27.11.2015

פרשת וישלח מתי עזב הקב"ה את יעקב ? מתי קיבל יעקב את ארץ ישראל מידי הקב"ה ? מה היה התהליך של קבלת הארץ ? מתי הסתיים התהליך של קבלת הארץ ע"י יעקב ‏ט"ו/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת וישלח   מתי עזב הקב"ה את יעקב ? מתי קיבל יעקב את ארץ ישראל מידי הקב"ה ? מה היה התהליך של קבלת הארץ ? מתי הסתיים התהליך של קבלת הארץ ע"י יעקב ‏ט"ו/כסלו/תשע"ו

בראשית פרק לד

(ב) וַיַּ֨רְא אֹתָ֜הּ שְׁכֶ֧ם בֶּן־חֲמ֛וֹר הַֽחִוִּ֖י נְשִׂ֣יא הָאָ֑רֶץ וַיִּקַּ֥ח אֹתָ֛הּ וַיִּשְׁכַּ֥ב אֹתָ֖הּ וַיְעַנֶּֽהָ:

ואני רוצה להקשות הרי הקב"ה הבטיח ליעקב שלא יעזבנו ואיך קורה ליעקב מקרה כזה עם הבת שלו ?

הרי כתוב בבראשית פרק כח פסוק טו

וְהִנֵּ֨ה אָנֹכִ֜י עִמָּ֗ךְ וּשְׁמַרְתִּ֙יךָ֙ בְּכֹ֣ל אֲשֶׁר־תֵּלֵ֔ךְ וַהֲשִׁ֣בֹתִ֔יךָ אֶל־הָאֲדָמָ֖ה הַזֹּ֑את כִּ֚י לֹ֣א אֶֽעֱזָבְךָ֔ עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר אִם־עָשִׂ֔יתִי אֵ֥ת אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתִּי לָֽךְ:

וכדי להבין את התמונה צריך להבין מה הכונה של הפסוק  שאומר: אשר  דיברתי לך ?   ובו נראה מה אמר הקב"ה ליעקב בבראשית פרק כח

(יג) וְהִנֵּ֨ה יְקֹוָ֜ק נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְקֹוָ֗ק אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ:

כלומר הבטיח הקב"ה ליעקב שייתן לו את הארץ  ואם כן המשמעות של הבטחת הקב"ה שלא יעזוב אותו עד אשר ייתן לו את הארץ . ומתי הקב"ה נתן ליעקב  את הארץ ?

אומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק כח סימן טו

עד אשר אם עשיתי את אשר דברתי לך. להשיבך כאן, וכן קיים לו, וכיון שחזר וחנה לפני שכם לא נהיה עמו דבר הקודש, לפיכך נלקחה דינה לשכם בן חמור, כיון שנסעו משם נדבר עמו פעמיים, כיון שנתיישב בארץ מגורי אביו לא נהיה עמו דבר הקודש, לפיכך נמכר יוסף ולא נדבר הקדוש ברוך הוא י"ב שנה:

מהשכל טוב מובן שהוא נתן לו את הארץ בטווח הזמן שבין חלום יעקב לזמן שהגיע לשכם כי ברגע שהגיע לשכם לפי השכל טוב הקב"ה עוזב את יעקב  והתוצאה של העזיבה של הקב"ה את יעקב זה המקרה של  דינה . אם כן מובן מה שקרה עם דינה כי הקב"ה עזב את יעקב אבל אז יש קושיה לא פחות גדולה ואם כן מתי נתן הקב"ה ליעקב את הארץ ? מתי ראינו  שהקב"ה  נותן לו את הארץ בין הזמן של חלום יעקב לבין הזמן שהגיע לשכם ונלקחה דינה ?

באמת קשה לראות מצב של נתינה של הארץ ליעקב אבל אנחנו רואים תהליך אחר וזה הבדלה בן הארץ לחוצה לארץ ובו נראה את התהליך

כתוב בראשית פרק לא

(נב) עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶעֱבֹ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹא־תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה:

(נג) אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק:

הגל הזה שהקים יעקב הוא קו ההפרדה בן לבן לבין יעקב כלומר מה שמזרח לגל הזה זה התחום של לבן ומה שמעכת לנקודה הזו זה שייך ליעקב .

וכתוב בבראשית פרק לב

(ב) וְיַעֲקֹ֖ב הָלַ֣ךְ לְדַרְכּ֑וֹ וַיִּפְגְּעוּ־ב֖וֹ מַלְאֲכֵ֥י אֱלֹהִֽים:

(ג) וַיֹּ֤אמֶר יַעֲקֹב֙ כַּאֲשֶׁ֣ר רָאָ֔ם מַחֲנֵ֥ה אֱלֹהִ֖ים זֶ֑ה וַיִּקְרָ֛א שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא מַֽחֲנָֽיִם: פ

ואומר מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק לב סימן ב

[ב] ויפגעו בו מלאכי אלהים. פירשו המלאכים שלוהו מחוצה לארץ ונלוו עמו המלאכים להכניסו לארץ:

כלומר עד הגל הזה זה חוצה לארץ ומכאן והילך זה ארץ ישראל כלומר יש לנו תהליך שעושה יעקב וזה תהליך של הבדלה בין ארץ ישראל לבין חוצה לארץ .

אבל התחום הזה שבו נפגש יעקב עם עשיו הוא תחום מעורב כמו שאומר המדרש

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת וישלח סימן ג

כיון שחזר מן לבן היו אותן מלאכים שנמסרו לו מלוין אותו עד ארץ ישראל, כשהרגישו מלאכי ארץ ישראל שיעקב בא יצאו לקראתו להתלוות לו שנאמר ויפגעו בו מלאכי אלהים, התחילו שתי מחנות עומדין אצל יעקב שנאמר מחנים, מה עשה שלח מהן בשליחותו, מיד הלכו וקדמו לעשו ועשו עצמן כשני ראשי גייסות

כלומר עד הגל זה חוצה לארץ ועכשיו במקום  הזה שנקרא מחנים יש עירוב של ארץ ישראל וחוצה לארץ .ועכשיו מגיע השלב הבא והוא המאבק של יעקב עם שרו של עשיו

בראשית פרק לב

(כט) וַיֹּ֗אמֶר לֹ֤א יַעֲקֹב֙ יֵאָמֵ֥ר עוֹד֙ שִׁמְךָ֔ כִּ֖י אִם־יִשְׂרָאֵ֑ל כִּֽי־שָׂרִ֧יתָ עִם־אֱלֹהִ֛ים וְעִם־אֲנָשִׁ֖ים וַתּוּכָֽל:

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לב סימן כט

 

ועם אנשים. אלו עשו ולבן, שהם אנשים גדולים שבדור: ותוכל. כשם שנתגששתה עמי ונצחת, כך תנצח ויכולת לעשו שלקחת הבכורה והברכה ממנו, ואת לבן שנצלתו ממקנו ובאתה:

כלומר יעקב מצליח לנצח את לבן וגם את עשיו ואחר שמצליח לנצח את עשיו הוא מגיע להבדלה בן הר שעיר מקומו של עשיו לסוכות שנמצא ממש על הגבול של ארץ ישראל ושעיר וממנו  מגיע לתוך ארץ ישראל

בראשית פרק לג

(יח) וַיָּבֹא֩ יַעֲקֹ֨ב שָׁלֵ֜ם עִ֣יר שְׁכֶ֗ם אֲשֶׁר֙ בְּאֶ֣רֶץ כְּנַ֔עַן בְּבֹא֖וֹ מִפַּדַּ֣ן אֲרָ֑ם וַיִּ֖חַן אֶת־פְּנֵ֥י הָעִֽיר:

ואומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לג סימן יח

יח) ויבא יעקב שלם. משום שכבר נאמר והוא צולע על ירכו (שם לב לב), הוצרך לומר שלם, ובא שלם בגופו, שנתרפא מצלעתו, שלם בבניו, שכבר נאמר אם יבא עשו אל המחנה האחת והכהו (שם שם ט), הוצרך לכתוב שלם, שלא ניזק אחד מהם. שלם בממונו, שכבר נאמר מנחה לעשו אחיו (שם שם יד), ושילם לו הקדוש ברוך הוא הכל, וכשבא לשכם לא נמצא חסר כלום:

כלומר יעקב הגיע לארץ ישראל שלם בגופו בניו וממונו ובתורתו ולא היה חסר כלום . כלומר עד בסוכות לא היה שלם אבל שנכנס לארץ ישראל היה שלם כלומר יש כאן את ההבדלה בן שלוש מקומות ממזרח לגל של לבן זה חוצה לארץ בין הגל של לבן לסוכות זה חצי חצי כלומר עירוב של חוצה לארץ וארץ ישראל וזה מקומו של עשיו וממערב לסוכות זה ארץ ישראל וכאשר נכנס לארץ ישראל היה שלם  וזה היה התהליך של ההבדלה של ארץ ישראל למקום של מחניים שזה מקום של שני מחנות למקום של חוצה לאץ שזה ממזרח לגל של לבן כלומר יש כאן תהליך של לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה  ליעקב שלאחריו הקב"ה עוזב אותו כמו שאמר השכל טוב .

ובסיום התהליך של קבלת ארץ ישראל מהקב"ה ע"י יעקב ,יעקב קונה חלקת השדה 

בראשית פרק לג

(יט) וַיִּ֜קֶן אֶת־חֶלְקַ֣ת הַשָּׂדֶ֗ה אֲשֶׁ֤ר נָֽטָה־שָׁם֙ אָהֳל֔וֹ מִיַּ֥ד בְּנֵֽי־חֲמ֖וֹר אֲבִ֣י שְׁכֶ֑ם בְּמֵאָ֖ה קְשִׂיטָֽה:

וכדי להוכיח את המהלך נביא את המדרש תנחומא (ורשא) פרשת וארא סימן א שאומר במפורש

אמרתי ליעקב הארץ אשר אתה שוכב עליה לך אתננה (שם /בראשית/ כח) בקש מקום לנטוע אהלו ולא מצא עד שקנה במאה קשיטה ולא הרהר אחר מדותי

לסיכום קבלת הארץ על ידי יעקב היה בהתחלה תהליך של בידול מחוצה לארץ ע"י הגל של לבן , בידול מהר שעיר ע"י המאבק עם עשיו ושרו של עשיו וסופו של תהליך קבלת הארץ היה הקניה של  שדה במאה קשיטה זהו מקומו של קבר יוסף

 

פרשת וישלח למה מביא יעקב שור חמור צאן עבד ושפחה לעשיו ? מה הויכוח העקרוני בין יעקב לעשיו ? איך משכנע יעקב את עשיו לקבל ממנו את הברכות ? האם עשיו בסופו של דבר מסכים עם הברכות של יצחק ליעקב ? ‏ט"ו/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת וישלח למה מביא יעקב שור חמור צאן עבד ושפחה לעשיו ? מה הויכוח העקרוני בין יעקב לעשיו ?  איך משכנע יעקב את עשיו לקבל ממנו את הברכות ? האם עשיו בסופו של דבר מסכים עם הברכות של יצחק ליעקב ? ‏ט"ו/כסלו/תשע"ו

בראשית פרק לב

(ו) וַֽיְהִי־לִי֙ שׁ֣וֹר וַחֲמ֔וֹר צֹ֖אן וְעֶ֣בֶד וְשִׁפְחָ֑ה וָֽאֶשְׁלְחָה֙ לְהַגִּ֣יד לַֽאדֹנִ֔י לִמְצֹא־חֵ֖ן בְּעֵינֶֽיךָ:

ואומר על זה רש"י בראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ו

(ו) ויהי לי שור וחמור - אבא אמר לי (כז כח) מטל השמים ומשמני הארץ, זו אינה לא מן השמים ולא מן הארץ:

וצריך להבין מדוע רש"י אומר שהמתנות שהביא יעקב לעשיו הוא לא מהשמים ולא מן הארץ מדוע זה כל כך חשוב וכדי להבין את זה מביא הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת וישלח פרק לב סימן ו

ואשלחה להגיד לאדוני למצוא חן בעיניך. שלח לו דע כי כל הברכות שברכני אבא, לא לקחתי כלום יותר ממך, ברכני מטל השמים ומשמני הארץ, כשם שירד על ארצי כן ירד על ארצך, ולא בא לידי אלא בהמות ועבדים ושפחות, מה שלא ברכני אבא, לכך נאמר ואשלחה להגיד לאדוני:

יעקב אומר לעשיו אני מביא לך מנחה מהעושר שיש לי והעושר הזה לא קשור לברכות שאבא שלנו  יצחק בירך אותי כי הוא בירך אותי מן השמים והארץ ומה שאני מביא לך זה לא מזה ולא מזה .

ולמה חשוב ליעקב להסביר את זה לעשיו ? לכאורה מובן שעשיו הבין שהברכה שבירך יצחק כוללת את כל מה שישנו בעולם ולכאורה אחרי הברכה הזאת לא נשאר לעשיו שום דבר בעולם

וזה ניתן להבין מהריקאנטי בראשית פרק כז

(כח) ויתן לך האלהים מטל השמים ומשמני הארץ ורוב דגן ותירוש [שם כח]. בפרקי ר' אליעזר הגדול זכרונו לברכה [פל"ב] ר' יהודה אומר ברך יצחק את יעקב עשר ברכות כנגד עשרה מאמרות שבהן נברא העולם.

כלומר  לכאורה הברכות הללו כוללות את כל העולם

ולכן אומר לו יעקב בו תבין שהעולם זה לא רק שמים וארץ יש גם דבר מעבר לכך שהוא לא שמים ולא ארץ ואת זה המלבי"ם מסביר בבראשית פרשת וישלח פרק לב פסוק ו

(ו) ויהי. ועוד שהברכה הוא שיהיה שפע והצלחה למעלה מדרך הטבע, ואני המעט אשר יש לי בא ברוב עמל ויגיעה. וז"ש ואחר עד עתה ויהי לי שור וחמור, לא קודם לכן, רק אחר עבודה של עשרים שנה, וגם לא ברכה רבה רק שור וחמור, מעט מכל מין, וגם שעקר הברכה היה בקרקעות, משמני הארץ ורוב דגן ותירוש, ומזה אין לי מאומה, ואני צריך לבקש מקום לשבת בארצך

כלומר יש את הברכה שברך אבי אותי אבל יש דבר נוסף שזה יגיעה וע"י יגיעה אתה יכול להשיג דברים שהם לא מהשמים ולא מהארץ ולכאורה אומר יעקב לעשיו  מה שהתלמוד הבבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.

ולכאורה יש ויכוח בן יעקב לעשיו האם הכול בידי שמים או יש דבר שהוא בידי האדם לעשות ולעמול יעקב אומר שיש מקום לאדם לעמול בעולם ולהשיג דברים וזה בזכות עמלו שבא מתוך יראת שמים והשמים שברך יצחק את יעקב זה לא הכול ואומר יעקב לעשיו וגם אתה יכול לעמול ולזכות אם תעמול ביראת שמים אומנם יצחק אבינו נתן לי את הברכה אבל אתה רואה שגם ללא ברכה של אבא ניתן להשיג דברים בעולם הזה ובעולם הבא וכדי שלא נפקפק ונחשוב שמדובר רק בהישג חומרי  אומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישלח פרק לב סימן ו

[ו] ויהי לי שור וחמור. שור זה יוסף, שנאמר בכור שורו וגו' (דברים לג יז). חמור זה יששכר, שנאמר יששכר חמר גרם (בראשית מט יד): צאן. זה ישראל, שנאמר ואתנה צאני צאן מרעיתי וגו' (יחזקאל לד לא): עבד. זה דוד, שנאמר אנא ה' כי אני עבדך (תהלים קיו טז) ושפחה. זו אביגיל, שנאמר הנה אמתך לשפחה (ש"א כה מא):

ואחר שמסביר יעקב לעשיו את היכולת של האדם לעמול בעולם ולהשיג הישגים ללא ברכה  הבין עשיו ומקבל את הטיעון של יעקב בראשית פרק לג

(ט) וַיֹּ֥אמֶר עֵשָׂ֖ו יֶשׁ־לִ֣י רָ֑ב אָחִ֕י יְהִ֥י לְךָ֖ אֲשֶׁר־לָֽךְ:

וכאשר הבין עשיו את הטיעון הודה ליעקב על הברכות

רש"י בראשית פרק לג

(ט) יהי לך אשר לך - כאן הודה לו על הברכות:

 

 

ואז מגיע השלב השני של ההסבר של יעקב לעשיו בראשית פרק לג

(יא) קַח־נָ֤א אֶת־בִּרְכָתִי֙ אֲשֶׁ֣ר הֻבָ֣את לָ֔ךְ כִּֽי־חַנַּ֥נִי אֱלֹהִ֖ים וְכִ֣י יֶשׁ־לִי־כֹ֑ל וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח:

וכאן אומר יעקב לעשיו אתה יכול לקחת מה שהבאתי לך כי לי יש עוד דבר שחנני הקב"ה וכאן לדעתי רומז יעקב לברכות שברך אותו יצחק בראשית פרק כז

(כח) וְיִֽתֶּן־לְךָ֙ הָאֱלֹהִ֔ים מִטַּל֙ הַשָּׁמַ֔יִם וּמִשְׁמַנֵּ֖י הָאָ֑רֶץ וְרֹ֥ב דָּגָ֖ן וְתִירֹֽשׁ:

(כט) יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ:

וכאן הברכה קשורה לשמים והארץ ולדעתי הכונה לברכה שתלויה בארץ ישראל

אומר החזקוני בראשית פרק כז

(לט) הנה משמני הארץ מקצת ארץ ישראל שהיא שמני הארץ. יהיה מושבך זה הר שעיר הסמוך לא"י בחלקו של יהודה והיא ארץ שמנה ונשקית מטל השמים כא"י. ומנין שהסכים הקדוש ברוך הוא על ידו שנאמר ואתן לעשו את הר שעיר. יהיה מושבך בין תזכה בין לא תזכה דאי בזכותא תליא מילתא לא אתיא לעולם, אבל בישראל כתיב מדת הדין ללמדך אם יזכו.

כלומר טל השמים זה ארץ ישראל  שמני הארץ סמוך לארץ ישראל שזה הר שעיר שמקבלת את הברכה מארץ ישראל .

ובעצם אומר יעקב לעשיו קודם כל תהנה לא מהברכות שברך אותי אבי יצחק תקבל ממני את מה שהצלחתי להשיג מתוך יגיעה עצמית וגם אתה יכול לעשות את זה ולעתיד לבא תהנה מהברכה שברך אותי אבי ברכה שנובעת מטל השמים כלומר בזכות שאני יהיה בארץ ישראל ארץ המיוחדת לקב"ה ואתה שוכן צמוד אלי בהר שעיר תוכל לקבל את התוצאות של הברכה הזאת אומנם יש הבדל בינינו אבל אתה יודע ומבין את ההבדל . וכאן הסכים עשיו עם יעקב וכתוב וַיִּפְצַר־בּ֖וֹ וַיִּקָּֽח  כלומר הסכים עימו

ואומר רבינו בחיי בראשית פרשת וישלח פרק לג פסוק ט

אחי יהי לך אשר לך. דרשו בב"ר: (ב"ר עח, יד) עד עכשו היו הברכות מפוקפקות בידו, ועכשו נתאוששו בידו, שנאמר: "אחי יהי לך אשר לך". ויש כאן עשר אותיות כמנין עשר ברכות שבברכת ויתן לך, וא"כ הרי שנתקיימו לו הברכות מפי אביו ומפי עשו, וגם מן המלאך שלו.

כלומר גם עשיו וגם המלאך שלו הסכים עם הברכות שקיבל יעקב מיצחק וכל הטענות  ומראית העין שיש איזה טענה נגד יעקב נסתתמו   . ועשיו מבין את היכולת שלו לעמול ולקבל מה שמגיע לו וגם מקבל את זה שהוא יהנה מן הברכה של יעקב כי הוא  שוכן סמוך לארץ ישראל  .

 

 

 

20.11.2015

פרשת ויצא האם מותר לרמות ? באיזה תנאי מותר לרמות ? מתי אמר יצחק לעשיו שיעקב רימה אותו ? האם שינה יצחק את דעתו ומתי זה קרה ? למה ניתן להגיד על מעשיו של יעקב חכמה ולא מרמה ? ‏ח'/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויצא האם מותר לרמות ? באיזה תנאי מותר לרמות ? מתי אמר יצחק לעשיו שיעקב רימה אותו ? האם שינה יצחק את דעתו ומתי זה קרה ? למה ניתן להגיד על מעשיו של יעקב חכמה ולא מרמה ? ‏ח'/כסלו/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

כתוב בראשית פרק כז

(לה) וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ:

ושאל אותי הרב רפאל בשיעור אפילו יצחק אומר שזה מרמה איך רבקה ורחל עשו מה שעשו עם עשיו ?

הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת תולדות פרק כז

לה) ויאמר בא אחיך במרמה. כלומר בחכמה:  

אם כך אין קושיה זה חוכמה לא מרמה . וכמו כן אומר תרגום אונקלוס בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק לה

(לה) ואמר על אחוך בחכמא וקביל ברכתך:

אין כאן שום קושיה כי זה חוכמה אבל קשה על ההבנה שהיה כאן חוכמה כי בתלמוד הבבלי רמאי זה רמאי לא חכם תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף קיג עמוד א

והאידנא דאיכא רמאי - חיישינן.

והשכל טוב (בובר) בראשית פרשת תולדות פרק כז

לה) ויאמר בא אחיך במרמה. כלומר בחכמה, ואף על גב שאנו מתרגמינן כך מפני כבוד אבינו יעקב, מ"מ לא מצינו מרמה זולת אצל הרשעים,

וצריך להבין אם היה כאן מרמה או חוכמה וכיצד צריך להבין את כל המעשה של הברכות של יעקב ועשיו

בראשית פרק כז

(א) וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי:

בפסוק הזה אנחנו מבינים שני דברים דבר אחד שעיניו של יצחק כהו ודבר נוסף שיצחק קורא לעשיו בנו הגדול כלומר יצחק עדיין רואה את עשיו כבנו הגדול כבנו הבכור ולכאורה יצחק לא יודע שעשיו מכר את בכורתו ליעקב . ובפרשת תולדות ‏א'/כסלו/תשע"ו כתבתי שיעקב קנה את הבכורה במחיר האמיתי שלהם כי עשיו הגיע לדרגה הנמוכה ביותר שאדם יכול להגיע ולכן הבכורה שלו שווה נזיד עדשים (ראה שם )

אם כן יש לנו מצב שבו עשיו  מגיע לדרגה הנמוכה ביותר של האדם מאבד את בכורתו בנזיד עדשים אבל יצחק לא רואה את זה כי עיניו כהו והוא מתייחס לעשיו כאל הבן הבכור שלו בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל  ולכן רוצה לברך אותו . על הסיבה לכך אומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף טו עמוד א

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך, שהרי אבימלך קלל את שרה הנה הוא לך כסות עינים, ונתקיים בזרעה - ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו.

כלומר יצחק כהו עיניו  בגלל אבימלך ולמה היה לאבימלך עוצמה כזו שגרמה לכך שיצחק כהו עיניו ואני רוצה להגיד כמו שהקב"ה כעס על אברהם בגלל ההסכם שלו בבאר שבע כך כעס על יצחק בגלל שחידש את ההסכם עם אבימלך בראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נד

ד ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן, חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול וג' בניו, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך ז' משכנות ואלו הן, אוהל מועד וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין,

ויצחק עצמו בבראשית פרק כו

(לא) וַיַּשְׁכִּ֣ימוּ בַבֹּ֔קֶר וַיִּשָּׁבְע֖וּ אִ֣ישׁ לְאָחִ֑יו וַיְשַׁלְּחֵ֣ם יִצְחָ֔ק וַיֵּלְכ֥וּ מֵאִתּ֖וֹ בְּשָׁלֽוֹם:

ומיד אחרי זה כתוב כהו עיניו של יצחק , ויצחק רק אישר את הברית ולא עשה אותה מהתחלה ולכן הקב"ה מגלגל את הדברים כך שיצחק יבין היכן שגה .

והמציאות לאחר שכהו עיניו של יצחק שרבקה מבינה את האמת היא מבינה את הרמה הרוחנית של עשיו היא מבינה את המצב הרוחני של יעקב  והיא יודעת גם שיעקב קנה את הבכורה מעשיו והיא גם יודעת מה המצב של בעלה יצחק ועוד דבר היא יודעת גם מה הקב"ה אמר לה בבראשית פרק כה

(כג) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק לָ֗הּ שְׁנֵ֤י גיים גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר:

ולכאורה יצחק לא ידע מה שהקב"ה אמר לרבקה . ולא רק זאת רבקה יודעת את המצב האמיתי בכל רגע

 

 

בראשית פרק כז

(ה) וְרִבְקָ֣ה שֹׁמַ֔עַת בְּדַבֵּ֣ר יִצְחָ֔ק אֶל־עֵשָׂ֖ו בְּנ֑וֹ וַיֵּ֤לֶךְ עֵשָׂו֙ הַשָּׂדֶ֔ה לָצ֥וּד צַ֖יִד לְהָבִֽיא:

והפסוק אומר :  עשיו בנו ולא עשיו בנו הגדול כלומר רבקה יודעת את האמת על עשיו ועל יעקב ויודעת שיצחק לא יודע את האמת ולא על מה שהקב"ה אמר לה ולא על מכירת הבכורה של עשיו ליעקב ולא על הרמה הרוחנית של עשיו . ורבקה יכולה לעשות שני מעשים או ללכת בדרך שהלכה או ללכת ולדבר עם יצחק ולהסביר לו את המציאות אבל צריך להגיד שרבקה הבינה שאין טעם לדבר עם יצחק כמו שאומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות סימן ח

למה כהו עיניו, לפי שהיה צפוי לפני הקדוש ברוך הוא שיצחק יברך לעשו, אמר הקדוש ברוך הוא יכהו עיניו ויבא יעקב ויטול את הברכות ולא יהא יודע יצחק למי הוא מברך

כלומר רבקה הבינה שגזרה מידי הקב"ה שיצחק לא ישמע לה כי הקב"ה יגרום ליצחק לא להבין את המציאות בכל מקרה ולכן החליטה לפעול כפי שפעלה וכמו שאמרתי שזה עונש על חידוש ההסכם עם אבימלך . וכדי להבין האם מה שפעלה רבקה היה לפי הדין  ?

אומר הפסקי ריא"ז מסכת ברכות פרק א - מאימתי

 ואם היה חבירו אלם ונוטל את שלו באונס רשאי להתנהג בו בדרך מרמה כדי להציל את שלו, עם נבר תתבר ועם עקש תתפל, כמו שמבואר באגדה בפרק ראשון שלמגלה.

ובתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יג עמוד ב

מיהו, אבא רמאה הוא, ולא יכלת ליה. - אמר לה: אחיו אנא ברמאות. - אמרה ליה: ומי שרי לצדיקי לסגויי ברמיותא? - אמר לה: אין, עם נבר תתבר ועם עקש תתפל.

כלומר אדם צריך להתאים את עצמו למציאות להבין אותה ולהתנהג בהתאם למציאות אבל כל זה בתנאי שיהיה תמים עם הקב"ה דברים פרק יח

(יג) תָּמִ֣ים תִּֽהְיֶ֔ה עִ֖ם יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶֽיךָ: ס

כתר יונתן דברים פרשת שופטים פרק יח פסוק יג

(יג) שלמים תהיו ביראה של יי אלהיכם:

כלומר התנאי של ההתנהגות של האדם שיהיה תמים כלומר שלם עם הקב"ה אבל בתנאים מסוימים הוא יכול לשנות מהנהגות שיכולה להתפרש כמרמה עד כדי כך שיעקב אומר לרחל אני יכול להיות אחיו לרמאות .וראינו אצל אברהם את חוסר היכולת להבין את מצבו  הרוחני של ישמעאל בראשית פרק כא

(יא) וַיֵּ֧רַע הַדָּבָ֛ר מְאֹ֖ד בְּעֵינֵ֣י אַבְרָהָ֑ם עַ֖ל אוֹדֹ֥ת בְּנֽוֹ:

(יב) וַיֹּ֨אמֶר אֱלֹהִ֜ים אֶל־אַבְרָהָ֗ם אַל־יֵרַ֤ע בְּעֵינֶ֙יךָ֙ עַל־הַנַּ֣עַר וְעַל־אֲמָתֶ֔ךָ כֹּל֩ אֲשֶׁ֨ר תֹּאמַ֥ר אֵלֶ֛יךָ שָׂרָ֖ה שְׁמַ֣ע בְּקֹלָ֑הּ כִּ֣י בְיִצְחָ֔ק יִקָּרֵ֥א לְךָ֖ זָֽרַע:

אברהם לא מבין את המצב של ישמעאל והקב"ה אומר לו לשמוע בקול שרה ואת זה יודעת רבקה שנכנסה תחת שרה כמו שכותב הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת חיי שרה פרק כד סימן סז

סז) ויביאה יצחק האהלה, כל הימים שהיתה שרה קיימת, היה הענן קשור פתח אהלה, כיון שמתה שרה פסק הענן, וכיון שבאת רבקה חזר כל המנהג של שרה, לכך נאמר ויביאה יצחק האהלה שרה אמו, וינחם יצחק אחרי אמו. וכתיב בתריה

כלומר יש לכך תקדים שאברהם לא מבין את המציאות והקב"ה אומר לאברהם להתנהג על פי שרה ועוד צריך להגיד שמתי אומר יצחק לעשיו וַיֹּ֕אמֶר בָּ֥א אָחִ֖יךָ בְּמִרְמָ֑ה וַיִּקַּ֖ח בִּרְכָתֶֽךָ  ? לפני שעשיו מספר לו על קנית הבכורה כלומר בשלב שיצחק אומר את זה הוא עדין חושב שעשיו הוא הבכור אבל לאחר שעשיו אומר לו ב בראשית פרק כז על מכירת הבכורה יש מהפך בהתנהגות של יצחק

(לו) וַיֹּ֡אמֶר הֲכִי֩ קָרָ֨א שְׁמ֜וֹ יַעֲקֹ֗ב וַֽיַּעְקְבֵ֙נִי֙ זֶ֣ה פַעֲמַ֔יִם אֶת־בְּכֹרָתִ֣י לָקָ֔ח וְהִנֵּ֥ה עַתָּ֖ה לָקַ֣ח בִּרְכָתִ֑י וַיֹּאמַ֕ר הֲלֹא־אָצַ֥לְתָּ לִּ֖י בְּרָכָֽה:

(לז) וַיַּ֨עַן יִצְחָ֜ק וַיֹּ֣אמֶר לְעֵשָׂ֗ו הֵ֣ן גְּבִ֞יר שַׂמְתִּ֥יו לָךְ֙ וְאֶת־כָּל־אֶחָ֗יו נָתַ֤תִּי לוֹ֙ לַעֲבָדִ֔ים וְדָגָ֥ן וְתִירֹ֖שׁ סְמַכְתִּ֑יו וּלְכָ֣ה אֵפ֔וֹא מָ֥ה אֶֽעֱשֶׂ֖ה בְּנִֽי:

וכאן רואים את המהפך שעובר על יצחק לאחר שהבין את כל המהלך של הקב"ה לאחר שעשיו אומר לו שמכר את בכורתו ויצחק קורא לעשיו בני ולא בני הגדול ומקבל את המעשים של אשתו רבקה  ואומר לעשיו זה המציאות כך רוצה הקב"ה אין מה לעשות ואתה עכשיו בני ולא בני הגדול . ועכשיו מובן למה אומר הפסיקתא זוטרתא על מרמה חוכמה כי בהתחלה זה נראה כמו מרמה אבל האמת שזו חוכמה .

 

פרשת ויצא איך נדר יעקב ועשה תנאי על מה שכתוב בתורה ? האם יעקב לא האמין להבטחה של הקב"ה ? מה ההבדל בין מעשר לחומש ? למה התנאי של יעקב היה מותר ? ‏ח'/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת ויצא  איך נדר יעקב ועשה תנאי על מה שכתוב בתורה ? האם יעקב לא האמין להבטחה של הקב"ה ? מה ההבדל בין מעשר לחומש ? למה התנאי של יעקב היה מותר ? ‏ח'/כסלו/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

 בראשית פרק כח

(כ) וַיִּדַּ֥ר יַעֲקֹ֖ב נֶ֣דֶר לֵאמֹ֑ר אִם־יִהְיֶ֨ה אֱלֹהִ֜ים עִמָּדִ֗י וּשְׁמָרַ֙נִי֙ בַּדֶּ֤רֶךְ הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָנֹכִ֣י הוֹלֵ֔ךְ וְנָֽתַן־לִ֥י לֶ֛חֶם לֶאֱכֹ֖ל וּבֶ֥גֶד לִלְבֹּֽשׁ:

(כא) וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים:

(כב) וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ:

והלשון הזו קשה כפי שכותב המשיבת נפש בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק כ

(כ) וידר יעקב נדר וכו'. רבים מתמיהים תמהונות איך שייך להיות נודר על תנאי בפרט לגבי מעשר מה חידוש שיתן לו הקדוש ברוך הוא עשרה והוא יפריש אחד ממנו, או יאמר שאם לא יעשה לו הקדוש ברוך הוא כל הטובות אשר התנה משום הא לא יפריש מעשר,

כי המשמעות הפשוטה של הנדר זה לשון תנאי וכיצד יעקב מתנה עם הקב"ה נתינת מעשר אם ישמור אותו או לא ישמור אותו ?  ועוד יש להקשות מפירוש הרא"ש על התורה בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק כ

כ) אם יהיה אלהים עמדי ושמרני. יש תמיהה איך היה אומר יעקב לשון אם משמע שהיה מסופק ממה שנדר לו הקדוש ברוך הוא

ועוד יש קושיה של ר' חיים פלטיאל בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק כ

(כ) וידר יעקב נדר לאמור. ק' היאך נדר יעקב והלא אמ' טוב מזה ומזה שאינו נודר כל עיקר מנודר ומשלם מנודר ואינו משלם שאם ירגיל בנדרים יבא לידי לא יחל

ועוד קושיה הכתב והקבלה בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק כ

ועוד איך נעשה יעקב בנדר זה עובד ע"מ לקבל פרס, אם יעשה לו כל אלה אז והיה לי ה' לאלהים ומכלל ההן ישמע הלאו ח"ו,

ויש על קושיה זו  הרבה תרוצים

השכל טוב (בובר) בראשית פרשת ויצא פרק כח סימן כ

לאמר. לאמר לדורות שיהיו נודרים בעת צרתם, וסתמו של נדר הוא על דבר שצריך לו לאדם ואמר אם אזכה לכך וכך, אעשה כך וכך, שכך אמר יעקב אם יהיה אלהים עמדי, שיתקיימו התנאים שהבטיחני על הפרנסה, שנאמר כי לא אעזבך (שם), ודומה לו ולא ראיתי צדיק נעזב וזרעו מבקש לחם (תהלים לז כה):

ומתרץ השכל טוב שרצה ללמד אותנו יעקב שכן נודרים בעת צרה

והרד"ק מתרץ בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק כ

(כ) וידר נדר - נדר הנדר על תנאי, ולא היה התנאי לפי שהיה לבו נוקפו בהבטחה שהבטיחו האל, כי ידע שהאל יקיים לו הבטחתו, אלא לא היה התנאי אלא מפחדו שמא יגרום החטא, ולא יהיה ההבטחה קיימת, ולא ישוב אל בית אביו ולא יוכל לעשות מה שנדר:

מתרץ הרד"ק שיעקב פחד מן החטא שיגרום לו שההבטחה של הקב"ה לא תעמוד ולכן זרז את עצמו שיעמוד ולא יחטא

פירוש הרא"ש על התורה בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק כ

וי"ל דהיה אומר בלשון שבועה וה"פ אם יהיה אלהים עמדי כלומר כה יהיה עמדי וכה ישמרני בדרך ונתן לי לחם לאכול וכן ישיבני בשלום שהאבן הזאת אשר שמתי מצבה יהיה בית אלהים:

והרא"ש מתרץ שזה לשון שבועה ולא לשון של נדר כלומר תנאי וזה  לשון של שבועה .

אבל כל הפרושים מוציאים את ההבנה הפשוטה שהיה כאן נדר ואני רוצה להעמיד מהלך שייתן הסבר לפשטות הלשון של התורה שבאמת היה כאן נדר . וצריך להבין שנדר פועל על חפץ ודבר ממשי ופועל על חפץ שקיים ולא חפץ שיהיה בעתיד ועוד אם נגיד שבאמת כל האבות שמרו את כל התורה כולה ואם נגיד שהם היו מחויבים על כל המצות כמצווה ועושה ולא  כעושה ולא מצווה כיצד יעקב נודר נדר ועושה תנאי על דבר שהוא מחויב בו וזה לתת מעשר ?

 

 

 

כתוב בבראשית פרק יד

(יח) וּמַלְכִּי־צֶ֙דֶק֙ מֶ֣לֶךְ שָׁלֵ֔ם הוֹצִ֖יא לֶ֣חֶם וָיָ֑יִן וְה֥וּא כֹהֵ֖ן לְאֵ֖ל עֶלְיֽוֹן:

(יט) וַֽיְבָרְכֵ֖הוּ וַיֹּאמַ֑ר בָּר֤וּךְ אַבְרָם֙ לְאֵ֣ל עֶלְי֔וֹן קֹנֵ֖ה שָׁמַ֥יִם וָאָֽרֶץ:

(כ) וּבָרוּךְ֙ אֵ֣ל עֶלְי֔וֹן אֲשֶׁר־מִגֵּ֥ן צָרֶ֖יךָ בְּיָדֶ֑ךָ וַיִּתֶּן־ל֥וֹ מַעֲשֵׂ֖ר מִכֹּֽל:

וכתבתי על זה ‏ב י"ד/חשון/תשע"ה 

"כלומר מלכי צדק הקדים את הברכה של אברהם לברכה של הקב"ה ובכך איבד את הכהונה שלו לאברהם כלומר אנו רואים שיש כאן מעבר של כהונה מבן נח לאברהם ולא רק הכהונה עברה לאברהם  גם הממון עבר לאברהם " וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" .  רב המפרשים מפרשים שאברהם נתן למלכי צדק את המעשר אבל הרד"ק מפרש שהמעשר ניתן לאברהם"

כלומר לפי דעתי יש כאן מהלך שבו אברהם מגיע לדרגת  של קונה שמים וארץ והכוונה פה לא על הקב"ה אלה לדרגתו של אברהם ואז דרגה כזו באדם מחייבת אותו בדברים מסוימים ואחד הדברים זה לתת מעשר מכל מה שיש לו לגבוה .כלומר מצות מעשר קשורה באופן מהותי לדרגתו של האדם ואדם שמגיע לדרגה זו מתחייב במעשר וזה מה שקרה עם מלכי צדק שהבין שאברהם שהגיע לדרגת קונה שמים וארץ  ולכן אברהם צריך  להחליף אותו גם  בכהונה וגם בחיוב שלו לתת לו מעשר ובאמת מלכי צדק עושה ונותן לאברהם מעשר מכל . וצריך להגיד שדרגה זו קשורה למקום מסוים וזה ירושלים כי מלכי צדק הוא מלך שלם והיה מולך על ירושלים ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת לך לך פרק יד סימן יח

ומלכי צדק, אדני צדק, ירושלים נקרא צדק, שנאמר צדק ילין בה (ישעיה א כא): מלך שלם. ר' יצחק הבבלי אומר שנולד מהול, לכך נאמר שלם: הוציא לחם ויין. גילה לו תורה שנקראת לחם ויין:

אם כך צריך להבין שדרגתו של האדם קשורה קשר ישיר לירושלים כי ירושלים  זה מקום השכינה כלומר הקשר הישיר של האדם לקב"ה ודרגת הקשר של האדם לקב"ה באה לידי ביטוי בדרגה של ירושלים ואברהם הגיע לדרגה שבו הקשר שלו לקב"ה הוא קשר של קונה שמים וארץ והתוצאה היא נתינת מעשר שניתן בירושלים ולכן מלכי צדק שהבין שדרגתו של אברהם הגיעה לדרגה של קונה שמים וארץ וזה בעצם גם הדרגה של ירושלים מבין שצריך להעביר את הכהונה לאברהם וזה היה הזמן בדיוק שהקב"ה "ויתר"  לגויים על 7 מצוות בני נוח  (כמו שכתבתי במאמר ב י"ד/חשון/תשע"ה  )

וכך אומר הבן איש חי שנה שניה פרשת ויגש

ולכן נתברך אבינו הזקן הקדוש ע"י מלכי צדק ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, כי אברהם אע"ה הוא קונה ולא מוכר, הן נ"ק דבחינת שמים, והן נ"ק דבחינת ארץ. ולז"א אמת קנה ואל תמכור, כלומר נ"ק שהם דרגא דאמת, קנה דוקא ואל תמכור, וכמ"ש קנה חכמה קנה בינה, וכפל הלשון להורות על הרבוי וההתמדה עד בלי די:

ועכשיו בו נתבונן  ביעקב 

(כא) וְשַׁבְתִּ֥י בְשָׁל֖וֹם אֶל־בֵּ֣ית אָבִ֑י וְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים:

