פרשת משפטים וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: האם זה סיבה להשאיר את המסתננים בארץ ישראל? למה מי שמוביל את הקמפיין מחק את בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם ? מה משמעות המשפט כִּֽיִּֽ־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם ? מה מיוחד בארץ ישראל ? למה אומות העולם לא יכולות להיות בארץ ישראל? למה אסור להונות את הגר ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ח

בס"ד
פרשת משפטים וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:  האם זה סיבה להשאיר את המסתננים בארץ ישראל?  למה מי שמוביל את הקמפיין מחק את בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם  ?  מה משמעות המשפט כִּֽיִּֽ־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם ? מה מיוחד בארץ ישראל ? למה אומות העולם לא יכולות להיות בארץ ישראל? למה אסור להונות את הגר ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ח

כתוב בשמות פרק כב  בפרשה שלנו

(כ) וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

דברים פרק י

(יט) וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

וכאשר הייתי בת לאביב לפני כמה שבועות ראיתי שלט ענק שכתוב עליו וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים ובהמשך כתוב לא לרדיפה ולא לגרוש  . ומעניין שהם הורידו את בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם

וצריך להבין את הפסוק ועל מה הוא מדבר כדי להבין האם יש להם טענה על מי ששומרים את מצוות התורה כי על פניו זה נראה הגיוני . עם ישראל היה גר במצרים ולכן הוא צריך להבין איך זה להיות גר בארץ נוכריה ולכן הוא צריך להבין את כל הגרים אלו המסתננים ולא לגרש אותם "באכזריות" .

צריך להבין שהפסוק מדבר על גר שקיבל עליו את כל מצוות התורה והקב"ה הוסיף לנו מצווה לאהוב את הגר ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רז

והמצוה הר"ז היא שצונו לאהוב את הגרים והוא אמרו ית' (עקב י) ואהבתם את הגר, ואף על פי שהיה נכלל בזה עם ישראל באמרו ואהבת לרעך כמוך, לפי שזה הגר גר צדק, אבל בעבור שנכנס בתורתנו הוסיף לו האל אהבה וייחד לו מצוה נוספת כמו שעשה באזהרה באונאתו שאמר ולא תונו איש את עמיתו (בהר) ואמר (משפטי' כב) וגר לא תונה והתבאר מלשון הגמ' (ב"מ נט ב) שחייבין על אונאת הגר משום לא תונו איש את עמיתו ומשום וגר לא תונה [על"ת רנ - ג]. כן גם כן אנו חייבין באהבתו משום ואהבת לרעך כמוך ומשום ואהבתם את הגר. וזה מבואר אין ספק בו ואיני יודע אחד ממי שמנה המצות סכל מזה. וברוב המדרשות בארו שהאל יתעלה צונו על הגר כמו שצונו על עצמו יתעלה אמר (פ' שמע) ואהבת את י"י אלדיך ואמר ואהבתם את הגר:

כלומר הקב"ה הוסיף לנו מצווה לאהוב את הגר מעבר למצווה ואהבת לרעך כמוך ואומרת הגמרא בביאור הדברים עם פרוש החברותא בבא מציעא דף נט עמוד ב

תניא רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה מקומות, ואמרי לה, בארבעים וששה מקומות, בגר שלא לצערו!?

מפני שסורו רע, שיכול לחזור לסורו מפני שהונו אותו.⁽³⁸⁾

מאי דכתיב "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים"?

(תנינא) [תניא] רבי נתן אומר: כיוון שאתם הייתם גרים בארץ מצרים, הרי זה גנאי לכם לקוראו גר, כי אמרו חכמים, מום שבך אל תאמר לחברך. והיינו דאמרי אינשי, דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה, מי שיש לו קרוב משפחה שנידון לתלייה, לא נימא ליה לחבריה, אל יאמר לחבירו: זקיף ביניתא! תלה לי דג, לפי שכל הזכרת לשון תלייה גנאי הוא לו:

כלומר כל הזכרת יציאת מצרים אינו מדובר בכלל בנושא של מה המצרים עשו לנו או התנהגות המצרים כלפי עם ישראל ומדובר במצב של עם ישראל ביציאת מצרים מצב בו עדיין עם ישראל לא קיבל את התורה . כלמור הגנאי של עם ישראל במצרים שעם ישראל היה עדיין עם שנמצא בארץ שהיא לא שלו עם שהוא עדיין במעמד כמו כל אומות העולם  כמו שנאמר בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו, שנא': וראשונות ישמיענו, שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם! ומנלן דלא קיימום? דתני רב יוסף: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מאי ראה? ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן.ובהמשך:

הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול! אלא לומר לך, שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דאמר ר' חנינא: גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה.

ועם ישראל קיבל על עצמו את התורה וממשיך התלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

אמר להם הקדוש ברוך הוא: מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה, יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים, יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה, יבא נבוכד נצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם, יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה, יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני (ואליהו בן ברכאל הבוזי) ויעידו בהם בישראל שקיימו את כל התורה כולה, שנאמר: יתנו עידיהם ויצדקו.

כלומר בשלב של יציאת מצרים אנחנו אחרי העדות של נמרוד ,לבן ,ואשת פוטיפר אבל לפני העדות של נבוכנצר והשאר כלומר עם ישראל ביציאת מצרים עדיין נמצא במצב ביניים לפני מתן תורה לפני שקיבלו עליהם עם ישראל את התורה כלומר בדיוק כמו גר שנמצא לפני קבלת עול מצוות במצב כזה  הוא שווה למצבם של אומות העולם שנמצאים במצב של לא מצווה ועושה בגלל שהקב"ה ויתר להם על המצוות וכאשר הוא מקבל עליו את המצוות ונחשב גר הוא נמצא במצב כמו כל עם ישראל כמצווה ועושה  . ואת זה אנחנו צריכים לזכור ביחס שלנו אל הגר כי במצב כזה הוא יכול לחזור לסורו או כמו שאומרת הגמרא מפני שסורו רע  . וההבנה שלי שהמשפט שסורו רע הוא שני היבטים אחד מה גורם לעם ישראל גר שחוזר לסורו והדבר השני שגר שיש לו שני עולמות העולם שלפני קבלת מצוות והעולם אחר קבלת מצוות נמצא במצב של שיווי משקל עדין שיכול לגרום לו לחזור למצבו הקודם . ונאמר בתלמוד בבלי מסכת נדה דף יג עמוד ב

ת"ר: הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח. בשלמא גרים - כדר' חלבו, דא"ר חלבו: קשין גרים לישראל כספחת.

 ואומר רש"י מסכת נדה דף יג עמוד ב

כספחת - דכתיב בגרים (ישעיהו יד) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב לשון ספחת שקשים לישראל כספחת שאין בקיאים במצות ומביאין פורענות ועוד שמא למדים ישראל ממעשיהן מפי מורי הזקן ויש אומר שכל ישראל ערבים זה בזה ולאו מילתא היא שלא נתערבו בשביל הגרים דאמרינן במס' סוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים ותק"ן בריתות שכולן נתערבו זה בזה אלמא לא נתערבו על הגרים.

כלומר השלמות של עם ישראל כוללת גם את הגרים אבל התהליך של קבלת הגר הוא תהליך עם סיכון שהגר יחזור לסורו ולכן התורה הזהירה אותנו על אונאת הגר ב 36 או 46 מקומות בתורה

ויש בעיה של מצב הביניים הזה שהוא המעבר ממעמד של אומות העולם למעמד של העם הנבחר וקבלת התורה אנחנו רואים את כל הניסיונות שעמד עם ישראל ביציאת מצרים אוצר מדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו

(ד') עשרה נסיונות ניסה הקדוש ברוך הוא את אבותינו ובכולן לא נמצאו שלמים ואלו הן: במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב (דברים א'). במדבר שעשו את העגל שנאמר עשו להם עגל מסכה (שמות ל"ב), בערבה על המים שנאמר ויצמאו העם למים (שם /שמות/ י"ז), מול סוף על שהמרו על ים סוף, בין פארן במרגלים שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן (במדבר י"ג), בין [עמוד 177] תופל אלו דברי תיפלות שתפלו על המן, ולבן זו מחלקתו של קרח, וחצרות על השלו, הרי שבעה, ובמקום אחר הוא אומר ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה (דברים ט')

כלומר במעבר הזה בן לא מצווה ועושה למצווה ועושה כולל בתוכו הרבה ניסיונות כדי לברר אם האדם באמת רוצה להיות חלק מהעם הנבחר או חלק מאומות העולם . ולכן למשפט הזה שמביאים אותם גורמים שמובילים את קמפיין המסתננים אין שום קשר למצב של המסתננים או הרצון להעביר אותם למקום אחר . ולכן לדעתי אולי זה הסיבה שהם חתכו את המשפט באמצע . ועד כמה שזה אבסורד עם ישראל בא למצרים באופן זמני וכל המאבק שלו היה לצאת ממצרים לארץ ישראל והיה זה פרעה שלא רצה לתת לו לעזוב כאשר אותם מסתננים באו לכאן לא כדי לעזוב כי הם באו להשתקע כי מאסו בארץ שלהם שהקב"ה נתן להם . עם ישראל ידע שהוא הולך מ"סיר הבשר" למדבר בדרך לארץ ישראל כאשר בארץ ישראל ממתין לו כיבוש מול 7 העמים הנמצאים בארץ ישראל וכל זה בגלל ההבטחה של הקב"ה להוריש לנו את הארץ כלומר הרצון להגיע לארץ ישראל לא כי היא יותר "נוחה " בדיוק ההיפך מהמסתננים .

ויש עוד סיבה לא להשאיר אותם בארץ . כתוב בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כד

ר' שמעון אומ' קרא הב"ה לשבעים מלאכים הסובבים את כסא מלכותו ואמר להם הב"ה באו ונרד ונבלל את שבעים גוים ואת שבעים לשונות, ומניין שאמ' להם, שנ' הבה נרדה, הבה ארדה אין כתיב כאן אלא הבה נרדה, והפילו גורלות ביניהם, שנ' בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, ונפל גורלו של הב"ה על אברהם ועל זרעו, שנ' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמ' הב"ה חבל וגורל שנפל עלי שרתה נפשי בו שנ' חבלים נפלו לי בנעימים

כלומר ארץ ישראל היא הארץ של הקב"ה שאר הארצות הם של אומות העולם כלומר ארץ ישראל היא הארץ של הקב"ה בעולם הזה והבחירה את מי לשים בארץ הזאת נפלה על אברהם שמתוכו קם העם היהודי . וארץ ישראל מתוך שהיא הארץ של הקב"ה יש לה תכונות מיוחדות כתוב ויקרא פרק כ

(כב) וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ:

ואומר האדרת אליהו ויקרא פרק כ פסוק כב

(כב) [ושמרתם כו'. כנ"ל]: ולא תקיא הארץ אתכם. א"י אינה כשאר כל הארצות אינה מקיימת את עוברי עבירה למה"ד לבן שרים שאכל דבר שקוץ כו': אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה. אני איני מביא אתכם אלא לשבת ולירש. לא ככנעניים שהיו שומרים את המקום:

ןאומר אור החיים ויקרא פרק כ פסוק כב

(כב) ושמרתם את וגו'. טעם שהוצרך לומר פעם אחרת פסוק זה הגם שכבר אמר כן בפרשת אחרי מות (יח כו), נתכוין לומר שצריכין לשמור המצות לבל יתבטלו בין מהם בין מזולתם ובזה לא תקיא הארץ הא למדת שאם לא יהיו נשמרים המצות תקיא הארץ, גם השומרים על שלא מיחו בשלא שמרו:

כלומר להביא לתוך ארץ ישראל מי שאנו שומר תורה ומצוות יגרום לכך שהקב"ה יקיא אותו מתוך הארץ וגם את אלו שלא שומרים תורה ומצוות אבל גם את אלו שלא שומרים על האחרים שיקימו מצוות קל וחומר להביא לתוך הארץ כאלו שמראש אנחנו יודעים שלא ישמרו מצוות .

ואומר תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

כלומר הגרים הם חלק מכלל השלמות של עם ישראל ומתוך זה שצריך להכניס את הגרים לתוך עם ישראל אנחנו רואים שהקב"ה שלח אותנו לגלות לתוך אומות העולם ולא אמר לנו להביא אותם לפה . כי בכל גר יש את הסיכון שהוא גר אמת כמו רות או גר מתוך אינטרס וזו ערפה ולכן ברור לי שתהליך הברור צריך להיעשות בעיקר מחוץ לארץ ישראל כי התוצאה של גרים "גרורים" כמו ערפה הם נזק כפול בתוך ארץ ישראל ולכן הברור צריך להיות בעיקר מחוץ לארץ ישראל אצל אומות העולם . ולכן הכנסת גויים שלא מקבלים עליהם עול המצוות לתוך ארץ ישראל היא סכנה רוחנית גדולה שיכולה לגרום לנו ההיפך מ וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ .

ולכן הסיבה היחידה להשאיר חלק מהם הוא מתוך חישוב מושכל מה נמצא בתוך גדר של דרכי שלום ואיבה כמו שכותב

התשובות והנהגות כרך א סימן תתעא על נושא רפואה

מעיקר הדין אסור לחלל שבת במלאכה דאורייתא לרפאות נכרי, אפילו מפני דרכי שלום, אבל מביאים בשם וועד ארבע ארצות שהתירו לחלל שבת עבור רפואת גוי מאחר שאנו שרויים בתוכם ואם לא נרפא אותם כפי הצורך יהיה איבה וסכנה ליהודים, ורק כשיש סכנה מותר. (ע"ע מש"כ בסימן תתס"ד).

כלומר לתת שהיה זמנית בתוך ארץ ישראל לכאלו שהם נמצאים באמת בסכנה אבל רק באופן זמני מתוך דרכי שלום ואיבה זה החלטה מושכלת אבל השאר שהם מסתנני עבודה אין שום מקום להשאיר אותם בארץ ישראל .