פרשת כי תבוא במי בחר הקב"ה בעם סגולה ? האם העם היהודי זה עם עליון? האם עם סגולה ועם עליון על כל גויים מסתדר עם ערך השוויון ? איך ערך השוויון קיים בעולם לא שוויוני ? מה ההצדקה לאי השוויון בן עם ישראל לאומות העולם ? האם ניתנה הזדמנות שווה לאומות העולם ? למה מברכים שלא עשני גוי אחרי הברכה שנתן לשכוי בינה להבחין בן יום לבין לילה ? ‏כ'/אלול/תשע"ח

בס"ד
פרשת כי תבוא במי בחר הקב"ה בעם סגולה ? האם העם היהודי זה עם עליון? האם עם סגולה ועם עליון על כל גויים מסתדר עם ערך השוויון ? איך ערך השוויון קיים בעולם לא שוויוני ? מה ההצדקה לאי השוויון בן עם ישראל לאומות העולם ? האם ניתנה הזדמנות שווה לאומות העולם ? למה מברכים שלא עשני גוי אחרי הברכה שנתן לשכוי בינה להבחין בן יום לבין לילה ? ‏כ'/אלול/תשע"ח

כתוב בדברים פרק כו

(יח) וַֽיקֹוָ֞ק הֶאֱמִֽירְךָ֣ הַיּ֗וֹם לִהְי֥וֹת לוֹ֙ לְעַ֣ם סְגֻלָּ֔ה כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּר־לָ֑ךְ וְלִשְׁמֹ֖ר כָּל־מִצְוֹתָֽיו:

(יט) וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: ס

וכך כותב הזוהר הקדוש פרשת ויצא

רַבִּי אַבָּא אָמַר, אַשְׁרֵי חֶלְקָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם עֶלְיוֹנִים עַל הָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת, מִשּׁוּם שֶׁדַּרְגָּתָם לְמַעְלָה, וְהַדְּרָגוֹת שֶׁל הָעַמִּים עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת לְמַטָּה. אֵלּוּ בְּצַד הַקְּדֻשָּׁה, וְאֵלּוּ בְּצַד הַטֻּמְאָה. אֵלּוּ לְיָמִין, וְאֵלּוּ לִשְׂמֹאל.

כלומר לעם ישראל יש יחוד בעולם . הקב"ה בחר בעם ישראל ועזב את אומות העולם .

וכך כותב בכור שור דברים פרק כו

(יח) וה' האמירך: שהחליף כל אומות העולם בך, שמאס בם, ובך בחר לשמור מצותיו:

ונשאלת  השאלה האם מה שכתוב בתורה זה התנשאות מעל אומות העולם ? האם זה פוגע בערך השוויון שהוא ערך "מקודש" בעולם המודרני ?  האם יש כאן איזה סוג של "גזענות" ?

וכך נכתב בויקיפדיה על ערך השוויון המוסרי

שוויון מוסרי או שוויון ערך האדם - רעיון העומד בבסיס מרבית תפיסות השוויון ומהווה נקודת מוצא לדיון בשוויון. שוויון זה מבוסס על כך שמבחינה מוסרית ומעשית, קיים יסוד מהותי בלתי-ניתן לכימות, השווה בכל בני האדם ונמדד ביחס לעצמו. שוויון ערך האדם מניח כי קיימת שונות טבעית בין בני האדם, ועל כן כל צורה של שוויון חיצוני (כלומר - שוויון הנמדד ביחס למדד קבוע) פוגע בשוויון ערכם, הנמדד ביחס לעצמו. משמעותו שכל אדם הוא בעל ערך שווה וכאשר אנו מארגנים את ההסדרים המוסדיים החברתיים, הכלכליים והפוליטיים אנחנו צריכים להתייחס לאינטרסים של כל יחיד, אינטרסים כחירויות ומשאבים כלכליים וחומריים, כשווים. לכן כאשר קיימת חלוקה בלתי שוויונית של חירויות, הזדמנויות ומשאבים כלכליים אנו צריכים להציג הצדקה לאי השוויון. במונחים של הפילוסוף והמשפטן רונלד דבורקין - כאשר המדינה ואזרחיה מעצבים את המוסדות הציבוריים שלהם, העקרון המנחה צריך להיות - להתייחס לאינטרסים של כל אחד בכבוד ודאגה שווים.

כלומר באופן עקרוני צריך להיות שוויון אבל בגלל השונות של בני האדם אם אין שוויון צריך הצדקה למה אין שוויון  . למשל שופט בית משפט העליון מקבל 80000 שקל לחודש לעומת זה מאבטח באתר בדרום ששומר בלילה בתנאים קשים ומקבל למשל 6000 שקל לחודש . אין כאן שוויון בתשלום אבל ניתן להצדיק את חוסר השוויון  שהשופט השקיע בלימודים קשים יש לו יותר כישורים ולכן התפקיד הזה שהוא רגיש במיוחד המדינה החליטה לשלם הרבה כסף לאנשים המתאימים . וצריך להבין  האם הבחירה של עם ישראל כעם עליון כעם סגולה מפירה את ערך השוויון או היא נמצאת בתוך ההבנה של שוויון ויש לכך הצדקה ונסיבות שהכריחו את הבחירה בעם ישראל  כעם סגולה

אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת האזינו רמז תתקמב

ד"א בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים למספר בני ישראל, כשהנחיל הקדוש ברוך הוא העולם לאומות העולם פירש תחומן לכל אומה ואומה כדי שלא יהו מעורבבין, שלח בני גומר לגומר, ובני מדי למדי, ובני מגוג למגוג, ובני יון ליון ובני תובל לתובל, פירש תחומן כדי שלא יכנסו לארץ ישראל, שנאמר יצב גבולות עמים דבר אחר בהנחל עליון גוים כשנתן המקום תורה לישראל עמד וצפה ונסתכל, שנאמר עמד וימודד ארץ, ולא היתה אומה בכל האומות שהיתה ראויה לקבל תורה אלא ישראל שנאמר יצב גבולות עמים

כלומר הקב"ה חיפש אומה שתתאים לקבלת התורה ולא מצא אומה שהיא ראויה לקבל את התורה חוץ מעם ישראל , רק עם ישראל היה ראוי לקבל את התורה ולכן התורה שהיא הבסיס לקיומו של העולם ניתנה לעם ישראל ונתינה זו גרמה להפרדה גמורה בן אומות העולם לעם ישראל .

וכך כתוב בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כד

ר' שמעון אומ' קרא הב"ה לשבעים מלאכים הסובבים את כסא מלכותו ואמר להם הב"ה באו ונרד ונבלל את שבעים גוים ואת שבעים לשונות, ומניין שאמ' להם, שנ' הבה נרדה, הבה ארדה אין כתיב כאן אלא הבה נרדה, והפילו גורלות ביניהם, שנ' בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, ונפל גורלו של הב"ה על אברהם ועל זרעו, שנ' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמ' הב"ה חבל וגורל שנפל עלי שרתה נפשי בו שנ' חבלים נפלו לי בנעימים וירד הב"ה ושבעים המלאכים הסובבים את כסא כבודו ובלבל לשונם לשבעים גוים ולשבעים לשון

כל אומות העולם לאחר המבול בדור הפלגה התאחדו וניסו לשנות את הבריאה . ולכאורה נלחמו נגד הקב"ה . ואומר האלשיך על בראשית פרשת נח פרק יא פסוק ג

ויאמרו הבה נבנה לנו עיר ומגדל, עיר כנגד ירושלים ומגדל כנגד ציון, כי מגדל דוד היא ציון, להכין אותם לשלשל שפע אל המקומות ההם, כי מעין ההכנה שיש לציון וירושלים, כפי דוגמתו למעלה נגד שער השמים, כך יהיו לעיר ומגדל אלה מעין דוגמתן בחצונים שכנגד הבקעה ההיא, כי זה לעומת זה הן כנודע:

כלומר הם ממש ניסו לשנות את הבחירה של הקב"ה על ידי החוכמה  שהייתה  להם וכך כותב הזוהר הקדוש

מְמֻנֶּה אֶחָד יֵשׁ בָּרָקִיעַ, וּבוֹ קַיָּמִים כָּל [ד''א אותם] מַפְתְּחוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם, וְהוּא קַיָּם וְזָמִין בְּכָל הַשָּׁעוֹת וְרִגְעֵי הַיּוֹם. וְהֵם הָיוּ יוֹדְעִים בְּסוֹד הַחָכְמָה, הַגְּנוּזָה שֶׁל הַמְמֻנֶּה הַזֶּה, וְהָיוּ פוֹתְחִים וְסוֹגְרִים וּמַצְלִיחִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם בְּמַאֲמַר פִּיהֶם. כֵּיוָן [שהסתכלו] שֶׁהִתְבַּלְבֵּל הַמַּאֲמָר שֶׁלָּהֶם, הַכֹּל נִמְנַע מֵהֶם, וּמָקוֹם מְתֻקָּן מָצְאוּ בְּאוֹתָהּ בִּקְעָה. צַד הַצְּדָדִים. וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה, מָקוֹם מְתֻקָּן לְזֶה [אותו] הַצַּד הָרָע, שֶׁרָצוּ הֵם לְחַזֵּק וְנִמְנְעוּ. תֹּקֶף [שלו] שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּד הָיָה תָלוּי לְהִפָּרַע בְּאוֹתָהּ בִּקְעָה, עַד שֶׁנָּטְלָה מִשָּׁם צְבָאוֹת וּמַחֲנוֹת, כְּמוֹ שֶׁהֵם בָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְנִתְּנוּ [הכל] כֻלָּם בְּיָדֶיהָ.

כלומר כל אומות העולם נמצאו במקום אחד נגד הבריאה של הקב"ה שמרכזה ירושלים כאשר הם מנסים על ידי השליטה שלהם בכוחות השמים לשנות את צורת הבריאה ולכוון אותה לבקעה אשר בה בנו את המגדל שלהם . והבחירה של הקב"ה בעם ישראל כי עם ישראל קיבל על עצמו את התורה ולכן יחד הקב"ה את עם ישראל לעומת אומות העולם שנלחמו בקב"ה.

והזוהר קורא לזה מצד טפשות הלב ומצד שני חוכמה של רשעות

בֹּא רְאֵה, וַיֹּאמְרוּ הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם. אֵין הָבָה אֶלָּא לְשׁוֹן הַזְמָנָה בְּעָלְמָא. נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְרֹאשׁוֹ בַשָּׁמַיִם, כֻּלָּם בָּאוּ בְּעֵצָה רָעָה לְסָרֵב לַקָּדוֹשׁ-בָּרוּךְ-הוּא. בִּשְׁטוּת בָּאוּ, הוּא בְּטִפְּשׁוּת הַלֵּב. אָמַר רַבִּי אַבָּא, שְׁטוּת לָקְחוּ בְּלִבָּם, אֲבָל בְּחָכְמָה שֶׁל רִשְׁעוּת בָּאוּ כְּדֵי לָצֵאת מֵרָשׁוּת עֶלְיוֹנָה לְרָשׁוּת אַחֶרֶת, וּלְהַחֲלִיף כְּבוֹדוֹ לְכָבוֹד זָר. וּבַכֹּל יֵשׁ סוֹד שֶׁל חָכְמָה עֶלְיוֹנָה.

וכך כותב הבראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 9

וכן דוד אמר כ"ו כל"ח כנגד כ"ו דורות מאדם ועד משה שלא נתנה להם תורה וזנן הב"ה בחסדו. אמר הב"ה עד מתי יהיה העולם מתנהג באפלה בלא תורה, תבא אורה, ויאמר אלהים יהי אור. וירא אלהים את האור כי טוב. ראה שמקיימין ישראל את התורה שנקראו טוב שנאמר אמרו צדיק כי טוב (ישעיה ג' י') אלו ישראל שנקראו צדיקים שנאמר ועמך כלם צדיקים (שם ס' כ"א). ויבדל אלהים בין האור ובין החשך, הפריש הב"ה ישראל שקבלו התורה משאר אומות שהולכים בחשך שנאמר והייתם לי סגלה (שמות י"ט ה'). ויקרא אלהים לאור

כלומר בחירת עם ישראל לעם סגולה לעם עליון על כל הגויים הוא בחירה מתוך הבחירה והיכולות של עם ישראל . זה לא בחירה מתוך חוסר שוויון זה בחירה מתוך שוויון ההזדמנויות שנתן הקב"ה  לכל אומות העולם אבל רק עם אחד היה מסוגל ומוכן לקבל על עצמו את התורה . וכאשר נכנסו עם ישראל לארץ ישראל התורה נכתבה בשבעים לשון

חברותא סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות העולם של אותו הזמן - תורה!? והרי לשם כך נצטוו לכתוב את התורה בשבעים לשון, כדי שיוכל כל אחד מאומות העולם ללמוד את התורה, כדי שלא יהא להם פתחון פה לומר: לא היה לנו מהיכן ללומדה; ואם סדו אותם בסיד לאחר הכתיבה, האיך ילמדוה!?

אמר לו רבי יהודה לרבי שמעון: בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא באומות העולם, ושיגרו נוטירין [סופרים] שלהם, וקילפו את הסיד כדי לקרוא מה שכתוב על האבנים, והשיאוה [העתיקוה], כלומר: נטלוה משם על ידי העתקה.ועל דבר זה נתחתם גזר דינם של אומות העולם לבאר שחת [גיהינום], שהיה להן ללמוד אחר שהעתיקו ולא למדו.

ואומר  תוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת - ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.

כלומר היה כאן תהליך של שוויון הזדמנות לכל אומות העולם אבל רק עם ישראל קיבל עליו את התורה ולכן עם ישראל נבחר לעם סגולה עם המיוחד שהקב"ה הפריד אותו מכל העמים לאחר ששאר העמים לא קבלו על עצמם את התורה וגם לאחר מתן תורה התורה נכתבה בשבעים לשון ונתן להם הקב"ה בינה יתרה ללמוד אותה בכל מקרה לא רצו ללמוד אותה ולכן נחתם דינם לבאר שחת . וכמו שכתב התוספות רק ביום הדין הגדול בזמן גוג ומגוג ייחתם גזר דינם  בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

דתניא, רבי יוסי אומר: לעתיד לבא באין עובדי כוכבים ומתגיירין. ומי מקבלינן מינייהו? והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו [וגו'], והקב"ה יושב ומשחק, שנאמר: יושב בשמים ישחק [וגו']. א"ר יצחק: אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד.

ולכן אנו עם ישראל שדבוקים בתורה שהיא המהות של קיום העולם צריכים לדעת כי רק קיום המצוות וקיום התורה נותן לנו את הזכות והחובה לקרוא לעצמנו עם סגולה עם עליון על כל גויים .

ולכן הברכה הראשונה של האדם בבוקר

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם אֲשֶׁר קִדְּשָׁנוּ בְּמִצְוֹתָיו וְצִוָּנוּ לַעֲסוֹק בְּדִבְרֵי תוֹרָה

וְהַעֲרֵב נָא, ה' אֱלֹהֵינוּ, אֶת דִּבְרֵי תוֹרָתְךָ בְּפִינוּ וּבְפִי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, וְנִהְיֶה אֲנַחְנוּ, וְצֶאֱצָאֵינוּ, וְצֶאֱצָאֵי כָל עַמְּךָ בֵּית יִשְׂרָאֵל, כֻּלָּנוּ יוֹדְעֵי שְׁמֶךָ, וְלוֹמְדֵי תוֹרָתְךָ לִשְׁמָהּ. בָּרוּךְ אַתָּה ה', הַמְלַמֵּד תּוֹרָה לְעַמּוֹ יִשְׂרָאֵל  

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ מֶלֶךְ הָעוֹלָם, אֲשֶׁר בָּחַר-בָּנוּ מִכָּל הָעַמִּים וְנָתַן לָנוּ אֶת תּוֹרָתוֹ. בָּרוּךְ אַתָּה ה' נוֹתֵן הַתּוֹרָה

ואז לאחר שברכנו על התורה אנחנו מתבוננים בעולם החיצוני ואומרים

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. אֲשֶׁר נָתַן לַשּכְוִי בִינָה לְהַבְחִין בֵּין יום וּבֵין לָיְלָה:

ואז כאשר אנחנו כבר מתבוננים בעולם הדבר הראשון הוא ההבדלה שלנו מאומות העולם הנובעת מקבלת התורה ואומרים

בָּרוּךְ אַתָּה ה' אֱלהֵינוּ מֶלֶךְ הָעולָם. שֶׁלּא עָשנִי גּוי:

 

 

פרשת כי תצא מה הקשר בן כלאים של שור וחמור ושעטנז ? מה המשמעות של מכחיש מעשה בראשית ? מה הייחוד של אברהם וכיצד זה קשור להכחשת מעשה בראשית ? מה היה עושה הקב"ה אם אברהם לא היה בעולם ? למה שעטנז מותר בציצית ? מה הקשר ללא ילבש גבר שמלת אישה ? ‏י"ג/אלול/תשע"ח

בס"ד
פרשת כי תצא מה הקשר בן כלאים של שור וחמור ושעטנז ? מה המשמעות של מכחיש מעשה בראשית ? מה הייחוד של אברהם וכיצד זה קשור להכחשת מעשה בראשית ? מה היה עושה הקב"ה אם אברהם לא היה בעולם ? למה שעטנז מותר בציצית ? מה הקשר ללא ילבש גבר שמלת אישה ? ‏י"ג/אלול/תשע"ח

דברים פרק כב

(ט) לֹא־תִזְרַ֥ע כַּרְמְךָ֖ כִּלְאָ֑יִם פֶּן־תִּקְדַּ֗שׁ הַֽמְלֵאָ֤ה הַזֶּ֙רַע֙ אֲשֶׁ֣ר תִּזְרָ֔ע וּתְבוּאַ֖ת הַכָּֽרֶם: ס

(י) לֹֽא־תַחֲרֹ֥שׁ בְּשׁוֹר־וּבַחֲמֹ֖ר יַחְדָּֽו: ס

(יא) לֹ֤א תִלְבַּשׁ֙ שַֽׁעַטְנֵ֔ז צֶ֥מֶר וּפִשְׁתִּ֖ים יַחְדָּֽו: ס

(יב) גְּדִלִ֖ים תַּעֲשֶׂה־לָּ֑ךְ עַל־אַרְבַּ֛ע כַּנְפ֥וֹת כְּסוּתְךָ֖ אֲשֶׁ֥ר תְּכַסֶּה־בָּֽהּ: ס

בכור שור דברים פרק כב פסוק ט

(ט) לא - תזרע כרמך כלאים: שיצטרפו הזרעים, ויצא הזרע מבין שניהם, ותביא מה שלא בראתי בעולם, כמו שפירשתי בקדושים - תהיו. והוא הדין לכל שני מינין, אלא שדבר בהוה. פן תוקדש: דכלאים אסורין בהנאה ואינם רק לשריפה:

ואומר רבינו בחיי ויקרא פרק יט

ע"ד הפשט: טעם איסור הכלאים מפני שכל הדברים הנבראים בארץ בין חי בין צומח יש לו כח ומזל למעלה, וכל אחד ואחד נברא למינו, כי כן יסד המלך יתעלה במעשה בראשית שיהיה כל אחד ואחד למינהו, ומי שהוא מרביע או מרכיב שני מינין הרי הוא משנה ומכחיש מעשה בראשית שכתוב שם "למינהו" והוא עושה הפך ה' שרצה להבדיל בין המינין כאלו מראה את עצמו שהוא חושב כי לא יספיקו הנבראים שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו והוא רוצה להתחכם ולהוסיף עוד שם מינין מחודשים על כל מה שברא חי העולמים, ואסור החרישה בשור וחמור גם כן נמשך אחר הטעם הזה כי מנהג עובדי אדמה אחר חרישתם שיביאו הצמד ברפת אחת ויבאו לידי הרכבה להוליד מינים זרים משונים בתולדות להכחיש מעשה בראשית.

וממשיך  רבינו בחיי ויקרא פרק יט

וע"ד הקבלה בסוד מצות הכלאים: מצוה זו ממצות הנקראות "חקים", ואין תכלית הכוונה בחקים האלה בענינים הגופניים בלבד רק בכחות השכלים הנמשכים מן השמים, ולכך נקראו "חקות שמים" כענין שכתוב: (איוב לח, לג) "הידעת חקות שמים", וחקות האלו לא נתנו רק לישראל, הוא שכתוב: (תהלים קמז, יט) "חקיו ומשפטיו לישראל", וכתיב: (תהלים פא, ד) "כי חק לישראל הוא". וכל הכחות העליונים השכליים כל אחד ואחד ממונה על פקודתו ועל ממשלתו, והפעולות בעולם השפל הזה משתלשלות בסבתם, ובזה העולם מתקיים ועומד על השלמות, וכבר ידעת מאמרם ז"ל: (תנחומא ישן בראשית יג) אפילו העליונים צריכים שלום, שנאמר: (איוב כה, ב) "עושה שלום במרומיו". והשלום שלהם הוא קיומם ושיפעלו פעולתם במנויים, וא"כ המעמיד תולדות למטה מין במינו גורם השלום למעלה, כי הכחות הממונים הם משלימין מנויים הראוי כמו שצריך העולם השפל, והמעמיד תולדות למטה מין בשאינו מינו הרי זה גורם הפך השלום, כי הוא מערבב הכחות העליונים ומבטל אותן ועוקר אותן ממנויים, וזהו סוד הלשון של "כלאים" שהוא לשון מניעה, כלומר בטול הכחות, מלשון: (תהלים מ, יב) "לא תכלא רחמיך ממני", וכן: (ירמיה לז, יח) "בית הכלא, כי הנתן שם הוא מתבטל ממלאכתו", וזהו לשון "חקים" מלשון חקיקה וציור, כי הם ציורי ענינים שכליים של מעלה. והמרביע בהמה מין בשאינו מינו, או הזורע צמח מין בשאינו מינו והם יונקים זה מזה הרי זה מערבב הכחות העליונים הנותנים כח ההולדה או כח הצמחיה, וכמו שדרשו רז"ל: (בר"ר י, ז) אין לך כל עשב ועשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה מכה אותו ואומר לו גדל, שנאמר: (איוב לח, לג) "הידעת חקות שמים" וגו', ומפני שהשנים הנולדים בעולם ראשונה היו כלאים, זה מצד הרוח הטובה וזה מצד הרוח הרעה, ואנחנו נצטוינו להמשך אחר הרוח הקודש ולהתרחק מן הרע שהוא מצד רוח הטומאה על כן נאסר לנו הכלאים כי הוא חבור שני קצוות שהם ב' הפכים, אין ראוי לחבר אותן כי אין חבורן עולה יפה, אבל ראוי להרחיקם ולהפרידם זה מזה והמפריש ביניהם גורם שלום בעולם, והמחבר אותן יחד מסלק השלום מן העולם כי הוא מערבב הכחות העליונים ומשים קטרוג בין פמליא של מעלה.

ופרוש הדברים שהקב"ה ברא את העולם בצורה מיוחדת כאשר כל מין ומין שנברא בעולם יש לו את תפקידו בעולם שהוא נגזרת של העולם הרוחני ויש התאמה בן הכוחות בעולם הרוחני לעולם הגשמי בעולם שלנו וכאשר אנחנו בדעתנו החסרה מנסים לשנות ולעשות ולברוא בריות אחרות על ידי כילאים או שעטנז אנחנו פוגמים מבלי שנבין את זה בפעולה הגשמית והרוחנית של העולם . ולאדם בעולם הזה יש כאן תפקיד מכריע וחשוב כי הוא זה שיוצר את הקישור בן העולם הרוחני לעולם הגשמי

וכך כותב מעשי ה' מעשי בראשית פרק יג (פרשת בראשית)

אם כן הוכרח להיות לצדיק דבקות בשכינה, ואחר זה נתקיימה השביתה שלא יברא עוד עולמות ומחריבן ונתקשרו הצינורות, שקודם שנולד אברהם לא היה אפשר לעולם שנברא למשוך מן הקדש, כי היה העולם פועל בלתי שלם לא הגיע אליו התכלית, עד שנולד אברהם וניתנה נפש יתרה לכל מעשה בראשית, לפי שמשך מן השפע לקיום העולם והעמדתו זו היא נפש יתירה, כי הראשונה היא אותה שנאמר ויפח באפיו נשמת חיים. והיה סיפור הברכה הזאת אחרי שנולד אברהם, כי משה יספר זה ולא היתה הברכה הזאת שנאמר ויברך אותו בעת הבריאה, ולכן אמר כי בו שבת מכל מלאכתו אשר ברא אלהים לעשות, ר"ל שהיה בונה עולמות כדי שיעשו פרי, וכאשר לא היו עושים פרי היה מחריבן, אבל בשבת אחר שנולד אברהם שעשה פרי, שבת מלברא עולמות:

כלומר לאחר חטא האדם הראשון היה ניתוק בן העולם הרוחני לעולם שלנו ואברהם שנולד והכיר את בוראו היה הראשון שיכל לקשר את הקודש לחול כלומר את העולם הרוחני לעולם שלנו . ואם אברהם לא היה הקב"ה היה מחריב את העולם כי עולם שהוא מנותק מהעולם הרוחני הוא עולם ללא תכלית .

וכך כותב הזוהר הקדוש

וְעַל כֵּן כָּתוּב אֶת חֻקֹּתַי תִּשְׁמֹרוּ, מִשּׁוּם שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד מְמֻנֶּה עַל דָּבָר יָדוּעַ בָּעוֹלָם, בְּאוֹתוֹ הַחֹק. מִשּׁוּם כָּךְ אָסוּר לְהַחֲלִיף מִינִים וּלְהַכְנִיס מִין בְּמִין אַחֵר, מִשּׁוּם שֶׁעוֹקֵר אֶת כָּל כֹּחַ וְכֹחַ מִמְּקוֹמוֹ, (ומכחיש פמליא של מעלה) וּמַכְחִישׁ אֶת פִּרְסוּם הַמֶּלֶךְ.

כִּלְאַיִם, מַהוּ כִּלְאַיִם? כְּמִי שֶׁנּוֹתֵן מִישֶׁהוּ אַחֵר בְּבֵית הָאֲסוּרִים, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ירמיה לז) אֶל בֵּית הַכֶּלֶא, כְּדֵי לֹא לַעֲשׂוֹת דָּבָר. כִּלְאַיִם - מְנִיעָה, שֶׁמּוֹנֵעַ אֶת כָּל אוֹתָם הַכֹּחוֹת מִן הַמַּעֲשֶׂה שֶׁלָּהֶם. כִּלְאַיִם - עִרְבּוּבְיָה, שֶׁעוֹשֶׂה עִרְבּוּבְיָה בַּכֹּחַ שֶׁלְּמַעְלָה וּמַכְחִישׁ אֶת פִּרְסוּם הַמֶּלֶךְ, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר וּבֶגֶד כִּלְאַיִם שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ.

בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (בראשית ב) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךְ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת. וַהֲרֵי נִתְבָּאֵר, שֶׁשִּׁנָּה מִצְוַת הַמֶּלֶךְ, וְהֶחֱלִיף עֵץ חַיִּים, שֶׁבּוֹ הִשְׁתַּלֵּם הַכֹּל וּבוֹ תְּלוּיָה הָאֱמוּנָה, וְנִדְבַּק בְּמָקוֹם אַחֵר. וַהֲרֵי שָׁנִינוּ, בַּכֹּל צָרִיךְ אָדָם לְהַרְאוֹת מַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁלְּמַעְלָה וְלַעֲשׂוֹת מַעֲשֶׂה כְּמוֹ שֶׁצָּרִיךְ. וְאִם שִׁנָּה בְּדָבָר אַחֵר, הוּא מַשְׁפִּיעַ לְהַשְׁרוֹת בּוֹ דָּבָר אַחֵר שֶׁלֹּא צָרִיךְ.

כלומר חטא האדם הראשון היה שינוי שעשה האדם הראשון ממה שציוה אותו הקב"ה . ושינוי זה גורם את הכחשת מעשה בראשית ולכן הביא את המוות לעולם . ומשמעות הכחשת מעשה בראשית הוא לגרום שהעולם יהיה מצד אחד חלש יותר פגיע יותר וחס וחלילה יכול להגיע לחורבן .

וכך כותב הזוהר הקדוש על עץ הדעת

אֲבָל אֵלּוּ שֶׁיּוֹדְעִים אֶת הָאִילָן שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. שֶׁהוּא עֵץ הַחַיִּים הַנָּטוּעַ בַּגָּן שֶׁלּוֹ שֶׁהִיא שְׁכִינָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהּ לֹא יְגֻרְךְ רָע, יְכוֹלִים לְהוֹרִיד כֹּחַ מִשָּׁם לִשְׁכִינָתוֹ בְּלִי עִרְבּוּבְיָה כְּלָל בְּכָל מִצְוָה וּמִצְוָה, הוּא עֵץ פְּרִי עֹשֶׂה פְּרִי לְמִינוֹ, נָטוּעַ בַּגָּן בְּלִי עִרְבּוּבְיָה כְּלָל, וּמִשּׁוּם זֶה אָמַר לְמִינוֹ, אֲבָל עֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא נֶאֱמַר בּוֹ לְמִינוֹ, אֲבָל מְעֹרָב מִין בְּשֶׁאֵינוֹ מִינוֹ, וּבִשְׁבִילוֹ נֶאֱמַר שָׂדְךְ לֹא תִזְרַע כִּלְאָיִם וְכוּ', שַׁעַטְנֵז לֹא יַעֲלֶה עָלֶיךְ.

כלומר אכילת האדם מעץ הדעת שיש בו מין שאינו מינו נתנה לאדם את הכוח לערבב בן מין למין בן טוב לרע ופעולה זו גורמת להכחשת מעשה בראשית ורק קיום המצוות נותנת לאדם  את האפשרות להבדיל בן פעולה שמועילה לעולם לפעולה שמכחישה את העולם . ולימוד התורה נותנת לאדם את היכולת להתנהל בעולם בלא להכחיש אותו .

אז למה התירו שעטנז בציצית ? אומר הזוהר

וּתְכֵלֶת - זוֹהִי תְּכֵלֶת שֶׁל צִיצִית. תְּכֵלֶת זֶהוּ הַכִּסֵּא, סוֹד שֶׁל תְּפִלִּין שֶׁל יָד. תְּכֵלֶת זֶהוּ הַכִּסֵּא שֶׁבּוֹ דָּנִים דִּינֵי נְפָשׁוֹת. מִשּׁוּם שֶׁיֵּשׁ כִּסֵּא שֶׁדָּנִים בּוֹ דִּינֵי מָמוֹנוֹת, וְיֵשׁ כִּסֵּא שֶׁדָּנִים בּוֹ דִּינֵי נְפָשׁוֹת. וְלָכֵן כָּל הַגְּוָנִים טוֹבִים לַחֲלוֹם, פְּרָט לְגָוֶן תְּכֵלֶת, כְּדֵי שֶׁיֵּדַע שֶׁהֲרֵי נִשְׁמָתוֹ הֲרֵי עוֹלָה בְדִין. וּכְשֶׁנְּשָׁמָה עוֹלָה בְדִין, הַגּוּף נִדּוֹן לְהִתְכַּלּוֹת, וְצָרִיךְ אוֹתוֹ הַחֲלוֹם לְרַחֲמִים רַבִּים.

ולכן התכלת של הציצית מזכירה לאדם את כיסא הכבוד של דיני נפשות ולכן יש לזה תועלת לאדם ולכן גם דבר שהוא אסור יש מקרים שהתורה מתירה אותם בגלל התועלת הגדולה שלהם לעולם הרוחני ולכן גם לעולם הגשמי שבו אנחנו נמצאים ולכן באותו מקום שבו התורה אוסרת על כלאים של שור וחמור ועל שעטנז שזה לבוש של צמר ופשתים היא מתירה את השעטנז אבל רק באותם מקומות שערבוב מין ושאינו מינו מועיל לעולם ולא פוגם בעולם .

וגם תערובת של איש ואישה זה תערובת שלא מועילה לעולם כאשר איש מעורב עם אישה שלא מיוחדת לו

דברים פרק כב

(ה) לֹא־יִהְיֶ֤ה כְלִי־גֶ֙בֶר֙ עַל־אִשָּׁ֔ה וְלֹא־יִלְבַּ֥שׁ גֶּ֖בֶר שִׂמְלַ֣ת אִשָּׁ֑ה כִּ֧י תוֹעֲבַ֛ת יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ כָּל־ עֹ֥שֵׂה אֵֽלֶּה: פ

וכך כותב הריקאנטי דברים פרק כב פסוק ה

(ה) וטעם לא יהיה כלי גבר על אשה ולא ילבש גבר שמלת אשה [שם ה]. פשטו ידוע, אמנם על דרך הקבלה יש לך לדעת כי הרמז הוא שלא ישנה סדרי בראשית, כי האיש הלובש שמלת אשה עושה מן המשפיע מקבל, והאשה הלובשת בגדי איש עושה מן המקבל משפיע, וסוד המלבוש סוד גדול לבעלי הקבלה רמזתיו במקום אחר. ועוד יש מפרשין כי גם הנה רמז לסוד העבור, ורמז רמז מופלא שלא יתחלפו נשמת זכר ונקבה בגלגול, כענין שלא עשאני אשה, והבן זה:

וההבנה שערבוביה בעולם מזיקה לעולם ולאדם וקב"ה ברא יחוד בן גבר ואישה ובן גבר אחד לאישה אחת ולכן גם השמירה על יחוד הגבר ויחוד האישה ועל  הזיווג בן גבר אחד ובין אישה אחת הוא חלק מבריאת העולם  על ידי הקב"ה של מין ומינו ורק הליכה בדרך התורה היא זו שנותן לאדם את היכולת לשמור על זה והיא שגורמת  לקשר בן העולמות הרוחניים לעולם הפיזי וכאשר האדם לא הולך בדרך התורה נוצר נתק בן העולם הרוחני לפיזי ומשמעותו כמו שאומר מעשי ה' אפשרות להחרבת העולם . וכך כותב הזוהר על זה

אַשְׁרֵי הוּא שֶׁמַּעֲלֶה אֶת הָאֱמוּנָה שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁהִיא שְׁכִינָתוֹ הַכְּלוּלָה מֵעֶשֶׂר אֲמִירוֹת, בְּמַחֲשָׁבָה אַחַת, בְּרָצוֹן אֶחָד בְּלִי עִרְבּוּבְיָה כְּלָל, שֶׁכָּל סְפִירָה וּסְפִירָה נְטוּעָה בּוֹ, וְהִיא הַגָּן שֶׁכָּל הַסְּפִירוֹת בָּהּ, הֵן אֶחָד, וְכָל אֶחָד עוֹשֶׂה בָּהּ פְּרִי לְמִינוֹ, הִיא מִין שֶׁכָּל אֶחָד וְאֶחָד לֹא מוֹצִיא מִמֶּנָּה זְרָעִים הַחוּצָה, כָּךְ צָרִיךְ אָדָם שֶׁלֹּא יוֹצִיא זֶרַע מִחוּץ לְבַת זוּגוֹ, שֶׁהִיא הַמִּין שֶׁלּוֹ וְהַיִּחוּד שֶׁלּוֹ, וּבְאוֹתוֹ זְמַן שֶׁצָּרִיךְ אָדָם לְיַחֵד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עִם שְׁכִינָתוֹ, צָרִיךְ לְהַפְשִׁיט מִמֶּנּוּ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת שֶׁהֵן קְלִפּוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶן רַבּוֹת מַחֲשָׁבוֹת בְּלֶב אִישׁ, וּלְהַעֲלוֹת אֶת הַשְּׁכִינָה בְּמַחֲשָׁבָה אַחַת. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וַעֲצַת יהו''ה הִיא תָקוּם, כְּמוֹ שֶׁאָדָם שֶׁמִּתְיַחֵד עִם בַּת זוּגוֹ וּמִתְפַּשֵּׁט מִלְּבוּשָׁיו לִהְיוֹת עִמָּהּ אֶחָד, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְהָיוּ לְבָשָׂר אֶחָד, כָּךְ צָרִיךְ לְהַפְשִׁיט מִמֶּנּוּ כָּל הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֲחֵרוֹת בִּזְמַן שֶׁמְּיַחֵד אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא בְּכָל יוֹם פַּעֲמַיִם שְׁמַע יִשְׂרָאֵל יהו''ה אֱלֹהֵינ''וּ יהו''ה אֶחָד.

 

פרשת שופטים כמה סוגים שונים של עבודה זרה יש ? על איזה נהרגים בני ישראל ועל איזה לא? איזה חטא של עבודה זרה היה בחטא העגל ? האם בני נוח מוזהרים על עבודה זרה בשיתוף ? איך ניתן לתרץ את דעתו של הרמ"א שכיום אין לפני עיוור בעבודה זרה בשיתוף לבני נוח ? ו/אלול /תשע"ח

בס"ד
פרשת שופטים כמה סוגים שונים של עבודה זרה יש ? על איזה נהרגים בני ישראל ועל איזה לא? איזה חטא של עבודה זרה היה  בחטא העגל ? האם בני נוח מוזהרים על עבודה זרה בשיתוף ? איך ניתן לתרץ את דעתו  של הרמ"א  שכיום אין לפני עיוור בעבודה זרה בשיתוף לבני נוח ? ו/אלול /תשע"ח

כתוב בדברים פרק יז

(ג) וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכָל־צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־צִוִּֽיתִי:

ואומר [רבינו] בחיי דברים פרק יז פסוק ג

(ג) ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי. דבר ידוע כי הקדוש ברוך הוא לא צוה לעבוד עבודה זרה, א"כ מה טעם לומר "אשר לא צויתי". וע"ד הפשט: מפני שעובדי השמש והירח ושאר הכחות העליונים חושבים כי בעבודתם ימצאו חן בעיני ה' יתעלה בעבור שהם משרתי המלך, והמכבד משרתי המלך הרי זה מכבד את המלך, על כן הוצרך לומר "אשר לא צויתי" כי לא צוה בכבוד זה.

ומפרש הגאון מוילנה באדרת אליהו דברים פרק יז - אופן שני פסוק ג

(ג) וילך ויעבד. לפי שנאמר זבח לאלהים יחרם אין לי אלא זביחה שאר עבודות מניין ת"ל בלתי לה' לבדו ואין לי אלא עבודת פנים לע"ז מנין עבודת' שדרכה בכך והשתחויה ת"ל וילך ויעבד וישתחו: אשר לא צויתי. אפילו בשיתוף:

שמדובר על עבודה זרה בשיתוף. כלומר יש עבודה זרה ויש עבודה זרה בשיתוף . האם זה שני סוגי העבודה זרה שיש ?

אומרת הגמרא חברותא סנהדרין דף סג עמוד א

אמר רבי יוחנן: אלמלא וי"ו שבהעלוך, שנקרא הכתוב בלשון רבים, דהיינו, שלא התכחשו לגמרי להקב"ה, אלא רק שיתפו עמו את העגל, נתחייבו שונאיהם של ישראל [בלשון סגי נהור], כלייה.

ודבר זה הוא כתנאי; אחרים אומרים: אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה,

אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר, נעקר מן העולם. שנאמר [שמות כ"ב] "בלתי לה' לבדו"!? אלא מה תלמוד לומר [שמות ל"ב] "אשר העלוך" - שאיוו להם אלוהות הרבה. דהיינו, שלא שיתפו את שמו של הקדוש ברוך הוא עם דבר אחר, אלא שקיבלו עליהם עוד אלהות, חוץ מקבלת אלהותו, שהמשיכו בה.

וזה המשפט בתורה שעליו מדברת הגמרא שמות פרק לב פסוק ד

וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

כלומר לפי הגמרא יש מחלוקת מה התרחש בחטא העגל  האם עבודה זרה בשיתוף או דבר שהוא פחות  מעבודה זרה בשיתוף.לפי אחרים וזה גם דעתו של רבי יוחנן חטא העגל היה עבודה זרה בשיתוף אבל רבי שמעון בר יוחאי אומר שאם היו עושים עבודה זרה בשיתוף לא היה להם לישראל תקנה והיו נעקרים מן העולם . ומה שעשו עם ישראל בחטא העגל  היה שקיבלו עליהם עוד אלוהות הם לא החליפו את האלוהות של הקב"ה ולא שיתפו את הקב"ה עם אלוה אחר הם קיבלו עוד אלוהות שהיא תחת הקב"ה  .

וכדי להבין את זה נביא את דברי הריב"א שמות פרק לב פסוק ד

(ד) אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. תימ' וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה בן יומו לא העלם ממצרים אלא אין לך עובד ע"ז שאינו יודע שיש אלהים בשמים שברא הכל אך הם טועים לומר שרוח הקדש שורה בע"ז שלהם ובזה טעו עושי העגל שהיו סבורים שרוח הקדש ששרתה על משה בהוציאם ממצרים שרתה גם על העגל וכדומה להם שהיה אלוה ולכך אמרו אלה אלהיך:

ובדיוק כך מסביר המהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף סג עמוד א

כל המשתף ש"ש כו'. יראה דודאי לכ"ע כופר בעיקר גרע טפי וחייב כליה אלא דר' שמעון קאמר דכל המשתף ש"ש וד"א דהיינו המאמין בשניות נמי חייב כליה ונעקר מן העולם אלא מה תלמוד לומר אשר העלוך דודאי האמינו בנמצא וגו' ולכך לא נעקרו אלא שאיוו לאלהות הרבה ואמרו שהאחד הנמצא נתן כח לאלהות וכחות רבים עזב ה' את הארץ ואלו הכחות והאלהות יהיו מנהיגים בארץ וכ"כ הרמב"ם שזה דעת רבים מעובדי ע"ז שעובדים אותם שאומרים שנתנה ההנהגה בידם ועד"ז יש לכוון מה שאמר משה ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה וגו' דבא משה להתנצל בעדם שאמר משה להקב"ה שהרי אתה אומר אלי העל את העם וכונתך שאתה מעמיד אותי למנהיג להם וא"כ תלית העלייה בי כיוצא בזה כוונו ישראל שאמרו אשר העלוך וגו' שאתה נתת לו כח להעלות ולמנהיג בעלמא ולא כוונו כלל לע"ז ולשתף ש"ש וד"א ודו"ק וק"ל:

כלומר יש 3 סוגים של עבודה זרה האחד פחות מהשני . הראשון אתה מחליף את הקב"ה באלוה אחר ,השני אתה משתף את הקב"ה עם אלוה אחר והשלישי אתה מקבל עליך אלוה אחר שכביכול הקב"ה נתן לו כוחות להנהיג את העולם .

ונשאלת השאלה האם גם בן נח מוזהר על עבודה זרה בשיתוף ?  יש את התוספות שממנו שואב הרמ"א את דעתו המופיעה בשולחן ערוך וכך כותב התוספות

אומר תוספות מסכת סנהדרין דף סג עמוד ב

אסור לאדם שיעשה שותפות - אמר ר' שמואל כ"ש שבועה עצמה דאין לקבל הימנו ור"ת אומר מותר לקבל הימנו השבועה קודם שיפסיד כדאמר בפ"ק דמס' ע"ג (דף ו:) דמלוה ע"פ נפרעין ממנו מפני שהוא כמציל מידם ולא חיישינן דילמא אזיל ומודה ואף על גב דהתם ספק והכא ודאי מ"מ בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהן ואין תופסין בהם אלהות ואף על פי שמה שמזכירין עמהם ש"ש וכוונתם לדבר אחר מ"מ אין זה שם עבודת כוכבים גם דעתם לעושה שמים ואף על פי שמשתפין שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך.

וכך נפסק בשולחן ערוך שולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנו

סעיף א

א) אח"כ (א) ילך [א] לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה * סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו; ומ"מ לא יעשה א מלאכתו (ב) עיקר, א] אלא [ב] עראי, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים (ג) בידו; וישא ויתן (ד) ב] באמונה; ויזהר מלהזכיר ג] שם שמים לבטלה, שבכ"מ שהזכרת השם מצויה, מיתה מצויה; ויזהר מלישבע, אפי' באמת, ד] שאלף עיירות היו לינאי המלך וכולם נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות אף על פי שהיו מקיימים אותם; ב) ה] א} ויזהר מלהשתתף עם הכותים, שמא ב יתחייב לו שבועה ועובר משום לא ישמע על פיך (שמות כג, יג). הגה: ויש מקילין בעשיית שותפות עם הכותים בזמה"ז, משום שאין הכותים בזמן הזה נשבעים בע"א, ואף על גב דמזכירין הע"ז, מ"מ כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים וד"א, ולא מצינו שיש בזה משום: ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד) דהרי אינם ג) מוזהרין ו] על השתוף (ר"ן ספ"ק דע"ז ור' ירוחם ני"ז ח"ה ותוס' ריש פ"ק דבכורות); ולשאת ולתת עמהם בלא שותפות, לכ"ע שרי בלא יום חגיהם (הגהות מיימוני פ"ק מהלכות ע"ז) (ועיין בי"ד מהלכות ע"א סי' קמ"ז).

אבל הדף על הדף סנהדרין דף סג עמוד א מביא דעה אחרת

והגרע"א זצ"ל בהגהותיו תמה עליו: וז"ל ואני בעניי זה ימים רבים שעמדתי על דברי הרמ"א, אם נפרש כפשוטן דבני נח אין מוזהרים על השיתוף היינו לעבוד בשיתוף, זה תמוה מאוד דהיכן מצינו דעבודה זו מותרת לבני נח, דלענין עבודת עבודה זרה, אין חילוק בין ישראל לבני נח כדאמרינן בגמ' סנהדרין נ"ו ע"ב דברים שבית דין של ישראל ממיתים עליו, בני נח מוזהרים עליו, וכיון דשתוף בית דין של ישראל ממיתים כדילפינן מקרא דזובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו למשתף שם שמים ודבר אחר, ויחרם היינו מיתה, וכן הוא בסמ"ג (לאוין במצוה ראשונה) דבלתי לה' לבדו הוא לעונש על השתוף, וקרא דלא יהא לך אלהים אחרים על פני, דעל פני הוא אזהרה לשיתוף.

גם בנודע ביהודה (תנינא יור"ד סוף סימן קמ"ח) האריך להוכיח מה דמרגלי בפומייהו דאינשי, שאין העובדי כוכבים מצווים על השיתוף הוא טעות ויצא להם זה מלשון הרמ"א הנ"ל, ובאמת כוונת הרמ"א דמה שמשתף בשבועה שאינו אומר אלי אתה, רק שמזכירו בשבועתו עם שם שמים, בזה מצינו איסור לישראל דכתיב ובשמו תשבע, אבל עובדי כוכבים אין מוזהרים על זה, אבל כשעובד עבודת כוכבים בשיתוף אין חילוק כלל בין ישראל לעובדי כוכבים עכ"ד.

כלומר אומר רבי עקיבא איגר שאומנם בדיבור בני נוח לא מוזהרים על השיתוף אבל לעבוד עבודה זרה בשיתוף זה יהיה אסור . ואולי מלשון התוספות ניתן להבין שכל מה שהיום בן נח מדבר על האלוקים שלו הוא מתכון לא לעבודה זרה שמחליפה את הקב"ה ולא לעבודה זרה אשר היא משותפת עם הקב"ה כי אם לאותו צורת חטא שעשה עם ישראל בחטא העגל ולדעתו של רבי שמעון בר יוחאי בחטא העגל הוא הוסיף אלוה נוסף בדיוק כמו שאומר המהרש"א על חטא העגל שהם מתכונים לאלוה אשר הוא נמוך מהקב"ה עצמו וזה לא נחשב כשיתוף ועל זה אומר התוספת "מ"מ אין זה שם עבודת כוכבים גם דעתם לעושה שמים ואף על פי שמשתפין שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך."

כלומר כאשר אתה מתכון לאלוה נוסף שהוא תחת הקב"ה ולא בשיתוף איתו על זה לא ממיתים את בני ישראל ולכן הגויים לא מוזהרים עליהם . ועל זה אומר התוספות שבני נח לא מוזהרים עליהם וכך נראה ללמוד מדברי הרמ"א  כי מה המשמעות של מקילים לעשות שותפות בזמן הזה ? כי כנראה השיתוף בזמן הזה של בני נוח הוא לא ממש שיתוף אלה הוספת אלוה מתחת לקב"ה כמו שעשו עם ישראל לדעתו של רבי שמעון בר יוחאי בחטא העגל .

וכדי שנבין את החומרה של עבודה זרה בשיתוף נביא את תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סו עמוד ב

ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה? והתניא: אמרו עליו על נקדימון בן גוריון, כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש, כלי מילת היו מציעין תחתיו, ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו! איבעית אימא: לכבודו הוא דעבד.

קובץ שעורים כתובות אות רכד

רכד) [דף סז ע"א] אב"א לכבודו הוא דעבד. ובפ"ק דפסחים ח' פירש"י, דהיכא דמתכוין למצוה וגם לתועלת עצמו ה"ז צדיק גמור, וא"כ צ"ל הכא דלא התכוון לשם מצוה רק לכבודו גרידא, ותימה לומר כן על נקדימון בן גוריון דהוא אחד משלשה שנקדה להם חמה ובודאי כשעשה צדקה היתה כונתו לשם מצוה, ושמא י"ל, דלכבודו גרע טפי ממכוין ע"מ שיחיה בני, דהוא כעובד בשיתוף כמ"ש בחובת הלבבות, וכן נראה מהא דחסד לאומים חטאת שאין עושין אלא להתפאר בהן, ב"ב י'.

ואב"א כדבעי ליה למיעבד לא עבד. והקדוש בעל חפץ חיים ז"ל אמר, לפי המבואר בגמ' מנחות מ"א בעידן ריתחא ענשינן עליה, ומוכח, דבעידן ריתחא ענשינן גם בדבר שאינו נענש עליו שלא בעידן ריתחא, ואז היה בזמן חורבן הבית דאין לך עידן ריתחא יותר מזה וע"כ היה העונש נורא כ"כ.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת עקב האם חז"ל טעו ? האם הם יכולים לטעות ? מהי אמת "הלכתית" ומהי אמת "אמיתית" ממתי יש שני צורות של אמת ? האם אמת "הלכתית" היא שקר ? מהו בכלי שלנו להבין את העולם ? ‏כ"ב/אב/תשע"ח

בס"ד
פרשת עקב האם חז"ל טעו ? האם הם יכולים לטעות ? מהי אמת "הלכתית" ומהי אמת "אמיתית"  ממתי יש שני צורות של אמת ? האם אמת "הלכתית" היא שקר ? מהו בכלי שלנו להבין את העולם ? ‏כ"ב/אב/תשע"ח

יש שאלה עקרונית שנשאלת על חז"ל האם חז"ל טעו ?

הגמרא במסכת הוריות דנה בנושא ואומרת

משנה מסכת הוריות פרק א

הורו בית דין לעקור את כל הגוף אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה הרי אלו פטורין הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין כיצד אמרו יש נדה בתורה אבל הבא על שומרת יום כנגד יום פטור יש שבת בתורה אבל המוציא מרשות היחיד לרשות הרבים פטור יש עבודה זרה בתורה אבל המשתחוה פטור הרי אלו חייבין שנאמר (ויקרא ד') ונעלם דבר דבר ולא כל הגוף:

כלומר המשנה במסכת הוריות אומרת שיכול להיות מצב שבית דין יוכלו להגיע למצב שיגידו אין נידה בתורה או אין שבת בתורה ואומר  תפארת ישראל - יכין מסכת הוריות פרק א משנה ג

כו) בתורה. נקט הנך ג', נדה, שבת, ע"ז, משום דבכולן יש בהן הסתעפות רב, ושייך גבייהו הסיפא דהתירו מקצתו ואסרו מקצת. ותו דקמ"ל דאף דכולן ידועין לכל, דכל איש יש לו אשה, ובכל שבוע יש שבת, וע"ז הוא העיקר היותר גדול לכל ישראל, ובלעדם אין מקום לתורה, אפ"ה מחשבו ב"ד כשטעו בהנך, ולא מחשבו מזידין:

ואומר  רש"ר הירש ויקרא פרק ד פסוק יג

ונעלם דבר מעיני הקהל וגו'. בית הדין הגדול הוא בבחינת "עיני הקהל". הם חכמי ישראל, וחכמת האומה היא בלבם. הם דולים דעת מן התורה ולומדים ממנה מה יעשה העם. נעלם דבר מדעת חכמי האומה. הם נתפשו להבנה מוטעית של התורה ("ישגו") וכך הסיחו את הדעת מדבר האמור בה ("ונעלם מהם דבר"). בהוריות ז ע"ב נראה, כאילו "ישגו" מציין "שגגת המעשה". אך אין ספק ש"ישגו" מתייחס כאן אל "עדת ישראל" - שהיא הסנהדרין; והן מעשה הסנהדרין איננו קובע בנידון זה. נראה אפוא, שזו כוונת הגמרא: אילו נאמר רק "ישגו ועשו", היינו אומרים, שמדובר כאן בשגגת מעשה של הסנהדרין. אך הכתוב אומר "ישגו ונעלם"; ומכאן, שהיתה שגגת הוראה של הסנהדרין - וזו הפכה לשגגת מעשה של הקהל. טיב שגגת ההוראה מבואר יותר שם ג ע"ב - ד ע"א: "הורו בית דין לעקור את כל הגוף, אמרו אין נדה בתורה אין שבת בתורה אין עבודה זרה בתורה, הרי אלו פטורין; הורו לבטל מקצת ולקיים מקצת הרי אלו חייבין (כגון: אמרו, הוצאה מרשות לרשות אסורה בשבת, אך מותר להושיט ולזרוק)... שנאמר ונעלם דבר - ולא שתתעלם מצוה כולה". עוד אמרו שם: "אין בית דין חייבין עד שיורו בדבר שאין הצדוקין מודין בו". שכן דבר שהצדוקין מודין בו - מתוך שהוא מפורש בכתוב - "זיל קרי בי רב הוא": כל תלמיד חייב לדעת זאת וכל ילד יהודי יודע; שוב אין זה עניין להוראת סנהדרין

ומקור הדין הזה בתורה  ויקרא פרק ד

(יג) וְאִ֨ם כָּל־עֲדַ֤ת יִשְׂרָאֵל֙ יִשְׁגּ֔וּ וְנֶעְלַ֣ם דָּבָ֔ר מֵעֵינֵ֖י הַקָּהָ֑ל וְ֠עָשׂוּ אַחַ֨ת מִכָּל־מִצְוֹ֧ת יְקֹוָ֛ק אֲשֶׁ֥ר לֹא־תֵעָשֶׂ֖ינָה וְאָשֵֽׁמוּ:

(יד) וְנֽוֹדְעָה֙ הַֽחַטָּ֔את אֲשֶׁ֥ר חָטְא֖וּ עָלֶ֑יהָ וְהִקְרִ֨יבוּ הַקָּהָ֜ל פַּ֤ר בֶּן־בָּקָר֙ לְחַטָּ֔את וְהֵבִ֣יאוּ אֹת֔וֹ לִפְנֵ֖י אֹהֶ֥ל מוֹעֵֽד:

כלומר התורה מביאה אפשרות שסנהדרין יכולה לטעות באחת ממצות התורה  . כלומר אין חסינות לחז"ל מטעויות או פרוש לא נכון של המציאות . והתורה מורה לנו מה לעשות בכל מקרה וכן הנידון בנשיא או כהן משוח . מכאן אנחנו לומדים שהמציאות העומדת לפנינו היא מציאות שניתן לטעות בה .

אבל מיד יבוא אלו שרוצים לבקר את שומרי המצוות ויגידו רק רגע אם בית דין שלכם טועה אז יכול להיות שכל ההלכות בשולחן ערוך הם טעות ואתם עושים מעשה לא נכון . כלומר המציאות היא א' ומה שאתם עושים הוא ב ' אז מה ההבדל בניכם לבינינו . אנחנו לא מאמינים בקב"ה אבל אתם שכן מאמינים יכול להיות שתגלו שכל החיים שלכם עשיתם לא נכון . זה שאלה טובה וננסה לענות עליה

שהקב"ה ברא את העולם הוא  הסתכל בתורה וברא את העולם כמו שכתוב בזוהר פרשת תרומה

כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, לֹא הִתְקַיֵּם עַד שֶׁעָלָה בְרָצוֹן לִבְרֹא אָדָם שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וּבִגְלָלָהּ הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. כָּעֵת, כָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּמִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, כִּבְיָכוֹל הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. אָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה וּמְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה וְקִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם הִיא הַתּוֹרָה. מִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם.

 ולכן ברור שאם הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם וכתוב בתורה מצב של טעות הקב"ה טבע בעולם מציאות שיכול להיות בה טעות  וכפי שאנחנו רואים בתורה צריך לחלק את הזמנים של העולם ל 5  זמנים שונים

מבריאת העולם עד המבול . מהמבול עד מעמד הר סיני . ממעמד הר סיני עד מותו של משה רבנו . ממותו של משה רבנו עד ביאת המשיח . מביאת המשיח עד יום הדין הגדול ..

מבריאת האדם עד למבול היה מעשיו של האדם ניכרים  בבריאה

בבריאת העולם ברא  הקדוש ברוך הוא את האדם מן האדמה ובעצם העולם כולו היה מעשה אחד , האדם משפיע על העולם והעולם משתנה לפי מעשיו של האדם . האדם הראשון  וכל העולם לפני דור המבול יכלו לראות בצורה מוחשית כיצד המעשים שלהם משפיעים על העולם , על האדמה , על החיות

וכתוב מפורש בבראשית פרק ו

(יא) וַתִּשָּׁחֵת הָאָרֶץ לִפְנֵי הָאֱלֹהִים וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ חָמָס

ואומר  רש"י בראשית פרשת נח פרק ו פסוק יב

(יב) כי השחית כל בשר - אפילו בהמה חיה ועוף נזקקין לשאינן מינן:

את הארץ - כמו מן הארץ, ודומה לו (שמות ט כט) כצאתי את העיר, מן העיר, (מ"א טו כג) חלה את רגליו, מן רגליו. דבר אחר את הארץ עם הארץ, שאף שלשה טפחים של עומק המחרישה נמוחו ונטשטשו:

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית - נח פרק ו

יא) ותשחת הארץ. בכל מקום שהאדם חוטא לוקה הארץ, משל לבן שחטא מלקין אומנתו תחתיו, כשם שנאמר באדם הראשון ובקין: לפני האלהים. כסבורין היו שאין הקדוש ברוך הוא מכיר מעשיהם, והכתוב מעיד לכן יכיר מעבדיהם והפך לילה וידכאו (איוב לד כה): ותמלא הארץ חמס

פרוש הדבר שמעשיו של האדם השפיעו על הארץ ועל החיות וכולם ראו במוחש כיצד המעשים שלהם גורמים לארץ  קלקול באופן ממשי .

והקדוש ברוך הוא ראה שלא ניתן כך לקיים את העולם  הביא את המבול על העולם והחליט לשנות את הבריאה ולנתק את הקשר בן מעשי האדם לעולם חוץ מארץ ישראל

רק במקום אחד לא השתנו סדרי העולם וזה בארץ ישראל לדעתו של רבי יוחנן שהמבול לא ירד בארץ ישראל  . בראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת נח פרשה לג

ויוסף שלח את היונה. ותבא אליו היונה וגו' [טרף בפיה וגו'] מהו טרף קטיל היך דאת אמר טרף טרף יוסף (בראשית לז לג) אמר לה אילו שבקתנה אילן רב הוה מתעבד. מאיכן הביאתו, ר' אבא מישבוטוטין שבארץ ישראל הביאתו, ר' לוי אמר מהר המשחה הביאתו דלא טפת ארעא דישראל במבולה, הוא שהקב"ה א' ליחזקאל בן אדם אמ' לה את ארץ לא מטוהרה היא לא גושמה ביום זעם (יחזקאל כב כד)

ארץ ישראל שונה מכל הארצות שעדיין נשאר הקשר בן הארץ למעשי האדם כמו שכתוב

ויקרא פרק יח

(כח) וְלֹא תָקִיא הָאָרֶץ אֶתְכֶם בְּטַמַּאֲכֶם אֹתָהּ כַּאֲשֶׁר קָאָה אֶת הַגּוֹי אֲשֶׁר לִפְנֵיכֶם: 

כלומר לאחר המבול רק בארץ ישראל נשאר הקשר בן מעשי האדם לארץ עצמה .

במעמד הר סיני כאשר הקב"ה נתן למשה את התורה ועד מותו של משה המציאות בעולם היית מציאות שבו מעשי עם ישראל השפיעו באופן מידי על העולם והעולם השפיע באופן  מידי על עם ישראל .

העולם היה במצב של מידת הדין כלומר השפעה מידית של מעשי האדם עליו . וכך כתוב על מעשה העגל

רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לב פסוק ד

עגל מסכה - כיון שהשליכו לכור, באו מכשפי ערב רב שעלו עמהם ממצרים ועשאוהו בכשפים ויש אומרים מיכה היה שם שיצא מתוך דמוסיר בנין שנתמעך בו במצרים, והיה בידו שם, וטס שכתב בו משה עלה שור, עלה שור, להעלות ארונו של יוסף מתוך נילוס, והשליכו לתוך הכורש ויצא העגל:

כלומר מעשה העגל היה מתוך נס כלומר העגל נעשה מעצמו .

וגם המן היה מתוך נס ונתן פרנסה לעם ישראל משמים באופן מדויק כל אחד לפי מעשיו. ומתוך הנס הזה רצו עם ישראל לאכול בשר היה להם קשה עם אוכל משמים . וקבלו את השלו

ספרי זוטא פרק יא פסוק ו

(ו). ועתה נפשנו יבשה אין כל, אמרו עתיד הוא המן להתפח בתוך כריסינו להרגינו וכי יש לך ילוד אשה שאינו מוציא מה שהוא אוכל

וגם במדבר פרק יא גם מעשה השלו

(לב) וַיָּ֣קָם הָעָ֡ם כָּל־הַיּוֹם֩ הַה֨וּא וְכָל־הַלַּ֜יְלָה וְכֹ֣ל׀ י֣וֹם הַֽמָּחֳרָ֗ת וַיַּֽאַסְפוּ֙ אֶת־הַשְּׂלָ֔ו הַמַּמְעִ֕יט אָסַ֖ף עֲשָׂרָ֣ה חֳמָרִ֑ים וַיִּשְׁטְח֤וּ לָהֶם֙ שָׁט֔וֹחַ סְבִיב֖וֹת הַֽמַּחֲנֶֽה:

(לג) הַבָּשָׂ֗ר עוֹדֶ֙נּוּ֙ בֵּ֣ין שִׁנֵּיהֶ֔ם טֶ֖רֶם יִכָּרֵ֑ת וְאַ֤ף יְקֹוָק֙ חָרָ֣ה בָעָ֔ם וַיַּ֤ךְ יְקֹוָק֙ בָּעָ֔ם מַכָּ֖ה רַבָּ֥ה מְאֹֽד:

ולמה זה היה המצב ?  כי התורה מהזמן של ממעמד הר סיני עד מותו של משה היית שלמה   . וכאשר התורה נמצאת בשלמותה העולם מתנהל במידת הדין כלומר הארץ והמציאות נראים באופן מוחשי בעולם . חטא ועונש . פעולה ותגובה . וזה בדיוק היה הטעות של קורח . הוא בא אל משה עם רוב סנהדרין מול משה כלומר רוב מוחלט . הוא בא עם טיעונים נכונים של קל וחומר . אבל זה בדיוק היית הטעות של קרח כי בזמן  משה התורה היית  שלמה וכאן רוב או טיעון כזה או אחר לא יכול לעזור  . התורה נקראת תורת משה היא בשלמותה ולא ניתן להגיע  עם רוב נגד משה כי למשה היה את כל התורה כולה ללא חיסרון . ולכן הטבע כולו (בעולם שנברא על ידי הסתכלות בתורה ) בא לעזרתו של משה

במדבר פרק טז

(כח) וַיֹּאמֶר֘ מֹשֶׁה֒ בְּזֹאת֙ תֵּֽדְע֔וּן כִּֽי־יְקֹוָ֣ק שְׁלָחַ֔נִי לַעֲשׂ֕וֹת אֵ֥ת כָּל־הַֽמַּעֲשִׂ֖ים הָאֵ֑לֶּה כִּי־לֹ֖א מִלִּבִּֽי:

(כט) אִם־כְּמ֤וֹת כָּל־הָֽאָדָם֙ יְמֻת֣וּן אֵ֔לֶּה וּפְקֻדַּת֙ כָּל־הָ֣אָדָ֔ם יִפָּקֵ֖ד עֲלֵיהֶ֑ם לֹ֥א יְקֹוָ֖ק שְׁלָחָֽנִי:

(ל) וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְקֹוָ֗ק וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְקֹוָֽק:

(לא) וַיְהִי֙ כְּכַלֹּת֔וֹ לְדַבֵּ֕ר אֵ֥ת כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵ֑לֶּה וַתִּבָּקַ֥ע הָאֲדָמָ֖ה אֲשֶׁ֥ר תַּחְתֵּיהֶֽם:

(לב) וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣

כלומר כאשר התורה היית בשלמותה אצל משה העולם הפיזי התנהל לפי התורה  . כי התורה מוטבעת בעולם . אבל כאשר משה רבנו הלך לעולמו המציאות בעולם השתנתה למצב של הסתר פנים וגם התורה נכנסה למציאות של ספק . תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה.

ואז העולם וגם התורה נכנסו למצב של ספק . והתורה נתנה לנו כלים להתנהל בעולם כזה .

תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב "משמת משה, אם רבו מטמאין - טמאו, אם רבו טהורין - טיהרו!"  

כלומר הקב"ה ברא בעולם מציאות גם לזמן שיש בו ספק ואז הבריאה עובדת לפי ספק ולא לפי ודאי ואז המציאות נקבעת לפי הרוב ולא כמו שמשה היה בעולם  ,והבנת העניין נמצאת תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב

תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי +דברים ל'+ לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה +שמות כ"ג+ אחרי רבים להטת. - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.     

כלומר חכמים ניצחו כביכול את הקב"ה . כלומר המציאות בעולם כאשר התורה נמצאת בספק נקבע על ידי כללי התורה והמציאות בעולם נקבעת על ידי פסיקתם של חכמים . כלומר בעולם כזה האמת היא אמת ההלכתית ולא אמת "אמיתית" , החלטת הרוב קובע את המציאות בעולם . אבל רבי אליעזר שידע את האמת שאצלו זה לא היה ספק והיה לו וודאי לא היה יכול לנהוג לפי חכמים ולכן לכאורה בעולם של ספק יש גם אמת "הלכתית" וגם אמת "אמיתית " בבת אחד.

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

אמר רבי אבא אמר שמואל: שלש שנים נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים הלכה כמותנו והללו אומרים הלכה כמותנו. יצאה בת קול ואמרה: אלו ואלו דברי אלהים חיים הן, והלכה כבית הלל. וכי מאחר שאלו ואלו דברי אלהים חיים מפני מה זכו בית הלל לקבוע הלכה כמותן - מפני שנוחין ועלובין היו, ושונין דבריהן ודברי בית שמאי. ולא עוד אלא שמקדימין דברי בית שמאי לדבריהן.

וצריך לשאול אם כך למה יש מגבלות וכללי פסיקה כמו שאמורא לא חולק על תנא ? למה אנחנו מבטלים את דעתנו כלפי הראשונים ? מה המשמעות של דעת תורה ?

אומר הרמב"ם הלכות ממרים פרק ב

ב"ד גדול שדרשו באחת מן המדות כפי מה שנראה בעיניהם שהדין כך ודנו דין, ועמד אחריהם ב"ד אחר ונראה לו טעם אחר לסתור אותו הרי זה סותר ודן כפי מה שנראה בעיניו, שנאמר אל השופט אשר יהיה בימים ההם אינך חייב ללכת אלא אחר בית דין שבדורך.

ואומר הכסף משנה הלכות ממרים פרק ב הלכה א

ואם תאמר אם כן אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי דהא בכל דוכתא מקשינן לאמורא ממתניתין או מברייתא וצ"ל אנא דאמרי כי האי תנא ואם לא יאמר כן קשיא ליה וכפי דברי רבינו הרשות נתונה להם לחלוק על דברי התנאים. ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה:

ועל הנושא הזה יש דיון ארוך אבל באופן כללי ניתן להגיד שיש כאן כמה שיקולים ולאחר שקלול הצדדים נותנים עדיפות לפסיקת הגמרא כפי שנחתמה .

והשיקולים הם :

1.  מי שקרוב יותר למשה רבנו בגלל אופי מסירת התורה יש לו עדיפות

2. החוכמה של מי שקרוב למשה רבנו הוא גדול יותר ולכן יש לראשונים עדיפות

3. יראת השמים של מי שקרוב למשה גדול יותר ולכן יש עדיפות לראשונים

4. פתיחת הפסיקה ללא הגבלה תגרום לחורבן בתורת ישראל

ולכן גם אם עם ישראל חס וחלילה יעשה מעשה שהוא בניגוד לתורה בגלל שיקול לא נכון נתן לנו הקב"ה תרופה וכלי לתקן את השגיאה והוא הבאת קרבן העלם דבר . אבל כל זה בתנאי שנהיה שוגגים ולא מזידים .

וכך כותב השו"ת משנה הלכות חלק ז סימן רלה

וידעתי כי רבים יתמהו מה לן בדור הזה ובמדינה זו לספר ולהנהיג מנהגים קדמונים אלטפרצאטישע הלואי שנוכל להמשיך מעמד כפי שהוא ומי ישמע לדברים כאלו לילך אחורנית בזמן שכל העולם מקדים בכל מיני חדשות, החרדים לדבר ה' ידאבו לבם בזכרם ימות עולם ומי יתנני כירחי קדם כשכל בית ישראל בקדושה וטהרה כשמחך יצירך בגן עדן מקדם אבל בדור הזה מה נעשה לו ותפסת מרובה לא תפסת, והפרוצים צחוק יצחקו. אמנם נשארו לנו עוד לפליטה בס"ד מעט מבני עליה בחורים המסולאים בפז שומרי תורה אמיתים שרוצים לדעת דבר ה' בלי פשרות וחדשות וכפתגם מרן הח"ס חדש אסור מן התורה. וגם שלא יאמרו מדשתקו רבנן ש"מ מינח ניחא להו, ולכן ליקטתי דברים אלו, וידעתי ג"כ שיותר ממה שכתיב כאן יש לכתוב מזה מ"מ לאו בעל מלאכה אחת אני. והרוצה לסמוך עלי דברינו יכול לברר ומי שרוצה לדעת יותר הרי כל התורה לפניך זיל גמור. והשי"ת ישפות עלינו רוח טהרה ונזכה לגדל בנינו לתורה וגדולה בקדושה ובטהרה ולביאת משיח צדקינו.

ואיזה כלי נתן לנו הקב"ה להבין את התורה ?

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

"כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'. מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא."  

כלומר משה נתן במתנה את כוח הפלפול שקיבל מהקדוש ברוך הוא לעם ישראל

וזה מפורש בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

כלומר ע"י כוח הפלפול ניתן להחזיר את ההלכות וזה מה שהקב"ה נתן מתנה למשה והוא נתן לישראל . תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב

"מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו."

כלומר רק עד שמת יוסף בן יועזר היה כוח התורה ביחידים כמו משה ויכלו בכוח התורה הזה ע"י פלפול להחזיר את ההלכות ולאחר מכן לא . כלומר אנו רואים בברור עדיפות לראשונים .

אבל בגמרא משתמע שגם אחרי יוסף בן יועזר ניתן להחזיר את התורה בדרך פילפול חברותא בבא מציעא דף פה עמוד ב

כי הוו מינצו רבי חנינא ורבי חייא, כשהיו מתווכחים ביניהם, אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא: בהדי דידי קא מינצית, וכי אתי אתה מתווכח? והלא חס ושלום, אי משתכחא, אם תשתכח תורה מישראל, מהדרנא לה מפילפולי, אני יכול להחזיר אותה על ידי פלפול שלי!

אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא: בהדי דידי קא מינצית? דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל. אני עושה שהתורה לא תשתכח מישראל!

אם כך המתנה שנתן לנו משה מאפשרת לנו לשחזר את התורה מחדש.

וכאשר יגיע המשיח כיצד נדע את ההלכות לאשורם ?

ובזה יתורץ באופן נפלא תפקידו המיוחד של אליהו הנביא כמאמר תיקו -תשבי יתרץ קושיות ואבעיות,

מה מיוחד באליהו הנביא שאין בחכם אחר ?

אליהו הנביא לא מת ולכן תירוץ הקושיות לא יחשב כתורה משמים .

לאליהו הנביא יש כוח לימוד כמו משה כי הוא מלפני דורו של יוסף בן יועזר ומכוח לימוד התורה יוכל להחזיר את ההלכות הנמחקות מכוח הלימוד ולא מכוח הנביאות שבו .

אליהו הוא פינחס שהיה הראשון שזכר הלכה שנשכחה ממשה במעשה זימרי

ואיך כל אחד מאיתנו שאין לו את כוח הפלפול לשחזר את ההלכות שנשכחו איך הוא יוכל ללמוד תורה ?

עדין כל אחד יש לו את המתנה שקיבל במשה אולי לא יצליח לשחזר את ההלכות שנשכחו אבל יוכל להבין את התורה ודרכה את העולם . אבל אולי לפי הגמרא כמו שרבי חנינה יכול  גם לאחר יוסף בן יועזר גם לנו  יש את הכוח של המתנה לשחזר את התורה כולה . ועוד דבר שכל תינוק מלמדים אותו את כל התורה כולה ובאותו מעמד נותנים לו את המתנה שנתן משה לישראל

כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים - הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר - ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

כלומר כל אחד ואחד יש לו את הכלים ללמוד תורה כי סוף סוף הוא למד אותה בבטן אימו ומתוך כך הוא צריך רק ללמוד אותה מחדש ולא להתחיל בהתחלה וגם להשתמש במתנה שנתן לנו משה וכך נוכל להגיע לאמת