פרשת חיי שרה מדוע אברהם נותן מתנות לבני קטורה ? מדוע שולח אברהם את בני קטורה להררי קדם ? כוח הטומאה שנתן אברהם לבני קטורה ישמש בעתיד את לבן ובלעם כנגד עם ישראל האם אברהם לקח את זה בחשבון ? ואם כן מדוע נתן להם כוח שמסוגל יהיה להשמיד את עם ישראל? מדוע נתן אברהם אחיזה ליבוסי בירושלים ? מה הקשר לברית עם אלימלך ? על איזה משלוש ההחלטות של אברהם נענשו עם ישראל ? ‏כ"א/חשון/תשע"ח

בס"ד
פרשת חיי שרה מדוע אברהם נותן מתנות לבני קטורה ? מדוע שולח אברהם את בני קטורה להררי קדם ? כוח הטומאה שנתן אברהם לבני קטורה ישמש בעתיד את לבן ובלעם כנגד עם ישראל האם אברהם לקח את זה בחשבון ? ואם כן מדוע נתן להם כוח שמסוגל יהיה להשמיד את עם ישראל? מדוע נתן אברהם אחיזה ליבוסי בירושלים ? מה הקשר לברית עם אלימלך ? על איזה משלוש ההחלטות של אברהם נענשו עם ישראל ? ‏כ"א/חשון/תשע"ח

כתוב בבראשית פרק כה

(ה) וַיִּתֵּ֧ן אַבְרָהָ֛ם אֶת־כָּל־אֲשֶׁר־ל֖וֹ לְיִצְחָֽק:

(ו) וְלִבְנֵ֤י הַפִּֽילַגְשִׁים֙ אֲשֶׁ֣ר לְאַבְרָהָ֔ם נָתַ֥ן אַבְרָהָ֖ם מַתָּנֹ֑ת וַֽיְשַׁלְּחֵ֞ם מֵעַ֨ל יִצְחָ֤ק בְּנוֹ֙ בְּעוֹדֶ֣נּוּ חַ֔י קֵ֖דְמָה אֶל־אֶ֥רֶץ קֶֽדֶם:

ואומר רש"י בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק ו

נתן אברהם מתנות - פירשו רבותינו שםש טומאה מסרת להם.

ואומר הריקאנטי בראשית פרשת חיי שרה פרק כה פסוק ו

(ו) ולבני הפילגשים אשר לאברהם נתן אברהם מתנות וישלחם מעל יצחק בנו בעודנו חי קדמה אל ארץ קדם [כה, ו]. אמרו רבותינו זכרונם לברכה [סנהדרין צא ע"א] מלמד שמסר להם שם הטומאה והם כשפים ומעשה שדים. וסוד הענין הוא, כי אברהם אבינו ע"ה היו בידו כחות הטהרה וכחות הטומאה. הטהרה בפנים ביניקת האילן מקור מים חיים, והטומאה מבחוץ הם כחות הערלה הנקראים קליפות אילן העליון, והנה במותו נתן כחות הטהרה ליצחק, את כל אשר לו ליצחק, בסוד בת היתה לו ובכל שמה [ב"ב טז ע"ב]. כחות הטומאה מסר לבני הפלגשים הראויין להם.

וצריך להבין מדוע מוסר אברהם שם טומאה שיש לה כוח בעולם לידי מי שהם לכאורה בצד של הטומאה ולא רק זה הוא שולח אותם קדמה אל ארץ קדם היא הארץ שממנה בא בלעם ובלק שניסו להחריב את עם ישראל וכך כותב הזוהר

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? רָאָה שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, קְשָׁרָם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל בְּהַר הַחֹשֶׁךְ. בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹשְׁבִים? בְּעֹמֶק הָהָר. הוֹשִׁיב אֶת עֲזָ''א, וְזָרַק חֹשֶׁךְ הַפָּנִים. מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקְּשָׁרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחַזֵּק וְהִרְגִּיז כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילוֹ בְעֹמֶק עַד צַוָּארוֹ, וְזָרַק חֹשֶׁךְ בְּפָנָיו. עֲזָאֵ''ל שֶׁלֹּא הִתְחַזֵּק, הוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו, וְהֵאִיר לוֹ הַחֹשֶׁךְ.

וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ'

כלומר יש לנו כאן מצב שבו אברהם נותן כוח טומאה לבני קטורה ושולח אותם אל הררי קדם בו נמצאים הנפילים כלומר אברהם לכאורה מספק "נשק" ויכולת שליטה בכוחות הטומאה למי שיהיו יריב מר לעם ישראל לבן ובלעם ששניהם רצו להשמיד את עם ישראל

ואומר רש"י דברים פרשת כי תבוא פרק כו פסוק ה על לבן

ארמי אבד אבי - מזכיר חסדי המקוםי ארמי אובד אבי, לבן בקש לעקור את הכל, כשרדף אחר יעקב. ובשביל שחשבכ לעשות, חשב לו המקום כאלו עשה, שאומות העולם [עובדי אלילים]ל חושב להם הקדוש ברוך הוא מחשבה [רעה] כמעשה:

ועל בלעם נאמר בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קה עמוד ב

אלא מאי וידע דעת עליון - שהיה יודע לכוון אותה שעה שהקדוש ברוך הוא כועס בה, והיינו דקאמר להו נביא לישראל עמי זכר - נא מה יעץ בלק מלך מואב ומה ענה אתו בלעם בן בעור מן השטים עד הגלגל למען דעת צדקות ה', מאי למען דעת צדקות ה' - אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: דעו נא כמה צדקות עשיתי עמכם שלא כעסתי כל אותן הימים בימי בלעם הרשע, שאילמלא כעסתי כל אותן הימים - לא נשתייר משונאיהן של ישראל שריד ופליט.

ולכן דבר זה לא מובן כיצד עשה אברהם מעשה כזה ונתן כוח וידע בידי אויבי עם ישראל ומי שינסו להשמיד את עם ישראל ?  ואם תגיד שאברהם לא ידע הרי כתוב בתורה שהקב"ה הראה לו את כל הגליות של עם ישראל שנאמר בראשית פרק טו

(יב) וַיְהִ֤י הַשֶּׁ֙מֶשׁ֙ לָב֔וֹא וְתַרְדֵּמָ֖ה נָפְלָ֣ה עַל־אַבְרָ֑ם וְהִנֵּ֥ה אֵימָ֛ה חֲשֵׁכָ֥ה גְדֹלָ֖ה נֹפֶ֥לֶת עָלָֽיו:

(יג) וַיֹּא֣מֶר לְאַבְרָ֗ם יָדֹ֨עַ תֵּדַ֜ע כִּי־גֵ֣ר׀ יִהְיֶ֣ה זַרְעֲךָ֗ בְּאֶ֙רֶץ֙ לֹ֣א לָהֶ֔ם וַעֲבָד֖וּם וְעִנּ֣וּ אֹתָ֑ם אַרְבַּ֥ע מֵא֖וֹת שָׁנָֽה:

ואומר רבינו בחיי בראשית פרשת לך לך פרק טו פסוק יב

(יב) והנה אימה חשכה גדולה נופלת עליו. נרמז לו בכאן שעבוד ארבע מלכיות, שכן דרשו רז"ל: (ב"ר מד, כ) אימה, זו בבל, חשכה, זו מדי שהחשיכו עיניהם של ישראל בצום ותענית, גדולה, זו יון, נופלת עליו, זו אדום.

אם כך מדוע מסר אברהם כוח כזה גדול לאויבים המרים ביותר של עם ישראל וכדי להבין את זה אומר הזוהר תרגום

 וְלִבְנֵי הַפִּילַגְשִׁים אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נָתַן אַבְרָהָם מַתָּנוֹת. מַה זֶּה מַתָּנוֹת? אֵלּוּ הַצְּדָדִים הַדְּרָגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁהֵם שֵׁמוֹת שֶׁל צִדְדֵי רוּחַ הַטֻּמְאָה כְּדֵי לְהַשְׁלִים אֶת הַדְּרָגוֹת, וְהִתְעַלָּה יִצְחָק עַל הַכֹּל בָּאֱמוּנָה הָעֶלְיוֹנָה כָּרָאוּי.

בְּנֵי הַפִּילַגְשִׁים - אֵלּוּ הָיוּ בְּנֵי קְטוּרָה. פִּילֶגֶשׁ בָּרִאשׁוֹנָה, וּפִילֶגֶשׁ כָּעֵת. רַבִּי חִיָּיא אָמַר, פִּילַגְשִׁים מַמָּשׁ. וַיְשַׁלְּחֵם מֵעַל יִצְחָק בְּנוֹ - שֶׁלֹּא לִשְׁלֹט אֵצֶל יִצְחָק. בְּעוֹדֶנּוּ חַי - בְּעוֹד שֶׁאַבְרָהָם הָיָה חַי וְקַיָּם בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא יִתְגָּרוּ בוֹ אַחַר כָּךְ, וּכְדֵי שֶׁיִּצְחָק יְתֻקַּן בְּצַד הַדִּין הַקָּשֶׁה הָעֶלְיוֹן שֶׁיִּתְגַּבֵּר עַל כֻּלָּם וְכֻלָּם יִכָּנְעוּ לְפָנָיו. קֵדְמָה אֶל אֶרֶץ קֶדֶם - מִשּׁוּם שֶׁשָּׁם הֵם צִדְדֵי הַכְּשָׁפִים הַטְּמֵאִים.

בֹּא רְאֵה, כָּתוּב (מלכים א ה) וַתֵּרֶב חָכְמַת שְׁלֹמֹה מֵחָכְמַת כָּל בְּנֵי קֶדֶם. אֵלּוּ הֵם שֶׁהָיוּ מִבְּנֵי [הם] בְּנֵי פִּילַגְשִׁים שֶׁל אַבְרָהָם. וַהֲרֵי בֵּאַרְנוּ שֶׁהֲרֵי בְּאוֹתָם הַרֲרֵי קֶדֶם הֵם מְלַמְּדִים כְּשָׁפִים לִבְנֵי אָדָם, וּמֵאוֹתָהּ אֶרֶץ קֶדֶם יָצְאוּ לָבָן וּבְעוֹר וּבִלְעָם, וְכֻלָּם מְכַשְּׁפִים, וַהֲרֵי בֵּאֲרוּהוּ.

הזוהר הקדוש מפרש שהיה זה צורך קיומי להרחיק את בני הפילגשים מעל יצחק עוד בחייו של אברהם כדי שיצחק יוכל להשלים את הבניה הרוחנית שלו כדי שיהיה בידיו בעתיד את הכוח לנצח אותם מאוחר יותר . כלומר אברהם עושה כאן מעשה שהוא מודע היטב לסכנה שבנתינת המתנות לבני הפילגשים והוא יודע שבעתיד אותו כוח שהוא נותן להם יעמוד כנגד עם ישראל בעתיד אבל הוא מבין שהוא חייב להרחיק אותם מעל בנו יצחק באופן מידי כדי שיצחק יבנה את עצמו למען עם ישראל בעתיד כדי שעם ישראל יוכל להתמודד בעתיד מול אותם כוחות כלומר יש כאן חשבון מדוקדק של אברהם בניהול סיכונים  והא הבין שהסכנה בהשארות של בני קטורה ליד יצחק יגרום נזק הרבה יותר גדול מאשר הרחקתם להררי קדם תוך כדי נתינת כוח הטומאה שיהיה לו חלק במלחמה בעם ישראל בעתיד.

ואנחנו רואים שההנהלות הזאת של אברהם היא ההמשך ניהול הסיכונים בקנית מערת המכפלה

אומר הילקוט שמעוני תורה פרשת וירא רמז פב

חמד מערת המכפלה אמר לבני יבוס (והלא חתיים היו אלא על שם העיר יבוס נקראו יבוסים) לקנות מהם בממכר זהב ובכתב עולם לאחוזת קבר ולא קבלו עליהם התחיל כורע ומשתחוה להם שנא' וישתחו אברהם לפני עם הארץ [כ"ג, י"ב] אמרו לו כרות עמנו ברית ושבועה שאין זרעך יורש את עיר יבוסי ואנו מוכרין לך כרת עמהם ברית ושבועה מה עשו אנשי יבוס עשו להם צלמי נחשת והעמידו אותן ברחוב העיר וכתבו עליהם ברית שבועת אברהם וכשבאו ישראל לארץ כתיב ואת היבוסי יושב ירושלים וגו' ודוד המלך רצה להכניס ולא הניחוהו שנא' ויאמרו אנשי יבוס לא תבא הנה וכי מה היה כחן של אנשי יבוס לומר לדוד לא תבא והיו ישראל כחול הים אלא מכח השבועה

אברהם ידע שהוא חייב לקנות את מערת המכפלה כי זה המפתח והפתח לגן עדן ושולט על המעבר של הנשמות לגן עדן או לגיהינום ולכן אברהם נתן אחיזה ליבוסים בירושלים וזאת כדי לקבל את מערת המכפלה כלומר גם כאן היה מצב של ניהול סיכונים של אברהם שהעדיף לקבל את מערת המכפלה ולתת אחיזה לאומות העולם בירושלים וכבר כתבתי בעבר שהאחיזה שנתן אברהם לאומות העולם בירושלים עם האחיזה שנתן להם דרך אבימלך בבאר שבע נתן להם שני נקודות אחיזה  בארץ ישראל ועל שני הנקודות הללו עמד סולם יעקב שבו עלו וירדו אומות העולם ושעבדו את עם ישראל

כתוב בבראשית רבה (וילנא) פרשת ויצא פרשה סט

ויאמר מה נורא המקום הזה, ר"א בשם ר' יוסי בן זמרא אמר הסולם הזה עומד בבאר שבע ושיפועו מגיע עד בית המקדש, מ"ט ויצא יעקב מבאר שבע, ויחלום והנה סולם, ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה, א"ר יהודה בר' סימון הסולם הזה עומד בבית המקדש ושיפועו מגיע עד בית אל מ"ט ויירא ויאמר מה נורא המקום הזה ויקרא שם המקום ההוא בית אל,

סולם יעקב היה עומד שרגלי הסולם בבאר שבע וראשו בשער השמים יש אומרים ירושלים ויש אומרים בית אל אבל בכל מקרה כדי שסולם יעקב יעמוד צריך שני נקודות אחיזה .

לגויים היה נקודת אחיזה בבאר שבע כי שם כרת אבימלך ברית עם אברהם ולכן היה חשוב להם נקודת אחיזה נוספת בירושלים . והיכן אנו יודעים שסולם יעקוב מסמל מאבק שליטה של הגויים על עם ישראל ובהכרח ארץ ישראל

ויקרא רבה (וילנא) פרשת אמור פרשה כט

ב ר' נחמן פתח (ירמיה ל) ואתה אל תירא עבדי יעקב מדבר ביעקב דכתיב (בראשית כח) ויחלום והנה סולם מוצב ארצה אמר ר' שמואל בר נחמן אלו שרי אומות העולם דאמר ר' שמואל בר נחמן מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא ליעקב אבינו שרה של בבל עולה שבעים עווקים ושל מדי נ"ב ושל יון ק"פ ושל אדום עולה ולא יודע כמה באותה שעה נתיירא יעקב אבינו אמר אפשר שאין לזה ירידה אמר לו הקדוש ברוך הוא ואתה אל תירא עבדי יעקב אפילו הוא עולה ויושב אצלי משם אני מורידו 

בשני המהלכים הללו אברהם הצליח לפעול בצורה נכונה ורק על הברית שלו עם אבימלך אומרים חז"ל  שאברהם טעה בשיקול דעתו ואולי הבעיה שהוא לא לקח בחשבון שהוא יהיה חייב לתת אחיזה לבני היבוסי בירושלים ולכן בדיעבד זה היה מהלך שגוי .

ונאמר בבראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נד

ד ויקח אברהם צאן ובקר ויתן לאבימלך ויאמר אבימלך לאברהם מה הנה שבע כבשות, אמר לו הקדוש ברוך הוא אתה נתת שבע כבשות בלי רצוני, חייך שאני משהה בשמחת בניך ז' דורות, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני חייך כנגד כן הורגים מבניך שבעה צדיקים ואלו הן, חפני, ופנחס, ושמשון, ושאול וג' בניו, אתה נתת לו ז' כבשות בלי רצוני, כנגד כן בניו מחריבין מבניך ז' משכנות ואלו הן, אוהל מועד וגלגל, נוב, וגבעון, ושילה, ובית עולמים תרין,

לסיכום קנית מערת המכפלה ונתינת מתנות לבני קטורה היו החלטות של אברהם תוך ניהול סיכונים מושכל והוא עשה אותם על אף שידע שיהיה לעם ישראל צורך להתמודד בעתיד מול הכוח שהוא נתן לאומות העולם כתוצאה מההחלטות הללו .  

פרשת לך לך ופרשת וירא דרך ארץ קדמה לתורה מה הכוונה ? התבוננות מחודשת במושג תמיד המושגים התנהגות מוסרית ,התנהגות הלכתית ,התנהגות בדרך ארץ מתבלבלים אחד עם השני כי יש הבדלים בן המושגים של התורה למושגים של העולם וגם יש זליגה הדדית וערבוב מושגים שקשה לדעת מה כל אחד מתכוון כאשר הוא אומר התנהגות מוסרית ,התנהגות הלכתית ומתנהג בדרך ארץ . ואני רוצה לטפל במושג דרך ארץ וקצת להבהיר לעצמי ואולי לאחרים את המושג הזה ובייחוד את המושג שהרבה משתמשים בו דרך ארץ קדמה לתורה . ‏י"ד/חשון/תשע"ח

בס"ד
פרשת לך לך ופרשת וירא דרך ארץ קדמה לתורה מה הכוונה ? התבוננות מחודשת במושג
תמיד המושגים התנהגות מוסרית ,התנהגות הלכתית  ,התנהגות בדרך ארץ מתבלבלים אחד עם השני כי יש הבדלים בן המושגים של התורה למושגים של העולם וגם יש זליגה הדדית וערבוב מושגים שקשה לדעת מה כל אחד מתכוון כאשר הוא אומר התנהגות  מוסרית ,התנהגות הלכתית  ומתנהג בדרך ארץ . ואני רוצה לטפל במושג דרך ארץ וקצת להבהיר לעצמי ואולי לאחרים את המושג הזה ובייחוד את המושג שהרבה משתמשים בו דרך ארץ קדמה לתורה . ‏י"ד/חשון/תשע"ח

רוב האנשים שתשאל אותם מה המשמעות של דרך ארץ קדמה לתורה יסבירו שיש התנהגות שלא קשורה לתורה שהיית לפני התורה ואדם צריך שיהיה לו גם דרך ארץ וגם תורה שהם לכאורה שני דברים נפרדים ללא קשר בניהם . במאמר הקודם דיברתי על מוסר והלכה וכתבתי שלדעתי  הם דבר אחד . כל המוסר נובע מתוך התורה וההלכה שנותנת לנו כללים כיצד להתנהג מבוססת על התורה שהקב"ה נתן לנו . כי העולם נברא על ידי הסתכלות של הקב"ה בתורה ולכן לא יכול להיות דבר מחוץ לתורה בעולם ולכן ההלכה זה הוצאה לפועל של המוסר הבנוי אך ורק על התורה

כתוב בדברים פרק ל

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע:

(טז) אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֣י מְצַוְּךָ֘ הַיּוֹם֒ לְאַהֲבָ֞ה אֶת־יְקֹוָ֤ק אֱלֹהֶ֙יךָ֙ לָלֶ֣כֶת בִּדְרָכָ֔יו וְלִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו

כלומר הטוב נובע מתוך התורה וכך הרע נובע מתוך התורה ולכן המוסר שמנחה אותנו הוא מוסר שנובע מהתורה . הביצוע בפועל של ההחלטות שלנו נובע מתוך ההלכה שנגזרת מתוך תרי"ג המצוות שהקב"ה נתן לנו . ומתוך זה צריך להבין מה המשמעות של דרך ארץ ולמה נאמר עליה שהיא קדמה לתורה ומה משמעות הדברים

המושג דרך ארץ קדמה לתורה בא מתוך תנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה א

ויגרש את האדם (בראשית ג' כ"ד), מלמד שנתן לו הקדוש ברוך הוא גירושין כאשה. וישכן מקדם לגן עדן את הכרובים (שם שם /בראשית ג'/), מלמד שהכרובין קודמין למעשה בראשית. ואת להט החרב המתהפכת (שם /בראשית ג'/), זו גהינם. לשמור את דרך (שם /בראשית ג'/), זו דרך ארץ, מלמד שדרך ארץ קדמה לכל. עץ החיים (שם /בראשית ג'/), אין עץ חיים אלא תורה, שנאמר עץ חיים היא למחזיקים בה וגו' (משלי ג' י"ח).

כלומר דרך ארץ קדמה לתורה נלמד מתוך חטא האדם הראשון

בראשית פרק ב

(טז) וַיְצַו֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֔ים עַל־הָֽאָדָ֖ם לֵאמֹ֑ר מִכֹּ֥ל עֵֽץ־הַגָּ֖ן אָכֹ֥ל תֹּאכֵֽל:

(יז) וּמֵעֵ֗ץ הַדַּ֙עַת֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע לֹ֥א תֹאכַ֖ל מִמֶּ֑נּוּ כִּ֗י בְּי֛וֹם אֲכָלְךָ֥ מִמֶּ֖נּוּ מ֥וֹת תָּמֽוּת:

בראשית פרק ג

(כד) וַיְגָ֖רֶשׁ אֶת־הָֽאָדָ֑ם וַיַּשְׁכֵּן֩ מִקֶּ֨דֶם לְגַן־עֵ֜דֶן אֶת־הַכְּרֻבִ֗ים וְאֵ֨ת לַ֤הַט הַחֶ֙רֶב֙ הַמִּתְהַפֶּ֔כֶת לִשְׁמֹ֕ר אֶת־דֶּ֖רֶךְ עֵ֥ץ הַֽחַיִּֽים: ס

וההבנה שלי זה שהקב"ה חסם את הדרך לעץ החיים על ידי הכרובים ולהב החרב המתהפכת . עץ החיים זה התורה ולכן יש דרך שניתן להגיע אליה אל עץ החיים כלומר התורה אבל הדרך הזאת חסומה על ידי 2 מכשולים החרב המתהפכת והכרובים . הדרך הזאת היא הדרך היחידה להגיע לתורה והיא נקראת דרך ארץ והמשמעות שהיא קדמה לכל הכוונה להבנתי לכל = לכל העולם כלומר יש תורה ומה שמפריד אותה מהעולם ומהאדם זה דרך ארץ . אם האדם הראשון לא היה חוטא העולם היה יכול להגיע לשלמותו על ידי שהאדם הראשון יכול היה להגיע לתורה ללא מניעות ולצעוד דרך דרך ארץ והעולם היה מגיע לשלמותו . החטא של האדם הראשון גרם להפרדה בן העולם לתורה ומה שמפריד את התורה מהעולם זה דרך ארץ שנמצאים עליה הכרובים וחרב מתהפכת . התהליך הזה של השינוי שנעשה בעולם כתוצאה מהחטא מתואר בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה יט

עיקר שכינה בתחתונים הייתה, כיון שחטא אדם הראשון ניסתלקה לרקיע הראשון, חטא קין עלה לרקיע השיני, חטא דור אנוש עלה לשלישי, חטא דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, מצריים בימי אברהם לשביעי, וכנגדן עמדו ז' צדיקין אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו אותה לארץ, אברהם משביעי לשישי, יצחק הוריד משישי לחמישי, יעקב הוריד מחמישי לרביעי, לוי הוריד מרביעי לשלישי, קהת הוריד משלישי לשיני, עמרם הוריד משיני לראשון, משה הורידה למטה, אמר ר' יצחק כת' וצדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים לז כט) ורשעים מה יעשו, פורחין באויר אתמהא, אלא שהרשעים לא השכינו שכינה לארץ.

כלומר עד אברהם היה העולם במצב של נסיגה עד שהשכינה הגיע לרקיע השביעי הכי רחוק מהארץ וזה מצב ההסתר פנים הגדול ביותר שהיה מבריאת העולם ואברהם היה הראשון שהתחיל את המסע של השכינה חזרה לארץ . כלומר אברהם מבצע את התפנית של השכינה חזרה לארץ ואברהם התחיל את המסע לדרך ארץ היא התורה עד זמנו של משה שבו חזר המצב למצב של לפני חטא האדם הראשון וזה היה במעמד של מתן התורה .

ואומר המדרש תנאים לדברים פרק לב

מנ' אתה אומ' שעד שלא עמד אבינו אברהם לא היה הקדוש ברוך הוא מלך אלא על השמים שנ' (שם כד ז) ה' אלהי השמים כיון שעמד אבינו אברהם המליכו על הארץ ואשביעך בה' אלהי השמ' ואל' הא' (שם כד ג):

כלומר ההסתר היה כזה גדול שחוץ מאברהם לא היה מי שימליך את הקב"ה ויקבל אותו כמלך על הארץ ורק אברהם קיבל את מלכותו של הקב"ה על העולם . ואם כך אני מפרש את המשמעות של הציווי של הקב"ה לאברהם בראשית פרק יב

(א) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־אַבְרָ֔ם לֶךְ־לְךָ֛ מֵאַרְצְךָ֥ וּמִמּֽוֹלַדְתְּךָ֖ וּמִבֵּ֣ית אָבִ֑יךָ אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ:

הקב"ה אומר לאברהם אחרי שהכיר את בוראו והקב"ה רואה באברהם את היכולת לקבל את התורה הוא אומר לו לך לך אל הארץ כלומר זה הפניה מפורשת לאותו דרך ארץ שמפרידה את העולם מהתורה וכאן נותן הקב"ה לאברהם את היעוד שלו והוא לבנות עולם חדש ואומה חדשה שתוכל לקבל את התורה

וכך כותב הגור אריה בראשית פרק יא

כאשר יזכור ענין אברהם מזכיר לפני זה מיתת אביו, שזה ראיה כי ענין אברהם הוא מתחבר אל מיתתו של תרח, כי מפני שהוציא הקדוש ברוך הוא את אברהם מתרח, וכל הדורות מנח עד אברהם לא נבראו אלא כדי להוציא את אברהם, שהוא עיקר בנין העולם, ולכן פטר הקדוש ברוך הוא את אברהם מכבוד אב ואם, שאין לו התייחסות אל האב כלל, בעבור שהוא בריאה אחרת, ולא שאין לו ייחוס אל אביו, אלא שכאשר רוצה להזכיר ענין אברהם מזכיר תחילה מיתתו, וזה בשביל כי ענין אברהם לא ישותף כלל עם הדורות הראשונים, כי הראשונים היו תוהו, והוא התחלת הבנין, וכאשר האור בא יסולק החושך, ולפיכך שייך לפניו מיתת תרח. ובשביל כך לא היה גנאי לאברהם אם יניח כך אביו, לכך אמר לו הקדוש ברוך הוא לא די שאני פוטרך מכבוד אב - מפני שאין לך יחוס אל אביך, אלא כי ענין זה שהוא "לך לך מארצך" מתחבר אל מיתת תרח, כמו שנזכר למעלה, לכך אין לך גנאי אם אתה מניח אביך. ואין דבר ריק בדברי חכמים, ואם ריק - הוא ממנו (ירושלמי פאה פ"א ה"א):

וצריך להבין את המצב לאחר חטא האדם הראשון . מצד אחד האדם שהרע נכנס לתוכו ומצד שני התורה שנמצאת מאחורי דרך ארץ עם הכרובים והחרב המתהפכת . וכדי להגיע לאותו עץ החיים חייב האדם לעשות השתדלות ועמל גדול מאוד כדי להתגבר על המכשולים ולהגיע לאותו עץ החיים היא התורה שאחרי חטא האדם הראשון קשה מאוד להגיע אליו . וזה המשמעות של הקללה של הקב"ה לאדם הראשון

בראשית פרק ג

(יט) בְּזֵעַ֤ת אַפֶּ֙יךָ֙ תֹּ֣אכַל לֶ֔חֶם עַ֤ד שֽׁוּבְךָ֙ אֶל־הָ֣אֲדָמָ֔ה כִּ֥י מִמֶּ֖נָּה לֻקָּ֑חְתָּ כִּֽי־עָפָ֣ר אַ֔תָּה וְאֶל־ עָפָ֖ר תָּשֽׁוּב:

ואומר המדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת בראשית פרק ג סימן יט

[יט] בזעת אפיך תאכל לחם. מכאן למדנו שאלמלא לא חטא אדם היתה הארץ מוציאה גלוסקאות: עד שובך אל האדמה וגו'. וכן הוא אומר וישוב העפר על הארץ כשהיה (קהלת יב ז):

כלומר המשמעות של דרך ארץ היא כל ההשתדלות שאדם צריך לעשות בעולם של הסתר כאשר אין לו את התורה כדי להגיע ולקבל את התורה תוך כדי שהוא עצמו צריך לעמול על החיים שלו במקביל למטרה שלו להגיע לתורה . האדם הראשון יכול היה להגיע לתורה ללא מניעה וללא השתדלות של דרך ארץ כי כל העולם היה מזומן בשבילו כי לא היה עליו עדיין את הקללה של הקב"ה אבל לאחר החטא והמכשול ששם הקב"ה על התורה מצריכה את האדם לעשות השתדלות גם בדרך ארץ כלומר להתגבר על הכרובים ועל החרב המתהפכת תוך כדי ההתמודדות מול הצורך של בזיעת אפיך תוכל לחם כלומר לשרוד בעולם . לפני מתן תורה היה עוד חיסרון אחד לאדם לפי הבנתי . בכל אדם ניתן צלם אלוקים על ידי הקב"ה

כתוב בראשית פרק א

(כז) וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם:

אותו צלם אלוקים הוא שנותן לאדם את היכולת להגיע לבדו למהות שלו והיא התורה אבל היחיד שהיה לו את הכוח הפנימי לעשות את זה לאחר המבול היה אברהם . ואחרי מתן תורה ולאחר שעם ישראל קבל  את התורה כל אחד מישראל מקבל כלי עצום נוסף שנותן לו את היכולת הפנימית להגיע לתורה. כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים - הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר - ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

אברהם לפני מתן תורה היה צריך להפעיל את כל הכוחות שלו כדי להגיע לעשות את כל התורה רק על ידי מלם האלוקים שבו והיחיד בעולם שהצליח להגיע לזה היה  אברהם ולכן רק אותו ציוה הקב"ה ואמר לו לך לך אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁ֥ר אַרְאֶֽךָּ:  אל דרץ הארץ שדרכו ניתן להגיע לתורה .

והניסיונות שעבר אברהם הם חלק מן ההליכה בדרך הארץ בשלמות אל עץ החיים היא התורה

ואומר הגור אריה שמות פרק לב

ומפני זה צריך ליתן טעם למה לאברהם בפני עצמו יותר מן שאר האבות, אלא מפני שנתנסה בעשר נסיונות, והכתוב רוצה לחבר "זכור לאברהם", שהרי רוצה לומר שיזכור זכות אברהם שנתנסה בעשר נסיונות, לכך אמר "זכור לאברהם".

ואכן אומרת הגמרא שאברהם הצליח להגיע למצב שעשה את כל התורה כולה  .תלמוד בבלי מסכת קידושין דף פב עמוד א

וכן הוא אומר באברהם אבינו: ואברהם זקן... וה' ברך את אברהם בכל. מצינו שעשה אברהם אבינו את כל התורה כולה עד שלא ניתנה, שנאמ': עקב אשר שמע אברהם בקולי וישמור משמרתי מצותי חוקותי ותורותי.

כלומר אברהם הצליח לעשות את הדרך של  דרך ארץ ולהגיע אל עץ החיים היא התורה ולעשות אותה על אף שהוא לא קיבל אותה .

וכך מפרש ר' צדוק הכהן מלובלין - פרי צדיק ויקרא ל"ג בעומר וסיום הש"ס

אך ברעיא מהימנא (שם עמוד ב') אמר בוצינא קדישא אי הכי בינה דרגא דילך ואמאי אוקמוה ונתן ההוד למשה שנאמר (במדבר כ"ז, כ') ונתת מהודך עליו, אמר ליה שפיר קא שאלת ה' סלקת באת י' חמש זימנין עשר וחמשין תרעין דבינה וכו' ובגין דא מבינה ועד הוד כולא אתפשטותא חדא, והיינו דחסד גבורה תפארת האבות מרכבה להם והם שורש תורה שבכתב. דאברהם אבינו ע"ה היה הראשון שקיים כל התורה כולה (כדאיתא יומא כ"ח ב) ויצחק כתיב (דברים ל"ג, ב') מימינו אש דת למו ואורייתא מסיטרא דגבורה קא אתיא (זוהר ח"ג פ' סוף ע"ב) ויעקב כתיב (מיכה ז', כ') תתן אמת ליעקב אמת זו תורה (ברכות ה' ב) אך הם קיימו בעצמם הדברי תורה. ומשה רבינו ע"ה הוריד כל התורה לארץ ומחסד ועד הוד הוא התפשטות תורה שבכתב והוד אהרן מרכבה למדה זו ומשם מתחיל תורה שבעל פה, ומכל מקום במתנה ניתן ההוד למשה וכלול כל המדות מעשר וחמש פעמים עשר חמישים שערי בינה וזה ניתן למשה הפלפול ונהג בה טובת עין ונתנה לישראל כמו שאמרו בנדרים (ל"ח א) ונצח והוד משם יניקת הנביאים וכתיב למנצח על השמינית דלא תזוז נצח מן הוד דאיהו ספירה שמינית (ברעיא מהימנא שם) ואהרן הכהן מרכבה למדת הוד שלהשפיע התורה שבעל פה בלב ישראל זה נתן משה רבינו ע"ה לאהרן שהוא שושבינא דמטרוניתא כמו שמובא בזוהר (ח"ג נ"ג ב) שהוא המטהר ומקדש לישראל שיוכלו לקבל בלב התורה שבעל פה. וכמו שנאמר (דברים ל"ג, י') יורו משפטיך ליעקב וגו' וכתיב (מלאכי ב', ז') כי שפתי כהן וגו' ותורה יבקשו מפיהו וכתיב (דברים י"ז, ט') ובאת אל הכהנים שהם רבותן של ישראל ומשה רבינו הוא שושבינא דמלכא שהוריד התורה לארץ:

כלומר האבות אברהם יצחק ויעקב הביאו את עם ישראל למצב שבו ניתן יהיה לקבל את התורה על ידי משה ולכאורה הם עשו את הדרך שהיא דרך הארץ עד קבלת התורה וזה ההשתדלות של האדם במצב של הסתר פנים כמו שהיה בזמנו של אברהם ויצחק ויעקב.

אבל לאחר מתן תורה לכאורה אין יותר את העניין של דרך ארץ הרי התורה התקבלה על ידי עם ישראל אבל צריך להגיד שלאחר חטא העגל נוצר הסתר פנים שונה אבל עדיין הסתר פנים והמיתה חזרה לעם ישראל ואולי גם חזרה החרב המתהפכת ואז צריך גם דרך ארץ שהיא חלק מהשתדלות שלנו להגיע לתורה במצב של הסתר פנים . אבל כנראה שהעמל של האבות שינה את כל הכניסה לדרך ארץ

וכך אומר הזהר הקשור (תרגום )

וּכְשֶׁהַנְּשָׁמָה יוֹצֵאת מִן הָעוֹלָם הַזֶּה, נִכְנֶסֶת לִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה שֶׁשָּׁם הוּא פֶּתַח גַּן הָעֵדֶן. פּוֹגֶשֶׁת בְּאָדָם הָרִאשׁוֹן וּבְאוֹתָם הָאָבוֹת שֶׁשָּׁם. אִם הִיא זוֹכָה - שְׂמֵחִים בָּהּ וּפוֹתְחִים לָהּ פְּתָחִים וְנִכְנֶסֶת, וְאִם לֹא - דּוֹחִים אוֹתָהּ הַחוּצָה [ומה היא אומרת כשדוחים אותה החוצה? (שיר ג) מצאוני השומרים וגו', והולכת, אחר שהולכת שם מלפני שבאה לעולם הזה ונתון נר על ראשו, שנאמר (איוב כט) בהלו נרו עלי ראשי, כל מי שרואים אותה מזדעזעים ואומרים הזאת נעמי?]

כלומר האבות לאחר העבודה שלהם בעולם הזה הפכו לחלק מאותם ששומרים על דרך הארץ והזוהר מקשר בן אותו נר שנמצא על התינוק שנתן לו לראות מסוף העולם עד סופו ועכשיו הגיע למצב שהוא נדחה על ידי השומרים שהם האדם הראשון והאבות .

ויש גרסה אחרת על אותו נושא וכך כותב הזוהר חדש כרך א (תורה) פרשת נח [המתחיל בדף לד עמוד ב]

א"ר יהודה עשה הקדוש ברוך הוא ירושלים למעלה כנגד ירושלים של מטה ונשבע שלא יבא שם עד שיבואו ישראל בירושלים של מטה שנאמר [הושע יא] בקרבך קדוש ולא אבא בעיר. ושבע כתות של מלאכי השרת שומרים אותה סביב ועל כל פתח ופתח כתות של מלאכי השרת והם הפתחים הנקראים שערי צדק ואלו הם הפתחים המכוונים להכנס שם נפשות הצדיקים. ודהמע"ה נכסף להם שנאמר פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה יה זה השער לה' צדיקים יבואו בו [תלים קיח] ולמעלה מהם שומרים מה"ש בחומות העיר שנאמ' [ישעי' סב] על חומותיך ירושלים זו היא ירושלים של מעלה הפקדתי שומרים אלו מה"ש. ותאנא שבע פתחים יש לנפשות הצדיקים להכנס עד מקום מעלתם ועל כל פתח ופתח שומרים. הפתח ראשון נכנסת הנשמה במערת המכפלה שהיא סמוכה לג"ע ואדה"ר שומר עליו זכתה הוא מכריז ואומר פנו מקום שלום בואך ויצאה מפתח הראשון. הפתח השני בשערי ג"ע ומוצאה את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת זכתה נכנסת בשלום ואם לאו שם תקבל עונשה (ותשפט) [ותשרף] [דף לו עמוד א] בלהב הכרובים. וכנגדם היו הכרובים במקדש בשעה שהכהן נכנס ביום הכפורים זכה נכנס בשלום לא זכה מבין שני הכרובים יוצא להב ונשרף מבפנים ומת. והיו מכוונים כנגד אלו אשר בשער ג"ע לצרף הנשמות. זכתה הנשמה נותנין לה פינקס סימן ליכנס ונכנסת לג"ע אשר בארץ ועמוד אחד של ענן ונוגה מעורב זה בזה ועשן ונוגה סביביו שנאמר [ישעיה ד] וברא ה' על כל מכון הר ציון ועל מקראיה ענן יומם ועשן ונוגה.

כאן מוזכר רק האדם הראשון ולא האבות ולא מוזכר את נושא הנר למי שנדחה וההבדל ברור כאן זה לפני העבודה של האבות וכאן זה לאחר העבודה של האבות ולאחר מתן תורה שבו היה נר דולק על העובר ומלמדים אותו את כל התורה כולה . וכך ניתן להבין מן התלמוד בבלי מסכת ברכות דף לב עמוד ב

תנו רבנן, ארבעה צריכין חזוק ואלו הן: תורה, ומעשים טובים, תפילה ודרך ארץ. תורה ומעשים טובים מנין - שנאמר רק חזק ואמץ מאד לשמר ולעשות ככל התורה. חזק - בתורה, ואמץ - במעשים טובים. תפלה מנין - שנאמר קוה אל ה' חזק ויאמץ לבך וקוה אל ה'; דרך ארץ מנין - שנאמר חזק ונתחזק בעד עמנו וגו'.

ואומר המלבי"ם שמואל ב פרק י

(יב) חזק. וצוהו שיתחזק, א] בעד עם ה', ב] בעד ערי אלהינו, שאם יחזק האויב ילך להחריב ערי ארץ ישראל. והודיע בזה כי תשועת ה' צריכה שתי הכנות, א] ההכנה הטבעיית, ואמרו חז"ל (ברכות לב ב) ד' צריכים חזוק דרך ארץ שנאמר חזק(ו) ונתחזק(ה). ב] ההכנה המחשביית, לשם ה', ועז"א בעד אלהינו. ואז ה' הטוב בעיניו יעשה, לעזור כפי ההכנה הראויה:

ונאמר בשמואל ב פרק י

(יב) חֲזַ֤ק וְנִתְחַזַּק֙ בְּעַד־עַמֵּ֔נוּ וּבְעַ֖ד עָרֵ֣י אֱלֹהֵ֑ינוּ וַֽיקֹוָ֔ק יַעֲשֶׂ֥ה הַטּ֖וֹב בְּעֵינָֽיו:

כלומר דרך ארץ זה אותו קללה שהקב"ה קילל את האדם להשתדל ולעשות מאמץ כדי לחיות בעולם במקביל למאמץ שלו להגיע לתורה . והאבות במאמץ שלהם סללו לעם ישראל את הדרך לקבל את התורה על ידי צעידה במסלול דרך ארץ כל אחד עם המאמץ שלו והניסיונות שלו לשרוד בעולם תוך מאמץ רוחני להגיע לתורה .  בקבלת התורה על ידי משה עם ישראל הגיע למצב של לפני  חטא האדם הראשון  ולכאורה הדרך לתורה שנחסמה על ידי הכרובים ולהט החרב המתהפכת נפתח שוב לגישה לעם ישראל אבל חזרה ונחסמה לאחר חטא העגל

תלמוד בבלי מסכת שבת דף פח עמוד א

דרש רבי סימאי: בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע, באו ששים ריבוא של מלאכי השרת, לכל אחד ואחד מישראל קשרו לו שני כתרים, אחד כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע. וכיון שחטאו ישראל, ירדו מאה ועשרים ריבוא מלאכי חבלה, ופירקום. שנאמר ויתנצלו בני ישראל את עדים מהר חורב. אמר רבי חמא ברבי חנינא: בחורב טענו, בחורב פרקו. בחורב טענו - כדאמרן, בחורב פרקו - דכתיב ויתנצלו בני ישראל וגו'. אמר רבי יוחנן: וכולן זכה משה ונטלן, דסמיך ליה ומשה יקח את האהל. אמר ריש לקיש: עתיד הקדוש ברוך הוא להחזירן לנו, שנאמר ופדויי ה' ישבון ובאו ציון ברנה ושמחת עולם על ראשם - שמחה שמעולם על ראשם.

אותם מלאכים ששמו את כתר התורה על כל אחד מ 600000 איש הם ביטוי לפתיחת דרך הארץ לעץ החיים ואותם מלאכי חבלה שלקחו את הכתרים הם אלו ששומרים על דרך הארץ לתורה . אבל לאחר מתן תורה ניתן לעם ישראל את היכולת להגיע לתורה לא כמו המאמץ של האבות כי לאחר מתן תורה כל אחד ואחד מישראל בא עם אותו לימוד של כל התורה כולה על אף שהמלאך גורם לו לשכוח אותו לאחר היציאה שלנו לעולם . ואותו צלם אלוקים יחד עם הלימוד של המלאך זה המוסר הטבעי שכולם מדברים עליו שהוא בתוך האדם והוא זה שנותן לאדם את המצפון האמיתי שלו גם אם אותו אדם איבד את אמונתו ואת דרך האבות וזה מה שכותב הזוהר [ומה היא אומרת כשדוחים אותה החוצה? (שיר ג) מצאוני השומרים וגו', והולכת, אחר שהולכת שם מלפני שבאה לעולם הזה ונתון נר על ראשו, שנאמר (איוב כט) בהלו נרו עלי ראשי, כל מי שרואים אותה מזדעזעים ואומרים הזאת נעמי?]

ואלי השינוי זה לאחר מתן תורה הוא הבסיס למעשה של רבי שמעון בר יוחאי אומר תלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

חזו אינשי דקא כרבי וזרעי, אמר: מניחין חיי עולם ועוסקין בחיי שעה! כל מקום שנותנין עיניהן - מיד נשרף

רבי שמעון בר יוחאי שיודע שלאחר מתן תורה כל אחד ואחד למד את כל התורה כולה בבטן אימו ולכן מספיק לו רק לימוד תורה ללא דרך ארץ כדי להגיע לתורה וזה שרוב האנשים לא מסוגלים לזה זה פחות חשוב כי די לעולם רק מי שעוסקים בתורה כמו שאמר בתלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

כל היכא דהוה מחי רבי אלעזר - הוה מסי רבי שמעון. אמר לו: בני, די לעולם אני ואתה.

ואומר רש"י מסכת שבת דף לג עמוד ב

די לעולם - בעוסקי תורה אני ואתה.

וצריך עיון מה עם כל הגויים ? וצריך להגיד שמצבם יותר טוב מהאבות כי גם להם יש צלם אלוקים ודבר נוסף יש להם את האפשרות להבין את התורה מה שלא היה לאבות

בדברים פרק כז

(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: ס

וכותב הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת תבא דף מז עמוד א

ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך. ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנא' וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ואחר כך סדו אותם בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא ושיגרו נוטרין שלהם וקלפו את הסיד והעתיקוה. ועל דבר זה נחתם גזר דינם של אומות לבאר שחת. דכתיב (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד על עסקי סיד. שהיה להם ללמוד ולא למדו.

הקדוש ברוך הוא השאיר לגויים שלא קיבלו את התורה ללמוד אותה ולקבל אותה והיא זמינה לכל דורש מה שלא היה בזמנם של האבות .

 

 

פרשת לך לך נתקלתי בשבוע שעבר בסוגיה של מוסר והלכה האם מוסר והלכה זה דבר אחד או שני מושגים שונים . והשאלה המהותית האם יכול להיות דבר שאני עושה שהוא בתוך ההלכה והוא לא מוסרי ? האם המוסר מתקיים בנפרד להלכה או חלק ממנה ? ‏ז'/חשון/תשע"ח

בס"ד
פרשת לך לך   נתקלתי בשבוע שעבר בסוגיה של מוסר והלכה האם מוסר והלכה זה דבר אחד או שני מושגים שונים . והשאלה המהותית האם יכול להיות דבר שאני עושה שהוא בתוך ההלכה והוא לא מוסרי ? האם המוסר מתקיים בנפרד להלכה או חלק ממנה ?  ‏ז'/חשון/תשע"ח

צריך להגדיר מה זה מוסר ומה המשמעות שלו ?

הפסוק היחידי בתורה שבו מופיע מוסר הוא ב דברים פרק יא

(ב) וִֽידַעְתֶּם֘ הַיּוֹם֒ כִּ֣י׀ לֹ֣א אֶת־בְּנֵיכֶ֗ם אֲשֶׁ֤ר לֹֽא־יָדְעוּ֙ וַאֲשֶׁ֣ר לֹא־רָא֔וּ אֶת־מוּסַ֖ר יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵיכֶ֑ם אֶת־גָּדְל֕וֹ אֶת־יָדוֹ֙ הַחֲזָקָ֔ה וּזְרֹע֖וֹ הַנְּטוּיָֽה:

הכתר יונתן דברים פרשת עקב פרק יא פסוק ב

(ב) ותדעו היום הזה כי לא עִם בניכם שלא ידעו ולא ראו את תלמוד התורה של יי אלהיכם את גודלו ואת ידו החזקה וזרעו המרוממת:

אומר הכתר יונתן שמוסר זה תלמוד תורה כלומר לא יכול להיות מוסר מחוץ לתורה .

ואומר הרש"ר הירש דברים פרשת עקב פרק יא פסוק ב

את - מוסר ה' אלהיכם הוא כל ההנהגה ממצרים דרך המדבר; כל מה שה' פעל בישראל על מנת ללמדו ולחנכו (ראה פי' לעיל ח, ה):

כלומר מוסר זה הנהגת הקב"ה כדי ללמד אותנו כיצד לנהוג בעולם .

ואדם לפי הפסוק בדברים יכול לראות ולהבין את מוסר של הקב"ה אבל הוא יכול גם לא לראות ולהבין

ונאמר במשלי פרק א

(א) מִ֭שְׁלֵי שְׁלֹמֹ֣ה בֶן־דָּוִ֑ד מֶ֝֗לֶךְ יִשְׂרָאֵֽל:

(ב) לָדַ֣עַת חָכְמָ֣ה וּמוּסָ֑ר לְ֝הָבִ֗ין אִמְרֵ֥י בִינָֽה:

ואומר המדרש משלי (בובר) פרשה א סימן ב

[ב] לדעת חכמה ומוסר. אם חכמה למה מוסר, ואם מוסר למה חכמה, אלא אם יש באדם חכמה הרי הוא למד מוסר, ואם אין באדם חכמה אינו יכול ללמוד מוסר.

ד"א לדעת חכמה ומוסר. אם יש באדם חכמה דברי תורה נמסרין בידו, ואם אין בידו חכמה אין דברי תורה מסורין בידו. להבין אמרי בינה. שצריך אדם שיהיה בידו בינה להבין דבר מתוך דבר.

כלומר מוסר זה תהליך של הבנת העולם באמצעות  החוכמה שנותנת לאדם  לראות את המוסר של הקב"ה שנמצא בעולם וזה אחד הדרכים להבין את העולם ואת התורה    .

וכדי להבין את זה יותר אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף ה עמוד א

תניא, רבי שמעון בן יוחאי אומר: שלש מתנות טובות נתן הקדוש ברוך הוא לישראל, וכולן לא נתנן אלא על - ידי יסורין. אלו הן: תורה וארץ ישראל והעולם הבא. תורה מנין - שנאמר: אשרי הגבר אשר תיסרנו יה ומתורתך תלמדנו. ארץ ישראל - דכתיב כי כאשר ייסר איש את בנו ה' אלהיך מיסרך, וכתיב בתריה: כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה. העולם הבא - דכתיב כי נר מצוה ותורה אור ודרך חיים תוכחות מוסר. תני תנא קמיה דרבי יוחנן: כל העוסק בתורה ובגמילות חסדים

כלומר ההתבוננות בעולם ובהנהגה של הקב"ה צריך להביא את האדם לחזור ולהבין שכל העולם כולו זה התורה ואין דבר מבלעדי התורה . כלומר המוסר הוא ההתבוננות בדרכי הדין והרחמים של הקב"ה בעולם וההתבוננות הזאת צריכה לתת באדם את ההבנה מהו מהותו של העולם . הבנת מהותו של העולם תביא את האדם למסקנה היחידה שאין בעולם שום דבר חוץ מתורה וזה המהות של העולם . ולכן המוסר הוא תלמוד תורה כי התורה והעולם זה דבר אחד .

וההיגיון מאחרי ההבנה הזאת הוא פשוט הקב"ה הסתכל בתורה וברא את העולם וכך אומר הזוהר הקדוש פרשת תרומה  תרגום

כֵּיוָן שֶׁנִּבְרָא הָעוֹלָם בְּכָל דָּבָר וְדָבָר, לֹא הִתְקַיֵּם עַד שֶׁעָלָה בְרָצוֹן לִבְרֹא אָדָם שֶׁיִּהְיֶה מִשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, וּבִגְלָלָהּ הִתְקַיֵּם הָעוֹלָם. כָּעֵת, כָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּמִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, כִּבְיָכוֹל הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִסְתַּכֵּל בַּתּוֹרָה וּבָרָא אֶת הָעוֹלָם. אָדָם מִתְבּוֹנֵן בַּתּוֹרָה וּמְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם. נִמְצָא שֶׁכָּל מַעֲשֶׂה וְקִיּוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם הִיא הַתּוֹרָה. מִשּׁוּם כָּךְ אַשְׁרֵי הָאִישׁ שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּתּוֹרָה, שֶׁהֲרֵי הוּא מְקַיֵּם אֶת הָעוֹלָם.   

אבל ההגדרה  של מוסר בעולם הוא קצת שונה וכך כתוב בויקיפדיה

מוסר הוא הבחנה בין התנהגויות שנחשבות "טובות" לבין אלה שנחשבות "רעות". לפיכך, זהו סוג של חשיבה אנושית. אחת ממטרות המוסר היא לתת כללים מנחים וערכים (רע/טוב) להתנהגות בכל תחומי החיים, אשר לא בהכרח עולים עם רצונותיו של האדם. בכלל זה, התנהגותו עם משפחתו חבריו ועמיתיו, עם זרים, בפוליטיקה, במדע, במקומות ציבוריים, כלפי עצמו ואף כלפי בעלי חיים

כלומר מוסר לפי ההגדרה של העולם זה מעשיו של האדם ואם במעשה מסוים הוא עושה טוב או עושה רע לפי סולם ערכים מסוים . אם כך ההגדרה של מוסר בעולם החילוני מתאים יותר למושג הלכה וההלכה משמעותה כיצד על האדם לפעול בעולם ואנחנו יודעים שאדם יכול לפעול בעולם רק לפי ההלכה ובתוך כללי ההלכה . בזמנו של משה רבנו התורה הייתה מסורה בשלמותה למשה ולכן המוסר בעולם בזמן משה היה טוטאלי וכתוב במדבר פרק טז

(לב) וַתִּפְתַּ֤ח הָאָ֙רֶץ֙ אֶת־פִּ֔יהָ וַתִּבְלַ֥ע אֹתָ֖ם וְאֶת־בָּתֵּיהֶ֑ם וְאֵ֤ת כָּל־הָאָדָם֙ אֲשֶׁ֣ר לְקֹ֔רַח וְאֵ֖ת כָּל־הָרֲכֽוּשׁ:

אבל אחרי מותו של משה שנשכחו 3000 הלכות התחיל להיות  חיסרון בתורה ואומר תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: +דברים ל'+ לא בשמים היא.

התלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב אומר

"משמת משה, אם רבו מטמאין - טמאו, אם רבו טהורין - טיהרו!"  

כלומר הכרעת ההלכה לא הייתה על ידי המוסר של הקב"ה כמו שהיה עם קרח פינחס המרגלים וכד' אלה על ידי הכרעת הרוב וכמו שאנחנו לומדים מהסיפור על רבי אלעזר ורבי יהושע בתנורו של עכנאי

תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף נט עמוד ב

תנא: באותו היום השיב רבי אליעזר כל תשובות שבעולם ולא קיבלו הימנו. אמר להם: אם הלכה כמותי - חרוב זה יוכיח. נעקר חרוב ממקומו מאה אמה, ואמרי לה: ארבע מאות אמה: אמרו לו: אין מביאין ראיה מן החרוב. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - אמת המים יוכיחו. חזרו אמת המים לאחוריהם. אמרו לו: אין מביאין ראיה מאמת המים. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - כותלי בית המדרש יוכיחו. הטו כותלי בית המדרש ליפול. גער בהם רבי יהושע, אמר להם: אם תלמידי חכמים מנצחים זה את זה בהלכה - אתם מה טיבכם? לא נפלו מפני כבודו של רבי יהושע, ולא זקפו מפני כבודו של רבי אליעזר, ועדין מטין ועומדין. חזר ואמר להם: אם הלכה כמותי - מן השמים יוכיחו. יצאתה בת קול ואמרה: מה לכם אצל רבי אליעזר שהלכה כמותו בכל מקום! עמד רבי יהושע על רגליו ואמר: לא בשמים היא. - מאי +דברים ל'+ לא בשמים היא? - אמר רבי ירמיה: שכבר נתנה תורה מהר סיני, אין אנו משגיחין בבת קול, שכבר כתבת בהר סיני בתורה +שמות כ"ג+ אחרי רבים להטת. - אשכחיה רבי נתן לאליהו, אמר ליה: מאי עביד קודשא בריך הוא בההיא שעתא? - אמר ליה: קא חייך ואמר נצחוני בני, נצחוני בני.     

כלומר יש אמת אמיתית ויש אמת הלכתית שמוכרעת על ידי הרוב כלומר ההלכה מימי מותו של משה היא אמת הלכתית ולא אמת אמיתית אבל זה מה שטבע הקב"ה בעולם במצב של הסתר וגם עם ההלכה מוכרעת על ידי רוב והיא יכולה להיות שונה מהאמת האמיתית זה האמת עד בואו של המשיח ולפני כן אליהו הנביא שיכריע בכל המחלוקות ויגלה לנו את האמת האמיתית וזה המשמעות של מה שאמר הקב"ה נצחוני בני, נצחוני בני  .

ולכן המסקנה מתוך כל העיון בנושא שההלכה היא היא המוסר לפי ההגדרה של העולם ואין ולא יכול להיות מעשה "רע"  אם הוא נובע מתוך ההלכה כי העולם נברא מתוך התורה ולכן לא יכול מעשה "רע" הנובע מתוך התורה . גם לא יכול להיות מעשה "טוב"  אם הוא נוגד את התורה למעט מעשה שהוא בתוך הגדר ההלכתי לפי מה שכתוב בתהלים פרק קיט

(קכו) עֵ֭ת לַעֲשׂ֣וֹת לַיקֹוָ֑ק הֵ֝פֵ֗רוּ תּוֹרָתֶֽךָ:

ואני יודע שכולם יעמדו על רגליהם ויגידו הרי כתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף ל עמוד ב

דאמר רבי יוחנן: לא חרבה ירושלים אלא על שדנו בה דין תורה. - אלא דיני דמגיזתא לדיינו? - אלא אימא: שהעמידו דיניהם על דין תורה, ולא עבדו לפנים משורת הדין.

וכך כותב ברשימות שיעורים (רי"ד סולובייצ'יק) מסכת בבא קמא דף ק עמוד א

גמ'. לפנים משורת הדין. פשטות הגמרא מורה שלפנים משורת הדין אינו מעשה חסידות דעלמא אלא שמהווה חובה. וכן מוכרח ממה שסיים ר' יוחנן (במס' ב"מ דף ל ב) "דלא חרבה ירושלים אלא על שהעמידו דיניהם על דין תורה ולא עבדו לפנים משורת הדין", אלמא דחיוב גמור הוא וביטולו גרם את חורבן ירושלים. אמנם לפי"ז עלינו להבין מהי הנ"מ בין חובת "דין" לבין חובת "לפנים משורת הדין", הרי כל א' וא' חייב לנהוג את עצמו לפנים משורת הדין ואלא"ה כלל ישראל נענש בעונשים חמורים, וא"כ מהי הנ"מ בין חיוב "לפנים משורת הדין" לבין חיוב של "דין". ואף הפוסקים (בחו"מ סי' רנ"ט בש"ך סק"ג ובקצוה"ח) תפסו שכופין על "לפנים משורת הדין" כמו שכופין על "דין", וצ"ע לפי"ז מהי הנ"מ ביניהם.

וההבנה שלי שבמקום שאין ודאות מה האמת האמיתית ובמקום שיש רק אמת הלכתית הדרך הנכונה להתנהל היא "לפנים משורת הדין" וזה ההבדל בן הדין בזמנו של משה שהיה טוטלי לבן זמננו שבו האמת נעדרת ואנו מתנהלים לפי אמת הלכתית ולכן יש לפעול לפנים משורת הדין ולא רק לפי הדין . דבר נוסף שכל אדם קרוב אצל עצמו ולכן תמיד יש אפשרות שהוא מנסה לנצל את הדין לטובתו ולא בגלל שהדין הוא מה שהקב"ה טבע בעולם ולכן כדי להינצל מזה על האדם לנהוג לפנים משורת הדין וזו הכוונה העמידו דיניהם הכוונה שהם  העמידו את האינטרס שלהם על דין תורה ולא מתוך ההבנה שדין תורה הוא מה שטוב ולא מה שרע .

לסיכום  אין ולא יכול להיות מוסר חוץ מהמוסר של הקב"ה . ההלכה מדריכה אותנו כיצד לפעול בעולם לפי התורה וזה ה"טוב"  בעולם ואין "טוב " אחר בעולם . ה"רע" בעולם זה מה שמנוגד לתורה .

ההלכה היום בעולם של הסתר פועלת לפי האמת ההלכתית ולא האמיתית אבל זה ה"טוב" בעולם של הסתר כי ככה ברא הקב"ה את העולם שיפעל בעולם של הסתר .

ועדיין איך כל זה קשור לפרשה שלו פרשת לך לך ?

בלי נדר אני יכתוב במאמר הבא

פרשת נח השד של מקסוול והמדע . האם השד של מקסוול יכול להיות קיים בעולם של חוקיות בלבד? האם המדע יכול להיות קיים בעולם כזה ? כיצד ההגדרה של המדע סותרת את מהותו ? מי היחיד שיכול לתת את הכוח להתבונן באמת בעולם ? וכיצד זה קשור לבריאת האור ביום הראשון ‏ל'/תשרי/תשע"ח

בס"ד
פרשת נח  השד של מקסוול  והמדע . האם השד של מקסוול יכול להיות קיים בעולם של חוקיות בלבד? האם המדע יכול להיות קיים בעולם כזה ? כיצד ההגדרה של המדע סותרת את מהותו ? מי היחיד שיכול לתת את הכוח להתבונן באמת בעולם ? וכיצד זה קשור לבריאת האור ביום הראשון ‏ל'/תשרי/תשע"ח

תמיד בפרשת בראשית עולה הויכוח על בריאת העולם על ההתנגשות של המדע עם ההבנה שיש בורא לעולם . וכדי לחדד את הויכוח הזה אני רוצה לבחון אותו בהקשר של דילמה בעולם המדע שהעסיקה

הרבה חוקרים בפיזיקה ומתמטיקה וזה הפרדוקס של השד של מקסוול וכך כתוב בויקיפדיה :

החוק השני של התרמודינמיקה גורר, בין היתר, שלא ניתן לבצע עבודה (כלומר להפיק אנרגיה שימושית) ממערכת פיזיקלית המכילה רק גז בטמפרטורה ולחץ אחידים. מקסוול הציב את הניסוי המחשבתי הבא, הסותר לכאורה חוק זה:

נניח גז בכלי, ונחצה את הכלי לשני תאים על ידי מחיצה שלא מאפשרת מעבר חום וחלקיקים ובה חור קטן חסום על ידי מגופה ניידת. בתוך הכלי נניח "שד", דהיינו יצור בעל יכולת התבוננות ופעולה, אשר יבחן את המולקולות הקרבות לחור. בהתקרב מולקולה מהירה מן התא הימני, ירים השד את המגופה והמולקולה תעבור לתא השמאלי; ובהתקרב מולקולה איטית מן התא השמאלי, ירים השד את המגופה והמולקולה תעבור לתא הימני. ואולם, את שאר המולקולות יחסום. בדרך זו, יצטברו בתא הימני המולקולות האיטיות ובשמאלי המולקולות המהירות. מהירות ממוצעת של חלקיקים בגז מתורגמת לטמפרטורה, כלומר הפרש המהירויות משמעו הפרש טמפרטורה בין התאים, אותו ניתן לנצל לביצוע עבודה (זהו, לדוגמה, עקרון הפעולה של מנוע קיטור). מכאן שסתרנו, לכאורה, את החוק השני של התרמודינמיקה.

במשך השנים הוצעו פתרונות תאורטיים לפרדוקס ואף נבנו מערכות פיסיקליות אמיתיות שונות ומשונות (בהן את תפקיד השד החליפו רכיבים פיזיקליים מתוחכמים), שהיו אמורות להדגים אפקט מופלא זה, אך כולן התגלו כשגויות לאחר בחינה מספקת – לרוב, הסתבר כי נדרש מקור אנרגיה נוסף, שההוגים לא הביאו בחשבון. עם זאת, פתרון עקרוני ומלא לקושייה חמק מהפיזיקאים זמן רב.

התעלומה העקרונית נפתרה בהדרגה בסדרת עבודות מדעיות, שמהחשובות שבהן הן אלו של לאו סילארד (אשר הציע ב-1929 מודל חלופי אשר חידד וכימת את הבעיה), של רולף לנדאור (אשר גילה ב-1961 את הקשר בין אי-הפיכות חישובית ליצור חום), של אוליבר פנרוז (אשר הציע ב-1970 הסבר במונחי תורת המידע) ושל צ`ארלס בנט (אשר ב-1982 מיקד את הבעיה במחיקת מידע במקום במדידתו).

וכך מסביר את זה קרל שוורצשילד את הפתרון המוצע לבעיה

איפה הטוויסט?

נדמה לי שברור לכולנו (גם אם אנחנו לא יודעים את הסיבה המדויקת) שתרחיש כזה הוא לא הגיוני. גם בהינתן מצב היפותטי שבו קיים שד זעיר שמסוגל לבצע את הפעולות הללו, לא יתכן שתהליך מסוג זה מפר את החוק השני של התרמודינמיקה (ויש לכך עדויות בניסויים). אז מה בכל זאת קרה פה?

אל תחשבו שהתשובה לפרדוקס הזה היא פשוטה. למעשה, זו תעלומה שהתחבטו בה במשך שנים, והפתרון המלא התגלה רק במאה ה-20. כשנתקלים בפרדוקסים מהסוג הזה (ויצא לי כבר לכתוב פה בעבר על פרדוקסים), מומלץ לרוב להתחיל בצעד אחד חשוב - בחינת כל פרטי הבעיה בדקדוק, כדי לנסות להבין אם קיימות הנחות סמויות כלשהן שבטעות טאטאנו מתחת לשטיח. ובאופן ספציפי - אנחנו צריכים להסתכל על השד ולהבין מה בדיוק הוא עושה (שוב, אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שהשד קיים עקרונית, אבל אנחנו בודקים כיצד הוא פועל).

הנחה אחת שלא ניתן לוותר עליה היא שכאשר השד נמצא בתוך הכלי ומודד את המהירות של כל חלקיק (לא משנה אם זה בעין, באמצעות מד מהירות או בכל אמצעי אחר) הוא צריך לתעד את המידע במקום כלשהו על מנת להשתמש בו - הרי אם הוא לא יכול לאחסן את המידע על מהירות החלקיקים, אין לו אפשרות להשתמש במידע כדי להמשיך בביצוע התחבולה שלו. לצורך הדוגמה אנחנו נניח שהוא מתעד את המהירויות של כל חלקיק במחשב קטנטן, אבל זה באמת לא משנה - הוא יכול גם לרשום את זה בפנקס, לזכור את זה בראש, או כל דרך אחרת שמתחשקת לכם. בדיוק כאן טמון סוד הקסם. ככל שעובר זמן, השד מקליד יותר ויותר מידע לתוך המחשב שלו (והמחשב נהיה יותר ויותר עמוס במידע) וכתוצאה מכך גדל מספר המצבים השונים שבהם המחשב יכול להיות לאורך זמן.

אם קראתם את הפוסטים הקודמים בנושא בעיון, זה השלב שצריכה להידלק לכם נורה אדומה. הרי כבר ראינו שיש קשר הדוק בין האנטרופיה של מערכת לבין מספר המצבים השונים שבהם היא יכולה להיות. אם כן, ככל שהשד מאחסן יותר ויותר מידע במחשב שלו, האנטרופיה של המחשב גדלה. היות שהמערכת סגורה, האנטרופיה פשוט עוברת מהגז שבכלי למידע שמאוחסן במחשב (וממשיכה לגדול ככל שהזמן עובר). וכמו שכבר אמרנו, זה בכלל לא משנה באיזה מדיום השד מאחסן את המידע - האנטרופיה גדלה באותו אופן. מעבר לכך, ניתן אפילו להוכיח שאם השד יחליט למחוק חלק מהמידע הזה (הרי שום כלי קיבול לא מסוגל להכיל כמות אינסופית של מידע, ובשלב כלשהו ייגמר לו המקום), האנטרופיה תגדל אפילו יותר.

בשורה התחתונה - האנטרופיה לא נעלמת מהמערכת, היא פשוט משנה מקום - היא מתחבאת בתוך האינפורמציה שהשד צובר.

כלומר פתרון הבעיה שהאנטרופיה עוברת על ידי השד מתנועה פיזיקאלית לצבירת מידע על החלקיקים זה פתרון אחד פתרון שני אומר כשהשד ירצה למחוק את כל המידע הוא יצטרך להשקיע אנרגיה במחיקת המידע והאנרגיה הזו מקבילה לאנרגיה שניתן להפיק מהמצב שהשד עשה על ידי סינון חלקיקי גז .

כל הדילמה הזאת של השד של מקסוול משליכה על כל התהליך המדעי שאחד מהנחת היסוד שלו שכל העולם הוא תהליך הכפוף לחוקים הנמצאים בעולם ורק אותם חוקים משפיעם כל כל חלקי היקום .

כלומר כל העולם ניתן לתיאור של מצב > חוקים > תוצאה מצב > חוקים > תוצאה .

מה שלא עלה על דעתם של המדענים מאיפה נמצא ביקום שד שעומד מעל המציאות מתבונן במציאות ומחליט מה לעשות . כלומר השד הוא ישות שלכאורה היא מעל המציאות הפיסיקלית מתבוננת בעולם ומחליטה מה לעשות לחלקיק גז אחד נותנת לעבור ולחלקיק גז אחר עוצרת . כלומר כל הסיטואציה של השד הוא סתירה מוחלטת להבנה שהעולם הוא עולם פיזי שפועל על העיקרון של מצב > חוקים > תוצאה ולכן לא יכול להיות שד כזה שהוצאנו אותו מתוך החוקיות של העולם ולכן הפרדוקס של השד של מקסוול לא יכול להיות קיים כי השד עצמו נמצא בתוך החוקיות ולא מעל החוקיות .

הפרדוקס הזה מראה באופן ברור את כל הפרדוקס שהמדע המודרני נמצא בו .   כיצד יכול להיות מדען שמתבונן בעולם בוחן ראיות ותוצאות ומנסה למצוא חוקיות . האם מדען כזה יכול להיות קיים ? הרי גם המדען נמצא בתוך העולם וכפוף לחוקיות של העולם גם הוא נמצא בתוך מצב> חוקים > תוצאה  מצב >חוקים >תוצאה   אז האם מדען או מדע יכולים  לגלות מהי החוקיות של העולם ? ברור לי שזה לא יתכן כי אם הוא יכול לגלות את החוקיות של העולם הוא חייב להיות מחוץ לחוקיות להתבונן בעולם מלמעלה ולהבין מה החוקיות אבל עם הוא עצמו תחת החוקיות הוא רק זרם של אירועים ללא יכולת הבנה חשיבה או הרגשה הוא נמצא תמיד בזרם מתמיד של מצב> חוקיות > תוצאה ואין מקום בעולם כזה לשום גילוי או הבנה או התבוננות . כלומר בעולם של חוקיות בלבד לא יכול להיות בכלל מדע כי ההבנה שלי מה זה מדע מנוגד לתפיסת עולם של חוקיות בלבד.

וכך נכתב על הגדרת המדע בויקיפדיה

מדע - במובנו הרחב - הוא כל מכלול קוהרנטי של ידע מוסק, הניתן לבחינה לפי אקסיומות בסיס

בהגדרה של המדע עצמו יש שלוש  סתירות מהותיות להבנה שהעולם הוא רק חוקיות .

קוהרנטי- עקביות  . בעולם של חוקיות בלבד אין מצב שהוא לא קוהרנטי כי כל מצב נובע ממצב של

מצב > חוקיות > תוצאה כלומר לא יכול להוצר מצב של חוסר עקביות ולפי ההגדרה של המדע הוא מנסה לברר מה הוא עקבי ומה לא .

ידע מוסק- להסיק מסקנה במובן הרחב של המילה זה להתבונן במציאות ומתוך ההתבוננות להסיק מסקנה כלומר יש מצב שאתה מסיק א ויש מצב שאתה מסיק ב וזה לא יתכן בעולם של חוקיות בלבד .

אקסיומות בסיס- אסיומת בסיס המשמעות של הביטוי הוא התבוננות על העולם מבחוץ וגזירת אקסיומות בסיס אבל בעולם של חוקיות אין לשום גורם להתבונן על העולם מבחוץ כי כל דבר שקיים בעולם הוא בתוך החוקיות .

יש כאלו שרוצים להגיד אמירה מתוחכמת שאנחנו נמצאים בעולם של "אשליה " של בחירה חופשית אבל גם שנבין שאנחנו נמצאים בתוך אשליה אנחנו צריכים יכולת התבוננות על העולם מחוץ לחוקים כי בעולם של חוקים לא יכול להיות אשליה יש רק מצב שהוא תוצאה של מצב > חוקים >תוצאה שום מצב אחר לא יכול להיות ולכן גם תאור של אשליה זה הנחת יסוד שיש משהו בעולם חוץ לחוקיות .

אולי יותר מובן עכשיו למה קראו לפרדוקס של מקסוול שד כי בתת מודע של המדענים היה ברור שזה דבר שלא יכול להיות קיים ולכן הוא שד . כי האפשרות היחידה של קיום שד כזה זה בעולם שנמצא בו הקב"ה שהוא מעל החוקיות של העולם ורק הקב"ה יכול לתת גם לשד את היכולת להתבונן בעולם מעל החוקיות ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת בראשית פרק א

ויהי אור. לא אמר ויהי כן, כמו שאמר בשאר הימים ויהי כן, אלא ויהי אור, לפי שהאור ברא הקדוש ברוך הוא ביום ראשון, שיהא אדם מצפה בו מסוף העולם ועד סופו כיון שצפה הקדוש ברוך הוא ברשעים שהיו עתידין לבא לעולם, גנזו לצדיקים, שנא' וימנע מרשעים אורם (איוב לח טו), ואומר אור זרוע לצדיק (תהלים צז יא): ד"א ויהי אור. בנוי ומשוכלל לעתיד לבא, שנאמר אור זרוע לצדיק:

כלומר רק בעולם שנברא על ידי הקב"ה והקב"ה נתן לו את היכולת להתבוננות על העולם יכול לראות את מעל החוקים  הקיימים בעולם וזה המשמעות של האור שברא הקב"ה ביום הראשון וגנז אותו לעתיד לבא   . וכתוב באסתר רבה (וילנא) פתיחתות

ויאמר אלהים יהי אור ויהי אור, אמר לון אף היא אינה שמחה שלא זכה העולם להשתמש לאותה אורה, א"ר יודא בר' סימון אורה שנבראת ביום הראשון היה אדם צופה ומביט בה מסוף העולם ועד סופו וכיון שצפה הקדוש ברוך הוא בדור אנוש ובדור המבול ובדור הפלגה שהן עתידין לחטוא לפניו עמד וגנזה מהם הה"ד (איוב ל"ח) וימנע מרשעים אורם, והיכן גנזה בג"ע =בגן עדן= הה"ד (תהלים צ"ז) אור זרוע לצדיק ולישרי לב שמחה

אז כיצד יש לנו יכולת התבוננות בעולם ?

תלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך.ובהמשך כתוב    :  ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר - ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

הקב"ה נתן בתוכנו מזמן מתן תורה את היכולת לראות מסוף העולם עד סוף העולם אבל היכולת הזאת היא במצב של שכחה ותפקידו של האדם לעמול את עמל התורה כדי לקבל את היכולת הזאת חזרה וזה מה שכתוב  באיוב פרק ה

(ז) כִּֽי־אָ֭דָם לְעָמָ֣ל יוּלָּ֑ד וּבְנֵי־רֶ֝֗שֶׁף יַגְבִּ֥יהוּ עֽוּף: