פרשת מקץ מתי התחילה המחלוקת הראשונה בעם ישראל ? מה הקשר למיעוט הלב ? מה הקשר לחנוכה ? מה הקשר למלכות יון ? מה המשמעות של חוכמה בגויים תאמין ? איך זה קשור למתן תורה ? האם חכמת הגויים כלולה בתורה ? מאיפה מקבלים אומות העולם את כוחם ‏כ"ט/כסלו/תשע"ט

בס"ד
פרשת מקץ מתי התחילה המחלוקת הראשונה בעם ישראל ? מה הקשר למיעוט הלב ? מה הקשר לחנוכה ? מה הקשר למלכות  יון ? מה המשמעות של חוכמה בגויים תאמין ? איך זה קשור למתן תורה ? האם חכמת הגויים כלולה בתורה ? מאיפה מקבלים אומות העולם את כוחם ‏כ"ט/כסלו/תשע"ט

חברותא תמורה דף טו עמוד ב

רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה! הרי שלא למדו כל ההלכות המסורות למשה?ומתרצינן: אין הדברים סותרים! דאישתכח⁽⁹⁴⁾ - אישתכח, אלו הלכות שנשתכחו, נשתכחו. ואילו שאר ההלכות דגמירן להו, שלמדו אותן ולא נשתכחו, הוו גמירי, היו לומדין אותן, כמשה רבינו!ומקשינן: והא תניא: משמת משה, כאשר נחלקו חכמים בדבר, הוכרע הדבר על פי הרוב. אם רבו מטמאין - טמאו. אם רבו מטהרין⁽⁹⁵⁾ - טיהרו.הרי שלא למדו כמשה. כי אילו למדו כמשה, היה להם לכוון שמועתם אליבא דהילכתא, ולא לחלוק בהן!⁽⁹⁶⁾ ומתרצינן: ליבא דאימעוט, הלב נתמעט. ובאותן ההלכות שנשתכחו נחלקו בהן, ולא יכלו להחזירן מתוך פלפול הלכה,⁽⁹⁷⁾ ולכן הלכו בהן אחר המרובין, לטהר ולטמא. אבל אותן הלכות שלא נשתכחו, מיגמר הוו גמירי להו במדויק, כמשה רבינו.במתניתא תנא, בברייתא שנינו: כל אשכולות שעמדו לישראל מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר איש צרידה - לא היה בהם, באשכולות אלו שהיו פרנסים על ישראל, שום דופי. מכאן ואילך היה בהן שום דופי.הגמרא סברה, שהיינו דופי של חטא. על כן תמהינן: וכי אחרי יוסף בן יועזר היה לכל החכמים דופי של חטא?!  ממשיכה הגמרא חברותא תמורה דף טז עמוד א

ומתרצינן: אמר רב יוסף: אין הכוונה שהיו בהם דופי של חטא, אלא דופי של סמיכה, קתני. שעד יוסף בן יועזר לא נחלקו בהלכות סמיכה, כמו שיבואר, ולא בשום דבר הלכה, כיון שהלב עדיין לא נתמעט.⁽¹⁰²⁾

"סמיכה" היינו, שנחלקו חכמים אם סומכין על שלמי חגיגה ביום טוב, כמבואר במסכת חגיגה [טז א]. והיא היתה המחלוקת הראשונה שנחלקו בה חכמים מעולם.⁽¹⁰³⁾ ומחלוקת זו התחילה אחר ימי יוסף בן יועזר, ונמשכה הרבה דורות, והיא היתה "דופי של מחלוקת".ותמהינן: וכי רק אחר תקופת יוסף בן יועזר התחיל "דופי של סמיכה?! והא יוסף בן יועזר גופיה, בהיותו בחיים, מיפלג פליג בסמיכה, נחלק בהלכה זו של סמיכה על יוסף בן יוחנן איש ירושלים, כמבואר שם במסכת חגיגה?ומתרצינן: כי איפלג בה, מתי נחלקו בסמיכה - בסוף שניה, בסוף שנותיו של יוסי בן יועזר, דבצר ליבא, שנתמעט הלב ונשכחה הלכות סמיכה ביום טוב⁽¹⁰⁴⁾.

ואומר רש"י מסכת תמורה דף טז עמוד א

דופי של סמיכה - דעד יוסף בן יועזר לא נחלקו בסמיכה ולא בשום דבר שעדיין לא נתמעט הלב ולהכי נקט סמיכה דהיא היתה מחלוקת ראשונה שנחלקו בו חכמים מעולם ומיוסף בן יועזר ואילך היה בהן דופי של סמיכה שנחלקו בסמיכת שלמים ביום טוב כדאמרי' בחגיגה (דף טז) שמאי אומר לסמוך והלל אומר שלא לסמוך.

ועל זה אומר הדף על הדף תמורה דף טז עמוד א

הג"ר יצחק הוטנר זצ"ל בפחד יצחק (חנוכה ג' ב') כתב בזה רעיון נפלא, דיוסף בן יועזר הי' באותן ימים ששלטה מלכות יון על ארץ ישראל, היא המלוכה אשר החשיכה את עיניהם של ישראל בגזירותיהן (ב"ר עהפ"ס וחושך על פני תהום), וע"י החושך הזה נוצר שכחת התורה, ומאז אנו סובלים מזה, ונתרבה מאותה שעה ואילך מחלוקת בישראל, אשר לפני זה לא היה עכתו"ד.

ובאמת כן אנו אומרים ב"על הניסים" - שעמדה מלכות יון הרשעה על עמך ישראל, "להשכיחם תורתך"

וכתוב בגמרא ובתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב

"מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו."

כלומר הזמן ששלטה יון בארץ ישראל היא גרמה לחושך וגרמה להשכחת התורה בעם ישראל . והשינוי הזה נעשה בזמנו של יוסף בן יועזר ששם התחילה המחלוקת הראשונה על סמיכה . ומה שגרם לכך דבצר ליבא כלומר נפגם אותו הדבר שנותן לחכמי ישראל ללמוד את התורה כמו משה רבנו . ומהו אותו דבר שאיתו ניתן ללמוד את התורה ?

אומר התלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

"כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: טוב עין הוא יבורך וגו'. מתיב רב חסדא: ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא."  

כלומר כדי ללמוד את התורה באמת צריך את המתנה שקיבל משה ומסר לעם ישראל . אבל אנחנו רואים בגמרא שכדי שהמתנה תהיה מועילה צריך האדם להיות עם "לב" ובלי "לב" יש חסרון בלימוד של האדם כמו שראינו אצל יוסף בן יועזר שהגמרא אומרת "ליבא דאימעוט".  

וצריך להבין את העניין של תרבות יון הרי כתוב  חכמה בגויים תאמין ,כתוב שני פסוקים איכה פרק ב

(ט) טָבְע֤וּ בָאָ֙רֶץ֙ שְׁעָרֶ֔יהָ אִבַּ֥ד וְשִׁבַּ֖ר בְּרִיחֶ֑יהָ מַלְכָּ֨הּ וְשָׂרֶ֤יהָ בַגּוֹיִם֙ אֵ֣ין תּוֹרָ֔ה גַּם־נְבִיאֶ֕יהָ לֹא־ מָצְא֥וּ חָז֖וֹן מֵיְקֹוָֽק: ס

עובדיה פרק א פסוק ח

הֲל֛וֹא בַּיּ֥וֹם הַה֖וּא נְאֻם יְקֹוָ֑ק וְהַאֲבַדְתִּ֤י חֲכָמִים֙ מֵֽאֱד֔וֹם וּתְבוּנָ֖ה מֵהַ֥ר עֵשָֽׂו:

פסוק אחד אומר אין תורה בגויים אבל פסוק שני אומם שיש חכמה בגויים

איכה רבה (בובר) פרשה ב

מלכה ושריה בגוים אין תורה. אם יאמר לך אדם יש חכמה בגוים תאמין, הה"ד והאבדתי חכמים מאדום ותבונה מהר עשו (עובדיה א ח), יש תורה בגוים אל תאמין, דכתיב מלכה ושריה בגוים אין תורה.

כלומר שי לנו שני פסוקים שיש דבר כזה תורה ויש חכמה אבל מי שיש לו חכמה אין לו תורה .

וכדי שנבין את זה נביא את דברי ר' צדוק הכהן מלובלין - רסיסי לילה אות נב ד"ה ואמרו ז"ל

ואמרו ז"ל (מדרש רבה איכה ב, ט) יש חכמה בעכו"ם תאמין שנאמר (עובדיה א, ח) והאבדתי חכמים מאדום תורה אל תאמין כי חכמתם אינה קרויה תורה כלל מאחר שהיא נפרדת מהשם יתברך. ולמדו חכמתם מאדום כי ממנו עיקר חכמת אומות העולם כי כל התפשטות חכמה בעולם הוא רק מצד התפשטות חכמת התורה בעולם ואורייתא מסיטרא דגבורה נפקא (זוהר ח"ג פ סוף ע"ב) מיצחק אבינו ע"ה שהוליד יעקב שמדתו אמת שהוא שורש התורה דכתיב בה אמת ונקראת תורת אמת שזהו עיקר התורה שהיא חכמה אמיתית הקיימת לעד. מה שאין כן חכמת העכו"ם דאין לה מציאות אלא בעולם הזה וישראל קולטים מהם הטוב השייך לחכמת התורה ויבוא יום שנאמר והאבדתי וגו' ועל כן אין לה שייכות לתורת אמת שקיימת לעולמי עולמים:

כלומר אומר רבי צדוק מלובלין אומר שחכמה הגוים הוא חלק מחכמת התורה של העולם הזה אבל לא חלק מתורת האמת שקימת לעולמי עולמים . כלומר אנחנו נמצאים כיום אחרי חטא העגל עם הלוחות השניים שהם לכאורה תורת העולם הזה וחלק מהחוכמה שיש לאומות העולם יש להם איזה שייכות לתורה הזאת שהיא התורה של העולם הזה אבל ללוחות הראשונים שזה תורת האמת אין החוכמה של אומות העולם שיכים לגמרי . ולגבי חכמת הגויים עם וישראל יכולים לקלוט את הטוב שבו לברור להם מה שהוא טוב בשבילם .

מצד שני כותב השם משמואל בראשית חנוכה

והנה כתיב (מלאכי ג' י"ד) אמרתם שוא עבוד אלקים ומה בצע כי שמרנו משמרתו וגו'. והנה זהו עלבון התורה מאד. והמשלנו בזה משל לאיש שממליכין אותו על על מדינות גדולות, והוא יאמר לממליכיו מה בצע בממלכתי, האם יתנו לי בתי רגלים של עור עבה שלובשים האכרים בימי החורף. ככה הוא הדבר הזה שבשמירת התורה והמצוה שכל חפצים לא ישוו בה, וכמו שמשלו (שיה"ש רבה פ' א') משל על שלמה המע"ה שאמר אני שואל את בתו של מלך והכל בכלל, כמה עלבון הוא לתורה שאיננו מחשיב אותה בעצמה כלל, אלא לכלי וקרדום לחפור בה ולהשיג בה בצע וצרכי עוה"ז, שאם לא השיג תקוותו זו שוב עבודת אלקים שוא ובחנם הוא בעיניו, והוא דומה לאיש הנ"ל שכל המלוכה על מדינות גדולות אינה שוה וחשובה בעיניו כבתי רגלים מעור עבה, שאם לא יתנו לו זה הכל שוא בעיניו וכאילו אין לו כלום. וע"ז וכיוצא בזה אמרו ז"ל (אבות פ"ו) בכל יום ויום ב"ק יוצאת מהר חורב ומכרזת ואומרת אוי להם לבריות מעלבונה של תורה. ועלבון התורה נקרא חילול התורה, כענין שכתוב (ויקרא כ"א) את אבי' היא מחללת, שהעלבון של אבי' ממעשה הרע הזה נקרא חילול אבי', כ"כ עלבון התורה נקרא חילול התורה. וכמו בשביל חילול שבת שהיא מנוחה נוטלין אומה"ע המנוחה, כ"כ בשביל עלבון התורה שהיא חילול התורה שהיא שכל אלקי נוטלין אומה"ע השכל. וע"כ יובן מה שהעמידו אומה"ע באותו זמן שהוא תחילת בית שני פילוסופין כחכמי יון, שאז הי' מלאכי שהתנבא נבואה זו, משמע שכך היו אז שכיחים אנשים כאלה שאמרו שוא עבוד אלקים כנ"ל:

ולפי האמור יובן שמאחר שנמסר להם כח השכל כנ"ל, שוב הי' להם כח גדול לשלוט על ישראל שגרמו את כל זה בסוד (ירמי' ב') תיסרך רעתך, ולא עוד אלא אפי' בזמן שבהמ"ק הי' קיים וכבמדרש (אסתר בפתיחה) כאשר ינוס איש מפני ארי ופגעו הדוב ובא הבית וסמך ידו על הקיר ונשכו נחש, ארי זה בבל הדוב זו מדי ובא הבית וסמך ידו על הקיר זה יון שאז הי' הבית קיים. וזהו שפרצו בו פרצות וטמאו כל השמנים שבהיכל, ששמן הוא בחי' חכמה, הכל מטעם זה, שמחמת שנטלו בחי' השכל מישראל הי' להם כח גדול לפרוץ לגבול הקדושה, מה שלא הי' בכח יתר המלכיות שהחריבו את בהמ"ק, כי אז הי' מקודם סילוק השכינה ואח"כ החריבוהו כדאיתא במדרשות, אבל היונים פשטו ידם על בהמ"ק בעוד היתה הקדושה שורה שם מחמת שנפרצו לגבול הקדושה:

כלומר הקב"ה נתן חכמה לגויים שהיא הצד ההפוך של התורה . וההבנה שלי שזה כנגד זה ברא אלוקים . במעמד הר סיני נעשה שינוי בכל הבריאה כולה . עם ישראל קיבל את התורה ושאר העולם לא קיבל את התורה . לכאורה שאר העולם שלא קיבל את התורה גזר על עצמו גזר דין מוות כי הוא החליט ללכת כנגד הקב"ה ונגד הבריאה . הקב"ה התנה עם העולם , ועם ישראל קיבל את התנאי יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם . ולכן מי שלא מקבל עליו את התנאי בבריאת העולם אין לו זכות קיום וכך אומרת הגמרא על אומות העולם חברותא סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.⁽¹³⁾

ואומר התוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת - ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.

וצריך לומר שאומות העולם נשארו חיים עד היום משני סיבות אחד להיות כנגד עם ישראל זה כנגד זה ברא הקב"ה ולכן נתן לאומות העולם את החוכמה ואת הבינה . ודבר שני כדי לתת לעם ישראל את הזמן לברר מי אלו שיהיו גרים בעם ישראל . את זה כנגד זה ניתן להוכיח מהגמרא בחגיגה חברותא חגיגה דף ה עמוד ב

רבי יהושע בן חנניה הוה קאי בי קיסר [היה עומד בבית הקיסר] בויכוח עם אחד האפיקורסים שאינם מאמינים בדברי חז"ל, כמו הצדוקים.אחוי ליה ההוא אפיקורסא [הראה אותו אפיקורס לרבי יהושע ברמז]: אתם הנכם עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה [עם שהחזיר אדונו פניו ממנו].אחוי ליה רבי יהושע אף הוא ברמז: אבל ידו נטויה עלינו.

אמר שאל ליה קיסר לרבי יהושע בן חנניה: מאי אחוי לך [מה רמז הוא לך], ומה ענית לו?

ואמר לו רבי יהושע: הוא רמז לי: עמא דאהדרינהו מרא לאפיה מיניה. ואנא מחוינא ליה [ואני רמזתי לו]: אבל ידו נטויה עלינו.אמרו שאלו ליה לההוא מינא:מאי אחויית ליה [מה רמזת לו], וענה: עמא דאהדרינהו מריה לאפיה מיניה.ומאי אחוי לך [ומה ענה לך רבי יהושע]?אמר אותו המין: לא ידענא [איני יודע], כלומר: לא הבנתי תשובתו.אמרו בבית הקיסר: גברא דלא ידע מאי מחוו ליה במחוג [אדם שאינו יודע מה מראים לו ברמז], וכי אטו יחוי קמי מלכא [לפני המלך]?!אפקוהו וקטלוהו [הוציאו את אותו המין והרגוהו].כי קא ניחא נפשיה דרבי יהושע בן חנניה [כשעמד רבי יהושע למות], אמרו ליה רבנן לרבי יהושע: מאי תיהוי עלן מאפיקורוסין [מה יהא עלינו מן האפיקורסים]? כלומר: מי יריב ויתוכח עמם? אמר להם רבי יהושע: אין לכם ממה לדאוג, שהרי אמר הכתוב: "אבדה עצה מבנים נסרחה חכמתם". כיון שאבדה עצה מבנים, נסרחה חכמתן של אומות העולם. ולפיכך, משאמות אני, אף אלו העומדים לנגדי תסרח חכמתם, ותוכלו להם בעצמכם.ואי בעית אימא, מהכא: "ויאמר עשו אל יעקב: נסעה ונלכה ואלכה לנגדך" - בשוה.

כלומר תמיד יש לאומות העולם כלים נגד ישראל ולישראל כלים נגד אומות העולם וזה תמיד בדרגה של זה כנגד זה , ויש עוד לדבר בעניין ובלי נדר נמשיך שבוע הבא