פרשת מקץ חנוכה למה קבעו את חנוכה על הנס ולא על הניצחון ? מה היה סופם של מלכי בית חשמונאי ? למה בית חשמונאי נכחדו מהעם היהודי ? מי גרם לביטול קרבן התמיד ? למה חרב זה לא האומנות של עם ישראל ? מהו התפקיד של עם ישראל ? מה ההבדל בין לימוד תורה להקרבת קורבנות ? מה הלקח שצריך ללמוד מסופם של מלכות חשמונאי ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

בס"ד
פרשת מקץ  חנוכה למה קבעו את חנוכה על הנס ולא על הניצחון ? מה היה סופם של מלכי בית חשמונאי ? למה בית חשמונאי נכחדו מהעם היהודי ? מי גרם לביטול קרבן התמיד ? למה חרב זה לא האומנות של עם ישראל ? מהו התפקיד של עם ישראל ? מה ההבדל בין  לימוד תורה להקרבת קורבנות ? מה הלקח שצריך ללמוד מסופם של מלכות חשמונאי  ? ‏כ"ט/כסלו/תש"פ

תלמוד בבלי מסכת שבת דף כא עמוד ב

מאי חנוכה? דתנו רבנן: בכ"ה בכסליו יומי דחנוכה תמניא אינון, דלא למספד בהון ודלא להתענות בהון. שכשנכנסו יוונים להיכל טמאו כל השמנים שבהיכל, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום, בדקו ולא מצאו אלא פך אחד של שמן שהיה מונח בחותמו של כהן גדול, ולא היה בו אלא להדליק יום אחד, נעשה בו נס והדליקו ממנו שמונה ימים. לשנה אחרת קבעום ועשאום ימים טובים בהלל והודאה.

התלמוד הבבלי מסביר על חנוכה ומזכיר את מלכות בית חשמונאי שניצחו את היונים .

תלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד א

אמר רבי אבהו: ועקרון תעקר - זו קסרי בת אדום, שהיא יושבת בין החולות, והיא היתה יתד תקועה לישראל בימי יוונים, וכשגברה מלכות בית חשמונאי ונצחום היו קורין אותה אחידת מגדל שיר

במסכתות קטנות מסכת סופרים פרק כ

ואומרים בהודייה, וכניסי פלאות ותשועות כהניך אשר עשית בימי מתתיה בן יוחנן כהן גדול חשמונאי ובניו, כן עשה עמנו י"י אלהינו ואלהי אבותינו ניסים ופלאות, ונודה לשמך לנצח, ברוך אתה י"י הטוב; וניסי מרדכי ואסתר מזכירין אותן בהודייה. ושניהם נזכרין בברכת הארץ.

אין משניות על חנוכה ופה ושם בש"ס מוזכר עניני הדלקת הנר וממש אין ירידה לפרטים של חנוכה . הפעם היחידה שבה מוזכר בית חשמונאי בצורה יותר מפורטת זה בשני אירועים :

הראשון גמרא חברותא בבא בתרא דף ג עמוד ב

הורדוס - עבדא דבית חשמונאי הוה. עבד של בית חשמונאי היה. נתן עיניו באותה תינוקת, באחת הצעירות מבנות המשפחה, ורצה לשאתה לאשה.יומא חד, יום אחד שמע ההוא גברא הורדוס בת קלא, דאמר, בת קול האומרת: כל עבדא דמריד השתא, מצלח! כל עבד שמורד עכשיו, מצליח.קם, עמד הורדוס, קטלינהו לכולהו מרותיה, הרג את כל אדוניו בני משפחת חשמונאי, ושייריה לההיא ינוקתא, והשאיר בחיים את אותה צעירה, שרצה לשאתה לאשה.כי חזת ההיא ינוקתא דקא בעי למינסבה, כשראתה אותה תינוקת שרוצה הורדוס לשאת אותה,⁽⁴⁷⁾ סליקא לאיגרא, עלתה לגג, ורמת קלא והרימה את קולה, ואמרה: כל מאן דאתי, ואמר, כל מי שיבוא בעתיד ויכריז על עצמו "אני, מבית חשמונאי קאתינא אני צאצא שלהם!"- בודאי עבדא הוא! הרי ודאי הוא עבד.והיינו, בהכרח שמזרעו של הורדוס, העבד, הוא, ולא מזרע בית חשמונאי, לפי שהוא הרג את כולם, דלא אשתיירא מנייהו, שלא נשארה מהם, מבית חשמונאי אלא ההיא ינוקתא, הצעירה. וההיא ינוקתא, ואותה הצעירה נפלה מאיגרא לארעא, מן הגג לארץ ומתה, ואין להורדוס זרע ממנה.טמנה הורדוס את התינוקת המתה שבע שנין בדובשא, שבע שנים בתוך דבש.

חברותא סוטה דף מט עמוד ב

תנו רבנן כשצרו מלכי בית חשמונאי זה על זה, כשהתקוטטו ביניהם שני האחים הורקנוס ואריסטובלוס, מי מביניהם ימלוך על ישראל, היה הורקנוס צר על ירושלים מבחוץ, כעזרת חיל רומיים שהביא עמו, ואריסטובלוס ישב מבפנים במצור. בכל יום ויום היו משלשלין אנשי ירושלים דינרים בקופה ונטלום מתרומת הלשכה, שתרמו לצורך קניית הכבשים לתמיד. ואנשי הורקנוס היו מעלין להן כבשים לצורך הקרבת תמידין בעד הכסף שבקופה.היה שם בתוך ירושלים זקן אחד שהיה מכיר בחכמת יונית, לעז להם קרא לאנשי הורקנוס שהיו בחוץ בלשון לעז שהיא חכמת יונית, אמר להן, כל זמן שעוסקים בעבודה ומקריבים תמידים בבית המקדש, אין יושבי ירושלים ונמסרין בידכם.

כיון ששמעו כך, למחר, ואנשי ירושלים שלשלו להם דינרים בקופה, והם במקום לעלות להם כבשים העלו להם חזיר. כיון שהגיע החזיר לחצי גובה החומה, נעץ צפורניו בחומה. נזדעזה ארץ ישראל ארבע מאות פרסה כי בערה חמת המלך הקדוש ברוך הוא, על חילול שמו.אותה שעה אמרו, ארור אדם שיגדל חזירים, וארור אדם שילמד לבנו חכמת יונית, שמאורע זה בא על ידי אדם שלמד חכמת יונית, ועל ידי החזיר שהעלו בחומה.

כלומר יש כאן דבר מדהים איך מלכות בית חשמונאי שניצחה את היונים ונעשה לה נס פח השמן לשמונה ימים וחכמים קבעו את הימים הללו לומר בהם הלל שלם ובסופו של דבר כל בית חשמונאי נכרת זכרם לגמרי מן העם היהודי כמו שאומרת הגמרא מי שאומר שהוא מבית חשמונאי הוא עבד . כלומר לא נשאר ממש זכר לבית חשמונאי ומי שירש אותם היה הורדוס שהוא עבד אדומי .

ונראה לי שצריך להבין את המשמעות של זה כי כיום אנשים לוקחים את החשמונאים כסמל של גבורה שצריך לחקות אותו .

ואומר הרמב"ן בראשית פרק מט

וזה היה עונש החשמונאים שמלכו בבית שני, כי היו חסידי עליון, ואלמלא הם נשתכחו התורה והמצות מישראל, ואף על פי כן נענשו עונש גדול, כי ארבעת בני חשמונאי הזקן החסידים המולכים זה אחר זה עם כל גבורתם והצלחתם נפלו ביד אויביהם בחרב. והגיע העונש בסוף למה שאמרו רז"ל (ב"ב ג ב) כל מאן דאמר מבית חשמונאי קאתינא עבדא הוא, שנכרתו כלם בעון הזה. ואף על פי שהיה בזרע שמעון עונש מן הצדוקים, אבל כל זרע מתתיה חשמונאי הצדיק לא עברו אלא בעבור זה שמלכו ולא היו מזרע יהודה ומבית דוד, והסירו השבט והמחוקק לגמרי, והיה עונשם מדה כנגד מדה, שהמשיל הקדוש ברוך הוא עליהם את עבדיהם והם הכריתום:

ואפשר גם כן שהיה עליהם חטא במלכותם מפני שהיו כהנים ונצטוו (במדבר יח ז) תשמרו את כהונתכם לכל דבר המזבח ולמבית לפרכת ועבדתם עבודת מתנה אתן את כהונתכם, ולא היה להם למלוך רק לעבוד את עבודת ה':

וראיתי בירושלמי במסכת הוריות (פ"ג ה"ב) אין מושחין מלכים כהנים, אמר רבי יהודה ענתוריא על שם לא יסור שבט מיהודה, אמר רבי חייא בר' אבא למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו בקרב ישראל (דברים יז כ), מה כתיב בתריה לא יהיה לכהנים הלוים (שם יח א). הנה שנו בכאן שאין מושחין מלכים מן הכהנים בני אהרן, ופירש תחלה שהוא לכבוד יהודה, שאין השררה סרה מן השבט ההוא, ולפיכך אף על פי שישראל מקימים עליהם מלך משאר השבטים כפי צורך השעה אין מושחים אותן שלא יהיה עליהם הוד מלכות, אלא כמו שופטים ושוטרים יהיו. והזכירו הכהנים שאף על פי שהן בעצמן ראויים למשיחה, אין מושחין אותן לשם מלכות, וכל שכן שאר השבטים, וכמו שאמרו בגמרא (הוריות יא ב) שאין מושחין אלא מלכי בית דוד. ורבי חייא בר אבא פירש שהוא מנוע מן התורה שלא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה במלכות. והוא דבר ראוי והגון:

כלומר הרמב"ן רואה את התהליך הזה כעונש על זה שהחשמונאים לקחו על עצמם מלוכה ששייכת לבית דויד . וכפי שראינו בגמרא דווקא הריב של שני מלכי בית חשמונאי על ירושלים גרם לכך שבוטל קורבן התמיד בירושלים כאשר לטובת ניצוח המלחמה הפנימית בין שני המלכים הם העלו חזיר במקום קרבן כשר . וצחוק הגורל שמי שגרם לכך הוא יהודי שלמד חוכמה יונית ודיבר בלשון יונית כנראה לאלו מבחוץ שידעו את הלשון היונית ונתן להם עצה כיצד לנצח את מי שהיה בבפנים . כלומר הרצון של בית חשמונאי לשלוט ולא להתעסק בענייני בית המקדש שזה תפקידם של הכוהנים הביא להתחלת החרבת בית המקדש בביטול קרבן התמיד .  

ולכן נראה בעיני שחנוכה נקבעה על נס פח השמן על שעשו מצווה מן המהדרין להדליק את נרות המנורה בבית המקדש ולא על הניצחון שנצחו את היונים .

וכך כותב הרמב"ן שמות פרק כ

וטעם המצוה בדברי רבותינו (במכילתא כאן) להדור מצוה שלא יונף המקצר על המאריך. ור"א אמר שלא ישאר הנפסל מן האבן באשפתות והמקצת בנוי במזבח השם. או שלא ילקח ממנה לעשות מזבח לע"ז כי עובדיה יעשו כן אולי יצליחו. והרב אמר במורה הנבוכים (ג מה) שהיא הרחקה, שלא יבאו לעשות בהן צורה ותהיה אבן משכית, כי היה כן מנהג עובדי ע"ז. ואני אומר כי טעם המצוה, בעבור היות הברזל חרב והוא המחריב העולם, ולכן נקרא כך. והנה עשו אשר שנאו השם (מלאכי א ג) הוא היורש החרב, שאמר לו ועל חרבך תחיה (בראשית כז מ), והחרב הוא כחו בשמים ובארץ, כי במאדים ובמזלות הדם החרב יצליח, ובהם תראה גבורתו, ולכן לא יובא בית ה':

וזהו הטעם שהזכירו הכתוב בפירוש אשר לא תבנה אתהן גזית, כי בהניפך עליהם שום ברזל לעשותם כן הנפת עליה חרבך המרצח ומרבה חללים וחללת אותה. ומפני זה לא היה במשכן ברזל, כי גם יתידותיו שהיו טובות יותר מברזל, עשה נחשת. וכן בבית עולמים לא נעשה בו כלי ברזל מלבד הסכינים, כי השחיטה אינה עבודה. והכתוב לא אסר לבנות גזית רק בהניף עליהן ברזל, כי פירש כאשר חרבך הנפת עליה, ומפורש בזה לא תניף עליהן ברזל (דברים כז ה), ואם בא לסתת אותן בכלי כסף או בשמיר שהזכירו רבותינו (סוטה מח ב) הרי זה מותר, אף על פי שאינן שלמות. וזה ישבר טעמו של ר"א. גם טעם הרב בעבור זה איננו נכון:

החרב והמלחמה הם  לא תפקידם  של הכוהנים וגם לא של עם ישראל . לפעמים יש מצבים שבו הכהן צריך לאחוז בחרב אבל זה כאשר אין ממש ברירה אבל כאשר כוהנים  עושים מלחמה למען שלטון של עצמם הקב"ה הופך עליהם את הקערה לחלוטין  בדיוק כמו שראינו במעשה של שני מלכי בית חשמונאי שנלחמו אחד בשני . ומכאן אנחנו צריכים ללמוד שכל סטייה ממצוות התורה תביא אותנו בסופו של דבר לקריסה פנימית עד כדי הכחדה כמו מלכי בית חשמונאי חס וחלילה . וצריך להבין שהחוזק של עם ישראל הוא התורה . ורק התורה היה הסיבה לקיום עם ישראל ומי שמנסה לשנות את המהות של עם ישראל סופו של דבר שהוא עצמו נעלם בסל המיחזור של ההיסטוריה .

חברותא סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם - לעמל נברא⁽⁴⁷⁴⁾. שנאמר: "כי אדם לעמל יולד".אבל, ממקרא זה עדיין איני יודע האם לעמל התלוי בפה נברא, אם [או שמא] לעמל מלאכה נברא⁽⁴⁷⁵⁾.כשהוא אומר "כי אכף עליו פיהו", דהיינו, שהוא שם בפיו דברים תמיד, כאוכף, שנמצא תמיד על החמור, הוי אומר: לעמל פה נברא.ועדיין איני יודע אם לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא, אם לעמל שיחה בעלמא⁽⁴⁷⁶⁾.כשהוא אומר: "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", הוי אומר: לעמל פה שבעיסוק בתורה נברא.והיינו דאמר רבא: כולהו גופי [כל הגופים] - דרופתקי נינהו [טרחנים הם]. כלומר, לעמל נבראו.טובי לדזכי [אשרי מי שזכה] דהוי דרופתקי דאורייתא [שהיה עמלו בתורה]⁽⁴⁷⁷⁾.

וסדרי העדיפות הם כאלו שלימוד התורה הוא הבסיס של העם היהודי וכל סטייה מזה מערערת את הבסיס של העם היהודי שגם בין עמודת בית המקדש ללימוד תורה יש סדרי עדיפויות

חברותא מכות דף י עמוד א

אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! שמעתי בני אדם שהיו אומרים "מתי ימות זקן זה, ויבא שלמה בנו, ויבנה בית הבחירה, ונעלה לרגל". ושמחתי על כך שבני ישראל מתאוים לבנין בית המקדש ולקיום העבודה.אמר לו הקדוש ברוך הוא: [תהילים פד] "כי טוב לי יום בחצריך - מאלף".וביאורו: טוב לי יום אחד שאתה דוד עוסק בתורה לפני, מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח!

וכל אחד צריך לעיין בזה ולהפנים את המשמעות של הלקח הזה מחג החנוכה