם נפשייהו כקדמיתא, עכ"ל. ונראה שכל זה נצמח מכח הדעת שזכו כנ"ל, ובכח זה ידעו להבדיל בין קודש לחול כאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב) אם אין דעה הבדלה מנין, ע"כ לא הי' יכול להטעותם. ונראה שכח הדעת שבישראל שאינם מתפתים לחיצוניות הבאה תמיד בלבוש מהודר ומתחפשת כאילו דורשת טובת ישראל כעמלק שכסות ולשון שינה,

אומר השם משמואל שהמים שהם שתו במדבר מסמל את התורה את הדעת. והדעת נותנת את הכוח להבדיל לדעת בן טוב לרע . ומרים שלקתה בצרעת לקתה בגלל שלא היה לה את הכוח להבדיל בן הנבואה של משה לנבואה שלה ושל אהרון ולכן באה בטענה למשה למה הוא פורש מאשתו ציפורה . הקב"ה נתן למרים את  הבאר שמסמל את הכוח של הדעת את הכוח להבדיל בן קודש לחול להבדיל בן שקר לאמת . הכוח של הדעת שניתן לקבל על ידי שתית המים של בארה של מרים נותן את הכוח להיבדל מעמלק . עמלק זינב באלו שלא היו תחת ענני הכבוד אלו שרפו ידיהם מן התורה והמים של מרים נותנים להם את הכוח לקבל דעת כדי שיוכלו לחזור מהרפיון של לימוד התורה . וכך כותב שו"ת שיח יצחק סימן קעג על הכוח של המים של בארה של מרים

באשר איתא בש"ע האר"י ז"ל ומובא גם בשה"ג, שע"י שהשקה האר"י זי"ע למהרח"ו זי"ע מבארה של מרים נכנסה בו החכמה. ומהאי טעמא אומרים פסוקי אלי' ז"ל המסוגלים לזכרון כדאיתא בסה"ק הרוקח

ומוצאי שבת זה הגבול בן הקודש לבין החול . השבת נותנת לאדם נשמה יתרה שזה מחפה על חוסר הדעת של האדם אבל שנגמרת השבת והנשמה היתרה מסתלקת צריך את המים של בארה של מרים כדי שנוכל להשלים את השבוע עד השבת הבאה וכאן נכנס הזכור של מרים לפעולה . הזכור של מרים מלמד אותנו לזכור שאנחנו צריכים את הדעת להבדיל בן קודש לחול בכל ימות השבוע ולכן הבאר של מרים פועלת במוצאי שבת על כל הבארות והמעינות כי שם צריך את הדעת היתרה להבדיל במשך השבוע בן קודש לחול . ולכן היה את המנהג לשאוב מים בכל מוצאי שבת כי זה המים אחרי שבארה של מרים פעל את פעולתו במוצאי שבת וכך פסק הרמ"א להלכה  .

יוצא לנו מכאן שהזכור של מרים קשור להבדלה של מוצאי שבת ולכאורה היין של ההבדלה הוא היין כמו היין שאומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק כ

[ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין:

ועוד ראיה שיש קשר של ההבדלה לזכור של מרים אומר הלבוש אורח חיים סימן רצט

נוהגין לומר בכל מוצאי שבת פסוקים שמוזכר בהם אליהו, ואומרים שיש קבלה בידם שהוא טוב לשכחה ויהיו דרכיו מצליחין בכל השבוע. ומטעם זה נתפשט המנהג לומר החרוזות והפיוטים שנזכר בהן אליהו(יב):* הג"ה ועיין לעיל סוף סימן רצ"ה:

כלומר ההבדלה קשורה לזיכרון כי אנחנו צריכים את הדעת להבדיל בן קודש לחול וזה המהות של הזכור של מרים לקבל את הכוח להבדיל בן קודש לחול וגם בן קודש לקודש בן הקדושה של מרים לקדושה של משה . ואפילו הרמ"א מזכירו בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצט

אסור לעשות (לב) שום מלאכה (לג) קודם שיבדיל, וכד' ...   וי"א לדלות מים בכל מו"ש, כי בארה של מרים סובב כל מו"ש כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו (כל בו). ולא ראיתי למנהג זה.

לסיכום  הסברה שלי אומרת שזכרהו על היין של הזכור של מרים צמוד ליין של ההבדלה . ואם נסכם את כל הארבעה זכור שקיימים בתורה והכוונה   זכור   ז – כ- ו- ר .

אנחנו צריכים לזכור את יציאת מצרים כי יציאת מצרים נתנה לנו את התורה . קיבלנו את התורה כדי שנוכל להבין את מעשה בראשית וכך נוכל להבין את העולם בו אנחנו נמצאים ומתוך זה להבין את תפקידנו בעולם . זכור של עמלק הוא כנגד אלו שרוצים שנרפה את ידנו מן התורה וזהו עמלק שמזנב במי שידו רפתה מן התורה וזיכרון זה ייתן לנו את הכוח להכרית את זכר עמלק לעתיד לבא כדי שנוכל לקבל את התורה בשלמותה . והזכור של מרים שנזכור שכדי ללמוד את התורה צריך דעת להבדיל בן קודש לחול ובן קודש לקודש והמים של בארה של מרים מזכיר לנו שאנחנו צריכים לשאוף לקבל דעת ולא כל דעת אלה את הדעת שניתנה ע"י הקב"ה . כי גם צריך דעת להבדיל בן דעת של חול לדעת של קודש והדעת היחידה שאנחנו צריכים זה הדעת של המים של בארה של מרים ולכן הבאר של מרים נברא בין השמשות כמו שאומרת המשנה מסכת אבות פרק ה

[*] עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:

ולמה היא נבראה במוצאי שבת אומר הר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר פרשת מטות

והנה כל אלו עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות כדי שיהיה הכנה להתיקון של החטא הנ"ל. ובהופיע קדושת שבת בעצמה אז נתקן הכל בפנימיות על ידי קדושת העשרת הדברות שהכל מודים שבשבת ניתנה תורה לישראל וכדברינו הנ"ל:

כלומר הבאר של מרים הוא התיקון לקלקול שנעשה על ידי חטא האדם הראשון והוא התיקון לחוסר הדעת שהיה בנחש וחוה שחוסר הדעת שלהם גרם לקלקול של האדם הראשון .

 

פרשת שמיני פרה היכן מופיע איש מחתתו בתורה ? האם עצה זה מזה שווה לעצה אחת ? האם יש קיום לאיש לעצמו ? מאין נובע האחדות של עם ישראל ? ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת שמיני פרה היכן מופיע איש מחתתו בתורה ? האם עצה זה מזה שווה לעצה אחת ? האם יש קיום לאיש לעצמו ? מאין נובע האחדות של עם ישראל ? ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

כתוב במדבר פרק טז

ויקרא פרק י

(א) וַיִּקְח֣וּ בְנֵֽי־אַ֠הֲרֹן נָדָ֨ב וַאֲבִיה֜וּא אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וַיִּתְּנ֤וּ בָהֵן֙ אֵ֔שׁ וַיָּשִׂ֥ימוּ עָלֶ֖יהָ קְטֹ֑רֶת וַיַּקְרִ֨יבוּ לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אֵ֣שׁ זָרָ֔ה

(יז) וּקְח֣וּ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ:

במדבר פרק טז

(יז) וּקְח֣וּ׀ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ וּנְתַתֶּ֤ם עֲלֵיהֶם֙ קְטֹ֔רֶת וְהִקְרַבְתֶּ֞ם לִפְנֵ֤י יְקֹוָק֙ אִ֣ישׁ מַחְתָּת֔וֹ חֲמִשִּׁ֥ים וּמָאתַ֖יִם מַחְתֹּ֑ת וְאַתָּ֥ה וְאַהֲרֹ֖ן אִ֥ישׁ מַחְתָּתֽוֹ:ה אֲשֶׁ֧ר לֹ֦א צִוָּ֖ה אֹתָֽם:

רואים שכתוב בתורה ארבעה פעמים אִ֣ישׁ מַחְתָּת֗וֹ  האחד אצל בני אהרון והשלושה אצל עדת קורח

והדמיון הנוסף בן שני המקרים כתוב ויקרא פרק י

(ב) וַתֵּ֥צֵא אֵ֛שׁ מִלִּפְנֵ֥י יְקֹוָ֖ק וַתֹּ֣אכַל אוֹתָ֑ם וַיָּמֻ֖תוּ לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:

במדבר פרק טז

(לה) וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְקֹוָ֑ק וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת: פ

וצריך להבין את הדמיון ואת מה שהתורה רוצה להגיד לנו  אומר ספרא שמיני פרשה א

איש מחתתו איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה

כלומר כל אחד היה לעצמו והם לא נטלו עצה אחד מהשני

אבל במדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת שמיני פרק י כתוב לכאורה דבר הפוך

[א] ויקחו בני אהרן נדב ואביהוא איש מחתתו. שניהם בעצה אחת:

וכדי לנסות להבין את הסתירה נביא את החזקוני שמות פרק ל

(ט) קטרת זרה כל קטורת שאינה באה משל צבור אפילו היא באה משל כהן היא נקראת קטרת זרה כשם שעשו נדב ואביהוא שלקחו איש מחתתו ולכך נענשו. ד"א קטרת זרה שאינה כמתכונתה.

כלומר יש הבדל בן קטורת של הציבור או קטורת שלך . וכאן ניתן להבין ולראות שבאמת אין סתירה בן המדרשים והכוונה של המדרש ששניהם בעצה אחת הכוונה שכל אחד מהם הסתכל על עצמו וראה בעצמו את הכול הוא לא היה צריך לקבל כל עצה לא מחברו ולא ממישהו אחר כלומר הוא הסתכל על עצמו כיחידה שלמה שלא צריכה התערבות מבחוץ לא את העצה של חברו לא של אביו  ולא של משה רבנו

וכך אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא פרשת שמיני דף כז עמוד א

נדב ואביהוא שלא נטלו עצה ממשה. ויקריבו לפני ה' אש זרה אשר לא צוה אותם. הכניסוה בלא עתה. ר' אליעזר אומר לא נתחייבו מיתה בני אהרן אלא על שהורו הלכה לפני משה רבן שכל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.

עד כדי כך היו בטוחים בעצמם שאומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת קרח דף קטו עמוד א

וקחו איש מחתתו ונתתם. מלמד שלא פחדו ולא חזרו בהם:

כלומר היה להם לכל אחד בפני עצמו אותו הבנה שהוא הכול והוא לא צריך את הדעה של השני וזה נחשב "שהיו בעצה אחת " ולכן שני המדרשים אומרים את אותו הדבר רק מזווית אחרת  וכך אומר הרש"ר הירש ויקרא פרק י

ויקחו בני - אהרן וגו': "בני אהרן - שלא חלקו כבוד לאהרן, נדב ואביהוא - לא נטלו עצה ממשה, איש מחתתו - איש מעצמו יצאו ולא נטלו עצה זה מזה" (תורת - כהנים). הווה אומר: מעצם לשון המקרא למדנו, שבני אהרן נהגו ביהירות; שהרי לא נאמר כאן: ויקחו נדב ואביהוא מחתות ויתנו בהן אש וגו'; אלא הכתוב מקדים את יחס הבנים לאביהם: "בני - אהרן"; ואף לשון איש מחתתו מורה על יהירות; ומכאן, שגם לשון נדב ואביהוא מתבארת במשמעות דומה. הם היו בני אהרן - אך לא נמלכו באביהם תחילה; או דוקא מפני שהיו בני אהרן, היו סבורים שהם פטורים מכל נטילת עצה.

ולכן בשני המקרים התוצאה היא שווה ספרא שמיני פרשה א

 (לד) ותצא אש מלפני ה' מלמד שיצא אש מבית קדשי הקדשים ושרף נשמתם, אבא יוסי בן דוסתאי אומר שני חוטים של אש יצאו מבית קודש הקדשים ונחלקו לארבעה ונכנסו שנים בחוטמו של זה ושנים בחוטמו של זה, ותאכל אותם נשמתם נשרפה ולא בגדיהם

יוצאת אש מהמקום שהוא המקום שמחבר את כל עם ישראל ביחד וזה קודש הקודשים שם נמצאת האחדות ולא הפרוד ואותה האש מתחלקת לארבע ושורפת את הנשמה שלהם ולא את גופם כדי להראות לכל עם ישראל שקודש הקודשים הוא אחד ולשם שייך כל עם ישראל ולא ניתן לכל אחד להיות איש בפני עצמו . דבר כזה אין לו קיום במציאות ולכן הוא לא יכול להתקיים וזה מה שהתורה רוצה להגיד לנו בשני המקרים של בני אהרון ועדת קורח אין קיום לכל איש בפני עצמו . לא יכול להתקיים מצב של איש בפני עצמו הדרך היחידה ברת הקיום זה אחדות של עם ישראל אבל לא אחדות שנובעת מ"עצה אחת "כמו שראינו אצל בני אהרון ועדת קורח וכל אחדות שלא נובעת מקודש הקודשים אינה ברת קיום וזה מה שנקרא "עצה אחד מהשני" . רק אחדות כזו של לימוד אחד מהשני כאשר המקור זה משה רבנו הוא בר קיום והשאר נשרף מאש שיוצאת מקודש הקודשים .

 

 

 

 

 

פרשת שמיני פרה מה היה הטעם של המים של בארה של מרים ? מה הקשר של מרים לנחש וחוה ? מה היה הטענה על משה שהכה בסלע ? מה ההבדל בן רפידים למי מריבה ? ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת שמיני פרה מה היה הטעם של המים של בארה  של מרים ?  מה הקשר של מרים לנחש וחוה ? מה היה הטענה על משה שהכה בסלע ? מה ההבדל בן רפידים למי מריבה ?  ‏כ"ב/אדר ב/תשע"ו

שבוע שעבר פרשת צו ניסיתי להבין היכן אנחנו זוכרים את הזכור של מרים שכתוב בדברים פרק כד

(ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס

וכתבתי "אבל אם כל המהלך  נכון היכן זכרהו על היין של הזכור של מרים ?

וצריך להגיד שכמו שאמרנו שהיין של פורים זה הזכרנו על היין של הזכור של עמלק כך היין של ארבעה כוסות זה גם על יציאת מצרים וגם על הזכרנו של מרים שקשור לקורבן הפסח "

לפי ההבנה שלי לכאורה הזכור של מרים הוא על צד השלילה כלומר לזכור מה לא לעשות אבל יש צד שהזכור של מרים הוא על הצד של החיוב וכאן יש מה שכותב ר' צדוק הכהן מלובלין - מחשבות חרוץ אות יט

וזה כל התעוררות עמלק שהוא ראשית גוים בהתחלה וראשית הכניסה דרע. ושם ברפידים רפו ידיהם מהתורה וניתן להם בארה של מרים שאמרו ז"ל (מכילתא יתרו א') מובא בספר דבש לפי דהיו טועמין בו טעם יין וכל מיני משקין. אבל כמו שהמן היה לחם שמלאכי השרת אוכלין כך הבאר משקה שמלאכי השרת שותין. וטעם יין שבו הוא מהיין המשומר בענביו והוא סוד טעמי תורה שאין מגלין לאומות העולם. דהתורה נמשלה לכל מיני משקין מים ויין דבש וחלב. וכל נפילה וירידה דישראל הוא לצורך עליה יותר גדולה כידוע. וכן אותו ריפוי ידים היה כדי שיזכו על ידי זה לבארה של מרים. וזהו הרפואה שקדמה למכה דעל ידי זה נצחו אחר כך לעמלק להחליש כוחו שנתעורר על ידי הריפוי ידים:

כלומר יש קשר ישיר בן הזכור של עמלק לזכור של מרים ושניהם משולבים האחד בשני כמו שאומר ר' צדוק מלובלין וכמו כן יש את שני הצדדים האחד מה לא לעשות והשני מה לעשות . וכמו שאצל עמלק הזכור של עמלק צריך לגרום לנו להביט לשמים ולהבין כי רק השמים כלומר הקב"ה הוא היחידי שבו אנחנו יכולים לבטוח ונשיאת העיניים והידיים  למעלה הם שיגרמו לנו לנצח את עמלק והורדת העיניים מהשמים יגרמו לנו לרפיון ואז עמלק יכול לזנב בנו כך הזכור של מרים נותן לנו מצד אחד להתבונן במציאות ולהבין אותו ולהבין את הדרגה שלנו להבין את הדרגה של משה כי חוסר ההבנה הזה גרם ללשון הרע כלומר חוסר ההבנה של המציאות גורם לנו להגיד לשון הרע בגלל הפער בן המציאות לבן ההבנה שלנו ומצד השני יש את הבאר של מרים שהוא מצד אחד התרופה לרפיון הידיים  כי המהות של בארה של מרים שהמים של הבאר מרפאים וכיצד הם מרפאים ? יש בהם טעם של היין המשומר שנותן לנו דעת והדעת נותנת לנו להבין את התורה והבנת התורה גורמת לנו להבין את המציאות והבנת המציאות מרפא אותנו 

וכך כותב שו"ת שיח יצחק סימן קעג

ולוקחים להבדלה יין בשמים ונר, כי בהוריות (י"ג ע"ב) איתא חמרא וריחני פקחין, או"ר בגימטריא ר"ז, להשיג סודות התורה, וכתיב בפ' בראשית ה' פעמים אור בבריאת האור, ולזאת נהגו הנשים לדלות מים במש"ק באשר בארה של מרים חוזר אז בכל המעיינות, כדאיתא בפוסק הכלבו בסוס"י מ"א ומוזכר ברמ"א (סוס"י רצ"ט), וכן נהג המהר"ל מפראג ז"ל, באשר איתא בש"ע האר"י ז"ל ומובא גם בשה"ג, שע"י שהשקה האר"י זי"ע למהרח"ו זי"ע מבארה של מרים נכנסה בו החכמה. ומהאי טעמא אומרים פסוקי אלי' ז"ל המסוגלים לזכרון כדאיתא בסה"ק הרוקח

ואת הקשר בן עמלק למרים מביא אלשיך במדבר פרק לג

(יד) ואחר שלש מסעות חנו ברפידים ולא היה שם מים לעדה. ורמז על פי דרכו, כי מים היו שם אך לא לעדה. כי בארה של מרים היה שם, ונסתם, על שרפו ידיהם מן התורה שקבלו במרה:

כלומר הבאר של מרים ורפיון הידיים שגורם לעמלק לזנב בנו קשורים אחד לשני . והבאר זה התרופה לרפיון הידיים .

