פרשת מטות מסעי איך נהרג בלעם ? למה דווקא על ידי חרב ? מהי אומנותו של העם היהודי ? מהי אומנותו של אומות העולם ?מה הקשר של החרב למכירת הבכורה על ידי עשו ? האם בלעם יכול היה להיהרג בצורה אחרת ? מה הקשר לחרב שנעץ יעקב בגלעד שהקים עם לבן ? האם בלעם הפר את ההסכם ? מה הקשר של לבן לבלעם ? מה הקשר של בלעם לעשו ? האם החרב של בלעם היא החרב של האדם הראשון ? מה הקשר בן אלוהי נחור לחרב שבו נהרג בלעם ? מתי עם ישראל יכול להשתמש באומנותם של אומות העולם ? ‏כ"ה/תמוז/תש"פ

בס"ד
פרשת מטות מסעי איך נהרג בלעם ? למה דווקא על ידי חרב ? מהי אומנותו של העם היהודי ? מהי אומנותו של אומות העולם ?מה הקשר של החרב למכירת הבכורה על ידי עשו ?  האם בלעם יכול היה להיהרג בצורה אחרת ? מה הקשר לחרב שנעץ יעקב בגלעד שהקים עם לבן ? האם בלעם הפר את ההסכם ? מה הקשר של לבן לבלעם ? מה הקשר של בלעם לעשו ? האם החרב של בלעם היא החרב של האדם הראשון ? מה הקשר בן אלוהי נחור לחרב שבו נהרג בלעם ? מתי עם ישראל יכול להשתמש באומנותם של אומות העולם ? ‏כ"ה/תמוז/תש"פ

במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

(ח) וְאֶת־מַלְכֵ֨י מִדְיָ֜ן הָרְג֣וּ עַל־חַלְלֵיהֶ֗ם אֶת־אֱוִ֤י וְאֶת־רֶ֙קֶם֙ וְאֶת־צ֤וּר וְאֶת־חוּר֙ וְאֶת־רֶ֔בַע חֲמֵ֖שֶׁת מַלְכֵ֣י מִדְיָ֑ן וְאֵת֙ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֔וֹר הָרְג֖וּ בֶּחָֽרֶב:

ואני רוצה להתמקד ולהבין למה התורה הדגישה שאת בלעם בן בעור הרגו בחרב ?

אומר רש"י במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

בחרב - הוא בא על ישראל, והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:

מפירושו של רש"י משתמע שני דברים אחד אומנותו של עם ישראל זה הפה ואומנותו של עשו זה החרב .

וכך אומר ה מדרש אגדה (בובר) במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק כג

[כג] וחרבו שלופה בידו. וכי לא היה יכול להרגו אם לא יהיה חרבו שלופה בידו, ומפני מה בא אליו בחרב, כי אומנותן של ישראל בקול, ואומנותן של האומות בחרב, וזה בלעם הרשע החליף אומנותו, ולקח אומנות של ישראל שהיא הקול, כדי לקללם בקולו, לפיכך בא המלאך אליו בחרב, להודיעו שאם יתפוס אומנותן של ישראל יפול בחרב, כי ישראל יקחו אומנותו, ויפילו אותו בחרב, וכן היה לו, שכן כתיב ואת בלעם בן בער הרגו בחרב (במדבר לא ח):

ואת היסוד הזה מפרטת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם - לעמל נברא⁽⁴⁷⁴⁾. שנאמר: "כי אדם לעמל יולד".אבל, ממקרא זה עדיין איני יודע האם לעמל התלוי בפה נברא, אם [או שמא] לעמל מלאכה נברא⁽⁴⁷⁵⁾.כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו", דהיינו, שהוא שם בפיו דברים תמיד, כאוכף, שנמצא תמיד על החמור, הוי אומר: לעמל פה נברא.ועדיין איני יודע אם לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא, אם לעמל שיחה בעלמא⁽⁴⁷⁶⁾.כשהוא אומר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", הוי אומר: לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא.והיינו דאמר רבא: כולהו גופי [כל הגופים] - דרופתקי נינהו [טרחנים הם]. כלומר, לעמל נבראו.טובי לדזכי [אשרי מי שזכה] דהוי דרופתקי דאורייתא [שהיה עמלו בתורה]⁽⁴⁷⁷⁾.

אבל סוף סוף בלעם נהרג על ידי פינחס על ידי החרב כלומר החרב אומנם היא לא אומנתו של עם ישראל אבל במקרה של בלעם היה צריך להשתמש בה .

ואומר הזוהר הקדוש שרק על ידי החרב של בלעם ניתן  היה להרוג את בלעם ולא בחרב אחרת

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה עָשָׂה בּוֹ כַּמָּה מִינֵי מָוֶת וְלֹא מֵת, עַד שֶׁלָּקַח חֶרֶב שֶׁהָיָה מְתֻקָּן (חקוק) עָלֶיהָ נָחָשׁ מִצַּד אֶחָד וְנָחָשׁ מִצַּד שֵׁנִי. אָמַר לוֹ פִּנְחָס: בְּשֶׁלּוֹ קַח (הרג אותו), וּבְשֶׁלּוֹ יָמוּת. אָז הָרַג אוֹתוֹ וְיָכֹל לוֹ. שֶׁכָּךָ דֶּרֶךָ אוֹתוֹ צַד - מִי שֶׁהוֹלֵךָ אַחֲרָיו, בּוֹ יָמוּת, וּבוֹ תֵצֵא נִשְׁמָתוֹ, וּבוֹ יִכָּלֵל. וְכָךָ מֵת בִּלְעָם, וְדָנִים אוֹתוֹ בְּדִינֵי אוֹתוֹ הָעוֹלָם וְלֹא נִקְבָּר לְעוֹלָמִים. וְכָל עַצְמוֹתָיו נִרֻקְבוּ, וְנַעֲשׂוּ כַּמָּה נְחָשִׁים מְזהָמִים מַזִּיקִים שְׁאָר בְּרִיּוֹת, וַאֲפִלּוּ הַתּוֹלָעִים שֶׁהָיוּ אוֹכְלִים בְּשָׂרוֹ הָפְכוּ לִנְחָשִׁים.

ומה המקור של אותה חרב של בלעם ? אומר היפה תואר בראשית פרשת ויחי פרשה צח סימן ה

לעשו. שהחרב אומנותו. ומה שרמז מכירת בכורתו לכאן, ינעם לפי מ"ש בספר אמרי נועם [תולדות כה, לד] שחרבו של אדם הראשון היה ביד יעקב, ובעבורו מכר לו עשו בכורתו. ומה שאמר [כה, כט] ויעקב נתן לעשו לחם ונזיד עדשים, לא היה אלא כדרך שהסוחרים מאכילים אי זה דבר לקיים המקח. ולזה אמר לו [כז, מ] ועל חרבך תחיה, שלא יחיה אלא על אותו חרב שהפסיד כל טוב בכורתו בעבורה:

אומר היפה תואר שחרב של עשו היא החרב של האדם הראשון שיעקב לכאורה מכר לעשו תמורת הבכורה שלו . והלחם ונזיד העדשים היה כדרך הסוחרים שבגמר העסקה היא על ידי מאכל . אבל המקח העיקרי היה החרב תמורה הבכורה אבל האם יש קשר בן החרב הזאת לחרב שבו נהרג בלעם ? הרא"ש מביא עניין נוסף בקשר לחרב הזאת .

אומר הרא"ש במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

(ח) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. שמעתי שאותו חרב הוא אשר נעץ יעקב אבינו בגל אצל המצבה שעשו ביניהם הוא ולבן הארמי אמרו מי שיעבור את הברית הזאת איש על רעהו ידקר בחרב ויסקל באבני הגל וזש"ה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר כלומר אל האבנים. ועובר הברית אז התחיל ליסקל באבנים ולסוף נהרג בחרב דכתיב ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב הידועה והמבוררת וז"ש הכתו' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואמרי' בלעם הוא לבן ואולי נאמר כי היה ממשפחתו ונכון:

כלומר יש קשר בן החרב של בלעם לאותו חרב של  יעקב ולבן . החרב ננעצה  בגל אבנים שהיה עדות להסכם בן לבן ויעקב  . ובלעם שיש לו קשר ללבן עבר על ההסכם כשעבר לצד השני של הגלעד  כאשר ניסה לקלל את עם ישראל מראש פעור . ולכאורה אותו חרב שנעץ יעקב בגלעד היא זו שגרמה לבלעם למות . ונשאלת השאלה האם לחרב שננעצה בגלעד  יש לה קשר לחרב של האדם הראשון שנמכרה לעשו ? ויש עוד  קושי מסוים כי לפי היפה תואר החרב הזאת היא רכושו של עשו וכיצד החרב הזאת מופיעה בגלעד ?

הקשר בן לבן ובלעם לפי הזוהר הקדוש הוא שבלעם היה בנו של לבן

פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת וישלח מאמר עם לבן גרתי אות כח

כך אמר וכו': כך אמר יעקב עם לבן גרתי ואחר עד עתה, עשרים שנה נתמהמהתי עמו, ואני מביא נחש להרוג בני אדם. שמע עשו, אמר ווי, מי יקום לפניו, כי עתה יהרגני יעקב בפיו. כי חשב, מכיון שניצח את לבן זקנו של בלעם, כחו ודאי גדול ככחו של בלעם, שנאמר עליו, אשר תברך מבורך ואשר תאר יואר, ויכול להרוג בפיו. התחיל לצאת לקראתו להתרצות עמו.

וגם כל הידע של בלעם הגיע מלבן פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת וישלח מאמר עם לבן גרתי אות כג

אמר רבי אבא וכו': כל העולם היו יודעים, שלבן היה גדול החכמים והמכשפים והקוסמים, ומי שלבן רצה לאבד בכשפיו לא ניצל ממנו, וכל מה שידע בלעם מלבן היה, ובבלעם כתוב, כי ידעתי את אשר תברך מבורך וגו' וכל שכן לבן, וכל העולם היו יראים מלבן ומכשפיו. ולפיכך, מלה ראשונה ששלח יעקב לעשו, אמר, עם לבן גרתי, ואם תאמר שזמן מועט היה, חודש או שנה, לא כן, אלא ואחר עד עתה, עשרים שנה התאחרתי עמו.

והקשר בן בלעם לעשו הוא דרך בנו של עשו עמלק

פירוש הסולם לזוהר - דברים פרשת כי תצא מאמר להכרית זרעו של עמלק אות קי

עמלק מאן הוא לעילא וכו': שואל, מי הוא שורשו של עמלק למעלה ברוחניות, שהרי אנו רואים שבלעם ובלק משם, מעמלק של מעלה, היו הנשמות שלהם, ומשום זה, היו שונאים את ישראל יותר מכל אומה ולשון, ומשום זה, רשום בשמותיהם, עמלק, דהיינו ע"מ של בלעם

כלומר אין ראיה מוחלטת אבל אולי ניתן להניח שהחרב של האדם הראשון שנמכרה על ידי יעקב לעשו היא החרב של בלעם והיא היחידה שיכלה להרוג אותו . ואולי ניתן לקשר בן החרבות לפי פרוש רש"י בפסוק בפרשה שלנו כאשר כתב   "ועל חרבך תחיה" כלומר עשה קשר בן עשו לחרב של בלעם .

ועכשיו לשאלה למה דווקא בלעם יכול מות רק על ידי החרב של עצמו ?

כתוב בבראשית פרשת ויצא פרק לא פסוק נא - נג

(נא) וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה׀ הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:

(נב) עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶעֱבֹ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹא־ תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה:

(נג) אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק:

אומר לבן ליעקב  אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ  כלומר כדי לגזור את דינו של לבן כאשר יש הפרה של ההסכם בגלעד צריך 2 שופטים . גם אלוהי אברהם וגם אלוהי נחור . החרב היא האומנות של אומות העולם שעשו מיצג אותם ולכן דווקא על ידי החרב שהיא בחזקת אומות העולם כלומר בחזקת שרו של עשו הוא סמאל  בלעם שהוא ההמשך של לבן יכול להיהרג כי הריגה על ידי החרב מסמלת את ההסכמה של אלוהי נחור .

וכך ניתן להבין מדברי השל"ה פרשת תולדות תורה אור

כב. ועתה אבאר הסוד, הנה בשם 'יעקב' בא 'במרמה' (בראשית כז, לה) פירוש בחכמה (תרגום אונקלוס שם) ליטול הברכות. דהיינו לרמות את עשו, דהיינו אחיזתו מלמעלה השטן המקטרג, כמו שכתבתי לעיל (אות יג) כי עשו הוא אדום והוא מזוהמת נחש הקדמוני הארור*, 'והנחש היה ערום' (בראשית ג, א), על כן צריך יעקב לבוא עליו בערמה להכניע באומנותו. כמו שהרגו את בלעם בחרב שהחרב הוא אומנתו, כמו שכתב רש"י בפסוק (במדבר לא, ח) 'ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב', ובזהר (ח"ג דף קצ"ד ע"ב) אמר, שלא היו יכולין להרוג את בלעם אלא דוקא בחרב שלו. והתרגום אומר על 'ידע ציד' (בראשית כה, כז), גבר נחשירכן, ופירש בציוני (פרשת תולדות ד"ה ויצא הראשון) הסוד נחש ירכן, שהיה חקוק נחש על ירך שלו, והארכתי בענין זה במקום אחר (ח"ב מסכת מגילה אות מג). על כן בא סמאל ליגע בכף ירך יעקב, אבל לא יכול לו 'כי לא נחש ביעקב' (במדבר כג, כג), ויוצאי ירך יעקב הם זרע קודש, ועשו הוא משורש נחש הארור, ויעקב ובניו זרע ברך ה',

ואת תהליך גזר הדין מתאר הכתר יונתן במדבר פרשת מטות פרק לא פסוק ח

(ח) ואת מלכי מִדין הרגו על הרוגי מחנותיהם את אוי ואת רקם ואת צור הוא בלק ואת חור ואת רבע חמשת מלכי מִדין ואת בִלעם בן בעור הרגו בחרב והיה כיון שראה בִלעם החוטא את פינחס הכהן רודף מִן אחריו עשׂה דבר של קוסמים ופרח באויר השמים, מִיד הזכיר פינחס השם הגדול והקדוש ופרח אחריו ואחזו בראשו והורידו שלף חרב וביקש להרגו פתח פיו בדברי תחנונים ואמר לפינחס אם תקיים את נפשי אשבע לך שכל הימים שאני קיים אין אני מקלל את עמך ענה ואמר לו הלא אתה הוא לבן הארמי שרצית להכרית את יעקב אבינו וירדת למִצרים בעבור לאבד זרעו ומִן אחרי שיצאו ממִצרים גרית בהם עמלק הרשע ועתה גרה הִתגרית לקלל אותם וכיון שראית שלא נענו [הועילו] מעשׂיך ולא קִבל מאמרו של יי מִמך יעצת עצה רעה את בלק להעמיד את בנותיו בפרשת דרכים להטעות אותם ונפלו בעבור כך מהם עשׂרים וארבעה אלפים בעבור כן אין אפשר שוב לקיים את נפשך ומִן יד שלף חרבו מִן נרתיקה והרגו:

כלומר בלעם ולבן נמצאים תחת משפט של פינחס . פינחס אומר שלא ניתן להאמין לבלעם כי הוא כבר 3 פעמים היה נגד עם ישראל כלומר יש כאן חזקה של בלעם שאין לו תקנה והחרב של בלעם עצמו היא שהרגה את בלעם כלומר יש כאן הסכמה של פנחס מצד אחד ומאחוריו ברור שעומד אלוהי אברהם ועצם זה שהחרב הרגה אותו משתמע הסכמה של אלוהי נחור .

ומתוך זה ניתן להבין שהעוצמה של עם ישראל היא בפה ולא בחרב ורק שאין אפשרות אחרת כי את בלעם לא ניתן היה להרוג שלא באמצעות חרבו במקרה כזה עם ישראל החליף את אומנותו לאומנות של עשו . אבל בכל מצב אחר הכוח של עם ישראל הוא בפה כלומר עמל התורה . החרב היא בצד של החרבת העולם ואנחנו נמצאים בצד של החיים בצד של קדושת  החיים שנובעת מתוך התורה  .

וכך אומר רבינו בחיי בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק מ

(מ) ועל חרבך תחיה. לפי אומנותו שהיה איש שדה לצוד במדברות ובמקומות החורבן והשממון היה ראוי לברכת החרב, וכוכב מאדים שהוא לשופכי דמים כחו גדול על החורבן והחרב, וע"כ זרעו של עשו יורש החרב, והשר שלו שהוא הכח הממית, מיוחסת לו החרב מן העולם. ומן הטעם הזה מנעה התורה החרב והברזל במשכן ובמקדש. במשכן כתיב: (שמות כה, ג) "זהב וכסף ונחשת", ולא היה שם ברזל כלל, ובבהמ"ק כתיב: (מלכים - א ו, ז) "ומקבות והגרזן כל כלי ברזל לא נשמע בבית בהבנותו", לפי שהברזל חרב והוא המחריב העולם, ובהמ"ק קיום העולם.

 

 

 

 

 

פרשת פנחס האם הקב"ה נטל את הבחירה החופשית של בלעם כאשר הכניס לפיו את הברכות ? מה ההבדל בין רבי אלעזר שאומר הכניס לתוך פיו מלאך ורבי יונתן חכה ? האם הברכות של בלעם היו בסופו של דבר ברכות או קללות ? האם גם הברכה הראשונה של בלעם מה טבו אהליך יעקב הפכה לקללה שהקב"ה הפך אותה חזרה לברכה או היא נאמרה על ידי בלעם כברכה "טהורה " ? האם אצל אומות העולם המחשבה היא גם מעשה ? מה יותר גרוע הקללה של אחיה השילוני או הברכה של בלעם ? למה דווקא ה"ברכה" הראשונה של בלעם נהפכה על ידי הקב"ה ולא שאר ה"ברכות" ? מה בידי שמים ומה בידי אדם ? למה התורה היא הדבר היחידי שנשאר בעולם ולא יכול להיכבות על ידי עבירות ? מה הקשר לאהבה שלא תלויה בדבר לתורה ולמה התורה היא הדבר היחידי שלא תלוי בדבר ?‏י"ח/תמוז/תש"פ

בס"ד
פרשת פנחס  האם הקב"ה נטל את הבחירה החופשית של בלעם כאשר הכניס לפיו את הברכות ? מה ההבדל בין רבי אלעזר שאומר הכניס לתוך פיו מלאך ורבי יונתן חכה ? האם הברכות של בלעם היו בסופו של דבר ברכות או קללות ?  האם גם הברכה הראשונה של בלעם מה טבו אהליך יעקב הפכה לקללה שהקב"ה הפך אותה חזרה לברכה או היא נאמרה על ידי בלעם כברכה "טהורה "  ? האם אצל אומות העולם המחשבה היא גם מעשה ? מה יותר  גרוע הקללה של אחיה השילוני או הברכה של בלעם ? למה דווקא ה"ברכה" הראשונה של בלעם נהפכה על ידי הקב"ה ולא שאר ה"ברכות" ? מה בידי שמים ומה בידי אדם ? למה התורה היא הדבר היחידי שנשאר בעולם ולא יכול להיכבות על ידי עבירות ?  מה הקשר לאהבה שלא תלויה בדבר לתורה ולמה התורה היא הדבר היחידי שלא תלוי בדבר ?‏י"ח/תמוז/תש"פ

בהמשך לדיון על הבחירה החופשית של בלעם מפרשת בלק שבוע שעבר יש שרוצים להביא הוכחה על לקיחת הבחירה החופשית מבלעם מהגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

כתוב: "וישם דבר בפי בלעם". והיינו, ששם הקדוש ברוך הוא בפי בלעם דבר שמונעו מלקלל.

