בס"ד
פרשת שמות מה המשמעות של ראיה של הקב"ה ? מה
המשמעות של הידע של הקב"ה ? מה ההבדל בן עם ישראל לאומות העולם ? ומי נמצא
מעל המזל ? י"ח/טבת/תשע"ה
לעילוי נשמת שושנה בת נעמי
כתוב בשמות פרק ב
(כה) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת בְּנֵי
יִשְׂרָאֵל וַיֵּדַע אֱלֹהִים: ס
ואומר השכל טוב (בובר) שמות פרשת שמות
פרק ב סימן כה
כה) וירא אלהים את בני ישראל. מה
ראה, ראה שעשו תשובה כל אחד ואחד בפני עצמו, ולא הי' מכיר זה מזה, שנא' וידע
אלהים, הוא לבדו ידע, ולא שידעו איש בחבירו, ורבותינו דרשו וירא אלהים את בני
ישראל, ראה שיעבודם: וידע אלהים, ידע את מי ישלח לגאול אותם, ולפיכך נסמך לו ומשה:
השכל טוב מפרש שני פרושים על ראית
הקב"ה ועל ידיעת הקב"ה ובו נבין את ההבדלים בן השני הפרושים .הפרוש
הראשון מדבר על ההווה כלומר הקב"ה רואה את המצב עכשיו ומה הוא ראה? את עם ישראל עושה תשובה כלומר ראיה זה הסתכלות
על המצב הנוכחי . וממשיך ומבאר מה זה ידיעה זה דבר הנתון לראיה רק של הקב"ה
הרואה את המציאות כפי שהיא, ומה יודע הקב"ה? את החזרה בתשובה של כל אחד ואחד דבר ששום אדם לא
יכול לדעת ובעצם כאן מבינים את התכונה של הקב"ה ששום דבר במציאות לא נעלמת מהראיה
שלו , גם ידיעה על דבר שנמצא בליבו של אדם
כלומר לקב"ה יש את היכולת לראות את המציאות כפי שהיא ללא שום הסתר או מגבלה .
ההסבר השני של רבותינו לדעתי לא בא כדי
לסתור את הדעה הראשונה אלה כדי להרחיב את ההבנה שלנו על הקב"ה . לדעה הראשונה
הוא רואה את המציאות בדיוק כפי שהיא ללא כל מגבלה . הדעה השנייה באה להגיד לנו
ולהסביר שבעצם הקב"ה רואה את המציאות לא רק עכשיו אלה כל ראיה שלו זה ראיה
ללא מגבלה של מימד הזמן כלומר הקב"ה רואה את ההווה ואת העתיד בבת אחד . כלומר
הראיה של הקב"ה זה גם הידיעה את העתיד וקל וחומר על העבר . כלומר אנו מבינים
שאצל הקב"ה אין עבר הווה ועתיד הוא נמצא במקום שהכול אחד . כל ראיה שלו זה גם
ידיעה . כלומר ההווה והעתיד זה דבר אחד אצל הקב"ה . ואם כך הפסוק הזה בתורה
נותן לנו קצת הבנה על המהות של הקב"ה .
ועדיין נשאלת השאלה למה כתוב "את
בני ישראל "
ואומר בית הלוי שמות פרק יט
רק הענין דהנה מעשה עוה"ז נקראו
במגילה זו תחת השמש, וכמו שהסביר המהרש"א שם יען כי המה תחת המזל והנהגה
הטבעית דהשמש הוא ראש להמזלות והטבע שבעולם השפל, אבל תורה ומצות הם למעלה מן השמש
שאינם תחת הטבע.
דף על הדף מועד קטן דף כח עמוד א
ויישוב הסתירה וקושיית הילקוט
הראובני הוא: בזכות התורה, לימודה וקיום מצוותיה, מתעלים ישראל מעל המזל.
ומפורש כן בדברי הזוה"ק ברעיא
מהימנא (פרשת פנחס רטז, ב) כתב בהקשר לדברי הגמרא בשבת ובנדרים, שהקב"ה אמר
לאברהם אבינו - צא מאצטגנינות שלך, "שכל בריות העולם קודם שניתנה תורה לישראל
היו תלויים במזל ואפילו בנים חיים ומזון. אבל אחר שניתנה תורה לישראל הוציאם מן
החיוב של כוכבים ומזלות. וזאת למדנו מאברהם, משום שבניו היו עתידים לקבל אות ה'
מאברהם שהיא חמשה חומשי תורה - משום זה כל העוסק בתורה בטל ממנו החיוב של כוכבים
ומזלות". [וז"ל הזוה"ק: "כל בריין דעלמא קודם דאתייהיבת
אורייתא לישראל הוו תליין במזלא, ואפילו בני חיי ומזוני, אבל בתר דאתייהיבת
אורייתא לישראל אפיק לון מחיובא דככביא ומזליו, דא אוליפנא מאברהם, בגין דהוו
עתידין בנוי לקבלא ה' מאברהם דאיהי חמשה חומשי תורה - ובגין דא כל המשתדל באורייתא
בטיל מניה חיובא דככביא ומזלי"].
אם כך מובן למה מדובר על בני ישראל . כל
העולם כולו נמצא מתחת לשמש ובעצם מונהג ע"י כוכבים ומזלות והכוונה שאין בידם
לעלות מעל חוקי הטבע ורק מי שעוסק בתורה יש לו את הכוח לעלות מעל המזל מעל חוקי
הטבע ובעצם לשנות את גורלו ואת עתידו ורק
לאלו שמעל למזל יש משמעות לראיה או לידיעה של הקב"ה כי ראיה וידיעה על כל
העולם שייך לא רק בקב"ה ורק ראיה וידיעה על מי שנמצא מעל המזל שייך רק בראיה
וידיעה של הקב"ה .
וזה דברי הדף על הדף מועד קטן דף כח
עמוד א המביא מדבריו של המהר"ל
ואף המהר"ל (חידושי אגדות על
מסכת שבת קנו, א) כתב: "ואין מזל לישראל, פירוש, שאפשר להכריע את המזל על ידי
מצוות, אף שאינו מתפלל כלל, רק מעצמו נהפך על ידי מצוות, דעל ידי תפילה דבר פשוט
דמועיל, שהוא יתברך יעשה מה שירצה בשמים ובארץ. אבל כך אמר שאין מזל לישראל,
דהיינו, לכלל ישראל אין מזל שישלוט המזל עליהם, ואף ליחיד אם עושה מצוה, דבר זה
שקול, כלל ישראל מצד עצמם יש להם מדריגה עליונה נבדלת, וכמו היחיד כאשר עושה מצוה
אלקית נבדל, דבר זה הוא על המזל (פירושו כמו "מעל" המזל), ואין הפירוש
שלא ישלוט המזל עליהם כלל, כי הכל לפי מה שהוא, כי אם המזל כנגד ישראל, מאוד
צריכים ישראל זכות גדול להכריע את המזל, כמו במצרים שהיה מורה המזל רעה, כמו שאמר
ראו כי רעה נגד פניכם, והשי"ת הפך אותו לטוב בשביל זכות אבות, מ"מ אין
מזל לישראל שיהיה שולט לגמרי עליהם, דבר זה אינו, וזה משמעות אין מזל לישראל שיהיו
לגמרי תחת המזל כמו שהם שאר האומות".
לסיכום ראיה וידיעה של הקב"ה זה
ראיה וידיעה ללא מגבלה של הסתר או זמן . מי שעוסק בתורה נמצא מעל המזל ולכן יכול
לשלוט בגורלו מה שאין כן שאר העולם שפועלים לפי חוקי הטבע ובהם לא שייך ראיה או
ידיעה של הקב"ה כי כל הפעולות שלהם זה לפי חוקי המזל כלומר הטבע .
.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה