פסח האם כאשר ניתנת רשות למשחית לחבל אין דין ואין דיין ? האם אין צדק בזמן כזה ? למה צריך למות הצדיק בזמן הנגף ? האם יש צדק כאשר העולם נידון ברוב ? היכן הצדק במקרה כזה ? האם הצדק בעולם הזה הוא יחסי או מוחלט ? מתי יגיע הרגע בו הצדק יהיה מוחלט ? האם ניתן להתחמק מנגף ? מה הקשר לאשת לוט ? ‏י"ד/ניסן/תש"פ

בס"ד
פסח האם כאשר ניתנת רשות למשחית לחבל אין דין ואין דיין ? האם אין צדק בזמן כזה ?  למה צריך למות הצדיק בזמן הנגף ? האם יש צדק כאשר העולם נידון ברוב ? היכן הצדק במקרה כזה ? האם הצדק בעולם הזה הוא יחסי או מוחלט ? מתי יגיע הרגע בו הצדק יהיה מוחלט ? האם ניתן להתחמק מנגף ? מה הקשר לאשת לוט ? ‏י"ד/ניסן/תש"פ

שמות פרשת בא פרק יב פסוק כב - כג

(כב) וּלְקַחְתֶּ֞ם אֲגֻדַּ֣ת אֵז֗וֹב וּטְבַלְתֶּם֘ בַּדָּ֣ם אֲשֶׁר־בַּסַּף֒ וְהִגַּעְתֶּ֤ם אֶל־הַמַּשְׁקוֹף֙ וְאֶל־שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֔ת מִן־הַדָּ֖ם אֲשֶׁ֣ר בַּסָּ֑ף וְאַתֶּ֗ם לֹ֥א תֵצְא֛וּ אִ֥ישׁ מִפֶּֽתַח־בֵּית֖וֹ עַד־בֹּֽקֶר:

(כג) וְעָבַ֣ר יְקֹוָק֘ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְקֹוָק֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף:

ואומר רש"י שמות פרשת בא פרק יב פסוק כב

ואתם לא תצאו וגו' - מגיד שמאחר שנתנה רשות למשחית^ת לחבל אינו מבחין בין צדיק לרשע, ולילה רשות למחבלים הוא, שנאמר (תהלים קד כ) בו תרמוש כל חיתו יער:

ומאוד קשה האם כאשר ניתן רשות למשחית לחבל אז אין דין ואין דיין ? האם המעשה של המשחית נמצא מחוץ לדינים ? וכדי להבין את זה נראה את הדיון של הגמרא בנושא חברותא מסכת בבא קמא דף ס עמוד א

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: אין פורענות באה לעולם אלא בזמן שהרשעים בעולם.

ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה.שנאמר "כי תצא אש ומצאה קוצים". ודרשינן: אימתי אש יוצאה, שבאה פורענות לעולם? בזמן שקוצים מצוין לה, כשהרשעים בעולם.ואינה מתחלת אלא מן הצדיקים תחלה, שנאמר "ונאכל גדיש".ואכל גדיש" בלשון הווה לא נאמר, אלא "ונאכל גדיש" בלשון עבר. ומשמע שנאכל גדיש כבר קודם שריפת הקוצים, שהפורענות התחילה מהצדיקים שמשולים לגדיש.⁽¹¹⁷⁾תאני רב יוסף: מאי דכתיב במכת בכורות "ואתם לא תצאו איש מפתח ביתו עד בקר". מלמד הכתוב שכיון שניתן רשות למשחית, אינו מבחין בין צדיקים לרשעים ולכן נצטוו ישראל שלא לצאת מפתח ביתם עד בקר שמא אף בהם יפגע המשחית. ולא עוד אלא שמתחיל מן הצדיקים תחלה, שנאמר [יחזקאל כא ח] "והכרתי ממך צדיק ורשע", משמע הצדיק לפני הרשע.⁽¹¹⁸⁾בכי רב יוסף: כולי האי נמי, לאין דומין! כלומר, וכי הצדיקים נחשבים להבל, שעד כדי כך, אפילו קודמים הם לפורענות לפני הרשעים?אמר ליה אביי: טיבותא הוא לגבייהו. טובה היא להם שהם מתים קודם, כדי שלא יראו ברעה העתידה לבא, דכתיב [ישעיה נז א] "כי מפני הרעה נאסף הצדיק".⁽¹¹⁹⁾

מדברי הגמרא כאשר ניתן רשות למשחית לחבל  לא נעלם לחלוטין מידת האבחנה בן צדיק לרשע כי הגמרא אומרת שהמשחית מתחיל מן הצדיקים כלומר המשחית יודע מי צדיק ומי רשע והוא דווקא מתחיל מן הצדיק . ומה הסיבה שבו המשחית מתחיל בצדיק כי טובה הוא לו שבזמן כזה הוא לא יראה את ההשחתה במלואה כי כאשר הצדיק רואה את ההשחתה במלואה יש לו סבל מכך ולכן המשחית מתחיל ממנו ראשונה . כלומר מידת הצדק לא נעלמת כאשר ניתן רשות למשחית לחבל . ומדוע כאשר ניתן רשות למשחית לחבל גם הצדיק נפגע מן המשחית ?

חברותא מסכת קידושין דף מ עמוד ב

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לפי, היות שהעולם בכללותו נידון אחר רובו, אחר מעשיהם של רוב האנשים בעולם, אם הם זכאים או חייבים, וכמו כן גם היחיד נידון אחר רובו, אחר רוב מעשיו, אם הוא זכאי או חייב, הרי יש לו לאדם לחשב, שאם עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע בעשיית מצוה יחידה, גם את עצמו, וגם את כל העולם, לכף זכות.⁽¹⁾עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו, ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". מלמד הכתוב כי בשביל חטא יחידי שעשה אדם זה, אבד ממנו, ומכל העולם, טובה הרבה.⁽²⁾

כלומר העולם כולו נידון לפי רובו ולכן יכול להיות צדיק בתוך רוב של עולם שנידון לחובה ודינו של אותו צדיק הוא כדין של רוב העולם כי הוא בטל בתוך הרוב. ולכן יכול להיות שהוא יהיה בתוך מקום שקיבל רשות המשחית לחבל ודינו יהיה עם כל הציבור ואפילו הוא יהיה ראשון כשהמשחית יפגע בו כמו שאומרת הגמרא מתוך שזה טובה לצדיק . אבל עדיין קשה כי כאשר המשחית מחבל באותו צדיק כאשר לכאורה לא "מגיע לאותו צדיק למות . הרי הוא לא מת בגלל מעשיו כי אם בגלל הרוב . הגמרא חברותא מסכת חולין דף קמב עמוד א

תניא, דבי רבי יעקב אומר: אין לך כל מצוה ומצוה שבתורה שכתוב מתן שכרה בצדה, דהיינו שבסמוך לציוויה בתורה נאמר גם מתן שכרה, שאין תחיית המתים תלויה בה.וביאר מקורו בתורה:שהרי בכבוד אב ואם כתיב "למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך", ובשילוח הקן כתיב "למען ייטב לך והארכת ימים". אם כן, בשתי מצוות אלו נאמר מתן שכרן בצידן.הרי שאמר לו אביו: עלה לבירה [בית גדול] והבא לי גוזלות, והלך הבן ועלה לבירה, ושלח את האם ולקח את הבנים, הרי קיים שתי מצוות שמתן שכרן בצידן, ואירע שבחזרתו נפל ומת. היכן אריכות ימיו של זה והיכן טובתו של זה?אלא, בהכרח שכך כוונת הכתוב: "למען יאריכון ימיך", בעולם שכולו ארוך. "ולמען ייטב לך", לעולם שכולו טוב. דהיינו, לאחר תחיית המתים, שאין אז היזק ויסורין אלא רק טובה⁽³⁾.ודנה הגמרא: ודלמא "למען ייטב לך והארכת ימים" היינו בעולם הזה, ובאמת מעולם לא הוה הכי, מעשה מעין זה, שקיים אדם מצוות כיבוד אב ואם ושילוח הקן ומת בחזרתו?מתרצת הגמרא: רבי יעקב, מעשה כזה חזא בעצמו, ומשום כך הוכיח שכוונת הכתוב לעולם הבא⁽⁴⁾.ומקשה הגמרא: ודלמא מהרהר בעבירה הוה, ומשום כך מת?דוחה הגמרא: מחשבה רעה אין הקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, ואינו נחשב כעובר עבירה.ועדיין מקשה הגמרא: ודלמא מהרהר בעבודה זרה הוה, דכתיב "למאן תפוש את בית ישראל בלבם". ואמר רב אחא בר יעקב: זו מחשבת עבודה זרה! שהקדוש ברוך הוא מצרפה למעשה, ונחשבת כאילו עבדו עבודה זרה?!⁽⁵⁾מבארת הגמרא: הכי קאמר רבי יעקב: אם איתא דאיכא שכר מצות בהאי עלמא, תהני ליה המצוה ותגן עליה דלא ליתי לידי הרהור ועל ידי הרהור עבירה ליתזק! אלא על כרחך, שכר מצות בהאי עלמא ליכא. ושכר הכתוב בתורה, לעולם הבא נאמר.ומקשה הגמרא: היאך מת אותו בן, והאמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן נזוקים! והרי שליח מצוה הוה?מתרצת הגמרא: דברי רבי אלעזר שאינן ניזוקין נאמרו רק בהליכתם לעשיית המצוה. אבל בחזרתם מעשיית המצוה שאני, שיכולים אז להנזק.⁽⁶⁾ומקשה הגמרא: והרי מצינו שרבי אלעזר אמר דבריו גם בחזרתם, כי האמר רבי אלעזר: שלוחי מצוה אינן נזוקים לא בהליכתן ולא בחזרתן?מבארת הגמרא: סולם שעלה עליו אותו הבן להוריד גוזלות, סולם רעוע הוה ומועד ליפול ממנו.⁽⁷⁾ ומקום דקבוע ושכיח היזקא שאני. דכתיב, כשצוה ה' את שמואל ללכת למשוח את דוד למלך, "ויאמר שמואל: איך אלך, ושמע שאול והרגני". מוכח, כי אף על פי שהלך שמואל בשליחותו של מקום והיה שליח מצוה, חשש שמא יהרג משום דשכיח היזקא, שודאי ירצה שאול להרגו על שמשח אדם אחר למלך.אמר רב יוסף: אלמלא דרשיה "אחר" להאי קרא "למען ייטב לך ולמען יאריכון ימיך" כרבי יעקב בר ברתיה, לא חטא.⁽⁸⁾מאי חזא אחר?

איכא דאמרי: כי האי מעשה חזא, שמת הבן בחזרתו.ואיכא דאמרי: לישנא [לשונו] דרבי חוצפית המתורגמן שנהרג על ידי המלכות חזא, דהוה מוטלת באשפה. אמר אחר: פה שהפיק מרגליות ילחוך עפר?!והוא לא ידע את פירושו האמיתי של הכתוב, ד"למען ייטב לך", בעולם שכולו טוב. "ולמען יאריכון ימיך", בעולם שכולו ארוך.

כלומר יש דין נפרד לעולם ודין נפרד לכל אחד ואחד. הדין בעולם הזה הולך אחרי הרוב אבל לעולם הבא כל אחד ואחד נידון בדיוק לפי מעשיו . ולכן כאשר ניתן רשות למשחית לחבל הצדק עדיין נעשה בדקדוק ותמיד יש דין ויש דיין בעולם הזה ובעולם הבא אבל צורת הדין משתנה בן בעולם הזה לעולם הבא .

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא קמא דף נ עמוד א

אמר רבי חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא ומוותר על פשעי ישראל, יותרו ויופקרו חייו וגופו שגורם שיחטאו הבריות! שנאמר: "הצור תמים פעלו כי כל צרכיו משפט" ומוכח דדרכיו במשפט הם ואינו מוותר.

וצריך להגיד שכל מעשה ומעשה של האדם נידון בדקדוק אבל החשבון האמיתי לטוב או למוטב נעשה בעולם הבא כי בעולם הזה יש חשבון אין סופי שקשור לכל אדם ואדם בנפרד וגם חשבון כללי של דין של הציבור והעולם ולכן לא ניתן לדקדק עם כל אחד ואחד עד הפרט האחרון אבל ביום הדין הגדול הקב"ה ידקדק עם כל אחד ואחד בדיוק לפי מעשיו .

ונשאלת השאלה אם כך המצב האם ניתן לצדיק לנסות לחמוק מהמשחית ?

והתשובה הפשוטה היא כן . ניתן לנסות להתחמק מהמשחית .

 (כג) וְעָבַ֣ר יְקֹוָק֘ לִנְגֹּ֣ף אֶת־מִצְרַיִם֒ וְרָאָ֤ה אֶת־הַדָּם֙ עַל־הַמַּשְׁק֔וֹף וְעַ֖ל שְׁתֵּ֣י הַמְּזוּזֹ֑ת וּפָסַ֤ח יְקֹוָק֙ עַל־הַפֶּ֔תַח וְלֹ֤א יִתֵּן֙ הַמַּשְׁחִ֔ית לָבֹ֥א אֶל־בָּתֵּיכֶ֖ם לִנְגֹּֽף:

כלומר ניתן לאדם יכולת גם בזמן שניתן רשות למשחית לחבל לנסות התחמק מהחבלה וזאת על ידי פעולה שתבדיל אותו מהרוב שנמצא בתוך ההשחתה .

וכך כותב הגור אריה בראשית פרשת נח פרק ו פסוק יג

והורגת טובים ורעים. אף על גב דכאן לא הרג את נח, אדרבא היה ניצול, הכי פירושו - "קץ כל בשר בא לפני" והורגת טובים ורעים אם הצדיק והרשע יחד, לכך "עשה לך תיבת וגו'" (פסוק יד) שתהיה אתה נבדל מהם, ולא תהיה אצלם, ולכך לא תאבד עמהם. שלא אמרנו ש'הורגת טובים ורעים' אלא כאשר הצדיק עם הרשע יחד, מטעם כיון שניתן רשות למשחית שוב אינו מבחין בין רע לטוב (רש"י שמות יב, כב), אבל אם אין הצדיק עם הרשע - אינו נהרג עם הרשע.

כלומר הפתרון להתחמק שההשחתה זה להיבדל מהרשע . בדיוק כמו מעשה נתינת הדם על המשקוף שזה מעשה של היבדלות ביציאת מצרים   וכך אומר הזוהר הקדוש

מָה הַטַּעַם? הֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ, מִשּׁוּם שֶׁהוּא רֹשֶׁם קָדוֹשׁ, וְהַמַּשְׁחִית כְּשֶׁהוּא יוֹצֵא וְרוֹאֶה אוֹתוֹ דָם שֶׁהָיָה רָשׁוּם עַל אוֹתוֹ פֶּתַח, חָס עַל יִשְׂרָאֵל. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח וְגוֹ'. כָּאן יֵשׁ לְהִסְתַּכֵּל, אִם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בָּא וְהָרַג בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם וְלֹא שָׁלִיחַ אַחֵר, רֹשֶׁם זֶה שֶׁעַל הַפֶּתַח לְשֵׁם מָה, וַהֲרֵי הַכֹּל גָּלוּי לְפָנָיו? וְעוֹד, מַה זֶּה וְלֹא יִתֵּן הַמַּשְׁחִית? וְלֹא יַשְׁחִית צָרִיךְ לוֹ לִהְיוֹת!

אֶלָּא וַדַּאי כָּךְ זֶה, שֶׁכָּתוּב (שם) וַה' הִכָּה כָל בְּכוֹר. וַה' - הוּא וּבֵית דִּינוֹ. וְאוֹתוֹ בֵּית דִּין כָּאן נִמְצָא. (מכאן שבכל) וּבַכֹּל צָרִיךְ לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה כְּדֵי לְהִנָּצֵל, שֶׁהֲרֵי כְּגוֹן זֶה עַל הַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִמָּצֵא הַמַּשְׁחִית.

ואומר הזוהר הקדוש שצריך לעשות מעשה כדי להבדיל את עצמך מהרשע וכאשר אתה מבדיל את עצמך מהרשע יש סיכוי שתוכל להינצל מההשחתה . כמו שראינו בלוט , נוח. עדת קורח .

וכך כותב פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת וירא מאמר ותבט אשתו מאחריו אות רפז

אל תבט אחריך, כי אני אחבל אחריך. ועל כן כתוב, ותבט אשתו מאחריו, וראתה המחבל, אז נעשתה נציב מלח. כי כל זמן שהמחבל אינו רואה פניו של האדם אינו מחבל אותו, וכיון שאשת לוט החזירה פניה להסתכל אחריו, מיד, ותהי נציב מלח.

כלומר  אשת לוט ביטלה את ההבדלה בינה ובין המשחית והיא נהפכה לנציב מלח . נתנו לא את ההזדמנות להבדל מהמשחית אבל היא לא הבדילה את עצמה לחלוטין ולכן נהפכה לנציב מלח .

וכך כתוב ב במדבר פרשת קרח פרק טז פסוק כה - כו

(כה) וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וַיֵּ֖לֶךְ אֶל־דָּתָ֣ן וַאֲבִירָ֑ם וַיֵּלְכ֥וּ אַחֲרָ֖יו זִקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

(כו) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־הָעֵדָ֜ה לֵאמֹ֗ר ס֣וּרוּ נָ֡א מֵעַל֩ אָהֳלֵ֨י הָאֲנָשִׁ֤ים הָֽרְשָׁעִים֙ הָאֵ֔לֶּה וְאַֽל־תִּגְּע֖וּ בְּכָל־ אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֑ם פֶּן־תִּסָּפ֖וּ בְּכָל־חַטֹּאתָֽם:

כלומר היבדלות מהמשחית זה תנאי הכרחי כדי להינצל אולי לא מספיק אבל הכרחי 

וכך כותב הזוהר הקדוש

וְאַתֶּם לֹא תֵצְאוּ אִישׁ מִפֶּתַח בֵּיתוֹ עַד בֹּקֶר. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יִצְחָק [אמר רבי ירמיה], לֹא צָרִיךְ לָאָדָם לָלֶכֶת בַּשּׁוּק וּלְהִמָּצֵא בַּשּׁוּק בִּזְמַן שֶׁהַדִּין תָּלוּי בָּעִיר, שֶׁכֵּיוָן שֶׁנִּתְּנָה רְשׁוּת לַמַּשְׁחִית - מִי שֶׁפּוֹגֵשׁ אוֹתוֹ, נִזָּק. וְכָאן מִשּׁוּם שֶׁהַדִּין נִמְצָא, לֹא צָרִיךְ לָצֵאת בַּחוּץ.

שָׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, בְּאוֹתוֹ מַמָּשׁ שֶׁנִּמְצָא דִּין לְמִצְרַיִם, בְּאוֹתוֹ מַמָּשׁ נִמְצָא דִּין לְיִשְׂרָאֵל, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְרָאִיתִי אֶת הַדָּם וּפָסַחְתִּי עֲלֵיכֶם. וְכֵן שָׁנִינוּ, בְּכָל אוֹתָם כְּתָרִים קְדוֹשִׁים שֶׁלְּמַעְלָה - כְּמוֹ שֶׁנִּמְצָא דִּין, נִמְצָאִים רַחֲמִים, וְהַכֹּל בְּשָׁעָה אַחַת. שָׁנָה רַבִּי חִזְקִיָּה, כָּתוּב (שם יט) וְנָגַף ה' אֶת מִצְרַיִם נָגֹף וְרָפוֹא. נָגֹף לְמִצְרַיִם, וְרָפוֹא לְיִשְׂרָאֵל. מַה זֶּה וְרָפוֹא? מִמַּה שֶּׁנִּמּוֹלוּ צְרִיכִים רְפוּאָה.

וְשָׁנִינוּ, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁנִּגְּפוּ הַמִּצְרִים, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְרַפְּאוּ יִשְׂרָאֵל. שֶׁשָּׁנִינוּ, אָמַר רַבִּי יוֹסֵי, מַה שֶּׁכָּתוּב וּפָסַח ה' עַל הַפֶּתַח, מַה זֶּה עַל הַפֶּתַח? וּפָסַח ה' עֲלֵיכֶם הִצְטָרֵךְ הָיָה צָרִיךְ (לכתב) ! אֲבָל עַל הַפֶּתַח, עַל הַפֶּתַח מַמָּשׁ, זֶהוּ פֶּתַח הַגּוּף. וְאֵיזֶהוּ פֶּתַח הַגּוּף? הֱוֵי אוֹמֵר זוֹ מִילָה.

כלומר גם המילה וגם הפסח הם שני הדברים שעשו עם ישראל להיבדל ממצרים . ואלו 2 הדמים שהם מצוות עשה שביטולם הוא בכרת כי הם אלו שהעשייה שלהם מבדילה אותנו מאומות העולם ומי שלא עושה את 2 המעשים הללו נמצא בכרת וכאשר מקבל רשות המשחית לחבל והוא לא נבדל מהרשעים סופו יהיה כמו הרשעים . וכאשר הוא יבדיל את עצמו מהרשעים או שהוא ינצל או כפי שאומרת הגמרא יילקח ראשון כדי שלא יראה את ההשחתה .