וכדי שנבין את העניין של מרים שקשור ללשון הרע נבין מה המקור ללשון הרע מהיכן הוא הגיע

כתוב בדברים רבה (וילנא) פרשת שופטים פרשה ה

ד"א א"ר שמואל בר נחמן שאלו לנחש ואמרו ליה למה אתה מצוי בין הגדרות אמר להן שפרצתי גדרו של עולם אמרו לו ולמה אתה מהלך בארץ ולשונך שותת בארץ אמר להן שהוא גרם לי שאמרתי לשון הרע על בוראי ומה היה הלשון הרע א"ר יהושע דסיכנין בשם רבי לוי הנחש הראשון היה מסיח כבני אדם כיון שלא היו אדם וחוה מבקשין לאכול מאותו אילן התחיל לומר לשון הרע על בוראו אמר להן מן האילן הזה אכל הבורא וברא את עולמו וצוה

ומי קבלה את לשון הרע ?  חוה ומזה בא לעולם כל החורבן . וגם כאן אנחנו רואים שלשון הרע גרם לחורבן בגלל חוסר הידיעה של חוה אם חוה היית יודעת ומבינה את המציאות לשון הרע לא היה פועל את פעולתו . יוצא לנו שרפיון מהתורה גורם לנו לא לדעת את המציאות וחוסר ידיעת המציאות גורמת לנו להגיד את לשון הרע ולשון הרע גורם לחורבן של העולם

וכתוב בשמות פרק טו

(כו) וַיֹּאמֶר֩ אִם־שָׁמ֨וֹעַ תִּשְׁמַ֜ע לְק֣וֹל׀ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֗יךָ וְהַיָּשָׁ֤ר בְּעֵינָיו֙ תַּעֲשֶׂ֔ה וְהַֽאֲזַנְתָּ֙ לְמִצְוֹתָ֔יו וְשָׁמַרְתָּ֖ כָּל־חֻקָּ֑יו כָּֽל־הַמַּֽחֲלָ֞ה אֲשֶׁר־שַׂ֤מְתִּי בְמִצְרַ֙יִם֙ לֹא־אָשִׂ֣ים עָלֶ֔יךָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְקֹוָ֖ק רֹפְאֶֽךָ: ס

ובפסוק הזה רואים קשר בן ידיעת המציאות לבן מחלות כי חוסר הבנה של המציאות והתנהגות בניגוד למציאות מביאה עלינו את המחלה כמו שאצל מרים לשון הרע שדיברה במשה בגלל חוסר הבנת המציאות של משה גרמה לה את הצרעת

והקב"ה נתן לנו את ההזדמנות ביציאת מצרים לתקן את הקלקול שנוצר על ידי הנחש וחוה (וכבר הסברתי בעבר שיציאת מצרים זה בריאת העולם מחדש)  נתן הקב"ה את הבאר של מרים אותם מים שטעמם כיין המשומר שיכול לתת לנו להבין את סתרי התורה את סתרי בראשית ועל ידי כך לתקן את הקלקול . אבל אז נכשלה מרים כתוב מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק ט

רבי שמעון אומר על מספרי לשון הרע נגעים באים עליהם שכן מצינו באהרן ומרים שספרו לשון הרע במשה ובאת עליהם הפורענות שנאמר ותדבר מרים ואהרן במשה (שם י"ב א'): למה הקדים הכתוב מרים לאהרן מלמד שהלכה צפורה ושחה לה למרים הלכה מרים ושחה לו לאהרן עמדו שניהם ודברו בצדיק ההוא. מתוך שעמדו שניהם ודברו בצדיק באת עליהם הפורענות שנאמר ויחר אף ה' בם וילך

אבל הקב"ה נתן הזדמנות נוספת כתוב בתוספתא מסכת סוטה (ליברמן) פרק יא

ר' יוסה בר' יהודה אומ' כיון שיצאו ישראל ממצרים נתמנו להן שלשה פרנסין טובין אילו הן משה אהרן ומרים בזכותן נתנו להן שלש מתנות עמוד הענן ומן ובאר באר בזכות מרים עמוד ענן בזכות אהרן מן בזכות משה מתה מרים בטלה הבאר וחזרה בזכות משה ואהרן מת אהרן בטל עמוד הענן וחזרו שניהם בזכות משה מת משה בטלו שלשתן ולא חזרו שנ' ואכחיד את שלשת בירח אחד

כלומר משה לאחר מות מרים קיבל את הזדמנות נוספת לתקן את מה שהביא לקלקול של העולם ע"י  בארה של מרים  כתוב במדבר פרק כ

 (ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם:

(ט) וַיִּקַּ֥ח מֹשֶׁ֛ה אֶת־הַמַּטֶּ֖ה מִלִּפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק כַּאֲשֶׁ֖ר צִוָּֽהוּ:

 (יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם: ס

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:

משה מיד לאחר מות מרים כאשר הבאר של מרים נסתם לאחר מותה יש למשה את ההזדמנות לתקן על ידי דיבור ולקבל בחזרה את הבאר של מרים ולתקן בכך את מה שגרם להחרבת העולם אבל כאן נכשל משה ובמקום שבכוח הדיבור שלו יצאו המים הוא מכה בסלע פעמים וכאן משה הפסיד את הכניסה לארץ ישראל . אבל ברפידים הקב"ה אמר לו בפרוש להכות בסלע ומה ההבדל ? ההבדל הוא שרפידים היה לפני מתן תורה שמשה לא הגיע לדרגה שהדיבור שלו יכול לפעול ולכן הקב"ה אמר לו להכות בסלע ואז בזכות המכה ומרים קבלו את המים אבל כאן היה למשה את היכולת לתקן ועל ידי הדיבור להוציא את המים אבל משה החליט להכות בסלע ופעולה זו מנעה את כניסתו של משה לארץ ישראל . ומיד לאחר שהכה בסלע ואהרון מת כתוב במדבר פרק כא

(א) וַיִּשְׁמַ֞ע הַכְּנַעֲנִ֤י מֶֽלֶךְ־עֲרָד֙ יֹשֵׁ֣ב הַנֶּ֔גֶב כִּ֚י בָּ֣א יִשְׂרָאֵ֔ל דֶּ֖רֶךְ הָאֲתָרִ֑ים וַיִּלָּ֙חֶם֙ בְּיִשְׂרָאֵ֔ל וַיִּ֥שְׁבְּ׀ מִמֶּ֖נּוּ שֶֽׁבִי:

ואומר רש"י במדבר פרק כא פסוק א

(א) וישמע הכנעני - שמע שמת אהרן ונסתלקו ענני כבוד וכו', כדאיתא בר"ה (דף ג א). ועמלק מעולם רצועת מרדות לישראל, מזומן בכל עת לפורענות:

כלומר הבאר של מרים ועמלק הולכים משולבים ביחד . הרפיון מביא את עמלק שמביא את הבאר של מרים והכישלון במים מביא את עמלק כלומר הזכור של מרים ושל עמלק קשורים בקשר חזק  

ועדין יש קושיה כיצד הבאר של מרים קשורה לחטא של לשון הרע של מרים ולזכור של מרים ?

וצריך להגיד שה  זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס הולך גם על חטא לשון הרע אבל גם על הבאר של מרים כלומר אומרת התורה להסתכל על כל מה שעשה הקב"ה למרים לא רק את הצרעת אלה גם את הבאר של מרים

 

פרשת צו למה צריך משה לתת דם על תנוך אוזן ימין ? למה על בוהן יד ימין ? למה על בוהן רגל ימין ? ט"ו/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת צו למה צריך משה לתת דם על תנוך אוזן ימין ? למה על בוהן יד  ימין ? למה על בוהן רגל ימין ?   ט"ו/אדר ב/תשע"ו

כתוב בויקרא פרק ח

(כג) וַיִּשְׁחָ֓ט׀ וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ מִדָּמ֔וֹ וַיִּתֵּ֛ן עַל־תְּנ֥וּךְ אֹֽזֶן־אַהֲרֹ֖ן הַיְמָנִ֑ית וְעַל־בֹּ֤הֶן יָדוֹ֙ הַיְמָנִ֔ית וְעַל־בֹּ֥הֶן רַגְל֖וֹ הַיְמָנִֽית:

וצריך להבין למה תנוך ולמה בוהן של יד  ורגל ולמה ימנית   ?

אומר הזוהר - השמטות כרך א (בראשית) דף רנח עמוד ב

ויהיב מההוא דמא על תנוך אודנא דאהרן בגין דתהוי רכיכא למשמע ברכיכו ולא בקשיו, ויקבל מלי דאורייתא דלא לאפרדא תורה שבע"פ מתורה שבכתב ולאשלמא עלמין כלהו,

ובתרגום   הזוהר כתוב

וְנוֹתֵן מֵאוֹתוֹ דָם עַל תְּנוּךְ אֹזֶן אַהֲרֹן כְּדֵי שֶׁתִּהְיֶה רַכָּה לִשְׁמֹעַ בְּרַכּוּת, וְלֹא בְקֹשִׁי. וִיקַבֵּל דִּבְרֵי תוֹרָה, שֶׁלֹּא לְהַפְרִיד בֵּין תּוֹרָה שֶׁבְּעַל פֶּה מִתּוֹרָה שֶׁבִּכְתָב, וּלְהַשְׁלִים כָּל הָעוֹלָמוֹת, וְכֵן לְבָנָיו.

כלומר תנוך מלמד על התורה ועל הבנת התורה ובתלמוד בבלי מסכת קידושין דף כב עמוד ב

רבן יוחנן בן זכאי היה דורש את המקרא הזה כמין חומר: מה נשתנה אזן מכל אברים שבגוף? אמר הקדוש ברוך הוא: אזן ששמעה קולי על הר סיני בשעה שאמרתי כי לי בני ישראל עבדים - ולא עבדים לעבדים, והלך זה וקנה אדון לעצמו - ירצע.

כלומר האוזן מסמלת את החלק  החיצוני של האדם שקשור ללימוד התורה הוא החלק שלומד את התורה כי עקר לימוד התורה זה על ידי שמיעה

ואומר השם משמואל שמות פרשת תרומה

והנה ידוע במקובלים שהם נגד שלשה העולמות בריאה יצירה עשי', קה"ק בבריאה, היכל ביצירה, חצר בעשי', והם נגד גוף ונפש ושכל, גוף בעשי', נפש הנקראת בפי המקובלים רוח היא ביצירה, ונשמה בבריאה. והמשכן מביא קדושה בישראל בגוף ונפש ושכל, וע"כ כתיב ושכנתי בתוכם, בתוכם דייקא, אף דהכתוב מיירי מהשראת השכינה במשכן, מ"מ הא והא איתא דבאמצעות המשכן נשפע שפע קדושה בישראל בנפש רוח ונשמה, עד שהם בעצמם זוכין להשראת השכינה.

ואומר תולדות יצחק ויקרא פרק ח

הטעם שנתן הדם באלו האיברים, יש אומרים לפי שהמשכן כולל צורתו שלשה עולמות, כנגד עולם המלאכים לפנים מן הפרוכת, וכנגד עולם הגלגלים מחוץ לפרוכת שהוא אהל מועד, וכנגד זה העולם חצר המשכן, וזה גם כן באדם הראש כנגד עולם המלאכים, והלב כנגד הגלגלים שהוא בעל התנועה, וממתניו ולמטה כנגד העולם השפל,

כלומר יש כאן שלוש חלקים האוזן כנגד קודש הקודשים , בוהן יד ימנית כנגד ההיכל ובוהן רגל ימנית כנגד החצר . וצריך להגיד ששלושת האברים הללו הם החלק הפנימי יותר של החלקים החיצונים כלומר החלק הקרוב ביותר לגוף האדם  . וזה החלקים שמקשרים בן האדם לחלקיו החיצונים

וכדי להבין את החשיבות של האצבעות אומר הזוהר הקדוש

ְאִינּוּן חָמֵשׁ בְּרִיחִין, דְּאִקְרוּן חָמֵשׁ מְאָה שְׁנִין, דְּאִילָנָא דְּחַיֵּי אָזִיל בְּהוּ. וּבְרִית קַדִישָׁא אִתְעַר (ס''א אתגזר), בְּחָמֵשׁ אֶצְבְּעָן דִּיְדָא. וּמִלָּה (נ''א סתימא) תֵּימָא הוּא עַל מַה דְּאַמְרַת. וְעַל דָּא כָּל בִּרְכָאן דְּכַהֲנָא, בְּאֶצְבְּעָן תַּלְיָין. פְרִישׂוּ דִּיְדָא דְּמֹשֶׁה עַל דָּא הֲוָה.

וְהֵם חֲמִשָּׁה בְרִיחִים, שֶׁנִּקְרָאִים חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנִים, שֶׁהוֹלֵךְ בָּהֶם עֵץ הַחַיִּים. וּבְרִית קֹדֶשׁ מִתְעוֹרֵר (נמול) בַּחֲמֵשׁ אֶצְבְּעוֹת הַיָּדַיִם, וְדָבָר (נסתר) תֵּמַהּ הוּא עַל מַה שֶּׁאָמַרְתָּ. וְלָכֵן כָּל בִּרְכוֹת הַכֹּהֵן תְּלוּיוֹת בָּאֶצְבָּעוֹת. פְּרִישַׂת יְדֵי משֶׁה עַל זֶה הָיְתָה.

כלומר אנחנו רואים שהאוזן היא הגבוהה ביותר היא מקבלת דרכה את לימוד התורה בשמיעה אבל הידיים והרגלים הם המקום דרכם יכולה לצאת הקדושה כמו בברכת כוהנים שבו הידיים הם כלי להעברת הברכה  אבל גם לאוזן יש תפקיד כי ללא השמעת הברכה כלומר שימוש באוזן זה לא יתכן . ולכן אנחנו רואים את זריקת הדם על הכוהנים על ידי משה כדי לקדש אותם את אותם אברים  שהם התווך בן הקדושה לעולם    . ולכן משה מקדש את אהרון ובניו על ידי זריקת הדם על תנוך האוזן ועל הבהונות כדי לקדש את המעבר של הקדושה מהחוץ לאדם וזה לגבי האוזן או מהאדם החוצה כאשר זה מדובר בידיים וברגלים  

לסיכום תנוך האוזן ובוהן יד ימנית ובוהן  רגל ימנית  הם הגבול בן האדם לבן העולם החיצון האוזן זה קודש הקודשים  הידיים זה ההיכל והרגלים זה החצר . האברים הללו הם התווך בן האדם לעולם החיצוני אם במעבר פנימה כמו לימוד ושמיעת התורה או החוצה כמו ברכת כוהנים דרך האצבעות ולכן המשמעות הגדולה של האברים הללו

פרשת צו מה אנחנו צריכים לזכור בזכור של מרים ? מה הקשר של מרים לעשירי לחודש ניסן ? מה הקשר לזכור של מרים לקרבן הפסח ? היכן היין של הזכור של מרים ? ‏ט"ו/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת צו  מה אנחנו צריכים לזכור בזכור של מרים ? מה הקשר של מרים לעשירי לחודש ניסן ? מה הקשר לזכור של מרים לקרבן הפסח ? היכן היין של הזכור של מרים ? ‏ט"ו/אדר ב/תשע"ו

בשבוע שכבר בפרשת ויקרא זכור ח'/אדר ב/תשע"ו  דיברתי על  כל הזכור שמופיע בתורה נאמר בדברים פרק כה

(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:

ונאמר בשמות פרק כ

(ח) זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ:

ונאמר בשמות פרק יג

(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ:

אבל גם נאמר בדברים פרק כד

(ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס

ואומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק כ

[ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין:

ורציתי להגיד שהזכור על היין מדובר על היין המשומר שעין לא ראתה ואומר הזוהר שזה סתרי בראשית כלומר סודות הבריאה וכדי להגיע לסודות התורה צריך את  לימוד התורה כלמור קבלת התורה ביציאת מצרים התכלית שלה כדי שנוכל להבין את העולם ואת כל הסודות של בריאת העולם וזה השאיפה שלנו להבין את מה שהקב"ה רוצה מאיתנו ולכן יש זכירה על היין בשבת ובהגדה של פסח שמלמדת על יציאת מצרים ויש לנו את הזכור של עמלק שבא ללמד אותנו ממה להיזהר ומה אנחנו צריכים לעשות כדי לקבל את התורה וזה מחית עמלק והזכור של עמלק נזכר בפורים על היין של יום פורים . אבל בשיעור לא דיברתי על הזכור הרביעי המופיע בתורה וזה הזכור של מרים בדברים פרק כד

(ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס

וקודם כל צריך להבין את מה צריך לזכור מהמעשה של מרים

כתוב במדבר פרק יב

(א) וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח:

(ב) וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְקֹוָ֔ק הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְקֹוָֽק:

אומר רש"י במדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק ב

(ב) הרק אך - עמו לבדו דבר ה':

הלא גם בנו דבר - ולא פרשנו מדרך ארץ:

כלומר אותם אלו שאמרו שגם איתנו דיבר הקב"ה ואנחנו לא פרשנו מן האישה רצו להגיד אנחנו כמו משה הקב"ה דיבר עם משה וגם אנחנו דיברנו עם הקב"ה כלומר יש כאן טענה של שיויון אנחנו כמו משה ומשה הוא כמונו ולמה משה פורש מן האישה האם משה  יותר מאיתנו ?

ומיד כתוב במדבר פרק יב

(ג) וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה ענו עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: ס

ואז הקב"ה מסביר את ההבדל בבמדבר פרק יב

(ח) פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְקֹוָ֖ק יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה:

כלומר יש הבדל גדול בן הנבואה שלכם לבין הנבואה של משה ולכן משה צדק כאשר החליט לפרוש מאשתו ציפורה

והתוצאה  במדבר פרק יב

(ט) וַיִּֽחַר־אַ֧ף יְקֹוָ֛ק בָּ֖ם וַיֵּלַֽךְ:

(י) וְהֶעָנָ֗ן סָ֚ר מֵעַ֣ל הָאֹ֔הֶל וְהִנֵּ֥ה מִרְיָ֖ם מְצֹרַ֣עַת כַּשָּׁ֑לֶג וַיִּ֧פֶן אַהֲרֹ֛ן אֶל־מִרְיָ֖ם וְהִנֵּ֥ה מְצֹרָֽעַת:

כלומר  במעשה מרים יש את הרצון "להשטיח את המציאות " . המציאות מורכבת ויש בה דרגות דרגות אבל טבע האדם רוצה "להשטיח את המציאות "  כלומר הוא לא מוכן לעבוד ולעמול ולשנות את עצמו כדי שיוכל להגיע לדרגה הראויה הוא מסתכל על השני ורוצה "כמוהו " הוא רוצה את השיויון לא מתוך הבנת המציאות ודרישה לצדק הוא משתמש ב"טיעון הצדק"  כדי לקבל מה שלא מגיע לו מה שהוא לא טרח עבורו מה שהוא לא לדרגתו . הוא רוצה כמו משה  אבל הוא לא כמו משה הוא שונה ממשה ולכן הוא לא יכול לקבל כמו משה . וכאן צריך לפרש את התואר וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה ענו עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם שמשה ידע את דרגתו ידע מה אדם כמוהו צריך לעשות בדרגתו וזה הפרוש האמיתי לעניו . הוא לא רוצה ולא עושה מעבר לדרגתו האמיתית ועושה מה שצריך לעשות אדם בדרגתו לפרוש מן האישה

ועל זה אני חושב אומר הקב"ה (ט) זָכ֕וֹר אֵ֧ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֛ה יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ לְמִרְיָ֑ם בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם: ס    .  

התורה מסמנת שני זכור שמונעים מאיתנו ללמוד תורה כדי שנוכל להגיע בסופו של דבר להבין את העולם ואת מעשה בראשית האחד זה זכור של עמלק והשני זה הזכור של מרים

עמלק יודע מי הוא הקב"ה אבל מורד בו על אף שזה מזיק לו וכדי להימנע מכך אנחנו צריכים להיות כמו משה להסתכל למעלה אל הקב"ה וכך להתגבר על עמלק . והזכור השני זה של מרים שבו אנחנו צריכים להיזהר להבין את המציאות לדעת במדויק את דרגתנו ולפעול לפי הדרגה הזאת ולא לצפות לקבל מה שלא מגיע לנו לפי דרגתנו .

ונאמר  בשמות פרק יב

(ג) דַּבְּר֗וּ אֶֽל־כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ לֵאמֹ֔ר בֶּעָשֹׂ֖ר לַחֹ֣דֶשׁ הַזֶּ֑ה וְיִקְח֣וּ לָהֶ֗ם אִ֛ישׁ שֶׂ֥ה לְבֵית־אָבֹ֖ת שֶׂ֥ה לַבָּֽיִת:

ואומר הרמב"ן שמות פרשת בא פרק יב פסוק ג

(ג) איש שה לבית אבות - טעם המצוה הזאת, בעבור כי מזל טלה בחדש ניסן בכחו הגדול, כי הוא מזל הצומח, לכך צוה לשחוט טלה ולאכול אותו, להודיע שלא בכח מזל יצאנו משם אלא בגזרת עליון. ועל דעת רבותינו שהיו המצרים עובדים אותו (שמו"ר טז ב), כש"כ שהודיע במצוה הזאת שהשפיל אלהיהם וכחם בהיותו במעלה העליונה שלו. וכך אמרו (שם) קחו לכם צאן ושחטו אלהיהם של מצרים:

אומר הקב"ה לעם ישראל הגעתם לדרגה שבו אתם יכולים לשחוט את הפסח על אף שזה לא הגיוני כי זה האלוקים של המצרים ואתם מיעוט בתוך מצרים אבל זה הדרגה הנכונה למעשה הזה ואת זה תעשו . וידוע שמרים יום פטירתה הוא עשירי בניסן אותו היום שבו שחטו את קורבן הפסח היום שבו עם ישראל הבין שדרגתו שהגיע אליה מצריך אותו לשחוט את הפסח . כמו שמשה שהגיע לדרגה של נבואה בו הוא צריך לפרוש ממצות פרו ורבו כך עם ישראל שהגיע לדרגה בו צריך לשחוט את אלוקי המצרים להקריב אותו ולאכול אותו כקרבן הפסח את האלוקים של המצרים

לסיכום יש לנו שני זכור חיוביים לזכור את השבת ולזכור את יציאת מצרים ושני זכור שלילים לזכור את עמלק ואת מה שקרה למרים במצרים ושני הזכור הללו מלמדים אותנו מה לזכור כדי שנוכל ללמוד תורה כדי להבין את מעשה בראשית ואת מקומנו בעולם

זכור של עמלק שנזכור רק להסתכל כלפי מעלה ולנצח את עמלק שרוצה לזנב במי שלא מסכל רק למעלה ואת הזכור של מרים כדי שנבין שאנחנו צריכים לדעת את דרגתנו ולעמול בתורה כדי לרכוש אותו ולא לרצות לקבל מה שלא מגיע לנו מצד אחד ולעשות מה שנדרש מאיתנו לפי דרגתנו גם אם זה לא הגיוני כמו שחיטת הפסח במצרים שהוא האלוקים של מצרים שכפרו בקב"ה כמו שפרעה אמר וכך כתוב ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

כלומר אני בראתי את עצמי אני "הקב"ה"  של עצמי ולכן יש לי את חרות להחליט מה שאני רוצה יש לי אוטונומיה כי אני הקב"ה של עצמי "ואף אחד לא יכול להגיד לי מה לחשוב ומה לדבר " כי אם אני הקב"ה בכבודו ובעצמו אז "מי אתה שתגיד לי מה לעשות או להגיד "

אבל אם כל המהלך  נכון היכן זכרהו על היין של הזכור של מרים ?

וצריך להגיד שכמו שאמרנו שהיין של פורים זה הזכרנו על היין של הזכור של עמלק כך היין של ארבעה כוסות זה גם על יציאת מצרים וגם על הזכרנו של מרים שקשור לקורבן הפסח כפי שהבאתי

ולסיכום יש לקרוא את התוספות  במסכת פסחים דף קו עמוד א

זוכרהו על היין - דזכירה כתיב על היין זכרו כיין לבנון (הושע יד) נזכירה דודיך מיין (שיר א) והאי זכירה היינו קידוש דויכולו לא מצינו על הכוס אלא בתפלה כדאמר בשבת (ד' קיט:) ולא ניתקן על הכוס אלא להוציא בניו ובני ביתו ומה שרגילין לומר ויכולו אחר התפלה בקול רם היינו משום י"ט שחל להיות בשבת שמתפללין אתה בחרתנו ואין אומר ויכולו בתפלה ותקנו נמי לומר בכל שבתות שלא לחלק בין שבת לשבת ונראה דקידוש על היין אסמכתא היא והא דאמר במי שמתו (ברכות ד' כ:) נשים חייבות בקידוש היום דבר תורה היינו דוקא קידוש היום אבל על היין לא הויא אלא מדרבנן כדמשמע בריש נזיר (ד' ג:) דקאמר מיין ושכר יזיר לאסור יין מצוה כיין הרשות ופריך מאי ניהו קידושא והבדלה מושבע ועומד מהר סיני הוא דאיצטריך קרא למיסר אלא כי הא דאמר רבא שבועה שאשתה וחזר ואמר הריני נזיר איצטריך קרא דנזירות חל עליו אף על פי שמושבע ועומד הוא ועוד מצינו למימר דקידוש על היין דבר תורה אבל הא דאמר המברך צריך שיטעום זהו מדרבנן.

כלומר אומר התוספות שזכרנו על היין זה מהתורה אם כן האם זה גם בשאר הזכור של יציאת מצרים ועמלק ומרים וצריך עיון  

פרשת ויקרא זכור היכן כתוב זכור בתורה ? מה הקשר של שבת יציאת מצרים ועמלק ? מה הקשר של זכירה ליין ? וכל זה כיצד קשור לתורה ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד

פרשת ויקרא זכור  היכן כתוב זכור בתורה ? מה הקשר של שבת יציאת מצרים ועמלק ? מה הקשר של זכירה ליין ? וכל זה כיצד קשור לתורה ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

נאמר בדברים פרק כה

(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:

(יח) אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים:

(יט) וְהָיָ֡ה בְּהָנִ֣יחַ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֣יךָ׀ לְ֠ךָ מִכָּל־אֹ֨יְבֶ֜יךָ מִסָּבִ֗יב בָּאָ֙רֶץ֙ אֲשֶׁ֣ר יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהֶיךָ נֹתֵ֨ן לְךָ֤ נַחֲלָה֙ לְרִשְׁתָּ֔הּ תִּמְחֶה֙ אֶת־זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם לֹ֖א תִּשְׁכָּֽח: פ

נאמר בשמות פרק כ

(ח) זָכ֛וֹר֩ אֶת־י֥֨וֹם הַשַּׁבָּ֖֜ת לְקַדְּשֽׁ֗וֹ:

נאמר בשמות פרק יג

(ג) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֜ה אֶל־הָעָ֗ם זָכ֞וֹר אֶת־הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֨ר יְצָאתֶ֤ם מִמִּצְרַ֙יִם֙ מִבֵּ֣ית עֲבָדִ֔ים כִּ֚י בְּחֹ֣זֶק יָ֔ד הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶתְכֶ֖ם מִזֶּ֑ה וְלֹ֥א יֵאָכֵ֖ל חָמֵֽץ:

אומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק כ

[ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין:

וצריך להבין למה יין ?

אָמַר רִבִּי יִצְחָק לְרִבִּי יְהוּדָה, כְּתִיב (שמות כ) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, וְתָנֵינָן זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן, אֲמַאי עַל הַיַּיִן. אָמַר לֵיהּ, בְּגִין דְּיַיִן חֶדְוָותָא דְּאוֹרַיְיתָא, וְיֵינָא דְּאוֹרַיְיתָא, חֶדְוָותָא הוּא דְּכֹלָּא. וְהַאי יַיִן חַדֵּי לְמַלְכָּא, וְהַאי יַיִן מְעַטְּרָא לְמַלְכָּא בְּעִטְרוֹי, הֲדָא הוּא דִכְתִיב, (שיר השירים ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בַּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לוֹ אִמּוֹ. וְתָנֵינָן בְּכֹלָּא בַּעְיָיא לְאַחֲזָאָה בַּר נָשׁ עוֹבָדָא. דְּלָא אִשְׁתְּכַח קְדוּשָּׁה אֶלָּא בְּיַיִן, וכד'

ובתרגום

אָמַר רַבִּי יִצְחָק לְרַבִּי יְהוּדָה, כָּתוּב (שמות כ) זָכוֹר אֶת יוֹם הַשַּׁבָּת לְקַדְּשׁוֹ, וְשָׁנִינוּ, זָכְרֵהוּ עַל הַיַּיִן. לָמָּה עַל הַיַּיִן? אָמַר לוֹ, מִשּׁוּם שֶׁיַּיִן הוּא שִׂמְחַת הַתּוֹרָה, וְיֵינָהּ שֶׁל תּוֹרָה הוּא שִׂמְחַת הַכֹּל. וְהַיַּיִן הַזֶּה מְעַטֵּר אֶת הַמֶּלֶךְ בְּעַטְרוֹתָיו. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (שיר ג) צְאֶינָה וּרְאֶינָה בְּנוֹת צִיּוֹן בַּמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה בָּעֲטָרָה שֶׁעִטְּרָה לּוֹ אִמּוֹ. וְשָׁנִינוּ, בַּכֹּל צָרִיךְ לְהַרְאוֹת אָדָם מַעֲשֶׂה. שֶׁלֹּא נִמְצֵאת קְדֻשָּׁה אֶלָּא בְּיַיִן, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שיר א) כִּי טוֹבִים דֹּדֶיךְ מִיָּיִן, מִיַּיִן הֵם טוֹבִים, נַזְכִּירָה דדֶיךְ מִיַּיִן. וְעַל כֵּן קְדֻשָּׁה שֶׁל שַׁבָּת בְּיַיִן, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר.

ומה הקשר של יין לתורה  ?  וכך אומר הזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת ויצא דף מז עמוד א

 ואין דבר חביב לפני הקדוש ברוך הוא כמו התורה ולומדיה דתנן כל המתעסק בתורה בכל יום יתחדשו לו סתרים של מעלה והתורה אומרת לו אשקך מיין הרקח מעסיס רמוני זהו יינה של תורה וזהו יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית והם דברים העתידים להגלות לצדיקים לעתיד לבא. קם רבי (בא) [בו] על רגליו ואמר אי כך הוא לא הוה ליה למימר אלא יין המשומר בענביו מהר סיני מהו מששת ימי בראשית. א"ל אינון עומקי סדרי בראשית דלא איתגלו לבר נש וזמינין צדיקיא למנדע לון כגוונא דא ינדעון אינון דעסקו באורייתא תדיר.

ואומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

כלומר היין שקול כנגד סנהדרין 70 כנגד 70 ועל ידי התורה ניתן להגיע לכל סתרי התורה כולל מעשה בראשית שזה בריאת העולם . יוצא לנו שהסוד של הבריאה מיוצג על ידי היין המשומר וכדי להגיע אל הסוד הזה צריך ללמוד תורה והתורה תיתן לנו את הכלים להבין את העולם ואת סודו . זה הדרך היחידה להגיע להבנה של העולם וזה המטרה שלנו שעל ידי לימוד התורה נגיע אל סוד היין המשומר ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.

כלומר סוד היין המשומר שאומר עליו הזוהר שזה סתרי בראשית יכול להינתן על ידי לימוד התורה וכדי שלא נשכח  את זה אומר המדרש [ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין: הכוונה שנזכור תמיד את המטרה שלנו שהיא הבנה של העולם והסוד של העולם שמיצג אותו היין ולכן יין קשור לשבת כי זה השבת מזכירה את בריאת העולם ב 7 ימים ולכן ביציאת מצרים כתוב זכור כי יציאת מצרים נעשתה כדי לקבל את התורה שדרכה נבין את העולם ומעשה בראשית . וצריך להבין למה גם לגבי עמלק כתוב זכור ? מה הקשר של עמלק ללימוד התורה ? 

בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כט עמוד א  לגבי המלחמה עם עמלק

משנה. והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל וגו', וכי ידיו של משה עושות מלחמה או שוברות מלחמה? אלא לומר לך: כל זמן שהיו ישראל מסתכלין כלפי מעלה, ומשעבדין את לבם לאביהם שבשמים - היו מתגברים, ואם לאו - היו נופלים.

כדי שנוכל ללמוד תורה אנחנו צריכים להבין ולזכור את עמלק כי כאשר אנחנו לא זוכרים אותו זה אומר שאנחנו לא מסתכלים למעלה ואז אנחנו נופלים אבל כאשר אנחנו זוכרים אותו העיניים שלנו כלפי מעלה ואז אנחנו לא נופלים ויכולים ללמוד תורה . יהודי צריך להבין ולזכור את המטרה שלו לזכור את השבת ואת יציאת מצרים כדי שיוכל ללמוד תורה כי לימוד התורה היא הדרך היחידה להבין את העולם אבל שני זיכרונות אלו זה זיכרונות חיובים אבל יש זיכרון אחד שהוא שלילי כלומר אנחנו זוכרים אותו כדי לא ליפול כי אם לא נזכור אותו ניפול ולכן שלושת הזיכרונות הללו שקשורים ללימוד התורה קשורים גם ליין כמו שאומר המדרש ולכן  אנחנו מקדשים על השבת ביין ולכן אנחנו שותים 4 כוסות לזכר יציאת מצרים ולכן יש את שתית היין בפורים כי גם הוא קשור לזכרהו על היין לזכור את עשה לך עמלק כי כמו שיציאת מצרים זה הדרך לקבלת התורה כך זכירת עמלק היא הדרך לקבלת התורה באהבה מה שקרה בפורים   .

לסיכום המטרה של האדם להבין את העולם והוא צריך להבין אותו כדי שיוכל להתקיים בעולם . הדרך של האדם להתקיים ולהבין את העולם זה ללמוד תורה . כדי ללמוד הוא צריך לזכור את השבת שזה בריאת העולם ואת יציאת מצרים שנתן לו את האפשרות לקבל תורה שדרכה ניתן להבין את העולם . האדם צריך לזכור את עמלק כי אם הוא לא יזכור את עמלק הוא לא יסתכל כלפי מעלה ואז ייפול ולכן כתוב לגבי עמלק זכור . האמצעי לזכור הוא  על היין ולכן מקדשים על השבת ביין ושותים 4 כוסות יין באגדה של פסח ושותים יין בפורים  .

 

פרשת ויקרא זכור האם היו שני ספירות של עם ישראל האחד לאחר יום הכיפורים ונאחד עם הקמת המשכן ? מתי שבט לוי נספר ? למה מספר בני ישראל שווה בשני הספירות ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת ויקרא זכור  האם היו שני ספירות של עם ישראל האחד לאחר יום הכיפורים ונאחד עם הקמת המשכן ? מתי שבט לוי נספר ?  למה מספר בני ישראל שווה בשני הספירות ? ‏ח'/אדר ב/תשע"ו

בפרשת פקודי ‏‏א'/אדר ב/תשע"ו הבאתי את רש"י שהיה קשה לי  ולא הצלחתי להבין אותו ולאחר ששאלתי מספר אנשים הם תרצו את רש"י שהכוונה שהספירה שנעשתה באייר הגיל של האנשים נקבע לפי זמן תישרי כלומר אם אדם היה בתחילת תישרי בן תשע עשרה ו  11 חודשים ו 29 יום גילו לספירה נקבעה באחד בתשרי ולכן גם באחד באייר על אף שגילו האמיתי היה 20 ו 6 חודשים הוא נחשב לבן 19 ולכן לפי רש"י לא היה אחד שהיה בספירה לאחר יום הכיפורים בן 19 שנהפך לבן 20 בספירה של אייר וקשה כי לא ראיתי מי שאומר שהספירה של בן עשרים ומעלה נקבעת בתשרי וכך אומר הספר החינוך מצוה קה

(א) שיתן כל אחד מישראל מבן עשרים שנה ומעלה בין עני בין עשיר מחצית השקל, שהוא משקל עשרה גרה כסף, בכל שנה ליד הכהנים, שנאמר [שמות ל', י"ג] זה יתנו כל העובר על הפקודים. והיו מניחין הכל בלשכה אחת שבמקדש ומשם היו מוציאין לקנות תמידין ומוספין וכל קרבן הקרב על הצבור, ונסכיהם, והמלח שמולחין בו את הקרבנות, ועצי המערכה. ולחם הפנים, ושכר העושה לחם הפנים, והעומר, ושתי הלחם, ופרה אדומה, ושעיר המשתלח, ולשון של זהורית.

והרמב"ם בהלכות שקלים פרק א לשיטתו שבן 13 חייב והוא  מדבר עד שיגדיל ולא נקבע גילו למחצית השקל מתשרי

הכל חייבין ליתן מחצית השקל כהנים לויים וישראלים וגרים ועבדים משוחררים, אבל לא נשים ולא עבדים ולא קטנים, ואם נתנו מקבלין מהם, אבל הגוים שנתנו מחצית השקל אין מקבלין מהם, קטן שהתחיל אביו ליתן עליו מחצית השקל שוב אינו פוסק אלא נותן עליו בכל שנה ושנה עד שיגדיל ויתן על עצמו.

וכך כותב הרמ"א שולחן ערוך אורח חיים הלכות מגילה ופורים סימן תרצד

 [ב] ואין חייב ליתנו רק מי שהוא (ה) ג מבן עשרים ולמעלה, ויש אומרים שנותנים מחצית השקל לצדקה מלבד ג' מחצית אלו, ואין נוהגין כן.

ועוד קשה על רש"י אם באמת הגיל נקבע בתחילת תשרי למה בכלל צריך ספירה הרי לפי רש"י אין צורך בספירה כי הגיל למחצית השקל נקבע בתשרי . ואם תגיד אולי מתו מתשרי לאייר ? אז היה צריך רש"י להקשות איך יכול להיות שלא מתו בחצי השנה  ואם אכן לא מתו לא היה צריך לספור כי אם לא מתו כולם ידעו שלא מתו אנשים .

ועוד קושיה על רש"י התלמוד בבלי מסכת בכורות דף ה עמוד א

הוי בה רב אחאי: מאי קא קשיא ליה - ויהי מאת ככר הכסף לצקת וגו', הנך - לצקת, ואינך - בי גזא! כתב קרא אחרינא: וכסף פקודי העדה מאת ככר וגו';

הגמרא  שואלת למה לא נגיד שמאה כיכר הלך לאדנים והשאר לבית המקדש לקורבנות שמצינו שבי גזא מדובר בקורבנות ו בי גזא מופיע בתלמוד הבבלי מסכת ראש השנה דף ו עמוד א  במשמעות קורבנות

דאי אשמעינן אמר ולא אפריש - משום דלא קיימיה לדיבוריה, אבל אפריש ולא אקריב - אימא: כל היכא דאיתיה - בי גזא דרחמנא איתיה, צריכא

וגם בתלמוד בבלי מסכת יומא דף נא עמוד ב

אחיו הכהנים אי לאו דקנו בגויה היכי מכפר להו? אלא, שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים, הכא [גבי תמורה] נמי, שאני בי גזא דאהרן דאפקריה רחמנא גבי אחיו הכהנים.

אומנם בתלמוד בבלי מסכת חולין דף קלט עמוד א

אבל במקדיש תרנגולתו לבדק הבית, דלאו קדשי מזבח, דקדושת דמים בעלמא הוא, כיון דמרדה - פקעה קדושתייהו, וחייבת בשילוח; ושמואל אמר: כל היכא דאיתיה בבי גזא דרחמנא איתא,

המשמעות של בי גזא הוא בדק הבית ולא קורבנות אבל צריך להגיד שיש הבדל בן בי גזא במסכת בכורות ששם זה בי גזא בסתם וזה מדבר על בית המקדש ועל הקרבנות לבין בי גזא דרחמנא שהמשמעות שלו כל העולם  אבל בי גזא סתם מדובר בבית המקדש והקורבנות  בלבד

ולפי רש"י הגמרא היית צריכה להגיד לא יתכן להגיד דבר כזה הרי היו שני ספירות של מחצית השקל האחד לאחר יום הכיפורים וזה לאדנים והשני באייר לקורבנות ציבור שזה קושיה חזקה יותר מאשר שיש עוד פסוק שמלמד על החשבון של הכסף  כי גם בפסוק הזה ניתן לתרץ שהוא דיבר על עבודת המשכן ולא על הקורבנות ומשה לקח את מאה הכיכר לעצמו ולכן זה תרוץ חלש יותר מאשר להגיד שהיו שני ספירות ולא יכול להיות שבספירה הראשונה ניתן כסף לקורבנות

ויש עוד קושיה על רש"י מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן ט

 

בעשרה מקומות נמנו ישראל אחד בירידתן למצרים שנאמר (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו', ואחד בעלייתן שנא' (שמות יב) ויסעו בני ישראל מרעמסס וגו', ואחד בחומש הפקודים, אחד במרגלים, ואחר בימי יהושע בחלוק הארץ, ושנים בימי שאול שנאמר (שמואל יח) ויפקדם בטלאים ויפקדם בבזק ולמה בטלאים כד אינון עתירין זכיין באמרא כד אינון מסכינין מעובדיהן בבזק, ומהו בזק אבן נטל מן כל אחד ואחד מהם ובאבנים מנאן, ואחד בימי דוד שנאמר (שמואל ב כד) ויתן יואב את מספר מפקד העם אל המלך, ואחד בימי עזרא כל הקהל כאחד ארבע רבוא (עזרא ב) ואחד לעתיד לבא שנאמר (ירמיה לג) עוד תעבורנה הצאן ע"י מונה, והדין כי תשא את ראש     

וגם מדרש במדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ב

יא [ב, לב] אלה פקודי בני ישראל לבית אבותם וגו', בעשרה מקומות נמנו ישראל (1) אחד בירידתן למצרים (דברים י) בשבעים נפש ירדו אבותיך וגו' (2) ואחד בעלייתן (שמות יב) ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה וגו' (3) ואחד אחר מעשה העגל (שם /שמות/ ל) כי תשא את ראש בני ישראל וגו' ושני' בחומש הפקודים (4) אחד בדגלים (5) ואחד בחילוק הארץ (6) (7) ושנים בימי שאול (ש"א =שמואל א'= טו) ויפקדם בטלאים ויפקדם בבזק כד אינון עתירין באילין אמרייה וכד אינון מסכינין בבזקייה (8) ואחד בימי דוד (שם /שמואל/ ב כד) ויתן יואב את מספר מפקד העם אם מספר למה מפקד ואם מפקד למה מספר אלא עשה שתי אנפיראות גדולה וקטנה הקטנה הראה לדוד הגדולה לא הראה לו לפיכך כתב את מספר מפקד (9) ואחד בימי עזרא (עזרא ב) כל הקהל כאחד ארבע רבוא וגו'(10)  ואחד לעתיד לבא (ירמיה לג) עוד תעבורנה הצאן על ידי מונה.

שני המדרשים מדברים על ספירת עם ישראל אבל בשני המדרשים לא היו שני ספירות  האחד לאחר יום הכיפורים והאחד באחד באייר וזה קשה על רש"י

ועדיין צריך לתרץ למה היה לכאורה שני ספירות ובכל זאת המדרשים לא סופרים אותם כשני ספירות ? וצריך להגיד שהספירה לאחר יום הכיפורים היית של כלל ישראל ולכן לא מוזכרים בה השבטים והספירה באחד באייר בהקמת המשכן היית ספירה של השבטים ולא של כלל ישראל ואפילו רש"י אומר על הספירה הזאת   במדבר פרק א

(יח) וְאֵ֨ת כָּל־הָעֵדָ֜ה הִקְהִ֗ילוּ בְּאֶחָד֙ לַחֹ֣דֶשׁ הַשֵּׁנִ֔י וַיִּתְיַֽלְד֥וּ עַל־מִשְׁפְּחֹתָ֖ם לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם בְּמִסְפַּ֣ר שֵׁמ֗וֹת מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֛ה וָמַ֖עְלָה לְגֻלְגְּלֹתָֽם:

אומר רש"י במדבר פרק א פסוק יח

(יח) ויתילדו על משפחתם - הביאו ספרי יחוסיהם ועידי חזקת (לידתם) [לידת] כל אחד ואחד, להתייחס על השבט:

וכאן אולי אפשר להכניס את רש"י ולהגיד שהם הביאו ספרי יוחסין של מי שנספר לאחר יום כיפור כלומר לא השתנה הספירה של כלל ישראל ולא היה כאן ספירה חדשה של כלל ישראל היה כאן ספירה מחודשת לפי שבטים על ידי ספרי היוחסין לפי הספירה שנעשתה לאחר יום כיפור

וזה מתרץ גם את הקושי שיש עם ספירת שבט לוי לפי רש"י מובן ששני הספירות לא ספרו את בני לוי אבל יש פרשנים כמו הרמב"ן שמפרש שלאחר יום כיפור נספרו שבט לוי אבל באחד באייר לא נספרו ואף על פי כן המספר היה זהה שמצד אחד מתו אנשים ומצד שני נכנסו אנשים לגיל 20 לאחר הספירה הראשונה , אבל לפי ההבנה שלי שיש ספירה אחת של כלל ישראל וספירה אחת לשבטים של אלו שנספרו בספירה הראשונה מובן הציווי של הקב"ה למשה לא לספור את שבט לוי כי על אף שלא נספר בספירה הראשונה שבט לוי עדיין שבט וצריך הוראה מפורשת לא לספור אותו בתוך הספירה של כלל ישראל . אבל מיד רואים שספרו את שבט לוי בנפרד כי הוא שבט אבל ללוי יש ספירה מיוחדת והוא לא נחשב בתוך המספר של כלל ישראל . ולכן המדרשים המדברים על מנין בני ישראל לא מחשיבים את ספירת השבטים במנין של בני ישראל כי זו ספירה שונה  מהמניין של כלל ישראל

לסיכום יוצא שהיה ספירה של כלל ישראל לאחר יום כיפור ואז הביאו בני ישראל מחצית השקל לפי מנין של 603550  אנשים שלא כולל את שבט לוי . מאה כיכר של חולין נתרם לאדנים ומאה כיכר של חולין נתרם לקרבנות ציבור ועד 1775   נתרם לאדנים ועל זה אומר רבי יוחנן בן זכאי מנה של קודש כפול היה . באחד באייר עם הקמת המשכן נספרו בני ישראל כשבטים על ידי פנקסי יוחסין בלבד לפי הספירה שנעשתה בספירה הראשונה . בני לוי לא נספרו בתוך השבטים ולשבט לוי היית ספירה מיוחדת והם נספרו בנפרד בכלל עם ישראל 

פרשת פקודי ויכל משה דומה לויכל אלהים מה הדמיון ומה ההבדל ? כיצד התורה הדגישה את ההבדל בן משה לקב"ה ? למה משה היה היחיד שיכל להקים את המשכן ? ‏א'/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת פקודי  ויכל משה דומה לויכל אלהים מה הדמיון ומה ההבדל ? כיצד התורה הדגישה את ההבדל בן משה לקב"ה ? למה משה היה היחיד שיכל להקים את המשכן ? ‏א'/אדר ב/תשע"ו

כתוב בשמות פרק מ

(לג) וַיָּ֣קֶם אֶת־הֶחָצֵ֗ר סָבִיב֙ לַמִּשְׁכָּ֣ן וְלַמִּזְבֵּ֔חַ וַיִּתֵּ֕ן אֶת־מָסַ֖ךְ שַׁ֣עַר הֶחָצֵ֑ר וַיְכַ֥ל מֹשֶׁ֖ה אֶת־ הַמְּלָאכָֽה: פ

 

וכתוב בראשית פרק ב

(ב) וַיְכַ֤ל אֱלֹהִים֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֑ה וַיִּשְׁבֹּת֙ בַּיּ֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י מִכָּל־מְלַאכְתּ֖וֹ אֲשֶׁ֥ר עָשָֽׂה:

כלומר יש הקבלה בן המעשה של הקב"ה למשה בשניהם כתוב ויכל כלומר גמר מלאכה אצל משה זה המשכן ובבראשית זה גמר מלאכה של בריאת העולם

וכתוב בראשית פרק ב

(ג) וַיְבָ֤רֶךְ אֱלֹהִים֙ אֶת־י֣וֹם הַשְּׁבִיעִ֔י וַיְקַדֵּ֖שׁ אֹת֑וֹ כִּ֣י ב֤וֹ שָׁבַת֙ מִכָּל־מְלַאכְתּ֔וֹ אֲשֶׁר־בָּרָ֥א אֱלֹהִ֖ים לַעֲשֽׂוֹת: פ

וכתוב שמות פרק לט

(מג) וַיַּ֨רְא מֹשֶׁ֜ה אֶת־כָּל־הַמְּלָאכָ֗ה וְהִנֵּה֙ עָשׂ֣וּ אֹתָ֔הּ כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק כֵּ֣ן עָשׂ֑וּ וַיְבָ֥רֶךְ אֹתָ֖ם מֹשֶֽׁה: פ

כלומר משה מברך על המוגמר כמו שקב"ה מברך על המוגמר בבריאת העולם אבל יש כאן בעיה כי ההשוואה בן משה לקב"ה יכול לגרום לאנשים לטעות ולא להבין את ההבדל בן משה לבין הקב"ה כמו שאנחנו רואים בדתות אחרות שיש איזה דמיון בן האדם לקב"ה ולכן התורה מיד אומרת

שמות פרק מ

(לה) וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:

כלומר התורה מדגישה את המגבלה של משה משה הוא לא כל יכול כאשר השכינה נמצאת בתוך אוהל מועד אז המשכן מלא ואין מקום לאף אחד גם לא למשה ולכן הוא לא יכול להיכנס לתוך המשכן כלומר יש כאן הבדלמה גמורה בן הקב"ה למשה וגם לגבי הברכה אומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת נשא סימן כז

וכתיב (שם /שמות/ לט) וירא משה את כל המלאכה והנה עשו אותה ויברך אותם משה ומה ברכה ברכן אמר להם תשרה שכינה במעשה ידיכם, בעוה"ז ברכן משה אבל לעה"ב הקדוש ברוך הוא בעצמו ובכבודו מברך אותם שנאמר (תהלים קכח) יברכך ה' מציון וראה בטוב ירושלים וגו'.

ולגבי ההגבלה של משה להיכנס לתוך הקודש אומר  רש"י שמות פרק מ

(לה) ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד - וכתוב אחד אומר (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם, כי שכן עליו הענן, אמור מעתה כל זמן שהיה עליו הענן לא היה יכול לבוא, נסתלק הענן נכנס ומדבר עמו:

כלומר אנחנו רואים שהתורה הקפידה שנבין את ההבדל בן משה לקב"ה כדי שאנחנו לא חס וחלילה נדמה את משה לקב"ה וניפול לתוך המלכודת של עבודה זרה בשיתוף כמו שאנחנו רואים בדתות אחרות .

כדי  שנבין את מהות השכינה שירדה על המשכן נביא את מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי סימן יא

ולא בצלאל ולא אהליאב ולא החכמים העושים וכתיב ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן כיון שהוקם המשכן מיד ירדה שכינתו לתוכו שנא' ולא יכול משה לבא אל אהל מועד כי שכן עליו הענן וכבוד ה' מלא את המשכן וכתיב כי ענן ה' על המשכן וגו', לקיים מה שנאמר (שם /תהלים/ פה) אך קרוב ליראיו ישעו לשכון כבוד בארצנו, אמר הקדוש ברוך הוא בעולם הזה היתה שכינתי ביניכם ולעיניכם, שנאמר ומראה כבוד ה' וגו' ולעתיד לבא שכינה אינה זזה מכם לעולם שנאמר (מלכים א ו) ושכנתי בתוך בני ישראל ולא אעזוב את עמי ישראל, ברוך ה' לעולם אמן סלה. סליק ספר שמות.

השכינה שירדה לאחר שמשה הקים את המשכן היית זמנית ולא קבועה לפעמים היית  במשכן ולפעמים לא כמו שאומר רש"י אבל לעתיד לבא השכינה תהיה קבועה ולא תזוז ממקום השכינה הוא בית המקדש  אבל היחיד שיכל להקים את המשכן זה משה כמו שאומר הזוהר

 וְכַד אָתָא לְאַקָמָא לֵיהּ, לָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם לֵיהּ. מַאי טַעְמָא. בְּגִין דִּרְעוּתָא דְּסָלִיק עַל אִינּוּן אַתְוָון, לָא אִתְמְסַר אֶלָּא לְמֹשֶׁה בִּלְחוֹדוֹי, וְאִיהוּ הֲוָה יָדַע הַהוּא רְעוּתָא דְּסָלִיק לְאִינּוּן אַתְוָון, וְעַל דָּא (דף רל''ה ע''א) אִתְּקַם מַשְׁכְּנָא עַל יְדֵיהּ, דִּכְתִּיב וַיָּקֶם מֹשֶׁה. וַיִתֵּן מֹשֶׁה. וַיָּשֶׂם מֹשֶׁה. וּבְצַלְאֵל לָא הֲוָה יָדַע, וְלָא הֲוָה יָכִיל לְמֵיקָם לֵיהּ.

וּכְשֶׁבָּא לַהֲקִימוֹ, לֹא יָכוֹל הָיָה לַהֲקִימוֹ. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהָרָצוֹן שֶׁעוֹלֶה עַל אוֹתָן הָאוֹתִיּוֹת לֹא נִמְסַר אֶלָּא לְמֹשֶׁה לְבַדּוֹ, וְהוּא הָיָה יוֹדֵעַ אוֹתוֹ הָרָצוֹן שֶׁעוֹלֶה לְאוֹתָן אוֹתִיּוֹת, וְעַל כֵּן הוּקַם הַמִּשְׁכָּן עַל יָדוֹ, שֶׁכָּתוּב וַיָּקֶם מֹשֶׁה. וַיִּתֵּן מֹשֶׁה. וַיָּשֶׂם מֹשֶׁה. וּבְצַלְאֵל לֹא הָיָה יוֹדֵעַ, וְלֹא יָכוֹל הָיָה לְהַעֲמִידוֹ.

 

ולכן מצד אחד יש המיוחד למשה שיכל להקים את המשכן אבל התורה מחדדת את ההפרש שיש בן משה לקב"ה שלא נוכל חס וחלילה לטעות בעניין

ולכן התורה מדגישה באותו שורש שמות פרק מ

(לה) וְלֹא־יָכֹ֣ל מֹשֶׁ֗ה לָבוֹא֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד כִּֽי־שָׁכַ֥ן עָלָ֖יו הֶעָנָ֑ן וּכְב֣וֹד יְקֹוָ֔ק מָלֵ֖א אֶת־הַמִּשְׁכָּֽן:

כלומר מצד אחד ויכל משה את המלאכה באותו שורש שהקב"ה ברא את העולם ובאותו שורש מסבירה התורה שמשה לא יכל  כדי שלא נחשוב חס וחלילה שיש דמיון בן משה לקב"ה