בס"ד
פרשת שופטים רבי יוחנן ואילפא בזכות מי
נצלו חיי שניהם ? בגלל התורה של רבי יוחנן שהפך לראש ישיבה או בזכות אילפא ששילב תורה ודרך ארץ
? מה הדין של מי שעוזב חיי עולם הבא (תורה ) לטובת חיי עולם הזה (עסק ) ? ו'/אלול/תשע"ה
בהמשך למאמר משבוע שעבר פרשת ראה כ"ט/אב/תשע"ה שעורר תגובות רבות
אסכם בקצרה את המסקנות מהמהלך המחודש
שכתבתי
1.
מי שעוזב חיי עולם הבא לטובת חיי עולם הזה (רבי יוחנן
ואילפא שעזבו את לימודם כדי לא להיות אביונים ) חייב מיתה בידי שמים זה מסקנה שאף
אחד לא רבי יוחנן ולא אילפא חולקים על המסקנה הזאת .
2.
רבי יוחנן לאחר ששמע את
המלאכים למד "מלא יחדל אביון מן הארץ" שחייב לחזור ללמוד תורה
ונהיה ראש ישיבה . לדעתו החזרה שלו ללימוד התורה זה מה שכתוב בגמרא "דאיכא בהו חד דקיימא ליה שעתא" ובזכותו ניצלו רבי יוחנן ואילפא
3.
אילפא שלא שמע את המלאכים
ורק מאוחר יותר שמע מה ששמע רבי יוחנן חולק על רבי יוחנן ולא לומד את הלימוד של "לא
יחדל אביון מן הארץ" ולכן ממשיך לעשות עסקים אבל אילפא חושב שבגלל הלימוד
שלו ניצלו הוא ורבי יוחנן ולימוד התורה שלו שנותנת לו את היכולת לתרץ כל קושיה "במתניתא דרבי חייא ורבי אושעיא ולא
פשטינא ליה ממתניתין" זה
מה שהגדירו המלאכים "דאיכא בהו חד דקיימא ליה
שעתא" .
כדי להבין את המסקנה הראשונה כתוב תלמוד
בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב
אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר:
מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי,
אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה
בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול.
אנחנו רואים שרבי שמעון בר יוחאי שיצא
מהמערה הסתכל באותו אחד שחורש וזורע כלומר עוסק בחיי שעה ולא בחיי עולם הבא הסתכל
בו ונהפך לגל עצמות כלומר אותו אדם באמת לפי מידת הדין היה חייב מיתה ואכן נהפך
לגל עצמות . אבל הקב"ה אמר לרבי שמעון בר יוחאי שהעולם לא עומד על מידת הדין
אומנם לפי האמת ולפי מידת הדין אותו אחד היה חייב מיתה אבל העולם הזה מתקיים במידת
ארך אפיים במידת הרחמים ולכן אמר לרבי שמעון בר יוחאי לחזור למערה כדי לחוזר
וללמוד כיצד צריך העולם להתנהל בפועל ואכן רבי שמעון בר יוחאי למד
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב
איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט
רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!
כלומר אני מבין ששמעון בר יוחאי הבין
שהעולם הזה מתנהל במידת ארך אפים כלומר גם השכר וגם העונש זה בגמר החיים כשעוברים
לעולם הבא . הרשעים מקבלים את עונשם בגיהינום לאחר שמסתיים החיים בעולם הזה . זה
כמו שאדם יושב במסעדה ואוכל החשבון בא
בסוף ולא באמצע הארוחה . אבל אם הארוחה מתארכת מאוד יש חשבון ביניים אבל זה לא
חשבון סופי והוא נעשה כל שנים עשר חודש . כלומר אני מבין את המשפט בגמרא כך : .
המשפט של הרשעים בגיהינום אבל בכל מקרה כל שנים עשר חודש יש חשבון בינים . ולכן
שהקב"ה הבין ששמעון בר יוחאי הבין כיצד מתנהל העולם אמר לו צאו ממערתכם . אבל
יש מקרה אחד שבו ניתן החשבון באופן מידי וזה מקום של סכנה שבו מידת הדין פועלת ואז
החשבון מוגש באופן מידי גם אם לא גמרת את הארוחה . ואילפא שעלה לראש הספינה הכניס
את עצמו למקום סכנה ואמר תנו לי את החשבון עכשיו וזאת כדי להוכיח שהתורה שלו היא
שהצילה אותו ואת רבי יוחנן .
ושאלו אותי כיצד אדם יכול להכניס
את עצמו למקום סכנה והתשובה שלי היא שהחשבון של אילפא היה פשוט
אם באמת התורה של רבי יוחנן היא שגרמה
לכך להציל את שנינו מספק והרי התברר עכשיו
שרבי יוחנן ניצל בדין ואני הרי חייב מיתה
שעזבתי חיי העולם הבא לטובת חיי העולם הזה ואם אני חייב מיתה אני לא אשנה את מצבי
אם אכניס את עצמי לידי סכנה ועוד אמר : לי
אילפא ברור וודאי שהתורה שלי היא שהצילה את שנינו ולכן אומנם אני מכניס את עצמי
למקום סכנה אבל אני בטוח שזכות התורה שלי הצילה את שנינו מקודם וגם עכשיו תציל
אותי . ועוד יש לומר שהבין אילפא שיש צד
שלצורך מצוה ניתן להכניס את עצמך למקום סכנה כתוב בתלמוד בבלי מסכת ברכות דף י
עמוד ב
אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך
והטתי לקרות כדברי בית שמאי, וסכנתי בעצמי מפני הלסטים. אמרו לו: כדי היית לחוב
בעצמך, שעברת על דברי בית הלל.
כלומר רבי טרפון הבין שלצורך הידור מצווה
לצאת ידי ספק של שיטת בית שמאי ניתן להכניס את עצמך למקום סכנה ,וגם חכמים לא
טוענים כנגד רבי טרפון על שהכניס את עצמו למקום סכנה אלה על שעבר על דברי בית הילל
לפי שיטת בית שמאי כאשר ידוע שההלכה שדברי
בית שמאי אינם משנה .
הוכחה נוספת לשיטה שלי היא שאם באמת רק
התורה של רבי יוחנן היא שגרמה להציל את רבי יוחנן ואילפא מדוע לא שמעו שניהם את
המלאכים . לשיטתי זה שאילפא לא שמע נתן
לנו להעמיד את הדילמה התורה של מי הצילה
את שניהם ? כי אם שניהם היו שומעים אין ספק שגם אילפא היה חוזר ללמוד . ואז לא היה כאן נעמד הספק העקרוני האם תורה עם
דרך ארץ יכולה להגיע לדרגה של תורה ללא
דרך ארץ .
השאלה שאלה נוספת שנשאלה מה המשמעות של "קיימא ליה שעתא"
רש"י מפרש מסכת תענית דף כא עמוד א
קיימא ליה שעתא - עתיד להתגדל, ואין
זמנו למות.
אבל המהרש"א חידושי אגדות מסכת
תענית דף כא עמוד א מפרש
שמניחים חיי עולם כו'. ואידך
א"ל כו' חד דקיימא ליה שעתא ר"ל דקיימא ליה שעתא בחיי עולם שיהיה ראש
ישיבה בתורה:
כלומר לפי רש"י הפרוש שלי מסתדר טוב אבל לפי המהרש"א באמת רבי
יוחנן הוא זה שתורתו הצילה אותו ואת אילפא .
קושיה נוספת ששאלו אותי בגלל שהרבה
הבינו שמה שאמר אילפא "נפילנא מאסקריא דספינתא וטבענא" הכונה שהוא יפיל את עצמו אבל הפרוש הפשוט הוא
שהוא ייפול ולא חס וחלילה שיפיל את עצמו אם יתברר שהתורה שלו היא לא שהצילה אותו
ואת רבי יוחנן כי מידת הדין היא זה שתפיל אותו כי הוא יהיה חייב מיתה בידי שמים
שעזב חיי העולם הבא לטובת חיי העולם הזה .
לסיכום
ברור שמי שעוזב חיי העולם הבא לטובת חיי
העולם הזה חייב מיתה בידי שמים ממידת הדין . אומנם העולם לא מתקיים על מידת הדין
אבל זה הדין האמיתי למי שעוזב חיי עולם הבא .
נשאר לנו ספק בזכות מי ניצלו רבי יוחנן
ואילפא האם בזכות זה שרבי יוחנן נהיה ראש ישיבה או בזכות התורה של אילפא בשילוב של
דרך ארץ ותורה . אבל ברור לכל שאילפא עזב את התורה כי למד את זה מן הפסוק "אֶפֶס
כִּי לֹא יִהְיֶה בְּךָ אֶבְיוֹן" ולא למד "לא יחדל אביון מן
הארץ" . ואם לא היה את הפסוק אפס כי לא יהיה בך אביון גם אילפא היה ממשיך
ללמוד תורה על אף שהיה אביון .
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה