בס"ד
פרשת בלק כמה מקרים של נמנו וגמרו יש בתלמוד הבבלי
? האם יש נמנו וגמרו בגמרא בדין מדאורייתא ללא משא ומתן מפורט על צד א וצד ב ?
נעבור על 10 המקרים בגמרא של נמנו וגמרו ונראה האם הנמנו וגמרו ביהרג ובל יעבור
שונה מהנמנו וגמרו האחרים המופיעים בגמרא ט'/תמוז/תשפ"ב
האם יהרג ובל יעבור הוא דין מהתורה או מדרבנן ? חלק ג
לאחר שני המאמרים הקודמים אנסה לראות האם ההבנה
שלי שכאשר נאמר בגמרא נימנו וגמרו כאשר מדובר על מחלוקת מדאורייתא יש משא ומתן על
הנידון אם זה מדאורייתא או לפחות מופיע הנידון במקום אחר בגמרא וכאן יש לנו מקרה
מיוחד שאין נידון על הדברים ולכן זה נותן לנו את הסברא שמדובר בדין דרבנן ולא
מדאורייתא כפי שכתבתי ששני המאמרים הקודמים
מופיע בבלי 10 פעמים נימנו וגמרו
1. תלמוד בבלי מסכת שבת דף פא עמוד א
נמנו וגמרו מלא היד תניא רבי יוסי אומר
כזית כאגוז וכביצה רבי שמעון ברבי יוסי אומר משום אביו מלא היד
2. תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב
תנו רבנן שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים נוח לו
לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו
וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש
במעשיו:
3. תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב
מה חידוש היה בבית המדרש היום אמר ליה
נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית
4. תלמוד בבלי מסכת יבמות דף צב עמוד ב
א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו אין קדושין תופסין ביבמה
5. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נג עמוד א
נמנו וגמרו המקדש בחלקו בין קדשי קדשים
ובין קדשים קלים לא קידש
6. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עד עמוד א
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק
נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג
יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים
7. תלמוד בבלי מסכת מכות דף כא עמוד ב
א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו החופה בכלאים לוקה
8. תלמוד בבלי מסכת תמורה דף ז עמוד א
רבי יוחנן לא שמיע לך הא דאמר ר' ינאי בחבורה נמנו וגמרו המקדיש בעל מום
לגבי מזבח עובר משום חמשה שמות
9. תלמוד בבלי מסכת נדה דף נא עמוד ב
וא"ר יוחנן בן נורי נמנו וגמרו שאין
נקחין בכסף מעשר ואין מטמאין טומאת אוכלין אמר רב חסדא כי תניא ההיא בשבת העשויה
לכמך
10. תלמוד בבלי מסכת נדה דף נב עמוד א
ונמנו וגמרו עד מתי הבת ממאנת עד שתביא
שתי שערות פרוש ולא עבוד עובדא רבי יצחק ותלמידי דרבי חנינא עבוד עובדא כרבי יהודה
ואף על גב דנבעלה
ועכשיו נדון אחד אחד
1.תלמוד בבלי מסכת שבת דף פא עמוד א
נמנו וגמרו מלא היד תניא רבי יוסי אומר
כזית כאגוז וכביצה רבי שמעון ברבי יוסי אומר משום אביו מלא היד
אומר הנהר שלום סימן שיב אות א
והרמב"ם מפרש דר' ינאי קאי
אדר"ש בר ר"י שאמר משום אביו מלא היד דמדלא אמר שיעורם מלא היד מפרש ר'
ינאי דס"ל דמלא היד שרי ואפילו טובא ופליג אדר"י דלא שרא אלא ג' כזית
כאגוז כביצה ואיהו ס"ל דשרי מלא היד ואף מלא ב' ידיו דשרי כמ"ש הטור
דכיון דשרי ליה טלטול טפי מהצריך לפעם אחד התירו כל מה שאפשר ליטול בידיו ומשום
דק"ל דלפעם אחד א"צ אלא ג' ולמה יטלטל שלא לצורך לכן חילק בין קבוע
לאינו קבוע וס"ל להרמב"ם שאין הלכה כוותיה דר"ש אלא כמ"ש תחלה
דנמנו וגמרו מלא היד דהתם ודאי דלא התיר טפי מג' קאמר דלמה חזרו ממ"ש תחלה
שלא התירו אלא ג' שהוא צריך לפעם אחד אלא ודאי דהשתא נמי ג' דווקא התירו אלא משום
דהקשה דאיך אפשר ליתן שיעור בהם אמרו לו שג' אבנים יהיה כמלא היד ומעתה אין מקום
לפסוק ההיא דר' ינאי כיון דאפילו בקבוע לא שרי אלא ג':
כלומר יש כאן דין ברור של רבנן ולא מדאורייתא כי
השיעור זה דבר שקל לאדם למדוד וכן מדובר על שירותים הנמצאים בשדה וטלטול במקום כזה
הוא דרבנן .
2.תלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב
תנו רבנן שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל הללו אומרים נוח לו
לאדם שלא נברא יותר משנברא והללו אומרים נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא נמנו
וגמרו נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא עכשיו שנברא יפשפש במעשיו ואמרי לה ימשמש
במעשיו:
וכותב המהרש"א [חדושי אגדות] מסכת מכות דף כג עמוד ב
והשתא פליגי מצד בריאתו חד אמר טוב לו שלא
נברא מצד הלאוין אפשר שיהיה נפסד יותר משנברא ויקיים העשיים דנמצא יצא שכרו
בהפסדו. וחד אמר טוב לו שנברא שאפשר שיקיים העשיין משלא נברא ויקיים הלאוין דיצא
הפסדו בשכרו. ואמר בזה דנמנו וגמרו ר"ל שבאו בזה למנין המצות שהלאוין הם יותר
מהעשיים וע"כ הסכימו וגמרו לומר שלא נברא האדם בשביל עצמו ויותר היה טוב לו
שלא נברא כי הוא קרוב להפסד מחמת הלאוין שהם רבים ורחוק לשכר מצד העשיין
שהם מועטים ועכשיו שנברא לא נברא אלא לכבוד המקום שנאמר לכבודי בראתיו וגו'
כלומר יש כאן דין מבורר לחלוטין שהסכימו עליו בית
שמאי ובית הילל לאחר שנתיים וחצי של חשבונות נראה שזה דין מדאורייתא אבל יש כאן
ברור יסודי מאוד
3. תלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב
מה חידוש היה בבית המדרש היום אמר ליה
נמנו וגמרו עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית
אומר התלמוד בבלי מסכת חגיגה דף ג עמוד ב
בכה רבי אלעזר ואמר סוד ה' ליראיו ובריתו
להודיעם אמר לו לך אמור להם אל תחושו למניינכם כך מקובלני מרבן יוחנן בן זכאי ששמע
מרבו ורבו מרבו הלכתא למשה מסיני עמון ומואב מעשרין מעשר עני בשביעית
כאן נמנו וגמרו בתור חידוש בבית המדרש וקבלו אישור
מרבם רבי אלעזר שקיבל את זה מאבותיו שזה דין שהוא הלכה למשה מסיני ויש לזה סימוכין
גם מפסוק וגם ממסורת אבות .
4.תלמוד בבלי מסכת יבמות דף צב עמוד ב
א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו אין קדושין תופסין ביבמה
חברותא מסכת יבמות דף צב עמוד ב
אמר רבי ינאי: בחבורה [יום אסיפה או יום
ועד היה להם שקורין "חבורה"] נמנו וגמרו, נמנו החכמים למנין
והסכימו ברוב דעות:אין קדושין תופסין ביבמה לשוק!היות ונאמר "לא תהיה
אשת המת החוצה לאיש זר", ודרשינן: לא תהא בה הויה לאיש זר!אמר ליה רבי
יוחנן לרבי ינאי: רבי! האם לא משנתנו היא זו שאמרה שאין תופסים
קידושין ביבמה לשוק!?דתנן:א. המקנה דבר שלא בא לעולם, כגון פירות דקל
שעדיין לא צמחו, נחלקו בדבר תנאים.יש הסוברים: המקנה דבר שלא בא לעולם, קנינו
קנין. ואילו לדעת חכמים, המקנה דבר שלא בא לעולם, לא קנה.ב. ולא בדבר זה בלבד
נחלקו, אלא כל העושה מעשה קנין באופן שאין חלותו של הקנין מיד, אלא חלות הקנין היא
לאחר זמן, היות לא יתכן שתחול חלות הקנין עתה - הרי הוא בכלל מקנה "דבר שלא
בא לעולם".ולדעת חכמים, אי אפשר לעשות מעשה קנין עתה כדי שיחול בעתיד, בענין
שלא יכול הקנין לחול עתה. ולכן, אף לכשיגיע הזמן שחלות הקנין יכולה לחול - היא
אינה חלה. ולכן -גוי שאינו יכול לקדש אשה ישראלית בעודו גוי, האומר לאשה
ישראלית: הרי את מקודשת לי, ויחולו קידושייך לאחר שאתגייר.או ישראל
האומר לגויה, שאינה ראויה להתקדש לו בגויותה: הרי את מקודשת לי, לאחר שתתגיירי.או
עבד כנעני שאמר לבת ישראל: הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרר, ואהיה בר
קדושין.או ישראל שאמר לשפחה כנענית: הרי את מקודשת לי לאחר שתשתחררי.או
שאמר לאשת איש: הרי את מקודשת לי לאחר שימות בעליך.או שאמר לאחות אשתו,
שאינה ראויה להתקדש לו בעוד אחותה חיה: הרי את מקודשת לי לאחר שתמות אחותיך.או
שאמר ליבמה הזקוקה לחליצה, ואינה ראויה עכשיו להתקדש: הרי את מקודשת לי לאחר
שיחלוץ לך יבמיך.
כל אחת ואחת מאלו - אינה מקודשת, שהרי זה כמקנה דבר שלא בא
לעולם, וכדעת חכמים, שהמקנה דבר שלא בא לעולם לא קנה.ומוכח מהמשנה שאין קדושין
תופסין ביבמה, ולכן האומר ליבמה הזקוקה לחליצה: הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך
יבמיך אינה מקודשת.אמר ליה רבי ינאי לרבי יוחנן:
אי לאו דדלאי לך חספא, אם לא שהגבהתי עבורך
חרס מקרקעית הים [רבינו תם] -מי משכחת מרגניתא תותיה!? וכי היית מוצא בעצמך
את המרגלית המונחת תחתיו.כלומר, אם לא שגיליתי לך שאין קדושין תופסין ביבמה, לא
היית יודע טעמה האמיתי של המשנה. אלא היית אומר שכל העושה מעשה קנין שחלותו היא
לאחר זמן לא חל הקנין, אפילו אם ביכלתו להחיל את חלות הקנין מידית.אמר ליה ריש
לקיש לרבי יוחנן: אי לאו דקלסך גברא רבה [אם לא ששיבח רבי ינאי שהוא
אדם גדול את דבריך], הוה אמינא לך אנא, הייתי אומר לך אני, אין ראייתך
ראיה, היות ומתניתין זאת [אשר הוכחת ממה ששנינו בה, לאחר שיחלוץ לך יבמיך
אינה מקודשת משום דהוה דבר שלא בא לעולם], שאין קדושין תופסין ביבמה לשוק - רבי
עקיבא היא, דאמר: אין קדושין תופסין בחייבי לאוין. ובכלל זה יבמה לשוק, שהיא
מחייבי לאוין.אבל לדעת חכמים - אף ביבמה תופסין קדושין!ותמהה הגמרא על פירושו של
ריש לקיש במשנה:ואי משנה זו לדברי רבי עקיבא היא שנויה, תיקשי מה
ששנינו בה:כי אמר לה המקדש למתקדשת: הרי את מקודשת לי לאחר שיחלוץ לך
יבמיך - אינה מקודשת, משום שזה דבר שלא בא לעולם.ואי רבי עקיבא היא - מדוע לא ליתפסי
בה קדושי לאחר שיחלוץ לה!דהא שמעינן ליה לרבי עקיבא, דאמר: אדם מקנה דבר
שלא בא לעולם!דתנן:
והגמרא ממשיכה עוד את הדיון
. יש כאן דין דאורייתא האם קדושים תופסים בדבר שלא בא לעולם כלומר יש כאן
דיון עמוק ורחב על הנימנו וגמרו על דין מדאורייתא .
5. תלמוד בבלי מסכת קידושין דף נג עמוד א
נמנו וגמרו המקדש בחלקו בין קדשי קדשים
ובין קדשים קלים לא קידש
אומרת חברותא מסכת קידושין דף נב עמוד ב
תניא:רבי יהודה אומר: כהן המקדש בחלקו, הרי זו מקודשת.ורבי
יוסי אומר: אינה מקודשת.
אמר רבי יוחנן: שניהם מקרא אחד דרשו:
דכתיב בפרשת מתנות כהונה: "וזה יהיה לך [לאהרן] מקדש הקדשים מן האש כל
קרבנם לכל מנחתם ולכל חטאתם"!רבי יהודה סבר: "לך", ולכל צרכיך,
ואפילו לקדש בו את האשה.ורבי יוסי סבר: חלקך יהיה כחלק הניתן לאש המזבח, מה
החלק הניתן לאש, לאכילה של המזבח הוא ניתן, אף הוא - חלק הכהנים
- נמי לאכילה הוא ניתן, ולא לדבר אחר.
אמר רבי יוחנן:
חברותא מסכת קידושין דף נג עמוד א
עמדו החכמים ונמנו, ורבו האומרים אינה מקודשת, וחזרו בהם
המועטים ובכללם רבי יהודה, וגמרו כולם לאמר: המקדש בחלקו, בין קדשי
קדשים ובין קדשים קלים, לא קידש.ואילו רב אמר: עדיין היא מחלוקת, שלא
נמנו, לא חזרו בהם המועטים, ולא גמרו את הדין.אמר אביי: כוותיה דרבי יוחנן
מסתברא [מסתבר כדעת רבי יוחנן] שחזר בו רבי יהודה והודה שאינה מקודשת; דהא
תניא:א. בשר קדשי הקדשים מן הזבחים ומן העופות [מלבד עולה שהיא כולה כליל
לה'], ושיירי המנחות אחר קמיצתם, וחזה ושוק של שלמים, הם מתנות כהונה המתחלקים
לאנשי בית אב שבמשמר העובד באותו יום.ב. בתורה נזכרו בין מנחות הנדבה, מנחת מחבת
ומנחת מרחשת, והם מיני כלים שאופים בהם את המנחה ואינה נאפית בתנור; המחבת אינה
עמוקה והיא רחבה, ומתוך כך הסולת מתפשט בכולו, והאש שורפת את השמן שבה, והמנחה
הנעשית בה קשה ["מעשיה קשים"]; ואילו המרחשת עמוקה היא וצרה, ומתוך כך
המנחה הנעשית בה היא רכה, ["מעשיה רכים"].ג. פעמים - כגון בשבועת העדות
- שחייבה התורה קרבן חטאת המשתנה בהתאם לעושרו ועוניו של המחוייב בה, והוא נקרא:
"קרבן חטאת עולה ויורד"; וכך הוא דינו: אם עשיר הוא מביא קרבן מן הבהמה,
ואם דל הוא מביא קרבן מן העוף, ובדלי דלות מביא הוא מנחה.
מנין שאין חולקים הכהנים מנחות כנגד זבחים,
כלומר: שיאמר כהן לחבירו: טול אתה את חלקך מן המנחה, ואני אטול את חלקי מן הזבח,
באותו ערך שנטלת מן המנחה; אלא יחלקו הכהנים את המנחות לכולם, ואת הזבחים לכולם?תלמוד
לומר: "וכל מנחה אשר תאפה בתנור וכל נעשה במרחשת ועל מחבת לכהן המקריב
אותה לו תהיה. וכל מנחה בלולה בשמן וחריבה [בלי שמן], לכל בני אהרן תהיה
איש כאחיו", ומשמע: במנחה עצמה יחלקו בני אהרן, ולא יחלקו מנחות כנגד זבחים.יכול
לא יחלקו מנחות כנגד זבחים [בהמות הנזבחות בסכין], משום שלא קמו תחתיהם
בדלות [אין מנחה עומדת במקום הזבח כשהמביא הוא דל], שהרי הדל מביא קרבן מן
העוף תחת הזבח, ובדלי דלות מביא מנחה תחת חטאת העוף, אבל יחלקו הכהנים מנחות
כנגד עופות, שהרי קמו תחתיהן בדלי דלות?
לפיכך תלמוד לומר: "וכל נעשה במרחשת... לכל בני אהרן תהיה איש
כאחיו", ולא הוצרכה התורה לפרט את מנחת המרחשת, ודי לו שהיה אומר: "וכל
מנחה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו", ומקרא מיותר הוא, לרבות שלא יחלקו מנחות
כנגד עופות.יכול לא יחלקו מנחות כנגד עופות, ואף שקמים הם תחתיהם בדלי
דלות, ומשום שהללו מיני דמים, והללו מיני קמחים. אבל יחלקו עופות כנגד זבחים הקמים
תחתיהם בדלות, שהללו והללו מיני דמים -לפיכך תלמוד לומר: "ועל מחבת...
לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו", ואף זה מקרא מיותר הוא, ואם אינו ענין למנחות
כנגד זבחים לפי שאינן מינן, שאלו מיני דמים ואלו מיני קמחים, תנהו ענין לזבחים
ועופות.יכול לא יחלקו עופות כנגד זבחים, משום שהללו - מליקת העופות
- מעשיהם ביד [בצפורן], והללו - שחיטת הזבחים - מעשיהם בכלי
[בסכין]; אבל יחלקו מנחות כנגד מנחות, שהללו והללו מעשיהם ביד [קמיצת
המנחות נעשית באצבעות היד] -
לפיכך תלמוד לומר: "וכל מנחה בלולה בשמן......... לכל בני
אהרן תהיה איש כאחיו", והזכרת "בלולה בשמן" מקרא מיותר הוא,
ללמד שלא יחלקו מנחות כנגד מנחות.יכול לא יחלקו מנחת מחבת כנגד מנחת
מרחשת, ומנחת מרחשת כנגד מנחת מחבת, משום שזו - מנחת
המרחשת - מעשיהם רכים [החלה הנעשית במרחשת שהיא כלי עמוק, רכה היא], וזו
- החלה הנעשית במחבת, שהיא רחבה - מעשיהם קשים; אבל יחלקו מנחת מחבת
זו כנגד מנחת מחבת אחרת, או מנחת מרחשת שהביא ראובן כנגד
מנחת מרחשת שהביא שמעון, שהרי הללו והללו מעשיהם קשים, אי נמי
הללו והללו מעשיהם רכים -לפיכך תלמוד לומר: "וחרבה לכל בני אהרן
תהיה איש כאחיו", "וחרבה" קרא יתירא הוא; והוא הדין שכל קרבן
חולקים אותו הכהנים, ואין חולקים קרבן כנגד חבירו ואפילו אם זה וזה חטאת או שלמים.
יכול לא יחלקו קרבן כנגד חבירו בקדשי
הקדשים כמנחה, אבל יחלקו קרבן כנגד חבירו בקדשים קלים, כי נאמר
שבאלו יש לו זכיה, ויכול למכור חלקו בקרבן זה בשביל חלק בקרבן אחר -לפיכך תלמוד
לומר: "וכל מנחה בלולה בשמן וחריבה לכל בני אהרן תהיה איש כאחיו", וסמיך
ליה: "אם על תודה" שהיא קדשים קלים, ללמד: כשם שאין חולקין
קרבן כנגד חבירו במנחה שהיא קדשי הקדשים, כך אין חולקים קרבן כנגד חבירו בתודה
שהיא קדשים קלים.ולכך נאמר: "איש כאחיו": כדי ללמד: איש כהן חולק
בקרבנות, ואפילו כהן בעל מום שאינו ראוי לעבודה, ואין הקטן
שאינו איש חולק בקרבנות, ואפילו אם הוא תם.ומברייתא זו יש
להוכיח כרבי יוחנן בדעת רבי יהודה, שאין מקדשין את האשה לא בקדשי קדשים ולא בקדשים
קלים: ומברייתא זו יש להוכיח כרבי יוחנן בדעת רבי יהודה, שאין מקדשין את
האשה לא בקדשי קדשים ולא בקדשים קלים:
שהרי סתם ספרא [תורת כהנים] - שם נשנית ברייתא זו - מני
[מי הוא ששנה אותה]? הלוא רבי יהודה היא, והוא הרי קאמר דלית בה
דין חלוקה כלל, כלומר: שאין יכול כהן למכור את חלקו לחבירו; ואם כן אף אינו
יכול לקדש בו את האשה.שמע מינה כרבי יוחנן, שחזר בו רבי יהודה, והודה,
שהמקדש בחלקו אינה מקודשת, בין בקדשי קדשים ובין בקדשים קלים.
ויש עוד משא ומתן . כלומר גם זה דין דאורייתא ובנימנו וגמרו יש משא
ומתן מפורט לצד א ולצד ב כפי הראוי בדין מדאורייתא .
6. תלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף עד עמוד א
אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יהוצדק
נימנו וגמרו בעלית בית נתזה בלוד כל עבירות שבתורה אם אומרין לאדם עבור ואל תהרג
יעבור ואל יהרג חוץ מעבודה זרה וגילוי עריות ושפיכות דמים
זה הנידון שלנו . יש משא ומתן מפורט על עבודה זרה . אין בכלל דין
מפורט על רציחה ועל עריות וגם אין כאן עוגן המקשר בין רציחה ועריות לעבודה זרה .
7. תלמוד בבלי מסכת מכות דף כא עמוד ב
א"ר ינאי בחבורה נמנו וגמרו החופה בכלאים לוקה
חברותא מסכת מועד קטן דף ב עמוד ב
איתיביה רב יוסף לרבה, שאמר חייב משום
חורש:הרי שנינו בברייתא בתוספתא: המנכש בשדה הזרועה בכלאים את העשבים הרעים מתוך
הטובים, ועוזר בכך להצמחת גידולי הכלאים, והמחפה לזרעי כלאים, שמכסה
באדמה את הזרעים שהם כלאים [כגון חרצן של ענבים וגרגירי תבואה] כדי שיקלטו היטב
בקרקע - הרי זה לוקה משום "שדך לא תזרע כלאים".רבי עקיבא
אומר, אף המקיים כלאים זרועים בכרמו, ואינו עוקרם, הרי זה לוקה.ומקשה רב יוסף
לרבה:בשלמא לדידי, דאמינא מנכש בשבת חייב משום זורע, היינו, מובן מה
ששנינו שהמנכש בשדה זרועה בכלאים לוקה על כך, כיון דאסירא זריעה בכלאים,
דכתיב "שדך לא תזרע כלאים", והמנכש בשדה שצומח בה כלאים הוא כזורע אותם
משום שהניכוש עוזר לצמיחתם של הכלאים.אלא לדידך, דאמרת מנכש בשבת חייב משום
חורש - למה הוא לוקה במנכש שדה כלאים? וכי חרישה בשדה שיש בה כלאים
- מי אסירא!?אמר ליה, תירץ רבה לרב יוסף: המנכש בכלאים לוקה לא משום
הניכוש, לפי שהניכוש אינו אלא חרישה, ואין איסור לחרוש בשדה כלאים, אלא הוא חייב -
משום מקיים כלאים בכרמו, ועל כך הוא לוקה גם בלי מעשה כל דהו!ומקשינן: והא
מדקתני בסיפא של הברייתא ההיא "רבי עקיבא אומר אף המקיים כלאים
בכרם לוקה", מכלל זאת אתה למד דתנא קמא, האומר מנכש לוקה - לאו
משום מקיים כלאים הוא לוקה, אלא רק משום הניכוש בשדה שיש בה כלאים!
ומוכח שהמנכש חייב משום זורע.ומתרצינן: הכי קאמר רבה: כולה כל הברייתא ההיא
- רבי עקיבא היא, ובלשון "מאי טעם" קאמר התנא את דבריו.
וכך אמר:מאי טעם המנכש והמחפה בכלאים לוקה, למרות שאין הניכוש נחשב למעשה
זריעה?- משום מקיים כלאים!לפי שרבי עקיבא אומר: אף המקיים כלאים
לוקה.ומבארת הגמרא: מאי טעמא דרבי עקיבא?דתניא: "שדך לא תזרע
כלאים".אין לי שלוקה אלא מי שזורע כלאים בידיו.המקיים
כלאים, בלא שיעשה מעשה בידים - מנין שגם הוא לוקה?תלמוד לומר
"כלאים - שדך לא! ".והיינו, על אף שהכתוב אומר "לא תזרע
כלאים", גורעים את תיבת "תזרע", ודורשין "לא
כלאים"!דהיינו, שלא יהיה לך כלאים בכל אופן, ואם קיימים אצלך כלאים עליך
לבטלן. ולפיכך המקיימן אצלו ואינו מבטלן עובר בלאו, ולוקה על כך [ועיין פירוש
רש"י במסכת מכות כא ב].
כלומר יש כאן דיון על מה לוקה מדאורייתא האם משום זורע או משום
שמקיים כלאיים כמו רבי עקיבא והדיון נמצא במסכת מועד קטן כלומר הנימנו וגמרו
מדאורייתא לאחר דיון בכל הצדדים .
עד כאן ואמשיך בלי נדר שבוע הבא .
נכון לעכשיו אנחנו רואים שהדין של נמנו וגמרו על
יהרג ובל יעבור שונה מנמנו וגמרו אחרים בדין מדאורייתא ובכל המקרים יש דיון מעמיק
על שני הצדדים מה שאין כאן ביהרג ובל יעבור וזה נותן לנו את האפשרות לחזק את דעתי
נכון לעכשיו שיהרג ובל יעבור ברציחה ועריות הוא דין מדרבנן
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה