פרשת תרומה מה הכוונה ושכנתי בתוכם ? מה המשמעות של בית המקדש ? מה הקשר של בית המקדש לבריאת העולם ? למה הוא אחד מחמישה קניינים של הקב"ה בעולם ? האם העולם הבא צריך לעולם הזה וההיפך ? מה היה המטרה של המן ? ומה התרופה להמן ? ‏א'/אדר/תשע"ח

בס"ד
פרשת תרומה מה הכוונה ושכנתי בתוכם ? מה המשמעות של בית המקדש ? מה הקשר של בית המקדש לבריאת העולם ? למה הוא אחד מחמישה קניינים של הקב"ה בעולם ? האם העולם הבא צריך לעולם הזה וההיפך ? מה היה המטרה של המן ? ומה התרופה להמן ? ‏א'/אדר/תשע"ח

שמות פרק כה

(ח) וְעָ֥שׂוּ לִ֖י מִקְדָּ֑שׁ וְשָׁכַנְתִּ֖י בְּתוֹכָֽם:

(ט) כְּכֹ֗ל אֲשֶׁ֤ר אֲנִי֙ מַרְאֶ֣ה אוֹתְךָ֔ אֵ֚ת תַּבְנִ֣ית הַמִּשְׁכָּ֔ן וְאֵ֖ת תַּבְנִ֣ית כָּל־כֵּלָ֑יו וְכֵ֖ן תַּעֲשֽׂוּ: ס

וכתוב ביחזקאל גם את הביטוי ושכנתי בתוכם בתוך הפסוקים  יחזקאל פרק מג

(ז) וַיֹּ֣אמֶר אֵלַ֗י בֶּן־אָדָם֙ אֶת־מְק֣וֹם כִּסְאִ֗י וְאֶת־מְקוֹם֙ כַּפּ֣וֹת רַגְלַ֔י אֲשֶׁ֧ר אֶשְׁכָּן־שָׁ֛ם בְּת֥וֹךְ בְּנֵֽי־ יִשְׂרָאֵ֖ל לְעוֹלָ֑ם וְלֹ֣א יְטַמְּא֣וּ ע֣וֹד בֵּֽית־יִ֠שְׂרָאֵל שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֞י הֵ֤מָּה וּמַלְכֵיהֶם֙ בִּזְנוּתָ֔ם וּבְפִגְרֵ֥י מַלְכֵיהֶ֖ם בָּמוֹתָֽם:

(ח) בְּתִתָּ֨ם סִפָּ֜ם אֶת־סִפִּ֗י וּמְזֽוּזָתָם֙ אֵ֣צֶל מְזוּזָתִ֔י וְהַקִּ֖יר בֵּינִ֣י וּבֵֽינֵיהֶ֑ם וְטִמְּא֣וּ׀ אֶת־שֵׁ֣ם קָדְשִׁ֗י בְּתֽוֹעֲבוֹתָם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשׂ֔וּ וָאֲכַ֥ל אֹתָ֖ם בְּאַפִּֽי:

(ט) עַתָּ֞ה יְרַחֲק֧וּ אֶת־זְנוּתָ֛ם וּפִגְרֵ֥י מַלְכֵיהֶ֖ם מִמֶּ֑נִּי וְשָׁכַנְתִּ֥י בְתוֹכָ֖ם לְעוֹלָֽם: ס

וצריך להבין את העניין של בית המקדש כתוב תנא דבי אליהו אליהו זוטא (איש שלום) פרשה יז

 חמשה קנינין קנה הקדוש ברוך הוא בעולמו, אלו הן, תורה קנין אחד, שמים וארץ קנין אחד, אברהם קנין אחד, ישראל קנין אחד, בית המקדש קנין אחד, (שמים וארץ) [תורה] קנין אחד, מנין, שנאמר ה' קנני ראשית דרכו (משלי ח' כ"ב), שמים וארץ מנין, שנאמר כה אמר ה' השמים כסאי (ישעיה ס"ו א'), אברהם קנין אחד, שנאמר ברוך אברם לאל עליון קנה שמים וארץ (בראשית י"ד י"ט), ישראל קנין אחד, דכתיב עד יעבור עמך ה' [עד יעבור] עם זו קנית (שמות ט"ו ט"ז) ואומר לקדושים אשר בארץ המה ואדירי כל חפצי בם (תהלים ט"ז ג'), בית המקדש קנין אחד, שנאמר מקדש ה' כוננו ידיך (שמות ט"ו י"ז) ואומר ויביאם אל הר קדשו הר זה קנתה ימינו (תהלים ע"ח ל"ד), וכלם לא בראם אלא לכבודו, שנאמר כל הנקרא בשמי לכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו (ישעיה מ"ג ז') ואומר ה' ימלוך לעולם ועד (שמות ט"ו י"ח).

כלומר הקב"ה קנה חמישה קניינים בעולם תורה ,שמים וארץ , אברהם, ישראל,ובית המקדש . כלומר יש 5 עוגנים בעולם לקב"ה  . התורה וזה מובן שהקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם ויש בעולם מה שכתוב בתורה וכל העולם זה התורה ואין בעולם מה שלא כתוב בתורה . וכדי לממש את התורה יש 4 עוגנים שונים שדרכם התורה צריכה להתממש שמים וארץ ,אברהם, ישראל ,ובית המקדש . הקב"ה נתן אפשרות לשמים וארץ לבא לידי מימוש עד דור המבול אבל הדבר לא הסתייע והקב"ה גלגל את העולם לתהו ובהו וברא אותו מחדש  על ידי מעשה המבול . וגם כאן הוא נתן אפשרות לנוח לתקן את העולם אבל גם נוח ודור הפלגה קלקלו וכאן הגיע אברהם והוא היה העוגן הראשון שמתוך עצמו הגיע להיות עוגן של התורה . מתוך אברהם צמח  עם ישראל שקיבל את התורה שהיא מהות העולם אבל כדי להגיע למימוש המלא של קבלת התורה בעולם צריך את בית המקדש  

וכך כותב הזוהר בפרשת תרומה

 (שמות כה) וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה מֵאֵת כָּל אִישׁ וְגוֹ', סוֹד הַסּוֹדוֹת לְיוֹדְעֵי הַחָכְמָה. כְּשֶׁעָלָה בְרָצוֹן סֵתֶר כָּל הַסְּתָרִים לַעֲשׂוֹת כָּבוֹד לִכְבוֹדוֹ, הֵשִׁיב רוּחַ מִנְּקֻדָּה עֶלְיוֹנָה שֶׁשּׁוֹפַעַת מִלְמַעְלָה לְמַטָּה, וְשָׁם תִּקּוּנוֹ לְהִתְיַשֵּׁב בָּעוֹלָם הַזֶּה. לָמָּה? בִּשְׁבִיל שֶׁאִם לֹא יִהְיֶה עִקָּר וְשֹׁרֶשׁ בָּעוֹלָם הַזֶּה, לֹא יִהְיֶה כְּלִי לְהוֹרִיק בָּעוֹלָם הַזֶּה כְּלָל. וְאִם לֹא יָרִיק לָעוֹלָם הַזֶּה, מִיָּד נֶאֱבָד וְלֹא יָכוֹל לַעֲמֹד אֲפִלּוּ רֶגַע אֶחָד. אֲבָל מִשּׁוּם שֶׁתִּקּוּנוֹ הוּא מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, מִתְמַלֵּא מִצַּד אֶחָד לְהוֹרִיק לָעוֹלָם הַזֶּה, וּמִצַּד אַחֵר לְהוֹרִיק לַמַּלְאָכִים הָעֶלְיוֹנִים. וְהַכֹּל נִזּוֹנוּ מִמֶּנּוּ כְּאֶחָד.

הזוהר מדבר על נקודת התחלת העולם וזה רצון הסתר לעשות כבוד לכבודו וזה הקב"ה שעלה בדעתו לברוא את העלום . ובריאת העולם צריכה בריאת העולם הזה והעולם הבא את השמים ואת הארץ  והזרימה מהעולם הרוחני לעולם הפיזי וכן מהעולם הפיזי לעולם הרוחני היא הכרח של בריאת העולם . וזה נראה לי הכוונה שמים וארץ . שמים לא יכולים ללא ארץ וארץ לא יכולים ללא שמים . כלומר כדי לעשות כבוד לכבודו צריך את השמים ואת הארץ ומתוך הבריאה הזאת צריך להגיע לשלמות של העולם הזה והעולם הבא .

וממשיך הזוהר הקדוש בפרשת תרומה ומסביר מי צריך לעשות כדי להגיע לשלמות של העולם

יָצְאוּ מֵהָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה וְיָרְדוּ לְמִצְרַיִם, וּבִשְׁבִילָם הִתְעַכְּבָה שָׁם. וּמִשּׁוּם שֶׁחָזְרוּ שָׁם יִשְׂרָאֵל לְמַעֲשֵׂי הַמִּצְרִים, נִכְנְעָה וְזָזָה אוֹתָהּ שְׁלֵמוּת מִמֶּנּוּ, עַד שֶׁיָּצְאוּ מִמִּצְרַיִם וּבָאוּ לַעֲשׂוֹת מִשְׁכָּן. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: רְצוֹנִי לָדוּר בֵּינֵיכֶם, אֲבָל לֹא יָכוֹל עַד שֶׁתְּתַּקְנוּ אוֹתָהּ רוּחַ שֶׁלִּי שֶׁתִּשְׁרֶה בֵינֵיכֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְעָשׂוּ לִי מִקְדָּשׁ וְשָׁכַנְתִּי בְּתוֹכָם. וְזֶהוּ סוֹד הַכָּתוּב וְיִקְחוּ לִי תְּרוּמָה. אָמַר מֹשֶׁה לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא: מִי יָכוֹל לָקַחַת אוֹתָהּ וְלַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ? אָמַר לוֹ: מֹשֶׁה, לֹא כְמוֹ שֶׁאַתָּה חוֹשֵׁב, אֶלָּא - מֵאֵת כָּל אִישׁ אֲשֶׁר יִדְּבֶנּוּ לִבּוֹ וְגוֹ', מֵאוֹתוֹ רָצוֹן וְרוּחַ שֶׁלָּהֶם תִּקְחוּ אוֹתָהּ וְתַשְׁלִימוּ אוֹתָהּ.

מסביר לנו הזוהר הקדוש שהשלמות של כבוד כבודו של הקב"ה יבוא רק מתוך שלמות של כל עם ישראל זה לא תלוי בצדיק אחד או כמה זה תלוי בכל כלל ישראל שצריכים להגיע מתוך עצמם לשלמות ומתוך כך יוכל להבנות בית המקדש . כלומר כלל ישראל הוא שצריך להיות כגוף אחד בשלמות כדי להגיע לכך שהשכינה תהיה  בארץ . ולכן הקניין הרביעי זה ישראל

וכך כותב המדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא

עד שלא נברא העולם הרי מקדשי בנוי למעלה, שנאמר כסא כבוד מרום מראשון וגו' (ירמיה יז יב), ושם היכל כסאי בנוי, שנאמר וה' בהיכל קדשו וגו' (חבקוק ב כ), וכן ישעיה אמר ואראה את (ה') [אדני] יושב על כסא רם ונשא (ישעיה ו א), ובשביל חיבתכם אני מניח בית המקדש העליון, שהוא מתוקן עד שלא נברא העולם, וארד ואשכון בתוככם, שנאמר [ועשו לי מקדש] ושכנתי בתוכם (שמות כה ח).

כלומר כאן רואים את ההבנה של הקניין השני שמים וארץ שרק השלמות של השמים וגם הארץ יכול כבוד כבודו לחול בעולם . ואת התהליך של המעבר מהשמים לארץ מתאר המלבי"ם יחזקאל פרק מג פסוק ז

(ז) ויאמר אלי, את מקום כסאי. הנה יבואר (לקמן סי' מ"ח) כי ירושלים שלעתיד תהיה רחוקה מן המקדש מ"ה מיל, וסביבות המקדש יהיה אחוזת הכהנים והלוים, אבל המלך והעם אשר בירושלים ישכנו בעיר שתבנה מ"ה מיל רחוק מן המקדש, באר לו הטעם לזה כי לעתיד ישתנה הדבר ממה שהיה במקדש הקודם, שבזמן הקודם היה עקר השכינה בשמים כמ"ש השמים כסאי והארץ הדום רגלי, שעקר כסאו היה בשמים והמקדש היה הדום רגליו, ר"ל שעקר ההנהגה היה כפי הטבע והמערכה רק שסבב את המערכת לפי רצון ההשגחה שהיתה בבית המקדש ובארץ שרגליו ומסובביו ותכלית הנהגתו היה בארץ, שלפי התכלית הזה אשר השגיח להרים קרן ישראל, משך את גלגל המערכת לסבבו ולהנהיגו לטובת ישראל ולמלא בית ה' חיים וברכה, ולכן נקרא המקדש הדום רגליו כמ"ש ולא זכר הדום רגליו ביום אפו, ואמר ושוליו מלאים את ההיכל, אבל לעתיד גם הכסא תהיה למטה במקדש, שישכון שם שכינת קבע והנהגת המערכה תחדל לגמרי, כמ"ש לא יהיה לך עוד השמש לאור יומם, וחפרה הלבנה וכו' כי מלך ה' צבאות בהר ציון ובירושלים, וז"ש את מקום כסאי ואת מקום כפות רגלי אשר אשכן שם בשכינת קבע, יהיה בתוך בני ישראל, שהכסא תהיה ג"כ למטה, וגם אמר שעקר השכינה לא תהיה במקדש רק בתוך ב"י שיתאספו שמה, ולכן זה יהיה לעולם כי הבית הג' לא יחרב עוד,

כלומר יש כאן מעבר מהשלמות של השמים לשלמות של הארץ והשלמות של הארץ תלוי בעם ישראל בלבד בעבודה שלו לקיים את התורה בשלמות ובכך לגרום לכך שהשמים ירדו לארץ וכמו שהזוהר כותב שהשלמות של הארץ תגרום לכך שגם יהיה שלמות בשמים . ואותו תהליך של השראת השכינה בארץ מתאר המדרש במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב כתהליך של השתדלות הדרגתית של עם ישראל

וכן בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם אמר משה מי יוכל לעשות לו מקדש שישרה בתוכו (מ"א =מלכים א'= ח) הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך וגו' ואומר (ירמיה כג) הלא את השמים ואת הארץ אני מלא וגו' ואומר (ישעיה סו) השמים כסאי והארץ הדום רגלי וגו' אמר הקדוש ברוך הוא איני מבקש לפי כחי אלא לפי כחן כשאני מבקש כל העולם כולו אינו יכול להחזיק כבודי ולא שמש אחד משלי אלא אני איני מבקש מידך אלא עשרים בדרום ועשרים בצפון ושמונה במערב .

וכדי שנבין את התהליך הזה האקטואלי לימים לפני פורים אומר המדרש אסתר רבה (וילנא) פרשה א סימן י

י בימים ההם, זה הוא אחד מן המקומות שהיו מלאכי השרת מדדין פיתקין לפני הקדוש ברוך הוא שהיו אומרים לפניו רבש"ע בית המקדש חרב ורשע זה יושב ועושה מרזיחין, אמר להם תנו ימים כנגד ימים, הה"ד (נחמיה י"ג) בימים ההמה ראיתי ביהודה דורכים גתות בשבת וגו', רב חלבו אמר אללא ווי היו אותן הימים, א"ר ביבי ההם הא לאותן הימים, המד"א (יחזקאל ל') הלילו הה ליום אמר ר' יצחק נהיה לאותן הימים, המד"א (מיכה ב') ונהה נהי נהיה.

ועל זה אומר צרור המור דברים פרשת כי תבא

והטעם שהשוה עמלק לשבת במלת זכור שנזכר. לרמוז כי כמו שהשבת הוא דבר גדול מורה על חדוש העולם. כן דבר עמלק הוא דבר גדול. שבא כנגד ישראל לאחר ביאתם לארץ. לפי שידע שאמרו תביאמו ותטעמו מקדש ה' כוננו ידיך. ואמרו זה אלי ואנוהו. להורות שתכלית ביאתם היתה לבנות מקדש לכפרת העונות. ולכן בא עמלק כאומרו כי יד על כס יה. שרצה לשים ידו על כסאי שהיא ירושלם. ולעקור לישראל שלא יעלו שם. באופן שרצה לחזור העולם תוהו ובוהו. באבידת ישראל שהם חדוש העולם. כאומרו החדש הזה לכם. ולכן אמר זכור את אשר עשה לך עמלק כמו שאמר בשבת זכור את יום השבת. וכמו שהשבת הוא יום מנוחה רמז לעולם הבא שהוא מנוחה. וכן הוא רמז לימות המשיח שהם מנוחה גמורה בלי עצב ודאגה כמו השבת. כאומרם שית אלפי שנין הוי עלמא וחד חרוב.

כלומר מעשי עם ישראל משפיעים על העולם ועל אומות העולם כדי לגרום לכך שעם ישראל לא יגיע לשלמות ולהשראת השכינה על הארץ כי משמעות השראת השכינה של הקב"ה על הארץ זה אי קיום אומות העולם . יש מאבק מתמיד בן אומות העולם לעם ישראל אבל בפרט עמלק שמנסה בכל כוחו להפריד בן עם ישראל לקב"ה כי עמלק יודע שכאשר עם ישראל יגיע לשלמות ויהיה שלמות בין השמים לארץ וכאשר תשרה השכינה בארץ ימחק עמלק מהעולם ולכן הדרך היחידה שלו להלחם בעם ישראל להביא את העולם למצב של תוהו ובהו כלומר בריאה  מחדש של העולם ללא עם ישראל וזה בדיוק כל המאבק של המן הוא עמלק במלחמה שלו כנגד עם ישראל שרצה לקעקע את הקניין של הקב"ה בעולם . והמעשה של פורים הוא קבלת התורה מרצון בשלמות היא הדרך היחידה של עם ישראל להלחם בעמלק ולשרוד בעולם כי המשמעות של אי קבלת התורה ברצון ובשלמות היא נתינת מקום לעמלק וחס וחלילה להפרדה של עם ישראל מהתורה ומהקב"ה והמשמעות של התהליך הזה הבאת העולם למצב של תוהו ובהו ללא עם ישראל חס וחלילה .

וצריך לראות ולהבין שהדרכים של המלחמה של עמלק השתנו והשתכללו כי המן שהיה יהודי כמו שאומר החתם סופר נלחם מול עם ישראל מתוך עם ישראל ולא מבחוץ ואנחנו צריכים להבין את זה ולהיות מודעים לכך ולהבין שמי שנלחם בתורת ישראל מתוך עם ישראל יש לו שורשים מעמלק אבל מצד שני צריך להיזהר כי לעולם אתה לא יודע מה מקורו של האדם ולאן הוא יגיע כמו שאומרת הגמרא

חברותא גיטין דף נז עמוד ב

אמר ליה [נבוזראדן לדמו של זכריה]: זכריה זכריה, הרי טובים שבהן איבדתים, וכי ניחא לך דאבדינהו לכולהו [וכי נוח לך שאאבד את כולם]!?

כדאמר ליה הכי [כשאמר לו נבוזראדן לזכריה כך]: נח הדם מרתיחתו.

בההיא שעתא [באותה שעה], הרהר נבוזראדן תשובה בדעתיה [בדעתו].⁽⁵⁾

כי אמר בלבו: ומה אם על נפש אחת שהרגו ישראל, כך הגיע להם פורענות.

ההוא גברא [אותו האיש, ועל עצמו היה אומר] דקטל כל הני נשמתא [שהרג כל כך הרבה נשמות], על אחת כמה וכמה שיקבל עונשו.

ערק אזל שדר שטר פרטתא בביתיה, ואגייר.⁽⁶⁾ [ברח נבוזראדן, ושלח שטר צואה לפרט מה יעשו בנכסיו, והתגייר].

תנא: א. נעמן גר תושב היה [לא קיבל עליו שאר מצות אלא שלא לעבוד עבודה זרה].

ב. נבוזראדן גר צדק היה.

ג. מבני בניו של המן, למדו תורה בבני ברק.⁽⁷⁾

ד. מבני בניו של סיסרא, למדו תינוקות בירושלים.⁽⁸⁾

ה. מבני בניו של סנחריב, למדו תורה ברבים; ומאן אינון [מי הם]? שמעיה ואבטליון.

 

יהי רצון שנוכל לקבל על עצמנו את התורה כולה בשלמות וברצון