פרשת אחרי מות למה כתוב "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם" ? ובשבת כתוב " שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק"

פרשת אחרי מות למה כתוב "שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם" ? ובשבת כתוב " שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק"

 ‏י"א/ניסן/תשע"ד

כתוב בשמות פרק לא
(טו) שֵׁשֶׁת יָמִים יֵעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן קֹדֶשׁ לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה מְלָאכָה בְּיוֹם הַשַּׁבָּת מוֹת יוּמָת:

ויקרא פרק טז

(לא) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הִיא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם חֻקַּת עוֹלָם:

שמות פרק לה

(ב) שֵׁשֶׁת יָמִים תֵּעָשֶׂה מְלָאכָה וּבַיּוֹם הַשְּׁבִיעִי יִהְיֶה לָכֶם קֹדֶשׁ שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן לַיקֹוָק כָּל הָעֹשֶׂה בוֹ מְלָאכָה יוּמָת:

ויקרא פרק כג

(לב) שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן הוּא לָכֶם וְעִנִּיתֶם אֶת נַפְשֹׁתֵיכֶם בְּתִשְׁעָה לַחֹדֶשׁ בָּעֶרֶב מֵעֶרֶב עַד עֶרֶב תִּשְׁבְּתוּ שַׁבַּתְּכֶם: פ

שמות פרק טז

(טו) וַיִּרְאוּ בְנֵי יִשְׂרָאֵל וַיֹּאמְרוּ אִישׁ אֶל אָחִיו מָן הוּא כִּי לֹא יָדְעוּ מַה הוּא וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֲלֵהֶם הוּא הַלֶּחֶם אֲשֶׁר נָתַן יְקֹוָק לָכֶם לְאָכְלָה:

ויקרא פרק יא

(לט) וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

בשבת כתוב לה'  וביום הכיפורים לכם מה ההבדל בין יום הכיפורים ליום השבת . הבריאה נעשתה בשבע ימים ע"י הקב"ה ללא התערבות האדם ולכן יום השבת הוא קדש לשם . יום הכיפורים הוא ביום העשירי והקב"ה ברא את העולם בעשר מאמרות

משנה מסכת אבות פרק ה

[א] בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:

פרוש הקב"ה ברא את העולם בעשר מאמרות כדי לתת כוח לאדם להיות חלק מהבריאה כדי לקבל שכר או כדי לקבל עונש ולכן היכולת של האדם לענות את נפשו ולהתכפר ובעצם זה היכולת לשנות את הבריאה כי משמעות הכפרה היא  שינוי הבריאה לכאורה להחזיר את הבריאה אחורה למצב לפני החטא. כי לאחר כפרה זה עולם אחר שהיה לפני הכפרה .

ואומר הריקאנטי שמות פרק יז

ספר הבהיר [אות קל"ז - קל"ח] והיה כאשר ירים משה ידו וגו', מלמד שהמדה שנקראת ישראל בתוכה תורת אמת, ומאי ניהו תורת אמת, שמורה על אמתות העולמים ופעולתו במחשבה והוא מעמיד עשר מאמרות שבהן העולם עומד והוא אחד מהן, וברא באדם כנגד אותן עשר מאמרות עשר אצבעות ידים, וכשהיה משה מרים ידו ונתכוון במעט כוונת הלב באותה מדה שנקראת ישראל ובתוכה תורת אמת

עשר האצבעות זה כנגד עשר מאמרות וזה מראה  על היכולת של האדם לשנות את הבריאה ע"י מעשיו . ואי אכילה ביום הכיפורים זה  החלטה של האדם לעשות סייג בדבר שהוא שלו כי כתוב וביקרא פרק יא

לט) וְכִי יָמוּת מִן הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר הִיא לָכֶם לְאָכְלָה הַנֹּגֵעַ בְּנִבְלָתָהּ יִטְמָא עַד הָעָרֶב:

פרוש : הקב"ה נתן לאדם את הבהמה לאכילה והאדם מחליט מרצונו לא לאכול ביום הכיפורים אפילו במה שהוא שלו על פי כל דין כדי   להתכפר . כלומר הקב"ה נתן לאדם את העולם אבל האדם קיבל יכולת לשנות את העולם ע"י מצוות  שעושה במה  שהוא שלו וזה המשמעות של שבת שבתון היא לכם .

 

 

פרשת אחרי מות למה אוכלים מצה ביום הראשון ? ולמה מקריבים את מנחת העומר ביום השני ? ולמה שוחטים את הפסח ביום י"ד ? ‏י"א/ניסן/תשע"ד

פרשת אחרי מות  למה אוכלים מצה ביום הראשון ? ולמה מקריבים את מנחת העומר ביום השני ? ולמה שוחטים את הפסח ביום י"ד ?  ‏י"א/ניסן/תשע"ד

במאמרנו הקודם בפרשת מצורע  העמדתי את היסוד של בריאת העולם מחדש ב 7 ימים ארוכים שכל אחד 7 ימים ולא נספר היום הראשון של פסח  והוא כנגד  השער החמישים של טומאה וכנגד המצב של תוהו ובוהו של היום הראשון של הבריאה לפני בריאת היום הראשון . והיום החמישים של מתן תורה זה כנגד 50 שערי בינה או טהרה . היום הראשון של פסח ויום מתן תורה הם מחוץ ליכולת האנושית להגיע אליהם . היכולת האנושים היא בתחום  49 שערי טומאה וטהרה וזה גם ימי הספירה שלנו בספירת העומר .

ונשאלת השאלה למה שוחטים את הפסח ביום ה י"ד ואוכלים אותו היום ט"ו , וכמו כן למה אוכלים מצה בליל ט"ו ומקריבים את מנחת העומר ב ט"ז ?

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף מ עמוד א

על פירות הארץ וכו'. פשיטא! - אמר רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא לרבי יהודה דאמר חטה מין אילן היא; דתניא אילן שאכל ממנו אדם הראשון, רבי מאיר אומר: גפן היה, שאין לך דבר שמביא יללה על האדם אלא יין, שנאמר: +בראשית ט'+ וישת מן היין וישכר; רבי נחמיה אומר: תאנה היתה, שבדבר שנתקלקלו בו נתקנו, שנאמר +בראשית ג'+ ויתפרו עלה תאנה; רבי יהודה אומר: חטה היתה, שאין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן.

יש מחלוקת מה היה עץ הדעת ויש אומרים חיטה היה , יש אומרים גפן היה , ויש אומרים תאנה היה .

והזהר כותב שבעצם כל 7 המינים הם בעצם הסתעפות או ביטוי של עץ הדעת , בתחילה זה היה דבר אחד ולאחר מכן התפצל ל 7 מינים ואומר הזוהר חדש - תיקונים כרך ב דף עז עמוד ב

בגין דחב אדם בשבע מינין דאינון חטה ושעורה וגפן ותאנה ורמון זית שמן ודבש. ובגין דא הוו אמרי רבנן דמתני' [ברכות מ'] אילן שאכל אדה"ר חטה היה ואחרנין אמרין גפן הוה ואחרנין אמרין תאנה היתה ולא הוו חולקין במילולייהו דכלא קשוט דשבעת מינין (נטועין) [כתיבין] בארץ חטה ושעורה והיינו דתנן [ר"ה דט"ז] בעצרת על פירות האילן נידון כל עלמא. כלהו קרא לון אילן חד מסטרא חד. ומסטרא אחרא מתפרשן לז' מינין.

ויש להגיד שאכילת מצה ושתית ארבע כוסות של יין וכן אכילת חרוסת היא תיקון לחטא האדם הראשון לכל הדעות חיטה או גפן או תאנה . ואומר הערוך השולחן אורח חיים הלכות פסח סימן תעג

חרוסת צריך להיות עב זכר לטיט שנשתעבדו בו אבותינו במצרים כדכתיב בחומר ובלבנים ואח"כ צריך לרככו במשקה זכר לדם ששפכו המצרים מישראל כדכתיב [שמות א, כב] כל הבן הילוד היאורה תשליכוהו וגם היו נותנים ילדים בבנין כמבואר באגדות ויש לעשות החרוסת מפירות שישראל נמשלו בו תאנה ואגוז תמרים ורמונים.

כלומר חרוסת זה התאנה .

ואומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א

ורבי אלכסנדרי בתר דמצלי אמר הכי: רבון העולמים, גלוי וידוע לפניך שרצוננו לעשות רצונך, ומי מעכב? שאור שבעיסה ושעבוד מלכיות; יהי רצון מלפניך שתצילנו מידם, ונשוב לעשות חוקי רצונך בלבב שלם.

חמץ זה יצר הרע השאור שבעיסה , ולכן תחילת המסע למתן תורה הוא בהוצאת השאור לחלוטין וזה אכילת המצה ביום הראשון .

ויש לפרש כי היום הראשון של פסח שהוא לא בידי האדם לעשות ,צריך לתקן ע"י אכילה מה שקלקל האדם הראשון באכילה מעץ הדעת ,והתיקון הזה הוא מעשה שלא תלוי במעשה האדם או בדעה שלו והקדוש ברוך הוא נתן לנו בחסדו הגדול מצוות אלו כדי שנוכל להתחיל לספור  49 יום ולבנות את העולם מחדש כדי שנוכל להגיע ליום ה 49 ואז יכול הקדוש ברוך הוא להכניס אותנו לשער החמישים שזה מתן תורה . וזה בנית העולם מחדש עם תנאי של קבלת תורה , בנית העולם ע"י הבורא וע"י הנבראים .

שחיטת הפסח הוא ביטול של האלוקים של מצרים שזה שער החמישים של טומאה כמו שכתבתי בפרשת מצורע כי פרעה החשיב את עצמו לאלוקים וזה הטומאה הגדולה ביותר הקיימת . אכילת הפסח זה תיקון לכפירה של האדם הראשון במעשה החטא שעשה

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

ואמר רב יהודה אמר רב: אדם הראשון מין היה, שנאמר +בראשית ה' /ג'/+ ויקרא ה' אלהים אל האדם ויאמר לו איכה - אן נטה לבך.

ומה שאנחנו עושים ביום ראשון של פסח זה לבנות בסיס לתחילת הספירה לקראת מתן תורה . כלומר היום הראשון של פסח הוא הבסיס לכל ,בלעדי זה לא ניתן להגיע לספירה לקראת מתן תורה . הקדוש ברוך הוא שרואה אותנו מקימים את המצוות של יום ראשון של פסח מרומם אותנו ליום ט"ז שהוא היום הראשון לספירה . ואז בכוח הספירה שלנו אנו מגיעים ליום ה 49 ושם הקדוש ברוך הוא מכניס אותנו ליום החמישים .

 

וביום הראשון לספירה אנחנו עושים את מנחת העומר ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת ראש השנה דף טז עמוד א

דר"י לטעמיה דס"ל בפרק בן סורר ומורה דעץ הדעת שאכל אדם הראשון חטה היה שאין התינוק יודע כו' וע"ש בחדושנו והוא מבואר שאמר הכתוב מהחל חרמש גו' שהוא קציר שעורים תחל לספור שבעה שבועות שהוא יום קציר חטים שהם ב' הלחם והכונה בו כי בצאתם ממצרים שנקראו חמורים והיו ישראל גם כן בלא מצות לא היו ראוים רק למאכל בהמה שהן שעורים כמ"ש צא ובשר לחמורים עד ספירת ז' שבועות ע"ש וכמטמונים תחפשנה שהוכנו אז לדעה שמביא מאכל חטים שאז קבלו התורה וע"כ מביא ב' הלחם מחטים שמביא הדעת כדאמרי' בפ' בן סורר וע"כ אמרו בפ' מי שמת (ב"ב קמ"ז.) י"ט של עצרת ברור זרעו חטין כמפורש שם וע"כ אמר מהחל חרמש בקמה שהוא קציר שעורים מאכל בהמה תספור נ' יום עד הבאת ב' הלחם שבאה מן החטין לקבל דעה וחכמת התורה:

תחילת ההשתדלות שלנו מתחיל ביום הט"ז במנחת העומר שזה מאכל בהמה והמאמץ שלנו מביא אותנו ליום החמישים שזה שתי הלחם שזה מאכל אדם . וזה בנית העולם מחדש ותיקונו ע"י שילוב של השתדלות האדם וקבלת התורה ע"י הקב"ה שבחסדו הרים אותנו החמישים שערי טומאה לחמישים שערי בינה . והמסע הזה מתחיל ביום י"ד ומסתיים בעצרת ביום מתן תורה .

יהיה רצון שנקבל את התורה בשלמות ונראה בקרוב את משיח צדקנו 

 

 

 

פרשת מצורע למה ליד האזן או הראש כתוב המטהר ולא ליד ביד או הרגל ? ‏ד'/ניסן/תשע"ד

בס"ד

פרשת מצורע למה ליד האזן או הראש כתוב המטהר ולא ליד ביד או הרגל ? ‏ד'/ניסן/תשע"ד

כתוב בפרשה אזן המטהר רק ליד האזן והראש ולא ליד אבר אחר למה ?

ויקרא פרק יד

(יד) וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:

ויקרא פרק יד

(יז) וּמִיֶּתֶר הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ יִתֵּן הַכֹּהֵן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל דַּם הָאָשָׁם:

ויקרא פרק יד

(כה) וְשָׁחַט אֶת כֶּבֶשׂ הָאָשָׁם וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדַּם הָאָשָׁם וְנָתַן עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית:

ויקרא פרק יד

(כח) וְנָתַן הַכֹּהֵן מִן הַשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּפּוֹ עַל תְּנוּךְ אֹזֶן הַמִּטַּהֵר הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן יָדוֹ הַיְמָנִית וְעַל בֹּהֶן רַגְלוֹ הַיְמָנִית עַל מְקוֹם דַּם הָאָשָׁם:

ויקרא פרק יד

(יח) וְהַנּוֹתָר בַּשֶּׁמֶן אֲשֶׁר עַל כַּף הַכֹּהֵן יִתֵּן עַל רֹאשׁ הַמִּטַּהֵר וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן לִפְנֵי יְקֹוָק:

 

ילקוט שמעוני תורה פרשת תולדות רמז קטו

אמר רבי לוי ששה דברים משמשין את האדם שלשה ברשותו ושלשה אינן ברשותו, העין והחוטם והאוזן אינן ברשותו מה דלא בעי שמע מה דלא בעי מורח מה דלא בעי חמי, הפה והיד והרגל ברשותו אי בעי הוא לעי באורייתא אי בעי מפליג מצות אי בעי אמר לישן ביש אי בעי מחרף ומגדף והיד אי בעי גניב אי בעי קטיל והרגל אי בעי אזיל לבתי כנסיות ומדרשות ואי בעי אזיל לבתי טרטיאות ולבתי קרקסיאות ובשעה שאדם זוכה הקדוש ברוך הוא עושה אותן שהן ברשותו שלא ברשותו,

פרוש:  בראש של האדם שלשה איברים שהם לכאורה לא ברשותו עין ,חותם ,אוזן . פה של האדם ברשותו כלומר רב האברים בראש האדם אינם ברשותו ויכול להגיד אני לא אשם הייתי אנוס  . שאר האיברים נמצאים ברשותו . ולכן שבא אדם להיטהר מדברים שעשה בפה (לשון הרע ) או ביד או ברגל כלומר היה אחראי על מעשיו הקדוש ברוך הוא מיטהר אותו אגב אותם איברים שלא נמצאים ברשותו כלומר הקב"ה דן אותו לקו זכות שאותם מעשים שעשה מרצונו קשורים לאותם איברים שהם לא ברשותו.  ולכן מתחיל הכהן להזות על האיבר שהוא לכאורה לא ברשותו ואז הוא ממשיך לאותם איברים שהם ברשותו וזה היד והרגל . והדם שניתן גם על האזן שהיא לא ברשותו זה מידת החסד של הקב"ה כלפי האדם . 

ושנזכה שהקדוש ברוך הוא יתן לנו לב טהור ויטהר אותנו גם מאותם דברים שאנחנו אשמים וגם מאותם דברים שאין לנו את השליטה  בהם .

פרשת מצורע הקשר בין יציאת מצרים ובריאה מחדש של העולם שסיומו בקבלת תורה ולמה לא סופרים ביום הראשון של פסח ולא ביום החמישים ? ‏ד'/ניסן/תשע"ד

בס"ד

פרשת  מצורע  הקשר בין יציאת מצרים ובריאה מחדש של העולם שסיומו בקבלת תורה ולמה  לא סופרים ביום הראשון של פסח ולא ביום החמישים ?  ‏ד'/ניסן/תשע"ד

 

בפרשת שמיני ביארנו שיציאת מיצרים זה מצד אחד גלגול העולם למצב של תוהו כמו שהיה בתחילת הבריאה ובאותו זמן בריאת העולם מחדש עם תנאי של קבלת התורה על ידי עם ישראל . כלומר אם יש תורה בעולם העולם יתקיים ואם אין תורה העולם לא יתקיים וזה נאמר

בבבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

דכתיב: +שמות יט+ ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם.

בריאת העולם מחדש ע"י הקדוש ברוך הוא היא לא אותה בריאה כמו שהיה בבריאת העולם בבראשית . בבראשית זה לקח 7 ימים וכאן הבריאה של העולם מחדש היא ב 51  יום . בו נעשה חישוב

יום ראשון של פסח =1  49 ימים לספירת העומר = 50  יום מתן תורה = 1 סה"כ 51 יום

ובו נבין למה זה לקח 51 יום

בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

רב ושמואל דאמרי תרוייהו: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולם נתנו למשה חסר אחת, שנאמר: +תהלים ח+ ותחסרהו מעט מאלהים

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כא - י' הדברות פ' קמייתא

אמר ר' ינאי תורה שנתן הקדוש ברוך הוא למשה ניתנה לו ארבעים ותשע פנים טהור וארבעים ותשע פנים טמא

כלומר התורה ניתנה למשה עם ארבעים ותשע פנים של טומאה וארבעים ותשע פנים (דרגות ) של טהרה וזה ניתן בארבעים ותשע ימי ספירת העומר .

היום החמישים זה מתן תורה זה סוף בריאת העולם מחדש אבל דרגה זו לא ניתנה למשה כמו שאומר התלמוד הבבלי .

ארבעים ותשע דרגות או סולמות או פנים ניתן לנו לעבוד בו לקבל את התורה ולכן אנחנו סופרים ארבעים ותשע ימים בספירת העומר ספירה לכל יום אבל ביום מתן תורה אנחנו לא סופרים את היום החמישים כי זה לא ניתן למשה וקל וחומר לנו .

ומצד שני יש יום נוסף שאנחנו לא סופרים וזה היום הראשון של פסח שהוא מחוץ לספירה .

ויש כאן סימטריה יום ראשון מחוץ לספירה 49 יום ספירה ויום חמישים (מתן תורה ) מחוץ לספירה .

כלומר יום ראשון ואחרון מחוץ לספירה ובאמצע 49 ימי ספירה .

מובן היום החמישים שזה יום מתן תורה זה השלמות הגדולה ביותר וזה לא ניתן למשה . 49 ימים של ספירה זה 49 פנים של טומאה וטהרה וזה בידי אדם לעשותו יום החמישים זה רק בידי הקב"ה להכניס את האדם אבל זה לא  קנין של האדם ולא בתחום השתדלותו  .

ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - ליקוטי מאמרים עמוד לז

כי ארבעים ותשע שערים הוא בלב האדם מצידו ויוכל להגיע בהשתדלותו, אבל בירור השורש ונקיון עטיו של נחש דאדם הראשון זהו למעלה מראש האדם רק על ידי ה' יתברך שמסייעו לזה להיות כאלקים ממש, והתורה היא המאירה לאדם ומדריכתו לברר לבבו בכל החמישים שערי בינה:

ואני רוצה לחדש שהבריאה של העולם מחדש נבראה ב 49 יום  כי בריאה של העולם שהתורה היא  חלק מהבריאה שלו נעשית בשבע ימים ארוכים שכל  יום הוא  7 ימים סה"כ 7 כפול 7 = 49 יום

ואומר התהלים פרק יב

 (ז) אִמֲרוֹת יְקֹוָק אֲמָרוֹת טְהֹרוֹת כֶּסֶף צָרוּף בַּעֲלִיל לָאָרֶץ מְזֻקָּק שִׁבְעָתָיִם:

פסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יד - פרה

מהו כסף צרוף, אלא כשם שהכסף צרוף נכנס לכור ומצרף ומסתונן עד שהוא עומד ביופיו כך היא התורה מסתוננת ומזוקקת ארבעים ותשע פנים.

בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה ג

תני אורה שנבראת בששת ימי בראשית להאיר ביום אינה יכולה שהיא מכהה גלגל חמה ובלילה אינה יכולה שלא נבראת להאיר בלילה אלא ביום, ואיכן היא, גנוזה לצדיקים לעתיד לבוא שנ' והיה אור הלבנה כאור החמה ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים.

הבריאה שהייתה בבראשית הייתה עם צמצום האור הגנוז (תורה ) ועכשיו שיש בריאה חדשה שהתורה היא חלק ממנה ואור הלבנה שצומצם ואור החמה צומצם ויש בריאה שהיא שבעתיים מהבריאה הקודמת ולכן יום של בריאה חדשה = 7 ימים  . וב 7 ימי בריאה חדש  יש 7 כפול 7  ימים סה"כ 49 יום .

מובן עכשיו יום החמישים למה אין סופרים בו וצריך להבין את היום הראשון למה הוא מחוץ לספירה של האדם ומה משמעות היום הראשון ?

וצריך להגיד שהיום הראשון הוא בעצם היום שהוא כנגד שער החמישים של הטומאה . כמו שיש שער חמישים של בינה  שזה יום מתן תורה שער שלא נמסר למשה וקל וחומר לא לנו, ורק הקדוש ברוך הוא יכול להכניס את האדם לשער חמישים של בינה ,כך יש שער חמישים של טומאה ששם זה האבדון המוחלט . ולכן נאמר באור החיים שמות פרק ג

ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין וגו' כי אם היו מתעכבים שם עוד היו נכנסים בנ' שערי טומאה ולא היתה תקומה לזה  .

ולמה השער החמישים לטומאה לא ניתן להינצל ממנו כי אין כנגדו שום שער של טהרה ואם אין כנגדו שער של טהרה או בינה לא ניתן לצאת ממנו . ושער החמישים זה שער של הכחשת הקב"ה לחלוטין כמו שהיה פרעה שאמר שהוא ברא את עצמו כלומר הוא האלוקים .

ויש להבין מה המצוות של היום הראשון ואיך הוא קשור לשער החמישים של הטומאה וזה אכילת מצה , אכילת קרבן הפסח , ארבע כוסות , מנחת העומר אבל זה כבר במאמר אחר .

שיהיה לנו שבת שלום והכנה לקראת בריאת העולם מחדש ובסופו קבלת התורה

פרשת תזריע האם שיך מצות נידה בבת נח ? ומי קיים מצות נידה לפני מתן תורה ? והם גויה יכולה בזמננו אלו לקיים מצות נידה כמו שרה אימנו ‏כ"ו/אדר ב/תשע"ד

בס"ד

פרשת תזריע  האם שיך מצות נידה בבת נח ?  ומי קיים מצות נידה לפני מתן תורה ? והם גויה יכולה בזמננו אלו לקיים מצות נידה כמו שרה אימנו ‏כ"ו/אדר ב/תשע"ד

 

אומר הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד

הלכה ד

העכו"ם אין חייבין עליהם משום נדה ולא משום זבה ולא משום יולדת, וחכמים גזרו על כל העכו"ם הזכרים והנקבות שיהו כזבים תמיד בין ראו בין לא ראו לענין טומאה וטהרה

יוצא שמצות נידה לא שייך בבת נח אבל יש לנו קושיה עצומה כותב רבינו חננאל במסכת ראש השנה דף יא עמוד א  על שרה אימנו :

דקיי"ל ביום שבישרה המלאך אותה שעה פרסה נדה וישבה ז' ימים בנדתה וילדה בפסח נמצאת שילדה לז' חדשים פחות*) ימים.

פרוש שרה אימנו שהיא בת נח שמרה על מצות נידה וזה לפני מתן תורה שבו קבלנו את תרי"ג מצוות ומצות נידה בתוכם .

אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף לא עמוד ב

אמרה חנה לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם, שלשה בדקי מיתה בראת באשה, ואמרי לה: שלשה דבקי מיתה, ואלו הן: נדה וחלה והדלקת הנר,

הקדוש ברוך הוא נתן 3 מצוות לאישה כנגד שלוש מיתות שגרמה לאדם הראשון ושלושה מצוות אלו צריכות לתקן את הקלקול שנגרם ע"י חוה .

אבל כיצד בת נח והיא שרה אימנו  שלא שייך בא טהרה כמו שכותב הרמב"ם יכולה לקיים מצוות נידה ?

צריך לבדוק מה מיוחד בשרה אימנו

אומר התלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף לב עמוד ב

וה' פקד את שרה, פקדון דיחיד הוא! - כיון דאתו רבים מינה - כרבים דמיא.

מה היתה המשמעות של פקידה זו ?

הקדוש ברוך הוא לאחר שאברהם עמד במספר ניסיונות ראה לנכון להוסיף ה לאברם בבראשית פרק יז

(ה) וְלֹא יִקָּרֵא עוֹד אֶת שִׁמְךָ אַבְרָם וְהָיָה שִׁמְךָ אַבְרָהָם כִּי אַב הֲמוֹן גּוֹיִם נְתַתִּיךָ:

ואותו הדבר לשרה בבראשית פרק יז

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֶל אַבְרָהָם שָׂרַי אִשְׁתְּךָ לֹא תִקְרָא אֶת שְׁמָהּ שָׂרָי כִּי שָׂרָה שְׁמָהּ:

ומיד לאחר השינוי באברהם ושרה בבראשית פרק יז

וּבֵרַכְתִּי אֹתָהּ וְגַם נָתַתִּי מִמֶּנָּה לְךָ בֵּן וּבֵרַכְתִּיהָ וְהָיְתָה לְגוֹיִם מַלְכֵי עַמִּים מִמֶּנָּה יִהְיוּ:

ואומר האלשיך בראשית פרק כג

וכן חוה הטיל בה נחש זוהמא (שבת קמו א) ושרה נלקחה שני פעמים ונשמרה לבל יוטל בה זוהמא. ובזה מצאנו ראינו טעם אל הביא הוא יתברך את שרה בנסיון ההוא כי צרה גדולה היתה לה, אך הוא לתקן קלקולי חוה. (הכוונה לשרה שהייתה אצל פרעה ואצל אבימלך )

פרוש גם אברהם וגם שרה הועמדו בניסיון ולאחר שעמדו בניסיון הוסיף להם הקדוש ברוך הוא לשניהם ה כלומר רומם אותם לדרגה גבוהה יותר מאשר היו לפני כן ורק אז הבטיח להם את הולדת יצחק כלומר המשך הדור ככתוב בבראשית פרק יז

(יט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים אֲבָל שָׂרָה אִשְׁתְּךָ יֹלֶדֶת לְךָ בֵּן וְקָרָאתָ אֶת שְׁמוֹ יִצְחָק וַהֲקִמֹתִי אֶת בְּרִיתִי אִתּוֹ לִבְרִית עוֹלָם לְזַרְעוֹ אַחֲרָיו:

ויש לפרש  ששרה אימנו  הצליחה לעמוד בניסיון ולקיים את שלושת המצות שהם תיקון לקלקול  של חוה

מצוות נר ,מצוות חלה , מצוות נידה וקיום אותם מצוות נתן לה להיות שרה ולא שרי . וכמו שאברהם במעשיו גרם שהוא אברהם ולא אברם .

מצוות נידה ראינו לעיל , מצות נר ומצות חלה מאין ?  כתוב בבראשית רבה (וילנא) פרשת חיי שרה פרשה ס :

טז ויביאה יצחק האהלה שרה אמו כל ימים שהיתה שרה קיימת היה ענן קשור על פתח אהלה, כיון שמתה פסק אותו ענן, וכיון שבאת רבקה חזר אותו ענן, כל ימים שהיתה שרה קיימת היו דלתות פתוחות לרוחה, וכיון שמתה שרה פסקה אותה הרוחה, וכיון שבאת רבקה חזרה אותה הרוחה, וכל ימים שהיתה שרה קיימת היה ברכה משולחת בעיסה וכיון שמתה שרה פסקה אותה הברכה, כיון שבאת רבקה חזרה, כל ימים שהיתה שרה קיימת היה נר דולק מלילי שבת ועד לילי שבת וכיון שמתה פסק אותו הנר, וכיון שבאת רבקה חזר, וכיון שראה אותה שהיא עושה כמעשה אמו קוצה חלתה בטהרה וקוצה עיסתה בטהרה, מיד ויביאה יצחק האהלה, אמר רבי יודן למדתך תורה שאם יהיה לאדם בנים גדולים יהיה משיאן מתחלה, ואח"כ הוא נושא לו אשה ממי אתה למד מאברהם, בתחלה ויביאה יצחק האהלה שרה אמו ואח"כ ויוסף אברהם ויקח אשה.  

 

ויש לומר שאכן בת נח יכולה לקיים מצוות נידה אבל בתנאי שתגיע לדרגה של שרה , תעמוד בניסיון יחוד כלומר עריות, תקיים מצוות נר,תקיים מצוות חלה ואז תוכל להגיע לדרגה שניתן להוסיף ה לשמה .

אבל כל זה נכון היה לפני מתן תורה כלומר בעבודה עצמית ניתן היה  להגיע לדרגה של תיקון מעשה חוה אבל לאחר מתן תורה האפשרות היחידה היא להתגייר ולהיות יהודי

ולכן הרמב"ם פסק שגויה לא שייך בה נידה כי הנידון לאחר מתן תורה אבל לפני מתן תורה אנו רואים את שרה כדוגמה לבת נח שמקיימת מצות נדה .

ואומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'. ופליגא דרבי אבא בר כהנא, דאמר רבי אבא בר כהנא: עד שלשה דורות לא פסקה זוהמא מאבותינו; אברהם הוליד את ישמעאל, יצחק הוליד את עשו, יעקב הוליד שנים עשר שבטים שלא היה בהן שום דופי.

פרוש :הדעה הראשונה אומרת שזוהמה שהטיל הנחש יכול להיות מתוקן רק ע"י מתן תורה . גרים שיגיעו לעתיד המזל שלהם היה במעמד הר סיני ולכן גם להם יש תקנה , אבל לפני מעמד הר סיני לא היה תקנה לביטול הזוהמה גם לא מהאבות . הדעה השניה אומרת שאכן היה ניתן לפני מעמד הר סיני להטהר מהזוהמה ע"י מעשי האבות אבל רק לאחר 3 דורות זה יטהר לגמרי . ולדעה הראשונה אומנם היה תיקון במעשה האבות אבל לא טיהור מוחלט של זוהמת הנחש . ולגבי שניהם אין חולק שלא ניתן להיטהר מהזוהמה ע"י מעשים כבן נח אלה רק כשבן נח שהתגייר כי המזל שלו היה במעמד הר סיני.

והוכחה נוספת לכך אומר הילקוט שמעוני ישעיהו רמז תנב

א"ל רבש"ע תנה לנו מראש ונעשנה, א"ל שוטים שבעולם מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת מי שלא טרח בערב שבת מה יאכל בשבת, ואעפ"כ מצוה קלה יש לי וסוכה שמה לכו ועשו אותה, ומי מצית אמרת הכי והא אמר ר' יהושע בן לוי מאי דכתיב אשר אנכי מצוך היום לעשותם היום לעשותם ולמחר ליטול שכרן, אלא שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ואמאי קרי לה מצוה קלה משום דלית בה חסרון כיס, מיד כל אחד ואחד הולך ועושה סוכה בראש גגו והקב"ה מקדיר עליהם את החמה כבתקופת תמוז, מיד כל אחד ואחד מבעט בסוכתו.

פרוש : מי שגוי שהמזל שלו לא היה במעמד הר סיני לא יכול להיות שייך בקיום המצות שאפילו מצוה קלה כמו סוכה לא יכול לקיים, רק מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני יגיע הרגע שיתגייר ויהיה יהודי ויקיים את המצוות וזה מה שהקדוש ברוך הוא הוכיח לאומות העולם שהגיע זמן השכר להתקבל על ידי מי שקיים את המצוות .

 

 

 

 

פרשת תזריע "וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא" מה הקשר של טומאת נידה לפרו ורבו ולמה רחם נקרא "קבר" ‏כ"ג/אדר ב/תשע"ד

בס"ד פרשת תזריע  "וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה תטמא" מה הקשר של טומאת נידה לפרו ורבו ולמה רחם נקרא "קבר"  ‏כ"ג/אדר ב/תשע"ד

ויקרא פרק יב

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:

ואומר רש"י במקום ויקרא פרק יב פסוק ב

כימי נדת דותה תטמא - כסדר כל טומאה האמורה בנדה מטמאה בטומאת לידה, ואפילו נפתח הקבר בלא דם:

רשי כותב על רחם האשה כקבר הרי הרחם הוא זה שמאפשר את מצות פרו ורבו ממנו נבראים החיים אז מדוע הוא מתואר בתור קבר ? ולא רק זאת האשה נטמאת 7 ימים כמו שאדם נוגע במת נטמא 7 ימים אז מהיכן הקשר בין מות לחיים ?

אומר התלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת שבת פרק ב דף ה טור ב /ה"ו

אדם הראשון דמו של עולם דכתיב ואיד יעלה מן הארץ וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות נדה לאשה ובחלה אדם הראשון חלה טהורה לעולם היה דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ותייא כיי דמר רבי יוסי בר קצרתה כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות חלה לאשה ובהדלקת הנר אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר נר אלהים נשמת אדם וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות הנר לאשה תני ר' יוסי אומ' שלשה דיבקי מיתה הן ושלשתן נמסרו לאשה ואילו הן מצות נידה ומצות חלה ומצות הדלקה.

פרוש : חוה גרמה למות של האדם הראשון במה ששידלה אותו לאכול מעץ הדעת והיות והאדם הראשון היה דמו של עולם , חלותו של עולם , נרו של עולם והיות ופגמה בשלושתם ולכאורה גרמה למות של אותם תכונות . לפני החטא לא היה גבול לאותם שלשת תכונות ועכשיו לאחר החטא יש להם סוף יש להם גבול וזה מהות המות ולכאורה כנגד 7 ימי בריאה יש 7 ימי תיקון לקלקול ואולי זה מהות הטומאה והטהרה של טמא מת. ויש להגיד שהקדוש ברוך נתן לה את שלושת המצות כדי לתקן את הקלקול להביא אותם לידי תיקון וע"י התיקון יוחזר המצב לנקודה לפני החטא .

אבל עדיין לא מובן למה הרחם של האשה נקראת קבר ?

אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא.  ואומר הבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 39

מפני מה מסרו מצות נדה לאשה ולא לאדם, היא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה.

ונכון להגיד שבגלל שהנחש בא על חוה והטיל בה זוהמה באותו המקום וזוהמה זו גרמה למעשיה שגרמו למות אדם הראשון קורא רשי לרחם האישה קבר שאותו זוהמה גרמה למות . ולכן טומאת מת זה 7 ימים וטומאת נידה 7 ימים .

וטומאת נידה זה תיקון למעשה של חוה כי לעתיד לבא טומאת נידה הקדוש ברוך הוא יתיר אותה . מדרש ואומר התהלים (בובר) מזמור קמו

אין אסור גדול מן הנדה, שהאשה רואה דם ואסרה הקדוש ברוך הוא לבעלה, ולעתיד לבוא הוא מתירה, וגם את הנביאים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג ב), ואין טומאה אלא נדה, שנאמר ואל אשה בנדת טומאתה (ויקרא יח יט).

ואם כך הוטל על חוה מצות נידה אבל יש כאן קושיה עצומה הרי פוסק הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד

העכו"ם אין חייבין עליהם משום נדה ולא משום זבה ולא משום יולדת, וחכמים גזרו על כל העכו"ם הזכרים והנקבות שיהו כזבים תמיד בין ראו בין לא ראו לענין טומאה וטהרה.

מצות נידה זה מצוה שניתנה במעמד הר סיני לכל עם ישראל ומצוה זו שיכת רק בישראל אבל לכאורה קשה למה לא תהיה המצוה גם בבני נח הרי חוה לאחר החטא נחשבת כבני נח ?

ויש לתרץ שלא שייך טומאה במקום שאין טהרה ורק לאחר שניתנה התורה לעם ישראל ובמעמד הר סיני

פסקה זוהמתן של ישראל ולא זוהמתן של עובדי כוכבים שכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן.

רק עם ישראל לאחר מתן תורה שפסקה הזוהמה של נחש יכלו להגיע לטהרה ולכן שייך בו טומאה . ולכן התיקון של מעשה חוה הוא ע"י הטהרות מהטומאה שנגרם ע"י הנחש דרך חוה . וזה שייך רק מי שקיבל את התורה שקבלת התורה גרמה ליכולת להגיע לטיהור הטומאה .

ומתוך הבנה זו  יש לתרץ למה אין מצות פרו ורבו בבני נח . פעמיים בירך הקדוש ברוך הוא את בני נח בפרו ורבו  פעם ראשונה את אדם וחוה ופעם שניה את נח לאחר המבול אבל בשני המקרים היה קלקול .באדם הראשון שאכל מעץ הדעת ובני נח שלא קבלו את שבעת מצות בני נח ולכן נשארו בני נח עם הזוהמה של נחש .ויש להגיד שפרו ורבו במי שיש בו זוהמה זה לא בנין העולם ולכן אין בו מצות  פרו ורבו . וכך ראינו במדרש תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן לט

[לט] ד"א וירא ה'. מה כתיב למעלה מן הענין, ויהי נח בן חמש מאות שנה (בראשית ה לב), בא וראה כל הרשעים שלפני נח היו מולידים בן שבעים, ובן שמונים שנה, ובן מאה, ונח בן חמש מאות שנה הוליד, ולמה כן, נסתכל נח בבני אדם שהן עתידין עומדין ומכעיסין להקב"ה, ואמר למה לי להזקק לפריה ורביה, לכך לא הוליד עד חמש מאה שנה, ואחר כן אמר וכי ימות אותו האיש בלא בנים, והקב"ה צוה לאדם על (ידי) פריה ורביה, שנאמר ויברך אותם אלהים [ויאמר להם אלהים פרו ורבו] (בראשית א כח), ואני מת בלא בנים, מה עשה נח, נזקק לפריה ורביה לאחר חמש מאות שנה, שנאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה [ויולד נח את שם את חם ואת יפת] (שם /בראשית/ ה לב).

ויש להגיד שנח הבין שאין מצות פרו ורבו שייך במי שהוא מזוהם בזוהמה של נחש כי זה לא בנין העולם , רק לאחר שראה שאם לא יוליד יחרב העולם כי לא יהיו מי שימשיך אותו הוא הוליד בנים כי אז זה חורבן העולם אבל במצב שאין צורך ויש מספיק אנשים אין מצות פרו ורבו במי שיש בו זוהמה של נחש.

ואכן עם ישראל שפסקה הזוהמה ממנו במתן תורה  ויכל להטהר שייך בו פרו ורבו וכן מצות נידה שהיא תיקון למעשה חוה .

ורחם שיש  בה זוהמה של נחש וטומאה שלא ניתן להטהר ממנה נחשב לקבר. ואולי ניתן להגיד שהמילה ביום השמיני והסרת הערלה זה הסמל של סילוק הזוהמה של נחש וזה שייך רק ביהודי שרק יהודי שייך ליום השמיני  . ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא פרשת צו .

שעל זה נצרך עיקר התיקון על פגם הברית שגרם עטיו של נחש להיות אדם הראשון מושך בערלתו (סנהדרין ל"ח ב) ועל ידי זה נסתעף בכל התולדות שלו שנולדים במכסה ערלה הנצרכים לתיקון.

 

 

 

בס"ד פרשת שמיני "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים" מה החשיבות של יציאת מצרים ? האם יציאת מצרים זה בריאה חדשה של העולם ? ‏י"ט/אדר ב/תשע"ד

בס"ד  פרשת שמיני "כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים"  מה החשיבות של יציאת מצרים ?

האם יציאת מצרים זה בריאה חדשה של העולם ?  ‏י"ט/אדר ב/תשע"ד

ספרא שמיני פרשה י

כי אני ה' אלהיכם והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני ה', כשם שאני קדוש כך אתם קדושים, כשם שאני פרוש כך אתם היו פרושים. (ד) ולא תטמאו את נפשותיכם בכל השרץ הרומש על הארץ אף על פי שאין פרה ורבה, כי אני ה' המעלה אתכם מארץ מצרים על כן העליתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו עליכם עול מצות שכל המודה בעול מצות מודה ביציאת מצרים, וכל הכופר בעול מצות כופר ביציאת מצרים.

בספרה יש טיעון שהאמונה ביציאת מצרים לכאורה יותר יסודית מהאמונה בקדוש ברוך הוא כי הסדר הוא קבלת עול מצות גורם לאמונה ביציאת מצרים ולכאורה זה יותר יסודי מהאמונה בקבלת התורה במעמד הר סיני  .

וכמו כן אנו רואים את יציאת מצרים כדבר יסודי ביותר בתורה וגם במצות

שמות פרק כ

(ב - ג) אָנֹכִי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲשֶׁר הוֹצֵאתִיךָ מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבֵּית עֲבָדִים לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָי:

ויקרא פרק יא

(מה) כִּי אֲנִי יְקֹוָק הַמַּעֲלֶה אֶתְכֶם מֵאֶרֶץ מִצְרַיִם לִהְיֹת לָכֶם לֵאלֹהִים וִהְיִיתֶם קְדֹשִׁים כִּי קָדוֹשׁ אָנִי:

וכמו כן

ביאור הגר"א יורה דעה סימן קס

[ג] וכאלו כו'. ת"כ פ' בהר אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים שתקבלו עליכם מצות רבית שכל המודה במצות רבית מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות רבית כופר ביציאת מצרים:

ובשו"ת בית הלוי דרושים דרוש יב :

יש לו לאדם ליתן אל לבו כמה להזהר מאכילת דברים האסורים ובפרט בימי הקיץ מנמלים שכל האוכל אותו לא יטול שכרו לע"ל וגודל העונש עלי' יותר מכל העבירות אחרי שאין בו שום תאוה אם לא האזהרה ונמצא הוא כמעט קרוב להכעיס עד שאמרו בתו"כ סוף פ' שמיני חמורה שרצים שכל הכופר במצות שרצים כופר ביציאת מצרים:

ובספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רח :

והצווי שנצטוינו להפליג בצמצום השיעור המוסכם עליו מכל מין מהם יקרא מצות מדות. ולשון ספרא (ספ"ח) על תנאי כך הוצאתי אתכם מארץ מצרים על תנאי שתקבלו עליכם מצות מדות שכל המודה במצות מדות מודה ביציאת מצרים וכל הכופר במצות מדות כופר ביציאת מצרים.

וצריך בירור מה יש ביציאת מצרים ומה החשיבות של יציאת מצרים ?

משנה מסכת אבות פרק ה

[א] בעשרה מאמרות נברא העולם ומה תלמוד לומר והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא להפרע מן הרשעים שמאבדין את העולם שנברא בעשרה מאמרות וליתן שכר טוב לצדיקים שמקיימין את העולם שנברא בעשרה מאמרות:

פרוש  המשנה : הקדוש ברוך הוא ברא את העולם בעשרה מאמרות כדי שיוכל לתת עונש לרשעים כלומר לגלגל את העולם חזרה למצב הראשוני של בריאת העולם וכמו כן לגלגל למעלה את העולם למצב של גן עדן וזה לתת שכר לצדיקים . כלומר מעשה הבריאה הוא לא מצב סטטי אלה מצב שמשתנה לפי מעשי האדם . במבול הקדוש ברוך הוא גלגל את העולם חזרה למצב של תוהו ובהו

אומר צרור המור בראשית פרק ב

בענין שבזה כפרו בבריאת העולם וכחשו בה' ויאמרו לא הוא. ולכן רצה השם להשחית הארץ בענין שידעו כי יוצר הכל הוא. והוא בראה והוא יכול להפכה תהו ובהו. וזהו וירא ה' כי רבה רעת האדם בארץ שנסתכל ה' בחטאם ורעתם שהיתה בארץ והיו מכחישים בבריאתה וחושבין על ה' תועה וזהו וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום. ולכן אמר ותשחת הארץ וכן והנה נשחתה. וכן והנני משחיתם את הארץ שהיא גרמה להם לחטוא כמאמרם ז"ל ואבדתם מהרה מעל הארץ הטובה כי טובתם גרמה לכם לחטוא כאומרו וישמן ישורון ויבעט. ולכן רצה השם להביא מבול ממים לחזור העולם תהו ובהו כמו שהיה מתחילה שהיה העולם מכוסה ממים עד שאמר יקוו המים.

פרוש :  הקדוש ברוך הוא גלגל חזרה את העולם למצב הראשוני שלו למצב של תוהו ובהו .  וכן כתוב

מפורש שהקדוש ברוך הוא התאבל על מות  העולם שבעה ימים .

ואומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מועד קטן פרק ג הלכה ה

ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירה שמע לה מן הדא [ויקרא ח לה] ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת משכן ה' כשם ששימר הקדוש ברוך הוא על עולמו שבעה כך אתם שמרו על אחיכם שבעה.

פרוש :הקדוש ברוך הוא ישב שבעה על העולם ולכן ציוה משה להתאבל על נדב ואביהו שבעה ימים .

כלומר היה בריאה מחדש של העולם לאחר המבול . אבל כמו שהיה קלקול של האדם הראשון מיד אחרי הבריאה היה קלקול של דור הפלגה מיד אחרי בריאת העולם מחדש , ובני נוח לא קבלו את שבע מצוות בני נוח והעולם חזר לקלקולו .כתוב בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו, שנא': +ישעיהו מג+ וראשונות ישמיענו, שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם! ומנלן דלא קיימום? דתני רב יוסף: +חבקוק ג+ עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מאי ראה? ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן.

כלומר יש להגיד שגם הבריאה החדשה של העולם לא הועיל ושהקדוש ברוך הוא מחליט לברא את העולם מחדש אבל בורא אותו מחדש עם תנאי של קבלת התורה

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב מאי בעי בשעיר ומאי בעי בפארן? א"ר יוחנן: מלמד שהחזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה, עד שבא אצל ישראל וקבלוה!  תלמוד ובבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

דכתיב: +שמות יט+ ויתיצבו בתחתית ההר, ואמר רב דימי בר חמא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא הר כגיגית על ישראל, ואמר להם: אם אתם מקבלין את התורה - מוטב, ואם לאו - שם תהא קבורתכם!

ואומר צרור המור שמות פרשת בא

עד שלזה אנו אומרים אלו עשר מכות הביא הקדוש ברוך הוא על המצריים. וכן הן שקולות כנגד עשרה מאמרות שנברא בהם העולם. וכן על אלו עשר מכות נתקיים העולם ונתחדש כמבראשית.

ואמר שם משמואל ויקרא פסח

והנה ידוע במדרשים שעשר מכות למצרים הי' להם ביטול עשרה מאמרות שבהם נברא העולם, היינו רוחניות המאמרים, ולעומתם נפתח לישראל רוחניות העשרה מאמרות, והי' נחשב להם כבריאה חדשה כמו בריאת העולם,

כלומר החידוש של יציאת מצרים שזה בריאה חדשה של העולם . לאחר הבריאה במעשה בראשית והחרבת העולם במבול ובריתו מחדש ולאחר שלא קבלו בני נח את המצוות בורא הקדוש ברוך הוא את העולם מחדש אבל הבריאה הזאת נעשית עם התנית קבלת התורה על ידי עם ישראל .

ובריאה מחדש של העולם נעשית ע"י עשר המכות שמגלגל את העולם חזרה למצב של בראשית

בראשית פרק א

וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ וְחֹשֶׁךְ עַל פְּנֵי תְהוֹם וְרוּחַ אֱלֹהִים מְרַחֶפֶת עַל פְּנֵי הַמָּיִם:

ולכן פרעה טובע במים כמו שהעולם טבע במים במעשה המבול אבל כאן זה רק למצרים ולא לכל העולם כפי שהבטיח הקדוש ברוך הוא במעשה הקשת .

ולמה בדיוק בפרעה כי פרעה הוא בעצם השכלול של דור הפלגה שרצה להלחם בקדוש ברוך הוא כי הוא חשב שהוא האלוקים שהוא ברא את העולם .

מדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא סימן ח

ומנין שעשה פרעה עצמו אלוה, שנאמר (יען) [אשר] אמר (יאור לי) [לי יאורי] ואני עשיתיני (יחזקאל כט ג), אני הוא שבראתי את עצמי.

במעשה בראשית הכל כתוב בתורה אבל אף אחד לה היה נוכח בבריאת העולם אבל בריאת העולם מחדש ע"י עשר מכות במצרים ויציאת מצרים בים היה לנוכח 600000  מעם ישראל שראו את ההרס העולם ובריאת העולם בעיניהם וכמו כן  כל הגויים שראו את הבריאה מחדש  . וחידוש זה שבריאת העולם נעשתה מול כל העולם זה דבר שלא ניתן להכחישו ולכן נאמר "וכל הכופר בעול מצות כופר ביציאת מצרים" וזה היסוד הגדול של יציאת מצרים שלא ניתן להכחשה לא ע"י עם ישראל ולא ע"י אומות העולם במתן תורה הקדוש ברוך הוא דיבר לעם ישראל בלבד ולכן הגויים יכולים להכחישו אבל יציאת מצרים לא ניתן להכחישה .

שמות פרק יג

(ח) וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ בַּיּוֹם הַהוּא לֵאמֹר בַּעֲבוּר זֶה עָשָׂה יְקֹוָק לִי בְּצֵאתִי מִמִּצְרָיִם:

וזה היסוד הגדול של חג הפסח שיש אומרים שבו נברא העולם .

עין הרע כיצד זה עובד ? האם יש צדק בעין הרע ? או זה מידה שרירותית ? ‏ט"ז/אדר ב/תשע"ד

בס"ד  עין הרע כיצד זה עובד ? האם יש צדק בעין הרע ? או זה מידה שרירותית ?    ‏ט"ז/אדר ב/תשע"ד

בראשית פרק מז

(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:תוספות מסכת סנהדרין דף מה עמוד א

ואומר רשי במקום 

חסד ואמת - חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול:

הרי מקבל גמול מהקב"ה על המצוה וכמו כן יכול לקבל גמול מהמשפחה וצריך להגיד שהגמול שאדם עושה נחשב גמול רק מאותו אדם שעשה איתו חסד ונשאל השאלה למה ?

"אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא +ויקרא י"ט+ ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה" .

והתוספות במקום אומר

"ברור לו מיתה יפה - י"מ משום דלרעך כמוך לא שייך מחיים דחייך קודמין וכד' "

לפי התוספות אפשר להבין שלא שיך לעשות 100 אחוז אהבת לרעך כמוך מול אדם חי רק מול מישהו שמת או עומד למות כי חייך קודמים .המשמעות של חייך קודמים בענין הזה שכל אדם חי הוא מתחרה שלך וכל יתרון בשבילו זה חיסרון לך ורק אם הוא מת או עומד למות הוא לא מתחרה שלך ואז אתה יכול לקיים ואהבת לרעך כמוך בלב שלם . וכך חייבים להגיד בחסד אתה עושה חסד עם מישהו זה אומר שאתה מחסר מעצמך אבל במקביל נותן יתרון למתחרה שלך. ואם אתה נותן יתרון למתחרה שלך אתה מצפה שהוא יחזיר חזרה כדי שהמאזן יתאזן ולכן באמת אתה לא יכול לעשות חסד של אמת רק עם מת כי אז אתה אומנם מחסר מעצמך אבל לא נותן יתרון למתחרה שלך ולכן זה חסד אמיתי אפשרי . אם אתה עושה חסד עם אדם חי ומקבל גמול מאחר לא עם זה שעשית חסד אומנם קבלת חזרה מה שנתת אבל המתחרה שלך התחזק והמאזן הזה גורם לך שלא באמת תעשה חסד עם כל הלב ויש חיסרון בחסד .

מהבסיס הזה אני רוצה להבין את המנגנון של עין הרע המזיק את חברו ע"י זה שמסתכל עליו או על רכושו . כיצד אני יכול להזיק את האחר ע"י זה שאני מסתכל עליו או על רכושו מה פתאום יש לי כוח להזיק אותו מי שברא את העולם הוא זה שמנהל אותו אם אותו אחד חייב רכושו יוזק ואם הוא זכאי רכושו לא יוזק מה פתאום יש לי כוח להזיק אותו . הרי אנו יודעים שהגמרא אומרת תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נ

אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יותרו חייו, שנאמר: +דברים ל"ב+ הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט.

וחייבים לתרץ בסופו של דבר הקב"ה לא ותרן ואכן תמיד הצדק נעשה אבל יש  לקב"ה מידה של ארך אפים כלומר מידת הדין לא פועלת מיד היא פועלת לאורך זמן אבל בזמנים מסוימים הקב"ה מאריך אפים כלומר אדם יכול לקבל יותר מאשר מגיע  לו או  הפוך פחות ממה שמגיע לו .

ארך אפים אין אני ממהר ליפרע מן הרשעים אולי ישובו מעצמם ולצדיקים אני מאריך אפי ליפרע מהם ומגדיל אפי עליהם כדי לזכותם לחיי העולם הבא .

עקרון נוסף שקיים בצדק האלוקי זה כל מה שקורה לאדם מסוים ומשפיע על אדם אחר גם זה נכלל בחשבון של הקב"ה כמו מיתה מחלה וכדומה וכמו כן יש משמעות להסתכלות האנושית האירועים בעולם

[רבינו] בחיי שמות פרק י

"למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם", כלומר אם אתה מכלה אותם עתה במדבר בחטאם יתחלל שמך הגדול ויאמרו מצרים כי היה זה בכח אותו כוכב ששמו רעה שהוציאם בו,

כלומר הטיעון של משה היה המצרים יוכלו להגיד  שלא הקב"ה הוציא אותם ואם מן הצדק להשמיד את החוטאים מה אכפת לי מה חושבים המצרים ולמדנו שאכן פעולה מסוימת של הדין שגורמת לטעות אצל אנשים אחרים משפיעה על הדין . בסופו של דבר הצדק גם צריך להראות וגם נלקח בחשבון הראיה האנושית הגם שיש בה טעויות .

מכאן נבין מה קורה שאדם מסתכל על השדה של החבר שלו מה התהליך שנגרם שיכול לפגוע בשדה ולכאורה אותו אדם שהשדה שלו לא עשה שום דבר רע והוא לכאורה נפגע ללא צדק.

שמעון  מסתכל על השדה של ראובן ולפי מה שלמדנו לעיל שמעון רואה את ראובן כמתחרה ואז שואל את עצמו שמעון שעינו רעה (זה לא חייב להיות במודע זה יכול להיות גם בתת מודע ) מה פתאום מגיע לראובן שדה כזאת גדולה ויפה אני מכיר אותו אני הרבה יותר צדיק ממנו אני מקפיד על מצוות יותר ממנו ולי יש שדה קטנה ולא גדולה במה הוא זכה לקבל שדה כזאת ?

לראובן הקב"ה נתן בשפע והקב"ה האריך איתו את אפו אולי יחזור בתשובה ואכן קיבל שדה גדולה כל עוד אף אחד לא הסתכל על השדה בעין הרע אין בעיה להאריך אפים עם ראובן אבל עכשיו יש בעיה נכנס לתמונה שמעון וצריך לעשות דין שיתחשב בדעתו של שמעון הרי הוא מסתכל על העולם ולפי דעתו יש פה אי צדק . עכשיו הקב"ה צריך לחשב מסלול מחדש עם הנתונים החדשים שכוללים את דעתו של שמעון  כלומר העין הרעה הפעילה את מידת  הדין ומידת הדין יכולה לקבוע שאכן צריך לפגוע ברכוש של ראובן

ריקאנטי בראשית פרק כט

(לב) ותהר לאה ותלד בן ותקרא את שמו ראובן כי אמרה כי ראה יי' בעניי כי עתה יאהבני אישי [שם לב]. כבר ביארו חכמי הקבלה כי הראיה היא ממדת הדין, כי משם כחו של עין הרע.

תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם?

אנו רואים שהראיה של הצדיק גרמה למידת הדין להופיע ומידת הדין שרפה את מי שראו אותם .

ומכאן מבואר למה דבר הסמוי מן העין יש בו ברכה כי מידת הדין לא שולטת בו כי יש אפשרות של ארך אפים אבל דבר המפורסם היכולת של ארך אפיים מצטמצמת באופן ניכר ועל הדרך זה דבר המנוי שזה סוג של פרסום כי בדבר המנוי יש יותר מידת הדין מאשר דבר שלא מנוי .

דגים זה סמל של הגנה מעין הרע וצריך להגיד שבתוך המים טווח הראיה מאוד מוגבל ולכן כמעט ולא שייך עין רעה בתוך המים .

וידגו לרב בקרב הארץ מה דגים שבים מים מכסין עליהם ואין עין הרע שולטת בהם - אף זרעו של יוסף אין עין הרע שולטת בהם

עין הרע פוגעת גם בזה שעושה עין הרע אבל זה פשוט שהמסתכל בעין רעה הקדוש ברוך הוא מתחשבן איתו על המידה ומתנהג איתו מידה כנגד מידה .

מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת נשא פרק ז

[א] ויהי ביום כלות משה. ולמה כתוב תחלה ברכת כהנים ואחר כך הקמת המשכן, משל למלך שהשיא את בתו ושלטה בה עין רע ומתה, כשבא להשיא בת אחרת עשה לה קמיע כדי שלא יגע בה עין רע, כך כשנתן הקדוש ברוך הוא התורה לישראל ניתנה בפומבי, [כמו שכתב וכל העם רואים את הקולות (שמות כ' ט"ו)], ושלט בה עין הרע ונשתברו הלוחות כמו שכתוב וישבר ואתם תחת ההר (שם ל"ב י"ט), כשבא להשרות ביניהם המשכן מה עשה, כתב תחלה ברכת כהנים במקום קמיע כדי שלא תשלוט בה עין רע,

אנו רואים מהמדרש שיש יכולת התגוננות מול עין הרע ע"י הסחת הדעת כמו אותו מלך ששם קמיע לביתו מה הועיל הקמיע ? יש שני אפשרויות אחד שהקמיע מפנה את תשומת הלב מהבת ואז הסיכוי שמישהו יסתכל עליה בעין הרע קטן יותר ויש עוד אפשרות שאותו אחד שמסתכל בעין הרע על בת המלך אולי תולה את היופי והעושר של בת המלך בקמיע ושהקמיע עצמו גורם ואז אין לו טענה כלפי שמיה ואז מידת ארך אפים יכולה להמשיך מבלי להפעיל את מידת הדין  ולכן הקב"ה נתן את ברכת הכהנים כדי שעין הרע לא תשלוט וכגון זה כיסוי ומניעה של עין הרע

צרור המור דברים פרשת וזאת הברכה

ולכן כשאמר בלעם מה טובו אהליך יעקב. רצה להכניס בהם עין הרע כמאמר הזוהר. אלא שהשם בחסדו כסה עליהם ברוח קדשו בענין שלא יראם. כמו שעושים לתינוקות שמכסים אותן במסוה בשביל עין הרע. וזהו ותהי עליו רוח אלהים שפירושו על ישראל.

ויוסף מדוע יש לו הגנה מעין הרע ?

בן פרת יוסף בן פרת עלי עין, עין שלא רצתה לזון וליהנות מדבר שאינו שלו, תזכה ותאכל כמלא עיניה.  

מידה כנגד מידה ליוסף לא היה עין הרע ולא רצה להנות ממשהו שאינו שלו אז הקב"ה עושה מדה כנגד מידה ועין רעה לא תפעל על יוסף או זרעו כי כולם יודעים שעין הרע לא שייכת בהם כלומר הקדוש ברוך הוא יכול להאריך אפים בקלות עם זרעו כי הכלל הזה ידוע לכולם וזה לא יפגע בתחושת הצדק של אחרים .

פורים למה אנחנו אוכלים את אוזן המן ? ‏ב'/אדר א/תשע"ד

בס"ד ‏ב'/אדר א/תשע"ד    

פורים אוזן המן

למה אנחנו אוכלים את אוזן המן ?

יש כאלו ששמעו ועשו

שמות פרק יח

וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:

יש כאלו ששמעו ולא עשו

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת משפטים פרק כא

למה האוזן נרצעת יותר מכל האברים, רבן יוחנן בן זכאי אומר כמין חומר, אזן ששמעה לא תגנוב, והלך וגנב, היא תרצע מכל האברים:

יש כאלו שלא שמעו בכלל ויש אומרים ששמעו חלקית ,אוזן כזו תאכל  וע"י אכילה זו אנו מוחים את זכר עמלק

אגרא דכלה שמות פרשת יתרו

רק זה שמע כשאמרו היש ד' בקרבנו אם אין [לעיל יז ז], סמיך ליה ויבוא עמלק כו', הנה שמע הגנות, ועלה.

ויש למהלך הזה  3 קושיות

1.האם ניתן לעשות ביעור  על ידי אכילה ?

2. למה פרג ?

3. למה אוזן המן משולשת ?

תרוצים

1. אכן כן ניתן לעשות ביעור על יד אכילה וראה מקדש דוד שביעית סימן ו בדעת הרמבם :

היינו שהוא בין ע"י אכילה בין ע"י כלייה דצריך להסירם מרשותו, ודומה זה לשיטת בעה"מ (בפסחים ז' א) לענין מצות השבתה בערב הפסח דשרי אף באכילה דאף זה מקרי השבתה, ורק לאחר זמן הביעור ס"ל להרמב"ם ז"ל דאסור באכילה, וזמן הביעור עצמו מקרי כל זמן שעוסק בביעורו תיכף משכלה לחיה.

2. פרג מסמל את סתימת האוזן כדי שלא ישמע

ירמיהו פרק כג

וּמַה דִּבֶּר יְקֹוָק  גימטריה פרג  והוא לא שמע מה דבר יקוק .

3. אזן משולשת :  במדבר היה משלוש יתרו איוב בלעם  ובמגילת אסתר  מרדכי אסתר המן

המן זה עמלק בלעם זה עמלק (מפורש בזהר )

אסתר ואיוב זה הסתר פנים והרבה מהמדרשים על מגילת אסתר מקורם במגילת איוב

ומה הקשר בן יתרו למרדכי ? יתרו בא ושמע כלומר קיבל את התורה גם בלי כפית הר כגיגית ומרדכי גרם לכל נס פורים שמהותו קבלת התורה ברצון .

ומדוע אנו עושים מחית עמלק ע"י אכילה הגורמת הנאה

בפורים היו 2 ניסים מפלת המן וגדולת מרדכי וחלק מהותי מהנס לראות את 2 הניסים באופן שווה

עד שלא ידע בין ארור המן לברוך מרדכי פרוש עד שיהיה ברור לו שאין הבדל בן 2 הניסים  ולכן מחית עמלק ע"י הנאה שזה גדולת מרדכי .

 

פרשת שמיני ויהי ביום השמיני מדוע לא נאמר ויהי ביום השביעי ? הרי המשכן שקול כנגד בריאת העולם ומה המיוחד ביום השמיני ? ‏ט"ו/אדר ב/תשע"ד

ויהי ביום השמיני  מדוע לא נאמר ויהי ביום השביעי ? הרי המשכן שקול כנגד בריאת העולם ומה המיוחד ביום השמיני ?   ‏ט"ו/אדר ב/תשע"ד

אומר רבינו בחיי שמות פרק לח

וע"ד המדרש: (תנחומא פקודי ב) "אלה פקודי המשכן משכן", למה שני פעמים "משכן", אלא ללמד שהיכל של מטה מכוון כנגד היכל של מעלה, שנאמר: (לעיל טו, יז) "מכון לשבתך פעלת ה'" וגו', אל תקרי "מכון" אלא מכוון, שקול היה המשכן כנגד בריאת העולם.

ואומר אור החיים ויקרא פרק ט פסוק א

ויהי ביום השמיני ותניא אותו היום היתה שמחה לפני הקדוש ברוך הוא כיום בריאת שמים וארץ

אם נכון הדבר שהמשכן שקול כנגד העולם ובריאת העולם היה צריך להקים את המשכן בשבעה ימים כמו שנברא העולם ולמה הוסיף הקדוש ברוך הוא יום נוסף את היום השמיני ?

אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף י עמוד ב

ויהי בימי אחשורוש. אמר רבי לוי ואיתימא רבי יונתן: דבר זה מסורת בידינו מאנשי כנסת הגדולה: כל מקום שנאמר ויהי אינו אלא לשון צער.

פרוש ויהי ביום השמיני אינו כפשוטו בריאת והקמת המשכן כמו בריאת העולם בבראשית פרק א

וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה וְהִנֵּה טוֹב מְאֹד וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם הַשִּׁשִּׁי:

ואומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת מועד קטן פרק ג הלכה ה

ר' יעקב בר אחא בשם ר' זעירה שמע לה מן הדא [ויקרא ח לה] ופתח אהל מועד תשבו יומם ולילה שבעת ימים ושמרתם את משמרת משכן ה' כשם ששימר הקדוש ברוך הוא על עולמו שבעה כך אתם שמרו על אחיכם שבעה. ומניין ששימר הקדוש ברוך הוא על עולמו שבעה [בראשית ז י] ויהי לשבעת הימים ומי המבול היו על הארץ. ומתאבלין קודם שימות המת. אלא בשר ודם שאינו יודע מה עתיד להיות אינו מתאבל עד שימות המת אבל הקדוש ברוך הוא שהוא יודע מה עתיד להיות שימר על עולמו.

אומר התלמוד הירושלמי שהקדוש ברוך הוא התאבל על מות העולם שבעה ימים לפני המבול ולכן אמר משה לאהרון להתאבל על נדב ואביהו שבעה ימים כמו שהקדוש ברוך הוא התאבל על העולם לפני המבול  והעולם שנברא בשבעה ימים לכאורה מת  ולא יכול להיות דוגמה להקמת המשכן בשבעה ימים . ובראשית רבה (וילנא) פרשת לך לך פרשה מב

ויהי ביום השמיני קרא משה, אמר להם עוד אינה שמחה שלימה שמתו נדב ואביהוא.

פרוש גם בהקמת המשכן אנו רואים שבר  ,ושמחה שאינה שלימה כמו בבריאת העולם שהיה שבר שנגרם ע"י  דור המבול ולכן היה  המבול ,כך  אין שלמות  בהקמת המשכן וירד אש משמים ושרף את נדב ואביהו כמו שהיה בזמן המבול  .

ואם כן למה רק שמונה ימים ? 

אומר הנביא ישעיהו פרק כו פסוק טו

יָסַפְתָּ לַגּוֹי יְקֹוָק יָסַפְתָּ לַגּוֹי נִכְבָּדְתָּ רִחַקְתָּ כָּל קַצְוֵי אָרֶץ:

ומפרש המדרש פסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כח - ביום השמיני עצרת

ד"א יספת לגוי (ישעיה שם /כ"ו/), אומו' העולם אם את מרבה להם ימים טובים הן אוכלים ושותים ופוחזים ונכנסים לבתי תייאטרייאות ולבתי קרקסאות ומכעיסין אותך בדבריהם ובמעשיהם, אבל ישר' את נותן להם ימים טובים והן אוכלים ושותים ושמחין ונכנסין לבתי כנסיות ולבתי מדרשות ומרבין בתפילות ומרבין במוספין ומרבין בקרבנות. לפיכך צריך הכת' לומר ביום השמיני (במדבר כט: לה).

הקדוש ברוך הוא בחר בעם ישראל ונתן לו את התורה ועם ישראל אמר נעשה ונשמע ואז הוסיף הקדוש ברוך הוא את היום השמיני המיוחד לעם ישראל ולא לגויים

במדבר פרק כט פסוק לה

בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי עֲצֶרֶת תִּהְיֶה לָכֶם כָּל מְלֶאכֶת עֲבֹדָה לֹא תַעֲשׂוּ:

ואומר במדבר רבה (וילנא) פרשת פינחס פרשה כא

כד ביום השמיני עצרת זש"ה (תהלים קט) תחת אהבתי ישטנוני ואני תפלה את מוצא בחג ישראל מקריבין לפניך שבעים פרים על שבעים אומות, אמרו ישראל רבון העולמים הרי אנו מקריבין עליהם שבעים פרים והיו צריכין לאהוב אותנו והם שונאין אותנו שנא' תחת אהבתי ישטנוני, לפיכך אמר להם הקדוש ברוך הוא עכשיו הקריבו על עצמכם ביום השמיני עצרת תהיה לכם והקרבתם עולה אשה ריח ניחוח לה' פר בן בקר אחד איל אחד משל למלך שעשה סעודה שבעת ימים וזימן כל בני אדם שבמדינה בשבעת ימי המשתה כיון שעברו שבעת ימי המשתה אמר לאוהבו כבר יצאנו ידינו מכל בני המדינה נגלגל אני ואתה במה תמצא ליטרא בשר או של דג או ירק כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל (במדבר כט) ביום השמיני עצרת תהיה לכם גלגלו במה שאתם מוצאים בפר אחד ואיל אחד.

היום השמיני הוא היום המיוחד לעם ישראל . זה היום בו יחד הקדוש ברוך הוא את ישראל והפריד אותו מכל העמים . כל העמים פגמו בעולם וקלקלו אותו ועם ישראל תפקידו לתקן אותו וזה נעשה ביום השמיני ע"י פר אחד של עם אחד כנגד כל האומות שהם שקולים לשבעת הימים .

וזה הסוד הגדול של חג הסוכות שעם ישראל מקריב 70 פרים כנגד כל אומות העולם וכדי לכפר על מעשיהם ובתלמוד בבלי מסכת סוכה דף נה עמוד ב :

הני שבעים פרים כנגד מי - כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה - כנגד אומה יחידה  

ואומר רש"י במקום מסכת סוכה דף נה עמוד ב :

שבעים פרים - פרי החג שבעים הם, חוץ משל שמיני, כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם - לפי שנידונין בחג על המים.

וסה"כ השמונה זה השלמות אגודה אחת . שבעה ימים ו  70 פרים זה כנגד כל הגויים ופר אחד ויום אחד זה כנגד ישראל וביחד שבעה ואחד = שמונה  וזה = אגודה אחת  .

ואפשר להגיד שמתחילים ביום הראשון של סוכות בהקרבת 13 פרים ושלש עשרה זה גימטרייה אחד כלומר אחד בהתחלה (ביום הראשון ) ואחד בסוף (ביום השמיני ) כלומר אגודה אחד . ובספר אבודרהם סדר תפלת ראש השנה :

וישתחוו לפניך כל הברואים ע"ש (תה' פו, ט) כל גוים אשר עשית יבאו וישתחוו. ויעשו כלם אגודה אחת שנאמר (צפניה ג, ט) ולעבדו שכם אחד

ואומר הרד"ק ישעיהו פרק סו פסוק כג :

כל בשר - ר"ל כל בני אדם ואפילו שאר העמים, וכן ויברך כל בשר את שם קדשו, והנה ראינו בנבואת זכריה כי כל הנותר מכל הגוים הבאים אל ירושלם יעלו מדי שנה בשנה להשתחוות למלך ה' צבאות ולחוג את חג הסוכות,

והקשר בן בנית המשכן לחג הסוכות נאמר במפורש במלכים א פרק ח פסוק סה

וַיַּעַשׂ שְׁלֹמֹה בָעֵת הַהִיא אֶת הֶחָג וְכָל יִשְׂרָאֵל עִמּוֹ קָהָל גָּדוֹל מִלְּבוֹא חֲמָת עַד נַחַל מִצְרַיִם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ שִׁבְעַת יָמִים וְשִׁבְעַת יָמִים אַרְבָּעָה עָשָׂר יוֹם: בַּיּוֹם הַשְּׁמִינִי שִׁלַּח אֶת הָעָם וַיְבָרֲכוּ אֶת הַמֶּלֶךְ

שבעת ימים של ימי המילואים של בית המקדש שבנה שלמה כנגד חג הסוכות שהיה הזמן של תחילת העבודה בבית המקדש . ולכאורה חג הסוכות היה כיום השמיני של המשכן . אבל גמר כל הארבע עשר יום היה ביום השמיני והוא חג  עצרת סה"כ חמש עשרה יום .

ונסיים באחרית הימים בו יהיה הסכם בין ישראל מצרים ואשור בו יהיה אגודה אחת בכל הארץ

ישעיהו פרק יט

בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ: