פרשת תזריע היכן היין של הזכור של מרים ? מה הקשר של הבדלה לבארה של מרים ? למה נבראה הבאר של מרים בן השמשות ? למה צריך דעת וכיצד זה קשור לבאר של מרים ? האם נפסק להלכה ? ‏כ"ט/אדר ב/תשע"ו

בס"ד
פרשת תזריע היכן היין של הזכור של מרים ?  מה הקשר של הבדלה לבארה של מרים ? למה נבראה הבאר של מרים בן השמשות ? למה צריך דעת וכיצד זה קשור לבאר של מרים ? האם נפסק להלכה ? ‏כ"ט/אדר ב/תשע"ו

בפרשת צו ט"ו/אדר ב/תשע"ו כתבתי : " וצריך להגיד שכמו שאמרנו שהיין של פורים זה הזכרנו על היין של הזכור של עמלק כך היין של ארבעה כוסות זה גם על יציאת מצרים וגם על הזכרנו של מרים שקשור לקורבן הפסח כפי שהבאתי "

ולבסוף כתבתי שצריך עיון . ואכן ניסיתי לחפש ראיות בהגדה של פסח כדי למצוא ראיות לזכור של מרים ולא כל כך מצאתי אבל מצאתי מהלך אחר שאולי ייתן לנו איזה רמז היכן היין של הזכור של מרים ?

כתוב דף על הדף שבת דף לה עמוד א

והנה הרמ"א בשו"ע או"ח (סי' רצ"ט סעיף י) מביא: וי"א לדלות מים בכל מוצאי שבת, דבארה של מרים סובב כל מוצאי שבת כל הבארות, ומי שפוגע בו וישתה ממנו, יתרפא כל תחלואיו ע"כ. והרמ"א מסיים שם: ולא ראיתי למנהג זה ע"כ. וי"ל בזה, דהנה המקור לדברים הוא בכל בו, ושם (סי' מ"א) מספר: ומעשה באדם אחד שהיה מוכה שחין והלכה אשתו במוצאי שבת לשאוב מים, ונתעכבה יותר מדאי, ונזדמנה לה בארה של מרים ומלאה כדה מאותו מים, שבאת אצל בעלה כעס עליה (על שאיחרה כ"כ), ומרוב כעסו נפל כדה משכמה ותישבר הכלי, ובכל מקום שניתזו נתרפא השחין ע"כ.

ואומר הלבוש אורח חיים סימן רצט

מצינו באגדה [ויק"ר כב, ד] שבארה של מרים שהוא בימה של טבריה, בכל מוצאי שבת מחזרת על כל הבארות ועל כל מעינות, וכל מי שהוא חולה ויזדמן לו מים ממנו וישתה, אפילו כל גופו מוכה שחין מיד נרפא.

כלומר יש פעולה של בארה של מרים על כל המעיינות והבארות ופעולה זו של בארה של מרים נותן למים הנשאבים במוצאי שבת מהבארות והמעיינות את הכוח לרפא כלומר יש קשר בן ההבדלה של מוצאי שבת לבארה של מרים

וכדי להבין את הענין נביא את השם משמואל ויקרא פסח

והנה בזוה"ק (ס' א) א"ר שמעון עד דהוו אזלי במדברא אתגלי עלייהו רשותא אחרא דשאר עמין ההוא דשליט במדברא [בהגהות מהרח"ו ס"ם בא להטעותם] ואערעו בהו תמן, חמו ישראל דלא הוה ההוא זיוא יקרא דמלכיהון הדא הוא דכתיב ויבואו מרתה ולא יכלו לשתות מים ממרה כי מרים הם לא אתבסם נפשייהו כקדמיתא, עכ"ל. ונראה שכל זה נצמח מכח הדעת שזכו כנ"ל, ובכח זה ידעו להבדיל בין קודש לחול כאמרם ז"ל (ירושלמי ברכות פ"ה ה"ב) אם אין דעה הבדלה מנין, ע"כ לא הי' יכול להטעותם. ונראה שכח הדעת שבישראל שאינם מתפתים לחיצוניות הבאה תמיד בלבוש מהודר ומתחפשת כאילו דורשת טובת ישראל כעמלק שכסות ולשון שינה,

אומר השם משמואל שהמים שהם שתו במדבר מסמל את התורה את הדעת. והדעת נותנת את הכוח להבדיל לדעת בן טוב לרע . ומרים שלקתה בצרעת לקתה בגלל שלא היה לה את הכוח להבדיל בן הנבואה של משה לנבואה שלה ושל אהרון ולכן באה בטענה למשה למה הוא פורש מאשתו ציפורה . הקב"ה נתן למרים את  הבאר שמסמל את הכוח של הדעת את הכוח להבדיל בן קודש לחול להבדיל בן שקר לאמת . הכוח של הדעת שניתן לקבל על ידי שתית המים של בארה של מרים נותן את הכוח להיבדל מעמלק . עמלק זינב באלו שלא היו תחת ענני הכבוד אלו שרפו ידיהם מן התורה והמים של מרים נותנים להם את הכוח לקבל דעת כדי שיוכלו לחזור מהרפיון של לימוד התורה . וכך כותב שו"ת שיח יצחק סימן קעג על הכוח של המים של בארה של מרים

באשר איתא בש"ע האר"י ז"ל ומובא גם בשה"ג, שע"י שהשקה האר"י זי"ע למהרח"ו זי"ע מבארה של מרים נכנסה בו החכמה. ומהאי טעמא אומרים פסוקי אלי' ז"ל המסוגלים לזכרון כדאיתא בסה"ק הרוקח

ומוצאי שבת זה הגבול בן הקודש לבין החול . השבת נותנת לאדם נשמה יתרה שזה מחפה על חוסר הדעת של האדם אבל שנגמרת השבת והנשמה היתרה מסתלקת צריך את המים של בארה של מרים כדי שנוכל להשלים את השבוע עד השבת הבאה וכאן נכנס הזכור של מרים לפעולה . הזכור של מרים מלמד אותנו לזכור שאנחנו צריכים את הדעת להבדיל בן קודש לחול בכל ימות השבוע ולכן הבאר של מרים פועלת במוצאי שבת על כל הבארות והמעינות כי שם צריך את הדעת היתרה להבדיל במשך השבוע בן קודש לחול . ולכן היה את המנהג לשאוב מים בכל מוצאי שבת כי זה המים אחרי שבארה של מרים פעל את פעולתו במוצאי שבת וכך פסק הרמ"א להלכה  .

יוצא לנו מכאן שהזכור של מרים קשור להבדלה של מוצאי שבת ולכאורה היין של ההבדלה הוא היין כמו היין שאומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק כ

[ח] זכור את יום השבת. זכרהו על היין:

ועוד ראיה שיש קשר של ההבדלה לזכור של מרים אומר הלבוש אורח חיים סימן רצט

נוהגין לומר בכל מוצאי שבת פסוקים שמוזכר בהם אליהו, ואומרים שיש קבלה בידם שהוא טוב לשכחה ויהיו דרכיו מצליחין בכל השבוע. ומטעם זה נתפשט המנהג לומר החרוזות והפיוטים שנזכר בהן אליהו(יב):* הג"ה ועיין לעיל סוף סימן רצ"ה:

כלומר ההבדלה קשורה לזיכרון כי אנחנו צריכים את הדעת להבדיל בן קודש לחול וזה המהות של הזכור של מרים לקבל את הכוח להבדיל בן קודש לחול וגם בן קודש לקודש בן הקדושה של מרים לקדושה של משה . ואפילו הרמ"א מזכירו בשולחן ערוך אורח חיים הלכות שבת סימן רצט

אסור לעשות (לב) שום מלאכה (לג) קודם שיבדיל, וכד' ...   וי"א לדלות מים בכל מו"ש, כי בארה של מרים סובב כל מו"ש כל הבארות ומי שפוגע בו וישתה ממנו יתרפא מכל תחלואיו (כל בו). ולא ראיתי למנהג זה.

לסיכום  הסברה שלי אומרת שזכרהו על היין של הזכור של מרים צמוד ליין של ההבדלה . ואם נסכם את כל הארבעה זכור שקיימים בתורה והכוונה   זכור   ז – כ- ו- ר .

אנחנו צריכים לזכור את יציאת מצרים כי יציאת מצרים נתנה לנו את התורה . קיבלנו את התורה כדי שנוכל להבין את מעשה בראשית וכך נוכל להבין את העולם בו אנחנו נמצאים ומתוך זה להבין את תפקידנו בעולם . זכור של עמלק הוא כנגד אלו שרוצים שנרפה את ידנו מן התורה וזהו עמלק שמזנב במי שידו רפתה מן התורה וזיכרון זה ייתן לנו את הכוח להכרית את זכר עמלק לעתיד לבא כדי שנוכל לקבל את התורה בשלמותה . והזכור של מרים שנזכור שכדי ללמוד את התורה צריך דעת להבדיל בן קודש לחול ובן קודש לקודש והמים של בארה של מרים מזכיר לנו שאנחנו צריכים לשאוף לקבל דעת ולא כל דעת אלה את הדעת שניתנה ע"י הקב"ה . כי גם צריך דעת להבדיל בן דעת של חול לדעת של קודש והדעת היחידה שאנחנו צריכים זה הדעת של המים של בארה של מרים ולכן הבאר של מרים נברא בין השמשות כמו שאומרת המשנה מסכת אבות פרק ה

[*] עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ ופי הבאר ופי האתון והקשת והמן והמטה והשמיר והכתב והמכתב והלוחות ויש אומרים אף המזיקין וקבורתו של משה ואילו של אברהם אבינו ויש אומרים אף צבת בצבת עשויה:

ולמה היא נבראה במוצאי שבת אומר הר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר פרשת מטות

והנה כל אלו עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות כדי שיהיה הכנה להתיקון של החטא הנ"ל. ובהופיע קדושת שבת בעצמה אז נתקן הכל בפנימיות על ידי קדושת העשרת הדברות שהכל מודים שבשבת ניתנה תורה לישראל וכדברינו הנ"ל:

כלומר הבאר של מרים הוא התיקון לקלקול שנעשה על ידי חטא האדם הראשון והוא התיקון לחוסר הדעת שהיה בנחש וחוה שחוסר הדעת שלהם גרם לקלקול של האדם הראשון .