27.2.2015

פרשת תצוה מהי אומנות ? למה אדם יוצר יצירה להביע את דעתו ולא אומר אותה במפורש ? מה כוונת האומן ? מתי אומנות זה עבודה זרה ? למה בני אדם מעריצים אומנים ? ומה יהיה לעתיד לבא ? ‏ח'/אדר/תשע"ה


בס"ד

פרשת  תצוה מהי אומנות ?   למה אדם  יוצר יצירה להביע את דעתו ולא אומר אותה במפורש ?  מה  כוונת האומן  ? מתי אומנות זה עבודה זרה ? למה בני אדם מעריצים אומנים ? ומה יהיה לעתיד לבא ?  ‏ח'/אדר/תשע"ה

מושג אומן או אומנות כפי שמופיע בויקיפדיה

"אָמָּן (בקמץ קטן, כלומר יש לקרוא: אוֹמָּן) הוא אדם אשר נעזר בכישרון יצירתי כדי ליצור אמנות. המושג אמן מתקשר בעיקר לאמנות חזותית ולאמנות הבמה כגון: מוזיקה, ספרות, קולנוע ותיאטרון, שבהם יש לאמן חופש פעולה נרחב ביצירתו".

 

"אָמָּנוּת או אֳמָנוּת (יש לקרוא: אוֹמָּנוּת, להבדיל מאֻמָּנוּת) הוא שם כולל לפעילויות האנושיות שאינן נעשות על פי תבנית פעולה קבועה, מחייבת ומוגדרת מראש, אלא נתונה לשיקול דעתו, פרשנותו ויצירתיותו של האָמָּן (או אֳמָן, יש לקרוא: אוֹמָן), ומתבססת על כשרונו המיוחד. עם זאת, היא יכולה להיעשות (ולמעשה אכן נעשית) על פי כללים ובמגבלות (לעתים חמורים), שבמסגרתם מתבטא חופש היצירה של האמן. האמנות תופסת מעמד מרכזי בתרבות האנושית ובשל כך בתחום האמנות נכללים ענפים רבים ומגוונים. האמנות קשורה בטבורה עם האסתטיקה."

 

תמיד שאלתי את עצמי מה המשמעות של אומן או אומנות . האומן עושה יצירה ומציג אותו בפני אנשים אחרים והאנשים צריכים "לנחש "   "להבין " את היצירה את  המשמעות שהיא רוצה להביע . ולא הבנתי תמיד  את ההיגיון שעומד מאחורי המושג  "אומנות " כי נראה לי הרבה הגיוני שאם אדם רוצה להביע עמדה יכתוב אותה או ידבר ויביע את דעתו כדי שאנחנו נבין את הכוונה  שלו . בשביל זה יש לאדם את היכולת לדבר או לכתוב כדי להעביר את דעתו לאחרים . זה נראה לי מאוד לא מובן למה להשתמש ביצירה אומנותית  כדי שהיא תהיה מתווך בינו  לאחרים . יצירת אומנות כמתווך בן היוצר לבין המתבונן יוצרת את האפשרות שכל אחד יבין דבר אחר ולא בדיוק את הכוונה של האומן ולכן מתווך כזה להעברת עמדות נראה לי תמיד כאמצעי מגוחך  לא יעיל ואפילו מסוכן הרי הגמישות של המוח האנושי כל כך גדולה שכל אחד יכול לפרש כל מציאות שהוא רואה באופנים מנוגדים ורחוקים זה מזה כמרחק מזרח ממערב . אם כך צריך להבין מה המוטיבציה שעומדת מאחורי הרצון של האדם להביע את עצמו באמצעות  

"אומנות"

בפרשה שלנו אנחנו קוראים בתורה מה משמעות של יצירה

שמות פרק לא

(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(ד) לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:

(ו) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:

ואומר השם משמואל שמות פרשת תרומה

והנה ידוע במקובלים שהם נגד שלשה העולמות בריאה יצירה עשי', קה"ק בבריאה, היכל ביצירה, חצר בעשי', והם נגד גוף ונפש ושכל, גוף בעשי', נפש הנקראת בפי המקובלים רוח היא ביצירה, ונשמה בבריאה. והמשכן מביא קדושה בישראל בגוף ונפש ושכל, וע"כ כתיב ושכנתי בתוכם, בתוכם דייקא, אף דהכתוב מיירי מהשראת השכינה במשכן, מ"מ הא והא איתא דבאמצעות המשכן נשפע שפע קדושה בישראל בנפש רוח ונשמה, עד שהם בעצמם זוכין להשראת השכינה.

כלומר יצירה של המשכן היא  כלי בידי האדם לקבלת השכינה ע"י האדם כלומר היצירה האמיתית היא בנית כלים להוריד את השכינה לעולם . וכדי לעשות את אותם כלים צריך שאותם אנשים שעושים אותם יקבלו מהקב"ה רוח חוכמה או רוח אלוקים כדי שיוכלו לעשות את אותם כלים . כלומר יצירה אמיתית נעשית ע"י אנשים שהצליחו להביא את עצמם לדרגה שיכולים לקבל את רוח האלוקים או החוכמה

ואומר האלשיך קהלת פרק יב

עוד למד דעת את העם. וגם למוד שני, והוא למוד גדול אל כל חכמי לב הבאים אחריו לעשות ספרים של חכמה ומוסר והדרכות בל יעשה אותם מרוח מבינתו, מענין שכלי משולל תורת ה' תמימה כדרך חכמי אומות העולם, רק על פי התורה ומיוסד על פיה. שעל כן ארז"ל שכל מה שכתוב בכל הנביאים וכתובים הכל רמוז בתורה

כלומר רק מי שהוא מגיע לדרגה האמיתית שבו הוא נעשה כלי להבין את הרמוז בתורה מקבל מהקב"ה את רוח האלוקים או רוח חוכמה נחשב חכם לב ויכול לעשות יצירה אמיתית

כלומר סוד הוא כלי בידי הקב"ה לתת לכל אחד  לראות ולהבין לפי דרגתו וזה כלי מהותי בבריאת העולם

רד"ק תהלים פרק כה פסוק יד

(יד) סוד ה' ליראיו. סוד ה' לא יגלה כי אם ליראיו, כי המתעסקים בחכמה אם לא יהיו יראי האל ושלמים במצותיו לא יגלה להם סוד האל.

וכך כתוב בזוהר כרך א (בראשית) פרשת בראשית דף לז עמוד ב

זכאין אינון חסידי עלאין דחכמתא עלאה אתגלי להו ולא אתנשי מנייהו לעלמין כמה דאת אמר (תהלים כ"ה) סוד ה' ליראיו ובריתו להודיעם:

כלומר אדם  שעובד על עצמו  ,שעמל בתורה , במצוות ,ירא שמים יכול להגיע לדרגה שבו הקב"ה נותן לו ומגלה לו את סודותיו ונותן לו את היכולת ליצור כלים כדי שהשכינה תרד לעולם הזה . ובעצם מכאן אתה מבין את "ההיגיון" העומד מאחורי האומנות ללא קשר לקב"ה , או הרצון ליצור יצירה ללא שייכות לתורה או לקב"ה .   אותו אומן אומר בעצם "אני הקב"ה" אני יוצר אני מעצב את העולם אני בורא את היצירה שהיא העולם שלי , ואתה שרוצה לראות את היצירה שלי בעצם מסתכל על יצירה של "הקב"ה"  שזה אני . אתה צריך לרדת לעומק הכוונות שלי  כי אני בורא  את העולם הזה אם תצליח תגיע לעמקות הכוונה שלי ובעצם תוכל לזכות ולהבין את " הקב"ה " שזה אני .  וזה תופעה מוכרת שבו אנשים חושבים את עצמם אלוקים ואפילו מאמינים שהם בראו את עצמם כמו פרעה

מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דשירה פרשה ח

מי כמוך באלו שקורים עצמם אלוהות. פרעה קרא עצמו אלוה שנ' יען אמר לי יאורי ואני עשיתני (יחזקאל כט ג), וכן סנחריב שנ' מי בכל אלהי הארצות וגו' (מ"ב =מלכים ב'= יח לה), וכן נבוכדנצר שנ' אעלה על במתי עב וגו' (ישעיה יד יד) וכן נגיד צור שנ' בן אדם אמור לנגיד צור כה אמר ה' אלהים יען גבה לבך וגו' (יחזקאל כח ב). מי כמוכה באלים ה' כי כמוכה באלו שאחרים קורין אותם אלוהות ואין בהם ממש ועליהם נאמר פה להם ולא ידברו וגו' (תהלים קטו ה) אלו פה להם ולא ידברו .

ולכן צריך להגיד כי מהות האומנות והיצירה המנותקת מהקב"ה זה עבודה זרה המכחישה את הקב"ה ואת בריאת העולם . וזה הסיבה שאנחנו רואים את הרצון לנתק את היצירה מההתנהגות האישית של היוצר . כאילו היצירה  מנותקת מהאישיות של היוצר כי אם היוצר הוא "הקב"ה " מי אנחנו שנבקר את ההתנהגות שלו ? הוא "הקב"ה " עובדה הוא ברא את יצירת האומנות  וזה מלמד  שהוא אכן "בורא" ולא יכול להיות לנו ביקורת על "הקב"ה ". זה גם הסיבה שהרבה אנשים הופכים את אותם אומנים לאלילים מעריצים אותם וכל עולמם סובב אחרי הסגידה לאותם אומנים כי בעצם הם רואים אותם ומתייחסים להם כמו  "הקב"ה" . כל אחד לפי דרגתו מוצא לו את "הקב"ה " שמתאים לו כמו זמרים או שחקני כדורגל ,ציירים , שחקני קולנוע , וכד' .

ונסיים בנימה אופטימית של   צרור המור בראשית פרשת נח על בוני מגדל בבל

ובמדרש הנעלם אמר שחכמתם היתה גדולה נגד ה' והיו רוצים בחכמתם לעשות זה לעומת זה. וכמו שלמעלה יש עיר ה' וכן מגדל עוז שם ה'. כן היו רוצים לעשות בחכמתם לפי שכל חכמתם היתה לרע. אבל לעתיד לבא יתן ה' חכמה בלבם לא כראשונים אלא ועשיתי אשר בחוקי ילכו.

