פרשת ויחי מה משמעות המילים לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי ? מה הקשר לפלילי ? מה הקשר לתפילה ? האם התפילה היא מעשה של דין ושל "הפליה" כלומר ברור טענות ? למה בכלל אדם צריך להתפלל כאשר הקב"ה יודע בכל רגע את מצבו של האדם ? מה מועילים ה"טענות" של האדם שמתפלל לקב"ה ? אם ה"טענות " שלי גרועות אני יפסיד בדין של הקב"ה ? האם תפילה של אדם אחד יכולה לשנות את הדין של אדם אחר ? מה הפעם הראשונה בתורה שלומדים על מהות התפילה ? ‏י"ג/טבת/תש"פ

בס"ד
פרשת ויחי מה משמעות המילים לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי ?  מה הקשר לפלילי ? מה הקשר לתפילה ? האם התפילה היא מעשה של דין ושל "הפליה" כלומר ברור טענות ? למה בכלל אדם צריך להתפלל כאשר הקב"ה יודע בכל רגע את מצבו של האדם ? מה מועילים  ה"טענות"  של האדם שמתפלל לקב"ה ? אם ה"טענות " שלי גרועות אני יפסיד בדין של הקב"ה ?  האם תפילה של אדם אחד יכולה לשנות את הדין של אדם אחר ? מה הפעם הראשונה בתורה שלומדים על מהות התפילה ?   ‏י"ג/טבת/תש"פ

בראשית פרק מח

(יא) וַיֹּ֤אמֶר יִשְׂרָאֵל֙ אֶל־יוֹסֵ֔ף רְאֹ֥ה פָנֶ֖יךָ לֹ֣א פִלָּ֑לְתִּי וְהִנֵּ֨ה הֶרְאָ֥ה אֹתִ֛י אֱלֹהִ֖ים גַּ֥ם אֶת־זַרְעֶֽךָ:

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת ויחי פרק מח סימן יא

א) ויאמר ישראל אל יוסף ראה פניך לא פללתי. כלומר לא הייתי מתפלל לראות פניך, לפי שנתייאשתי ממך ואמרתי טרוף טורף יוסף (בראשית  זלג), כי דבר שאדם סבור שהוא בעולם הוא מתפלל עליו רבונו של עולם זכיני לראותו:

כלומר לא פללתי מלשון תפילה . כלומר ניתן להבין שתפילה זה מעשה השתדלות של האדם בעולם .

וכך אומר העמק דבר בראשית פרק מח פסוק יא

(יא) ויאמר ישראל וגו' לא פללתי. פלילה אינה מחשבה בעלמא, אלא בהשתדלות להשיג דבר, ואמר יעקב הן לא השתדלתי אפילו לראות פניך שהרי הייתי מיואש ממך, והנה בלי השתדלות,

וכדי שנבין מהי התפילה צריך לראות מתי מופיע פעם ראשונה בתורה עניין התפילה

כתוב בבראשית פרק כ

(ו) וַיֹּאמֶר֩ אֵלָ֨יו הָֽאֱלֹהִ֜ים בַּחֲלֹ֗ם גַּ֣ם אָנֹכִ֤י יָדַ֙עְתִּי֙ כִּ֤י בְתָם־לְבָבְךָ֙ עָשִׂ֣יתָ זֹּ֔את וָאֶחְשֹׂ֧ךְ גַּם־אָנֹכִ֛י אֽוֹתְךָ֖ מֵחֲטוֹ־לִ֑י עַל־כֵּ֥ן לֹא־נְתַתִּ֖יךָ לִנְגֹּ֥עַ אֵלֶֽיהָ:

(ז) וְעַתָּ֗ה הָשֵׁ֤ב אֵֽשֶׁת־הָאִישׁ֙ כִּֽי־נָבִ֣יא ה֔וּא וְיִתְפַּלֵּ֥ל בַּֽעַדְךָ֖ וֶֽחְ֑יֵה וְאִם־אֵֽינְךָ֣ מֵשִׁ֗יב דַּ֚ע כִּי־מ֣וֹת תָּמ֔וּת אַתָּ֖ה וְכָל־אֲשֶׁר־לָֽךְ:

הפעם האשונה שעניין התפילה מוזכר בפרוש בתורה כשהקב"ה אומר לאבימלך שיבקש מאברהם שיתפלל עליו כדי שהוא יחיה . ומיד אחרי שאבימלך מרצה את אברהם שיתפלל עליו כתוב

בראשית פרק כ

(יז) וַיִּתְפַּלֵּ֥ל אַבְרָהָ֖ם אֶל־הָאֱלֹהִ֑ים וַיִּרְפָּ֨א אֱלֹהִ֜ים אֶת־אֲבִימֶ֧לֶךְ וְאֶת־אִשְׁתּ֛וֹ וְאַמְהֹתָ֖יו וַיֵּלֵֽדוּ:

מכאן אנחנו רואים שהתפילה הוא מעשה השתדלות של האדם כדי לשנות את המציאות בעולם . אבימלך ביקש מאברהם שיתפלל עליו לבקשת הקב"ה ואברהם התפלל לקב"ה והקב"ה ריפא את אבימלך .

מכאן אנחנו לומדים מפורשות בתורה שמעשה התפילה הוא חלק בלתי נפרד מההשתדלות של האדם בעולם .

ואומר הכתב והקבלה פרשת וירא

(יז) ויתפלל. שם תפלה נגזר לרש"פ מן פלל שהוראתו חתוך פסק דין בין צדדי הטוענים, ועיקר שרשו שתי אותיות שממנו מלת פלה שהוראתו ברירה והבדל בין הצדדים (אויסזאָנדערן) כמו אשר יפלה ה' בין מצרים ובין ישראל.

וממשיך וכותב הכתב והקבלה

ומזה נגזר שם תפלה, והיינו בקשה שיבקש האדם את בוראו שיהיה נזקק לדינו ויעשה לו פלילה בינו ובין רוע מזלו הנשפט אתו, כי כשהאדם נתון בצרה וענין רע הרי הוא כאלו מתעצם בדין עם אותו הענין אם לנצח אותו או להתנצח ממנו והנה הוא מוסר דינו לשמים ועושה את הבורא ב"ה השליט על שניהם לדיין, ומסדר את טענותיו ומציע זכיות שבידו נגד הצד שכנגדו, ולבו נכון ובוטח שתהיה הכרעת דינו לכף זכות כפי מה שהוא משער שטענותיו וזכיותיו טובים ונכוחים, כי כל תפלה היא בקשה שיש עמה טענה (לפי שנגזר מן פלילים שהוראתו על פסוק דין הנעשה עפ"י דיינים), ומזה תפלות אברהם ומשה ע"ה, השופט כל הארץ לא יעשה משפט, למה יאמרו מצרים, זכר לאברהם, ושמעו מצרים כי העלית, ואמרו מבלתי יכולת, האיש אחד יחטא ועל כל העדה תקצוף, בכל אלה בא המתפלל בטענה ודין ודברים כאומר שהזכות מתחייב מצד היושר, והוא מעורר את מדת ישרו של הקדוש ברוך הוא.

אומר הכתב והקבלה שעניין התפילה הוא כעין העמדת טענה לקב"ה בדיוק כמו שעורך דין פלילי מעמיד את הטיעונים שלו מול השופט . והקב"ה לפי טענות המתפלל צריך "להפלות " כלומר להחליט מה לעשות עם ה"טענות" של המתפלל לקבל את הטענות או לדחות אותם .

והאמת שזה מציב קושיה מאוד גדולה על עניין הטענות . נגיד שאני לא "עורך דין פלילי " כזה טוב והטענות שלי לא ממש מוצלחות אז אני יפסיד בדין כי לא הצלחתי להעמיד "טענות" מוצלחות מול השופט שהוא הקב"ה?

ומביא הכתב והקבלה כמה דוגמאות של טענות למשל שמות פרק לב

(יב) לָמָּה֩ יֹאמְר֨וּ מִצְרַ֜יִם לֵאמֹ֗ר בְּרָעָ֤ה הֽוֹצִיאָם֙ לַהֲרֹ֤ג אֹתָם֙ בֶּֽהָרִ֔ים וּ֨לְכַלֹּתָ֔ם מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָֽאֲדָמָ֑ה שׁ֚וּב מֵחֲר֣וֹן אַפֶּ֔ךָ וְהִנָּחֵ֥ם עַל־הָרָעָ֖ה לְעַמֶּֽךָ:

(יג) זְכֹ֡ר לְאַבְרָהָם֩ לְיִצְחָ֨ק וּלְיִשְׂרָאֵ֜ל עֲבָדֶ֗יךָ אֲשֶׁ֨ר נִשְׁבַּ֣עְתָּ לָהֶם֘ בָּךְ֒ וַתְּדַבֵּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם אַרְבֶּה֙ אֶֽת־זַרְעֲכֶ֔ם כְּכוֹכְבֵ֖י הַשָּׁמָ֑יִם וְכָל־הָאָ֨רֶץ הַזֹּ֜את אֲשֶׁ֣ר אָמַ֗רְתִּי אֶתֵּן֙ לְזַרְעֲכֶ֔ם וְנָחֲל֖וּ לְעֹלָֽם:

(יד) וַיִּנָּ֖חֶם יְקֹוָ֑ק עַל־הָ֣רָעָ֔ה אֲשֶׁ֥ר דִּבֶּ֖ר לַעֲשׂ֥וֹת לְעַמּֽוֹ: פ

אומר משה לקב"ה שני טיעונים האחד מה יכולים המצרים לחשוב על מעשיו של הקב"ה ולפקפק ביכולתו והשני מזכיר לו משה את הברית עם שלוש  האבות . ונשאלת השאלה הפשוטה מה הטיעונים הללו בכלל מוסיפים ? הקב"ה לא מכיר את כל הטיעונים הללו ? הוא פעם ראשונה "מבין " את ההשלכות של מעשיו ?  הרי ברור שזה לא המצב כי הקב"ה יודע הכול

וכתוב בירמיהו פרק יז פסוק י

אֲנִ֧י יְקֹוָ֛ק חֹקֵ֥ר לֵ֖ב בֹּחֵ֣ן כְּלָי֑וֹת וְלָתֵ֤ת לְאִישׁ֙ <כדרכו> כִּדְרָכָ֔יו כִּפְרִ֖י מַעֲלָלָֽיו: ס

וככה אנחנו מתפללים כל יום לפני ברכות השחר

"צוֹפֶה וְיוֹדֵעַ סְתָרֵינוּ/מַבִּיט לְסוֹף דָּבָר בְּקַדְמָתוֹ"

אז מה צריך את התפילה כדי לטעון טענות שהקב"ה יודע הרבה יותר מכל אדם ומכל האנשים בעולם ועוד יש קושיה האדם עצמו מוגבל ברמת הידע שלו כמו שנאמר בבראשית רבה (וילנא) פרשת תולדות פרשה סה סימן יב

הנה נא זקנתי לא ידעתי יום מותי, תני שבעה דברים מכוסים מבני אדם ואלו הן, יום המיתה, ויום הנחמה, ועומק הדין, ואין אדם יודע במה הוא משתכר, ואין אדם יודע מה בלבו של חבירו, ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה, ומלכות הרשעה אימתי נופלת, יום המיתה מנין, דכתיב (קהלת ט) כי גם לא ידע האדם את עתו, יום הנחמה מנין, דכתיב (ישעיה ס) אני ה' בעתה אחישנה, ואין אדם יודע מה בעומקו של דין, שנאמר (דברים א) כי המשפט לאלהים הוא, ואין אדם יודע במה הוא משתכר, דכתיב (קהלת ג) מתת אלהים הוא, ואין אדם יודע מה בלבו של חברו, דכתיב (ירמיה יז) אני ה' חוקר לב, ואין אדם יודע מה בעיבורה של אשה, דכתיב (קהלת יא) כעצמים בבטן המלאה, ומלכות הרשעה אימתי נופלת, דכתיב (ישעיה סג) כי יום נקם בלבי.

ואם כך מה יעזור הטיעונים של אדם בשר ודם המוגבל בתפיסת המציאות שלו ? מה יעזור כל הטענות של המתפלל כאשר הוא מתפלל לקב"ה מלשון פלל ? כדי שהקב"ה ידון אותו ?  הקב"ה תמיד יודע היכן האדם נמצא מה מצבו וכיצד יש לדון אותו   ולכאורה הטיעונים של האדם לא מסיפים לקב"ה דבר כי הוא יודע אותם גם ללא התפילה של האדם  , אם כך מה עניין התפילה ?

ולדעתי החידוש של התפילה כשהקב"ה מבקש  מאבימלך שישכנע את אברהם להתפלל עליו שהתפילה היא חלק מההשתדלות של האדם בעולם בדיוק כמו כל מעשה שהאדם עושה . מעשה התפילה משנה את מצבו של האדם והקב"ה דן את האדם לאחר התפילה לא באותו אופן  כמו שהיה האדם לפני התפילה כי התפילה עצמה שינתה את האדם והביאה אותו לדרגה חדשה שהוא לא היה בא לפני כן . התפילה עצמה משנה את האדם והמאמץ של האדם להעמיד טיעונים מול הקב"ה בתפילתו משנה את האדם עצמו . ולכן אבימלך לאחר ששכנע את אברהם להתפלל עליו הוא אדם אחר ואברהם שהתפלל לקב"ה שירפא את אבימלך הוא אדם אחר לאחר התפילה ולכן הקב"ה שדן אותם לאחר התפילה משנה את גזר הדין לפי מצבו העכשווי של האדם השקלול של מצבו של אבימלך ואברהם .  

במדבר פרק יא

(א) וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק וַיִּשְׁמַ֤ע יְקֹוָק֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְקֹוָ֔ק וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה:

(ב) וַיִּצְעַ֥ק הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיִּתְפַּלֵּ֤ל מֹשֶׁה֙ אֶל־יְקֹוָ֔ק וַתִּשְׁקַ֖ע הָאֵֽשׁ:

העם שצעק למשה הוא עם אחר מהעם שהיה לפני האש ששלח הקב"ה בעם . ומשה לאחר שהעם צעק והתפלל לקב"ה הוא אדם אחר אחרי התפילה . וכאשר הקב"ה דן את העם מחדש לאחר התפילה הפסיק את האש כי עכשיו דינו של העם ומשה שונה כי הם שינו את עצמם .

והיות והדין של עם ישראל זה דין של עם ולא יחידים ויש ערבות הדדית יכול אדם אחד לשנות את הדין בתפילה גם על אדם אחר

דברים פרק ט

(כ) וּֽבְאַהֲרֹ֗ן הִתְאַנַּ֧ף יְקֹוָ֛ק מְאֹ֖ד לְהַשְׁמִיד֑וֹ וָֽאֶתְפַּלֵּ֛ל גַּם־בְּעַ֥ד אַהֲרֹ֖ן בָּעֵ֥ת הַהִֽוא:

 

 

מדרש אגדה (בובר) דברים פרשת עקב פרק ט סימן כ

[כ] ובאהרן התאנף ה' מאד. שביקש להרוג את כל בניו, ואין להשמידו אלא איבוד בנים, שנאמר ואשמיד פריו ממעל ושרשיו מתחת (עמוס ב ט), אלא נתפלל עליו משה רבינו ונעשה מחצה על מחצה, ועל זה נאמר על כל דבר פשע (שמות כב ח), על אותו הדבר שפשע אהרן, שאמר להם שיביאו זהב ויעשה להם העגל,

כלומר התפילה של משה הועילה לאהרון כי משה בתפילה שלו הביא את מצב הדין של השקלול של משה ואהרון למחצה על מחצה כלומר למצב שווה ואז הקב"ה שינה את הדין כלפי אהרון .

וכתוב בשמואל א פרק א

(כז) אֶל־הַנַּ֥עַר הַזֶּ֖ה הִתְפַּלָּ֑לְתִּי וַיִּתֵּ֨ן יְקֹוָ֥ק לִי֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י אֲשֶׁ֥ר שָׁאַ֖לְתִּי מֵעִמּֽוֹ:

ואומר המלבי"ם שמואל א פרק א פסוק כז

(כז) [ג] אל הנער הזה. ר"ל ועוד ראיה שנולד בענין נסיי ובכח התפלה, כי אני התפללתי אל הנער הזה, והוא שיהיה זכר ושיהיה זרע אנשים, גבר בגוברין וזרע שמובלע בין אנשים (כנ"ל יא) עד שיהיה ראוי לעמוד בהיכל מלך, ואם היה זה מקרה איך התכונן הדבר שיולד כפי השאלה בכל פרטיה. ד] ויתן ה' לי, שתיכף נתן ה' שאלתי, ולא עבר זמן מן התפלה עד שנפקדתי, שזה אות שהתפלה גרמה זאת. ה] שנתן לי את שאלתי אשר שאלתי מעמו, בלא אמצעי, רק בחסד עליון כנ"ל.

כלומר  חנה שינתה את המציאות של עצמה על ידי התפילה עד שהגיעה לדרגה שהקב"ה ראה שהיא ראויה להביא את שמואל הנביא . כלומר התפילה היא מעשה שמשנה לחלוטין את מצבו של האדם מביא אותו לדרגה אחרת והקב"ה דן אות האדם כפי שהוא לאחר התפילה לפי הדרגה שהגיע אליה .

לסיכום התפילה הוא מעשה שמשנה את האדם ומביא אותו למצב אחר לאחר התפילה . חלק מ"טיעוני" התפילה הם "סימן"  למצבו החדש של האדם ולפי מצבו של האדם לאחר התפילה הקב"ה דן אותו .

 

פרשת ויגש האם ידע יעקב האם יוסף חי ? מה המשמעות של טרף טרף שאמר יעקב ? למה השכינה הסתלקה מיעקב ? למה יצחק לא אמר ליעקב את האמת על יוסף ? למה יוסף עצמו לא אמר לאביו כאשר התמנה למשנה למלך על מצרים ? למה מכר יהודה את יוסף למדיינים ? האם ראובן ידע ממכירת יוסף ? מי הצטרף לחרם של יהודה על הסתרת מכירת יוסף ? האם החלומות של יוסף היו דברי נבואה ? מתי הגיע הרגע שבו הבין יוסף שהחרם על סיפור מכירת יוסף נגמר ? למה שאל יוסף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י ? למה יהודה לא יכול היה לענות על השאלה ? למה בנימין לא ענה לשאלה ? למה אחרי שראה יעקב את 10 העגלות חזרה ליעקב רוח הקודש ? ‏ו'/טבת/תש"פ

בס"ד
פרשת ויגש  האם ידע יעקב האם יוסף חי ? מה המשמעות של טרף טרף שאמר יעקב ? למה השכינה הסתלקה מיעקב ? למה יצחק לא אמר ליעקב את האמת על יוסף ? למה יוסף עצמו לא אמר לאביו כאשר התמנה למשנה למלך על מצרים ? למה מכר יהודה את יוסף למדיינים ? האם ראובן ידע ממכירת יוסף ? מי הצטרף לחרם של יהודה על הסתרת מכירת יוסף ? האם החלומות של יוסף היו דברי נבואה ? מתי הגיע הרגע שבו הבין יוסף שהחרם על סיפור מכירת יוסף נגמר ? למה שאל יוסף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י  ?   למה יהודה לא יכול היה לענות על השאלה ? למה בנימין לא ענה לשאלה ? למה אחרי שראה יעקב את 10 העגלות חזרה ליעקב רוח הקודש ? ‏ו'/טבת/תש"פ

כתוב בראשית פרק מה

(ג) וַיֹּ֨אמֶר יוֹסֵ֤ף אֶל־אֶחָיו֙ אֲנִ֣י יוֹסֵ֔ף הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י וְלֹֽא־יָכְל֤וּ אֶחָיו֙ לַעֲנ֣וֹת אֹת֔וֹ כִּ֥י נִבְהֲל֖וּ מִפָּנָֽיו:

וכולם שואלים מה פתאום שואל יוסף את אחיו הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י  ?   הרי כתוב כמה פסוקים לפני  שיהודה אומר ליוסף בראשית פרק מד

(לד) כִּי־אֵיךְ֙ אֶֽעֱלֶ֣ה אֶל־אָבִ֔י וְהַנַּ֖עַר אֵינֶנּ֣וּ אִתִּ֑י פֶּ֚ן אֶרְאֶ֣ה בָרָ֔ע אֲשֶׁ֥ר יִמְצָ֖א אֶת־אָבִֽי:

הרי ברור ליוסף שאביו חי ולכן צריך להבין את השאלה של יוסף . ויש עוד קושיה ששאל אותי שלמה זלכה למה יוסף לא יצר קשר עם אביו כאשר פרעה מינה אותו משנה למלך פרעה ונתן לאביו לסבול סבל רב בחוסר הודאות על גורלו של בנו .

וכדי להבין את זה אנחנו צריכים להבין את מהות מכירת יוסף למצרים

בראשית פרק לז

(ה) וַיַּחֲלֹ֤ם יוֹסֵף֙ חֲל֔וֹם וַיַּגֵּ֖ד לְאֶחָ֑יו וַיּוֹסִ֥פוּ ע֖וֹד שְׂנֹ֥א אֹתֽוֹ:

(ו) וַיֹּ֖אמֶר אֲלֵיהֶ֑ם שִׁמְעוּ־נָ֕א הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֥ר חָלָֽמְתִּי:

(ז) וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי:

(ח) וַיֹּ֤אמְרוּ לוֹ֙ אֶחָ֔יו הֲמָלֹ֤ךְ תִּמְלֹךְ֙ עָלֵ֔ינוּ אִם־מָשׁ֥וֹל תִּמְשֹׁ֖ל בָּ֑נוּ וַיּוֹסִ֤פוּ עוֹד֙ שְׂנֹ֣א אֹת֔וֹ עַל־ חֲלֹמֹתָ֖יו וְעַל־דְּבָרָֽיו:

(ט) וַיַּחֲלֹ֥ם עוֹד֙ חֲל֣וֹם אַחֵ֔ר וַיְסַפֵּ֥ר אֹת֖וֹ לְאֶחָ֑יו וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֨ה חָלַ֤מְתִּֽי חֲלוֹם֙ ע֔וֹד וְהִנֵּ֧ה הַשֶּׁ֣מֶשׁ וְהַיָּרֵ֗חַ וְאַחַ֤ד עָשָׂר֙ כּֽוֹכָבִ֔ים מִֽשְׁתַּחֲוִ֖ים לִֽי:

 יוסף חולם שהוא ישלוט בכל  השבטים ואפילו אביו ואימו ישתחוו לו . אומנם אביו גוער בו אבל מצד שני אומרת התורה בבראשית פרק לז

(יא) וַיְקַנְאוּ־ב֖וֹ אֶחָ֑יו וְאָבִ֖יו שָׁמַ֥ר אֶת־הַדָּבָֽר:

ואומר המלבי"ם בראשית פרק לז פסוק יא

אביו שמר את הדבר, כי הבין שהוא חלום נבואיי מגיד עתידות:

ואומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן יא

ואביו שמר את הדבר. א"ר לוי היה יעקב רואה את הדברים ממשמשין ובאין, אמר אם נתבקרה פנקסו מה אני יכול לעשות, נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה ואיזה מקום, א"ר חייא ראה רוח הקודש אומרת ליעקב, שמור את הדבר, עתידין הדברים להיות:

כלומר יעקב הבין שמה שחלם יוסף אלו דברי נבואה שעתידין להתקיים ולא היה איזה חלום שווא .

וכאשר מביאים ליעקב את הכתנת של יוסף הוא אומר בבראשית פרק לז

(לג) וַיַּכִּירָ֤הּ וַיֹּ֙אמֶר֙ כְּתֹ֣נֶת בְּנִ֔י חַיָּ֥ה רָעָ֖ה אֲכָלָ֑תְהוּ טָרֹ֥ף טֹרַ֖ף יוֹסֵֽף:

ואומר רש"י בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק לג

חיה רעה אכלתהו - נצנצה בו רוח הקדש, סופו שתתגרה בו אשת פוטיפר.א ולמה לא גלה לו הקדוש ברוך הוא, לפי שהחרימו וקללו את כל מי שיגלה, ושתפו להקב"ה עמהם, אבל יצחק היה יודע שהוא חי, אמר היאך אגלה והקב"ה אינו רוצה לגלות לו:

כלומר שמה שאומר יעקב טרף טרף יוסף מוסב על אשת פוטיפר ולא על זה שיוסף מת על ידי חיה רעה .

וכך מפרש הכתר יונתן בראשית פרק לז פסוק לג

(לג) ויכירה ויאמר כותונת של בני היא לא חיית שדה אכלתו ולא על ידי בני אדם נהרג אלא רואה אנוכי ברוח הקודש שׁאִשׁה רעה עומדת לנגדו:

כלומר יש כאן מצב שיעקב ידע שמצד אחד חלומותיו של יוסף הם דברי נבואה ומצד שני הוא מבין שיוסף נכנס לניסיון קשה של טרף טרף שזה דבר הרבה יותר קשה ממות . כי אם באמת חיה היית טורפת אותו היה מספיק טרף אחד . כאן שיש שני טרף זה מצב הרבה יותר מסוכן ממיתה . כמו שאומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת פינחס

[ר' שמעון אומר] שכל המחטיא את האדם יותר מן ההורגו, שההורגו הורגו בעולם הזה, ויש לו חלק לעולם הבא, והמחטיאו הורגו בעולם הזה ולעולם הבא.

וכדי להבין מה היה במכירת יוסף ולמה נעלם מיעקב גורלו של יוסף כדאי לקרוא את 

את פרקי דרבי אליעזר פרק לח

וְשָׁמְעוּ לוֹ אֶחָיו, וְלָקְחוּ אֶת יוֹסֵף וְהִשְׁלִיכוּ אוֹתוֹ אֶל הַבּוֹר, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כד] וַיִּקָּחֻהוּ וַיַּשְׁלִכוּ אֹתוֹ הַבֹּרָה. מֶה עָשָׂה רְאוּבֵן, הָלַךְ וְיָשַׁב לוֹ בְּאֶחָד מִן הֶהָרִים לֵירֵד בַּלַּיְלָה וּלְהַעֲלוֹת אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר, וְתִשְׁעָה אֶחָיו הָיוּ יוֹשְׁבִים בְּמָקוֹם אֶחָד בְּלֵב אֶחָד וְעֵצָה אֶחָת. וְעָבְרוּ עֲלֵיהֶם יִשְׁמְעֵאלִים, וְאָמְרוּ לְכוּ וְנִמְכְּרֶנוּ לַיִשְׁמְעֵאלִים [שם כז]. וְהָיוּ מוֹלִיכִין אוֹתוֹ לִקְצֵה הַמִּדְבָּר, וְאֵין יַעֲקֹב אָבִיו שׁוֹמֵעַ אֶת שָׁמְעוֹ עוֹד. וּמָכְרוּ אוֹתוֹ לַיִשְׁמְעֵאלִים בְּעֶשְׂרִים כָּסֶף, וְכָל אֶחָד וְאֶחָד נָטַל שְׁנֵי כְסָפִים לִקְנוֹת מִנְעָלִים בְּרַגְלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר [עמוס ב, ו] עַל מִכְרָם בַּכֶּסֶף צַדִּיק וְאֶבְיוֹן בַּעֲבוּר נַעֲלָיִם. אָמְרוּ נַחֲרִים בֵּינֵינוּ שֶׁאֵין אֶחָד מִמֶּנוּ מַגִּיד הַדָּבָר לְיַעֲקֹב אָבִינוּ עַד שֶׁיִּהְיֶה בִּרְשׁוּת כֻּלָּנוּ. אָמַר לָהֶם יְהוּדָה, רְאוּבֵן אֵינוֹ כָּאן וְאֵין הַחֵרֶם מִתְקַיֵּם אֶלָּא בַּעֲשָׂרָה. מֶה עָשׂוּ, שִׁתְּפוּ לַמָּקוֹם עִמָּהֶם וְהֶחֱרִימוּ. וְיָרַד רְאוּבֵן בַּלַּיְלָה לְהַעֲלוֹת אֶת יוֹסֵף מִן הַבּוֹר וְלֹא מָצָא אוֹתוֹ שָׁם, אָמַר לָהֶם הֲרַגְתֶּם אֶת יוֹסֵף וַאֲנִי אָנָה אֲנִי בָא [בראשית לז, ל]. וְהִגִּידוּ לוֹ אֶת הַדָּבָר שֶׁעָשׂוּ וְאֶת הַחֵרֶם שֶׁהֶחֱרִימוּ, וְשָׁמַע רְאוּבֵן אֶת הַחֵרֶם וְשָׁתַק. וְגַם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא שָׁתַק, וּמִפְּנֵי הַחֵרֶם לֹא הִגִּיד הַדָּבָר לְיַעֲקֹב, וּכְתִיב בּוֹ [תהלים קמז, יט] מַגִּיד דְּבָרָיו לְיַעֲקֹב וְגוֹ', וְאֶת הַדָּבָר הַזֶּה לֹא הִגִּיד לְיַעֲקֹב. לְפִיכָךְ לֹא יָדַע יַעֲקֹב אֶת הַדָּבָר שֶׁנַּעֲשָׂה לְיוֹסֵף, וְאָמַר טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף

צריך להבין היטב את המדרש הזה . בזמן מכירת יוסף יש רק תשע שבטים יוסף בנימין וראובן לא נמצאים בזמן המכירה . יהודה רוצה לעשות חרם על פרסום מכירת יוסף . יהודה חושב שצריך 10 כדי לעשות חרם אבל יש רק 9 שבטים . מה הפתרון של יהודה ? יהודה עושה דבר מדהים ומצרף את השכינה כעשירי לחרם . והשכינה מצטרפת לחרם ונוצר חרם על פרסום מכירת יוסף .

ואומר הזוהר הקדוש

וַיֵּלְכוּ אֶחָיו לִרְעוֹת אֶת צֹאן אֲבִיהֶם בִּשְׁכֶם. רַבִּי שִׁמְעוֹן אָמַר, לִרְעוֹת צֹאן אֲבִיהֶם הָיָה צָרִיךְ לִהְיוֹת! מַה זֶּה אֶ''ת נָקוּד מֵעָלָיו? לְרַבּוֹת שְׁכִינָה עִמָּהֶם, שֶׁהִיא שְׁרוּיָה עִמָּהֶם, מִשּׁוּם שֶׁהֵם הָיוּ עֲשָׂרָה, שֶׁהֲרֵי יוֹסֵף לֹא הָיָה עִמָּהֶם, וּבִנְיָמִין הוּא קָטָן בַּבַּיִת, וּמִשּׁוּם כָּךְ הֵם הָיוּ עֲשָׂרָה, וּכְשֶׁהָלְכוּ, הַשְּׁכִינָה הָיְתָה בֵינֵיהֶם, וְעַל כֵּן נָקוּד מִלְמַעְלָה.

וּמִשּׁוּם כָּךְ, בִּזְמַן שֶׁמָּכְרוּ אֶת יוֹסֵף, הִשְׁתַּתְּפוּ כֻלָּם עִם הַשְּׁכִינָה, וְשִׁתְּפוּ אוֹתָהּ עִמָּהֶם כְּשֶׁעָשׂוּ שְׁבוּעָה, וְעַד שֶׁהִתְגַּלָּה דְּבַר יוֹסֵף, לֹא שָׁרְתָה שְׁכִינָה עַל יַעֲקֹב.

ולמה יהודה מוכר את יוסף ?

אומר הזוהר הקדוש

מָצָאנוּ בְּסִפְרֵי הַקַּדְמוֹנִים, שֶׁצְּרִיכִים בְּנֵי יַעֲקֹב הַלָּלוּ לִשְׁלֹט עָלָיו בְּטֶרֶם יֵרֵד לְמִצְרַיִם, שֶׁאִלּוּ הוּה יָרַד לְמִצְרַיִם וְהֵם לֹא הָיוּ שׁוֹלְטִים בּוֹ בָּרִאשׁוֹנָה, יָכְלוּ הַמִּצְרִים לִשְׁלֹט עַל יִשְׂרָאֵל לְעוֹלָמִים, וְהִתְקַיֵּם בְּיוֹסֵף שֶׁנִּמְכַּר לְעֶבֶד, וְהֵם שָׁלְטוּ עָלָיו, וְאַף עַל גַּב שֶׁיּוֹסֵף הָיָה אַחַר כָּךְ מֶלֶךְ וְהַמִּצְרִים הָיוּ עֲבָדִים שֶׁלּוֹ, נִמְצְאוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁשָּׁלְטוּ עַל כֻּלָּם.

כלומר גם יהודה פועל או שהשכינה מכוונת  אותו  בצורה לא מודעת תחת גזירת הכתוב שיוסף צריך להיות נשלט על ידי השבטים לפני שהוא עצמו ישלוט על השבטים  

בראשית פרק לז

(ז) וְ֠הִנֵּה אֲנַ֜חְנוּ מְאַלְּמִ֤ים אֲלֻמִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַשָּׂדֶ֔ה וְהִנֵּ֛ה קָ֥מָה אֲלֻמָּתִ֖י וְגַם־נִצָּ֑בָה וְהִנֵּ֤ה תְסֻבֶּ֙ינָה֙ אֲלֻמֹּ֣תֵיכֶ֔ם וַתִּֽשְׁתַּחֲוֶ֖יןָ לַאֲלֻמָּתִֽי:

ואולי צריך להגיד שהתחלת החלום של יוסף מרמז לשליטה של השבטים על יוסף בהתחלה לפני שהאלומה שלו קמה וניצבה מכלל שלפני כן היא ישבה  כלומר תחת שליטה של מישהו אחר כלומר השבטים . ויהודה מבין שהרצון שלו לבטל את חלום יוסף לא מצריך ממנו להרוג את יוסף כי הדרך הזאת לא תועיל לו . וכך מפרש השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן כו

מה בצע כי נהרוג את אחינו. כלומר מה ממון אנו מרויחין בכך, שאנו עוברים על מה שהזהיר הקדוש ברוך הוא שופך דם האדם (בראשית ט ו), ואם בשביל חלומותיו שלא ימשול בנו, הרי כבר נאמר באדם דמו ישפך (שם ט ו), ואם תאמרו וכסינו את דמו, הרי כבר נאמר קול דמי אחיך צועקים אלי מן האדמה (שם ד י):

כלומר יהודה הבין שאין טעם להרוג את יוסף אבל הוא עושה ניסיון לדחות את מימוש החלום על יד המכירה של יוסף  וכך כותב הזוהר הקדוש

בֹּא רְאֵה שֶׁיּוֹסֵף אָמַר אֶת הַחֲלוֹם לְאֶחָיו, וְעַל כֵּן גָּרְמוּ לוֹ לְסַלֵּק אֶת חֲלוֹמוֹ עֶשְׂרִים וּשְׁתַּיִם שָׁנִים שֶׁהִתְעַכֵּב. רַבִּי יוֹסֵי אָמַר, מִנַּיִן לָנוּ? שֶׁכָּתוּב וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ. מַה זֶה שְׂנֹא אֹתוֹ? שֶׁגָּרְמוּ לוֹ בָּזֶה קִטְרוּגִים.

דף קפג ע''ב

מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר אֲלֵיהֶם שִׁמְעוּ נָא הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתִּי. שֶׁרָצָה מֵהֶם שֶׁיִּשְׁמְעוּ לוֹ, וְהוּא הוֹדִיעַ לָהֶם אוֹתוֹ הַחֲלוֹם, שֶׁאִלְמָלֵא הֵם שֶׁהָפְכוּ אוֹתוֹ לְגָוֶן אַחֵר - כָּךְ הִתְקַיֵּם, וְהֵם הֵשִׁיבוּ וְאָמְרוּ, הֲמָלֹךְ תִּמְלֹךְ עָלֵינוּ אִם מָשׁוֹל תִּמְשֹׁל בָּנוּ!? מִיָּד אָמְרוּ לוֹ אֶת פֵּשֶׁר הַחֲלוֹם וְגָזְרוּ גְזֵרָה, וּמִשּׁוּם כָּךְ וַיּוֹסִפוּ עוֹד שְׂנֹא אֹתוֹ.

ואם כך כאשר יש לנו כאן חרם שנעשה על ידי 9 שבטים והשכינה ואפילו יצחק שהבין את זה והיה לו רוח הקודש לא סיפר ליעקב אז קל וחומר יוסף שהבין שיש כאן גזירה שבו במכירת יוסף נגזרה על יעקב סילוק השכינה כלומר השכינה מסתלקת מיעקב לאחר שיעקב מבין באופן עקרוני את הנסיון של יוסף . ויוסף עצמו ממתין לראות מתי יתקיימו התנאים בו החרם הזה יתבטל ואז הוא יוכל להתגלות גם לאחיו וגם לאביו כי כתוב בזוהר הקדוש שראובן עצמו לא ידע  ממכירת יוסף ורק במעמד שבו יוסף גילה לאחים שהוא יוסף הוא הבין מה קרה עם יוסף .  זה היה הרגע שבו הבין יוסף שזה בדיוק הזמן שבו החרם כבר לא קיים .

אומר הזוהר הקדוש

וַאֲפִלּוּ רְאוּבֵן לֹא יָדַע מֵאוֹתָהּ הַמְּכִירָה שֶׁל יוֹסֵף. וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ שֶׁהַשְּׁכִינָה הִשְׁתַּתְּפָה עִמָּהֶם, וְעַל כֵּן לֹא יָדַע רְאוּבֵן מֵהַמְּכִירָה הַהִיא שֶׁל יוֹסֵף, וְלֹא הִתְגַּלְּתָה לוֹ עַד אוֹתוֹ הַזְּמַן שֶׁיּוֹסֵף הִתְגַּלָּה לְאֶחָיו.

פירוש הסולם לזוהר - בראשית פרשת וישב מאמר והבור רק אין בו מים אות קלח

ואפילו ראובן וכו': ואפילו ראובן לא היה יודע ממכירה זו של יוסף, ובארוה, שנשתתפה עמהם השכינה, בהחרם שעשו שלא לגלות מכירת יוסף, וע"כ לא ידע ראובן ממכירה זו של יוסף, ולא נתגלה לו עד אותו זמן שנתגלה יוסף לאחיו.

ומה בדיוק הרגע שהבין יוסף שהחרם התבטל ?

אומרת התורה בבראשית פרק מד

(לג) וְעַתָּ֗ה יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙ תַּ֣חַת הַנַּ֔עַר עֶ֖בֶד לַֽאדֹנִ֑י וְהַנַּ֖עַר יַ֥עַל עִם־אֶחָֽיו:

זה הרגע המדויק שבו יהודה שמכר את יוסף כדי להרחיק את קיום החלום של יוסף מודה בנכונות החלום ויוסף שולט בכל השבטים בפועל  . אומר יהודה ליוסף יֵֽשֶׁב־נָ֤א עַבְדְּךָ֙  . יהודה מודה שהוא עכשיו עבד של יוסף . זה בדיוק הזמן שמבין יוסף שהחרם שיהודה קיים עם השכינה מתבטל וזה בדיוק הזמן שהוא יכול לגלות את עצמו מול כל השבטים ומול אביו . השאלה של יוסף העוד אבי חי היא שאלה שזורק יוסף לחלל האוויר  . ההבנה היא שברגע שהחרם מוסר השכינה שהתרחקה מיעקב וגם מהשבטים תחזור גם ליעקב וגם לשבטים או לפחות על ראובן ובנימין שנמצאים במעמד הזה ואז הם אמורים לדעת ברוח הקודש האם השכינה חזרה ליעקב אביהם . והשאלה האם הַע֥וֹד אָבִ֖י חָ֑י  ? האם השכינה חזרה לאבי יעקב עכשיו שהחרם נגמר ואני מתגלה לכם כיוסף בעל החלומות שחלומותיו התקיימו לאחר 22 שנה לאחר כל המאמצים שלכם לנסות למנוע את  קיום  החלומות .

ולמה לא הצליחו השבטים לענות ליוסף  ?

על יהודה ברור שהיה צריך לעבור תהליך ארוך של הזדכות בגלל מכירת יוסף ולכן אולי לא יכול לתת ליוסף תשובה ברוח הקודש אומרת הגמרא חברותא מכות דף יא עמוד ב

ואמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:מאי דכתיב בפרשת "וזאת הברכה", בברכות שבירך משה את בני ישראל לפני מותו, "יחי ראובן ואל ימות", ואחר כך אמר הכתוב "וזאת ליהודה" - מדוע הסמיך הכתוב את הברכה של יהודה לברכה של ראובן?ללמדך, מכך שנסמכה ברכת יהודה לברכת ראובן, והתחיל ביהודה בלשון "וזאת", שיש קשר בין הברכה שניתנה ליהודה ובין הברכה שנאמרה לראובן.

כי כל אותן ארבעים שנה שהיו ישראל במדבר, הם היו נושאים את ארונות השבטים לקבורה בארץ ישראל, והיה שלדם קיים כשהוא שלם, ואילו עצמותיו של יהודה - היו מפורקות, ומגולגלין בארון בשעה שהיו נושאים אותו, מחמת הנידוי שקיבל יהודה על עצמו להיות מנודה גם אחר מותו, לעולם הבא.

עד שעמד משה, ובקש עליו רחמים.אמר משה לפניו של הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! יחי ראובן, יהי רצון שיהיה שלדו קיים, כאילו הוא חי.שהרי מי גרם לו לראובן שיודה ברבים על שבלבל יצועי אביו, במעשה בלהה? - יהודה גרם זאת, כאשר הודה במעשה תמר.[לפי שכך דרש רבי תנחומא: כאשר הודה יהודה במעשה תמר, ואמר "צדקה ממני", אז נעמד ראובן, והודה שבלבל יצועי אביו].⁽¹²⁸⁾

ואם כן, למה וזאת תהיה ליהודה, שתהיינה עצמותיו מתגלגלין בארון?ובקש משה: שמע ה', קול יהודה!

ומיד, עאל איבריה לשפא. נכנסו אבריו למקום חיבורם, ששפו [יצאו] ממנו.ועדיין לא הוה קא מעיילי ליה, לא העלוהו ליהודה למתיבתא דרקיע, מפני הנידוי.עד שהוסיף משה, ואמר: "ואל עמו תביאנו".

ועדיין לא הוה יהודה קא ידע למישקל ומיטרא בשמעתא בהדי רבנן, לשאת ולתת במלחמתה של תורה⁽¹²⁹⁾ בישיבה של מעלה.עד שאמר משה: ידיו רב לו, שיהיה בו כח לריב ריבו בשקלא וטריא עם חביריו.ועדיין לא ידע לפרוקי קושיא [בסוטה ז ב, ובבא קמא צב א, הגירסא היא: לא הוה קא סלקא ליה שמעתא אליבא דהלכתא].עד שאמר משה: ועזר מצריו תהיה.

ולגבי בנימין צריך להגיד שאכן השכינה שרתה עליו אבל מה שהוא ראה הפחיד אותו ולא נתן לו את האפשרות לענות ליוסף . כתוב בבראשית פרק מה

(יד) וַיִּפֹּ֛ל עַל־צַוְּארֵ֥י בִנְיָמִֽן־אָחִ֖יו וַיֵּ֑בְךְּ וּבִנְיָמִ֔ן בָּכָ֖ה עַל־צַוָּארָֽיו:

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת ויגש פרק מה סימן יד

[יד] ויפול על צוארי בנימין אחיו. וכי שני צוארים היה לו לבנימין, אלא ראה ברוח הקודש ששני מקדשות עתידים ליחרב בחלקו של בנימין: ובנימין בכה על צואריו. על משכן שילה שעתיד להיות בחלקו של יוסף ועתיד ליחרב:

ולגבי השאלה האם השכינה חזרה ליעקב אומרת התורה בבראשית פרק מה

(כז) וַיְדַבְּר֣וּ אֵלָ֗יו אֵ֣ת כָּל־דִּבְרֵ֤י יוֹסֵף֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבֶּ֣ר אֲלֵהֶ֔ם וַיַּרְא֙ אֶת־הָ֣עֲגָל֔וֹת אֲשֶׁר־שָׁלַ֥ח יוֹסֵ֖ף לָשֵׂ֣את אֹת֑וֹ וַתְּחִ֕י ר֖וּחַ יַעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶֽם:

רש"י בראשית פרשת ויגש פרק מה פסוק כז

ותחי רוח יעקב - שרתה עליו שכינה שפירשה ממנו:

וכך כותב הזוהר הקדוש על הסיבה שרוח הקודש חזרה ליעקב

בֹּא רְאֵה, כְּשֶׁנִּפְרַד יוֹסֵף מֵאָבִיו, בְּלִי לְוָיָה וּבְלִי אֲכִילָה נִשְׁלַח, וְהָיָה מַה שֶּׁהָיָה, וּכְשֶׁאָמַר יַעֲקֹב (בראשית לז) טָרֹף טֹרַף יוֹסֵף, אָמַר כִּי אֵרֵד אֶל בְּנִי אָבֵל שְׁאֹלָה, שֶׁאֲנִי גָרַמְתִּי לוֹ, וְעוֹד - שֶׁהָיִיתִי יוֹדֵעַ שֶׁאֶחָיו שׂוֹנְאִים אוֹתוֹ וְשָׁלַחְתִּי אוֹתוֹ, וְרֶמֶז הוּא רָמַז לוֹ.

אָמַר לוֹ רַבִּי יְהוּדָה, אֶת אוֹתָם הָעֲגָלוֹת שָׁלַח אוֹתָם עַל פִּי פַרְעֹה, שֶׁכָּתוּב וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה. אָמַר לוֹ, דִּיּוּקוֹ שֶׁל דָּבָר, שֶׁכָּתוּב וְאַתָּה צֻוֵּיתָה זאת עֲשׂוּ. וְאַתָּה צֻוֵּיתָה דַּוְקָא, וּמִשּׁוּם כָּךְ כָּתוּב בְּהֵ''א, מַשְׁמָע שֶׁיּוֹסֵף בִּקֵּשׁ אוֹתָם, וּמִשּׁוּם כָּךְ וַיִּתֵּן לָהֶם יוֹסֵף עֲגָלוֹת עַל פִּי פַרְעֹה, וְיַעֲקֹב לֹא עָמַד בַּדָּבָר עַד שֶׁרָאָה אוֹתָם, שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא אֶת הָעֲגָלוֹת אֲשֶׁר שָׁלַח יוֹסֵף לָשֵׂאת אֹתוֹ וַתְּחִי רוּחַ יַעֲקֹב אֲבִיהֶם.

יעקב פחד שיוסף נשלח ללא כלים להתמודד עם מצבים מורכבים של התמודדות עם יצר הרע אבל יוסף שלח לו את 10 העגלות כדי להגיד ליעקב אני קבלתי ממך את יסודות התורה כמו שלמדתי איתך על עגלה ערופה ונתת לי את כל הכלים להתמודד מול המצבים הכי מורכבים אמנם הייתי בתוך מצבים של טרף טרף עם אשת פוטיפר אבל ברוך השם התורה שלמדתי ממך נתנה לי את הכוח לעמוד בכל הניסיונות.

ומיד  וַתְּחִ֕י ר֖וּחַ יַעֲקֹ֥ב אֲבִיהֶֽם .

 

 

פרשת מקץ חנוכה למה קבעו את חנוכה על הנס ולא על הניצחון ? מה היה סופם של מלכי בית חשמונאי ? למה בית חשמונאי נכחדו מהעם היהודי ? מי גרם לביטול קרבן התמיד ? למה חרב זה לא האומנות של עם ישראל ? מהו התפקיד של עם ישראל ? מה ההבדל בין לימוד תורה להקרבת קורבנות ? מה הלקח שצריך ללמוד מסופם של מלכות חשמונאי ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת מקץ  חנוכה למה קבעו את חנוכה על הנס ולא על הניצחון ? מה היה סופם של מלכי בית חשמונאי ? למה בית חשמונאי נכחדו מהעם היהודי ? מי גרם לביטול קרבן התמיד ? למה חרב זה לא האומנות של עם ישראל ? מהו התפקיד של עם ישראל ? מה ההבדל בין  לימוד תורה להקרבת קורבנות ? מה הלקח שצריך ללמוד מסופם של מלכות חשמונאי  ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

התלמוד הבבלי מסביר על חנוכה ומזכיר את מלכות בית חשמונאי שניצחו את היונים .

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד א

אמר רבי אבהו: ועקרון תעקר - זו קסרי בת אדום, שהיא יושבת בין החולות, והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום היו קורין אותה אחידת מגדל שיר

במסכתות קטנות מסכת סופרים פרק כ

ואומרים בהודייה, וכניסי פלאות ותשועות כהניך אשר עשית בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כן עשה עמנו י"י אלהינו ואלהי אבותינו ניסים ופלאות, ונודה לשמך לנצח, ברוך אתה י"י הטוב; וניסי מרדכי ואסתר מזכירין אותן בהודייה. ושניהם נזכרין בברכת הארץ.

אין משניות על חנוכה ופה ושם בש"ס מוזכר עניני הדלקת הנר וממש אין ירידה לפרטים של חנוכה . הפעם היחידה שבה מוזכר בית חשמונאי בצורה יותר מפורטת זה בשני אירועים :

הראשון גמרא חברותא בבא בתרא דף ג עמוד ב

הורדוס - עבדא דבית חשמונאי הוה. עבד של בית חשמונאי היה. נתן עיניו באותה תינוקת, באחת הצעירות מבנות המשפחה, ורצה לשאתה לאשה.יומא חד, יום אחד שמע ההוא גברא הורדוס בת קלא, דאמר, בת קול האומרת: כל עבדא דמריד השתא, מצלח! כל עבד שמורד עכשיו, מצליח.קם, עמד הורדוס, קטלינהו לכולהו מרותיה, הרג את כל אדוניו בני משפחת חשמונאי, ושייריה לההיא ינוקתא, והשאיר בחיים את אותה צעירה, שרצה לשאתה לאשה.כי חזת ההיא ינוקתא דקא בעי למינסבה, כשראתה אותה תינוקת שרוצה הורדוס לשאת אותה,⁽⁴⁷⁾ סליקא לאיגרא, עלתה לגג, ורמת קלא והרימה את קולה, ואמרה: כל מאן דאתי, ואמר, כל מי שיבוא בעתיד ויכריז על עצמו "אני, מבית חשמונאי קאתינא אני צאצא שלהם!"- בודאי עבדא הוא! הרי ודאי הוא עבד.והיינו, בהכרח שמזרעו של הורדוס, העבד, הוא, ולא מזרע בית חשמונאי, לפי שהוא הרג את כולם, דלא אשתיירא מנייהו, שלא נשארה מהם, מבית חשמונאי אלא ההיא ינוקתא, הצעירה. וההיא ינוקתא, ואותה הצעירה נפלה מאיגרא לארעא, מן הגג לארץ ומתה, ואין להורדוס זרע ממנה.טמנה הורדוס את התינוקת המתה שבע שנין בדובשא, שבע שנים בתוך דבש.

חברותא סוטה דף מט עמוד ב

תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, כשהתקוטטו ביניהם שני האחים הורקנוס ואריסטובלוס, מי מביניהם ימלוך על ישראל, היה הורקנוס צר על ירושלים מבחוץ, כעזרת חיל רומיים שהביא עמו, ואריסטובלוס ישב מבפנים במצור. בכל יום ויום היו משלשלין אנשי ירושלים דינרים בקופה ונטלום מתרומת הלשכה, שתרמו לצורך קניית הכבשים לתמיד. ואנשי הורקנוס היו מעלין להן כבשים לצורך הקרבת תמידין בעד הכסף שבקופה.היה שם בתוך ירושלים זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יונית, לעז להם קרא לאנשי הורקנוס שהיו בחוץ בלשון לעז שהיא חכמת יונית, אמר להן, כל זמן שעוסקים בעבודה ומקריבים תמידים בבית המקדש, אין יושבי ירושלים ונמסרין בידכם.

כיון ששמעו כך, למחר, ואנשי ירושלים שלשלו להם דינרים בקופה, והם במקום לעלות להם כבשים העלו להם חזיר. כיון שהגיע החזיר לחצי גובה החומה, נעץ צפורניו בחומה. נזדעזה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה כי בערה חמת המלך הקדוש ברוך הוא, על חילול שמו.אותה שעה אמרו, ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יונית, שמאורע זה בא על ידי אדם שלמד חכמת יונית, ועל ידי החזיר שהעלו בחומה.

כלומר יש כאן דבר מדהים איך מלכות בית חשמונאי שניצחה את היונים ונעשה לה נס פח השמן לשמונה ימים וחכמים קבעו את הימים הללו לומר בהם הלל שלם ובסופו של דבר כל בית חשמונאי נכרת זכרם לגמרי מן העם היהודי כמו שאומרת הגמרא מי שאומר שהוא מבית חשמונאי הוא עבד . כלומר לא נשאר ממש זכר לבית חשמונאי ומי שירש אותם היה הורדוס שהוא עבד אדומי .

ונראה לי שצריך להבין את המשמעות של זה כי כיום אנשים לוקחים את החשמונאים כסמל של גבורה שצריך לחקות אותו .

ואומר הרמב"ן בראשית פרק מט

וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום:

ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו (במדבר יח ז) תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה':

וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (פ"ג ה"ב) אין מושחין מלכים כהנים, אמר רבי יהודה ענתוריא על שם לא יסור שבט מיהודה, אמר רבי חייא בר' אבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל (דברים יז כ), מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים (שם יח א). הנה שנו בכאן שאין מושחין מלכים מן הכהנים בני אהרן, ופירש תחלה שהוא לכבוד יהודה, שאין השררה סרה מן השבט ההוא, ולפיכך אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה אין מושחים אותן שלא יהיה עליהם הוד מלכות, אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו. והזכירו הכהנים שאף על פי שהן בעצמן ראויים למשיחה, אין מושחין אותן לשם מלכות, וכל שכן שאר השבטים, וכמו שאמרו בגמרא (הוריות יא ב) שאין מושחין אלא מלכי בית דוד. ורבי חייא בר אבא פירש שהוא מנוע מן התורה שלא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה במלכות. והוא דבר ראוי והגון:

כלומר הרמב"ן רואה את התהליך הזה כעונש על זה שהחשמונאים לקחו על עצמם מלוכה ששייכת לבית דויד . וכפי שראינו בגמרא דווקא הריב של שני מלכי בית חשמונאי על ירושלים גרם לכך שבוטל קורבן התמיד בירושלים כאשר לטובת ניצוח המלחמה הפנימית בין שני המלכים הם העלו חזיר במקום קרבן כשר . וצחוק הגורל שמי שגרם לכך הוא יהודי שלמד חוכמה יונית ודיבר בלשון יונית כנראה לאלו מבחוץ שידעו את הלשון היונית ונתן להם עצה כיצד לנצח את מי שהיה בבפנים . כלומר הרצון של בית חשמונאי לשלוט ולא להתעסק בענייני בית המקדש שזה תפקידם של הכוהנים הביא להתחלת החרבת בית המקדש בביטול קרבן התמיד .  

ולכן נראה בעיני שחנוכה נקבעה על נס פח השמן על שעשו מצווה מן המהדרין להדליק את נרות המנורה בבית המקדש ולא על הניצחון שנצחו את היונים .

וכך כותב הרמב"ן שמות פרק כ

וטעם המצוה בדברי רבותינו (במכילתא כאן) להדור מצוה שלא יונף המקצר על המאריך. ור"א אמר שלא ישאר הנפסל מן האבן באשפתות והמקצת בנוי במזבח השם. או שלא ילקח ממנה לעשות מזבח לע"ז כי עובדיה יעשו כן אולי יצליחו. והרב אמר במורה הנבוכים (ג מה) שהיא הרחקה, שלא יבאו לעשות בהן צורה ותהיה אבן משכית, כי היה כן מנהג עובדי ע"ז. ואני אומר כי טעם המצוה, בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם, ולכן נקרא כך. והנה עשו אשר שנאו השם (מלאכי א ג) הוא היורש החרב, שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), והחרב הוא כחו בשמים ובארץ, כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח, ובהם תראה גבורתו, ולכן לא יובא בית ה':

וזהו הטעם שהזכירו הכתוב בפירוש אשר לא תבנה אתהן גזית, כי בהניפך עליהם שום ברזל לעשותם כן הנפת עליה חרבך המרצח ומרבה חללים וחללת אותה. ומפני זה לא היה במשכן ברזל, כי גם יתידותיו שהיו טובות יותר מברזל, עשה נחשת. וכן בבית עולמים לא נעשה בו כלי ברזל מלבד הסכינים, כי השחיטה אינה עבודה. והכתוב לא אסר לבנות גזית רק בהניף עליהן ברזל, כי פירש כאשר חרבך הנפת עליה, ומפורש בזה לא תניף עליהן ברזל (דברים כז ה), ואם בא לסתת אותן בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו (סוטה מח ב) הרי זה מותר, אף על פי שאינן שלמות. וזה ישבר טעמו של ר"א. גם טעם הרב בעבור זה איננו נכון:

החרב והמלחמה הם  לא תפקידם  של הכוהנים וגם לא של עם ישראל . לפעמים יש מצבים שבו הכהן צריך לאחוז בחרב אבל זה כאשר אין ממש ברירה אבל כאשר כוהנים  עושים מלחמה למען שלטון של עצמם הקב"ה הופך עליהם את הקערה לחלוטין  בדיוק כמו שראינו במעשה של שני מלכי בית חשמונאי שנלחמו אחד בשני . ומכאן אנחנו צריכים ללמוד שכל סטייה ממצוות התורה תביא אותנו בסופו של דבר לקריסה פנימית עד כדי הכחדה כמו מלכי בית חשמונאי חס וחלילה . וצריך להבין שהחוזק של עם ישראל הוא התורה . ורק התורה היה הסיבה לקיום עם ישראל ומי שמנסה לשנות את המהות של עם ישראל סופו של דבר שהוא עצמו נעלם בסל המיחזור של ההיסטוריה .

חברותא סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם - לעמל נברא⁽⁴⁷⁴⁾. שנאמר: "כי אדם לעמל יולד".אבל, ממקרא זה עדיין איני יודע האם לעמל התלוי בפה נברא, אם [או שמא] לעמל מלאכה נברא⁽⁴⁷⁵⁾.כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו", דהיינו, שהוא שם בפיו דברים תמיד, כאוכף, שנמצא תמיד על החמור, הוי אומר: לעמל פה נברא.ועדיין איני יודע אם לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא, אם לעמל שיחה בעלמא⁽⁴⁷⁶⁾.כשהוא אומר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", הוי אומר: לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא.והיינו דאמר רבא: כולהו גופי [כל הגופים] - דרופתקי נינהו [טרחנים הם]. כלומר, לעמל נבראו.טובי לדזכי [אשרי מי שזכה] דהוי דרופתקי דאורייתא [שהיה עמלו בתורה]⁽⁴⁷⁷⁾.

וסדרי העדיפות הם כאלו שלימוד התורה הוא הבסיס של העם היהודי וכל סטייה מזה מערערת את הבסיס של העם היהודי שגם בין עמודת בית המקדש ללימוד תורה יש סדרי עדיפויות

חברותא מכות דף י עמוד א

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמעתי בני אדם שהיו אומרים "מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו, ויבנה בית הבחירה, ונעלה לרגל". ושמחתי על כך שבני ישראל מתאוים לבנין בית המקדש ולקיום העבודה.אמר לו הקדוש ברוך הוא: [תהילים פד] "כי טוב לי יום בחצריך - מאלף".וביאורו: טוב לי יום אחד שאתה דוד עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח!

וכל אחד צריך לעיין בזה ולהפנים את המשמעות של הלקח הזה מחג החנוכה