בס"ד פרשת תזריע "וטמאה שבעת ימים כימי נדת דותה
תטמא" מה הקשר של טומאת נידה לפרו ורבו ולמה רחם נקרא "קבר" כ"ג/אדר
ב/תשע"ד
ויקרא פרק יב
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי
נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:
ואומר רש"י במקום ויקרא פרק יב
פסוק ב
כימי נדת דותה תטמא - כסדר כל טומאה
האמורה בנדה מטמאה בטומאת לידה, ואפילו נפתח הקבר בלא דם:
רשי כותב על רחם האשה כקבר הרי הרחם הוא
זה שמאפשר את מצות פרו ורבו ממנו נבראים החיים אז מדוע הוא מתואר בתור קבר ? ולא
רק זאת האשה נטמאת 7 ימים כמו שאדם נוגע במת נטמא 7 ימים אז מהיכן הקשר בין מות
לחיים ?
אומר התלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת שבת
פרק ב דף ה טור ב /ה"ו
אדם הראשון דמו של עולם דכתיב ואיד
יעלה מן הארץ וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות נדה לאשה ובחלה אדם הראשון חלה
טהורה לעולם היה דכתיב וייצר ה' אלהים את האדם עפר מן האדמה ותייא כיי דמר רבי
יוסי בר קצרתה כיון שהאשה מקשקשת עיסתה במים היא מגבהת חלתה וגרמה לו חוה מיתה
לפיכך מסרו מצות חלה לאשה ובהדלקת הנר אדם הראשון נרו של עולם היה שנאמר נר אלהים
נשמת אדם וגרמה לו חוה מיתה לפיכך מסרו מצות הנר לאשה תני ר' יוסי אומ' שלשה דיבקי
מיתה הן ושלשתן נמסרו לאשה ואילו הן מצות נידה ומצות חלה ומצות הדלקה.
פרוש : חוה גרמה למות של האדם הראשון
במה ששידלה אותו לאכול מעץ הדעת והיות והאדם הראשון היה דמו של עולם , חלותו של
עולם , נרו של עולם והיות ופגמה בשלושתם ולכאורה גרמה למות של אותם תכונות . לפני
החטא לא היה גבול לאותם שלשת תכונות ועכשיו לאחר החטא יש להם סוף יש להם גבול וזה
מהות המות ולכאורה כנגד 7 ימי בריאה יש 7 ימי תיקון לקלקול ואולי זה מהות הטומאה
והטהרה של טמא מת. ויש להגיד שהקדוש ברוך נתן לה את שלושת המצות כדי לתקן את
הקלקול להביא אותם לידי תיקון וע"י התיקון יוחזר המצב לנקודה לפני החטא .
אבל עדיין לא מובן למה הרחם של האשה
נקראת קבר ?
אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד
א
שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ואומר הבראשית רבתי פרשת בראשית
עמוד 39
מפני מה מסרו מצות נדה לאשה ולא
לאדם, היא קלקלה בחדרי בטנה לפיכך תלקה בחדרי בטנה.
ונכון להגיד שבגלל שהנחש בא על חוה
והטיל בה זוהמה באותו המקום וזוהמה זו גרמה למעשיה שגרמו למות אדם הראשון קורא רשי
לרחם האישה קבר שאותו זוהמה גרמה למות . ולכן טומאת מת זה 7 ימים וטומאת נידה 7
ימים .
וטומאת נידה זה תיקון למעשה של חוה כי
לעתיד לבא טומאת נידה הקדוש ברוך הוא יתיר אותה . מדרש ואומר התהלים (בובר) מזמור
קמו
אין אסור גדול מן הנדה, שהאשה רואה
דם ואסרה הקדוש ברוך הוא לבעלה, ולעתיד לבוא הוא מתירה, וגם את הנביאים ואת רוח
הטומאה אעביר מן הארץ (זכריה יג ב), ואין טומאה אלא נדה, שנאמר ואל אשה בנדת
טומאתה (ויקרא יח יט).
ואם כך הוטל על חוה מצות נידה אבל יש
כאן קושיה עצומה הרי פוסק הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק ד
העכו"ם אין חייבין עליהם משום
נדה ולא משום זבה ולא משום יולדת, וחכמים גזרו על כל העכו"ם הזכרים והנקבות
שיהו כזבים תמיד בין ראו בין לא ראו לענין טומאה וטהרה.
מצות נידה זה מצוה שניתנה במעמד הר סיני
לכל עם ישראל ומצוה זו שיכת רק בישראל אבל לכאורה קשה למה לא תהיה המצוה גם בבני
נח הרי חוה לאחר החטא נחשבת כבני נח ?
ויש לתרץ שלא שייך טומאה במקום שאין
טהרה ורק לאחר שניתנה התורה לעם ישראל ובמעמד הר סיני
פסקה זוהמתן של ישראל ולא זוהמתן של
עובדי כוכבים שכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קמו עמוד א
שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל
שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה
זוהמתן.
רק עם ישראל לאחר מתן תורה שפסקה הזוהמה
של נחש יכלו להגיע לטהרה ולכן שייך בו טומאה . ולכן התיקון של מעשה חוה הוא
ע"י הטהרות מהטומאה שנגרם ע"י הנחש דרך חוה . וזה שייך רק מי שקיבל את
התורה שקבלת התורה גרמה ליכולת להגיע לטיהור הטומאה .
ומתוך הבנה זו יש לתרץ למה אין מצות פרו ורבו בבני נח . פעמיים
בירך הקדוש ברוך הוא את בני נח בפרו ורבו
פעם ראשונה את אדם וחוה ופעם שניה את נח לאחר המבול אבל בשני המקרים היה
קלקול .באדם הראשון שאכל מעץ הדעת ובני נח שלא קבלו את שבעת מצות בני נח ולכן
נשארו בני נח עם הזוהמה של נחש .ויש להגיד שפרו ורבו במי שיש בו זוהמה זה לא בנין
העולם ולכן אין בו מצות פרו ורבו . וכך
ראינו במדרש תנחומא (בובר) פרשת בראשית סימן לט
[לט] ד"א וירא ה'. מה כתיב
למעלה מן הענין, ויהי נח בן חמש מאות שנה (בראשית ה לב), בא וראה כל הרשעים שלפני
נח היו מולידים בן שבעים, ובן שמונים שנה, ובן מאה, ונח בן חמש מאות שנה הוליד,
ולמה כן, נסתכל נח בבני אדם שהן עתידין עומדין ומכעיסין להקב"ה, ואמר למה לי
להזקק לפריה ורביה, לכך לא הוליד עד חמש מאה שנה, ואחר כן אמר וכי ימות אותו האיש
בלא בנים, והקב"ה צוה לאדם על (ידי) פריה ורביה, שנאמר ויברך אותם אלהים
[ויאמר להם אלהים פרו ורבו] (בראשית א כח), ואני מת בלא בנים, מה עשה נח, נזקק
לפריה ורביה לאחר חמש מאות שנה, שנאמר ויהי נח בן חמש מאות שנה [ויולד נח את שם את
חם ואת יפת] (שם /בראשית/ ה לב).
ויש להגיד שנח הבין שאין מצות פרו ורבו
שייך במי שהוא מזוהם בזוהמה של נחש כי זה לא בנין העולם , רק לאחר שראה שאם לא
יוליד יחרב העולם כי לא יהיו מי שימשיך אותו הוא הוליד בנים כי אז זה חורבן העולם
אבל במצב שאין צורך ויש מספיק אנשים אין מצות פרו ורבו במי שיש בו זוהמה של נחש.
ואכן עם ישראל שפסקה הזוהמה ממנו במתן
תורה ויכל להטהר שייך בו פרו ורבו וכן
מצות נידה שהיא תיקון למעשה חוה .
ורחם שיש בה זוהמה של נחש וטומאה שלא ניתן להטהר ממנה
נחשב לקבר. ואולי ניתן להגיד שהמילה ביום השמיני והסרת הערלה זה הסמל של סילוק
הזוהמה של נחש וזה שייך רק ביהודי שרק יהודי שייך ליום השמיני . ואומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא
פרשת צו .
שעל זה נצרך עיקר התיקון על פגם
הברית שגרם עטיו של נחש להיות אדם הראשון מושך בערלתו (סנהדרין ל"ח ב) ועל
ידי זה נסתעף בכל התולדות שלו שנולדים במכסה ערלה הנצרכים לתיקון.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה