פרשת משפטים וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם: האם זה סיבה להשאיר את המסתננים בארץ ישראל? למה מי שמוביל את הקמפיין מחק את בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם ? מה משמעות המשפט כִּֽיִּֽ־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם ? מה מיוחד בארץ ישראל ? למה אומות העולם לא יכולות להיות בארץ ישראל? למה אסור להונות את הגר ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ח

בס"ד
פרשת משפטים וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:  האם זה סיבה להשאיר את המסתננים בארץ ישראל?  למה מי שמוביל את הקמפיין מחק את בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם  ?  מה משמעות המשפט כִּֽיִּֽ־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם ? מה מיוחד בארץ ישראל ? למה אומות העולם לא יכולות להיות בארץ ישראל? למה אסור להונות את הגר ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ח

כתוב בשמות פרק כב  בפרשה שלנו

(כ) וְגֵ֥ר לֹא־תוֹנֶ֖ה וְלֹ֣א תִלְחָצֶ֑נּוּ כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

דברים פרק י

(יט) וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים הֱיִיתֶ֖ם בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם:

וכאשר הייתי בת לאביב לפני כמה שבועות ראיתי שלט ענק שכתוב עליו וַאֲהַבְתֶּ֖ם אֶת־הַגֵּ֑ר כִּֽי־גֵרִ֥ים ובהמשך כתוב לא לרדיפה ולא לגרוש  . ומעניין שהם הורידו את בְּאֶ֥רֶץ מִצְרָֽיִם

וצריך להבין את הפסוק ועל מה הוא מדבר כדי להבין האם יש להם טענה על מי ששומרים את מצוות התורה כי על פניו זה נראה הגיוני . עם ישראל היה גר במצרים ולכן הוא צריך להבין איך זה להיות גר בארץ נוכריה ולכן הוא צריך להבין את כל הגרים אלו המסתננים ולא לגרש אותם "באכזריות" .

צריך להבין שהפסוק מדבר על גר שקיבל עליו את כל מצוות התורה והקב"ה הוסיף לנו מצווה לאהוב את הגר ספר המצוות לרמב"ם מצות עשה רז

והמצוה הר"ז היא שצונו לאהוב את הגרים והוא אמרו ית' (עקב י) ואהבתם את הגר, ואף על פי שהיה נכלל בזה עם ישראל באמרו ואהבת לרעך כמוך, לפי שזה הגר גר צדק, אבל בעבור שנכנס בתורתנו הוסיף לו האל אהבה וייחד לו מצוה נוספת כמו שעשה באזהרה באונאתו שאמר ולא תונו איש את עמיתו (בהר) ואמר (משפטי' כב) וגר לא תונה והתבאר מלשון הגמ' (ב"מ נט ב) שחייבין על אונאת הגר משום לא תונו איש את עמיתו ומשום וגר לא תונה [על"ת רנ - ג]. כן גם כן אנו חייבין באהבתו משום ואהבת לרעך כמוך ומשום ואהבתם את הגר. וזה מבואר אין ספק בו ואיני יודע אחד ממי שמנה המצות סכל מזה. וברוב המדרשות בארו שהאל יתעלה צונו על הגר כמו שצונו על עצמו יתעלה אמר (פ' שמע) ואהבת את י"י אלדיך ואמר ואהבתם את הגר:

כלומר הקב"ה הוסיף לנו מצווה לאהוב את הגר מעבר למצווה ואהבת לרעך כמוך ואומרת הגמרא בביאור הדברים עם פרוש החברותא בבא מציעא דף נט עמוד ב

תניא רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה מקומות, ואמרי לה, בארבעים וששה מקומות, בגר שלא לצערו!?

מפני שסורו רע, שיכול לחזור לסורו מפני שהונו אותו.⁽³⁸⁾

מאי דכתיב "וגר לא תונה ולא תלחצנו כי גרים הייתם בארץ מצרים"?

(תנינא) [תניא] רבי נתן אומר: כיוון שאתם הייתם גרים בארץ מצרים, הרי זה גנאי לכם לקוראו גר, כי אמרו חכמים, מום שבך אל תאמר לחברך. והיינו דאמרי אינשי, דזקיף ליה זקיפא בדיותקיה, מי שיש לו קרוב משפחה שנידון לתלייה, לא נימא ליה לחבריה, אל יאמר לחבירו: זקיף ביניתא! תלה לי דג, לפי שכל הזכרת לשון תלייה גנאי הוא לו:

כלומר כל הזכרת יציאת מצרים אינו מדובר בכלל בנושא של מה המצרים עשו לנו או התנהגות המצרים כלפי עם ישראל ומדובר במצב של עם ישראל ביציאת מצרים מצב בו עדיין עם ישראל לא קיבל את התורה . כלמור הגנאי של עם ישראל במצרים שעם ישראל היה עדיין עם שנמצא בארץ שהיא לא שלו עם שהוא עדיין במעמד כמו כל אומות העולם  כמו שנאמר בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו, שנא': וראשונות ישמיענו, שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם! ומנלן דלא קיימום? דתני רב יוסף: עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מאי ראה? ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן.ובהמשך:

הא למדת, שאפילו עובד כוכבים ועוסק בתורה - הרי הוא ככהן גדול! אלא לומר לך, שאין מקבלין עליהם שכר כמצווה ועושה אלא כמי שאינו מצווה ועושה, דאמר ר' חנינא: גדול המצווה ועושה יותר משאינו מצווה ועושה.

ועם ישראל קיבל על עצמו את התורה וממשיך התלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

אמר להם הקדוש ברוך הוא: מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה, יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים, יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה, יבא נבוכד נצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם, יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה, יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני (ואליהו בן ברכאל הבוזי) ויעידו בהם בישראל שקיימו את כל התורה כולה, שנאמר: יתנו עידיהם ויצדקו.

כלומר בשלב של יציאת מצרים אנחנו אחרי העדות של נמרוד ,לבן ,ואשת פוטיפר אבל לפני העדות של נבוכנצר והשאר כלומר עם ישראל ביציאת מצרים עדיין נמצא במצב ביניים לפני מתן תורה לפני שקיבלו עליהם עם ישראל את התורה כלומר בדיוק כמו גר שנמצא לפני קבלת עול מצוות במצב כזה  הוא שווה למצבם של אומות העולם שנמצאים במצב של לא מצווה ועושה בגלל שהקב"ה ויתר להם על המצוות וכאשר הוא מקבל עליו את המצוות ונחשב גר הוא נמצא במצב כמו כל עם ישראל כמצווה ועושה  . ואת זה אנחנו צריכים לזכור ביחס שלנו אל הגר כי במצב כזה הוא יכול לחזור לסורו או כמו שאומרת הגמרא מפני שסורו רע  . וההבנה שלי שהמשפט שסורו רע הוא שני היבטים אחד מה גורם לעם ישראל גר שחוזר לסורו והדבר השני שגר שיש לו שני עולמות העולם שלפני קבלת מצוות והעולם אחר קבלת מצוות נמצא במצב של שיווי משקל עדין שיכול לגרום לו לחזור למצבו הקודם . ונאמר בתלמוד בבלי מסכת נדה דף יג עמוד ב

ת"ר: הגרים והמשחקין בתינוקות מעכבין את המשיח. בשלמא גרים - כדר' חלבו, דא"ר חלבו: קשין גרים לישראל כספחת.

 ואומר רש"י מסכת נדה דף יג עמוד ב

כספחת - דכתיב בגרים (ישעיהו יד) ונלוה הגר עליהם ונספחו על בית יעקב לשון ספחת שקשים לישראל כספחת שאין בקיאים במצות ומביאין פורענות ועוד שמא למדים ישראל ממעשיהן מפי מורי הזקן ויש אומר שכל ישראל ערבים זה בזה ולאו מילתא היא שלא נתערבו בשביל הגרים דאמרינן במס' סוטה (דף לז:) נמצא לכל אחד מישראל שש מאות אלף ושלשת אלפים ותק"ן בריתות שכולן נתערבו זה בזה אלמא לא נתערבו על הגרים.

כלומר השלמות של עם ישראל כוללת גם את הגרים אבל התהליך של קבלת הגר הוא תהליך עם סיכון שהגר יחזור לסורו ולכן התורה הזהירה אותנו על אונאת הגר ב 36 או 46 מקומות בתורה

ויש בעיה של מצב הביניים הזה שהוא המעבר ממעמד של אומות העולם למעמד של העם הנבחר וקבלת התורה אנחנו רואים את כל הניסיונות שעמד עם ישראל ביציאת מצרים אוצר מדרשים (אייזנשטיין) חופת אליהו

(ד') עשרה נסיונות ניסה הקדוש ברוך הוא את אבותינו ובכולן לא נמצאו שלמים ואלו הן: במדבר בערבה מול סוף בין פארן ובין תפל ולבן וחצרות ודי זהב (דברים א'). במדבר שעשו את העגל שנאמר עשו להם עגל מסכה (שמות ל"ב), בערבה על המים שנאמר ויצמאו העם למים (שם /שמות/ י"ז), מול סוף על שהמרו על ים סוף, בין פארן במרגלים שנאמר וישלח אותם משה ממדבר פארן (במדבר י"ג), בין [עמוד 177] תופל אלו דברי תיפלות שתפלו על המן, ולבן זו מחלקתו של קרח, וחצרות על השלו, הרי שבעה, ובמקום אחר הוא אומר ובתבערה ובמסה ובקברות התאוה (דברים ט')

כלומר במעבר הזה בן לא מצווה ועושה למצווה ועושה כולל בתוכו הרבה ניסיונות כדי לברר אם האדם באמת רוצה להיות חלק מהעם הנבחר או חלק מאומות העולם . ולכן למשפט הזה שמביאים אותם גורמים שמובילים את קמפיין המסתננים אין שום קשר למצב של המסתננים או הרצון להעביר אותם למקום אחר . ולכן לדעתי אולי זה הסיבה שהם חתכו את המשפט באמצע . ועד כמה שזה אבסורד עם ישראל בא למצרים באופן זמני וכל המאבק שלו היה לצאת ממצרים לארץ ישראל והיה זה פרעה שלא רצה לתת לו לעזוב כאשר אותם מסתננים באו לכאן לא כדי לעזוב כי הם באו להשתקע כי מאסו בארץ שלהם שהקב"ה נתן להם . עם ישראל ידע שהוא הולך מ"סיר הבשר" למדבר בדרך לארץ ישראל כאשר בארץ ישראל ממתין לו כיבוש מול 7 העמים הנמצאים בארץ ישראל וכל זה בגלל ההבטחה של הקב"ה להוריש לנו את הארץ כלומר הרצון להגיע לארץ ישראל לא כי היא יותר "נוחה " בדיוק ההיפך מהמסתננים .

ויש עוד סיבה לא להשאיר אותם בארץ . כתוב בפרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק כד

ר' שמעון אומ' קרא הב"ה לשבעים מלאכים הסובבים את כסא מלכותו ואמר להם הב"ה באו ונרד ונבלל את שבעים גוים ואת שבעים לשונות, ומניין שאמ' להם, שנ' הבה נרדה, הבה ארדה אין כתיב כאן אלא הבה נרדה, והפילו גורלות ביניהם, שנ' בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם, ונפל גורלו של הב"ה על אברהם ועל זרעו, שנ' כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו, אמ' הב"ה חבל וגורל שנפל עלי שרתה נפשי בו שנ' חבלים נפלו לי בנעימים

כלומר ארץ ישראל היא הארץ של הקב"ה שאר הארצות הם של אומות העולם כלומר ארץ ישראל היא הארץ של הקב"ה בעולם הזה והבחירה את מי לשים בארץ הזאת נפלה על אברהם שמתוכו קם העם היהודי . וארץ ישראל מתוך שהיא הארץ של הקב"ה יש לה תכונות מיוחדות כתוב ויקרא פרק כ

(כב) וּשְׁמַרְתֶּ֤ם אֶת־כָּל־חֻקֹּתַי֙ וְאֶת־כָּל־מִשְׁפָּטַ֔י וַעֲשִׂיתֶ֖ם אֹתָ֑ם וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֜י מֵבִ֥יא אֶתְכֶ֛ם שָׁ֖מָּה לָשֶׁ֥בֶת בָּֽהּ:

ואומר האדרת אליהו ויקרא פרק כ פסוק כב

(כב) [ושמרתם כו'. כנ"ל]: ולא תקיא הארץ אתכם. א"י אינה כשאר כל הארצות אינה מקיימת את עוברי עבירה למה"ד לבן שרים שאכל דבר שקוץ כו': אשר אני מביא אתכם שמה לשבת בה. אני איני מביא אתכם אלא לשבת ולירש. לא ככנעניים שהיו שומרים את המקום:

ןאומר אור החיים ויקרא פרק כ פסוק כב

(כב) ושמרתם את וגו'. טעם שהוצרך לומר פעם אחרת פסוק זה הגם שכבר אמר כן בפרשת אחרי מות (יח כו), נתכוין לומר שצריכין לשמור המצות לבל יתבטלו בין מהם בין מזולתם ובזה לא תקיא הארץ הא למדת שאם לא יהיו נשמרים המצות תקיא הארץ, גם השומרים על שלא מיחו בשלא שמרו:

כלומר להביא לתוך ארץ ישראל מי שאנו שומר תורה ומצוות יגרום לכך שהקב"ה יקיא אותו מתוך הארץ וגם את אלו שלא שומרים תורה ומצוות אבל גם את אלו שלא שומרים על האחרים שיקימו מצוות קל וחומר להביא לתוך הארץ כאלו שמראש אנחנו יודעים שלא ישמרו מצוות .

ואומר תלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

כלומר הגרים הם חלק מכלל השלמות של עם ישראל ומתוך זה שצריך להכניס את הגרים לתוך עם ישראל אנחנו רואים שהקב"ה שלח אותנו לגלות לתוך אומות העולם ולא אמר לנו להביא אותם לפה . כי בכל גר יש את הסיכון שהוא גר אמת כמו רות או גר מתוך אינטרס וזו ערפה ולכן ברור לי שתהליך הברור צריך להיעשות בעיקר מחוץ לארץ ישראל כי התוצאה של גרים "גרורים" כמו ערפה הם נזק כפול בתוך ארץ ישראל ולכן הברור צריך להיות בעיקר מחוץ לארץ ישראל אצל אומות העולם . ולכן הכנסת גויים שלא מקבלים עליהם עול המצוות לתוך ארץ ישראל היא סכנה רוחנית גדולה שיכולה לגרום לנו ההיפך מ וְלֹא־תָקִ֤יא אֶתְכֶם֙ הָאָ֔רֶץ .

ולכן הסיבה היחידה להשאיר חלק מהם הוא מתוך חישוב מושכל מה נמצא בתוך גדר של דרכי שלום ואיבה כמו שכותב

התשובות והנהגות כרך א סימן תתעא על נושא רפואה

מעיקר הדין אסור לחלל שבת במלאכה דאורייתא לרפאות נכרי, אפילו מפני דרכי שלום, אבל מביאים בשם וועד ארבע ארצות שהתירו לחלל שבת עבור רפואת גוי מאחר שאנו שרויים בתוכם ואם לא נרפא אותם כפי הצורך יהיה איבה וסכנה ליהודים, ורק כשיש סכנה מותר. (ע"ע מש"כ בסימן תתס"ד).

כלומר לתת שהיה זמנית בתוך ארץ ישראל לכאלו שהם נמצאים באמת בסכנה אבל רק באופן זמני מתוך דרכי שלום ואיבה זה החלטה מושכלת אבל השאר שהם מסתנני עבודה אין שום מקום להשאיר אותם בארץ ישראל .

 

פרשת יתרו כמה דיברות שמעו בני ישראל במעמד מתן תורה ? מה היה המשמעות של מתן תורה ? למה עם ישראל מתו ולמה חזרו לתחייה וכיצד ? מה המיוחד בזכור ושמור ? למה עם ישראל היה חייב לשמוע את זכור ושמור מפי הקב"ה ? איך זה מסתדר עם הדעה ששמעו רק את הדיבור הראשון והשני ? מה ההבדל בן 240 מילין ל 264 מילין וכיצד זה קשור לזכור ושמור ? ‏י"ז/שבט/תשע"ח

בס"ד
פרשת יתרו כמה דיברות שמעו בני ישראל במעמד מתן תורה ? מה היה המשמעות של מתן תורה ? למה עם ישראל מתו ולמה חזרו לתחייה וכיצד ? מה המיוחד בזכור ושמור ? למה עם ישראל היה חייב לשמוע את זכור ושמור מפי הקב"ה ? איך זה מסתדר עם הדעה ששמעו רק את הדיבור הראשון והשני ? מה ההבדל בן 240 מילין ל 264 מילין וכיצד זה קשור לזכור ושמור ? ‏י"ז/שבט/תשע"ח

כתוב בשמות פרק כ

(טו) וְכָל־הָעָם֩ רֹאִ֨ים אֶת־הַקּוֹלֹ֜ת וְאֶת־הַלַּפִּידִ֗ם וְאֵת֙ ק֣וֹל הַשֹּׁפָ֔ר וְאֶת־הָהָ֖ר עָשֵׁ֑ן וַיַּ֤רְא הָעָם֙ וַיָּנֻ֔עוּ וַיַּֽעַמְד֖וּ מֵֽרָחֹֽק:

(טז) וַיֹּֽאמְרוּ֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה דַּבֵּר־אַתָּ֥ה עִמָּ֖נוּ וְנִשְׁמָ֑עָה וְאַל־יְדַבֵּ֥ר עִמָּ֛נוּ אֱלֹהִ֖ים פֶּן־נָמֽוּת:

(יז) וַיֹּ֨אמֶר מֹשֶׁ֣ה אֶל־הָעָם֘ אַל־תִּירָאוּ֒ כִּ֗י לְבַֽעֲבוּר֙ נַסּ֣וֹת אֶתְכֶ֔ם בָּ֖א הָאֱלֹהִ֑ים וּבַעֲב֗וּר תִּהְיֶ֧ה יִרְאָת֛וֹ עַל־פְּנֵיכֶ֖ם לְבִלְתִּ֥י תֶחֱטָֽאוּ:

(יח) וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים: פ

ויש מחלוקת מה שמעו בני ישראל רק את הדברה הראשונה או שני הדברות הראשונות או את כל עשרת הדיברות . ואומר הרשב"ם שמות פרשת יתרו פרק כ פסוק טז

(טז) ויאמרו אל משה - לאחר ששמעו עשרת הדברים:

כלומר שמעו עם ישראל את כל הדיברות וגם כך במדרש אגדה (בובר) שמות פרשת יתרו פרק כ סימן טז

[טז] ואל ידבר עמנו. מכאן שכל אלו עשרת הדברות אמרן הקדוש ברוך הוא בדיבור אחד, מה שאין יכול הלשון לדבר ואוזן לשמוע:

וגם כך כותב המדרש תהלים (שוחר טוב; בובר) מזמור סח

[ז] [סח, יג] (מלאכי) [מלכי] צבאות ידודון ידודון. זהו שאמר הכתוב וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק (שמות כ טו), חוץ לשנים עשר מיל, מגיד שהיו ישראל נרתעין לאחור י"ב מילין, וחוזרין לפנים י"ב מילין, כ"ד מיל לכל (ריבוא וריבוא) [דיבור ודיבור], נמצא מהלכין לאותו היום ר"ם מילין, (וחוזרין לפנים י"ב מיל), באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת רדו וסעדו את אחיכם, שנאמר מלכי צבאות ידודון ידודון, ידודון בהליכה, ידודון בחזירה, ר' יהודה בר אלעאי אומר לפי שהיו ישראל (משללה) [משלהבין] בין האומות מחמות האש, אמר הקדוש ברוך הוא לענני כבוד הזילו טל חיים לבניי, לכך נאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך [וגו'], כיון שנתיישבה דעתם מיד קבלו התורה, שנאמר ונות בית תחלק שלל.

ויש מדרש חולק מדרש אגדה (בובר) ויקרא פרשת ויקרא פרק א

הלא תראה בשעה שעמדו על הר סיני לקבל התורה, ידע הקדוש ברוך הוא שאין יכולין לשמוע בקולו, בא משה והעמידן לפני הר סיני, שנאמר ויוצא משה את העם, אמרו למשה ראית אותו, אמר להן הין, הרי נותן לי את התורה על הר סיני, אמרו לו מבקשים אנו לשמוע קולו, שנאמר ישקני מנשיקות פיהו (שה"ש א' ב'), כיון שאמרו כך, מיד נגלה עליהם הקדוש ברוך הוא, ואמר אנכי ה' אלהיך (שמות כ' ב'), הדיבור הראשון, וכיון ששמעו קולו מתו כולם, שנאמר נפשי יצאה בדברו וגו' (שה"ש ה' ו'), והיו כולם מתים נכנסה תורה לפני הקדוש ברוך הוא ובקשה עליהם רחמים, והחזיר להם את נפשותיהם, שנא' תורת ה' תמימה משיבת נפש (תהלים י"ט ח'), התחילו אומרים למשה אם יוספים אנחנו לשמוע את קול ה' עוד ומתנו [וגו'] קרב אתה ושמע (דברים ה' כ"ב כ"ג), לפיכך כיון שעמד המשכן לא קרא אלא למשה שהוא יכול לעמוד, ואחרים לא היו שומעין את הקול, מלמד שעשה הקדוש ברוך הוא דרך כדי שיבא הקול למשה, שנאמר ודרך לחזיז קולות (איוב כ"ח כ"ו), שעשה הקדוש ברוך הוא דרך לקול. שהיה הולך אצל משה, שנאמר ויקרא אל משה וידבר אליו:

כלומר יש דעה שרק הדיבור הראשון או השני שמעו בני ישראל ואז ביקשו ממשה שידבר אליהם ולא הקב"ה ויש דעה שכל עשרת הדיברות נאמרו לעם ישראל . אבל אין מי שחולק ואומר תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כז עמוד א

ושתי חצוצרות מן הצדדים ותרי קלי מי משתמעי? והתניא: זכור ושמור בדיבור אחד נאמרו, מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע! - 

וזה קשה על מי שאומר שרק הדיבור הראשון או הראשון והשני נאמרו לעם ישראל . אבל כמובן ניתן לתרץ בקלות שגם למי שחושב שעם ישראל שמעו את הדיבור הראשון או השני רק משה עצמו שמע את הקב"ה אומר זכור ושמור בדיבור אחד . אבל אם משה היה היחידי ששמע את הקב"ה אומר זכור ושמור בדיבור אחד זה יהיה קשה על המעשה של רבי שמעון בר יוחאי תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

איתבו תריסר שני במערתא. אתא אליהו וקם אפיתחא דמערתא, אמר: מאן לודעיה לבר יוחי דמית קיסר ובטיל גזרתיה? נפקו. חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף. יצתה בת קול ואמרה להם: להחריב עולמי יצאתם? חיזרו למערתכם! הדור אזול. איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם! נפקו, כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה. בהדי פניא דמעלי שבתא חזו ההוא סבא דהוה נקיט תרי מדאני אסא, ורהיט בין השמשות. אמרו ליה: הני למה לך? - אמר להו: לכבוד שבת. - ותיסגי לך בחד? - חד כנגד זכור, וחד כנגד שמור. - אמר ליה לבריה: חזי כמה חביבין מצות על ישראל! יתיב דעתייהו.

וכתבתי בעבר פרשת אמר ‏יום שישי ט"ז אייר תשע"ז

"הגמרא מביאה כראיה שלא ניתן לשמוע שני קולות מאדם אחד ממעמד הר סיני ששם נאמר זכור ושמור בדיבור אחד ונאמר מה שאין הפה יכולה לדבר ואין האוזן יכולה לשמוע!  אבל מסקנת הגמרא שאכן ניתן לשמוע שני קולות מאדם אחד כי דבר שהוא חביב על האדם הוא נותן את דעתו ויכול לעשות הפרדה בן הקולות ולשמוע את שני הקולות  שנאמר כיון דחביב – יהיב דעתיה ושמע 

כי אם באמת נגיד שלא ניתן לשמוע שני קולות מאדם אחד כיצד עם ישראל קיבל במעמד הר סיני את מצות זכור ושמור אם לא היה מסוגל לשמוע ואם לא יכול לשמוע מדוע הקדוש ברוך הוא אמר את זה בדיבור אחד ולכאורה לא יכלו לשמוע שום דבר לא את הזכור ולא את השמור כי הם נאמרו בדיבור אחד ואם אדם לא יכול לשמוע הוא לא יכול לשמוע שום דבר . אם כך יוצא  לנו שכל עם ישראל שעמד במעמד הר סיני כולל כל הנשמות של עם ישראל וכולם שמעו את זכור ושמור והם קבלו על עצמם את הזכור והשמור אז ברור לנו שבכל יהודי יש את המידה חבבין מצוות על עם ישראל כי אחרת לא היו יכולים לקבל את התורה כי אם המצוות לא היו חבבין עליהם לא יכלו לשמוע את זכור ושמור ולכן יש להגיד שבכל יהודי את הפוטנציאל של חזרה בתשובה מאהבה ולכן ברור לנו למה דווקא זה מה שישב את דעתו של רבי אלעזר כי הוא הבין שבכל יהודי ששמע במעמד מתן תורה את זכור ושמור יש בו את המידה של חבבין מצוות על ישראל ."

יוצא לנו שצריך להגיד שעם ישראל שמע את הזכור ושמור  מהקב"ה גם למי שאומר שעם ישראל שמעו רק את הדיבור הראשון והשני מהקב"ה . אז כיצד זה מסתדר עם הדעה הזאת ? וצריך להגיד שכל מה שעם ישראל לא רצו לשמוע את הקב"ה זה בכל המצוות חוץ ממצות שבת שהיא חביבה עליהם ולכן במצווה כזו הם גם שמעו את הזכור ושמור וגם לא פחדו שימותו . וצריך להקשות למה דווקא  במצוות השבת הם לא פחדו שימותו ?

ואני רוצה להסביר את זה בצורה מחודשת  כל העשרת  דברות אמר אותם הקב"ה בדיבור אחד כי המהות של קבלת התורה זה שהקב"ה   "הרים " את העולם לדרגה של שלמות כפי שהיה לפני חטא האדם הראשון .  בעולם כזה אין מות כי המוות הגיע רק לאחר חטא האדם הראשון כאשר הנחש הכניס את הזוהמה לתוך העולם . אבל העולם שלפני חטא האדם הראשון זה עולם לא יציב כי עדיין הוא לא הגיע לשלמות שלו כי הקב"ה נתן את הבחירה לבני האדם לבחור בטוב או ברע לבחור בחיים או במוות . וכך ניתן להבין מהמדרש שמות רבה (וילנא) פרשת יתרו פרשה כט

א"ר אבהו בשם ר' יוחנן כשנתן הקדוש ברוך הוא את התורה צפור לא צווח עוף לא פרח שור לא געה אופנים לא עפו, שרפים לא אמרו קדוש קדוש, הים לא נזדעזע, הבריות לא דברו, אלא העולם שותק ומחריש ויצא הקול אנכי ה' אלהיך, וכה"א (דברים ה) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם קול גדול ולא יסף, אמר רשב"ל מהו ולא יסף אלא כשאדם קורא לחבירו יש לקולו בת קול והקול שהיה יוצא מפי הקדוש ברוך הוא לא היה לקולו בת קול, ואם תמה אתה על זו הרי אליהו כשבא לכרמל כנס כל הכומרים ואמר להם (מ"א =מלכים א'= יח) קראו בקול גדול כי אלהים הוא, מה עשה הקדוש ברוך הוא הדמים כל העולם והשתיק העליונים והתחתונים והיה העולם תוהו ובוהו כאלו לא היה בריה בעולם שנאמר (שם /מלכים א' י"ח/) אין קול ואין עונה ואין קשב, שאם ידבר הם אומרים הבעל עננו, עאכ"ו כשדבר הקדוש ברוך הוא על הר סיני השתיק כל העולם כדי שידעו הבריות שאין חוץ ממנו, ואמר אנכי ה' אלהיך, ולעתיד לבא כתיב (ישעיה נא) אנכי אנכי הוא מנחמכם.

רואים מהמדרש שהקב"ה הוריד את העולם חוץ מעם ישראל לדרגה של תוהו ובהו ואת עם ישראל לדרגה של גן עדן . עם ישראל לא הגיע לדרגה שבאמת הוא יכול להתקיים בעולם כזה ולכן הקב"ה "הפעיל " את המערכת לעתיד לבא של תחיית המתים וכך אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד ב

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא יצתה נשמתן של ישראל, שנאמר נפשי יצאה בדברו. ומאחר שמדיבור ראשון יצתה נשמתן, דיבור שני היאך קיבלו? - הוריד טל שעתיד להחיות בו מתים, והחיה אותם. שנאמר גשם נדבות תניף אלהים נחלתך ונלאה אתה כוננתה. ואמר רבי יהושע בן לוי: כל דיבור ודיבור שיצא מפי הקדוש ברוך הוא חזרו ישראל לאחוריהן שנים עשר מיל, והיו מלאכי השרת מדדין אותן, שנאמר מלאכי צבאות ידדון ידדון אל תיקרי ידדון אלא ידדון.

אבל כאשר הגיע הקב"ה  ליום השבת היה לדעתי דיבור בתוך דיבור . כלומר גם כאשר אומרים שהקב"ה אמר את עשרת הדיברות בדיבור אחד עדיין יש דרגה יותר גבוהה שניתן להגיע גם כאשר זה דיבור אחד ולהכניס דיבור בתוך דיבור בתוך דיבור כי כאשר הקב"ה הגיע לשבת שהיא השלמות של העולם הוא "הרים " את עם ישראל לדרגה גבוהה יותר ובמקום כזה שזה מקום של שלמות אין חשש למוות כי במקום של שלמות אין מקום לחיסרון ולכן לשני הדעות היה כאן דיבור שבתוך דיבור שבתוך דיבור וכל עם ישראל שמע את זה ומתוך ה"חביבות"  של השבת ומתוך שהקב"ה הרים ת עם ישראל לדרגה גבוהה יותר כל עם ישראל שמע את הזכור וגם את השמור על אף פי שהיה זה דיבור בתוך דיבור בתוך דיבור ואומר הפנים יפות בראשית פרק מה

 ויש להבין בזה מ"ש [שבת קיח א] כל המענג את השבת נותנין לו נחלה בלי מצרים, כי בשבת נותנין לו תוספת נשמה יתרה שהיא בחינת החכמה שאין לה גבול ומיצר, ועל בחינת נשמה יתירה שהיא תוספת אמר אזמרה לאלהי בעודי ר"ל בתוספת נשמה יתירה:

וגם בלוחות השניות אמר הקב"ה למשה זכור ושמור בדיבור אחד כמו שכותב הפנים יפות וכך כתוב

במדרש תנחומא מוסיף שנאמר גם את כל דברי הנביאים בתוך עשרת הדיברות (ורשא) פרשת יתרו

וכן הוא אומר משא דבר ה' ביד מלאכי (מלאכי א) על מלאכי לא נאמר אלא ביד מלאכי ללמדך שכבר היתה הנבואה בידו מהר סיני, וכן ישעיה אומר קרבו אלי שמעו זאת, לא מראש בסתר דברתי מעת היותה שם אני ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו (ישעיה מ"ח), אמר ישעיה משעה שנתנה התורה קבלתי הנבואה הזו הוי אומר מעת היות התורה שם אני אלא ועתה ה' אלהים שלחני ורוחו שעד עכשיו לא נתנה לי רשות להתנבאות, ולא הנביאים בלבד אלא אף כל החכמים שהיו ושעתידין להיות שנא' (דברים ה) את הדברים האלה דבר ה' אל כל קהלכם, ומהו קול גדול ולא יסף, אז"ל שעשרת הדברות כולן בקול אחד יצאו מפי הגבורה דבר קשה עד מאוד מה שאין הפה של הדיוט יכול לדבר ולא האזן יכולה לשמוע ולפיכך כתיב נפשי יצאה בדברו (שיר /השירים/ ה) קול גדול ולא יסף, והקול נחלק לשבעה קולות ומשם לשבעים לשון,

ועדיין קשה כי ראינו במדרש ש 10 פעמים נהדפו וחזרו עם ישראל 12 מילים סה"כ 240 מילין נעשו בזמן מעמד עשרת הדיברות אבל לא קשה כי אם באמת היה דיבור בתוך דיבור בתוך דיבור הם היו צריכים לעשות עוד 24 מילין נוספים ומתוך שהם עשו על הדיבור של שבת רק 24 מילין ולא 48 מילין נראה שעל התוספת של שבת לא נהדפו וחזרו .

לסיכום גם לדעה שעשרת הדיברות נאמרו רק בדיבור הראשון או הראשון והשני זכור ושמור נאמר  לכל עם ישראל על ידי הקב"ה וזכור ושמור היה דיבור בתוך דיבור בתוך דיבור כי לא היה חשש מיתה בדיבור הזה כי הקב"ה העלה את  כל עם ישראל לדרגה של שבת שהיא השלמות של העולם  .

 

 

פרשת בשלח אישה כשרה עושה רצון בעלה 6 מה ההבדל בן מצווה ללימוד תורה ? איזה שכר מקבלת האישה מלימוד תורה ? איך יכולה אישה לעשות מצווה שתהיה גם מגנא וגם מצלא ? למה מתו הבנים של ברוריה ? מה הקשר ללימוד התורה של ברוריה ? מה היה החשבון של רבי שמעון בר יוחאי שהחליט ללכת למערה מבלי לגלות לאשתו ? למה רבי עמרם ורבי מאיר ניצלו מהעבירה ? למה הקב"ה ברא את האישה שדעתה קלה ? למה משה פרש מן האישה ? ממה הצילה ציפורה את משה וכיצד זה קשור לסוגיה שלנו ? איך שפטה דבורה עם דעתה היית קלה ? למה חוה חטאה ? ‏י'/שבט/תשע"ח

בס"ד
פרשת בשלח   אישה כשרה עושה רצון בעלה 6 מה ההבדל בן מצווה ללימוד תורה ? איזה שכר מקבלת האישה מלימוד תורה ? איך יכולה אישה לעשות מצווה שתהיה גם מגנא וגם מצלא ? למה מתו הבנים של ברוריה ? מה הקשר ללימוד התורה של ברוריה ? מה היה החשבון של רבי שמעון בר יוחאי שהחליט ללכת למערה מבלי לגלות לאשתו ? למה רבי עמרם ורבי מאיר ניצלו מהעבירה ? למה הקב"ה ברא את האישה שדעתה קלה ? למה משה פרש מן האישה ? ממה הצילה ציפורה את משה וכיצד זה קשור לסוגיה שלנו ? איך שפטה דבורה עם דעתה היית קלה ? למה חוה חטאה ? ‏י'/שבט/תשע"ח

התחלנו את במאמרים בנושא בפרשת ויגש ‏ב ד'/טבת/תשע"ח ובעזרת השם המאמר הזה יהיה האחרון בסדרה ויוצא שאנחנו מסיימים בדיוק בהפטרה של בשלח שמדבר בדבורה ברק יעל וסיסרא ששם הוא הבסיס וההתחלה של כל הסוגיה אישה כשרה עושה רצון בעלה ויהי רצון שמה שכתבתי יהיה רצוי גם אצל אדם ואלוקים

כדי להמשיך את הסוגיה אני רוצה לטפל בסוגיה של משמעות לימוד תורה לאיש ולאישה ואז אחזור לסוגיה  שלנו

הגמרא בסוטה דף כא עמוד א מפלפלת בנושא משמעות המצוות האם מצווה מגנא והכונה מונעת מיסורים לבוא או מצלא והכונה להציל אותו מיצר הרע שלא יבוא לידי עברה והמסקנה של הגמרא אחרי המשא ומתן הוא :   וכך כותב החברותא סוטה דף כא עמוד א

אלא, אמר רבא, כך התכוון התנא בברייתא לומר: תורה, בעידנא דעסיק בה - מגנא ומצלא. בעידנא דלא עסיק בה - רק אגוני מגנא. אך אצולי מייצר הרע, לא מצלא בשעה שאינו עוסק בה. מצוה, בין בעידנא דעסיק בה, בין בעידנא דלא עסיק בה, רק אגוני מגנא, אבל אצולי לא מצלא, אפילו בשעה שעוסק בה.

ומסקנת הדברים שמצווה מגנה מיסורים כאשר הוא עוסק במצווה או לא עוסק במצווה אבל לימוד תורה בזמן שעוסק בה מגנה עליו מיצר הרע ומצילה אותו מייסורים אבל כאשר לא עוסק בלימוד תורה התורה שלמד לא מצילה אותו מיצר הרע .

עוד נתון שקשור ללימוד תורה ממשיכה הגמרא בסוטה דף כא עמוד א

דבר אחר: עבירה מכבה מצוה, ואין עבירה מכבה תורה. אמר רב יוסף: דרשיה רבי מנחם בר יוסי להאי קרא, בספר תהילים, שיבואר להלן, כי סיני! כאילו הוא ניתן מסיני.ואילמלא, אילו דרשוה דואג ואחיתופל להאי קרא הכי - לא רדפו בתר אחר דוד.דכתיב [בתהילים עא] "לאמר: אלהים עזבו, כי אין מציל!".שכך הם אמרו על דוד: רדפו אחריו, ותפסוהו, היות ואלהים עזבו מפני שבא על אשת איש, ואין אנו נענשים על רדיפתו. ואין לו מציל, שאין בידו זכות שתוכל להצילו, לפי שהעבירה שעשה כבתה את זכויותיו.מאי דרוש, מנין למדו דואג ואחיתופל שלא יעמדו לדוד זכויותיו עקב המעשה עם בת שבע? -הם למדו זאת מהפסוק בספר דברים [כג]: "ולא יראה בך ערות דבר, ושב מאחריך".והבינו שמשמעות הפסוק היא, שאם יראה דבר עבירה באדם, ישוב מאחריו הקדוש ברוך הוא, ולא יגן עליו עוד, לפי שהעבירה כבתה את המצוות שעשה.

והן אינן יודעין - שעבירה מכבה רק מצוה, ואין עבירה מכבה תורה!

ואילו דוד עסק בתורה, וזכות זו עמדה לו להנצל מהם.

כלומר לימוד תורה הוא מצווה מיוחדת שעומדת בפני עצמה ולא "מתחשבנת" מול עברות אחרות של האדם כמו מצווה רגילה ש"מתחשבנת " מול עברה ולכן לימוד תורה מגן עליו מייסורים גם עם עשה עברות אחרות כי היא זכות שעומדת בפני עצמה .

לימוד תורה לגברים הדבר ברור שהוא לימוד התורה והתורה שבעל פה אבל אז עוברת הגמרא לדון איך אישה ניצלת מיצר הרע הרי היא לא מצווה כמו האיש על לימוד תורה .

רבינא אמר: לעולם זכות תורה תולה לה לאשה.

ודקאמרת, הרי אשה הלומדת תורה "אינה מצווה ועושה היא", ואין שכרה רב, ואינו יכול להגן עליה -אין הכוונה לאשה הלומדת תורה בעצמה. אלא הכןןנה היא לזכות של תורה שיש לה בגלל בעלה ובניה, שהיא דואגת וטורחת למען לימוד התורה שלהם!

כי נהי, הגם דנשים, פקודי לא מפקדא, שהן אינן מצוות בלימוד תורה, אבל באגרא בשכר דמקרין ומתניין בנייהו, שהן טורחות להביא את בניהם לבית הספר, כדי שילמדו מקרא וישנו משנה, ומוכנות שבעליהן יצאו לעיר אחרת כדי ללמוד תורה, והן נטרן להו לגברייהו, יושבות לבד ומצפות לבעליהן עד דאתו מבי מדרשא, שיחזרו מבית מדרשם שמחוץ לעיר [דהיינו, שהן מוכנות לכך שכל חייהן הן תהיינה יושבות ומצפות לבעליהן, ובלבד שבעליהן ילמדו תורה במקום תורה, גם אם הוא חוץ לעירן] - אם כן, מי לא פלגאן בהדייהו, האם אין להם חלק בזכות התורה של בעליהן!? וזכות התורה הזאת, בכוחה להגן על האשה!

כלומר הגמרא לומדת שלימוד תורה של נשים את התורה היא מקבלת שכר כלא מצווה ועושה ולכן דרגתו לאישה אפילו פחות ממצווה שהיא מצווה לעשות שאז מקבלת שכר כמצווה ועושה אם כן מה המצווה שיכולה להציל את האישה מיצר הרע אם לימוד תורה לא יכול להציל אותה ? אומר רבינא וזה מסקנת הדברים בגמרא ש"לימוד התורה " של נשים הוא שהם טורחות שהבנים והבעל שלהם ילמדו תורה זה המצווה שהיא כמו לימוד תורה שהיא  מגנא ומצלא  שהיא יכולה להגן עליה מייסורים כמו כל מצווה אחרת אבל בזמן שהיא עוסקת בזה היא יכולה להציל אותה מיצר הרע או להגן עליה לזמן רב .

ועכשיו נחזור לברוריה ונבין את המעשה של ברוריה לאור הדברים הללו . לדעתי היה ויכוח יסודי בן רבי מאיר לאשתו . ברוריה הבינה שלימוד התורה שלה הוא כמו הלימוד של בעלה ואכן מבחינה אחת היא צדקה כי היא היית "שווה" לגברים בלימוד תורה עד שהיא נהפכה לדוגמא לתלמיד חכם ואומר החברותא פסחים דף סב עמוד ב

ואמר ליה רבי יוחנן: ומה ברוריה, דביתהו דרבי מאיר אשתו של רבי מאיר, שהיתה ברתיה [בתו] דרבי חנינא בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא, שלמדה שלוש מאות שמועות [סוגיות] ביום אחד, מג' מאה רבוותא, משלוש מאות רבנים, ואפילו הכי אף על פי שחכמה כל כך היתה, לא יצתה ידי חובתה בתלת שנין לא יכלה לשנות את ספר יוחסין בשלש שנים. ואת אמרת רצית לשנותה בתלתא ירחי [בשלושה חדשים]?!

ועוד ברוריה שהיא לא פחות טובה מהגברים בלימוד תורה חשבה שהכלל של נשים דעתן קלה לא חל עליה .כמו שאומר רש"י מסכת עבודה זרה דף יח עמוד ב

ואיכא דאמרי משום מעשה דברוריא - שפעם אחת ליגלגה על שאמרו חכמים (קדושין דף פ:) נשים דעתן קלות הן עלייהו ואמר לה חייך סופך להודות לדבריהם וצוה לאחד מתלמידיו לנסותה לדבר עבירה והפציר בה ימים רבים עד שנתרצית וכשנודע לה חנקה עצמה וערק רבי מאיר מחמת כסופא.

ויש עוד נתון שצריך להתחשב בו אומר ה חברותא סוטה דף כא עמוד ב

אמר רבי אבהו: מאי טעמא דרבי אליעזר?  דכתיב [משלי ח] "אני חכמה, שכנתי ערמה". כיון שנכנסה חכמה של תורה באדם - נכנסה עמו ערמומית!

והוינן בה: ורבנן [בן עזאי, המחייב את האדם ללמד בתו תורה] האי "אני חכמה" - מאי עבדי ליה? מה הם עושים עם פסוק זה? דהיינו, מדוע הם אינם חוששים לדברי הפסוק שלימוד תורה מביא להכרת הערמימות, ולכן הם לא חשו שמא תיכנס ערמה באשה, ותבוא לחטוא בצנעא.

כלומר לימוד תורה בכלל מביא לידי ערמומיות גם לגבר וגם לאישה . אבל אצל האישה זה שונה מגבר כי כבר כתבתי במאמרים הקודמים שהקב"ה ברא את האישה עם דעת קלה בגלל צורת הבריאה של האישה מתוך האדם כמו שאומר צרור המור ולכן לימוד תורה אצל אישה שמכניס בא ערמומיות כאשר דעתה קלה זה מצווה שהיא  פחות ממצווה שהיא מצווה עליה שהיא רק מגינה בזמן שהיא עוסקת בה ולא לזמן רב כי היא מקבלת על לימוד תורה שכר כלא מצווה ועושה לעומת גבר שדעתו לא קלה ונכנס בו ערמומיות ולימוד התורה שלו היא גם מגנה ומצלה ומקבל שכר כמצווה ועושה ..

וכדי שנראה את כל התמונה כולה אומר המדרש משלי (בובר) פרשה לא

אמר ר' [חמא בר] חנינא מפני מה נתחייבו בניו של ר' מאיר ומתו בבת אחת, מפני שהיו רגילין להניח בית המדרש ויושבין באכילה ובשתיה. אמר ר' יוחנן ואפילו בדברי הבטלה, שבשעה שניתנה תורה לישראל לא הזהירן אלא על דברי תורה, שנאמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות (דברים כו טז).

אני לא מכיר מקום אחר בש"ס שנאמר על בנים שמתו שגלל שהניחו את בית המדרש ולכן אני מבין שהגמרא מדברת באופן עקיף על ברוריה שהיו אלו בניה . ההבנה שלי היא שברוריה העדיפה ללמוד 300 סוגיות מ 300 רבנים ומי שלומד תורה יודע שמי שלומד 300 סוגיות ביום אין לו זמן לדבר אחר . כלומר ברוריה להבנתי הניחה את לימוד התורה של בניה לטובת הלימוד של עצמה . קיבלה על הלימוד שלה שכר כלא מצווה ועושה ועזבה את השכר לדאוג לבניה שילמדו תורה מצווה שהיא היחידה שהיא מגנא ומצלא . ולכן הבין רבי מאיר בגלל המעשה של ברוריה עם רבי יוסי הגלילי שיש כאן התנהגות של פרישות יתרה וההבנה שלימוד תורה מכניס ערמומיות ושהוא צריך לבדוק את הנושא ביסודיות ולכן שלח תלמיד לבדוק את ברוריה שהפציר בא ימים רבים כלומר אותו התלמיד אם בפעם הראשונה שהוא היה מפציר בברוריה להישמע לו היית אומרת לו  ל שוטה או בועטת בו או מספרת לבעלה היה הדבר ניגמר אבל מזה שהוא חזר והפציר ההיגיון אומר שלא כך היא התנהגה כלפיו ולכן אני מבין שרבי מאיר אמר לו להמשיך ולהפציר עד שנתרצתה לו . יש מפרשים שקשה להם כיצד רבי מאיר בדק את ברוריה בצורה כזו אבל במעשה עם אחותה של ברוריה שנכנסה לקובה של זונות והוא הלך להוציא אותה  והוא נהג בעצמו אותו הדבר   חברותא עבודה זרה דף יח עמוד א

אזל, הלך רבי מאיר, נקט נפשיה כחד פרשא, התקין עצמו שיהיה נראה כפרש, ובא אל המקום שהיתה יושבת בה. אמר לה רבי מאיר: השמיעני לי, לזנות. אמרה ליה בתו של רבי חנינא בן תרדיון: דשתנא אנא! דרך נשים לי. אמר לה: מתרחנא מתרח! אמתין לך עד שיפסק. אמרה לו: נפישין טובא, [ואיכא טובא הכא]. יש כאן הרבה זונות דשפירין מינאי⁽⁸⁾ יפות ממני, ולא כדאי לך להמתין. אמר רבי מאיר לעצמו: שמע מינה: לא עבדה איסורא!  כל דאתי, כל הבא אליה, אמרה ליה הכי. אמרה לו דברים אלו.

ועכשיו צריך להבין מה קורה לגבר שלומד תורה ונכנס בו ערמומיות ועומד במצב כזה של יצר הרע

אומר החברותא קידושין דף פא עמוד א

אמר אבין: סקבא [ריעוע, חולשה] דשתא. ריגלא! זמן התורפה של כל ימות השנה הם ימי הרגלים. לפי שאז מתקבצים אנשים ונשים יחד לשמיעת הדרשה, והם נושאים ונותנים זה עם זה. ומביאה הגמרא כמה מעשים אשר ניתן ללמוד מהם מהו כוחו של היצר הרע, שלולי סייעתא דשמיא מיוחדת, היה בכוחו להכשיל אפילו אנשים גדולים. מעשה בהנך שבוייתא [שבויות] דאתאי לנהרדעא. צוה רב עמרם חסידא לפדותן. אסקינהו [העלון] לעליה של בי רב עמרם חסידא, ואשקולו דרגא מקמייהו [נטלו את מדרגות העליה מתחתיהן]. בהדי דקא חלפה חדא מנייהו [כשחלפה אחת מהן] על יד פתח הארובה שמן העליה לבית, נפל נהורא באיפומא, נפל אור בבית דרך פי העליה, לפי שהיו פניה מאירות ביותר. שקליה רב עמרם לדרגא [לקח את סולם המדרגות], כדי לעלות לעליה, ולתובעה לדבר עבירה. ואף שהיו המדרגות כבדות ביותר, עד דלא הוו יכלין בי עשרה למדלייא [שלא יכלו אפילו עשרה אנשים להרימן], התגבר כוחו של רב עמרם ודלייא לחודיה [הגביהן לבדו].סליק ואזיל [עלה והלך] לעליה.כי מטא לפלגא דרגא [כיון שהגיע לאמצע המדרגות], עצר, ואיפשח [פיסק] את רגליו, כדי לעמוד במקומו בחוזקה, ולהתגבר על יצרו.רמא קלא [הרים קולו] והכריז: נפל נורא [דליקה] בי עמרם! והזעיק את בני השכונה לבא ולכבותה.⁽⁵⁾ועשה כן, כדי שיתאספו כולם, ועל ידי שיתבייש מהם ימנע מעבירה.אתו באו רבנן לסייעו, וראו שאין שם שריפה.אמרו ליה: כסיפתינן! ביישתנו בכך שהזעקת אותנו בחנם, וכך נודע ברבים שתלמידי חכמים מסוגלים להכשל בדבר עבירה.אמר להו: מוטב תיכספו בי עמרם, שתתביישו כאן, בביתי, שהוא בעלמא הדין [בעולם הזה], ולא תיכספו מיניה לעלמא דאתי [ולא תתביישו בי בעולם הבא]! אשבעיה רב עמרם ליצר הרע, דינפק מיניה [שיצא ממנו]. נפק מיניה היצר הרע, כי עמודא דנורא [בדמות עמוד אש].אמר ליה רב עמרם ליצר הרע: חזי, דאת נורא ואנא בישרא ואנא עדיפנא מינך! אף שאתה אש ואני בשר, הריני עדיף ממך, והצלחתי להתגבר עליך.

כלומר רב עמרם לומד תורה וניכנס בו גם ערמומיות וגם לו יש יצר הרע והוא לפעמים חזק ממנו ולכן הוא הצליח להרים את המדרגות שגם עשר אנשים לא יכולים להרים אותו אבל בסופו של דבר החשבון שלו של הרווח של העברה עכשיו וההפסד בעתיד הביאו אותו למעשה שיציל אותו מיצר הרע וזה ההבדל בן אישה לאיש וצריך להגיד שהוא עסק בתורה  באותו הזמן  שהיא מגנה ומצלה ומכבה את העבירה . כלומר זה שהיה בו יצר והוא שם סולם כבד כדי לעלות לעלית הגג כלומר בהתחלה של העברה זכות התורה שלו כיבתה את העברה ואז החשבון שלו בן הרווח בעברה עכשיו וההפסד לעתיד לבא גברו על הרהור העברה . ואם דעתו היית קלה היה מעדיף את העבירה על פני ההפסד העתידי . והיכן הערמומיות של רב עמרם ? הוא ידע שאף אחד לא יוכל לגלות את העברה גם אם אותה שבויה היית מספרת על המקרה כי הוא היה אומר אני יכול להגיע לשבויה  רק על ידי סולם ש 10 אנשים יכולים להזיז אותו ואז היה למקרה עדים ולכן הוא ידע בביטחון שלא יוכלו לתפוס אותו והעבירה הזאת הוא רק בינו לבין קונו ולכן רק הצעקה שלו יכלה להציל אותו .  

ואומר החברותא קידושין דף פא עמוד א

וגם על רבי מאיר מספרת הגמרא כדי שנבין את ההבדל לברוריה רבי מאיר הוה מתלוצץ בעוברי עבירה, שהיה אומר: אם היו רוצים, היו יכולים להתגבר על יצרם, משום שדבר קל הוא. יומא חד, אידמי ליה השטן כאיתתא [נדמה לו בדמות אשה], ועמד בהך גיסא דנהרא [בעברו השני של הנהר].  רצה רבי מאיר לעבור את הנהר כדי לתובעה לעבירה. ולא הוה שם מברא [ספינת מעבורת]. אלא היה שם דף צר בלבד המונח לרוחב הנהר, ומעליו היה מתוח חבל. ומי שרצה לעבור, היה תופס בחבל ועובר עליו. נקט רבי מאיר את המצרא [תפס בחבל] וקא עבר. כי מטא פלגא מצרא [כשהגיע לחצי מאורך החבל], שבקיה [עזבו] יצרו.אמר לו השטן: אי לאו דקא מכרזי ברקיעא "הזהרו ברבי מאיר ותורתו", שויתיה לדמך תרתי מעי [הייתי עושה את דמיך לשווי של שתי מעות, כלומר, כדבר שאין בו ערך]!

וכאן גם צריך להגיד שרבי מאיר היה עוסק בתורה תוך כדי שראה מעבר לנהר את  השטן אישה אבל התורה שלו היא שהצילה אותו . מה שלא היה לברוריה כי לא היה לה זכות התורה כמו שראינו בבניה והיא התעסקה בלימוד תורה של עצמה שהוא פחות ממצווה רגילה לאישה . כי אם ברוריה היית  מתעסקת בבניה היה לה אולי זכות התורה להציל אותה מהיצר הרע .

ועכשיו נחזור למעשה של רבי שמעון בר יוחאי לאור ההבנות שלנו תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

אזל הוא ובריה טשו בי מדרשא. כל יומא הוה מייתי להו דביתהו ריפתא וכוזא דמיא וכרכי. כי תקיף גזירתא, אמר ליה לבריה: נשים דעתן קלה עליהן, דילמא מצערי לה ומגליא לן. אזלו טשו במערתא.

הבין רבי שמעון בר יוחאי שכאשר הגזרה תגבר היא לא תוכל להביא להם אוכל ואז לא יהיה לה את הזכות של לימוד התורה שלו ושל בנו ואז  לא יהיה לאשתו את זכות המצלא של התורה ולכן חשב שבצירוף שדעתה קלה היא איך שהוא תגלה להם בצורה ישירה או עקיפה את המקום שבו הוא נמצא .  ולא יועיל לה זכות הלימוד שלו כי ברגע שהגזירה תגבר היא לא תוכל להביא לו אוכל ולהיות בתוך זכות הלימוד שלו כדי שתציל אותה  .

ועכשיו אחרי שאנחנו מבינים את הסוגיה לפי ההבנה שלי נשאלת השאלה למה הקב"ה ברא את האישה מן האיש וברא אותה שדעתה קלה מצד אחד והכניס בה בינה יתירה ? נתן לאיש ללמוד תורה ואת האישה פטר מלימוד תורה .

נחזור לזוהר הקדוש ספר ויקרא

וְשָׁנִינוּ בְּפָרָשַׁת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, מַהוּ אֶחָד? זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲחוּזָה בַּקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא. שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זִוּוּג שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה נִקְרָא אֶחָד. בְּמָקוֹם שֶׁהַנְּקֵבָה שׁוֹרָה, אֶחָד נִקְרָא. מָה הַטַּעַם? בִּגְלַל שֶׁזָּכָר בְּלִי נְקֵבָה נִקְרָא חֲצִי גוּף, וַחֲצִי אֵינוֹ אֶחָד. וּכְשֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד שְׁנֵי חֲצָאֵי גוּף, נַעֲשִׂים גּוּף אֶחָד, וְאָז נִקְרָא אֶחָד.

האיש לא יכול בלי האישה ואישה לא יכולה בלי האיש . השלמות שלהם באה מתוך החיבור של איש ואישה ולכן לכל אחד יש את הייחוד שלו האיש בלימוד תורה והאישה כעזר נגד בעלה לא בלימוד התורה עצמו אלה לדאוג ללימוד התורה של בעלה ובניה . לא שהיא לא מסוגלת ללמוד תורה כי ראינו שבורירה היית לא פחות מתלמיד חכם אבל בגלל שהקב"ה פטר אותה מלימוד תורה וברא אותה עם דעת קלה לימוד תורה לנשים לא מועיל ואפילו מזיק בחשבון הכללי. ומי שרוצה היום ללמוד תורה כמו גבר ברור שהיא לא עושה את החשבון הנכון והרווח של לימוד תורה עכשיו שייתן לה את ההרגשה שהיא כמו גבר ולא פחות מגבר שזה רווח עכשווי לעומת ההפסד של להתעסק בלימוד התורה של הבנים שלה ובעלה שהוא הפסד עכשווי אבל רווח הרבה יותר גדול בעתיד זה מעשה של קלות דעת כמו שפירשתי במאמרים הקודמים .

ומשה היחיד שפירש מן האישה הוא היחיד שהגיע לשלמות של האדם והיה היחידי שהגיע לדרגה של אספקלריה מאירה ותיקן את חטא האדם הראשון ולא היה במיתה ורק בגלל פסוק בתורה הקב"ה המית אותו דברים רבה (וילנא) פרשת וזאת הברכה פרשה יא

באותה שעה אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע אם אין אתה מכניס אותי לא"י הניח אותי בעולם הזה ואחיה ולא אמות אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה אם לא אמיתך בעולם הזה היאך אחייך לעולם הבא ולא עוד אלא שאתה עושה תורתי פלסתר שכתוב בתורתי על ידך ואין מידי מציל

ואומר על זה השל"ה שער האותיות אות עי"ן

ענוה על כן מדת הענוה תיקון לכל העבירות שבעולם, כי מאחר שנתקן חטא אדם הכולל, נתקנו כולם. זהו מה שרמז כאן, משה רבינו ע"ה היה עניו מכל האדם, הוא אדם קדמאה, על כן זכה משה רבינו ע"ה לקירון אור (שמות לד, כט), שהוא סוד כתנות אור, שהופשט מאדם וניתן למשה.

גם משה שהיה נביא גדול מכולם היה איש שנזקק לאישתו שתציל אותו מן החטא כמו שכתוב בשמות פרק ד

(כה) וַתִּקַּ֨ח צִפֹּרָ֜ה צֹ֗ר וַתִּכְרֹת֙ אֶת־עָרְלַ֣ת בְּנָ֔הּ וַתַּגַּ֖ע לְרַגְלָ֑יו וַתֹּ֕אמֶר כִּ֧י חֲתַן־דָּמִ֛ים אַתָּ֖ה לִֽי:

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד א

דרש רבי יהודה בר ביזנא: בשעה שנתרשל משה רבינו מן המילה, באו אף וחימה ובלעוהו ולא שיירו ממנו אלא רגליו, מיד: ותקח צפורה צור ותכרת את ערלת בנה, מיד: וירף ממנו.

כתר יונתן שמות פרשת שמות פרק ד פסוק כה

(כה) ותיקח ציפורה צור ותכרות את עורלת גרשום בנה ותקרב את כריתת המילה לרגליו של מלאך החבלה ותאמר חתני רצה למול וחמיו עיכב עליו ועתה דם כריתה הזה יכפר על החתן שלי:

ולכן משה שהגיע לדרגה של שלמות ולתיקון חטא האדם הראשון לא היה צריך לאישה בעולם הזה יותר ולכן פרש ממנה כי השלמות שלהם ביחד תהיה בעולם הבא ולא בעולם הזה וכך כותב השל"ה פרשת בראשית תורה אור

הכוונה, כי עתה בגלות לא יש נשמות חדשות על הרוב ורובא דרובא, רק כולם מגולגלים, אבל כשיכלו אלו הנשמות ויבואו נשמות חדשות, אז יהיה הגאולה וההתחדשות אור הגנוז, ויהיו נשמות חדשות.

כלומר משה הגיע לדרגה של פרו ורבו רוחני שהוא בעולם הבא ולא בעולם הזה .

לסיכום הסוגיה של איש ואישה ותפקיד של כל אחד ואחד אנחנו צריכים להבין אך ורק מחז"ל כי זה המקום היחידי שניתן ממנו להבין את הנושא כי הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם ומה שיש בעולם זה רק מה שיש בתורה ולכן הבנת התורה תיתן לנו את ההבנה של התפקיד של כל אחד ואחד בבריאה ולמי שיש טענות או השגות על זה הכתובת היחידה שלו זה הקב"ה .

נסיים בדברי התלמוד בבלי מסכת תענית דף כ עמוד ב

נזדמן לו אדם אחד שהיה מכוער ביותר. אמר לו: שלום עליך רבי! ולא החזיר לו. אמר לו: ריקה, כמה מכוער אותו האיש! שמא כל בני עירך מכוערין כמותך? אמר לו: איני יודע, אלא לך ואמור לאומן שעשאני כמה מכוער כלי זה שעשית. כיון שידע בעצמו שחטא ירד מן החמור ונשתטח לפניו, ואמר לו: נעניתי לך, מחול לי! - אמר לו: איני מוחל לך עד שתלך לאומן שעשאני ואמור לו כמה מכוער כלי זה שעשית.

ולסיום עוד עניין מההפטרה שקשור באופן מהותי לסוגיה שלנו דבורה היית שופטת ואיך יכולה דבורה להיות שופטת הרי כדי להיות שופטת צריכה ללמוד תורה אבל אמרנו שיש בעיה בלימוד התורה שלה כי דעתה קלה ואם היא לא יודעת תורה איך  תוכל לשפוט ? והתירוץ הוא פשוט . כל העניין של דעתה קלה זה בחשבון בן רווח עכשיו של עבירה לבין שכר בעתיד לעולם הבא אבל דבורה שהיה לה רוח הקודש ברור שלא יכול להיות לה חיסרון בהסתכלות על העתיד כי זה בדיוק המשמעות של רוח קודש ראית העתיד עכשיו ולכן ולכן לאישה שיש לה רוח קודש מתקן את דעתה הקלה כי החשבון שלה הוא עכשיו ולא מול שכר עתידי כי זה שרוח הקודש גורם ולכן דבורה יכולה ללמוד תורה ועוד שכל הלימוד תורה שלה לשם לימוד תורה של עם ישראל כדי להנחות אותם כיצד לנהוג לפי ההלכה וזה לכאורה בדרגה כמו לדאוג שבעלה ובניה שילמדו תורה ולכן לימוד כזה שלה נמצא גם בתוך מה שנקרא מגנא ומצלה .

וזה בדיוק הסיבה שחוה חטאה שהיא פלפלה בעצמה מול השטן הוא היצר הרע ולא היית לה את הזכות של לימוד תורה שהיא מגנא ומצלא ועשתה את זה לבד ולא עם בעלה האדם הראשון ולכן חטאה . ולכן הנחש בא לחוה ולא לאדם כי היה לו את הזכות של לימוד התורה שהיית מצילה אותו מהחטא .