פרשת ויקהל פקודי האם הכול בידי שמים ? מה הכוונה שהכול בידי שמים חוץ מצינים ופחים ? מתי זה נקרא בידי שמים ומתי זה נקרא בידי אדם ? איזה מידה שולטת באדם שיכל למנוע את עצמו ממצב מחלה או סכנה ? מה דינו של אדם שלא שומר על עצמו כאשר יש לו אפשרות כזו ? מה דינו של אדם שמדביק את חברו במקום שזה נובע מחוסר זהירות כאשר הוא יכול היה למנוע את זה ? מה יעשה האדם כדי להתגבר על מצבים בו אין לו שליטה ? מה הקשר לזהירות מנגיף הקורונה ? ‏כ"ד/אדר/תש"פ

בס"ד
פרשת ויקהל פקודי האם הכול בידי שמים ? מה הכוונה שהכול בידי שמים חוץ מצינים ופחים ? מתי זה נקרא בידי שמים ומתי זה נקרא בידי אדם ? איזה מידה שולטת באדם שיכל למנוע את עצמו ממצב מחלה או סכנה ? מה דינו של אדם שלא שומר על עצמו כאשר יש לו אפשרות כזו ? מה דינו של אדם שמדביק את חברו במקום שזה נובע מחוסר זהירות כאשר הוא יכול היה למנוע את זה ? מה יעשה האדם כדי להתגבר על מצבים בו אין לו שליטה ? מה הקשר לזהירות מנגיף הקורונה ? ‏כ"ד/אדר/תש"פ

אני רוצה לדבר על נושא הזהירות הנדרשת היום במצב של הכרזה על מגיפה עולמית מגפת הקורונה . יש אנשים שאומרים הכול שטויות אם הקב"ה רוצה שיקרה לי משהו בכל מקרה יקרה לי ולכן כל הזהירות הנדרשת בימים הללו אני משאיר  לאנשים היסטריים וזה לא מתאים לי להיות בבית ולא לצאת ולהתרחק 2 מטר מכל אדם ולעמוד על כל "השולחן ערוך" של משרד הבריאות . ומהות הסוגיה הזאת היא בגמרא

בבלי חברותא מסכת כתובות דף ל עמוד א

ומפרשת הגמרא: מאי טעמא דרבי נחוניא בן הקנה, הסובר שאף כרת פוטר מממון כמו מיתה?

כי נאמר "אסון" בידי אדם, "ולא יהיה אסון ענוש יענש",⁽⁷⁾ ומשם אנו לומדים לפטור חייבי מיתות בית דין מן התשלומין.ונאמר "אסון" בידי שמים, אצל יעקב, שאמר לבניו [בראשית מב לח]: "ויאמר לא ירד בני [בנימין] עמכם, כי אחיו מת והוא לבדו נשאר, וקראהו אסון [כגון קור וחום, הכי סלקא דעתין] בדרך אשר תלכו בה"⁽⁸⁾ -והרי זה מלמד בגזירה שוה:מה "אסון" האמור בידי אדם דהיינו מיתת בית דין פטור מן התשלומין.אף "אסון" האמור בידי שמים - כרת ומיתה בידי שמים - פטור מן התשלומין.

מתקיף לה רב אדא בר אהבה על הגזירה שוה:ממאי דכי מזהר להו יעקב לבניה, מנין שכוונת יעקב באומרו "לא ירד בני עמכם, וקראהו אסון" היא להזהיר אותם על אסון של צינים ופחים [קור וחום],⁽⁹⁾ דבידי שמים נינהו, עד שאתה למד מפסוק זה לאסון בידי שמים!?והרי דילמא נתכוין יעקב להזהיר על אסון של אריא וגנבי [טריפת אריה וגונבי נפשות], דבידי אדם נינהו.כלומר: שניהם אינם בידי שמים [וגנבי, בידי אדם הוא],⁽¹⁰⁾ ולא תלמד לרבות אסון בידי שמים לפוטרו מן התשלומין!?ומשנינן: מכל מקום, יש לך ללמוד מפסוק זה אף על אסון בידי שמים.כי אטו, האם יעקב אבינו רק אהא - על אריא וגנבי שאינן בידי שמים - הוא דאזהר, ואילו אהא - על צינים ופחים שבידי שמים הן - לא אזהר יעקב!?

והרי ודאי שיעקב על כל מילי אזהר, כי לכל האסונות חשש יעקב, ובכללן אסונות בידי שמים. ולכן נתרבו אף אסונות בידי שמים מ"אסון אסון".⁽¹¹⁾ותמהה הגמרא על דברי רב אדא בר אהבה:

וכי צינים פחים כשהם באים על האדם "בידי שמים" נינהו?כלומר: וכי גזירת מלך הם, עד שאתה קורא להם "אסון בידי שמים"!?והתניא: הכל בידי שמים, כל פורענות הבאה על האדם גזירת מלך היא, חוץ מצינים פחים, שפעמים באים על האדם בפשיעתו, ולא גזר הקדוש ברוך הוא פורענות עליו.שנאמר: "צינים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם"!⁽¹²⁾ואם כן, אין להחשיב "צינים ופחים" כאסון בידי שמים, אלא כאסון בידי אדם, ותיקשי לרב אדא!?ותו תיקשי לרב אדא: וכי אריא וגנבי בידי אדם נינהו, ואין הם באים מגזירת מלך!?⁽¹³⁾והאמר רב יוסף, וכן תני רבי חייא בברייתא:מיום שחרב בית המקדש, אף על פי שבטלו סנהדרין, ארבע מיתות לא בטלו.ותמהה הגמרא לפני שהיא ממשיכה להביא את דברי הברייתא:וכי לא בטלו ארבע מיתות בית דין!? הא בטלו להו כאשר הפסיקו הסנהדרין לדון אותם!?

ומבארת הגמרא: אלא, כך יש לשנות את הברייתא:דין ארבע מיתות - לא בטלו.כלומר, עונש הדומה לארבע מיתות לא בטל.⁽¹⁾ והיינו:א. מי שנתחייב סקילה, ומן הדין יש להפילו מגג בית הסקילה שהיה גבוה שתי קומות, הרי סופו שהוא -או נופל מן הגג, ונהרג מהנפילה.או חיה מפילה אותו על הארץ, ודורסתו [הורגתו בדריסה].ב. ומי שנתחייב שריפה, על ידי יציקת עופרת רותחת אל תוך גרונו. סופו שהוא -או נופל בדליקה.או נחש מכישו, וארס הנחש שורפו.ג. ומי שנתחייב הריגה בסייף, סופו שהוא -או נמסר למלכות, והן מתיזין את ראשו בסייף, כמנהגם.או ליסטים באין עליו, והן ממיתין אותו בסייף, כמנהגם.ד. ומי שנתחייב חנק. סופו שהוא -או טובע בנהר, ומיתתו באה על ידי חנק.או מת בסרונכי [מחלת האסכרה] שהיא חונקתו בגרון מבפנים.⁽²⁾הרי מבואר שארי הבא על האדם, הוא במקום סקילה, וגנבים הבאים על האדם הוא משום שנתחייב סייף, ולכן לסטים [גנבי] באים עליו, ואם כן אלו הן בידי שמים.אלא איפוך את דברי רב אדא בר אהבה, וכך הוא שהקשה:ממאי דכי מזהר יעקב לבניה על אריא וגנבי, דבידי שמים נינהו, דילמא על צינים פחים דבידי אדם נינהו.ונמצא שה"אסון" של יעקב הוא אסון בידי אדם, ולא תלמד ממנו לאסון בידי שמים שהוא פוטר מן הממון.אלא איפוך את דברי רב אדא בר אהבה, וכך הוא שהקשה:ממאי דכי מזהר יעקב לבניה על אריא וגנבי, דבידי שמים נינהו, דילמא על צינים פחים דבידי אדם נינהו.ונמצא שה"אסון" של יעקב הוא אסון בידי אדם, ולא תלמד ממנו לאסון בידי שמים שהוא פוטר מן הממון.

מתוך המשא ומתן של הגמרא יוצא לנו שצינים ופחים זה בידי אדם  ואריה וגנבי [טריפת אריה וגונבי נפשות],זה דבר בידי שמים  ולא גזירה של הקב"ה על אותו אדם כמו שאומרת הגמרא : "והתניא: הכל בידי שמים, כל פורענות הבאה על האדם גזירת מלך היא, חוץ מצינים פחים, שפעמים באים על האדם בפשיעתו, ולא גזר הקדוש ברוך הוא פורענות עליו." כלומר יש דברים הם בידי האדם ולא בידי שמים שאם האדם עושה אותם הוא מביא על עצמו את הגזירה ולא הקב"ה גזר עליו .

ואמר העקידת יצחק דברים שער צ (פרשת ואתחנן)

ואמרו מאי צנים פחים קור וחום (כתובות ל' א) ואין ספק שהקור והחום הם מקרים זמניים חוץ מבחירת האדם. אבל לפי שהוא רשאי ללבוש שנים ולשבת בבית החורף והאח לפניו מבוערת או ללבוש כלים קלים ולטייל במקום שהאויר שולט בו נאמר שהקור והחום הם בידו

כלומר בידי האדם בקור ללבוש בגדים ולהינצל מהקור ואם הוא לא לובש את הבגדים (כאשר יש לו בגדים כאלו ) המחלה שתבוא עליו אין זה מחלה בידי שמים כי אם מחלה שהאדם הביא על עצמו .

התלמוד הירושלמי במסכת סנהדרין פרק י הלכה ה מביא משא ומתן בין אנטונינוס לרבי

אנטולינוס אתא גבי רבי א"ל צלי עלי אמר ליה ישיזבינך מן הדא צינתא דכתיב [תהילים קמז יז] לפני קרתו מי יעמוד. א"ל רבי לית הדא צלו יתיר. כסיתך תכסה והא צינתה אזלה. א"ל ישזבינך מן הדין שורבא דנפק בעלמא א"ל הא צלו כדון תשתמע צלותך דכתיב [שם יט ז] ואין נסתר מחמתו.

הידיד נפש מסכת סנהדרין פרק י הלכה ה מפרש את הענין

אָנְטוֹנִינוּס אֲתָא גַּבֵּי בא אצל רַבִּי. אָמַר לֵיהּ צָלִי עָלַי אמר לו, התפלל עלי אָמַר לֵיהּ אמר לו רבי יְשִׁיזְבִינֵךְ מִן הַדָא צִינַתָא יציל אותך אלקים מהצינה דִּכְתִיב (תהלים קמו) לִפְנֵי קָרָתוֹ מִי יַעֲמֹד. א"ל אמר לו אנטונינוס רַבִּי, לֵית הַדָא צָלוּ אין זו תפלה כי אם קר יָתִיר כְּסִיתֵךְ תְּכַסֶּה וְהָא תִינְתָה אָזְלָה הוסף עוד בגד אחד והצינה תלך לה. א"ל אמר לו רבי יְשָׁזְבִינֵךְ מִן הַדִּין שׁוּרְבָא דְנַפָק בְּעָלְמָא יצילך מהשרב שיוצא בעולם א"ל, הָא צָלוּ זו ודאי תפלה! כְּדוֹן תִּשְׁתַּמַּעַ צְלוּתֵךְ עכשיו תשמע תפלתך דִּכְתִיב (תהלים יט) וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ.

כלומר כאשר רבי אומר לאנטונינוס שהקב"ה יציל אותו מהצינה אומר לו אנטונינוס זה לא נקרא תפילה כי אני יכול לשים עלי בגדים להינצל מן התפילה . אבל כאשר אמר לו שהקב"ה יביא לו שרב אמר לו רבי שהקב"ה יציל אותו מהשרב אמר לו אנטונינוס אכן זה תפילה כי כתוב וְאֵין נִסְתָּר מֵחַמָּתוֹ .

כלומר במקום צינה יש בידי האדם לשרוד את הקור על ידי לבישת בגדים חמים ולכן אין משמעות לתפילה במקרה כזה כי זה בידי האדם אבל במקרה של שרב (כאשר הוא בדרך ואין לו מזגן ) אכן אין לאדם אמצעים להינצל מן השרב ולכן זה גזירה בידי שמים ולכן תפילה תועיל המקרה כזה .

ותוספות מסכת כתובות דף ל עמוד א דן בנושא הזה

הכל בידי שמים חוץ מצינים פחים - והא דאמרי' (שבת דף לב.) לעולם אל יעמוד אדם במקום סכנה אלמא יכול לשמור עצמו מן הפורענות וכן קיר נטוי דאסור לעבור תחתיו התם מן הפשיעה יכול לשמור עצמו דהא ודאי שבידו להמית עצמו אבל כשמביאין עליו מן השמים באונס אי אפשר לו לשמור אבל צינים פחים לעולם אל יבואו עליו באונס אם רוצה ליזהר וא"ת והא דרשינן (ב"מ דף קז:) והסיר ה' ממך כל חולי זה צינה אלמא דבידי שמים הוא וי"ל דהיינו שיחם הקדוש ברוך הוא עולמו או יתן לו מלבושים ולא יצטרך ליזהר וא"ת והא פחים בידי שמים הוא כדאמרי' בבראשית רבה בפרשה ט"ו א"ל אנטונינוס לרבי צלי עלי א"ל רחמנא שיזבך מצינתא א"ל דא צלותא היא יתיר חד כסו וצינתא אזלא א"ל תשתזב משרבא א"ל הא כדו צלותא דכתיב אין נסתר מחמתו וי"ל דקרא כתיב בעוברי דרכים או במלחמה כדרך שהמלכים עושים דבדרך אין אדם יכול ליזהר מן החום אבל אם רוצה לישב בביתו יכול להזהר שישב בבית של אבנים או יכנס במרתף ויש מפרשים דצינים פחים חדא מילתא היא כלומר צינים שהם פחים לאדם לשון פח ומוקש ואינו כן דבפ"ק דמסכת ע"ז (דף ג: ושם) מייתי לה [אהא דכתיב ותעשה אדם כדגי הים מה] דגים שבים כיון שקדרה עליהן חמה מיד מתים [אף בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה מיד מתים] והא דאמר (ברכות דף לג:) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים אין ענינו לכאן דהתם קאי על הולד במעי אמו (נדה טז:) שגוזרין אם יהא עני או עשיר גבור או חלש טפש או חכם אבל צדיק ורשע לא והכא מיירי במאורעות הבאות על האדם.

ומסקנת הדברים שיכול להיות מצבים של אונס כאשר אין בידי האדם אמצעים להיזהר מהפורענות אז הדבר נכלל בגזירה בידי שמים אבל כאשר יש לאדם אמצעי להיזהר ממצב מסוים והוא לא עושה את זה אין זה בכלל גזירה בידי שמים וזה דבר שנמצא באופן מלא בידי האדם . ברור לי שיש מצבים שבו חלק נמצא בידי האדם וחלק נמצא בידי שמים ואין כאן שחור ולבן אבל מתוך הדברים מובן לחלוטין שאדם צריך לעשות השתדלות באותו תחום שיש לו את האמצעים להינצל מהפורענות יש לו חובה להינצל מזה ולא להכניס את עצמו למקום שהכול נמצא בידי שמים .

כמו אדם שיקפוץ מקומה רביעית ויפצע קשה במקרה כזה מצבו הוא תוצאה מוחלטת שהבחירה נמצאת בידו . אבל לאחר שהוא נפצע קשה הוא הכניס את עצמו למצב שהכול או הרוב בידי שמים .

וכך כותב על זה רבינו יונה משלי פרק כב פסוק ה

(ה) צנים פחים בדרך עקש. פעמים יניח האדם הדרך הישרה, ויתעקש וילך בדרך לא סלולה לקצר הדרך, והנה ימצא בדרך העקש ההוא צנים - והם הקוצים והברקנים15, וימצא בה פחים - והם המכשולות, כי מפני שאין אדם עובר שם, עלה קמשונים16 ולא הרימו משם מכשול. והנה יגיעהו נזק מזה, וינגף במכשולים או בצינים. שומר נפשו ירחק מהם. שומר נפשו ילך בדרך הישרה, וירחק מן הצנים והפחים שהם בדרך העקש, ויגיע מן הדרך הישרה אל מחוז חפצו, ולא יבא לו שום נזק ממנה, ויבא שלם אין פגע רע. ובא המשל הזה על ענין מה שהזכיר: "עקב ענוה יראת ה' עושר וכבוד וחיים", כי מן הדרך הישרה מגיעים אל הצלחות העולם, מלבד היתרון האמיתי אשר יגיע לנפש משם, כי תשמר ותנצל מן החטא, כי יראת השם שמגיעין אליה מן הענוה, היא יסוד השמירה מכל חטא. ומי שיבקש הכבוד והעושר, ויבקש למהר להגיע אליהם מן הגאוה והשררה והגזל והחמס, ימצא הנזקים והמכשולות לגופו בעולם הזה, ולנפשו בעולם הבא.

כלומר אדם צריך לבחור לעצמו את הדרך הישרה כדי להתחמק מהצינים והפחים . אדם שמכניס את עצמו לתוך פחים וצינים הוא עצמו מכניס את עצמו לתוך מלכודת שהוא עצמו יצר ואין זה גזירה מהשמים .

וכך כותב הלבוש יורה דעה סימן קטז סעיף א

כתיב [דברים ד, ט] השמר לך ושמור נפשך מאוד וגו', וכתיב [שם ד, טו] ונשמרתם מאוד לנפשותיכם, שיש במשמעות אלו הלשונות שצריך האדם לשמור את נפשו שלא יביא את עצמו לידי סכנה, אף על גב שפשוטן של אלו הכתובים לא מיירי בזה, מכל מקום סמכו חז"ל על מקראות הללו ואסרו כל הדברים המביאין את האדם לידי סכנה. ונ"ל לומר שנוכל ללמדנו זה ממצות בני נח שנאמר להם [בראשית ט, ה] ואך את דמכם לנפשתיכם אדרוש, לפיכך גזרו ואמרו חמירא סכנתא מאיסורא, ואפילו יאמר אדם הריני מסכן את עצמי ומה לאחרים עלי בכך אם אני איני מקפיד בכך, אין מניחין אותו, אלא מכין אותו מכת מרדות כמו בכל שאר איסורין שאסרו חכמים ז"ל.

ומה דינו של אותו אדם שמכניס את עצמו למצב כזה שעכשיו הוא נמצא בידי שמים בלבד ? לפי הלבוש מכים אותו מכת מרדות אבל מה דינו בשמים ?

אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א

ואמר רבי יצחק: שלשה דברים מזכירים עונותיו של אדם, ואלו הן: קיר נטוי, ועיון תפלה, ומוסר דין על חבירו לשמים! –

כלומר אדם המכניס את עצמו לסכנה כלומר כאשר יש ביכולתו להתחמק ממצב כלשהו באמצעים שיש בידו והוא לא עושה את זה וחס וחלילה נגרם לו חולי או שהוא נכנס למצב סכנה כתוצאה מכך אותו אדם נכנס למצב בו מידת הדין שולטת בו . וההבנה שלי היא שכאשר אדם חושב שכאשר יש בידו לעשות דבר והוא לא עושה הוא בעצם אומר אני שם את עצמי בידי שמים ואני מוותר על הבחירה החופשית שלי לבחור באותם כלים שיכלו למנוע את המצב הזה מראש אז הוא אומר לקב"ה אין לי בחירה חופשית ואתה הקב"ה תחליט מה דיני ולכן הוא מביא על עצמו את מידת הדין ששולטת בו ולא מידת הרחמים .

וכך כותב הרלב"ג משלי פרק כב פסוק א

צנים פחים - הנה בדרך האיש העקש והוא ההולך בדרך מעוות שאינו משגיח כראוי אי זה הדרך ראוי שילך ימצא צנים להנזק בקרירות האויר וימצא בו פחים להלכד בהם רגליו ומי שהוא שומר נפשו והוא המתבונן בדרכיו והולך בהם דרך ישרה ירחק מאלו הדברים המזיקים כי הוא לא ימסור עצמו לסכנות ויעיין באי זה דבר ראוי שישתדל בהשגתו ובאי זה אופן שיהיה נמלט מהרעות והפגעים:

ובעניין שלנו כאשר יש לאדם להיזהר על עצמו וכמו כן להיזהר על אחרים והוא לא עושה את זה וחס וחלילה כתוצאה ממה שלא  עשה הוא נהיה חולה לא מידת הרחמים שולטת בו כי אם מידת הדין . ובנושא הקורונה כאשר הוא לא נזהר וחס וחלילה הוא נדבק והוא מדביק  את האחרים יש לו דין של מזיד ולא שוגג חס וחלילה כי הוא גרם ביודעין לאחר לחלות במחלה בגלל אי הזהירות של עצמו .

וכך כותב הרב אורי יונגרייז :

 

 

 

 

 

 

 

 

מסקנת הדברים שצריך במצב שלנו להיזהר מאוד ולנהוג לפחות כפי שמורים רשויות החוק . ומי שרוצה להחמיר על עצמו לדעתי ברור שהוא יכול לעשות את זה .

ולאחר שדברנו על מה שהאדם יכול לעשות בעצמו שזה בידיו כדי לא להכניס את עצמו למצבים של צינים ופחים אותו הדבר גם בדברי שמים שבו הקב"ה נתן לנו כלים גם להתמודד מול דברים שאין לנו שליטה עליהם והם בגדר של אונס גמור ששום מעשה שלנו במציאות לא יכול לשנות אותם . והכלי היחידי להתמודד עם המצבים הללו  זה התורה

חברותא מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

אמר רב יהודה אמר שמואל: מאי, מה הוא הביאור בהא דכתיב [חבקוק א] "ותעשה אדם כדגי הים, כרמש לא מושל בו" -למה נמשלו בני אדם כדגי הים?לומר לך: מה דגים שבים, כיון שעולין ליבשה - מיד מתים, אף בני אדם, כיון שפורשין מדברי תורה ומן המצוות - מיד מתים.⁽²⁶⁾

דבר אחר: למה נמשלו בני אדם כדגי הים? לומר לך: מה דגים שבים, כיון שקדרה עליהם חמה חום השמש - מיד מתים, כך בני אדם, כיון שקדרה עליהם חמה - מיד מתים.והביאור:איבעית אימא, אם תרצה, תפרש מאמר זה, שמתים מיתה טבעית בעולם הזה, ואיבעית אימא, לעולם הבא.והגמרא מפרשת:איבעית אימא, בעולם הזה, כמו דאמר רבי חנינא -דאמר רבי חנינא: הכל, כל המאורעות, מיחושים ומכאובים הבאים לאדם, הם בידי שמים, על ידי גזירה מן השמים, ואין אדם יכול להרחיק נפשו מהם - חוץ מצנים פחים קור וחום, דהיינו מחלות הבאות על ידי הצטננות והתחממות יתירה, שדבר זה מביא האדם על נפשו, והיה יכול להישמר מהן. שנאמר [משלי כב]: "צנים פחים בדרך עקש, שומר נפשו ירחק מהם", הרי שאפשר להתרחק מהן.וזה פירוש מאמר רב יהודה אמר שמואל: בני אדם כיון שקדרה עליהם חמה, והיו יכולים להישמר מכך, ולא נשמרו - מיד מתים.ואיבעית אימא, לעולם הבא, פירושו כדרבי שמעון בן לקיש.דאמר רבי שמעון בן לקיש: אין גיהנם לעתיד לבוא, אין הרשעים נידונין בגיהנם, אלא בדין הזה: הקדוש ברוך הוא מוציא חמה מנרתיקה [משל הוא, כאילו יש לשמש נרתיק, וביום לוהט מוציאה הקדוש ברוך הוא מנרתיקה], ומקדיר, עושה את חום השמש חזק מאוד. רשעים - נידונין בה בשמש, ואילו צדיקים מתרפאין בה⁽²⁷⁾ -ורבי שמעון בן לקיש מבאר: רשעים נידונין ה, דכתיב [מלאכי ג] "כי הנה היום בא בוער כתנור, והיו כל זדים וכל עושה רשעה קש, וליהט אותם היום הבא, אמר ה' צבאות, אשר לא יעזוב להם שורש וענף" -ודרשינן: "היום הבא" - השמש הבאה, תלהט אותם, ולא יעזוב להם לא שורש בעולם הזה, ולא ענף לעולם הבא.והוא מה שאמר רב יהודה אמר שמואל: כך בני אדם, הרשעים, כיון שקדרה עליהם חמה, מתים, לעולם הבא.ואילו צדיקים - מתרפאין בה. דכתיב [שם] בהמשך "וזרחה לכם יראי שמי, שמש צדקה ומרפא בכנפיה".ולא עוד, לא רק שהשמש מרפאה אותם, אלא שמתעדנין בה, בשמש. שנאמר [שם] בהמשך "ויצאתם ופשתם [תתרבו ותתעבו בשומן] כעגלי מרבק [כעגלים הנמצאים במקום פיטום העגלים] ".

כלומר מול אותם דברים שאין לנו כבני אדם יכולת לבחור ולהתמודד איתם נתן לנו הקב"ה את התורה שהיא הכלי היחידי להתמודד בעולם .

ומי שהתורה תהיה הכלי היחידי שלו להתמודד מול העולם אותו חמה שהקב"ה יוציא מנרתיקה בשבילו זה יהיה רפואה ובשביל מי שלא משתמש בזה כלומר התורה היה לא כל חייו החמה הזאת תהיה הסוף של השורש והענף שלו כי העולם נברא כאשר הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם והדרך היחידה להיות בעולם זה התורה .