(כב) וְהָאֶ֣בֶן הַזֹּ֗את אֲשֶׁר־שַׂ֙מְתִּי֙ מַצֵּבָ֔ה יִהְיֶ֖ה בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים וְכֹל֙ אֲשֶׁ֣ר תִּתֶּן־לִ֔י עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ:

יעקב אומר לקב"ה אם אומנם אני יעמוד במסע לבני קדם ואני לא ייפול ברמה הרוחנית שלי ואני יצליח לחזור באותה הדרגה שאני נמצא עכשיו שהיא דרגת  "ְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים"  כלומר הגעתי לדרגה זו  עכשיו אבל כדי לראות שזה הדרגה קבועה שלי ולא הזמנית הנסיעה שלי לבני קדם תוכיח אם זה דרגתי האמיתית ולמה יעקב כל כך חשש מנסיעה לבני קדם אומר צרור המור בראשית פרשת ויצא

אחר כך אמר וישא יעקב רגליו וילך ארצה בני קדם. הרצון בזה לפי שיעקב קודם המראה היה ירא מעשו ומלבן. לפי ששמע שהיה לבן רמאי גדול ומכשף גדול ולבן היה מושבו בארץ קדם שהיא ארץ טמאה מלאה גלולים וכישופים. ולכן אמרו רז"ל ולבני הפלגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות. שמות הטומאה מסר להם וישלחם קדמה אל ארץ קדם מקום ראוי להם. כי שם נמצאו כל ואם באמת לאחר הניסיון של נסיעה לבני קדם אני יחזור בדרגה "ְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים" אז גם ירושלים תוכל עלות לדרגת בֵּ֣ית אֱלֹהִ֑ים  ואם אני וירושלים יגיעו לדרגה הזאת אז זה יחייב אותי לתת  חומש וזה המשמעות של עַשֵּׂ֖ר אֲעַשְּׂרֶ֥נּוּ לָֽךְ .

וכאן צריך לתרץ שני דברים על מה חל הנדר של יעקב על איזה חפץ ?  כי נדר חל על חפץ שקיים עכשיו וגם מדוע אין כאן תנאי על מה שצוותה התורה ?

לגבי החפץ צריך להגיד שזה חל על  הארץ שקב"ה נתן לו

בראשית פרק כח

(יג) וְהִנֵּ֨ה יְקֹוָ֜ק נִצָּ֣ב עָלָיו֘ וַיֹּאמַר֒ אֲנִ֣י יְקֹוָ֗ק אֱלֹהֵי֙ אַבְרָהָ֣ם אָבִ֔יךָ וֵאלֹהֵ֖י יִצְחָ֑ק הָאָ֗רֶץ אֲשֶׁ֤ר אַתָּה֙ שֹׁכֵ֣ב עָלֶ֔יהָ לְךָ֥ אֶתְּנֶ֖נָּה וּלְזַרְעֶֽךָ:

 

 

ואומר רש"י בראשית פרק כח פסוק יג

שכב עליה - קיפל הקדוש ברוך הוא כל ארץ ישראל תחתיו, רמז לו שתהא נוחה ליכבש לבניו:

ואומר הרד"ק בראשית פרשת ויצא פרק כח פסוק יג

אשר אתה שוכב עליה - שאתה שוכב במקום ממנה, וכן כי כל הארץ אשר אתה רואה. ומה שאמרו רז"ל (חולין צ"א) שקפלה כל הארץ ישראל תחתיו ר"ל כאלו קפלה כלה תחתיו, כן יחדה לו שתהיה ברשותו כולה, שתהיה למתנה מעתה ובניו ירשוה וישכנו בה:

כלומר יעקב קיבל את ארץ ישראל לרשותו ולכן הוא יכול להחיל את הנדר על ארץ ישראל ולכן הוא יכול להקדיש את כל מה שיצא ממנה כלומר להקדיש את מה שיצא בעתיד מן הארץ בדיוק כמו מי שנודר שמקדיש את ידיו שכל מה שיצא מיגיע כפיו יהיה קדוש גם כאן יעקב נודר נדר ומחיל אותו על כל ארץ ישראל שהקב"ה מקנה לו אותה שכל חומש שיצא ממנו יהיה מוקדש לקב"ה .

וכדי לתרץ כיצד יעקב לא מתנה על מה שכתוב בתורה הרי לגבי מי ששיטתו  שמעשר זה החיוב מהתורה  זה לא קשה כי יעקב מקדיש חומש אבל לשיטה של הגאון מוילנה שהדין הוא חומש קשה כי יעקב מתנה על מה שכתוב בתורה ?  וכאן צריך לתרץ שלכאורה מן התורה צריך היה להיות  מעשר מין המעשר כלומר אם יש לנו 100  נותנים מעשר נשאר 90  ואז לוקחים מעשר נוסף שזה יוצא 9 כלומר נשאר 81   והתנאי של   יעקב זה להוסיף את  ה 1 אחוז ולעשות את זה חומש בדיוק כך שזה יצא בדיוק 20 אחוז . ולכאורה ניתן להבין את זה מהגמרא בתלמוד בבלי מסכת כתובות דף נ עמוד א

אמר רב נחמן, ואיתימא רב אחא בר יעקב: מאי קרא? וכל אשר תתן לי עשר אעשרנו לך. והא לא דמי עישורא בתרא לעישורא קמא! אמר רב אשי: אעשרנו לבתרא כי קמא

כלומר היה צריך להיות כמו שאומרת הגמרא  19 אחוז אבל החידוש של יעקב שצריך להפריש  בדיוק חומש שהמעשר השני יהיה כמו המעשר הראשון . ומדוע יעקב מתעקש על אותו האחוז הנוסף כדי שיהיה בדיוק חומש ?

כתוב בבראשית פרק מז

(כג) וַיֹּ֤אמֶר יוֹסֵף֙ אֶל־הָעָ֔ם הֵן֩ קָנִ֨יתִי אֶתְכֶ֥ם הַיּ֛וֹם וְאֶת־אַדְמַתְכֶ֖ם לְפַרְעֹ֑ה הֵֽא־לָכֶ֣ם זֶ֔רַע וּזְרַעְתֶּ֖ם אֶת־הָאֲדָמָֽה:

(כד) וְהָיָה֙ בַּתְּבוּאֹ֔ת וּנְתַתֶּ֥ם חֲמִישִׁ֖ית לְפַרְעֹ֑ה וְאַרְבַּ֣ע הַיָּדֹ֡ת יִהְיֶ֣ה לָכֶם֩ לְזֶ֨רַע הַשָּׂדֶ֧ה וּֽלְאָכְלְכֶ֛ם וְלַאֲשֶׁ֥ר בְּבָתֵּיכֶ֖ם וְלֶאֱכֹ֥ל לְטַפְּכֶֽם:

כאשר אדם אין לו רכוש והוא עצמו קנוי כעבד למלך הוא צריך לתת חומש למלך כאשר הוא מקבל מהמלך את כל אמצעי היצור ואין לו שום דבר מעצמו . כלומר מבין יעקב שכאשר הוא הגיע לדרגה של וְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים כאשר הוא מבין שאין לו שום דבר משל עצמו הוא חייב לתת  חומש לקב"ה מכל מה שיש לו , וזה החידוש של הנדר של יעקב שצריך  לתת חומש שזה 20 אחוז לעומת מה שהיה צריך להיות 19 אחוז .

לסיכום ניתן להגיד שיעקב נדר נדר ולא נשבע כי הנדר חל על הארץ שהקב"ה נתן לו ששכב בזמן חלום יעקב והנדר שחל על הארץ מקדיש את החומש שיעקב נדר גם לעתיד לבא ובזה חייב את כל עם ישראל לתת חומש . ההבדל בן מעשר לחומש זה דרגתו של האדם , וההבדל בן דרגת קונה שמים וארץ לדרגת וְהָיָ֧ה יְקֹוָ֛ק לִ֖י לֵאלֹהִֽים ודרגה זו של האדם קשורה לדרגה של ירושלים וכאשר  ירושלים נמצאת  בדרגת בית האלוקים האדם צריך לתת חומש ולא מעשר

13.11.2015

פרשת תולדות מה המקור שהידור במצווה זה שליש במצוה ? למה הגמרא הסתפקה האם זה שליש מלבר או שליש מלגו ‏א'/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת תולדות מה המקור שהידור במצווה זה שליש במצוה ? למה הגמרא הסתפקה האם זה שליש מלבר או שליש מלגו  ‏א'/כסלו/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

 

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף ט עמוד ב

אמר ר' זירא: בהידור מצוה - עד שליש במצוה. בעי רב אשי: שליש מלגיו או שליש מלבר? תיקו. במערבא אמרי משמיה דרבי זירא: עד שליש משלו, מכאן ואילך משל הקדוש ברוך הוא.

 

הגמרא מסתפקת שליש מלגו או שליש מלבר  אבל מה המקור של  השיעור של שליש במצווה ?

 

עין רעה  1/60    עין בינונית    1/50      עין טובה      1/40

 

 

הידור מיצוה שליש במצווה    בו נבין את המושגים של מלבר ומלגו

שליש מלבר (מבחוץ )   כיצד מחשבים  את זה ? הכלל הוא   מחלקים לשנים ומכפילים בשלוש

דוגמא : אם יש לנו 6  חלקים שליש מלבר של 6 שווה  9  החשבון הוא :     6/2  *  3   = 9

כלומר אנחנו מוסיפים חלק נוסף מבחוץ כך שיש סה"כ 3 חלים שווים של 3

 

שליש מלגו (מבפנים ) כיצד מחשבים  את זה ? הכלל הוא : מחלקים ל 3 ומכפילים ב4      שליש מלגו של 6 שווה   8  החשבון הוא        6/3  *  4  = 8

כלומר אנחנו מוסיפים חלק ששוה לשליש מהחלק המקורי סה"כ 4 חלקים של 2

הכלל הוא  שליש מלבר  זה סכום חלקי 2 כפול 3     =  1.5 

שליש מלגו     זה סכום  חלקי 3  כפול 4       =   1.33

כלומר אם אנחנו לוקחים X  יחידות ורוצים לדעת כמה זה שליש מלבר הנוסחה הכללית זה להכפיל  X ב 1.5   שזה 1.5X ושליש מלגו זה X  כפול 1.33  שזה 1.33X

עד כאן הסבר כיצד ניתן לחשב את שליש מלבר ושליש מלגו ועכשיו נעבור לחשבון מה המקור של הספק של הגמרא

ההפרש בין עין רעה לעין טובה זה שלישי מלבר     1/60    חלקי 2 * 3 =    1/40

אם נעשה חשבון עשרוני   1//60   זה 0.166      1/40  זה  0.025   או נעשה לפי הנוסחה שדלנו

1.666    כפול    1.5    = 0.025

כלומר למסקנה הידור  מצווה מלבר  זה ההפרש בין עין רעה לעין טובה .

ההסתפקות של הגמרא בשליש מלגו  שאולי הידור מצווה נחשב שיעור קטן יותר וזה ההפרש  בין עין רעה לממוצע  בין עין בינונית לעין טובה  

עין בינונית זה  1/50   עין טובה זה  1/40  הממוצע הוא    1/45

 

ההפרש בין עין רעה לממוצע בין עין בינונית לעין טובה  זה בדיוק שליש מלגו  

 

1/60    חלקי  3  * 4   =   1/45   או בשבר עשרוני

0.166   כפול   1.33  =    0.22  

כלומר הגמרא מסתפקת האם ההפרש של הידור מצוה הוא יותר קטן והוא ההפרש בין עין רעה לממוצע בין עין בינונית לעין טובה . והחשבון יוצא בדיוק לפי ספק של הגמרא

ובכמה מקומות בגמרא מצינו הכרעת ההלכה ע"י ממוצע האפשרויות   

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף לז עמוד ב

והחטאת - שתי מתנות. אמר רב הונא: מ"ט דב"ש? +ויקרא ד+ קרנות קרנות קרנות - הרי כאן שש, ארבעה למצוה ושתים לעכב. ובית הלל? קרנת קרנת קרנות - הרי כאן ארבע, שלש למצוה אחת לעכב. ואימא: כולהו למצוה! כפרה בכדי לא אשכחן. ואיבעית אימא: היינו טעמא דבית הלל, אהני מקרא ואהני מסורת, אהני מקרא לטפויי חדא, ואהני מסורת לבצורי חדא.

ואומר רש"י מסכת זבחים דף לז עמוד ב

אהני קרא - דמשמע שש.

ואהני מסורת - דמשמע ארבע הלכך טפי חדא אמסורת ובציר חדא ממקרא והוו להו חמש נמצא ששנה באחת.

פרוש : לפי המסורת המשמעות זה ארבע לפי המקרא המשמעות זה שש והממוצע זה חמש וכך צריך להיות כלומר ממוצע זה סברא שניתן במקרים מסוימים לקבוע באמצעותה  את ההלכה

לסיכום :

המקור על פי המהלך שלי שהידור מצווה זה שליש במצוה באה מההפרש שבין עין רעה לעין טובה שזה בדיוק  שליש מלבר והגמרה הסתפקה האם השיעור נמוך יותר שהוא ההפרש בין עין רעה לממוצע בין עין בינונית לעין טובה שזה שליש מלגו

פרשת תולדות למה למכירת הבכורה של עשיו לא היה שטר ולמכירת החלק הפשוט של הירושה היה שטר ? למה לא יכול עשיו להגיד ליעקב רימית אותי ונתת לי מחיר לא ריאלי על הבכורה ? למה יש הבדלי מחיר בין בכורה למחיר ירושה רגילה ? ‏א'/כסלו/תשע"ו


בס"ד

פרשת תולדות למה למכירת הבכורה של עשיו לא היה שטר ולמכירת החלק הפשוט של הירושה היה שטר ?  למה לא יכול עשיו להגיד ליעקב רימית אותי ונתת לי מחיר לא ריאלי על הבכורה ? למה יש הבדלי מחיר בין בכורה למחיר ירושה רגילה ?  ‏א'/כסלו/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בראשית פרק כה

(לד) וְיַעֲקֹ֞ב נָתַ֣ן לְעֵשָׂ֗ו לֶ֚חֶם וּנְזִ֣יד עֲדָשִׁ֔ים וַיֹּ֣אכַל וַיֵּ֔שְׁתְּ וַיָּ֖קָם וַיֵּלַ֑ךְ וַיִּ֥בֶז עֵשָׂ֖ו אֶת־הַבְּכֹרָֽה: ס

מפשטות הדברים יעקב קנה את הבכורה בנזיד עדשים ועל זה בא עשיו וטען כנגד יעקב

רד"ק בראשית פרק כז

את בכורתי לקח – בנזיד עדשים, כשמצאוני רעב, ואין לך מרמה גדולה מזו, והנה עתה גם כן לקח ברכתי במרמה:

והטענה של עשיו חזקה יעקב תפס אותי במצב של רעב ומכרתי לו את בכורתי לא כי הייתי מוכן כי הייתי אנוס ויעקב רימה אותי וקנה את הבכורה ששווה הרבה הכסף כי ליצחק היה הרבה נכסים עד כדי כך שבבראשית פרק כו

(יג) וַיִּגְדַּ֖ל הָאִ֑ישׁ וַיֵּ֤לֶךְ הָלוֹךְ֙ וְגָדֵ֔ל עַ֥ד כִּֽי־גָדַ֖ל מְאֹֽד:

ועל קושיה זו מביא הדר זקנים תירוץ בבראשית פרק כה

(לד) ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים. וכי סלקא דעתך שעשו כל כך שוטה שמכר בכורתו ששוה דבר גדול בשביל דבר מועט. דנהי נמי שהעבודה שהיתה בבכורות היא קלה מ"מ יודע הוא שהוא בכור לירש ממון רב והוא מכר הכל כדאמרי' נהי נמי דבכירותיה זבין פשיטותיה מי זבין. וי"ל דיעקב נתן לו ממון הרבה בעבור הבכורה אך הלחם והנזיד לא היה אלא לקיים המכירה כדרך שעושין המוכרים ולוקחים זה מזה ונותנים פשוט או שנים ליין.

כלומר באמת יעקב נתן כסף רב  לעשיו  אבל נזיד העדשים לא היה התשלום אלה הסימן שבא להראות את קיום ההסכם .

הגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף יג עמוד א אומרת

אמר להו: נהי דזביני בכירותא, פשיטותא מי זביני? אמרו ליה: אין, דכתיב: בקברי אשר כריתי לי, וא"ר יוחנן משום ר"ש בן יהוצדק: אין כירה אלא לשון מכירה, שכן בכרכי הים קורין למכירה כירה. אמר להו: הבו לי איגרתא, אמרו ליה: איגרתא בארעא דמצרים היא.

כלומר על קנית מערת המכפלה יש ויכוח על המכירה אבל זה ויכוח האם יש שטר מכירה או אין שטר מכירה אבל הגמרא רק מרמזת על הויכוח של מכירת הבכורה כי כאן אין שטר ועשיו אומר נניח שבאמת מכרתי את הבכורה כלומר  הוא לא מאשר לחלוטין את מכירת הבכורה ומעמיד אותה בספק כי אם הייתה מכירה בכסף היה איגרת  כמו האיגרת  של הירושה הרגילה שלו ולכן קצת קשה על ההדר זקנים שטוען שהיה מכירה בכסף גם של הבכורה וגם של הירושה הרגילה שלו

ואני רוצה לתת תירוץ להבין את ההבדל בין מכירת הבכורה למכירת החלק הרגיל של הירושה וכאן צריך להבין את המהות של העדשים שלכאורה ניתנו כנגד הבכורה

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

ויבא עשו מן השדה והוא עיף, ותנא: אותו היום נפטר אברהם אבינו, ועשה יעקב אבינו תבשיל של עדשים לנחם את יצחק אביו. [ומ"ש של עדשים]? אמרי במערבא משמיה דרבה בר מרי: מה עדשה זו אין לה פה, אף אבל אין לו פה. דבר אחר: מה עדשה זו מגולגלת, אף אבילות מגלגלת ומחזרת על באי העולם. מאי בינייהו? איכא בינייהו לנחומי בביעי.

עדשים זה מאכל אבלים אין לה פה והיא עגולה זה מה שמאפיין אותה ומה המשמעות של אין לה פה

אומר רבינו גרשום מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

מה עדשה שאין לה פה. שאין לה שום ביקוע: 

הכוונה שזה יחידה בסיסית שלא ניתנת לחלוקה  ועגולה שאין לה התחלה וסוף כלומר יש גלגל בעולם וכל סוף הוא התחלה של דבר אין כזה דבר סוף  . ויש עוד שני תכונות בעדשים

רד"ק בראשית פרק כה

ומעלת יעקב שלא היה אוהב תענוג העולם שבשל לעצמו עדשים שאין תבשיל פחות ממנו.

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת סנהדרין פרק ב

אלא של עדשים מאכל אדם ושל שעורין מאכל בהמה של עדשים אינה חייבת בחלה ושל שעורין חייבת בחלה עדשים אין עומר בא ממנה שעורין עומר בא ממנה.

יוצא לנו שלעדשים יש עוד מספר תכונות

היא יחידה בסיסית שלא מתבקעת ,היא עגולה ללא התחלה וללא סוף , היא לא יכולה להגיע לדרגה גבוהה יותר כמו שעורים שאחר ניפוי ניתן לעשות ממנה חלה , היא האוכל הבסיסי ביותר של האדם

ולכן אוכלים אותה באבל כדי שכולם יבינו מה המהות של מות שזה עצירת החיים ,היכולת להשתנות ויכולת לשנות את מצבך ע"י פעולות של האדם .

ועשיו שהגיע ליעקב וראה אותו אוכל את העדשים בא לאחר שהגיע לדרגה הנמוכה שיכולה להיות לאדם

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד ב

אמר רבי יוחנן, חמש עבירות עבר אותו רשע באותו היום: בא על נערה מאורסה, והרג את הנפש, וכפר בעיקר, וכפר בתחיית המתים, ושט את הבכורה.

ואנחנו רואים שעשיו יורד לדרגה כמעט של בהמה ולא של אדם או לדרגה של אדם הקרובה ביותר לדרגה של בהמה . ונאמר בבראשית פרק כה

(ל) וַיֹּ֨אמֶר עֵשָׂ֜ו אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַלְעִיטֵ֤נִי נָא֙ מִן־הָאָדֹ֤ם הָאָדֹם֙ הַזֶּ֔ה כִּ֥י עָיֵ֖ף אָנֹ֑כִי עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ אֱדֽוֹם:

ואומר הדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת תולדות פרק כה סימן ל

] הלעיטני נא מן האדם האדם הזה. אמר ליעקב אני פותח את פי ואתה זורק בתוכה כקדרה, כמו ששנינו מלעיטין את הגמל, בשעה שרוצה ללכת בדרך רחוקה:

כלומר עשיו ירד לדרגת של כמעט בהמה ואוכל כמו גמל ולכן  הבכורה של עשיו כמעט ולא שווה כי לכאורה לבהמה אין את היכולת לרשת ממון ולכן יעקב יכול לקנות את הבכורה של יעקב בנזיד עדשים כי זה בדיוק מה שזה שווה  בראשית פרק כה

(לא) וַיֹּ֖אמֶר יַעֲקֹ֑ב מִכְרָ֥ה כַיּ֛וֹם אֶת־בְּכֹֽרָתְךָ֖ לִֽי:היא שוה ולכן נאמר

ולפי המהלך שלי שיעקב אומר כַיּ֛וֹם הכוונה תמכור לי את הבכורה שלך כפי שהיא שווה היום והיום היא לא  שווה יותר מנזיד עדשים שזה המינימום של מאכל אדם

לסיכום ניתן לתרץ את הקושיה כיצד מכר עשיו את הבכורה בנזיד עדשים ולהגיד כי מעשיו של עשיו שגרמו לו להביא את עצמו כמעט לדרגה של בהמה גרמו לשווי הבכורה להגיע למחיר של נזיד עדשים אבל שווי הירושה הרגילה שלא תלוי בדרגתו של עשיו נמכרה במחי מלא כולל שטר מכירה שנשמר במצרים

 

 

6.11.2015

פרשת חיי שרה מה גרם לנתק בין חברון לירושלים ? למה הומלך דויד בחברון ? כיצד ניסה המלך דויד לחבר בין קריית ארבע לירושלים ? למה קנה המלך דויד את גורן אורנן מהיבוסי ? מתי יהיה תיקון להסכם בין אברהם לאבימלך ? ‏כ"ד/חשון/תשע"ו


בס"ד

פרשת חיי שרה  מה גרם לנתק בין חברון לירושלים ? למה הומלך דויד בחברון ? כיצד ניסה המלך דויד לחבר בין קריית ארבע לירושלים ? למה קנה המלך דויד את גורן אורנן מהיבוסי ? מתי יהיה תיקון להסכם בין אברהם לאבימלך ?   ‏כ"ד/חשון/תשע"ו

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

במאמר הקודם הבאנו את הזוהר שכותב

בזוהר כרך א (בראשית) פרשת חיי שרה דף קכה עמוד א

בקרית ארבע היא חברון דאתחבר דוד מלכא באבהן

וכתוב על הקשר בין האדם הראשון למלך דויד בזוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רמח עמוד ב

בגין דאיהו מלך קדמאה הוה ואתעבר מניה מלכו ואתיהב לדוד מלכא ומיומוי דאדם אתקיים דוד מלכא דאדם אלף שנין אתגזר עלוי ואתעברו מניה שבעין שנין יומוי דדוד מלכא והוא יהיב לון ואבהן היך יקומון עד דייתי דוד מלכא

ואני רוצה לעמוד על ההבנה איזה חיבור היה בין דויד לאבות והקשר שלו לחברון .

כתבתי ב‏כ"ג/אייר/תשע"ד על מצודת דויד ראה שם ואביא בקצרה את הנידון כתוב בבראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נד

ד ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן, חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול וג' בניו, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך ז' משכנות ואלו הן, אוהל מועד וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין,

כלומר אברהם נותן לאבימלך נקודת אחיזה בארץ ישראל ללא הסכמה של הקב"ה בבאר שבע וכמו כן נותן להם נקודת אחיזה בירושלים

ילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז פב

חמד מערת המכפלה אמר לבני יבוס (והלא חתיים היו אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים) לקנות מהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר ולא קבלו עליהם התחיל כורע ומשתחוה להם שנא' וישתחו אברהם לפני עם הארץ [כ"ג, י"ב] אמרו לו כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר יבוסי ואנו מוכרין לך כרת עמהם ברית ושבועה מה עשו אנשי יבוס עשו להם צלמי נחשת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ כתיב ואת היבוסי יושב ירושלים וגו'

כלומר אברהם כדי לקנות את מערכת המכפלה נותן ליבוסי שהם צאצאי אבימלך נקודת אחיזה נוספת בירושלים ועל שני נקודות לדעתי הם הנקודות שעליו עומד סולם יעקב שעליו עלו אומות העולם לשעבד את עם ישראל ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כט

ב ר' נחמן פתח (ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב מדבר ביעקב דכתיב (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה אמר ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה אל תירא עבדי יעקב אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו 

ואני רוצה להסביר שיש לכאורה איזה נתק בין חברון שבו יש את האבות ובין ירושלים ששם יש את בית המקדש והנתק הזה הוא בגלל החיבור שיש ליורשי אבימלך בין באר שבע ובין ירושלים בגלל ההסכם בן אבימלך לאברהם וכאן נכנס לפעולה  החיבור שנעשה על ידי דויד

דברי הימים א פרק יא

(ג) וַ֠יָּבֹאוּ כָּל־זִקְנֵ֨י יִשְׂרָאֵ֤ל אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ חֶבְר֔וֹנָה וַיִּכְרֹת֩ לָהֶ֨ם דָּוִ֥יד בְּרִ֛ית בְּחֶבְר֖וֹן לִפְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק וַיִּמְשְׁח֨וּ אֶת־דָּוִ֤יד לְמֶ֙לֶךְ֙ עַל־יִשְׂרָאֵ֔ל כִּדְבַ֥ר יְקֹוָ֖ק בְּיַד־שְׁמוּאֵֽל: ס

דויד הומלך בחברון שזה תחילת החיבור ומיד לאחר שדויד נהיה מלך כתוב בדברי הימים א פרק יא מיד הוא

(ד) וַיֵּ֨לֶךְ דָּוִ֧יד וְכָל־יִשְׂרָאֵ֛ל יְרוּשָׁלִַ֖ם הִ֣יא יְב֑וּס וְשָׁם֙ הַיְבוּסִ֔י יֹשְׁבֵ֖י הָאָֽרֶץ:

(ה) וַיֹּ֨אמְר֜וּ יֹשְׁבֵ֤י יְבוּס֙ לְדָוִ֔יד לֹ֥א תָב֖וֹא הֵ֑נָּה וַיִּלְכֹּ֤ד דָּוִיד֙ אֶת־מְצֻדַ֣ת צִיּ֔וֹן הִ֖יא עִ֥יר דָּוִֽיד:

כלומר הדבר הראשון שדויד עושה זה לנתק את החיבור בין באר שבע לבין ירושלים של צאצאי אבימל והוא לוכד את מצודת דויד שניתנה ליבוסי וכך מסביר הרד"ק יהושע פרק טו

 

(סג) לא יכלו בני יהודה להורישם - כתיב יוכלו כי אף בזמן העתיד לא יוכלו עד שיבא דוד וקרי יכלו כי לא יכלו אז להורישם בעת כבוש הארץ ואמרו רז"ל יכולין היו אלא שלא היו רשאים מפני השבוע' שנשבע אברהם לאבימלך והיבוסי הזה לא היה היבוסי משבעה גוים אלא אדם אחד שהיה שמו יבוס והיה מפלשתים מזרע אבימלך ונקרא המקום על שמו יבוס ואנשי המשפחה ההיא יושבי ירושלם היה שמם יבוסי מתיחסים אל יבוס וכן ארונה היבוסי שהיה מלך המקו' ההוא ומבצר המקום הזה הוא ציון שהיא בירושלם ועד דוד לא היה נכבש המקום הזה ולדעת רז"ל לא כבשוהו מפני השבועה ודוד הסיר העורים והפסחים שהיו צלמי נחשת והיה כתוב בהם דבר השבועה ואחר כך כבש המגדל ההוא ואחר כך קנה דוד את עיר היבוסי לישראל בממכר זהב בכתב לאחוזת עולם שנאמר ויתן דוד לארונה במקום וגו', ועוד אמרו כי השבועה היתה לי ולניני ולנכדי וכשכבשו בני יהודה את ירושלם היה נכד אבימלך חי עדיין ולא יכלו לכבוש המצודה עדיין מפני השבועה ובימי דוד לא היה עוד הנכד חי

אבל פעולה זו לכידה עדיין לא הספיקה,   אומנם דויד הרס את העבודה הזרה אבל עדיין היה ליבוסי קשר למקום ודויד המלך הבין אחרי 70000  הרוגים שזה לא מספיק כמו שכתוב בדברי הימים א פרק כא

(יד) וַיִּתֵּ֧ן יְקֹוָ֛ק דֶּ֖בֶר בְּיִשְׂרָאֵ֑ל וַיִּפֹּל֙ מִיִּשְׂרָאֵ֔ל שִׁבְעִ֥ים אֶ֖לֶף אִֽישׁ:

 ולכן מיד קנה בכסף מלא את המקום  דברי הימים א פרק כא

(כה) וַיִּתֵּ֥ן דָּוִ֛יד לְאָרְנָ֖ן בַּמָּק֑וֹם שִׁקְלֵ֣י זָהָ֔ב מִשְׁקָ֖ל שֵׁ֥שׁ מֵאֽוֹת:

(כו) וַיִּבֶן֩ שָׁ֨ם דָּוִ֤יד מִזְבֵּ֙חַ֙ לַיקֹוָ֔ק וַיַּ֥עַל עֹל֖וֹת וּשְׁלָמִ֑ים וַיִּקְרָא֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק וַיַּֽעֲנֵ֤הוּ בָאֵשׁ֙ מִן־הַשָּׁמַ֔יִם עַ֖ל מִזְבַּ֥ח הָעֹלָֽה: פ

ומיד לאחר שקנה את המקום עלה אש מן השמים על מזבח העולה וזה היה סימן שזה מקום בית המקדש ועל פי המיקום הזה בנה שלמה המלך את בית המקדש הראשון בירושלים ולדעתי זה הרגע בו היה חיבור של חברון במערת המכפלה מקום קבורת האבות לירושלים וזה נתן למלך דויד את היכולת להיות רגל רביעית במרכבה של הקב"ה וכדי להבין את החיבור זה יש את הזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח דף לה עמוד ב

א"ר יהודה עשה הקדוש ברוך הוא ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה ונשבע שלא יבא שם עד שיבואו ישראל בירושלים של מטה שנאמר [הושע יא] בקרבך קדוש ולא אבא בעיר. ושבע כתות של מלאכי השרת שומרים אותה סביב ועל כל פתח ופתח כתות של מלאכי השרת והם הפתחים הנקראים שערי צדק ואלו הם הפתחים המכוונים להכנס שם נפשות הצדיקים. .....הפתח ראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהיא סמוכה לג"ע ואדה"ר שומר עליו זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום שלום בואך ויצאה מפתח הראשון. הפתח השני בשערי ג"ע ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת זכתה נכנסת בשלום ואם לאו שם תקבל עונשה (ותשפט) [ותשרף] בלהב הכרובים. וכנגדם היו הכרובים במקדש בשעה שהכהן נכנס ביום הכפורים זכה נכנס בשלום לא זכה מבין שני הכרובים יוצא להב ונשרף מבפנים ומת. והיו מכוונים כנגד אלו אשר בשער ג"ע לצרף הנשמות. ...... זכתה לעלות עולה באותו עמוד עד שמגעת עד הפתח השלישי והוא נגד הרקיע הנקרא זבול ומגעת עד ירושלים אשר שם ושם השומרים.

יוצא לנו שאכן יש דרך לנשמות שמתחילה במערכת הכפלה ומגיעה עד ירושלים אבל לפני שדויד קנה את גורן ארנן לא היה חיבור בן חברון וירושלים ודויד המלך במעשיו הצליח לחבר את האבות לירושלים וכך נהפך לרגל הרביעית של המרכבה וזה היה התיקון להסכם עם היבוסי בירושלים אבל התיקון של האחיזה שנתן אברהם לאבימלך ניתן יהיה לתיקון רק בבניית בית המקדש השלישי כמו שניתן להבין מהמדרש

 

פרשת חיי שרה למה כתוב וְלִבְכֹּתָֽהּ בכף זעירא ? האם בגלל חסרון של שרה ? או אולי בגלל המעלה של שרה ? בגלל מה המתה שרה? מי היה הרגל הרביעית של המרכבה ? ‏כ"ד/חשון/תשע"ו


בס"ד

פרשת חיי שרה למה כתוב וְלִבְכֹּתָֽהּ בכף זעירא ?  האם בגלל חסרון של שרה ? או אולי בגלל המעלה של שרה ? בגלל מה המתה שרה? מי היה הרגל הרביעית של המרכבה ? ‏כ"ד/חשון/תשע"ו

בראשית פרק כג

(א) וַיִּהְיוּ֙ חַיֵּ֣י שָׂרָ֔ה מֵאָ֥ה שָׁנָ֛ה וְעֶשְׂרִ֥ים שָׁנָ֖ה וְשֶׁ֣בַע שָׁנִ֑ים שְׁנֵי֖ חַיֵּ֥י שָׂרָֽה:

(ב) וַתָּ֣מָת שָׂרָ֗ה בְּקִרְיַ֥ת אַרְבַּ֛ע הִ֥וא חֶבְר֖וֹן בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן וַיָּבֹא֙ אַבְרָהָ֔ם לִסְפֹּ֥ד לְשָׂרָ֖ה וְלִבְכֹּתָֽהּ:

וכתוב כף זעירא ונשאלת השאלה למה כף זעירא ויש מספר פרושים

החזקוני בראשית פרשת חיי שרה פרק כג פסוק ב

לספד לשרה ולבכתה לפי שלא היה לו מקום מוכן לקבורה.

ההדר זקנים על התורה כותב בבראשית פרשת חיי שרה פרק כג פסוק ב

ועשה אברהם הספד עמהם ואח"כ בכה עליה ולכך כ"פ דלבכתה קטנה לומר לך דאינו חייב לבכות אשתו אלא מעט מעט: פי' אחר. לפי' כ"ף דלבכתה קטנה לפי שחסרו מימיה כ' שנה ממה שחי בן בנה שהוא חיה קמ"ז והיא חיתה קכ"ז חסרו כ' מימיה לפי שמסרה דין על אברהם נענשה:

פירוש הרא"ש על התורה בראשית פרשת חיי שרה פרק כג פסוק ב

(ב) ויבא אברהם לספוד לשרה ולבכותה. כא"ף קטנה לפי הפשט זקנה היתה ולא בכו אותה כל כך:

תולדות יצחק בראשית פרשת חיי שרה פרק כג פסוק ב

בזה הותר הספק שהיה ראוי שיאמר ויבא אברהם לבכות לשרה ולסופדה, ששמחת אברהם היתה כל כך גדולה בבואו מארץ המוריה עם בנו עם יצחק חי, ושלא העלהו לעולה ועבד את השם בהביאו אותו חי כאלו העלהו לעולה, שאף על פי שמתה שרה, לא היתה בידו יכולת לבכות לשרה עד שהספיד אותה וספר שבחיה, ומצד השבחים בכה אותה. ולזה כ"ף של ולבכותה קטנה, לומר שעם כל זה לא בכה אותה אלא מעט, לסבת שמחתו בהביאו ליצחק חי.

והכלי יקר בראשית פרשת חיי שרה פרק כג פסוק ב

כל מי שמתה אשתו ראשונה כאילו חרב בית המקדש בימיו וכו'.

 ועל כן הפסיק במלת לשרה לפי שהבכי היה על שנדמה לו כאילו נחרב המקדש בימיו אשר היה גבהו מאה אמה, על כן בא הרמז בכ"ף קטנה כי כ"ף עולה מאה, ורצה לומר כאילו נתמעטו אותן מאה אמה ונעשו קטנים. וזה רמז יקר:

אבל אני רוצה לתת בסבר שונה לכף הזעירא  

בזוהר כרך א (בראשית) פרשת חיי שרה דף קכה עמוד א

תא חזי ותמת שרה בקרית ארבע, רזא איהו בגין דלא הוה מיתתה על ידא דההוא נחש עקימאה ולא שלט בה כשאר בני עלמא דאיהו שליט בהו, ועל ידיה מתו בני עלמא מיומא דגרים לון אדם בר מש"ה ואהר"ן ומרי"ם דכתיב בהו ע"פ יי', ובגין יקרא דשכינתא לא כתיב במרים על פי יי', אבל בשרה כתיב בקרית ארבע רזא דקרית ארבע ברזא עלאה ולא על ידא אחרא, בקרית ארבע ולא בנחש, בקרית ארבע היא חברון דאתחבר דוד מלכא באבהן ועל דא לא הוה מיתתה בידא אחרא אלא בקרית ארבע

מפורש בזוהר ששרה לא מתה בגלל זוהמת נחש והנחש לא שלט בה כמו ששלט בכל בני האדם חוץ ממשה אהרון ומרים . ושרה מתה בגלל קרית ארבע ולא בגלל דבר אחר . ומפרש הזהר שקרית ארבע היא חברון וחברון משמעותו שדויד המלך התחבר לאבות . ומה המשמעות של התחברות של דויד לאבות

זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רמח עמוד ב

ת"ח ההוא אתר אקרי קרית ארבע מ"ט בגין דתמן אתקברו ארבע זוגות, אדם וחוה, אברהם ושרה, יצחק ורבקה, יעקב ולאה, הא קושיא הכא דתנינן, אבהן אינון רתיכא קדישא ורתיכא לאו פחות מארבע ותנינן קודשא בריך הוא אחבר למלכא דוד בהדייהו ואתעבידו רתיכא שלימתא, הדא הוא דכתיב (תהלים קי"ח) אבן מאסו הבונים וגו', דדוד מלכא אתחבר למהוי רתיכא שלימתא בהדייהו, אי הכי דוד בעיא (נ"א לאתקשרא) לאתקברא בגו אבהן ויהוי קרית ארבע בהדיה, מ"ט לא אתקבר בהדייהו, אלא דוד מלכא אתר מתתקן הוה ליה

כתוב כאן בזוהר הקדוש שדויד המלך השלים את המרכבה של הקב"ה מרכבה שעשויה מארבע רגלים . אבל לכאורה יש כאן ארבע רגלים אדם אברהם יצחק ויעקב אבל ראיתי מפרשים שהאדם הראשון הוא לא חלק מהמרכבה ולכן יש כאן 3 רגלים אברהם יצחק ויעקב ודויד המלך השלים את הרגל הרביעית

וצריך להגיד שדויד הוא שמשלים את האדם הראשון והרגל הרביעית זה הצרוף של אדם ראשון ודויד

 

 

 

 

זוהר כרך א (בראשית) פרשת ויחי דף רמח עמוד ב

בגין דאיהו מלך קדמאה הוה ואתעבר מניה מלכו ואתיהב לדוד מלכא ומיומוי דאדם אתקיים דוד מלכא דאדם אלף שנין אתגזר עלוי ואתעברו מניה שבעין שנין יומוי דדוד מלכא והוא יהיב לון ואבהן היך יקומון עד דייתי דוד מלכא

האדם הראשון היה צריך לחיות 1000 שנה אבל הוא חי 970 שנה ואת ה 70 שנה נתן לדויד כלומר דויד הוא השלמות של האדם הראשון והוא הרגל הרביעית של המרכבה או ההשלמה של הרגל בצירוף האדם הראשון

אם כך עכשיו ניתן לתרץ מדוע ולבכתה הוא בכף זעירא  כי שרה הגיעה לשלמות עד כדי כך שהיא לא מתה בגלל נחש קדמוני אלה בגלל קרית ארבע שזה מסמל את המרכבה של הקב"ה כלומר יש לה חלק בשלמות של המרכבה ששלושה  האבות ודויד המלך מרכיבים את המרכבה ועל אחת כזאת לא ניתן לבכות בכי רגיל כי אם בכי קטן כלומר לא בגלל חטא או חסרון של שרה אלה בגלל הדרגה הגבוהה ששרה הגיע במותה . וכדי להבין את דרגתה של שרה

כתוב באסתר רבה (וילנא) פרשה א

ר' עקיבא היה יושב ודורש ונתנמנמו התלמידים בעא לערערה יתהון אמר מה זכתה אסתר למלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא תבא אסתר בתה של שרה שחיתה שבע ועשרים ומאה שנה ותמלוך על שבע ועשרים ומאה מדינה

כלומר יש קשר ישיר בין שרה לבין אסתר שמלכה על 127 מדינות כשנות חייה של שרה וכאן  אולי רואים את הקשר בן "אסתהר" שאסתר באה ממנה שהקב"ה שם אותה בן 7 כוכבים בשמים של כימה כי לא התפתתה לעוזא ועזאל המלאכים לאסתר והקשר של אסתר לשרה שעמדה בשני ניסיונות מול פרעה ומול אבימלך וכן את סגירת המעגל בין תחילת הקמת העם היהודי עד קבלת התורה מרצון בזמן מגילת אסתר והתפקיד הגדול של שרה ואסתר במאורעות הללו .

ונשאר לנו להבין מה התפקיד של המלך דויד בהשלמה של הרגל הרביעית של המרכבה וזה נכתוב בעזרת השם בלי נדר בשיעור הבא