31.7.2015

פרשת ואתחנן למה אסור לנסות את הקב"ה ? מה זה קשור לעמלק ? עשר בשביל שתתעשר זה ניסיון או בחינה ? ע"י ‏ט"ו/אב/תשע"ה


בס"ד

פרשת ואתחנן למה אסור לנסות את הקב"ה ? מה זה קשור  לעמלק ?  עשר בשביל שתתעשר זה ניסיון או  בחינה ?  ע"י ‏ט"ו/אב/תשע"ה

דברים פרק ו

(יד) לֹא תֵלְכוּן אַחֲרֵי אֱלֹהִים אֲחֵרִים מֵאֱלֹהֵי הָעַמִּים אֲשֶׁר סְבִיבוֹתֵיכֶם:

(טו) כִּי אֵל קַנָּא יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בְּקִרְבֶּךָ פֶּן יֶחֱרֶה אַף יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ בָּךְ וְהִשְׁמִידְךָ מֵעַל פְּנֵי הָאֲדָמָה: ס

(טז) לֹא תְנַסּוּ אֶת יְקֹוָק אֱלֹהֵיכֶם כַּאֲשֶׁר נִסִּיתֶם בַּמַּסָּה:

ובשמות פרק יז פסוק ז

וַיִּקְרָא שֵׁם הַמָּקוֹם מַסָּה וּמְרִיבָה עַל רִיב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְעַל נַסֹּתָם אֶת יְקֹוָק לֵאמֹר הֲיֵשׁ יְקֹוָק בְּקִרְבֵּנוּ אִם אָיִן: פ (ח) וַיָּבֹא עֲמָלֵק וַיִּלָּחֶם עִם יִשְׂרָאֵל בִּרְפִידִם:

וצריך להבין למה אין אפשרות לנסות את הקב"ה ?

ואומר השמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כו

ורבותינו אמרו אם מהרהרים אנו בלבבנו והוא יודע מה שאנו מהרהרים נעבדנו ואם לאו נמרוד בו, אמר להם הקדוש ברוך הוא אם בקשתם לבדוק אותי יבא הרשע ויבדוק אתכם, מיד ויבא עמלק, מה כתיב שם (שם /שמות י"ז/) היש ה' בקרבנו אם אין ויבא עמלק, וכי מה ענין זה אצל זה משל לתינוק שהיה רוכב על כתיפו של אביו וראה חבירו של אביו אמר לו ראית את אבא, אמר לו אביו אתה רוכב על כתפי ואתה שואל עלי, הריני משליכך ויבא השונא וישלוט בך, כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל אני נשאתי אתכם על ענני כבוד ואתם אומרים היש ה' בקרבנו לפיכך יבא השונא וישלוט בכם הוי ויבא עמלק.

צריך להבין מה המהות של קיום הקב"ה . אדם  בשר ודם לא  יכול להבין מה זה הקב"ה אנחנו יכולים לפרש את ההשפעה של הקב"ה כפי שאנחנו מרגישים אותה בעולם או מבינים אותה דרך המסנן של החושים שלנו או כלי המדידה הנגישים לנו אבל אין לאף אדם יכולת להבין מה המשמעות של הקב"ה . הקב"ה הוא אין סופי שום דבר לא מגביל אותו לא הזמן לא המקום ולא כול דבר אחר . אין לקב"ה לא עבר לא הוה ולא עתיד כי אצל הקב"ה הוא הכול זה אחד  . האדם חי בתוך עולם שברא  הקב"ה  שנמצא תחת השפעת המקום , הזמן וההשפעות השונות שהקב"ה הכניס לעולם כאשר הוא ברא אותו . אין שום אפשרות להבין את סוד בריאת העולם כלומר כיצד זה שהקב"ה שהוא הכול צמצם את עצמו מן העולם תוך כדי בריאתו, כלומר עצם זה שקים משהו אחר חוץ מהקב"ה זה פלא עצום ולעולם לא יוכל האדם בכל צורה שהיא להבין באמת את עצם קיומו . וזה המשמעות של מה שכשמות פרק לג

(כ) וַיֹּאמֶר לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי:

ולכן אם אין אפשרות לאדם להבין את המהות של הקב"ה כיצד יכול האדם לנסות את הקב"ה ?

ולכן מצווה  הקב"ה את האדם לא לנסות את הקב"ה כי כל ניסיון לנסות אותו לא יכול להביא לשום תוצאה אמיתית כי לא ניתן להבין את המהות של הקב"ה ואת צורת הנהגתו בעולם .

ולכן המשמעות של ניסיון לנסות את הקב"ה זה בעצם כפירה בעצם קיומו של הקב"ה . ואם אתה כופר בקב"ה סופך שאתה מגיע לטריטוריה של עמלק ואם אתה מגיע לטריטוריה של עמלק אז אתה חייב להתמודד איתו . ההתמודדות מול עמלק זה לא עונש זה מציאות שהבאת על עצמך . אתה הכנסת את עצמך ע"י הניסיון לנסות את הקב"ה לתוך המחנה של עמלק למי שכופר בקיומו של הקב"ה ולכן התוצאה שאתה צריך להתמודד עם  עמלק כי עמלק זה המהות של הכפירה בקב"ה .

וזה מה שכותב המלבי"ם שמות פרשת בשלח פרק יז פסוק ח

אבל ברפידים שרפו ידיהם מן התורה והתלוננו על ה' ועל נאמן ביתו כן רפתה האמונה אצל האומות, ובאשר ראשית גוים עמלק, ר"ל שהוא ראשון למכחישי ה', פעל זה בלבו עד שהתעורר לבא אל המדבר ולהלחם עמם, מצד שהם ברפידים, שרפו ידיהם מן התורה:

וכתוב בגמרא תלמוד בבלי מסכת תענית דף ט עמוד א על מעשר

אמר ליה: עשר בשביל שתתעשר. - אמר ליה: מנא לך? - אמר ליה: זיל נסי. - אמר ליה: ומי שרי לנסוייה להקדוש ברוך הוא? והכתיב +דברים ו'+ לא תנסו את ה'! - אמר ליה: הכי אמר רבי הושעיא: חוץ מזו, שנאמר +מלאכי ג'+ הביאו את כל המעשר אל בית האוצר ויהי טרף בביתי ובחנוני נא בזאת אמר ה' צבאות אם לא אפתח לכם את ארבות השמים והריקתי לכם ברכה עד בלי די, מאי עד בלי די? אמר רמי בר חמא אמר רב: עד שיבלו שפתותיכם מלומר די.

ואני רוצה להוסיף ולהגיד שהקב"ה בנושא המעשר הכניס לטבע העולם שמי שמקיים את המעשר יפתחו לו ארובות השמים ולכן אין זה ניסיון של הקב"ה ולכן לשון הנביא הוא לא ניסיון אלה בחינה ולכן זה לא סותר את הכלל שלא ניתן לנסות את הקב"ה ולכן ניתן במקרה הזה בלבד לבחון את הקב"ה ואין זה ניסיון שמהותו כפירה בקב"ה זה בחינה של המציאות שהקב"ה טבע בעולם .

לסיכום  לנסות את הקב"ה זה כפירה בקב"ה כי באמת לא ניתן לנסות את הקב"ה וכפירה מביאה את עמלק שהוא המהות של הכפירה בקב"ה . במעשר ניתן לבחון את הקב"ה כי הוא טבע בעולם שמי שנותן מעשר יפתחו לו ארובות השמים ואין זה ניסיון אלה בחינה של המציאות העולם

 

פרשת ואתחנן ט"ו באב מה הקשר בין יום הכיפורים לט"ו באב ? האם ט"ו באב שווה לשאר ימים טובים? מה הקשר בן המלאך עזאזל לט"ו באב ויום הכיפורים? ‏ט"ו/אב/תשע"ה


בס"ד

פרשת ואתחנן ט"ו באב מה הקשר בין יום הכיפורים לט"ו באב ? האם ט"ו באב שווה לשאר ימים טובים?

מה הקשר בן המלאך עזאזל לט"ו באב ויום הכיפורים? ‏ט"ו/אב/תשע"ה

תלמוד בבלי מסכת תענית דף כו עמוד ב

אמר רבן שמעון בן גמליאל: לא היו ימים טובים לישראל כחמשה עשר באב וכיום הכפורים, שבהן בנות ירושלים יוצאות בכלי לבן שאולין, שלא לבייש את מי שאין לו, כל הכלים טעונין טבילה. ובנות ירושלים יוצאות וחולות בכרמים, ומה היו אומרות: בחור! שא נא עיניך וראה מה אתה בורר לך, אל תתן עיניך בנוי, תן עיניך במשפחה, +משלי ל"א+ שקר החן והבל היפי אשה יראת ה' היא תתהלל, ואומר: +משלי ל"א+ תנו לה מפרי ידיה ויהללוה בשערים מעשיה. וכן הוא אומר +שיר השירים ג'+ צאינה וראינה בנות ציון במלך שלמה בעטרה שעטרה לו אמו ביום חתנתו וביום שמחת לבו, ביום חתנתו - זה מתן תורה, וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו.

וצריך להבין מה מיוחד בט"ו באב שהגמרא משווה אותו ליום הכיפורים

כתוב בשמות פרק כה

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ תִּקְחוּ אֶת תְּרוּמָתִי:

(ג) וְזֹאת הַתְּרוּמָה אֲשֶׁר תִּקְחוּ מֵאִתָּם זָהָב וָכֶסֶף וּנְחֹשֶׁת:

(ד) וּתְכֵלֶת וְאַרְגָּמָן וְתוֹלַעַת שָׁנִי וְשֵׁשׁ וְעִזִּים:

(ה) וְעֹרֹת אֵילִם מְאָדָּמִים וְעֹרֹת תְּחָשִׁים וַעֲצֵי שִׁטִּים:

(ו) שֶׁמֶן לַמָּאֹר בְּשָׂמִים לְשֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְלִקְטֹרֶת הַסַּמִּים:

(ז) אַבְנֵי שֹׁהַם וְאַבְנֵי מִלֻּאִים לָאֵפֹד וְלַחֹשֶׁן:

(ח) וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם:

ועל זה אומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת תרומה דף קלה עמוד א

ד"א מאתם מכללא דשית סטרין עלאין וכלא חד, (ד"א) מאתם מאינון זמני ושבתי וכלא רזא חדא, זהב וכסף ונחשת ותכלת וארגמן ותולעת שני, זהב, ברזא דיומא דראש השנה דאיהו יומא דזהב יומא דדינא ושלטא ההוא סטרא כמה דאת אמר (איוב לז) מצפון זהב יאתה, וכסף, דא יום הכפורים דמתלבנן חוביהון דישראל כתלגא כמה דאת אמר (ישעיה א) אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו, וכתיב (ויקרא טז) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם, ונחשת, יומי דקרבנין דחג דאנון רתיכי דעמין עכו"ם ואנון אקרון רזא דהרי נחשת ובגין כך מתמעטין בכל יומא ואזלין, ותכלת, דא פסח שולטנו דרזא דמהימנותא רזא דגוונא תכלא ובגין דהיא תכלא, לא שלטא עד דשציאת וקטילת כל בוכרי דמצראי כמה דאת אמר (שמות יב) ועבר יי' לנגף את מצרים, בג"כ כל (קלט א) גוונין טבין בחלמא בר מן תכלא, וארגמן, דא שבועות רזא דארגוונא דתורה שבכתב דאתיהיבת ביה כלילא מתרין סטרין מימינא ומשמאלא כמה דאת אמר (דברים לג) מימינו אש דת למו ודא איהו ארגמן, ותולעת שני דא איהו ט"ו באב דבנות ישראל הוו נפקי במאני מלת כמה דאת אמר (איכה ד) האמונים עלי תולע, עד הכא שית סטרין מכאן ולהלאה רזא די' ימי תשובה, וש"ש ועזים, ועורות אילים מאדמים, ועורות תחשים, ועצי שטים, ושמן למאר, ובשמים לשמן המשחה ולקטורת הסמים, ואבני שוהם, ואבני מלואים, עד הכא תשעה לקבל תשעה יומין ויום הכפורים אשלים לעשרה

וננסה להבין את הזוהר

זהב זה -ראש השנה    כסף – יום הכיפורים   נחושת –סוכות   תכלת – פסח ארגמן – שבועות  תולעת שני – ט"ו באב

והשאר זה כנגד 8 הימים בין ראש השנה ויום הכיפורים  .

כלומר הזוהר הקדוש  שם את ט"ו באב באותו הדרגה כמו ראש השנה יום הכיפורים סוכות ושבועות

וכאן בא הקרן אורה ומפרש שיום הכיפורים וט"ו באב הם כנגד שני הימים שבו היה חורבן לישראל י"ז תמוז בו נשברו הלוחות ותשעה בא"ב בו נחרב בית המקדש וכנגדם שני הימים יום הכיפורים בו משה נתן את הלוחות השנים כנגד י"ז תמוז ותשעה באב שבו נחרב בית המקדש וכנגדו ט"ו באב שבו נוצרה אחדות בעם ישראל שנותן את הבסיס להקמת בית המקדש

קרן אורה מסכת תענית דף ל עמוד ב

שם גמרא, אמר רשב"ג לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיום הכפורים כו', להבין י"ט אלו נדקדק עוד מה דחשיב הש"ס הני מילי שבשבילן עשו ט"ו באב ליו"ט, וחד מינייהו (להלן ל"א ע"א) יום שניתנו הרוגי ביתר לקבורה, וקצת קשה, דהא זה היה אחר החורבן, ומה טעם הוא זה על יום טוב שהיה קודם החורבן, אבל כוונתם ז"ל להורות לנו כי אלו השני ימים טובים הם נגד ב' הימים אשר אירעו לנו בהם מאורעות לא טובות, הם י"ז בתמוז וט"ב, ומה שנחסר מאתנו באלו ב' הימים מצאנו בב' הימים טובים ט"ו באב וי"ה, וכל הדברים אשר אמרו על ט"ו באב יורו על זה,

קרן אורה מסכת תענית דף ל עמוד ב

והן הדברים אלו דקאמר הש"ס שנעשו בו, יום שהותרו שבטים לבא זה בזה, כי המעלה היותר גדולה לקיום ישראל בארץ הקודש הוא בהיות ישראל כולם באחדות אחד, כמו שנאמר (דהי"א יז, כא) ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ, על כן נעשה בו טובה והותרו שבטים לבא זה בזה, ושבט בנימין הותר לבא בקהל, וזה סגולה גדולה להשראת שכינתו יתברך בתוכינו בהיות י"ב שבטי יה באחדות, שמבואר בזוהר הקדוש (ח"ב רכ"ט ע"ב) על י"ב האבנים אשר שם יעקב אבינו מראשותיו וכאשר נתאחדו כולם אז אמר אין זה כי אם בית אלהים כו'. ר' יוחנן אומר יום שכלו בו מתי מדבר, זה מובן מאליו כי בתשעה באב נגזר שלא יכנסו לארץ ובו נשלמה הגזירה והורשו ליכנס לארץ, עולא אמר יום שביטל הושע כו', ונתרבה בו עליית ישראל לרגל להראות במקדש ה', כי היום הזה מוכן לבנין בית המקדש ולא לחורבנו ח"ו.

ואת הקשר הזה בין ט"ו באב ליום הכיפורים ניתן לראות בתפקיד הייחודי של השעיר המשתלח

משנה מסכת יומא פרק ו

ר' ישמעאל אומר והלא סימן אחר היה להם לשון של זהורית היה קשור על פתחו של היכל וכשהגיע שעיר למדבר היה הלשון מלבין שנאמר (ישעיה א') אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו:

ואומר ר' עובדיה מברטנורא מסכת שקלים פרק ד

ולשון של זהורית - שני תולעת שמשליכין אל תוך שריפת הפרה. וה"ה לעץ ארז ואזוב, אלא נקט לשון של זהורית לבד לחלק בין לשון של זהורית זה ללשון של זהורית של שעיר המשתלח:

כלומר תולעת שני זה ט"ו באב לפי הזוהר ולשון של זהורית זה גם תולעת שני כלומר יש כאן את הקשר בין יום הכיפורים לט"ו באב . וגם אנחנו רואים שהאדום הפך ללבן בשעיר המשתלח סימן שהקב"ה סלח לעם ישראל וגם כאן בט"ו באב בנות ישראל יצאו בכלי לבן ולא בבגדי אדום כדי להדגיש שגם כאן הם עושים את רצון השם וגם הקב"ה סלח לעם ישראל.

לפי הזוהר לכאורה היו צריכות לצאת בבגדי שני "דא איהו ט"ו באב דבנות ישראל הוו נפקי במאני מלת כמה דאת אמר (איכה ד) האמונים עלי תולע," אבל אני רוצה לפרש שיצאו בבגדי לבן כדי להראות שהם עושים את רצון הקב"ה .

וגם כאן בשני הימים הללו קשורים קשר ישיר לשני המלאכים שירדו לארץ

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) שמחזי ועזאזל עמוד 550

 אמר להם עתיד הקדוש ברוך הוא להביא מבול ולא ישייר אלא נח ובניו, כיון ששמעו כך היו צועקין ובוכין, א"ל אל תצטערו ששמותיכם לא יכלו מן הבריות שכל זמן שגוזר גזירות או מעלין אבנים או ספינות שמותיכם הם מזכירים היווא והייא. מיד נתקררה דעתן. שמחזאי חזר בתשובה ותלה עצמו בין השמים ראשו למטה ורגליו למעלה ועדיין הוא תלוי בתשובה בין ארץ לשמים. עזאל לא חזר בתשובה ועדיין הוא עומד בקלקולו להסית בני אדם לדבר עבירה במיני צבעונין של נשים. ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות ביוה"כ איל אחד לה' שיכפר על בני ישראל ואיל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל, והוא עזאזל שבתורה.

כאן בט"ו באב מראות בנות ישראל שאותו מלאך שירד לארץ שמסית את עם ישראל  בבגדי צבעונים לא שולט בהם והם יוצאות בבגדים לבנים  וגם ביום הכיפורים אנחנו משלחים את השעיר המשתלח כדי לשחד את עזאזל הוא המלאך ואז האדום של התולעת שני הופך ללבן.

לסיכום יש שני ימים בהם אנחנו מתמודדים ישירות מול עזאזל שהתנגד לתת תורה לישראל ותפקידו לגרום לעם ישראל לא לקבל את התורה ולהחריב את בית המקדש . ובשני ימים אלו ט"ו באב ויום הכיפורים יש לנו את הכוח להתמודד איתו לקבל חזרה את התורה ולהניח בסיס לבניית בית המקדש לאחר שנחרב . ולכן הגמרא במסת תענית מסימת ואומרת ביום חתנתו - זה מתן תורה, וביום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש, שיבנה במהרה בימינו

 

 

24.7.2015

פרשת דברים מה משמעות טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם ? מה הקשר למגילת איכה? מה התוצאה של נבל ברשות התורה? ‏ח'/אב/תשע"ה


בס"ד

פרשת דברים מה משמעות טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם  ?  מה הקשר למגילת איכה? מה התוצאה של נבל ברשות התורה? ‏ח'/אב/תשע"ה

דברים פרק א

(יב) אֵיכָה אֶשָּׂא לְבַדִּי טָרְחֲכֶם וּמַשַּׂאֲכֶם וְרִיבְכֶם:

 

והמדרש תנאים לדברים פרק א פסוק יב מסביר

טרחנין :

(יב). איכא אשא לבדי טרחכם מלמד שהיו טרחנין הא כיצד היה אחד מהן רואה עצמו ניצוח בדין ואומר יש לי עדים להביא לי ראייה להביא למחר אני בא ומוסיף עליכם דיינין לכך נאמר איכא אשא לבדי מה ת"ל טרחכם מלמד שהיו טרחנין:

משאכם :

ומשאכם מלמד שהיו אפיקוריסין הא כיצד הקדים משה לצאת אמרו מה ראה בן עמרם לצאת שמא אינו שפוי בתוך ביתו: איחר לצאת אמרו מה ראה בן עמרם שלא לצאת מה אתם סבורין שאכל ושתה וישן לו אלא יושב הוא ויועץ עליכם עצות רעות וחושב עליכם מחשבות רעות קל וחומר אם (היו) [היה] משל בית און שם שנ' (במדבר ט"ז א') ואון בן פלת בני ראובן הא מה ת"ל ומשאכם מלמד שהיו אפיקוריסין:

וריבכם:

וריבכם מלמד שהיו דיננין הא כיצד היה אחד מהן מוציא מנה בשביל שיטול סלע סלע בשביל שיטול דינר הא מה ת"ל וריבכם שהיו דיננין:

לכאורה עשו בני ישראל ברשות התורה אומנם במשאכם מדבר על אפיקורסין אבל שם מדובר בדברים בעלמא ואומר הבאר שבע מסכת סנהדרין דף צ עמוד א

אמרו איכה אשא לבדי טרחכם ומשאכם (דברים א, יב) מלמד שהיו אפיקורסים הקדים משה לצאת כו', אלמא דאפיקורסין לאו מינין נינהו.

ואני רוצה לפרש את כל הדברים שכותב משה הם הגדר של נבל ברשות התורה

והרמב"ן ויקרא פרק יט  מזכיר גדר זה

וידבר כרצונו בכל הנבלות, שלא הוזכר איסור זה בתורה, והנה יהיה נבל ברשות התורה:

ובתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ל עמוד ב

דאמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. - אלא דיני דמגיזתא לדיינו? - אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין.

והתהליך מנבל ברשות התורה לנבל שלא ברשות מתואר במדרש איכה רבה (וילנא) פרשה א

א איכה ישבה, שלשה נתנבאו בלשון איכה, משה ישעיה וירמיה, משה אמר (דברים א') איכה אשא לבדי וגו', ישעיה אמר (ישעיה א') איכה היתה לזונה, ירמיה אמר איכה ישבה בדד, א"ר לוי משל למטרונה שהיו לה שלשה שושבינין אחד ראה אותה בשלותה, ואחד ראה אותה בפחזותה, ואחד ראה אותה בניוולה, כך משה ראה את ישראל בכבודם ושלותם ואמר איכה אשא לבדי טרחכם, ישעיה ראה אותם בפחזותם ואמר איכה היתה לזונה, ירמיה ראה אותם בניוולם ואמר איכה ישבה,

כלומר התהליך זה לעשות דברים שלא מלפנים משורת הדין זה מוביל  לדברים שלא ברשות התורה

ישעיהו פרק א

(כא) אֵיכָה הָיְתָה לְזוֹנָה קִרְיָה נֶאֱמָנָה מְלֵאֲתִי מִשְׁפָּט צֶדֶק יָלִין בָּהּ וְעַתָּה מְרַצְּחִים:

ואומר המצודת דוד ישעיהו פרק א פסוק כא

מלאתי - מעולם היתה מלאה משפט והצדק התמיד בה ועתה נהפכו אנשים להיות מרצחים:

כלומר מהרבה משפט שלא הלכו מלפנים שורת הדין נהפכו למרצחים

והתוצאה זה איכה פרק א

(א) אֵיכָה יָשְׁבָה בָדָד הָעִיר רַבָּתִי עָם הָיְתָה כְּאַלְמָנָה רַבָּתִי בַגּוֹיִם שָׂרָתִי בַּמְּדִינוֹת הָיְתָה לָמַס: ס

(ב) בָּכוֹ תִבְכֶּה בַּלַּיְלָה וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחֱיָהּ אֵין לָהּ מְנַחֵם מִכָּל אֹהֲבֶיהָ כָּל רֵעֶיהָ בָּגְדוּ בָהּ הָיוּ לָהּ לְאֹיְבִים: ס

יהי רצון שתמיד נלך לפנים משורת הדין ונדון כל אחד לכף זכות כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קכז עמוד ב

 

תנו רבנן: פעם אחת הוצרך דבר אחד לתלמידי חכמים אצל מטרוניתא אחת, שכל גדולי רומי מצויין אצלה. אמרו: מי ילך? - אמר להם רבי יהושע: אני אלך. הלך רבי יהושע ותלמידיו, כיון שהגיע לפתח ביתה חלץ תפיליו ברחוק ארבע אמות, ונכנס ונעל הדלת בפניהן. אחר שיצא ירד וטבל, ושנה לתלמידיו. ואמר (להן) +מסורת הש"ס: [להם]+ בשעה שחלצתי תפילין במה חשדתוני? - אמרנו: כסבור רבי לא יכנסו דברי קדושה במקום טומאה. - בשעה שנעלתי במה חשדתוני? - אמרנו: שמא דבר מלכות יש בינו לבינה. - בשעה שירדתי וטבלתי במה חשדתוני? - אמרנו: שמא ניתזה צינורא מפיה על בגדיו של רבי. - אמר להם: העבודה, כך היה. ואתם, כשם שדנתוני לזכות - המקום ידין אתכם לזכות.

ויתקיים בנו מה שכתוב במסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק א

הוי דן את חבירך לכף זכות, ואל תכריעהו לכף חובה. הוי שש בחלקך, ונאה במיעוטך, ואל תשנא את המוכיחך. הוי קטן בעיני נפשך, ויהי חלקך ברוך לעולם, עין טובה. ורוח חשוכה.

