פרשת וירא למה צחקה שרה ? למה קראו ליצחק יצחק ? מה הקשר של יצחק לתחיית המתים ? מה הקשר בן תחיית המתים לזה שיצחק נחשב כלא חי ? למה יצחק היה דומה בדמותו לאברהם ? מה הקשר של ישמעאל לצחוק של שרה ? מה הקשר של הצחוק של שרה לשחוק של הקב"ה ? ומה הקשר לתחיית המתים ? ‏י"ז/חשון/תשע"ט

בס"ד
פרשת וירא למה צחקה שרה ? למה קראו ליצחק יצחק ? מה הקשר של יצחק לתחיית המתים ? מה הקשר בן תחיית המתים לזה שיצחק נחשב כלא חי ? למה יצחק היה דומה בדמותו  לאברהם ? מה הקשר של ישמעאל לצחוק של שרה ? מה הקשר של הצחוק של שרה לשחוק של הקב"ה ? ומה הקשר לתחיית המתים ? ‏י"ז/חשון/תשע"ט

בראשית פרק יח

(יא) וְאַבְרָהָ֤ם וְשָׂרָה֙ זְקֵנִ֔ים בָּאִ֖ים בַּיָּמִ֑ים חָדַל֙ לִהְי֣וֹת לְשָׂרָ֔ה אֹ֖רַח כַּנָּשִֽׁים:

(יב) וַתִּצְחַ֥ק שָׂרָ֖ה בְּקִרְבָּ֣הּ לֵאמֹ֑ר אַחֲרֵ֤י בְלֹתִי֙ הָֽיְתָה־לִּ֣י עֶדְנָ֔ה וַֽאדֹנִ֖י זָקֵֽן:

(יג) וַיֹּ֥אמֶר יְקֹוָ֖ק אֶל־אַבְרָהָ֑ם לָ֣מָּה זֶּה֩ צָחֲקָ֨ה שָׂרָ֜ה לֵאמֹ֗ר הַאַ֥ף אֻמְנָ֛ם אֵלֵ֖ד וַאֲנִ֥י זָקַֽנְתִּי:

(יד) הֲיִפָּלֵ֥א מֵיְקֹוָ֖ק דָּבָ֑ר לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כָּעֵ֥ת חַיָּ֖ה וּלְשָׂרָ֥ה בֵֽן:

לכאורה ההבנה הפשוטה ששרה צחקה בקרבה כי היה קשה לה לקבל את המציאות שהיא תוליד בן ויש את  הדיון האם צחקה או לא צחקה . אבל הקושי שלי מדוע הבן שלה נקרא על הצחוק שלה , כי אם באמת יש כאן בעיה באמונה של שרה ביכולת של הקב"ה לגרום לה ללדת מה פתאום קוראים ליצחק על האירוע  הזה ?

בראשית פרק כא

(ו) וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי:

ועוד יותר מתמיה לפי דברי העמק דבר בראשית פרק כא פסוק ו

כל השומע יצחק לי. פי' ממני, כמסתפק אם כן הוא שילדתי מאברהם:

כלומר יצחק נקרא על זה שאנשים מסתפקים האם הילד הזה של אברהם או חס וחלילה של אבימלך ששרה נלקחה לביתו . ועוד תמיהה שהשורש של צחק מרמז  על עבודה זרה ועל עברה של עריות

שמות פרק לב

(ו) וַיַּשְׁכִּ֙ימוּ֙ מִֽמָּחֳרָ֔ת וַיַּעֲל֣וּ עֹלֹ֔ת וַיַּגִּ֖שׁוּ שְׁלָמִ֑ים וַיֵּ֤שֶׁב הָעָם֙ לֶֽאֱכֹ֣ל וְשָׁת֔וֹ וַיָּקֻ֖מוּ לְצַחֵֽק: פ

והצחוק הזה  היה בחטא העגל שבו עשו בני ישראל עבודה זרה

בראשית פרק לט

(יד) וַתִּקְרָ֞א לְאַנְשֵׁ֣י בֵיתָ֗הּ וַתֹּ֤אמֶר לָהֶם֙ לֵאמֹ֔ר רְא֗וּ הֵ֥בִיא לָ֛נוּ אִ֥ישׁ עִבְרִ֖י לְצַ֣חֶק בָּ֑נוּ בָּ֤א אֵלַי֙ לִשְׁכַּ֣ב עִמִּ֔י וָאֶקְרָ֖א בְּק֥וֹל גָּדֽוֹל:

וכדי להבין את מה שקרה עם שרה ואת משמעות הצחוק הזה צריך לקרוא את הזהר הקדוש פרשת  וירא וכך אומר הזוהר הקדוש

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, לֹא דַי לָהֶם לַצַּדִּיקִים שֶׁמְּבַטְּלִים אֶת הַגְּזֵרָה, אֶלָּא לְאַחַר כֵּן שֶׁמְּבָרְכִים לָהֶם, תֵּדַע לְךְ שֶׁכֵּן הוּא. דְּכֵיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה אוֹמֶרֶת לַגּוּף מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים וְגוֹ' וְכָל אוֹתוֹ הָעִנְיָן וּמְבַטֵּל אֶת הַדִּין - מַה כָּתוּב? וַיֹּאמֶר שׁוֹב אָשׁוּב אֵלֶיךְ כָּעֵת חַיָּה. הֲרֵי בְּרָכָה.

כֵּיוָן שֶׁרוֹאִים אוֹתָהּ הַמַּלְאָכִים שֶׁזֶּה לָקַח עֵצָה לְנַפְשׁוֹ - מָה עוֹשִׂים? הוֹלְכִים אֵצֶל הָרְשָׁעִים לְעַיֵּן בְּדִינָם וְלַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיָּקֻמוּ מִשָּׁם הָאֲנָשִׁים וַיַּשְׁקִפוּ עַל פְּנֵי סְדם, לִמְקוֹם הָרְשָׁעִים, לַעֲשׂוֹת בָּהֶם מִשְׁפָּט. זֶה הוּא שֶׁאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, כָּךְ דַּרְכּוֹ שֶׁל צַדִּיק: כֵּיוָן שֶׁרוֹאֶה שֶׁמְּעַיְּנִים בְּדִינוֹ, אֵינוֹ מִתְאַחֵר לָשׁוּב וּלְהִתְפַּלֵּל וּלְהַקְרִיב [על] חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ לִפְנֵי צוּרוֹ, עַד שֶׁמִּסְתַּלְּקִים בַּעֲלֵי הַדִּין מִמֶּנּוּ.

שֶׁכֵּיוָן שֶׁאָמַר וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה שְׁלֹשָׁה אֲנָשִׁים נִצָּבִים עָלָיו - מַה כָּתוּב בַּנְּשָׁמָה? וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה. בְּחִפָּזוֹן וּבִמְהִירוּת בְּלֹא שׁוּם הַעְכָּבָה. מִיָּד מְמַהֶרֶת הַנְּשָׁמָה אֵצֶל הַגּוּף לְהַחֲזִירוֹ לְמוּטָב וּלְבַקֵּשׁ בְּמַה שֶּׁיִּתְכַּפֵּר לוֹ, עַד שֶׁמִּסְתַּלְּקִים מִמֶּנּוּ בַּעֲלֵי הַדִּין.

רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר, מַהוּ שֶׁאָמַר וְאַבְרָהָם וְשָׂרָה זְקֵנִים בָּאִים בַּיָּמִים חָדַל לִהְיוֹת לְשָׂרָה אֹרַח כַּנָּשִׁים? אֶלָּא, כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה עוֹמֶדֶת בְּמַעֲלָתָהּ, וְהַגּוּף נִשְׁאָר בָּאָרֶץ מִכַּמָּה שָׁנִים, בָּאִים בַּיָּמִים שָׁנִים וְיָמִים הַרְבֵּה וְחָדַל לָצֵאת וְלָבֹא וְלַעֲבֹר אֹרַח כִּשְׁאָר כָּל אָדָם. נִתְבַּשֵּׂר לְהַחֲיוֹת הַגּוּף.

מַהוּ אוֹמֵר אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה, אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר מֵהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים הָיְתָה לִי עֶדְנָה וְחִדּוּשׁ, ואֲדוֹנִי זָקֵן שֶׁהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים שֶׁיָּצָּאת מִמֶּנִּי וְלֹא הִפְקִידַנִי. וְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר הֲיִפָּלֵא מֵיְיָ דָּבָר לַמּוֹעֵד. מַהוּ לַמּוֹעֵד. אוֹתוֹ הַיָּדוּעַ אֶצְּלִי לְהַחֲיוֹת הַמֵּתִים. וּלְשָׂרָה בֵן מְלַמֵּד שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ כְּבֶן שָׁלשׁ שָׁנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה נִיזוֹנֶת מִזִּיוָהּ שֶׁל מַעְלָה, קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אוֹמֵר לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַנִּקְרָא דומ''ה, לֵךְ וּבַשֵּׂר לְגוּף פְּלוֹנִי שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַחֲיוֹתוֹ לַמּוֹעֵד שֶׁאֲנִי אֲחַיֶּה אֶת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. והוּא מֵשִׁיב אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִי עֶדְנָה. אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר ושָׁכַנְתִּי בָּאֲדָמָה וְאָכַל בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר תִּהְיְה לִי חִדּוּשׁ.

מַהוּ אוֹמֵר אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה? אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר מֵהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים, הָיְתָה לִּי עֶדְנָה וְחִדּוּשׁ. וַאדנִי זָקֵן, שֶׁהַיּוֹם כַּמָּה שָׁנִים שֶׁיָּצָאת מִמֶּנּוּ וְלֹא הִפְקִידַנִי. וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר, הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר לַמּוֹעֵד. מַהוּ לַמּוֹעֵד? אוֹתוֹ הַיָּדוּעַ אֶצְלִי לְהַחֲיוֹת מֵתִים. וּלְשָׂרָה בֵן, מְלַמֵּד שֶׁיִּתְחַדֵּשׁ כְּבֶן שָׁלֹשׁ שָׁנִים. אָמַר רַבִּי יְהוּדָה בְּרַבִּי סִימוֹן, כֵּיוָן שֶׁהַנְּשָׁמָה נִזּוֹנֵית מִזִּיוָהּ שֶׁל מַעְלָה, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לְאוֹתוֹ הַמַּלְאָךְ הַנִּקְרָא דוּמָ''ה: לֵךְ וּבַשֵּׂר לְגוּף פְּלוֹנִי שֶׁאֲנִי עָתִיד לְהַחֲיוֹתוֹ למּוֹעֵד שֶׁאֲנִי אֲחַיֶּה אֶת הַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. וְהוּא מֵשִׁיב: אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה? אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר וְשָׁכַנְתִּי בָּאֲדָמָה, וְאָכַל בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר, תִּהְיֶה לִי חִדּוּשׁ?

הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אוֹמֵר לַנְּשָׁמָה: זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָהָם וְגוֹ' הֲיִפָּלֵא מֵה' דָּבָר!? לַמּוֹעֵד הַיָּדוּעַ אֶצְלִי לְהַחֲיוֹת אֶת הַמֵּתִים אָשׁוּב אֵלֶיךְ אוֹתוֹ הַגּוּף שֶׁהוּא קָדוֹשׁ מְחֻדָּשׁ כְּבָרִאשׁוֹנָה לִהְיוֹתְכֶם מַלְאָכִים קְדוֹשִׁים, וְאוֹתוֹ הַיּוֹם עָתִיד לְפָנַי לִשְׂמֹחַ בָּהֶם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (תהלים קד) יְהִי כְבוֹד ה' לְעוֹלָם יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. (ע''כ מדרש הנעלם)

מדברי הזוהר הקדוש יש ללמוד שיש כאן חידוש עצום . הקב"ה שולח את המלאך דומה לבשר לגוף שהוא עתיד להחיותו . כלומר יש כאן פעם ראשונה שהקב"ה מבשר לאברהם ולשרה שיש דבר כזה תחיית המתים . כלומר צריך להגיד שעד רגע זה שבו אומר הקב"ה לאברהם ולשרה שלעתיד לבוא יגיע רגע שבו הקב"ה יחדש את כל הנשמות בעולם ויביא אותם לתחייה  מלאה שלמה ואמיתית הדבר לא היה ידוע בעולם ולא נאמר לאףאחד מבני האדם . וכאן היה רגע שבו המושג הזה תחיית המתים נאמר לאברהם ולשרה וזה בדיוק השאלה של שרה

אַחֲרֵי בְלוֹתִי הָיְתָה לִּי עֶדְנָה? אַחֲרֵי בְלוֹתִי בֶּעָפָר וְשָׁכַנְתִּי בָּאֲדָמָה, וְאָכַל בְּשָׂרִי רִמָּה וְגוּשׁ עָפָר, תִּהְיֶה לִי חִדּוּשׁ?

וזה המשמעות של הביטוי לַמּוֹעֵ֞ד אָשׁ֥וּב אֵלֶ֛יךָ כאשר המועד זה זמן תחיית המתים . ולמה צחקה שרה ואברהם לא צחק ?  אם באמת זה היה חידוש גדול שקשה לקבל אותו גם אברהם היה צריך לצחוק כי באמת קשה לקבל דבר כזה שהוא חידוש עצום שיש תחיית המתים

אומר הכתר יונתן בראשית פרק יח פסוק י

(י) ויאמר אחד מהם שוב אשוב אליך לשנה שבאה ואתם קיימים והנה בן לשרה אשתך ושרה היתה שומעת בפתח האוהל וישמעאל עומד אחריה ושומע מה שאמר המלאך:

חזקוני בראשית פרק יח פסוק י

והוא אחריו ת"י וישמעאל הוה קאים מן בתרואי. פי' אחר המלאך כדי שלא תתייחס שרה עם המלאכים שסבורה היתה בני אדם הם.

כלומר ההבדל בן אברהם שהוא הבין שהם מלאכים ושרה בגלל ישמעאל הבינה שהם בני אדם ולכן אברהם על אף החידוש העצום של תחיית המתים קבל את זה אבל שרה שלא הבינה עד הסוף את משמעות של שלשת  המלאכים  לא יכלה לקבל את החידוש של תחיית המתים .

בראשית פרק יח

(טו) וַתְּכַחֵ֨שׁ שָׂרָ֧ה׀ לֵאמֹ֛ר לֹ֥א צָחַ֖קְתִּי כִּ֣י׀ יָרֵ֑אָה וַיֹּ֥אמֶר׀ לֹ֖א כִּ֥י צָחָֽקְתְּ:

ולפי ההבנה שלי כך צריך לפרש את דברי שרה לאברהם . אני לא צחקתי  על דברי הקב"ה אני צחקתי כי הייתה  לי בעיה בראיה של הדברים בגלל ישמעאל ואני חשבתי שהם בני אדם ולא מלאכים  וזה המשמעות של כִּ֣י׀ יָרֵ֑אָה  היה לי חסרון בראיה  ואומר לה אברהם  אולי היה לך חסרון בראיה אבל היית צריכה להתבונן במציאות בצורה יותר מדוקדקת ולכן צחקת , היה חסר לך בראיה של המציאות של הקב"ה בעולם . ולכן אברהם קרא ליצחק עם שורש צחק . הוא הוסיף את ה י '  לפני צחק . יש להתבונן בעולם כאשר אנחנו מסתכלים על כל המציאות עם ההבנה שיש קב"ה לעולם ולא על מציאות חסרה .

אומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וירא פרק כא סימן ו

צחק עשה לי. זכות גרם ליצחק שנולד, מלמד שנטל הקדוש ברוך הוא ממני י' והעלה לי במקום היו"ד ה', ואותה י' ניתנה ליצחק:

הקב"ה שינה את שרי לשרה כדי להשלים את החיסרון של הראיה של שרה והוסיף את ה י' ליצחק כדי שיובן שיצחק הוא זה שמלמד את העולם על תחיית המתים . שכל מי שיסתכל בו יבין שתחיית המתים זה מציאות שבאה לעולם ולא מחשבה בלבד .

בראשית פרק כא

(ו) וַתֹּ֣אמֶר שָׂרָ֔ה צְחֹ֕ק עָ֥שָׂה לִ֖י אֱלֹהִ֑ים כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי:

וזה משמעות הפסוק כָּל־הַשֹּׁמֵ֖עַ יִֽצְחַק־לִֽי  כל מי שישמע על הסיפור של יצחק ידע שיש תחיית המתים וזה מציאות קיימת בעולם מזמן הולדתו של יצחק . וזה המשמעות של שמו . ועוד ראיה לדברים הללו שיצחק מלמד על תחיית המתים שיצחק היה זהה בדמותו של אברהם כמו שאומר מדרש תנחומא (ורשא) פרשת תולדות

וכן אברהם היה דומה ליצחק, ולא היו מכירין הבריות בין אב לבן עד שבקש אברהם ואמר רבש"ע הפרש בין אב לבן, והפריש ביניהם הזקנה לכך נאמר ואברהם זקן ולכך כתיב אברהם הוליד את יצחק.

כלומר יצחק היה מעין תחיית המתים של אברהם ומתוך תחיית המתים הוא הוליד את יצחק . ועוד ראיה לדבר אומר הבראשית רבתי פרשת וישלח

לה, כח ויהיו (בני) [ימי] יצחק. באברהם כתיב חיים, ואלה ימי שני חיי אברהם אשר חי (כ"ה ז') וכן יעקב, ויחי יעקב (מ"ז כ"ח), וביצחק לא נאמ' חיים, ולמה כן, ר' ברכיה אמר לפי שנתיסר מעיניו והרי הוא כמת. ורבנין אמרין רואה היה הב"ה כל ימיו את יצחק אבינו כאלו הוא צרור על גבי המזבח. ותדע שכן הוא שלא נחשב יצחק כל ימיו בכלל חי, שאתה מוצא (שלא) [ש]ייחד הב"ה שמו עליו בחייו שנאמר אני ה' אלהי אברהם וגו' [ואלהי יצחק] (כ"ח י"ג) ואין הב"ה מיחד שמו על הצדיקים בחייהם אלא לאחר מותם, שנאמר לקדושים אשר בארץ המה (תהלים ט"ז ג'), אימתי הם קדושים, בשעה שהם [קבורים] בארץ.

כלומר יצחק לא היה נחשב חיי ואולי ניתן להבין את זה שהוא הוא מעיין תחיית המתים של אברהם .

ואת הקשר של צחוק ותחיית המתים ניתן לראות  בתהלים פרק ב

(ד) יוֹשֵׁ֣ב בַּשָּׁמַ֣יִם יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ:

ועל הפסוק יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י יִלְעַג־לָֽמוֹ אומרת הגמרא חברותא עבודה זרה דף ג עמוד ב

"ומתרצינן: חילוק גדול יש בין בני ישראל לאומות העולם. כי אדם מישראל, נהי על אף דפטור המצטער מן הסוכה, ויוצא ממנה, אבל בעוטי מי מבעטי, האם בועטים ישראל ומזלזלים ורוצים להשליך ולהתנתק מהמצוות?! אדרבה, הם יוצאים בצער⁽¹³⁾ ואילו אומות העולם בועטים במצוה היחידה שניתנה להם, ואינם עומדים בנסיון אפילו שעה אחת. מיד שעושים כן אומות העולם - הקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהם, כביכול -שנאמר [שם] במזמור ההוא, "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו", על זכיית בני ישראל בדין.אמר רבי יצחק: אין שחוק לפני הקדוש ברוך הוא - אלא אותו היום בלבד.

כלומר השחוק הוא הזמן של מלחמת גוג ומגוג שהיא ציון דרך לעולם הבא לקראת תחיית המתים .

וכך כותב הזוהר במדרש הנעלם כרך א (בראשית) פרשת וירא דף קיד עמוד א

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בֹּא רְאֵה שֶׁכָּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (שם) מֶלֶךְ אָסוּר בָּרְהָטִים, וְכָתוּב אַחֲרָיו מַה יָּפִית וּמַה נָּעַמְתְּ. וְאָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּאוֹתוֹ זְמַן עָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְשַׂמֵּחַ עוֹלָמוֹ וְלִשְׂמֹחַ בִּבְרִיּוֹתָיו, שֶׁנֶּאֱמַר (תהלים קד) יִשְׂמַח ה' בְּמַעֲשָׂיו. וַאֲזַי יִהְיֶה שְׂחוֹק בָּעוֹלָם מַה שֶּׁאֵין כֵּן עַכְשָׁו, שֶׁכָּתוּב (שם קכו) אָז יִמָּלֵא שְׂחוֹק פִּינוּ וְגוֹ'. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַתֹּאמֶר שָׂרָה צְחֹק עָשָׂה לִי אֱלֹהִים, שֶׁאֲזַי עֲתִידִים בְּנֵי אָדָם לוֹמַר שִׁירָה, שֶׁהוּא עֵת שְׂחוֹק. רַבִּי אַבָּא אָמַר, הַיּוֹם שֶׁיִּשְׂמַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם בְּרִיּוֹתָיו, לֹא הָיְתָה שִׂמְחָה כְּמוֹתָהּ מִיּוֹם שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם, וְהַצַּדִּיקִים הַנִּשְׁאָרִים בִּירוּשָׁלַיִם לֹא יָשׁוּבוּ עוֹד לַעֲפָרָם, שֶׁכָּתוּב (ישעיה ד) וְהָיָה הַנִּשְׁאָר בְּצִיּוֹן וְהַנּוֹתָר בִּירוּשָׁלַיִם קָדוֹשׁ יֵאָמֶר לוֹ. הַנּוֹתָר בְּצִיּוֹן וּבִירוּשָׁלַיִם דַּוְקָא

כלומר יצחק הוא הראיה לתחיית המתים והבשורה על הולדת יצחק הוא הבשורה שיש תחיית מתים בעולם הזה .

פרשת לך לך מה ניסה הקב"ה להסביר ליונה ? מה הקשר של קיקיון לאנשי נינווה ? מה הדמיון בן הקיקיון לאומות העולם ? מתי אומות העולם הועילו לעם ישראל ? האם התועלת של אומות העולם לעם ישראל היא חיובית או שלילית בסופו של דבר ? מה הקשר של הקיקיון לפרעה של יוסף ? מה ההבדל בן אומות העולם לנביא יונה ? למה ישב יונה בסוכה ? האם נינווה נחרבה ? ‏י'/חשון/תשע"ט

בס"ד
פרשת לך לך מה ניסה הקב"ה להסביר ליונה ? מה הקשר של קיקיון לאנשי נינווה ? מה הדמיון בן הקיקיון לאומות העולם ? מתי אומות העולם הועילו לעם ישראל ? האם התועלת של אומות העולם לעם ישראל היא חיובית או שלילית בסופו של דבר ? מה הקשר של הקיקיון לפרעה של יוסף ? מה ההבדל בן אומות  העולם  לנביא יונה ? למה ישב יונה בסוכה ? האם נינווה נחרבה ? ‏י'/חשון/תשע"ט

בפרשת נח כתבתי על הנביא יונה ומדוע הוא לא רצה לנבא על נינווה . ומסקנת דברי היה שהקב"ה נתן הזדמנות לאומות העולם כדי שלא יהיה להם פתחון פה למה כפית הר כגיגית על עם ישראל ולא כפית הר כגיגית עלינו. פרעה היה היחיד שהקב"ה כפה עליו הר כגיגית וגרם לו להאמין בקב"ה . וכאן נסללה הדרך ליישם את העונש שאומות העולם קיבלו כאשר לא קבלו את התורה שיהושע הניח  להם בכניסה לארץ ישראל .

הגמרא (פרוש) חברותא סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון:בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו. 

 אבל לאחר שכפה עליו על פרעה הר כגיגית יש לפרעה מודעא רבה לאורייתא   וכדי "להוריד " את המודעא רבה לאורייתא הם צריכים לקבל עליהם ברצון את התורה ( 7 מצוות בני נח)  וזה היה השליחה של הנביא יונה לנינווה . כדי לתת לפרעה ולכל יושבי נינווה הזדמנות לקבל על עצמם ברצון את התורה . וכאן הבין הנביא יונה שיש אפשרות שקבלת התורה של אומות העולם ומצד שני קשיות העורף של עם ישראל יתבצע כאן מעבר של זכויות מעם ישראל לאומות העולם .

ולכן כאשר ראה יונה שאכן אנשי נינווה חזרו בתשובה והגזירה על התבטלה הוא אמר לקב"ה

יונה פרק ד

(ג) וְעַתָּ֣ה יְקֹוָ֔ק קַח־נָ֥א אֶת־נַפְשִׁ֖י מִמֶּ֑נִּי כִּ֛י ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי: ס

עד כאן מה שכתבתי שבוע שעבר בפרשת נח ‏ג'/חשון/תשע"ט

וצריך להבין מה היית התשובה של הקב"ה ליונה . יונה פרק ד

(ט) וַיֹּ֤אמֶר אֱלֹהִים֙ אֶל־יוֹנָ֔ה הַהֵיטֵ֥ב חָרָֽה־לְךָ֖ עַל־הַקִּֽיקָי֑וֹן וַיֹּ֕אמֶר הֵיטֵ֥ב חָֽרָה־לִ֖י עַד־מָֽוֶת:

(י) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק אַתָּ֥ה חַ֙סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־ לַ֥יְלָה אָבָֽד:

(יא) וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א אָח֔וּס עַל־נִינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־בָּ֡הּ הַרְבֵּה֩ מִֽשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֨ה רִבּ֜וֹ אָדָ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדַע֙ בֵּין־יְמִינ֣וֹ לִשְׂמֹאל֔וֹ וּבְהֵמָ֖ה רַבָּֽה:

הקב"ה  מנסה להסביר לנביא יונה למה חס על נינווה ,ולפי המהלך שלי הקב"ה מנסה להסביר לנביא יונה למה הוא נתן הזדמנות נוספת לאומות העולם הרי אומות העולם קיבלו הזדמנות ודחו אותה

חברותא עבודה זרה דף ב עמוד ב

דתני רב יוסף: נאמר בספר חבקוק [שם] "עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גוים", ודרשינן "ראה" מלשון "נראה בעיניו" - מאי ראה? ראה הקדוש ברוך הוא שבע מצוות שקבלו עליהן, על עצמם, בני נח, אומות העולם - ולא קיימום. וכיון שלא קיימום - עמד והתירן להן, ואינם חייבים עוד לקיימן.⁽²⁶⁾

ותמהינן: וכי התירן להם הקדוש ברוך הוא?! איגורי איתגר! האם ירוויחו מכך שלא קיימום? אם כן, מצינו חוטא נשכר?⁽²⁷⁾ ומתרצינן: אמר מר, בריה דרבינא התרה זו אינה לטובתם, אלא לרעתם, כי כונת הכתוב היא לומר, שאף על פי שמקיימין אותן, אין מקבלים עליהם שכר כעושה מצווה, שהרי מעתה הם אינם מצווים עוד לקיימם, ולכן, אין להם זכות לעתיד לבא ולבקש שכר על קיומן.

הקב"ה משוה את נינווה לקיקיון וכך אומר האוצר מדרשים (אייזנשטיין) יונה

מרוב חמה שהיה ליונה במעי הדגה נשרפו בגדיו וכל שערת גופו וראשו וזקנו, והיו זבובים [עמוד 222] ויתושים ונמלים ופרעושים שרויים עליו ומצערין אותו מכל צד, עד שביקש נפשו למות שנאמר קח נא את נפשי ממני, מיכן אמרו חכמים כל מי שיש בידו לבקש רחמים על חבירו ואינו מבקש, או להחזירו בתשובה ואינו מחזירו סוף בא לידי צער גדול, והקב"ה מה עשה העלה קיקיון על ראש יונה בלילה כשהוא נם ובשחרית עלו עליו מאתים ושבעים וששה עלים וכל עלה ועלה ארבע זרת וטפח, וארבעים איש יכולין לישב בצל הקיקיון לכבוש את השמש, זימן הקדוש ברוך הוא תולעת והכה את הקיקיון ויבשהו ומת והיו זבובין ויתושין שרויין עליו ומצערין אותו מכל צד, עד ששאל את נפשו למות שנאמר וישאל את נפשו למות, באותה שעה זלגו עיניו דמעות לפני הקדוש ברוך הוא עד שירד הקדוש ברוך הוא ואמר לו מפני מה אתה בוכה שמא יש לך צער על הקיקיון שלא עמלת בו ולא גידלתו ולא הכנסת בתוכו זבלין ולא השקיתו מים, ולילה אחד היה ויבש כך חסת עליו, ואני לא אחוס על נינוה

וצריך להבין את התמונה הנביא יונה יושב בסוכה  יונה פרק ד

(ה) וַיֵּצֵ֤א יוֹנָה֙ מִן־הָעִ֔יר וַיֵּ֖שֶׁב מִקֶּ֣דֶם לָעִ֑יר וַיַּעַשׂ֩ ל֨וֹ שָׁ֜ם סֻכָּ֗ה וַיֵּ֤שֶׁב תַּחְתֶּ֙יהָ֙ בַּצֵּ֔ל עַ֚ד אֲשֶׁ֣ר יִרְאֶ֔ה מַה־יִּהְיֶ֖ה בָּעִֽיר:

 (ו) וַיְמַ֣ן יְקֹוָֽק־אֱ֠לֹהִים קִיקָי֞וֹן וַיַּ֣עַל׀ מֵעַ֣ל לְיוֹנָ֗ה לִֽהְי֥וֹת צֵל֙ עַל־רֹאשׁ֔וֹ לְהַצִּ֥יל ל֖וֹ מֵרָֽעָת֑וֹ וַיִּשְׂמַ֥ח יוֹנָ֛ה עַל־הַקִּֽיקָי֖וֹן שִׂמְחָ֥ה גְדוֹלָֽה:

(ז) וַיְמַ֤ן הָֽאֱלֹהִים֙ תּוֹלַ֔עַת בַּעֲל֥וֹת הַשַּׁ֖חַר לַֽמָּחֳרָ֑ת וַתַּ֥ךְ אֶת־הַקִּֽיקָי֖וֹן וַיִּיבָֽשׁ:

(ח) וַיְהִ֣י׀ כִּזְרֹ֣חַ הַשֶּׁ֗מֶשׁ וַיְמַ֨ן אֱלֹהִ֜ים ר֤וּחַ קָדִים֙ חֲרִישִׁ֔ית וַתַּ֥ךְ הַשֶּׁ֛מֶשׁ עַל־רֹ֥אשׁ יוֹנָ֖ה וַיִּתְעַלָּ֑ף וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֕אמֶר ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי:

כלומר יונה היה בתוך סוכה מוגן מן הצל אבל הקב"ה נתן לו קיקיון שלכאורה נתן לו פתרון מעולה הרבה יותר טוב מהסוכה אבל כאשר אותו קיקיון נבל בגלל התולעת ששלח הקב"ה מצבו של יונה נהיה גרוע יותר כמו שאומר המדרש . כלומר היתרון בקיקיון נהפך בבת אחד לחיסרון כלומר אם לא היה קיקיון מצבו של הנביא יונה היה יותר טוב כי אותם זבובים ויתושים ציערו אותו וללא הקיקיון הם לא היו . אבל כאשר היה הקיקיון חי מצבו של הנביא יונה היה טוב יותר .

וכאן אומר לו הקב"ה על אף שהקיקיון בסופו של דבר הרע את מצבך הזמן שהוא נתן לך צל יותר טוב גרמה לנביא יונה לחוס על הקיקיון .

וזה בדיוק מה שאומר לו הקב"ה על נינווה  אומות העולם שקיימים בעולם נתנו לעם ישראל סוג של נוחות מסוימת ואני חושב שמדובר על הזמן של יוסף בארץ מיצרים שבו יעקב ירד למצרים כדי שלא ימותו ברעב . את הקשר לפרעה של יוסף ולזמן שבו עם ישראל היה באופן זמני במצרים כמו יונה תחת הקיקיון אומר הפסוק  בראשית פרק מא

(ו) וְהִנֵּה֙ שֶׁ֣בַע שִׁבֳּלִ֔ים דַּקּ֖וֹת וּשְׁדוּפֹ֣ת קָדִ֑ים צֹמְח֖וֹת אַחֲרֵיהֶֽן:

שכל טוב (בובר) בראשית פרשת מקץ פרק מא סימן ו

ושדופות קדים. שלקו במכת שדפון מרוח קדים שהוא קשה מכל הרוחות שהוא חם וחזק, שנא' (רוח) [ברוח] קדים עזה (שמות יד כא), רוח קדים חרישית (יונה ד ח), ברוח קדים תשבר אניות תרשיש (תהלים מח ח), ואמר רבא בשעה שהיא מנשבת משתקת כל רוחות שבעולם.

אבל בתמונה הכללית אומות העולם גרמו נזק לעם ישראל ומצבם של עם ישראל עם אומות העולם הוא רע יותר ממצב שאומות העולם לא היו קיימים . ובדיוק כמו שאתה יונה חסת על הקיקיון רק כי נתן לך צל זמני ליום ולילה אני חסתי על אומות העולם ונתתי להם הזדמנות נוספת לקבל על עצמם את התורה באותו החלק שזה החלק שלהם על אף שהתרומה שלהם לעם ישראל היית זמנית  .

נאמר ביונה פרק ד

(י) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָ֔ק אַתָּ֥ה חַ֙סְתָּ֙ עַל־הַקִּ֣יקָי֔וֹן אֲשֶׁ֛ר לֹא־עָמַ֥לְתָּ בּ֖וֹ וְלֹ֣א גִדַּלְתּ֑וֹ שֶׁבִּן־לַ֥יְלָה הָיָ֖ה וּבִן־ לַ֥יְלָה אָבָֽד:

(יא) וַֽאֲנִי֙ לֹ֣א אָח֔וּס עַל־נִינְוֵ֖ה הָעִ֣יר הַגְּדוֹלָ֑ה אֲשֶׁ֣ר יֶשׁ־בָּ֡הּ הַרְבֵּה֩ מִֽשְׁתֵּים־עֶשְׂרֵ֨ה רִבּ֜וֹ אָדָ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדַע֙ בֵּין־יְמִינ֣וֹ לִשְׂמֹאל֔וֹ וּבְהֵמָ֖ה רַבָּֽה:

כלומר הקב"ה אמר ליונה שעל אף שאני יודע שאומות העולם הם רק זמניים בעולם הזה חסתי עליהם ונתתי להם הזדמנות לקבל עליהם את התורה וזה הזדמנות אמיתית שבו הם יכולים לקבל את השכר שלהם על חשבון עם ישראל .

למה הם זמניים ? כי אומות העולם לא ממש יכולים לקבל על עצמם את התורה

חברותא עבודה זרה דף ג עמוד א

אמרו אומות העולם לפניו: רבונו של עולם! תנה לנו את התורה מראש עכשיו - ונעשנה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם! מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. משל הוא, מי שקיים תורה ומצוות בעולם הזה, אוכל שכרו בעולם הבא. אבל מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת?! -אלא, אף על פי כן שלא מגיע לכם שכר, מצוה קלה יש לי, וסוכה שמה,⁽⁸⁾ [בהמשך יבואר למה נקראת "מצוה קלה"] לכו ועשו אותה, ונראה אם אתם מקיימים אותה.ומקשינן: ומי מצית אמרת הכי, איך יכול אתה לומר כן, שבעולם הבא ישנה אפשרות לקיים מצוות? -והא, הרי אמר רבי יהושע בן לוי: נאמר בתורה [דברים ז]: "וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים, האל הנאמן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם ".ודרשינן: "היום", בעולם הזה, הוא המקום והזמן לעשותם, לעשיית המצוות, שעבורם מקבלים שכר. ולא למחר, בעולם הבא, לעשותם.⁽⁹⁾"היום" לעשותם - ולא היום לקבל שכרם. שכר המצוות ניתן בעולם הבא, ולא כאן.

וקשה, אם כן, איך ניתנת להם מצות סוכה בעולם הבא?⁽¹⁰⁾ומתרצינן: אלא, למרות שבעולם הבא אי אפשר לקיים מצוות, בכל זאת מנסה אותם ה' במצות סוכה, משום שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא, בעלילה ובכח, עם בריותיו [כלומר, אף על פי שהקב"ה ניצחם, ואין להם זכות לקבל שכר, בכל זאת, כדי שלא יאמרו שנעשה להם עוול, הוא מנסה אותם]. דמשכא להו תקופת תמוז נמשכת להם תקופת תמוז, דהיינו ימי החום, עד חגא, חג הסוכות, והוי להו ישיבת הסוכה צערא, ובכל זאת מקיימין מצות סוכה.

ומקשינן: וכי מקיימים ישראל מצות ישיבת סוכה בימי החום כשהחמה קודרת?והאמר רבא, מי שהוא מצטער - פטור מן הסוכה. וגם בני ישראל יוצאים מן הסוכה מפני החום? ומתרצינן: חילוק גדול יש בין בני ישראל לאומות העולם. כי אדם מישראל, נהי על אף דפטור המצטער מן הסוכה, ויוצא ממנה, אבל בעוטי מי מבעטי, האם בועטים ישראל ומזלזלים ורוצים להשליך ולהתנתק מהמצוות?! אדרבה, הם יוצאים בצער⁽¹³⁾ ואילו אומות העולם בועטים במצוה היחידה שניתנה להם, ואינם עומדים בנסיון אפילו שעה אחת.

כלומר אומות העולם על אף שנתנו להם מצווה של סוכה כאשר היה קשה הם בעטו בסוכה . לעומת זאת הנביא יונה על אף שהיה בסוכה והיה לו קשה מאוד עד כדי ששאל את נפשו למות לא בעט בסוכה .

זה ההבדל בן יונה לאומות העולם . הקיקיון מסמל את אומות העולם שהם זמניים יום ולילה כי הם במצב דומה ליונה בעטו בסוכה . ומה עם נינווה ?

פרקי דרבי אליעזר פרק מג

וְהָיוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה כּוֹתְבִים כִּתְבֵי עָמָל, וְגוֹזְלִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּבָאִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בְּמִשְׁכַּב זָכוּר [נ"א: ועשו מעשי זמה], וְכָאֵלּוּ מַעֲשִׂים רָעִים. וּכְשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיוֹנָה לְהִנָּבֵא עָלֶיהָ לְהַחֲרִיבָהּ, שָׁמַע פַּרְעֹה וְעָמַד מִכִּסְאוֹ וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וְהִכְרִיז בְּכָל עַמּוֹ שֶׁיָצוּמוּ כָּל עַמּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ יִשָׂרֵף בָּאֵשׁ. מֶה עָשָׂה, הֶעֱמִיד הָאֲנָשִׁים מִצַּד אֶחָד וְהַנָּשִׁים מִצַּד אֶחָד, וְכָל בְּהֵמָה טְהוֹרָה מִצַּד אֶחָד וְכָל בְּהֵמָה טְמֵאָה מִצַּד אֶחָד, וּבְנֵיהֶם מִצַּד אֶחָד. וְהַיְלָדִים רוֹאִים אֶת שְׁדֵי אִמּוֹתָם וְרוֹצִים לִינֹק, וְהָאִמָּהוֹת רוֹאִין אֶת בְּנֵיהֶן וְרוֹצוֹת לְהָנִיק אוֹתָם וּבוֹכוֹת. וְהָיוּ יוֹתֵר מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר [יונה ד, יא] וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה. וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר [שם ג, י]. אַרְבָּעִים שָׁנָה הֶאֱרִיךְ לָהֶם אַפּוֹ, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁשָּׁלַח אֶת יוֹנָה לְנִינְוֵה. וּלְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה שָׁבוּ לְמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים הַרְבֵּה עַד מְאֹד, וְנִבְלְעוּ כַּמֵּתִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [איוב כד, יב] מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ:

כלומר התשובה של נינווה הייתה  זמנית כמו שהקיקיון היה זמני . זה בדיוק מה שאמר הקב"ה ליונה אומות העולם הוא כמו הקיקיון הם אולי מועילים לעם ישראל באופן זמני אבל בסופו של דבר הצער לעם ישראל כתוצאה מקיומם  הוא גדול אבל זה בדיוק ההבדל בן עם ישראל לאומות העולם אומנם עם ישראל  קשי עורף וקשה להם החזרה בתשובה אבל האמונה שלהם בבורא עולם היא מה שגורם להם לחיות לא להיות זמניים ולהגיע לעולם הבא .

ועדין תישאר הקושיה אם באמת מעשה נינווה היה הפתרון לפתחון הפה והמודעה לאורייתא מדוע אומות העולם קיימים ? והתשובה שלי שהסיבה היחידה היא שצריך לברר מהם את מי שמזל שלו היה במעמד הר סיני ואלו הגרים

כתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

 

פרשת נח למה הקב"ה לא העניש את אומות העולם לבאר שחת ? האם כפה הקב"ה הר כגיגית על אומות העולם ? האם יש לאומות העולם מודעא לאורייתא ? מה תיקן את המודעא לאורייתא של אומות העולם ? מה הקשר של ספר יונה למגילת אסתר? ‏ג'/חשון/תשע"ט

בס"ד
פרשת נח למה הקב"ה לא העניש את אומות העולם לבאר שחת ? האם  כפה הקב"ה הר כגיגית על אומות העולם ? האם יש לאומות העולם מודעא לאורייתא ? מה תיקן את המודעא לאורייתא של אומות העולם ? מה הקשר של ספר יונה למגילת אסתר?  ‏ג'/חשון/תשע"ט

בשבת סוכות חול המועד ‏י"ט/תשרי/תשע"ט  דיברתי  על הנביא יונה והסיבה שהוא לא רצה לעשות את שליחותו ולנבא על נינווה

וכתבתי שהבסיס להתנגדות שלו לנבא על נינווה הוא התוספות על גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת

אומר התוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת - ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.

והנביא יונה הבין שיש כאן סכנה שבו אומות העולם יקבלו את שכרם על חשבון עם ישראל. הסיבה  שהקב"ה לא ביצע את העונש שלהם לבאר שחת (אומות העולם  לא  היו מוכנים לקבל את התורה לאחר שנכתבה בשבעים לשון ונתן להם בינה יתרה להבין את מה שכתוב אבל הם דחו את התורה ) כי יש להם פתחון פה  שהקב"ה לא כפה עליהם הר כגיגית כמו שכפה על עם ישראל .

פרעה היה היחיד מאומות העולם שהקב"ה כפה עליו הר כגיגית ולכן הבין הנביא יונה שאם נינווה  שפרעה היה המושל שלה תחזור בתשובה לאחר נבואת יונה ומצד שני עם ישראל שהוא קשה עורף ולא יחזור בתשובה יש סיכוי שאומות העולם יהיו איזה חלופה לעם ישראל .

עד כאן מה שכתבתי בשיעור הקודם

ואני רוצה להמשיך ולהבהיר את העניין של נינווה . הנביא יונה הבין שאם הקב"ה נותן לאומות העולם הזדמנות לכפר על עצמם הוא נותן להם את ההזדמנות להיות כמו עם ישראל כדי שלא יהיה להם פתחון פה .כי לאומות העולם אין כפרה והכפרה שלהם הוא רק על ידי עם ישראל בחג הסוכות על ידי 70 הפרים שהוקרבו בבית במקדש  וכך כותב ספר הלכות גדולות סימן עה - הלכות סופרים עמוד תרפה

דבר אחר למה שבעים כנגד היותנטין של ישראל שנאמר (דברים י, כב) בשבעים נפש. שבעים פרים היו ישראל מקריבין בשבעת ימי החג כנגד שבעים אומות כדי שיהו יושבין בשלוה. אמר רבי יוחנן (סוכה נה ב) אוי להם לאומות העולם שאיבדו ואינן יודעין מה איבדו בזמן שבית המקדש קיים מזבח מכפר עליהם עכשיו מי מכפר עליהם.  

ועכשיו הקב"ה חידש בספר יונה שהוא נותן אפשרות כפרה גם לנינווה בדיוק כמו שהוא נותן לעם ישראל את האפשרות לכפרה ביום הכיפורים ומהחידוש הזה מבין הנביא יונה שיש כאן את האפשרות שפרעה שהקב"ה כפה עליו הר כגיגית ועכשיו נותן לו את האפשרות להמליך עליו את  הקב"ה כמלך ומצד שני עם ישראל קשה העורף והוא קשה בתשובה יוביל למצב שעם ישראל יוחלף על ידי  אומות העולם .

לכאורה יש כאן מצב דומה מאוד למצב של עם ישראל לפני נס פורים במגילת אסתר

חברותא שבת דף פח עמוד א

אמר רב אבדימי בר חמא בר חסא: מלמד שכפה הקדוש ברוך הוא עליהם את ההר כגיגית, חבית של שיכר, ואמר להם: אם אתם מקבלים התורה מוטב, ואם לאו שם תהא קבורתכם.⁽²⁾

אמר רב אחא בר יעקב: מכאן מודעא רבה לאורייתא! שאם יזמינם הקדוש ברוך הוא לדין על שלא קיימו את התורה שקיבלו עליהם, יש להם תשובה, שקיבלוה מאונס.⁽³⁾

אמר רבא: אעפי"כ הדור, שוב קבלוה מרצון בימי אחשורוש מאהבת הנס שנעשה להם. דכתיב במגלת אסתר "קימו וקבלו היהודים" - קימו עתה, שקיבלו על עצמם מרצון את מה שקבלו כבר במתן תורה, באונס.

הקב"ה לא יכול להעניש את עם ישראל כי היה לו טענה כלפי הקב"ה : אם כפית עלי הר כגיגית איך אתה יכול להעניש אותי ? לכאורה זה מצב טוב לעם ישראל כי לא ניתן להעניש אותו אבל  מצד שני השכר במקרה כזה הוא נמוך יותר זה ,הוא מקבל שכר שלא מצווה ועושה.

לאומות העולם היה טענה כלפי הקב"ה אתה לא רצית לכפות עלינו הר כגיגית כמו שעשית לעם ישראל אז מדוע אתה לא נותן לנו שכר ? ולכן הקב"ה לא יכול היה לבצע את העונש שנתן להם לבאר שחת כי היה להם פתחון פה . ולכן הקב"ה היה צריך לכפות עליהם הר כגיגית ואת זה הוא עשה לפרעה . אבל לאחר שכפה עליו הר כגיגית יש בעיה להעניש אותם כי כמו עם ישראל שהיה לו מודעא לאורייתא אותו טענה  יש לפרעה לקב"ה אם כפית עלי הר כגיגית איך אתה מעניש אותי הרי לא קיבלתי את התורה מרצון ?  ולכן כדי להעניש את אומות העולם צריך שיהיה לאומות העולם קבלה מרצון של הקב"ה על עצמם ולא על ידי כפיה בדיוק כמו שהיה בנס פורים על ידי עם ישראל .

ועכשיו ננסה לראות את ההקבלה בן נס פורים לספר יונה :

גם בפורים וגם כאן בסיפור של נינווה יש לנו גזירה של השמדה ומתוך הגזרה הזאת עם ישראל שראה את הנס הגדול חזר בתשובה בדיוק כך זה סיפור נינווה .

עדיין יש קושיה בפורים היה הסתר פנים ובכל האגדה של פסח  הקב"ה לא מופיע וכותב התוספות ואומר במסכת בשבת דף פח עמוד א

מודעא רבה לאורייתא - והא דאמר בנדרים (דף כה.) שכרת משה ברית עם ישראל על התורה והמצות והשביעם על כך ובפ' אלו נאמרין (סוטה לז:) שקבלו את כל התורה בהר גרזים ובהר עיבל אור"ת דע"פ הדיבור היה והרי כבעל כרחם אבל בימי אחשורוש קבלו מדעתם מאהבת הנס ומה שכרת עמהן ברית יהושע לעבוד את ה' התם לא קבלו אלא שלא לעבוד ע"ז כדכתיב (יהושע כד) חלילה לנו מעזוב את ה' וכן משמע כוליה עניינא.

כלומר כדי לקבל את התורה מרצון חייב להיות מציאות שהקב"ה לא נוכח . ואילו במקרה של נינווה מגיע נביא שהוא השליח של הקב"ה .כלומר יש כאן איזה  הסתר פנים "חלש " יותר מאשר היה במגילת אסתר ואולי צריך לתרץ שאצל אומות העולם שהתורה ששייכת  להם היא לא כל התורה כולה מספיק הסתר פנים יותר "חלש" מאשר עם ישראל כדי לקבל את התורה מרצון .

ואכן אם אתה בוחן את מגילת אסתר ואת ספר יונה יש מרכיבים דומים מאוד  אסתר פרק ד

(א) וּמָרְדֳּכַ֗י יָדַע֙ אֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר נַעֲשָׂ֔ה וַיִּקְרַ֤ע מָרְדֳּכַי֙ אֶת־בְּגָדָ֔יו וַיִּלְבַּ֥שׁ שַׂ֖ק וָאֵ֑פֶר וַיֵּצֵא֙ בְּת֣וֹךְ הָעִ֔יר וַיִּזְעַ֛ק זְעָקָ֥ה גְדֹלָ֖ה וּמָרָֽה:

יונה פרק ג

(ו) וַיִּגַּ֤ע הַדָּבָר֙ אֶל־מֶ֣לֶךְ נִֽינְוֵ֔ה וַיָּ֙קָם֙ מִכִּסְא֔וֹ וַיַּעֲבֵ֥ר אַדַּרְתּ֖וֹ מֵֽעָלָ֑יו וַיְכַ֣ס שַׂ֔ק וַיֵּ֖שֶׁב עַל־הָאֵֽפֶר:

(ז) וַיַּזְעֵ֗ק וַיֹּ֙אמֶר֙ בְּנִֽינְוֵ֔ה מִטַּ֧עַם הַמֶּ֛לֶךְ וּגְדֹלָ֖יו לֵאמֹ֑ר הָאָדָ֨ם וְהַבְּהֵמָ֜ה הַבָּקָ֣ר וְהַצֹּ֗אן אַֽל־ יִטְעֲמוּ֙ מְא֔וּמָה אַ֨ל־יִרְע֔וּ וּמַ֖יִם אַל־יִשְׁתּֽוּ:

וגם יש במגילת אסתר את הצום אסתר פרק ד

(טז) לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי:

וגם במגילת אסתר וגם בספר יונה יש את השלשה ימים

אסתר פרק ד

(טז) לֵךְ֩ כְּנ֨וֹס אֶת־כָּל־הַיְּהוּדִ֜ים הַֽנִּמְצְאִ֣ים בְּשׁוּשָׁ֗ן וְצ֣וּמוּ עָ֠לַי וְאַל־תֹּאכְל֨וּ וְאַל־תִּשְׁתּ֜וּ שְׁלֹ֤שֶׁת יָמִים֙ לַ֣יְלָה וָי֔וֹם גַּם־אֲנִ֥י וְנַעֲרֹתַ֖י אָצ֣וּם כֵּ֑ן וּבְכֵ֞ן אָב֤וֹא אֶל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־כַדָּ֔ת וְכַאֲשֶׁ֥ר אָבַ֖דְתִּי אָבָֽדְתִּי:

יונה פרק ג

(ג) וַיָּ֣קָם יוֹנָ֗ה וַיֵּ֛לֶךְ אֶל־נִֽינְוֵ֖ה כִּדְבַ֣ר יְקֹוָ֑ק וְנִֽינְוֵ֗ה הָיְתָ֤ה עִיר־גְּדוֹלָה֙ לֵֽאלֹהִ֔ים מַהֲלַ֖ךְ שְׁלֹ֥שֶׁת יָמִֽים:

גם במגילת אסתר יש את הניסיון להתחמק מהמשימה במגילת אסתר זה אסתר ובספר יונה זה הנביא יונה

יונה פרק א

(ג) וַיָּ֤קָם יוֹנָה֙ לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְקֹוָ֑ק וַיֵּ֨רֶד יָפ֜וֹ וַיִּמְצָ֥א אֳנִיָּ֣ה׀ בָּאָ֣ה תַרְשִׁ֗ישׁ וַיִּתֵּ֨ן שְׂכָרָ֜הּ וַיֵּ֤רֶד בָּהּ֙ לָב֤וֹא עִמָּהֶם֙ תַּרְשִׁ֔ישָׁה מִלִּפְנֵ֖י יְקֹוָֽק:

ובמגילת אסתר פרק ד

(י) וַתֹּ֤אמֶר אֶסְתֵּר֙ לַהֲתָ֔ךְ וַתְּצַוֵּ֖הוּ אֶֽל־מָרְדֳּכָֽי:

(יא) כָּל־עַבְדֵ֣י הַמֶּ֡לֶךְ וְעַם־מְדִינ֨וֹת הַמֶּ֜לֶךְ יֽוֹדְעִ֗ים אֲשֶׁ֣ר כָּל־אִ֣ישׁ וְאִשָּׁ֡ה אֲשֶׁ֣ר יָבֽוֹא־אֶל־הַמֶּלֶךְ֩ אֶל־הֶחָצֵ֨ר הַפְּנִימִ֜ית אֲשֶׁ֣ר לֹֽא־יִקָּרֵ֗א אַחַ֤ת דָּתוֹ֙ לְהָמִ֔ית לְ֠בַד מֵאֲשֶׁ֨ר יֽוֹשִׁיט־ל֥וֹ הַמֶּ֛לֶךְ אֶת־ שַׁרְבִ֥יט הַזָּהָ֖ב וְחָיָ֑ה וַאֲנִ֗י לֹ֤א נִקְרֵ֙אתִי֙ לָב֣וֹא אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ זֶ֖ה שְׁלוֹשִׁ֥ים יֽוֹם:

ואומנם אנשי נינווה חזרו בתשובה והקב"ה ריחם עליהם וביטל את הגזירה וכאן כתוב  יונה פרק ד

(א) וַיֵּ֥רַע אֶל־יוֹנָ֖ה רָעָ֣ה גְדוֹלָ֑ה וַיִּ֖חַר לֽוֹ:

(ב) וַיִּתְפַּ֨לֵּל אֶל־יְקֹוָ֜ק וַיֹּאמַ֗ר אָנָּ֤ה יְקֹוָק֙ הֲלוֹא־זֶ֣ה דְבָרִ֗י עַד־הֱיוֹתִי֙ עַל־אַדְמָתִ֔י עַל־כֵּ֥ן קִדַּ֖מְתִּי לִבְרֹ֣חַ תַּרְשִׁ֑ישָׁה כִּ֣י יָדַ֗עְתִּי כִּ֤י אַתָּה֙ אֵֽל־חַנּ֣וּן וְרַח֔וּם אֶ֤רֶךְ אַפַּ֙יִם֙ וְרַב־חֶ֔סֶד וְנִחָ֖ם עַל־הָרָעָֽה:

(ג) וְעַתָּ֣ה יְקֹוָ֔ק קַח־נָ֥א אֶת־נַפְשִׁ֖י מִמֶּ֑נִּי כִּ֛י ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי: ס

עכשיו מבין הנביא יונה שהגיע רגע מסוכן מאוד לעם ישראל בו יש את האפשרות שאומות העולם יחליפו את עם ישראל כי עכשיו לאחר שאנשי נינווה קיבלו על עצמם את הקב"ה כמלך וחזרו בתשובה הם נמצאים במעמד שהקב"ה נתן להם את ההזדמנות לקבל עליהם את התורה מרצון ,שמצד אחד ניתן להעניש אותם אבל מצד שני השכר שלהם יותר גבוה כמצווה ועושה ולא כמצווה ולא עושה .

ולכאורה כדי למנוע פתחון פה מאומות העולם נתן להם את הזדמנות לקבל עליהם את התורה בדיוק כמו שנתן לעם ישראל . את הדבר הזה הבין הנביא יונה ולכן הוא ניסה להתחמק מזה בדיוק כמו שמשה רבנו לא היה מוכן שהקב"ה ימחה את עם ישראל

שמות פרק לב

(לב) וְעַתָּ֖ה אִם־תִּשָּׂ֣א חַטָּאתָ֑ם וְאִם־אַ֕יִן מְחֵ֣נִי נָ֔א מִֽסִּפְרְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר כָּתָֽבְתָּ:

וכתוב ביונה  פרק ד

(ג) וְעַתָּ֣ה יְקֹוָ֔ק קַח־נָ֥א אֶת־נַפְשִׁ֖י מִמֶּ֑נִּי כִּ֛י ט֥וֹב מוֹתִ֖י מֵחַיָּֽי: ס

וזה בדיוק כמו אליהו הנביא  מלכים א פרק יט

(ד) וְהֽוּא־הָלַ֤ךְ בַּמִּדְבָּר֙ דֶּ֣רֶךְ י֔וֹם וַיָּבֹ֕א וַיֵּ֕שֶׁב תַּ֖חַת רֹ֣תֶם <אחת> אֶחָ֑ד וַיִּשְׁאַ֤ל אֶת־נַפְשׁוֹ֙ לָמ֔וּת וַיֹּ֣אמֶר׀ רַ֗ב עַתָּ֤ה יְקֹוָק֙ קַ֣ח נַפְשִׁ֔י כִּֽי־לֹא־ט֥וֹב אָנֹכִ֖י מֵאֲבֹתָֽי:

וצריך להגיד שאליהו הנביא אומר אני לא טוב יותר מאבותיי , כלומר משה היה מוכן להפסיד את עולמו כדי שעם ישראל לא יושמד ע"י הקב"ה גם אני אליהו הנביא מוכן להפסיד את עולמי תמורת המשך קיומו של עם ישראל . וכך גם יונה הנביא שהיה מוכן שהקב"ה ייקח את נפשו כאשר הוא רואה את המציאות שתפגע בעם ישראל .

כלומר יש כאן  תהליך קבלת התורה (רק מה שמתאים לבני נח ) בנינווה  על ידי אומות העולם שבראשם עומד פרעה שהקב"ה כפה עליו הר כגיגית . והנביא יונה מנסה בכל כוחו למנוע את זה . כי הוא רואה בזה סכנה לעם ישראל שהוא קשה עורף וקשה בתשובה

וצריך להבין את ההמשך והסיום של ספר יונה  ומה הקשר לקקיון  וזה נעשה בשיעור הבא בלי נדר