פרשת תצוה שלוש דרגות יש לעושי המשכן רוח אלוקים רוח חכמה ולהורות . מה צריך כדי לעבוד בזהב כסף ונחושת ? איזה רוח צריך כדי לעבוד בעץ ? ואיזה רוח צריך כדי לעבוד באבן ובד ? מה היה היחודיות של אהליאב ? ‏ח'/אדר/תשע"ה


בס"ד

פרשת תצוה  שלוש דרגות יש לעושי המשכן רוח אלוקים רוח חכמה ולהורות . מה צריך כדי לעבוד בזהב כסף ונחושת ? איזה רוח צריך כדי לעבוד בעץ ? ואיזה רוח צריך כדי לעבוד באבן ובד ? מה היה היחודיות של אהליאב ?   ‏ח'/אדר/תשע"ה

שמות פרק כח

(ב) וְעָשִׂיתָ בִגְדֵי קֹדֶשׁ לְאַהֲרֹן אָחִיךָ לְכָבוֹד וּלְתִפְאָרֶת:

(ג) וְאַתָּה תְּדַבֵּר אֶל כָּל חַכְמֵי לֵב אֲשֶׁר מִלֵּאתִיו רוּחַ חָכְמָה וְעָשׂוּ אֶת בִּגְדֵי אַהֲרֹן לְקַדְּשׁוֹ לְכַהֲנוֹ לִי:

בפרשה שלנו מדובר שכדי לעשות את בגדי הכהן צריך חכמי לב    . וכדי להבין מה זה חכמי לב

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות פרשת תצוה פרק כח

ג) ואתה תדבר. הדבר הזה עליך לדבר: אל כל חכמי לב. לרבות הנשים: אשר מלאתיו רוח חכמה. מנהגו של עולם כלי ריקם מחזיק, כלי מלא אינו מחזיק, אבל מי שאמר והיה העולם כלי מלא מחזיק, כלי ריקם אינו מחזיק, שנאמר ואתה תדבר אל כל חכמי לב אשר מלאתיו רוח חכמה, וכן הוא אומר יהב חכמתא לחכימין ומנדעא ליודעי בינה (דניאל ב כא):

והפרוש שצריך אדם חכם כתנאי הכרחי  אבל לא כתנאי מספיק . כדי שיוכל לעשות את המלאכה צריך גם שהקב"ה ימלא אותו רוח חוכמה . כלומר אדם טיפש לא יכול להתמלא רוח חוכמה רק אדם חכם אבל אדם חכם ללא שהקב"ה נתן לו רוח חוכמה לא יכול לעשות את המלאכה . ונסתכל על עוד עבודת המשכן ונראה מה הדרישות לעשות את המלאכות השונות

שמות פרק לא

(ב) רְאֵה קָרָאתִי בְשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(ג) וָאֲמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה וּבִתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(ד) לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשׂוֹת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(ה) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלָאכָה:

(ו) וַאֲנִי הִנֵּה נָתַתִּי אִתּוֹ אֵת אָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן וּבְלֵב כָּל חֲכַם לֵב נָתַתִּי חָכְמָה וְעָשׂוּ אֵת כָּל אֲשֶׁר צִוִּיתִךָ:

בצלאל קיבל דבר מיוחד וזה לא רוח חכמה אלה רוח אלוקים  . ורוח אלוקים  בנוי מחכמה תבונה ודעת וכל מלאכה . ואומר   רש"י שמות פרשת כי תשא פרק לא פסוק ג

(ג) בחכמה - מה שאדם שומע מאחרים ולמד:

ובתבונה - מבין דבר מלבו, מתוך דברים שלמד:

ובדעת - רוח הקדש:

ואני רוצה להגיד שרוח חוכמה זה מה שכתוב בפסוק וכל מלאכה . כלומר רוח אלוקים זה ארבע דברים וע"י אותם ארבע דברים הוא יכול לעשות את כל מלאכות המשכן בזהב בכסף ונחושת אבל כדי לעבוד באבן ובעץ או בבד צריך רק רוח חוכמה וזה מה שקיבלו האחרים

שמות פרק לה

(ל) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל רְאוּ קָרָא יְקֹוָק בְּשֵׁם בְּצַלְאֵל בֶּן אוּרִי בֶן חוּר לְמַטֵּה יְהוּדָה:

(לא) וַיְמַלֵּא אֹתוֹ רוּחַ אֱלֹהִים בְּחָכְמָה בִּתְבוּנָה וּבְדַעַת וּבְכָל מְלָאכָה:

(לב) וְלַחְשֹׁב מַחֲשָׁבֹת לַעֲשֹׂת בַּזָּהָב וּבַכֶּסֶף וּבַנְּחֹשֶׁת:

(לג) וּבַחֲרֹשֶׁת אֶבֶן לְמַלֹּאת וּבַחֲרֹשֶׁת עֵץ לַעֲשׂוֹת בְּכָל מְלֶאכֶת מַחֲשָׁבֶת:

(לד) וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן:

(לה) מִלֵּא אֹתָם חָכְמַת לֵב לַעֲשׂוֹת כָּל מְלֶאכֶת חָרָשׁ וְחֹשֵׁב וְרֹקֵם בַּתְּכֵלֶת וּבָאַרְגָּמָן בְּתוֹלַעַת הַשָּׁנִי וּבַשֵּׁשׁ וְאֹרֵג עֹשֵׂי כָּל מְלָאכָה וְחֹשְׁבֵי מַחֲשָׁבֹת:

כלומר כדי להתעסק עם אבן  רוקם תכלת וכד' צריך רוח חכמה שניתנת ע"י הקב"ה כדי שאותם אנשים יוכלו לעשות את עבודות המשכן באבן  ובבד .

ונשאלת השאלה הרי מפורש שחכמי לב יכולים לעבוד באבן ובבד אבל בעץ לא כתוב במפורש אז מה צריך כדי לעבוד בעץ ? ואני  רוצה להגיד שאהליאב קיבל את היכולת לעסוק בעץ כתוב

(לד) וּלְהוֹרֹת נָתַן בְּלִבּוֹ הוּא וְאָהֳלִיאָב בֶּן אֲחִיסָמָךְ לְמַטֵּה דָן:

ואומר בעל הטורים ויקרא פרק י  

(יא) ולהורת. אותיות ולתורה.  

ואומר החזקוני ויקרא פרק י

 (יא) ולהורת אלו ההוראות. את כל החקים אלו המדרשות. אשר דבר ה' אלו ההלכות. ביד משה זה מקרא. התרגום מניין תלמוד לומר ולהורת.

כלומר נתן בליבו  של אהליאב  את היכולת להורות וזה מרמז לעץ כי ארון הקודש היה עשוי מעץ שיטים  ואז חלוקת היכולת לעשות את עבודות המשכן היא כך :

בצלאל יכול לעשות את כל העבודות בזהב כסף נחושת עץ אבן ובד אהליאב יכול לעבוד בעץ אבן ובד ושאר חכמי הלב יכולים לעשות את עבודות האבן והבד בלבד כלומר יש לנו שלושה רמות של יכולות לעשות את עבודות המשכן .

לסיכום יש לנו שלושה סוגי "רוחות"  שהקב"ה יכול להכניס בליבו של אדם

רוח אלוקים , להורות  , רוח חוכמה

"רוח אלוקים"  זה חכמה בינה ודעת וכל מלאכה כדי שיוכל לעשות את כל המלאכות במשכן כולל זהב כסף נחושת עץ אבן ובד .

"רוח להורות"   שמדבר על יכולת לעשות עבודות עץ

"רוח חוכמה" לעשות עבודות אבן ובד

20.2.2015

פרשת תרומה יגעתי ומצאתי תאמן , למה מצאתי ? מה ההבדל בין לחדודי לבין לאוקמי גירסא ? למה מועיל סיוע מן השמים ? וכיצד זה קשור ל 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ? ‏א'/אדר/תשע"ה


בס"ד  

פרשת תרומה  יגעתי ומצאתי תאמן , למה מצאתי ? מה ההבדל בין לחדודי לבין לאוקמי  גירסא ? למה מועיל סיוע מן השמים ? וכיצד זה קשור ל 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ?  ‏א'/אדר/תשע"ה

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן טז

א"ר אבהו כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן היה לומד תורה ושוכח לסוף אמר ליה רבש"ע הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר מה עשה הקדוש ברוך הוא משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו,

כלומר משה קיבל במתנה את התורה . משה בכוח עצמו לא יכול לקבל את התורה ורק המתנה של הקב"ה גרמה לו לקבלת התורה . וצריך להבין איזה מתנה קיבל משה מהקב"ה ? וזה בדיוק המשא ומתן של הגמרא בתלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: +שמות לד+ כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'.  מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא.

ןאומר רש"י מסכת נדרים דף לח עמוד א

פלפולא בעלמא - להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה וניהג בה טובת עין ונתנה לישראל.

כלומר היכולת לפלפל ולהבין את התורה זה המתנה שקיבל משה מהקב"ה . כוח הפלפול הזה זה היכולת ולהבין את התורה .ולמה ניתן למשה כוח הפלפול במתנה   ? כדי שיהיה בידנו כוח לשחזר את התורה שנשכחה בימי מותו של משה תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: +דברים ל'+ לא בשמים היא.

כלומר להחזיר את ההלכות זה לא ע"י נביא כי לא בשמים היא רק ע"י כוח הפלפול וכוח הפלפול ניתן למשה במתנה שנתן אותו לעם ישראל ורק ע"י כוח הפלפול הזה ניתן להחזיר לשלמותה את התורה ואכן היו שעשו את זה . כתוב בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו".

ובתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב

"מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו."

כלומר  המתנה הזו שנתן משה לעם ישראל מצריך כוח לימוד ופלפול שהיה עד מותו של יוסף בין יועזר .

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

ואמר רבי יצחק, אם יאמר לך אדם: יגעתי ולא מצאתי - אל תאמן, לא יגעתי ומצאתי - אל תאמן, יגעתי ומצאתי - תאמן. הני מילי - בדברי תורה. אבל במשא ומתן - סייעתא הוא מן שמיא. ולדברי תורה לא אמרן אלא לחדודי, אבל לאוקמי גירסא - סייעתא מן שמיא היא.

וצריך להגיד שלחדודי זה הפלפול כלומר זה המתנה שניתנה לעם ישראל וזה לא בשמים זה ניתן לעם ישראל במתנה . ולזה לא צריך סייעתא מן שמיה כי זה כוח שניתן למשה וניתן ע"י משה לעם ישראל וזה המשמעות של  יגעתי ומצאתי תאמן . ולכן המשפט  מדבר בלשון אבידה  כי התורה ניתנה לעם ישראל אבל "נאבדה " כלומר נשכחה ולכן לשון "מציאה " שהיא לא בשמים היא ניתנה לעם ישראל היא נמצאת כאן אבל צריך לשחזר אותה מחדש למצא מה שניתן ונשכח וזה ניתן ע"י כוח הפלפול של משה שנתן אותו לעם ישראל .

ועדיין צריך להבין מה המשמעות של "לאוקמי גירסא"   ולמה לה צריך דווקא  "סייעתא מן שמיא "

המובן המילולי זה להעמיד גירסה . בפרשת כי תישא תשע"ד   כתבתי על 3000 הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה


ושם הבאתי שיש שני סוגי הלכות שנשכחו 3000 הלכות שנשכחו  בימי אבלו של משה ו 300 הלכות שנשכחו במשא ומתן בין משה ליהושע . שם  רציתי להבדיל ביניהם  3000 ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה נמחקו ע"י הקב"ה  בגלל חטא העגל ולכן אותם הלכות לא נמצאות בשמים הם נמחקו והביטוי לא בשמים היא הכוונה שבאמת אותם הלכות לא נמצאים בשמים וניתנות לשחזור רק ע"י כוח הפילפול שניתן למשה שנתן במתנה לעם ישראל . אבל אותם הלכות שהקב"ה לא מחק מהשמים והם רק נשכחו נמצאים פה נמצאים בשמים ואותם הלכות ניתן לשחזור גם ע"י סייעתא מן שמיא  וזה הפרוש להעמיד גירסא כלומר להעמיד מה שקים פה ולא נמחק . וזה עומד ביסוד הויכוח בין רבי אלעזר לחכמים בנושא תנורו של עכנאי ראה שם  .

וכך מתפרשים הדברים בתלמוד בבלי לפי המהלך הזה .

פלפול התורה שניתן במתנה ע"י משה זה "לחדודי"   וזה לא תלוי בסיוע מן השמים זה רק ע"י יגיעה כי לא בשמים היא וזה הדרך היחידה להחזיר לעולם את אותם הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה אבל שאר ההלכות שלא נמחקו ע"י הקב"ה ניתן להחזיר אותם גם ע"י סיוע מן השמים . ולפי הבנה זו ברור שלהעמיד גרסא ניתן ע"י יגעתי ומצאתי תאמן אבל גם אם לא יגעת וסייעו לך מן השמים אתה צריך להאמין כי אותם הלכות נמצאות בשמים ולא נמחקו .

אבל זה קשה על רש"י שאומר במסכת מגילה דף ו עמוד ב

יגעתי - בתורה.לאוקמי גירסא - שלא תשתכח ממנו.סייעתא דשמיא - ויש יגע ואינו מוצא.

כלומר רש"י מפרש שיש שיגע ואינו מוצא וזה קשה על הפרוש שלי אבל רש"י במקום אחר

בתלמוד בבלי מסכת מנחות דף ז עמוד א

אבימי מסכתא איתעקרא איתעקר ליה, ואתא קמיה דרב חסדא לאדכורי גמריה. ולישלח ליה וליתי לגביה! סבר: הכי מסתייעא מילתא טפי.

רש"י מסכת מנחות דף ז עמוד א

אבימי מסכתא דמנחות איעקר ליה - נשתכחה הימנו.ולישלח ליה - לרב חסדא דליתי לגביה.מסתייע מילתא - משום יגעתי ומצאתי (מגילה דף ו:).

כלומר לפי רש"י ע"י יגיעה יש סיוע מן השמים אבל ע"י יגעתי ומצאתי כלומר אם אתה יגע בתורה גם תוכל לזכור ולהעמיד גירסה .  וניתן לתרץ את הסתירה ברש"י שכוח הפלפול זה כוח שעמד עד מותו של יוסף בן יועזר כלומר  כוח הפלפול מאז לא קיים ולכן היו כאלו שהיה להם את הכוח להחזיר את ההלכות ויש כאלו שלא יכולים להחזיר את ההלכות גם ע"י יגיעה ועמל . כלומר לפני יוסף בן יועזר היה את המושג יגעתי ומצאתי ולאחריו  גם אם יגעת לא בטוח שמצאת  . אבל ע"י סיוע מן השמים תמיד תוכל להעמיד גירסה אבל רק באותם הלכות שלא נמחקו ע"י הקב"ה . ושאר ההלכות יחזרו ע"י אליהו הנביא שיש לו את שני הכוחות גם כוח הפלפול של משה כי נולד לפני יוסף בן יועזר וכן יש לו מהלכים בשמים ועל זה נאמר בערוך לנר מסכת נדה דף כג עמוד ב

דלפי מה שמפרשים מילת תיקו נוטריקון תשבי יתרץ קושיות ואבעיות

קושיות – הלכות שנמחקו   אבעיות – הלכות שלא נמחקו שמועיל להם סיוע מן השמים

 

פרשת תרומה היכן שמע משה את הקב"ה ? מה היה טווח השמיעה במשכן ? ומי יכול לשמוע את הקב"ה במשכן ? מה ההבדל בין קריאה לדיבור ? ‏א'/אדר/תשע"ה


בס"ד

פרשת תרומה   היכן שמע משה את הקב"ה ? מה היה טווח השמיעה במשכן ? ומי יכול לשמוע את הקב"ה במשכן ? מה ההבדל בין קריאה לדיבור ? ‏א'/אדר/תשע"ה

כתוב במדרש תנחומא (ורשא) פרשת ויקהל סימן ז

ויעש בצלאל את הארון, אין אתה מוצא באחד מכל כלי המשכן שעשה שם בצלאל כלום אלא בארון וכל המלאכות האחרות כל הכלים האחרות באמירתו ובעצתו, ולמה פירש בארון מלאכתו לבד ועשאו בידו, בשביל ששם צלו של הקדוש ברוך הוא שהוא מצמצם שם שכינתו, ולפיכך קראו בצלאל שעשה צלו של הקדוש ברוך הוא בין שני הכרובים שנאמר ונועדתי לך שם ודברתי אתך וגו', ו

ואומר הילקוט שמעוני תורה פרשת תרומה רמז שסה

בשעה שאמר לו ועשו לי מקדש אמר משה לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע כתיב הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך ואתה אומר ועשו לי מקדש אמר ליה הקדוש ברוך הוא משה לא כשם שאתה סבור אלא עשרים קרש בצפון ועשרים קרש בדרום ושמונה במערב ואני יורד ומצמצם שכינתי למטה דכתיב ונועדתי לך שם ודברתי וגו'

כלומר צמצם הקב"ה  ושכן במשכן ומוסבר במדרש  שהיה זה צילו של הקב"ה שצומצם ושכן במקדש  בין שני הכרובים ומשם יצא הקול שדיבר עם משה  וכתוב בשמות פרק כה

(כב) וְנוֹעַדְתִּי לְךָ שָׁם וְדִבַּרְתִּי אִתְּךָ מֵעַל הַכַּפֹּרֶת מִבֵּין שְׁנֵי הַכְּרֻבִים אֲשֶׁר עַל אֲרוֹן הָעֵדֻת אֵת כָּל אֲשֶׁר אֲצַוֶּה אוֹתְךָ אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל: פ

ומפרש רש"י בשמות פרשת תרומה פרק כה פסוק כב

ודברתי אתך מעל הכפורת - ובמקום אחר הוא אומר (ויקרא א א) וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר, זה המשכן מחוץ לפרכת, נמצאו שני כתובים מכחישים זה את זה, בא הכתוב השלישי והכריע ביניהם (במדבר ז פט) ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול מדבר אליו מעל הכפרת וגו', משה היה נכנס למשכן וכיון שבא בתוך הפתח, קול יורד מן השמים לבין הכרובים, ומשם יוצא ונשמע למשה באהל מועד:

כלומר משה שמע את הקב"ה בתוך האוהל אבל הקול יצא מעל הכרובים כלומר  הקול של הקב"ה נשמע בתוך האוהל ולא רק בתוך קודש הקדשים. אבל החזקוני שמות פרשת תרומה פרק כה פסוק כב

(כב) ודברתי אתך מעל הכפרת והא דכתיב וידבר אליו מאהל מועד, הכי קאמר כשהיה משה חוץ לאהל היה הוא שומע את הקול בא אליו מאהל מועד וכשהיה הוא בתוך האהל היה הקול בא אליו מעל הכפרת, כדכתיב ובבא משה אל אהל מועד וישמע את הקול וגו'

כלומר הקול היה נשמע גם מחוץ לאוהל מועד אבל רק למשה .כלומר יש מחלוקת בין רש"י לחזקוני עד היכן נישמע קולו של הקב"ה . ואני רוצה להציע הצעה כדי לישב את המחלוקת לכאורה בין רש"י לחזקוני אומר הבמדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יד

אוציא את כולם ולא אוציא את מלאכי השרת שאין משה יכול ליכנס לרשותן למקומן עד שיקרא ת"ל קול לו קול אליו משה היה שומע את הקול ואין כל אלו שומעין את הקול יכול היה הקדוש ברוך הוא מדבר עמו ולא היה קראו תחלה תלמוד לומר ויקרא אל משה וידבר הקדים קריאה לדבור דרך ארץ שלא ידבר אדם עם חבירו אא"כ קוראו תחלה הלא דין הוא נאמר באהל מועד דבור ונאמר בסנה דבור מה דבור האמור בסנה הקדים בו קריאה לדבור דכתיב (שמות ג) ויקרא אליו אלהים מתוך הסנה אף דבור האמור באהל מועד הקדים קריאה לדבור,

המדרש מחלק בין קריאה לדיבור  . קריאה זה תחילת הדיבור כדי להפנות את תשומת ליבו של השומע לפני הדיבור  וזה לשון המדרש יש קריאה ויש את הדיבור עצמו . וצריך לפרש שאכן הדיבור נשמע רק בתוך אוהל מועד אבל הקריאה נשמעה גם מחוץ לאוהל מועד . רש"י דיבר רק על הדיבור והחזקוני דיבר גם על הקריאה .

ואכן מצאתי מאוחר יותר סימוכין לדברי בדברי אור החיים ויקרא פרק א

ויותר נכון לומר שלא דרשו שהיה הקול נפסק באוהל מועד אלא במה שדבר אליו באוהל מועד שכן כתוב וידבר אליו מאוהל מועד, אבל בקריאה מודה שיצא הקול חוץ לקרות למשה שהיה עומד בחוץ:

אבל הרמב"ן דברים פרק ל"א מחדש חידוש גם על רש"י וגם על החזקוני

(טו) וירא ה' באהל בעמוד ענן - הטעם, כי עמוד הענן היה על הפתח והשם היה נראה באהל, וזהו הכבוד, על דעת ר"א. ועל דעתי, הוא כמו וירד ה' בעמוד ענן ויעמד פתח האהל (במדבר יב ה), והנה כבוד ה' נראה בענן (שמות טז י). והטעם, כי רצה לדבר עם משה שישמע יהושע ושם יצוה את יהושע עצמו, והנה למשה נאמר (שם כה כב) ונועדתי לך שם ודברתי אתך מעל הכפרת, אבל יהושע לא היה במעלה ההיא ואסור היה ליכנס באהל כלל. והנה ויעמד עמוד הענן על פתח האהל - שב לבאר כי היה הענן ובו הכבוד על פתח האהל חופף עליו, והנה הוא באהל:

כלומר גם יהושע שמע את הדיבור של הקב"ה אבל יהושע עמד מחוץ לאוהל מועד וזה נגד המדרש רבה שרק משה יכול לשמוע את הקב"ה .  כלומר יש  כמה דעות על מהות  הצמצום של הקב"ה רשי סובר שהצמצום והשמיעה היה רק למשה ורק בתוך המשכן . החזקוני מאריך את הטווח ואומר שמשה שמע מעבר למשכן . ניתן להסביר את ההפרש בין רש"י לחזקוני ע"י ההבדל בין קריאה לדיבור והרמב"ן מחדש  ומוסיף את יהושע לטווח השמיעה של דיבור בקב"ה גם מחוץ לאוהל מועד ולא מחלק בין קריאה לדיבור .

כדי שלא נחשוב שהצמצום של הקב"ה במשכן מלמד  חס וחלילה על סופיות של הקב"ה מפרש המהרש"א חידושי אגדות מסכת בבא בתרא דף צט עמוד א

מקום ארון אינו מן המדה כו'. ול"ג כרובים בפ"ק דיומא ובפ"ק דמגילה וכן נראה דכרובים שמואל קאמר ליה דבנס היו עומדין הוא מבואר שהארון והכרובים בנס היו עומדין ואינן מן המדה לפי ששם השכינה שורה כמ"ש ודברתי אתך מעל הכפורת מבין שני הכרובים ושאינו גשם לא יכילהו מקום ומדה ומלא כל הארץ כבודו וק"ל:

 

13.2.2015

פרשת שופטים מה ההבדל בין סעודה של מצווה לסעודה של עברה ? מה ההבדל בין סעודה של לוויתן לאכילה ושתייה של אצילי בני ישראל ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ה


בס"ד

פרשת שופטים   מה ההבדל בין סעודה של מצווה  לסעודה של עברה ?  מה ההבדל בין סעודה של לוויתן לאכילה ושתייה של אצילי בני ישראל ?  ‏כ"ד/שבט/תשע"ה

שמות פרק כד

 

(יא) וְאֶל אֲצִילֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל לֹא שָׁלַח יָדוֹ וַיֶּחֱזוּ אֶת הָאֱלֹהִים וַיֹּאכְלוּ וַיִּשְׁתּוּ: ס

ואומר רש"י שמות פרשת משפטים פרק כד פסוק יא

ויחזו את האלהים - היו מסתכלין בו בלב גס מתוך אכילה ושתיה, כך מדרש תנחומא. ואונקלוס לא תרגם כן. אצילי לשון גדולים, כמו (ישעיה מא ט) ומאציליה קראתיך, (במדבר יא כה) ויאצל מן הרוח, (יחזקאל מא ח) שש אמות אצילה:

ונאמר בשמות פרק כד

(יח) וַיָּבֹא מֹשֶׁה בְּתוֹךְ הֶעָנָן וַיַּעַל אֶל הָהָר וַיְהִי מֹשֶׁה בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לָיְלָה: פ

דברים פרק ט פסוק ט

בַּעֲלֹתִי הָהָרָה לָקַחַת לוּחֹת הָאֲבָנִים לוּחֹת הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת יְקֹוָק עִמָּכֶם וָאֵשֵׁב בָּהָר אַרְבָּעִים יוֹם וְאַרְבָּעִים לַיְלָה לֶחֶם לֹא אָכַלְתִּי וּמַיִם לֹא שָׁתִיתִי:

כלומר אנחנו רואים את ההבדל בין משה לבין הזקנים .הזקנים אכלו ושתו כשראו את הקב"ה אבל משה לא אכל ולא שתה והדברים צריכים ביאור מצד אחד יש הרואים בחומרה את זה שאכלו ושתו ויש רואים זאת לחיוב כמו שרש"י  מזכיר את פרוש אונקולוס .

ובתלמוד בבלי מסכת ברכות דף יז עמוד א

העולם הבא אין בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן ולא קנאה ולא שנאה ולא תחרות, אלא צדיקים יושבין ועטרותיהם בראשיהם ונהנים מזיו השכינה, שנאמר: +שמות כ"ד+ ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו.

ואומר רש"י מסכת ברכות דף יז עמוד א

ויאכלו וישתו - שבעו מזיו השכינה כאילו אכלו ושתו.

כלומר יש שני סוגי אכילה ושתיה , אכילה שהיא בלב גס ואכילה של שביעה מזיו השכינה .

יש סעודה של צדיקים תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א

עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: +איוב מ'+ יכרו עליו חברים, ואין כרה אלא סעודה, שנאמר: +מלכים ב' ו'+ ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי חכמים,  

במדבר רבה (וילנא) פרשת בהעלותך פרשה טו מדבר על סעודה 

אלא שהיתה שריפתם כשריפת נדב ואביהוא שאף הם הקלו ראשם בעלותם להר סיני כשראו את השכינה, (שם /שמות כ"ד/) ויחזו את האלהים ויאכלו וישתו וכי אכילה ושתיה היתה שם למה הדבר דומה לעבד שהיה משמש את רבו ופרנסתו בידו והיה נושך ממנה כך הקלו ראשן כאוכלין ושותין והיו ראוין לישרף באותה שעה הזקנים ונדב ואביהוא ומפני שהיה יום מתן תורה חביב לפני הקדוש ברוך הוא לפיכך לא רצה לפגוע בהן בו ביום לעשות פרצה בהן

ועוד סעודה שכמעט גרמה כליה לישראל אסתר רבה (וילנא) פרשה ז

אמר המן לאחשורוש אלהיהם של אלו שונא זמה העמד להם זונות ועשה להם משתה וגזר עליהם שיבואו כולם ויאכלו וישתו ויעשו כרצונם שנאמר לעשות כרצון איש ואיש, כיון שראה מרדכי כך עמד והכריז עליהם ואמר להם לא תלכו לאכול בסעודתו של אחשורוש שלא הזמין אתכם כי אם ללמד עליכם קטיגוריא כדי שיהא פתחון פה עם מדת הדין לקטרג עליכם לפני הקדוש ברוך הוא ולא שמעו לדברי מרדכי והלכו כולם לבית המשתה, א"ר ישמעאל שמונה עשר אלף וחמש מאות הלכו לבית המשתה ואכלו ושתו ונשתכרו ונתקלקלו, מיד עמד שטן והלשין עליהם לפני הקדוש ברוך הוא ואמר לפניו רבונו של עולם עד מתי תדבק באומה זו שהם מפרישין לבבם ואמונתם ממך, אם רצונך אבד אומה זו מן העולם, כי אינם באים בתשובה לפניך, אמר הקדוש ברוך הוא תורה מה תהא עליה, אמר לפניו רבש"ע תסתפק בעליונים וגם השוה דעתו למחות את ישראל, באותה שעה אמר הקדוש ברוך הוא למה לי אומה שבשבילה הרביתי אותותי ומופתי לכל הקמים עליהם לרעה (שם /דברים/ ל"ב) אשביתה מאנוש זכרם מיד אמר הקדוש ברוך הוא לשטן הבא לי מגילה ואכתוב עליה כלייה,

וצריך בירור מה ההבדל בין הסעודות למה יש סעודה שגורמת לכך שהקב"ה רוצה להביא כליה על אלו שאוכלים את הסעודה  ויש כאלו שהקב"ה מזמן להם סעודה וזה סעודת מצווה ?

ו [רבינו] בחיי ויקרא פרק יח מעמיד יסוד גדול להבין את ההבדל

 

וכן אמרו עוד במדרש: מניחין לו נר דלוק על ראשו וצופה בו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך", בבקר נוטלו המלאך ומוליכו לגן עדן ומראה לו הצדיקים שהן יושבין ועטרותיהן בראשיהן, והמלאך אומר לו: תדע מי הללו שאתה רואה, הללו נוצרו כמותך בתוך מעי אמן ויצאו בעולם ושמרו מצותיו של הקדוש ברוך הוא, ולכך זכו ונזדמנו לטובה זו, ואתה סופך לצאת לעולם ואם תזכה ותשמור את התורה תזכה לישיבתם ואם לאו תשב במקום אחר. לערב מוליכו לגיהנם ומראה לו הרשעים שטורדין אותן מלאכי חבלה במקלות של אש וקורין: ווי ווי, והמלאך אומר לו: תדע הללו שנשרפין הם נוצרו כמותך ויצאו לעולם ולא שמרו מצותיו של הקדוש ברוך הוא, ולכך נענשו ובאו לחרפה זו, ואתה סופך לצאת לעולם, הוי צדיק ואל תהי רשע למען תחיה, ומנין שכן הוא, שנאמר: (משלי ד, ד) "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה", כשהגיע זמנו לצאת לאויר העולם מיד המלאך מכה אותו ומכבה נרו ומוציאו בעל כרחו, ושוכח כל מה שראה, ומוציאו לאויר העולם, ועל זה התינוק בוכה תכף שיוצא לאויר העולם, עד כאן. ובארו לנו בזה כי הנפש בחכמתה ושלמותה באה אל הגוף אבל המלאך משכח אותה תכף הולדו בגזרתו של הקדוש ברוך הוא כדי שישתדל ויטרח בלמוד ויקבל שכר.

הוולד בתוך מעי אימו בעצם מגיע לדרגה של האדם הראשון רואה מתחילת העולם לסופו   המלאך מלמד אותו את כל התורה  כולה הוא לא צריך לא אוכל ולא שתייה כלומר הוא נמצא במצב של גן עדן  אבל אז המלאך בצאתו לאוויר העולם מכה על פיו  מכבה את הנר ומוציא אותו לאוויר העולם בעל כורחו ועכשיו על אותו תינוק לטרוח ולהגיע לדרגה שהגיע אליו בזמן שהיה במעי אימו . לאחר שיצא לאוויר העולם אדם לא יכול ליהנות מזיו השכינה  מדבר שהוא לא טרח בו זה המהות של העולם הזה . אדם יכול ליהנות מהקב"ה רק על מה שטרח ולכן אם ניהנה מאכילה ושתייה שלא כפי דרגתו הוא כמו נדב ואביהו שהתחייבו מיתה אבל משה שטרח והגיע לדרגה שיכל לשבוע  מזיו השכינה כאילו  אכל ושתה  אז זה דרגה של אכילה של מצווה אבל אכילה אחרת זה האכילה של חטא .

ועל זה נאמר בשמות פרק כד

(יז) וּמַרְאֵה כְּבוֹד יְקֹוָק כְּאֵשׁ אֹכֶלֶת בְּרֹאשׁ הָהָר לְעֵינֵי בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:

ואומר הזוהר כרך ב (שמות) פרשת ויקהל דף קצז עמוד א

וכתיב (שם כד) ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, וכי קודשא בריך הוא דהוה בטורא דסיני וכתיב (שם) ומראה כבוד יי' כאש אוכלת בראש ההר איך יכיל משה לסלקא גביה, אלא במשה כתיב ויבא משה בתוך הענן ויעל אל ההר, דעאל גו עננא כמאן דאתלבש בלבושא הכי נמי אתלבש בעננא ועאל בגויה, ובעננא אתקריב לגבי אשא ויכיל למקרב,

האש אוכלת לפי דרגת האדם לפי הלבוש שהוא טרח לשים עליו כי מי שלא בדרגה המתאימה נאכל ע"י האש אבל מי שטרח והגיע לדרגה הראויה האש לא אוכלת בו . כי מהות העולם הזה לטרוח ולהגיע בכוחות עצמו לדרגה  שנתן לו הקב"ה בזמן שנולד .

ונאמר במדבר פרק ג

(ד) וַיָּמָת נָדָב וַאֲבִיהוּא לִפְנֵי יְקֹוָק בְּהַקְרִבָם אֵשׁ זָרָה לִפְנֵי יְקֹוָק בְּמִדְבַּר סִינַי וּבָנִים לֹא הָיוּ לָהֶם וַיְכַהֵן אֶלְעָזָר וְאִיתָמָר עַל פְּנֵי אַהֲרֹן אֲבִיהֶם: פ

ובמדבר רבה (וילנא) פרשת במדבר פרשה ב

ר' עקיבא אומר על ההקרבה מתו שנאמר בהקריבם אש זרה ר' יוסי אומר על הקריבה מתו שנאמר בקרבתם לפני ה' ר"א אומר אף משום הקריבה אש זרה לא מן התמיד של בין הערבים ולא מן תמיד של שחר אלא אש הדיוטות שנאמר אש זרה,

ואנחנו רואים שדבר שלא נעשה כדרגתו גורם להרס וחורבן . וזה חובתו של האדם בעולם לרומם את עצמו לדרגה שהיה לכתחילה ולהיזהר לעבוד את השם לפי דרגתו האמיתית .  

פרשת משפטים מה המשמעות של הארבעים יום מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ? למה נוד משה בתקופה זו ? הקשר בין ארבעים יום של יצירת הוולד לתקופה זו ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ה


בס"ד

פרשת משפטים  מה המשמעות של הארבעים  יום מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ?  למה נולד משה בתקופה זו ? הקשר בין ארבעים יום של יצירת הוולד לתקופה זו ? ‏כ"ד/שבט/תשע"ה

בפרשת יתרו דיברתי על המהות של ט"ו בשבט  והמסקנה שלי היית שט"ו בשבט זה בעצם סיום השנה הקודמת ותחילת השנה הבאה . ונישאר בצריך עיון מה בעצם המהות של התקופה בין ט"ו בשבט לניסן . ניסן לפי המסקנה שלי במספר מאמרים זה תחילת בריאת העולם מחדש עם קבלת התנאי של הנבראים אם  יש תורה יש עולם ואם אין תורה אין עולם . תנאי זה נקבע ע"י הקב"ה בתחילת בריאת העולם אבל הברואים לא קיבלו תנאי זה והחידוש של בריאת העולם מחדש זה קבלת התנאי ע"י הנבראים ובעצם עם ישראל על כל מכלול הנשמות היהודיות וכן כל מי שעתיד להיות גר שהמזל שלו היה במעמד הר סיני וקיבל את התנאי . שאר הגוים לא קבלו תנאי זה ורק לעתיד לבו יקבלו תנאי זה .

לאחר עיון נוסף מצאתי חיזוק למהלך שלי שט"ו בשבט זה סיום השנה ותחילת השנה הבאה .

קדושת לוי ליקוטים

מחמשה עשר בשבט עד ראש חודש ניסן כאשר היו מקדשים על פי הראיה מ"ה ימים, וכן מחמשה עשר באב עד ראש השנה מ"ה ימים. הכלל, כי ר' אליעזר ור' יהושע, חד סבר בניסן נברא עולם וחד סבר בתשרי נברא עולם (ר"ה יא, א). והנה התוספות בראש השנה מפרש האדם נברא בכ"ה באלול, ונמצא מט"ו באב עד כ"ה אלול ארבעים יום נגד יצירת הוולד, וכן למאן דאמר בניסן נברא עולם, האדם נברא בכ"ה באדר, נמצא מט"ו בשבט עד כ"ה אדר ארבעים יום נגד יצירת הוולד.

יוצא לנו שבעצם תחילת בריאת העולם זה בכ"ה באדר ולכן מט"ו בשבט עד  כ"ה באדר זה ארבעים יום של עיבור העולם .כמו שיצירת ולד לוקחת ארבעים יום כך עיבור העולם לוקח ארבעים יום . זה מתחיל מסוף השנה כלומר כמו שכתבתי ט"ו בשבט עד כ"ה באדר . אם כך ברור שט"ו בשבט זה סיום של השנה הקודמת וההמשך זה שייך לתחילת בריאת העולם מחדש .

וראיה לקושיה שלי בפרשת יתרו זה קושית  הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

רבי אליעזר ברבי יוסי סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לשבט - אף כאן אדר הסמוך לשבט, ורבן שמעון בן גמליאל סבר: בכל שנה ושנה, מה כל שנה ושנה אדר הסמוך לניסן - אף כאן אדר הסמוך לניסן.

כלומר כיונתי לקושיית הגמרא האם אדר שייך לשבט כלומר לשנה הקודמת או לשנה הבאה כלומר לניסן.

ואומר התלמוד בבלי מסכת מגילה דף ו עמוד ב

אלא רבן שמעון בן גמליאל מאי טעמא? - אמר רבי טבי: טעמא דרבי שמעון בן גמליאל מסמך גאולה לגאולה עדיף.

ואומר רש"י מסכת מגילה דף ו עמוד ב

גאולה לגאולה - פורים לפסח.

כלומר רבן שמעון בן גמליאל מצרף גאולה לגאולה ולכן מכריע וכך ההלכה שאדר מצורף לניסן ולא לשבט ולכן שיש אדר נוסף פורים חל באדר ב ולא באדר א

אם כן אנו רואים שאותם ארבעים יום זה העיבור של העולם לפני הבריאה ומה המיוחד באותם ארבעים יום שהוא כנגד ארבעים יום של יצירת הוולד ?

תלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר +משלי י"ד /ד'/+ ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר +איוב כ"ט+ בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר - ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם - בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר +בראשית ד'+ לפתח חטאת רובץ.

כלומר  בארבעים יום מלמדים את התינוק את כל התורה כולה כך למד משה את כל התורה כולה בארבעים יום . תינוק לא אוכל בבטן אימו כך משה לא אכל ושתה שקיבל את התורה . התינוק מקבל את התורה במתנה כך משה קיבל את התורה כמתנה

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת כי תשא סימן טז

א"ר אבהו כל ארבעים יום שעשה משה מלמעלן היה לומד תורה ושוכח לסוף אמר ליה רבש"ע הרי באו ארבעים יום ואיני יודע דבר מה עשה הקדוש ברוך הוא משהשלים ארבעים יום נתן לו את התורה במתנה שנאמר ויתן אל משה ככלתו,

ונאמר תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבי יוסי בר' חנינא: לא ניתנה תורה אלא למשה ולזרעו, שנאמר: +שמות לד+ כתב לך פסל לך, מה פסולתן שלך אף כתבן שלך, משה נהג בה טובת עין ונתנה לישראל, ועליו הכתוב אומר: +משלי כב+ טוב עין הוא יבורך וגו'.

תלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

מתיב רב חסדא: +דברים ד+ ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם! ואותי צוה, ואני לכם. +דברים ד+ ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי! אותי צוה, ואני לכם. +דברים לא+ ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! השירה לחודה. למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל! אלא פילפולא בעלמא.

ןאומר רש"י מסכת נדרים דף לח עמוד א

פלפולא בעלמא - להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה וניהג בה טובת עין ונתנה לישראל.

כלומר משה קיבל את כוח הפלפול של לימוד התורה במתנה ונתן אותו במתנה לעם ישראל .

ובעצם הזמן הזה שבין ט"ו בשבט לבין כ"ה באדר זה בעצם זמן עיבור העולם כלומר קבלת כוח לימוד התורה במתנה ע"י הקב"ה וזמן קבלת כוח הפלפול של התורה  ע"י עם ישראל ממשה . ולכן זה התקופה שבו גם נולד משה ומת משה ז באדר ,  כוח הפלפול יכול להינתן רק במות משה לעם ישראל וכוח הפלפול הזה הוא הכוח של עם ישראל לקבל שנית את התורה שנשכחה בזמן מותו של משה .

כי רק ע"י כוח הפלפול הזה ניתן לקבל את התורה בחזרה לא ע"י נביא רק ע"י חכם עם כוח הפלפול של משה וזה מפורש בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו".

תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טו עמוד ב

"מימות משה עד שמת יוסף בן יועזר היו למדין תורה כמשה רבינו, מכאן ואילך לא היו למדין תורה כמשה רבינו."

כלומר הזמן הזה שבין ט"ו בשבט עד כ"ה באדר הוא הכוח של קבלת התורה במתנה וכדי לקבל את התורה במתנה צריך לקבל אותה ברצון שלם ובאהבה וזה המהות של התקופה הזאת ושל פורים זה התנאי ההכרחי כדי שנוכל להיכנס לתקופת הגאולה כלומר קבלת התורה בפועל . ובראיה זו צריך להסתכל על פרשת שקלים ופרשת זכור , ופורים

ועדין צריך ברור למה זה הזמן שהמן בחר להשמיד את עם ישראל למה דווקא בתקופת עיבור העולם זה הזמן המיוחד של עמלק לנסות ולהכרית את עם ישראל וזה הזמן גם שבו ננצח את עמלק .  

 

6.2.2015

ט"ו בשבט פרשת יתרו מה המהות של ט"ו בשבט ? האם ט"ו בשבט זה בעצם סיום השנה הקודמת ? למה חשש רב לעזר על כל מה שראת עינו ולא אכל ? וכיצד זה קשור לתיקון של חטא האדם הראשון ? ‏י"ז/שבט/תשע"ה


 

בס"ד

ט"ו בשבט פרשת יתרו

מה המהות של ט"ו בשבט ? האם ט"ו בשבט זה בעצם סיום השנה הקודמת ? למה חשש רב לעזר על כל מה שראת עינו ולא אכל ? וכיצד זה קשור לתיקון של חטא האדם הראשון ? ‏י"ז/שבט/תשע"ה

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת קידושין פרק ד

רבי חזקיה ר' כהן בשם רב עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל. ר' לעזר חשש להדא שמועתא ומצמיח ליה פריטין ואכיל בהון מכל מילה חדא בשתא

אנחנו רואים שרב לעזר חשש לזה שצריך לאכל מה שראתה עינו ואם לא אכל יתן דין וחשבון על שלא אכל ואומר האנציקלופדיה תלמודית הערות כרך טז, [חמשה עשר בשבט] טור קסא

 מג"א קלא ס"ק טז בשם תיקון יששכר, שכן נוהגים האשכנזים. ובכף החיים שם אות צז שכן יש נוהגים בספרד. ויש מציינים לירושלמי סוף קדושין עתיד אדם ליתן דין וחשבון על כל שראת עינו ולא אכל ר' לעזר חשש להדא שמועתא ומצמית ליה פריטין ואכיל בהון מכל מלה חדא בשתא. והובא בט"ז סוס"י רכז.

כלומר יש הקושרים את המנהג לאכול פרות לחשש של רב לעזר שעל אף שהיה עני חסך את כל הפרוטות ואכל פעם בשנה את הפרות הללו . ויש להגיד שרב לעזר עשה זאת בט"ו בשבט  .

ואני רוצה להבין למה חשש   רב לעזר

בראשית פרק ב

 (טז) וַיְצַו יְקֹוָק אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל

ואומר המשך חכמה בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק טז

מכל עץ הגן אכול תאכל. פירוש הוא מצוה להחיות נפשו וליהנות מפרי הגן, וכמו דאמר סוף ירושלמי דקידושין (ד, יב): עתיד אדם ליתן דין וחשבון (על כל שראה עיניו) ולא אכל. ואם אמר האדם לאשתו כי השם יתברך צוה לאכול מן הגן, אף שלא כיוונה למצוה מכל מקום היה קיומה מגין שלא לאכול מעץ הדעת. אבל כיון שלא אמר לה במצות השם יתברך לאכול, ולא קיימה המצוה, וכדברי הרא"ה באוכל מצה וסבר שהוא חול, לא יצא. וכמו שלא זכרה חוה הציווי רק בלא תעשה, לכן לא הגין עליה, ועברה הלא תעשה, ודו"ק.

המשך חוכמה מפרש את אכל תאכל כמצות עשה  שציוה הקב"ה את האדם הראשון ובעצם ביטול מצות עשה זה ע"י שהאדם הראשון שלא לימד מצווה זו את חוה גרם לה לחטא ואחר כך לאדם הראשון ובכך נכנסה זוהמה של נחש לתוך האדם וגרמה למות בעולם .

אם כן מובן החשש של רב לעזר לסיבה שהביאה על העולם מות ולכן  בעצם רוצה רב לעזר לתקן את החטא הזה ע"י שאסף פרוטות ואכל כל  שנה את מה שראתה עינו .

וצריך להבין אם כן מדוע החליט רב לעזר דווקא לאכול בט"ו בשבט אולי היה אוכל בראש השנה  ?

ראיתי מפרשים שמקשרים את הסימנים שנאכלים בראש השנה לחשש של רב לעזר אבל אני חושב שבאמת  ט"ו בשבת זה הזמן הטוב ביותר . אם ניקח את גלגל השנה כפי שהבאתי במאמרים קודמים פסח זה התחלת בריאת העולם מחדש  שתהליך הבריאה נעשה בשיתוף עם ישראל (ספירת העומר ) עד יום מתן תורה . ראש השנה עד סוכות זה השלמת בריאת העולם בשיתוף אומות העולם כאשר יום הושענא רבה זמן של מלחמת גוג ומגוג יום הבירור שנעשה באומות העולם . שמיני עצרת זה השלמת הבריאה אבל בראיה של  יחוד עם ישראל שקיבל עליו את התורה שהיא סיבת בריאת העולם . ושמיני עצרת היה צריך להיות ביום החמישים של סוכות כמו שמתן תורה זה היום החמישים של תחילת פסח . אבל זמן זה הפך בפועל ל  70 יום בגלל חשבונות כפי שהביא המלבי"ם (ראה מאמר פרשת ויחי ) . סיום הבריאה בעצם היה צריך להיות בחנוכה אבל בעצם ט"ו בשבת הוא המפריד בין השנים . כל הפרות שחנטו לפני ט"ו בשבט שיכים לשנה הקודמת .

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף ב עמוד א

באחד בשבט - ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי, בית הלל אומרים: בחמשה עשר בו.

ונשאלת השאלה למה נקבע ראש השנה לאילן בט"ו בשבט ומתרצת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף יד עמוד א

 

באחד בשבט ראש השנה לאילן. מאי טעמא? אמר רבי אלעזר אמר רבי אושעיא: הואיל ויצאו רוב גשמי שנה, ועדיין רוב תקופה מבחוץ. - מאי קאמר? - הכי קאמר: אף על פי שרוב תקופה מבחוץ, הואיל ויצאו רוב גשמי שנה.

כלומר יש קשר ישיר בין סוכות ששם נידונים על המים כל אומות העולם ועם ישראל והעבודה הייחודית של עם ישראל בסוכות זה כפרה על אומות העולם  כי הגשם הוא  אוניברסאלי . הגשמים עד  ט"ו בשבט קשורים לשנה הקודמת והגשמים אחר כך קשורים לשנה הבאה . ולכן בעצם השנה מסתימת לא בהושענא רבה כמו שכולם חושבים אלה הסיום הוא בט"ו בשבט ולכן לדעתי רב לעזר מסיים את השנה באכילת מה שראה עינו ולא אכל כי אם היה עושה זאת בראש השנה עדיין יש פרות שהיה רואה אותם אחרי ראש השנה ולא היה אוכל אם כן בסיום השנה לאילן הוא עושה את החשבון מה ראה ומה לא אכל ואוכל כדי לתקן את השנה הקודמת . כלומר יש הבדל בן העבודה שלנו בראש השנה שעיקרה השנה הבאה וכאן העיקר זה חשבון של השנה שעברה . וחשש זה של רב לעזר מתקן את  חטא האדם הראשון שפגם בזה שלא הקפיד על אשתו  שתדע את מצות עשה לאכול כל פרי אילן .

ואולי צריך להגיד שיש 50 יום מחנוכה לט"ו בשבט שלאחר שעברו 70 יום מסוכות לחנוכה שזה הזמן לחנוכת הבית כלומר ה 50 יום הללו הם השלמות של העולם בפועל כולל תיקון העבר שלא נעשה כנדרש  כפי שהביא המלבי"ם . ונשאר תהליך של 50 יום מחנוכה עד ט"ו בשבט שזה גמר הבריאה מחדש של השנה שהתחילה בפסח הקודם  . ומט"ו בשבט אנחנו בעצם עוזבים לגמרי את השנה הקודמת ופונים לשנה החדשה .  

ועדיין צריך להבין האם פורים שזה קבלת התורה מרצון שייך לסיום השנה הקודמת או זה בעצם תהליך לקראת  השנה החדשה שמתחילה בניסן או אולי ניתן להסתכל על פורים גם כחלק מהשנה הקודמת וגם כחלק מהשנה הבאה כלומר פורים מקשר בן השנה הקודמת לשנה הבאה כלומר עולה לכאן ולכאן.  וצריך עיון

פרשת יתרו איך נעשה שינוי שם לפני המבול ? למה יתר הפך ליתרו ? האם יש שינוי שם לאחר מתן תורה ? מה ההבדל בין שינוי שם של יתרו לזה של אברהם ויעקב ? ‏י"ז/שבט/תשע"ה


בס"ד

פרשת יתרו  איך נעשה שינוי שם לפני המבול ? למה יתר הפך ליתרו ? האם יש שינוי שם לאחר מתן תורה ? מה ההבדל בין שינוי שם של יתרו לזה של אברהם ויעקב ? ‏י"ז/שבט/תשע"ה

שמות פרק ד

 

(יח) וַיֵּלֶךְ מֹשֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ וַיֹּאמֶר לוֹ אֵלֲכָה נָּא וְאָשׁוּבָה אֶל אַחַי אֲשֶׁר בְּמִצְרַיִם וְאֶרְאֶה הַעוֹדָם חַיִּים וַיֹּאמֶר יִתְרוֹ לְמֹשֶׁה לֵךְ לְשָׁלוֹם:

ובשמות פרק יח

(א) וַיִּשְׁמַע יִתְרוֹ כֹהֵן מִדְיָן חֹתֵן מֹשֶׁה אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה אֱלֹהִים לְמֹשֶׁה וּלְיִשְׂרָאֵל עַמּוֹ כִּי הוֹצִיא יְקֹוָק אֶת יִשְׂרָאֵל מִמִּצְרָיִם:

אנחנו רואים שיתרו מכונה גם יתר ואומר רש"י שמות פרק יח פסוק א

וישמע יתרו - מה שמועה שמע ובא, קריעת ים סוף ומלחמת עמלק:

יתרו - שבע שמות נקראו לו רעואל, יתר, יתרו, חובב, חבר, קיני, פוטיאל. יתר, על שם שיתר פרשה אחת בתורה (להלן פסוק כא) ואתה תחזה. יתרו לכשנתגייר וקיים המצות הוסיפו לו אות אחת על שמו. חובב שחבב את התורה. וחובב הוא יתרו

כלומר אנחנו רואים שינוי השם של יתר ליתרו לאחר שקבל עליו עול  מצוות כיהודי יש בתורה  שינוי שמות אבל כל שינוי השמות נעשו לפני מתן תורה שרי – שרה אברם אברהם  יעקב ישראל

כלומר לא ראינו שינוי שמות לאחר מתן תורה . חוץ משינוי שמו של יהושע אבל שמו שונה ע"י משה לא ע"י הקב"ה .

לפני המבול גם ראינו מעין שינוי שם אבל בצורה שונה

בראשית פרק ד

(טו) וַיֹּאמֶר לוֹ יְקֹוָק לָכֵן כָּל הֹרֵג קַיִן שִׁבְעָתַיִם יֻקָּם וַיָּשֶׂם יְקֹוָק לְקַיִן אוֹת לְבִלְתִּי הַכּוֹת אֹתוֹ כָּל מֹצְאוֹ:

אנחנו  רואים שלפני המבול  הקב"ה לא שינה את שמו של קין אלה שם לו אות עליו ולכאורה האות הזאת שינתה את מהותו

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת בראשית פרק ד סימן טו

וישם ה' לקין אות. שיכירנו כל מוצאו ולא יהרגנו, וידע כי ה' מחל לו עד ז' דורות: ומה היה האות, יש אומרים קרן עלה במצחו. ויש אומרים זכות שבה עמדה לו, שנאמר בה אות הוא (שמות לא יג). ויש אומרים אות אחת משמו של הקדוש ברוך הוא חקק לו במצחו:

כלומר אפשר להגיד שמבריאת העולם עד המבול שינוי שם נעשה ע"י אות אבל האות היית חיצונית לאדם . לאחר המבול עד מתן תורה שינוי המהות של האדם נעשית ע"י שינוי השם שלו ולאחר מתן תורה לא ניתן לשנות את מהות האדם ע"י שינוי שם ואומר תיקוני זוהר תקונא שתין ותשע דף קיח עמוד ב

ויאמר קין אל י"י גדול עוני מנשוא הכא תב בתיובתא ואתחרט בגין דא וישם י"י לקין אות הכא רמז אות ברית מילה דקביל יתרו דאתמר ביה ובני קני חותן משה שנפרד מקין וביתרו אתתקן קין מחוביה ועוד בההוא זמנא קביל ליה בגין דאחזי ליה בנוי דקני חותן משה דהוו עתידין למהוי בלשכת הגזית אמר וכי לחייבא קביל קודשא בריך הוא בתשובה על אחת כמה וכמה לצדיקייא מיד ויצא קין מלפני י"י בהאי נפק מן דינא וקביל עליה כל מה דאתגזר ביה דכתיב וישב בארץ נוד מה דאמר ליה נד שוי עליה ו' ואתעביד נוד ודא איהו דאתמר ביה וישם י"י לקין אות לבלתי הכות אותו דאם הוה נד אתמר ביה והיה כל מוצאי יהרגני ובגין דתב בתיובתא לקביל עליה אות ברית שוי עליה אות ו' לשזבא ליה ולא עוד אלא דשוי ליה קדמת עדן דבגיניה זכה לגן עדן

כלומר קין עבר עברה  והקב"ה שם אות אחת משמו  על מצחו (יש כאלו אומרים על ידו ) וכאשר יתרו שהזוהר אומר שהוא גלגול של קין ומשה הוא גלגול של הבל תיקן את מעשיו נוסף לו אות ו על שמו כלומר יתר נהפך ליתרו .

וצריך להבין מדוע לאחר מתן תורה שינוי שם לא נצרך ולמה דווקא יתרו היה צריך שינוי שם

בבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

החטא של האדם הראשון גרם לזוהמה בעולם ורק במתן תורה שהוא סיום של בריאת העולם מחדש וקבלת התורה ע"י עם ישראל נהיה שינוי מהותי בעולם בו עם  ישראל כולל כל הנשמות הכלולות בו קיבל עליו את התנאי  שהקב"ה קבע לפני שברא את העולם כלומר עם ישראל קיבל עליו את התנאי שאם יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם קבלת התנאי הזה הוא בעצם הגעת העולם לתכליתו . המהות של העולם החדש שנברא בתהליך של 50 יום הוא קבלת התנאי הזה ע"י הברואים . וזה תיקון של חטא האדם הראשון שעל ידי מעשיו פגם בהבנה שהעולם כולו נברא בגלל התורה כי הוא פעל בעצם כנגד הקב"ה  . קבלת התנאי הזה  גרם לכך שהזוהמה של הנחש פסקה מעם ישראל . שלושת האבות שקיימו את התורה כולה קיבלו על עצמם את התנאי הזה שבא לידי ביטוי בשינוי השמות שהקב"ה שינה לאברהם שרה ויעקב. כלומר לפני מתן תורה רק יחידים יכלו שזוהמה של נחש תפסק מהם והפסקה של הזוהמה באה לידי ביטוי בשינוי השם .אבל כלל עם ישראל לא יכול שהזוהמה תפסק ממנו  ורק נעשה ונשמע שאמרו עם ישראל וכפית הר כגיגית "עשה את העבודה " .

גם יתרו ע"י השמועה ששמע על מלחמת עמלק ועל יציאת מצרים קיבל על עצמו את התנאי הזה . מלחמת עמלק זה המלחמה  נגד הזוהמה שנכנסה לעולם ופוגמת את העולם שפוגמת בכסא הכבוד שמכישה את הייחוד של הקב"ה ולכן רק באחרית הימים ניתן יהיה להכרית את עמלק מפני האדמה שבו הזוהמה של נחש תפסק גם מכל הגויים .ליחידים לפני מתן תורה היה את הכוח לשנות את מהותם ולקבל עליהם את התנאי של יש תורה יש עולם  אין תורה אין עולם . וזה בדיוק מה שעשה יתרו . הוא הבין את המהות של התורה בקיום העולם שבאה לידי ביטוי במלחמת עמלק וביציאת מצרים את המהות של עשרת המכות שזה גלגול של העולם למצב תוהו ובהו ולכן הבין את מהות העולם . אבל במתן תורה העולם השתנה ורק  גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני יוכלו להתגייר ולקבל על עצמם תורה ומצוות . אבל גויים שהמזל שלהם לא היו במעמד הר סיני רק לעתיד לבא  יוכל שזוהמה של נחש תפסק מהם כמו שנאמר בישעיהו פרק יט

 (כד) בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה יִשְׂרָאֵל שְׁלִישִׁיָּה לְמִצְרַיִם וּלְאַשּׁוּר בְּרָכָה בְּקֶרֶב הָאָרֶץ:

לסיכום  עד המבול שינוי מהות האדם היה חיצוני ע"י  אות ,לאחר המבול שינוי המהות ע"י שינוי שם אבל זה היה רק ליחידים כלומר שלושת האבות ויתרו , במתן תורה כל הנשמות של עם ישראל קבל עליו את התנאי של הקב"ה בקשר בין תורה לקיום העולם , גויים שהמזל שלהם  היה במתן תורה יוכלו להתגייר ושהזוהמה של נחש תפסק מהם אבל שאר הגויים יגיעו למצב הזה רק באחרית הימים .

ויש הבדל מהותי בן שלושת האבות ליתרו אברהם הגיע לקב"ה בתוך הכרה פנימית שזה המעלה הגדולה ביותר . יתרו הגיע להכרה זאת ע"י אירוע חיצוני .

 

30.1.2015

פרשת בשלח כיצד מנהיג צריך להתנהג ? מה הכונה שלא לפרוש מן הציבור ? ‏י'/שבט/תשע"ה


בס"ד

פרשת בשלח  כיצד מנהיג צריך להתנהג ? מה הכונה שלא לפרוש מן הציבור ? ‏י'/שבט/תשע"ה

נאמר בשמות פרק יז

(יא) וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק:

(יב) וִידֵי מֹשֶׁה כְּבֵדִים וַיִּקְחוּ אֶבֶן וַיָּשִׂימוּ תַחְתָּיו וַיֵּשֶׁב עָלֶיהָ וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ:

ונשאלת השאלה לשם מהכ האבן ? 

תלמוד בבלי מסכת תענית דף יא עמוד א

אלא: יצער אדם עם הצבור. שכן מצינו במשה רבינו שציער עצמו עם הצבור, שנאמר +שמות י"ז+ וידי משה כבדים ויקחו אבן וישימו תחתיו וישב עליה, וכי לא היה לו למשה כר אחד או כסת אחת לישב עליה? אלא כך אמר משה: הואיל וישראל שרויין בצער - אף אני אהיה עמהם בצער, וכל המצער עצמו עם הצבור - זוכה ורואה בנחמת צבור. ושמא יאמר אדם: מי מעיד בי? - אבני ביתו של אדם וקורות ביתו של אדם מעידים בו, שנאמר +חבקוק ב'+ כי אבן מקיר תזעק וכפיס מעץ יעננה.

כלומר איש ציבור צריך להרגיש מה שהציבור מרגיש כי הוא חלק מהציבור . ועדיין הגמרא שואלת הרי מה אכפת לי שהמנהיג ירגיש את צער הציבור הרי לא תמיד הציבור יכול לראות מה שעושה איש הציבור .ומתרצת הגמרא שגם בסתר אבני ביתו של האדם מעידים בו וצועקים את מעשיו כך שמנהיג צריךבכל מצב להרגיש את צער הציבור גם אם לא רואים אותו . שכדי להנהיג את הציבור צריכים להיות במצב של הציבור  אם בצער גם הוא צריך להיות בצער

וכן נאמר במדרש אגדה (בובר) שמות פרשת בשלח פרק יז

[יב] ויקחו אבן וישימו תחתיו וגו'. וכי לא היה למשה כר או כסת לישב עליו, אלא אמר משה כל זמן שישראל בצער אף אני אהיה בצער, מכאן שלא יפרוש אדם מן הצבור:

אבל הזהר מספק זווית ראיה עמוקה יותר ואומרת שהצער של המנהיג זה חלק מהעונש שלוקח על עצמו המנהיג כדי לכפר על מעשי עמו

זוהר - תוספת כרך ב (שמות) דף רעח עמוד א

וידי משה כבדים וגו' מ"ט בגין דההיא שעתא ישראל לא הוו זכאין וידוי דמשה אתייקרו ולא יכיל לזקפא לון דכתיב לעילא (שם) על ריב בני ישראל וגו' וכדין ויבא עמלק ואתייקרו ידוי ולא הוה יכיל לזקפא לון עד דקביל ענשא דכתיב (שם) ויקחו אבן

וזה מה שהתורה מרמזת לנו כיצד מנהיג צריך להנהיג את העם להיות חלק מהציבור ואם הציבור בצער הוא צריך לגם להיות בצער וזאת כעונש שלוקח על עצמו כדי לכפר על מצב הציבור . ומנהיגות שפורשת מהציבור זה לא מנהיגות וכל אחד לעצמו יסתכל ויראה מי ראוי להיות מנהיג

פרשת בשלח מתי נאמרה השירה הראשונה ? כיצד שירה קשורה לתורה ? למה השירה של משה ובני ישראל נחשבת שירה והשירה של האדם הראשון ביום שבת לא נחשבת שירה ? ‏י'/שבט/תשע"ה


בס"ד

פרשת בשלח  מתי נאמרה השירה הראשונה  ?  כיצד שירה קשורה לתורה ? למה השירה של משה ובני ישראל נחשבת שירה והשירה של האדם הראשון ביום שבת לא נחשבת שירה ? ‏י'/שבט/תשע"ה

שמות פרק טו

(א) אָז יָשִׁיר מֹשֶׁה וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל אֶת הַשִּׁירָה הַזֹּאת לַיקֹוָק וַיֹּאמְרוּ לֵאמֹר אָשִׁירָה לַיקֹוָק כִּי גָאֹה גָּאָה סוּס וְרֹכְבוֹ רָמָה בַיָּם:

חיפשתי מה השירה הכי קדומה שמוזכרת בכתובים

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא א פרק לא

רבי אליעזר בנו של רבי יוסי הגלילי אומר תשע מאות ושבעים וארבע דורות קודם שנברא העולם היתה תורה כתובה ומונחת בחיקו של הקדוש ברוך הוא ואומרת שירה עם מלאכי השרת שנאמר ואהיה אצלו אמון ואהיה שעשועים יום יום [משחקת לפניו] ואומר משחקת בתבל ארצו [ושעשעי את בני אדם] (משלי ח' ל' ול"א):

כלומר השירה זה דבר שנוצר לפני בריאת העולם והתורה אומרת שירה עם מלאכי השרת כלומר המהות של שירה זה התורה .

בו נראה מתי היית השירה הראשונה לאחר שנברא העולם ?

אוצר המדרשים (אייזנשטיין) עקיבא, רבי עמוד 409

משיבים ישראל ואומרים רבש"ע הראנו דוגמא של עוה"ב. משיב הקדוש ברוך הוא ואומר להם זה שבת שהוא אחד מששים של עוה"ב שכולו שבת שנאמר זכור את יום השבת. ומנין שעוה"ב כולו שבת שנאמר מזמור שיר ליום השבת וגו' (תהלים צ"ב) ליום שכולו שבת. שכיון שראה אדם הראשון את השבת פתח את פיו בשבחו של הקדוש ברוך הוא ואמר מזמור שיר ליום השבת טוב להודות לה' ולזמר לשמך עליון. באותה שעה ירדו מלאכי השרת כתות כתות מן השמים ואמרו טוב להודות, וכן השמים מקצתן היו אוחזים בידיהם כנורות ועוגבות ומקצתן היו בידיהם נבלים ומצלתים וכל כלי שיר ומנגנים לפניו בשיר שנאמר ולזמר לשמך עליון.

כלומר השירה הראשונה בעולם הנברא היה ביום שבת ע"י האדם הראשון ומלאכי השרת לאחר שהקב"ה סלח לאדם הראשון על מעשיו ביום שישי . כלומר השירה הזאת היית על הבנת האדם הראשון על מהותו של העולם ואת תפקיד השבת פרקי דרבי אליעזר (היגר) - "חורב" פרק יח

בא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון, אמר לפניו רבון כל העולמים כל ימי המעשה לא נהרג הרג בעולם ואתה מתחיל ממני, זו היא קדושתי זו היא ברכתי, שנ' ויברך אלהים את יום השביעי ויקדש אותו, ובזכות יום שבת נצל אדם מדינה של גיהנם, וראה אדם כחה של שבת אמר לא חנם ברך הב"ה /הקדוש ברוך הוא/ וקדש את יום השבת, התחיל משורר ומזמר ליום השבת ואמ' מזמור שיר ליום השבת, ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמים, טוב להודות לה', אמ' אדם הראשון ממני ילמדו כל הדורות שכל מי שהוא משורר ומזמר לשם עליון ומודה פשעיו בבית דין ועוזב ניצל מדינה של גיהנם, שנ' טוב להודות לה', להגיד בבקר חסדך,

אבל בשמות רבה (וילנא) פרשת בשלח פרשה כג

ד ד"א אז ישיר משה, הה"ד (משלי לא) פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה, מיום שברא הקדוש ברוך הוא את העולם ועד שעמדו ישראל על הים לא מצינו אדם שאמר שירה להקב"ה אלא ישראל, ברא אדה"ר =אדם הראשון= ולא אמר שירה הציל אברהם מכבשן האש ומן המלכים ולא אמר שירה, וכן יצחק מן המאכלת ולא אמר שירה, וכן יעקב מן המלאך ומן עשו ומן אנשי שכם ולא אמר שירה, כיון שבאו ישראל לים ונקרע להם מיד אמרו שירה לפני הקדוש ברוך הוא שנא' אז ישיר משה ובני ישראל

כלמור יש כאן קושיה מצד אחד אנחנו רואים שהאדם הראשון אמר שירה ומצד שני אנחנו רואים שאומר השמות רבה שהשירה הראשונה בעולם זה השירה של משה . ואני רוצה לתרץ את הקושיה הזאת תוך הבנת המהות של השירה . מהות של השירה זה  כשהאדם נמצא במצב של הבנה גבוהה של התורה  והבנה זו גורמת לו לשיר כלומר להביא לידי ביטוי חיצוני את ההבנה שלו על התורה  . האדם הראשון אומנם אמר שירה  אבל היה זה ביום השבת וביום השבת יש לאדם נשמה יתרה ולכן ההבנה שלו  על התורה נבעה אומנם מתוכו אבל גם בגלל  שזה היה ביום השבת ולכן נאמר "בא יום השבת ונעשה סניגור לאדם הראשון" כלומר הדרגה של האדם הראשון לא הגיע בזכות ההבנה שלו ונגרמה ע"י השבת לעומת זאת  קריעת ים סוף הייתה  ביום חמישי סדר עולם רבה (ליינר) פרק ה

בי"ד יום בו שחטו ישראל את פסחיהן במצרים, ויום חמישי היה, ובו בלילה לקו הבכורות, ממחרת הפסח, ערב שבת היה, נסעו מרעמסס, שנאמר ויסעו בני ישראל מרעמסס סכתה (שם /שמות/ יב לז), וכתיב ויסעו מרעמסס בחדש הראשון בחמשה עשר יום לחדש (במדבר לג ג), וכתיב ומצרים מקברים וגו' (שם /במדבר/ לג ד), ומרעמסס נסעו לסכות, ומסכות לאתם, [ומאתם] לפני פי החירות, הרי ג' ימים, ברביעי ויגד למלך מצרים כי ברח העם (שמות יד ה), בחמישי ובששי וירדפו מצרים וגו' (שם /שמות/ יד ט), אור שביעי ירדו לים, שנאמר ויהי הענן והחשך ויאר את הלילה (שם /שמות/ יד כ), לשחרית עלו ישראל מן הים ונשקעו מצריים, ובאותה שעה אמרו ישראל שירה, שנאמר אז ישיר וגו' (שם /שמות/ טו א), ויום חמישי בשבת היה, והוא היה יום טוב אחרון של פסח

כלומר הדרגה של השירה של  משה ועם ישראל לא הייתה  בגלל יום השבת אלה מתוך דרגה פנימית גבוהה ולכן השמות רבה לא מחשיב את השירה של האדם הראשון כשירה בדרגה של השירה של משה ובני ישראל .

וכדי להבין את הדרגה שצריך כדי להגיד שירה שואלת הגמרא למה בפורים לא אומרים שירה ?  הכוונה להלל שלא אומרים בפורים ואומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת מגילה דף יד עמוד א

תנו רבנן: ארבעים ושמונה נביאים ושבע נביאות נתנבאו להם לישראל, ולא פחתו ולא הותירו על מה שכתוב בתורה, חוץ ממקרא מגילה. מאי דרוש? אמר רבי חייא בר אבין אמר רבי יהושע בן קרחה: ומה מעבדות לחירות אמרינן שירה - ממיתה לחיים לא כל שכן? - אי הכי הלל נמי נימא! - לפי שאין אומרים הלל על נס שבחוצה לארץ. - יציאת מצרים דנס שבחוצה לארץ, היכי אמרינן שירה? - כדתניא: עד שלא נכנסו ישראל לארץ הוכשרו כל ארצות לומר שירה. משנכנסו ישראל לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה. רב נחמן אמר: קרייתא זו הלילא, רבא אמר: בשלמא התם +תהלים קי"ג+ הללו עבדי ה' - ולא עבדי פרעה, אלא הכא - הללו עבדי ה' ולא עבדי אחשורוש? אכתי עבדי אחשורוש אנן. - בין לרבא בין לרב נחמן קשיא: והא תניא, משנכנסו לארץ לא הוכשרו כל הארצות לומר שירה, כיון שגלו - חזרו להכשירן הראשון.

לסיכום צריך להגיד ששירה ודרגתה קשורה לדרגה של האדם , למיקום שבו זה קורה , לזמן שזה קורה . 

וברור ששירה זה דרגה של הבנת התורה שגורמת לאדם לשיר ושירה היא דבר יחסי כלומר שירה נחשבת ללא שירה מול שירה בדרגה גבוהה יותר ולכן שנכנסו עם ישראל לארץ ונבנה בית המקדש היה ניתן להגיד שירה רק על נס שנעשה בארץ ולא בחוץ לארץ כי שירה בחוץ לארץ נחשבת ללא שירה יחסית לארץ וכשנחרב בית המקדש ניתן להגיד חזרה שירה גם על נס בחוצה לארץ .  

ואומר התלמוד בבלי מסכת זבחים דף קטז עמוד א

ר"א המודעי אומר: מתן תורה שמע [ובא], שכשניתנה תורה לישראל היה קולו הולך מסוף העולם ועד סופו, וכל [מלכי] עובדי כוכבים אחזתן רעדה בהיכליהן ואמרו שירה, שנאמר: +תהלים כט+ ובהיכלו כולו אומר כבוד,.

כלומר זמן ומקום גורם לאדם להבין את התורה והתוצאה  היא אמירת שירה .