פרשת מקץ מתי התחילה המחלוקת הראשונה בעם ישראל ? מה הקשר למיעוט הלב ? מה הקשר לחנוכה ? מה הקשר למלכות יון ? מה המשמעות של חוכמה בגויים תאמין ? איך זה קשור למתן תורה ? האם חכמת הגויים כלולה בתורה ? מאיפה מקבלים אומות העולם את כוחם ‏כ"ט/כסלו/תשע"ט

בס"ד
פרשת מקץ מתי התחילה המחלוקת הראשונה בעם ישראל ? מה הקשר למיעוט הלב ? מה הקשר לחנוכה ? מה הקשר למלכות  יון ? מה המשמעות של חוכמה בגויים תאמין ? איך זה קשור למתן תורה ? האם חכמת הגויים כלולה בתורה ? מאיפה מקבלים אומות העולם את כוחם ‏כ"ט/כסלו/תשע"ט

חברותא תמורה דף טו עמוד ב

רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה! הרי שלא למדו כל ההלכות המסורות למשה?ומתרצינן: אין הדברים סותרים! דאישתכח⁽⁹⁴⁾ - אישתכח, אלו הלכות שנשתכחו, נשתכחו. ואילו שאר ההלכות דגמירן להו, שלמדו אותן ולא נשתכחו, הוו גמירי, היו לומדין אותן, כמשה רבינו!ומקשינן: והא תניא: משמת משה, כאשר נחלקו חכמים בדבר, הוכרע הדבר על פי הרוב. אם רבו מטמאין - טמאו. אם רבו מטהרין⁽⁹⁵⁾ - טיהרו.הרי שלא למדו כמשה. כי אילו למדו כמשה, היה להם לכוון שמועתם אליבא דהילכתא, ולא לחלוק בהן!⁽⁹⁶⁾ ומתרצינן: ליבא דאימעוט, הלב נתמעט. ובאותן ההלכות שנשתכחו נחלקו בהן, ולא יכלו להחזירן מתוך פלפול הלכה,⁽⁹⁷⁾ ולכן הלכו בהן אחר המרובין, לטהר ולטמא. אבל אותן הלכות שלא נשתכחו, מיגמר הוו גמירי להו במדויק, כמשה רבינו.במתניתא תנא, בברייתא שנינו: כל אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה - לא היה בהם, באשכולות אלו שהיו פרנסים על ישראל, שום דופי. מכאן ואילך היה בהן שום דופי.הגמרא סברה, שהיינו דופי של חטא. על כן תמהינן: וכי אחרי יוסף בן יועזר היה לכל החכמים דופי של חטא?!  ממשיכה הגמרא חברותא תמורה דף טז עמוד א

ומתרצינן: אמר רב יוסף: אין הכוונה שהיו בהם דופי של חטא, אלא דופי של סמיכה, קתני. שעד יוסף בן יועזר לא נחלקו בהלכות סמיכה, כמו שיבואר, ולא בשום דבר הלכה, כיון שהלב עדיין לא נתמעט.⁽¹⁰²⁾

"סמיכה" היינו, שנחלקו חכמים אם סומכין על שלמי חגיגה ביום טוב, כמבואר במסכת חגיגה [טז א]. והיא היתה המחלוקת הראשונה שנחלקו בה חכמים מעולם.⁽¹⁰³⁾ ומחלוקת זו התחילה אחר ימי יוסף בן יועזר, ונמשכה הרבה דורות, והיא היתה "דופי של מחלוקת".ותמהינן: וכי רק אחר תקופת יוסף בן יועזר התחיל "דופי של סמיכה?! והא יוסף בן יועזר גופיה, בהיותו בחיים, מיפלג פליג בסמיכה, נחלק בהלכה זו של סמיכה על יוסף בן יוחנן איש ירושלים, כמבואר שם במסכת חגיגה?ומתרצינן: כי איפלג בה, מתי נחלקו בסמיכה - בסוף שניה, בסוף שנותיו של יוסי בן יועזר, דבצר ליבא, שנתמעט הלב ונשכחה הלכות סמיכה ביום טוב⁽¹⁰⁴⁾.

ואומר רש"י מסכת תמורה דף טז עמוד א

דופי של סמיכה - דעד יוסף בן יועזר לא נחלקו בסמיכה ולא בשום דבר שעדיין לא נתמעט הלב ולהכי נקט סמיכה דהיא היתה מחלוקת ראשונה שנחלקו בו חכמים מעולם ומיוסף בן יועזר ואילך היה בהן דופי של סמיכה שנחלקו בסמיכת שלמים ביום טוב כדאמרי' בחגיגה (דף טז) שמאי אומר לסמוך והלל אומר שלא לסמוך.

ועל זה אומר הדף על הדף תמורה דף טז עמוד א

הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל בפחד יצחק (חנוכה ג' ב') כתב בזה רעיון נפלא, דיוסף בן יועזר הי' באותן ימים ששלטה מלכות יון על ארץ ישראל, היא המלוכה אשר החשיכה את עיניהם של ישראל בגזירותיהן (ב"ר עהפ"ס וחושך על פני תהום), וע"י החושך הזה נוצר שכחת התורה, ומאז אנו סובלים מזה, ונתרבה מאותה שעה ואילך מחלוקת בישראל, אשר לפני זה לא היה עכתו"ד.

ובאמת כן אנו אומרים ב"על הניסים" - שעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל, "להשכיחם תורתך"

וכתוב בגמרא ובתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב

"מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו."

כלומר הזמן ששלטה יון בארץ ישראל היא גרמה לחושך וגרמה להשכחת התורה בעם ישראל . והשינוי הזה נעשה בזמנו של יוסף בן יועזר ששם התחילה המחלוקת הראשונה על סמיכה . ומה שגרם לכך דבצר ליבא כלומר נפגם אותו הדבר שנותן לחכמי ישראל ללמוד את התורה כמו משה רבנו . ומהו אותו דבר שאיתו ניתן ללמוד את התורה ?

אומר התלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

"כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: טוב עין הוא יבורך וגו'. מתיב רב חסדא: ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא."  

כלומר כדי ללמוד את התורה באמת צריך את המתנה שקיבל משה ומסר לעם ישראל . אבל אנחנו רואים בגמרא שכדי שהמתנה תהיה מועילה צריך האדם להיות עם "לב" ובלי "לב" יש חסרון בלימוד של האדם כמו שראינו אצל יוסף בן יועזר שהגמרא אומרת "ליבא דאימעוט".  

וצריך להבין את העניין של תרבות יון הרי כתוב  חכמה בגויים תאמין ,כתוב שני פסוקים איכה פרק ב

(ט) טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־ מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְקֹוָֽק: ס

עובדיה פרק א פסוק ח

הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם יְקֹוָ֑ק וְהַאֲבַדְתִּ֤י חֲכָמִים֙ מֵֽאֱד֔וֹם וּתְבוּנָ֖ה מֵהַ֥ר עֵשָֽׂו:

פסוק אחד אומר אין תורה בגויים אבל פסוק שני אומם שיש חכמה בגויים

איכה רבה (בובר) פרשה ב

מלכה ושריה בגוים אין תורה. אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, הה"ד והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו (עובדיה א ח), יש תורה בגוים אל תאמין, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה.

כלומר שי לנו שני פסוקים שיש דבר כזה תורה ויש חכמה אבל מי שיש לו חכמה אין לו תורה .

וכדי שנבין את זה נביא את דברי ר' צדוק הכהן מלובלין - רסיסי לילה אות נב ד"ה ואמרו ז"ל

ואמרו ז"ל (מדרש רבה איכה ב, ט) יש חכמה בעכו"ם תאמין שנאמר (עובדיה א, ח) והאבדתי חכמים מאדום תורה אל תאמין כי חכמתם אינה קרויה תורה כלל מאחר שהיא נפרדת מהשם יתברך. ולמדו חכמתם מאדום כי ממנו עיקר חכמת אומות העולם כי כל התפשטות חכמה בעולם הוא רק מצד התפשטות חכמת התורה בעולם ואורייתא מסיטרא דגבורה נפקא (זוהר ח"ג פ סוף ע"ב) מיצחק אבינו ע"ה שהוליד יעקב שמדתו אמת שהוא שורש התורה דכתיב בה אמת ונקראת תורת אמת שזהו עיקר התורה שהיא חכמה אמיתית הקיימת לעד. מה שאין כן חכמת העכו"ם דאין לה מציאות אלא בעולם הזה וישראל קולטים מהם הטוב השייך לחכמת התורה ויבוא יום שנאמר והאבדתי וגו' ועל כן אין לה שייכות לתורת אמת שקיימת לעולמי עולמים:

כלומר אומר רבי צדוק מלובלין אומר שחכמה הגוים הוא חלק מחכמת התורה של העולם הזה אבל לא חלק מתורת האמת שקימת לעולמי עולמים . כלומר אנחנו נמצאים כיום אחרי חטא העגל עם הלוחות השניים שהם לכאורה תורת העולם הזה וחלק מהחוכמה שיש לאומות העולם יש להם איזה שייכות לתורה הזאת שהיא התורה של העולם הזה אבל ללוחות הראשונים שזה תורת האמת אין החוכמה של אומות העולם שיכים לגמרי . ולגבי חכמת הגויים עם וישראל יכולים לקלוט את הטוב שבו לברור להם מה שהוא טוב בשבילם .

מצד שני כותב השם משמואל בראשית חנוכה

והנה כתיב (מלאכי ג' י"ד) אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו'. והנה זהו עלבון התורה מאד. והמשלנו בזה משל לאיש שממליכין אותו על על מדינות גדולות, והוא יאמר לממליכיו מה בצע בממלכתי, האם יתנו לי בתי רגלים של עור עבה שלובשים האכרים בימי החורף. ככה הוא הדבר הזה שבשמירת התורה והמצוה שכל חפצים לא ישוו בה, וכמו שמשלו (שיה"ש רבה פ' א') משל על שלמה המע"ה שאמר אני שואל את בתו של מלך והכל בכלל, כמה עלבון הוא לתורה שאיננו מחשיב אותה בעצמה כלל, אלא לכלי וקרדום לחפור בה ולהשיג בה בצע וצרכי עוה"ז, שאם לא השיג תקוותו זו שוב עבודת אלקים שוא ובחנם הוא בעיניו, והוא דומה לאיש הנ"ל שכל המלוכה על מדינות גדולות אינה שוה וחשובה בעיניו כבתי רגלים מעור עבה, שאם לא יתנו לו זה הכל שוא בעיניו וכאילו אין לו כלום. וע"ז וכיוצא בזה אמרו ז"ל (אבות פ"ו) בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ועלבון התורה נקרא חילול התורה, כענין שכתוב (ויקרא כ"א) את אבי' היא מחללת, שהעלבון של אבי' ממעשה הרע הזה נקרא חילול אבי', כ"כ עלבון התורה נקרא חילול התורה. וכמו בשביל חילול שבת שהיא מנוחה נוטלין אומה"ע המנוחה, כ"כ בשביל עלבון התורה שהיא חילול התורה שהיא שכל אלקי נוטלין אומה"ע השכל. וע"כ יובן מה שהעמידו אומה"ע באותו זמן שהוא תחילת בית שני פילוסופין כחכמי יון, שאז הי' מלאכי שהתנבא נבואה זו, משמע שכך היו אז שכיחים אנשים כאלה שאמרו שוא עבוד אלקים כנ"ל:

ולפי האמור יובן שמאחר שנמסר להם כח השכל כנ"ל, שוב הי' להם כח גדול לשלוט על ישראל שגרמו את כל זה בסוד (ירמי' ב') תיסרך רעתך, ולא עוד אלא אפי' בזמן שבהמ"ק הי' קיים וכבמדרש (אסתר בפתיחה) כאשר ינוס איש מפני ארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו נחש, ארי זה בבל הדוב זו מדי ובא הבית וסמך ידו על הקיר זה יון שאז הי' הבית קיים. וזהו שפרצו בו פרצות וטמאו כל השמנים שבהיכל, ששמן הוא בחי' חכמה, הכל מטעם זה, שמחמת שנטלו בחי' השכל מישראל הי' להם כח גדול לפרוץ לגבול הקדושה, מה שלא הי' בכח יתר המלכיות שהחריבו את בהמ"ק, כי אז הי' מקודם סילוק השכינה ואח"כ החריבוהו כדאיתא במדרשות, אבל היונים פשטו ידם על בהמ"ק בעוד היתה הקדושה שורה שם מחמת שנפרצו לגבול הקדושה:

כלומר הקב"ה נתן חכמה לגויים שהיא הצד ההפוך של התורה . וההבנה שלי שזה כנגד זה ברא אלוקים . במעמד הר סיני נעשה שינוי בכל הבריאה כולה . עם ישראל קיבל את התורה ושאר העולם לא קיבל את התורה . לכאורה שאר העולם שלא קיבל את התורה גזר על עצמו גזר דין מוות כי הוא החליט ללכת כנגד הקב"ה ונגד הבריאה . הקב"ה התנה עם העולם , ועם ישראל קיבל את התנאי יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . ולכן מי שלא מקבל עליו את התנאי בבריאת העולם אין לו זכות קיום וכך אומרת הגמרא על אומות העולם חברותא סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.⁽¹³⁾

ואומר התוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת - ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.

וצריך לומר שאומות העולם נשארו חיים עד היום משני סיבות אחד להיות כנגד עם ישראל זה כנגד זה ברא הקב"ה ולכן נתן לאומות העולם את החוכמה ואת הבינה . ודבר שני כדי לתת לעם ישראל את הזמן לברר מי אלו שיהיו גרים בעם ישראל . את זה כנגד זה ניתן להוכיח מהגמרא בחגיגה חברותא חגיגה דף ה עמוד ב

רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר [היה עומד בבית הקיסר] בויכוח עם אחד האפיקורסים שאינם מאמינים בדברי חז"ל, כמו הצדוקים.אחוי ליה ההוא אפיקורסא [הראה אותו אפיקורס לרבי יהושע ברמז]: אתם הנכם עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה [עם שהחזיר אדונו פניו ממנו].אחוי ליה רבי יהושע אף הוא ברמז: אבל ידו נטויה עלינו.

אמר שאל ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה: מאי אחוי לך [מה רמז הוא לך], ומה ענית לו?

ואמר לו רבי יהושע: הוא רמז לי: עמא דאהדרינהו מרא לאפיה מיניה. ואנא מחוינא ליה [ואני רמזתי לו]: אבל ידו נטויה עלינו.אמרו שאלו ליה לההוא מינא:מאי אחויית ליה [מה רמזת לו], וענה: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה.ומאי אחוי לך [ומה ענה לך רבי יהושע]?אמר אותו המין: לא ידענא [איני יודע], כלומר: לא הבנתי תשובתו.אמרו בבית הקיסר: גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג [אדם שאינו יודע מה מראים לו ברמז], וכי אטו יחוי קמי מלכא [לפני המלך]?!אפקוהו וקטלוהו [הוציאו את אותו המין והרגוהו].כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה [כשעמד רבי יהושע למות], אמרו ליה רבנן לרבי יהושע: מאי תיהוי עלן מאפיקורוסין [מה יהא עלינו מן האפיקורסים]? כלומר: מי יריב ויתוכח עמם? אמר להם רבי יהושע: אין לכם ממה לדאוג, שהרי אמר הכתוב: "אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם". כיון שאבדה עצה מבנים, נסרחה חכמתן של אומות העולם. ולפיכך, משאמות אני, אף אלו העומדים לנגדי תסרח חכמתם, ותוכלו להם בעצמכם.ואי בעית אימא, מהכא: "ויאמר עשו אל יעקב: נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" - בשוה.

כלומר תמיד יש לאומות העולם כלים נגד ישראל ולישראל כלים נגד אומות העולם וזה תמיד בדרגה של זה כנגד זה , ויש עוד לדבר בעניין ובלי נדר נמשיך שבוע הבא

פרשת וישב מדוע גוער יעקב ביוסף ? מה אשם יוסף שחלם חלום ? מה היה הטעות של יעקב ? איך ירח קשור לתחיית המתים ? מה הבעיה של רחל לאחר תחיית המתים להשתחוות ליוסף ? מה התוצאה של הגערה של יעקב ביוסף ? האם הטעות של יעקב זה דבר לבטלה ? מה הקשר לאנוס על פי הדיבור ? למה עם ישראל היה צריך לרדת למצרים ? ‏כ"ב/כסלו/תשע"ט

בס"ד
פרשת וישב מדוע גוער יעקב ביוסף ? מה אשם יוסף שחלם חלום ? מה היה הטעות של יעקב ? איך ירח קשור לתחיית המתים ? מה הבעיה של רחל לאחר תחיית המתים להשתחוות ליוסף ? מה התוצאה של הגערה של יעקב ביוסף ? האם הטעות של יעקב זה דבר לבטלה ? מה הקשר לאנוס על פי הדיבור ? למה עם ישראל היה צריך לרדת למצרים ? ‏כ"ב/כסלו/תשע"ט

כתוב בראשית פרק לז

(י) וַיְסַפֵּ֣ר אֶל־אָבִיו֘ וְאֶל־אֶחָיו֒ וַיִּגְעַר־בּ֣וֹ אָבִ֔יו וַיֹּ֣אמֶר ל֔וֹ מָ֛ה הַחֲל֥וֹם הַזֶּ֖ה אֲשֶׁ֣ר חָלָ֑מְתָּ הֲב֣וֹא נָב֗וֹא אֲנִי֙ וְאִמְּךָ֣ וְאַחֶ֔יךָ לְהִשְׁתַּחֲוֹ֥ת לְךָ֖ אָֽרְצָה:

וצריך להבין את הגערה של יעקב בבנו יוסף . למה  הוא גוער בו  ? איזה אשמה יש בו ? יוסף  סיפר את מה שחלם .

אומר השכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז סימן י

אני ואמך ואחיך להשתחוות לך ארצה. א"ר חמא בר חנינא אם כך אמר היה סבור יעקב שתחיית המתים יגיע בימיו, שנאמר אני ואמך, ניחא אני אלא אמך רחל כבר מתה ואתה אומר והירח, ולא היה אבינו יודע שהדברים מגיעים לבלהה שגדלתו כאמו:

וצריך להבן את השכל הטוב מה הפריע  ליעקב . לכאורה חושב יעקב שתחית המתים תגיע בימיו אז מה הבעיה שהוא ורחל יבואו להשתחוות ליוסף הרי רחל תקום בתחיית המתים למה זה נראה ליעקב לא נכון ושגוי ?

אומר הבבלי חברותא סנהדרין דף צא עמוד ב

רב חסדא רמי: כתיב: "וחפרה הלבנה ובושה החמה כי מלך ה' צבאות". משמע שיכהה אורם של המאורות לעתיד לבוא.

ומצד שני כתיב: "והיה אור הלבנה כאור החמה, ואור החמה יהיה שבעתים כאור שבעת הימים". משמע שיתחזק אורן של המאורות לעתיד!

ומתרצינן: לא קשיא. כאן, מה שכתוב שיתחזק אורן, היינו לימות המשיח, כשיכלה השעבוד. ואילו כאן, מה שכתוב שיכהה אורן, היינו לעולם הבא. שמרוב נגהם של צדיקים - יכהה אורן של המאורות.

כלומר מה שהפריע ליעקב היה הביטוי ירח כי כאשר יגיע תחיית המתים כלומר העולם הבא יכהה אורן של המאורות ולכן לא יהיה משמעות לשמש או לירח ובכל מקרה השמש והירח יהיו בעוצמה שווה . ולכן יעקב חשב שיש בעיה עם החלום של יוסף . ולכן מתוך ההבנה הזאת הוא גוער בו על החלום שהוא לא נבואה כי אם חלום שווא .

אומר הבראשית רבה (וילנא) פרשת מקץ פרשה צא

ויאמר ישראל למה הרעותם לי וגו', רבי לוי בשם רבי חמא בר חנינא מעולם לא אמר יעקב אבינו דבר של בטלה אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא אני עוסק להמליך את בנו במצרים והוא אומר למה הרעותם לי, היא דהוא אמר (ישעיה מ) נסתרה דרכי מה' ומאלהי וגו',

כלומר אומר המדרש שיש מקום אחד שאמר יעקב דברי בטלה וזה למה הרעותם לי . וזה קשה כי גם כאן אנחנו רואים שיעקב אמר לכאורה דבר בטלה

וכך אומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז

[י] ויגער בו אביו. אמר לו כך תהיו גוערים בנביאים, כדכתיב למה [לא] גערת בירמיה הענתותי (ירמי' כט כז), ויאמר לו מה החלום הזה אשר חלמת. כך היה יעקב סבור שתחיית המתים יהיה בימיו:

ואומר המדרש שמה שבעתיד יהיו כאלו שיגערו בנביאי ישראל המקור לכך הוא דברי יעקב ליוסף . כלומר צריך להגיד שמה שאמר יעקב ליוסף הוא לא דברי בטלה אלה יש כאן חסרון של ראית המציאות . כי יעקב טעה בהבנת המציאות כי חשב שבימיו יהיה תחיית המתים ולכן מה שאמר יוסף הוא לא נכון . כלומר אין כאן טעות מוחלטת כמו בדברי בטלה יש כאן הערכה שגויה של המציאות ומתוך הערכה שגויה של המציאות הוא פוסל חלום שהיה בעצם נבואה . וכך מסביר את זה השם משמואל בראשית פרשת ויצא

ונראה דהנה אנו אומרים בהגדה וירד מצרימה אנוס עפ"י הדיבור, ובפשיטות משמע דיבור של שכינה שהי' מצוהו לירד למצרים, אך זה אינו מפורש כלל בכתוב שהי' שם ציווי ללכת למצרים, אלא כלפי שהי' יעק"א מפחד מלירד למצרים הי' דבר ה' אליו אל תירא מרדה מצרימה וגו', אבל מ"מ לא הי' שם ציווי בפירוש שיצדק לאמר שהי' אנוס בשביל זה, אדרבה הנסיעה לבאר שבע קודם המראה היתה, ובמדרש (פ' צ"ד) שהלך שם לקצוץ ארזים שנטע א"א בבאר שבע והביאם עמו למצרים, וא"כ לא יצדק לומר עליו אנוס עפ"י הדיבור. ומפי כ"ק אבי אדמו"ר זצללה"ה שמעתי לפרש דהנה גלות תחת יד אומה אי אפשר אלא כשיש קצת השתוות ביניהם ע"י חטאים אבל הפכים לגמרי אי אפשר כמו שאין מים ואש מתערבים, וע"כ יעק"א שהי' בתכלית הקדושה ולא ראה טפת קרי מימיו ואי אפשר שיהי' בגלות מצרים ערות הארץ, אלא שבמדרש (פ' צ"א) מעולם לא יצא מפי יעקב דבר של בטלה אלא זה שאמר לבניו למה הרעותם לי להגיד לאיש היש לכם אח, והנה ברית המעור וברית הלשון מכוונים, ע"כ מפאת דיבור של בטלה זה הי' אפשר שתשלוט בו גלות מצרים, ובזה יש לפרש אנוס עפ"י הדיבור הכוונה על דיבור זה שיצא מפיו לבטלה, ודפח"ח:

וממשיך השם משמואל בראשית פרשת וישב

במד"ר (פ' פ"ד) ויגער בו אביו, אמר הקדוש ברוך הוא כך תהיו גוערים בנביאכם שנא' ועתה למה לא גערת בירמי' הענתותי. נראה לפרש, דהנה יעק"א עצמו הכיר שזהו חלום נבואי כמ"ש ואביו שמר את הדבר, א"כ לא הי' לו לאמור בלשון גערה ובזיון מה החלום הזה שאיננו מחשיבו לכלום, ואף שכוונתו היתה לשכך קנאת אחיו מ"מ היא תפיסה על יעק"א ע"ה שמעולם לא יצא מפיו דבר של בטלה רק פעם אחת כבמדרש (פ' צ"א) שגם זה נחשב לפגם הדיבור עד שיצא הפגם בזרעו אחריו לגעור באמת בנביאים גמורים:

והיכן בפועל גערו בנביאים ?

נאמר בירמיהו פרק כט

(כז) וְעַתָּ֗ה לָ֚מָּה לֹ֣א גָעַ֔רְתָּ בְּיִרְמְיָ֖הוּ הָֽעַנְּתֹתִ֑י הַמִּתְנַבֵּ֖א לָכֶֽם:

(כח) כִּ֣י עַל־כֵּ֞ן שָׁלַ֥ח אֵלֵ֛ינוּ בָּבֶ֥ל לֵאמֹ֖ר אֲרֻכָּ֣ה הִ֑יא בְּנ֤וּ בָתִּים֙ וְשֵׁ֔בוּ וְנִטְע֣וּ גַנּ֔וֹת וְאִכְל֖וּ אֶת־ פְּרִיהֶֽן:

 שְׁמַעְיָ֣ה הַנֶּחֱלָמִי֘ שהיה נביא שקר שלח דברים לארץ ישראל שבו יגערו בנביא ירמיהו

וכותב רש"י ירמיהו פרק כט פסוק כח

(כח) כי על כן שלח - כי יש לך לגעור בו על אשר שלח אלינו בבל לאמר ארוכה היא גלותכם שם:

וזה התגובה של ירמיהו פרק כט

(ל) וַֽיְהִי֙ דְּבַר־יְקֹוָ֔ק אֶֽל־יִרְמְיָ֖הוּ לֵאמֹֽר:

(לא) שְׁלַ֤ח עַל־כָּל־הַגּוֹלָה֙ לֵאמֹ֔ר כֹּ֚ה אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק אֶל־שְׁמַעְיָ֖ה הַנֶּחֱלָמִ֑י יַ֡עַן אֲשֶׁר֩ נִבָּ֨א לָכֶ֜ם שְׁמַעְיָ֗ה וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א שְׁלַחְתִּ֔יו וַיַּבְטַ֥ח אֶתְכֶ֖ם עַל־שָֽׁקֶר:

(לב) לָכֵ֞ן כֹּֽה־אָמַ֣ר יְקֹוָ֗ק הִנְנִ֨י פֹקֵ֜ד עַל־שְׁמַעְיָ֣ה הַנֶּחֱלָמִי֘ וְעַל־זַרְעוֹ֒ לֹא־יִהְיֶ֨ה ל֜וֹ אִ֣ישׁ׀ יוֹשֵׁ֣ב׀ בְּתוֹךְ־הָעָ֣ם הַזֶּ֗ה וְלֹֽא־יִרְאֶ֥ה בַטּ֛וֹב אֲשֶׁר־אֲנִ֥י עֹשֶֽׂה־לְעַמִּ֖י נְאֻם־יְקֹוָ֑ק כִּֽי־סָרָ֥ה דִבֶּ֖ר עַל־יְקֹוָֽק:

כלומר הגערה של נביאי השקר בנביא ירמיהו נובע מחסרון בראיה של יעקב . כלומר טעות קטנה של יעקב גוררת אחריה נזק הרבה יותר גדול בעתיד בעם ישראל  . אבל השם משמואל מסביר את הנחיצות של הטעות הזאת כדי שיעקב ירד למצרים . כי לא יכול להיות הפרש גדול מאוד בן יעקב ודרגתו לבין דרגת המגורים במצרים .

אבל יעקב היה בדרגה שהבין ברוח הקודש שהחלום הזה יכול להתקיים אל אף שחשב שהוא לא נכון

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז

ואביו שמר את הדבר. א"ר לוי היה יעקב רואה את הדברים ממשמשין ובאין, אמר אם נתבקרה פנקסו מה אני יכול לעשות, נטל קולמוס וכתב באיזה יום ובאיזה שעה ואיזה מקום, א"ר חייא ראה רוח הקודש אומרת ליעקב, שמור את הדבר, עתידין הדברים להיות:

כלומר בחלום הראשון היה לו הבנה מסוימת שהחלום הוא לא נבואה אבל בחלום השני רוח הקודש אמרה לו שעתידין הדברים להיות . כלומר יעקב היה על הגבול של רוח הקודש בחלום הראשון מצד אחד ובחלום השני מצד שני  . וכאן אולי הדבר ניתן להסבר על ידי שהקב"ה מנהל את העולם ומחליט מה אדם יוכל לתפוס או להבין ומה הוא לא יכול לתפוס ולהבין וכל אחד לפי דרגתו . וזה המשמעות של האמירה של ה תפארת שלמה ליקוטים

אנוס על פי הדיבור. ואביו שמר את הדבר. דהגלות מצרים היה ללקט ניה"ק אשר נפלו בעת שבירת [הכלים ומיתת] המלכים. ונפלו רובם במצרים כמבואר בכתבי האר"י ז"ל. ואם ישראל הם בארץ ישראל. מבררים הניצוצות מכל העולם לארץ ישראל. ועל דרך שאמרו חכמינו ז"ל הכל מעלין לארץ ישראל ומארץ ישראל לירושלים וזה אם יהיה נדחך בקצה השמים וגו'. (מכתי"ק)

ובעל ההגדה  כתב אנוס לפי הדיבור שיש דברים שנקבעים על ידי השגחה עליונה אבל בפועל הם נראים כטעות או שגיאה או חטא . וזה המשמעות של מה שאומר יוסף לאחיו

בראשית פרק מה

(ח) וְעַתָּ֗ה לֹֽא־אַתֶּ֞ם שְׁלַחְתֶּ֤ם אֹתִי֙ הֵ֔נָּה כִּ֖י הָאֱלֹהִ֑ים וַיְשִׂימֵ֨נִֽי לְאָ֜ב לְפַרְעֹ֗ה וּלְאָדוֹן֙ לְכָל־בֵּית֔וֹ וּמֹשֵׁ֖ל בְּכָל־אֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם

כלומר יש כאן איזון עדין בן הבחירה של האדם לבן מה שנקבע על ידי הקב"ה ולפעמים זה נמצא בערבוב מוחלט מבלי לדעת מה זה מה .

פרשת ויצא מה משמעות כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵרֵעֵֽהוּ ו רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ , מי היה לבן ? מאיפה לבן למד את כל הכשפים שלו ? למה לבן רצה לאבד את הכול ? מי היה יעקב ? למה יש הפרדות בן לבן ליעקב ? מה הקשר של לבן לנפילים ? מי היה ההמשך של לבן ? מהי המשמעות של לקיחת רחל ולאה מלבן ? למה צריך להשמיד לחלוטין את עמלק ? ‏ח'/כסלו/תשע"ט

בס"ד
פרשת ויצא מה משמעות כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵרֵעֵֽהוּ  ו רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ  , מי היה לבן ? מאיפה לבן למד את כל הכשפים שלו ? למה לבן רצה לאבד את הכול ? מי היה יעקב ? למה יש הפרדות בן לבן ליעקב ? מה הקשר של לבן לנפילים ? מי היה ההמשך של לבן ? מהי המשמעות של לקיחת רחל ולאה מלבן ? למה צריך להשמיד לחלוטין את עמלק ? ‏ח'/כסלו/תשע"ט
כתוב בבראשית פרק לא
(מג) וַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי־ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֙לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ:

(מד) וְעַתָּ֗ה לְכָ֛ה נִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה וְהָיָ֥ה לְעֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:

(מה) וַיִּקַּ֥ח יַעֲקֹ֖ב אָ֑בֶן וַיְרִימֶ֖הָ מַצֵּבָֽה:

(מו) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב לְאֶחָיו֙ לִקְט֣וּ אֲבָנִ֔ים וַיִּקְח֥וּ אֲבָנִ֖ים וַיַּֽעֲשׂוּ־גָ֑ל וַיֹּ֥אכְלוּ שָׁ֖ם עַל־הַגָּֽל:

(מז) וַיִּקְרָא־ל֣וֹ לָבָ֔ן יְגַ֖ר שָׂהֲדוּתָ֑א וְיַֽעֲקֹ֔ב קָ֥רָא ל֖וֹ גַּלְעֵֽד:

(מח) וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן הַגַּ֨ל הַזֶּ֥ה עֵ֛ד בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ הַיּ֑וֹם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ גַּלְעֵֽד:

(מט) וְהַמִּצְפָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔ר יִ֥צֶף יְקֹוָ֖ק בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵרֵעֵֽהוּ:

(נ) אִם־תְּעַנֶּ֣ה אֶת־בְּנֹתַ֗י וְאִם־תִּקַּ֤ח נָשִׁים֙ עַל־בְּנֹתַ֔י אֵ֥ין אִ֖ישׁ עִמָּ֑נוּ רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:

(נא) וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה׀ הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:

(נב) עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶעֱבֹ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹא־תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה:

(נג) אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק:

(נד) וַיִּזְבַּ֨ח יַעֲקֹ֥ב זֶ֙בַח֙ בָּהָ֔ר וַיִּקְרָ֥א לְאֶחָ֖יו לֶאֱכָל־לָ֑חֶם וַיֹּ֣אכְלוּ לֶ֔חֶם וַיָּלִ֖ינוּ בָּהָֽר:

וצריך להבין מה המשמעות של מה שקרה בן יעקב  וללבן  ולדעתי עיקר הפסוקים במה שקרה בין יעקב ללבן כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵרֵעֵֽהוּ  ו  רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ  . יש כאן הפרדה מוחלטת בין לבן ליעקב עד כדי כך שלאחר הברית הזאת כל אחד יהיה נסתר מהאחר ומשמעות ההפרדות הזאת היא שהיחידי שיכול להיות שופט ביניהם  הוא הקב"ה . וכדי שנבין את ההבדל בינם וכך כותב הזוהר על לבן

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מָה רָאָה יַעֲקֹב שֶׁשָּׁלַח לְעֵשָׂו וְאָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי, וְכִי מֶה עָשָׂה בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו [שאמר] דָּבָר זֶה? אֶלָּא לָבָן הָאֲרַמִּי, קוֹלוֹ הָלַךְ בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם שֶׁיִּנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וְהוּא הָיָה מְכַשֵּׁף בִּכְשָׁפִים וְגָדוֹל בַּקּוֹסְמִים, וַאֲבִי בְּעוֹר הָיָה, וּבְעוֹר אֲבִי בִּלְעָם, שֶׁכָּתוּב (יהושע יג) בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם, וְלָבָן חָכָם בַּמְּכַשְּׁפִים וּבַקּוֹסְמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְעִם כָּל זֶה לֹא יָכֹל לְיַעֲקֹב, וְרָצָה לְאַבֵּד אֶת יַעֲקֹב בְּכַמָּה כְּלֵי זַיִן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים כו) אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.

 

אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל הָעוֹלָם הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁלָּבָן הָיָה גְּדוֹל הַחֲכָמִים וְהַמְּכַשְּׁפִים וְהַקּוֹסְמִים, וּמִי שֶׁרָצָה לְאַבֵּד אוֹתוֹ בִּכְשָׁפָיו, לֹא נִצַּל מִמֶּנּוּ, וְכָל מַה שֶּׁיָּדַע בִּלְעָם - מִמֶּנּוּ הָיָה, וְכָתוּב בְּבִלְעָם (במדבר כב) כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר, וְכָל הָעוֹלָם הָיוּ פוֹחֲדִים מִלָּבָן וּמִכְּשָׁפָיו. וְדָבָר רִאשׁוֹן שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב לְעֵשָׂו - אָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי.

ומאיפה ידע לבן את כל הכשפים שלו ?

אומר הזהר הקדוש

וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ'

כלומר המהות של לבן באה מאותם מלאכים שנפלו לעולם שעוג מלך הבשן היה היחידי ששרד את המבול (ויש אומרים שגם סיחון ) והוא היה מבניהם של המלאכים

סיחון ועוג הם הבנים של אותם מלאכים  בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 30

א"ר צדוק מהם נולדו הענקים אשר הולכים בזדון לבם [ובגובהן] ומשלחים ידיהם בכל גזל וחמס ושפיכות דמים, שנאמר ושם ראינו את הנפילים וגו' (במדבר י"ג ל"ג) ואומר הנפילים היו בארץ (ו' ד'). תני שמחזאי הוליד ב' בנים ושמותם הייא והייא ונשאו נשים והולידו סיחון ועוג.

ועוג שרד את המבול כאשר נאחז בתיבת נח

פרקי דרבי אליעזר פרק כג

וְנִמְחוּ כָּל הַיְקוּם שֶׁבָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כג] וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. חוּץ מִנֹּחַ וְכָל אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. וְחוּץ מֵעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שֶׁיָּשַׁב לוֹ עַל עֵץ אֶחָד מִן הַסֻּלָּמוֹת שֶׁל הַתֵּבָה, וְנִשְׁבַּע לְנֹחַ וּלְבָנָיו שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם עֶבֶד עוֹלָם. מֶה עָשָׂה נֹחַ, נָקַב חוֹר אֶחָד בַּתֵּבָה וְהָיָה מוֹשִׁיט לוֹ מְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְנִשְׁאַר גַּם הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר [דברים ג, יא] כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְגוֹ'.

 

כלומר  לבן הוא ההמשך של המאמץ של אותם מלאכים שהתנגדו לבריאת האדם בעולם . הוא ראש המכשפים ואת כל הידע שלו קיבל מאותם מלאכים שנקשרו בהררי קדם

וכך כותב הזוהר

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? רָאָה שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, קְשָׁרָם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל בְּהַר הַחֹשֶׁךְ. בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹשְׁבִים? בְּעֹמֶק הָהָר. הוֹשִׁיב אֶת עֲזָ''א, וְזָרַק חֹשֶׁךְ הַפָּנִים. מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקְּשָׁרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחַזֵּק וְהִרְגִּיז כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילוֹ בְעֹמֶק עַד צַוָּארוֹ, וְזָרַק חֹשֶׁךְ בְּפָנָיו. עֲזָאֵ''ל שֶׁלֹּא הִתְחַזֵּק, הוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו, וְהֵאִיר לוֹ הַחֹשֶׁךְ.

וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ'

כלומר יש כאן מצד אחד יעקב  שמסמל את התיקון של האדם הראשון כהמשך של אברהם ויצחק מול לבן שמסמל את ההמשך המאבק של אותם מלאכים בבריאה של האדם שיעקב מסמל אותו  וכך כותב הזוהר על יעקב

בֹּא רְאֵה, תְּפִלַּת הָאָבוֹת הֶעֱמִידוּ עוֹלָם, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם עֲלֵיהֶם עוֹמְדִים וּסְמוּכִים, וּלְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים לֹא נִשְׁכַּחַת זְכוּת הָאָבוֹת, מִשּׁוּם שֶׁזְּכוּת הָאָבוֹת הִיא קִיּוּם שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה, וְקִיּוּם שֶׁל יַעֲקֹב הוּא קִיּוּם שָׁלֵם יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְלָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁצָּרָה לִבְנֵי יַעֲקֹב, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת דְּמוּת יַעֲקֹב וְחָס עַל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב. יַעֲקוֹ''ב בְּוָא''ו, לָמָּה בְּוָא''ו? מִשּׁוּם שֶׁהוּא דְּמוּת שֶׁל יַעֲקֹב מַמָּשׁ.

בֹּא רְאֵה, כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת יַעֲקֹב, כְּמִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה (תפארת), וַהֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁיָּפְיוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּיָפְיוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, אֲנִי שָׁמַעְתִּי, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּחֲלוֹמוֹ וְרוֹאֶה אֶת יַעֲקֹב מְעֻטָּף בְּמַלְבּוּשָׁיו, מִתּוֹסְפִים לוֹ חַיִּים.

כלומר יש כאן ממש שני הפכים שונים מצד אחד יעקב ומצד שני לבן וכך כותב  הבן איש חי שנה ראשונה פרשת ויצא

ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני וביניך. הנה הרואה יראה דמשונה ברית זה מכל בריתות שבעולם, דכל ברית שכורת האדם עם חבירו הוא כענין התקשרות ודבקות ואחוה וריעות זע"ז, משא"כ ברית זה הוא מיוסד על הפירוד להפרד זה מזה, שלא יתגלה אחד לחבירו ולא ידבק בו אלא יסתרו איש מרעהו. וצריך להבין מה זה ועל מה זה עשו את הברית באופן זה שיסתרו איש מרעהו. והענין יובן בס"ד דידוע כל תחתון צריך להתדמות לשרשו העליון. והנה יעקב אע"ה שורשו בקדושה, ולבן שורשו בקליפה. וידוע שהקליפה אין לה יכולת להתאחז בצד הפנים של אור הקדושה אלא רק עומדת באחורי האור, ועל כן הפנים של אור הקדושה אינו רואה את הקליפה, וכן נמי הקליפה אינה רואה את הפנים של אור הקדושה, ודוגמת זאת ממש נעשה למטה שכרתו ברית בזה שאמר יצף ה' ביני וביניך כי נסתר איש מרעהו, והטעם מובן, שכל אחד צריך להתדמות לשרשו.

כלומר יש לנו מצד אחד את יעקב  מצד הקדושה ואת לבן מצד הטומאה והכוונה את אותו צד שהתנגד לבריאתו של האדם והם  אותם מלאכים שירדו בניגוד לתפקידם לארץ כדי להוכיח לקב"ה שלא היה צריך לברוא את האדם .  אבל בתוך הרע המוחלט יש גם את הטוב . וזה מה שעשה יעקב שהפריד את הטוב מתוך הרע המוחלט לקח את רחל ולאה מאביהם

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א

מה לתבן את הבר נאם ה', וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום? אלא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.

כלומר בכל דבר בעולם  יש דבר שהוא אמת ודבר שהוא שקר ותפקידנו לעשות הפרדה בן האמת והשקר הפרדה של הטהור מהטמא וזה היה בדיוק הפעולה שעשה  יעקב על לבן ונכתב בדברים פרק כו

(ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:

ואומר רש"י דברים פרק כו

ארמי אבד אבי - מזכיר חסדי המקום ארמי אובד אבי, לבן בקש לעקור את הכל, כשרדף אחר יעקב. ובשביל שחשב לעשות, חשב לו המקום כאלו עשה, שאומות העולם חושב להם הקדוש ברוך הוא מחשבה [רעה] כמעשה:

כלומר לבן רצה לאבד לחלוטין את יעקב שהוא הבסיס של עם ישראל ולכן רצה לאבד את הכול . אבל הוא רצה לאבד את הכול לאחר ההפרדה של הטוב מהרע .

ההמשך של לבן היה בלעם וכך כותב הרא"ש בראשית פרק לא

(מח) הגל הזה עד ביני ובינך. שמעתי שהכניסו חרב שלופה בגל אצל המצבה ואמרו מי שיעבור את הברי' הזה איש על רעהו ידקר בחרב ויכשל במצבה ואחז"ל בלעם זה לבן ומבני בניו היה ולפיכך אמר הכתוב ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר כלו' אל האבנים בשביל שהיה עובר הברית והיה הולך לנגד זרע יעקב ברך ה' ואח"כ נהרג בחרב כדכתיב ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב פירש בחרב המבוררת ששמו תוך הגל וזה שאמר הכתוב יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה:

כלומר בלק ובלעם שהם  השורש של עמלק , הם   ההמשך של לבן שרצה לאבד את הכול . וזה המלחמה שלנו בעמלק מלחמה במי שרוצה להשמיד טוטלית את עם ישראל שהוא הבסיס של העולם , ועמלק הוא ההמשך של המאמץ של המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם הראשון . וצריך להגיד שלפני שיעקב לקח את רחל ולאה עדיין היה מעורבב הטוב והרע אבל מרגע ההיפרדות של יעקב מלבן היה זה תחילתו של המאבק בן הרע המוחלט לטוב המוחלט . ומתוך כך ניתן להבין את מה שכתוב בשמות פרק יז

(יד) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־ זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:

וכך כותב הרא"ש שמות פרק יז פסוק יד

כי מחה אמחה את זכר עמלק. כתוב אחד אומר אמחה דמשמע דהוא בכבודו ימחה וכתוב א' אומר תמחה דמשמע שמצוה לישראל למחותו. לא קשייא כאן קודם שפשט ידו בזבול כאן לאחר שפשט ידו בזבול. כלומר קודם שיפשוט ידו להחריב בה"מק מצוה הקדוש ברוך הוא שימחו את זכר עמלק אבל לאחר שפשט ידו בבית המקדש הוא בכבודו ימחה וזהו שאמר כי מחה אמחה וכתיב כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור ויעשה מלחמה עמו בעד ישראל למען שמו אמן: