פרשת כי תצא מה נחשב דברי נביאות ? כיצד נביא נהיה נביא ? כמה פעמים בודקים אותו עד שיהיה בחזקת נביא ? האם מותר לנסות נביא ? האם נביא יכול להכריע את ההלכה לצד מסוים ? מה דינו של נביא שהכריע את ההלכה לצד האמת ? האם נביא אמת יכול להפוך לנביא שקר ? מה יכול ללמד אותנו סיפורו של חנניה בן עזור נביא האמת שהפך לנביא שקר לקראת ראש השנה ? ‏י"ג/אלול/תשע"ט

בס"ד
פרשת כי תצא מה נחשב דברי נביאות ? כיצד נביא נהיה נביא ? כמה פעמים בודקים אותו עד שיהיה בחזקת נביא ? האם מותר לנסות נביא ? האם נביא יכול להכריע את ההלכה לצד מסוים ? מה דינו של נביא שהכריע את ההלכה לצד האמת ? האם נביא אמת יכול להפוך לנביא שקר ? מה יכול ללמד אותנו סיפורו של חנניה בן עזור נביא האמת שהפך לנביא שקר לקראת ראש השנה  ? ‏י"ג/אלול/תשע"ט

בפרשת שופטים הסברתי למה הקב"ה עשה שיהיו נביאים בעם ישראל והבאתי הוכחה שהיה זה בגלל בקשה של עם ישראל שיהיה מתווך בין הקב"ה לעם ישראל . ועלתה השאלה איך אדם נהיה נביא והאם נביא אמת יכול להיות גם נביא שקר . וננסה להבהיר את הדברים

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט

דבר ברור ומפורש בתורה שהיא מצוה עומדת לעולם ולעולמי עולמים אין לה לא שינוי ולא גרעון ולא תוספת שנאמר את כל הדבר אשר אנכי מצוה אתכם אותו תשמרון לעשות לא תוסף עליו ולא תגרע ממנו, ונאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת, הא למדת שכל דברי תורה מצווין אנו לעשותן עד עולם, וכן הוא אומר חוקת עולם לדורותיכם, ונאמר לא בשמים היא, הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה, לפיכך אם יעמוד איש בין מן האומות בין מישראל ויעשה אות ומופת ויאמר שה' שלחו להוסיף מצוה או לגרוע מצוה או לפרש במצוה מן המצות פירוש שלא שמענו ממשה, או שאמר שאותן המצות שנצטוו בהן ישראל אינן לעולם ולדורי דורות אלא מצות לפי זמן היו, הרי זה נביא שקר שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ומיתתו בחנק על שהזיד לדבר בשם ה' אשר לא צוהו, שהוא ברוך שמו צוה למשה שהמצוה הזאת לנו ולבנינו עד עולם ולא איש אל ויכזב.

וממשיך הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט

וכן אם עקר דבר מדברים שלמדנו מפי השמועה או שאמר בדין מדיני תורה שה' צוה לו שהדין כך הוא והלכה כדברי פלוני הרי זה נביא השקר ויחנק, אף על פי שעשה אות, שהרי בא להכחיש התורה שאמרה לא בשמים היא, אבל לפי שעה שומעין לו בכל.

כלומר נביא הוא אדם שמביא את דבר השם לעם ישראל . אבל דבר השם לא יכול להיות דבר הלכה או נגיעה כלשהיא בתורת משה כי יש את הכלל לא בשמים היא . נביא שאומר שהקב"ה שלח אותו לבאר דברי תורה הוא נביא שקר. הדבר היחידי שיכול הנביא לנבא מעשה שהוא לפי שעה מנוגד להלכה חוץ מעבודה זרה . ולנבא על דבר שיתרחש בעתיד .

כמו שאומר הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק ט

בד"א בשאר מצות אבל בעבודת כוכבים אין שומעין לו ואפילו לפי שעה ואפילו עשה אותות ומופתים גדולים ואמר שה' צוהו שתעבד עבודת כוכבים היום בלבד או בשעה זו בלבד הרי זה דבר סרה על ה' ועל זה צוה הכתוב ואמר ובא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא כי דבר סרה על ה' אלהיכם שהרי בא להכחיש נבואתו של משה, ולפיכך נדע בודאי שהוא נביא שקר וכל מה שעשה בלט וכשוף עשה ויחנק.

ואומר ה כסף משנה הלכות יסודי התורה פרק ט

[א] ונאמר לא בשמים היא. בפ' הזהב (ב"מ נ"ט) גבי פלוגתא דר' אליעזר ורבנן אמרינן עמד ר' יהושע על רגליו ואמר לבת קול שיצאת ופסקה הלכה כר"א לא בשמים היא ואמרינן התם מאי לא בשמים היא אמר ר' ירמיה אין משגיחין בבת קול וכל שכן דאין משגיחין בנביא המתנבא:

הא למדת שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.

וכיצד נביא נהיה נביא ?

אומר הרמב"ם הלכות יסודי התורה פרק י

הלכה א

כל נביא שיעמוד לנו ויאמר שה' שלחו אינו צריך לעשות אות כאחד מאותות משה רבינו או כאותות אליהו ואלישע שיש בהם שינוי מנהגו של עולם, אלא האות שלו שיאמר דברים העתידים להיות בעולם ויאמנו דבריו שנאמר וכי תאמר בלבבך איכה נדע הדבר וגו', לפיכך כשיבוא אדם הראוי לנבואה במלאכות השם ולא יבוא להוסיף ולא לגרוע אלא לעבוד את ה' במצות התורה אין אומרין לו קרע לנו הים או החיה מת וכיוצא באלו ואחר כך נאמין בך, אלא אומרים לו אם נביא אתה אמור דברים העתידים להיות והוא אומר ואנו מחכים לראות היבואו דבריו אם לא יבואו, ואפילו נפל דבר קטן בידוע שהוא נביא שקר, ואם באו דבריו כולן יהיה בעינינו נאמן.

הלכה ב

ובודקין אותו פעמים הרבה אם נמצאו דבריו נאמנים כולן הרי זה נביא אמת כמו שנאמר בשמואל וידע כל ישראל מדן ועד באר שבע כי נאמן שמואל לנביא לה'.

ואומר  ספר החינוך פרשת ואתחנן מצוה תכד

שלא לנסות נביא אמת יותר מדאי

(א) שנמנענו שלא לנסות יותר מדאי הנביא המיסר את העם והמלמדם דרכי התשובה אחר שנדע אמתת נבואתו, ועל זה נאמר [דברים ו', ט"ז], לא תנסו את ה' אלהיכם כאשר נסיתם במסה, כלומר לא תנסו גמולי השם ועונשיו שהודיע לכם על ידי נביאיו על צד שתסתפקו בהם.

משרשי המצוה, לפי שבנסיון היתר בנביא אמת ימצא הפסד, כי פעמים יחלקו עליו מתוך כך בני אדם המקנאים בו והכואבים למעלתו, ודבר הנבואה איננו ענין תמידי לכל נביא, כי פעמים לא יתנבא כי אם מעט, ואם בכל פעם ופעם נטרידהו לתת אות ומופת נאמן שהוא נביא יהיה סבה לעם שימרדו בו ויקילו בדבריו הרבה פעמים, ועל כן הוזהרנו להאמין בו ושלא לנסותו יותר מדאי אחר שיהיה מוחזק עמנו בטוב ונאמן לנביא, והדבר הזה אירע לנביאי האמת עם נביאי הבעל שהיו מכחישים נבואתם ומחטטים אחריהם ומכחישים דבריהם, עד שלא היה מספיק להם אות אחר אות ומופת אחר מופת.

ומה השיעור של פעמים הרבה ומה השיעור של לנסות את הנביא יותר מדאי אינו ברור .

ואומר הטורי אבן הלכות יסודי התורה פרק י הלכה ב

[ב] ובודקין אותו פעמים הרבה וכו'. ולכאורה נראה דהיינו שלשה פעמים כמו שדרשו חז"ל ימים רבים ימים שנים רבים שלשה כן כאן פעמים שנים הרבה שלשה ובתלתא זימני דבתלתא זימני הוי חזקה לכ"ע וא"כ הוא מוחזק לנביא ואין רשאי לנסותו כלל וראיה לדבר ממשה רבינו ז"ל שבתחילת שליחותו למצרים נתן לו הקדוש ברוך הוא ג' אותות שיעשה בפני ישראל:

ועל מה בוחנים את הנביא ?

רמב"ם הלכות יסודי התורה פרק י

דברי הפורענות שהנביא אומר כגון שיאמר פלוני ימות או שנה פלונית רעב או מלחמה וכיוצא בדברים אלו אם לא עמדו דבריו אין בזה הכחשה לנבואתו, ואין אומרים הנה דבר ולא בא, שהקב"ה ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואפשר שעשו תשובה ונסלח להם כאנשי נינוה, או שתלה להם כחזקיה, אבל אם הבטיח על טובה ואמר שיהיה כך וכך ולא באה הטובה שאמר בידוע שהוא נביא שקר, שכל דבר טובה שיגזור האל אפילו על תנאי אינו חוזר, ולא מצינו שחזר בדבר טובה אלא בחרבן ראשון כשהבטיח לצדיקים שלא ימותו עם הרשעים וחזר בדבריו, וזה מפורש במסכת שבת, הא למדת שבדברי הטובה בלבד יבחן הנביא, הוא שירמיהו אמר בתשובתו לחנניה בן עזור כשהיה ירמיה מתנבא לרעה וחנניה לטובה, אמר לו לחנניה אם לא יעמדו דברי אין בזה ראיה שאני נביא שקר אבל אם לא יעמדו דבריך יודע שאתה נביא שקר, שנאמר אך שמע נא את הדבר הזה וגו' הנביא אשר ידבר שלום בבוא דבר הנביא יודע הנביא אשר שלחו ה' באמת.

וצריך לשאול האם נביא אמת יכול להפוך לנביא שקר ?  הגמרא מספקת לנו תשובה לעניין .  חברותא סנהדרין דף צ עמוד א

תניא: רבי יוסי הגלילי אומר: הגיע תורה לסוף דעתה של עבודת כוכבים שיש לה כח לשנות את הטבע לפיכך נתנה תורה ממשלה בה כלומר שאפילו אם תראה שהנביא שאומר לעבוד עבודה זרה מושל ועושה כרצונו, כגון שהוא מעמיד לך חמה באמצע הרקיע כמו שנאמר [שם יג ב] "ונתן אליך אות או מופת" אל תשמע לו! תניא: אמר רבי עקיבא: חס ושלום שהקדוש ברוך הוא מעמיד חמה לעוברי רצונו שלא יתכן שנביא שקר יוכל להעמיד חמה באמצע רקיע אלא מה שנאמר "ונתן אליך אות או מופת", היינו כגון חנניה בן עזור, שמתחילתו היה נביא אמת ולבסוף נעשה נביא שקר.

ומדובר שהנביא היה נביא אמת  ולאחר מכן ניבא נבואה שהיא שקר  כלומר יש מצב של נביא אמת שהופך לנביא שקר . וכדי שנבין היטב את המציאות של הבחירה החופשית כדאי להבין מה קרה עם הנביא חנניה בן עזור  . ירמיהו פרק כח

(י) וַיִּקַּ֞ח חֲנַנְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ אֶת־הַמּוֹטָ֔ה מֵעַ֕ל צַוַּ֖אר יִרְמְיָ֣ה הַנָּבִ֑יא וַֽיִּשְׁבְּרֵֽהוּ:

(יא) וַיֹּ֣אמֶר חֲנַנְיָה֩ לְעֵינֵ֨י כָל־הָעָ֜ם לֵאמֹ֗ר כֹּה֘ אָמַ֣ר יְקֹוָק֒ כָּ֣כָה אֶשְׁבֹּ֞ר אֶת־עֹ֣ל׀ נְבֻֽכַדְנֶאצַּ֣ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֗ל בְּעוֹד֙ שְׁנָתַ֣יִם יָמִ֔ים מֵעַ֕ל־צַוַּ֖אר כָּל־הַגּוֹיִ֑ם וַיֵּ֛לֶךְ יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא לְדַרְכּֽוֹ: פ

(יב) וַיְהִ֥י דְבַר־יְקֹוָ֖ק אֶֽל־יִרְמְיָ֑ה אַ֠חֲרֵי שְׁב֞וֹר חֲנַנְיָ֤ה הַנָּבִיא֙ אֶת־הַמּוֹטָ֔ה מֵעַ֗ל צַוַּ֛אר יִרְמְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא לֵאמֹֽר:

(יג) הָלוֹךְ֩ וְאָמַרְתָּ֨ אֶל־חֲנַנְיָ֜ה לֵאמֹ֗ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק מוֹטֹ֥ת עֵ֖ץ שָׁבָ֑רְתָּ וְעָשִׂ֥יתָ תַחְתֵּיהֶ֖ן מֹט֥וֹת בַּרְזֶֽל:

(יד) כִּ֣י כֹֽה־אָמַר֩ יְקֹוָ֨ק צְבָא֜וֹת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל עֹ֣ל בַּרְזֶ֡ל נָתַ֜תִּי עַל־צַוַּ֣אר׀ כָּל־הַגּוֹיִ֣ם הָאֵ֗לֶּה לַעֲבֹ֛ד אֶת־נְבֻכַדְנֶאצַּ֥ר מֶֽלֶךְ־בָּבֶ֖ל וַעֲבָדֻ֑הוּ וְגַ֛ם אֶת־חַיַּ֥ת הַשָּׂדֶ֖ה נָתַ֥תִּי לֽוֹ:

(טו) וַיֹּ֨אמֶר יִרְמְיָ֧ה הַנָּבִ֛יא אֶל־חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא שְׁמַֽע־נָ֣א חֲנַנְיָ֑ה לֹֽא־שְׁלָחֲךָ֣ יְקֹוָ֔ק וְאַתָּ֗ה הִבְטַ֛חְתָּ אֶת־הָעָ֥ם הַזֶּ֖ה עַל־שָֽׁקֶר:

(טז) לָכֵ֗ן כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק הִנְנִי֙ מְשַֽׁלֵּֽחֲךָ֔ מֵעַ֖ל פְּנֵ֣י הָאֲדָמָ֑ה הַשָּׁנָה֙ אַתָּ֣ה מֵ֔ת כִּֽי־סָרָ֥ה דִבַּ֖רְתָּ אֶל־יְקֹוָֽק:

(יז) וַיָּ֛מָת חֲנַנְיָ֥ה הַנָּבִ֖יא בַּשָּׁנָ֣ה הַהִ֑יא בַּחֹ֖דֶשׁ הַשְּׁבִיעִֽי:  

מדרש תנאים לדברים פרק יג

אמר ר' עקיבה חס ושלום שהמקום מעמיד חמה ולבנה כוכבים ומזלות לעוברי רצונו הא אינו מדבר אלא במי שהן נביאי אמת מתחלה וחזרו להיות נביאי שקר כחנניה בן עזור שמתחלה נביא אמת היה ולבסוף נביא שקר, כיון שנסתלקה ממנו רוח הקדש היה מגנב דברים מירמיה והולך ומתנבא אותם כיצד שמע ירמיה אומר (יר' כט י) כי לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקד אתכם אמר מאימתי ניתנה הממשלה לבבל משנת שלשים וחמש למלכות מנשה שנ' (דהי"ב לג יא) ויבא ה' עליהם את שרי הצבא אשר למלך אשור וילכדו את מנשה צא וחשוב עשרים שנה נשתיירו למנשה ושתים לאמון ואחת ושלשים ליאשיהו ואחת עשרה ליהויקים הרי ארבע וששים שנה נשתיירו שש שנים כבר עברו ארבע שנים ממלכות צדקיהו שנ' (יר' כח א) בראשית ממלכת צדקיהו לפיכך אמר בעוד שנתים ימים אמר לו ירמיה אני מתנבא שמלכות בבל עומדת שנים רבות אמר לו +[אני אמרתי כך אמר לו אם כן תן לדבריך אות אמר לו]+ אף אתה תן לדבריך אות אמר לו אני מתנבא לרעה ופעמים שהבריות עושין תשובה והקב"ה מוחל להן אבל אתה מתנבא לטובה והקב"ה אינו חוזר בטובה אמר לו איני נותן אות עד שתתן אתה אות אמר לו אם כן הריני נותן אות באות האיש באותה השנה הוא מת ואומר (שם יז) וימת חנניה בן עזור הנביא בשנה ההיא בחדש השביעי והלא שנה אחרת היתה אלא מלמד שמת ערב ראש השנה וצוה את בנו שלא להוציאו אלא לאחר ראש השנה כדי לבטל דברי ירמי':

חנניה בן עזור היה נביא אמת כלומר היה מקבל דברי נבואה  מהקב"ה . הסתלקה ממנו רוח נבואה והוא גנב דברי נבואה מירמיהו הנביא . התנבא עליו ירמיהו שהוא ימות השנה . ערב ראש השנה הוא ציוה על בני משפחתו להשהות את קבורתו כדי להפוך את ירמיהו לנביא שקר . כלומר ערב ראש השנה ערב יום הדין נביא אמת לשעבר שיודע שיש בורא עולם כי הוא דיבר איתו . שיודע שירמיהו הוא נביא אמת והוא ימות ערב ראש השנה הוא מנסה לגרום בשקר לנביא ירמיהו להיחשב  נביא שקר. עד כדי כך הקב"ה נתן לאדם את כוח הבחירה החופשית לעשות מעשה כזה שמכחיש את הקב"ה לאדם שיודע בוודאות שיש בורא עולם והוא חושב שאולי המעשה הזה יצליח לו ועוד ערב יום הדין ערב ראש השנה שבו אנחנו אומרים  : סדר רב עמרם גאון (הרפנס) סדר ראש השנה

אלהינו ואלהי אבותינו מלוך על כל העולם כלו בכבודך. והנשא על כל הארץ ביקרך. והופע בהדר גאון עזך על כל יושבי תבל ארצך. וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו. ויאמר כל אשר נשמה באפו ה' אלהי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה.

והגמרא דנה האם צדיק יכול להיות רשע חברותא ברכות דף כט עמוד א

בברכת הצדוקים מעלין אותו, משום דחיישינן שמא מין הוא, ובכונה לא אמרה, משום שנאמר בה "וכל המינים כרגע יאבדו", ואינו רוצה לקלל את עצמו.⁽⁴⁾מתרצת הגמרא: שאני שמואל הקטן דאיהו עצמו תקנה, ואין לחושדו במינות.מקשה הגמרא: וניחוש דלמא הדר ביה מצדקתו?אמר אביי: גמירי, טבא - לא הוי בישא! - צדיק אינו נעשה רשע. תמהה הגמרא: וכי לא יתכן שיעשה רשע?והכתיב [יחזקאל יח כד] "ובשוב צדיק מצדקתו, ועשה עול".מתרצת הגמרא: ההוא קרא עוסק ברשע מעיקרו, ששב מרשעתו ונעשה צדיק, ולפעמים הוא חוזר ונעשה רשע, אבל צדיק מעיקרו - לא מרשיע שוב.שבה הגמרא ומקשה: וכי צדיק גמור לא יתכן שירשיע?והא תנן [אבות ב ד]: אל תאמין בעצמך עד יום מותך. שהרי יוחנן כהן גדול⁽⁵⁾ שימש בכהונה גדולה שמנים שנה - ולבסוף נעשה צדוקי! ובאותן שנים ששימש בכהונה גדולה ודאי היה צדיק, שהרי כל כהן גדול שאינו הגון, לא היה מוציא את שנתו, לאחר שנכנס להקטיר קטורת בבית קדש הקדשים.אמר אביי: אף יוחנן היה רשע מעיקרו, ואחר כך נעשה צדיק. ולסוף שמונים שנה שוב קלקל, שהרי הוא "ינאי" הוא "יוחנן", וינאי רשע היה, שהרי הרג את חכמי ישראל.ורבא אמר: "ינאי" לחוד, ו"יוחנן" לחוד, וינאי בנו של יוחנן היה. ינאי רשע מעיקרא, ויוחנן צדיק מעיקרו.מקשה הגמרא: הניחא לאביי, ש"הוא יוחנן הוא ינאי", ונמצא שהיה רשע מעיקרו.אלא לרבא ש"ינאי לחוד ויוחנן לחוד", ויוחנן צדיק מעיקרו היה - קשיא, איך לבסוף נעשה צדוקי? לכן מסיקה הגמרא: אמר לך רבא, לעולם בצדיק מעיקרו נמי יש לחשוש דלמא הדר ביה ונעשה רשע.⁽

ולקראת ראש השנה כדאי שנפנים את ההבנה אל תאמין בעצמך עד יום מותך כי אם נביא אמת נפל בעצת היצר שלו מה נגיד אנחנו אזובי הקיר ?

 

פרשת שופטים מה ההבדל בין הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ: לבין הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ ? למה דברי נביאים זה דיבור לשעה ? האם דברי משה רבנו היא דיבור לשעה או לעולמים ? מה ההבדל בן משה רבנו לשאר הנביאים ? לאיזה דרגה הגיעו עם ישראל במתן תורה ? למה רצו עם ישראל לחזור לדרגה הרגילה שלהם ? למה קיום הנביאים זה חידוש ולמה הקב"ה התקין שיהיו נביאים ? למה חכמה מוסיפה מכאוב וכיצד זה קשור לבחירה חופשית ? מה המסע שצריך האדם לעבור כדי שיהיה אדם ? ‏ו'/אלול/תשע"ט

בס"ד
פרשת שופטים מה ההבדל בין הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ: לבין הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ ? למה דברי נביאים זה דיבור לשעה ? האם דברי משה רבנו היא דיבור לשעה או לעולמים ? מה ההבדל בן משה רבנו לשאר הנביאים ? לאיזה דרגה הגיעו עם ישראל במתן תורה ? למה רצו עם ישראל לחזור לדרגה הרגילה שלהם ? למה קיום הנביאים זה חידוש ולמה הקב"ה התקין שיהיו נביאים ? למה חכמה מוסיפה מכאוב וכיצד זה קשור לבחירה חופשית ? מה המסע שצריך האדם לעבור כדי שיהיה אדם ? ‏ו'/אלול/תשע"ט
דברים פרק יח
(טו) נָבִ֨יא מִקִּרְבְּךָ֤ מֵאַחֶ֙יךָ֙ כָּמֹ֔נִי יָקִ֥ים לְךָ֖ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֑יךָ אֵלָ֖יו תִּשְׁמָעֽוּן:

(טז) כְּכֹ֨ל אֲשֶׁר־שָׁאַ֜לְתָּ מֵעִ֨ם יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ בְּחֹרֵ֔ב בְּי֥וֹם הַקָּהָ֖ל לֵאמֹ֑ר לֹ֣א אֹסֵ֗ף לִשְׁמֹ֙עַ֙ אֶת־ קוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהָ֔י וְאֶת־הָאֵ֨שׁ הַגְּדֹלָ֥ה הַזֹּ֛את לֹֽא־אֶרְאֶ֥ה ע֖וֹד וְלֹ֥א אָמֽוּת:

(יז) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֵלָ֑י הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ:

ובדברים פרק ה כתוב

(כה) וַיִּשְׁמַ֤ע יְקֹוָק֙ אֶת־ק֣וֹל דִּבְרֵיכֶ֔ם בְּדַבֶּרְכֶ֖ם אֵלָ֑י וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֵלַ֗י שָׁ֠מַעְתִּי אֶת־ק֨וֹל דִּבְרֵ֜י הָעָ֤ם הַזֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר דִּבְּר֣וּ אֵלֶ֔יךָ הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ:

כלומר יש כאן הבדל בין פרשת ואתחנן לפרשת שופטים . בפרשת ואתחנן כתוב הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ ופרשה שלנו כתוב הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ .

ואומר המכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ד

ד"א לאמר, צא ואמור אליהם והשיבני את דבריהם. ומנין שהיה משה משיב דברים לפני הגבורה, שנאמר וישב משה את דברי העם אל ה', ומה היו דברי העם +שמות כד ז+ כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. ומנין שהודה המקום לדבריהם, שנא' +דברים ה כה+ ויאמר ה' אלי - הטיבו כל אשר דברו.

כלומר הנעשה ונשמע הוא הדבר שעליו אומר הקב"ה למשה  הֵיטִ֖יבוּ כָּל־אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ . ועל מה נאמר הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ ? זה נאמר על הרצון של עם ישראל לשמוע מפי משה ולא מפי הקב"ה .

וזה בדיוק מה שכותב  ההעמק דבר דברים פרק ה פסוק כה

היטיבו כל אשר דברו. בין בבקשתם על דברות התורה שבכתב ושבע"פ, בין בבקשתם בדברות שבאו לשעה, מש"ה כתיב כאן כל אשר דברו, ובפ' שופטים להלן י"ח י"ז דמיירי רק בדבור לשעה כתיב היטיבו אשר דברו:

והבקשה הזאת של עם ישראל שיהיה איזה מתווך בין הקב"ה לעם ישראל גרם לקב"ה לחדש את מושג הנביאים . ולכן מיד אחרי הפסוק הזה כתוב בדברים פרק יח

(יז) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֵלָ֑י הֵיטִ֖יבוּ אֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽרוּ:

(יח) נָבִ֨יא אָקִ֥ים לָהֶ֛ם מִקֶּ֥רֶב אֲחֵיהֶ֖ם כָּמ֑וֹךָ וְנָתַתִּ֤י דְבָרַי֙ בְּפִ֔יו וְדִבֶּ֣ר אֲלֵיהֶ֔ם אֵ֖ת כָּל־אֲשֶׁ֥ר אֲצַוֶּֽנּוּ:

(יט) וְהָיָ֗ה הָאִישׁ֙ אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יִשְׁמַע֙ אֶל־דְּבָרַ֔י אֲשֶׁ֥ר יְדַבֵּ֖ר בִּשְׁמִ֑י אָנֹכִ֖י אֶדְרֹ֥שׁ מֵעִמּֽוֹ:

(כ) אַ֣ךְ הַנָּבִ֡יא אֲשֶׁ֣ר יָזִיד֩ לְדַבֵּ֨ר דָּבָ֜ר בִּשְׁמִ֗י אֵ֣ת אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־צִוִּיתִיו֙ לְדַבֵּ֔ר וַאֲשֶׁ֣ר יְדַבֵּ֔ר בְּשֵׁ֖ם אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֑ים וּמֵ֖ת הַנָּבִ֥יא הַהֽוּא:

והנביאים שמדובר בפסוקים ההלו הם הנביאים השונים חוץ ממשה שהיה בדרגה שונה משאר הנביאים . שאר הנביאים לפי ההעמק דבר הם נחשבים " דמיירי רק בדבור לשעה" או כפי שכתוב בתורה נָבִ֨יא אָקִ֥ים לָהֶ֛ם מִקֶּ֥רֶב אֲחֵיהֶ֖ם כָּמ֑וֹךָ. התורה נקראת תורת משה כי משה רבנו הגיע לדרגה שבו התורה שלו הגיעה לדרגה שראה מסוף העולם עד סופו ולכן לא יכול להיות חסרון בתורה שלו . אבל שאר הנביאים נחשבים לעומת משה להוראת שעה ולא לעולם . במעמד הר סיני הקב"ה הרים את עם ישראל לדרגה של פנים אל פנים כלומר לדרגתו של משה . נאמר בדברים פרק ה

(ד) פָּנִ֣ים׀ בְּפָנִ֗ים דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֧ק עִמָּכֶ֛ם בָּהָ֖ר מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ:

בדיוק כמו משה שהיה בדרגה של פנים אל פנים עם הקב"ה כמו שכתוב בדברים פרק לד

(י) וְלֹֽא־קָ֨ם נָבִ֥יא ע֛וֹד בְּיִשְׂרָאֵ֖ל כְּמֹשֶׁ֑ה אֲשֶׁר֙ יְדָע֣וֹ יְקֹוָ֔ק פָּנִ֖ים אֶל־פָּנִֽים:

אבל ההבדל בן משה לשאר כל העולם נמצא במילה יְדָע֣וֹ  אבל אצל האחרים שזה כל עם ישראל כולל הנביאים הם לא היו בדרגה של ידעו . זה לא הדרגה שלהם כי אם הדרגה שהקב"ה כפה עליהם הר כגיגית

וזה בדיוק מה שכותב המשך חכמה דברים פרק ה פסוק כה

(כה) היטיבו כל אשר דברו. במדרש (ויקרא רבה לב, ב) חד אמר כהטבת הנרות, וחד אמר כהטבת הקטורת. הכוונה, דהם טענו שהתכלית הוא הבחירה, ואם יהא האדם מוכרח בהשגתו, אין תועלת בקיומו התורה מתוך הכרח. ובהשגתם הבהירה במעמד הר סיני, הלא היו המה מוכרחים כמו שאמרו (שבת פח, א) כפה עליהם הר כגיגית. לכן אם ישמעו מפי נביא, אז יהיו בעלי בחירה, הן בשכל שיוכלו לתלות איזו סיבה לבלי לשמוע בקול המצוה, הן בתאות החומר.

משה רבנו הצליח להגיע בזכות העבודה שלו לדרגה של נבואה פנים אל פנים אבל שאר העולם לא הצליח להגיע לדרגה הזאת של  אספקלריה מאירה .

ואיך אנחנו רואים שדברי הנבואה הם דברי שעה ולא דברי עולם ? חברותא נדרים דף כב עמוד ב

אמר רב אדא ברבי חנינא: אלמלא, אילו לא, חטאו ישראל - לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד, לפי שספר יהושע, ערכה של ארץ ישראל הוא. ולא היו צריכים ליותר מזה.

מאי טעמא? דכתיב [קהלת א]: "כי ברוב חכמה - רב כעס".

כלומר דברי הנביאים לא היו נכתבים אם עם ישראל לא היה חוטא . ולכן דברי הנביאים הם דברי שעה לעומת התורה שהיא דברי  עולם . כאשר כפה עליהם הקב"ה הר כגיגית הם ראו את האמת אבל אז היו חייבים גם להבין את מצבם האמיתי כלומר את דרגתם האמיתית ולא את הדרגה שהקב"ה הרים אותם ולכן בקשו שיהיה להם בחירה חופשית שלא קיימת בדרגה של פנים אל פנים . משה רבנו הגיע לדרגה הזאת מתוך עמל  ולכן הדרגה שהוא הגיע אליו היא מתוך בחירה חופשית אבל עם ישראל כולם לא הגיעו לדרגה של מתן תורה מתוך עבודה עצמית  ולכן זה שלל מהם את הבחירה החופשית שהיא מהות תפקידו של האדם בעולם . והם הבינו כאשר ראו את העולם  בדרגה של פנים אל פנים שהם צריכים לקבל על עצמם דברי נבואה כדי שיהיה להם בחירה חופשית . ומהות החוכמה היא התבוננות בעולם במבט אנושי

וכך כותב הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) קהלת פרק א סימן יח

כי ברוב חכמה רוב כעס. בזמן שתלמיד חכם עובר עבירה רב כעס עליו מן השמים, כדרך שאתה מוצא בדואג ובאחיתופל ובבני עלי הכהן: יוסיף דעת יוסיף מכאוב. שאם נפל אדם רופא לחולי לפי שהוא בקי ויודע הרפואות ויודע עת חוליו קשה שאינו עומד, לפיכך הוא כואב על נפשו, כך היודע שחטא ודינו גדול לפיכך הוא כואב על נפשו, אבל ההדיוט אינו חושש

כלומר עם ישראל רצה להסתכל על העולם דרך הנביאים שנותנים לו מצד אחד דברים  שבאים מהקב"ה אבל מצד שני יש תמיד ספק האם הנביא הזה הוא נביא אמת או שקר . הספק הזה נותן לאדם את הבחירה החופשית כי תמיד היצר יכול לגבור על השכל בתירוצים מתירוצים שונים וזה בדיוק המהות של בחירה חופשית . ואת ההבדל הזה מסביר בחוכמה המשך חוכמה .

משך חכמה דברים פרק ה פסוק כב

(כב - כד) ועתה למה נמות וכו' כי מי כל בשר וכו' קרב אתה וכו' ושמענו ועשינו. הרצון, כי החומר הוא המחיצה המבדלת הסוכך על הנפש, ואם יופיע אליו רצון הבורא, יעבור דרך מפלשי החומר, ויזדכך, ויתגבר הנפש, וירוץ כצבי לעשות רצון אבינו שבשמים. אבל בעמידתם בחורב ובשמעם קול ה', הוסר מסוה החומר ונעשו רוחניים. וזה מה שאמרו חז"ל שיצאה נשמתם, ובני ישראל "רואים את הקולות" (שמות כ, טו) - שומעים הנראה וכו' (מכילתא שם). והנה התכלית האנושי כי הנפש תהיה סכוכה בחומר, ובכל זאת תעוף כנשר אל מטרת השלמות והתכלית האמיתי. אך שיאמינו ישראל בה' לא מצד המופת, כאשר האריך רבינו משה, והאלבו הנעים אמריו. לכן הראה להם כי ידבר אלקים את האדם ונבואת משה אמת. וזה שאמרו, התכלית שבאנו בסבתו אל הענין הנשגב הזה כבר ראינו. ואם כן לתכלית האומה די בזה. וכעת אשר נשמע קול ה' מדבר אלינו, ימצא שנהנה מקדשי גבוה שלא לצורך - "ומתנו". כי בהוסר התכלית - אשר די בהמראה אשר ראינו ליסוד התורה וקיום אמונה, ואם כן בודאי תאכלנו האש הגדולה. לכן "קרב אתה ושמע... ואת תדבר אלינו וכו'", ואז יהיה כדרך התכליתי ש"שמענו ועשינו": - שהשמיעה הוא הגעת רצון אלקים והברקתו דרך מפלשי החומר, "ועשינו". מה שאין כן קודם, שפסקה זוהמתם והוסר החומר, אמרו "נעשה ונשמע", כי העשיה אינו צריך לשמיעה, שאין כאן החומר החוצץ. והשמיעה הוא השגת האלוקות, זהו גוף עבודה, והוא סוד שמלאכי השרת משתמשין בו, המה הרוחניים בלי מסך מבדיל כלל, והבן. וזה שאמר השם "מי יתן והיה לבבם זה ליראה אותי כל הימים", וכאחד האומר מי יתן שכדבריכם כן הוא, שדי לכם בראות זה לתכלית האמונה, והבן כי זה דרוש יקר.

עם ישראל היה במעמד הר סיני בדרגה של המלאכים דרגה של נעשה ונשמע אבל התכלית של הדרגה הזאת אך ורק להוריד את הספק של משה כנביא אמת כדי לתת יסוד לעם ישראל של לימוד התורה וקיום האמונה ולאחר שזה קרה עם ישראל הבין שהוא צריך לחזור לדרגתו האמיתית כדי שיהיה לו בחירה חופשית ועמל כדי שעם ישראל יגיע לתכלית בכוחות עצמו . וזה בדיוק המסע של כל אחד ואחד להביא את עצמו מדרגה של אנוש לדרגה של אדם בכוחות עצמו .

אומר האדרת אליהו דברים פרק ה - ליקוט מכת"י פסוק כא

(כא) היום הזה ראינו כי ידבר אלקים את האדם וחי. ואחר כך אמר כי מי כל בשר וגו' כמנו ויחי. והוא תמוה בתחילה אמרו והסכימו. היום הזה ראינו וגו' את האדם וחי. ואח"כ אמרו כי מי וגו'. אבל נראה שיש ה' מדרגות באדם. אדם. בן אדם. איש. גבר. אנוש. והחשוב שבמעלות הוא אדם ע"כ אמרו היום הזה ראינו כי ידבר אלהים את האדם וחי שבמדרגת האדם יכול להיות שידבר הקדוש ברוך הוא עמו וחי כמו שאנו היום במדרגת האדם שעשינו ג' ימים פרישה מכל העניינים אבל כי מי כל בשר וגו'. מי יכול להיות פרוש כל ימיו וכשהוא בשר שהוא שפל איך יכול לסבול שידבר עמו הקדוש ברוך הוא וחי ע"כ אמרו קרב אתה וגו' שאתה נשאר בפרישות כל ימיך כמו שאמר הקדוש ברוך הוא אליו ואתה פה עמד עמדי:

כי כאשר האדם מגיע לדרגה של אדם הוא יכול לשמוע את דברי הקב"ה ולא למות וזה התכלית של כל יהודי להגיע לדרגה שיוכל לשמוע את האלוקים ולא למות

דברים פרק ה

(כא) וַתֹּאמְר֗וּ הֵ֣ן הֶרְאָ֜נוּ יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֵ֙ינוּ֙ אֶת־כְּבֹד֣וֹ וְאֶת־גָּדְל֔וֹ וְאֶת־קֹל֥וֹ שָׁמַ֖עְנוּ מִתּ֣וֹךְ הָאֵ֑שׁ הַיּ֤וֹם הַזֶּה֙ רָאִ֔ינוּ כִּֽי־יְדַבֵּ֧ר אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָֽאָדָ֖ם וָחָֽי:

ומשה רבנו הגיע  דרגה זו של אדם אבל גם בתוך האדם יש דרגות שונות ומשה רבנו הגיע לדרגה הכי גבוהה של האדם

במדבר פרק יב

(ג) וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה <ענו> עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: ס

פרשת מסעי לימוד תורה לגברים 3 איך נפסקה ההלכה לפי רבי ישמעאל או לפי רבי שמעון בר יוחאי ? למה שולחן ערוך לא משתמש בלשון הגמרא הנהג בהם מנהג דרך ארץ ? למה שולחן ערוך מביא את ההבנה שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון ? מה הפתרון של שולחן ערוך לשאלה של רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהיה עליה ? האם יש הבדל בפסיקה של שולחן ערוך באורח חיים ליורה דעה ? האם יחידים יכולים להיות בדרגה של דורות ראשונים ? כמה דרגות יש בלימוד תורה ? מה הדרגה הגבוהה ביותר ? ‏א'/אב/תשע"ט

בס"ד
פרשת מסעי לימוד תורה לגברים 3 איך נפסקה ההלכה לפי רבי ישמעאל או לפי רבי שמעון בר יוחאי ? למה שולחן ערוך לא משתמש בלשון הגמרא הנהג בהם מנהג דרך ארץ ? למה שולחן ערוך מביא את ההבנה שכל תורה שאין עימה מלאכה סופה בטלה וגוררת עוון ? מה הפתרון של שולחן ערוך לשאלה של רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהיה עליה ? האם יש הבדל בפסיקה של שולחן ערוך באורח חיים ליורה דעה ? האם יחידים יכולים להיות בדרגה של דורות ראשונים ? כמה דרגות יש בלימוד תורה ? מה הדרגה הגבוהה ביותר ? ‏א'/אב/תשע"ט

לאחר שראינו את במאמר הקודם את הקושיות על רבי ישמעאל ועל רבי משעון בר יוחאי ננסה להבין את כיצד נפסקת ההלכה  לפני שנכנס לנסות להבין את הסוגיה

כותב השולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנו

סעיף א

א) אח"כ (א) ילך [א] א'} לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה * סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו; ומ"מ לא יעשה א מלאכתו (ב) עיקר, א] אלא [ב] ב'} עראי, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים (ג) בידו; וישא ויתן (ד) ב] באמונה

מלשון שולחן ערוך לא ברור  כיצד נפסקת ההלכה לא כתוב את לשונו של רבי ישמעאל שהנהג בהן עם דברי התורה גם מנהג דרך ארץ . לכאורה לשון השולחן ערוך כותב לשון שנותן תשובה לשיטתו של רבי שמעון בר יוחאי "רבי שמעון בן יוחי אומר: וכי אפשר לומר כדברי רבי ישמעאל, והרי אם אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת נשיבת הרוח, תורה מה תהא עליה!?"

אומר השולחן ערוך אם נלך לשיטת רבי שמעון בר יוחאי ורק נלמד תורה התוצאה תהיה גרועה יותר מאשר שילוב של לימוד ודרך ארץ "דכל תורה שאין עמה מלאכה * סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו"  כלומר השיטה של רבי שמעון יכולה לגרום לאנשים יותר נזק מאשר תועלת כי אדם שילחץ על עצמו ללמוד תורה ללא דרך ארץ יכול להגיע למצב שהעוני יגרום לאותו אדם לעבור על חוקי התורה . ולכן עדיין יש את השאלה של רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהא עליה!?" אבל הפתרון המעשי הוא לא פתרון שכל העם יתחיל ללמוד תורה בלא להתחשב בפרנסה של אותו אדם . כלומר מלשון השולחן ערוך אין ממש הכרעה כמו רבי ישמעאל אבל יש דחייה של השיטה של רבי שמעון . דחייה שלא באה מתוך נימוק עקרוני אלה מתוך נימוק מעשי . אבל ממשיך השולחן ערוך וקובע שהאדם צריך לעשות תורתו קבע ומלאכתו עראי ולשון השולחן ערוך ממש דומה לדברי רבי יהודה "אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים אף על פי⁽²⁴⁾ שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן. אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, אף על פי שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן."

אבל יש כאן בעיה רבי יהודה ברבי אלעאי אומר שהיות  שאנחנו דורות אחרונים זו וזו לא נתקיימה בידן .

או שהשולחן ערוך לא חושב כמו רבי יהודה ברבי אלעאי וחושב שאנחנו כמו דורות ראשונים אבל זה נראה דחוק מאוד או שהוא חושב כמוהו והפתרון שלו לשאלה של רבי שמעון תורה מה תהיה עליה היא לעשות כמו דורות ראשונים על אף שלא יעלה בידם כי לעשות כמו רבי שמעון בר יוחאי יגרום יותר נזק מתועלת .  כלומר הפתרון של השולחן ערוך לקושיה של רבי שמעון היא לעשות את התורה קבע ומלאכה עראי על אף שאנחנו דורות אחרונים שזו וזו לא נתקיימה בידן כי זה הפתרון הכי גרוע .  והמשנה ברורה נותן עצה לאדם כיצד לעשות את תורתו קבע ומלאכתו ארעי משנה ברורה סימן קנו

(א) ילך לעסקיו - והנהגת [א] האדם צריך להיות הכל בדרך המיצוע לא יקמץ יותר מדאי ולא יפזר יותר מדאי וכן בכל המדות רק הגאוה והכעס יתרחק מהם עד קצה האחרון וכמו שאמר התנא מאד הוי שפל רוח וכן בכעס הזהירו חז"ל הרבה עליה:

(ב) עיקר - אלא יעשה [ב] רק כדי פרנסתו אך בזה גופא צריך להזהר מפיתוי היצר שמפתהו שכל היום צריך השתדלות על הרוחה זו. והעיקר שיתבונן בעצמו [ג] מה הוא הכרח האמיתי שאי אפשר בלעדו ואז יכול להתקיים בידו שיהא מלאכתו עראי ותורתו עיקר:

ומדברי שולחן ערוך הרב אורח חיים סימן קנו מבואר שהפסיקה של שולחן ערוך הוא רק לאותם אנשים שחייבים לפרנס את עצמם או את בני ביתם אבל מי שיכול חייב ללמוד תורה כל הזמן כלומר ההלכה היא לא ממש כמו רבי ישמעאל  הוא פתרון ממוצע בין רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי

לא אמרו (וכ"ה בפרש"י בתהלים סי' קיט ע"פ עת לעשות לה' הפרו תורתך ובילקוט שם) קביעת עתים לתורה אלא במי שצריך לעסוק בדרך ארץ להחיות נפשו ונפשות ביתו אבל מי שא"צ לכך או שמתפרנס משל אחרים חייב לקיים והגית בו יומם ולילה כמשמעו (ועיין בסנהדרין פרק חלק דף צ"ט ע"ב ובמנחות פרק י"א דף צ"ט ע"ב צא ובדוק כו' ושאר תנאי שם לא פליגי אלא במי שצריך לעסוק בדרך ארץ ובאדר"נ פ' כ"א ובמד"ר ריש פתיחתא דאיכה ובקהלת רבה דף קט"ו א ע"פ בשפל קול הטחנה מה טחנה זו כו'). מואף מי שצריך לכך לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי כדי פרנסתו בלבד ותורתו קבע וזה וזה יתקיימו בידו אבל כל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה כי העוני יעבירנו על דעת קונו אלא מי שחשקה נפשו בתורה ונשא לבו לקיים מצוה זו כראוי יעשה מלאכה מעט בכל יום כדי חייו ושאר יומו ולילו עוסק בתורה:

והשולחן ערוך הרב הביא את זה מדברי רש"י תהלים פרק קיט פסוק קכו

עוד ראיתי נדרש באגדה פי' איש פנוי וטיילן העושה תורתו עתים מפר ברית, שאדם (פנוי) צריך להיות יגע בתורה כל שעות היום:

כלומר אדם שלא לומד תורה כל היום הוא מפר ברית . אם כי צריך להגיד שרש"י מדבר על איש פנוי וטיילן .

כלומר כל פסיקת השולחן ערוך הוא לכאורה לא לכתחילה כמו רבי ישמעאל הנהג בהם מנהג ארץ דרך . כי אם לא היה את הבעיה של דכל תורה שאין עמה מלאכה * סופה בטלה וגוררת עון  נראה לי שהיה פוסק כמו רבי שמעון בר יוחאי ולא כמו רבי ישמעאל .

והמשנה ברורה מסייג את ההלכה לרבים ולא למעטים אומר הביאור הלכה סימן קנו

* סופה בטלה וגוררת עון - כתבו הספרים שזהו נאמר לכלל העולם שאין כולם יכולים לזכות לעלות למדרגה רמה זו להיות עסקם רק בתורה לבדה אבל אנשים יחידים יוכל להמצא בכל עת באופן זה [וזהו שאמרו בברכות ל"ו ע"ב הרבה עשו כרשב"י ולא עלתה בידן ר"ל דוקא הרבה] והקב"ה בודאי ימציא להם פרנסתם וכעין זה כתב הרמב"ם פי"ג מהלכות שמיטין ויובלות ולא שבט לוי בלבד וכו' עי"ש ובפרט אם כבר נמצאו אנשים שרוצים להספיק לו צרכיו כדי שיעסוק בתורה בודאי לא שייך זה ויששכר וזבלון יוכיח:

כלומר גם המשנה ברורה מבין את הבעיה רק בלימוד תורה ללא מלאכה אבל אומר שדרך זאת מתאימה לרבים אבל ליחידים בעלי סגולה שיש להם את הכוח להתמודד עם עוני ועם מחסור הדרך הנכונה היא הדרך של רבי שמעון בר יוחאי . ונראה שכך פוסק גם שולחן ערוך וגם הרמ"א בשולחן ערוך יורה דעה הלכות תלמוד תורה סימן רמו

^מז] אין דברי התורה מתקיימים במי שמתרפה עצמו עליהם, ^מח] ולא בלומדים מתוך עידון ^מט] ומתוך אכילה ושתייה, ^נ] אלא במי שממית עצמו עליה ומצער גופו תמיד, ^נא] ולא יתן שינה לעיניו ותנומה לעפעפיו.

הגה: נב] לא יחשוב האדם לעסוק בתורה ולקנות עושר וכבוד עם הלמוד, כי מי שמעלה מחשבה זו בלבו אינו זוכה לכתרה של תורה, נג] אלא יעשה אותו קבע ומלאכתו עראי, וימעט בעסק ויעסוק בתורה. נד] ויסיר תענוגי הזמן מלבו נה] ויעשה מלאכה כל יום כדי חייו, אם אין לו מה יאכל, ושאר היום והלילה יעסוק בתורה. נו] ומעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו, שנאמר: יגיע כפיך כי תאכל וגו' (תהילים קכח, ב). נז] וכל המשים על לבו לעסוק בתורה ולא לעשות מלאכה להתפרנס מן הצדקה, הרי זה מחלל השם ומבזה התורה, נח] שאסור ליהנות מדברי תורה. נט] וכל תורה שאין עמה מלאכה, גוררת עון ס] וסופו ללסטם הבריות. (לשון הטור). סא] וכל זה בבריא ויכול לעסוק במלאכתו או בדרך ארץ קצת ולהחיות עצמו, (רבינו ירוחם ורבינו יונה נתיב ב' וכ"כ הרמ"ה), אבל זקן או חולה, מותר ליהנות מתורתו ושיספקו לו (לכ"ע). כ סב] ויש אומרים דאפילו בבריא מותר (בית יוסף בשם תשובת (ה) רשב"ץ /ח"א, קמ"ז, קמ"ח/). ולכן נהגו בכל מקומות ישראל שהרב של עיר יש לו הכנסה וספוק מאנשי העיר, כדי שלא יצטרך לעסוק במלאכה בפני הבריות ויתבזה התורה בפני ההמון. (אברבנאל בפירוש מסכת אבות). סג] ודוקא חכם הצריך לזה, אבל עשיר, אסור. סד] {ה} ויש מקילין עוד לומר דמותר לחכם ולתלמידיו לקבל הספקות מן הנותנים כדי להחזיק ידי לומדי תורה, שעל ידי זה יכולין לעסוק בתורה בריוח. סה] ומ"מ מי שאפשר לו להתפרנס היטב ממעשה ידיו ולעסוק בתורה, מדת חסידות הוא ומתת אלהים היא, אך אין זה מדת כל אדם, שא"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס בעצמו. (גם זה בתשובה הנזכרת). וכל זה דשרי היינו שנוטל פרס מן הצבור או הספקה קבועה, כא סו] <ז> אבל אין לו לקבל (ו) דורונות מן הבריות. סז] והא דאמרינן: כל המביא דורון לחכם כאלו מקריב בכורים, היינו בדורונות קטנים שכן דרך בני אדם להביא דורון יג'} קטן לאדם חשוב, אפילו הוא עם הארץ. (רבינו ירוחם בשם רבינו יונה

השולחן ערוך וגם הרמ"א מדברים על אדם שיכול להתמודד עם עוני אדם אשר העוני לא יעבירנו ע"ד קונו . ואומר הרמ"א שיש אנשים שיש להם את המעלה של דורות ראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן אבל הם מועטים והוא מתת אלוקים . ומתוך זה מתברר שבדורות אחרונים המעלה הרגילה של תלמידי חכמים שהם לומדים תורה כל הזמן ומקבלים  תמיכה מן הציבור . כלומר אם נעשה דירוג של האנשים השונים הדרגה הרגילה זה שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי הדרגה השנייה הגבוה יותר היא של מי  שלומד רק תורה ומתפרנס מהציבור והמעלה הגדולה ביותר הוא זה שיש לו מתת אלוקים שעושה תורתו קבע ומלאכתו עראי אבל זה וזה נתקיימה בידן בדיוק כמו דורות ראשונים שתורתם התברכה . אבל יש עוד דרגה נוספת של מי שלומד תורה אבל עושה מלאכתו רק כדי חייו בלבד שזה דרגה נמוכה יותר מאשר מלאכתו ארעי . כי מי שעושה מלאכתו ארעי יכול להתפרנס יותר מאשר כדי חייו . כלומר יש לנו 4 דרגות של אנשים שלומדים תורה .

וכך ניתן להבין מדברי הלבוש יורה דעה סימן רמו

כל המשים על לבו שיעסוק בתורה ולא יעשה מלאכה ויתפרנס מהצדקה, הרי זה חילל את השם ובוזה את התורה וכבה מאור הדת וגורם רעה לעצמו ונוטל חייו מן העולם, לפי שאסור ליהנות מדברי תורה בעולם הזה. אמרו חכמים [שם פ"ד מ"ה] כל הנהנה מדברי תורה הרי נוטל חייו מן העולם. ועוד צוו ואמרו [שם] לא תעשם עטרה להתגדל בהם ולא קורדום לאכול מהם. עוד אמרו [שם פ"א מ"י] אהוב את המלאכה ושנא את הרבנות, וכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון וסוף אדם זה מלסטם את הבריות [שם פ"ב מ"ה]. מעלה גדולה למי שמתפרנס ממעשה ידיו ומדת חסידים הראשונים, ובה זוכה לכל כבוד וטוב שבעולם הזה ובעולם הבא, שנאמר [תהלים קכח, ב] יגיע כפיך כי תאכל אשריך וטוב לך, אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא שכולו טוב. כל זה דעת הרמב"ם [פ"ג מה' ת"ת ה"י] שהוא קורא תגר על ההספקות שנותנים לתלמידים ולרבנים כמו שהאריך גם בזה בפרק ד' ממסכת אבות [מ"ה]. אבל כל חכמי דורו וגם הבאים אחריהם השיגו עליו מאד, ואמרו אם כדעתו כבר היתה התורה בטילה חס ושלום, שאין זו מדת כל אדם שאי אפשר לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה ולהתפרנס ממעשה ידיו, ועל ידי ההספקות יכולין לעסוק בתורה ויגדיל תורה ויאדיר כאשר עינינו רואות, דודאי מי שאפשר לו להתפרנס ממעשה ידיו ולעסוק בתורה מדת חסידות הוא ומתת אלהים, אבל מי שאי אפשר לו מה יעשה, טוב הוא שיספיקוהו העם דרך כבוד ולא יבטל את התורה.

וכך ניתן להבין גם מהשו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ב סימן קטז

ואף אם לדינא הלכה כרמב"ם הסכימו כן חכמי הדורות משום עת לעשות לה' הפרו תורתך שאילו לא היה פרנסת הלומדים והמלמדים מצויה לא היו יכולין לטרוח בתורה כראוי והיתה התורה משתכחת מישראל ובהיותה מצויה יוכלו לעסוק ויגדיל תורה ויאדיר והוא לשון הכ"מ בפ"ג מת"ת ה"י בסופו. וכן הביא ממהרש"ל שכתב ואמת שאם לא כן כבר היתה בטלה תורה מישראל כי א"א לכל אדם לעסוק בתורה ולהחכים בה וגם להתפרנס ממעשה ידיו, ומסיק יותר דעון הוא בידו אם לא יקבל מאחרים אפילו יודע חכמה ומלאכה שיוכל ליגע בה ולהרויח כדי לפרנס את ביתו בוז יבוזו לו באהבת התורה ולומדיה כי א"א שיבטל מלמודו עיין שם, ולכן הוא דין ברור ופשוט שנתקבל בכל הדורות אם מדינא אם מתקנה דעת לעשות לה' הפרו תורתך שמותר לעסוק בתורה ולהתפרנס מקבלת פרס או ממה שהוא מלמד תורה לאחרים או שהוא רב ומורה הוראה, ואין להמנע מזה אפילו ממדת חסידות. ואני אומר כי אלו המתחסדים מצד שיטת הרמב"ם הוא בעצת היצה"ר כדי שיפסיק מללמוד ויעסוק במלאכה ובמסחר וכדומה עד שלבסוף הם שוכחים אף המקצת שכבר למדו ואינו מניחם אף לקבוע זמן קצר לת"ת, כי אם הראשונים כמלאכים אמרו שא"א לעסוק בתורה ולהחכים בה כשיעשה מלאכה להתפרנס ממעשה ידיו, כ"ש בדורנו דור יתמא דיתמי וגם אין לנו הנשים צדקניות שירצו לסבול עוני ודחקות כבדורותם, שודאי א"א לשום אדם להתגאות ולומר שהוא יכול לעשות מלאכה ולהחכים בתורה. לכן לא יעלה על מחשבתך עצת היצה"ר שיש בקבלת פרס דלומדים בכוללים ופרס דרבנים ומלמדים וראשי ישיבה איזה חטא וחסרון מדת חסידות, שהוא רק להסית לפרוש מן התורה. ומי יתן והיו נמצאים אנשים מתנדבים לפרנס הרבה ת"ח היו מתרבים בני תורה גדולי ישראל ובעלי הוראה כרצון השי"ת שאין לו בעולמו אלא ד' אמות של הלכה. ידידו מברכו בכוח"ט, משה פיינשטיין

יוצא לנו לסיכום שההלכה לא נפסקת לא כמו רבי ישמעאל ולא כמו רבי שמעון בר יוחאי . יש כאן שיטה ממוצעת שמנסה לענות על הקושיה של רבי שמעון בר יוחאי תורה מה תהא עליה!?"   והכוונה על התורה בדורות אחרונים .  ויש לנו 4 סוגי שיטות כיצד לנהוג .

 

 

 

פרשת מטות לימוד תורה של גברים 2 מה ההבדל בן דורות ראשונים לאחרונים ? לאיזה דורות שייך רשב"י ? האם הכרעת הלכה נעשית על ידי ניסוי במציאות ? האם רבי ישמעאל ורשב"י שינוי שיטה במנחות צ"ט ? האם ואספת דגנך זה דבר אחד או כמה מצבים ? מה הקשר של הקושיה של רשב"י תורה מה תהא עליה!? לפרוש הפסוק ואספת דגנך ? ‏כג'/תמוז/תשע"ט

בס"ד
פרשת מטות לימוד תורה של גברים 2 מה ההבדל בן דורות ראשונים לאחרונים ? לאיזה דורות שייך רשב"י ? האם הכרעת הלכה נעשית על ידי ניסוי במציאות ? האם רבי ישמעאל ורשב"י שינוי שיטה במנחות צ"ט ? האם ואספת דגנך זה דבר אחד או כמה מצבים ? מה הקשר של הקושיה של רשב"י תורה מה תהא עליה!? לפרוש הפסוק  ואספת דגנך ? ‏כג'/תמוז/תשע"ט

לאחר עיון בסוגיה החלטתי לחזור ולעיין במקור של הסוגיה ולהתחיל ולהבין את הבסיס של הסוגיה המורכבת הזאת

חברותא ברכות דף לה עמוד ב

תנו רבנן: "ואספת דגנך" - מה תלמוד לומר?לפי שנאמר (יהושע א ח): "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך", יכול נלמד את הדברים שבפסוק ככתבן שלא יעסוק האדם כלל בפרנסתו אלא אך ורק בלימוד התורה?תלמוד לומר: "ואספת דגנך", ללמדינו שהנהג בהן עם דברי התורה גם מנהג דרך ארץ שתהא עוסק גם בפרנסתך⁽²²⁾, דברי רבי ישמעאל.רבי שמעון בן יוחי אומר: וכי אפשר לומר כדברי רבי ישמעאל, והרי אם אדם חורש בשעת חרישה וזורע בשעת זריעה וקוצר בשעת קצירה ודש בשעת דישה וזורה בשעת נשיבת הרוח, תורה מה תהא עליה!?אלא בהכרח יש ליישב הענין באופן שונה ולומר שהפסוק שנאמר בו "לא ימוש ספר התורה מפיך" מתקיים בזמן שישראל עושין רצונו של מקום, שאז מלאכתן נעשית על ידי אחרים והם עצמן יכולים לעסוק אך ורק בתורה, שנאמר (ישעיהו סא ה): "ועמדו זרים ורעו צאנכם".ואילו בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום, שאז, כיון שלא זכו מלאכתן נעשית על ידי עצמן, מתקיים בהם הפסוק שנאמר (דברים יא ד): "ואספת דגנך"⁽²³⁾ ואינם יכולים לעסוק אך ורק בתורה.ולא עוד אלא שגם מלאכת אחרים נעשית על ידן, שנאמר (דברים כח מח): "ועבדת את אויבך".אמר אביי: הרבה עשו כדברי רבי ישמעאל, שבד בבד עם עסק התורה עסקו בפרנסתם - ועלתה בידן. והרבה עשו כרבי שמעון בן יוחי - ולא עלתה בידן.אמר להו רבא לרבנן: במטותא מינייכו, ביומי ניסן שקוצרים בהם את התבואה, וביומי תשרי שדורכים בהם את הענבים בגתות היין וסוחטים בהם את השמן בבתי הבד - לא תתחזו קמאי אלא בטלו את לימודיכם ועיסקו בפרנסת ביתכם כי היכי [כדי] דלא תטרדו במזונייכו כולא שתא [במשך כל השנה].אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים אף על פי⁽²⁴⁾ שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן. אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, אף על פי שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן.

רבי ישמעאל אומר צריך לעשות שילוב בן לא ימוש ספר התורה הזה מפיך ל ואספת דגנך  . וצורת השילוב היא  שהנהג בהן עם דברי התורה גם מנהג דרך ארץ .

ולפי רבי יהודה ברבי אלעאי ברור שדורות ראשונים הצליחו בכך :  אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן משום רבי יהודה ברבי אלעאי: בא וראה שלא כדורות הראשונים דורות האחרונים.דורות הראשונים אף על פי⁽²⁴⁾ שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי, כיון שהיו חסידים - זו וזו נתקיימה בידן. אבל דורות האחרונים שלא היתה מעלתן כדורות הראשונים, אף על פי שעשו מלאכתן קבע ותורתן עראי - זו וזו לא נתקיימה בידן.

כלומר אותו הזמן שדורות ראשונים הקדישו לדרך ארץ התקזז על ידי הברכה שהתורה שלהם התברכה כלומר אותו חסרון זמן שהשקיעו בדרך ארץ התמלא חזרה ולא נחסר מהתורה שלהם שום דבר על ידי הברכה שהיא תוצאה ישירה של רמתם הרוחנית  . דורות אחרונים אפילו שהשקיעו רוב  זמנם בדרך ארץ זו וזו לא עלתה בידם  ומתוך זה מובן שגם אם היו עושים תורתם קבע ומלאכתם ארעי זו וזו לא היית עולה בידם כלומר לא היה להם פרנסה ראויה בכל מקרה. וכך כותב  הערות הגרי"ש אלישיב מסכת ברכות דף לה עמוד ב

שלימות בתורה היא רק למי שתורתו היא אומנותו לבד

"תורה מה תהא עליה". היינו משום שהתורה גדולה היא מאד ואין יכולים ללמדה בשלימות, אלא מי שדבוק בתורה לגמרי בלא שייכות לעוה"ז.ומ"מ לא עלתה בידם משום שלא היו בדרגתו של רשב"י כי אם בדורות הראשונים שעשו תורתן קבע ומלאכתן עראי כמבואר בפרקין דלעיל (לב ב) לגבי חסידים הראשונים שהייתה תורתם משתמרת ומלאכתם מתברכת.

ואותם חסידים מדורות ראשונים גם הזמן שהיו מתפללים לא היה מחסר מהתורה שלהם

חברותא ברכות דף לב עמוד ב

תנו רבנן: חסידים הראשונים היו שוהין שעה אחת קודם תפלתן ומתפללין שעה אחת, וחוזרין ושוהין שעה אחת לאחר תפלתן,⁽⁴¹⁾ נמצא שכל תפלה ארכה להם שלש שעות, ושלשת התפלות יחד, תשע שעות.תמהה הגמרא: וכי מאחר ששוהין תשע שעות ביום בתפלה,⁽⁴²⁾ תורתן היאך משתמרת? באיזה זמן הם חוזרים על תלמודם, ומלאכתן היאך נעשית והרי לא נותר להם זמן להתפרנס.

אלא, מתוך שחסידים הם, תורתם משתמרת בתוך לבם ואינה משתכחת, וכן מלאכתן מתברכת, אף שאין להם פנאי לעסוק אלא מעט.⁽⁴³⁾

כלומר התורה שלהם התברכה ואם היו משקיעים את כל הזמן בלימוד לא היו משיגים יותר מהדרך שהלכו בא השקעה בתפילה ובתורה .

ולפי דברי רבא גם הדור שלו בטוח לא היה מדורות ראשונים

חברותא שבת דף י עמוד א

רבא חזייה לרב המנונא דקא מאריך בצלותיה. אמר עליו: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! שהתורה מביאתו לחיי העולם הבא שהם נצחיים, ואילו התפלה היא צורך חיי שעה, כגון רפואה ושלום ומזונות.

וגם כך צריך להבין ממעשה רשב"י ובנו שהדור שלהם לא היה חלק מדורות ראשונים ולכן הם עצמם לא היו מדורות ראשונים . חברותא שבת דף לג עמוד ב

כששמעו את דבריו, נפקו רבי שמעון ובנו, ויצאו מהמערה.וביציאתם, חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, שעסקו בחרישה וזריעה.אמר רבי שמעון: אנשים אלו, מניחין חיי עולם, ועוסקין בחיי שעה, והיה להם לעשות עבודות אלו על ידי גויים, והקדוש ברוך הוא מחלק מזון וריוח לעושי רצונו.כל מקום שהיו נותנין בו את עיניהן, מיד היה נשרף.יצתה בת קול ואמרה להם: כלום להחריב את עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם!

כי אם היה זה דורות ראשונים שתורתם היית מתברכת אז מדוע זה נחשב עוזבים חיי עולם לחיי שעה . הרי חיי העולם היה מתברך וגם אם היו מתעסקים בחיי שעה לא היה מחסר מהם את חיי העולם . ולכן צריך להגיד שגם בזמנו של רבי שמעון בר יוחאי נחשב דורות אחרונים שידיעת התורה הצריכה התעסקות כמעט טוטאלית וכל זמן שאתה מתעסק בדרך ארץ מחסיר  מהתורה של האדם ולכן זה נחשב עוזב חיי עולם לחיי שעה . דורות ראשונים שהתורה שלהם היית מתברכת גם כאשר עסקו באופן עראי בדרך ארץ לא היה נחשב עוזבים חיי עולם לחי שעה . וכמו שבדורות אחרונים תפילה ארוכה נחשבת על ידי רבא עוזבים חיי עולם בדורות ראשונים תפילה ארוכה שהיית מתברכת לא היה נחשב עזיבת חיי עולם לטובת חיי שעה .

כאשר ננתח את דברי אביי ודברי רבא נמצא דבר שהוא מאוד לא שכיח יש ויכוח בן רבי ישמעאל לרבי שמעון בר יוחאי והויכוח הוא על פסוקים וכיצד מפרשים אותם ופתאום  כדי להכריע מה היא ההלכה עושים בדיקה של המציאות האם שיטת רבי ישמעאל מצליחה או שיטת רבי שמעון בר יוחאי ולפי זה קובעים את ההלכה ? ועוד דבר אחר שמצריך הבנה למה רבי שמעון לא מפרש את הפסוקים ללא הטיעון "תורה מה תהיה עליה " . האם אותו טיעון של שמעון בר יוחאי יכול לשנות  את המשמעות של הפסוקים ? וכיצד רבי שמעון בר יוחאי יפרש את המעשה של חסידים ראשונים ? ורשב"י עצמו לא הפסיק לתפילה וזה מוכיח שוב שהוא עצמו לא היה מדורות ראשונים שתורתם התברכה גם שהיו מתפללים . 

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק א

רבי יוחנן בשם רבי שמעון בן יוחי כגון אנו שעוסקים בתלמוד תורה אפילו לקרית שמע אין אנו מפסיקין. רבי יוחנן אמרה על גרמיה כגון אנו שאין אנו עסוקים בתלמוד תורה אפילו לתפלה אנו מפסיקין.

וכדי להבין את הקושיות הללו אביא את  התוספות מסכת ברכות דף לה עמוד ב

כאן בזמן שישראל עושין רצונו של מקום שנאמר ואספת דגנך - וא"ת והא לקמן בזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום מוקמי' ליה. וי"ל דמיירי ודאי שעושין רצונו אבל אין עושין רצונו כ"כ דאינם צדיקים גמורים ועוד י"ל דפליג ליה אהא דלקמן שבא לפרש מה בין עושים ואין עושין והכא בעושים ואין עושים כי הדדי נינהו.

ואולי מדברי התוספות ניתן להבין שיש כמה מצבים שונים של  ואספת דגנך  מצב אחד שעושים את רצונו לגמרי לפי דברי רבי ישמעאל ומצב שני שעושים את רצונו לא כל כך ומצב שלא עושים רצונו בכלל כמו שנאמר בחברותא ברכות דף לה עמוד ב

רב חנינא בר פפא רמי: כתיב (הושע ב יא): "ולקחתי דגני בעתו", הרי שהדגן הוא של הקדוש ברוך הוא ונוטלו כשרוצה, ומאידך כתיב (דברים יא יד): "ואספת דגנך", הרי שהדגן של ישראל.לא קשיא.כאן, הפסוק שנאמר בו "ואספת דגנך" עוסק בזמן שישראל עושים רצונו של מקום שאז הדגן שלהם הוא.כאן, הפסוק שנאמר בו "ולקחתי דגני בעתו" עוסק בזמן שאין ישראל עושים רצונו של מקום, שאז הקדוש ברוך הוא נוטלו ומראה להם ששלו הוא.

כלומר ו "ואספת דגנך" זה לא דבר אחד והוא מספר מצבים שונים .

ועוד דבר שצריך להביא ולהכניס בתוך הקושיות הנ"ל כדי לראות את התמונה בכללותה שיש דברים סותרים בדברי רבי ישמעאל ודברי רבי שמעון בר יוחאי חברותא מנחות דף צט עמוד ב

אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי:

אפילו לא קרא אדם אלא קריאת שמע שחרית וערבית, קיים "לא ימוש ספר התורה הזה מפיך".

ודבר זה - שאמרנו - אסור לאומרו בפני עמי הארץ, שלא יאמר: בקריאת שמע די, ולא ירגיל את בניו לתלמוד תורה.ורבא אמר: אדרבה מצוה לאומרו בפני עמי הארץ, שהרי יבין: אם משום קריאת שמע נוטל שכר גדול כזה וכהמשך הכתוב "כי אז תצליח את דרכיך ואז תשכיל", הרי שאם יעסוק בתורה כל היום כל שכן ששכרו גדול, וירגיל את בניו לתלמוד תורה.⁽²⁰⁾שאל בן דמה בן אחותו של רבי ישמעאל, את רבי ישמעאל:כגון אני, שלמדתי כל התורה כולה, מהו שיהא מותר לי ללמוד חכמת יונית?

קרא עליו - רבי ישמעאל על בן אחותו - את המקרא הזה:"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך, והגית בו יומם ולילה"; צא ובדוק [ומצא] שעה שאינה לא מן היום ולא מן הלילה, ולמוד בה חכמת יונית.

ופליגא - הך דרבי ישמעאל, הסובר: חובה ללמוד כל היום - אדרבי שמואל בר נחמני! דאמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יונתן:פסוק זה - "לא ימוש..." - אינו לא חובה ולא מצוה, אלא ברכה; כי:

ראה הקדוש ברוך הוא את יהושע, שדברי תורה חביבים עליו ביותר, שנאמר "ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל", לפיכך אמר לו הקדוש ברוך הוא:יהושע! כל כך חביבין עליך דברי תורה, הריני לברכך ש"לא ימוש ספר התורה הזה מפיך".

כאילו יש כאן לכאורה ממש היפוך בן רבי ישמעאל לבין רשב"י . רבי ישמעאל מצריך לימוד של כל היום וכל הלילה למי שהוא תלמיד חכם ובעניין הזה הוא ממש כמו רבי שמעון בר יוחאי שמצריך הקדשת כל הזמן של האדם ללימוד תורה ולעומת זאת רשב"י אומר שהחיוב המינימאלי על האדם ללימוד תורה הוא רק קריאת שמע שחרית וערבית וזה ממש קושיה על רבי שמעון בר יוחאי שאמר "תורה מה תהא עליה!?

ובלי נדר אמשיך לנסות לטפל בקושיות הללו בשיעור הבא