והתוצאה מה שכתוב תלמוד בבלי מסכת שבת דף קכז עמוד ב

תנו רבנן: הדן חבירו לכף זכות דנין אותו לזכות

ואם נדע לעשות את זה נגיע בעזרת השם לישעיהו פרק מ

(א) נַחֲמוּ נַחֲמוּ עַמִּי יֹאמַר אֱלֹהֵיכֶם:

(ב) דַּבְּרוּ עַל לֵב יְרוּשָׁלִַם וְקִרְאוּ אֵלֶיהָ כִּי מָלְאָה צְבָאָהּ כִּי נִרְצָה עֲוֹנָהּ כִּי לָקְחָה מִיַּד יְקֹוָק כִּפְלַיִם בְּכָל חַטֹּאתֶיהָ: ס

 

פרשת דברים מה המשמעות של הואיל משה באר את התורה ? למה רק לאחר שהכה את סיחון ועוג יכול משה לבאר את התורה ? מה הקשר של סיחון ועוג למלאכים ? ‏ח'/אב/תשע"ה


בס"ד

פרשת דברים מה המשמעות של הואיל משה באר את התורה ? למה רק לאחר שהכה את סיחון ועוג יכול משה לבאר את התורה ? מה הקשר של סיחון ועוג למלאכים ? ‏ח'/אב/תשע"ה

דברים פרק א

(ג) וַיְהִי בְּאַרְבָּעִים שָׁנָה בְּעַשְׁתֵּי עָשָׂר חֹדֶשׁ בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ דִּבֶּר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל כְּכֹל אֲשֶׁר צִוָּה יְקֹוָק אֹתוֹ אֲלֵהֶם:

(ד) אַחֲרֵי הַכֹּתוֹ אֵת סִיחֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּחֶשְׁבּוֹן וְאֵת עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן אֲשֶׁר יוֹשֵׁב בְּעַשְׁתָּרֹת בְּאֶדְרֶעִי:

(ה) בְּעֵבֶר הַיַּרְדֵּן בְּאֶרֶץ מוֹאָב הוֹאִיל מֹשֶׁה בֵּאֵר אֶת הַתּוֹרָה הַזֹּאת לֵאמֹר:

ואומר התרגום אונקלוס דברים פרשת דברים פרק א פסוק ה

(ה) בעברא דירדנא בארעא דמואב שרי משה פריש ית אולפן אוריתא הדא למימר:

ואונקלוס מדבר שמשה שרי (לשון מותר ) לבאר את התורה ורש"י במקום מפרש על זה

רש"י דברים פרשת דברים פרק א פסוק ה

(ה) הואיל - התחיל כמו (בראשית יח, כז) הנה נא הואלתי:

כלומר רש"י מפרש לשון התחיל ולומד את זה מבראשית במעשה אברהם וסדום

בראשית פרק יח פסוק כז

וַיַּעַן אַבְרָהָם וַיֹּאמַר הִנֵּה נָא הוֹאַלְתִּי לְדַבֵּר אֶל אֲדֹנָי וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר:

ויש כאן שני משמעויות אחד שאברהם אומר אם כבר התחלתי לבקש ממך אמשיך לבקש אבל המשמעות העיקרית שהוא מבקש מהקב"ה להמשיך לטעון נגד השמדת סדום ואז אולי גם כאן בפרשה שלנו משה יכול להתחיל לבאר את התורה רק לאחר שהוא היכה בסיחון ובעוג מלך הבשן .

וכתוב בתהלים פרק קלו

(יט) לְסִיחוֹן מֶלֶךְ הָאֱמֹרִי כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

(כ) וּלְעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ:

וגם בתפילה שלנו בשבת בשחרית מוזכר רק פרעה סיחון ועוג

וצריך להבין מה המשמעות של סיחון ועוג שרק לאחר שמשה הכה אותם רק אז  יכול משה לבאר את התורה . וכדי שנבין מה הפרוש של באר את התורה

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לה עמוד ב

מצאת אתה אומר: שלשה מיני אבנים היו; אחד שהקים משה בארץ מואב, שנאמר: +דברים א+ בעבר הירדן בארץ מואב הואיל משה באר וגו', ולהלן הוא אומר: +דברים כז+ וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת וגו', ואתיא באר באר; ואחד שהקים יהושע בתוך הירדן, שנאמר: +יהושע ד+ ושתים עשרה אבנים הקים יהושע בתוך הירדן; ואחד שהקים בגלגל, שנאמר: +יהושע ד+ ואת שתים עשרה האבנים האלה אשר לקחו וגו'.

ולכן רש"י בפרשת דברים פרק א פסוק ה אומר

באר את התורה - בשבעים לשון פירשה להם:

והגמרא בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ת"ר: כיצד כתבו ישראל את התורה? רבי יהודה אומר: על גבי אבנים כתבוה, שנאמר: +דברים כז+ וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת וגו', ואחר כך סדו אותן בסיד; אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה? אמר לו: בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא, ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו;

ורש"י מסכת סוטה דף לה עמוד ב

היאך למדו אומות העולם - העתיקות תורה הלא לא נצטוו לכותבה בשבעים לשון אלא לבא וללמדה כל הרוצה שלא יהא פתחון פה לאותם האומות לומר לא היה לנו מהיכן ללומדה.

כלומר משה לכאורה כתב את התורה בשבעים לשון לאחר שהכה את סיחון ועוג ,יהושע גם כתב את התורה בהר עיבל והעביר לגלגל .  וכל משמעות הכתיבה של התורה בשבעים לשון היא כדי שלא יהיה לאומות העולם פתחון פה להגיד גם לאחר שלפני מעמד הר סיני לא רצו לקבל את התורה מדוע הם לא יכולים לקבל גם את התורה ולכן נתן להם משה ולאחר מכן יהושע את האפשרות ללמוד את התורה ולקבל אותה ךמי  שירצה . לכן נתן הקב"ה בינה יתרה כדי שיוכלו להבין את התורה .

כדי להבין את העניין שרק לאחר שהכה משה את סיחון ועוג יכול משה לכתוב את התורה בשבעים לשון צריך להבין מי היו סיחון ועוג ?

 

 

אומר ר' חיים פלטיאל במדבר פרק כא

 

אל תירא אותו. מכאן ראיה לפי' רש"י שפירש ויבא הפליט זהו עוג שנפלט מדור המבול, אף על גב דאיכא למימר דסיחון היה שהרי סיחון ועוג אחים הוו מ"מ הואיל ונתיירא משה ממנו יותר מסיחון, א"כ אותו פליט היה עוג והיה מתיירא שמא יעמוד לו זכותו של אברהם.

ומי' [תימה] למ"ד שעוג נקרא פליט על שנפלט ממי המבול (דבפרק) [דבמסכת] נידה מסיק דעוג וסיחון אחין הוו וא"כ סיחון [פלט] מדור המבול דבשלמא לעוג מצינו סמך ורמז כדפי' בנח דכתיב וישאר אך נח, זהו בגימ' עוג, אבל מסיחון לא מצינו רמז, וי"ל שעוג נולד קודם המבול ואמו הייתה מעוברת מסיחון בשנת המבול והלכה ונשאת לאחד מבני נח וכבר הייתה מעוברת מאותם בני האלהים אשר לקחו מבנות האדם ונולד סיחון בתיבה.

ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת יומא דף סז עמוד ב

עזא ועזאל כו'. פרש"י מלאכי חבלה שירדו כו' ועליהן נאמר ויראו בני האלהים את בנות וגו' ע"ש וכה"ג פרש"י במס' נדה פ' האשה גבי סיחון ועוג אחי הוו בני שמחזאי כו' וקרא נקט הני שאפשר שהם היו עיקר:

מכאן ניתן להבין שעוג וסיחון היו אחים . וידוע שעוג  היה מין הנפילים הם בני האלוהים וכאן הסביר ר' חיים פלטיאל שגם סיחון היה צאצא של הנפילים הם בני האלוהים .

ובמאמרים בפרשות הקודמות ראינו שלבני האלוהים שבאו מן המלאכים עוזא  ועזאל היה חלק נכבד  בכל ההתמודדות של משה מול קורח , בלק ,בלעם , עמלק ,פנחס , ומלכי מדין .

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב

ואמר רבי יהושע בן לוי: בשעה שעלה משה למרום אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, מה לילוד אשה בינינו? אמר להן: לקבל תורה בא. אמרו לפניו: חמודה גנוזה שגנוזה לך תשע מאות ושבעים וארבעה דורות קודם שנברא העולם, אתה מבקש ליתנה לבשר ודם?

אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: החזיר להן תשובה! - אמר לפניו: רבונו של עולם, מתיירא אני שמא ישרפוני בהבל שבפיהם. - אמר לו: אחוז בכסא כבודי, וחזור להן תשובה, שנאמר +איוב כו+ מאחז פני כסא פרשז עליו עננו. ואמר רבי נחום: מלמד שפירש שדי מזיו שכינתו ועננו עליו. אמר לפניו: רבונו של עולם, תורה שאתה נותן לי מה כתיב בה - +שמות כ+ אנכי ה' אלהיך אשר הוצאתיך מארץ מצרים. אמר להן: למצרים ירדתם, לפרעה השתעבדתם, תורה למה תהא לכם? שוב מה כתיב בה - לא יהיה לך אלהים אחרים, בין הגויים אתם שרויין שעובדין ....  שוב מה כתיב בה לא תרצח לא תנאף לא תגנב, קנאה יש ביניכם, יצר הרע יש ביניכם? מיד הודו לו להקדוש ברוך הוא, שנאמר +תהלים ח+ ה' אדנינו מה אדיר שמך וגו'

כלומר יש התמודדות של משה מול מלאכי השרת לגבי היעוד של העולם , זה התמודדות בחלק הגבוה של הבריאה באותו חלק שבא מכסא הכבוד של הקב"ה . יש את ההתמודדות בעולם העליון וזה מול המלאכים אבל במקביל יש את ההתמודדות בעולם שלנו שבו שני המלאכים עוזא ועזאל ירדו כי חשבו שיוכלו להוכיח את טענתם שהתורה לא צריכה להינתן למשה כלומר יש שני סוגי התמודדות של משה מול מלאכי השרת ומול בני האלהים שבאו מאותם מלאכים  . ולכן רק לאחר שמשה מצליח להתמודד מול אותם בני האלוהים הם סיחון ועוג שלא שייך בהם קבלת התורה כפי שאומר משה בגמרא רק אז הוא יכול לכתוב את התורה בחלק המזרחי של הארץ מעבר לירדן .

ורק אז יכול יהושע לכתוב ולשים את התורה  בהר עיבל כי עיקר ההתמודדות מול בני האלוהים נעשה ע"י משה . אבל אנו יודעים שעדיין לא כל בני האלוהים נכחדו מן הארץ וצריך אולי להגיד כי כאשר נכנסו לארץ נתן הקב"ה כלי של קרבן לעזאזל כדי להתמודד אם אותם אלו שנשארו מבני האלהים

בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 31

אבל עזאל לא חזר בתשובה והוא ממונה על כל מיני צבעונין ותכשיטין של נשים שמסיתים בני אדם לדבר עבירה ועדיין הוא עומד בקלקולו, ולכך היו ישראל מקריבין קרבנות והיו נותנים גורל אחד לה' שיכפר על כל עונות ישראל וגורל אחד לעזאזל שיסבול עונותיהם של ישראל.

17.7.2015

פרשת מטות מסעי האם שבט גד וראובן היו מחויבים להצטרף לכיבוש הארץ ? האם היו עוברים על מצות לא תעשה של לא תעמוד על דם רעך? מה הטענה של משה על בני גד וראובן ? האם ניתן ללמוד מהפרשה שלנו על החיוב להתגייס לצבא ? ‏א'/אב/תשע"ה


בס"ד

פרשת מטות מסעי האם שבט גד וראובן היו מחויבים להצטרף לכיבוש הארץ ? האם היו עוברים על מצות לא תעשה של לא תעמוד על דם רעך? מה הטענה של משה על בני גד וראובן ? האם ניתן ללמוד מהפרשה שלנו על החיוב להתגייס לצבא ? ‏א'/אב/תשע"ה

כתוב במדבר פרק לב

 (ו) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה לִבְנֵי גָד וְלִבְנֵי רְאוּבֵן הַאַחֵיכֶם יָבֹאוּ לַמִּלְחָמָה וְאַתֶּם תֵּשְׁבוּ פֹה:

(ז) וְלָמָּה תנואון תְנִיאוּן אֶת לֵב בְּנֵי יִשְׂרָאֵל מֵעֲבֹר אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָהֶם יְקֹוָק:

יש רבים הרוצים להוכיח מכאן שיש חיוב על כל אחד ואחד להתגייס לצבא ויש המוסיפים ואומרים ומחדשים שמי שלא הולך לצבא עובר על מצות  לֹא תַעֲמֹד עַל דַּם רֵעֶךָ

אבל בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עג עמוד א  מביאה שלא תעמוד על דם רעך שייך לדבר אחר

גמרא. תנו רבנן: מניין לרודף אחר חבירו להרגו שניתן להצילו בנפשו - תלמוד לומר +ויקרא י"ט+ לא תעמד על דם רעך. והא להכי הוא דאתא? האי מיבעי ליה לכדתניא: מניין לרואה את חבירו שהוא טובע בנהר, או חיה גוררתו, או לסטין באין עליו, שהוא חייב להצילו - תלמוד לומר לא תעמד על דם רעך. - אין הכי נמי.

ואם באמת היה שייך פה לימוד שלא תעמוד על דם רעך היית הגמרא מביאה את הפסוק הזה כי כאן בפרשה שלנו יש  חידוש יותר גדול מדברי הגמרא . כי אדם הרואה אדם טובע והוא יכול להצילו ולא מצילו שונה לגמרי מאדם שיכול ללכת עם כל השבטים למלחמה עתידית ששם לא ברור בכלל  שהוא באמת יציל אדם אחר וגם ניתן להלחם ע"י אחרים ואם הגמרא לא הביאה את הפסוק הזה כלומר שלא רצתה הגמרא לחדש שגם במקרה כזה יש על תעמוד על דם רעך  . וכך מפרש רש"י ויקרא פרשת קדושים פרק יט פסוק טז שמדובר בסכנה מידית שתלויה רק באתו אדם שרואה אותו

לא תעמד על דם רעך - לראות במיתתו ואתה יכול להצילו, כגון טובע בנהר, וחיה או לסטים באים עליו:

רש"י במדבר פרשת מטות פרק לב פסוק ז מסביר את הענין

(ז) ולמה תניאון - תסירו ותמניעו לבם מעבור שיהיו סבורים שאתם יראים לעבור מפני המלחמה וחוזק הערים והעם:

לרש"י אין כאן בעיה הלכתית  יש כאן בעיה של מורל של עם ישראל . הקב"ה נתן לעם ישראל את ארץ ישראל ובני גד וראובן לא רוצים להיכנס לארץ ישראל ורוצים לנחול את עבר הירדן וזה יצור מצב שלדעתי דומה לחטא המרגלים שבו  המרגלים לא חשבו שניתן לכבוש את הארץ ולכן יש כאן סיכוי שיגרמו לשאר השבטים לא להיכנס לארץ ישראל . כלומר ללא הסיבה הזאת באמת היה מותר לבני גד וראובן להישאר בעבר הירדן ולא להצטרף למלחמה

וכך אומר מלבי"ם במדבר פרשת מטות פרק לב פסוק יד

(יד) והנה קמתם, ר"ל ואם היה החרון גדול כ"כ על אבותיכם כ"ש שיגדל עליכם שאתם אוחזים מעשה אבותיכם בידיכם ובפרט שהחרון אף עדיין קיים ואתם תוסיפו עליו אש ועצים ועז"א לספות עוד על חרון אף ה':

וניתן להביא הוכחה לעניין מספר יהושע

יהושע פרק יח

(ב) וַיִּוָּתְרוּ בִּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֲשֶׁר לֹא חָלְקוּ אֶת נַחֲלָתָם שִׁבְעָה שְׁבָטִים:

(ג) וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל עַד אָנָה אַתֶּם מִתְרַפִּים לָבוֹא לָרֶשֶׁת אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר נָתַן לָכֶם יְקֹוָק אֱלֹהֵי אֲבוֹתֵיכֶם:

ואומר המלבי"ם יהושע פרק יח

(ג) עד אנה אתם מתרפים לבא לרשת. כי ה' אמר אליו (למעלה יג, א - ו) אתה זקנת וכו' אנכי אורישם רק הפילה בנחלה, וא"כ תלה ה' הורשתם במה שיפילוה בנחלה שידע כל שבט חלקו, א"כ במה שלא יחלקו גורל השבטים הם מתרפים לבא לרשת. ומהרי"א פי' לפי שלא רצו לחלק עד הנה מיראתם שאז לא יעזור כ"א לחברו להוריש חלקו, ורצו שכולם יכבשו ביחד ואח"כ יחלקו, רק יהודה ויוסף שאלו חלקם ראשונה כי אמיץ לבם בגבורים, לכן אמר עד אנה אתם מתרפים:

לפי דברי יהושע יהודה ויוסף קיבלו את חלקם כי היו אמיצים כלומר הם לקחו את החלק שלהם ולקחו בחשבון שהם ילחמו לבדם מול מי שנמצא בנחלה שלהם מכאן אנחנו רואים שאין חיוב על כל השבטים להילחם ביחד עד הכיבוש הסופי של ארץ ישראל וכל שבט בפני עצמו יכול להמשיך ולהלחם על חלקו . ושאר השבטים בגלל שפחדו לא רצו לחלק את הארץ עד שיכבשו את כל הארץ ביחד אבל יהושע לא מקבל את הדרך הזאת ואומר ומוכיח אותם על ההתרשלות שלהם כלומר כל שבט לא מחויב  להלחם עם כל השבטים עד  נחלה מלאה של הארץ . לכל שבט יש את החיוב להלחם על נחלתו אבל לא על הנחלה של שבט אחר .

וגם  ניתן להוכיח את זה מדברי שבט גד וראובן

במדבר פרק לב

(יח) לֹא נָשׁוּב אֶל בָּתֵּינוּ עַד הִתְנַחֵל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אִישׁ נַחֲלָתוֹ:

ונאמר במדבר פרק לב

(כג) וְאִם לֹא תַעֲשׂוּן כֵּן הִנֵּה חֲטָאתֶם לַיקֹוָק וּדְעוּ חַטַּאתְכֶם אֲשֶׁר תִּמְצָא אֶתְכֶם:

והרש"ר הירש במדבר פרשת מטות פרק לב פסוק כג

(כג) חטאתכם אשר תמצא. החטא ועונשו פוגעים בחוטא. לא די שלא יזכו בעבר הירדן אם לא יקיימו את התנאי (פסוק ל), אלא ייענשו על הפרת הבטחתם.

אנחנו רואים שרק לאחר שהם הבטיחו להישאר עד גמר חלוקת הארץ כלומר 14 שנה 7 של כיבוש ו 7 של חלוקה רק אז משה מדבר אליהם בלשון של חטא ולפני כן רק בלשון הוכחה ומכאן ברור שאם לא היו מצטרפים למלחמת הכיבוש היה עליהם רק טענה מוסרית ולא טענה של ביטול מצווה עשה או מצות לא תעשה  מהתורה או על ציווי של הקב"ה ולכן להוכיח מכאן שמי שלא מתגייס לצבא בגלל מעשה שבט גד וראובן זה מהלך שגוי לחלוטין .

לסיכום יש על שבט גד ודן ביקורת שהמעשה שלהם יכול לגרום לשאר השבטים לא לנחול את ארץ ישראל וזה לאחר שעם ישראל חטא בחטא המרגלים  שבו נכשלו המרגלים בחוסר אמונתם  לכבוש  את הארץ . אבל ללא חטא המרגלים לא היה חיוב על שבט גד וראובן להצטרף למלחמת כיבוש הארץ . ואנחנו רואים בספר יהושע שכל שבט בסופו של דבר היה מחויב לעמוד בפני עצמו מול מי שהיה בנחלתו ולא היה חיוב על כל שבט להצטרף לשבט אחר למלחמה מול אויביו . ולכן אין ללמוד מכאן על החיוב להתגייס לצבא מהפרשה שלנו ובטח לא להעמיד את מי שלא מתגייס על עברת לא תעשה של לא תעמוד על דם רעך .   

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת מטות מסעי מה האומנות של עם ישראל ומה האומנות של אומות העולם ? למה בפרשה שלנו יש חילופין בן עם ישראל לאומות העולם ? מה מיוחד בשבט לוי באומנות המלחמה ? ‏א'/אב/תשע"ה


בס"ד

פרשת מטות מסעי  מה האומנות של עם ישראל ומה האומנות של אומות העולם ? למה בפרשה שלנו יש חילופין  בן עם ישראל לאומות העולם ? מה מיוחד בשבט לוי באומנות המלחמה ?  ‏א'/אב/תשע"ה

במדבר פרק לא

(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְקֹוָק בְּמִדְיָן:

(ד) אֶלֶף לַמַּטֶּה אֶלֶף לַמַּטֶּה לְכֹל מַטּוֹת יִשְׂרָאֵל תִּשְׁלְחוּ לַצָּבָא:

וצריך להבין מהיכן לקח משה את אנשי הצבא

נאמר בבמדבר רבה (וילנא) פרשת מטות פרשה כב

אלף למטה וגו' י"א שני אלפים מכל שבט ושבט שלח וי"א ג' אלפים מכל שבט ושבט י"ב אלף משמרים את כליהם עליהם נאמר (שיר /השירים/ ד) שניך כעדר הקצובות (וגו') שכולם מתאימות וי"ב אלף לתפלה ומנין שכן שנאמר אלף למטה אלף למטה הרי כ"ד אלפים וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה הרי י"ב אחרים מהו וימסרו מאלפי ישראל אלף למטה שהיו נמסרין זוגות זה לזה,

ספרי במדבר פרשת מטות פיסקא קנז

אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל תשלחו לצבא, ארבעה ועשרים אלף דברי ר' ישמעאל. ר' עקיבא אומר אלף למטה אלף למטה שנים עשר אלף מה ת"ל לכל מטות ישראל תשלחו לצבא להביא את שבטו של לוי:

כלומר יש שלוש שיטות

שיטה ראשונה : של רבי עקיבא  לקחו אלף למטה סה"כ  12000  אנשי צבא

שיטה שנייה     : רבי ישמעאל   לקוח אלפים למטה  סה"כ  24000  אנשי צבא

שיטה שלישית : לקחו  שלושת אלפים מכל שבט   סה"כ    36000  אנשי צבא

ולפי השיטה השלישית 12000  לוחמים 12000 תומכי לחימה ו 12000  לתפילה

יוצא לנו כאן לשיטה השלישית שמספר הלוחמים צריך להיות שווה למספר לומדי התורה במצב מלחמה וקל וחומר לשיטות האחרות שמספר לומדי התורה גדול יותר ממספר הלוחמים

ויש מחלוקת האם שבט לוי היה בתוך מנין אנשי הצבא

רש"י במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ד

(ד) לכל מטות ישראל - לרבות שבט לוי:

והמלבי"ם במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ד

ור"ע סובר שלא היו רק י"ב אלף ומה שכפל לכל מטות ישראל לדייק ששבט לוי לא שלחו, כן גרס הגר"א להוציא שבט לוי ובנוסחת הספרי לרבות שבט לוי וכ"פ ברש"י ולפ"ז צ"ל שמנשה ואפרים לא שלחו רק אלף:

וכך כותב אברבנאל במדבר פרק לא

 והנה לא הלך עמהם איש משבט לוי לפי שהם לא היו יוצאים בצבא ולא היו נוחלים בארץ וגם לא בשלל המלחמה.

והרמב"ם הלכות שמיטה ויובל פרק יג

ולמה לא זכה לוי בנחלת ארץ ישראל ובביזתה עם אחיו מפני שהובדל לעבוד את י"י לשרתו ולהורות דרכיו הישרים ומשפטיו הצדיקים לרבים שנאמר יורו משפטיך ליעקב ותורתך לישראל, לפיכך הובדלו מדרכי העולם לא עורכין מלחמה כשאר ישראל ולא נוחלין ולא זוכין לעצמן בכח גופן, אלא הם חיל השם שנאמר ברך י"י חילו, והוא ברוך הוא זוכה להם שנאמר אני חלקך ונחלתך.

ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש ואיש מכל באי העולם אשר נדבה רוחו אותו והבינו מדעו להבדל לעמוד לפני יי לשרתו ולעובדו לדעה את יי והלך ישר כמו שעשהו האלהים ופרק מעל צוארו עול החשבונות הרבים אשר בקשו בני האדם הרי זה נתקדש קדש קדשים ויהיה י"י חלקו ונחלתו לעולם ולעולמי עולמים ויזכה לו בעה"ז דבר המספיק לו כמו שזכה לכהנים ללוים, הרי דוד ע"ה =עליו השלום= אומר י"י מנת חלקי וכוסי אתה תומיך גורלי. בריך רחמנא דסייען.

אבל ניתן להגיד שגם מי שסובר ששבט לוי שלח 1000 לוחמים כשיטת רש"י יסבור ששבט לוי לא הולך למלחמה אבל כאן בפרשה שלנו  גזירת הכתוב שלוי ילך למלחמה

במדבר פרק לא

(ג) וַיְדַבֵּר מֹשֶׁה אֶל הָעָם לֵאמֹר הֵחָלְצוּ מֵאִתְּכֶם אֲנָשִׁים לַצָּבָא וְיִהְיוּ עַל מִדְיָן לָתֵת נִקְמַת יְקֹוָק בְּמִדְיָן:

ואומר האלשיך במדבר פרק לא

החלצו מאתכם אנשים וכו'. לומר, הנה יש חלוצי צבא בנשק ברזל חרב חנית וכידון, אשר כלי מלחמתו הם חוץ ממנו. ויש אשר כלי מלחמתו ממנו בעצמו, שהם תורה ומצות אשר בו מגינים עליו ולוחמים מלחמתו. כענין יששכר עם דבורה, מלאים תורה ומצות. ומגן אם יראה ורומח בארבעים אלף מישראל (שופטים ה ח). והנה באמת אלה הם בטוחי הנצוח כאשר קרה לדוד עם גלית. וזה מאמר משה פה, החלצו מאתכם לומר החלצו מנשק, שיהיה הנשק מאתכם ובכם שהוא מתורה וכשרון. ולא מנשק שחוץ מכם הוא נשק ברזל:

כלומר בפרשה שלנו  החליט משה שיש פה נקמת השם ובמקרה כזה צריך לשלוח אנשים שהכוח שלהם זה כוח התורה ולכן רק במקרה הזה שיש פה נקמת השם גם שבט לוי יצא למלחמה אבל במלחמות אחרות לוי פטור ממלחמה .

וכדי שנבין שגם לשיטת רש"י שבני לוי יצאו למלחמה מי עשה את העבודה העיקרית

רש"י במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

בחרב - הוא בא על ישראל, והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:

וצריך לשאול מדוע כאן עם ישראל מחליף את אומנתו באומנות אומות העולם שזה החרב ?

ואני רוצה להגיד כי שני סיבות לדבר  יש כאן דין מיוחד של נקמת השם  ויש כאן התמודדות מול בלעם שמנסה להשתמש בכוח הפה שלו כלומר באמנות של עם ישראל ולכן כאן עם ישראל מתבקש לשנות את אומנותו לאומנות החרב ולא אומנות הפה כפי שנאמר במדבר רבה (וילנא) פרשת בלק פרשה כ

ותרא האתון את מלאך ה' וכי לא היה יכול המלאך לנשוף בו ויוציא רוחו אלא אם כן שלף חרבו והרי כתיב בסנחריב (ישעיה לז) ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור וכתיב (שם /ישעיהו/ מ) וגם נשף בהם חייהם אלא כך אמר לו הפה נתן ליעקב שנא' (בראשית כז) הקול קול יעקב והידים ידי עשו וכתיב (שם /בראשית כ"ז/) ועל חרבך תחיה, והאומות כולם בחרב חייהם ואתה תחליף אמונתך ותבא עליהם בשלהן אף אני אבוא עליך בשלך לכך כתיב וחרבו שלופה בידו.

כלומר בלעם משתמש באותו כוח שבא מכסא הכבוד שמשם נובע כוחו של עם ישראל . כוחו של עמלק כוח הבא משני המלאכים  עוזא ועזיאל נובע מכסא הכבוד ולכן כאן כוח הפה לא מספיק כדי להתמודד עם בלעם צריך את כוח החרב ולכן המלאך שפגש את בלעם בא לקראתו עם חרב וגם כאן עם ישראל בא לקראתו עם חרב ולכן לשיטת רש"י מצרפים את שבט לוי שיש לו את כוח הפה וגם את כוח החרב כמו שראינו בשמות פרק לב

(כו) וַיַּעֲמֹד מֹשֶׁה בְּשַׁעַר הַמַּחֲנֶה וַיֹּאמֶר מִי לַיקֹוָק אֵלָי וַיֵּאָסְפוּ אֵלָיו כָּל בְּנֵי לֵוִי:

(כז) וַיֹּאמֶר לָהֶם כֹּה אָמַר יְקֹוָק אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל שִׂימוּ אִישׁ חַרְבּוֹ עַל יְרֵכוֹ עִבְרוּ וָשׁוּבוּ מִשַּׁעַר לָשַׁעַר בַּמַּחֲנֶה וְהִרְגוּ אִישׁ אֶת אָחִיו וְאִישׁ אֶת רֵעֵהוּ וְאִישׁ אֶת קְרֹבוֹ:

ובבראשית פרק לד

(כה) וַיְהִי בַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי בִּהְיוֹתָם כֹּאֲבִים וַיִּקְחוּ שְׁנֵי בְנֵי יַעֲקֹב שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אֲחֵי דִינָה אִישׁ חַרְבּוֹ וַיָּבֹאוּ עַל הָעִיר בֶּטַח וַיַּהַרְגוּ כָּל זָכָר:

כלומר שבט לוי שכוחו גם בפה וגם בחרב ולכן הוא מצטרף למלחמה רק כאן כאשר נלחמים מול בלעם שבא מכוח הפה . ולכן פינחס בא עם חרב בא והורג את זימרי בן סלוא  וגם במקרה של אליהו הוא פנחס

מלכים א פרק יח

(מ) וַיֹּאמֶר אֵלִיָּהוּ לָהֶם תִּפְשׂוּ אֶת נְבִיאֵי הַבַּעַל אִישׁ אַל יִמָּלֵט מֵהֶם וַיִּתְפְּשׂוּם וַיּוֹרִדֵם אֵלִיָּהוּ אֶל נַחַל קִישׁוֹן וַיִּשְׁחָטֵם שָׁם:

לסיכום עם ישראל כוחו בפה בלימוד התורה ובתפילה ואומות העולם אומנותם בחרב אבל יש מצבים מיוחדים כמו כאן בנקמת השם מבלעם שכוחו היה בפה והמלחמה בו היא בחרב ולא בפה . והשבט היחידי שכוחו גם בפה וגם בחרב זה לוי שפטור ממלחמה ומהצבא אבל במקרים מיוחדים  כמו המלחמה במלכי מדין ובלעם בצרוף נקמת השם הם משתמשים בכוח החרב והם משתתפים במלחמה על אף שפטורים מהצבא.

10.7.2015

פרשת פנחס ו' קטיעה זה חסר או שלם ? מאיפה לומדת הגמרא שקטיעה זה שלם ? מה הקשר בין קטיעה בר שלום לפינחס ? ‏כ"ג/תמוז/תשע"ה


בס"ד

פרשת פנחס ו' קטיעה זה חסר או שלם ? מאיפה לומדת הגמרא שקטיעה זה שלם ? מה הקשר בין קטיעה בר שלום לפינחס ?  ‏כ"ג/תמוז/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

במדבר פרק כה

(יא) פִּינְחָס בֶּן אֶלְעָזָר בֶּן אַהֲרֹן הַכֹּהֵן הֵשִׁיב אֶת חֲמָתִי מֵעַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקַנְאוֹ אֶת קִנְאָתִי בְּתוֹכָם וְלֹא כִלִּיתִי אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל בְּקִנְאָתִי:

(יב) לָכֵן אֱמֹר הִנְנִי נֹתֵן לוֹ אֶת בְּרִיתִי שָׁלוֹם:

(יג) וְהָיְתָה לּוֹ וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו בְּרִית כְּהֻנַּת עוֹלָם תַּחַת אֲשֶׁר קִנֵּא לֵאלֹהָיו וַיְכַפֵּר עַל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל

ועל הפסוק בריתי שלום מדברת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף סו עמוד ב

בעל מום דעבודתו פסולה מנלן? אמר רב יהודה אמר שמואל, דאמר קרא: +במדבר כה+ לכן אמור הנני נותן לו את בריתי שלום, כשהוא שלם ולא כשהוא חסר. והא שלום כתיב! אמר רב נחמן: וי"ו דשלום קטיעה היא.

כלומר אומרת הגמרא שלומדים שכהן בעל מום פסול  מהמלה בריתי שלום . הגמרא מקשה ואומרת הרי כתוב שלום עם ו ולא שלם . כלומר הבינה הגמרא שכתוב שלם אבל למעשה כתוב שלום ולא שלם . ומתרצת הגמרא ה ו' קטועה היא . כלומר היות וכתוב ו' קטועה כאילו אין כאן ו' וכתוב שלם ומכאן לומדים את ההלכה שכהן בעל מום פסול . אם כך למה התורה כותב שלום עם ו' קטועה הרי יותר פשוט לכתוב שלם וזהו . מכאן יש ללמוד שהתורה באה ללמד אותנו דבר נוסף וצריך להבין מה התורה באה ללמד אותנו . המהרש"א חידושי אגדות מסכת קידושין דף סו עמוד ב

וי"ו דשלום קטיעא וכו'. דה"ל הוי"ו קטיעא כיו"ד וקרינן שלים שהוא תרגומו של תמים היפך בעל מום וק"ל:

כלומר המהרש"א מנסה לומר שאין כאן מה ללמוד כי הוא מפרש את ה ו' קטיעה שזה בעצם י ולכן כתוב בתורה  שלים שזה תרגום של שלום אבל קשה על המהרש"א למה לא יהיה כתוב י ועדין צריך להבין מה התורה באה לחדש לנו .

בדף על הדף קידושין דף סו עמוד ב יש מספר תרוצים מה התורה רוצה לחדש לנו

בטעם הדבר שהוי"ו של 'שלום' קטוע, פירש בכתנות אור (פנחס), על פי מה שכתבו בתוספות במסכת זבחים (קא, ב ד"ה ואידך), שבמקדש ראשון ושני שימשו בבית המקדש שלש מאות ושמונים כהנים גדולים, ו'שלום' בוי"ו קיטעא, נראה כ'שלים' שזהו בגימטריא שלש מאות ושמונים כמנין הכהנים.



בפרדס יוסף (בראשית) פירש, דהדבר בא ללמדינו, שאף על גב ששלום היא מידה טובה, פעמים אין ראוי לבחור בה, וזה שלום עם רשעים, ועל כן אם יפתוך חטאים להיות חבר לאיש משחית אל תאבה ללכת עימם.

בבעל הטורים (שם) כתב, 'ו' קטיעא - כי פנחס הוא אליהו, וכן אליה כתיב חסר ו', ויעקוב מלא ו' שנטל ו' מאליהו למשכון עד שיבא עם המשיח ויגאל את בניו, וזהו יגל יעקב ישמח ישראל (תהלים יד, ז), ישמח אותיות משיח, שישמח לימות המשיח ויחזיר הוי"ו ויהא אליהו שלם, שלום בגימטריא זהו משיח'.

הרה"ק ר' פנחס מקוריץ (אמרי פנחס שער א, תנ"ך) מפרש, דבזה רמז לנו למה דמרגלא בפומייהו דאינשי, דראשי תיבות תיק"ו "תשבי "יתרץ "קושיות "ואבעיות. והנה מבואר בכתובים, דקושיא היא שבורה, ואם כן כשמתרץ הקושיא הרי נעשה מנשבר שלם, וידוע דפנחס זה אליהו, ולכך כתיב ו"ו קטיעה, להורות כאלו נכתב את בריתי שלם, ורצה לומר, שהנני נותן לו מתנה אשר את בריתי שלם, שהוא יעשה התורה שנקרא ברית שלם לתרץ הקושיות.

ויש עוד מספר תירוצים . ואני רוצה לתרץ בצורה שונה את העניין של ו' קטועה . יש  מקרים שבו דבר לא שלם הוא הדבר השלם כמו כאן ה ו' קטועה היא הדבר השלם . כלומר הגמרא כאן אומרת שכתוב ב ו' קטועה ו ו' קטועה זה מה שמסמל את השלם ולא  שה ו' קטועה אומרת כאילו אין כאן ו' . וכדי להבין את זה יש לנו את התלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף י עמוד ב שבא ללמד אותנו את המשמעות של ו'  קטיעה והקשר לשלום

אמר: מי ישימני מצע תחתיך לעולם הבא. א"ל: אתינא לעלמא דאתי? א"ל: אין. א"ל, והכתיב: +עובדיה א+ לא יהיה שריד לבית עשו! בעושה מעשה עשו. תניא נמי הכי: לא יהיה שריד לבית עשו - יכול לכל? ת"ל: לבית עשו, בעושה מעשה עשו. א"ל, והכתיב: +יחזקאל לב+ שמה אדום מלכיה וכל נשיאיה! א"ל: מלכיה - ולא כל מלכיה, כל נשיאיה ולא כל שריה. תניא נמי הכי: מלכיה - ולא כל מלכיה, כל נשיאיה - ולא כל שריה; מלכיה ולא כל מלכיה - פרט לאנטונינוס בן אסוירוס, כל נשיאיה ולא כל שריה - פרט לקטיעה בר שלום. קטיעה בר שלום מאי (הוי) +מסורת הש"ס: [היא]+? דההוא קיסרא דהוה סני ליהודאי, אמר להו לחשיבי דמלכותא: מי שעלה לו נימא ברגלו, יקטענה ויחיה או יניחנה ויצטער? אמרו לו: יקטענה ויחיה. אמר להו קטיעה בר שלום: חדא, דלא יכלת להו לכולהו, דכתיב: +זכריה ב+ כי כארבע רוחות השמים פרשתי אתכם, מאי קאמר? אלימא דבדרתהון בד' רוחות, האי כארבע רוחות, לארבע רוחות מבעי ליה! אלא כשם שא"א לעולם בלא רוחות, כך א"א לעולם בלא ישראל; ועוד, קרו לך מלכותא קטיעה. א"ל: מימר שפיר קאמרת, מיהו כל דזכי (מלכא) +מסורת הש"ס: [למלכא]+ שדו ליה לקמוניא חלילא. כד הוה נקטין ליה ואזלין, אמרה ליה ההיא מטרוניתא: ווי ליה לאילפא דאזלא בלא מכסא! נפל על רישא דעורלתיה קטעה, אמר: יהבית מכסי חלפית ועברית. כי קא שדו ליה, אמר: כל נכסאי לר"ע וחביריו. יצא ר"ע ודרש: +שמות כט+ והיה לאהרן ולבניו - מחצה לאהרן ומחצה לבניו. יצתה בת קול ואמרה: קטיעה בר שלום מזומן לחיי העוה"ב. בכה רבי ואמר: יש קונה עולמו בשעה אחת, ויש קונה עולמו בכמה שנים.

הגמרא פה מדברת על קטיעה בר שלום שהיה שר במלכות רומי כלומר יש לנו בשמו את שני המושגים של קטיעה ושלום . ויש כאן דמיון מדהים למעשה של פינחס

  1. גם בגמרא וגם במעשה פינחס רוצים להשמיד את עם ישראל .
  2. פינחס מציל את עם ישראל וגם קטיעה בר מציל את עם ישראל
  3. פינחס מציל את עם ישראל ע"י פעולה שיש בא מסירת הנפש ממש  בהריגת נשיא מישראל ובת נשיא ממדין ,קטיעה בר שלום מוסר את נפשו להציל את עם ישראל
  4. פינחס מקבל את בריתי שלום לעולם ,קטיעה בר שלום מקבל את העולם הבא ובעצם הוא השריד לבית עשיו עד ביאת המשיח .
  5. פינחס זה אליהו ואליהו לא ברח כאשר ממלכת אפרים מנעה את ברית המילה  ואליהו קינא ועמד להתפלל על אף הסכנה ולכן מעמידים כסא לאליהו הנביא בכל ברית וגם כאן קטיעה בר שלום מל את עצמו לאחר שהתחייב מיתה בגלל שעמד מול המלך כדי להציל את עם ישראל
  6. בשני המקרים התברר שחיסרון הוא השלמות בפינחס שהרג את זימרי ואת כזבי וכאן שקטיעה בר שלום הסביר שהחיסרון של עם ישראל בגלות זה השלמות של עם ישראל
  7. בשני המקרים יש את המושג שלום בפרשה שלנו זה על בריתי שלום בסיפור על קטיעה זה שמו
  8. בשני המקרים יש את המושג קטיעה
  9. קטיעה בר שלום נותן את רכושו לרבי עקיבא ורבי עקיבא  מקשר בן קטיעה בר שלום לבניו של אהרון כלומר קשר ישיר לפינחס
  10. פינחס קנה את עולמו בשעה אחת קטיעה בר שלום קנה את עולמו בשעה אחת
  11. רבי עקיבא הוא גלגול של זמרי בן סלוא וקטיעה בר שלום נותן את כל רכושו לרבי עקיבא

 

יוצא מכל זה שהסיפור על קטיעה בר שלום מלמד אותנו שקטיעה שהוא לכאורה לא שלם הוא השלמות ולכאורה חוסר השלמות זה מה שמביא לשלמות ולכן הגמרא מכריעה ש ו' קטיעה מרמזת על שלמות ולכן כהן בעל מום פסול . אבל צריך לומר שהגבול בין חוסר שלמות לשלמות הוא כזה דק שניתן בקלות להתבלבל ביניהם ולכן זה לא הלכה לרבים אלה הלכה למעטים .

ולכן קטיעה בר שלום הוא רק אחד משנים בעולם שהם זכר למלכות אדום . ופינחס הוא אליהו ואליהו  יש רק אחד .

פרשת פינחס שלושה סוגי פרו ורבו שונים ? פרו ורבו לאדם הראשון רק בגן עדן או גם בעולם הזה ? פרו ורבו לבני נח ? פרו ורבו לעם ישראל? מתי יהיה נשמות חדשות בעולם ? ‏כ"ג/תמוז/תשע"ה


בס"ד

פרשת פינחס שלושה סוגי פרו ורבו שונים ?  פרו ורבו לאדם הראשון רק בגן עדן או גם בעולם הזה ? פרו ורבו לבני נח ? פרו ורבו לעם ישראל? מתי יהיה נשמות חדשות בעולם ? ‏כ"ג/תמוז/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

בפרשת בלק דיברתי על משה שפרש מן האישה ולפי דעתי משה הגיע במעמד הר סיני לדרגת האדם הראשון שנברא בצלם לפני שהקב"ה זכר ונקבה ברא אותם ושם הבאתי את הסברא שבדרגה כזו לא שייך פרו ורבו ולכן משה פרש מן האישה


הרב משה הרשלר שראה את מה שכתבתי חידש לשיטתי שניתן להגיד שמה שאמרה ציפורה למשה חתן דמים אתה לי הוא :  אתה תהיה חתן דמים כלומר כביכול חתן של התורה שפרוש מן האישה רק כאשר יהיה ברית דמים והכוונה לזריקת הדם של משה על עם ישראל במעמד מתן תורה ורק אז תהיה חתן דמים ועד אז אתה בעלי והבן שלנו שייך גם לך כי עדיין אתה מחויב בפרו ורבו ורק במעמד הר סיני תהיה פרוש מן האישה ותהיה  חתן דמים של התורה ועד אז זה רק מדעתך ולא מדעת תורה . אומנם הקב"ה מסכים איתך אבל רק ממעמד הר סיני ולא לפני כן ולא עד כדי כך שהבן שלך שנולד ממך לא יהיה שייך לך . משה הסכים איתה והבן לא נהרג ע"י המלאכים .  

שמות פרק כד

 (ח) וַיִּקַּח מֹשֶׁה אֶת הַדָּם וַיִּזְרֹק עַל הָעָם וַיֹּאמֶר הִנֵּה דַם הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם עַל כָּל הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה:

וכדי להבין את הדרגה של משה אומר רש"י שמות פרק כד פסוק ו

(ו) ויקח משה חצי הדם - מי חלקו, מלאך בא וחלקו:

כלומר משה הוא בדרגת צלם אלוקים ומלאך בא ומשרתו . ועכשיו אני רוצה לדון  בברכה שהקב"ה בירך את האדם הראשון בראשית פרק א

(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:

וצריך להבין שהקב"ה בירך את האדם הראשון בפרו ורבו לפני חטא האדם הראשון וזה קשה מאוד מה המשמעות של הברכה הזאת וכתוב בתלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א

אמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון - מסוף העולם ועד סופו היה, שנאמר למן היום אשר ברא אלהים אדם על הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים. כיון שסרח - הניח הקדוש ברוך הוא ידו עליו ומיעטו, שנאמר ותשת עלי כפכה.

תוספות מסכת חגיגה דף יב עמוד א

אידי ואידי חד שיעורא הוא - ופליג אמאן דדריש בתמיד (דף לב.) דמזרח ומערב רחוק טפי דאי לא תימא הכי אדם היכי הוה קם כיון דכתיב מקצה השמים ועד קצה השמים וי"ל שסובר שהיה בגן עדן עד שנתמעט.

כלומר האדם הראשון לפני החטא לא יכול באמת להיות בעולם שלנו אלה רק בגן עדן כי המידות שלו לפני שהקב"ה מיעט אותו לא יכלו להתאים לעולם הזה  .בגן עדן אין מגבלה של גודל ולכן אין קושיה על הגודל של האדם הראשון לפני החטא לפי הבנת התוספות . אבל יוצא לנו שאם לא חטא האדם הראשון הוא היה נשאר  בגן עדן ולא היה שייך שיצא לעולם כפי שאנו מכירים אותו . וצריך להגיד מתוך ההבנה הזאת שיש לנו שני סוגי פרו ורבו . פרו ורבו בגן עדן ופרו ורבו בעולם שלנו .ולכן הפרו ורבו שבירך הקב"ה את האדם הראשון הוא רק ברכה ולא ציווי . והציווי לבני ישראל היה רק במעמד הר סיני

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף נט עמוד ב

והרי פריה ורביה, שנאמרה לבני נח, דכתיב +בראשית ט'+ ואתם פרו ורבו, ונשנית בסיני +דברים ה'+ לך אמר להם שובו לכם לאהליכם, לישראל נאמרה, ולא לבני נח!

ומכאן יש לומר שיש שלוש סוגי פרו ורבו האחד לאדם הראשון האחד לבני נח והשלישי לעם ישראל .

שנאמר בבראשית פרק ט

(ז) וְאַתֶּם פְּרוּ וּרְבוּ שִׁרְצוּ בָאָרֶץ וּרְבוּ בָהּ: ס

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א

וא"ר יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, שנאמר: +ישעיהו נז+ [כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי!

והתוספות מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א

אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף - וא"ת מ"מ יכלו ע"י עובדי כוכבים שיהו מולידים ואומר הר"ר אלחנן דנשמות של ישראל ושל עובדי כוכבים אינן בגוף א' והא דאמר (שבת ל:) עתידה אשה שתלד בכל יום לימות המשיח שמא י"ל גוף חדש ונשמות חדשות יהיו.

כלומר לפי הבנתי יש שלושה סוגי פרו ורבו .

פרו ורבו שנאמר לאדם הראשון וזה  ברכה לפרו ורבו ששיך רק בגן עדן כי האדם הראשון אם לא חטא לא היה שייך בו להיות בעולם הרגיל במידות שלו ובטח לא פרו ורבו רגיל כי אם האדם הראשון לא יכול לקום כיצד היה יכול לעשות פרו ורבו ולהוליד ילדים לעולם שהוא קטן על מידותיו והילדים שלו היכן היו ? פריה ורביה של בני נח ופריה ורביה של עם ישראל . כי התוספות כותב שיש שני גופים שונים האחד ששיך לעם ישראל והאחר לבני נח אבל בכל מקרה בני נח לא נצטוו על פרו ורבו אלה זה ברכה בעלמה . כי רק בעם ישראל יש משמעות דינית לפרו ורבו כדי שיכלו כל הנשמות מהגוף (המקום בו נמצאות הנשמות ) כדי שיבוא משיח אבל אצל בני נח אין את הדין שזה מעכב את המשיח ולכן לא שייך ציווי לבני נח אלה רק לברכה בעלמה .

אם כן מובן פרו ורבו בעם ישראל שזה התהליך תיקון של כל הנשמות שבאו מהאדם הראשון כתוצאה מהחטא עד שיתוקנו כל הנשמות ואז משיח בן דויד מגיע . ונשאר להסביר את המשמעות של פרו ורבו של האדם הראשון לפני החטא הרי לפני החטא לא שייך תיקון הנשמות כי האדם הוא נשמה אחד ונשמה מתוקנת ?

תשובה לכך רמוז בתוספות  לעיל

שמא י"ל גוף חדש ונשמות חדשות יהיו

כלומר פרו ורבו באדם הראשון לפני החטא שייך רק מבחינת הבאת נשמות חדשות לעולם

ריקאנטי בראשית פרק לח

 גם יש לדקדק מזה המאמר שאין עתה נשמות חדשות עד ימות המשיח, שנאמר [יחזקאל יא, יט] ורוח חדשה אתן בקרבכם, שהרי אמר ונשבע אלה האנשים פת אחרת לא יאכלו. וכן נ"ל להוכיח מפסוק [קהלת א, ט] מה שהיה הוא שיהיה ומה שנעשה הוא שיעשה ואין כל חדש תחת השמש והבן זה. ואולי המדה הזאת הותחלה ממאמר [לעיל ו, ג] לא ידון רוחי באדם, והבן מה שכתבתי שם. אמנם יש מבעלי הקבלה חולקים בדבר, כי יש בשרידים גם עתה מן החדשות, וכן מוכיח בספר הזוהר. ופסוק ורוח חדשה מדבר על הכלל, גם זה המשל אמר אלה האנשים וברוך היודע. ושמעתי כי החסיד רבינו יצחק בר ה"ר אברהם בר רבי דוד היה מכיר בפני אדם אם הוא מן החדשים או מן הישנים:

כלומר פרו ורבו באדם הראשון לפני החטא או לאחר ימות המשיח  הוא הבאת נשמות חדשות לעולם , בשונה לפרו ורבו בעולם הזה עד הגעת משיח בן דויד שפרו ורבו הוא תיקון נשמת האדם הראשון שחטא . אומנם יש ויכוח אם קיים גם בעולם הזה נשמות חדשות אבל לכל הדעות  עיקר הנשמות החדשות יהיו לאחר  בו משיח בן דויד .

וכך אומר ספר השם עמוד פא

ועתידה אשה שתלד בכל יום לא מאותם נשמות שבגוף, שאותן נשמות כבר כלו קודם שבא בן דוד, ועליהם נגזר יצר הרע, אלא נשמות חדשות שעליהם אמר (בראשית א, כו - כז) נעשה אדם בצלמינו, ויברא אלקים את האדם בצלמו, אותם שעתידין להיות בצלם אלקים כמו אדם הראשון, ולעתיד אמרתי אלקים אתם ובני עליון כולכם (תהלים פב, ו) שלא ימותו לעולם, זהו ואתם הדבקים בה' אלקיכם חיים כולכם היום (דברים ד, ד).

וכך כותב השל"ה פרשת בראשית תורה אור

הכוונה, כי עתה בגלות לא יש נשמות חדשות על הרוב ורובא דרובא, רק כולם מגולגלים, אבל כשיכלו אלו הנשמות ויבואו נשמות חדשות, אז יהיה הגאולה וההתחדשות אור הגנוז, ויהיו נשמות חדשות.

לסיכום יש שלושה סוגי פרו ורבו . פרו ורבו ששיך רק בגן עדן וזה שייך רק לפני חטא האדם הראשון או אחרי שיכלו הנשמות ויבוא משיח בן דויד ופרו ורבו הזה הוא הבאת נשמות חדשות לעולם , פרו ורבו בבני נח שזה ברכה בעלמה כי הפרו ורבו של בני נח לא מעכב את הגעת משיח בן דויד ופרו ורבו בעם ישראל שזה תיקון נשמת האדם הראשון ותיקון זה מעכב את משיח בן דויד עד שלא יכלו כל הנשמות מהגוף .

 

3.7.2015

פרשת בלק מה הקשר בין בלק ובלעם לעמלק ? למה עמלק נקרא ראשית גויים ? מי ילחם בעמלק הקב"ה או עם ישראל ? מה הקשר בין בלק ובלעם למלאכים עזא ועזאל ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ה


בס"ד

פרשת בלק  מה הקשר בין בלק ובלעם לעמלק ? למה עמלק נקרא ראשית גויים ? מי ילחם בעמלק הקב"ה או עם ישראל ? מה הקשר בין בלק ובלעם למלאכים עזא ועזאל ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

במדבר פרק כד

(כ) וַיַּרְא אֶת עֲמָלֵק וַיִּשָּׂא מְשָׁלוֹ וַיֹּאמַר רֵאשִׁית גּוֹיִם עֲמָלֵק וְאַחֲרִיתוֹ עֲדֵי אֹבֵד:

וצריך להקשות  והרי עמלק הוא לא העם הראשון ראינו הרבה עמים לפניו . ועל קושיה זו משיב הזוהר כרך ב (שמות) פרשת בשלח דף סה עמוד א

ר' יהודה אמר (במדבר כד) ראשית גוים עמלק ואחריתו עדי אובד, וכי ראשית גוים עמלק והלא כמה לישנין ועמין ואומין הוו בעלמא עד לא אתא עמלק, אלא כד נפקו ישראל ממצרים דחילו ואימתא נפלה על כל עמין דעלמא מישראל הדא הוא דכתיב (שמות טו) שמעו עמים ירגזון חיל אחז יושבי פלשת, ולא הוה עמא דלא הוה דחיל מגבוראן עלאין דקודשא בריך הוא, ועמלק לא הוה דחיל, הדא הוא דכתיב ולא ירא אלהים, לא דחיל למקרב לגבך, ועל דא ראשית גוים (עמלק הוה קדמאה) דאתו לאגחא קרבא בישראל עמלק הוה, ובגיני כך ואחריתו עדי אובד דכתיב כי מחה אמחה את זכר עמלק וכתיב (דברים כה) תמחה את זכר עמלק, הדא הוא דכתיב ואחריתו עדי אובד, עדי אבדו מבעי ליה אלא עד דייתי קודשא בריך הוא ויאבד ליה (כלומר עד דקודשא בריך הוא יהא אובד ליה) דכתיב כי מחה אמחה וגו',

הזוהר מתחיל את הספירה שלו לא מבריאת העולם  אלה מיציאת מצרים ,וזה מאוד מתאים למהלך שדיברנו עליו מספר פעמים שיציאת מצרים היא בריאת העולם מחדש עם קבלת התנאי שקיבלו על עצמם  עם ישראל יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם .


ועמלק הוא העם הראשון שבא להלחם בישראל מתחילת הבריאה החדשה היא יציאת מצרים ,ולכן הוא נקרא ראשית גויים וזאת על אף שהוא הבין שזה כנגד רצונו של הקב"ה ונגד הבריאה מחדש של העולם ונגד כל הגיון.  עמלק יודע שהוא לא יכול לנצח את הקב"ה  אבל בכל זאת ללא שום חשבון של כדאיות הוא מחליט להלחם גם בעם ישראל וישירות בקב"ה .

ובפרשה שלנו העוסקת בבלק ובלעם  יש קשר ישיר  לעמלק כי עמלק זה החיבור בין בלק לעמלק

תולדות יעקב יוסף במדבר פרשת בלק

וישלח אל בלעם וגו', כמ"ש בזוהר (בלק קצ א) שנשתתף בלק עם בלעם, כי סופי תיבות בלע"ם ובל"ק הוא ע"מל"ק וכו'. ונודע הוא עמלק זה היצה"ר, אשר כסות ולשון שינה, הלבוש של היצ"ט, והלשון הוא לפתות מצוה הבאה בעבירה. והיינו מ"ש אולי אוכל נכה בו, ר"ל בשותפות עמך שיצא מהם עמלק, ובערמה זה נוכל נכה בו על ידי חטא (שתוחל) [שתחול] הקללה.

כלומר עמלק זה החיבור בין עמ שבא מבלעם עם לק שבא מבלק ולכן עם + לק  = עמלק

וכתוב במדבר פרק כד

(טז) נְאֻם שֹׁמֵעַ אִמְרֵי אֵל וְיֹדֵעַ דַּעַת עֶלְיוֹן מַחֲזֵה שַׁדַּי יֶחֱזֶה נֹפֵל וּגְלוּי עֵינָיִם:

ואומר הילקוט שמעוני תהלים רמז תרלח

ואל זועם בכל יום וכמה זעמו רגע, וכמה רגע אחד מחמש רבוא ושמונה אלפים ושמונה מאות וארבעים ושמונה בשעה זהו רגע, ואין בריה יכולה לכוין אותה שעה חוץ מבלעם הרשע דכתיב ביה ויודע דעת עליון (ברמז תל"ג).

כלומר לבלעם יש יתרון מעל כל בריה בעולם כי הוא יודע מתי כועס הקב"ה ויכול להשתמש בידע שלו כדי לנסות ולהשמיד את עם ישראל .  וכדי להבין את הכוח של בלק ובלעם שזה עמלק נבין מה כתוב בתורה שמות פרק יז

(טז) וַיֹּאמֶר כִּי יָד עַל כֵּס יָהּ מִלְחָמָה לַיקֹוָק בַּעֲמָלֵק מִדֹּר דֹּר:

ונאמר במדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תצא סימן יא

רבי לוי בשם רבי אחא בר חיננא אומר כל זמן שזרעו של עמלק בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם, אבד זרעו של עמלק השם שלם והכסא שלם מה טעם האויב תמו חרבות לנצח וגו' (תהלים ט) מה כתיב אחריו (שם /תהלים ט'/) וה' לעולם ישב כונן למשפט כסאו הרי השם שלם והכסא שלם אמן וכן יהי רצון.

כלומר המלחמה של עמלק זה ישירות מול הקב"ה זה יותר מלחמה של הקב"ה מאשר מלחמה של עם ישראל בעמלק . כי בכוחו של עמלק לפגום בכסא הכבוד ולכן רק לאחר שעמלק יאבד מהעולם כסאו של הקב"ה יהיה שלם . וזה בפרוש נאמר שמות פרק יז

(יד) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה כְּתֹב זֹאת זִכָּרוֹן בַּסֵּפֶר וְשִׂים בְּאָזְנֵי יְהוֹשֻׁעַ כִּי מָחֹה אֶמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק מִתַּחַת הַשָּׁמָיִם:

נאמר שעיקר המחיה של עמלק ע"י הקב"ה ולא של עם ישראל והעיקר העבודה של עם ישראל זה הזיכרון .

והסיבה  שיש לבלק ולבלעם את הכוח להגיע עד כיסא הכבוד היא שהם  קבלו את כל הידע שלהם מהמלאכים שירדו לארץ עוזא ועזאל וכך כותב הזוהר במפורש

זוהר כרך ג (במדבר) פרשת בלק דף רח עמוד א

אותיב ליה לעז"א ורמי חשוכא דאנפין בגין דההיא שעתא דקשר לון קודשא בריך הוא אתתקף וארגיז כלפי מעלה וקודשא בריך הוא אפיל ליה בעומקא עד קדליה וזריק חשוכא באנפוי, עזא"ל דלא אתתקף אותביה גביה ונהיר ליה חשוכא, ובני עלמא דידעין אתרייהו אתיין לגבייהו ואולפין לון לבני נשא חרשין ונחשין וקסמין ואינון טורי חשוכא אקרון הררי קדם מ"ט בגין דחשוכא אקדים לנהורא, ובגין כך טורי חשוכא הררי קדם אקרון לבן ובלעם מנייהו אולפי חרשין והיינו דאמר בלעם מן ארם ינחני בלק מלך מואב מהררי קדם וגו',

ואנו יודעים שהמלאכים הללו באו מכיסא הכבוד וזו היית הטענה של משה מדוע הנשמה שלו לא שייכת לכיסא הכבוד כי משם באו הנפילים עזא ועזאל ונאמר בדברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

אמר לה הקדוש ברוך הוא נשמה צאי אל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים אמרה לפניו רבש"ע מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזה ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו

כלומר לעמלק עם הידע שקיבל מהמלאכים יש את הכוח לפגום בכסא הכבוד ולכן עיקר המלחמה בהם זה המלחמה של הקב"ה ולא עם ישראל

ואומר רש"ר הירש במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק כ

ואחריתו יהיה עדי אבד: הוא ילך בדרכו עד שיהיה בגדר "אובד" מכל הבחינות. אפילו זכרו ישתכח מלב הבריות.

ורק אז שימחה עמלק יהיה כסא הכבוד שלם ורק אז יוכל עם ישראל להגיע לשלמות

לסיכום בלק ובלעם זה עמלק . בלק ובלעם קבלו את הידע שלהם מהמלאכים עזא ועזאל שבאים מכסא הכבוד . ולכן המלחמה של עמלק היא בעם ישראל אבל בעיקר כנגד הקב"ה ולכן עיקר המלחה בעמלק ומחית עמלק זה ע"י הקב"ה ולא עם ישראל ,ורק שעמלק ימחה מן האדמה כסא הכבוד יהיה שלם ואז יגיע עם ישראל לשלמות  .

 

פרשת בלק האם מי שלא שייך במיתה שייך בפרו ורבו? למה פרש משה מאישה ? האם הסכים הקב"ה עם משה ממעמד הסנה או ממעמד הר סיני ? למה רצו אף וחימה להרוג את בנו של משה ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ה


בס"ד

פרשת בלק האם מי שלא שייך במיתה שייך בפרו ורבו? למה פרש משה מאישה ? האם הסכים הקב"ה עם משה ממעמד הסנה או ממעמד הר סיני ? למה רצו אף וחימה להרוג את בנו של משה ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

שמות רבה (וילנא) פרשת כי תשא פרשה מו

זה אחד מג' דברים שעשה משה מדעתו והסכימה דעתו לדעת הקדוש ברוך הוא, פרש מן האשה ר' שמעון בן יוחאי אומר דרש ואמר מה אם הר סיני שקדושתו לשעה נאמר בו (שם /שמות/ יט) אל תגשו אל אשה, אני שבכל שעה הוא מדבר עמי אינו דין שאהיה פרוש מהאשה, ר' עקיבא אומר מפי הקדוש ברוך הוא נאמר לו (במדבר יב) פה אל פה אדבר בו, ר' יהודה אמר מפי הקדוש ברוך הוא נאמר לו אל תגשו אל אשה אף משה בכלל עמהם הרי נאסרו כולם וכשהוא אומר שובו לכם לאהליכם הרי התירן.

אנחנו רואים שמשה פרש מהאישה אבל המדרש מדבר על פסוקים  שבו נאמר לו במפורש על פרישה מהאישה אם כן מה הכוונה משה עשה מדעתו ?

בדברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

אמר לה הקדוש ברוך הוא נשמה צאי אל תאחרי ואני מעלה אותך לשמי השמים העליונים ואני מושיבך תחת כסא כבודי אצל כרובים ושרפים וגדודים אמרה לפניו רבש"ע מאצל שכינתך ממרום ירדו שני מלאכים עזה ועזאל וחמדו בנות ארצות והשחיתו דרכם על הארץ עד שתלית אותם בין הארץ לרקיע אבל בן עמרם מיום שנגלית אליו בסנה לא בא לאשתו שנאמר (במדבר יב) ותדבר מרים ואהרן במשה על אודות האשה הכשית אשר לקח כי אשה כשית לקח, בבקשה ממך תניחני בגופו של משה באותה שעה נשקו הקדוש ברוך הוא ונטל נשמתו בנשיקת פה והיה הקדוש ברוך הוא בוכה

וצריך להגיד שמשה פרש מדעתו כשראה את הסנה אבל הקב"ה הסכים איתו כאשר היה מעמד הר סיני .ואני רוצה להבין מה הקשר של מעמד הר סיני לפרישה מהאישה ? שבוע שעבר בפרשת חוקה כתבתי שמשה ועם ישראל במעמד הר סיני הגיעו לדרגה של האדם הראשון לפני החטא ולכן המיתה שנגזרה לאחר חטא האדם הראשון תוקנה ובעם ישראל לא היה שייך מיתה לאחר מעמד הר סיני ורק לאחר חטא העגל המיתה חזרה לעם ישראל אבל לא חזרה למשה .


כלומר במשה לא היה שייך מיתה וראה שם למה בסופו של דבר משה כן מת . אבל אם באמת נגיד שבמשה לא היה שייך מיתה אז נראה לי מובן למה משה פרש מן האישה כי נראה לי לפרש שבמי שלא שייך בו מיתה לא שייך בפרו ורבו . וכאן אני ינסה להסביר את ההבנה הזאת שנראה על פניו מאוד מחודשת .

כתוב בבראשית פרק א

(כז) וַיִּבְרָא אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם בְּצַלְמוֹ בְּצֶלֶם אֱלֹהִים בָּרָא אֹתוֹ זָכָר וּנְקֵבָה בָּרָא אֹתָם:

(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:

לכאורה פשוט שהקב"ה בירך אותם פרו ורבו לפני חטא האדם הראשון אבל מפרוש רש"י זה לא מובן כל כך אומר רש"י בראשית פרק א פסוק כז

זכר ונקבה ברא אותם - ולהלן הוא אומר (בראשית ב כא) ויקח אחת מצלעותיו וגו', מדרש אגדה שבראו שני פרצופין בבריאה ראשונה ואחר כך חלקו. ופשוטו של מקרא, כאן הודיעך שנבראו שניהם בששי ולא פירש לך כיצד ברייתן ופירש לך במקום אחר:

כלומר  כל הפסוק המובא כאן לא מפרט את תהליך הבריאה של האדם ורש"י מפנה אותנו לפסוקים בהמשך שם מפורטת מעשה בריאת האדם . אבל מהפסוק זה ניתן להבין שקודם כל ברא אותו בצלמו ולאחר מכן זכר ונקבה ברא אותו . וכך ניתן להבין מבראשית פרק ב

(יח) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים לֹא טוֹב הֱיוֹת הָאָדָם לְבַדּוֹ אֶעֱשֶׂה לּוֹ עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:

ואומר  רש"י בראשית פרק ב פסוק יח

(יח) לא טוב היות וגו' - שלא יאמרו שתי רשויות הן הקדוש ברוך הוא יחיד בעליונים ואין לו זוג, וזה יחיד בתחתונים ואין לו זוג:

כלומר לאחר שברא את האדם בצלמו אומר הקב"ה לא טוב היות האדם לבדו ומפרש רש"י שיאמרו יש שני רשויות כלומר הקב"ה יחיד בעליונים והאדם יחיד בתחתונים . כלומר אם האדם יישאר יחיד בתחתונים יגידו עליו שהוא רשות בפני עצמה כלומר על האדם הראשון שנברא בצלם הקב"ה לא חל פרו ורבו כי אם היה חל עליו פרו ורבו הוא לא היה נשאר יחידי בתחתונים ולא היה סיבה למה האדם הראשון לא יהיה לבדו כלומר בעיקר הבריאה של האדם הראשון לא חל עליו מצוות פרו ורבו ולכן משה שהגיע לדרגת האדם הראשון לפני החטא לא שייך בו פרו ורבו . ולכן מובן מאוד למה הסכים הקב"ה עם משה במעמד הר סיני וקבלת התורה שמשה יפרוש מן האישה .

וכמו כן  ניתן להוכיח את העניין מתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ה עמוד א

וא"ר יוסי: אין בן דוד בא עד שיכלו נשמות שבגוף, שנאמר: +ישעיהו נז+ [כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף] כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי! לא תימא אנו לא באנו לעולם, אלא כמי שלא באנו לעולם. למימרא, דאי לא חטאו לא הוו מייתי, והכתיב פרשת יבמות ופרשת נחלות! על תנאי. ומי כתיבי קראי על תנאי? אין, דהכי אמר רבי שמעון בן לקיש, מאי דכתיב: +בראשית א+ ויהי ערב ויהי בקר יום הששי? מלמד שהתנה הקדוש ברוך הוא עם מעשה בראשית, ואמר: אם מקבלין ישראל את התורה - מוטב, ואם לאו - אחזיר אתכם לתוהו ובוהו.

מסקנת הגמרא שאם לא היה חטא האדם הראשון הם  לא היו באים לעולם  כלומר לא שייך פרו ורבו במי שלא מת  . אומנם המסקנה האמיתית "אלא כמי שלא באנו לעולם"  ומסקנה זו צריכה בירור והבנה זה אני ילבן בלי נדר במאמר הבא . וכמו כן מובן מזוהר כרך א (בראשית) פרשת נח [דף נט עמוד ב]

א"ר חזקיה וכי היך יכלין למעבד תולדות תמן דהא אלמלא לא אתמשיך עליה יצר הרע וחטא אתקיים איהו בעלמא בלחודוי ולא יעביד תולדות,

כלומר מובן מהזוהר הקדוש שלא שייך תולדות כלומר פרו ורבו במי שלא שייך בו מיתה .

וכך מסיק השם משמואל במדבר פרשת קרח

הנה אמרו ז"ל אלמלא חטאו בעגל לא הוו מייתי, ובש"ס ע"ז (ה' א) בעי למימר דלא היו מולדי, וחד טעמא הוא עפ"י דברי הילקוט (ח"ב ר' ע"ח) אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא יש צבא למעלה יש צבא למטה של מעלה לא פרים ורבים ולא מתים של מטה פרים ורבים ומתים וכו', וע"כ כיון דלא הוו מייתי לא הוו נמי מולדי, ואף לפי מה דמסיק הש"ס שם אנו כמי שלא באנו לעולם, מ"מ השמחה של נשואין היא רק משום שאדם מעותד להיות נעדר מעוה"ז,

ויש לי שני קושיות על ההבנה הזאת

הראשונה אם לא שייך מיתה לאחר מעמד הר סיני אז  גם עם ישראל שלא היה שייך במיתה ממתן תורה עד חטא העגל לא היה שייך בו פרו ורבו אז למה אמר להם הקב"ה לפני שחטאו בעגל

דברים פרק ה פסוק כז

לֵךְ אֱמֹר לָהֶם שׁוּבוּ לָכֶם לְאָהֳלֵיכֶם:

אומר ר' חיים פלטיאל דברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוק כז

 (כז) שובו לכם לאהליכם. שהתיר להם תשמיש המטה.

וכאן ניתן להביא את תירוץ המלבי"ם דברים פרשת ואתחנן פרק ה פסוק כז

(כז - כח) לך, לכן לך אמור להם שובו לכם לאהליכם שתופסק מכם המלאכיות וההתפשטות מן החומר ותשובו להיות בני אדם, ואתה שכבר עלית למרום מופשט מן הגשם כאחד מצבא מעלה פה עמד עמדי, ותהיה השליח מאתי ללמד אותם את כל המצוה, ועשו בארץ ר"ל והם יקיימו המצות בארץ אשר אנכי נותן להם לרשתה להיות כבני אדם בארץ, יורשים אותה ועובדים עבודתם לא כצבא מרום נפרדים מן הארץ:

כלומר לפני מעמד הר סיני ניתנה האפשרות לכל עם ישראל להגיע לדרגה שלא יהיה שייך בם מיתה ופרו ורבו כמו במשה אבל רק משה זכה בזה

שמות פרק כ

(טו) וְכָל הָעָם רֹאִים אֶת הַקּוֹלֹת וְאֶת הַלַּפִּידִם וְאֵת קוֹל הַשֹּׁפָר וְאֶת הָהָר עָשֵׁן וַיַּרְא הָעָם וַיָּנֻעוּ וַיַּעַמְדוּ מֵרָחֹק:

כלומר עם ישראל לא הגיע לדרגה של משה ורק משה הצליח להגיע לדרגה שלא שייך בו מיתה כי הם הגיעו לדרגה של  ויעמדו מרחוק .

הקושיה השנייה מדוע משה פרש מהאישה כשראה את הסנה ולא ממעמד הר סיני ?

ואני רוצה לפרש שבאמת משה לא היה צריך לפרוש מן האישה רק ממעמד הר סיני ועל זה שפרש לפני כן באה הסיפור עם ציפורה ומשה ומילת בנו

שמות פרק ד

(כה) וַתִּקַּח צִפֹּרָה צֹר וַתִּכְרֹת אֶת עָרְלַת בְּנָהּ וַתַּגַּע לְרַגְלָיו וַתֹּאמֶר כִּי חֲתַן דָּמִים אַתָּה לִי:

לכאורה משה פרש מציפורה אחרי ראית הסנה ולכאורה לא שייך במשה יותר פרו ורבו . ועם הדבר נכון ציפורה נתעברה לפני שפרש ובנו לכאורה לא שייך במשה כי משה מעיד על עצמו שהוא לא שייך בפריה ורביה והיה זה כאילו בנו שנולד ממנו זה מעשה של  שפיכת זרע לבטלה ואף וחימה הם משחיטים הבאים על שפיכת זרע לבטלה כמו שאומר השל"ה שער האותיות אות הקו"ף - קדושת הזווג

שלד. אך באתי להאריך אף וחימה, על חמת קרי, עבירה הגדולה והחמורה, עון זרע לבטלה, רחמנא ליצלן.אמרו במסכת נדה ריש פרק כל היד (יג א), תניא רבי אליעזר אומר כל האוחז באמה ומשתין כאילו מביא מבול לעולם, אמרו לו לרבי אליעזר, והלא ניצוצות נתזין על רגליו ונראה ככרות שפכה, ונמצא מוציא לעז על בניו שהן ממזרים, אמר להן, מוטב שיוציא לעז על בניו שהן ממזרים, ואל יעשה עצמו רשע שעה אחת לפני המקום. ואמרינן עלה, כל כך למה, לפי שמוציא שכבת זרע לבטלה, דאמר רבי יוחנן כל המוציא שכבת זרע לבטלה חייב מיתה, שנאמר (בראשית לח, י) 'וירע בעיני ה' אשר עשה וימת גם אתו', רבי יצחק ורבי אמי אמרי כאילו שופך דמים,

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א

דרש רבי יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד: ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה, מיד: וירף ממנו.

כלומר ציפורה הבינה שמשה עדיין שייך במיתה ורק במעמד הר סיני יסכים הקדוש ברוך הוא שמשה יפרוש מן האישה אבל עד אז משה שייך בפרו ורבו ובנו שייך למשה וזה לא נחשב זרע לבטלה ולכן ציפורה היא זו שכרתה את ערלת בנה ולא משה והתברר למפרע שאכן ע"י המעשה של ציפורה שמשה וציפורה עדיין שיכים בפרו ורבו וזה משמעות חתן דמים אתה לי .