נחלקו חכמים בביאור הדבר.רבי אלעזר אומר: אותו "דבר" ששם הקדוש ברוך הוא בפי בלעם - היינו מלאך. שמסרו הקדוש ברוך הוא בידי מלאך, כדי שלא יוכל לקלל.רבי יונתן אמר: נתן הקדוש ברוך הוא חכה בפי בלעם, כדי שלא יוכל לדבר כרצונו⁽⁷⁵³⁾.

ואומר  רש"י מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

מלאך - שמסרו הקדוש ברוך הוא למלאך שלא יניחנו לקלל.

חכה - נתן בפי בלעם שלא היה מניחו לקלל והיינו וישם.

הנה יש כאן הוכחה שלקחו מבלעם את הבחירה החופשית והקב"ה גרם לו לברך במקום לקלל . אבל המשך הגמרא מראה על מציאות הרבה יותר מורכבת

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

אמר רבי יוחנן: מברכתו של אותו רשע - אתה למד מה היה בלבו לקללם.ביקש לומר שלא יהו להם בתי כנסיות ובתי מדרשות - הכריחו הקדוש ברוך הוא לומר: "מה טבו אהליך יעקב"⁽⁷⁵⁴⁾.ביקש לומר שלא תשרה שכינה עליהם - ולבסוף אמר: "ומשכנתיך ישראל".ביקש לומר שלא תהא מלכותן של ישראל נמשכת - ולבסוף אמר: "כנחלים נטיו". שתהא מלכותם נמשכת כנחל.ביקש לומר שלא יהא להם זיתים וכרמים⁽⁷⁵⁵⁾ - ולבסוף אמר: "כגנת עלי נהר".ביקש לומר שלא יהא ריחן נודף ממצוות - ולבסוף אמר: "כאהלים נטע ה'" ["אהלים" - מלשון מור ואהלות, שהם מיני בשמים].ביקש לומר שלא יהיו להם מלכים בעלי קומה - ולבסוף אמר: "כארזים עלי מים"⁽⁷⁵⁶⁾.ביקש לומר שלא יהיה להם מלך בן מלך - ולבסוף אמר: "יזל מים מדליו".ביקש לומר שלא תהא מלכותן שולטת באומות - ולבסוף אמר: "וזרעו במים רבים".ביקש לומר שלא תהא עזה מלכותן - ולבסוף אמר: "וירם מאגג מלכו" [ותרגומו "ותתקף מאגג", שתהא מלכותם עזה].ביקש לומר שלא תהא אימת מלכותן - ולבסוף אמר: "ותנשא מלכתו".

כלומר רבי יוחנן אומר לנו שהלב של בלעם היה ברשותו והקב"ה לא לקח לו את זכות הבחירה . בלעם אמר אומנם ברכות אבל בליבו היה קללות .

וכך כותב בחדושי אגדות למהר"ל מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

חד אמר מלאך וכו'. פי' דלמ"ד מלאך סובר כי [היה] המלאך כדי שיאמר בלעם הברכות לכך שם בפיו מלאך שהיה מכריח אותו לדבר כך וכך, ואידך סבר חכה פי' שלא יקלל אותם בלעם, והיה נותן בפיו חכה שאם היה רוצה לקלל היה חכה בפיו שלא יקלל.

כלומר לפי המהר"ל רבי אלעזר אומר מלאך כי הקב"ה מנע ממנו לקלל ולא היה בעיה שבלעם יקלל אבל היה צריך מלאך כדי לגרום לו לברך ולפי רבי יונתן הקב"ה שם בפיו חכה כדי שלא יקלל אבל את הברכות לא היה צריך לאלץ אותו להגיד רק למנוע ממנו לקלל . כך או כך רבי יוחנן אומר לפי שיטת שניהם שבלעם בלבו רצה לקלל ולא לברך . וצריך להבין מה היית התוצאה הסופית  של הברכות שלו האם באמת הם היו ברכות או קללות האם מה שהיה בלבו של בלעם השפיע על התוצאה או לא והתשובה הזאת מהותית לעניין הבחירה החופשית של בלעם האם זה שהקב"ה גרם לו להגיד ברכות זה ברכות מאה אחוז  או לא ? הגמרא מיד עונה על השאלה הזאת באופן ברור

חברותא מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

אמר רבי אבא בר כהנא: כולם, כל הברכות שברך בלעם - חזרו על ישראל לקללה, חוץ מענין בתי כנסיות ומבתי מדרשות, שלא יחזור לקללה, אלא לא יפסקו מישראל לעולם.

ומנין לנו דבר זה?שנאמר: "ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך". משמע, קללה אחת יהפוך ה' לברכה, ולא את כל הקללות. והיינו כפי שאמרנו לעיל, שכל הברכות, שבעצם נתכוין בלעם לקלל בהם את ישראל, חזרו לבסוף לקללה. חוץ מברכה אחת, שלא חזרה לקללה, אלא נשארה ברכה לעולם.

כלומר כל "הברכות " של בלעם שנאמרו על ידו הפכו לקללות  אפילו הברכה של בתי כנסיות ומבתי מדרשות   . כלומר אומנם בלעם ברך את עם ישראל אבל מה שהיה בלבו השפיע באופן מוחלט עובדה שכל הברכות שלו ללא יוצא מן הכלל הפכו לקללות . הברכה היחידה שהפכה לקללה וחזרה להיות ברכה היא הברכה של בתי כנסיות ומבתי מדרשות  ולמה היא חזרה להיות ברכה לא בגלל הברכה של בלעם רק בגלל מה שהבטיח הקב"ה ברוך הוא לישראל

"ויהפך ה' אלהיך לך את הקללה לברכה, כי אהבך ה' אלהיך" . כלומר היה כאן ברכה של בלעם שנהפכה לקללה והקב"ה החזיר אותה לברכה .

וכך נראה שאומר  ההעמק דבר דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק ו

(ו) את הקללה לברכה. לא תימא הרי לא היה רק רצון שאין בו ממש, אבל לא כן הדבר שהיה ודאי קללה אלא שהפכו לברכה:

כלומר ניתן להבין את הכתוב בשני צורות שהקב"ה גרם לבלעם לברך והברכה היא הברכה שיצאה מפיו אבל הגמרא אומרת שכל הברכות האחרות הפכו לקללה כלומר הברכה של בלעם היא לא  ברכה היא בעצם קללה  . ולכן הסברא אומרת שגם הברכה הראשונה הפכה לקללה והקב"ה הפך את

"הברכה קללה " של בלעם לברכה .

וכך נראה לי מפרש הפנים יפות דברים פרשת כי תצא פרק כג פסוק ו

(ו) ולא אבה ה' אלהיך לשמוע אל בלעם וגו'. בילקוט [תצא תתקל"ג] מלמד שאף המקלל נתקלל, היינו משום דבלעם אמר מברכך ברוך ואוררך ארור [במדבר כד, ט] נמצא אם היה ההיפוך ע"י בלעם היה גם הוא מתברך, אבל בלעם היה רצונו לקללם כדכתיב לשמוע אל וכו' אלא באהבת הש"י לישראל הוא בעצמו היפוך הברכה, אבל בלעם היה בכלל מקלל, שבאומות מחשבה כמעשה והיה בכלל מקלל ארור:

אומר הפנים יפות שבאומות העולם המחשבה היא כמעשה והמילים שיצאו מפיו של בלעם אומנם היו ברכות אבל הכוונה היא  לקללות  ואכן "הברכות" שלו הפכו לקללות כי כל הכוונה של בלעם היה לקלל את עם ישראל . והגמרא אומרת שהקללה של אחיה השילוני יותר טובה מ"הברכה" של בלעם .

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן: מאי דכתיב: "נאמנים פצעי אוהב ונעתרות נשיקות שונא" ["נעתרות" היינו נהפכות. כלומר, שנשיקות שונא אינן נאמנות כפצעי אוהב]?טובה הקללה שקילל אחיה השילוני את ישראל, יותר מהברכה שברכם בלעם הרשע.אחיה השילוני קילל את ישראל בקנה. שקיללם שיהיו כקנה. שנאמר: "והכה ה' את ישראל כאשר ינוד הקנה במים וגו'".

לפי הבנתי את הדברים הבחירה החופשית של בלעם לא נלקחה ממנו וגם כאשר הקב"ה הכניס דברים לתוך פיו וגרם לו להגיד ברכות הברכות הללו היו קללות חוץ מאחת . כלומר האדם קיבל מהקב"ה את הבחירה החופשית המוחלטת לנווט את דרכו בעולם אבל הקב"ה יכול להתערב בתוצאות של הדברים אבל לעולם לא שולל את הבחירה של האדם (חוץ מפרעה עליו דברתי בשיעור הקודם ) . וזה מה שכתוב  בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף כה עמוד א

אמר רבי חנינא: הכל בידי שמים. חוץ מיראת שמים, שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שאל מעמך כי אם ליראה.

ועוד דבר שהוא לא בידי שמים  והוא בבחירה במוחלטת של האדם וזה מה שהוא יכול להשתדל בעצמו תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

דא"ר חנינא: הכל בידי שמים חוץ מצנים פחים, שנאמר: צנים פחים בדרך עקש שומר נפשו ירחק מהם.

ונשאלת  השאלה למה דווקא ה"ברכה קללה" הראשונה של בלעם נהפכה על ידי הקב"ה ?

אומרת הגמרא חברותא סוטה דף כא עמוד א

דבר אחר: עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה.

אמר רב יוסף: דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא, בספר תהילים, שיבואר להלן, כי סיני! כאילו הוא ניתן מסיני. ואילמלא, אילו דרשוה דואג ואחיתופל להאי קרא הכי - לא רדפו בתר אחר דוד.

דכתיב [בתהילים עא] "לאמר: אלהים עזבו, כי אין מציל!". שכך הם אמרו על דוד: רדפו אחריו, ותפסוהו, היות ואלהים עזבו מפני שבא על אשת איש, ואין אנו נענשים על רדיפתו. ואין לו מציל, שאין בידו זכות שתוכל להצילו, לפי שהעבירה שעשה כבתה את זכויותיו.מאי דרוש, מנין למדו דואג ואחיתופל שלא יעמדו לדוד זכויותיו עקב המעשה עם בת שבע? -הם למדו זאת מהפסוק בספר דברים [כג]: "ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך".והבינו שמשמעות הפסוק היא, שאם יראה דבר עבירה באדם, ישוב מאחריו הקדוש ברוך הוא, ולא יגן עליו עוד, לפי שהעבירה כבתה את המצוות שעשה.והן אינן יודעין - שעבירה מכבה רק מצוה, ואין עבירה מכבה תורה!

הדבר היחידי שעומד ולא ניתן למחוק אותו זה התורה . הבסיס של העולם זה התורה .

אומר הזוהר מהדורת הסולם - שמות פרשת תרומה מאמר ואהיה אצלו אמון אות תרלה

זַכָּאִין אִינּוּן כָּל אִינּוּן דְּמִשְׁתַּדְּלֵי בְּאוֹרַיְיתָא. וּבְגִין דְּכַד בָּרָא קב"ה עָלְמָא, אִסְתָּכַּל בָּהּ בְּאוֹרַיְיתָא, וּבָרָא עָלְמָא, וּבְאוֹרַיְיתָא אִתְבְּרֵי עָלְמָא, כְּמָה דְּאוֹקְמוּהָ, דִּכְתִיב וָאֶהְיֶה אֶצְלוֹ אָמוֹן, אַל תִּקְרֵי אָמוֹן אֶלָּא אוּמָן.

פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת תרומה מאמר ואהיה אצלו אמון אות תרלה

זכאין אינון כל וכו': אשרי הם כל אלו העוסקים בתורה, כי כשהקב"ה ברא את העולם, הסתכל בתורה וברא את העולם. ובתורה נברא העולם, כמו שהעמדנו, שכתוב, ואהיה אצלו אמון, אל תקרי אמון אלא אומן. שהתורה היא אומנות העולם.

ולכן התורה הוא הדבר היחידי שיש לו קיום עולמית בעולם כי התורה זה העולם והעולם זה התורה . והתורה היא המציאות היחידה שקיימת ואותה לא ניתן למחוק . שאר הדברים יש להם קיום זמני ולכן ניתן למחוק אותם . ולכן לא יכול להיות מציאות שקללה למחיקת בתי כנסיות ובתי מדרשות יכולה להתקיים כי אם היא תתקיים העולם לא יתקיים . וכמו כן יש לומר שהתורה שלמדו עם ישראל לעולם עומדת להם והיא לא יכולה להימחק בדיוק כמו שהתורה של אחר (אלישע בן אבויה ) לא נמחקה ובסופו של דבר גרמה לו בעזרת התנאים שיגיע לעולם הבא , גם כאן הזכות של התורה של עם ישראל לא יכולה להימחק ולכן זוהי הקללה היחידה שנהפכה לברכה .  

וכך כתוב במדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור טו

שאם מתכנסין כל האומות ונותנין כל ממונם בדבר אחד מן התורה, אינן יכולין לכבותן, שנאמר מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה (שה"ש =שיר השירים= ח ז), מים רבים אלו אומות העולם, שנאמר הוי המון עמים רבים [כהמות ימים יהמיון וגו' /ושאון/ לאומים כשאון מים רבים] (ישעיה יז יב יג), לכבות את האהבה, זה אהבה שבי' ישראל לבין הקדוש ברוך הוא, ונהרות לא ישטפוה (שה"ש /שיר השירים ח'/), אלו מלכי אומות העולם, שנא' (הנני) [הנה אדני] מעלה (עליכם) [עליהם] את מי הנהר גו' את מלך אשור (ישעיה ח ז).

ואומרת   משנה מסכת אבות פרק ה משנה טז

[*] כל אהבה שהיא תלויה בדבר בטל דבר בטלה אהבה ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם איזו היא אהבה התלויה בדבר זו אהבת אמנון ותמר ושאינה תלויה בדבר זו אהבת דוד ויהונתן:

ועל זה אומר העבודת ישראל מסכת אבות פרק ה משנה טז

כל אהבה וכו' ושאינה תלויה בדבר אינה בטלה לעולם וכו'. הענין רומז על אהבת הבורא יתברך, כשאדם אוהב את ה' יתברך מחמת רוב טוב המשפיע לו, אין זה אהבה גמורה ונצחית, מחמת שאם בוטל הדבר תתבטל האהבה. אבל צריך האדם לאהוב את הבורא יתברך בלתי שום סיבה המביאה לו זאת האהבה, כמו שאמר הכתוב (דברים ו, ה) ואהבת את ה' אלהיך וגו' בכל מאדך, בכל מדה ומדה שהוא מודד לך (ברכות נד א), ואהבה כזו אין שום סיבה המונעת זאת האהבה, רק תמיד דבוק בה' יתברך והיא אהבה שאין לה סוף. וזה דקאמר אינה בטלה לעולם ולא קאמר עולם, ירצה כי כשהאדם אוהב את ה' יתברך בכל לבו עד אין סוף שאין מונעת אותו שום דבר מאהבת הבורא, ובכל מדה ומדה מוסיף אהבה על אהבתו, בזה מעורר גם כן שה' יתברך ברוך הוא יהא אהבתו תמיד על כנסת ישראל שלא תתבטל תמיד. וזה לעולם, רומז על האהבה שנתעורר על ידי האדם על העולם (חסר):

והדבר היחידי שלא תלוי בדבר זה התורה וכל המסתעף ממנה . כי זה הבסיס היחידי לבריאת העולם ומי שאוהב את הקב"ה אהבה שלא תלויה בדבר נאחז בתורה כי זה המקום היחידי שניתן להיאחז בו ולא ליפול לבאר שחת . כל דבר אחר שאדם נאחז בו הוא אחיזה בדבר שעובר מן העולם ובבחינת אהבה שתלויה בדבר .

פרשת בלק מה הקשר בן ההפטרה בנביא מיכה לפרשה שלנו ? למה הקב"ה לא "ניטרל" את בלעם ובמקום זה החליט לא לכעוס אפילו לא לרגע ? מה הקשר לבחירה החופשית ? למה נתן הקב"ה כוח רב לבלעם עד שיכול היה להשמיד את כל עם ישראל ? מה ההיגיון שאדם המדבר עם הקב"ה ויודע דעת עליון יכול להכחיש אפילו באופן חלקי את הקב"ה ? למה הקב"ה נטל את הבחירה מפרעה ? מה גרם לבלעם להכחיש את הקב"ה ? מה הפתרון של הנביא מיכה לבעיה של בלעם ? מה הבסיס של כל המצוות ? מה הקשר לנביא חבקוק ? מהם 6 השלבים של ירידת הדורות ? ‏י"א/תמוז/תש"פ

בס"ד
פרשת בלק מה הקשר בן ההפטרה בנביא מיכה לפרשה שלנו ? למה הקב"ה לא "ניטרל" את בלעם ובמקום זה החליט לא לכעוס אפילו לא לרגע ? מה הקשר לבחירה החופשית ? למה נתן הקב"ה כוח רב לבלעם עד שיכול היה להשמיד את כל עם ישראל ? מה ההיגיון שאדם המדבר עם הקב"ה ויודע דעת עליון יכול להכחיש אפילו באופן חלקי את הקב"ה ? למה הקב"ה נטל את הבחירה מפרעה ? מה גרם לבלעם להכחיש את הקב"ה ? מה הפתרון של הנביא מיכה לבעיה של בלעם ? מה הבסיס של כל המצוות ? מה הקשר לנביא חבקוק ? מהם 6 השלבים של ירידת הדורות ? ‏י"א/תמוז/תש"פ

כתוב בהפטרה של פרשת בלק במיכה פרק ו פסוק ה - ח

(ה) עַמִּ֗י זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ מוֹאָ֔ב וּמֶה־עָנָ֥ה אֹת֖וֹ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֑וֹר מִן־הַשִּׁטִּים֙ עַד־ הַגִּלְגָּ֔ל לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְקֹוָֽק:

(ו) בַּמָּה֙ אֲקַדֵּ֣ם יְקֹוָ֔ק אִכַּ֖ף לֵאלֹהֵ֣י מָר֑וֹם הַאֲקַדְּמֶ֣נּוּ בְעוֹל֔וֹת בַּעֲגָלִ֖ים בְּנֵ֥י שָׁנָֽה:

(ז) הֲיִרְצֶ֤ה יְקֹוָק֙ בְּאַלְפֵ֣י אֵילִ֔ים בְּרִֽבְב֖וֹת נַֽחֲלֵי־שָׁ֑מֶן הַאֶתֵּ֤ן בְּכוֹרִי֙ פִּשְׁעִ֔י פְּרִ֥י בִטְנִ֖י חַטַּ֥את נַפְשִֽׁי:

(ח) הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְקֹוָ֞ק דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ: פ

וכדי להבין את הקשר  של ההפטרה לפרשה נראה  מה כותבת הגמרא בעניין

אומרת הגמרא חברותא מסכת ברכות דף ז עמוד א

ועוד אמר רבי יוחנן משום רבי יוסי⁽¹²⁾: מנין שאין מרצין [מפייסין] לו לאדם בשעת כעסו⁽¹³⁾? דכתיב [שמות לג יד]: "ויאמר פני ילכו והנחתי לך", וכך מתפרש פסוק זה:⁽¹⁴⁾ אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: המתן לי עד שיעברו פנים של זעם, ואניח לך.שואלת הגמרא: ומי איכא ריתחא קמיה דקודשא בריך הוא, וכי יש כעס אצל הקדוש ברוך הוא?⁽¹⁵⁾משיבה הגמרא: אין, אכן מצינו שהוא כועס, דתניא בברייתא,⁽¹⁶⁾ על הכתוב [בתהילים ז יב]: "ואל זועם בכל יום"⁽¹⁷⁾.וכמה זמן נמשך זעמו? רגע.וכמה הוא שיעור זמן של רגע?חלק אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים [חמישים ושמונה אלף] ושמונה מאות ושמונים ושמונה בשעה, וזו היא "רגע".⁽¹⁸⁾ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה שהקב"ה זועם, חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה [במדבר כז טז]: "ויודע דעת עליון". ויש לשאול: השתא דעת בהמתו לא הוה ידע, דעת עליון הוה ידע?!⁽¹⁹⁾ אלא, מלמד שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, ועל כך נאמר שהיה "יודע דעת עליון".⁽²⁰⁾והיינו דאמר להו הנביא מיכה [ו ה] לישראל: "עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב, ומה ענה אותו בלעם בן בעור מן השטים ועד הגלגל, למען דעת צדקות ה'".וביאור דבריו: מאי, מה הכוונה "למען דעת צדקות ה'"?אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות [צדקה] עשיתי עמכם, שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי לא נשתייר משונאיהם של ישראל [דהיינו מישראל⁽²¹⁾], שריד ופליט.והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק [במדבר כג ח]: "מה אקב לא קבה אל, ומה אזעם לא זעם ה'", מלמד הכתוב שכל אותן הימים לא זעם ה'.שואלת הגמרא: וכמה זמן נמשך זעמו?משיבה הגמרא: רגע.

וכמה הוא שיעור זמן של רגע?⁽²²⁾אמר רבי אבין, ואיתימא אמר זאת רבי אבינא: רגע כמימריה. כשיעור זמן אמירת המילה "רגע".⁽²³⁾ומנא לן דרגע רתח, ומנין לנו ששיעור זעמו הוא רגע?שנאמר [תהילים ל ו]: "כי רגע באפו חיים ברצונו". הרי שאפו נמשך 'רגע'.ואי בעית אימא, נלמד מהכא [ישעיה כו כ]: "חבי כמעט רגע עד יעבור זעם". התחבאי זמן מועט כרגע עד יעבור זעם. הרי שהזעם הוא רגע.

מתוך הגמרא ניתן להבין את הקשר בין זְכָר־נָא֙ מַה־יָּעַ֗ץ בָּלָק֙ מֶ֣לֶךְ  לבין לְמַ֕עַן דַּ֖עַת צִדְק֥וֹת יְקֹוָֽק:
ולי נראה העניין העיקרי  של הדברים הינו הבנת הבחירה שהקב"ה נתן לנו בני האדם . יש לנו מצד אחד את בלעם ובלק ומצד שני את עם ישראל . הקב"ה אומר לבלעם

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יב

(יב) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא:

אבל בלעם שמדבר עם הקב"ה בנבואה לא מקבל את מה שהקב"ה אומר לו שעם ישראל הוא עם מבורך . ובלעם מנסה בכל דרך למצוא איזה "פרצה " בחומת האש שהקב"ה מפעיל על עם ישראל ולא מצליח לחדור את החומה הזאת . אבל הקב"ה לא מונע ממנו את היכולת להזיק לעם ישראל כי לאדם יש בחירה לטוב ולרע . הדבר היחידי שהקב"ה עושה זה לא לכעוס על עם ישראל אפילו לרגע כי ביכולתו  של בלעם להשתמש באותו רגע כדי להשמיד חס וחלילה את עם ישראל . כלומר הבחירה החופשית הינה עקרון מובנה בתוך העולם שברא הקב"ה . לכל אדם יש בחירה והוא יכול להפעיל אותה לטוב או לרע . הקב"ה לא לוקח את יכולת הבחירה של האדם אבל הוא יכול למנוע את התוצאות של הבחירה הזאת . וזה מה שעשה הקב"ה עם בלעם הוא לא נטל ממנו את היכולת למנף את רגע הכעס של הקב"ה , והקב"ה החליט שהוא לא יכעס כאשר בלעם קיים  כדי להשתמש בזה כדי להשמיד את עם ישראל .

וזה בדיוק המשמעות של צִדְק֥וֹת יְקֹוָֽק שהקב"ה נתן לאדם את יכולת הבחירה אפילו עד כדי השמדת כל העם היהודי ומשמעות השמדת העם היהודי הוא השמדת העולם כולו כי העם היחידי שקבל על עצמו את התורה היה העם היהודי וללא קבלת התורה על ידי העם היהודי העולם לא יכול היה להתקיים .

ומצד שני הקב"ה נתן לאדם את היכולת לבחור גם כאשר הוא מכיר את הקב"ה וגם כאשר הוא מקבל דברי נבואה מהקב"ה גם במקרה כזה עדיין נשאר בידי האדם את הכוח והיכולת להכחיש את הקב"ה כאמת מוחלטת היחידה שקימת . וזה מה שאנחנו רואים אצל בלעם . הוא מדבר עם הקב"ה מקבל דברי נבואה אבל עדיין הוא לא מסתכל על הקב"ה כאמת יחידה ומוחלטת ונותן לעצמו חופש להכניס את הדעות שלו לתוך העולם אפילו בניגוד למה שקיבל מהקב"ה .

וזה מה שכתוב בתורה על בלעם בתגובה על מה שאמר לו בלק

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק ח

מָ֣ה אֶקֹּ֔ב לֹ֥א קַבֹּ֖ה אֵ֑ל וּמָ֣ה אֶזְעֹ֔ם לֹ֥א זָעַ֖ם יְקֹוָֽק:

רש"י במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק ח

לא זעם ה' - אני אין כחי אלא שאני יודע לכוין השעה שהקב"ה כועס בה, והוא לא כעס כל הימים הללוג שבאתי אליך, וזהו שנאמר (מיכה ו, ה) עמי זכר נא מה יעץ וגו' ומה ענה אותו בלעם וגו' למען דעת צדקות ה':

מאור ושמש במדבר פרשת בלק

ויאמר הלא את אשר ישים ה' בפי מכאן ולהלאה - כל אשר ישים ה' בפי אותו אשמור פירוש, כל מקום שנאמר 'השמר' 'פן' ו'אל' אינו אלא לשון 'לא תעשה' (מכות יג ב). וכן כאן פירוש אשמור - לדבר לשון 'לאו' פירוש, שהכוונה שלי יהיה לאו, לשון 'שמירה' הוא לאו, כנ"ל. וזה אותו אשמור לדבר - שיהיה כוונתו 'לאו', דהיינו שלא יתקיימו הברכות, אבל הקדוש ברוך הוא מֵפִיר עֲצַת רְשָׁעִים, וּכְשֶׁשָּׂם הברכות בפיו - היה מוכרח לדבר ולא היה יודע כלל מה שמדבר כנ"ל.

כלומר בלעם שהקב"ה אומר לו שעם ישראל מבורך . ועל ידי מי הוא מבורך ? על ידי הקב"ה כלומר מי שמקבל את הקב"ה כאמת המוחלטת היה ברגע זה מקבל את הדברים ומפסיק למצוא דרכים כדי לקלל את עם ישראל . בלעם לא מקבל את הקב"ה כמלך בלעדי של העולם הוא מכניס את עצמו כבעל יכולת לשנות את העולם גם בלי הקב"ה . כל זאת כאשר הוא מכיר את הקב"ה ומדבר איתו בנבואה ועליו נאמר  "ויודע דעת עליון" הוא חושב שיש לו דרך לקלל את עם ישראל . זה בדיוק עניין הבחירה החופשית והעוצמה שלה כי זה מהות בריאת העולם על ידי בורא עולם . בלי בחירה אין ממש משמעות לעולם והפרשה שלנו מראה את העומק של הבחירה האנושית בעולם שלנו .

היחידי שהקב"ה לקח ממנו את הבחירה הוא פרעה וצריך להבין מה ההבדל בין פרעה לבלעם

אומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת וארא

[ח] ד"א ראה נתתיך אלהים לפרעה, אמר הקדוש ברוך הוא לפי שעשה את עצמו אלוה הודיעו שאינו כלום בעולם, הריני עשה אותך עליו אלהים. ומנין שעשה פרעה עצמו אלוה, שנאמר (יען) [אשר] אמר (יאור לי) [לי יאורי] ואני עשיתיני (יחזקאל כט ג), אני הוא שבראתי את עצמי. וזה אחד מארבעה בני אדם שעשו את עצמן אלהות,

פרעה לא קיבל את הקב"ה כבורא לעולם . פרעה העמיד את עצמו כבורא עולם הוא הכחיש לחלוטין את קיומו של בורא עולם . פרעה הגיע לשער החמישים של טומאה ממנו לא ניתן לצאת

ואומר  האור החיים שמות פרק ג

ואלו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים עדיין וגו' כי אם היו מתעכבים שם עוד היו נכנסים בנ' שערי טומאה ולא היתה תקומה לזה  .

ולמה מהשער החמישים לטומאה לא ניתן להינצל ?  כי אין כנגדו שום שער של טהרה ואם אין כנגדו שער של טהרה או בינה לא ניתן לצאת ממנו . ושער החמישים זה השער של ההכחשה לחלוטין של הקב"ה כמו פרעה שאמר שהוא ברא את עצמו כלומר הוא האלוקים . "

והקב"ה לקח את פרעה שהיה בשער החמישים ששם ניטל הבחירה כי מקום זה הוא מקום שהאדם מאבד את הבחירה לעולם כי בעצם הוא מוציא את עצמו מן העולם . למעשה נטילת הבחירה מפרעה היה תוצאה של המעשים של פרעה שהביא את עצמו לשער החמישים של הטומאה .

ופרעה נלקח מאותו מקום שלא ניתן לצאת ממנו והעלו אותו לשער החמישים של טהרה שבו לאדם גם אין בחירה כי שם הוא עומד ולא יכול להכחיש את הקב"ה לחלוטין .

וכך אומר האוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

מי כמוך, אמרו חז"ל בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקדוש ברוך הוא שמע אותה פרעה כשהיה מטורף בים ונשא אצבעו לשמים ואמר מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים ואין אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל ואמר לו רשע! אתמול אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו ועכשיו אתה אומר ה' הצדיק. מיד הורידו למצולות ים ועכבו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא, ולאחר כן העלו מן הים והמליכו על נינוה, וכשבא יונה לנינוה ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת מיד אחזו אימה ורעדה וקם מכסאו ויכס שק וישב על האפר והוא בעצמו זעק ואמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, כי יודע אני שאין אלוה אחר בכל העולם כמוהו, וכל דבריו אמת וכל משפטיו באמת ובאמונה. ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פל

כלומר פרעה עבר ממקום שאין לו בחירה למקום שאין לו בחירה אבל המקום שאליו עבר פרעה בעל כורחו היא מקום שלא ניתן להכחיש את הקב"ה . זה בדיוק היה המצב של עם ישראל במעמד הר סיני שבעל כורחם  הגיעו לדרגה שבא לא ניתן להכחיש את הקב"ה . גם משה היה בדרגה כזו שהוא לא יכול להכחיש את הקב"ה אבל ההבדל העקרוני בן משה לעם ישראל שמשה הגיע לדרגה זאת על ידי עבודתו העצמית ועם ישראל הגיע לדרגה הזאת בעל כורחם .

ואנחנו רואים את התהליך שעובר בלעם לאורך הפרשה

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יב

(יב) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לֹ֥א תֵלֵ֖ךְ עִמָּהֶ֑ם לֹ֤א תָאֹר֙ אֶת־הָעָ֔ם כִּ֥י בָר֖וּךְ הֽוּא:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יג

כִּ֚י מֵאֵ֣ן יְקֹוָ֔ק לְתִתִּ֖י לַהֲלֹ֥ךְ עִמָּכֶֽם:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק טז

אַל־נָ֥א תִמָּנַ֖ע מֵהֲלֹ֥ךְ אֵלָֽי:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק יח

לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּי֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י לַעֲשׂ֥וֹת קְטַנָּ֖ה א֥וֹ גְדוֹלָֽה:

כאן מבין בלעם שהוא יכול לעשות מעשה נגד הקב"ה אבל לא יכול לדבר כנגד הדברים שהקב"ה יגיד לו

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק כ

אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֥וֹ תַעֲשֶֽׂה:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק לד

וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־מַלְאַ֤ךְ יְקֹוָק֙ חָטָ֔אתִי כִּ֚י לֹ֣א יָדַ֔עְתִּי כִּ֥י אַתָּ֛ה נִצָּ֥ב לִקְרָאתִ֖י בַּדָּ֑רֶךְ וְעַתָּ֛ה אִם־רַ֥ע בְּעֵינֶ֖יךָ אָשׁ֥וּבָה לִּֽי:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק לה

(לה) וַיֹּאמֶר֩ מַלְאַ֨ךְ יְקֹוָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לֵ֚ךְ עִם־הָ֣אֲנָשִׁ֔ים וְאֶ֗פֶס אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֣וֹ תְדַבֵּ֑ר וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־שָׂרֵ֥י בָלָֽק:

במדבר פרשת בלק פרק כב פסוק לח

(לח) וַיֹּ֨אמֶר בִּלְעָ֜ם אֶל־בָּלָ֗ק הִֽנֵּה־בָ֙אתִי֙ אֵלֶ֔יךָ עַתָּ֕ה הֲיָכֹ֥ל אוּכַ֖ל דַּבֵּ֣ר מְא֑וּמָה הַדָּבָ֗ר אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֧ים אֱלֹהִ֛ים בְּפִ֖י אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר:

כאן יורד בלעם עוד דרגה שבו הוא צריך שהקב"ה ישים דברים בתוך פיו זה כבר לא דברים שהקב"ה ידבר איתו הוא נמצא במצב שרק אם הקב"ה ישים דברים בפיו הוא יגיד אותם

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק ה

(ה) וַיָּ֧שֶׂם יְקֹוָ֛ק דָּבָ֖ר בְּפִ֣י בִלְעָ֑ם וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר:

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק יב

(יב) וַיַּ֖עַן וַיֹּאמַ֑ר הֲלֹ֗א אֵת֩ אֲשֶׁ֨ר יָשִׂ֤ים יְקֹוָק֙ בְּפִ֔י אֹת֥וֹ אֶשְׁמֹ֖ר לְדַבֵּֽר:

כאן יורד בלעם בעוד דרגה בו הוא אמר דברים שהקב"ה אומר לו אבל הכוונה שלו היא הפוכה מדברי הקב"ה אבל הוא לא מפרש מה הוא חושב כמו שאומר מאור השמש למעלה

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק טז

(טז) וַיִּקָּ֤ר יְקֹוָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיָּ֥שֶׂם דָּבָ֖ר בְּפִ֑יו וַיֹּ֛אמֶר שׁ֥וּב אֶל־בָּלָ֖ק וְכֹ֥ה תְדַבֵּֽר:

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק כו

(כו) וַיַּ֣עַן בִּלְעָ֔ם וַיֹּ֖אמֶר אֶל־בָּלָ֑ק הֲלֹ֗א דִּבַּ֤רְתִּי אֵלֶ֙יךָ֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֛ל אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֹת֥וֹ אֶֽעֱשֶֽׂה:

במדבר פרשת בלק פרק כג פסוק כז - כח

(כז) וַיֹּ֤אמֶר בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם לְכָה־נָּא֙ אֶקָּ֣חֲךָ֔ אֶל־מָק֖וֹם אַחֵ֑ר אוּלַ֤י יִישַׁר֙ בְּעֵינֵ֣י הָאֱלֹהִ֔ים וְקַבֹּ֥תוֹ לִ֖י מִשָּֽׁם:

(כח) וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן:

וכאן מגיע בלעם לדרגה הנמוכה ביותר בו הוא אומר שהדברים הנאמרים על ידו מדברי הקב"ה מנוגדים לדעתו כלומר הוא אומר אותם אבל חושב הפוך מהקב"ה 

במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק יג

אִם־יִתֶּן־לִ֨י בָלָ֜ק מְלֹ֣א בֵיתוֹ֘ כֶּ֣סֶף וְזָהָב֒ לֹ֣א אוּכַ֗ל לַעֲבֹר֙ אֶת־פִּ֣י יְקֹוָ֔ק לַעֲשׂ֥וֹת טוֹבָ֛ה א֥וֹ רָעָ֖ה מִלִּבִּ֑י אֲשֶׁר־יְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֹת֥וֹ אֲדַבֵּֽר:

ומה המניע של בלעם להכחיש את הקב"ה ?

זה כתוב בתורה בפרוש במדבר פרשת בלק פרק כד פסוק י - יא

(י) וַיִּֽחַר־אַ֤ף בָּלָק֙ אֶל־בִּלְעָ֔ם וַיִּסְפֹּ֖ק אֶת־כַּפָּ֑יו וַיֹּ֨אמֶר בָּלָ֜ק אֶל־בִּלְעָ֗ם לָקֹ֤ב אֹֽיְבַי֙ קְרָאתִ֔יךָ וְהִנֵּה֙ בֵּרַ֣כְתָּ בָרֵ֔ךְ זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ פְּעָמִֽים:

(יא) וְעַתָּ֖ה בְּרַח־לְךָ֣ אֶל־מְקוֹמֶ֑ךָ אָמַ֙רְתִּי֙ כַּבֵּ֣ד אֲכַבֶּדְךָ֔ וְהִנֵּ֛ה מְנָעֲךָ֥ יְקֹוָ֖ק מִכָּבֽוֹד:

ואומר הערבי נחל במדבר בלק - דרוש ה

ונראה כי מקראי קדש הללו מגידין גודל רשעתו של בלעם [ורום] גבהות עיניו, ויובן זה עם מה שאנו אומרים בנוסח התפלה, 'טוב יצר כבוד לשמו', הכוונה כי הכבוד לא נברא אלא לשם ה' ואליו יאתה, אבל לא יאות לאדם הכבוד, כי לאדם יאות הענוה ושיכיר שפלות ערכו, ולזאת יתכן לו שימאס בכבוד כאשר יקוץ האדם המפונק בראותו דבר מאוס, ולא נברא הכבוד לאדם רק לשמו של ה' כי אליו יאתה כאמרנו 'הכתר והכבוד לחי עולמים'.

אכן יש לדעת, מאחר כי העוז והענוה לחי עולמים, ואצלו יתברך שמו תכלית הענוה בלי סוף וכעוזו כן ענותנותו הגדולה, ולמה א"כ ברא הכבוד לשמו. אולם הכבוד הניתן ליתברך שמו הוא עצמו רוב הענוה, ולטובתנו הוא, כדי שיהיה לצדיקים לקבל שכר על שנותנים לו כבוד.

כלומר הרצון של האדם לכבוד שלו ללא קשר לכבוד של הקב"ה הוא אותו תכונה שמצד אחד נותנת לאדם את הבחירה החופשית כי היא נותנת לו את האפשרות לא לבחור בקב"ה ולבחור בו בעצמו ומצד שני גורמת לו לצאת מתוך העולם כי בחירה בעצמו היא בחירה ברע ובחירה ברע מוציאה את האדם מן העולם

ואומר השל"ה פרשת בלק דרך חיים תוכחת מוסר

כ. תנן במסכת אבות (פ"ה מי"ט): עין טובה ורוח נמוכה ונפש שפלה, מתלמידיו של אברהם אבינו. עין רעה ורוח גבוהה ונפש רחבה, מתלמידיו של בלעם הרשע. ואלו המדות הם כוללות, והם הם הקנאה והתאוה והכבוד המוציאין את האדם מן העולם (אבות פ"ד מכ"א). ושומר נפשו ירחק.

ומה הפתרון לרעה החולה הזאת ? התשובה מופיעה בסוף ההפטרה

מיכה פרק ו פסוק ח

(ח) הִגִּ֥יד לְךָ֛ אָדָ֖ם מַה־טּ֑וֹב וּמָֽה־יְקֹוָ֞ק דּוֹרֵ֣שׁ מִמְּךָ֗ כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ: פ

וכדי להבין את זה צריך לעיין בגמרא חברותא מסכת מכות דף כג עמוד ב ואני מביא באורך את הגמרא כי היא גמרא יסודית להבנת מקומו של האדם

דרש רבי שמלאי:שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו לו למשה בסיני⁽²⁴⁾,שלש מאות וששים וחמש מתוכם, הם לאוין, כמנין ימות החמה שכל יום ויום מימות החמה מזהיר עליו שלא לעבור איסור.

ומאתים וארבעים ושמונה מתוכם, הם עשה, כנגד מנין איבריו של אדם, שכל אבר ואבר אומר לו עשה מצוה⁽²⁵⁾.אמר רב המנונא: מאי קרא? -[דברים לג] "תורה צוה לנו משה מורשה""תורה" – בגימטריא. שית מאה וחד סרי הוי, [שש מאות ואחד עשרה] שהם מנין המצוות שנמסרו לכלל ישראל מפי משה רבינו.שהרי שתי המצוות, אנכי, ולא יהיה לך, מפי הגבורה שמענום, דכתיב "אחת דיבר אלהים ושתים זו שמעתי". כלומר: אנוכי, ולא יהיה לך.וביחד הם שש מאות ושלוש עשרה מצוות.

[סימן דמשמ"ק ס"ק]:וממשיכה הגמרא להביא את דברי רבי שמלאי:בתחילה, בדורות הראשונים, היו כלל ישראל צדיקים, והיו יכולים לקבל עול מצות הרבה, אבל דורות האחרונים לא היו צדיקים כל כך, ואם באו לשמור את כולן, אין לך אדם שזוכה. ולכן בא דוד והעמידן על אחת עשרה, כדי שיזכו אם יקיימו את י"א מצוות הללו⁽¹⁾, [וכן כל דור שעבר, היו הולכין וממעטין, כמו שיתבאר בהמשך].ואלו הן אחת עשרה המצוות שהעמידן דוד:דכתיב: [תהלים טו] "מזמור לדוד. ה', מי יגור באהלך, מי ישכון בהר קדשך? -[א] הולך תמים [ב] ופועל צדק [ג] ודובר אמת בלבבו. [ד] לא רגל על לשונו, [ה] לא עשה לרעהו רעה, [ו] וחרפה לא נשא על קרובו. [ז] נבזה בעיניו נמאס, [ח] ואת יראי ה' יכבד. [ט] נשבע להרע ולא ימיר, [י] כספו לא נתן בנשך, [יא] ושוחד על נקי לא לקח.

עושה אלה - לא ימוט לעולם"א. "הולך תמים" - זה אברהם, דכתיב [בראשית יז] "התהלך לפני והיה תמים".

ב. "פועל צדק" - כגון אבא חלקיהו, שנמנע מלהגיד שלום לחכמים בזמן עבודתו כשכיר יום [תענית כג].

ג. "ודובר אמת בלבבו" - כגון רב ספרא.⁽²⁾ שהיה לו חפץ אחד למכור, ובא אדם לפניו בשעה שהיה קורא קריאת שמע, ואמר לו אותו אדם - תן לי את החפץ בכך וכך דמים, ולא ענה לו רב ספרא מפני שהיה באמצע קריאת שמע, ואותו אדם היה סבור שהוא לא מסכים בסכום שנקב, והוסיף על הסכום, ואמר תנהו לי בכך יותר.

לאחר שסיים רב ספרא את קריאת שמע, אמר לו - טול את החפץ בדמים שאמרת בראשונה, מפני שבאותן דמים היה דעתי ליתנם לך.⁽³⁾

ד. "לא רגל על לשונו" - זה יעקב אבינו, שלא רצה לשקר מתחילה כששלחה אותו אמו להביא מטעמים ליצחק, דכתיב [שם כז] "אולי ימושני אבי, והייתי בעיניו כמתעתע". אלא שאמו הכריחתו על פי הדיבור, כמו שנאמר "עלי קללתך בני", ובתרגום "אלי אתאמר [נאמר] בנבואה, דלא ייתון לווטיא [שלא יבואו קללות] עלך, ברי"

ה. "לא עשה לרעהו רעה" - שלא ירד לאומנות חבירו⁽⁴⁾.

ו. "וחרפה לא נשא על קרובו" - זה המקרב את קרוביו. שלא סובל את חרפת קרובו.

ז. "נבזה בעיניו נמאס" - מי שנמאס להקב"ה, נבזה הוא בעיניו של אדם. זה חזקיהו המלך, שניבזה היה בעיניו אביו שנמאס לפני הקדוש ברוך הוא בעובדו עבודת כוכבים,⁽⁵⁾ ולכן גירר את עצמות אביו במטה של חבלים.

ח. "ואת יראי ה' יכבד" - זה יהושפט מלך יהודה, שבשעה שהיה רואה תלמיד חכם, היה עומד מכסאו, ומחבקו ומנשקו, וקורא לו, [אבי אבי], רבי רבי, מרי מרי.⁽⁶⁾

ט. "נשבע להרע ולא ימיר" - כרבי יוחנן. דאמר רבי יוחנן, אהא בתענית עד שאבא לביתי. שהיה נשבע כך כנגד יצר הרע, שהיה אומר כך כדי להשתמט מאנשי ריש גלותא שהזמינוהו לסעוד עמהם [תענית יב].⁽⁷⁾

י. "כספו לא נתן בנשך" - אפילו ברבית עובד כוכבים. שאינו מלוה בריבית אפילו לגוי, כדי שלא ימשך ויבוא להלוות לישראל בריבית⁽⁸⁾.

יא. "ושוחד על נקי לא לקח" - אפילו שוחד שהיה רשאי ליקח, כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי. שאריסו, שהיה לו דין אצלו, הביא לו את פירותיו שלו עצמו קודם זמנו, ולא רצה רבי ישמעאל ברבי יוסי ליקח ממנו את הפירות קודם זמנו כי חשש לשוחד, על אף שמעיקר הדין אין זה שוחד.

וכתיב על העושה את המצוות הללו, "עושה אלה לא ימוט לעולם".כשהיה רבן גמליאל מגיע למקרא הזה, היה בוכה,אמר: משמע מהפסוק הזה כי רק מאן דעביד להו לכולהו, המקיים את כל אלו, הוא זה דלא ימוט. הא אם אינו מקיים אלא חדא מינייהו - ימוט!אמרו ליה: מי כתיב "עושה כל אלה"?

"עושה אלה" כתיב! ואם כן, משמעות הפסוק היא, אפילו בקיום חדא מינייהו, לא ימוט העושה זאת.

דאי לא תימא הכי, שאם לא נפרש כן אלא נפרש את משמעות הפסוק שרק אם עשה את כל אלה לא ימוט, אם כן יקשה, הא דכתיב בקרא אחרינא [ויקרא יח, כד] בפרשת עריות "אל תטמאו בכל אלה".

וכי התם נמי נוכל לפרש, שדווקא אם עובר [בכולהו⁽⁹⁾] הוא דמטמא, שהאיסור לטמא עצמו באיסור עריות הוא רק אם הוא עובר על כל איסורי עריות, אבל אם מטמא עצמו רק בחדא מינייהו, לא נאסר לו להטמאות!?והרי פשוט הדבר שאי אפשר לפרש כן!אלא לאו, בהכרח, הפירוש שם הוא, שאפילו להטמא באיסור עריות "באחת מכל אלה", אסור. ואם כן, הכא נמי, נפרש גם כאן, כי "עושה אלו לא ימוט", משמעותו היא, אפילו רק בקיום אחת מכל אלו.⁽¹⁰⁾בא ישעיהו, והעמידן בדורו על שש מצוות:

ואלו הן המצוות:דכתיב: [ישעיה לג] [א] "הולך צדקות [ב] ודובר מישרים. [ג] מואס בבצע מעשקות, [ד] נוער כפיו מתמוך בשוחד, [ה] אוטם אזנו משמוע דמים, [ו] ועוצם עיניו מראות ברע"

א. "הולך צדקות" - זה אברהם אבינו דכתיב [בראשית יח] "כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו ואת ביתו אחריו, ושמרו דרך ה', לעשות צדקה ומשפט".ב. "ודובר מישרים" - זה שאינו מקניט פני חבירו ברבים, שאינו מצערו אפילו בדבור.⁽¹¹⁾ג. "מואס בבצע מעשקות" - כגון רבי ישמעאל בן אלישע שהיה כהן, והובא במסכת כתובות [קה, ב] המעשה, שהביא לו אדם ראשית הגז. אמר לו רבי ישמעאל - מהיכן אתה? אמר לו - ממקום פלוני. אמר לו רבי ישמעאל - וכי משם ועד לכאן לא היה כהן שיכולת לתת לו? אמר לו - יש לי דין אצלך, ואמרתי שאגב אורחא אביא אותו אליך. אמר לו - פסלת אותי מלדון אותך, ולא קיבל ממנו.ולא רצה ליטול לעצמו, אף על פי שהיה רבי ישמעאל בן אלישע כהן, משום שדומה כאילו עושק את הכהן האחר, שהיה רגיל אותו אדם ליתן לו את מתנותיו.⁽¹²⁾

ד. "נוער כפיו מתמוך בשוחד" - כגון רבי ישמעאל ברבי יוסי שאריסו הביא לו את פרותיו שלו עצמו קודם זמנו, ולא רצה ליקח ממנו את הפירות קודם זמנו כדי להיות לו דיין.ה. "אוטם אזנו משמוע דמים" - דלא שמע בזילותא דצורבא מרבנן, ושתיק. שאינו שותק כששומע שמזלזלים בתלמיד חכם אלא מגיב מיד. ומשמעות הפסוק היא, שאזנו אטומה מלשמוע זלזול בצורבא דרבנן מבלי להגיב [ובכך הוא נראה כמי שמקבל את הדברים ומסכים עמם], אלא מיד שהוא שומע, הוא מוחה.כגון רבי אלעזר ברבי שמעון, שאחרי פטירתו יצאה תולעת מאזנו, והתראה לאשתו בחלום, ואמר לה, תולעת זו יצאה מאוזני מחמת ששמעתי שמזלזלים בצורבא מרבנן ולא מחיתי כמו שצריך למחות. משמע שבחייו היה רגיל לדקדק בכך, ולפיכך הקפיד הקדוש ברוך הוא עליו, על אותו הפעם האחת שלא מיחה.⁽¹³⁾ו. "ועוצם עיניו מראות ברע" - כדרבי חייא בר אבא.דאמר רבי חייא בר אבא: זה שאינו מסתכל כשהוא הולך על שפת הנהר⁽¹⁴⁾, בנשים בשעה שעומדות על הכביסה, שצריכות לעמוד שם יחפות ולגלות שוק כדי לעמוד בנהר.וכתיב על העושה את המצוות הללו: [ישעיה לג] "הוא מרומים ישכון [וגו']". שהמקיים אלו שש המצוות, הכוללות חלק גדול ממצוות התורה, "הוא מרומים ישכון" - שזוכה למעלה גדולה.⁽¹⁵⁾

בא מיכה, והעמידן בדורו על שלש מצוות:ואלו הן המצוות:דכתיב: [מיכה ו] "הגיד לך אדם מה טוב, ומה ה' דורש ממך? כי אם -[א] עשות משפט [ב] ואהבת חסד [ג] והצנע לכת עם אלהיך".

א. "עשות משפט" - זה הדין, שבית הדין דנים את הדין.

ב. "אהבת חסד" - זה גמילות חסדים

ג. "והצנע לכת" - זה הוצאת המת והכנסת כלה, שכתוב בהם לשון "לכת", "טוב לכת אל בית האבל מלכת אל בית המשתה" [קהלת ז]. ואף שם צריך הצנע, לסעוד במדה נאה, ולשמוח במדה נאה, ולא להנהיג קלות ראש בעצמו.

ויש מפרשים, שאם צריך לתת צדקה עבור הוצאת מת עני, או להכנסת כלה ענייה, יעשה זאת בצנעא, ושלא יספר זאת לכל מי שעדיין לא יודע על כך.⁽¹⁶⁾ולומדים מזה, והלא דברים קל וחומר:

ומה דברים כגון הכנסת כלה ולוית המת, שאין דרכן לעשותן בצנעא, לפי שאחרים מתעסקין בהם, והם יודעים מי הוציא את הממון עבור ההוצאות, בכל זאת אמרה תורה "והצנע לכת".

דברים שדרכן לעשותן בצנעא, כגון צדקה הניתנת לעני בסתר, שאין צריך להודיע לשום אדם, על אחת כמה וכמה שצריך לעשותם בצינעא. וזהו שאמר מיכה, שכל דבר צריך לעשות בצנעא.חזר ישעיהו, והעמידן בדורו על שתים.ואלו הן המצוות:שנאמר [ישעיה נו] "כה אמר ה' -[א] שמרו משפט [ב] ועשו צדקה"בא עמוס, והעמידן בדורו על מצוה אחת,שנאמר [עמוס ה] "כה אמר ה' לבית ישראל: דרשוני, וחיו"מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אימא כוונת הכתוב, דרשוני בכל התורה כולה, שצריך לקיים את כל מצוות התורה!?אלא, בא חבקוק והעמידן בדורו על מצוה אחת,שנאמר [חבקוק ב] "וצדיק, באמונתו יחיה".⁽¹⁷⁾

הגמרא הזאת יסודית וארוכה אבל לעניין שלנו היה  כמה שלבים בדגש על קיום המצוות לפי דרגת הדור שלב ראשון 613 מצות  בדור דויד המלך 11 מצוות בדור ישעיהו 6 מצוות בדור מיכה  3 מצוות בדור ישעיהו 2 מצוות  ובדור חבקוק מצוה אחת  והיא  וצדיק באמונתו יחיה כי הבסיס לכל המצוות ההבנה היחידה שהחיים שלנו מבוססים על דבר אחד והוא האמונה בבורא עולם בבחינת יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . זה הבסיס לכל ומשם צריך לעלות בדרגת הבנת המצוות עד לדרגה של 613 מצוות . וזה מה שהיה חסר לבלעם שהכניס את עצמו להיות גורם בעל חשיבות במנותק  מהקב"ה ואם היה מבין את מה שכתב מיכה הנביא  כִּ֣י אִם־עֲשׂ֤וֹת מִשְׁפָּט֙ וְאַ֣הֲבַת חֶ֔סֶד וְהַצְנֵ֥עַ לֶ֖כֶת עִם־אֱלֹהֶֽיךָ: פ היה לו את  העולם הבא