פרשת דברים שרו של עשיו עבד של מי היה ? מתי קיבל על עצמו שרו של עשיו להיות עבד של יעקב ? מתי טבל שרו של עשיו כדי שיוכל להיות עבד ? מה המשמעות שעשיו היה ישראל מומר ? ‏ח'/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת דברים  שרו של עשיו עבד של מי היה ? מתי קיבל על עצמו שרו של עשיו להיות עבד של יעקב ? מתי טבל שרו של עשיו  כדי שיוכל להיות עבד ? מה המשמעות שעשיו היה ישראל מומר ? ‏ח'/אב/תשע"ו

בפרשת מסעי א'/אב/תשע"ו  כתבתי על שרו של עשיו שברח לעיר המקלט ושאלתי שהגמרא כותבת שהוא טעה בשלוש דברים : הוא ברח לבצרה ולא לבצר הוא היה מזיד ולא שוגג הוא היה מלאך ולא אדם ושאלתי הרי עיר מלקלט זה רק ליהודי או לעבד של יהודי ,ולכן צריך לתרץ ששרו של עשיו ברח לשם בתור עבד .

הקשה עלי הרב הרשלר  עבד של מי ?  מתי הוא הפך  עבד ?

כתוב ברמב"ם הלכות שבת פרק כ

עבד ואמה שאנו מצווין על שביתתן הם עבדים שמלו וטבלו לשם עבדות וקיבלו מצות שהעבדים חייבין בהן, אבל עבדים שלא מלו ולא טבלו אלא קיבלו עליהן שבע מצות שנצטוו בני נח בלבד הרי הן כגר תושב

בהתחלה אמרתי שהוא עבד של הקב"ה והקשה עלי הרב הרשלר הרי כולם עבדים של הקב"ה ולכן באמת הדבר צריך עיון ותשובה שרו של עשיו עבד של מי הוא ומתי נעשה עבד ?

כתוב בתלמוד בבלי מסכת חולין דף צב עמוד א

וישר אל מלאך ויוכל בכה ויתחנן לו, איני יודע מי נעשה שר למי, כשהוא אומר: כי שרית עם אלהים, הוי אומר: יעקב נעשה שר למלאך; בכה ויתחנן לו, איני יודע מי בכה למי, כשהוא אומר: ויאמר שלחני, הוי אומר: מלאך בכה ליעקב.

כלומר יש לנו שאלה של הגמרא מי נעשה שר של מי ותשובת הגמרא שבמאבק בן שרו של עשיו ליעקב  הסתיים שיעקב נעשה שר של המלאך ( שרו של עשיו) . וצריך להבין הרי שרו של עשיו הוא מלאך אז כיצד יעקב נעשה שר של מלאך?  . אפשר היה להגיד שליעקב יש שר והשר שלו נעשה השר של שרו של יעקב אבל הגמרא אומרת לנו בפירוש שיעקב נעשה השר של המלאך .

ולי נראה שיש כאן איזה מהלך שבו ההבדל בן אדם למלאך קטן כלומר שרו של עשיו נעשה פחות ממלאך ויותר קרוב לאדם  ויעקב נעשה יותר קרוב למלאך ופחות אדם  .ואת זה נראה לי שניתן להבין מדבר של

צרור המור בראשית פרק ח

ולכן כתב הרב ז"ל סופך שהקב"ה נגלה עליך בבית אל והוא יברכך שהברכות מצויות בידו. והנראה בעיני שלא שאל לו ברכה ח"ו אלא ששאל ממנו שיודה איך צדיק מושל ביראת אלהים. ושהוא משועבד לו אחר שהוא ברשותו אינו יכול לילך בלא רשות. כאמרו ויאמר שלחני כי עלה השחר. ואז אמר לו לא אשלחך כי אם ברכתני. ותתן לי הודאה כעבד לאדוניו לאות שאתה עבד לי. והוא כמו עשו אחי ברכה דסנחריב מלך אשור שלא היה שואל מהם ברכה אלא הכנעה והודאה שהם משועבדים לו. וכן בכאן. וזהו לא יעקב יאמר עוד שמך כי אם ישראל. בענין שלא יאמרו שהברכות בעקבה ורמאות. ואני מודה כי שרית עם אלהים ועלית עליהם ואני כעבד לך ועם אנשי עשו ולבן. כאן נתן לו סימן שינצל מעשו הרשע.

כאילו פה לכאורה שרו של עשיו נעשה עבד של יעקב אז כיצד מלאך יכול להיעשות עבד ליעקב שהוא אדם ? ולכן צריך לתרץ כמו שאמרתי שהגבולות בן אדם למלאך קטנו במאבק בן יעקב לשרו של עשיו כך שבמאבק הזה בן יעקב לשרו של עשיו התחיל השלב הראשוני של התהליך שבו שרו של יעקב יהפוך לעבד של יעקב .  כמו שעבד צריך לקבל עליו להיות עבד ליהודי המאבק הזה הסתיים בנכונות של שרו של עשיו להיות עבד ליעקב . ואולי בגלל שבמאבק הזה ההבדלים בן אדם למלאך קטנו לכן טעה שרו של עשיו בעניין של מלאך ולא אדם שנקלט בעיר מקלט , כלומר שרו של עשיו חשב שהמאבק הזה גרם לו לרדת מדרגה של מלאך לדרגה שאכן הוא ייקלט בעיר מקלט ורק מלאך בדרגה הגבוהה ביותר הוא זה שלא נקלט בעיר מקלט אבל מלאך כמוהו שהודה ליעקב שהוא יהיה עבד שלו  אולי  כן נקלט בעיר מקלט .

וכדי להבין את עניין העבד כתוב בבראשית פרק כז

(כט) יַֽעַבְד֣וּךָ עַמִּ֗ים וישתחו וְיִֽשְׁתַּחֲו֤וּ לְךָ֙ לְאֻמִּ֔ים הֱוֵ֤ה גְבִיר֙ לְאַחֶ֔יךָ וְיִשְׁתַּחֲו֥וּ לְךָ֖ בְּנֵ֣י אִמֶּ֑ךָ אֹרְרֶ֣יךָ אָר֔וּר וּֽמְבָרֲכֶ֖יךָ בָּרֽוּךְ:

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת תולדות פרק כז סימן כט

וישתחוו לך בני אמך. יצחק שנשא אחת אמר בני אמך יעקב נשא ד' לפיכך אמר בני אביך (בראשית מט ח) ולמה שינה לומר וישתחוו לך בני אמך, לחתום בבני עשו שיהיה משתחוים לבני יעקב, כענין שנאמר ותהי אדום עבדים לדוד (ש"ב ח יד):

כלומר לעתיד לבא עשיו יהיה עבד של יעקב של ישראל והתחלת התהליך הזה התחיל במאבק עם שרו של עשיו שהסתים בקבלה של שרו של עשיו  על עצמו להיות עבד של יעקב .

אם כן אנחנו רואים קבלה עקרונית של עבדות של שרו של עשיו אבל צריך להבין היכן הטבילה ?

כותב תלמוד בבלי מסכת קידושין דף יח עמוד א

רב חייא בר אבין א"ר יוחנן: עובד כוכבים יורש את אביו דבר תורה, דכתיב: כי ירושה לעשו נתתי את הר שעיר. ודלמא ישראל מומר שאני!

כלומר הגמרא אומרת על עשיו שהוא ישראל מומר הרי נולד ליצחק ולרבקה . אם כך הוא לכאורה יהודי וזה מפיל את כל ההבנה ששרו של עשיו יהיה עבד כנעני ליעקב ?

אומר הדף על הדף קידושין דף יח עמוד א

בשיעורי הגר"ש רוזובסקי ז"ל (בבא בתרא דף קט"ו ע"ב) הקשה על זה דהרי כתב הרמב"ם (פ"י מהל' מלכים הל"ז) דמדכתיב ויתן לך את ברכת אברהם חזינן דרק יעקב הוא בכלל זרע אברהם, ולהכי אין זרע עשיו מצווין על המילה, ואם כן הי' דינו של עשיו כשאר בני נח, ואמאי קרי לי' הכא ישראל מומר. ותירץ דבשעה שנימול עשיו [אך עיין דעת זקנים מבעלי תוס' ר"פ תולדות דעשיו לא נמול ע"ש] אז הי' זרע אברהם ויורשו, ורק אח"כ כשבירך ד' את יעקב נפקע ממנו דין זרע אברהם.

אומר הרב רוזובסקי שאכן עשיו היה ישראל מומר אבל הקב"ה בברכה שלו ליעקב הפקיע מעשיו את השם ישראל כלומר אפשר לתרץ שאומנם הקב"ה הפקיע את השם ישראל אבל לא הפקיע ממנו את זה שהוא יוצא ירך חלצו של יצחק כלומר הוא לא מזרע נוכרי שצריך טבילה להיות עבד הוא בא מזרע של ישראל אומנם הפקיעו ממנו את השם ישראל ממנו אבל לא ניתן להפוך אותו לגוי גמור . אם נהפוך אותו לגוי גמור לכאורה אנחנו מוציעים לעז על אביו שהוא גוי . ולכן יוצא לנו ששרו של עשיו הביע הסכמה להיות עבדו של יעקב במאבק איתו אבל טבילה הוא לא צריך בהיותו ישראל מומר שהקב"ה הפקיע את שמו של ישראל ממנו .

וכך ניתן להבין מהמשנה שכיר בראשית - הערות פרשת וישלח

37 ביאור דברי הזוה"ק: טוב נקלה, זה נאמר על יעקב שהשפיל רוחו לפני עשיו בתחילה ונעשה נקלה לפניו כדי שאח"כ יהי' לו עשיו לעבד וישלוט עליו ויתקיימו ביעקב הברכות שברכו אביו יעבדוך עמים וישתחוו לך בני לאומים שכל זה יתקיים לעתיד לבוא, ועדיין לא הי' הזמן שיעקב ישלוט עליו, אלא לפי שיעקב סלק והניח אלו הברכות לאחרית הימים, ולכן הי' מיד נקלה לפני עשיו, ואח"כ עשיו שהי' מחזיק עצמו למכובד יהי' עבד ליעקב, עשיו שהוא חסר לחם כי לא נתברך ברוב דגן ותירוש יהי' עבד ליעקב שנתברך ונתנו לו רוב דגן ותירוש.

וכך כתוב בזוהר הקדוש שהעבדות זה לעתיד לבא על זה שעשיו יהיה עבד של יעקב

רִבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, וּלְךָ אֵיפֹה מָה אֶעֱשֶׂה, כֵּיוָן דְּאָמַר הַאי, אַמַּאי בְּנִי. אֶלָּא אָמַר לֵיהּ, וּלְךָ אֵיפֹה מָה אֶעֱשֶׂה, דְּאַנְתְּ בְּדִינָא וּבְחַרְבָּא וּבְדָמָא חָזִינָא לָךְ, וּלְאָחִיךָ בְּאֹרַח שְׁלִים. אֶלָּא בְּנִי, בְּנִי וַדַּאי, אֲנָא גָּרִימְנָא לָךְ, בְּגִין דְּאַנְתְּ בְּנִי. וְעַל דָּא עַל חַרְבְּךָ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךָ תַּעֲבֹד. וְעֲדַיִין לָא אִתְקַיָּים, דְּהָא לָא פָלַח לֵיהּ עֵשָׂו לְיַעֲקֹב. בְּגִין דְּיַעֲקֹב לָא בָעָא לֵיהּ הַשְׁתָּא, וְאִיהוּ אַהֲדַר וְקָרָא לֵיהּ אֲדֹנִי כַּמָּה זִמְנֵי, בְּגִין דְּאִסְתַּכַּל לְמֵרָחוֹק, וְסָלִיק לֵיהּ לְסוֹף יוֹמַיָא, כִּדְקָאֲמָרָן.

רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר, וּלְךְ אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה - כֵּיוָן שֶׁאָמַר אֶת זֶה, לָמָּה בְּנִי? אֶלָּא אָמַר לוֹ, וּלְךְ אֵפוֹא מָה אֶעֱשֶׂה שֶׁאַתָּה בְּדִין וּבְחֶרֶב וּבְדָם אֲנִי רוֹאֶה אוֹתְךְ, וְאֶת אָחִיךְ בְּדֶרֶךְ שְׁלֵמָה. אֶלָּא בְּנִי, בְּנִי וַדַּאי. אֲנִי גָּרַמְתִּי לְךְ מִשּׁוּם שֶׁאַתָּה בְּנִי, וְעַל כֵּן וְעַל חַרְבְּךְ תִחְיֶה וְאֶת אָחִיךְ תַּעֲבד. וַעֲדַיִן לֹא הִתְקַיֵּם, שֶׁהֲרֵי לֹא עָבַד עֵשָׂו אֶת יַעֲקֹב, מִשּׁוּם שֶׁיַּעֲקֹב לֹא רָצָה אוֹתוֹ עַכְשָׁו, וְהוּא חָזַר וְקָרָא לוֹ אֲדוֹנִי כַּמָּה פְעָמִים, מִשּׁוּם שֶׁהִסְתַּכֵּל לְמֵרָחוֹק וְהֶעֱלָה אוֹתוֹ לְסוֹף הַיָּמִים, כְּמוֹ שֶׁאָמַרְנוּ.

לסיכום אפשר להגיד ששרו של עשיו במאבק שלו עם יעקב גם ירד קצת מדרגתו כמלאך ולכן יכול לקבל עליו להיות עבד של יעקב ולכן טעה שחשב שהוא יכול להיקלט בעיר מקלט. עשיו שהיה ישראל מומר לא צריך טבילה על אף שהקב"ה סילק ממנו את שם ישראל ולכן לעתיד לבא הוא יהיה עבד ליעקב ולכן יכול להיקלט בעיר מקלט ולכן הגמרא לא כתבה את זה כטעות

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת מסעי איך רואה הזוהר את סמאל ? מי גרם לחטא האדם הראשון ? מה הקשר של סמאל ונחש לישמעאל ולעשיו ? מה המהות של סמאל ונחש ? מה יהיה לעתיד לבא עם סמאל ונחש ? ‏א'/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת מסעי איך רואה הזוהר את סמאל ? מי גרם לחטא האדם הראשון ? מה הקשר של סמאל ונחש לישמעאל ולעשיו ? מה המהות של סמאל ונחש ? מה יהיה לעתיד לבא עם סמאל ונחש ? ‏א'/אב/תשע"ו

בו נראה כיצד הזוהר רואה ומתאר את מה שנקרא סמאל

(לנוחיות הקורא אני יביא רק את תרגום הזוהר ולא את המקור )

אומר הזוהר מדרש רות

תרגום

וְסמא''ל לֹא הָיָה לוֹ כֹּחַ שֶׁיַּהֲפֹךְ אֶת הָאָדָם, עַד שֶׁבָּא הַנָּחָשׁ וְהָפַךְ אֶת לֵב חַוָּה, וְחַוָּה הָפְכָה אֶת לִבּוֹ שֶׁל הָאָדָם, וְחָטְאוּ שְׁנֵיהֶם. וְעַל זֶה אָמַר, (בראשית ג) הָאִשָּׁה אֲשֶׁר נָתַתָּה עִמָּדִי הִוא נָתְנָה לִי מִן הָעֵץ וָאֹכֵל. וּלְסמא''ל לֹא הָיְתָה הָרְשׁוּת שֶׁיַּהֲפֹךְ אֶת לֵב הָאָדָם, עַד שֶׁבָּאָה חַוָּה, וְגָרְמָה לוֹ שֶׁאָכַל מִמֶּנּוּ, וְעַל כֵּן הָאִשָּׁה נֶעֶנְשָׁה. ((הדָא הוּא דאמרינָן, בּכָל מָקום שגָּלוּ שכינָה עמָהם. גָּלוּ לבָבל שכינָה עמָהם. גָּלוּ לאדום שכינָה עמָהם ולא אחָת מן המדות))

אנחנו בעצם רואים שני ישויות האחד נחש והאחד סמאל והשילוב בניהם הוא זה שגרם לחטא האדם הראשון . וכדי להבין את מהות של  סמאל ונחש

אומר הזוהר פרשת ואתחנן   תרגום

כְּמוֹ שֶׁיֵּשׁ בְּיִשְׂרָאֵל אַרְבַּע פָּנִים: יַעֲקֹב, יִשְׂרָאֵל, רָחֵל, לֵאָה. יִשְׂרָאֵל עִם לֵאָה, יַעֲקֹב עִם רָחֵל, כְּנֶגֶד (יחזקאל א) וּפְנֵי נֶשֶׁר לְאַרְבַּעְתָּן - כָּךְ יֵשׁ אַרְבַּע פָּנִים לַעֲמָלֵק: קֶסֶם, וְנַחַשׁ, עָמָל, וָאָוֶן. עָמָל רָשׁוּם בַּעֲמָלֵק, וְהָמָן שֶׁהָיָה מִצַּד עֲמָלֵק - (תהלים ז) יָשׁוּב עֲמָלוֹ בְרֹאשׁוֹ. וְכָל אַלּוּפֵי עֵשָׂו מֵעֲמָלֵק הָיוּ. וּלְמַעְלָה עֲמָלֵק, סָמָאֵל. עָמָל, נַחַשׁ, אָוֶן, וּמִרְמָה. שֶׁמְּפַתֶּה אֶת הָאָדָם לַחֲטֹא לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. קֶסֶ''ם - ק' מֵעֲמָלֵק, ס''ם מִסָּמָאֵל. נַחַ''שׁ, אֵ''ל מִסָּמָאֵל (כאן חסר).

כלומר הקב"ה ברא את העולם עם שני צדדים הצד של ישראל והצד ההפוך שהוא עמלק המורכב מנחש וסמאל . כלומר יש כאן שני צדדים של ישראל ושל הצד ההפוך . וצריך להבין מה המהות של הנחש וסמאל ?

תרגום

אַרְבָּעִים יַכֶּנּוּ לֹא יסִיף וְגוֹ' (דברים כה). מִצְוָה זוֹ לְהַלְקוֹת הָרָשָׁע, שֶׁהוּא סָמָאֵל, שֶׁעָתִיד הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְהַכּוֹתוֹ חֲמִשִּׁים מַכּוֹת, מִשּׁוּם שֶׁעָשָׂה עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ. יָבא הַיִּחוּד שֶׁמְּיַחֲדִים בּוֹ יִשְׂרָאֵל בְּכָל יוֹם בְּכ''ה אוֹתִיּוֹת, וְיַכֶּה בָהֶם אֶת מִי שֶׁשָּׂם עַצְמוֹ אֱלוֹהַּ. וְאֵינוֹ אֶלָּא עֶבֶד מְטֻנָּף

וכאן אנחנו מבינים את המהות של סמאל וזה שהוא חושב את עצמו שהוא הקב"ה כלומר יש כאן מהות שרוצה להחליף את הקב"ה שאומרת אני הקב"ה בעולם אני בראתי את העולם ולדעתי זה המהות של פרעה שאמר ביחזקאל פרק כט פסוק ג

דַּבֵּ֨ר וְאָמַרְתָּ֜ כֹּֽה־אָמַ֣ר׀ אֲדֹנָ֣י יְקֹוִ֗ק הִנְנִ֤י עָלֶ֙יךָ֙ פַּרְעֹ֣ה מֶֽלֶךְ־מִצְרַ֔יִם הַתַּנִּים֙ הַגָּד֔וֹל הָרֹבֵ֖ץ בְּת֣וֹךְ יְאֹרָ֑יו אֲשֶׁ֥ר אָמַ֛ר לִ֥י יְאֹרִ֖י וַאֲנִ֥י עֲשִׂיתִֽנִי:

ואומר על זה המלבי"ם ביאור המילות יחזקאל פרק כט פסוק ג

(ג) עשיתני. עשיתי את עצמי:

ואומר האוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

וזה בדיוק החמישים מכות שמדובר בזוהר על סמאל . ולדעתי החמישים מכות זה לגלגל את העולם לתוהו ובהו כמו שבחמישים יום הקב"ה גלגל את העולם למתן תורה וכבר דיברתי על זה במאמרים קודמים .

הקשר בן עם ישראל וסמאל נראה  במאבק עם יעקב שהיה שרו של עשיו

זוהר פרשת תרומה  דף קס''ד ע''א   תרגום

פָּתַח וְאָמַר, (בראשית לג) קַח נָא אֶת בִּרְכָתִי אֲשֶׁר הֻבָאת לָךְ וְגוֹ'. כְּשֶׁרָאָה יַעֲקֹב אֶת סָמָאֵל מְקַטְרֵג בְּאוֹתוֹ לַיְלָה, רָאָה אוֹתוֹ בִּדְמוּת עֵשָׂו, וְלֹא הִכִּיר בּוֹ עַד שֶׁעָלָה הַבֹּקֶר. כֵּיוָן שֶׁעָלָה הַבֹּקֶר וְהִשְׁגִּיחַ בּוֹ, רָאָה אוֹתוֹ בְּפָנִים נִסְתָּרִים וּגְלוּיִים. הִתְבּוֹנֵן בְּאוֹתָהּ דְּמוּת שֶׁהָיְתָה כִדְמוּת עֵשָׂו, מִיָּד הִשְׁגִּיחַ וְיָדַע שֶׁהָיָה מְמֻנֶּה שֶׁל עֵשָׂו וְהֶחֱזִיק בּוֹ. מַה כָּתוּב? (שם לד) וַיֹּאמֶר שַׁלְּחֵנִי כִּי עָלָה הַשָּׁחַר. וְהַחֲבֵרִים הֵעִירוּ, שֶׁבִּשְׁבִיל שֶׁהִגִּיעַ זְמַנּוֹ לְזַמֵּר וּלְשַׁבֵּחַ אֶת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וְעַל זֶה כִּי עָלָה הַשָּׁחַר.

זוהר פרשת נוח

וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, זֶהוּ הוּא סמאל, הָאָדוֹן שֶׁל אֱדוֹם, וְרָצָה שֶׁיִּנָּתֵן יַעֲקֹב תַּחַת שִׁעְבּוּדוֹ שֶׁל אֱדוֹם, וּמִשּׁוּם הַזְּכוּת הַגְּדוֹלָה שֶׁהָיְתָה לְיַעֲקֹב לֹא נִתַּן בְּיָדוֹ.

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, בְּאוֹתָהּ שָׁעָה הִתְכַּנְּסוּ כָּל צִבְאוֹת הַשָּׁמַיִם, וְרָצוּ לִטְעֹן עִם סמאל בִּשְׁבִיל יַעֲקֹב. אָמַר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: יַעֲקֹב אֵינוֹ צָרִיךְ לְשׁוּם אֶחָד מִכֶּם, הֲרֵי זְכוּתוֹ שֶׁיִּטְעֹן עִמּוֹ. מִיָּד וַיֵּאָבֵק אִישׁ עִמּוֹ, טָעַן עִמּוֹ.

אָמַר רַבִּי יוּדָא, בֹּא וּרְאֵה מַה כָּתוּב בּוֹ, (בראשית כו) וַיַּרְא כִּי לֹא יָכוֹל לוֹ, שֶׁהָיְתָה זְכוּתוֹ רַבָּה, וְלֹא יָכֹל בְּטַעֲנָתוֹ לְשַׁעְבֵּד אֶת יַעֲקֹב תַּחַת יַד אֱדוֹם. מִיָּד וַיִּגַּע בְּכַף יְרֵכוֹ. אֵלּוּ הֵם בָּנָיו יוֹצְאֵי יְרֵכוֹ.

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נֶחֱלַשׁ יַעֲקֹב וְלֹא יָכֹל לִטְעֹן עִמּוֹ, שֶׁכָּתוּב וַתֵּקַע כַּף יֶרֶךְ יַעֲקֹב בְּהֵאָבְקוֹ עִמּוֹ, בְּטַעֲנָתוֹ עִמּוֹ. וְנִתְּנָה רְשׁוּת לְסמאל, בְּנֵי יַעֲקֹב תַּחַת יַד אֱדוֹם, כָּל זְמַן שֶׁיַּעַבְרוּ עַל הַתּוֹרָה

וכאן נוצר הקשר בן שרו של עשיו לעם ישראל והקשר בן לימוד וקיום התורה לבן שרו של עשיו  שבו אם עם ישראל עוסק בתורה יד עשיו לא תשלוט בו אבל אם נחלש מלימוד התורה יד עשיו תגבר עליו וזה מאבק שימשך עד ביאת ה משיח  ואת זה אנחנו רואים ביציאת מצרים

זוהר פרשת המן

וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל יְהוֹשֻׁעַ, לָמָּה לִיהוֹשֻׁעַ וְלֹא לְאַחֵר, וַהֲרֵי בְּאוֹתוֹ זְמַן הָיָה נַעַר, שֶׁכָּתוּב (שמות לג) וִיהוֹשֻׁעַ בִּן נוּן נַעַר, וְהָיוּ בְיִשְׂרָאֵל חֲזָקִים מִמֶּנּוּ? אֶלָּא שֶׁמֹּשֶׁה הִתְבּוֹנֵן בַּחָכְמָה וְיָדַע. מָה הוּא רָאָה? רָאָה אֶת סמא''ל שֶׁהָיָה יוֹרֵד מֵהַצַּד שֶׁלְּמַעְלָה לְסַיֵּעַ לַעֲמָלֵק שֶׁלְּמַטָּה. אָמַר מֹשֶׁה, וַדַּאי נִרְאֶה כָּאן קְרָב קָשֶׁה.

ואת זה ששרו של עשיו הוא מהות הפוכה לעם ישראל רואים באי קבלת התורה על ידי שרו של עשיו

זוהר פרשת בלק

מֶה עָשָׂה? קָרָא לְסָמָאֵ''ל, וּבָא לְפָנָיו, וְאָמַר לוֹ: הֲתִרְצֶה תוֹרָתִי. אָמַר: מַה כָּתוּב בָּהּ? אָמַר לוֹ: לֹא תִרְצַח. דִּלֵּג הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לַמָּקוֹם שֶׁצָּרִיךְ. אָמַר: חַס וְשָׁלוֹם, תּוֹרָה זוֹ שֶׁלְּךְ הִיא, וְשֶׁלְּךְ תִּהְיֶה. לֹא רוֹצֶה תּוֹרָה זוֹ. שָׁב וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו. אָמַר: רִבּוֹן הָעוֹלָם, אִם אַתָּה נוֹתֵן לִי אוֹתָהּ, כָּל שִׁלְטוֹנִי עוֹבֵר, שֶׁהֲרֵי שִׁלְטוֹנִי עַל הֶרֶג הוּא, וּקְרָבוֹת לֹא יִהְיוּ, וְשִׁלְטוֹנִי עַל כּוֹכָב מַאְדִּים. אִם כָּךְ הַכֹּל יִתְבַּטֵּל מִן הָעוֹלָם.

רִבּוֹן הָעוֹלָם, קַח תּוֹרָתְךְ, וְלֹא יִהְיֶה לִי חֵלֶק וְנַחֲלָה בָּהּ. אֲבָל אִם נוֹחַ לְפָנֶיךְ, הֲרֵי עַם בְּנֵי יַעֲקֹב לָהֶם רְאוּיָה. וְהוּא חָשַׁב שֶׁלָּשׁוֹן הָרָע אָמַר עֲלֵיהֶם. וְזֶהוּ וְזָרַח מִשֵּׂעִיר לָמוֹ, מִשֵּׂעִיר מַמָּשׁ יָצָא לְיִשְׂרָאֵל אוֹר. אָמַר סָמָאֵ''ל: וַדַּאי אִם בְּנֵי יַעֲקֹב יְקַבְּלוּ אֶת זֶה, יַעַבְרוּ מִן הָעוֹלָם וְלֹא יִשְׁלְטוּ לְעוֹלָמִים. שָׁב אֵלָיו כַּמָּה פְעָמִים וְאָמַר זֶה, וְאָמַר לוֹ: אַתָּה בְּכוֹר, וּלְךְ רְאוּיָה. אָמַר לוֹ: הֲרֵי לוֹ בְּכוֹרָתִי, וַהֲרֵי מְכַרְתִּיהָ לוֹ, וַאֲנִי הוֹדֵיתִי.

ובעצם עם קבלת התורה על ידי עם ישראל נוצר מהות שהיא הפוכה לעם ישראל ולכאורה נלחמת בו כאשר המלחמה הזאת תלויה בדבר אחד וזה לימוד התורה וקיום המצוות . ובעצם נוצר מהות המורכבת גם מישמעאל וגם מעשיו שהם באים מהנחש ומסמאל  שהם הפכו את עצמם בעני עצמם לאלוקים של העולם

זוהר פרשת פנחס

וּמִשּׁוּם שֶׁהִיא מִצַּד הַיָּמִין - אֶבֶן. וּמִצַּד הַשְּׂמֹאל - גַּחֶלֶת. בָּהּ לוֹקֵחַ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא נְקָמָה מִיִּשְׁמָעֵאל וֶאֱדוֹם, שֶׁהֵם אִשִּׁים נָכְרִיִּים וּמַיִם הַזֵּידוֹנִים. וְהַמְמֻנִּים שֶׁלָּהֶם - סָמָאֵל וְנָחָשׁ. סָמָאֵל אֵשׁ הַגֵּיהִנָּם, מְמֻנֶּה עַל הָאֻמָּה שֶׁל עֵשָׂו. נָחָשׁ מְמֻנֶּה עַל הָאֻמָּה שֶׁל יִשְׁמָעֵאל, וְהוּא רַהַב הַמְמֻנֶּה עַל הַמַּיִם.

וממשיך הזוהר פרשת ואתחנן

וְהַשְּׁפָחוֹת הַנָּכְרִיּוֹת הַלָּלוּ מִצַּד שֶׁל סַם הַמָּוֶת, נְקֵבָה שֶׁל סָמָאֵל. שֶׁשִּׁפְחָה הָיְתָה לַמַּלְכָּה. נְקֵבָה וְסָמָאֵל אֵל אַחֵר, הָיָה עֶבֶד לַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְאַחַר שֶׁעָשׂוּ עַצְמָם אֱלָהוּת, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא עָתִיד לְהַעֲבִירָם מֵהָעוֹלָם וְלִמְחוֹת אוֹתָם.

אבל לעתיד לבו לאחר שהקב"ה יוציא את הרע מתוך עשיו וישמעאל אז יתאחדו כל צאצאי אברהם יצחק ויעקב לברית אחת שנאמר בישעיהו פרק יט

(כג) בַּיּוֹם הַהוּא תִּהְיֶה מְסִלָּה מִמִּצְרַיִם אַשּׁוּרָה וּבָא אַשּׁוּר בְּמִצְרַיִם וּמִצְרַיִם בְּאַשּׁוּר וְעָבְדוּ מִצְרַיִם אֶת אַשּׁוּר: ס

(כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

אשור זה עשיו ומצרים זה ישמעאל ואז יגיע ימות המשיח .

פרשת מסעי מה התפקיד של ערי המקלט ? מה תפקידם לעתיד לבא ? מה הקשר לשרו של עשיו ? מה היה הטעות של שרו של עשיו ? האם שרו של עשיו דינו כגוי או עבד ? נאם עיר מקלט קולטת מלאך ? ‏א'/אב/תשע"ו

בס"ד
פרשת מסעי  מה התפקיד של ערי המקלט ?  מה תפקידם לעתיד לבא ? מה הקשר לשרו של עשיו ? מה היה הטעות של שרו של עשיו ? האם שרו של עשיו דינו  כגוי או עבד ?  נאם עיר מקלט קולטת מלאך ? ‏א'/אב/תשע"ו

במדבר פרק לה

(י) דַּבֵּר֙ אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְאָמַרְתָּ֖ אֲלֵהֶ֑ם כִּ֥י אַתֶּ֛ם עֹבְרִ֥ים אֶת־הַיַּרְדֵּ֖ן אַ֥רְצָה כְּנָֽעַן:

(יא) וְהִקְרִיתֶ֤ם לָכֶם֙ עָרִ֔ים עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֣ינָה לָכֶ֑ם וְנָ֥ס שָׁ֙מָּה֙ רֹצֵ֔חַ מַכֵּה־נֶ֖פֶשׁ בִּשְׁגָגָֽה:

(יב) וְהָי֨וּ לָכֶ֧ם הֶעָרִ֛ים לְמִקְלָ֖ט מִגֹּאֵ֑ל וְלֹ֤א יָמוּת֙ הָרֹצֵ֔חַ עַד־עָמְד֛וֹ לִפְנֵ֥י הָעֵדָ֖ה לַמִּשְׁפָּֽט:

(יג) וְהֶעָרִ֖ים אֲשֶׁ֣ר תִּתֵּ֑נוּ שֵׁשׁ־עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶ֥ינָה לָכֶֽם:

(יד) אֵ֣ת׀ שְׁלֹ֣שׁ הֶעָרִ֗ים תִּתְּנוּ֙ מֵעֵ֣בֶר לַיַּרְדֵּ֔ן וְאֵת֙ שְׁלֹ֣שׁ הֶֽעָרִ֔ים תִּתְּנ֖וּ בְּאֶ֣רֶץ כְּנָ֑עַן עָרֵ֥י מִקְלָ֖ט תִּהְיֶֽינָה:

ואומר הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה

כל ההורג בשגגה גולה ממדינה שהרג בה לערי מקלט ומצות עשה להגלותו שנאמר +במדבר ל"ה כ"ח+ וישב בה עד מות הכהן הגדול, והוזהרו בית דין שלא ליקח כופר מן הרוצח בשגגה כדי לישב בעירו שנאמר +במדבר ל"ה כ"ה+ ולא תקחו כופר לנוס אל עיר מקלטו.

וממשיך הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה

גר תושב שהרג את ישראל בשגגה אף על פי שהוא שוגג הרי זה נהרג, אדם מועד לעולם, וכן גר תושב שהרג גר תושב מפני שעלה על דעתו שמותר להרגו הרי זה קרוב למזיד ונהרג עליו הואיל ונתכוון להרגו, וגוי שהרג את הגוי בשגגה אין ערי מקלט קולטות אותו שנאמר לבני ישראל.

וצריך להבין כיצד זה מסתדר עם הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מכות דף יב עמוד א

אמר ריש לקיש: שלש טעיות עתיד שרו של רומי לטעות, דכתיב: מי זה בא מאדום חמוץ בגדים מבצרה, טועה - שאינה קולטת אלא בצר, והוא גולה לבצרה; טועה - שאינה קולטת אלא שוגג, והוא מזיד היה; טועה - שאינה קולטת אלא אדם, והוא מלאך הוא.

וצריך להבין מי זה שרו של עשיו ואומר רש"י מסכת מכות דף יב עמוד א

שרו של רומי - סמאל שיברח לבצרה שבתחלה יפרע ממנו כשיגיע הקץ להחרב כדכתיב (ישעיהו כד) יפקוד ה' על צבא המרום במרום ואחר כך על מלכי האדמה על האדמה.

כלומר רש"י אומר על שרו של עשיו שזה סמאל . וצריך להבין מי זה סמאל ?

ואומר  ה משך חכמה שמות פרק יב

ולכך אמרו בשמות רבה פרשה כא, ז: יציבני למטרה יפרפרני, שכשעמד סמאל ואמר בניך היו עובדי עבודה זרה עד עכשיו וכו' מה עשה הקדוש ברוך הוא? מסר לו איוב. פירוש שאמר לשטן "השמת לבך לעבדי איוב"

כלומר סמאל זה השטן והוא מלאך המוות כמו שאומר רש לקיש בתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א על השטן בספר איוב

אמר ר"ל: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. הוא שטן, דכתיב: ויצא השטן מאת פני ה'; הוא יצר הרע,

ואם כך הרי שרו של עשיו אינו ישראל ולכאורה הוא גוי שיש לו דין שעיר מקלט לא קולטת אותו אז כיצד הגמרא אומרת שהיה לו טעות הוא חשב שבצר עיר מקלט בעבר הירדן זה בצרה הרי לכאורה לא שייך בו עיר מקלט  ? וצריך לתרץ ששרו של עשיו נחשב לעבד ועבד יש בו דין של עיר מקלט ואומר הרמב"ם הלכות רוצח ושמירת הנפש פרק ה

ישראל שהרג בשגגה את העבד או את גר תושב גולה וכן העבד שהרג בשגגה את ישראל או את גר תושב וכן גר תושב שהרג את גר תושב או את העבד בשגגה גולה שנאמר לבני ישראל ולגר ולתושב בתוכם.

כלומר שרו של עשיו יש לו דין של עבד ואם יש לו דין של עבד הוא יכול לגלות ולכן שרו של עשיו אכן יכול היה לטעות בעיר . אומנם היה לו טעות נוספת וזה שעיר מקלט קולטת רק אדם ולא מלאך כמו שאומרת הגמרא .

יוצא לנו כאן שלפרוש של ריש לקיש בשני מקומות בגמרא השטן הוא עבד אבל מצד שני הוא עושה את תפקידו במזיד ולא לשם שמים כלומר יש כאן ראיה דואלית של השטן הוא לא שליח גמור של הקב"ה שעושה מה שהקב"ה שלח אותו ויש לו זכות בחירה עצמי שנותן לו את האפשרות להיות מזיד ולא שוגג . אבל  יש כנראה דעה חולקת בגמרא   

 

 

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף טז עמוד א

אמר רבי יוחנן: אלמלא מקרא כתוב אי אפשר לאומרו, כאדם שמסיתין אותו וניסת. במתניתא תנא: יורד ומתעה ועולה ומרגיז, נוטל רשות ונוטל נשמה. ויען השטן את ה' ויאמר עור בעד עור וכל אשר לאיש יתן בעד נפשו, אולם שלח נא ידך וגע אל עצמו ואל בשרו אם לא (על) +מסורת הש"ס: [אל]+ פניך יברכך, ויאמר ה' אל השטן הנו בידך אך את נפשו שמור, ויצא השטן מאת פני ה' ויך את איוב וגו' - אמר רבי יצחק: קשה צערו של שטן יותר משל איוב, משל לעבד שאמר לו רבו: שבור חבית ושמור את יינה. אמר ר"ל: הוא שטן הוא יצר הרע הוא מלאך המות. הוא שטן, דכתיב: ויצא השטן מאת פני ה'; הוא יצר הרע, כתיב התם: רק רע כל היום, וכתיב הכא: (רק את נפשו שמור) [רק אליו אל תשלח ידך]: הוא מלאך המות, דכתיב: (רק) [אך] את נפשו שמור, אלמא בדידיה קיימא. א"ר לוי: שטן ופנינה לשם שמים נתכוונו. שטן, כיון דחזיא להקדוש ברוך הוא דנטיה דעתיה בתר איוב, אמר: חס ושלום, מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם; פנינה, דכתיב: וכעסתה צרתה גם כעס בעבור הרעימה. דרשה רב אחא בר יעקב בפפוניא, אתא שטן נשקיה לכרעיה.

כלומר רבי יוחנן וריש לקיש נמצאים בצד שאומר שהשטן יש לו זכות בחירה בפני עצמו והוא בחר לדעת רבי יוחנן להסית את  הקב"ה ואילו רבי לוי חושב שהשטן התכוון לשם שמים .כלומר יש לו דין של עבד שעושה את רצונו של הקב"ה אבל יש לו זכות בחירה וסדרי עדיפויות וכך מפרש החברותא בבא בתרא דף טז עמוד א

אמר רבי לוי, השטן שקטרג על איוב, ופנינה שהכעיסה את חנה על כך שאין לה ילדים, לשם שמים נתכוונו!  ומפרשת הגמרא: שטן, כיון דחזיא שראה להקדוש ברוך הוא, דנטיה דעתיה של הקדוש ברוך הוא בתר אחרי איוב, אמר השטן חס ושלום מינשי ליה לרחמנותיה דאברהם תשכח לפני הקדוש ברוך הוא זכותו של אברהם, ולכן קטרג השטן על איוב, נמצא שקטרוגו על איוב היה לשם שמים שלא תשכח זכות אברהם.וכן פנינה נתכונה לשם שמים. דכתיב בשמואל א' [פרק א' פסוקים ב - ו] 'ויהי לפנינה ילדים ולחנה אין ילדים... וכעסתה צרתה [פנינה צערה את חנה] גם כעס [צער אחר צער על כך שאין לה ילדים], וכוונתה הייתה - בעבור הרעימה', כדי שחנה תתפלל לקדוש ברוך הוא. נמצא שמעשה פנינה היה לשם שמים. דרשה רב אחא בר יעקב לדרשה זו, שהשטן ופנינה לשם שמים נתכוונו בפפוניא [שם מקום שהיה דר בו]. אתא שטן, נשקיה ונשק לכרעיה לרגליו של רב אחא בר יעקב, על כך שדרש שכוונתו הייתה לשם שמים.

כלומר יש כאן שני זווית ראיה שונות של השטן ותפקידו לפי רבי יוחנן יש לו בחירה חופשית והוא יכול ללכת אפילו נגד הקב"ה ולפי זווית אחרת הוא עבד של הקב"ה אבל יש זכות בחירה וסדי עדיפות בתפקיד שלו . ועוד ראיה לכך שריש לקיש ורבי יוחנן רואה את השטן כבעל בחירה חופשית לבחור בטוב או ברע נמצא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף נח עמוד ב

ר"ל איקלע לבצרה, חזא ישראל דקאכלי פירי דלא מעשרי ואסר להו, חזא מיא דסגדי להו עובדי כוכבים ושתו ישראל ואסר להו, אתא לקמיה דרבי יוחנן א"ל: אדמקטורך עלך זיל הדר, בצר לאו היינו בצרה, ומים של רבים אין נאסרין.

ואומר על זה הדף על הדף עבודה זרה דף נח עמוד ב

הרי שאפילו כשחכמי הדור טעו בדבר הלכה, מ"מ נעשה כן ההלכה אמת לאמיתו בגבהי מרומים, ולפי זה בשעה שהורה ריש לקיש בטעות דבצר היינו בצרה נעשה כן ההלכה אמת לאמיתו בגבהי מרומים, וחשש רבי יוחנן שמא מיד ברגע זו יהי' זמן הגאולה ויברח שרו של רומי לבצרה ויהי' לו לעיר מקלט כפי מה שהורה ריש לקיש, (ואף על פי דבלאו האי טעות דבצרה לאו היינו בצר יטעה שרו של רומי בעוד שני טעותים כדמבואר בגמ' מכות שם דאינה קולט אלא אדם והוא מלאך, ואינו קולט אלא שוגג והוא מזיד, מ"מ כבר מפורש בבן יהוידע שם דעיקר הטעות הוא דבצרה לא והיינו בצר. ואם הי' גולה לבצר הגם שהיה טועה בשנים אפשר שהיה נקלט).

על כן מיהר רבי יוחנן את ריש לקיש שיחזור להם מיד בעוד שבגדיו עליו ולא ישהה אפילו לנוח מטורח הדרך, ויחזור בו מדבריו, ויפסוק להלכה שבצר לאו היינו בצרה, וכשיחזור בו ריש לקיש בבי"ד של מטה יפסקו כן להלכה בבי"ד של מעלה, ומעתה כשיברח שרו של רומי לבצרה לא יועיל לו ביום עברה וזבח לה' בבצרה ע"כ.

כלומר מחדש הבן יהוידע שעל אף ששרו של עשיו היה מלאך הוא היה נקלט בעיר מקלט ועיקר הטעות שלו היה בן בצר לבצרה לדעתי צריך להגיד  שהכוונה של הבן יהוידע שעבד הכוונה גם מלאך ואדם הכוונה ישראל ולא מלאך כלומר אם היה זה מלאך ישראל אז באמת לא היה נקלט אבל היות והוא עבד גם עבד שהוא מלאך יכול להיקלט בעיר מקלט . ואת הדואליות  הזאת בן עבד לבן בחירה חופשית נמצא גם בבלעם שאומר התולדות יעקב יוסף במדבר פרשת בלק

ובלק בן צפור מלך למואב בעת ההיא, דהל"ל מלך מואב, מאי למואב. ולפי הנ"ל בא ללמדינו על דרך מ"ש איוב ב' (א) ויבא גם השטן בתוכם להתייצב על ה', ודרשו חז"ל וכו', וה"נ כי בלק גימטריא סמאל ע"ה, וכאשר עומדין לקטרג על ישראל עומדין כביכול על ה', וז"ש ובלק בן ציפור מלך למואב, להאב שבשמים, ולא מלך מו"אב מן אבינו שבשמים, והיינו בעת ההוא שרצו לקטרג על ישראל, והבן.

ואת המשמעות העמוקה הזאת שראינו של ערי המלקט והקשר לקבלת התורה  על ידי עם ישראל אפשר לראות בדברים פרק ד

(מ) וְשָׁמַרְתָּ֞ אֶת־חֻקָּ֣יו וְאֶת־מִצְוֹתָ֗יו אֲשֶׁ֨ר אָנֹכִ֤י מְצַוְּךָ֙ הַיּ֔וֹם אֲשֶׁר֙ יִיטַ֣ב לְךָ֔ וּלְבָנֶ֖יךָ אַחֲרֶ֑יךָ וּלְמַ֨עַן תַּאֲרִ֤יךְ יָמִים֙ עַל־הָ֣אֲדָמָ֔ה אֲשֶׁ֨ר יְקֹוָ֧ק אֱלֹהֶ֛יךָ נֹתֵ֥ן לְךָ֖ כָּל־הַיָּמִֽים: פ

(מא) אָ֣ז יַבְדִּ֤יל מֹשֶׁה֙ שָׁלֹ֣שׁ עָרִ֔ים בְּעֵ֖בֶר הַיַּרְדֵּ֑ן מִזְרְחָ֖ה שָֽׁמֶשׁ:

(מב) לָנֻ֨ס שָׁ֜מָּה רוֹצֵ֗חַ אֲשֶׁ֨ר יִרְצַ֤ח אֶת־רֵעֵ֙הוּ֙ בִּבְלִי־דַ֔עַת וְה֛וּא לֹא־שֹׂנֵ֥א ל֖וֹ מִתְּמֹ֣ל שִׁלְשֹׁ֑ם וְנָ֗ס אֶל־אַחַ֛ת מִן־הֶעָרִ֥ים הָאֵ֖ל וָחָֽי:

(מג) אֶת־בֶּ֧צֶר בַּמִּדְבָּ֛ר בְּאֶ֥רֶץ הַמִּישֹׁ֖ר לָרֽאוּבֵנִ֑י וְאֶת־רָאמֹ֤ת בַּגִּלְעָד֙ לַגָּדִ֔י וְאֶת־גּוֹלָ֥ן בַּבָּשָׁ֖ן לַֽמְנַשִּֽׁי:

(מד) וְזֹ֖את הַתּוֹרָ֑ה אֲשֶׁר־שָׂ֣ם מֹשֶׁ֔ה לִפְנֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל:

פסוק מ מדבר על קבלת  התורה ולאחר מכן יש את הפסוקים על ערי המקלט מעבר לירדן ומיד את הפסוק וזאת התורה אשר שם משה לפני בני ישראל . כלומר לערי המקלט יש תפקיד מאוד חשוב בדרך לשלמות של עם ישראל והם אבן דרך חשובה לקראת ימות המשיח

פרשת מטות האם ההורים יכולים להשפיע על הוולד לפני יצירת הוולד ? מה הקשר בן התנהגות ההורים לתכונות של הילדים שלהם ? מכוח מה יש השפעה של ההורים על הוולד לפני יצירתו ? מה מסקנת הגמרא בשאלה האם ההורים במעשים שלהם יכולים לגרום למום או מחלה ניכרת בזמן יצירת הוולד ? ‏כ"ג/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת מטות   האם ההורים יכולים להשפיע על הוולד לפני יצירת הוולד ? מה הקשר בן התנהגות ההורים לתכונות של הילדים שלהם ? מכוח מה יש השפעה של ההורים על הוולד לפני יצירתו ? מה מסקנת הגמרא בשאלה האם ההורים במעשים שלהם יכולים לגרום למום או מחלה ניכרת בזמן יצירת הוולד ?  ‏כ"ג/תמוז/תשע"ו

בשבוע שעבר פרשת פנחס דיברתי על התהליך שעובר העובר בבטן אימו  וכיצד זה מסתדר עם מה שהבאתי על מהותה של  מחלה לפי הזוהר במאמר שנכתב בפרשת בלק ‏ט'/תמוז/תשע"ו וכיצד זה מסתדר עם הגמרא בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קז עמוד א

ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם; מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא.

ושאל אותי הרב מנשה כיצד כל מה שדיברת קשור להרבה מקומות שמדברים על הקשר בן התנהגות ההורים לאופי הילדים  ?  והשבתי לו שבאמת צריך להסתכל ולאות את הקשר בן הדברים ואכן יש הרבה גמרות שמדברות על הקשר הזה

תלמוד בבלי מסכת עירובין דף ק עמוד ב

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו לדבר מצוה הויין לו בנים שאינן מהוגנין.

ובתלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיב עמוד ב

ואל תעמוד בפני הנר ערום - דתניא: העומד בפני הנר ערום - הוי נכפה, והמשמש מטתו לאור הנר - הויין לו בנים נכפין. תנו רבנן: המשמש מטתו על מטה שתינוק ישן עליה - אותו תינוק נכפה.

ובתלמוד בבלי מסכת כתובות דף עז עמוד ב

דתניא: הקיז דם ושימש - הויין לו בנים ויתיקין, הקיזו שניהם ושימשו - הויין לו בנים בעלי ראתן. אמר רב פפא: לא אמרן אלא דלא טעים מידי, אבל טעים מידי לית לן בה

וכדי להבין את המושגים נביא את רש"י מסכת כתובות דף עז עמוד ב

בעלי ראתן - שרץ יש לו במוחו.

ויתיקין - חלשים.

נכפה - היינו חולי שאדם נופל מחמתו לארץ, ומכהו בראשו במוחו ומפילו.

ועוד כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד א

רבי אחא ברבי יאשיה אומר: כל הצופה בנשים - סופו בא לידי עבירה, וכל המסתכל בעקבה של אשה - הויין לו בנים שאינן מהוגנין.

ובתלמוד בבלי מסכת שבועות דף יח עמוד ב

א"ר יוחנן משום רבי שמעון בן יוחאי: כל שאינו פורש מאשתו סמוך לוסתה, אפילו הויין לו בנים כבני אהרן - מתים, דכתיב: והזרתם את בני ישראל מטומאתם והדוה בנדתה, וסמיך ליה: אחרי מות.

ובתלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף ט עמוד ב

רבי יהושע בן לוי אמר: כל הרגיל לעשות צדקה - זוכה הויין לו בנים בעלי חכמה, בעלי עושר, בעלי אגדה. בעלי חכמה,

תלמוד בבלי מסכת שבועות דף יח עמוד ב

אמר ר' חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל הפורש מאשתו סמוך לוסתה - הויין לו בנים זכרים, דכתיב: להבדיל בין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה: אשה כי תזריע וילדה זכר. רבי יהושע בן לוי אמר: הויין לו בנים ראויין להוראה, דכתיב: להבדיל ולהורות. אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המבדיל על היין במוצאי שבתות - הויין לו בנים זכרים, דכתיב: להבדיל בין הקדש ובין החול, וכתיב התם: להבדיל בין הטמא ובין הטהור, וסמיך ליה: אשה כי תזריע. רבי יהושע בן לוי אמר: בנים ראוין להוראה, דכתיב: להבדיל ולהורות. אמר רבי בנימין בר יפת אמר רבי אלעזר: כל המקדש את עצמו בשעת תשמיש - הויין לו בנים זכרים, שנאמר: והתקדשתם והייתם קדושים, וסמיך ליה: אשה כי תזריע.

ובתלמוד בבלי מסכת קידושין דף ע עמוד א

אמר רבה בר רב אדא אמר רב: כל הנושא אשה לשום ממון - הויין לו בנים שאינן מהוגנים, שנאמר: בה' בגדו כי בנים זרים ילדו;

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בהעלותך [המתחיל בדף צה עמוד ב]

אמר רב הונא הרגיל בנר הויין לו בנים תלמידי חכמים מצאנו לפרשת שמן זך ולפרשת המנורה שנאמרו ונשנו והן צריכין להדרש על הסמוכים

וצריך להבחין של שני השפעות שונות האחד זה השפעה לפני יצירת הוולד ובזמן יצירת הוולד והאחד זה השפעה לאחר שהילד יצא לאוויר העולם . על ההשפעה על הילד לאחר שהוא נולד נראה לי שלכולם פשוט כי לכאורה המעשה של האב או האם משפיעים על ילדם בחינוך שלהם במה שהם רואים ולכן פשוט הדבר שמעשי האב והאם ישפיעו על ילדם . וכבר בעבר דיברתי על הקשר שבן ההורים לבנים שלו שהבן נחשב לירך של אביו ולכן גם הבן בתור ירך של אביו מושפע ממעשי האב והפוך מעשי הבן משפיעים על האב כי כמו שירך מקבלת מכה האדם צועק כי זה כואב לו . הכאב נמצא בראש לא בירך כלומר יש השפעה הדדית בן הירך כלומר הבנים לאב . אבל הרבה יותר מסובך להבין את הקשר בן מעשי האב והאם לפני יצירת הוולד לתכונות של הילדים .

ונראה לי להסביר שהיות והבן הוא ירך אביו אז גם ביצירת הוולד  יש משמעות למעשי האב והאם בזמן היצירה לתכונות שבו הילד נולד . כתוב בתלמוד בבלי מסכת קידושין דף ל עמוד ב

ת"ר, שלשה שותפין הן באדם: הקדוש ברוך הוא, ואביו, ואמו,

ובו נראה מה עושה השותף שהוא הקב"ה כתוב תלמוד בבלי מסכת נדה דף טז עמוד ב

מבעי ליה לכדדריש רבי חנינא בר פפא; דדריש ר' חנינא בר פפא: אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו, ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא, ואומר לפניו: רבש"ע, טפה זו מה תהא עליה? גבור או חלש, חכם או טיפש, עשיר או עני? ואילו רשע או צדיק – לא קאמר,

ואם כך מובן ששני השותפים האחרים אביו ואמו גם להם יש חלק בילד הנולד ולכן ברור שכל מעשה שלהם יכול לשנות את העובר . ולכן גם מעשה לפני היצירה וגם בזמן היצירה יש לו השפעה על התכונות של הוולד . אבל בו נראה ונבין איזה סוג השפעה יכול להיות על הוולד . כל הגמרות שהבאתי מדברים על תכנות הנפש של האדם או מומים שלא ניתן לראות אותם כמו נכפה שהיא מחלת הנפילה שלא ניתן לדעת את הסיבה לפרכוסים כי אם ניתן לדעת מה גורם לפרכוסים זה לא נחשב לאפילפסיה כלומר לא ממש מומים שהזוהר מדבר עליהם שהם מומים ניכרים לכל . וצריך לבחון האם התנהגות של ההורים יכולים לגרום למחלה שבו מסתלק האור ששורה על דמות האדם כמו שכותב הזוהר שגורם למחלה שהיא מום ניכר  ? לדעתי הגמרא בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד א בדיוק מטפלת בנושא הזה ואומרת

אחרים אומרים: כל אדם המתבייש לא במהרה הוא חוטא, ומי שאין לו בושת פנים – בידוע שלא עמדו אבותיו על הר סיני. אמר רבי יוחנן בן דהבאי, ד' דברים סחו לי מלאכי השרת: חיגרין מפני מה הויין? מפני שהופכים את שולחנם, אילמים מפני מה הויין? מפני שמנשקים על אותו מקום, חרשים מפני מה הויין? מפני שמספרים בשעת תשמיש, סומין מפני מה הויין? מפני שמסתכלים באותו מקום

כלומר הגמרא מנסה להגיד שבאמת התנהגות של ההורים יכולה לגרום לאותם מומים שמדבר עליהם הזוהר שהם מחלות ומומים שכולם יכולים לראות שבו נכנס חושך לאותו המקום שבו פגם האדם במעשיו ואל החושך נכנסים מלאכי חבלה אבל התלמוד בבלי מסכת נדרים דף כ עמוד ב דוחה את הסברה

.... א"ר יוחנן: זו דברי יוחנן בן דהבאי, אבל אמרו חכמים! אין הלכה כיוחנן בן דהבאי, אלא כל מה שאדם רוצה לעשות באשתו עושה; משל לבשר הבא מבית הטבח, רצה לאכלו במלח - אוכלו, צלי - אוכלו, מבושל - אוכלו, שלוק - אוכלו; וכן דג הבא מבית הצייד. אמר אמימר: מאן מלאכי השרת? רבנן, דאי תימא מלאכי השרת ממש, אמאי אמר רבי יוחנן אין הלכה כיוחנן בן דהבאי? הא אינהו בקיאי בצורת הולד טפי! ואמאי קרו להו מלאכי השרת? דמצייני כמלאכי השרת

כלומר דוחה  הגמרא את דברי רבי יוחנן בן דהבאי ואומרת שמי שנתן את הסברה הזאת שמעשי ההורים לפני יצירת הוולד יכולים לגרום למומים ניכרים לעין זה לא דברי מלאכי השרת באמת אלה דברי חכמים שנדחים להלכה .

יוצא לנו שהגמרא הביאה סברה שבאמת ההורים במעשים שלהם לפני יצירת הוולד יכולים לגרום לאותם מומים שהזוהר מדבר עליהם שלדעתי שהבאתי בפרשת בלק זה מומים שיכולים להיות רק ממעשי האדם עצמו בגלגול הקודם והגמרא דוחה את הסברה הזאת

יוצא לנו שההורים שהם שותפים בילדים שלהם אומנם יכולים לגרום שינויים בזמן יצירת הוולד אבל אלו רק שינויים שלא ניכרים לעין והם יותר קשורים לנפש האדם ולא לגופו . ואותם מומים שהם ניכרים לעין כל הם תוצאה אך ורק ממעשי האדם עצמו שיכול לעבור  בגלגול והם אותם דברים שהקב"ה חתם עליהם בראש השנה בספר המתים כמו שכתבתי בפרשת פינחס

 

 

 

פרשת פינחס מה ההבדל בן ארור אתה בבואך וברוך אתה בבואך ? מה התהליך שתינוק עובר ברחם אימו ? למה יש תינוקות שנולדים עם מומים ? מה עושה המכה של המלאך לתינוק ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת פינחס  מה ההבדל בן ארור אתה בבואך וברוך אתה בבואך ? מה התהליך שתינוק עובר ברחם אימו ? למה יש תינוקות שנולדים עם מומים ? מה עושה המכה של המלאך לתינוק ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ו

כך כתבתי שבוע שעבר בפרשת בלק "כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ... ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי.

כלומר כל תינוק בבטן אימו דמותו שלמה  כי  שם השם שורה עליו והשלמות שלו נובעת מלימוד כל התורה כולה על ידי מלאך כמו שהיה במעמד הר סיני שכל עם ישראל בזמן  מעמד הר סיני התרפא מכל המומים שלו . ואז מעשה לא ראוי שלו פוגע בדמותו הרוחנית . הפגימה זה סילוק של שם השם מאותו המקום ולכן לאותו מקום נכנס החושך וזה אותו חושך שנמצא בלבנה שהפגימה בה הביאה את החושך וזה היה כתןצאה מחטא האדם הראשון . הפגם בדמותו הרוחנית של האדם גורמת לשינוי בדמותו הפיזית של האדם כי מה שיש למטה זה ההשתקפות של דמותו של האדם למעלה   "

ושאל הרב מגן הרי אנחנו רואים שיש תינוקות עם מומים ונולדים עם מחלות אז כיצד זה מסתדר עם זה שאותו תינוק לכאורה היה צריך להיות שלם אחרי לימוד כל התורה כולה ?

ועוד קשה על המהלך מה שאומרת הגמרא שהרב הרשלר הפנה אותי למה שכתוב בתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף קז עמוד א

ברוך אתה בבאך וברוך אתה בצאתך - שתהא יציאתך מן העולם כביאתך לעולם; מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא.

אז אם אין חטא לפי הזוהר אין פגם אז המציאות שאנחנו רואים היא שונה שבו אנחנו רואים ילדים הנולדים עם מומים נולדים .

וכדי להבין את הנושא התורה כותבת בדברים פרק כח

(ו) בָּר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וּבָר֥וּךְ אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ:

אבל התורה בדברים פרק כח

(יט) אָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וְאָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ:

אם בואך זה  זמן הלידה אז יש מצב שאתה ברוך ויש מצב שאתה ארור וזה בטח לא מסתדר עם הזוהר שטוען שפגם ומחלה היא כתוצאה ממעשה שמסלק את שם השם מאותו מקום וניכנס לאותו המקום חושך והחושך גורם לאותם מלאכי חבלה להיכנס וזה הייסורים שבאים על האדם כתוצאה ממחלה . ויש עוד קושיה  כתוב בתהלים פרק נח פסוק ד

זֹ֣רוּ רְשָׁעִ֣ים מֵרָ֑חֶם תָּע֥וּ מִ֝בֶּ֗טֶן דֹּבְרֵ֥י כָזָֽב:

הרי יש רשעים מרחם וכיצד זה מסתדר שתינוק ברחם אימו שלמד את כל התורה כולה הוא רשע הרי כתוב שנר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו  וכיצד תינוק כזה יכול להיות רשע ?

ולדעתי ניתן להסביר את זה וכך כתבתי בפרשת וילך ‏ה'/תשרי/תשע"ו

"לפי המהלך שהבאתי לכל אדם מעם ישראל יש את החלק שלו בתורה והוא צריך להוציא אותו לפועל ובעצם לכתוב אותו . לכל אדם יש את החלק שהשלים בשלמות וזה נכתב על ידו בספר של צדיקים ונחתם ע"י הקב"ה לסימן שהשלים באותו החלק את התפקיד שהקב"ה נתן לו . את מה שלא עשה בשלמות נכתב בספר של בינוניים אבל לא נחתם לעולם עד שיתקן וישלים וייחתם בספר של צדיקים ואת החלק שרשע בו ייחתם בספר רשעים אבל על אף שנחתם יש לאדם את הזדמנות לתקן עד יום הדין הגדול שבו הקב"ה יסתכל בסה"כ הכתיבה של האדם ואז ייחתם גזר הדין הסופי לתחיית המתים או חס וחלילה לדיראון עולם בגיהינום . עד כאן מדובר על 3 הספרים שבו נעשה הדין לעולם הבא אבל מצד שני יש דין של העולם הזה שנכתב בראש השנה ונתחם ביום הכיפורים וזה לכל אדם וזה הדין של העולם הזה"

וכאן צריך להגיד שמה שאדם עשה בשלמות והוא נחתם לעולם הבא אותו חלק יהיה חלק שלם ואם יבוא בגלגול כדי לתקן את שאר הדברים אותו חלק שהוא שלם בו יהיה שלם גם בגלגול . אותו חלק שהאדם פשע בו "בשלמות " כלומר נחתם עליו על אותו הדבר שהוא רשע גמור באותו הדבר המיתה שלו לא מכפרת על דבר כזה כי הוא נחתם ע"י הקב"ה באותו החטא כרשע בספר המתים לעולם הבא . הדרך היחידה שלו לתקן דבר כזה הוא לחזור בתשובה באהבה ואז הזדונות נהפכות לזכויות אבל המיתה שלו לא מתקנת את מה שהקב"ה חתם עליו ולכן שהוא יחזור בגלגול מה  שהוא חטא הוא יהיה פגום כי שם השם לא יכול להיות במקום כזה ורק חושך יכול להיות שם ולכן תינוק כזה המום שלו הוא בגלל החטא שחטא ואותו מום נותן לו את ההבנה מה הוא צריך לתקן בעולם הזה . ואם כך הפסוקים בתורה שלכאורה סותרים אחד את השני מסתדרים  יפה . אז כשהגמרא אומרת לך  מה ביאתך לעולם בלא חטא - אף יציאתך מן העולם בלא חטא. היא מתכונת לומר במה שהצלחת להביא לשלמות בגלגול הקודם אני מברכת אותך שלא תפגום באותו איבר מושלם , ובפסוק השני אומרת התורה שאם אתה ארור בבואך כלומר עשית חטא שהקב"ה חתם עליו בספר של העולם הבא הרי אתה ארור באותו הדבר ואם תמשיך באותן הדרך תישאר ארור 

דברים פרק כח

(טו) וְהָיָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמַע֙ בְּקוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֤ר לַעֲשׂוֹת֙ אֶת־כָּל־מִצְוֹתָ֣יו וְחֻקֹּתָ֔יו אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם וּבָ֧אוּ עָלֶ֛יךָ כָּל־הַקְּלָל֥וֹת הָאֵ֖לֶּה וְהִשִּׂיגֽוּךָ:  ...

 (יט) אָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ וְאָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּצֵאתֶֽךָ:

כלומר הארור לא מדבר על כל האדם הוא מדבר רק על אותו איבר שבו עשית חטא שהקב"ה חתם עליו בספר של העולם הבא שהוא הספר שבו הקב"ה ביום הדין הגדול יפתח אותו ויחליט על כל אדם לחיי העולם הבא או לדיראון עולם בגיהינום .

אבל עדיין צריך להסביר למה אותו תינוק לא נרפא כאשר מלמדים אותו את כל התורה כולה ? הרי במעמד הר סיני כולם התרפאו מכל המומים עם קבלת התורה ומה זה פה שונה ?

וההסבר לכך לדעתי נמצא תלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת נח פרק ח

רע מנעוריו. משעה שהוא ננער בעולם, וכן אמר לו אנטונינוס לרבי יצר הרע מאימת נתון באדם, משעת יצירה או משעת יציאה, אף על פי שרבי אמר משעת יצירה אמר לו אנטונינוס משעת יציאה, אמר דבר זה למדני אנטונינוס ומקרא מסייעו, מנעוריו, משעה שננער לעולם, דכתיב לפתח חטאת רובץ (בראשית ד ז):

ולפי ההבנה שלי כל תינוק הנמצא ברחם אימו עובר תהליך של מתן תורה ומלמדים אותו את כל התורה כולה ובאמת בשלב הזה הוא שלם אבל המכה של המלאך מחזירה אותו למצבו האמיתי ולא למצב שהיה כאשר לימדו אותו את כל התורה כולה ומצבו האמיתי נקבע לפי מעשיו כלומר לפי מה שכתוב בספר של העולם הבא כל מה שהוא השלים את מעשיו בשלמות והקב"ה חתם את אותם מעשים בספר החיים בזה הוא יהיה שלם וזה מה שנקרה בתורה ברוך בואך אבל מה שנחתם עליו למוות על ידי הקב"ה לעולם הבא על זה הוא ארור ועל זה נאמר אָר֥וּר אַתָּ֖ה בְּבֹאֶ֑ךָ  . והתהליך הזה שעובר של מי שברחם אימו בא להסביר לו שהתורה לא בשמים היא דברים פרק ל

(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס

כלומר מי שיגיד אני לא יכול ללמוד תורה יגידו לו אבל הרי למדת ואם יולד עם מום ויגיד זה מה שאני אני לא יכול להירפא יגידו לו אבל היית שלם בבטן אימך , וכן !!  אתה יכול לתקן את עצמך . ושאר אותם חטאים שהאדם עושה  שאינם נחתמים לא בספר החיים ולא בספר המתים מיתה ממרקת שכתוב בתלמוד שכתוב בבלי מסכת שבועות דף ח עמוד ב

 ונתכפר כפרה גמורה! אי כתיב מחטאתם - כדקא אמרת, השתא דכתיב לכל חטאתם - להנך דאתו לכלל חטאת. וכי מאחר שאינו מכפר, למה תולה? אמר ר' זירא: לומר, שאם מת - מת בלא עון.

וצריך להגיד שמיתה ממרקת ולכן אם אדם חוזר עם מום זה מום שנחתם בספר מתים  והזמן שבו הוא חוזר למצבו האמיתי זה זמן הלידה אבל בזמן שלפני כן הוא שלם

פרשת בלק מה המקומות שמהם ניסה בלק לקלל את עם ישראל ? מה המשמעות של כל מקום ? מה בסופו של דבר מנע את הצלחת הקללה ? מהם נקודות החולשה של עם ישראל ‏ט'/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת בלק מה המקומות שמהם ניסה בלק לקלל את עם ישראל ? מה המשמעות של כל מקום ? מה בסופו של דבר מנע את הצלחת הקללה ? מהם נקודות החולשה של עם ישראל ‏ט'/תמוז/תשע"ו

כתוב במדבר פרק כג

(יג) וַיֹּ֨אמֶר אֵ֜לָיו בָּלָ֗ק לך־לְכָה־נָּ֨א אִתִּ֜י אֶל־מָק֤וֹם אַחֵר֙ אֲשֶׁ֣ר תִּרְאֶ֣נּוּ מִשָּׁ֔ם אֶ֚פֶס קָצֵ֣הוּ תִרְאֶ֔ה וְכֻלּ֖וֹ לֹ֣א תִרְאֶ֑ה וְקָבְנוֹ־לִ֖י מִשָּֽׁם:

(יד) וַיִּקָּחֵ֙הוּ֙ שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים אֶל־רֹ֖אשׁ הַפִּסְגָּ֑ה וַיִּ֙בֶן֙ שִׁבְעָ֣ה מִזְבְּחֹ֔ת וַיַּ֛עַל פָּ֥ר וָאַ֖יִל בַּמִּזְבֵּֽחַ:

וצריך להבין מה המשמעות של אפס קצהו שאומר בלק לבלעם אומר ה פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) במדבר פרשת בלק [המתחיל בדף קכו עמוד א]

ויקח בלק את בלעם ויעלהו במות בעל. זה בית גלייא שלו. וירא משם קצה העם. כלומר כל העם מקצה. וראיה לדבר שהוא אומר למטה אפס קצהו תראה וכולו לא תראה מכלל שבראשונה כל העם מקצה ראה:

כלומר ראה בלק שלא ניתן לקלל את עם ישראל כאשר עם ישראל נראה בכללותו . כשעם ישראל הוא עם אחד שנראה מקצה לקצה לא ניתן לעמוד מולו וכך אומר צרור המור במדבר פרק ז

ואמר אפס קצהו תראה וכולו לא תראה. לרמוז על חכמת בלק. לפי שידע שישראל בבחינת כללם א"א לחול בהם קללה. לפי שכל העדה כולם קדושים. אבל בבחינת פרטיהם תחול הקללה. לפי שאפשר שימצא בהם עון אשר חטא. וכמו שפירשתי באומרו ואם כל עדת ישראל ישגו. לפי שדבר נמנע הוא שכל העדה בכללה ישגו.

וכך כתוב בזוהר על בלק ובלעם

וַחֲמִשָּׁה מִינִים הֵם בְּעֵרֶב רַב, וְהֵם: נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים. וּבִגְלָלָם נָפְלָה ה' קְטַנָּה מִמְּקוֹמָהּ. בִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ מִצַּד שֶׁל עֲמָלֵק. תִּקַּח ע''ם מִן בִּלְעָם, ל''ק מִן בָּלָק, יִשָּׁאֵר בָּבֶל, (בראשית יא) כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם ז) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם.

וכך כתוב על עמלק דברים פרק כה

(יז) זָכ֕וֹר אֵ֛ת אֲשֶׁר־עָשָׂ֥ה לְךָ֖ עֲמָלֵ֑ק בַּדֶּ֖רֶךְ בְּצֵאתְכֶ֥ם מִמִּצְרָֽיִם:

(יח) אֲשֶׁ֨ר קָֽרְךָ֜ בַּדֶּ֗רֶךְ וַיְזַנֵּ֤ב בְּךָ֙ כָּל־הַנֶּחֱשָׁלִ֣ים אַֽחֲרֶ֔יךָ וְאַתָּ֖ה עָיֵ֣ף וְיָגֵ֑עַ וְלֹ֥א יָרֵ֖א אֱלֹהִֽים:

ואומר הפסיקתא רבתי (איש שלום) פיסקא יב - זכור

ר' יצחק אומר מהו כל הנחשלים אחריך כל מי שהיה קורא תגר אחר הקדוש ברוך הוא היש ה' בקרבנו (שמות י"ז ז'). ואתה עיף ויגע ולא ירא אלהים

ואומר ספרי דאגדתא על אסתר - מדרש פנים אחרים (בובר) נוסח א פרשה א

ולא כעמלק שרדף אחר ישראל, והרג נחשלים שבהם, והניח גיבוריהם,

כלומר דרכו של עמלק שהוא לא יכול לעם ישראל אבל הוא יחפש כל מקום שבו יש חוליה חלשה של עם ישראל ושם הוא ינסה להכות וכך היה דרכו של בלק שהבין שהוא צריך לחפש את החלק החלש של עם ישראל ושם ינסה להכות אותו כי מול עם ישראל אין לו יכולת לעשות את זה . וצריך להבין לאן כיוון בלק את בלעם כתוב  ברש"י במדבר פרק כג

(יד) שדה צופים - מקום גבוה היה ששם הצופה עומד לשמור אם יבא חיל על העיר:

ראש הפסגה - בלעם לא היה קוסם כבלק, ראה בלק שעתידה פרצה להפרץ בישראל משם ששם מת משה. כסבור ששם תחול עליהם הקללה, וזו היא הפרצה שאני רואה:

כלומר בלק חיפש מקום בו הוא יוכל למצוא פרצה שבו פעולת הקללה שלו תעבוד

בפעם הראשונה היה זה במדבר פרק כב

(מא) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם:

בפעם השניה היה זה בשדה צופים והשלישית במדבר פרק כג

(כח) וַיִּקַּ֥ח בָּלָ֖ק אֶת־בִּלְעָ֑ם רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר הַנִּשְׁקָ֖ף עַל־פְּנֵ֥י הַיְשִׁימֹֽן:

הפעם הראשונה היה זה מקום שרואים את כל העם כולל משה ,המקום השני זה המקום בו ימות משה , והמקום השלישי זה המקום בו העם יחטא בבנות מואב כאשר משה היה עוד מנהיג על עם ישראל ובכל שלושת המקומות לא הצליח בלק יחד עם בלעם למצוא את הנקודה בו הקללה תעבוד

והתוצאה כתוב בבמדבר פרק כד

(כה) וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ: פ

 

 

 

וכתוב בפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת תצא [המתחיל בדף לה עמוד א]

 כי אהבך ה' אלהיך. שלשה פעמים כתוב בפסוק ה' אלוקיך כנגד שלש מקומות שעמד בלעם לקלל בהם את ישראל ולא הוצלח (במדבר כג) ויעלהו במות בעל ויקחהו שדה צפים. ויקח בלק את בלעם ראש הפעור. והנה ברכת ברך זה שלש פעמים:

כלומר עם ישראל היה צריך את חסדי השם כדי ששלוש הניסיונות של בלק ובלעם לקלל את עם ישראל לא יצלחו לבלק ובלעם היה את הכוח לקלל את עם ישראל אבל אהבת השם לעם ישראל הפכה את הקללה לברכה אבל מכאן צריך להבין את נקודות החולשה של עם ישראל

הראשון עבודה זרה שזה בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל  השני זה הצמדות לתורה שְׂדֵ֣ה צֹפִ֔ים  מקום שלא נמצא שם משה רבנו מקבל ומוסר התורה  והשלישי עריות רֹ֣אשׁ הַפְּע֔וֹר שם חטאו עם ישראל עם בנות מואב .

פרשת בלק מה התהליך שמביא למחלה ? מה זה ממון של מעשים טובים ? מהו הפתרון הזמני לייסורים ולמחלות ? מה הפתרון הקבוע לייסורים ומחלות ? מה קורה לאדם שאין לו ממון של מעשים טובים ? ‏ט'/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת בלק מה התהליך שמביא למחלה ? מה זה ממון של מעשים טובים ? מהו הפתרון הזמני לייסורים ולמחלות ? מה הפתרון הקבוע לייסורים ומחלות ? מה קורה  לאדם שאין לו ממון של מעשים טובים ? ‏ט'/תמוז/תשע"ו

לאחר שכתבתי כמה מאמרים על נושא של מחלות ננסה לראות את זווית הראיה של הזוהר הקדוש על נושא של מחלות

ונתחיל להבין את המנגנון של המחלה לפי הזוהר הקדוש . אומר הזוהר  הקדוש פרשת נשא דף קכ''ב ע''א

וְכָל מַאן דְּפָגִים עוֹבָדוֹי, אִתְפְּגִים דִּיּוּקְנֵיהּ. וְשֵׁם יְיָ לָא שַׁרְיָא בַּאֲתָר פָּגִים, וּבְהַהוּא פְּגִימוּ שַׁרְיָא חֹשֶׁךְ, בְּגִין פְּגִימוּ דְּסִיהֲרָא דְּשַׁרְיָא בֵּיהּ חַשׁוֹכָא. וְהַאי בַּר נָשׁ כְּמָה דְּאִיהוּ פָּגִים דִּיּוּקְנֵיהּ, כַּךְ אִתְפְּגִים אִיהוּ לְתַתָּא, אוֹ אִתְעָבִיד אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר. בְּגִין דִּיְּהֵא רָשִׁים לְעֵילָּא וְתַתָּא.

תרגום :

וְכָל אֵלֶּה לָמָּה מִתְפַּחֲדִים מִדְּמוּת זוֹ שֶׁהֵם נִבְרְאוּ מִשָּׁם? אֶלָּא מִשּׁוּם שֶׁשֵּׁם ה' שׁוֹרֶה עָלָיו. סוֹד הַדָּבָר - (דברים כח) וְרָאוּ כָּל עַמֵּי הָאָרֶץ וְגוֹ'. וְכָל מִי שֶׁפּוֹגֵם מַעֲשָׂיו, נִפְגֶּמֶת דְּמוּתוֹ, וְשֵׁם ה' לֹא שׁוֹרֶה בְּמָקוֹם פָּגוּם. וּבְאוֹתוֹ פְגָם שׁוֹרֶה חֹשֶׁךְ, בִּגְלַל פְּגִימַת הַלְּבָנָה שֶׁהַחֹשֶׁךְ שׁוֹרֶה בָּהּ. וְאָדָם זֶה, כְּמוֹ שֶׁהוּא פָּגַם דְּמוּתוֹ - כָּךְ נִפְגָּם הוּא לְמַטָּה, אוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר, בִּשְׁבִיל שֶׁיִּהְיֶה רָשׁוּם לְמַעְלָה וּלְמַטָּה.

תחילת הפגימה מתחיל במעשיו של האדם ובמחשבתו . מעשה פגום או מחשבה פגומה גורמת דבר ראשון לפגימה בדמותו של האדם כלומר הדמות הרוחנית שלו  . האדם בתחילת הבריאה שלו  נברא כאשר שם של הקב"ה  שורה עליו כלומר יש בו שלמות כי שם של  הקב"ה שורה עליו . וצריך להגיד שזה מסתדר עם מאמר של חז"ל בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים - הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי.

כלומר כל תינוק בבטן אימו דמותו שלמה  כי  שם השם שורה עליו והשלמות שלו נובעת מלימוד כל התורה כולה על ידי מלאך כמו שהיה במעמד הר סיני שכל עם ישראל ברגע מעמד הר סיני התרפא מכל המומים שלו . ואז מעשה לא ראוי שלו פוגע בדמותו הרוחנית . הפגימה זה סילוק של שם השם מאותו המקום ולכן לאותו מקום נכנס החושך וזה אותו חושך שנמצא בלבנה שהפגימה בה הביאה את החושך . הפגם בדמותו הרוחנית של האדם גורמת לשינוי בדמותו הפיזית של האדם כי מה שיש למטה זה ההשתקפות של דמותו של האדם למעלה . וממשיך הזוהר

וְהַהוּא חֹשֶׁךְ שַׁרְיָא בִּפְגִּימוּ דִּילֵיהּ, וּמִיַּד אִשְׁתְּמוֹדְעָאן בֵּיהּ דַּרְגִּין קַדִּישִׁין, דְּאִינּוּן חֵילוֹי דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, וּמִתְרַחֲקִין מִנֵּיהּ, דִּכְבַר יַדְעִין דִּבְהַהוּא פְּגִימוּ לָא שַׁרְיָא מַלְכָּא. וּבְגִין דָּא חֵילוֹי דְּמַלְכָּא מִתְרַחֲקִין מִנֵּיהּ, דְּחַיָּילִין דְּמַלְכָּא לָא שַׁרְיָין, וְלָא מִתְקָרְבָן, אֶלָּא בְּאֲתָר דְּמַלְכָּא שַׁרְיָא, דְּכַךְ אִינּוּן מִתְנַהֲגִין אֲבַּתְרֵיהּ, כְּאֵבָרִין בָּתַר גּוּפָא.

תרגום :

וְאוֹתוֹ חֹשֶׁךְ שׁוֹרֶה בַּפְּגָם שֶׁלּוֹ, וּמִיָּד יוֹדְעִים בּוֹ דְּרָגוֹת הַקְּדוֹשׁוֹת, שֶׁהֵם כֹּחוֹת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִתְרַחֲקִים מִמֶּנּוּ, שֶׁכְּבָר יוֹדְעִים שֶׁבְּאוֹתוֹ פְּגָם לֹא שׁוֹרֶה הַמֶּלֶךְ. וּמִשּׁוּם זֶה חַיּוֹת הַמֶּלֶךְ מִתְרַחֲקוֹת מִמֶּנּוּ, שֶׁחֵילוֹת הַמֶּלֶךְ לֹא שׁוֹרִים וְלֹא מִתְקָרְבִים, אֶלָּא בְּמָקוֹם שֶׁהַמֶּלֶךְ שׁוֹרֶה. שֶׁכָּךְ הֵם מִתְנַהֲגִים אַחֲרָיו, כְּאֵיבָרִים אַחַר הַגּוּף.

כניסת החושך לתוך הפגם  של האדם שנוצר ממעשיו הלא נכונים גורמים להתרחקות של שאר כוחות הקודש הנמצאים בעולם כי כל אחד מקבל את כוחות הקודש לפי דרגתו

וּבְהַהוּא אֲתָר דְּשָׁרֵי הַהוּא חֹשֶׁךְ, כַּמָה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, דְּאִתְקְרִיאוּ נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מִתְקָרְבִין לֵיהּ, וְיָהֲבִין לֵיהּ כַּמָה נְשִׁיכִין, וְאִלֵּין אִינּוּן יִסּוּרִין. וְאִי אִית לֵיהּ מָמוֹנָא דְּעוֹבָדִין טָבִין דְּעָבִיד, אִתְמַעֲטוּן מִנֵּיהּ. וְאֵיךְ אִתְמַעֲטוּן מִנֵּיהּ, אֶלָּא כָּל זְכוּת דְּנָחִית לֵיהּ מִלְעֵילָּא, יָהִיב לֵיהּ לְאִלֵּין מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וּבַטְלִין מִנֵּיהּ יִסוּרִין. וְאִי לֵיהּ לֵיהּ זְכוּ, וְלָא חוֹבָא לְעֵילָּא, אֶלָּא כֹּלָּא לְתַתָּא, בְּכָל זְכוּ דְּעָבִיד נָחִית לֵיהּ מָמוֹנִין, וְאוּמִין דְּעָלְמָא מִתְקָרְבִין לֵיהּ, לָקֳבֵל מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וְיָהִיב לוֹן מָמוֹנָא, וְאִשְׁתְּזִיב מִנַּיְיהוּ.

תרגום  :

וּבְאוֹתוֹ מָקוֹם שֶׁשּׁוֹרֶה אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ, כַּמָּה מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁנִּקְרָאִים נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים, מִתְקָרְבִים אֵלָיו, וְנוֹתְנִים לוֹ כַּמָּה נְשִׁיכוֹת, וְאֵלֶּה אוֹתָם יִסּוּרִים. וְאִם יֵשׁ לוֹ מָמוֹן שֶׁל מַעֲשִׂים טוֹבִים שֶׁעָשָׂה - יִתְמַעֲטוּ מִמֶּנּוּ. וְאֵיךְ יִתְמַעֲטוּ מִמֶּנּוּ? אֶלָּא כָּל זְכוּת שֶׁיּוֹרֶדֶת לוֹ מִלְמַעְלָה, נוֹתְנִים אוֹתָהּ לְאוֹתָם מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, וּמְבַטְּלִים מִמֶּנּוּ יִסּוּרִים. וְאִם אֵין לוֹ זְכוּת וְלֹא חוֹבָה לְמַעְלָה, אֶלָּא הַכֹּל לְמַטָּה - בְּכָל זְכוּת שֶׁעוֹשֶׂה, יוֹרֵד לוֹ מָמוֹנוֹת, וְאֻמּוֹת הָעוֹלָם מִתְקָרְבִים אֵלָיו כְּנֶגֶד מַלְאֲכֵי הַחַבָּלָה, וְנוֹתֵן לָהֶם מָמוֹן וְנִצָּל מֵהֶם.

אומר הזוהר שיש בעולם את הכוחות של הקב"ה מצד הטוב אבל גם כוחות של הקב"ה מצד הרע והם מה שנקרא מַלְאֲכֵי חַבָּלָה, שֶׁנִּקְרָאִים נְחָשִׁים וְעַקְרַבִּים ואותם הכוחות מצד הרע נכנסים לאותם מקומות שבו נמצא החושך כלומר הפגם שנעשה בדמותו של האדם על ידי מעשיו הלא נכונים ששם השם הסתלק משם ונכנס החושך . כלומר החושך לא גורם לאדם ייסורים אלה הוא התנאי לאותם נחשים ועקרבים שיוכלו להיכנס לתוך הדמות של האדם באותו המקום בו יש חושך כי למקום שיש בו אור הנחשים והעקרבים לא  יכולים להיכנס . הכניסה הזאת של הנחשים והעקבים גורמת לייסורים לאדם כלומר אותם מחלות שאנחנו מדברים עליהם . ואומר הזוהר לעיל "אוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר "  כלומר אותו פגם גורם למחלות הללו ולייסורים . ומה הפתרון לאותם ייסורים ?  אומר הזוהר שאם יש לאדם  ממון של מעשים טובים אז הייסורים יתמעטו וצריך להבין מה הכוונה של הזוהר ממון של מעשים טובים ?  וההבנה שלי בנושא שכמו שאתה יכול לעבוד ולהרוויח 1000 שקל אתה מסוגל לקנות איזה חפץ שאתה רוצה כלומר ממון הוא אמצעי ניטראלי שיש לו ערך מסוים ועל ידו אתה יכול לקנות כל חפץ , כך בעולם העליון על ידי מעשים טובים נוצר לך זכות של "ממון רוחני"  של מעשים טובים ועם הממון הזה אתה יכול "לשלם" על כל דבר  ולמי אתה משלם ? אתה משלם לאותם מלאכי חבלה שנמשכים לחושך שנוצר על ידי המעשים הלא ראויים שהאדם עושה  כלומר אותו ממון לא מחזיר את האור שהיה שם בתחילה הממון הזה רק גורם לאותם מלאכי חבלה לא לגרום לייסורים כל עוד הם מקבלים את ה"ממון הרוחני "שיש לאדם . כלומר "ממון רוחני " כזה הוא אמצעי זמני שמעכב את הייסורים . ומה קורה לאדם שאין לו "ממון רוחני " ?  אם אדם צבר ממון בעולם הזה , פגיעה בממון בעולם הזה גם כן מעכבת את הייסורים  כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף קיח עמוד א

אמר רב חסדא: מאי דכתיב הודו לה' כי טוב - הודו לה' שגובה חובתו של אדם בטובתו, עשיר - בשורו, ואת עני - בשיו, יתום בביצתו, אלמנה - בתרנגולתה.

אבל זה פיתרון זמני המעכב את הייסורים ומה הפתרון האמיתי לאותם ייסורים ? ממשיך הזוהר הקדוש ומפרש :

וּבְגִין דָּא הֲווֹ יִשְׂרָאֵל מְקָרְבִין לַעֲזָאזִל, לְגַבֵּי הַהוּא חֹשֶׁךְ. וְשִׁבְעִים פָּרִים, לָקֳבֵל שִׁבְעִים אוּמִין, לְקַיְּימָא קְרָא, (משלי כה) אִם רָעֵב שׂוֹנַאֲךָ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָּמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם. וּמִיַּד דְּהַדְרִין בְּתִיּוּבְתָּא, אִתְעַבָּר הַהוּא חֹשֶׁךְ מֵהַהוּא פְּגִימוּ, וְיִשְׁתְּלִים. וְרָזָא דְּמִלָּה, (שמואל ב יב) גַּם יְיָ הֶעֱבִיר חַטָאתְךָ לֹא תָמוּת. וּמִיַּד אִתְהַדָּר בֵּיהּ שְׁמָא דַּיְיָ, וְאִתְּרָעֵי (נ''א ויתרפי) בֵּיהּ, מֵאִנּוּן נְשִׁיכִין דְּיִסוּרִין, הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (ישעיה ו) וְשָׁב וְרָפָא לוֹ. וּמִנַּיִן דְּאִתְהַדָּר קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא מִיַּד דְּהָדַר בְּתִיּוּבְתָּא וְאִשְׁתְּלִים הַהוּא פְּגִימוּ. הֲדָא הוּא דִּכְתִּיב, (מלאכי ג) שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.

תרגום :

וּמִשּׁוּם זֶה הָיוּ יִשְׂרָאֵל מַקְרִיבִים לַעֲזָאזֵל אֵצֶל אוֹתוֹ הַחֹשֶׁךְ. וְשִׁבְעִים פָּרִים כְּנֶגֶד שִׁבְעִים אֻמּוֹת, לְקַיֵּם הַפָּסוּק (משלי כה) אִם רָעֵב שּנַאֲךְ הַאֲכִילֵהוּ לָחֶם וְאִם צָמֵא הַשְׁקֵהוּ מָיִם. וּמִיָּד שֶׁחוֹזְרִים בִּתְשׁוּבָה, עוֹבֵר אוֹתוֹ חֹשֶׁךְ מֵאוֹתוֹ פְגָם וְנִשְׁלָם. וְסוֹד הַדָּבָר - (שמואל ב יב) גַּם ה' הֶעֱבִיר חַטָּאתְךְ לֹא תָמוּת. וּמִיָּד חוֹזֵר בּוֹ שֵׁם ה' וּמִתְרַצֶּה (ומתרפא) בּוֹ מֵאוֹתָן נְשִׁיכוֹת שֶׁל הַיִּסּוּרִים, זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (ישעיה ו) וְשָׁב וְרָפָא לוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁחוֹזֵר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִיָּד כְּשֶׁחָזַר בִּתְשׁוּבָה וְנִשְׁלָם אוֹתוֹ הַפְּגָם? זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (מלאכי ג) שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם.

כלומר הפתרון האמיתי הוא לסלק את החושך ולהחזיר את האור לאותו מקום בדמות שלך שפגמת המעשים הלא ראויים וזה חזרה בתשובה אותו דבר שפגמת בו ,השיבה חזרה בתשובה מלאה לאותו דבר מסוים שנכשלת בו גורמת לשם השם לחזור לאותו מקום בדמות הרוחנית הפגומה שלך ואז באופן מעשי החושך נעלם כי הוא לא יכול להיות במקום של אור  ולכן מלאכי החבלה לא יכולים להיות גם באותו המקום כי הם יכולים להיות רק במקום  של חושך ולא במקום של אור  וזה לשון הזוהר

וְדָא אִיהוּ בִּתְשׁוּבָה גְּמוּרָה, דְּגָרִים לְאָהַדְּרָא בִּינָה דְּאִיהוּ יד''ו, לְגַבֵּי ה' דְּאִיהִי מַלְכוּת. דְּאַזְלָא מְנַדְּדָא מִן (דף קכ''ד ע''א) קִנָהָא, דְּאִיהִי הַהִיא דִּיּוּקְנָא, דְּמִתְקַטְרִין בָּהּ כָּל פִּקוּדִין. וּבָהּ מִתְקַטְרִין עֶשֶׂר סְפִירָן. כַּד בַּר נָשׁ עָבֵד פִּקּוּדָא חֲדָא וְלָא יַתִּיר, וְעָבִיד לָהּ בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ דְקוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא. בְּגִינָהּ שַׁרְיָין עָלֵיהּ י' סְפִירָן. וְכָל מַאן דְּקִיֵּים פִּקּוּדָא חַד כַּדְקָא יָאוּת, כְּאִלּוּ מְקַיֵּים רמ''ח פִּקּוּדִין דַּעֲשֵׂה, דְּלֵית פִּקּוּדָא דְּלָאו אִיהוּ כְּלִילָא מִכֻּלְּהוּ רמ''ח. (ע''כ רעיא מהימנא).

תרגום :

וְזוֹהִי תְּשׁוּבָה גְמוּרָה שֶׁגּוֹרֶמֶת לְהַחֲזִיר בִּינָה, שֶׁהִיא יה''ו, לְגַבֵּי ה' שֶׁהִיא מַלְכוּת. שֶׁהוֹלֶכֶת וְנוֹדֶדֶת מִקִּנָּהּ, שֶׁהִיא אוֹתָהּ דְּמוּת שֶׁנִּקְשָׁרוֹת בָּהּ כָּל הַמִּצְווֹת, וּבָהּ נִקְשָׁרוֹת עֶשֶׂר סְפִירוֹת. כְּשֶׁאָדָם עוֹשֶׂה מִצְוָה אַחַת וְלֹא יוֹתֵר, וְעוֹשֶׂה אוֹתָהּ בְּיִרְאָה וְאַהֲבַת הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בִּגְלָלָהּ שׁוֹרוֹת עָלָיו עֶשֶׂר סְפִירוֹת. וְכָל מִי שֶׁקִּיֵּם מִצְוָה אַחַת כָּרָאוּי, כְּאִלּוּ מְקַיֵּם רמ''ח מִצְווֹת עֲשֵׂה, שֶׁאֵין מִצְוָה שֶׁאֵינָהּ כְּלוּלָה מִכָּל הָרמ''ח.

ועל ידי חזרה בתשובה חוזר הבינה וחוזר האור ומסתלק החושך ואיתו מלאכי חבלה שהם הגורמים לייסורים שהם המחלות .

ונשאלת השאלה על איזה  סוגי מחלות מדבר הזוהר האם למחלות שהם מכות שהם כתוצאה מאי עשיית המצוות שתורה עומדת ומתריעה עליהם או מאותם מחלות שבאות מצד החסד (ראה מאמרים קודמים ) אותם מחלות שאברהם ויעקב חידשו . ולפי הבנתי "אוֹ שֶׁנַּעֲשֶׂה אִלֵּם, אוֹ חֵרֵשׁ, אוֹ סוּמָא, אוֹ חִגֵּר "  כלומר מחלות שלא מתים מהם וגם התהליך שמדובר פה כמו שכתוב בישעיהו פרק ו

וּלְבָב֥וֹ יָבִ֛ין וָשָׁ֖ב וְרָ֥פָא לֽוֹ:

כלמור יש תהליך של 1. הבנה 2. חזרה בתשובה (ללא סליחה ) 3.  רפואה ולא כמו מחלות שהם מצד המכות שיש לאחר חזרה בתשובה סליחה , ולכן לדעתי מדובר באותם מחלות שבאות מצד הרחמים שמצריכות את האדם התבוננות על  המציאות הבנת מציאותו של הקב"ה ומתוך כך חזרה בתשובה ולאחריו רפואה .

פרשת חקת מדוע לא דיבר משה אל הסלע ? האם ההכאה בסלע זה החטא של משה או של עם ישראל ? מה היו השיקולים של משה בהכאת הסלע ? מה המשמעות של עמל הפה ? לאיזה עמל האדם נולד ? ומה הקשר לכניסה לארץ ישראל ? ‏ב'/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת חקת  מדוע לא דיבר משה אל הסלע ? האם ההכאה בסלע זה החטא של משה או של עם ישראל ? מה היו השיקולים של משה בהכאת הסלע ? מה המשמעות של עמל הפה ? לאיזה עמל האדם נולד ? ומה הקשר לכניסה לארץ ישראל ?  ‏ב'/תמוז/תשע"ו

כתוב במדבר פרק כ

(ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם:

ובהמשך כתוב במדבר פרק כ

(יא) וַיָּ֨רֶם מֹשֶׁ֜ה אֶת־יָד֗וֹ וַיַּ֧ךְ אֶת־הַסֶּ֛לַע בְּמַטֵּ֖הוּ פַּעֲמָ֑יִם וַיֵּצְאוּ֙ מַ֣יִם רַבִּ֔ים וַתֵּ֥שְׁתְּ הָעֵדָ֖ה וּבְעִירָֽם: ס

(יב) וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:

וצריך להבין מה הבעיה העקרונית למה כתוצאה מהכאת הסלע משה לא נכנס  לארץ ישראל

אומר הזוהר

אָמַר רַבִּי אַבָּא, מָה רָאָה מֹשֶׁה בְּאוֹתָה שָׁעָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בַּנָחָשׁ, אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הָיוּ דוֹחַקִים למֹשֶׁה, תְּנָה לָנוּ מַּיִם, נִתְיָּיעֵץ וְאָמַר. קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא אָמַר לִּי, עֲמוֹד בַּנָחָשׁ וַאֲנָא חָמֵי דְאֵין גְּזֵירָה לְנָחָשׁ בְּמַיִם אֶלָּא בְּעָפָר.

תרגום

אָמַר רַבִּי אַבָּא, מָה רָאָה מֹשֶׁה בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁלֹּא עָשָׂה בַנָּחָשׁ? אֶלָּא יִשְׂרָאֵל הָיוּ דוֹחֲקִים לְמֹשֶׁה, תְּנָה לָנוּ מַיִם. נִתְיָעֵץ וְאָמַר, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אָמַר לִי עֲמֹד בַּנָּחָשׁ, וַאֲנִי רוֹאֶה שֶׁאֵין גְּזֵרָה לַנָּחָשׁ בַּמַּיִם, אֶלָּא בֶעָפָר.

וממשיך הזוהר

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה מֵהָכָא, (בראשית ג) וְעָפָר תֹאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ מַשְׁמַע דְּעָפָר יֵיכוּל כָּל יוֹמוֹי, אֲבָל לא בְּמַיָּא. וְיִשְׂרָאֵל דַחֲקִין לִּי, וְאַף עַל גַּב דְּיִתְעֲבִיד נִיסָא, לָא יִתְעֲבִיד בְּאֲתָר דָא, אֶלָּא אִתְחַקַק בְּעַפְרָא וְלָא בְּמַיָּא. דִּכְתִיב (שמות ד) וַיָשְׁלִיכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ. וְצוּר בְּדָא אִתְחַקַק בְּמַיָּא בְּמָרָה, וּכְּבָר עֲבָד נִיסָא בְּהַאי, דְּאִתְעֲבִיד זִמְנָא אַחֲרָא. דִּכְתִיב, (במדבר כ) וַיַּךְ אֵת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם. אָמַר לֵיהּ קוּדְשָׁא בְּרִיךְ הוּא, מֹשֶׁה (במדבר כ) יַעַן לא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי, דְּחַשָׁבְתוּן דְּלָא יָכִיל נָחָשׁ בְּמַיִם. (במדבר כ) לַכֵן לֹא תַבִיאוּ: (עד כאן מההשמטות)

תרגום

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מִכָּאן (בראשית ג) וְעָפָר תֹּאכַל כָּל יְמֵי חַיֶּיךְ, מַשְׁמָע שֶׁעָפָר יֹאכַל כָּל יָמָיו, אֲבָל לֹא בְמַיִם. וְיִשְׂרָאֵל דּוֹחֲקִים לִי, וְאַף עַל גַּב שֶׁיֵּעָשֶׂה נֵס, לֹא יֵעָשֶׂה בְמָקוֹם זֶה, אֶלָּא יֵחָקֵק בְּעָפָר וְלֹא בְמַיִם, שֶׁכָּתוּב (שמות ד) וַיַּשְׁלִכֵהוּ אַרְצָה וַיְהִי לְנָחָשׁ. וְצוּר בָּזֶה נֶחְקַק בַּמַּיִם בְּמָרָה, וּכְבָר עָשָׂה נֵס בָּזֶה שֶׁנַּעֲשָׂה בִזְמַן אַחֵר, שֶׁכָּתוּב (במדבר כ) וַיַּךְ אֶת הַסֶּלַע בְּמַטֵּהוּ פַּעֲמָיִם. אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: מֹשֶׁה, (במדבר כ) יַעַן לֹא הֶאֱמַנְתֶּם בִּי לְהַקְדִּישֵׁנִי, שֶׁחֲשַׁבְתֶּם שֶׁלֹּא יָכוֹל הַנָּחָשׁ בְּמַיִם, (שם) לָכֵן לֹא תָבִיאוּ:

אנחנו רואים שמצד אחד יש כאן את הלחץ של בני ישראל כי הם רוצים את המים פה ועכשיו ומצד שני מבין משה שהזמן דוחק והוא יכול מצד אחד לנסות לעשות את נס הפה כלומר בדיבור  אבל יש כאן נתון נוסף שהוא רואה שנמצא פה הנחש והנחש עונשו בעפר ולא במים ולכן ההיגיון אומר להכות בסלע ולא לדבר עם הסלע . כלומר אם לא היה דוחק הזמן מצד עם ישראל למשה יכול להיות שמשה היה לאחר שיקול דעת נוספת משתמש בפה ולא מכה בסלע אבל היה כאן שעת הדחק ומשה החליט "ללכת על בטוח " על נס שכבר נעשה לו פה ולא להסתכן במהלך שיכול לא להצליח . והסיבה העיקרית למעשה הזה היה הלחיץ של בני ישראל . ולדעתי משה הבין שעדיין עם ישראל לא הגיע לדרגה שבו הוא יכול לעשות את הנס "בפה " כי אם עם ישראל היה מגיע לדרגה כזו הוא היה נותן למשה את הזמן לשיקול דעת נוסף אבל עם ישראל בשלב הזה לא היה מוכן לדרגה גבוהה שבו הכול תלוי בפה  . משה היה בדרגה המתאימה אבל היה צריך להיות כאן התאמה בן דרגתו של משה לדרגה של העם ופה הדבר לא הסתייע ולכן משה החליט בגלל הלחץ "ללכת על בטוח " על משהו שהוא יודע שיעבוד

אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו - הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל תורה נברא. והיינו דאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא

ומפרש חברותא סנהדרין דף צט עמוד ב

והיינו דאמר רבא: כולהו גופי [כל הגופים] - דרופתקי נינהו [טרחנים הם]. כלומר, לעמל נבראו.

 

טובי לדזכי [אשרי מי שזכה] דהוי דרופתקי דאורייתא [שהיה עמלו בתורה](477).

כלומר האדם נולד לעמל הפה לעמל התורה אבל אנחנו רואים שהמציאות היא לא כזו  וצריך להגיד שהמטרה של בריאת האדם היא התורה ועמל האדם "בפה"  לשם הוא צריך להגיע אבל יש לו דרך ארוכה עד שיגיע לשם ומשה שעם ישראל עדיין הוא לא בדרגה של "הפה " ולכן הוא הכה בסלע ומה שאמר הקב"ה שיען לא האמנתם בי מדבר בעיקר על עם ישראל ולא על משה . זה מכוון שעם ישראל לא  הגיע לדרגה שבו משה יכול להיכנס לארץ ישראל כי אם משה היה נכנס לארץ ישראל היה זה תחילת ימות  המשיח ובית המקדש לא היה נחרב .

וזה המשמעות של מה שכתוב במדבר פרק יב

(ח) פֶּ֣ה אֶל־פֶּ֞ה אֲדַבֶּר־בּ֗וֹ וּמַרְאֶה֙ וְלֹ֣א בְחִידֹ֔ת וּתְמֻנַ֥ת יְקֹוָ֖ק יַבִּ֑יט וּמַדּ֙וּעַ֙ לֹ֣א יְרֵאתֶ֔ם לְדַבֵּ֖ר בְּעַבְדִּ֥י בְמֹשֶֽׁה:

זה הדרגה של משה שהיא פה אל פה וכשעם ישראל יגיע לדרגה של פה אל פה אז יבוא משה ויכניס את עם ישראל לארץ ישראל

ואומר אור החיים דברים פרשת האזינו פרק לב פסוק נב

ושמה לא תבוא אל הארץ וגו'. קשה אחר שאמר ושמה לא תבוא מה מקום לחזור ולומר אל הארץ וגו', ויתבאר על דרך אומרם ז"ל (דב"ר פ"ב) שעתיד משה ליכנס לארץ עם האבות לעתיד לבא, ואמרו בזוהר (ח"ב קכ א) כי הוא יביא את ישראל אל הארץ בבא גאולתם, ולזה כשאמר ה' ושמה לא תבוא חש שיהיו הדברים נשמעים שמחליט לו ביאת הארץ לעולם ועד, לזה אמר אל הארץ אשר אני נותן וגו' פירוש עתה ולא אל אשר יתן לעתיד, ועיין מה שפירשתי בפסוק (לעיל ג' כ"ה) אעברה נא:

 

פרשת חקת למה יש הבדל בתפילה בן נוסח אשכנז לעדות המזרח בתפילה על רפואה ? מה ההבדל בן רפואה של תחלואים לרפואה של סליחה ? למה חלה אלישע ? איך נרפא אלישע ? ‏ב'/תמוז/תשע"ו

בס"ד
פרשת חקת  למה יש הבדל בתפילה בן נוסח אשכנז לעדות המזרח בתפילה על רפואה ? מה ההבדל בן רפואה של תחלואים לרפואה של סליחה ? למה חלה אלישע ? איך נרפא אלישע ? ‏ב'/תמוז/תשע"ו 

בפרשת  קרח כתבתי על נושא המחלות

"וצריך להגיד שיש שני סוגי מחלות , מחלות  הבאות מצד מידת הרחמים וזה מצד התפילה של יעקב על אותם מחלות שנותנות לאדם את הזמן לצוות את בני בתו כלומר מחלות  שהם מאה אחוז מצד מידת הרחמים ויש מחלות שהם מצד מידת הדין שבו האדם מביא על עצמו את המחלות שבאות מצד אי קבלת המצות כלומר בחירתו החופשית של האדם לבחור ברע ואת מה שבא עם הרע ולפי דברי הפסיקתא זוטרתא   : מידכם היתה זאת לכם  "

וכתבתי שנוסח התפילה הוא על המחלה שהיא מכה כלומר מחלה שבא כתוצאה מאי קיום מצוות

והנוסח של תפילת   18 ספרד  ואשכנז

רְפָאֵנוּ יְיָ וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה (אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל מַכּוֹתֵינוּ) רְפוּאָה שְׁלֵמָה לְכָל מַכּוֹתֵינוּ, כִּי אֵל מֶלֶךְ רוֹפֵא נֶאֱמָן וְרַחֲמָן אָתָּה.

ומיד העיר לי הרב אבנר אבל אנחנו הספרדים מתפללים אחרת

רְפָאֵנוּ יְהֹוָה וְנֵרָפֵא, הוֹשִׁיעֵנוּ וְנִוָּשֵׁעָה, כִּי תְהִלָּתֵנוּ אָתָּה, וְהַעֲלֵה אֲרוּכָה וּמַרְפֵּא לְכָל-תַּחֲלוּאֵינוּ וּלְכָל-מַכְאוֹבֵינוּ וּלְכָל-מַכּוֹתֵינוּ. כִּי אֵל רוֹפֵא רַחֲמָן וְנֶאֱמָן אָתָּה. בָּרוּךְ אַתָּה יֹהֹוֹהֹ, רוֹפֵא חוֹלֵי עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל.

יוצא לנו שלפי נוסח עדות המזרח מתפללים על 3 דברים  1. לְכָל-תַּחֲלוּאֵינוּ  2. וּלְכָל-מַכְאוֹבֵינוּ 3 . וּלְכָל-מַכּוֹתֵינוּ

ולכאורה זה מאוד מתאים להבנה שלי שיש 2 סוגי מחלות  מחלות מצד הרחמים ומחלות מצד הדין כאשר המחלות מצד הרחמים מתחלקות ל 2 אותם מחלות שאברהם תיקן ואתם מחלות שיעקב תיקן והם המחלות שמתים מהם ואם כן ניתן לתרץ שההבדל בן נוסח אשכנז לנוסח עדות המזרח על מה ניתקן התפילה על אותם מחלות שבאות מצד הרחמים וגם על המחלות שבאות מצד הדין או רק על אותם מחלות שבאות מצד הדין כמו שמופיע בנוסח אשכנז . ולכאורה צריך להגיד שיש צדדים לכאן או לכאן בהבנת הדבר .

וכך כותב בילקוט יוסף תפילה ב הערות סימן קטז - דין ברכת השיבנו, ראה נא בענינו, ורפאינו

ומה שיש נהגו לומר בברכת רפאינו, והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואי וכו', כתב מהר"י אלגאזי בספר נאות יעקב (בקונטרס מענה לשון דף לז) שהוא טעות, דברכה זו ברפואת תחלואי הגוף הוקבעה, ולא על רפואה דסליחה, ומוכיח כן ממגילה (יז א) ע"ש. והביאו הברכי יוסף כאן (סק"ג), וכתב עליו אבל כמה מגדולי ישראל מרגלא בפומייהו לומר כן, ואין ראיה מהש"ס. ע"ש. והובא בכה"ח כאן (אות ב') וכתב, שכן נראה דעת הפתח הדביר (סק"ד) והרוח חיים פלאג'י. ונראה לי דמי שאינו רוצה להוסיף בנוסח הברכה כשאומר והעלה ארוכה ומרפא לכל תחלואינו, יכוין על חולי הנפש ועל חולי הגוף. ע"כ.

מפנה אותנו  המהר"י אלגאזי  לסוגיה בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יז עמוד ב

 ומה ראו לומר תשובה אחר בינה - דכתיב ולבבו יבין ושב ורפא לו. אי הכי לימא רפואה בתרה דתשובה! - לא סלקא דעתך, דכתיב וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח. ומאי חזית דסמכת אהא, סמוך אהא! - כתב קרא אחרינא: הסלח לכל עונכי הרפא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי. למימרא דגאולה ורפואה בתר סליחה היא? והכתיב ושב ורפא לו! - ההוא - לאו רפואה דתחלואים היא, אלא רפואה דסליחה היא.

הגמרא מטפלת ב 3 פסוקים

1 . ולבבו יבין ושב ורפא לו

2. וישב אל ה' וירחמהו ואל אלהינו כי ירבה לסלוח

3. הסלח לכל עונכי הרפא לכל תחלואיכי הגואל משחת חייכי

התהליך בפסוק הראשון הוא לבבו יבין ואז יש חזרה בתשובה "ושב " ואז רפואה

בפסוק השני התהליך הוא אחר, מתחיל בחזרה בתשובה ואז רחמים של הקב"ה וסליחה של הקב"ה וגם כך בפסוק השלישי קודם סליחה ואחר כך רפואה . ולכן מתרצת הגמרא את הסתירה בן הפסוקים שיש שני סוגי רפואות 1. רפואה דתחלואים  2. רפואה דסליחה  .

יש כמה הבנות מה ההבדל בני סוגי הרפואות אבל לפי המהלך שלי וההבנה שלי בשלושת המאמרים האחרונים נראה שיש שני סוגי מחלות ולכן יש שני סוגי רפואות .

ולכן הרפואה שתיקן אברהם ויעקב מצד הרחמים לא מצריכה סליחה ולכן כתוב ולבבו יבין ושב ורפא לו זה רפואה של תחלואים ורפואה כזו לא מצריכה סליחה והיא מצריכה הבנה של הלב וסוג המחלה שהיא מחלה של סליחה מצריכה חזרה בתשובה סליחה ורק  לאחר מכן רפואה .

יוצא לנו מההבנה הזאת  שהמכות שחידש הקב"ה החל מיציאת מצרים וקבלת התורה הם כתוצאה מאי קיום מצוות ואי קיום מצות גורם לחוסר שלמות וגורם למחלה וכדי להתגבר על המחלה צריך את תהליך של תשובה ולאחריו סליחה ולאחריו רפואה . אבל אותם מחלות שהם לא מכות שבאות  מצד הרחמים מהתפילה של אברהם ושל יעקב הם מחלות שלא באות מצד אי קיום מצוות לאותם מחלות לא צריך את תהליך הסליחה צריך את תהליך ההבנה והסתכלות ואז שיבה חזרה ואז רפואה . ונחזור לדברי הזהב של הכלי יקר בראשית פרק לב

וכן אברהם לא הכיר בוראו כי אם מתוך הליכות השמש והתחלת עלייתה כעלות השחר, כמו שנאמר (ישעיה מא ב) מי העיר ממזרח צדק ופסוק זה נדרש על אברהם, וזהו המרגלית הטובה שהיתה תלויה בצוארו של אברהם, שהיה מפרסם לכל מציאות האל יתברך ובמותו תלה ידיעה זו בגלגל החמה, ופירש הרב שעל זה אמרו (יומא כ ב) אלמלא גלגל חמה המכריז מציאות האל יתברך היה נשמע קול המונה של רומי המכחשת מציאותו יתברך. לכך נאמר עד עלות השחר ולא עד בכלל כי על ידי ידיעת תנועת השמש ידע יעקב כי ה' הוא האלהים. ומטעם זה משפט הרשעים לבקרים, וראיה מסדום וכמו שנאמר (תהלים קא ח) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ, לפי שלא לקחו לימוד מעלות השחר ולא ידעו את ה':

כלומר יש מחלה שהיא באה לא מאי עשית מצות אלה היא תלויה ביראת השמים של האדם וברמת העמקות והבנת מקומו של הקב"ה בעולם ולכן האדם שראה את האבן הטובה על צווארו של אברהם אבינו ומבין  את הקשר של האבן הטובה לאברהם ואת דרך האמונה של אברהם אבינו שהגיע מתוך החושך של עבודת האלילים עד הכרה  מלאה בבוראו ואז האדם מוביל את עצמו ומנסה להגיע לדרגתו של אברהם בהכרת בוראו דבר זה הוא מה שאומר הפסוק ולבבו יבין  ואז הוא שב והתוצאה היא ורפא לו  וזה רפואה שלא צריכה סליחה כי היא לא רפואה שבאה על אי עשיית מצוות היא רפואה שבאה על שינוי ההבנה של האדם והכרה טובה יותר של בוראו

וכדי להבין טוב  יותר את סוג המחלה שהיא לא מכה נראה מה שכתוב תלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף פז עמוד א

אתא אלישע בעא רחמי ואתפח, שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו - מכלל דחלה חלי אחריתי. תנו רבנן: שלשה חלאין חלה אלישע; אחד - שדחפו לגיחזי בשתי ידיו, ואחד - שגירה דובין בתינוקות, ואחד שמת בו. שנאמר ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו.

אלישע חלה 3 מחלות 2 מהם נרפא מהם והשלישית לא נרפא ממנה  ומת . רואים שאלישע הצליח להתרפא משני מחלות שנבעו כתוצאה ממעשיו האחד זה שדחה את גחזי בשני ידיו כתוב במלכים ב פרק ה

(כז) וְצָרַ֤עַת נַֽעֲמָן֙ תִּֽדְבַּק־בְּךָ֔ וּֽבְזַרְעֲךָ לְעוֹלָ֑ם וַיֵּצֵ֥א מִלְּפָנָ֖יו מְצֹרָ֥ע כַּשָּֽׁלֶג: ס

אלישע חלה לא כי עבר על אחת מהמצוות והוא חלה כי עשה טעות שקשורה בהבנת מקום האדם לעומת מקום הבורא . והצליח לרפא את עצמו מתוך התבוננות במציאות והבנה שתהיה יד אחד מקרבת ויד אחד דוחה ואלישע תיקן את עצמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קז עמוד ב

[צר]. תנו רבנן: לעולם תהא שמאל דוחה וימין מקרבת. לא כאלישע שדחפו לגחזי בשתי ידים, +ולא כיהושע בן פרחיא שדחפו לישו הנוצרי בשתי ידיו /המשפט האחרון השלמה של השמטת הצנזורה/+. גחזי, דכתיב ויאמר נעמן הואל וקח ככרים (ויפצר) [ויפרץ] בו ויצר ככרים כסף וגו' והיכן אלישע תיקן את עצמו ? שכתוב במלכים ב פרק יג

(יד) וֶֽאֱלִישָׁע֙ חָלָ֣ה אֶת־חָלְי֔וֹ אֲשֶׁ֥ר יָמ֖וּת בּ֑וֹ וַיֵּ֨רֶד אֵלָ֜יו יוֹאָ֣שׁ מֶֽלֶךְ־יִשְׂרָאֵ֗ל וַיֵּ֤בְךְּ עַל־פָּנָיו֙ וַיֹּאמַ֔ר אָבִ֣י׀ אָבִ֔י רֶ֥כֶב יִשְׂרָאֵ֖ל וּפָרָשָֽׁיו:

מלבי"ם מלכים ב פרק יג פסוק יד

יבך על פניו. עד שרחם הנביא עליו:

כלומר אנחנו רואים שאלישע שינה את צורת התנהגותו יד אחד מקברת ויד אחד דוחה

ובו נראה את המחלה השנייה של אלישע שגירה דובים בתינוקות

כתוב מלכים ב פרק ב

(כג) וַיַּ֥עַל מִשָּׁ֖ם בֵּֽית־אֵ֑ל וְה֣וּא׀ עֹלֶ֣ה בַדֶּ֗רֶךְ וּנְעָרִ֤ים קְטַנִּים֙ יָצְא֣וּ מִן־הָעִ֔יר וַיִּתְקַלְּסוּ־בוֹ֙ וַיֹּ֣אמְרוּ ל֔וֹ עֲלֵ֥ה קֵרֵ֖חַ עֲלֵ֥ה קֵרֵֽחַ:

(כד) וַיִּ֤פֶן אַֽחֲרָיו֙ וַיִּרְאֵ֔ם וַֽיְקַלְלֵ֖ם בְּשֵׁ֣ם יְקֹוָ֑ק וַתֵּצֶ֨אנָה שְׁתַּ֤יִם דֻּבִּים֙ מִן־הַיַּ֔עַר וַתְּבַקַּ֣עְנָה מֵהֶ֔ם אַרְבָּעִ֥ים וּשְׁנֵ֖י יְלָדִֽים:

אומר המצודת דוד מלכים ב פרק ב פסוק כד

(כד) ויראם - ארז"ל שראה ברה"ק =ברוח הקודש= שאין בהם לחלוחית טובה ולכן קללם:

ולכן חלה כי הוא לקח את הנבואה רחוק מידי והוציא את האפשרות שניתן על ידי כוח התשובה לשנות אפילו נבואה  ולאחר שהבין את הטעות ונרפה שלו כתוב

 

מלכים ב פרק ח

(י) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ אֱלִישָׁ֔ע לֵ֥ךְ אֱמָר־לא ל֖וֹ חָיֹ֣ה תִחְיֶ֑ה וְהִרְאַ֥נִי יְקֹוָ֖ק כִּֽי־מ֥וֹת יָמֽוּת:

ואומר הרלב"ג מלכים ב פרק ח פסוק י

(י) לך אמור לו חיה תחיה - ר"ל שכבר הראהו השם ית' כי מות ימות אך כדי שלא יאמרו כי מהפחד מת אמר לו חיה תחיה וזה דבר ראוי לנביאים כי בזה יתאמת יותר אמתות נבואתם:

לסיכום הגמרא במסכת מגילה אומרת שקיימים שני סוגי רפואות , רפואות של  סליחה ורפואות של תחלואים וזה מתאים למהלך שיש שני סוגי מחלות ,מחלות מצד הרחמים שתיקנו אברהם ויעקוב ומחלות שהם חידוש בעולם מאז יציאת מצרים והם מחלות של מכות כתוצאה מאי עשיית מצוות