פרשת פקודי מה המשמעות של 1775 שקלים ? מה המשמעות של שכחה של משה את ה 1775 שקלים ? כמה אנשים עודפים היה מעל ה 600000 איש ? האם יש קשר ל 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ? מה הקשר ל 300 הלכות שנשכחו על ידי יהושע ? מה הקשר של 250 אנשי שם בפרשת קרח לעוות לימוד התורה ? האם יש 3 סוגים שונים של אי ידיעת ההלכה ? האם 3550 איש מעל ה 600000 הם סוג שונה של אנשים ? מה הם הכלים לקניין התורה ומה הקשר להלכות שנשכחו ? ‏ח'/אדר ב/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת  פקודי מה המשמעות של 1775 שקלים ? מה המשמעות של שכחה של משה את ה 1775 שקלים ? כמה אנשים עודפים היה מעל ה 600000 איש ? האם יש קשר ל 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ? מה הקשר ל 300 הלכות שנשכחו על ידי יהושע ? מה הקשר של 250 אנשי שם בפרשת קרח לעוות לימוד התורה  ? האם יש 3 סוגים שונים של אי ידיעת ההלכה ? האם 3550 איש מעל ה 600000 הם סוג שונה של אנשים ? מה הם הכלים לקניין התורה ומה הקשר להלכות שנשכחו ?  ‏ח'/אדר ב/תשפ"ב

שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כה - כו

(כה) וְכֶ֛סֶף פְּקוּדֵ֥י הָעֵדָ֖ה מְאַ֣ת כִּכָּ֑ר וְאֶלֶף֩ וּשְׁבַ֨ע מֵא֜וֹת וַחֲמִשָּׁ֧ה וְשִׁבְעִ֛ים שֶׁ֖קֶל בְּשֶׁ֥קֶל הַקֹּֽדֶשׁ:

(כו) בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים:

וכך כותב רש"י שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כו

לשש מאות אלף וגו' - כך היו ישראל, וכך עלה מניינם אחר שהוקםח המשכן בספר במדבר. ואף עתה בנדבת המשכן כך היו. ומנין חצאי השקלים של שש מאות אלף עולה מאת ככר, כל אחד של שלשת אלפים שקלים, כיצד, שש מאות אלף חצאין הרי הן שלש מאות אלף שלמים, הרי מאת ככר, והשלשת אלפים וחמש מאות וחמשים חצאין עולין אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים:

כלומר סה"כ היה בישראל 603550 אלף איש סה"כ 300000 שקלים כנגד 600000 איש ועוד 1775 שקלים כנגד מה שהיה עודף על 600000 וזה 3550 איש כמו שנפקדו .

וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת בכורות דף ה עמוד א

ובכן, האם משה רבכם גנב היה, או קוביוסטוס [משחק בקוביא]⁽⁶⁾ היה, או אינו בקי בחשבונות,⁽⁷⁾ עד אשר נתן מחצה [מאה ככר] ונטל מחצה, ואף מחצה שלם לא החזיר, כלומר, לא די שנטל לעצמו חצי ממה שגבה, אלא אף חצי שלם - שהוא מאה ככר וחצי, וחמש וחצי מנים - לא נתן, אלא מאת ככר בלבד!?⁽⁸⁾אמר ענה לו רבן יוחנן בן זכאי:משה רבינו גיזבר נאמן היה, ואף בקי בחשבונות היה, ומיהו מנה של קודש כפול היה והיו בו מאתים זוז, והככר שוה ששים מנים של קודש, ונמצא החשבון עולה מכוון, עם התוספת שנזכרה בתורה "אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים".

אבל ידוע שעם ישראל היה 600000 איש וכתוב במדבר (פרשת בהעלותך) פרק יא פסוק כא

(כא) וַיֹּאמֶר֘ מֹשֶׁה֒ שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ רַגְלִ֔י הָעָ֕ם אֲשֶׁ֥ר אָנֹכִ֖י בְּקִרְבּ֑וֹ וְאַתָּ֣ה אָמַ֗רְתָּ בָּשָׂר֙ אֶתֵּ֣ן לָהֶ֔ם וְאָכְל֖וּ חֹ֥דֶשׁ יָמִֽים:

ואומר השל"ה תולדות אדם בית חכמה (תניינא)

'(ו)זאת התורה אדם כי ימות באהל' (במדבר יט, יד), וכתיב (דברים ד, מד) 'וזאת התורה אשר שם משה', כי תורת משה שהוא התלמוד שהשיג וכיוון להלכה, היא התורה שממית אדם עצמו עליה, מרוב הפלפולים וחומרת הסוגיא, והוא הבין תורה שבכתב כולה, כי לא היה חשך לפניו 'כי קרן (אור) [עור] פניו' (שמות לד, כט), והוא אספקלריא המאירה (יבמות מט ב), ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה, ט) כי שקול נגד ששים רבוא, כי ששים רבוא נשמות הם ששים רבוא אותיות התורה.

אז למה יש לנו כאן 603550 איש ולא 600000 איש וזאת לאחר חטא העגל שבו מתו 3000 איש על ידי שבט לוי ? אני רוצה להבין האם יש משמעות של 3550 איש נוספים ?

רמז לכך נמצא בזוהר הקדוש שמסביר את ההבדל בן 600000 אלף איש ל 3550 איש הנוספים

וכך אומר פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת פקודי מאמר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים אות קח

ואת האלף ושבע המאות וגו': בוא וראה, למדנו, שאלו השקלים שכח אותם משה ולא ידע מה שנעשה מהם, עד שיצא קול ואמר, ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים.

פירוש. כבר ידעת, שאלו מחצית השקלים שנתנו כל אחד מישראל כפר נפשו, הם בבחינת ישסו"ת (כנ"ל אות צ"ב) שעליהם נאמר, וכסף פקודי העדה, מאת ככר ואלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקל בשקל הקדש. וככרים ושקלים הם ב' מדרגות פנים ואחורים דישסו"ת (כנ"ל אות צ"ז) שמאת הככר הם פנים דישסו"ת ואלף ת"ש וע"ה שקלים הם אחורים דישסו"ת דהיינו בינה ותו"מ שנפלו מישסו"ת כשהיו בבחינת נקודת החולם

600000 איש שהם שווים למאת כיכר הם פנים וה 3550 שהם שקלים הם אחוריים כלומר גם בלי להבין את המושגים יש לנו כאן 2 דרגות שונות .

עוד נתון נוסף שאולי נותן רמז ל 3550 הנוספים כך  כותב הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כא

אשר פקד על פי משה. כיון שנגמרת מלאכת המשכן אמר להם משה בואו ונעשה חשבון ביחד, מיד נתקבצו כל ישראל אצלו, אמר להם אלה פקודי המשכן, חישב מה שהוציא בכל דבר ודבר, ושכח מה שהוציא בעשיית הווים, והיה תמיה, והכל תמיהין עמו עד שתלה עיניו וראה את הווים בעמודים, ונזכר מה שהוציא בעשייתן, שנאמר ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים

ואומר רבינו בחיי שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כח

(כח) ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים. נ"ל שהזכירם בלשון ידיעה, בעבור שכבר הזכירם למעלה בחצאי שקלים, הוא שאמר: "מחצית השקל בשקל הקדש לשש מאות אלף ושלשת אלפים וחמש מאות וחמשים", שהרי שלשת אלפים תק"ן חצאי שקלים הם אלף שבע מאות וחמשה ושבעים שקלים שלמים, ודרשו רז"ל: (תנחומא פקודי ז) בלשון זה כשבא משה לתת חשבון על כל דבר ודבר חסרו מן המשקל אלף ושבע מאות וחמשה ושבעים שקלים ושכח ולא היה יודע מה עשה מהם יצאה בת קול ואמרה "ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים עשה ווים לעמודים", לקיים מה שנאמר: (במדבר יב, ז) "לא כן עבדי משה בכל ביתי נאמן הוא", ע"כ.

משה רבנו שכח את ה 1775 השקלים הללו ומן השמים הזכירו לו כדי שיוכל להעמיד חשבון מדויק

והתורת משה כותב בשמות פרק לח פסוק כח כותב כך

(כח) ואת האלף ושבע המאות וחמשה ושבעים. ידוע במדרש ותרלו כי נשכח ממרע"ה מה שעשה באלף ושבע מאות וכו' ונצטער ע"ז עד שהזכירו הקדוש ברוך הוא. נ"ל רמז על משאחז"ל במס' תמורה ט"ז ע"א שנשכחו בימי אבלו של מרע"ה אלף ושבע מאות ק"ו וגז"ש. ונראה דלא חשיב פרוטרוט דחמשה ושבעים, ועכ"פ הכלל אלף ושבע מאות מכוון הכא והתם, יען כי ע"י העגל ושבירת הלוחות באה שכחה לעולם (עירובין נ"ד ע"א).

כלומר יש קשר בן השכחה של ההלכות בימי אבלו של משה לבין השכחה של ה 1775 . וכבר בעבר כתבתי על זה ואת הקשר של השכחה של משה

אומרת הגמרא חברותא מסכת תמורה דף טו עמוד ב

והא אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה!

ואני קשרתי את זה ל 3000 האנשים שמתו בחטא העגל

שמות פרק לב

וַיַּעֲשׂוּ בְנֵי לֵוִי כִּדְבַר מֹשֶׁה וַיִּפֹּל מִן הָעָם בַּיּוֹם הַהוּא כִּשְׁלֹשֶׁת אַלְפֵי אִישׁ:

(כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה מִלְאוּ יֶדְכֶם הַיּוֹם לַיקֹוָק כִּי אִישׁ בִּבְנוֹ וּבְאָחִיו וְלָתֵת עֲלֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה:

(ל) וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל הָעָם אַתֶּם חֲטָאתֶם חֲטָאָה גְדֹלָה וְעַתָּה אֶעֱלֶה אֶל יְקֹוָק אוּלַי אֲכַפְּרָה בְּעַד חַטַּאתְכֶם:

(לא) וַיָּשָׁב מֹשֶׁה אֶל יְקֹוָק וַיֹּאמַר אָנָּא חָטָא הָעָם הַזֶּה חֲטָאָה גְדֹלָה וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם אֱלֹהֵי זָהָב:

(לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:

(לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:

מכאן אנו מבינים שהקדוש ברוך הוא מחק את 3000 האותיות של 3000 מבני ישראל שנהרגו בחרב ע"י הלווים כי כל אדם הוא אות . אבל כאן אני רוצה להרחיב ולקשר את זה ל 3550 האנשים הנוספים .

סוף סוף הקב"ה המתין למותו של משה ואז הוא מחק את אותם 3000 אותיות של אותם אנשים מספרו ורק בימי אבלו של משה נשכחו ההלכות אבל הקב"ה לדעתי סיבב שבעם ישראל יהיו יותר אנשים מ 600000 ואותם הוא יחמוק מספרו . אותם אנשים היו בדרגה נמוכה יותר כמו שאומר הזוהר הקדוש והקב"ה להבנתי לא רצה לפגוע בבסיס של עם ישראל שהוא 600000 איש . אבל עדיין יש לנו הפרש של 550 איש כי 3550 פחות 3000 זה 550 איש .

ההמשך של הגמרא נמצאים עוד 300 איש כנגד 300 הלכות שנשכחו

אומר התלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: +דברים ל'+ לא בשמים היא. אמרו לו לשמואל שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר ר' יצחק נפחא: אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה. אמרו לפנחס שאל! אמר ליה לא בשמים היא. א"ל לאלעזר: שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך! אמר לו: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי +שמות ל"ג+ ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל? מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה, שנאמר +יהושע א'+ ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו'"

כלומר נמחקו עוד 300 הלכות  ונשאר לחפש את ההפרש שהוא 250 איש שהם חלק מה 3550 איש שהם בבחינת אחוריים כדברי הזוהר

כתוב במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק לה

(לה) וְאֵ֥שׁ יָצְאָ֖ה מֵאֵ֣ת יְקֹוָ֑ק וַתֹּ֗אכַל אֵ֣ת הַחֲמִשִּׁ֤ים וּמָאתַ֙יִם֙ אִ֔ישׁ מַקְרִיבֵ֖י הַקְּטֹֽרֶת: פ

וכך כותב האילת השחר במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק לה

והנה רש"י (לעיל פסוק א') הביא דר"נ ראשי הסנדראות שאלו למשה בענין טלית שכולה תכלת אם צריכה ציצית וענה להם שצריך, והתחילו לשחק עליו אפשר טלית של מין אחר חוט אחד פוטרה זו טלית שכולה תכלת לא תפטור את עצמה, ובאמת אם נתבונן בזה הרי זה שאלה של טיפשות, ושאלה זו נשאלה ע"י ר"נ ת"ח ראשי סנהדראות, וגם לאחר שמשה השיב להם הם שיחקו עליו, והרי הי' צריך להיות להיפך שע"י גודל הענין שבמצוה זו שקיימו עכשיו בעסקם בהלכות ציצית הם היו צריכים להתעלות, אלא ע"כ דלאחר שנתפסו למחלוקתו של קרח נתעקם שכלם, ונעשה לפניהם העקום למישור והישר לעקום, מה שענה להם משה רבינו דברי אלקים חיים דברים פשוטים ביותר נראה בעיניהם שחוק:

כלומר 250 ראשי סנהדרין נשרפו לאחר שהתעקם שכלם והם נשרפו אבל צריך לשים לב שכתוצאה ממותם לא נשכחו הלכות . כלומר יש כאן משה שהשכחה שלו של 1775  בא לידי ביטוי ב 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה כנגד 3000 איש שמתו בחטא העגל  . עוד 300 שהביאו לשכחה אצל יהושע בגלל תשישות כוחו של יהושע ועוד 250 שהם כנגד 250 ראשי סנהדרין בפרשת קרח

ואני רוצה להגיד שיש 3 סוגי שכחה של הלכות שהם כנגד 3550 איש שמשה שכח את ה 1775 שקלים שלהם . סוג ראשון של 3000 הלכות שנמחקו מהשמים ע"י הקב"ה כתוצאה מחטא העגל וזה המושג לא בשמים היא . אותם הלכות צריכות להיות "משוחזרות " על ידי כוח הפלפול שמשה קיבל במתנה מהקב"ה ונתן לעם ישראל וזה בדיוק מה שעשה עתניאל בן קנז

אומר התלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

במתניתין תנא: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר - וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב

יש את 300 ההלכות שנשכחו על ידי יהושע אבל הם לא נמחקו מהשמים והם תוצאה של סוג של ביטול תורה באיכות . יהושע למד תורה אבל משה הראה לו שהוא לא עשה את המקסימום ולכן תשש כוחו של יהושע . ויש הלכות שלא נשכחו אבל בגלל שכל עקום של תלמידי חכם גרמו לעוות את התורה וכאן מדובר ב 250 איש שהיו ראשי סנהדרין שהפניות האישיות שלהם  גרמו להם לעקם את שכלם .

ואת גדולתם אומר תולדות יצחק במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק א

קראי מועד, שהיו נקראים אל אהל מועד, אנשי שם שהיו יודעים שם המפורש, ומכלל אלו היו י"ב נשיאים שהקריבו בחנוכת המזבח, כתיב הכא נשיאי עדה קריאי מועד, וכתיב התם אלה קריאי העדה נשיאי מטות אבותם.

כלומר הם היו חלק ממעבירי התורה אבל המידות שלהם גרמו להם לעוות את התורה

אומר הכלי יקר במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק ב

(ב) קרואי מועד אנשי שם. נראין הדברים שנתקבצו אל קרח אנשים מרי לבב אוהבי יותרת הכבוד והשררה בחושבם כי לכולם יתן שררות, כי זה הדבר אשר ביקשה נפש כל אנשי שם אשר אמרו ביניהם נעשו לנו שם פן נהיה לבוז.

ומתוך זה נבין שקניין התורה בא מצד אחד על ידי כוח הפלפול שהוא מתנה ממשה מצד שני על ידי כוח ורצון מוחלט ללמוד ומצד שני על ידי ענוה . חסרון בכוח הלימוד וחסרון בענווה מביאים לשכחה של התורה ולעוות התורה זה המשמעות של 3550 שהם בדרגה של אחוריים שגרמו לשכחה של התורה ב 3 דרגות שונות . 3000 הלכות שנמחקו מספרו של הקב"ה , 300 הלכות שנשכחו כתוצאה מתשישות כוחו של יהושע ועוד 250 שעוותו בגלל מידות של תלמידי חכמים .