פרשת שופטים כמה סוגים שונים של עבודה זרה יש ? על איזה נהרגים בני ישראל ועל איזה לא? איזה חטא של עבודה זרה היה בחטא העגל ? האם בני נוח מוזהרים על עבודה זרה בשיתוף ? איך ניתן לתרץ את דעתו של הרמ"א שכיום אין לפני עיוור בעבודה זרה בשיתוף לבני נוח ? ו/אלול /תשע"ח

בס"ד
פרשת שופטים כמה סוגים שונים של עבודה זרה יש ? על איזה נהרגים בני ישראל ועל איזה לא? איזה חטא של עבודה זרה היה  בחטא העגל ? האם בני נוח מוזהרים על עבודה זרה בשיתוף ? איך ניתן לתרץ את דעתו  של הרמ"א  שכיום אין לפני עיוור בעבודה זרה בשיתוף לבני נוח ? ו/אלול /תשע"ח

כתוב בדברים פרק יז

(ג) וַיֵּ֗לֶךְ וַֽיַּעֲבֹד֙ אֱלֹהִ֣ים אֲחֵרִ֔ים וַיִּשְׁתַּ֖חוּ לָהֶ֑ם וְלַשֶּׁ֣מֶשׁ׀ א֣וֹ לַיָּרֵ֗חַ א֛וֹ לְכָל־צְבָ֥א הַשָּׁמַ֖יִם אֲשֶׁ֥ר לֹא־צִוִּֽיתִי:

ואומר [רבינו] בחיי דברים פרק יז פסוק ג

(ג) ולשמש או לירח או לכל צבא השמים אשר לא צויתי. דבר ידוע כי הקדוש ברוך הוא לא צוה לעבוד עבודה זרה, א"כ מה טעם לומר "אשר לא צויתי". וע"ד הפשט: מפני שעובדי השמש והירח ושאר הכחות העליונים חושבים כי בעבודתם ימצאו חן בעיני ה' יתעלה בעבור שהם משרתי המלך, והמכבד משרתי המלך הרי זה מכבד את המלך, על כן הוצרך לומר "אשר לא צויתי" כי לא צוה בכבוד זה.

ומפרש הגאון מוילנה באדרת אליהו דברים פרק יז - אופן שני פסוק ג

(ג) וילך ויעבד. לפי שנאמר זבח לאלהים יחרם אין לי אלא זביחה שאר עבודות מניין ת"ל בלתי לה' לבדו ואין לי אלא עבודת פנים לע"ז מנין עבודת' שדרכה בכך והשתחויה ת"ל וילך ויעבד וישתחו: אשר לא צויתי. אפילו בשיתוף:

שמדובר על עבודה זרה בשיתוף. כלומר יש עבודה זרה ויש עבודה זרה בשיתוף . האם זה שני סוגי העבודה זרה שיש ?

אומרת הגמרא חברותא סנהדרין דף סג עמוד א

אמר רבי יוחנן: אלמלא וי"ו שבהעלוך, שנקרא הכתוב בלשון רבים, דהיינו, שלא התכחשו לגמרי להקב"ה, אלא רק שיתפו עמו את העגל, נתחייבו שונאיהם של ישראל [בלשון סגי נהור], כלייה.

ודבר זה הוא כתנאי; אחרים אומרים: אלמלא וי"ו שבהעלוך נתחייבו שונאיהם של ישראל כלייה,

אמר לו רבי שמעון בן יוחאי: והלא כל המשתף שם שמים ודבר אחר, נעקר מן העולם. שנאמר [שמות כ"ב] "בלתי לה' לבדו"!? אלא מה תלמוד לומר [שמות ל"ב] "אשר העלוך" - שאיוו להם אלוהות הרבה. דהיינו, שלא שיתפו את שמו של הקדוש ברוך הוא עם דבר אחר, אלא שקיבלו עליהם עוד אלהות, חוץ מקבלת אלהותו, שהמשיכו בה.

וזה המשפט בתורה שעליו מדברת הגמרא שמות פרק לב פסוק ד

וַיִּקַּ֣ח מִיָּדָ֗ם וַיָּ֤צַר אֹתוֹ֙ בַּחֶ֔רֶט וַֽיַּעֲשֵׂ֖הוּ עֵ֣גֶל מַסֵּכָ֑ה וַיֹּ֣אמְר֔וּ אֵ֤לֶּה אֱלֹהֶ֙יךָ֙ יִשְׂרָאֵ֔ל אֲשֶׁ֥ר הֶעֱל֖וּךָ מֵאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

כלומר לפי הגמרא יש מחלוקת מה התרחש בחטא העגל  האם עבודה זרה בשיתוף או דבר שהוא פחות  מעבודה זרה בשיתוף.לפי אחרים וזה גם דעתו של רבי יוחנן חטא העגל היה עבודה זרה בשיתוף אבל רבי שמעון בר יוחאי אומר שאם היו עושים עבודה זרה בשיתוף לא היה להם לישראל תקנה והיו נעקרים מן העולם . ומה שעשו עם ישראל בחטא העגל  היה שקיבלו עליהם עוד אלוהות הם לא החליפו את האלוהות של הקב"ה ולא שיתפו את הקב"ה עם אלוה אחר הם קיבלו עוד אלוהות שהיא תחת הקב"ה  .

וכדי להבין את זה נביא את דברי הריב"א שמות פרק לב פסוק ד

(ד) אלה אלהיך ישראל אשר העלוך מארץ מצרים. תימ' וכי שוטים היו שלא היו יודעים שעגל זה בן יומו לא העלם ממצרים אלא אין לך עובד ע"ז שאינו יודע שיש אלהים בשמים שברא הכל אך הם טועים לומר שרוח הקדש שורה בע"ז שלהם ובזה טעו עושי העגל שהיו סבורים שרוח הקדש ששרתה על משה בהוציאם ממצרים שרתה גם על העגל וכדומה להם שהיה אלוה ולכך אמרו אלה אלהיך:

ובדיוק כך מסביר המהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף סג עמוד א

כל המשתף ש"ש כו'. יראה דודאי לכ"ע כופר בעיקר גרע טפי וחייב כליה אלא דר' שמעון קאמר דכל המשתף ש"ש וד"א דהיינו המאמין בשניות נמי חייב כליה ונעקר מן העולם אלא מה תלמוד לומר אשר העלוך דודאי האמינו בנמצא וגו' ולכך לא נעקרו אלא שאיוו לאלהות הרבה ואמרו שהאחד הנמצא נתן כח לאלהות וכחות רבים עזב ה' את הארץ ואלו הכחות והאלהות יהיו מנהיגים בארץ וכ"כ הרמב"ם שזה דעת רבים מעובדי ע"ז שעובדים אותם שאומרים שנתנה ההנהגה בידם ועד"ז יש לכוון מה שאמר משה ראה אתה אומר אלי העל את העם הזה וגו' דבא משה להתנצל בעדם שאמר משה להקב"ה שהרי אתה אומר אלי העל את העם וכונתך שאתה מעמיד אותי למנהיג להם וא"כ תלית העלייה בי כיוצא בזה כוונו ישראל שאמרו אשר העלוך וגו' שאתה נתת לו כח להעלות ולמנהיג בעלמא ולא כוונו כלל לע"ז ולשתף ש"ש וד"א ודו"ק וק"ל:

כלומר יש 3 סוגים של עבודה זרה האחד פחות מהשני . הראשון אתה מחליף את הקב"ה באלוה אחר ,השני אתה משתף את הקב"ה עם אלוה אחר והשלישי אתה מקבל עליך אלוה אחר שכביכול הקב"ה נתן לו כוחות להנהיג את העולם .

ונשאלת השאלה האם גם בן נח מוזהר על עבודה זרה בשיתוף ?  יש את התוספות שממנו שואב הרמ"א את דעתו המופיעה בשולחן ערוך וכך כותב התוספות

אומר תוספות מסכת סנהדרין דף סג עמוד ב

אסור לאדם שיעשה שותפות - אמר ר' שמואל כ"ש שבועה עצמה דאין לקבל הימנו ור"ת אומר מותר לקבל הימנו השבועה קודם שיפסיד כדאמר בפ"ק דמס' ע"ג (דף ו:) דמלוה ע"פ נפרעין ממנו מפני שהוא כמציל מידם ולא חיישינן דילמא אזיל ומודה ואף על גב דהתם ספק והכא ודאי מ"מ בזמן הזה כולן נשבעים בקדשים שלהן ואין תופסין בהם אלהות ואף על פי שמה שמזכירין עמהם ש"ש וכוונתם לדבר אחר מ"מ אין זה שם עבודת כוכבים גם דעתם לעושה שמים ואף על פי שמשתפין שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך.

וכך נפסק בשולחן ערוך שולחן ערוך אורח חיים הלכות בית הכנסת סימן קנו

סעיף א

א) אח"כ (א) ילך [א] לעסקיו, דכל תורה שאין עמה מלאכה * סופה בטלה וגוררת עון, כי העוני יעבירנו ע"ד קונו; ומ"מ לא יעשה א מלאכתו (ב) עיקר, א] אלא [ב] עראי, ותורתו קבע, וזה וזה יתקיים (ג) בידו; וישא ויתן (ד) ב] באמונה; ויזהר מלהזכיר ג] שם שמים לבטלה, שבכ"מ שהזכרת השם מצויה, מיתה מצויה; ויזהר מלישבע, אפי' באמת, ד] שאלף עיירות היו לינאי המלך וכולם נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות אף על פי שהיו מקיימים אותם; ב) ה] א} ויזהר מלהשתתף עם הכותים, שמא ב יתחייב לו שבועה ועובר משום לא ישמע על פיך (שמות כג, יג). הגה: ויש מקילין בעשיית שותפות עם הכותים בזמה"ז, משום שאין הכותים בזמן הזה נשבעים בע"א, ואף על גב דמזכירין הע"ז, מ"מ כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפים שם שמים וד"א, ולא מצינו שיש בזה משום: ולפני עור לא תתן מכשול (ויקרא יט, יד) דהרי אינם ג) מוזהרין ו] על השתוף (ר"ן ספ"ק דע"ז ור' ירוחם ני"ז ח"ה ותוס' ריש פ"ק דבכורות); ולשאת ולתת עמהם בלא שותפות, לכ"ע שרי בלא יום חגיהם (הגהות מיימוני פ"ק מהלכות ע"ז) (ועיין בי"ד מהלכות ע"א סי' קמ"ז).

אבל הדף על הדף סנהדרין דף סג עמוד א מביא דעה אחרת

והגרע"א זצ"ל בהגהותיו תמה עליו: וז"ל ואני בעניי זה ימים רבים שעמדתי על דברי הרמ"א, אם נפרש כפשוטן דבני נח אין מוזהרים על השיתוף היינו לעבוד בשיתוף, זה תמוה מאוד דהיכן מצינו דעבודה זו מותרת לבני נח, דלענין עבודת עבודה זרה, אין חילוק בין ישראל לבני נח כדאמרינן בגמ' סנהדרין נ"ו ע"ב דברים שבית דין של ישראל ממיתים עליו, בני נח מוזהרים עליו, וכיון דשתוף בית דין של ישראל ממיתים כדילפינן מקרא דזובח לאלקים יחרם בלתי לה' לבדו למשתף שם שמים ודבר אחר, ויחרם היינו מיתה, וכן הוא בסמ"ג (לאוין במצוה ראשונה) דבלתי לה' לבדו הוא לעונש על השתוף, וקרא דלא יהא לך אלהים אחרים על פני, דעל פני הוא אזהרה לשיתוף.

גם בנודע ביהודה (תנינא יור"ד סוף סימן קמ"ח) האריך להוכיח מה דמרגלי בפומייהו דאינשי, שאין העובדי כוכבים מצווים על השיתוף הוא טעות ויצא להם זה מלשון הרמ"א הנ"ל, ובאמת כוונת הרמ"א דמה שמשתף בשבועה שאינו אומר אלי אתה, רק שמזכירו בשבועתו עם שם שמים, בזה מצינו איסור לישראל דכתיב ובשמו תשבע, אבל עובדי כוכבים אין מוזהרים על זה, אבל כשעובד עבודת כוכבים בשיתוף אין חילוק כלל בין ישראל לעובדי כוכבים עכ"ד.

כלומר אומר רבי עקיבא איגר שאומנם בדיבור בני נוח לא מוזהרים על השיתוף אבל לעבוד עבודה זרה בשיתוף זה יהיה אסור . ואולי מלשון התוספות ניתן להבין שכל מה שהיום בן נח מדבר על האלוקים שלו הוא מתכון לא לעבודה זרה שמחליפה את הקב"ה ולא לעבודה זרה אשר היא משותפת עם הקב"ה כי אם לאותו צורת חטא שעשה עם ישראל בחטא העגל ולדעתו של רבי שמעון בר יוחאי בחטא העגל הוא הוסיף אלוה נוסף בדיוק כמו שאומר המהרש"א על חטא העגל שהם מתכונים לאלוה אשר הוא נמוך מהקב"ה עצמו וזה לא נחשב כשיתוף ועל זה אומר התוספת "מ"מ אין זה שם עבודת כוכבים גם דעתם לעושה שמים ואף על פי שמשתפין שם שמים ודבר אחר לא אשכחן דאסור לגרום לאחרים לשתף ולפני עור ליכא דבני נח לא הוזהרו על כך."

כלומר כאשר אתה מתכון לאלוה נוסף שהוא תחת הקב"ה ולא בשיתוף איתו על זה לא ממיתים את בני ישראל ולכן הגויים לא מוזהרים עליהם . ועל זה אומר התוספות שבני נח לא מוזהרים עליהם וכך נראה ללמוד מדברי הרמ"א  כי מה המשמעות של מקילים לעשות שותפות בזמן הזה ? כי כנראה השיתוף בזמן הזה של בני נוח הוא לא ממש שיתוף אלה הוספת אלוה מתחת לקב"ה כמו שעשו עם ישראל לדעתו של רבי שמעון בר יוחאי בחטא העגל .

וכדי שנבין את החומרה של עבודה זרה בשיתוף נביא את תלמוד בבלי מסכת כתובות דף סו עמוד ב

ונקדימון בן גוריון לא עבד צדקה? והתניא: אמרו עליו על נקדימון בן גוריון, כשהיה יוצא מביתו לבית המדרש, כלי מילת היו מציעין תחתיו, ובאין עניים ומקפלין אותן מאחריו! איבעית אימא: לכבודו הוא דעבד.

קובץ שעורים כתובות אות רכד

רכד) [דף סז ע"א] אב"א לכבודו הוא דעבד. ובפ"ק דפסחים ח' פירש"י, דהיכא דמתכוין למצוה וגם לתועלת עצמו ה"ז צדיק גמור, וא"כ צ"ל הכא דלא התכוון לשם מצוה רק לכבודו גרידא, ותימה לומר כן על נקדימון בן גוריון דהוא אחד משלשה שנקדה להם חמה ובודאי כשעשה צדקה היתה כונתו לשם מצוה, ושמא י"ל, דלכבודו גרע טפי ממכוין ע"מ שיחיה בני, דהוא כעובד בשיתוף כמ"ש בחובת הלבבות, וכן נראה מהא דחסד לאומים חטאת שאין עושין אלא להתפאר בהן, ב"ב י'.

ואב"א כדבעי ליה למיעבד לא עבד. והקדוש בעל חפץ חיים ז"ל אמר, לפי המבואר בגמ' מנחות מ"א בעידן ריתחא ענשינן עליה, ומוכח, דבעידן ריתחא ענשינן גם בדבר שאינו נענש עליו שלא בעידן ריתחא, ואז היה בזמן חורבן הבית דאין לך עידן ריתחא יותר מזה וע"כ היה העונש נורא כ"כ.