פרשת קדושים למה בפסוק אחד יש לנו חרש ועיוור ? מה ההבדל העקרוני בן קללת חרש ללפני עיוור ? האם לשים מכשול פיזי לעיוור עוברים על לפני עיוור ? מה הקשר לקללת הדיוט לא תהיה קלה בעינך ? האם שרה עברה על לפני עיוור לאלימלך ? מה היה עונשה ? למה לא חזרה שרה בתשובה על מעשה אבימלך ? למה קללת חרש יותר חמורה מלפני עיוור ? למה בלפני עיוור יש ארור ? מה הקשר לאהבת לרעך כמוך ? ‏כ"ח/ניסן/תשפ"ב

 

בס"ד

פרשת קדושים למה בפסוק אחד יש לנו חרש ועיוור ? מה ההבדל העקרוני בן קללת חרש ללפני עיוור ? האם לשים מכשול פיזי לעיוור עוברים על לפני עיוור ? מה הקשר לקללת הדיוט לא תהיה קלה בעינך ? האם שרה עברה על לפני עיוור לאלימלך ? מה היה עונשה ? למה לא חזרה שרה בתשובה על מעשה אבימלך ? למה קללת חרש יותר חמורה מלפני עיוור ? למה בלפני עיוור יש ארור ? מה הקשר לאהבת לרעך כמוך ? ‏כ"ח/ניסן/תשפ"ב

כתוב ויקרא (פרשת קדושים) פרק יט פסוק יד

(יד) לֹא־תְקַלֵּ֣ל חֵרֵ֔שׁ וְלִפְנֵ֣י עִוֵּ֔ר לֹ֥א תִתֵּ֖ן מִכְשֹׁ֑ל וְיָרֵ֥אתָ מֵּאֱלֹהֶ֖יךָ אֲנִ֥י יְקֹוָֽק:

ואומר רש"י ויקרא (פרשת קדושים) פרק יט פסוק יד

ולפני עור לא תתן מכשל - לפני הסומא בדבר לא תתן עצה שאינה הוגנת לו,נ אל תאמר מכור שדך וקח לך חמור, ואתה עוקף עליו ונוטלה הימנו:

ויראת מאלהיך - לפי שהדבר הזה אינו מסור לבריות לידע אם דעתו של זה לטובה או לרעה, ויכול להשמט ולומר לטובה נתכוונתי, לפיכך נאמר בו ויראת מאלהיך המכיר מחשבותיך. וכן כל דבר המסור ללבו של אדם העושהו ואין שאר הבריות מכירות בו, נאמר בו ויראת מאלהיך:

כלומר יש לנו בפסוק אחד שני אנשים האחד חרש והשני עיוור כלומר יש להם מגבלות אז למה התורה היית צריכה להביא גם חרש וגם עיוור הרי לכאורה שני הדברים הללו זהים שאדם עושה פעולה מול אחד שיש לו מגבלות ?

ההבדל המהותי בן חירש לעיוור שבמקרה הראשון יכול להיות מצב שאף אחד בעולם לא יודע שיש אדם שקילל חרש כי החרש לא שומע ובמקום שאין  אף אחד ורק אותו האדם יודע שהוא קילל את החרש והקב"ה שיודע כל מה שנעשה בעולם . במקרה השני יש פעולה שהאדם המכשיל דיבר עם האדם  "העיוור " כלומר לפחות יש כאן אדם נוסף חוץ מעובר העברה שיודע לפחות שנעשה כאן מעשה .

אבל אם האדם שם מכשול כמו אבן לאדם העיור ואף אחד לא ראה אותו שם את המכשול אז קללת החרש דומה למקרה של לפני עיוור ואולי זה קשור לדעתו של המנחת חינוך האם במעשה כזה יש לפני עיוור ?

אומר המנחת חינוך פרשת קדושים מצוה רלב אות ד

(ד) והוא כעובר כו'. ואין לוקין עמ"ל פ"ג ממלוה באריכות לענין ריבית. והנה מד' הרהמ"ח וכן מד' הר"מ נראה דפסוק הזה דלפ"ע יצא לגמרי מפשוטו דאם נתן מכשול ממש אבן לפני עור אינו עובר כנראה מדברי הרב בתחלת דבריו וכן ממה שכתב שאב"מ ואם זה ג"כ נכלל בלאו הוי יש בו מעשה ואי דהוא סובר דכיון דיכול לעבור בלי מעשה אין לוקין כבר כ' כ"פ בשם השעה"מ דאם ד"ז א"א לעבור בלי מעשה הוי מעש' ולוקין מ"מ לא ידעתי כיון דמבוא' ביבמות דבכה"ת כולה אין מקרא יוצא מידי פשוטו חוץ מהפסוק והיה הבכור

ועל קושית המנחת חינוך שאין מקרא יוצא מפשוטו אומר הערות הגרי"ש אלישיב מסכת מועד קטן דף יז עמוד א

דקעבר משום ולפני עור וכו'. והנה בנותן מכשול כפשוטו לפני עור אינו עובר משום לפני עור. וקשה הא אמרינן ביבמות (כ"ד א) דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, אלא פסוק זה בלבד דכתיב והיה הבכור אשר תלד יקום על שם אחיו ובאמת אין כלל מצוה לקרות הבן הנולד ע"ש אחיו, ולכאורה ה"נ אנו מוציאים המקרא מידי פשוטו, ואמאי אמרה הגמ' דרק פסוק דהתם בלבד. ומפרש הקרבן אהרן דהכא ע"כ אי"ז פשוטו של מקרא, דהרי בנתינת מכשול לפני עור לא שייך לשון נתינה אלא הול"ל לפני עור לא תשים מכשול ומדכתיב לא תתן הרי פשוטו של מקרא מיירי בנתינה כגון כוס יין לנזיר ואבר מן החי לבן נח, וא"ש. (ועי' מנח"ח מ' רל"ב סק"ד באורך, ובמשך חכמה פ' קדושים).

כלומר לדעה הזאת שכאשר תכשיל עיוור באבן או על ידי נתינת מכשול אתה לא עובר על מצוות לפני עיוור ולכן זה ההבדל המהותי בן קללת חרש ללפני עיוור לא תשים מכשול שכלפי חרש יכול להיות מצב שאף אחד בעולם לא ידע שאותו האדם קיללו ובלפני עיוור יש לחות אדם נוסף שלא עבר עבירה  . ואולי נתרץ שגם לשיטה שאדם עובר לפני עיוור לא תשים מכשול בנתינת אבן עדיין כל העולם יכול לראות שהיה כאן פעולה כל שהיא של אדם אחר מה שלא נמצא במצב של מקלל חרש .

אם כך מה הבעיה של קללת חרש שאף אחד לא שומע בעולם חוץ מאותו האדם ?

האם זה דומה למה שכתוב בגמרא חברותא מסכת מגילה דף טו עמוד א

ואמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: אל תהי קללת הדיוט קלה בעיניך. שהרי אבימלך קלל את שרה: "הנה הוא לך כסות עינים" [דהכי אמרינן במס' ב"ק [צ"א ע"א]: "אמר לה: הואיל וכסית ממני, ולא גלית שהוא אישך, וגרמת אלי הצער הזה, יה"ר שיהיו לך בני כסויי עיניים"]⁽⁶⁴¹⁾, ונתקיים בזרעה. דכתיב: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו".

ואני רוצה להגיד שזה לא אותו הדבר כאן שמעה שרה את קללת אבימלך והגמרא מרמזת שהקללה הזאת היה קלה בעיני שרה והכוונה ששרה לא לקחה לתשומת ליבה את הקללה כי אם היית לוקחת את הקללה כדבר רציני כנראה שהיית חוזרת בתשובה מלאה מהמעשה שלה והקללה לא היית מתקיימת בזרעה כי מה שטוען אבימלך כלפי שרה שהיה כאן לפני עיוור לא תשים מכשול והמינימום הוא ששרה הכשילה אותו זה ליהנות מיופה כי הוא חשב שהיא אחותו של אברהם ולא אשתו והיא גרמה לו חטא ולכן מידה כנגד מידה היא תלקה בזרעה  ונותנת עצה הגמרא לכל אדם שלא יהיה קללת אידיוט קלה בעיניך כדי שיחזור בתשובה מלאה ויתקן את הראוי לתיקון . אבל אצל המקלל חרש טאין אף אחד ששומע לא ניתן לתקן את המעשה כי החרש לא יודע שמישהו קילל אותו .

ומה עושה הקללה של הדיוט ? היא עושה לפחות כמו עין הרע

וכך כתבתי טז אדר ב תשע"ד :

"מהבסיס הזה אני רוצה להבין את המנגנון של עין הרע המזיק את חברו ע"י זה שמסתכל עליו או על רכושו . כיצד אני יכול להזיק את האחר ע"י זה שאני מסתכל עליו או על רכושו מה פתאום יש לי כוח להזיק אותו מי שברא את העולם הוא זה שמנהל אותו אם אותו אחד חייב רכושו יוזק ואם הוא זכאי רכושו לא יוזק מה פתאום יש לי כוח להזיק אותו . הרי אנו יודעים שהגמרא אומרת תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נ

אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יותרו חייו, שנאמר: +דברים ל"ב+ הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט.

וחייבים לתרץ בסופו של דבר הקב"ה לא ותרן ואכן תמיד הצדק נעשה אבל יש  לקב"ה מידה של ארך אפים כלומר מידת הדין לא פועלת מיד היא פועלת לאורך זמן אבל בזמנים מסוימים הקב"ה מאריך אפים כלומר אדם יכול לקבל יותר מאשר מגיע  לו או  הפוך פחות ממה שמגיע לו .

ארך אפים אין אני ממהר ליפרע מן הרשעים אולי ישובו מעצמם ולצדיקים אני מאריך אפי ליפרע מהם ומגדיל אפי עליהם כדי לזכותם לחיי העולם הבא .

עקרון נוסף שקיים בצדק האלוקי זה כל מה שקורה לאדם מסוים ומשפיע על אדם אחר גם זה נכלל בחשבון של הקב"ה כמו מיתה מחלה וכדומה וכמו כן יש משמעות להסתכלות האנושית האירועים בעולם

[רבינו] בחיי שמות פרק י

"למה יאמרו מצרים לאמר ברעה הוציאם", כלומר אם אתה מכלה אותם עתה במדבר בחטאם יתחלל שמך הגדול ויאמרו מצרים כי היה זה בכח אותו כוכב ששמו רעה שהוציאם בו,

כלומר הטיעון של משה היה המצרים יוכלו להגיד  שלא הקב"ה הוציא אותם ואם מן הצדק להשמיד את החוטאים מה אכפת לי מה חושבים המצרים ולמדנו שאכן פעולה מסוימת של הדין שגורמת לטעות אצל אנשים אחרים משפיעה על הדין . בסופו של דבר הצדק גם צריך להראות וגם נלקח בחשבון הראיה האנושית הגם שיש בה טעויות .

מכאן נבין מה קורה שאדם מסתכל על השדה של החבר שלו מה התהליך שנגרם שיכול לפגוע בשדה ולכאורה אותו אדם שהשדה שלו לא עשה שום דבר רע והוא לכאורה נפגע ללא צדק.

שמעון  מסתכל על השדה של ראובן ולפי מה שלמדנו לעיל שמעון רואה את ראובן כמתחרה ואז שואל את עצמו שמעון שעינו רעה (זה לא חייב להיות במודע זה יכול להיות גם בתת מודע ) מה פתאום מגיע לראובן שדה כזאת גדולה ויפה אני מכיר אותו אני הרבה יותר צדיק ממנו אני מקפיד על מצוות יותר ממנו ולי יש שדה קטנה ולא גדולה במה הוא זכה לקבל שדה כזאת ?

לראובן הקב"ה נתן בשפע והקב"ה האריך איתו את אפו אולי יחזור בתשובה ואכן קיבל שדה גדולה כל עוד אף אחד לא הסתכל על השדה בעין הרע אין בעיה להאריך אפים עם ראובן אבל עכשיו יש בעיה נכנס לתמונה שמעון וצריך לעשות דין שיתחשב בדעתו של שמעון הרי הוא מסתכל על העולם ולפי דעתו יש פה אי צדק . עכשיו הקב"ה צריך לחשב מסלול מחדש עם הנתונים החדשים שכוללים את דעתו של שמעון  כלומר העין הרעה הפעילה את מידת  הדין ומידת הדין יכולה לקבוע שאכן צריך לפגוע ברכוש של ראובן"

כאשר אדם מקלל זה עושה אותו פעולה של עין הרע כלומר גורמת למידת הדין להיות פעילה ואז מידת הדין נכנסת לפעולה במקום ארך אפים . ולכן המקרה של לפני עיוור לא תשים מכשול יש לאדם איזהו כלים להתמודד עם המצב בדיעבד כאשר כל העניין יתבהר לו  או מתוך ההבנה שלו או של אותו אדם שהכשיל אותו ויחזור בתשובה ואפילו יתריע מול אותו אדם שהכשיל אותו שיחזור בתשובה כדי לתקן את מעשה החטא  אבל המקלל חרש שאין איש בעולם יודע על כך אין לו סיכוי כלשהו לתקן את מידת הדין ולכאורה בגלל הסברא הזאת לקלל חרש בסתר הרבה יותר קשה מאשר לפני עיוור לא תשים מכשול אבל קשה כי ארור יש רק בלפני עור לא שתים מכשול

אומרת התורה  הדברים (פרשת כי תבוא) פרק כז פסוק יח

(יח) אָר֕וּר מַשְׁגֶּ֥ה עִוֵּ֖ר בַּדָּ֑רֶךְ וְאָמַ֥ר כָּל־הָעָ֖ם אָמֵֽן: ס

ואומר רש"י דברים (פרשת כי תבוא) פרק כז פסוק יח

(יח) משגה עור - הסומא בדברה ומשיאו עצה רעה:

ואולי נתרץ שזה מאוד לא שכיח לקלל חרש אבל שכיח לפני עיוור לא תשים מכשול כי יש באדם את העניין שהוא קרוב אצל עצמו וקשה לו מאוד לתת עצה נכונה ללא הטיה של האינטרס האישי שלו  

בראשית פרק מז

(כט) וַיִּקְרְבוּ יְמֵי יִשְׂרָאֵל לָמוּת וַיִּקְרָא לִבְנוֹ לְיוֹסֵף וַיֹּאמֶר לוֹ אִם נָא מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ שִׂים נָא יָדְךָ תַּחַת יְרֵכִי וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת אַל נָא תִקְבְּרֵנִי בְּמִצְרָיִם:תוספות מסכת סנהדרין דף מה עמוד א

ואומר רשי במקום 

חסד ואמת - חסד שעושין עם המתים הוא חסד של אמת, שאינו מצפה לתשלום גמול:

הרי מקבל גמול מהקב"ה על המצוה וכמו כן יכול לקבל גמול מהמשפחה וצריך להגיד שהגמול שאדם עושה נחשב גמול רק מאותו אדם שעשה איתו חסד ונשאל השאלה למה ?

"אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: אמר קרא +ויקרא י"ט+ ואהבת לרעך כמוך - ברור לו מיתה יפה" .

והתוספות במקום אומר

"ברור לו מיתה יפה - י"מ משום דלרעך כמוך לא שייך מחיים דחייך קודמין וכד' "

לפי התוספות אפשר להבין שלא שיך לעשות 100 אחוז אהבת לרעך כמוך מול אדם חי רק מול מישהו שמת או עומד למות כי חייך קודמים .המשמעות של חייך קודמים בענין הזה שכל אדם חי הוא מתחרה שלך וכל יתרון בשבילו זה חיסרון לך ורק אם הוא מת או עומד למות הוא לא מתחרה שלך ואז אתה יכול לקיים ואהבת לרעך כמוך בלב שלם . וכך חייבים להגיד בחסד אתה עושה חסד עם מישהו זה אומר שאתה מחסר מעצמך אבל במקביל נותן יתרון למתחרה שלך. ואם אתה נותן יתרון למתחרה שלך אתה מצפה שהוא יחזיר חזרה כדי שהמאזן יתאזן ולכן באמת אתה לא יכול לעשות חסד של אמת רק עם מת כי אז אתה אומנם מחסר מעצמך אבל לא נותן יתרון למתחרה שלך ולכן זה חסד אמיתי אפשרי . אם אתה עושה חסד עם אדם חי ומקבל גמול מאחר לא עם זה שעשית חסד אומנם קבלת חזרה מה שנתת אבל המתחרה שלך התחזק והמאזן הזה גורם לך שלא באמת תעשה חסד עם כל הלב ויש חיסרון בחסד .

ולכן התורה החמירה מאוד בלפני עיוור שהוא דבר מצוי ואם מכשילו אפילו בדבר דרבנן הלפני עיוור לדעות מסוימות הוא מדאורייתא ולא מדרבנן ויש לקרוא בעיון את דבריו הגאוניים של שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק ה סימן יג

אבל הא ביארתי בחידושי (דברות משה שבת חלק א' סימן ב' ענף ב' והלאה עיין שם) וכתבתי זה גם באג"מ יו"ד ח"א סימן ג', דאין איסור לפני עיוור במכשיל בחטא, מגדרי איסורין שבין אדם לחברו, כמו במשים מכשול לפני עיוור. אף שהמשים מכשול וודאי עובר בלפני עיוור, דאין מקרא יוצא מידי פשוטו, וכן הנותן עצה רעה עובר בלפני עיוור, כמפורש ברש"י בפירוש החומש (ויקרא י"ט י"ד). דאם היה המכשיל בחטא מעבירות שבין אדם לחברו, לא היה עובר המכשיל עכו"ם בחטא. כמו שאינו עובר הנותן עצה רעה לעכו"ם, כעובדות דב"ק דף קי"ג ע"ב, בטעות עכו"ם שהיו ע"י עצה רעה. אלא צריך לומר דיש שני עניינים בלאו דלפני עיוור. המכשיל בגוף הוא מעניין בין אדם לחברו, והמכשיל באיסור הוא עניין בין אדם למקום, שאסור לעשות מכשול דחטא בעולם. והבאתי ראיה ממה שריבית דרבנן הוא רק איסור דרבנן, ולא נאסר ממילא גם מדאורייתא מצד איסור לאו דלפני עיוור, דהוא מן הלאוים דאיכא בריבית. דמה לנו מכשילו באיסור גדול, ומה לנו מכשילו מאיסור קטן, הא עכ"פ הוא מכשול, כמו שאין חילוק במכשיל את הגוף, בין אבן קטן לאבן גדול, עיין שם

וכך כותב השולחן ערוך יורה דעה הלכות ריבית סימן קס סעיף א

(א') צריך ליזהר ברבית, וכמה לאוין נאמרו בו. ואפי' הלוה הנותנו והערב והעדים הגה: א] ואין חילוק בין אם מלוה ח'> לעני או לעשיר. (הגהות מיימוני פ"ד מהל' מלוה ולוה). ב] והא דלוה עובר, דוקא ברבית דאורייתא ב'] (ג) ברבית דרבנן אינו עובר אלא משום לפני עור וגו' (ויקרא יט, יד). (ר"ן פ' זה בורר ובנ"י פא"נ וכ"כ ר' ירוחם ני"ח).

לסיכום לקלל חרש בסתר הרבה יותר חמור מלפני עיוור כי קשה לתקן דבר שאף אחד לא יודע בעולם אבל לפני עיוור הוא דבר המובנה בתוך האישיות של האדם וצריך הרבה מאוד יושרה ויראת שמים כדי לתת עצה נכונה לעמיתך שהוא למעשה היריב שלך ולכן החמירה התורה במצוות לא תעשה הזה אבל במעשה כזה יותר קל תקן את הקלקול .