מתי הקב"ה "ויתר" לגויים על 7 מצוות בני נח שהם לא היו מוכנים לקיים ? מתי האירוע הזה קרה ? והיכן בתורה יש לנו רמז למהלך הזה? ‏י"ד/חשון/תשע"ה

בס"ד

מתי הקב"ה "ויתר" לגויים על 7 מצוות בני נח שהם לא היו מוכנים לקיים ? מתי האירוע הזה קרה ? והיכן בתורה יש לנו רמז למהלך הזה?  ‏י"ד/חשון/תשע"ה

 

כתוב בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה שהקב"ה נתן לאומות העולם 7 מצוות בני נח ואומות העולם לא היו מוכנים לקיים את המצוות  והקב"ה ויתר להם על המצוות . לעומת זאת כתוב שעם ישראל קבל עליו את התורה וקיים אותה

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ב עמוד ב

מיד אומר להם הקדוש ברוך הוא: הראשונות ישמיעונו, שנא': +ישעיהו מג+ וראשונות ישמיענו, שבע מצות שקיבלתם היכן קיימתם! ומנלן דלא קיימום? דתני רב יוסף: +חבקוק ג+ עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, מאי ראה? ראה ז' מצות שקבלו עליהן בני נח ולא קיימום, כיון שלא קיימום עמד והתירן להן.

ואני שואל מתי בדיוק התרחש אותו מעמד בו ויתר הקב"ה לגויים ? היכן בתורה יש רמז למהלך הזה שכתוב בבבלי . הויתור הזה כלל שני מהלכים מקבילים ויתור על ממון גויים לטובת ישראל ,וסילוק שלהם מן הארץ  

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א

א"ר אבהו, אמר קרא: +חבקוק ג'+ עמד וימודד ארץ ראה ויתר גוים, ראה שבע מצות שקיבלו עליהם בני נח, כיון שלא קיימו, עמד והתיר ממונן לישראל.

תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף לח עמוד א

 מאי דרב מתנה? דא"ר מתנה: עמד וימודד ארץ ראה וכו' - מה ראה? ראה שבע מצות שנצטוו עליהן בני נח ולא קיימום, עמד והגלה אותם מעל אדמתם. ומאי משמע דהאי ויתר לישנא דאגלויי הוא? כתיב הכא: ויתר גוים, וכתיב התם: +ויקרא י"א+ לנתר בהן על הארץ, ומתרגם: לקפצא בהון על ארעא.

ואני רוצה לפרש שאירוע המכונן הזה היה בזמן אברהם ורמז לכך ניתן בגמרא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

אמר להם הקדוש ברוך הוא: מכם יבאו ויעידו בהן בישראל שקיימו את התורה כולה, יבא נמרוד ויעיד באברהם שלא עבד עבודת כוכבים, יבא לבן ויעיד ביעקב שלא נחשד על הגזל, תבא אשת פוטיפרע ותעיד ביוסף שלא נחשד על העבירה, יבא נבוכד נצר ויעיד בחנניה מישאל ועזריה שלא השתחוו לצלם, יבא דריוש ויעיד בדניאל שלא ביטל את התפלה, יבא בלדד השוחי וצופר הנעמתי ואליפז התימני (ואליהו בן ברכאל הבוזי) ויעידו בהם בישראל שקיימו את כל התורה כולה, שנאמר: +ישעיהו מג+ יתנו עידיהם ויצדקו.

כלומר העד הראשון זה נמרוד שמעיד על אברהם כלומר אברהם היה הראשון שקבל את המצוות ולכן צריך להגיד שבזמן  אברהם הקב"ה ויתר לגויים והזמן המדויק יותר היה בבראשית פרק יד

(יח) וּמַלְכִּי צֶדֶק מֶלֶךְ שָׁלֵם הוֹצִיא לֶחֶם וָיָיִן וְהוּא כֹהֵן לְאֵל עֶלְיוֹן:

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת לך לך פרק יד סימן יח

ומלכי צדק, אדני צדק, ירושלים נקרא צדק, שנאמר צדק ילין בה (ישעיה א כא): מלך שלם. ר' יצחק הבבלי אומר שנולד מהול, לכך נאמר שלם: הוציא לחם ויין. גילה לו תורה שנקראת לחם ויין:

כלומר מלכי צדק היה בן נח וגם היה צדיק לפחות במונחים של בן נח ואז אומרת התורה בבראשית פרק יד

(יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

(כ) וּבָרוּךְ אֵל עֶלְיוֹן אֲשֶׁר מִגֵּן צָרֶיךָ בְּיָדֶךָ וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל:

ואומר התלמוד בבלי מסכת נדרים דף לב עמוד ב

והוא כהן לאל עליון, כיון שהקדים ברכת אברהם לברכת המקום הוציאה מאברהם, שנאמר: +בראשית יד+ ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ, וברוך אל עליון, אמר לו אברהם: וכי מקדימין ברכת עבד לברכת קונו? מיד נתנה לאברהם, שנאמר: +תהלים קי+ נאם ה' לאדני שב לימיני עד אשית אויביך הדום לרגליך, ובתריה כתיב: נשבע ה' ולא ינחם אתה כהן לעולם על דברתי מלכי צדק - על דיבורו של מלכי צדק; והיינו דכתיב: והוא כהן לאל עליון, הוא כהן - ואין זרעו כהן.

כלומר מלכי צדק הקדים את הברכה של אברהם לברכה של הקב"ה ובכך איבד את הכהונה שלו לאברהם כלומר אנו רואים שיש כאן מעבר של כהונה מבן נח לאברהם ולא רק הכהונה עברה לאברהם  גם הממון עבר לאברהם " וַיִּתֶּן לוֹ מַעֲשֵׂר מִכֹּל" .  רב המפרשים מפרשים שאברהם נתן למלכי צדק את המעשר אבל הרד"ק מפרש שהמעשר ניתן לאברהם וכך ניתן לפרש בתורת המגיד תורה פרשת חיי-שרה

ואפשר לומר גם כן שזהו פי' ויתן לו מעשר מכל, רצה לומר שנתן לו הוספת אות ה', שהוא המעשר מן מכל. כי כל גי' נ', וה' היא מעשר מן חמשים, והשפיע לו ממדת כל אל הדיבור ונתן לו ה' מוצאות הפה, וזהו עיקר קיום העולם

כלומר הקב"ה ויתר לאומות העולם על המצוות כאשר ראה שגם מלכי צדק שהיה מלך שלם כלומר הצדיק ביותר מבני נח לא מבין באמת את גדולתו של הקב"ה וכאשר עומד לפניו בשר ודם חשוב הוא מתבלבל וכל סדרי העדיפות שלו מתבלבלים היה זה נקודת השבר והויתור של הקב"ה למצוות שנתן לבני נח ומיד הממון שלהם הותר לישראל כלומר לאברהם מה שנשאר לנו לאחר מכן זה כל הסיפור של סדום שזה סילוק של אותם גויים מן הארץ

וככה מפורש ברשי רש"י בראשית פרק יח פסוק יז

אשר אני עושה - בסדום, לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו, אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר (י יט) גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו'. קראתי אותו אברהם, אב המון גוים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי:

 

לסיכום בזמן אברהם ויתר הקב"ה לגויים על 7 המצוות שלא קיבלו והאירוע שמסמל את זה היה המפגש בן מלכי צדק לאברהם שבו מלכי צדק איבד את עולמו לטובת אברהם והכול בגלל סדרי עדיפות מעוות והיה זה הקש ששבר את גב הגמל

 

 

 

 

 

 

 

מדוע התורה מאריכה בסיפור על סדום ? למה מתחיל אברהם במספר חמישים ? למה ממשיך לארבעים וחמש ? מתי קנה אברהם לחלוטין את ארץ ישראל ? ‏י"ד/חשון/תשע"ה

 

בס"ד

פרשת וירא . מדוע התורה מאריכה בסיפור על סדום ? למה מתחיל אברהם במספר חמישים ? למה ממשיך לארבעים וחמש ? מתי קנה אברהם לחלוטין את ארץ ישראל ? ‏י"ד/חשון/תשע"ה

 

סדום מופיעה בשני הפרשות בפרשת לך לך ופרשת וירא . אנחנו רואים שהתורה הרחיבה בנושא סדום ולכן ברור לנו שיש חשיבות מאוד גדולה לכל הסיפור של סדום ואנחנו צריכים להבין למה היה חשוב לתורה להאריך בנושא .

בפרשת לך לך אומר הקב"ה לאברהם בבראשית פרק יב

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:

ופירשתי במאמר קודם שהקב"ה נתן לאברהם שלוש משימות

לירוש את הארץ –לך לך מארצך

ממולדתך – להיפרד משכניך כולל לוט

מבית אביך – להינתק מבית אביך וזה ברית המלה שאברהם נהיה בריה חדשה .

סיפור סדום לדעתי הוא תהליך של שני המשימות הראשונות רכישת הארץ מצד אחד והפרדות מוחלטת מלוט מצד שני .

לוט נפרד מעל אברהם ובחר את סדום וזה היה תחילת התהליך של ההפרדות מלוט ותחילת התהליך של הקניין של אברהם בארץ ישראל .

לוט התגורר בסדום ללוט יש עדיין איזה שהוא קניין בארץ ישראל כלומר הקניין של לוט פוגם בקניין המלא של אברהם בארץ ישראל ולכן מגיעה המלחמה של אברהם בארבע המלכים שלקחו בשבי את לוט  ואת כל חמישה המלכים הנמצאים בסדום , ואכן אברהם יוצא ונלחם בארבע המלכים ומנצח אותם ומציל את לוט ואת רכושו ואת הרכוש של חמשת המלכים פעולה זו של אברהם היא הפעולה שבעצם מוחקת את הקניין שיש ללוט בארץ ישראל כולל הקניין שיש לאותם חמשת המלכים בארץ ישראל באזור סדום כלומר לאחר המלחמה בעצם מסלק אברהם את המניעה לקנות את כל ארץ ישראל ואין לאף אחד יותר קניין בארץ ישראל ולכן נאמר בראשית פרק יד  ע"י מלכי צדק

(יט) וַיְבָרְכֵהוּ וַיֹּאמַר בָּרוּךְ אַבְרָם לְאֵל עֶלְיוֹן קֹנֵה שָׁמַיִם וָאָרֶץ:

כלומר זה הרגע שבו מסיר אברהם את המניעה לקנות את ארץ ישראל כי לאף גוי אין יותר זכות בארץ ישראל וזה הסיבה גם שאברהם לא מוכן לקבל שום שכר על פעולתו

בראשית פרק יד

(כג) אִם מִחוּט וְעַד שְׂרוֹךְ נַעַל וְאִם אֶקַּח מִכָּל אֲשֶׁר לָךְ וְלֹא תֹאמַר אֲנִי הֶעֱשַׁרְתִּי אֶת אַבְרָם:

כלומר מהצד של אברהם אין עוד מניעה לזכות בארץ ישראל כי ההשתדלות של אברהם  הורידה את כל המניעות של אברהם לזכות בכל ארץ ישראל ללא שום חסרון .

ולאחר שאברהם עשה מה שצריך ועשה את ברית המילה ונהיה שלם ונקרא אברהם ולא אברם עכשיו זה הזמן של הקב"ה לעשות מה שצריך כדי שגם בפועל ימחק כל הזכות של אותם גויים בארץ ישראל

לפני שאברהם עשה את ההשתדלות שלו נאמר  בראשית פרק יג

(יג) וְאַנְשֵׁי סְדֹם רָעִים וְחַטָּאִים לַיקֹוָק מְאֹד:

ואחרי כן בראשית פרק יח  ולאחר ההשתדלות של אברהם

(כ) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק זַעֲקַת סְדֹם וַעֲמֹרָה כִּי רָבָּה וְחַטָּאתָם כִּי כָבְדָה מְאֹד:

סדום היית מקום של חטאים גדולים אז מה השתנה שהקב"ה החליט למחוק את סדום ?

והתשובה שלי שהקב"ה משלים את המלאכה שאברהם התחיל וזה למחוק לגמרי את הזכות של אותם גויים על ארץ ישראל

כלומר מעשה סדום היה התחלה וסוף של שני המשימות של אברהם , הפרדות מוחלטת מלוט ומחיקת כל הזכות שלו ושל הגויים בארץ ישראל כלומר השלמת המשימה של לך לך מארצך וממולדתך

מחיקת סדום לגמרי והצלת לוט היה המכה בפטיש של קנית ארץ ישראל ע"י אברהם והפרדות מוחלטת מלוט

וככה מפורש ברשי רש"י בראשית פרק יח פסוק יז

אשר אני עושה - בסדום, לא יפה לי לעשות דבר זה שלא מדעתו, אני נתתי לו את הארץ הזאת, וחמשה כרכין הללו שלו הן, שנאמר (י יט) גבול הכנעני מצידון וגו' בואכה סדומה ועמורה וגו'. קראתי אותו אברהם, אב המון גוים, ואשמיד את הבנים ולא אודיע לאב שהוא אוהבי:

כלומר מפורש ברשי שאברהם נהיה בעל הבית על ארץ ישראל ועשיו הקב"ה צריך להודיע לבעל הבית כלומר לאברהם מה הוא מתכוון לעשות בסדום .

אבל אם כך מדוע אברהם עושה את כל המשא ומתן הארוך עם הקב"ה מדוע לא להפוך את סדום ? הרי הפיכת סדום מסמלת את מחיקת כל הזכות של הגויים בארץ ישראל . ואני רוצה לתרץ שכל המשא ומתן של אברהם עם הקב"ה הוא הרצון של אברהם להבין את מידת הדין בארץ ישראל ולכן אברהם מתחיל ב 50 שזה מספר המסמל את בנין העולם

שמות פרק לו

(יח) וַיַּעַשׂ קַרְסֵי נְחֹשֶׁת חֲמִשִּׁים לְחַבֵּר אֶת הָאֹהֶל לִהְיֹת אֶחָד:

כלומר חמישים זה מספר של חיבור של שלם

שמות פרק כז

(יח) אֹרֶךְ הֶחָצֵר מֵאָה בָאַמָּה וְרֹחַב חֲמִשִּׁים בַּחֲמִשִּׁים וְקֹמָה חָמֵשׁ אַמּוֹת שֵׁשׁ מָשְׁזָר וְאַדְנֵיהֶם נְחֹשֶׁת:

כלומר גם כאן חמישים זה רוחב של המשכן המסמל את העולם וכמו כן את התורה תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף כא עמוד ב

רב ושמואל, חד אמר: חמשים שערי בינה נבראו בעולם, וכולן ניתנו למשה חסר אחד, שנאמר +תהלים ח+ ותחסרהו מעט מאלהים.

וכך כתוב מפורש במדרש תנחומא (בובר) פרשת וירא סימן ז

המכסה אני מאברהם וגו' (שם /בראשית/ יח יז). אמר ר' לוי למה גילה הקדוש ברוך הוא לאברהם, לפי שהיה מהרהר בלבו על דור המבול, ואמר אי אפשר שלא היה בהם צדיקים, תדע לך שהוא כך, וה' אמר המכסה אני מאברהם, מה משיבו, האף תספה צדיק עם רשע (שם /בראשית/ יח כג).

ועוד שאלה מדוע שואל אברהם על חמישים ולאחר מכן על ארבעים וחמש והתורה מדגישה את המספר חמש ?   בראשית פרק יח    

(כח) אוּלַי יַחְסְרוּן חֲמִשִּׁים הַצַּדִּיקִם חֲמִשָּׁה הֲתַשְׁחִית בַּחֲמִשָּׁה אֶת כָּל הָעִיר וַיֹּאמֶר לֹא אַשְׁחִית אִם אֶמְצָא שָׁם אַרְבָּעִים וַחֲמִשָּׁה:

ואני אומר שההפרש בן אברם לאברהם  הוא ה כלומר חמש  זה ההפרש בן שני דרגות שונות

ונשאלת  השאלה (ע"י ידידי יוסי ) מדוע אברהם לא המשיך לשאול  כל פעם בכפולות של חמש  ?  ואני חושב שהתשובה לכך קשורה לשינוי בתגובה של הקב"ה לשאלות של אברהם : כאשם שאל על חמישים ענה לו הקב"ה   וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אִם אֶמְצָא בִסְדֹם חֲמִשִּׁים צַדִּיקִם   אבל כאשר שאל אברהם על פחות חמישה צדיקים לא ענה לו הקב"ה באותו מטבע אלה השיב לו "אם אמצא שם ארבעים וחמישה " ומזה הבין אברהם שמידת הדין על סדום לא נמצאת בדרגה של חמש חמש אלה בדרגה של עשר עשר ולכן המשיך לשאול בכפולות של עשר  ולא בכפולות של חמש .

לסיכום כל סיפור מעשה סדום הוא תהליך ההפרדות של אברהם מלוט וקנין  מוחלט בארץ ישראל של אברהם ,ומחיקת כל זכות שהיית לגויים בארץ ישראל .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת לך לך איזה 3 משימות קיבל אברהם מהקב"ה ? כיצד ביצע אברהם את המשימות ? מה הקשר בין תמים לברית מילה ? כיצד התנתק אברהם מבית אביו ? ‏ז'/חשון/תשע"ה

בס"ד

פרשת לך לך איזה 3 משימות קיבל אברהם מהקב"ה ? כיצד ביצע אברהם את המשימות ? מה הקשר בין תמים  לברית מילה ?  כיצד התנתק אברהם מבית אביו ? ‏ז'/חשון/תשע"ה

במאמר האחרון דיברנו על תחילת התיקון של האדם הראשון ע"י אברהם בציווי לך לך .

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/10/blog-post_31.html

אברהם בפרשה קיבל שלוש משימות מהקב"ה

בראשית פרק יב

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:

משימה אחת מארצך – ללכת ממזרח לכיוון ארץ ישראל , משימה שניה -  ממולדתך , משימה שלישית  - מבית אביך .

ביצוע המשימה  ראשונה :

 בראשית פרק יב

(ט) וַיִּסַּע אַבְרָם הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה: וזה תחילת התיקון של חטא האדם הראשון .

ביצוע משימה שניה :

בראשית פרק יג

(ח) וַיֹּאמֶר אַבְרָם אֶל לוֹט אַל נָא תְהִי מְרִיבָה בֵּינִי וּבֵינֶךָ וּבֵין רֹעַי וּבֵין רֹעֶיךָ כִּי אֲנָשִׁים אַחִים אֲנָחְנוּ:

(ט) הֲלֹא כָל הָאָרֶץ לְפָנֶיךָ הִפָּרֶד נָא מֵעָלָי אִם הַשְּׂמֹאל וְאֵימִנָה וְאִם הַיָּמִין וְאַשְׂמְאִילָה:

ההיפרדות מלוט הוא ביצוע ההפרדות מהמולדת שלו . ואומר בבראשית רבה (וילנא) פרשת וירא פרשה נה  : וממולדתך זו שכונתך.

ואני רוצה לפרש שלוט נחשב לשכן שלו וההפרדות של לוט מאברהם היה ההיפרדות מהמולדת

ואומר הערוך לנר מסכת יבמות דף סג עמוד א

בגמרא שתי בריכות טובות. נראה שדרש כן ע"פ מה שכתוב בפענח רזא בשם ראשונים דכשאמר הקדוש ברוך הוא לאברם לך לך וכו' וממולדתך הי' הציווי לפרוש לא בלבד מאביו אלא גם מלוט ולכן כתיב וילך אתו לוט שהלך מעצמו עמו וא"כ הי' כוונת הציווי עתה תפרוש מלוט אבל לימים הבאים שתי בריכות טובות שיצאו ממנו דהיינו מבניו עמון ומואב יברכו בך:

ביצוע משימה שלישית :

מבית אביך הכוונה להתנתק לגמרי מבית אביך ונאמר בבראשית פרק יז

(א) וַיְהִי אַבְרָם בֶּן תִּשְׁעִים שָׁנָה וְתֵשַׁע שָׁנִים וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר אֵלָיו אֲנִי אֵל שַׁדַּי הִתְהַלֵּךְ לְפָנַי וֶהְיֵה תָמִים:

ואומר תרגום אונקלוס בראשית פרק יז פסוק א

 (א) והוה אברם בר תשעין ותשע שנין ואתגלי יי לאברם ואמר ליה אנא אל שדי פלח קדמי והוי שלים:

מתרגם אנקולוס תמים = שלם  ומיד לאחר מכן בבראשית פרק יז

(יב) וּבֶן שְׁמֹנַת יָמִים יִמּוֹל לָכֶם כָּל זָכָר לְדֹרֹתֵיכֶם יְלִיד בָּיִת וּמִקְנַת כֶּסֶף מִכֹּל בֶּן נֵכָר אֲשֶׁר לֹא מִזַּרְעֲךָ הוּא:

כלומר להיות תמים זה שלם ,ולהיות שלם זה למול את עצמך ,ומילה זה לחתוך את העורלה כלומר לחסר מעצמך אז למה זה נחשב לשלם ?

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נח סימן ה

תמים זה אחד משבעה מהולים שנולדו בעולם אדה"ר =אדם הראשון= נברא מהול

ובילקוט שמעוני תורה פרשת בראשית רמז כח

ויאמר לו איכה [ג, ט] לאן נוטה לבך רבי יצחק אמר מושך בערלתו היה שנאמר והמה כאדם עברו ברית וכתיב את בריתי הפר

כלומר האדם הראשון לאחר החטא היה מושך בעורלתו ולכן לפני החטא נברא האדם הראשון מהול וזה הכוונה שלם ,ולאחר החטא קלקל ומשך את עורלתו ולכן המצב המתוקן אצלנו זה להיות מהול זה השלמות של האדם .הקב"ה ציוה אותו למול את עצמו ולהיות שלם וזה הסיבה שקב"ה שינה את שמו  מאברם לאברהם כי אברם זה לא שלם אבל אברהם זה שלם ולאחר שמל את עצמו תיקן בזה חלק מהחטא של האדם הראשון ונהיה שלם  .

ובזה שמל את עצמו נהפך אברהם לבריה חדשה  ,גם נהפך לשלם ,וגם שינוי השם מלמד על שינוי המהות  ,ובכך ניתק את עצמו מבית אביו וזה היה גמר המשימה השלישית שהקב"ה נתן לאברהם .

 

ערוך לנר מסכת סנהדרין דף פט עמוד ב

הרי שנעשה אברהם אז כשנמול בריה חדשה וגם היה אז גר שנתגייר דכקטן שנולד דמי א"כ התחילו שנות אברהם משנת צ"ט שלו שנמול

לסיכום יש כאן 3 משימות שניתנו לאברהם 2 מתוכם זה תיקון של חלק מחטא האדם הראשון . הליכה לכיוון ארץ ישראל כנגד גירוש האדם הראשון . מל את עצמו כנגד משיכת הערלה של האדם הראשון .

פרשת לך לך למה אומר הקב"ה למשה לך לך ? האם זה תחילת התיקון של חטא האדם הראשון? האם הראיה של האדם את המציאות תלויה בדרגתו ? מי היחיד שרואה יום יום את המציאות כפי שהיא ? ‏ז'/חשון/תשע"ה

בס"ד

פרשת לך לך למה אומר הקב"ה למשה לך לך ? האם זה תחילת התיקון של חטא האדם הראשון? האם הראיה של האדם את המציאות תלויה בדרגתו ? מי היחיד שרואה יום יום את המציאות כפי שהיא ? ‏ז'/חשון/תשע"ה

בראשית פרק יב

(א) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ:

הפעם הראשונה שהקב"ה מדבר עם אברהם אומר לו   הקב"ה:  לך לך  אל הארץ אשר אראך .

שאלה ראשונה :   מדוע הציווי הראשון לאברהם היה לך לך ? שאלה שניה : מדוע הקב"ה לא נותן לו יעד מדויק כמו בית המקדש ? כמו ירושלים ? למה הקב"ה אומר לו המקום אשר אראך?

בראשית פרק ג

(כד) וַיְגָרֶשׁ אֶת הָאָדָם וַיַּשְׁכֵּן מִקֶּדֶם לְגַן עֵדֶן אֶת הַכְּרֻבִים וְאֵת לַהַט הַחֶרֶב הַמִּתְהַפֶּכֶת לִשְׁמֹר אֶת דֶּרֶךְ עֵץ הַחַיִּים: ס

הקב"ה גירש את האדם הראשון מגן עדן . ושם כרובים עם חרב מתהפכת כדי שהאדם לא יכנס לתוך גן עדן

ואומר רש"י בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק כד

(כד) מקדם לגן עדן - במזרחו של גן עדן, חוץ לגן:

כלומר הוא גירש אותו למזרח ובעצם כדי להגיע לגן עדן צריך ללכת מערבה כי האדם נמצא ממזרח לגן עדן .

ואני רוצה להגיד שבעצם הציווי של הקב"ה לאברהם ללכת לכיוון מערב לכיוון ארץ ישראל זה תחילת התיקון של האדם הראשון . אברהם הצליח בכוחות עצמו להכיר ולהבין את בוראו ,והקב"ה ראה באברהם את היכולת לתקן את חטא האדם הראשון ולכן הוא אומר לו לך לך  כלומר לכיוון מערב לכיוון ארץ ישראל הפוך ממה שגירש את האדם הראשון מגן עדן .

ואומר הרש"ר הירש בראשית פרק ג

לשמר את דרך עץ החיים. אפשר לפרש בשני אופנים: לשמור את דרך עץ החיים, - לבל ימצאנה האדם; או: לשמור עליה, לבל תאבד מן האדם, ולמען ישוב אליה בעתיד.

ואני רוצה לפרש שהקב"ה העלים את גן עדן כדי שהאדם לא ימצא את עץ החיים ורק שהאדם שיגיע לדרגה שיוכל לתקן את חטא האדם הראשון הקב"ה יראה לו את המקום . כלומר באמת גן עדן זה מחוץ לתחום של האדם רק מי שיוכל לתקן את חטא  האדם הראשון הקב"ה ייתן לו לראות את מקום גן עדן וזה הסיבה שלא נאמר במפורש בתורה מקום המקדש מקום השכינה אלה שהמקום תלוי בהכוונה של הקב"ה  כתוב בבראשית פרק כב

(ב) וַיֹּאמֶר קַח נָא אֶת בִּנְךָ אֶת יְחִידְךָ אֲשֶׁר אָהַבְתָּ אֶת יִצְחָק וְלֶךְ לְךָ אֶל אֶרֶץ הַמֹּרִיָּה וְהַעֲלֵהוּ שָׁם לְעֹלָה עַל אַחַד הֶהָרִים אֲשֶׁר אֹמַר אֵלֶיךָ:

ובדברים פרק כו

(ב) וְלָקַחְתָּ מֵרֵאשִׁית כָּל פְּרִי הָאֲדָמָה אֲשֶׁר תָּבִיא מֵאַרְצְךָ אֲשֶׁר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ נֹתֵן לָךְ וְשַׂמְתָּ בַטֶּנֶא וְהָלַכְתָּ אֶל הַמָּקוֹם אֲשֶׁר יִבְחַר יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ לְשַׁכֵּן שְׁמוֹ שָׁם:

וכך נאמר במפורש בשמות פרק ו  שהקב"ה הסתיר עצמו ומתגלה רק לפי דרגת האדם אליו הוא מדבר

(ג) וָאֵרָא אֶל אַבְרָהָם אֶל יִצְחָק וְאֶל יַעֲקֹב בְּאֵל שַׁדָּי וּשְׁמִי יְקֹוָק לֹא נוֹדַעְתִּי לָהֶם:

וכך מפורש בתורה במדבר פרק כב  שמלאך וחרב בידו לא נראתה אל בלעם ורק הקב"ה גלל את עיניו לראות את המציאות האמיתית

(לא) וַיְגַל יְקֹוָק אֶת עֵינֵי בִלְעָם וַיַּרְא אֶת מַלְאַךְ יְקֹוָק נִצָּב בַּדֶּרֶךְ וְחַרְבּוֹ שְׁלֻפָה בְּיָדוֹ וַיִּקֹּד וַיִּשְׁתַּחוּ לְאַפָּיו:

כלומר אנחנו רואים שאברהם זה תחילת תהליך התיקון לחטא האדם הראשון . ותהליך זה תלוי תמיד בדרגה של האדם ולכן הקב"ה לא יכול לתת לו יעד מדויק אלה יעד כללי ואומר לו אני יראה לך לפי דרגתך ,לפי מה שהשגת במאמצים שלך . כל אחד לפי דרגתו . ולכן בבראשית פרק יב

ו) וַיַּעֲבֹר אַבְרָם בָּאָרֶץ עַד מְקוֹם שְׁכֶם עַד אֵלוֹן מוֹרֶה וְהַכְּנַעֲנִי אָז בָּאָרֶץ:

(ז) וַיֵּרָא יְקֹוָק אֶל אַבְרָם וַיֹּאמֶר לְזַרְעֲךָ אֶתֵּן אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק הַנִּרְאֶה אֵלָיו:

כלומר בשכם הקב"ה נראה לאברם לפי דרגתו ולפי דרגתו הקים לו אברם מזבח והכתוב מדגיש

וַיִּבֶן שָׁם מִזְבֵּחַ לַיקֹוָק הַנִּרְאֶה אֵלָיו 

כלומר דווקא למה שנראה אליו ולא לדבר אחר .

כלומר תהליך תיקון החטא הוא תהליך  של עלית מדרגה אחרי מדרגה והקב"ה נראה לכל אחד לפי מדרגתו

אבל משה רבנו הגיע למדרגה העליונה ביותר כתוב בדברים פרק ג

 

(כז) עֲלֵה רֹאשׁ הַפִּסְגָּה וְשָׂא עֵינֶיךָ יָמָּה וְצָפֹנָה וְתֵימָנָה וּמִזְרָחָה וּרְאֵה בְעֵינֶיךָ כִּי לֹא תַעֲבֹר אֶת הַיַּרְדֵּן הַזֶּה:

(כח) וְצַו אֶת יְהוֹשֻׁעַ וְחַזְּקֵהוּ וְאַמְּצֵהוּ כִּי הוּא יַעֲבֹר לִפְנֵי הָעָם הַזֶּה וְהוּא יַנְחִיל אוֹתָם אֶת הָאָרֶץ אֲשֶׁר תִּרְאֶה:

כאן יש שינוי מסוים וכאן מודגש ראה בעינך ולא מה שאני יראה לך ,כלומר משה הגיע לדרגה העליונה והוא רואה את המציאות כפי שהיא כלומר אין עוד מה שמוסתר ממנו ולכן כתוב ראה בעיניך,אבל עם ישראל לא ברמה של משה רבנו ולכן נדרש עוד תהליך של גאולה ותחית המתים כדי שעם ישראל יגיע לדרגתו  של משה כדי שיוכל לראות את המציאות האמיתית .

וזה גם הסיבה שעד שעם ישראל יראה את המציאות האמיתית נמצא משה עכשיו  ורואה עכשיו  את המציאות עד בו משיח צדקנו ונאמר בדברים פרק לד

(ז) וּמֹשֶׁה בֶּן מֵאָה וְעֶשְׂרִים שָׁנָה בְּמֹתוֹ לֹא כָהֲתָה עֵינוֹ וְלֹא נָס לֵחֹה:

ואומר רש"י דברים פרק לד פסוק ז

(ז) לא כהתה עינו - אף משמת:

 

 

 

 

פרשת נח כיצד יהיה תהליך התיקון לקלקול את האדם הראשון ? כיצד זה קשור לסוכה מעור של לוויתן ? כיצד זה קשור לסעודה של לוויתן ? סעודה של שור הבר ? ולשתיית יין המשומר מששת ימי בראשית ? ‏ל'/תשרי/תשע"ה

 פרשת נח

כיצד יהיה תהליך התיקון לקלקול את האדם הראשון ? כיצד זה קשור לסוכה מעור של לוויתן ? כיצד זה קשור לסעודה של לוויתן ? סעודה של שור הבר ? ולשתיית יין המשומר מששת ימי בראשית ? ‏ל'/תשרי/תשע"ה

בהמשך לשני המאמרים בנושא תהליך ההיתר לאדם לאכול מעשב השדה ,להשתמש בחיות ובדגים ,ולאכול בשר לאכול דגים 

קישור למאמר פרשת בראשית    מה התיר הקב"ה לאדם לאכול ולמה

קישור למאמר פרשת נח             ההיתר לאכול דגים

מסקנת הדברים :

האדם הראשון לפני החטא יכול לאכול רק מפרי העץ

מיד לאחר החטא הותר לו לאכול מעשב השדה , להשתמש בחיות ולא לאכול מהם ,וכן קיבל ברכה לפרו ורבו .

לאחר המבול קיבל האדם היתר לאכול בשר ודגים .

ההיתר לאכול את עשב השדה להשתמש בחיות לאכול בשר ודגים זה לשם תיקון הקלקול שנעשה בהם

בסיכום דברי בפרשת נח כתבתי שבאחרית הימים יחזור האדם לאחר תיקון מעשיו לאכול רק מפרי העץ אבל היה זה מסקנה הגיונית ללא הוכחות . חקרתי בדבר ורציתי להבין כיצד התהליך של התיקון יעבוד ובחיפושים שלי בנושא  גילית כמה רמזים לצורת התהליך של התיקון.

אביא כאן כמה מרכיבים של תהליך הסופי של התיקון

דבר ראשון   : סעודה של לויתן

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א

אמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סעודה לצדיקים מבשרו של לויתן, שנאמר: +איוב מ'+ יכרו עליו חברים, ואין כרה אלא סעודה, שנאמר: +מלכים ב' ו'+ ויכרה להם כרה גדולה ויאכלו וישתו, ואין חברים אלא תלמידי חכמים, שנאמר: +שיר השירים ח'+ היושבת בגנים חברים מקשיבים לקולך השמיעני;

דבר שני  : סעודה של שור הבר

קדושת לוי במדבר פרשת בהעלותך

וזהו שהקב"ה יעשה סעודה לעתיד לבא מלויתן, ושור הבר, ובר אווזות, ויין המשומר, כי באמת יאכלו בני ישראל מן כאשר היה בימי יציאת מצרים, לכך יעשה הקדוש ברוך הוא סעודת הצדיקים לעתיד לבא מהדברים אלו, כדי שאחר זה כשיאכלו המן יטעמו המאכלים שאכלו בסעודה, ובמי באר יטעמו כל המשקים, כאשר היה ביציאת מצרים:

דבר שלישי: סוכה מעורו של לויתן

תלמוד בבלי מסכת בבא בתרא דף עה עמוד א

ואמר רבה א"ר יוחנן: עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן, שנא': +איוב מ'+ התמלא בסוכות עורו;

דבר רביעי  : יין המשומר

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.

לפי ההבנה שלי לעתיד לבא תהליך התיקון יהיה הפוך לתהליך הקלקל כמו שאנו לובשים תפילין של יד ואחר כך תפילין של ראש ובהסרת התפילין זה נעשה קודם ראש ואחר כך יד גם כאן יהיה תהליך הפוך .

לאדם הותר לאחר המבול לאכול בשר ודגים ולכן לאחר התקון של האדם ייאסר עליו לאכול בשר ודגים וזה לפי ההבנה שלי סעודה של לוויתן ושל שור הבר . זה יהיה הסעודה האחרונה של לוויתן – דגים  ושל שור הבר – בשר ,כלומר הסעודה הזאת מסמלת את גמר התיקון של חטא האדם הראשון בקלקל שעשה בחיות והזוהמה שנכנסה בדגים כתוצאה מכך  . אומר מדרש תנחומא (ורשא) פרשת שמיני סימן ז

א"ל רבי מה אכפת להקדוש ברוך הוא שיאכלו ישראל בלא שחיטה שיהא ישראל נוחר ואוכל ושוחט מן הצואר מן הירך תדע שלא נצטוה השחיטה הזו אלא כדי לצרף את ישראל כי לעתיד לבא עושה סעודה לצדיקים מן הבהמה ולויתן ואין שם שחיטה,

אומר המדרש שבסעודה של לוויתן ושור הבר לא יהיה שחיטה לא של לוויתן ולא של שור הבר ,מובן לגבי לוויתן אבל לא מובל לגבי שור הבר הרי הוא יהיה נבלה ,ותירוץ המדרש שהשחיטה זה צרוף של עם ישראל כלומר תיקון ולאחר שעם ישראל יהיה מתוקן לא צריך לשחוט את הבהמה כי הבהמה תוקנה ע"י בני האדם.  בסעודה האחרונה שבו צדיקים יאכלו את שור הבר לא צריך שחיטה . ואכילה אחרונה מסמלת את סיום התיקון בחיות וכמו שאמרתי  יש תיקון ע"י אכילה וע"י שחיטה . בסעודה האחרונה כנראה לא צריך את השחיטה אבל צריך את האכילה .

ועכשיו לאחר שנגמר התיקון בדגים ובחיות ע"י סעודה של לוויתן ושל שור הבר אנחנו עוברים לשלב הבא וזה השתמשות בחיות ואכילת העשב .

סוכה של לוויתן זה השתמשות בעורו של לוויתן כלומר השתמשות בחיות וזה מסמל את גמר התיקון של הקלקול שהתיר לאדם לאכול את עשב השדה וההשתמשות בחיות כדי לתקן את הקלקול .

יש ויכוח גדול על סוכה מעורו של לוויתן איך ניתן לסכך את הסוכה עם עור של  לוויתן הרי זה מגידולי הקרקע ודג הוא לא מגידולי הקרקע

דף על הדף בבא בתרא דף עה עמוד א

ולכאורה היה אפשר לתרץ, דהכוונה "שאזכה לישב בסוכת עורו של לויתן" מיירי בדפנות הסוכה, שהם כשרים גם בדברים שאין גידולי קרקע. אולם אי אפשר לומר כן, דבגמ' כאן נאמר: "אמר ר' יוחנן עתיד הקדוש ברוך הוא לעשות סוכה לצדיקים מעורו של לויתן... זכה עושין לו סוכה, לא זכה עושין לו צל". ומבאר רש"י שם, זכה עושין לו סוכה - היינו מלמעלה גג וארבע דפנות מארבע רוחות. לא זכה עושין לו צל - היינו סכך בלא מחיצות הרי מבואר מהגמ', שהסכך ודאי עשוי מעורו של לויתן, אלא מי שזכה אז גם הדפנות מעורו של לויתן. וא"כ הדרא קושיא לדוכתא.

ואני רוצה לתרץ  שההבדל בן גידולי הקרקע לבן הדגים נוצר רק לאחר שהאדם הראשון חטא בחיות ולא חטא בדגים  ואז נוצר ההבדל בן האדמה לבין הים .כלומר נהיה הבדל בין האדמה לבין הים בגלל מעשי האדם הראשון . עובדה שהמבול פגע שכל מה שעל הקרקע אבל לא פגע בדגים בים . כלומר לאחר תיקון של האדם ולאחר סעודת לוויתן ושור הבר המסמלים גמר התיקון של הקלקול שנעשה בחיות אנחנו עולים שלב שבו גם דגים נחשבים כמו גידולי הרקע ולכן ניתן לסכך עם עור של לויתן כמו שבסעודה של שור הבר לא צריך שחיטה כי זה גמר התיקון כך הסוכה מעורו של לוויתן מסמלת את סוף ההשתמשות של האדם בחיות וגם התיקון של הקלקול שנעשה באדמה .

וכאן אנחנו מגיעים לשלב שבו היה האדם לפני החטא . כלומר יהיה מותר לו לאכול מפרי האדמה . אבל השלב הבא זה לעלות לדרגה גבוהה יותר מאשר היה האדם הראשון וזה שתיית יין המשומר כלומר מעבר מגן   למצב של עדן כמו שנאמר בתלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד א

מאי עין לא ראתה? אמר רבי יהושע בן לוי: זה יין המשומר בענביו מששת ימי בראשית. ריש לקיש אמר: זה עדן, לא ראתה עין מעולם. ואם תאמר: אדם היכן דר - בגן, ואם תאמר: גן הוא עדן - תלמוד לומר +בראשית ב'+ ונהר יצא מעדן להשקות את הגן.

למסקנה יש לנו תהליך הפוך לקלקול

תיקון הקלקול שנעשה בחיות ואז הותר לאדם הראשון לאכול בשר ודגים וסעודה של לוויתן זה סיום התיקון

תיקון הקלקול שנעשה באדמה ואז הותר לאדם לאכול את עשב השדה ולהשתמש בחיות וסוכה של לוויתן מסמלת את סיום התיקון .

יין משומר זה מעבר של האדם ממצב שלפני החטא לדרגה הגבוהה ביותר האפשרית וזה יין המשומר שכמובן עשוי מפרי העץ משובח ממנו ולכן יש לו ברכה נפרדת אבל הזמן שעבר מאז האדם הראשון עד לתיקון השביח אותו והביא את האדם לדרגה גבוהה יותר מדרגת האדם שנברא ביום השישי  .

השבת נחשבת למעין העולם הבא ומסמלת את השאיפה שלנו להגיע לעולם הבא, ולכן אנחנו אוכלים בשר ודגים שותים יין וזה מסמל את השאיפה שלנו לקיים סעודה של לוויתן ,שור הבר ולשתות מיין המשומר .

 

 

 

 

 

 

פרשת נח האדם הראשון לא פגם בדגים אז למה יש לנו היתר לאכול דגים ? מה התיקון באכילת דג ? למה לא צריך לשחוט את הדגים ? והאם שיבוא אליהו יהיה אסור לנו לאכול דגים ? ‏ל'/תשרי/תשע"ה

בס"ד

פרשת נח

האדם הראשון לא פגם בדגים אז למה יש לנו היתר לאכול דגים ?  מה התיקון באכילת דג ? למה לא צריך לשחוט את הדגים ? והאם  שיבוא אליהו יהיה אסור לנו לאכול דגים ? ‏ל'/תשרי/תשע"ה

במאמר שכתבתי בפרשת בראשית הבאתי מהלך על התהליך של ההיתר לאכול עשב,להשתמש בבעלי החיים ,בשר,דגים ובסופו של המהלך  כתבתי

"למסקנה כל ההיתר של האדם להשתמש בעולם גם בצומח בעשב  השדה או בחי זה בגלל היכולת שלו לתקן מה שקלקל . לתקן את עצמו ,את האדמה, ואת חית השדה ויש לו את הידע הזה לפני שקלקל. והאדם צריך לחזור ולעשות את רצון השם את המצוות שנתן לו הקב"ה לתקן חזרה את מה שקלקל  ואז השפע ירד לעולם ,והעולם יחזור לעולם של גן עדן ואז יחזור האדם לאכול רק מפרי העץ  ".
http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/10/blog-post_89.html

יש לי קושיה על המהלך : למה התיר הקב"ה לאכול את הדגים הרי האדם לא קלקל את הדגים ואז לכאורה אין באכילה שלהם כל תיקון וזה לא מתאים למהלך שההיתר של האכילה של כל מאכל חוץ מפרי העץ זה לעשות תיקון במה שקלקל האדם והתירוץ שלי לדבר  שאומנם האדם הראשון לא קלקל בדגים ואכן הדגים לא הושמדו במבול כמו בחיות ובעשב אבל צריך להגיד שהיה השפעה חיצונית על הדגים של מעשה האדם הראשון והשפעה זו שהיא השפעה חיצונית צריכה תיקון

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קח עמוד א

בעא מיניה מר בריה דרבינא מרב נחמן בר יצחק: מהו לכתוב תפילין על גבי עור של דג טהור? - אמר לו: אם יבא אליהו ויאמר. מאי אם יבא אליהו ויאמר? אילימא אי דאית ליה עור אי דלית ליה עור - הא חזינן דאית ליה עור! ועוד, התנן: עצמות הדג ועורו מצילין באהל המת! - אלא: אם יבא אליהו ויאמר אי פסקא זוהמא מיניה, אי לא פסקא זוהמא מיניה.

כלומר יש זוהמה בעור של הדג שזה זוהמה חיצונית בלבד  ואני רוצה להגיד שזה הזוהמה שנגרמה ע"י חטא האדם הראשון ואפשר להגיד שסימן הטהרה של דג הוא חיצוני בלבד וזה קשקשת שהוא לא דבר פנימי זה דבר חיצוני וזה דבר שמולבש על הדג וניתן להוריד אותו .לכן לשיטתי חטא הדם הראשון לא פגם בדגים הוא גרם לזוהמה חיצונית ולכן באופן עקרוני לא היה צריך לאכול את הדגים כי אין בהם תיקון אבל באופן מעשי יש להם זוהמה חיצונית וע"י מאכל של הדגים מתקנים זוהמה חיצונית זו

תלמוד בבלי מסכת נדה דף נא עמוד ב

גמ'. כל שיש לו קשקשת - דג טהור, יש שיש לו סנפיר ואין לו קשקשת - דג טמא. מכדי, אנן אקשקשת סמכינן, סנפיר דכתב רחמנא למה לי? אי לא כתב רחמנא סנפיר, הוה אמינא: מאי קשקשת דכתיב - סנפיר, ואפילו דג טמא - כתב רחמנא סנפיר וקשקשת. והשתא דכתב רחמנא סנפיר וקשקשת מנלן דקשקשת לבושא הוא - דכתיב +שמואל א' י"ז+ ושריון קשקשים הוא לבוש, ולכתוב רחמנא קשקשת ולא בעי סנפיר! א"ר אבהו, וכן תנא דבי רבי ישמעאל: +ישעיהו מ"ב+ יגדיל תורה ויאדיר.

וכמו כן צריך להגיד שלא צריך שחיטה בדגים כי שחיטה זה חלק מתיקון פנימי בבהמה או בעוף אבל בדג שזה רק זוהמה חיצונית לא צריך שחיטה . ואכן בשחיטה של בהמה או עוף צריך לבדוק את החלקים הפנמיים כדי לדעת האם הבהמה או העוף הם כשרים  כלומר הפגם שנעשה בחיות זה פגם פנימי ולכן מצריך תיקון ע"י שחיטה ולכן צריך להגיד שיש שני תיקונים בחיות ובעוף אחד זה השחיטה והשני זה האכילה .

ראיה נוספת שמאכל בשר או עוף זה תיקון מופיע בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף מט עמוד ב

עם הארץ אסור לאכול בשר (בהמה) שנאמר +ויקרא יא+ זאת תורת הבהמה והעוף כל העוסק בתורה - מותר לאכול בשר בהמה ועוף, וכל שאינו עוסק בתורה - אסור לאכול בשר בהמה ועוף.

כלומר מי שעוסק בתורה ועושה את המצוות יכול לתקן מה שקלקל אבל מי שלא עושה את המצוות לא יכול לתקן.   תיקון לא יכול להיעשות ע"י דבר מקולקל . ואולי במאמר מוסגר צריך להגיד שמה שאנו רואים שעולם שיש התגברות של צמחונות זה דבר מבורך כי מי שהוא לא בכלל עושי המצוות עדיף שלא יקלקל יותר ויוכל צמחים בלבד .

ולכן גם סימני הטהרה של בהמה הם גם חיצוניים וגם פנימיים ושל הדג רק חיצוני

ויקרא פרק יא

(ג) כֹּל מַפְרֶסֶת פַּרְסָה וְשֹׁסַעַת שֶׁסַע פְּרָסֹת מַעֲלַת גֵּרָה בַּבְּהֵמָה אֹתָהּ תֹּאכֵלוּ:

מפרסת פרסה זה חיצוני שסעת שסע זה חיצוני מעלה גרה זה פנימי

וכותב בדף על הדף קידושין דף יג עמוד א

בספר ישמח משה (פרשת נח) כתוב - כי לפעמים צדיקים שפגמו בעוונות קלים מתגלגלים בדגים. לא כן צדיקים גמורים כגון חנוך ומשותלח שחיו באותו זמן שלא באו לידי גלגול כלל. והדגים שבאותו זמן לא היה בהם שום נשמה הצריכה תיקון, ולא היה עליהם שום גזירה. מה שאין כן עכשיו, כשצדיקים חוטאים מתקלקלין בדגים, כי בעידנא דריתחא מענישים גם על עבירות קלות "וגם דגי הים יאספו".

ומובן מזה שצדיקים מתגלגלים בדגים כי הדג הוא טהור אומנם יש לו חיסרון של זוהמה אבל זה דבר חיצוני ולא פנימי ולכן החי הטב ביותר להתגלגל בו .

למסקנה האדם הראשון לא פגם בדגים ע"י החטא ולכן אין תיקון באכילת דגים אבל ההשפעה החיצונית של החטא על הדגים גרמה לזוהמה בדגים ולכן יש תיקון באכילת דגים , בנוסף בגלל שאין פגם פנימי בדגים לא צריך לשחוט את הדג ונשמתם של צדיקים מתגלגלים בדגים בגלל המעלה שלהם ולכן יש סיבה נוספת לאכול דגים . ושיגיע אליהו ויגיד לנו שנפסקה הזוהמה מהדגים אולי יהיה אסור לאכול את הדגים

 

פרשת בראשית מה אכל האדם הראשון ? מתי הותר לו לאכול מעשב השדה ? מתי הותר לו להשתמש בחיות ? מתי הותר לו לאכול את חית השדה ? ומה הסיבה שאנחנו יכולים לאכול מעשב השדה או מחיות השדה ? ‏כ"ג/תשרי/תשע"ה

בס"ד פרשת בראשית

מה אכל האדם הראשון ? מתי הותר לו לאכול מעשב השדה ? מתי הותר לו להשתמש בחיות ? מתי הותר לו לאכול את חית השדה ?  ומה הסיבה שאנחנו יכולים לאכול מעשב השדה או מחיות השדה ? ‏כ"ג/תשרי/תשע"ה

הקב"ה ברא את האדם ואת העולם . העולם שייך לקב"ה  ומותר לנו להשתמש בעולם רק לפי ציווי של הקב"ה בראשית פרק ב

(טז) וַיְצַו יְקֹוָק אֱלֹהִים עַל הָאָדָם לֵאמֹר מִכֹּל עֵץ הַגָּן אָכֹל תֹּאכֵל:

(יז) וּמֵעֵץ הַדַּעַת טוֹב וָרָע לֹא תֹאכַל מִמֶּנּוּ כִּי בְּיוֹם אֲכָלְךָ מִמֶּנּוּ מוֹת תָּמוּת:

הקב"ה מצווה את האדם הראשון לאכול מכל  פרי עץ הגן חוץ מעץ הדעת לכאורה ניתן להבין שלפני החטא של האדם הראשון היה מותר לאדם הראשון לאכול רק מפרי העץ האדם הראשון לא אכל לא עשב ולא מחית השדה . לפני חטא האדם הראשון  יצר הקב"ה את כל חית השדה ונתן לאדם הראשון לקרא שמות לכל חיות השדה . בבראשית פרק ב

(יט) וַיִּצֶר יְקֹוָק אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כָּל חַיַּת הַשָּׂדֶה וְאֵת כָּל עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיָּבֵא אֶל הָאָדָם לִרְאוֹת מַה יִּקְרָא לוֹ וְכֹל אֲשֶׁר יִקְרָא לוֹ הָאָדָם נֶפֶשׁ חַיָּה הוּא שְׁמוֹ:

(כ) וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁמוֹת לְכָל הַבְּהֵמָה וּלְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל חַיַּת הַשָּׂדֶה וּלְאָדָם לֹא מָצָא עֵזֶר כְּנֶגְדּוֹ:

פנים יפות שמות פרק א

ובזוהר [שמות ב ב] פ' ואלה שמות בני ישראל הבאים מצרימה אינון רתיכין ומשריין עילאין דנחתי עם יעקב וכו' ע"ש, והוא מכוון בלשון שמות בני ישראל כי השמות שלהם הוא שורש נשמתם בכ"י, וכן שמות כל הנבראים הוא שורשם כענין שנאמר [בראשית ב, יט] ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו, והיינו כשראה כל מיני הנבראים הבין שורשם למעלה ויקרא לכל אחד שם כפי שורשו כמ"ש [שם] וכל אשר יקרא לו האדם וגו' הוא שמו, היינו שמו המיוחד לו כפי שורשו ובהם היו נכללים כל נשמות ישראל עד סוף כל הדורות, כמו שאמרו [הגש"פ] ולא את אבותינו בלבד גאל הקדוש ברוך הוא אלא אף אותנו גאל עמהם, וז"ש איש וביתו באו, כי תולדות האדם נקרא ביתו כמו שאמר [תהלים קלה, יט - כ] בית אהרן ובית הלוי:

ונראה לי שלפני חטא האדם הראשון  יכול לאכול רק מפרי העץ חוץ מעץ הדעת ולא  אכל לא מעשב השדה ולא מהעוף או מהחיה .

האדם הראשון הבין את התפקיד של כל אחד מהחיות ולכן נתן לכל אחד שם שתיאר את מהותו של כל אחד מהחיות וזה היה לפני החטא כי כתוב בפירוש שלא מצא עזר כנגדו לאחר קריאת השמות כלומר לפני בריאת חוה כלומר לפני החטא . ולגבי עשב השדה האדם הראשון לא  יכל לאכול אוכל  של בהמות וכך כתוב בפירוש בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה כ

ואכלת את עשב השדה ר' יהודה ור' נחמיה ר' יהודה א' אילו זכיתה היתה מעלה לך מכל אילני גן עדן, עכשיו שלא זכיתה וקוץ ודרדר תצמיח לך וגו',

וגם צריך להגיד שגם המצוה או הברכה של פרו ורבו היה לאחר חטא האדם הראשון .

חזקוני בראשית פרשת בראשית פרק א פסוק כח

(כח) פרו ורבו י"מ לאחר שסרחו ונקנסה עליהם מיתה נאמר להם פרו ורבו לפי שהוצרכה לפריה ורביה מדקאמר ומלאו את הארץ, דאם קודם שסרחו נאמר עליהם היה לו לכתוב ומלאו את הגן שהרי דירתם היתה שם קודם שסרחו אלא ע"י שפריה ורביה דוגמת יצירה היא נכתבה כאן עם היצירה.

ואכן לאחר חטא האדם הראשון יש שינוי מהותי ושינוי כיוון . האדם הראשון מקבל את האפשרות לאכול את עשב השדה גם לאדם וגם לבהמה וגם את האפשרות לרדות גם בדגים וגם בחית השדה והכוונה להשתמש בהם ולא לאכול מהם כי למדנו  שהבל היה רועה צאן  וצריך להגיד שמדובר בהשתמשות ולא באכילה כלומר שלאחר חטא האדם הראשון יכלו להשתמש ולרדות בחיות אבל לא לאכול אותם

בראשית פרק א

(כח) וַיְבָרֶךְ אֹתָם אֱלֹהִים וַיֹּאמֶר לָהֶם אֱלֹהִים פְּרוּ וּרְבוּ וּמִלְאוּ אֶת הָאָרֶץ וְכִבְשֻׁהָ וּרְדוּ בִּדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם וּבְכָל חַיָּה הָרֹמֶשֶׂת עַל הָאָרֶץ:

(כט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים הִנֵּה נָתַתִּי לָכֶם אֶת כָּל עֵשֶׂב זֹרֵעַ זֶרַע אֲשֶׁר עַל פְּנֵי כָל הָאָרֶץ וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה:

(ל) וּלְכָל חַיַּת הָאָרֶץ וּלְכָל עוֹף הַשָּׁמַיִם וּלְכֹל רוֹמֵשׂ עַל הָאָרֶץ אֲשֶׁר בּוֹ נֶפֶשׁ חַיָּה אֶת כָּל יֶרֶק עֵשֶׂב לְאָכְלָה וַיְהִי כֵן:

השלב השלישי היה לאחר המבול ולאחר שהקב"ה גלגל את העולם למצב של תוהו ובוהו ולאחר מכן ברא אותו מחדש ניתן לאדם לאכול מן החיה

 

 

בראשית פרק ט

(ג) כָּל רֶמֶשׂ אֲשֶׁר הוּא חַי לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה כְּיֶרֶק עֵשֶׂב נָתַתִּי לָכֶם אֶת כֹּל:

רש"י בראשית פרק ט פסוק ג

(ג) לכם יהיה לאכלה - שלא הרשיתי לאדם הראשון לאכול בשר אלא ירק עשב, ולכם כירק עשב שהפקרתי לאדם הראשון, נתתי לכם את כל:

ואנחנו צריכים להבין את כל המהלך הזה של השינוי בציווי של הקב"ה לאדם הראשון .

הקב"ה ברא את העולם בשלמות ונתן כוח בחירה לאדם . שלמות העולם זה בעצם מצב גן עדן בו יש לאדם  ציווי לאכול מפרי העץ אבל לא לאכול מעץ הדעת  זו היית הבחירה של האדם הראשון במידה והיה עומד בבחירה הזו היה העולם מגיע לשלמותו . האדם חי מפירות האילן המותרים לו ,וכל אחד מהיצורים  כמו   הדגים החיות העופות כל אחד היה עושה את תפקידו  בשלמות . האדם הראשון הבין את התפקיד של כל בריה בעולם ולכן היה מסגול לתת לא את השם המיוחד שלה . לאחר חטא האדם הראשון הקלקול לא היה רק באדם אלה בכל הבריאה כי כל הבריאה נפגמה ממעשה האדם הראשון  וזה המשמעות של בראשית פרק ב

(טו) וַיִּקַּח יְקֹוָק אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם וַיַּנִּחֵהוּ בְגַן עֵדֶן לְעָבְדָהּ וּלְשָׁמְרָהּ:

אלשיך על בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק טו

לעבדה ולשמרה, והוא כי האדם מוריד שפע במצותיו ושומר הגן ומצמיחו, מה שאין כן למלאכיו שעל ידי היותם משוללי יצר הרע, אין הקדוש ברוך הוא קובע להם שכר על שירותם להשפיע בעצי עדן. והוא הכתוב אצלנו על מאמרם ז"ל (ברכות יז א) צדיקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם:

וכאשר האדם הראשון עשה את החטא העולם כולו נפגם כי השפע שהיה צריך לרדת לעולם לכל היצורים נפסק    ופגם בכל העולם כולו . ותפקידו אל האדם שקלקל לתקן את החטא שעשה ולתקן מה שפגם ולכן בתחילה יכול לתקן רק ע"י השתמשות בחיות ואכילה של עשב כי בתחילה נתקלקלה האדמה והתיקון היה צריך להיות באדמה ולכן הורשה לאכול עשב

רש"י בראשית פרק ד פסוק ב

(ב) רועה צאן - לפי שנתקללה האדמה, פירש לו מעבודתה:

אבל האדם  המשיך לקלקל גם את חיות השדה נאמר בבראשית פרק ו

(יב) וַיַּרְא אֱלֹהִים אֶת הָאָרֶץ וְהִנֵּה נִשְׁחָתָה כִּי הִשְׁחִית כָּל בָּשָׂר אֶת דַּרְכּוֹ עַל הָאָרֶץ: ס

תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קח עמוד א

אמר רבי יוחנן: מלמד שהרביעו בהמה על חיה, וחיה על בהמה, והכל על אדם, ואדם על הכל.

והקב"ה היה צריך לבנות ולהרוס את העולם  מחדש והאדם צריך לתקן עכשיו גם את  מה שקלקל בחיות השדה . והאדם יודע בדיוק מה צריך לתקן כי לפני החטא ידע האדם תפקידו של כל חיה ולכן מסוגל לתקן גם אחרי החטא .

למסקנה כל ההיתר של האדם להשתמש בעולם גם בצומח בעשב  השדה או בחי זה בגלל היכולת שלו לתקן מה שקלקל . לתקן את עצמו ,את האדמה, ואת חית השדה ויש לו את הידע הזה לפני שקלקל. והאדם צריך לחזור ולעשות את רצון השם את המצוות שנתן לו הקב"ה לתקן חזרה את מה שקלקל  ואז השפע ירד לעולם ,והעולם יחזור לעולם של גן עדן ואז יחזור האדם לאכול רק מפרי העץ  .

פרשת בראשית :גם בראש השנה היום שבו נברא העולם אנחנו אומרים זכר ליציאת מצרים . האם זכר ליציאת מצרים זה הכרת העבר ? או אולי זה הכרת המציאות עכשיו ? מציאות הקיימת כל רגע ורגע ? מציאות של יציאת מצרים הקיימת כל יום וכל שעה ? ‏כ"ג/תשרי/תשע"ה

 

בס"ד פרשת בראשית

גם בראש השנה היום שבו נברא העולם אנחנו אומרים זכר ליציאת מצרים . האם זכר ליציאת מצרים זה הכרת העבר ? או אולי זה הכרת המציאות עכשיו ? מציאות הקיימת  כל רגע ורגע ? מציאות של יציאת מצרים הקיימת כל יום וכל שעה ?  ‏כ"ג/תשרי/תשע"ה

בריאת העולם זה ראש השנה  ובראש השנה אנחנו אומרים

"ותיתן לנו ..    את יום הזכרון הזה יום תרועה מקרא קודש זכר ליציאת מצריים "

מה הקשר של בריאת העולם ליציאת מיצרים ? הרי העולם נברא הרבה לפני יציאת מצרים ? נתרץ את הקושיה ולפי המהלך שדיברנו עליו שהקב"ה ברא את העולם מחדש ביציאת מצרים ובריאת העולם מחדש ביציאת מצרים היא בסימן 50 49 ימי ספירת העומר ועוד אחד ששיך רק לקדוש ברוך הוא וזה מתן תורה . ולכן גם ראש השנה לאחר יצירת מצרים הוא בסימן 50 כמו שכתבתי שהמדרש אומר ששמיני עצרת היה צריך להיות ביום החמישים כמו מתן תורה אבל בגלל שהקב"ה ריחם על ישראל הצמיד את זה לחג הסוכות . והשאלה שאני רוצה לחקור האם יציאת מצרים זה אירוע מהעבר  שאומרים זכר ליציאת מצרים הכוונה למשהו שהיה בעבר שצריך זכירה או זה מציאות  הקיימת  בהווה ?

אנציקלופדיה תלמודית כרך ח, [הגדה (של פסח)] טור קפט

ואף על פי שכבר אמרנו בתחילת ההגדה - בפסקא עבדים היינו - ואילו לא הוציא הקדוש ברוך הוא את אבותינו ממצרים הרי אנו ובנינו ובני בנינו משועבדים היינו וכו', מכל מקום חוזרים כאן לעיכוב, כלומר שחייבים אנו לראות עצמנו כאילו יצאנו ממצרים ארחות חיים; כלבו סי' נא.

כלומר אומר הכלבו שאנחנו צריכים לראות עצמנו כאילו יצאנו ממצרים אבל זה קצת קשה האם אנחנו צריכים "לעשות בכאילו"  ללא קשר למציאות או שיש מציאות תמידית של יציאת מצרים ואנחנו צריכים להבין זאת ולהתבונן במציאות האמיתית של העולם  ?

נאמר בדברים פרק לב

(מט) עֲלֵה אֶל הַר הָעֲבָרִים הַזֶּה הַר נְבוֹ אֲשֶׁר בְּאֶרֶץ מוֹאָב אֲשֶׁר עַל פְּנֵי יְרֵחוֹ וּרְאֵה אֶת אֶרֶץ כְּנַעַן אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל לַאֲחֻזָּה:

משה נקבר ע"י הקב"ה מצד אחד מול יריחו ומצד שני מול בעל פעור ואומר הילקוט שמעוני תורה פרשת וזאת הברכה רמז תתקסה

ומפני מה נקבר משה רבינו מול בית פעור כדי לכפר על מעשה פעור, מה עשה משה חפר בארץ כבית דירה גדולה בנחלת בני גד וטמן חמה בארץ כאדם שהוא חבוש בבית האסורין, וכל פעם ופעם שהיו ישראל חוטאין היה עולה ופוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשחית, לפיכך נקרא שמו פעור, והיה משה מזכיר עליו את השם ומורידו למטה, וכשמת משה מה עשה הקדוש ברוך הוא נתן את קברו כנגדו [וכל זמן שישראל חוטאין והוא פוער את פיו לנשוף ברוחו ולהשמיד את ישראל] והוא רואה את קברו כנגדו חוזר לאחוריו שנאמר ויקבר אותו בגי מול בית פעור:

המהות של יצירת מצרים היה ההתמודדות של משה מול פרעה ההתמודדות של 50 שערי טהרה מול 50 שערי טומאה . פרעה היה 50 שערי טומאה הוא הכחיש את הקב"ה ואמר אני בראתי את העולם כלומר כפירה מוחלטת בקב"ה מול משה שהכיר את הקב"ה "פנים אל פנים"  והקב"ה כפי שכתבתי בעבר החזיר את העולם בעשר המכות למצב של תוהו ובהו ויצר עולם חדש במהלך של חמישים יום .

קבלת התורה היית ע"י משה בלבד כי רק הוא קיבל את התורה מהקב"ה כי עם ישראל לא היה ביכולת לקבל את התורה כפי שהיא ולכן שבר משה את לוחות הברית ונתן להם תורה שעם ישראל יכלו  לקבל באותו הזמן  . עם ישראל בכניסה לארץ ישראל נמצא במסע ארוך כדי להגיע בסופו של דבר לקבל את התורה כפי שמשה קיבל אותו כלומר עם ישראל נמצא בהתמודדות בין עבודה זרה לבין הכרת הקב"ה פנים אל פנים ולהגיע בסופו של דבר לקבלת התורה שקיבל משה בפעם הראשונה . הנצחון של משה היה מוחלט וגם פרעה בסופו של דבר הכיר את האלוקים לא כמו משה אבל כמו שבן נח יכול להכיר את האלוקים אוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

 ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פלא.

משה עלה לדרגת החמישים של שערי טהרה  בעזרת הקב"ה  אבל פרעה עלה לדרגת החמישים של שערי טומאה  והשער הראשון של שערי טומאה עומד מול השער הארבעים ותשע של שערי טהרה . בן נח לא יכול להגיע לחמישים שערי טהרה רק לארבעים ותשע שערי טהרה .

עכשיו נסתכל על המציאות הקיימת כיום

משה נמצא בהר נבו מול יריחו . יריחו נמצאת מול ירושלים  . גיהינום נמצא מול הר הבית . פרעה נמצא בפתח גיהינום . עשן הגהנום מתמר מול עשן הקטרת של בית המקדש . כלומר יש כאן מציאות של זה כנגד זה . ציר הר נבו – יריחו- גיהינום הר הבית .

משה מול בעל פעור כלומר מול עבודה זרה.  משה נמצא מול יריחו שיריחו זה מקום ההתמודדות של עם ישראל מול אומות העולם ,יריחו כנגד ירושלים הר הבית ומול גיהינום

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת וזאת הברכה דף סז עמוד ב

זה שלמה בן דוד שעשה כלי בית המקדש בככר הירדן שנאמר (מלכים א' ז) בככר הירדן יצקם המלך בקעת יריחו. אלו המון גוג ומגוג שעתידין המוניה ליפול בבקעת יריחו.

דף על הדף סוכה דף לב עמוד ב

בביאור הטעם שהגיהנם נמצא במקום זה הקרוב לירושלים, יש לומר על פי מה דמבואר בקרא (עיין מלכים ב' כ"ג י', ויהושע ט"ו ח', וברד"ק) שבמקום הזה שהי' חוץ לירושלים, הי' מקום המרכזי לעבודה זרה מולך, ששם היו מקריבים לו את בניהם בתופים ובכלי זמר. ולכן במקום שבו נעשה חטא כזה, מקום הפשע, נעשה מקל חובלים לדון בו את הרשעים.

תלמוד בבלי מסכת סוכה דף לב עמוד ב

תני רבה בר מרי משום רבן יוחנן בן זכאי: שתי תמרות יש בגיא בן הנם ועולה עשן מביניהם, וזהו ששנינו ציני הר הברזל כשרות, וזו היא פתחה של גיהנם

פירושי סידור התפילה לרוקח [כד] מזמור שיר ליום השבת עמוד קכו

צדיק כתמר יפרח היינו קרח, והיינו דכת' מוריד שאול ויעל, כמו שאמרו רבותינו שעתיד הק' להוציא קרח מגיהנם לימות המשיח, ויושיב אותו בהיכלות, להכי כת' בסמוך בחצרות אלהינו.

כלומר אם מסתכלים על הציר הר נבו בית המקדש יש לנו את הציר משה  כנגד פרעה התמודדות של הכרה בקב"ה פנים אל פנים מול אלו שמכחישים לחלוטין את קיום של הקב"ה .

הניצחון ההכרה של משה בקב"ה בשלמות כמו שהיה ביציאת מצרים ובמעמד הר סיני מול עבודה הזרה  של פרעה הוכרעה ונמצאת לפנינו יום יום במציאות , משה נמצא ורואה אומר רש"י דברים פרק לד פסוק "לא כהתה עינו - אף משמת:"ופועל כנגד עבודה זרה של ישראל ומולו בגיהינום נמצא פרעה שחזר בתשובה ומכיר בקב"ה ופועל מול המגיעים לגיהינום ,עשן הגיהינום נמצא מול עשן הקטרת משה ופרעה נמצאים מול יריחו כל אחד בצד אחר שם יהיה מלחמת גוג ומגוג ושם יתברר סופית שהקב"ה מלך על כל העולם "וכל הרשעה כלה כעשן תכלה כי תעביר ממשלת זדון מן הארץ" . אנחנו צריכים להכיר בכך ולפעול להשתדל להכיר  בעצמנו את המציאות הזאת שנמצאת מולנו יום יום שעה שעה . אנחנו רק צריכים להתגבר על המניעות שמונעות  מאיתנו את ההכרה הזאת אפילו קרח שמרד בקב"ה ונמצא בגיהינום יבוא למסקנה שמשה אמת ותורתו אמת  ולכן למסקנה זכר ליציאת מצרים זה לא הבנה של המציאות בעבר זה הבנה של המציאות העכשווית הנמצאת בין הר נבו למקום בית המקדש .

 

 

סוכות "הבל הבלים הכל הבל " מאמר המשך : המשמעות האמיתית של הביטוי שבאמת הכול כלומר כל העולם זה הבל לא הבל של שטות אלה שהכול זה "הבל" הבן של האדם הראשון שנלחם על קידוש השם מול קין ‏כ'/תשרי/תשע"ה

בס"ד

סוכות "הבל הבלים הכל הבל " המשמעות האמיתית של הביטוי שבאמת הכול כלומר כל העולם זה הבל לא הבל של שטות אלה  שהכול זה "הבל"  הבן של האדם הראשון שנלחם על קידוש השם מול קין ‏כ'/תשרי/תשע"ה

מאמר זה הוא בהמשך למאמר הקודם על הבל הבלים הכל הבל  לעיון במאמר

http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/10/blog-post_10.html

כתוב בתחילת קהלת פרק א

(א) דִּבְרֵי קֹהֶלֶת בֶּן דָּוִד מֶלֶךְ בִּירוּשָׁלִָם:

(ב) הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר קֹהֶלֶת הֲבֵל הֲבָלִים הַכֹּל הָבֶל:

כתוב פעמיים הבל הבלים בתחילת קהלת ואילו בסוף קהלת כתוב בקהלת פרק יב

(ח) הֲבֵל הֲבָלִים אָמַר הַקּוֹהֶלֶת הַכֹּל הָבֶל:

רק פעם אחת הבל הבלים והשאלה למה השינוי הזה ?

לפי ההבנה שלי במאמר הקודם מי שהסתכל בזוית מצומצמת על מעשה הבל וקין הגיע למסקנה שבאמת אין דין ואין דיין כי קין הצליח להרוג את הבל שהיה צדיק ולכאורה קין הצליח שהמשך העולם יהיה ממנו ולא מהבל . קין שמרד בקב"ה לכאורה הצליח להתגבר על מידת הדין של הקב"ה . אבל הראנו שבסופו של דבר מי  שקיבל את התורה היה משה גלגול של הבל ואילו קין נשטף ע"י המבול ללא קבורה . כלומר סופו של דבר הבל קיבל את שכרו וקין קיבל את עונשו ולכן המסקנת של המלך שלמה  בקהלת

הבל הבלים בהתחלה היה עם שני אפשרויות  שיש דין ויש דין ובאמת כל העולם הוא הבל  כלמור צדיק מקבל את שכרו ורשע את עונשו אבל היה אפשרות נוספת שקין ייצג אותה שאין דין ואין דין בעולם ולכן יש פעמיים הבל הבלים . אבל המסקנה הסופית שיש רק משמעות אחת שבאמת כל העולם זה הבל הבלים הכל הבל כלומר כמו שנאמר בקהלת פרק יב

(יג) סוֹף דָּבָר הַכֹּל נִשְׁמָע אֶת הָאֱלֹהִים יְרָא וְאֶת מִצְוֹתָיו שְׁמוֹר כִּי זֶה כָּל הָאָדָם:

(יד) כִּי אֶת כָּל מַעֲשֶׂה הָאֱלֹהִים יָבִא בְמִשְׁפָּט עַל כָּל נֶעְלָם אִם טוֹב וְאִם רָע:

כלומר כל העולם זה הבל כי בסופו של דבר יש קיום בעולם רק לצדיקים רק להבל ואין קיום לקין כלומר כל העולם באמת זה הבל . וזה ההבדל בין תחילת קהלת לסוף קהלת .

הושענא רבה מה המשמעות של הושענא רבה ? כיצד זה קשור לבריאת העולם ? האם הושענא רבה קשורה לבריאת היום השלישי ? למה לומדים תורה בהושענא רבה ? ‏כ'/תשרי/תשע"ה

בס"ד

הושענא רבה

מה המשמעות של הושענא רבה ? כיצד זה קשור לבריאת העולם ? האם הושענא רבה קשורה לבריאת היום השלישי ? למה לומדים תורה בהושענא רבה ? ‏כ'/תשרי/תשע"ה

תלמוד בבלי מסכת ראש השנה דף טז עמוד א

הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו; בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים

פרוש שחג הסוכות נידונין על המים וגמר גזר הדין הוא ביום השביעי כלומר הושענא רבה

ואמור [רבינו] בחיי במדבר פרק כט

והנה כל שבעת ימי החג היו מנסכין המים על גבי המזבח, וזה הלכה למשה מסיני, ועם נסוך היין של תמיד של שחר היה מנסך המים לבד.

ואומר   המהרש"א חידושי אגדות מסכת בכורות דף ח עמוד ב

ולפי שיש עוד כ"א ימי סליחה ושמחה מי"ט ראשון של ר"ה עד כ"א תשרי שהוא הושענא רבה יום גמר החתימה כדאיתא במדרשות והוא שרמז לו בזוגתא חיורתא ג"כ ע"ש ליבון עונות

כלומר הושענא רבה  זה ביום ה כ"א מראש השנה וזה 21 יום   שזה 7  כפול 3

ולפי מה שהבאתי במאמרי הקודמים  ולפי ההבנה שלי שהעולם נברא מחדש ביציאת מצרים אבל בשיתוף של עם ישראל וזו בא לידי ביטוי בספירת העומר  ספירה של  49 יום שזה בריאה מחדש של העולם בשבע ימים ארוכים של שבע ימים כל יום  סה"כ 49 יום  .

ראה ב  http://divreytora-t-o.blogspot.co.il/2014/10/blog-post_7.html

אם כך 21 יום שזה יום הושענא רבה זה סוף היום השלישי לבריאת בעולם  ובו נראה מה כתוב ביום השלישי בבריאת העולם בראשית פרק א

(ט) וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים יִקָּווּ הַמַּיִם מִתַּחַת הַשָּׁמַיִם אֶל מָקוֹם אֶחָד וְתֵרָאֶה הַיַּבָּשָׁה וַיְהִי כֵן:

 (יב) וַתּוֹצֵא הָאָרֶץ דֶּשֶׁא עֵשֶׂב מַזְרִיעַ זֶרַע לְמִינֵהוּ וְעֵץ עֹשֶׂה פְּרִי אֲשֶׁר זַרְעוֹ בוֹ לְמִינֵהוּ וַיַּרְא אֱלֹהִים כִּי טוֹב: (יג) וַיְהִי עֶרֶב וַיְהִי בֹקֶר יוֹם שְׁלִישִׁי: פ

וכאן אנו רואים שזה בדיוק יום הושענא רבה סוף היום השלישי . אתרוג   ולולב עץ עושה פרי . הדס וערבה – דשא עשב מזריע . ויום השלישי זה היום בו יקוו המים מתחת השמים וזה הסיבה שנידונין על המים ביום השלישי לבריאת העולם . אבל לאחר בריאת העולם מחדש בפסח היום השלישי זה השבוע שמתחיל ביום החמש עשרה עד היום העשרים ואחד כלומר סוכות . ויוצא לנו שלאחר בריאת העולם מחדש בפסח בריאת העולם מראש השנה גם נחשבת לבריאה של 49 יום .

אבל יש לנו בעיה חמורה עם ההבנה שלנו לעומת המציאות ששמיני עצרת היה צריך להיות כמו שבועות ביום החמישים לאחר ראש השנה  כמו ששבועות הוא היום החמישים מתחילת ספירת העומר . אבל מראש השנה עד שמיני עצרת יש 22 יום ואין חמישים יום אז נופל לנו כל ההשוואה של בריאת העולם מחדש ב 49 יום . אבל גם לקושיה זו יש פתרון בפסיקתא דרב כהנא (מנדלבוים) פיסקא כח - ביום השמיני עצרת

א"ר יהוש' /יהושע/ בן לוי ראויה היתה עצרת של חג להיות רחוקה חמשים יום. מושלו משל למה הדבר דומה, למלך שהיו לו בנות נשואו' במקום קרוב ובנות נשואות במקו' רחוק, אילו שנשואות במקום קרוב אית ביומיא דייזלון וייתון, ואלו שהן במקום רחוק לית ביומא דייזלון וייתון, א' המלך אני ואתם נשמח יום אחד. כך בפסח על ידי שישר' יוצאין מן החורף לקייץ ואינה טרחות דרכים קשה לפיכך היא רחוקה ממנו חמשים יום, דאית ביומיא דייזלון וייתון, אבל בחג על ידי שישר' נכנסין מן הקייץ לחורף וטרחות דרכים קשה לפיכך אינה רחוקה ממנו חמשים, דלית ביומיא דאזלון וייתון. א' הקדוש ברוך הוא אני ואתם נשמח יום אחד. לפיכך צריך לומר ביום השמיני עצרת תהיה לכם (במדבר כט: לה).

פרוש העניין שבאמת שמיני עצרת היה צריך להיות ביום החמישים מראש השנה והמהלך שלנו באמת מתקיים אבל הקב"ה בגלל מידת הרחמים לעם ישראל קבע את שמיני עצרת בסמוך לחג הסוכות .

יוצא לנו שהושענא רבה הוא  סופו של היום השלישי לבריאה החדשה של העולם לאחר מעמד הר סיני שבו ברא הקב"ה את העולם מחדש עם קבלת התנאי של עם ישראל שתורה הוא תנאי בקיום העולם והקב"ה שיתף את עם ישראל בבריאת העולם מחדש  שבאה לידי ביטוי בספירת העומר .

וצריך להגיד ששמיני עצרת זה  שלמות של כל העולם לאחר שבסוכות עם ישראל כיפר על אומות העולם והעולם הגיע לשלמות נשאר לנו לסיים את התהליך שיבדיל אותנו מאומות העולם וחס וחלילה יעלה בדעתו של אדם ששלמות של אומות העולם זה שלמות העולם ,כי השלמות של העולם זה שלמות התורה והייחוד של עם ישראל עם תורתו של הקב"ה וזה המהות של שמיני עצרת שבו נחתם כל התהליך מפסח . כפרה על אומות העולם רק מכשיר את עם ישראל לקבל את התורה בשלמות ולכן יש לנו בשמיני עצרת את שמחת התורה . ולימוד התורה בהושענא רבה קשור לשמיני עצרת  . ורק בגלל שהקב"ה הקדים את שמיני עצרת אנחנו נשארים ולומדים כל הלילה . למסקנה יש שני עניינים בהושענא  רבה  גמר גזר דין על המים ועניין שני שקשור לשמיני עצרת וזו שלמות קבלת התורה לאחר שהעולם הגיע לשלמות אחרי שעם ישראל כיפר על אומות העולם .