פורים למה שחט רבה את רב זירא ? האם רבה חשב שרבי זירא הוא עמלק ? האם רבי זירא חשב שרבה עשה כדין והסכים עם רבה ? למה הזמין רבה את רבי זירא שנית לסעודת פורים ? האם רבי זירא חשב שבפורים הוא ארור המן ולמה ? האם פורים הוא זמן שמידת הדין שולטת ? למה אחרי פורים נעשה נס לרבי זירא שנחשב לעמלק בפורים ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לסיפור של אילפא ורבי יוחנן ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לשנאה שירדה לעולם בזמן מתן תורה ? מה הקשר לגולם שיצר רבא שרבי זירא שלח אותו חזרה לקבר ? מה המשמעות של עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי? ‏י"ד/אדר ב/תשפ"ב

 בס"ד

פורים  למה שחט רבה את רב זירא ? האם רבה חשב שרבי זירא הוא עמלק ? האם רבי זירא חשב שרבה עשה כדין והסכים עם רבה ? למה הזמין רבה את רבי זירא שנית לסעודת פורים ? האם רבי זירא חשב שבפורים הוא ארור המן ולמה ? האם פורים הוא זמן שמידת הדין שולטת ? למה אחרי פורים נעשה נס לרבי זירא שנחשב לעמלק בפורים ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לסיפור של אילפא ורבי יוחנן ? מה הקשר של השחיטה של רבי זירא לשנאה שירדה לעולם בזמן מתן תורה ? מה הקשר לגולם שיצר רבא שרבי זירא שלח אותו חזרה לקבר ? מה המשמעות של עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי?   ‏י"ד/אדר ב/תשפ"ב

כתוב בגמרא חברותא מסכת מגילה דף ז עמוד ב

אמר רבא: מיחייב איניש לבסומי [להשתכר ביין⁽²⁵⁴⁾] בפוריא, עד דלא ידע להבחין בין ארור המן - לברוך מרדכי⁽²⁵⁵⁾.רבה ורבי זירא עבדו סעודת פורים בהדי הדדי. איבסום [נשתכרו], קם רבה - שחטיה⁽²⁵⁶⁾ לרבי זירא.למחר, בעי רבה עליה דרבי זירא רחמי - ואחייה [והחייהו]⁽²⁵⁹⁾.

לשנה הבאה, אמר ליה רבה לרבי זירא: ניתי מר, ונעביד סעודת פורים בהדי הדדי!אמר ליה רבי זירא: לא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא, וחושש אני שמא לא ייעשה לי נס כדאשתקד.

כמה שנים טובות אני מנסה להבין את הגמרא הזאת בייחוד שכתבתי לא מעט על עניין שתית היין בפורים ולמה התכוון רבא שאמר מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי

ולא הצלחתי למצוא הסבר שיתיישב על הלב שלי.

הקושיה המרכזית למה שחט רבה את רב זירא ? לי תמיד היה ברור שהוא שחט אותו כי הוא חשב שרבי זירא הוא עמלק ובגלל שהוא עמלק הוא צריך לשחוט אותו . וזה ממש לא מתיישב על הלב והשכל מה פתאום רבי זירא נחשב לעמלק ? למה אחרי שתיית היין רבה מסתכל על רבי זירא כעמלק?.

קושי עצום נוסף שרבי זירא לא בא בטענות לרבה על ששחט אותו והוא לכאורה חושב שרבה שחט אותו כדין וכל הסיבה שהוא לא מוכן לעשות איתו סעודת פורים בשנה הבאה לא בגלל שהוא אולי ישחט אותו שנית כי אם  בגלל שלא בכל שעתא ושעתא מתרחיש ניסא . וזה פלא עצום . לכאורה רבי זירא מסכים עם רבה שהוא שחט אותו בסעודת פורים לפי הדין אם זה לא היה הציור רבי זירא היה מעלה כנגד רבה  טענה הלכתית ולא את הטענה האם נס יתרחש שנית או לא  . גם רבה עצמו לא חשב שהוא עשה משהו לא נכון הלכתית ששחט את רבי זירא עובדה שהוא הציע לו שנית לעשות סעודת פורים בשנה הבאה   וזה בדיוק הקושי שלי להבין מדוע באמת היה נכון לרבה לשחוט את רבי זירא ? מדוע נכון היה שיתרחש נס והוא יוכל להחיות את רבי זירא ? ומדוע הסכים רבי זירא לרבה שהוא שחט אותו כדין ?  

דבר ראשון ומובן בהחלט למה רבי זירא לא הסכים להגיע שנית לסעודת פורים כי רבי זירא לשיטתו חשב שבמקום סכנה לא צריך לאתגר את מידת הדין כתוב בגמרא חברותא מסכת שבת דף לב עמוד א

ואזיל רבי ינאי לטעמיה, דאמר: לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה, ויחשוב לומר שעושין לו נס, כישמא אין עושין לו נס. ואף אם עושין לו נס - מנכין, מפחיתים לו מזכויותיו בשכר הצלתו⁽⁹⁵⁾.

אמר רבי חנין: מאי קראה? דכתיב: "קטנתי מכל החסדים ומכל האמת אשר עשית את עבדך". דהיינו, הוקטנו ונתמעטו זכויותי בשביל החסדים אשר עשית עימי.רבי זירא היה נוהג, שביומא דשותא, יום שמנשבת בו רוח דרומית חזקה, לא נפיק לביני דיקלא, מחשש שיפול עליו עץ דקל.

כלומר ההחלטה של רבי זירא לא להגיע לסעודת פורים פעם נוספת נכונה לשיטתו של רבי זירא שבמקום סכנה אין צריך לעמוד כי אולי מידת הדין תכריע לרעתו ורבה לא יוכל להחיות אותו כמו שעשה בפעם הראשונה .

עכשיו ננסה להבין את שיטתו של רבא לגבי נושא של לימוד תורה וחשיבותו

חברותא מסכת שבת דף י עמוד א

רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה. אמר עליו: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! שהתורה מביאתו לחיי העולם הבא שהם נצחיים, ואילו התפלה היא צורך חיי שעה, כגון רפואה ושלום ומזונות.והוא [רב המנונא] סבר: זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד! ואין לקצר מהזמן הראוי לתפלה בשביל תלמוד תורה.רבי ירמיה הוי יתיב קמיה דרב זירא, והוו עסקי בשמעתתא. נגה [נתאחר] היום והגיע הזמן לצלויי, והוה קא מסרהב [ממהר] רבי ירמיה להפסיק הלימוד ולהתפלל. קרי עליה רבי זירא את הפסוק: גם "מסיר אזנו משמוע תורה תפלתו תועבה"!⁽⁵⁾

רבא לשיטתו מבין שלימוד תורה הוא הדבר היחידי בכל שיעור נחשב שנחשב חיי עולם ושאר המצוות נחשבות במצב מסוים חיי שעה כולל תפילה כאשר עושים מעבר למינימום הנדרש . לפי דברי  הגמרא רבי זירא מסכים לדעתו של רבא. כלומר לימוד התורה הוא הדבר היחידי שבכל שיעור נחשב חיי עולם חוץ מקיום שאר המצוות באופן שיוצא ידי חובת המצווה כל התעסקות מעבר לזה תחשב לחיי שעה כמו אריכות בתפילה אף על פי שזה לשם שמים .

את המשמעות של עזיבת חיי עולם לטובת חיי שעה במצב שמתוחה עליך מידת הדין אנחנו רואים בגמרא  חברותא מסכת תענית דף כא עמוד א

אילפא ורבי יוחנן הוו גרסי באורייתא [היו לומדים תורה]. דחיקא להו מילתא טובא [היו עניים ודחוקים ביותר].אמרי [אמרו זה לזה]: ניקום וניזיל וניעבד עיסקא [נלך ונעשה עסק לצורך פרנסתנו], ונקיים בנפשין [בעצמנו] את המקרא: "אפס כי לא יהיה בך אביון כי ברך יברכך ה'". כלומר, הם פירשו ודרשו את המקרא כך: לא יהיה אביון בך, בעצמך. אלא עליך לדאוג לפרנסתך⁽¹²¹⁴⁾.אזלו [הלכו לדרכם].בדרך אותבי תותי גודא רעיעא [התיישבו בצילו של כותל רעוע ומט ליפול]⁽¹²¹⁵⁾. הוו קא כרכי ריפתא [אכלו פת].אתו תרי מלאכי השרת [באו שני מלאכי השרת].שמעיה [שמעו] רבי יוחנן, דאמר חד לחבריה [שאמר מלאך אחד לחבירו]: נישדי עלייהו האי גודא - ונקטלינהו [נפיל עליהם כותל זה - ונהרגם] לפי שמניחין את העיסוק בתורה, שהוא לצורך חיי עולם⁽¹²¹⁸⁾ הבא, ועוסקין בפרנסתם, שהיא לצורך חיי שעה [חיי עולם הזה, שהם זמניים בלבד, ויש להם קץ]!

כלומר דינו של אדם שעוזב  חיי עולם לטובת חיי שעה כאשר מידת הדין מתוחה עליו הוא מיתה בידי שמים .

ועכשיו נבין מהי המציאות שנוצרת בפורים האם היא דומה למצב שבו מידת הדין מתוחה על העולם ?

אסתר פרק ג פסוק ב

(ב) וְכָל־עַבְדֵ֨י הַמֶּ֜לֶךְ אֲשֶׁר־בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ כֹּרְעִ֤ים וּמִֽשְׁתַּחֲוִים֙ לְהָמָ֔ן כִּי־כֵ֖ן צִוָּה־ל֣וֹ הַמֶּ֑לֶךְ וּמָ֨רְדֳּכַ֔י לֹ֥א יִכְרַ֖ע וְלֹ֥א יִֽשְׁתַּחֲוֶֽה:

מרדכי מבין שהמצב של קבלת התורה באהבה שזה מהותו של פורים הוא מצב שבו מתוחה מידת הדין ואין לו שום אפשרות להתפשר מול המן העמלקי ולכן הוא לא יכול לכרוע ברך לעמלק גם במצב של סיכון עם ישראל בהתנגשות חזיתית מול כל ממלכת אחשורוש .

אסתר פרק ד פסוק א

(א) וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה:

גם מול גזירת שמד לא נכנע מרדכי כי הוא ידע שיש כאן מלחמה קיום על הדת היהודית . התנגשות חזיתית של העם היהודי מול עמלק. אי קבלת התורה באהבה על ידי עם ישראל משמעותו השמדת של עם ישראל וחזרה של העולם לתוהו ובהו . בפורים אין אפשרות לפשרות כמו שעשה רבן יוחנן

חברותא מסכת גיטין דף נו עמוד ב

אמר ליה אספסיינוס:מיזל אזילנא, ואיניש אחרינא משדרנא, אלא בעי מינאי מידי דאתן לך.

[הריני הולך מכאן, ואשלח אחר תחתי; ואולם בקש ממני איזה דבר ואתן לך].אמר ליה רבן יוחנן: תן לי: יבנה וחכמיה, ושושילתא [משפחת] דרבן גמליאל הנשיא שלא יהרגום כדי שלא תכלה שולטנות בית דוד, ואסוותא דמסיין ליה לרבי צדוק [רופאים שירפאו את רבי צדוק].קרי עליה - דרבן יוחנן - רב יוסף, ואיתימא רבי עקיבא את הפסוק: משיב חכמים אחור ודעתם יסכל.דאיבעי ליה לרבן יוחנן למימר ליה לאספסיינוס:לשבקינהו הדא זימנא, והוא רבן יוחנן סבר: דלמא כולי האי לא עביד, והצלה פורתא נמי לא הוי.[עזוב את ישראל בזאת הפעם; ואילו רבן יוחנן שלא ביקש כן, משום שסבר: שמא בקשה כה גדולה לא יסכים לעשות, וממילא לא יעשה כלום, ואפילו הצלה מעטה לא תהיה].

פורים זה או הצלה מלאה או השמדה אין משהו באמצע .

אסתר פרק ד פסוק יג - יד

(יג) וַיֹּ֥אמֶר מָרְדֳּכַ֖י לְהָשִׁ֣יב אֶל־אֶסְתֵּ֑ר אַל־תְּדַמִּ֣י בְנַפְשֵׁ֔ךְ לְהִמָּלֵ֥ט בֵּית־הַמֶּ֖לֶךְ מִכָּל־הַיְּהוּדִֽים:

(יד) כִּ֣י אִם־הַחֲרֵ֣שׁ תַּחֲרִישִׁי֘ בָּעֵ֣ת הַזֹּאת֒ רֶ֣וַח וְהַצָּלָ֞ה יַעֲמ֤וֹד לַיְּהוּדִים֙ מִמָּק֣וֹם אַחֵ֔ר וְאַ֥תְּ וּבֵית־אָבִ֖יךְ תֹּאבֵ֑דוּ וּמִ֣י יוֹדֵ֔עַ אִם־לְעֵ֣ת כָּזֹ֔את הִגַּ֖עַתְּ לַמַּלְכֽוּת:

אסתר פרק ט פסוק ה

(ה) וַיַּכּ֤וּ הַיְּהוּדִים֙ בְּכָל־אֹ֣יְבֵיהֶ֔ם מַכַּת־חֶ֥רֶב וְהֶ֖רֶג וְאַבְדָ֑ן וַיַּֽעֲשׂ֥וּ בְשֹׂנְאֵיהֶ֖ם כִּרְצוֹנָֽם:

בפורים עם ישראל ניצח ועמלק מת . אין שום דבר באמצע . במצב של מתן תורה מידת הדין שולטת בעולם לטובה וגם לרעה .

בפורים קיים או ברוך מרדכי או ארור המן אין שום דבר באמצע . זה מה שהבין רבה וגם רב זירא.

כאשר רבא אמר מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי הבין רבא ששתית היין מביאה את האדם למצב של ראיית העולם מזווית של 70 זקנים ראית העולם ללא הסתרה ובעולם כזה יש או ברוך מרדכי או ארור המן לא יכל להיות שום דבר באמצע . אם אתה לא נמצא בברוך מרדכי ב 100 אחוז אתה נמצא בארור המן .

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף סה עמוד א

אמר רבי חנינא: כל המתפתה ביינו יש בו מדעת קונו, שנאמר וירח ה' את ריח הניחח וגו'. אמר רבי חייא כל המתיישב ביינו - יש בו דעת שבעים זקנים, יין ניתן בשבעים אותיות, וסוד ניתן בשבעים אותיות, נכנס יין יצא סוד.

כלומר שתיית היין מביאה אותך לראות את העולם האמיתי כפי שהיה בפורים מציאות של או ברוך מרדכי או ארור המן .

גם בקבלת התורה במעמד הר סיני יש מי שקיבל את התורה ויש מי שדחה אותה . מי שקיבל את התורה שייך לעולם ומי שלא יוצא מהעולם . אין משהו באמצע . מי שלא קיבל את התורה נמצא בחורבן .

אומר ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק במדבר לראש חודש סיון

מה שאין כן למשה רבינו ע"ה כשהראו לו בסנה נקרא הר האלהים חורבה כמו שהיה בשעת מתן תורה. כמו שנאמר (שמות ג', י"ב) בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה. היינו הר חורב שירדה חורבה לאומות העולם כמו שיהיה לעתיד והגוים חרוב יחרבו.

ועכשיו אולי ניתן להבין את דבריו של רבא בצורה מחודשת

מיחייב איניש לבסומי בפוריא, עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי

הכוונה שיקבל דעת 70 זקנים ויבין את הסוד של העולם במצב של קבלת תורה .שאין שום דבר בין ברוך מרדכי לארור המן . כלומר שלא ידע רק את 2 הקצוות ואת האמצע יבין שהוא רק ולא קיים וזה משמעות המילה בין . כלומר שהידיעה שלו תראה את המציאות שאין שום דבר בין ברוך מרדכי לארור המן . אם אתה לא ברוך מרדכי אתה בוודאות ארור המן . ולכן במקרה של אילפא ורבי יוחנן כאשר מידת הדין שולטת הם חייבים מיתה בידי שמים .

ועכשיו נבין לאור התובנה הזאת נבין איך ראה רבה את רבי זירא

חברותא מסכת ברכות דף כח עמוד א

רבי זירא, כי הוה חליש מגירסיה, ולא היה יכול לעסוק בתורה, הוה אזיל ויתיב אפתחא דבי רבי נתן בר טובי.אמר: כי חלפי רבנן, אז איקום מקמייהו, ואקבל אגרא [שכר] לכל הפחות על מצוה זו של כבוד תלמידי חכמים.⁽²¹⁾

לרבי זירא היה מצבים שלא יכול ללמוד תורה אומנם היה אנוס אבל הוא לא היה מסוגל ללמוד תורה ובעולם שיש או ברוך מרדכי או ארור המן רבי זירא נחשב ארור המן אבל באונס ולכן צריך להגיד שזה מה שקרה לו בפורים ואז מובן שכאשר רבה שתה יין והגיע לראייה של 70 זקנים רבי זירא  נחשב לעמלק כי הוא לא ברוך מרדכי ולכן רבה שחט אותו . רבי זירא הסכים איתו שבפורים בזמן קבלת התורה מידת הדין שולטת ולכן הוא חייב מיתה בידי שמים  . אבל לאחר פורים כאשר חזרנו לעולם "רגיל" יכול רבה להחיות אותו בנס כי סוף סוף רבי זירא היה אנוס .

זה גם דעתו של רבי זירא כפי שאנחנו רואים מדעתו של רבי זירא  מה יהיה כאשר בן דויד בא ( פורים הוא זמן שבו שתיית היין מביאה אותך להגיע לדעת 70 זקנים כמו שיהיה כאשר בן דויד יגיע ואז לא נדרש היין להגיע לדעת 70 זקנים ) ולכן ברור לנו למה רבי זירא לא בא בטענה כלפי רבה .

חברותא מסכת כתובות דף קיב עמוד ב

אמר רבי זירא אמר רבי ירמיה בר אבא: דור שבן דוד בא, קטיגוריא הרבה מסטינים והרבה מלמדי חובה יהיו בתלמידי חכמים, שיעמדו כנגדם.והוסיף רבי זירא: כי אמריתה, כשאמרתי זאת קמיה דשמואל - אמר לי: צירוף אחר צירוף, גזירות אחר גזירות יהיו ערב בואו של המשיח.וכפי שנאמר על ידי הנביא ישעיהו [פרק ו], בנבואתו על מה שעתיד לקרות לעתיד לבוא, ערב ביאת המשיח:"ועוד בה עשיריה [הקדוש ברוך הוא יסנן את הרשעים מאומתו, האומה הישראלית, באמצעות אש של חורבן נורא, כמו שמזקק הצורף את הכסף מתוך הפסולת באמצעות חום האש, עד שתשאר רק עשירית נבחרת מכלל ישראל]".⁽¹⁾אך לא יהיה די בסינון הזה.אלא "ושבה האומה הישראלית פעם נוספת, והיתה לבער" [שוב תחזור האומה הישראלית, לאחר שתשאר ממנה רק עשירית האומה, לזיקוק באש, כדי לנקותה לחלוטין].

תני רב יוסף: בזוזי, ובזוזי דבזוזי, שוללים שיגלו אותם מארצם, ושוללי שוללים, שיחזרו ויגלום אחרי שיחזרו מהגלות - יהיו אז לאומה הישראלית.⁽²⁾

ואת דעתו של רבי זירא על מי שלא יכול ללמוד תורה

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף סה עמוד ב

רבא ברא גברא על ידי ספר יצירה. שדריה שלחו לקמיה דרבי זירא.

הוה קא משתעי בהדיה, מדבר אליו, ולא הוה קא מהדר ליה, ולא היה עונה לו, כי לו היה לו את כח הדיבור.אמר ליה רבי זירא: מן חבריא את, אתה הוא אחד מן הנבראים על ידי ה"חברים", הדר לעפריך! חור לעפרך.

כלומר מכאן ניתן להבין את שיטתו של רבי זירא שאדם שלא יכול לדבר ולא יכול ללמוד תורה מקומו באדמה . אדם שכן יכול לדבר אבל לא מסוגל בזמן שמידת הדין שולטת בעולם ללמוד תורה הוא כמו אותו גולם ולכן מקומו באדמה .

לסיכום יוצא לנו שפורים זה מציאות שמידת הדין שולטת בו כי הוא זמן של קבלת תורה . בפורים יש או ברוך מרדכי או ארור המן ומי ששותה יין בדרגה שמקבל דעת 70 זקנים רואה את העולם כמו שהוא או שאתה נמצא בברוך מרדכי ואם לא אתה ודאי ארור המן . ואז אתה במין שאין שום דבר באמצע וזה משמעות דבריו של רבא עד דלא ידע בין ארור המן - לברוך מרדכי