שבועות איך מתחלקים שנות העולם ? מתי מתחיל ימות מתן תורה ? ממה חששו אומות העולם כאשר היה מתן תורה ? איך הרגיע בלעם את אומות העולם ? מה שייכות של הגרים לעם ישראל ? מה הקשר של הגרים לגלות של עם ישראל ? מתי יהיה הברור הסופי בן אומות העולם לגרים ? מתי היום היחידי שבו ישחק הקב"ה ? ‏ד'/סיון/תשע"ח

בס"ד
שבועות  איך מתחלקים שנות  העולם ? מתי מתחיל ימות מתן תורה ? ממה חששו אומות העולם כאשר היה מתן תורה ? איך הרגיע בלעם את אומות העולם ? מה שייכות של הגרים לעם ישראל ? מה הקשר של הגרים לגלות של עם ישראל ? מתי יהיה הברור הסופי בן אומות העולם לגרים ? מתי היום היחידי שבו ישחק הקב"ה ?  ‏ד'/סיון/תשע"ח

הגמרא דנה בעבודה זרה ט מתי מתחיל זמן מתן תורה כי כתוב שהעולם 2000 שנה תוהו 2000 שנה מתן תורה ו 2000 ימות המשיח כותב החברותא עבודה זרה דף ט עמוד א

תנא דבי אליהו: ששת אלפים שנה הוי העולם, נגזר על העולם להתקיים, כנגד ששת ימי המעשה, כשכל אלף שנים משולות ליום אחד, ואחריהן אלף שנים שתהיינה שבת ומנוחה לעולם.

מששת אלפים אלו, שני אלפים מהן, נגזר על העולם להיות "שנות תהו", בלא תורה. שני אלפים אחריהן, הן "שנות תורה", בלא ימות המשיח. ושני אלפים אחריהן הן השנים הראויות להיות "ימות המשיח", שראוי לבוא בהם המשיח.

אבל, בעונותינו שרבו, יצאו מהן, כבר עברו משנות המשיח מה שיצאו מהן, כמה וכמה שנים שכבר חלפו, ועדיין משיח לא בא!

והגמרא מבארת את הברייתא:

שני אלפים שנות תורה, מאימת, מאימתי מתחילין למנות אותן?

אי נימא, אם נאמר שהמנין של אלפיים שנות תורה הוא ממתן תורה עד השתא, עד סוף ארבעת אלפים שנה מבריאת העולם, קשה, הרי ליכא כולי האי! שהרי מזמן מתן תורה עד שנת ארבעת אלפים לבריאה אין בהן אלפיים שנה. דכי מעיינת בהו, כשתעיין באלפים השנים הקודמות של תהו [אם תעשה חשבונן, כמו שיבואר], תרי אלפי, שני "אלפי שנים" שלמים, ופרטי דהאי אלפא, ועוד כמה חלקים מהאלף השלישי, הוא דהואי!

שהרי שנות התהו מבריאת העולם עד מתן תורה הם יותר מאלפיים שנה, כי התורה ניתנה בשנת אלפיים ארבע מאות ארבעים ושמונה שנים לבריאת העולם.

וחישוב השנים על פי פסוקי התורה הוא כך:

אדם הראשון - 1

שת - 130

אנוש - 235

קינן - 325

מהללאל - 395

חנוך - 622

מתושלח - 687

למך - 874

נח - 1056

שם - 1558

המבול - 1656

ארפכשד - 1658

שלח - 1693

עבר - 1723

פלג - 1757

רעו - 1787

שרוג - 1819

נחור - 1849

תרח - 1878

אברהם - 1948

דור הפלגה - 1996

יצחק - 2048

יעקב - 2108

יעקב במצרים - 2238

גלות מצרים - 210 שנים

יציאת מצרים וקבלת התורה - 2448

וקשה, שהרי מעת מתן תורה עד סוף האלף הרביעי יש רק אלף וחמש מאות וחמישים ושתים שנים?⁽¹⁾ [1552= 2448 - 4000], והחשבון חסר ארבע מאות ארבעים ושמונה שנים [448 =1552 - 2000].

ומתרצינן: שני אלפים שנים של תורה אינם מתחילים מזמן מתן תורה, אלא מהזמן שנאמר עליו "ואת הנפש אשר עשו בחרן". והיינו, מעת שאברהם אבינו הכניס נפשות תחת כנפי השכינה, ושיעבדם לתורה, מהעת ההיא מתחילים למנות שני אלפים של תורה.

ומתי התחיל אברהם לעשות נפשות בחרן?

גמירי, מסורת בידינו, דאברהם בההיא שעתא, בעת ההיא, בר חמשין ותרתי היה, היה בן חמישים ושתים.⁽²⁾

[אברהם נולד בשנת אלף תתקמ"ח 1948, הוסף עליהם חמישים ושתים שנים +52= 2000].

כמה בצרן מדתני תנא, כמה שנים חסר לך מהשנים שאמר התנא? - ארבע מאה וארבעים ותמניא, ארבע מאות ארבעים ושמונה שנים.

כי מעיינת ביה, כשתעיין ותחשב כמה זמן יש מהעת שנאמר עליה "הנפש אשר עשו בחרן" עד מתן תורה, יצא לך החשבון שארבע מאה וארבעים ותמניא שנין הויין.

מעת שהיה אברהם בן חמישים ושתים עד מתן תורה, זה בדיוק ארבע מאות וארבעים ושמונה שנים. ונמצא, שאלפיים שנות תורה נגמרו מאה ושבעים ושתים שנה אחרי חורבן הבית [ראה בטבלה].

אברהם בן 52 שנים - 2000

יציאת מצרים ומתן תורה - 2448

ביהמ"ק הראשון - 480 שנה אחרי יציאת מצרים - 2928

חורבן ביהמ"ק הראשון - אחרי שעמד 410 שנים - 3338

בנין ביהמ"ק השני אחרי 70 שנות גלות בבל - 3408

חורבן ביהמ"ק השני לאחר שעמד 420 שנים - 3828

172 שנים אחר החורבן – 4000  עד כאן הגמרא

יוצא לנו כאן שהזמן שנחשב מתן תורה הוא מהרגע שאברהם התחיל לעשות נפשות בחרן . וצריך להבין למה זמן מתן תורה הוא מהזמן הזה . ולא מהזמן של קבלת התורה ?

אומר הבבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'

כלומר במעמד הר סיני יש לנו שלוש סוגים של אנשים . ישראל שעמדו על הר סיני ,גרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני ,ואומות העולם שלא היו במעמד הר סיני .

אומות העולם לכאורה היו מחוץ למעמד הר סיני וכך כותב התלמוד על הזמן הזה

תלמוד בבלי מסכת זבחים דף קטז עמוד א

ר"א המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא], שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר: ובהיכלו כולו אומר כבוד, נתקבצו כולם אצל בלעם הרשע ואמרו לו: מה קול ההמון אשר שמענו, שמא מבול בא לעולם? (אמר להם) ה' למבול ישב! [אמר להם]: וישב ה' מלך לעולם, כבר נשבע הקדוש ברוך הוא שאינו מביא מבול לעולם, אמרו לו: מבול של מים אינו מביא, אבל מבול של אש מביא? שנא': כי (הנה) באש ה' נשפט! אמר להן: כבר נשבע שאינו משחית כל בשר, ומה קול ההמון הזה ששמענו? אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שהיתה גנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם, וביקש ליתנה לבניו, שנאמר: ה' עוז לעמו יתן, [מיד] פתחו כולם ואמרו: ה' יברך את עמו בשלום;

כלומר אומות העולם התענינו האם מתן תורה על ידי הקב"ה יגרום להם  להסתלק מהעולם כמו שהמבול סילק את דור המבול כי הם הבינו שהם לא שיכים לעולם ,  או על ידי אש שיסלק אותם מהעולם למה הם חשבו שהם לא שיכים לעולם יותר ? כי הם הבינו שהעולם שייך רק למי שקיבל על עצמו את התנאי יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם והם לא קיבלו על עצמם את התורה , אז מה קרה שהם לכאורה "נרגעו" ואמרו ה' יברך את עמו בשלום  ?

הם הבינו שיש בתוכם חלק שלכאורה שייך לעם ישראל ואלו מי  שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני . כלומר יש כאלו שנמצאים בתוך אומות העולם אבל חלק שלהם היה במעמד הר סיני וזה שייך אותם לעם ישראל .  כלומר צריך להיות איזה תהליך של ברור מי שייך לאומות העולם ומי שייך לעם ישראל מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני שייך לעם ישראל ומי שלא שייך לאומות העולם . . ולכן הם הבינו שבאופן מידי אין להם סכנה ותהליך הברור ארוך כי הוא יתחיל רק בימות המשיח וימות המשיח מתחיל משנת 4000 . וצריך להגיד שמי שהבין את זה היה בלעם שניחן בתכונות של יודע דעת עליון .

וצריך לשאול מאיפה הם הבינו את העניין ? כתוב בראשית פרק יב

(ה) וַיִּקַּ֣ח אַבְרָם֩ אֶת־שָׂרַ֨י אִשְׁתּ֜וֹ וְאֶת־ל֣וֹט בֶּן־אָחִ֗יו וְאֶת־כָּל־רְכוּשָׁם֙ אֲשֶׁ֣ר רָכָ֔שׁוּ וְאֶת־הַנֶּ֖פֶשׁ אֲשֶׁר־עָשׂ֣וּ בְחָרָ֑ן וַיֵּצְא֗וּ לָלֶ֙כֶת֙ אַ֣רְצָה כְּנַ֔עַן וַיָּבֹ֖אוּ אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת לך לך פרק יב סימן ה

ה) ויקח אברם את שרי אשתו ואת לוט בן אחיו ואת כל רכושם אשר רכשו ואת הנפש אשר עשו בחרן. אלו הגרים. א"ר חוניא אברהם גייר אנשים ושרה גיירה נשים, והביאום תחת כנפי השכינה, לכך נאמר אשר עשו, כאילו הם בראם:

כלומר הבינו אומות העולם שיש את אלו שהם מזרע אברהם ויש כאלו שהם לא מזרע אברהם אבל אברהם "בראם" והם אלו אותם הגרים שהמזל שלהם יהיה  במעמד הר סיני .כי הם למדו את הפסוק  

שנאמר בבראשית פרק יב

(ג) וַאֲבָֽרֲכָה֙ מְבָ֣רְכֶ֔יךָ וּמְקַלֶּלְךָ֖ אָאֹ֑ר וְנִבְרְכ֣וּ בְךָ֔ כֹּ֖ל מִשְׁפְּחֹ֥ת הָאֲדָמָֽה:

ואומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת חיי שרה

אמר ר' לוי הוא שהקב"ה אמר לו ונברכו בך כל משפחות האדמה (בראשית יב ג), שעלה אלהים בדור הפלגה והפיץ מהם שלשים משפחות, שנאמר ויפץ ה' אותם וגו' (שם /בראשית/ יא ח). אמר ר' לוי אמר הקדוש ברוך הוא ממך אני מעמידן, הוא שהקב"ה אמר לו ונברכו בך, והעמיד ממנו שלשים משפחות, ואלו הן י"ב נשיאים שהעמיד מישמעאל, ושש עשרה בני קטורה, ושני גוים בבטנך הרי שלשים משפחות, הוי ויוסף אברהם ויקח אשה.

כלומר התהליך שהתחיל אברהם הוא תהליך בנית העם היהודי בשילוב של  אותם שהקב"ה הפיץ בדור הפלגה וחלק ממנו שייך לעם היהודי כי בתוך אותם המשפחות יש חלק שמברכים את אברהם ויש כאלו שמקללים אותו . כלומר בלעם הבין שהתחלת מתן תורה התחיל בגיור של אברהם .ואתם אלו ששיכים לעם היהודי אבל נמצאים בתוך אומות העולם  הם חלק בלתי נפרד מהעם היהודי . וכדי להבין את המשמעות שלהם כתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

כלומר התהליך של אלו שהם לא ישראל התחיל מאברהם בחרן נמשך במעמד הר סיני שבו התקבע מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני . ולכן תחילת ימות מתן תורה הוא הזמן שבו התחיל אברהם לעשות נפשות בחרן . את הדבר הזה הבין בלעם שהרגיע את אומות העולם שהבינו שיש כאן תהליך ארוך בו צריך לדעת מי שייך לעם היהודי ומי לא שייך לעם היהודי והתהליך הזה התחיל בשנת 2000 לבריאת העולם כאשר אברהם היה בן 52 ויסתים בתוך ימות המשיח .  ואיך העניין יסתיים ?

חברותא עבודה זרה דף ג עמוד ב

דתניא, רבי יוסי אומר: לעתיד לבוא באין עובדי כוכבים, ומתגיירין.

וטרם שרבי יוסי גומר דבריו, מקשינן: ומי מקבלינן מינייהו?! האם נקבל מהם גרים לעתיד לבוא?! -

והא תניא הרי שנינו: אין מקבלים גרים לימות המשיח [ונדרש ממה שאמר הנביא ישעיה [נד]: "מי גר אתך עליך יפול". כלומר, רק מי שגר עם בני ישראל בעת גלותם, הוא זה שיפול ויצטרף אליהם בעת גאולתם ופדות נפשם. כי שאר הגרים, אינם מתגיירים מתוך הכרת דעת האמת, אלא מפני רצונם לקבל שכר בתוך בני ישראל].

כיוצא בו מצאנו, שלא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה, בעת שבית ישראל היו שלווים על אדמתם, איש תחת גפנו ואיש תחת תאנתו.

ומתרצינן: אכן, אנו אין מקבלים אותם - אלא שנעשו גרים גרורים, שהם מתגיירים מאליהן, ובאים להתגייר בראותם גדלותם של ישראל⁽¹⁴⁾.

וממשיך רבי יוסי מאמרו: לעתיד לבוא באין עובדי כוכבים ומתגיירין, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם.

כיון שרואים מלחמת גוג ומגוג שניבא עליה הנביא יחזקאל [פרק לח] שיבואו לארץ ישראל לכבשה לעתיד לבוא אחרי שיתיישבו ישראל על אדמתם⁽¹⁵⁾ -

אומר [גירסת הרש"ש: אומרים, כלומר הגרים הגרורים] להם, לגוג ומגוג: על מה באתם?

אומרים לו [גירסת הרש"ש: להם] גוג ומגוג: על ה' ועל משיחו, ללחום נגדם!

שנאמר [שם]: "למה רגשו גוים, ולאומים יהגו ריק, יתיצבו מלכי ארץ, ורוזנים נוסדו יחד, על ה' ועל משיחו".

וכשהגרים הגרורים רואים זאת, חושבים שגוג ומגוג ינצחו את בני ישראל, עוזבים את עם ישראל, ומתחרטים על גירותם, וכל אחד מנתק מצוותו, והולך.

שנאמר [שם]: "ננתקה את מוסרותימו, ונשליכה ממנו עבותימו" - והם המצוות, שרק זה עתה התחילו לקיים.⁽¹⁶⁾

והקדוש ברוך הוא יושב ומשחק על שטותם, שנאמר [שם] "יושב בשמים ישחק, ה' ילעג למו".

ועל מאמר זה של רבי יוסי, אמר רבי יצחק: אין לו להקדוש ברוך הוא שחוק, אלא אותו היום בלבד.

כלומר התחלה של מתן תורה מתחיל בהכנסה  של הגרים על ידי  אברהם אבינו תחת כנפי השכינה ממשיך במעמד הר סיני שבו נקבע מי יהיה גר וזה מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני ונמשך עד הבירור הסופי בזמן גוג ומגוג מי הוא גר ומי הוא מהגרים הגרורים .

וכל עוד התהליך הזה לא יושלם עדיין מבינים אומות העולם שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני שיש להם חלק בעולם .

פרשת במדבר מלאכים 11 איך היה מסוגל בלעם להשמיד את עם ישראל כאשר אנחנו לומדים בפרשה שלנו את השכר ועונש ? האם לבלעם היה כוח ללא קשר למעשיו של עם ישראל ? למה גנז הקב"ה את האור ביום הראשון ? מי אותם רשעים שבגללם הוא גנז את האור ? מה הקשר למלאכים ? איך ניתן להשתמש באור הגנוז ? האם האור הגנוז מופעל בכל יום ? מה עשה בלעם כדי לנסות להשמיד את עם ישראל ? ומה הקשר לרחמים ודין ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ח

בס"ד
פרשת במדבר מלאכים 11 איך היה מסוגל בלעם להשמיד את עם ישראל כאשר אנחנו לומדים בפרשה שלנו את השכר ועונש ? האם לבלעם היה כוח ללא קשר למעשיו של עם ישראל ? למה גנז הקב"ה את האור ביום הראשון ? מי אותם רשעים שבגללם הוא גנז את האור  ? מה הקשר למלאכים ? איך ניתן להשתמש באור הגנוז ? האם האור הגנוז מופעל בכל יום ? מה עשה בלעם כדי לנסות להשמיד את עם ישראל ? ומה הקשר לרחמים ודין  ? ‏כ"ו/אייר/תשע"ח

כתוב בויקרא פרק כו

(ג) אִם־בְּחֻקֹּתַ֖י תֵּלֵ֑כוּ וְאֶת־מִצְוֹתַ֣י תִּשְׁמְר֔וּ וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָֽם:

(ד) וְנָתַתִּ֥י גִשְׁמֵיכֶ֖ם בְּעִתָּ֑ם וְנָתְנָ֤ה הָאָ֙רֶץ֙ יְבוּלָ֔הּ וְעֵ֥ץ הַשָּׂדֶ֖ה יִתֵּ֥ן פִּרְיֽוֹ:

זה הצד של השכר אם נלך בדרך התורה ונעשה מצוות נקבל שכר ואם לא ?

ויקרא פרק כו

(יד) וְאִם־לֹ֥א תִשְׁמְע֖וּ לִ֑י וְלֹ֣א תַעֲשׂ֔וּ אֵ֥ת כָּל־הַמִּצְוֹ֖ת הָאֵֽלֶּה:

(טו) וְאִם־בְּחֻקֹּתַ֣י תִּמְאָ֔סוּ וְאִ֥ם אֶת־מִשְׁפָּטַ֖י תִּגְעַ֣ל נַפְשְׁכֶ֑ם לְבִלְתִּ֤י עֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתַ֔י לְהַפְרְכֶ֖ם אֶת־בְּרִיתִֽי:

(טז) אַף־אֲנִ֞י אֶֽעֱשֶׂה־זֹּ֣את לָכֶ֗ם וְהִפְקַדְתִּ֨י עֲלֵיכֶ֤ם בֶּֽהָלָה֙ אֶת־הַשַּׁחֶ֣פֶת וְאֶת־הַקַּדַּ֔חַת מְכַלּ֥וֹת עֵינַ֖יִם וּמְדִיבֹ֣ת נָ֑פֶשׁ וּזְרַעְתֶּ֤ם לָרִיק֙ זַרְעֲכֶ֔ם וַאֲכָלֻ֖הוּ אֹיְבֵיכֶֽם:

כלומר הפרשה שלנו מדברת על שכר ועונש מה קורה אם נעשה את המצוות ומה קורה  אם לא נעשה את המצוות

אבל אצל בלעם אומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ז עמוד א

ומי איכא רתחא קמיה דקודשא בריך הוא? - אין, דתניא: ואל זועם בכל יום. וכמה זעמו? - רגע. וכמה רגע? - אחד מחמשת רבוא ושמונת אלפים ושמנה מאות ושמנים ושמנה בשעה, וזו היא רגע, ואין כל בריה יכולה לכוין אותה שעה, חוץ מבלעם הרשע, דכתיב ביה: ויודע דעת עליון. השתא דעת בהמתו לא הוה ידע - דעת עליון הוה ידע? אלא: מלמד, שהיה יודע לכוין אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, והיינו דאמר להו נביא לישראל: עמי זכר נא מה יעץ בלק מלך מואב וגו'. מאי למען דעת צדקות ה'? אמר רבי אלעזר: אמר להם הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי בימי בלעם הרשע, שאלמלי כעסתי - לא נשתייר משונאיהם של ישראל שריד ופליט; והיינו דקאמר ליה בלעם לבלק: מה אקב לא קבה אל ומה אזעם לא זעם ה', מלמד, שכל אותן הימים לא זעם.

כלומר בלעם יכול היה לדעת מתי הקב"ה כועס ואז לגרום לכך על ידי הקסמים שבידיו לגרום להכחדת עם ישראל . אם כן מה הקשר למעשי עם ישראל הרי הרצון של בלעם לא היה קשור למעשי עם ישראל אז יכול להיות שאין דין חס וחלילה ובלעם יכול להשמיד את עם ישראל ללא קשר למעשים של עם ישראל ?

ואני ינסה להסביר את הדברים  כתוב בראשית פרק א

(ד) וַיַּ֧רְא אֱלֹהִ֛ים אֶת־הָא֖וֹר כִּי־ט֑וֹב וַיַּבְדֵּ֣ל אֱלֹהִ֔ים בֵּ֥ין הָא֖וֹר וּבֵ֥ין הַחֹֽשֶׁךְ:

ואומר רש"י בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק ד

(ד) וירא אלהים את האור כי טוב ויבדל - אף בזה אנו צריכים לדברי אגדהר ראהו שאינו כדאי להשתמש בו רשעים והבדילו לצדיקיםש לעתיד לבא. ולפי פשוטו כך פרשהו ראהו כי טוב ואין נאה לו ולחשך שיהיו משתמשין בערבוביא,ת וקבע לזה תחומו ביום ולזה תחומו בלילה:

ואני רוצה לשאול מי הם אותם רשעים שישתמשו באור שהקב"ה היה צריך לגנוז אותם  ?

כתוב בבראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה ג

ויבדל אלהים בין האור ובין החושך בין מעשיהן של צדיקים למעשיהן של רשעים, ויקרא אלהים לאור יום אלו מעשיהן של צדיקים, ולחושך קרא לילה אלו מעשיהן של רשעים, ויהי ערב אלו מעשיהן של רשעים, ויהי בקר אלו מעשיהן של צדיקים, יום אחד, שנתן להם הקדוש ברוך הוא יום אחד ואיזה זה יום הכפורים, א"ר תנחום בר ירמיה שבו נבראו ארבעה דברים, הרים שמים וארץ ואורה, א"ר יודן שבו היה הקדוש ברוך הוא יחידי בעולמו, שלא היה בעולמו אלא הוא, אתיא כר' יוחנן ולא אתיא כרבי חנינא, רבי יוחנן אמר בשני נבראו המלאכים הה"ד (תהלים קד) המקרה במים עליותיו השם עבים רכובו המהלך על כנפי רוח, וכתיב (שם /תהלים ק"ד/) עושה מלאכיו רוחות, רבי חנינא אמר בחמישי נבראו מלאכים שנאמר ועוף יעופף על הארץ, וכתיב (ישעיה ו) ובשתים יעופף, רבי לוליאני בר טבראי בשם ר' יצחק אמר בין על דעתיה דר"ח בין על דעתיה דר"י הכל מודים שלא נברא ביום הראשון כלום שלא תאמר מיכאל היה מותח בדרומו של רקיע, וגבריאל בצפונו, והקב"ה ממדד באמצעיתו אלא (שם /ישעיהו/ מד) אנכי ה' עושה כל נוטה שמים לבדי רוקע הארץ מאתי, מי אתי כתיב, מי היה שותף עמי בברייתו של עולם.

מהמדרש יש סמיכות של הבדלת האור לבריאת המלאכים האור הובדל ביום הראשון והמלאכים נבראו ביום השני . המלאכים נבראו ביום השני לפי דעה אחת או ביום החמישי לדעה אחרת בכל מקרה לא נבראו ביום הראשון כי ביום הראשון הקב"ה היה יחיד בעולמו כדי שלא חס וחלילה יהיה הבנה שאותם מלאכים שווים לקב"ה .  וצריך להבין האם אותם רשעים שהקב"ה ברא אותם ביום השני לאחר שהחליט לגנוז את האור זה המלאכים ?  ראינו שאכן מי שטעה באדם הראשון ורצה לקרוא לו קדוש היו המלאכים  שכבר בעבר דיברתי עליהם שניסיתי להוכיח שיש למאכים יצר רע של עבודה זרה.

נאמר בבראשית רבה (וילנא) פרשת בראשית פרשה ח

י אמר רבי הושעיא בשעה שברא הקדוש ברוך הוא אדם הראשון טעו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, משל למלך ואפרכוס שהיו בקרוכין והיו בני המדינה מבקשין לומר למלך דומינו ולא היו יודעין איזהו, מה עשה המלך דחפו והוציאו חוץ לקרוכין, וידעו הכל שהוא איפרכוס, כך בשעה שברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון, טעו בו מלאכי השרת ובקשו לומר לפניו קדוש, מה עשה הקדוש ב"ה הפיל עליו תרדמה וידעו הכל שהוא אדם, הדא הוא דכתיב (ישעיה ב) חדלו לכם מן האדם אשר נשמה באפו כי במה נחשב הוא.

אם כן אולי האור שגנז הקב"ה היה בגלל המלאכים ? אולי הם ישתמשו בו לרעה ?

ואומר התלמוד בבלי מסכת חגיגה דף יב עמוד א

כדרבי אלעזר. דאמר רבי אלעזר: אור שברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון - אדם צופה בו מסוף העולם ועד סופו, כיון שנסתכל הקדוש ברוך הוא בדור המבול ובדור הפלגה וראה שמעשיהם מקולקלים - עמד וגנזו מהן, שנאמר וימנע מרשעים אורם. ולמי גנזו - לצדיקים לעתיד לבא

וידעו שמלאכים שירדן לארץ עוזא ועזאל היו בדור המבול ובדור הפלגה אומר הזוהר שדור הפלגה השתמש בממונה בשמים להלחם בקב"ה  וכך כותב הזוהר הקדוש  .

מְמֻנֶּה אֶחָד יֵשׁ בָּרָקִיעַ, וּבוֹ קַיָּמִים כָּל [ד''א אותם] מַפְתְּחוֹת שֶׁל מַעֲשֵׂי הָעוֹלָם, וְהוּא קַיָּם וְזָמִין בְּכָל הַשָּׁעוֹת וְרִגְעֵי הַיּוֹם. וְהֵם הָיוּ יוֹדְעִים בְּסוֹד הַחָכְמָה, הַגְּנוּזָה שֶׁל הַמְמֻנֶּה הַזֶּה, וְהָיוּ פוֹתְחִים וְסוֹגְרִים וּמַצְלִיחִים בְּמַעֲשֵׂיהֶם בְּמַאֲמַר פִּיהֶם. כֵּיוָן [שהסתכלו] שֶׁהִתְבַּלְבֵּל הַמַּאֲמָר שֶׁלָּהֶם, הַכֹּל נִמְנַע מֵהֶם, וּמָקוֹם מְתֻקָּן מָצְאוּ בְּאוֹתָהּ בִּקְעָה. צַד הַצְּדָדִים. וַיִּמְצְאוּ בִקְעָה, מָקוֹם מְתֻקָּן לְזֶה [אותו] הַצַּד הָרָע, שֶׁרָצוּ הֵם לְחַזֵּק וְנִמְנְעוּ. תֹּקֶף [שלו] שֶׁל אוֹתוֹ הַצַּד הָיָה תָלוּי לְהִפָּרַע בְּאוֹתָהּ בִּקְעָה, עַד שֶׁנָּטְלָה מִשָּׁם צְבָאוֹת וּמַחֲנוֹת, כְּמוֹ שֶׁהֵם בָּנוּ עִיר וּמִגְדָּל וְנִתְּנוּ [הכל] כֻלָּם בְּיָדֶיהָ. וְנֶהֶרְגוּ שָׁם אוֹתָם שֶׁלֹּא רָצוּ לָצֵאת בְּקֵ''ץ הַיָּמִי''ן.

ומה הבעיה באור הגנוז שהקב"ה היה צריך לגנוז אותו ?  אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית [המתחיל ברמז א]

זה ספר תולדות אדם [ה, א] העביר לפניו כל הדורות הראהו דוד חיים חקוקין לו ג' שעות אמר לפניו רבש"ע לא תהא תקנה לזה אמר כך עלתה במחשבה לפני א"ל כמה שני חיי א"ל אלף שנים א"ל יש מתנה ברקיע א"ל הן א"ל ע' שנים משנותי יהיו למזל זה מה עשה אדם הביא את השטר וכתב עליו שטר מתנה וחתם עליו הקדוש ברוך הוא ומטטרון ואדם, אמר אדם רבש"ע יפיות זו מלכות וזמירות הללו נתונות לו במתנה ע' שנה שיחיה ויהא מזמר לפניך וזש"ה הנה באתי במגלת ספר כתוב עלי ד"א זה ספר הקדוש ברוך הוא עיבר את השנה ואח"כ מסר לאדם הראשון שנאמר זה ספר תולדות אדם 

כלומר מי שיש לו גישה לאור הגנוז יכול להסתכל על העולם מתחילתו ועד סופו ולהשפיע על העולם לחיוב או שלילה כמו שהאדם הראשון השפיע שנתן לדוד המלך 70 שנה כדי שיוכל לחיות . כלומר היכולת לראות את העולם על ידי האור הגנוז יכול להשפיע על מהות העולם . וראינו שדוד המלך היה יכול לחיות רק 3 שעות והאדם הראשון הפך את הדין לרחמים והוסיף לו 70 שנה . כך גם הרשעים יכולים להפוך רחמים לדין ואז לגרום לעם ישראל נזק והיכולת שלהם להסתכל מסוף העולם עד סופו יכול לשנות את המעשים שלהם לרעה בדיוק כמו שהאדם שינה לטובה . וכך ואומר הזוהר הקדוש ומקשר בן החושך לבן סמא''ל וְנָחָשׁ  וכבר דיברתי בעבר על  הקשר שלהם למלאכים

וּמִי הֵם הֶחֳשָׁכִים הַלָּלוּ? אֵלּוּ סמא''ל וְנָחָשׁ, וּמִי גָרַם לָהֶם לִשְׁלֹט עֲלֵיהֶם? אֶלָּא סוֹד הַכָּתוּב מְלַמֵּד, כִּי אִם עֲונֹתֵיכֶם הָיוּ מַבְדִּלִים בֵּינֵיכֶם לְבֵין אֱלֹהֵיכֶ''ם, וְדָוִד אָמַר בִּשְׁבִילָם, גַּל עֵינַי וְאַבִּיטָה נִפְלָאוֹת מִתּוֹרָתֶךְ, וּבְאוֹתוֹ זְמַן, מַה שֶּׁהָיוּ שׁוֹלְטִים הֶחֳשָׁכִים עַל אוֹרוֹת הָעֵינַיִם, מִתְהַפְּכִים הָאוֹרוֹת וְשׁוֹלְטִים עַל הַחֲשֵׁכוֹת, וְסוֹד הַדָּבָר - שׁוֹפָ''ר מְהֻפָּ''ךְ קַדְמָ''א זָקֵ''ף קָטָ''ן. אוֹתוֹ שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ קָ נְתִּי מִכֹּל הַחֲסָדִים וּמִכָּל הָאֱמֶת, הִזְדַּקֵּף וְנִקְרָא זָקֵף גָּדוֹל, וְאֵין אֱמֶת אֶלָּא תוֹרָה. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב תּוֹרַת אֱמֶת הָיְתָה בְּפִיהוּ. וּבְאוֹתוֹ זְמַן מִתְהַפֵּךְ הַכִּסֵּא מִדִּין לְרַחֲמִים, וְזֶהוּ הַסּוֹד שֶׁבֵּאֲרוּהוּ בַּעֲלֵי הַמִּשְׁנָה, צַדִּיקִים מְהַפְּכִים מִדַּת הַדִּין לְמִדַּת הָרַחֲמִים.

ואת המעבר של רחמים לדין אומר הזוהר הקדוש

אֶלָּא כָּךְ שָׁמַעְנוּ, הָרְשָׁעִים מְהַפְּכִים רַחֲמִים לְדִין. שֶׁאֵין לְךְ בְּכָל אֵלּוּ כְּתָרִים עֶלְיוֹנִים שֶׁל הַמֶּלֶךְ הַקָּדוֹשׁ שֶׁלֹּא כְלוּלִים רַחֲמִים בְּדִין, וְדִין בְּרַחֲמִים. וְרְשָׁעִים מְהַפְּכִים רַחֲמִים לְדִין.

ומי היה לו את היכולת לראות מסוף העולם עד סופו היה זה האדם הראשון ומשה רבנו . כלומר אותם אלו שהגיעו לדרגה של אספקלריה המאירה ומי מהרשעים שיכלו לראות מסוף העולם עד סופו ?  וצריך להגיד שהם המלאכים אם הקב"ה לא היה גונז את האור של היום הראשון היה להם את היכולת לראות מסוף העולם עד סופו ואז להפוך את מידת הרחמים לדין . ולכן אנחנו רואים שבכל הויכוחים של המלאכים עם הקב"ה על בריאת האדם וגם על מתן תורה לעם ישראל אין למלאכים מידע על העתיד . והקב"ה צריך להסביר להם את זה להם כמו שכתוב בפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא כ - פ' מתן תורה

באותה שעה נתגלגלו רחמיו של הקדוש ברוך הוא (ועלה) ויצתה בת קול ואמרה לו להדרניאל, דעו שמימיכם אנשי מריבה אתם, כשביקשתי לבראות את אדם הראשון עשיתם לפני קטיגור ואמרתם מה אנוש כי תזכרנו (תהלים ח' ה') ולא עזבתם אותי עד ששרפתי מכם כתות באש, ועכשיו אתם עומדים (במדינה) [במריבה] ואין אתם מניחים אותו ליתן תורה לישראל, שאילמלא אין ישראל מקבלין את התורה אין דירה לא לי ולא לכם, כיון ששמע הדרניאל כך אמר לפניו, גלוי וידוע לפניך שלא ידעתי שברשותך בא עכשיו אני אעשה לו שליח ומהלך לפניו כתלמיד לפני רבו

כלומר עד שהקב"ה לא הסביר להם את המציאות הם לא ידעו . וכדי להבין כיצד זה קשור לבלעם שקיבל את כל הידע שלו מהמלאכים

אֱמֹר אֶל הַכֹּהֲנִים בְּנֵי אַהֲרֹן וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם. רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (תהלים לא) מָה רַב טוּבְךְ אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךְ וְגוֹ'. מָה רַב טוּבְךְ, כַּמָּה עֶלְיוֹן וְנִכְבָּד אוֹתוֹ הָאוֹר הָעֶלְיוֹן שֶׁנִּקְרָא טוֹב, שֶׁכָּתוּב וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאוֹר כִּי טוֹב, וְזֶה הוּא הָאוֹר הַגָּנוּז, שֶׁבּוֹ עוֹשֶׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא טוֹב בָּעוֹלָם, וְלֹא מוֹנֵעַ אוֹתוֹ בְּכָל יוֹם, מִכֵּיוָן שֶׁבּוֹ מִתְקַיֵּם הָעוֹלָם וְעוֹמֵד עָלָיו. אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךְ, שֶׁשָּׁנִינוּ, אוֹר עֶלְיוֹן עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא כְּשֶׁבָּרָא אֶת הָעוֹלָם, וְגָנַז אוֹתוֹ לַצַּדִּיקִים לֶעָתִיד לָבֹא. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב אֲשֶׁר צָפַנְתָּ לִּירֵאֶיךְ

כלומר בכל יום יש כנראה רגעים שהקב"ה לא מונע את האור הגנוז וכנראה בלעם ידע את זה ויכול להפוך את הרחמים לדין ואז בשילוב עם הכעס של הקב"ה היה באותו רגע רק דין בעולם ולכן עם ישראל לא יכול היה לשרוד כאשר רק דין יש  בעולם . וכאשר האור הגנוז שיש לו עוצמה כזו שניתן לראות מסוף העולם עד סופו הפיכתו מרחמים לדין זה מצב שעם ישראל לא היה יכול לשרוד .

ולכן זה לא בלעם שהיה גורם לכך שעם ישראל חס וחלילה לא היה קיים  זה מידת הדין שהייתה גורמת לזה ולבלעם היה את הידע מהמלאכים כיצד  לעשות שימוש בידע הזה ולהפוך את הרחמים לדין .

ומכאן ברור שאותם מלאכים שהתנגדו לבריאת האדם ואחר כך לקבלת התורה ובהמשך ניסו דרך עמלק לפגוע בעם ישראל הם אותם רשעים שהקב"ה מנע מהם את האור הגנוז כי יכלו להפוך אותו מרחמים לדין .

פרשת בהר למה צריך לשמור את החוקים והמשפטים ? למה חי בהם ? מה הקשר בן מעשה האדם למציאות בעולם? למי נעשית התורה סם המוות ? מהו נוהל שכן בפסיקת בג"ץ כדוגמה לתהליך פסיקה בחוקות הגויים ? באיזה משקל משתמש אהרון ברק בפסיקתו בנוהל שכן ? האם הפסיקה בנוהל שכן היא מעשה משפטי ? האם באמת מפעיל השופט אהרון ברק שיקול דעת או זו פסיקה רנדומאלית ? האם יש קשר בן הפסיקה של אהרון ברק למציאות ? האם בשופט חשין נעשה מעשה של נוהל שכן על ידי אהרון ברק ? ומה הקשר ל וְגַם־אֲנִי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם ? ‏י"ט/אייר/תשע"ח

בס"ד
פרשת בהר למה צריך לשמור את החוקים והמשפטים ? למה חי בהם ? מה הקשר בן מעשה האדם למציאות בעולם? למי נעשית התורה סם המוות ? מהו  נוהל שכן בפסיקת בג"ץ כדוגמה לתהליך פסיקה בחוקות הגויים   ? באיזה  משקל משתמש אהרון ברק בפסיקתו בנוהל שכן ? האם הפסיקה בנוהל שכן  היא מעשה משפטי ? האם באמת מפעיל השופט אהרון ברק שיקול דעת או זו פסיקה רנדומאלית ? האם יש קשר בן הפסיקה של  אהרון ברק למציאות ? האם בשופט חשין נעשה מעשה של נוהל שכן על ידי אהרון ברק ? ומה הקשר ל וְגַם־אֲנִי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם ?   ‏י"ט/אייר/תשע"ח
כתוב בפרשה שלנו ויקרא פרק כה
(יח) וַעֲשִׂיתֶם֙ אֶת־חֻקֹּתַ֔י וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֥י תִּשְׁמְר֖וּ וַעֲשִׂיתֶ֣ם אֹתָ֑ם וִֽישַׁבְתֶּ֥ם עַל־הָאָ֖רֶץ לָבֶֽטַח:
וכתוב בנוסח די דומה בויקרא פרק יח פסוק ה
וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־מִשְׁפָּטַ֔י אֲשֶׁ֨ר יַעֲשֶׂ֥ה אֹתָ֛ם הָאָדָ֖ם וָחַ֣י בָּהֶ֑ם אֲנִ֖י יְקֹוָֽק: ס

ואומר האלשיך ויקרא פרק יח

(ד) ושמא תאמרו אחר שהכונה לשמים מה בין אלו לאלו. לזה אמר את משפטי תעשו ואת חקותי תשמרו בלבד ולא של מצרים, כי בשל המצרים אין להם סוד ותועלת, אך בהיות משפטי וחקותי יסכון לכם ללכת בהם אני ה' אלהיכם. והוא כי מצות ה' נעשים מלאכים לעושן ומלוים אותם בכל אשר ילך. ואמר הוא יתברך כי לא בלבד המשפטים עצמם והחקים הולכים עם עושיהם שהם המלאכים, כי אם גם ללכת בהם אני ה', כלומר במצות כי אלך בהם אני ה' אלהיכם. נמצאתם מלווים מן המלאכים וממני אני ה' אלהיכם. וזהו ללכת בהם, ומי הוא ההולך בהן אני ה' אלהיכם:

אומר הקב"ה לעם ישראל מי שהולך לפי המשפטים שלי יש בהם תועלת כי האדם שעושה את המשפטים של  הקב"ה חי בהם ולא מת בהם . וההבנה בעניין הזה כי הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם ולכן מה שיש בתורה יש בעולם ולכן רק מי שהולך במשפטים ובחוקים של הקב"ה שהיא התורה יכול לחיות ולא למות מי שהולך בדרכים אחרות יכול להגיע רק למקום שהוא ההיפך מחיים וזה המוות . ועניין החיים והמוות זה לא רק עניין פיזי של חיות גוף האדם זה ההמשכיות של המהות של האדם וזה הנשמה של האדם שהיא מהותו . מי שעושה את מצוות השם גורם לכך שנבראים על כל מצווה ומצווה מלאכים בעולם ואותם מלאכים עוזרים למי שעשה אותם כלומר לבעל המצווה ועוד שהקב"ה מלוה את בעל המצווה  . כלומר לאדם יש כוח במעשיו להשפיע על העולם ועל ידי מעשיו בורא עולמות ומלאכים והשפעה זו חוזרת ונותנת לאדם כוח לעלות ולהתקדם בעולם וכך אומר הדעת תבונות

כדי להטיב רצה ה' שהאדם ישלים חסרונותיו

אמר השכל: היסוד הראשון שעליו עומד כל הבנין, הוא, שרצה הרצון העליון שיהיה האדם משלים את עצמו ואת כל הנברא בשבילו, וזה עצמו יהיה זכותו ושכרו. זכותו - לפי שנמצא שהוא מתעסק ויגע להשיגה שלימות הזה, וכשישיגהו - יהיה נהנה רק מיגיע כפיו וחלקו מכל עמלו. שכרו - שהרי סוף סוף הוא יהיה המושלם, ויהיה מתענג בטובה לנצח נצחים.

וכך כותב הרמח"ל בספר מסילת ישרים פרק א

ואם תעמיק עוד בענין תראה כי העולם נברא לשימוש האדם. אמנם הנה הוא עומד בשיקול גדול. כי אם האדם נמשך אחר העולם ומתרחק מבוראו, הנה הוא מתקלקל, ומקלקל העולם עמו. ואם הוא שולט בעצמו ונדבק בבוראו ומשתמש מן העולם רק להיות לו לסיוע לעבודת בוראו, הוא מתעלה והעולם עצמו מתעלה עמו. כי הנה עילוי גדול הוא לבריות כולם בהיותם משמשי האדם השלם המקודש בקדושתו יתברך, והוא כענין מה שאמרו חכמינו זכרונם לברכה בענין האור שגנזו הקדוש ברוך הוא לצדיקים וזה לשונם (חגיגה יב): כיון שראה הקדוש ברוך הוא אור שגנזו לצדיקים, שמח, שנאמר (משלי יג): אור צדיקים ישמח. ובענין אבני המקום שלקח יעקב ושם מראשותיו אמרו (חולין צא): אמר רבי יצחק: מלמד שנתקבצו כולן למקום אחד והיתה כל אחת אומרת, עלי יניח צדיק ראשו.

כלומר מעשי האדם משפיעים על העולם כאשר האדם עושה מצווה העולם משתנה ועולה בדרגתו והפוך כאשר האדם עושה חס וחלילה עברה . וכל המהות של החוקים והמשפטים של הקב"ה לתת לאדם את היכולת לתקן את עצמו ואת העולם כי בשבילו נברא העולם . 

ועל עניין חוקות הגויים עקידת יצחק במדבר שער עג (פרשת נשא)

והדרך הב' הוא היותו מלומד או מורגל על הגבלה מה במעשיו אבל היא משובשת ונפסדת כמו שהיו רוב הנמוסים מהדתות האנושיות אשר אליהם רמזו באומרם כדי שלא יינק במקום הטנופת (ברכות י' א) כמו שכתב' בשער ו': ומהענין ההוא היה חטאם של אנשי סדום הרעים והחטאים שקיימו וקבלו עליהם חקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם כאשר כתבנו במקומו.

כלומר כאשר האדם מתרחק מבורא עולם ומנסה הוא בעצמו להיות בורא עולם ולקבוע חוקים ומשפטים משל עצמו סופו יהיה הפוך, וההיפך לחיים זה מוות . ואומר התלמוד בבלי מסכת תענית דף ז עמוד א

רבא רמי: כתיב יערף כמטר לקחי, וכתיב תזל כטל אמרתי! - אם תלמיד חכם הגון הוא - כטל, ואם לאו - עורפהו כמטר. תניא, היה רבי בנאה אומר: כל העוסק בתורה לשמה תורתו נעשית לו סם חיים, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה, ואומר רפאות תהי לשרך, ואומר כי מצאי מצא חיים. וכל העוסק בתורה שלא לשמה נעשית לו סם המות, שנאמר יערף כמטר לקחי, ואין עריפה אלא הריגה, שנאמר וערפו שם את העגלה בנחל.

קל וחומר למי שעושה תורה לעצמו . ומסתכל על עצמו כבורא עולם שיכול לקבוע חוקים ומשפטים התוך השכל המצומצם של עצמו .

ובהקשר הזה אני רוצה להביא דוגמה לפסיקה של בג"ץ לגבי נוהל וכאשר אתה יורד לפרטי הפסיקה ואופן הפסיקה אתה לא רואה יותר חוכמה כמו שאתה מתעמק בדברי ראשונים ואחרונים אתה רואה דברים שהשכל כמעט ולא יכול לקבל ואתה מבין את קטנותם של השופטים בבית המשפט "העליון" ומבין שיש אנשים שמסתכלים על עצמם כתחליף לקב"ה ומתוך כך פוסקים הלכות של חיים ומוות לא מתוך איזה פילוסופיה גבוהה שיש לה בסיס או הגיון ומשקל ואתה מבין שמה שמניע אותם זה רק הסתכלות על עצמם כשווים לבורא עולם אבל ללא בסיס כלשהו במציאות . קישור לפסק הדין

http://elyon1.court.gov.il/Files/02/990/037/a32/02037990.a32.HTM

המדינה הסבירה לבג"ץ את נוהל שכן שהגדרתו היא אזהרה מוקדמת

'אזהרה מוקדמת' הוא נוהל מבצעי, המופעל בפעילות למעצר מבוקשים, המאפשר להסתייע בתושב מקומי פלסטיני לצורך מזעור הסכנה לפגיעה באזרחים תמימים ובמבוקשים עצמם (אפשרות למעצרם בלא שפיכות דמים). ההסתייעות בתושב המקומי מיועדת לתת אזהרה מוקדמת לתושבי הבית על-מנת לאפשר לחפים מפשע לעזוב את המבנה ולמבוקשים להסגיר את עצמם, לפני שיהיה הכרח לנקוט בהפעלת כוח, אשר עלול לסכן חיי אדם."

כלומר המדינה דיברה על נוהל שיאפשר לקחת איש מקומי בהסכמתו שיזהיר את מי שרוצים לתפוס אותו כדי שיחסכו חי אדם ופעולות מלחמתיות כנגד מי שרוצים לעצור אותו .

העותרים אומרים (ארגון עדאלה )

לטענת העותרים, הנוהל המכונה "אזהרה מוקדמת" אינו חוקי משום שאינו עולה בקנה אחד עם עקרונות המשפט הבינלאומי ההומניטרי בדבר פעילות צבאית של כוח כובש בשטח כבוש. מדובר למעשה בשימוש באזרח מוגן כ"מגן אנושי". הנוהל מעמיד את האזרח המוגן בסכנה מוחשית וממשית. הוא מציבו בשיאה של פעילות צבאית שמטרתה ביצוע מעצר של אדם אשר המשיבים עצמם מגדירים כמסוכן ביותר. העותרים סבורים כי מימד ההסכמה שבנוהל, או העדר הסירוב של האזרח המוגן, אינו יכול להכשירו. הסכמת האזרח המוגן אינה רצינית ומכל מקום אינה רלבנטית. לאזרח המוגן אין אפשרות לוותר על הזכויות שהוקנו לו במשפט הבינלאומי, לרבות הזכות שלא להיות מעורב בפעילות צבאית של כוח כובש.

המדינה אומרת מצד שני

לטענת המשיבים, שימוש בנוהל "אזהרה מוקדמת" במקרים המתאימים עולה בקנה אחד עם עקרונות יסוד במשפט הבינלאומי. אלה דורשים כי במהלך תכנון פעולה צבאית ייעשה כל מאמץ לצמצום הנזק האגבי הנגרם לאלו שאינם לוחמים, כתוצאה מהפעילות הצבאית, ככל שמתאפשר נסיבות העניין. כמו כן, בהתאם להוראות המשפט הבינלאומי, כוח מזוין העומד לבצע פעולה העלולה לפגוע באזרחים צריך, במידת האפשר, ליתן הודעה מראש על הפעולה המתוכננת, כדי למזער את החשש לפגיעה באזרחים. המשפט הבינלאומי אינו אוסר הסתייעות בתושב מקומי, בהסכמתו, לצורך אזהרת תושבים אחרים מפני תקיפה צפויה, כאשר לא נשקפת לו סכנה עקב כך. נהפוך הוא. רצוי, לטענת המשיבים, ליתן התראה מקדימה לפני ביצוע התקיפה, העלולה לפגוע גם באוכלוסיה אזרחית או במתקנים אזרחיים שנעשה בהם שימוש לרעה על-ידי מבוקשים פלסטינים. זאת ועוד: המשפט הבינלאומי מאפשר אף לכפות מתן אזהרה אם שיקולים צבאיים הכרחיים דורשים זאת, אך הנוהל אינו מגיע לכך, היות והוא דורש את הסכמת התושבים. עמדת המשיבים היא, איפוא, כי בתכנון פעילות מעצרים רשאי המפקד הצבאי – ואף חייב – לבחון האם בנסיבות הקיימות ניתן למזער הפגיעה האגבית בחפים מפשע וברכוש באמצעות הסתייעות באזרח מקומי, בנסיבות שאינן מסכנות אותו.

השופט אהרון ברק הגדיר את הדילמה בצורה יפה

אך מה דין ההסתייעות בתושב מקומי, לשם מסירת "אזהרה מוקדמת" על פי הנוהל בעניין זה, שעה שאותו תושב מסכים לכך ולא ייגרם לו נזק ממסירת האזהרה? ייאמר מיד: הוראה מפורשת החלה בעניין, ואשר בה יימצא לשאלתנו פתרון, אינה מצויה פתרונה של שאלתנו מחייב איזון בין שיקולים נוגדים. מחד גיסא, מצוי הערך של חיי אדם. השימוש בנוהל "אזהרה מוקדמת" נועד למנוע את הצורך לעצור בכוח מבוקש. בכך מבקש הנוהל למנוע פגיעה בתושבים המקומיים המצויים יחד עם המבוקש. אכן, השמירה על חייה של האוכלוסיה האזרחית הינה ערך מרכזי בדינים ההומניטריים החלים על התפיסה הלוחמתית חוקיותו של נוהל "אזהרה מוקדמת" יכולה לשאוב את כוחה מחובתו הכללית של הצבא התופס לדאוג לכבודה ולשלומה של האוכלוסיה האזרחית. היא גם עולה בקנה אחד עם כוחו של הצבא התופס להגן על חיי חייליו ושלומם. מאידך גיסא, עומדת חובתו של הצבא התופס להגן על חייו וכבודו של התושב המקומי אשר נשלח למסור את האזהרה. בוודאי כך במקום שהוא אינו מסכים ליטול על עצמו את התפקיד שהוטל עליו ואשר ביצועו עשוי לגרום לו נזק. אך כך גם במקום שהוא מסכים לכך וביצוע התפקיד לא יסב לו כל נזק. זאת, לא רק משום שככלל אין הוא רשאי לוותר על זכויותיו על פי הדין ההומניטרי אלא גם משום שהלכה למעשה קשה לאמוד מתי הסכמתו ניתנת מתוך רצון חופשי ומתי היא פרי לחץ גלוי או סמוי.

כלומר השופט אהרון ברק מסכים שאין כלים בחוק לפסוק לכאן או לכאן ויש לפניו סוגיה שצריך ל"שקול אותה "  כלומר לשים את הסוגיה על "משקל" וירטואלי ולהבין לאן נוטה המטוטלת . איך בדיוק ימדוד השופט ברק את המשקל של כל טענה  ? מה המשקל שלה במציאות  ? איך בדיוק החשבון האמיתי של כל טענה ?   ברור העניין שאין לשופט שום כלים לבדוק את העניין וגם אין בפסיקה בקשה לפרטים כאלו . אולי נוהל כזה יחסוך חי אדם של התושבים המקומיים כי יתכנו מקרים שצה"ל לא יצטרך לבא ולהחריב את הבית על יושביו עם פצצות או D-9    כמו שאנחנו רואים שבשנים האחרונות קורה כל פעם שיש מצור אחרי מבוקש? מה על כל הרכוש שנהרס של התושבים שלא מעורבים בפעילות המלחמתית ? מה עם חסכון של חיי אדם מהצד שלנו  של חיילי צהל שאולי נוהל כזה יגרום ?

כל השיקולים הללו לא באים לידי ביטוי בפסיקה של השופט אהרון ברק וכך הוא כותב

באיזון בין שיקולים נוגדים אלה, ידו של מי על העליונה? לדעתי, ידם של השיקולים האוסרים על הצבא לעשות שימוש בתושב מקומי על העליונה. ביסוד השקפתי זו מונחים מספר טעמים עקרוניים. ראשית, עקרון בסיסי העובר כחוט השני בדיני התפיסה הלוחמתית הוא האיסור על שימוש בתושבים מוגנים כחלק מהמאמץ המלחמתי של הצבא התופס. אין לנצל את האוכלוסיה האזרחית לצרכיו הצבאיים של הצבא התופס אין "לנדב" אותם לשיתוף פעולה עם הצבא מעקרון כללי זה נגזר האיסור הספציפי של שימוש בתושבים מקומיים כ"מגן אנושי". כן נגזר מעקרון זה איסור השימוש בכפיה (גופנית או מוסרית) כלפי אנשים מוגנים לשם השגת ידיעות. נראה לי כי מעקרון כללי זה יש לגזור גם את האיסור לעשות שימוש בתושבים מקומיים כמעבירים אזהרה מהצבא אל מי שהצבא מבקש לעצרו. שנית, עקרון אחר של המשפט ההומניטרי הוא שיש לעשות הכל להפרדה בין האוכלוסיה האזרחית לבין הפעילות הצבאית התחולה המרכזית של כלל זה היא בחובה להרחיק תושבים מקומיים תמימים מתחום פעולות האיבה עם זאת, מתבקשת מכלל זה הגישה כי אין להכניס תושב מקומי, אף לא בהסכמתו, אל תוך התחום בו מתקיימת פעולה לחימתית. שלישית, לאור חוסר השוויון בין הכוח התופס לבין התושב המקומי, אין לצפות כי התושב המקומי יתנגד לבקשה להעביר אזהרה למי שמבקשים לעצרו. אין לבסס נוהל על הסכמה, כאשר ברבים מהמקרים זו לא תהא אמיתית יש להימנע מכניסה למצב בו תתבקש הסכמה זו. לבסוף, אין לדעת מראש האם העברתה של האזהרה כרוכה בסיכון לתושב המקומי המעביר אותה. היכולת להעריך נכונה קיומה של סכנה בתנאי הלחימה היא קשה, ואין לבנות נוהל המבוסס על הצורך להניח  היעדר סכנה כאשר הנחה זו לעתים אינה מבוססת. לעניין זה יש להתחשב לא רק בסיכון הפיזי של פגיעה  מירי שיבוא מהמקום בו נתון העצור, או ממלכודות שונות, אלא גם בסיכון הרחב יותר הצפוי לתושב המקומי "המשתף פעולה" עם הצבא התופס.

כלומר המשקל של השופט ברק הוא לא ממש משקל כי הוא לא שוקל שום דבר הוא רק מדגיש את מה שבעיניים שלו חשוב ומתוך זה הוא קובע הלכה . הוא גם לא מסייג את ההלכה שלו למצבים שונים שיכולים להתרחש במציאות .

אם למשל נוהל כזה היה חוסך באותו אירוע  3 חיי אדם של תושבים מקומיים האם המשקל היה משתנה ? אם היה חוסך הריסת שני בניני מגורים שחיים בהם עשרות אנשים האם המשקל היה משתנה ? לא ולא . יש כאן ראיה מסוכנת של שופט שמחליט שהוא הקב"ה בכבודו ובעצמו שיכול לפסוק בעניין של חיי אדם לא מתוך חשבון אמיתי של מציאות או מצבים משתנים לא מתוך ראית המציאות והסתמכות על מחקרים או נתונים רק מתוך איזה ראיה שטחית של המציאות המשפטית שניתן לפרוש כזה או אחר ללא הסתייגות

השופט חשין הבין את העניין וכותב

הנחת היסוד היא שהצבא עומד לפרוץ אל הבית בכוח, וכי הצבא, כדרכו ובדרכו של צבא, אפשר - אפשר אף קרוב לוודאי - יפגע במי שיימצאו בבית ובהם אף בבני-המשפחה המתגוררים בבית. האם נוכל לומר באורח נחרץ כי היעזרות בתום-לב בשכן היא בלתי מידתית בכל מקרה? בכלנסיבות שהן? הנה הוא אותו מחבל מסוכן שידיו מלאו-דם ופניו מועדות אך לרע. המחבל מסתתר בבית והפקודה היא לתופשו "חי או מת". על פקודה זו אין חולקים, והשאלה אינה אלא מה ייעשה ומה לא ייעשה לביצועה של הפקודה. לפתע מופיע בזירה אב המשפחה המתגוררת בבית. קודם לכן הלך האב לחנות לקנות מיצרכי-מזון למשפחה, ועתה שב לביתו המכותר באנשי צבא. ובבית מצויים אשתו ושמונת ילדיו. האב המבוהל והחרד שומע מאנשי הצבא את שהוא שומע, ונענה הוא על-אתר להצעת הצבא - אפשר אף שזו היא בקשתו - כי יקרא לבני משפחתו לעזוב את הבית, והכל על-פי הנוהל הכתוב. והנה אוסרים אנו על הצבא להתיר לאב כך להגן על בני משפחתו. אכן, לא בכל מקרה כך הוא. ואולם גם מקרה זה יכול שיארע - מקרה זה או מקרה בדומה לו.

אבל חרף הדברים שהוא כתב הוא מחליט

ואם חרף כל אלה אמרתי אסכים לחוות-דעתו של הנשיא, כך החלטתי משנתתי דעתי לנוסחה שאומצה בפרשת הוועד הציבורי נגד עינויים (ראו: שם, 840, ואילך). הנוסחה היא נוסחה של "מראש" ו"בדיעבד", ולענייננו - אף על דרך של קל וחומר. ואפשר אף שהחיים ילמדונו אחרת והגלגל יתהפך. 

סוף דבר: בכפיפות לדברים שכתבתי לעיל אני מסכים לחוות-דעתו של הנשיא ברק.

ואולי השופט חשין הוא כמו אותו תושב מקומי שהשופט אהרון ברק אומר בפסיקתו

שלישית, לאור חוסר השוויון בין הכוח התופס לבין התושב המקומי, אין לצפות כי התושב המקומי יתנגד לבקשה להעביר אזהרה למי שמבקשים לעצרו. אין לבסס נוהל על הסכמה, כאשר ברבים מהמקרים זו לא תהא אמיתית יש להימנע מכניסה למצב בו תתבקש הסכמה זו. 

כלומר השופט חשין לא באמת מסכים לפסיקה של אהרון ברק אבל יחסי בכוחות מול השופט ברק גורמים לו להסכים על אף שהוא באמת לא מסכים ?

לסיכום אנחנו רואים שפסיקה עקרונית כזו לנוהל שכן שיכול לחסוך בחיי אדם של תושבים מקומיים וגם ברכוש שלהם וקל וחומר בנו של קל וחומר בחיי אדם של חיילי צהל בנוהל שלא אסור בצורה מפורשת  בחוק הבינלאומי מחליטים שופטי בג"ץ לא מתוך נתונים אמתיים או חוק מסוים או שקלול אמיתי של בעד ונגד מושכל לשלול מצה"ל כלי משמעותי בניהול מלחמה בטרור וגם כלי שבמצבים מסוימים יכול לעזור לתושבים המקומיים . כלומר בית המשפט בפסיקה שלו לא מתגלה כמגן של המיעוט או של מי שהוא חסר כוח . הוא מתגלה בהגנה עיוורת על כאילו "זכויות אדם" ואולי זה פסיקה שכל המוטיבציה שלה היא כבודו של השופט ברק בעיני "האנשים הנאורים" באירופה ובארה"ב.

וכדי שנבין את העניין כך אומר השופט חשין על אהרון ברק בזמן אחר

"השופט אהרן ברק מוכן שיתפוצצו 30-50 אנשים אבל שיהיו זכויות אדם. אני לא מוכן. הוא חושב כך, אני חושב אחרת. לשמחתי הרבה אני הייתי ברוב"

זה  התוצאה של חוקים הבאים מכוחי ועוצם ידי של בני אדם ששמים את עצמם במקום הקב"ה . וכשאנחנו נכנסים לעומק העניין ולא מסתכלים על זה מרחוק תחת הכבוד המדומה של בית המשפט "העליון"  יותר ויותר אנחנו מבינים את מה שנאמר יחזקאל פרק כ פסוק כה

וְגַם־אֲנִי֙ נָתַ֣תִּי לָהֶ֔ם חֻקִּ֖ים לֹ֣א טוֹבִ֑ים וּמִ֨שְׁפָּטִ֔ים לֹ֥א יִֽחְי֖וּ בָּהֶֽם:

ואומר המדרש תנחומא (ורשא) פרשת משפטים

וכן חוקות עכו"ם שנא' (ירמיה י) כי חוקות העמים הבל הוא וכתיב וגם אני נתתי להם חוקים לא טובים ומשפטים לא יחיו בהם (יחזקאל כ) אבל לישראל נתתי להם מצות וחוקים טובים שנא' (ויקרא יח) ושמרתם את חקתי ואת משפטי אשר יעשה אותם האדם וחי בהם,