פרשת וירא למה בסדום צריך היה מינימום 10 צדיקים ובירושלים צדיק אחד ? מה ההבדל בין בני נח לעם ישראל ? למה לא אנשי אמנה בירושלים ? מה הקשר ללימוד תורה ? האם אדם אחד יכול להחזיק את כל העולם ? ‏י"ט/חשון/תשפ"א

בס"ד

פרשת וירא למה בסדום צריך היה מינימום 10 צדיקים ובירושלים צדיק אחד ? מה ההבדל בין בני נח לעם ישראל ? למה לא אנשי אמנה בירושלים ? מה הקשר ללימוד תורה ? האם אדם אחד יכול להחזיק את כל העולם ? ‏י"ט/חשון/תשפ"א

כתוב בבראשית פרשת וירא פרק יח פסוק כ - כד

(כ) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד:

(כא) אֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה:

(כב) וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:

(כג) וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע:

(כד) אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ:

ובסוף המשא ומתן של אברהם עם הקב"ה כתוב

בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק לב - לג

(לב) וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה:

(לג) וַיֵּ֣לֶךְ יְקֹוָ֔ק כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ:

כלומר צריך מינימום עשרה צדיקים כדי להציל את סדום ולא היה

וכתוב ירמיהו פרק ה פסוק א

(א) שׁוֹטְט֞וּ בְּחוּצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֗ם וּרְאוּ־נָ֤א וּדְעוּ֙ וּבַקְשׁ֣וּ בִרְחוֹבוֹתֶ֔יהָ אִם־תִּמְצְא֣וּ אִ֔ישׁ אִם־יֵ֛שׁ עֹשֶׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט מְבַקֵּ֣שׁ אֱמוּנָ֑ה וְאֶסְלַ֖ח לָֽהּ:

ואומר המצודת דוד ירמיהו פרק ה פסוק א

ואסלח לה - אם תמצאו אף איש יחידי כזה אז אסלח לכל העיר:

אצל אברהם היה צריך 10 ובירושלים צריך רק אחד . מה ההבדל בין סדום לירושלים ?

2 מפרשים הבחינו בעניין וכל אחד נתן את פירושו

אומר ההרד"ל פרק כה אות יב

(יב) ואסלח לכל עונותם. מבאר מ"ש כאן בחמשים צדיקים ונשאתי כו' מה שלא נאמר כן עוד להלן רק לשון לא אעשה כו' לא אשחית כו', דבחמשים דוקא הוא שיש יתרון זה שהוא נושא וסולח לכל עונותיהם (ומ"ש [ירמיה ה, א] אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה, דמשמע אפי' בזכות אחד, הוא רחמים יתירים לירושלים, או משום שבאמת אף אחד לא נמצא אמר כן ע"ד הגזום אם תמצאו כו' אזי אסלח לה), וכדמפרש ואזיל:

הרד"ל נותן 2 תירוצים האחד רחמים רבים על ירושלים בשונה מסדום והתירוץ השני שזה נאמר שבאמת לא היה אף אחד שיכל להציל את ירושלים ולכן נקט הנביא במספר אחד אבל באמת אם היה רק אחד לא היה מספיק והיה צריך 10 .

המפרש השני בוא יפה תואר בראשית פרשת וירא פרשה מט סימן יג

ובירושלם אפילו אחד היה מגין עליה, כדכתיב שוטטו בחוצות ירושלם וראו אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. ואיכא למידק מה טעם להזכיר זה כאן, ואין נראה דאתמוהי קמתמה ולא משני מידי. וי"ל דלסיועי למ"ד שהיה סבור שיש שם י' כדי כניסה. ולמ"ד כבר נשתייר כו', קשה אמאי הכא י', ובירושלים אפילו אחד, אלא ודאי הוא הדין דבציר מי' סגי, אלא שלפי שהיה סבור כו' לא ביקש עליהם. וצ"ל דפליג אמ"ד ביקש אברהם לירד מנ' לה' כו', דאם כן לא נתרצה ה' באחד לעיר אחת, וא"ת לדעת זה למה לא נתלה בזכות נח למקומו מיהת. י"ל כיון דברותחים נדונו הכרח להציל כל העולם, דאל"כ ימותו אלו מהבלן של אלו, ולא סגי זכות אחת לעיר אחת. אי נמי סבר דנח לא היה כדאי להציל דורו, דלא הוה צדיק גמור כמ"ד [לעיל ל, ט] בדורותיו לגנאי. ומיהו מ"ד כדי כניסה מצי מתרץ אירושלם, דשאני בני נח שאין ה' מרחמם כל כך כישראל. ועוד שאני ירושלם דהוה בה בית המקדש. ועוד דאף על גב דלא נמצא אחד צדיק גמור, רובם לא הוו רשעים גמורים כסדומיים, והרי אמר בפ' כל כתבי [שבת קיט ע"ב] דלא קאמר אלא אנשי אמונה במשא ומתן, אבל נאמנים בדברי תורה מיהת לא סגי לעולם. וכה"ג מתרצים בפכ"ח [ה] אלו פשטו ידיהם במצות כו'. ועוד דצדיקים דהכא צדיקים ניבלי כדלעיל [יח], אבל הצדיק המבוקש בירושלים, איש אמונים לגמרי בדברי תורה ובמשא ובמתן. אי נמי י"ל דבירושלם הוה תקוה מזרעה, וכדאמר בפכ"ח [שם] בזכות הצדיקים היוצאים מהם:

מתרץ היפה תואר שיש הבדל בין בני נח לעם ישראל ויש מעלה לירושלים שיש שם בית מקדש וצדיק אחד שיכול להציל את ירושלים צריך להיות גם איש תורה ואיש אמונה במשא ומתן . וכדי ולהבין איזה  איש היה צריך להציל את ירושלים יש להתבונן בגמרא חברותא מסכת חגיגה דף יד עמוד א

אמר רב קטינא: אפילו בשעת כשלונה [חורבנה] של ירושלים, לא פסקו מהם בעלי אמנה.

שנאמר [בישעיה, בפסוק הסמוך לפסוקים הקודמים שנזכרו מספר ישעיה]:"כי הנה האדון ה' מסיר מירושלים ומיהודה כל משען לחם.כי יתפוש איש באחיו, בבית אביו, לאמר: שמלה לך, בקי אתה בחדרי תורה [וכפי שתבאר הגמרא להלן], ולפיכך, קצין, מורה תהיה לנו, ותלמדנו תורה.ותחילה מפרשת הגמרא את הפסוק, לפני שהיא מסיימת את הפסוק ואת הראיה למימרתו של רב קטינא:"שמלה לך": דברים של תורה, שבני אדם מתכסין בהן כשמלה [בני אדם נחבאים כדי שלא ישאלו אותם בהם, כי אינם בקיאים בהם], הם ישנן תחת ידך! כלומר: אתה כן בקי בהן.וממשיך הכתוב לתאר את דברי המבקש ללמוד תורה מאדם שהוא משוכנע שיודע את התורה:"והמכשלה הזאת תחת ידך".

מאי "והמכשלה הזאת"?דברים, טעמי תורה הנסתרים, שאין בני אדם עומדין עליהן על בוריין, לאומרן כהלכתן, אלא אם כן נכשל בהן, עד שאומרן שתים ושלש פעמים בשיבוש [דהיינו טעמי תורה המסותרים, רש"י שבת קכ א] ואז נותן לב לעמוד ולהתבונן היטב בדברים שלומד - הם ישנן תחת ידך! ולכן קצין [רב ומורה] תהיה לנו.וממשיך הכתוב לתאר את תשובתו של איש האמנה:"ישא, יאמר מי שנתבקש להיות קצין, ביום ההוא, לאמר: לא אהיה חובש, ובביתי אין לחם ואין שמלה. לא תשימוני קצין עם! "ומפרשת הגמרא את דברי איש האמנה:"ישא" - אין "ישא" אלא לשון שבועה. שנאמר בעשרת הדברות "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא".וכך נשבע איש האמנה: "לא אהיה חובש" - לא הייתי מחובשי בית המדרש! איני רגיל להיות חבוש בבית המדרש."ובביתי אין לחם ואין שמלה" - שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא.הרי למדת שלא פסקו אנשי אמנה מירושלים. שהרי הוא אומר את האמת, ונשבע שאינו יודע תורה.ומקשינן: ודלמא שאני התם, שאומר את האמת לא בגלל שהוא איש אמנה, אלא בגלל חששו שיתפס בשקר מיד.דאי אמר להו "גמירנא" [לו היה משקר ואומר: אכן אני יודע וראוי להיות רב], אמרי ליה: אימא לן [יאמרו לו המבקשים: אמור לנו את אשר אתה יודע]. ועל כן אומר הוא את האמת, ולא משום שהוא איש אמנה?!ומבארת הגמרא: אילו לא היה איש אמנה, יכול היה להשתמט מהם בכבוד, כי הוה ליה למימר, יכול היה לומר על עצמו: גמר ושכח [אכן הייתי מחובשי בית המדרש, ולמדתי תורה, אלא שעתה שכחתי את לימודי].מאי, ומהו שאמר "לא אהיה חובש"?

לא אהיה חובש את ספסלי בית המדרש כלל.ומוכח מכאן שהוא איש אמנה, שהכחיש דברים שהיה יכול להתפאר בהם בלי שיעמדו אנשים על שקרו.ומקשינן על אימרתו של רב קטינא, שלא פסקו אנשי אמנה:

איני! והאמר רבא: לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה.שנאמר: "שוטטו בחוצות ירושלים, וראו נא, ודעו ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט מבקש אמונה, ואסלח לה! "הרי שגם אם יבקשו איש אמונה, לא ימצאהו?!ומשנינן: לא קשיא.הא שלא פסקו אנשי אמנה - בדברי תורה.הא שלא מצאו איש אמונה - במשא ומתן.בדברי תורה הוו אנשי אמנה, ואילו במשא ומתן לא הוו מבקשי אמונה.

כלומר המינימום שהיה צריך כדי להציל את ירושלים זה אדם שנחשב בעל אמונה במשא ומתן . וצריך לשאול למה לא היה אחד שיהיה בעל אמונה במשא ומתן ולעומת זאת היו בעלי אמנה שלא שיקרו שאין בהם תורה ואמרו את האמת שאין בהם תורה אבל הם משום מה לא יכלו להיות בעלי אמונה במשא ומתן ?   אומרת המשנה מסכת אבות פרק ב משנה ה

הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש:  

ואומר רש"י מסכת אבות פרק ב משנה ה

בור. ריק מכל דבר כמו שדה בור [תרגום והאדמה לא תשם לא תיבור] וגרוע הוא מעם הארץ שאפי' בטיב משא ומתן אינו יודע:

כלומר אולי ניתן להבין מתוך הגמרא שאנשי ירושלים כמו שאומרת הגמרא שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא  הם בורים ועמי ארצות ולכן אין להם יכולת להבין במשא ומתן ולא יכולים להיות בעלי אמנה . המינימום שנשאר בהם זה את ההגינות להגיד את מצבם האמיתי שאין בהם לא מקרא ולא משנה ולא גמרא אבל זה לא מספיק להיות בעל אמנה במשא ומתן .

ומתוך כך אולי להסיק שההבדל בן ירושלים לסדום שירושלים היה לאחר קבלת התורה וסדום היה לפני קבלת התורה . רק מי שיש בו תורה יכול להציל לבדו עיר אחת או את העולם כולו ומי שאין בו תורה  צריך 10 אנשים צדיקים שזה המינימום להשראת השכינה . ואולי ניתן להגיד שאותם 10 אנשים בצירוף של הקב"ה יכולים להציל עיר ללא שיהיה בהם תורה אבל אחד שיש בו תורה יכול להציל לבדו את כל העולם כמו שנאמר בגמרא חברותא מסכת סוכה דף מה עמוד ב

ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין בזכות סבלי,⁽²⁾ מיום שנבראתי עד עתה.ואילמלי ואם יהיה אליעזר בני עמי בחישוב הסבל - יכולים שנינו ביחד לפטור את העולם מן הדין מכח סבלנו, מיום שנברא העולם ועד עכשיו.ואילמלי ואם יותם בן עוזיהו יהיה עמנו - יכולים שלשתנו יחד לפטור את העולם מן הדין, מיום שנברא העולם עד סופו.

ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: ראיתי לפי מעשי האדם [והר"ח כתב שראה זאת ברוח הקודש], בני עלייה המקבלים שכינה, והן מועטין.⁽³⁾אם אלף הן - אני ובני מהן.אם מאה הם - אני ובני מהן.אם שנים הן - אני ובני הן.

כלומר אדם אחד עם תורה יכול להחזיק את העולם כולו לפי כוח תורתו . וזה ההבדל המהותי בן אנשי סדום לאנשי ירושלים שאלו לא היה להם תורה וגם 7 מצוות בני נוח שקיבלו לא קיימו והקב"ה ויתר להם על המצוות . ולאנשי ירושלים יש תורה ואם היה אחד שיש בו מינימום של תורה כדי שיהיה איש אמנה גם במשא ומתן ירושלים לא היית נחרבת כי התורה היא זו שהעולם קיים בזכותה

וכך כותב המדרש תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן י

[י] וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, דברו אל בני ישראל לאמר, זאת החיה אשר תאכלו וגו' (ויקרא יא א ב), (כתיב) [זש"ה] עמד וימודד ארץ וגו' וגו' (חבקוק ג ו), מהו עמד וימודד ארץ, אלא בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה עמד ומדד את הארץ, ונתן את התורה בפרהסיא במדבר, לכך עמד וימודד ארץ. ד"א עמד וימודד ארץ. שבקש להחזיר את העולם למדידות מימיו, כשלא בקשו האומות לקבל את התורה, אילולי ישראל שקבלוה היה העולם חוזר למדידות מימיו, כד"א מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ יב), וכיון שקבלוה ישראל שקטה הארץ, שנאמר ארץ יראה ושקטה

בזכות התורה העולם נשאר להיות קיים ולכן רק זכות התורה יכולה להשאיר את העולם אפילו תורה של אדם אחד כמו הרשב"י .

 

חג סוכות מה העונש של אומות העולם שלא יעלו לבית המקדש בירושלים לאחר מלחמת גוג ומגוג של הנביא זכריה ? מה העונש של מצרים ? מה שונה מצרים מאומות העולם ? איך מתכפרים אומות העולם ? למה עם ישראל מכפר על אומות העולם ? איך ומתי עם ישראל מכפר על אומות העולם ? איך ארץ מצרים מתכפרת אם אין בה גשם ? האם יהודי יכול לחיות במקום שאין בו כפרה ? מה הקשר לאיסור לחזור לארץ מצרים ? מה קרה ליהודים שחזרו לארץ מצרים ? האם בימות המשיח לאחר גוג ומגוג של הנביא זכריה יישאר האיסור לחזור למצרים ? ‏י"ד/תשרי/תשפ"א

בס"ד

חג סוכות מה העונש של אומות העולם שלא יעלו לבית המקדש בירושלים לאחר מלחמת גוג ומגוג של הנביא זכריה ? מה העונש של מצרים ? מה שונה מצרים מאומות העולם ? איך מתכפרים  אומות העולם ? למה עם ישראל מכפר על אומות העולם ? איך ומתי עם ישראל מכפר על אומות העולם ? איך ארץ מצרים מתכפרת אם אין בה גשם ? האם יהודי יכול לחיות במקום שאין בו כפרה ? מה הקשר לאיסור לחזור לארץ מצרים ? מה קרה ליהודים שחזרו לארץ מצרים ? האם בימות המשיח לאחר גוג ומגוג של הנביא זכריה יישאר האיסור לחזור למצרים ? ‏י"ד/תשרי/תשפ"א

כתוב בהפטרה בזכריה פרק יד פסוק יז - יט

(יז) וְ֠הָיָה אֲשֶׁ֨ר לֹֽא־יַעֲלֶ֜ה מֵאֵ֨ת מִשְׁפְּח֤וֹת הָאָ֙רֶץ֙ אֶל־יְר֣וּשָׁלִַ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֹ֔ת לְמֶ֖לֶךְ יְקֹוָ֣ק צְבָא֑וֹת וְלֹ֥א עֲלֵיהֶ֖ם יִהְיֶ֥ה הַגָּֽשֶׁם:

(יח) וְאִם־מִשְׁפַּ֨חַת מִצְרַ֧יִם לֹֽא־תַעֲלֶ֛ה וְלֹ֥א בָאָ֖ה וְלֹ֣א עֲלֵיהֶ֑ם תִּֽהְיֶ֣ה הַמַּגֵּפָ֗ה אֲשֶׁ֨ר יִגֹּ֤ף יְקֹוָק֙ אֶת־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַֽעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

(יט) זֹ֥את תִּהְיֶ֖ה חַטַּ֣את מִצְרָ֑יִם וְחַטַּאת֙ כָּל־הַגּוֹיִ֔ם אֲשֶׁר֙ לֹ֣א יַֽעֲל֔וּ לָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

וכותב המלבי"ם זכריה פרק יד פסוק יח

(יח) ואם משפחת מצרים לא תעלה. שהם אינם צריכים לגשמים, והם היו מן האומות שעלו עם גוג כנז' ביחזקאל וראו עונשי ה' והוכו אז במגפה, אז יהיה עונשם שיחזור עליהם המגפה שנית, ואז כשתחזור המגפה בשביל מצרים תכלול גם יתר האומות שלא באו לירושלים ותתפשט המגפה גם עליהם ולא יספיק עונש מניעת הגשם לבד, וז"ש ולא עליהם לבד תהיה המפגה אשר יגוף ה' אז את הגוים, ר"ל גם את יתר הגוים אשר לא יעלו לחוג את חג הסוכות הגם שבפעם אחרת כשלא עלו היה די בעצירת גשמים, מפרש:

אומר הנביא שהקב"ה יחדש מגפה על מצרים על אלו שלא יעלו לירושלים בסוכות כדי להשתחוות לפני הקב"ה בבית המקדש . כלומר מצרים יש לה דין מיוחד מכל אומות העולם . כל אומות העולם שלא יעלו לירושלים לבית המקדש בסוכות הקב"ה ימנע מהם גשמים וזה יהיה עונשם .לארץ מצרים ש דין מיוחד כי היא מצרים מתפרנסת מן היאור ולא מן הגשמים ולכן עצירת הגשמים לא שייכת כעונש בארץ מצרים ולכן יחדש הקב"ה מגפה מיוחדת לארץ מצרים לאלו שלא יעלו לירושלים בסוכות מארץ מצרים .

וכך כותב הזוהר הקדוש על מצרים ומשוה אותה לסדום

בֹּא רְאֵה, כָּתוּב כְּגַן ה' כְּאֶרֶץ מִצְרַיִם. עַד כָּאן לֹא נוֹדַע גַּן ה' אִם הוּא אֶרֶץ מִצְרַיִם וְאִם הוּא אֶרֶץ סְדם וְאִם הוּא גַּן ה' שֶׁנִּקְרָא גַן עֵדֶן. אֶלָּא כְּגַן ה' שֶׁיֵּשׁ בּוֹ סִפּוּק וְעִדּוּן שֶׁל הַכֹּל, כָּךְ גַּם הָיְתָה סְדם וְכָךְ גַּם מִצְרַיִם. מַה גַּן ה' לֹא צָרִיךְ אָדָם לְהַשְׁקוֹתוֹ, אַף מִצְרַיִם לֹא צָרִיךְ אַחֵר לְהַשְׁקוֹתָהּ, מִשּׁוּם שֶׁהַנִּילוּס עוֹלֶה וּמַשְׁקֶה אֶת כָּל אֶרֶץ מִצְרַיִם.

בֹּא רְאֵה מַה כָּתוּב, (זכריה יד) וְהָיָה אֲשֶׁר לֹא יַעֲלֶה מֵאֵת מִשְׁפְּחוֹת הָאָרֶץ אֶל יְרוּשָׁלם וְגוֹ'. זֶהוּ עֹנֶשׁ שֶׁלָּהֶם שֶׁנִּמְנָע מֵהֶם מָטָר. מַה כָּתוּב וְאִם מִשְׁפַּחַת מִצְרַיִם לֹא תַעֲלֶה וְלֹא בָאָה וְגוֹ'? רְאֵה שֶׁלֹּא כָתוּב וְלֹא עֲלֵיהֶם יִהְיֶה הַגָּשֶׁם, כִּי לֹא יוֹרֵד מָטָר בְּמִצְרַיִם וְלֹא צְרִיכִים אוֹתוֹ. אֶלָּא עָנְשָׁם מַהוּ שֶׁכָּתוּב? (שם) וְזֹאת תִּהְיֶה הַמַּגֵּפָה אֲשֶׁר יִגֹּף ה' אֶת כָּל הַגּוֹיִם וְגוֹ'. מִשּׁוּם שֶׁמִּצְרַיִם לֹא צְרִיכִים מָטָר. אַף סְדם מַה כָּתוּב בָּהּ? כִּי כֻלָּהּ מַשְׁקֶה. כָּל עִדּוּנֵי הָעוֹלָם הָיוּ בָּהּ, וְעַל זֶה לֹא רָצוּ שֶׁבְּנֵי אָדָם אֲחֵרִים יִתְעַדְּנוּ בָּהּ.

יוצא לנו שלמצרים יש דין שונה מכל האומות העולם  כי מצרים לא תלויה בגשם . ויש כאן קושיה מסוימת על סוכות . אחד הדברים העיקריים בחג הסוכות זה הקרבת 70 הפרים כדי לכפר על אומות העולם .

בחג הסוכות מקריבים שבעים פרים ובתלמוד בבלי מסכת סוכה דף נה עמוד ב :

הני שבעים פרים כנגד מי - כנגד שבעים אומות. פר יחידי למה - כנגד אומה יחידה 

ואומר רש"י במקום מסכת סוכה דף נה עמוד ב :

שבעים פרים - פרי החג שבעים הם, חוץ משל שמיני, כנגד שבעים אומות לכפר עליהם שירדו גשמים בכל העולם - לפי שנידונין בחג על המים.

כלומר אחת המטרות העיקריות של חג סוכות הוא כפרה על אומות העולם כי שלמות העולם קשורה לאגודה אחת שאנחנו מתפללים בראש השנה ויום הכיפורים . עם ישראל התכפר ביום הכיפורים ואומות העולם מתי יתכפרו ? ולכן הכפרה של אומות העולם באה דרך עבודה של עם ישראל בבית המקדש בחג הסוכות . ויוצא לנו שבחג הסוכות עם ישראל נמצא לאחר כפרה  והעבודה של עם ישראל בסוכות מכפרת על אומות העולם ולכן בסוכות לכאורה מגיעים למצב של אגודה אחת שלמות של כל העולם . ולמה אנחנו מתפללים על אומות העולם ומכפרים עליהם ?

התפילה על אומות העולם קשורה במהות לעם ישראל שנמצא גם בחוץ לארץ וצריך להתקיים גם בחוץ לארץ והגשמים בחוץ לארץ תלויים בתפילה ובקורבנות של עם ישראל בחג הסוכות שמכפרים  על אומות העולם כדי שירדו גשמים בכל העולם ויהיה אפשרות לעם ישראל להתקיים בגלות . הגלות היא גם תיקון למעשים של עם ישראל אבל לגלות יש תפקיד מהותי לקבץ את כל מי ששייך לעם ישראל בכל העולם שהם גם גרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני .

ויש כאן קושיה עצומה אם התפילות והקורבנות בסוכות מכפר על כל אומות העולם מה מכפר על מצרים ? הרי מצרים לא זקוקה לגשמים היא מתפרנסת מן היאור ואז סוכות שזה כפרה לכל אומות העולם בנוגע לגשמים במשך כל השנה מה מכפר על מצרים ? והתשובה שאני רוצה לתת היא פשוטה אין כפרה על ארץ מצרים . ונשאלת השאלה אם כך איך יכולים יהודים לחיות במצרים ? והתשובה הפשוטה הם לא יכולים לחיוב באופן קבוע  במצרים

אומר הרמב"ם הלכות מלכים פרק ה הלכה ז

ומותר לשכון בכל העולם חוץ מארץ מצרים ב, מן הים הגדול ועד המערב ארבע מאות פרסה על ארבע מאות פרסה כנגד ארץ כוש וכנגד המדבר, הכל אסור להתישב בה, בשלשה מקומות הזהירה תורה שלא לשוב למצרים, שנאמר לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד, לא תוסיף עוד לראותה, לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם, ואלכסנדריאה בכלל האיסור

ואומרת הגמרא חברותא מסכת סוכה דף נא עמוד ב

תניא, רבי יהודה אומר: מי שלא ראה דיופלוסטון בנין פאר של בית הכנסת של אלכסנדריא של מצרים - לא ראה בכבודן של ישראל.אמרו: כמין בסילקי פלטרין גדולה היתה, סטיו לפנים מסטיו, מחיצה של תא לפנים למחיצה של תא, שהיו שם שורות של תאים מכובדים, ופעמים שהיו שם ששים רבוא איש, כיוצאי מצרים.ואמרי לה: כפלים כיוצאי מצרים.והיו בה שבעים ואחת קתדראות של זהב כנגד שבעים ואחד של סנהדרי גדולה, כל אחת ואחת אינה פחותה מעשרים ואחד רבוא ככרי זהב. והעמידו להם סנהדרין.ובימה של עץ באמצעיתה, וחזן הכנסת עומד עליה והסודרין בידו.

וכיון שהגיע לענות אמן, ומחמת גודלו של בית הכנסת לא היו יכולים הכל לשמוע את שליח הציבור, היה הלה החזן [השמש] מניף בסודר, וכל העם עונין אמן.ולא היו יושבין מעורבין. אלא עושי זהבין בפני עצמן, ועושי כספין בפני עצמן, ונפחין בפני עצמן, וטרסיים אומני נחושת בפני עצמן, וגרדיים אורגים בפני עצמן.וכשעני נכנס שם היה מכיר בעלי אומנתו ונפנה לשם, ונשכר להם.ומשם פרנסתו ופרנסת אנשי ביתו.אמר אביי: וכולהו - קטלינהו אלכסנדרוס מוקדן.מאי טעמא איענשו?משום דעברי אהאי קרא [דברים יז] "לא תוסיפון לשוב בדרך הזה עוד".ואילו אינהו - הדור אתו חזרו ובאו למצרים.כי אתא, כאשר בא אלכסנדר מוקדון לשם, אשכחינהו מצאם בשעה דהוו קרו בסיפרא [דברים כח] "ישא ה' עליך גוי מרחוק".אמר: מכדי, הרי, ההוא גברא, עלי נאמר לבצע גזירה זאת, שהרי בעי למיתי ספינתא בעשרה יומי, רציתי לבוא בספינה בדרך שמהלכה עשרה ימים, דליה זיקא ונשבה רוח חזקה, ואתי ספינתא בחמשא יומי ובאה הספינה בחמשה ימים בלבד. ונס זה הוא לאות עבורי שאני הוא זה שצריך לבצע את העונש של בני אלכסנדריה.נפל עלייהו, וקטלינהו.

אני רוצה לומר שיהודים לא יכולים לחיות בארץ מצרים כי אין לעם ישראל דרך לכפר על מצרים ולכן הקב"ה קבע בתורה שיהודים לא יכולים לחזור למצרים ומי שירד למצרים הושמד בצורה כזו או אחרת

ואומר התלמוד ירושלמי מסכת סוכה פרק ה הלכה א

תני רשב"י בג' מקומות הוזהרו ישראל שלא לשוב ארץ מצרים שנאמר [שמות יד יג] כי אשר ראיתם את מצרים היום לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם. [דברים יז טז] ויי' אמר לכם לא תספון לשוב בדרך הזה עוד. [שם כח סח] והשיבך יי' מצרים באניות. ובשלשתן חזרו ובשלשתן נפלו אחת בימי סנחריב מלך אשור שנא' [ישעי' לא א] הוי הירדים מצרים לעזרה מה כתיב בתריה [שם ג] ומצרים אדם ולא אל וסוסיהם בשר וגו' ואחת בימי יוחנן בן קרח. [ירמי' מב טז] והיתה החרב אשר אתם יראים ממנה שם תשיג אתכם וגו'. בימי טרוגיינוס הרשע נולד לו בן בתשעה באב והיו מתענין. מתה בתו בחנוכה והדליקו נרות ושלחה אשתו ואמרה לו עד שאת מכבש את הברבריים בוא וכבוש את היהודים שמרדו בך. חשב מיתי לעשרה יומין ואתא לחמשה. אתא ואשכחון עסיקין באורייתא בפסוקא [דברים כח מט] ישא ה' עליך גוי מרחק מקצה הארץ וגו'.

אם זה המצב כיצד יעקב יורד למצרים למקום שאין שום דרך לכפרה על ידי עם ישראל ?  והתשובה לקושיה הוא  יוסף שהביא את הברכה למצרים וכל עוד יוסף היה במצרים היה ברכה שלו פועלת כדי לתת לעם ישראל אפשרות לשהות במצרים .

כתוב בבראשית פרשת וישב פרק לט פסוק ב - ג

(ב) וַיְהִ֤י יְקֹוָק֙ אֶת־יוֹסֵ֔ף וַיְהִ֖י אִ֣ישׁ מַצְלִ֑יחַ וַיְהִ֕י בְּבֵ֥ית אֲדֹנָ֖יו הַמִּצְרִֽי:

(ג) וַיַּ֣רְא אֲדֹנָ֔יו כִּ֥י יְקֹוָ֖ק אִתּ֑וֹ וְכֹל֙ אֲשֶׁר־ה֣וּא עֹשֶׂ֔ה יְקֹוָ֖ק מַצְלִ֥יחַ בְּיָדֽוֹ:

ואומר הרד"ק בראשית פרשת וישב פרק לט פסוק ב

(ב) איש מצליח - בכל ענינו היה מצליח, וכן מצליח בבית אדניו המצרי בכל מה שהיה שולח לו ידו בעסק אדניו היתה בו הצלחה:

וכתוב בבראשית פרשת וישב פרק לט פסוק כג

(כג) אֵ֣ין׀ שַׂ֣ר בֵּית־הַסֹּ֗הַר רֹאֶ֤ה אֶֽת־כָּל־מְא֙וּמָה֙ בְּיָד֔וֹ בַּאֲשֶׁ֥ר יְקֹוָ֖ק אִתּ֑וֹ וַֽאֲשֶׁר־ה֥וּא עֹשֶׂ֖ה יְקֹוָ֥ק מַצְלִֽיחַ: ס

וכתוב בבראשית פרשת מקץ פרק מא פסוק לט - מא

(לט) וַיֹּ֤אמֶר פַּרְעֹה֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף אַחֲרֵ֨י הוֹדִ֧יעַ אֱלֹהִ֛ים אוֹתְךָ֖ אֶת־כָּל־זֹ֑את אֵין־נָב֥וֹן וְחָכָ֖ם כָּמֽוֹךָ:

(מ) אַתָּה֙ תִּהְיֶ֣ה עַל־בֵּיתִ֔י וְעַל־פִּ֖יךָ יִשַּׁ֣ק כָּל־עַמִּ֑י רַ֥ק הַכִּסֵּ֖א אֶגְדַּ֥ל מִמֶּֽךָּ:

(מא) וַיֹּ֥אמֶר פַּרְעֹ֖ה אֶל־יוֹסֵ֑ף רְאֵה֙ נָתַ֣תִּי אֹֽתְךָ֔ עַ֖ל כָּל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

ואיך עם ישראל יתקיים במצרים כאשר יוסף מת ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף יג עמוד א

ומנין היה יודע משה רבינו היכן יוסף קבור?⁽¹²⁾אמרו לו: סרח בת אשר נשתיירה מאותו הדור ואפשר שהיא יודעת היכן קבור יוסף.⁽¹³⁾הלך משה אצלה. אמר לה: כלום את יודעת היכן יוסף קבור?

אמרה לו: ארון של מתכת עשו לו מצרים וקבעוהו שיקעו את הארון בנילוס הנהר כדי שיתברכו מימיו שתמיד יעלה הנילוס וימלא את היאורים והחריצים הנמשכים ממנו על פני כל הארץ שמהן משקין את השדות. לפי שהגשמים אינם יורדים במצרים.הלך משה ועמד על שפת הנילוס. אמר לו: יוסף יוסף! הגיע העת שנשבע הקדוש ברוך הוא שאני גואל אתכם, והגיעה השבועה שהשבעת את ישראל שיעלו את עצמותך ממצרים אתם אם אתה מראה עצמך מוטב, אם לאו הרי אנו מנוקין משבועתך!

מיד צף ארונו של יוסף!⁽¹⁴⁾

כלומר יוסף הביא את הברכה גם במותו . אבל כאשר משה הביא את עצמות יוסף לארץ ישראל נגמרה הברכה לעם ישראל במצרים והאיסור להיות במצרים חל לאחר שהעצמות של יוסף הובלו ממצרים כי יהודי לא יכול להתקיים במקום שאין שם ברכה ואין דרך לכפר שם על האומה המצרית .

לפי ההבנה הזאת האיסור שחל על עם ישראל לרדת למצרים יהיה גם לאחר ימות המשיח לפי הנבואה של זכריה . אבל לאחר מלחמת גוג ומגוג השנייה לפי נבואת יחזקאל  לא יישאר אף אחד מאומות העולם  

חברותא מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

דתניא, רבי יוסי אומר: לעתיד לבוא באין עובדי כוכבים, ומתגיירין.

וטרם שרבי יוסי גומר דבריו, מקשינן: ומי מקבלינן מינייהו?! האם נקבל מהם גרים לעתיד לבוא?! -

והא תניא הרי שנינו: אין מקבלים גרים לימות המשיח [ונדרש ממה שאמר הנביא ישעיה [נד]: "מי גר אתך עליך יפול". כלומר, רק מי שגר עם בני ישראל בעת גלותם, הוא זה שיפול ויצטרף אליהם בעת גאולתם ופדות נפשם. כי שאר הגרים, אינם מתגיירים מתוך הכרת דעת האמת, אלא מפני רצונם לקבל שכר בתוך בני ישראל].כיוצא בו מצאנו, שלא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, בעת שבית ישראל היו שלווים על אדמתם, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו.ומתרצינן: אכן, אנו אין מקבלים אותם - אלא שנעשו גרים גרורים, שהם מתגיירים מאליהן, ובאים להתגייר בראותם גדלותם של ישראל⁽¹⁴⁾.

וממשיך רבי יוסי מאמרו: לעתיד לבוא באין עובדי כוכבים ומתגיירין, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם.כיון שרואים מלחמת גוג ומגוג שניבא עליה הנביא יחזקאל [פרק לח] שיבואו לארץ ישראל לכבשה לעתיד לבוא אחרי שיתיישבו ישראל על אדמתם⁽¹⁵⁾ -

אומר [גירסת הרש"ש: אומרים, כלומר הגרים הגרורים] להם, לגוג ומגוג: על מה באתם?אומרים לו [גירסת הרש"ש: להם] גוג ומגוג: על ה' ועל משיחו, ללחום נגדם!שנאמר [שם]: "למה רגשו גוים, ולאומים יהגו ריק, יתיצבו מלכי ארץ, ורוזנים נוסדו יחד, על ה' ועל משיחו".וכשהגרים הגרורים רואים זאת, חושבים שגוג ומגוג ינצחו את בני ישראל, עוזבים את עם ישראל, ומתחרטים על גירותם, וכל אחד מנתק מצוותו, והולך.שנאמר [שם]: "ננתקה את מוסרותימו, ונשליכה ממנו עבותימו" - והם המצוות, שרק זה עתה התחילו לקיים.⁽¹⁶⁾והקדוש ברוך הוא יושב ומשחק על שטותם, שנאמר [שם] "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו".ועל מאמר זה של רבי יוסי, אמר רבי יצחק: אין לו להקדוש ברוך הוא שחוק, אלא אותו היום בלבד.

 

 

ראש השנה האם אדם יתנהג אחרת בעשרת מי תשובה מאשר בימים רגילים ? מה מועיל להקפיד בעשרת ימי תשובה בשונה משאר השנה ? האם זה לא סוג של משחק או צביעות ? מה מועיל לאדם תפילה ותחנונים ? למה הקב"ה שם על מאזני המשפט את התפילות והתחנונים של האדם ? האם דנים את האדם על מצבו הנוכחי או על העתיד ? כיצד תפילה ותחנונים משפיע על מצבו הנוכחי של האדם ? האם הדין בראש השנה הוא רק על העבר או גם על העבר והעתיד ? מה הקשר ליראת שמים ? למה הדין חייב להיות על המצב הנוכחי של האדם ? מה ההבדל בן בכה תבכה של עם ישראל בחטא המרגלים לבכה תבכה של חנה ? ‏כ"ט/אלול/תש"פ

בס"ד

ראש השנה האם אדם יתנהג אחרת בעשרת מי תשובה מאשר בימים רגילים ? מה מועיל להקפיד בעשרת ימי תשובה בשונה משאר השנה ? האם זה לא סוג של  משחק או צביעות ? מה מועיל לאדם תפילה ותחנונים ? למה הקב"ה שם על מאזני המשפט את התפילות והתחנונים של האדם ? האם דנים את האדם על מצבו הנוכחי או על העתיד ? כיצד תפילה ותחנונים משפיע על מצבו הנוכחי של האדם ? האם הדין בראש השנה הוא רק על העבר או גם על העבר והעתיד ? מה הקשר ליראת שמים ? למה הדין חייב להיות על המצב הנוכחי של האדם ? מה ההבדל בן בכה תבכה של עם ישראל בחטא המרגלים לבכה תבכה של חנה ? ‏כ"ט/אלול/תש"פ

כתוב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תרב סעיף א

סעיף א

הגה: ומתענים למחרת ר"ה (טור), (א) והוא תענית צבור.

(ב) {א} (א') בכל הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מרבים בתפלות ותחנונים.

וכתוב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תרג סעיף א

סעיף א

א') (א') אף מי שאינו נזהר מפת של [א] א'} כותים, (א) בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר. הגה: (ב) ויש לכל אדם (ג) לחפש ולפשפש במעשיו (ד) ולשוב מהם בעשרת ימי תשובה; וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאי, כי יותר מתחרט כשיודע שעשה משאינו יודע, ולכן קרבן אשם תלוי הוצרך להיות יותר ביוקר מחטאת (ד"ע ורבינו יונה ריש ברכות).

כלומר עשרה ימי תשובה זה ימים של תחנונים מצד אחד ופשפוש במעשיו של האדם . וכותב השולחן ערוך שכאשר אדם כל השנה נוהג להקל ולאכול פת של כותים בעשרה ימי תשובה צריך להיזהר מזה .

ולכאורה אם נסתכל על זה בשכל קר זה נראה מאוד משונה שאדם יעשה בעשרה ימי תשובה דברים שהוא לא רגיל לעשות במשך כל השנה . זה נראה לכאורה כמו איזה משחק או צביעות או מראית עין של הקפדה על המצוות רק בזמן עשרת  ימי תשובה ואיך זה מועיל לאדם להקפיד דווקא ב עשרת  ימי תשובה ולא כל השנה ? ומה מועיל לאדם הנהגות כזו ב עשרת  ימי תשובה ?

ועוד שאלה שנשאלת מה מועיל כל התפילות התחנונים הפשפוש במעשים אם יש סיכוי גדול מאוד קרוב לוודאות מוחלטת שהאדם יחזור ולעשות מה שעשה לפני עשרת ימי תשובה . כל התהליך הזה נראה כמו איזה משחק האם באמת זה כך ?

כדי להבין את זה נביא את הגמרא חברותא מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב

ואמר רבי יצחק: כל שנה שרשה בתחלתה, שישראל עושים את עצמם כרשים [כעניים] בתפילתם, ומתפללים בלשון תחנונים [כעין מה שנאמר: "תחנונים ידבר רש". משלי יח], הרי היא מתעשרת בסופה.

שנאמר [דברים יא] בענין ראש השנה: "מראשית השנה ועד אחרית שנה".לא נאמר "מראשית", אלא "מרשית" כתיב, מלשון רש. ואחר כך נאמר "ועד אחרית" - סופה שיש לה אחרית!ואמר רבי יצחק: אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שהוא נידון בה. ואפילו אם גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שהוא עתיד להרשיע אחר כך.שנאמר [בראשית כא] על ישמעאל בן אברהם: "כי שמע אלהים אל קול הנער - באשר הוא שם".ואמרו חז"ל במדרש בראשית רבה: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ישמעאל, שעתידין בניו להמית את בניך בצמא בעתיד - אתה מעלה לו באר להצילו מן הצמא?!אמר להם הקדוש ברוך הוא: בשעה זו צדיק הוא, או רשע?

אמרו לו: צדיק.אמר להם: "באשר הוא שם". כלומר, איני דן את העולם אלא בשעתו.

כלומר לעולם אדם נידון אלא בשעתו כלומר לפי מצבו הנוכחי רק בן סורר ומורא הוא חריג שנידון לא על מה שהוא כרגע והוא נידון על מה שהוא עתיד להיות .

וברור שהדין צריך להיות כך כי יש את הכלל היסודי  תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.

כי אם האדם לא היה נידון אלא בשעתו לא היה משמעות לכלל  הזה . כי לאדם יש זכות בחירה ולא ניתן לדון אותו על אחריתו כי תמיד יש לו את הכוח לשנות את מצבו כי יראת השמים שלו נמצאת בשליטה הבלעדית שלו . ולגבי בן סורר ומורא צריך עיון למה לא מועיל היראת שמים שלו  כדי שיהיה  לו סיכוי לצאת מהגורל שלו .  

עוד דבר שניתן ללמוד מהגמרא שהאדם על ידי תפילה משנה את הדין שלו . וזה מצריך עיון הרי הדין שלו נקבע על ידי מעשיו ולכאורה התפילה לא משנה את מעשיו של האדם אז כיצד התפילה משנה את הדין של האדם ?

כדי להבין את זה נראה מה כתוב במוסף

אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם. וּפוֹקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם. לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמות וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית. כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְּבוֹדֶךָ. וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. אַתָּה זוֹכֵר אֶת כָּל הַמִּפְעָל. וְגַם כָּל הַיְצוּר לֹא נִכְחַד מִמֶּךָּ. הַכֹּל גָּלוּי וְצָפוּי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. כִּי תָבִיא חֹק זִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ. לְהִזָּכֵר מַעֲשִׂים רַבִּים וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת לְאֵין תַּכְלִית.

הדין בראש השנה מורכב גם מהעבר וגם מהעתיד הקב"ה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם כלומר את העבר צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת זה העתיד . החשבון בראש השנה הוא דין של עבר ועתיד ביחד . הדין של האדם לא נקבע רק על מה עשה האדם בעבר כי אם מה היכולת שלו לפעול בעתיד . היכולת שלו לפעול בעתיד נקבעת על ידי מצבו ביום הדין ובעשרת ימי תשובה . כלומר מה שהאדם מתפלל אומר וידוי חוזר בתשובה ממעשיו הרעים מקבל על עצמו חיובי מצווה מקבל על עצמו דברים שלא עשה עד היום או אפילו מתנהג בחסידות בשונה להתנהגות שלו במשך השנה מראה לקב"ה מה פוטנציאל יראת השמים שטמון בו . אותו פוטנציאל שמגלה האדם ביום הדין ובעשרת ימי תשובה הם חלק מהותי מהדין שלו כי הפוטנציאל הזה יכול להתממש בעתיד לפי הכלל הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים וזה נמצא על מאזני המשקל של המשפט שהקב"ה דן אותו בראש השנה ובעשרת ימי תשובה . בדיוק כמו ישמעאל שבכה כמו שאומר

רד"ק בראשית פרשת וירא פרק כא פסוק יז

(יז) וישמע אלהים את קול הנער - כי גם הוא נשא את קולו ובכה:

כלומר הקב"ה דן את ישמעאל לפי התפילה שהוא נשא . התפילה שינתה את הדין של ישמעאל שהיה אמור למות . והסברא אומרת שהתפילה שלו הראתה שיש לו איזה יכולת בעתיד לשנות את מצבו וזה חלק מהדין שלו כעת . אמרו לקב"ה מלאכי השרת אתה יודע  שעתידין בניו להמית את בניך בצמא בעתיד  כיצד אתה מעלה לו באר להצילו מן הצמא?!אמר להם הקדוש ברוך הוא: בשעה זו צדיק הוא, או רשע?

כלומר צריך להגיד 2 דברים הידיעה הזאת שבניו ימיתו בצמא חלק מעם ישראל זה אומדנא ולא ודאות ויש אפשרות שהיראת שמים שהוא הפגין  בבכי שלו מלמדת על היכולת שלו בעתיד להגיע ליראת שמים כזו באופן קבוע ולא באופן זמני התלוי בצמא שלו והיראת שמים שלו תשנה את המציאות של עצמו ושל בניו לפי הכלל הכול ידי שמים חוץ מיראת שמים .

ועל הסוגיה הזאת של ידיעה ובחירה מפלפל המשך חכמה בראשית פרשת וירא פרק כא פסוק יז

באשר הוא שם. בגמרא ראש השנה טז, ב אמר ר' יצחק: אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו. לשון "דנין" קשה, היה לו לאמור "אינו נידון". והנראה דבמדרש רבה הלבישו זה לשיחה בין הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: רשע או צדיק. ששאל למלאכים, ואמר "באשר הוא שם". והנראה, דידיעת השם יתברך במעשי האדם, ידיעתו היא מידיעת סיבתו ועצמותו, ואינה ידיעה חוצית המתוספת עליו, לכן אינה מכרחת הבחירה, כמו שכתב הרמב"ם, והבאנו לעיל. ואם כן, ודאי לא שייך שידון האדם על מעשיו בעתיד. ולכן אמר איוב [שנסתפק בידיעה ובחירה כמו שמצינו סוף פרק קמא דבבא בתרא (טז, א): רצה איוב לפטר (את כל העולם כולו) מן הדין. (אמר לפניו, רבונו של עולם! בראת שור פרסותיו סדוקות), בראת חמור פרסותיו קלושות (בראת גן עדן, בראת גיהנום, בראת צדיקים) בראת רשעים, (מי מעכב על ידך?!). וזה כי טען אשר ידיעה מכרחת] בהסתפקותו, אחרי שכעת הוא צדיק, רק בעתיד אולי ירשע, אמר (איוב י, ד - ו): "העיני בשר לך, אם כראות אנוש תראה. (הכימי אנוש ימיך, אם שנותיך כימי גבר), כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש". פירוש, העון העתיד, הלא ידיעתך אינה מכרחת?! אמנם ידיעת הנבראים העלולים היא מכרחת. אך אם כן, הלא מצאנו שמשה אמר: "וקם העם הזה וזנה... (כי ידעתי) אחרי מותי כי השחת תשחיתון"! אמנם זה אינו בדיוק רק בקירוב, כמו שהאריך בזה בסוף תיקוני זהר חדש בשם סבא דסבין. לכן אם הנבראים יודעים בקרוב, סלקא דעתך אמינא דכיון דידיעתם מכרחת, מענישים על העתיד. אמנם זה הוי כידיעה בלא ראיה, וכמו אומד, דאין דנים בדיני נפשות לכולי עלמא, ואף בדיני ממונות גם כן אין מענישים לרבנן דפליגי על ר' אחא (שם). לכן עשו זה לשיחה של מלאכי השרת - שידיעתם חוצית מן הסיבה העליונה וצריכה להכריע - אבל זה על דרך הקירוב, לפי המאורעות שיודעים מה שיהיה לעתיד. אבל מכל מקום על דרך הרחוק יכול לבחור בצד אחר, לכן גם על ידיעתם אין מענישים. ולכן אמרו בגמרא 'אין דנים', שגם בית דין של מעלה שידיעתם לעתיד מכריחה, גם כן אין מענישים, לפי שהוא רק על צד הקירוב, והוי רק כאומדנא, וכידיעה בלא ראיה, ודו"ק.

וראיה לעניין שלנו זה גמרא חברותא מסכת יומא דף פז עמוד א

שנינו במשנה: האומר "אחטא ויום הכפורים מכפר" - אין יום הכפורים מכפר.

והוינן בה: לימא מתניתין - דלא כרבי הסובר שאפילו בלא עשה תשובה מכפר עליו יום הכיפורים.

דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה - יום הכפורים מכפר!אפילו תימא רבי, "אגב" - שאני. כיון שכל חטאו הוא אגב [מחמת] השענותו על כפרת יום הכיפורים, אין יום הכיפורים מכפר עליו.

כאשר אדם כזה האומר אחטא ויום הכיפורים מכפר יום הכיפורים לא יכפר עליו כי המחשבה שלו מלמדת  את הרדידות של יראת השמים שלו ועל הדרגה הנמוכה הזאת שלו שמלמדת על הסיכוי הקלוש שלו להצליח בעתיד לפתח יראת שמים . הקב"ה דן אותו לפי מה שהוא עכשיו והוא רשע שכופר בקב"ה . הכפירה שלו היא לא בתפיסה שהקב"ה לא ברא את העולם הכפירה נובעת בכפירה בתפקידו של האדם בעולם ואותו אדם מנסה להתחמק מהתפקיד שלו ובזה הוא כופר בקב"ה בדומה לדור הפלגה שהכיר בקב"ה אבל רצה להלחם איתו כדי לברוא להם עולם המנותק מהקב"ה .

ועוד ראיה שהדרגה של יראת השמים היא חלק מהותי מהדין של הקב"ה מ  2 בכיות האחד של חנה והאחד שכתוב בנביא מיכה על חטא המרגלים

איכה פרק א פסוק ב

בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים: ס

ועל זה אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קד עמוד ב

בכה תבכה בלילה, שתי בכיות הללו למה? אמר רבה אמר רבי יוחנן: אחד על מקדש ראשון, ואחד על מקדש שני. בלילה - על עסקי לילה, שנאמר ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו (היום) +מסורת הש"ס: הלילה+ ליל תשעה באב היה, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני אקבע לכם בכיה לדורות.

הקב"ה דן את עם ישראל לפי דרגת היראת שמים שלהם כעת . הבכייה לחינם מראה את מצב היראת שמים שלהם ועל זה הקב"ה דן אותם לדורות . ויש בכייה אחרת שיש בא יראת שמים

שמואל א פרק א פסוק י - יא

(י) וְהִ֖יא מָ֣רַת נָ֑פֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל־יְקֹוָ֖ק וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה:

(יא) וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְקֹוָ֨ק צְבָא֜וֹת אִם־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה׀ בָּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא־תִשְׁכַּ֣ח אֶת־אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיקֹוָק֙ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא־יַעֲלֶ֥ה עַל־ רֹאשֽׁוֹ:

חנה הראתה שכל הבכי שלה הוא לא לחינם הוא אך ורק בגלל יראת שמים כי הבן שלה שמואל יהיה שייך רק לקב"ה ולא לה . ועל זה הקב"ה דן אותה ונתן לה בן .

וכך כותב המלבי"ם שמואל א פרק א פסוק י

(י) והיא. ואז התקבצו ארבעה דברים עוזרים אל שיהיה תפלתה לרצון, א] שהיא עצמה היתה מרת נפש, וה' שומע תפלת נשברי לב. ב] ותתפלל על ה', שהתפללה בכוונה שלימה על ה' לבדו. ג] ובכה תבכה, ושערי דמעה לא ננעלו לעולם (ברכות לב ב):

לסיכום עבודת התפילה והתחנונים והוידוי והחזרה בתשובה משנים לחלוטין את דינו של האדם כי האדם משנה את הדרגה של יראת השמים שלו . יראת השמים של האדם היא חלק מהותי מהדין שהקב"ה דן אותו . וכאשר אדם עושה פעולה בעשרת ימי תשובה שבדרך כלל הוא לא עושה במשך השנה מראה לקב"ה שלאתו אדם יש לו אפשרות להגיע לדרגה גבוהה יותר בעתיד והנתון הזה הוא חלק מהמשקל ששמים על מאזני המשפט ביום הדין ובעשרת ימי תשובה ויום הכיפורים