פרשת וירא למה בסדום צריך היה מינימום 10 צדיקים ובירושלים צדיק אחד ? מה ההבדל בין בני נח לעם ישראל ? למה לא אנשי אמנה בירושלים ? מה הקשר ללימוד תורה ? האם אדם אחד יכול להחזיק את כל העולם ? ‏י"ט/חשון/תשפ"א

בס"ד

פרשת וירא למה בסדום צריך היה מינימום 10 צדיקים ובירושלים צדיק אחד ? מה ההבדל בין בני נח לעם ישראל ? למה לא אנשי אמנה בירושלים ? מה הקשר ללימוד תורה ? האם אדם אחד יכול להחזיק את כל העולם ? ‏י"ט/חשון/תשפ"א

כתוב בבראשית פרשת וירא פרק יח פסוק כ - כד

(כ) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק זַעֲקַ֛ת סְדֹ֥ם וַעֲמֹרָ֖ה כִּי־רָ֑בָּה וְחַ֨טָּאתָ֔ם כִּ֥י כָבְדָ֖ה מְאֹֽד:

(כא) אֵֽרֲדָה־נָּ֣א וְאֶרְאֶ֔ה הַכְּצַעֲקָתָ֛הּ הַבָּ֥אָה אֵלַ֖י עָשׂ֣וּ׀ כָּלָ֑ה וְאִם־לֹ֖א אֵדָֽעָה:

(כב) וַיִּפְנ֤וּ מִשָּׁם֙ הָֽאֲנָשִׁ֔ים וַיֵּלְכ֖וּ סְדֹ֑מָה וְאַ֨בְרָהָ֔ם עוֹדֶ֥נּוּ עֹמֵ֖ד לִפְנֵ֥י יְקֹוָֽק:

(כג) וַיִּגַּ֥שׁ אַבְרָהָ֖ם וַיֹּאמַ֑ר הַאַ֣ף תִּסְפֶּ֔ה צַדִּ֖יק עִם־רָשָֽׁע:

(כד) אוּלַ֥י יֵ֛שׁ חֲמִשִּׁ֥ים צַדִּיקִ֖ם בְּת֣וֹךְ הָעִ֑יר הַאַ֤ף תִּסְפֶּה֙ וְלֹא־תִשָּׂ֣א לַמָּק֔וֹם לְמַ֛עַן חֲמִשִּׁ֥ים הַצַּדִּיקִ֖ם אֲשֶׁ֥ר בְּקִרְבָּֽהּ:

ובסוף המשא ומתן של אברהם עם הקב"ה כתוב

בראשית פרשת וירא פרק יח פסוק לב - לג

(לב) וַ֠יֹּאמֶר אַל־נָ֞א יִ֤חַר לַֽאדֹנָי֙ וַאֲדַבְּרָ֣ה אַךְ־הַפַּ֔עַם אוּלַ֛י יִמָּצְא֥וּן שָׁ֖ם עֲשָׂרָ֑ה וַיֹּ֙אמֶר֙ לֹ֣א אַשְׁחִ֔ית בַּעֲב֖וּר הָעֲשָׂרָֽה:

(לג) וַיֵּ֣לֶךְ יְקֹוָ֔ק כַּאֲשֶׁ֣ר כִּלָּ֔ה לְדַבֵּ֖ר אֶל־אַבְרָהָ֑ם וְאַבְרָהָ֖ם שָׁ֥ב לִמְקֹמֽוֹ:

כלומר צריך מינימום עשרה צדיקים כדי להציל את סדום ולא היה

וכתוב ירמיהו פרק ה פסוק א

(א) שׁוֹטְט֞וּ בְּחוּצ֣וֹת יְרוּשָׁלִַ֗ם וּרְאוּ־נָ֤א וּדְעוּ֙ וּבַקְשׁ֣וּ בִרְחוֹבוֹתֶ֔יהָ אִם־תִּמְצְא֣וּ אִ֔ישׁ אִם־יֵ֛שׁ עֹשֶׂ֥ה מִשְׁפָּ֖ט מְבַקֵּ֣שׁ אֱמוּנָ֑ה וְאֶסְלַ֖ח לָֽהּ:

ואומר המצודת דוד ירמיהו פרק ה פסוק א

ואסלח לה - אם תמצאו אף איש יחידי כזה אז אסלח לכל העיר:

אצל אברהם היה צריך 10 ובירושלים צריך רק אחד . מה ההבדל בין סדום לירושלים ?

2 מפרשים הבחינו בעניין וכל אחד נתן את פירושו

אומר ההרד"ל פרק כה אות יב

(יב) ואסלח לכל עונותם. מבאר מ"ש כאן בחמשים צדיקים ונשאתי כו' מה שלא נאמר כן עוד להלן רק לשון לא אעשה כו' לא אשחית כו', דבחמשים דוקא הוא שיש יתרון זה שהוא נושא וסולח לכל עונותיהם (ומ"ש [ירמיה ה, א] אם תמצאו איש אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה, דמשמע אפי' בזכות אחד, הוא רחמים יתירים לירושלים, או משום שבאמת אף אחד לא נמצא אמר כן ע"ד הגזום אם תמצאו כו' אזי אסלח לה), וכדמפרש ואזיל:

הרד"ל נותן 2 תירוצים האחד רחמים רבים על ירושלים בשונה מסדום והתירוץ השני שזה נאמר שבאמת לא היה אף אחד שיכל להציל את ירושלים ולכן נקט הנביא במספר אחד אבל באמת אם היה רק אחד לא היה מספיק והיה צריך 10 .

המפרש השני בוא יפה תואר בראשית פרשת וירא פרשה מט סימן יג

ובירושלם אפילו אחד היה מגין עליה, כדכתיב שוטטו בחוצות ירושלם וראו אם יש עושה משפט מבקש אמונה ואסלח לה. ואיכא למידק מה טעם להזכיר זה כאן, ואין נראה דאתמוהי קמתמה ולא משני מידי. וי"ל דלסיועי למ"ד שהיה סבור שיש שם י' כדי כניסה. ולמ"ד כבר נשתייר כו', קשה אמאי הכא י', ובירושלים אפילו אחד, אלא ודאי הוא הדין דבציר מי' סגי, אלא שלפי שהיה סבור כו' לא ביקש עליהם. וצ"ל דפליג אמ"ד ביקש אברהם לירד מנ' לה' כו', דאם כן לא נתרצה ה' באחד לעיר אחת, וא"ת לדעת זה למה לא נתלה בזכות נח למקומו מיהת. י"ל כיון דברותחים נדונו הכרח להציל כל העולם, דאל"כ ימותו אלו מהבלן של אלו, ולא סגי זכות אחת לעיר אחת. אי נמי סבר דנח לא היה כדאי להציל דורו, דלא הוה צדיק גמור כמ"ד [לעיל ל, ט] בדורותיו לגנאי. ומיהו מ"ד כדי כניסה מצי מתרץ אירושלם, דשאני בני נח שאין ה' מרחמם כל כך כישראל. ועוד שאני ירושלם דהוה בה בית המקדש. ועוד דאף על גב דלא נמצא אחד צדיק גמור, רובם לא הוו רשעים גמורים כסדומיים, והרי אמר בפ' כל כתבי [שבת קיט ע"ב] דלא קאמר אלא אנשי אמונה במשא ומתן, אבל נאמנים בדברי תורה מיהת לא סגי לעולם. וכה"ג מתרצים בפכ"ח [ה] אלו פשטו ידיהם במצות כו'. ועוד דצדיקים דהכא צדיקים ניבלי כדלעיל [יח], אבל הצדיק המבוקש בירושלים, איש אמונים לגמרי בדברי תורה ובמשא ובמתן. אי נמי י"ל דבירושלם הוה תקוה מזרעה, וכדאמר בפכ"ח [שם] בזכות הצדיקים היוצאים מהם:

מתרץ היפה תואר שיש הבדל בין בני נח לעם ישראל ויש מעלה לירושלים שיש שם בית מקדש וצדיק אחד שיכול להציל את ירושלים צריך להיות גם איש תורה ואיש אמונה במשא ומתן . וכדי ולהבין איזה  איש היה צריך להציל את ירושלים יש להתבונן בגמרא חברותא מסכת חגיגה דף יד עמוד א

אמר רב קטינא: אפילו בשעת כשלונה [חורבנה] של ירושלים, לא פסקו מהם בעלי אמנה.

שנאמר [בישעיה, בפסוק הסמוך לפסוקים הקודמים שנזכרו מספר ישעיה]:"כי הנה האדון ה' מסיר מירושלים ומיהודה כל משען לחם.כי יתפוש איש באחיו, בבית אביו, לאמר: שמלה לך, בקי אתה בחדרי תורה [וכפי שתבאר הגמרא להלן], ולפיכך, קצין, מורה תהיה לנו, ותלמדנו תורה.ותחילה מפרשת הגמרא את הפסוק, לפני שהיא מסיימת את הפסוק ואת הראיה למימרתו של רב קטינא:"שמלה לך": דברים של תורה, שבני אדם מתכסין בהן כשמלה [בני אדם נחבאים כדי שלא ישאלו אותם בהם, כי אינם בקיאים בהם], הם ישנן תחת ידך! כלומר: אתה כן בקי בהן.וממשיך הכתוב לתאר את דברי המבקש ללמוד תורה מאדם שהוא משוכנע שיודע את התורה:"והמכשלה הזאת תחת ידך".

מאי "והמכשלה הזאת"?דברים, טעמי תורה הנסתרים, שאין בני אדם עומדין עליהן על בוריין, לאומרן כהלכתן, אלא אם כן נכשל בהן, עד שאומרן שתים ושלש פעמים בשיבוש [דהיינו טעמי תורה המסותרים, רש"י שבת קכ א] ואז נותן לב לעמוד ולהתבונן היטב בדברים שלומד - הם ישנן תחת ידך! ולכן קצין [רב ומורה] תהיה לנו.וממשיך הכתוב לתאר את תשובתו של איש האמנה:"ישא, יאמר מי שנתבקש להיות קצין, ביום ההוא, לאמר: לא אהיה חובש, ובביתי אין לחם ואין שמלה. לא תשימוני קצין עם! "ומפרשת הגמרא את דברי איש האמנה:"ישא" - אין "ישא" אלא לשון שבועה. שנאמר בעשרת הדברות "לא תשא את שם ה' אלהיך לשוא".וכך נשבע איש האמנה: "לא אהיה חובש" - לא הייתי מחובשי בית המדרש! איני רגיל להיות חבוש בבית המדרש."ובביתי אין לחם ואין שמלה" - שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא.הרי למדת שלא פסקו אנשי אמנה מירושלים. שהרי הוא אומר את האמת, ונשבע שאינו יודע תורה.ומקשינן: ודלמא שאני התם, שאומר את האמת לא בגלל שהוא איש אמנה, אלא בגלל חששו שיתפס בשקר מיד.דאי אמר להו "גמירנא" [לו היה משקר ואומר: אכן אני יודע וראוי להיות רב], אמרי ליה: אימא לן [יאמרו לו המבקשים: אמור לנו את אשר אתה יודע]. ועל כן אומר הוא את האמת, ולא משום שהוא איש אמנה?!ומבארת הגמרא: אילו לא היה איש אמנה, יכול היה להשתמט מהם בכבוד, כי הוה ליה למימר, יכול היה לומר על עצמו: גמר ושכח [אכן הייתי מחובשי בית המדרש, ולמדתי תורה, אלא שעתה שכחתי את לימודי].מאי, ומהו שאמר "לא אהיה חובש"?

לא אהיה חובש את ספסלי בית המדרש כלל.ומוכח מכאן שהוא איש אמנה, שהכחיש דברים שהיה יכול להתפאר בהם בלי שיעמדו אנשים על שקרו.ומקשינן על אימרתו של רב קטינא, שלא פסקו אנשי אמנה:

איני! והאמר רבא: לא חרבה ירושלים עד שפסקו ממנה בעלי אמנה.שנאמר: "שוטטו בחוצות ירושלים, וראו נא, ודעו ובקשו ברחובותיה, אם תמצאו איש, אם יש עושה משפט מבקש אמונה, ואסלח לה! "הרי שגם אם יבקשו איש אמונה, לא ימצאהו?!ומשנינן: לא קשיא.הא שלא פסקו אנשי אמנה - בדברי תורה.הא שלא מצאו איש אמונה - במשא ומתן.בדברי תורה הוו אנשי אמנה, ואילו במשא ומתן לא הוו מבקשי אמונה.

כלומר המינימום שהיה צריך כדי להציל את ירושלים זה אדם שנחשב בעל אמונה במשא ומתן . וצריך לשאול למה לא היה אחד שיהיה בעל אמונה במשא ומתן ולעומת זאת היו בעלי אמנה שלא שיקרו שאין בהם תורה ואמרו את האמת שאין בהם תורה אבל הם משום מה לא יכלו להיות בעלי אמונה במשא ומתן ?   אומרת המשנה מסכת אבות פרק ב משנה ה

הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש:  

ואומר רש"י מסכת אבות פרק ב משנה ה

בור. ריק מכל דבר כמו שדה בור [תרגום והאדמה לא תשם לא תיבור] וגרוע הוא מעם הארץ שאפי' בטיב משא ומתן אינו יודע:

כלומר אולי ניתן להבין מתוך הגמרא שאנשי ירושלים כמו שאומרת הגמרא שאין בידי לא מקרא ולא משנה ולא גמרא  הם בורים ועמי ארצות ולכן אין להם יכולת להבין במשא ומתן ולא יכולים להיות בעלי אמנה . המינימום שנשאר בהם זה את ההגינות להגיד את מצבם האמיתי שאין בהם לא מקרא ולא משנה ולא גמרא אבל זה לא מספיק להיות בעל אמנה במשא ומתן .

ומתוך כך אולי להסיק שההבדל בן ירושלים לסדום שירושלים היה לאחר קבלת התורה וסדום היה לפני קבלת התורה . רק מי שיש בו תורה יכול להציל לבדו עיר אחת או את העולם כולו ומי שאין בו תורה  צריך 10 אנשים צדיקים שזה המינימום להשראת השכינה . ואולי ניתן להגיד שאותם 10 אנשים בצירוף של הקב"ה יכולים להציל עיר ללא שיהיה בהם תורה אבל אחד שיש בו תורה יכול להציל לבדו את כל העולם כמו שנאמר בגמרא חברותא מסכת סוכה דף מה עמוד ב

ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: יכול אני לפטור את כל העולם כולו מן הדין בזכות סבלי,⁽²⁾ מיום שנבראתי עד עתה.ואילמלי ואם יהיה אליעזר בני עמי בחישוב הסבל - יכולים שנינו ביחד לפטור את העולם מן הדין מכח סבלנו, מיום שנברא העולם ועד עכשיו.ואילמלי ואם יותם בן עוזיהו יהיה עמנו - יכולים שלשתנו יחד לפטור את העולם מן הדין, מיום שנברא העולם עד סופו.

ואמר חזקיה אמר רבי ירמיה משום רבי שמעון בן יוחי: ראיתי לפי מעשי האדם [והר"ח כתב שראה זאת ברוח הקודש], בני עלייה המקבלים שכינה, והן מועטין.⁽³⁾אם אלף הן - אני ובני מהן.אם מאה הם - אני ובני מהן.אם שנים הן - אני ובני הן.

כלומר אדם אחד עם תורה יכול להחזיק את העולם כולו לפי כוח תורתו . וזה ההבדל המהותי בן אנשי סדום לאנשי ירושלים שאלו לא היה להם תורה וגם 7 מצוות בני נוח שקיבלו לא קיימו והקב"ה ויתר להם על המצוות . ולאנשי ירושלים יש תורה ואם היה אחד שיש בו מינימום של תורה כדי שיהיה איש אמנה גם במשא ומתן ירושלים לא היית נחרבת כי התורה היא זו שהעולם קיים בזכותה

וכך כותב המדרש תנחומא (בובר) פרשת שמיני סימן י

[י] וידבר ה' אל משה ואל אהרן לאמר, דברו אל בני ישראל לאמר, זאת החיה אשר תאכלו וגו' (ויקרא יא א ב), (כתיב) [זש"ה] עמד וימודד ארץ וגו' וגו' (חבקוק ג ו), מהו עמד וימודד ארץ, אלא בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא ליתן את התורה עמד ומדד את הארץ, ונתן את התורה בפרהסיא במדבר, לכך עמד וימודד ארץ. ד"א עמד וימודד ארץ. שבקש להחזיר את העולם למדידות מימיו, כשלא בקשו האומות לקבל את התורה, אילולי ישראל שקבלוה היה העולם חוזר למדידות מימיו, כד"א מי מדד בשעלו מים (ישעיה מ יב), וכיון שקבלוה ישראל שקטה הארץ, שנאמר ארץ יראה ושקטה

בזכות התורה העולם נשאר להיות קיים ולכן רק זכות התורה יכולה להשאיר את העולם אפילו תורה של אדם אחד כמו הרשב"י .