פרשת ויחי
מה השם של רות לפני שהתחתנה עם מחלון ? האם רות "חנתה
" במקום של 7 מצוות בני נח עד שנכנסה לתוך העם היהודי ? האם ערפה היא תמונת
מראה הפוכה לרות ? כיצד יודעים שערפה לא היית שייכת ל 7 מצוות בני נח ? למה אויל
זה "מחלה " סופנית ולא ניתנת לתיקון ? מה הכוח האמיתי של דוד לנצח את
גלית ? למה גלית חרף מערכות אלוקים חיים ? האם גלית היה אויל ? כיצד יודעים שהמצב
של גרים הוא זמני ? י"ג/טבת/תשפ"ב
בפרשת מקץ כתבתי על 7 מצוות בני נח בזמן הזה
"כלומר מי שהמזל שלו היה במעמד הר
סיני נענש על זה שיאחר להגיע לתוך עם ישראל ומתוך ההבנה הזאת ניתן להגיד שיש כאלו
שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני והם מאחרים להתגייר ולפעמים לא מספיקים לעשות זאת עד
מותם ועדיין הם שייכים לעם ישראל הסברא אומרת שהם אלו שהם חסידי אומות העולם
ש"חונים " בעולם הבא עד לגלגול הבא שינתן להם הזדמנות להיכנס לתוך העם היהודי וכנראה המצב הזמני שלהם
היה בעולם במינימום של 7 מצוות בני נח
ולעתיד לבא יכנסו תחת כנפי השכינה לתוך 613 מצוות ואלו הם חסידי אומות העולם שיש
להם חלק מהעולם הבא ."
הרב נתי כהן אמר לי להסתכל על מפרשים למגילת רות שיתנו
חיזוק לחידוש שלי וכן להרחיב על מה שדברתי
שבוע שעבר על אוצר הנשמות של הגרים ולחדד את ההבנה שזה מצב זמני ומוכיח את ההבנה
שלי שיש כאן "חניה " של הגרים בשבע מצוות בני נח עד הזמן שיגיע רגע הבירור
וכך כותב הברית שלום מגילות מגילת רות
ויבואר על פי מה דאיתא במדרש (זוהר חדש
מדרש רות מאמר רות וערפה) שמתחילה היה גילית שמה, ואחר כך נקראת רות, ונראה דלכך
נקראה רות על שם שקיבלה תרי"ג מצות, כדאיתא (יבמות מז, ב) אמרה לה נעמי
מפקדינן אתרי"ג מצות, אמרה לה עמך עמי וכו', הרי שקבלה עליה תרי"ג מצות,
אמנם התרי"ג מצות הם עם השבע מצות שנצטווה לבני נח, והיא גם היא אף שלא באתה
לכלל ישראל נצטווה על שבע מצות, אך עכשיו כשבאתה להתגייר נתוסף עליה שש מאות וששה
מצות, והיינו רו"ת, גימטריא תר"ו מצות, שקיבלה עליה מרצונה על ידי
שנתגיירה,
וכך כותב הזוהר הקדוש
אָמַר לוֹ, חַס וְחָלִילָה שֶׁנְּשָׂאָהּ
מַחְלוֹן וְהִיא גוֹיָה, אֶלָּא כְּשֶׁנְּשָׂאָהּ נִתְגַּיְּרָה, וּבְחֶזְקַת
אֵימַת בַּעְלָהּ עָמְדָה הִיא וְעָרְפָּה בְּעִנְיַן זֶה. כֵּיוָן שֶׁמֵּתוּ
בַּעְלֵיהֶן, עָרְפָּה חָזְרָה לְסוּרְחָנָהּ, וְרוּת עָמְדָה בְטַעְמָהּ,
שֶׁכָּתוּב, הִנֵּה שָׁבָה יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ, וְרוּת
דָּבְקָה בָּהּ, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה בַּתְּחִלָּה. כֵּיוָן שֶׁמֵּת בַּעְלָהּ,
בִּרְצוֹנָהּ דָּבְקָה בַּתּוֹרָה.
אָמַר לוֹ, שָׁמַעְתָּ מַה שְּׁמָהּ
בַּתְּחִלָּה? אָמַר לוֹ, (פלונית) גִּילִית שְׁמָהּ. כְּשֶׁנְּשָׂאָהּ מַחְלוֹן,
קָרָא לִשְׁמָהּ רוּת. עָרְפָּה, הָרָפָה שְׁמָהּ, וְחָזְרָה לְסִרְחוֹנָהּ,
וְלִשְׁמָהּ, וּלְעַמָּהּ, וְלֵאלֹהֶיהָ, שֶׁכָּתוּב (שם) הִנֵּה שָׁבָה
יְבִמְתֵּךְ אֶל עַמָּהּ וְאֶל אֱלֹהֶיהָ. אֶל עַמָּהּ - לְהִקָּרֵא בַּשֵּׁם
הָרִאשׁוֹן. וְאֶל אֱלֹהֶיהָ - לַעֲבֹד עֲבוֹדָה זָרָה.
כלומר רות נקראה גילית וכאשר התגיירה לפי הזוהר
הקדוש נקראה רות . כלומר גילית היית שייכת ל 7 מצוות בני נח והיא קבלה על עצמה עוד
606 מצוות שזה גימטרייה רות . כלומר רות "חנתה" במקום של 7
מצוות בני נח ומתוך המקום של 7 מצוות בני נח היא הוסיפה את 606 המצוות לתוך עם ישראל
.
ערפה היא תמונת המראה ההפוכה של רות . היא היית
הרפה לפני שהתגיירה והתחתנה עם כליון והפכה את שמה לערפה .ערפה לפי ההבנה שלי היא
חלק מאומות העולם שלא היו במעמד הר סיני וגם המזל שלה לא היה במעמד הר סיני והיא
לא היית שייכת ל 7 מצוות בני נח כי לפי ההבנה שלי שרק מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני
שייך ב 7 מצוות בני נח כמו רות ולכן כאשר הגיע רגע ההחלטה היא חזרה למקור שלה שהוא
הרפה .
וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף מב עמוד ב
אמרו רבותינו, כי "הרפה" אמו של גלית
היתה ערפה כלת נעמי,כתיב (שמואל ב' כא) "הרפה" וכתיב (רות)
"ערפה"רב ושמואל נחלקו מה היה שמה האמיתי ומה היה כינוי,חד אמר:
הרפה שמה!ולמה נקרא שמה ערפה?שהכל עורפין אותה מאחריה, שהפקירה עצמה כבהמה,
פנים כנגד עורף.
וחד אמר: ערפה שמה!ולמה נקרא שמה הרפה?שהכל
דשין אותה כהריפות - חטין כתושין.
וראיה לכך שהחטים הכתושים יקראו הריפות,וכן הוא
אומר (שמואל ב' יז, יט) "ותקח האשה ותפרוש המסך על פני הבאר ותשטח עליו
הריפות"ואי בעית אימא, מהכא יש להביא ראיה שהחטים הכתושים יקראו
הריפות, (משלי כז) "אם תכתש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי"ערפה
היתה אשה מבנות הענקים, ונולדו לה ארבעה בנים, וארבעתם היו ענקים כגבורים אשר
מעולם אנשי השם, וכלם מתו על ידי דוד ועבדיו,(שמואל ב' כא) "ואת ארבעת אלה
יולדו להרפה בגת ויפלו ביד דוד וביד עבדיו"
ואיך אנחנו יודעים שערפה ו/או הרפה לא שייכת ל 7 מצוות בני נח ?
הגמרא מביאה באי בעית אימא את משלי פרק כז פסוק כב
אִ֥ם תִּכְתּֽוֹשׁ־אֶת־הָאֱוִ֨יל׀
בַּֽמַּכְתֵּ֡שׁ בְּת֣וֹךְ הָ֭רִיפוֹת בַּֽעֱלִ֑י לֹא־תָס֥וּר מֵ֝עָלָ֗יו
אִוַּלְתּֽוֹ: פ
ואומר המלבי"ם משלי פרק כז פסוק כב
(כב) אם תכתוש את האויל
במכתש בתוך הריפות בעלי לא תסור מעליו אולתו, אמנם האויל לא
יצורף ולא יוסרו הסיגים ממנו אף ביסורים היותר גדולים, והנה האויל הוא המסתפק בחקי
החכמה ובלתי מאמין בהם, ולכן לא יועילו לו היסורים, משא"כ הכסיל שבלתי מסתפק
בחקי החכמה רק תאוותו תעור עיניו, וכן הפתי שאינו מסתפק בעצמו רק שנפתה לעצת אחרים
כמ"ש נחלו פתאים אולת, אלה יתיסרו לא כן האויל שתולה הכל במקרה, וכבר ביארנו
(ישעיה כ"ח) שיש זרעונים שהמוץ דבוק בם דבוק שכני ויוסר בקל, אולם קליפת החטה
והשעורה כשרוצים לעשות ממנו הריפות צריך לכתוש במכתשת עד יוסר הקליפה שדבוקה דבוק
עצמי, אולם האויל גם אם יכתשנו במכתשת לא יוסר הקליפה ממנו, כי הקליפה נתערבה
בפנימותו, כי שורש האולת הוא בשכלו, לא כמו הכסיל ששרשו בכח תאותו, וכן גם אם
יכתשו את האויל, יסתפק גם בהכתישה ובתכליתה, והגם שיכתשו אותו בתוך הריפות שיראה
שהריפות כולם סר הקליפה מהם, ויביט שזה תכלית הכתישה, ויכיר את הכלי הכותש שהוא
העלי שהוא עשוי לתכלית זה, בכ"ז יסתפק וישאר באולתו, ר"ל הגם שיראה שבאו
יסורים כוללים והרבה רשעים שבו בתשובה, הוא ישאר בספיקותיו ובאולתו:
כלומר אויל אין לו תקנה כי אין לו איזה בסיס שממנו הוא יכול להתרומם מעל האוויליות שלו וזה בדיוק מה שאומרת הגמרא על אומות העולם בתלמוד בבלי מסכת סוטה דף לה עמוד ב
ת"ר: כיצד כתבו ישראל את התורה? רבי
יהודה אומר: על גבי אבנים כתבוה, שנאמר: +דברים כז+ וכתבת על האבנים את כל דברי
התורה הזאת וגו', ואחר כך סדו אותן בסיד; אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו
אומות של אותו הזמן תורה? אמר לו: בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא, ושיגרו
נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה
להן ללמד ולא למדו;
כלומר ערפה שהיא במקור הרפה היא בגדר של אויל שאין
לו תקנה וזה בדיוק אומות העולם שלאחר הכניסה לארץ ישראל שקבלו הזדמנות לקבל את
התורה איבדו את מקומם סופית בעולם .
מערפה יצא גלית . ומי שהוא מאומות העולם ולא קבל
על עצמו את התורה יכול לצאת ממנו רק מי שמחרף מערכות אליהם חיים
שמואל א פרק יז פסוק כו
(כו) וַיֹּ֣אמֶר
דָּוִ֗ד אֶֽל־הָאֲנָשִׁ֞ים הָעֹמְדִ֣ים עִמּוֹ֘ לֵאמֹר֒ מַה־יֵּעָשֶׂ֗ה לָאִישׁ֙
אֲשֶׁ֤ר יַכֶּה֙ אֶת־הַפְּלִשְׁתִּ֣י הַלָּ֔ז וְהֵסִ֥יר חֶרְפָּ֖ה מֵעַ֣ל
יִשְׂרָאֵ֑ל כִּ֣י מִ֗י הַפְּלִשְׁתִּ֤י הֶֽעָרֵל֙ הַזֶּ֔ה כִּ֣י חֵרֵ֔ף
מַעַרְכ֖וֹת אֱלֹהִ֥ים חַיִּֽים:
וכך כותב הנחל אשכול רות פרק א פסוק ד
(ד) שם האחת ערפה וגו'. ערפה גימט' עם
האותיות נחש עם הכולל כי היא קינא דמסאבותא ומשרש נחש יצא צפע גלית. וס"ת שם
האחת ערפה מיתה כי רשעים בחייהם קרויים מתים:
שמואל א פרק יז פסוק טז
(טז) וַיִּגַּ֥שׁ
הַפְּלִשְׁתִּ֖י הַשְׁכֵּ֣ם וְהַעֲרֵ֑ב וַיִּתְיַצֵּ֖ב אַרְבָּעִ֥ים יֽוֹם:
וכך אומר הרד"ק שמואל א פרק יז פסוק טז
ויתיצב ארבעים יום - התיצב לפני מחנה
ישראל לחרפם ובדרש ארבעים יום כנגד ארבעים יום שנתנה בהם תורה כלומר שלא היה להם
כח לישראל על גלית אלא עד סוף ארבעים כי בסוף ארבעים יום שירד משה מן ההר קבלו
התורה,
רק כוח התורה יכולה להתמודד מול גלית כי כוח התורה
היא הכוח היחידי במהותו של העולם .
וזה ההבדל המהותי בן רות לערפה וזה שגילית (היא
רות) חנתה על 7 מצוות בני נח ועברה ל רות כלומר ל 613 מצוות .
ומצאתי איזה גימטרייה שתיתן "תבלין" לרעיון שלי "גילית"
זה "נפש חיה" גימטרייה 453 .
בראשית (פרשת בראשית) פרק ב פסוק יט
(יט) וַיִּצֶר֩
יְקֹוָ֨ק אֱלֹהִ֜ים מִן־הָֽאֲדָמָ֗ה כָּל־חַיַּ֤ת הַשָּׂדֶה֙ וְאֵת֙ כָּל־ע֣וֹף
הַשָּׁמַ֔יִם וַיָּבֵא֙ אֶל־הָ֣אָדָ֔ם לִרְא֖וֹת מַה־יִּקְרָא־ל֑וֹ וְכֹל֩ אֲשֶׁ֨ר
יִקְרָא־ל֧וֹ הָֽאָדָ֛ם נֶ֥פֶשׁ חַיָּ֖ה ה֥וּא שְׁמֽוֹ:
ואומר הבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה ז
(כד)
[ויאמר אלהים תוצא הארץ [נפש חיה]] וגו' אמר ר' לעזר נפש חיה זה רוח אדם הראשון.
וכך כותב יסוד ושורש העבודה שער ו (הניצוץ) פרק ד
כלל היוצא מזה, שחיוב גדול על האדם בעת
שקורא או שומע מפי הקורא או לומד באיזה מעשה וספור של התורה, כגון ספור של הגר ושל
בלעם ושארי ספורים, או לכל אשר יקרא האדם נפש חיה הוא שמו, של בני שם וחם ויפת
בני נח, הנזכרים בפ' ואלה תולדות בני נח וגו' ויולדו להם בנים אחר המבול, גם בפ'
וישלח:
וכך מסביר את זה הזוהר הקדוש
וְכַמָּה חֲדָרִים סְתוּמִים אֲחֵרִים
וְהֵיכָלוֹת אֲחֵרִים בְּכָל כָּנָף וְכָנָף, וּמֵהֶם יוֹצְאוֹת רוּחוֹת
לְהַפְרִיד לְכָל אוֹתָם הַגֵּרִים שֶׁמִּתְגַּיְּרִים, וְנִקְרָאִים נֶפֶשׁ
חַיָּה, אֲבָל לְמִינָהּ.
כלומר גילית היא נפש חיה בן נח שחנה על 7 מצוות
בני נח עד שהגיע ל 613 מצוות
ולגבי הזמניות של אותה "חניה" נלמד מאוצר של הגרים נחזור
לתיאור של הזוהר הקדוש וגם לתקן טעות שלי בהסבר על הזוהר הקדוש
בֹּא רְאֵה, אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן,
שִׁבְעָה מְדוֹרִים הֵם שֶׁאָמַרְנוּ, וּבְתוֹכָם יֵשׁ שִׁבְעָה הֵיכָלוֹת
מֵאוֹתָם סוֹדוֹת הָאֱמוּנָה כְּנֶגֶד שִׁבְעָה רְקִיעִים עֶלְיוֹנִים. וּבְכָל הֵיכָל
וְהֵיכָל יֵשׁ רוּחוֹת עֶלְיוֹנוֹת. הֵיכָל רִאשׁוֹן, כָּאן יֵשׁ רוּחַ
שֶׁהִתְמַנָּה עַל נִשְׁמוֹת הַגֵּרִים שֶׁהִתְגַּיְּרוּ וּשְׁמוֹ רחמיא''ל,
וְהוּא נוֹשֵׂא אוֹתָם וְנֶהֱנִים מִזִּיו הַכָּבוֹד שֶׁלְּמַעְלָה. הֵיכָל שֵׁנִי,
יֵשׁ רוּחַ אֶחָד שֶׁשְּׁמוֹ אהינא''ל, וְזֶה עוֹמֵד עַל כָּל אוֹתָם נִשְׁמוֹת
הַתִּינוֹקוֹת שֶׁלֹּא זָכוּ בָּעוֹלָם הַזֶּה לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה, וְהוּא עוֹמֵד
עֲלֵיהֶם וּמְלַמֵּד אוֹתָם. בַּהֵיכָל הַשְּׁלִישִׁי יֵשׁ רוּחַ אֶחָד בְּשֵׁם
אדרהינא''ל, וְהוּא עוֹמֵד עַל נִשְׁמוֹת אוֹתָם שֶׁחָזְרוּ בִּתְשׁוּבָה וְלֹא
חָזְרוּ. כְּגוֹן שֶׁחָשְׁבוּ, וּבְטֶרֶם חָזְרוּ בָהֶם מֵתוּ. אֵלֶּה טוֹרְדִים
אוֹתָם בַּגֵּיהִנֹּם, וְאַחַר כָּךְ מַעֲלִים אוֹתָם לָרוּחַ הַמְמֻנֶּה הַזֶּה
וְנוֹשֵׂא אוֹתָם. וְחוֹמְדִים לֵהָנוֹת מִזִּיו כְּבוֹד רִבּוֹנָם וְלֹא נֶהֱנִים.
וְאֵלֶּה נִקְרָאִים בְּנֵי בָשָׂר, וַעֲלֵיהֶם כָּתוּב (ישעיה סו) וְהָיָה מִדֵּי
חֹדֶשׁ בְּחָדְשׁוֹ וּמִדֵּי שַׁבָּת בְּשַׁבַּתּוֹ יָבא כָל בָּשָׂר
לְהִשְׁתַּחֲווֹת לְפָנַי אָמַר ה'. הֵיכָל רְבִיעִי, כָּאן עוֹמֵד רוּחַ אֶחָד
וּשְׁמוֹ גדריהא''ל [נ''א: גהדהא''ל]. זֶה עוֹמֵד עַל כָּל אוֹתָן נְשָׁמוֹת שֶׁל
הֲרוּגֵי שְׁאָר הָעַמִּים [עובדי עכו''ם] לְהַעֲלוֹתָם
לְתוֹךְ לְבוּשׁ מַלְכוּת שֶׁל הַמֶּלֶךְ, וְנִרְשָׁמִים שָׁם עַד הַיּוֹם
שֶׁיִּנְקֹם אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁכָּתוּב (תהלים קי) יָדִין בַּגּוֹיִם
מָלֵא גְוִיּוֹת מָחַץ רֹאשׁ עַל אֶרֶץ רַבָּה. הֵיכָל חֲמִישִׁי, כָּאן עוֹמֵד
רוּחַ אֶחָד שֶׁנִּקְרָא אדיריא''ל, וְזֶה עוֹמֵד עַל כָּל הַנְּשָׁמוֹת הַלָּלוּ.
[נ''א: של חסידים שאחזו בתשובה]
שֶׁעָמְדוּ בְּאוֹתוֹ הַצַּד, וְאֵלֶּה הֵם מֵעַל כֻּלָּם שֶׁבַּמָּדוֹר הַזֶּה
הָעֶלְיוֹן עַל הַכֹּל, וּמִיכָאֵ''ל [שמו] מְמֻנֶּה גָדוֹל [עליהם] עַל כֻּלָּם
עוֹמֵד [שעומדים] בּוֹ. וְכַמָּה
אֲלָפִים וּרְבָבוֹת כֻּלָּם עוֹמְדִים תַּחְתָּיו בְּאוֹתוֹ הַצַּד. וְשָׁם
מִתְעַדְּנוֹת אוֹתָן נִשְׁמוֹת הַחֲסִידִים בְּאוֹתוֹ אוֹר עֶלְיוֹן שֶׁשּׁוֹפֵעַ
מֵהָעוֹלָם הַבָּא.
במדור הרביעי כתבתי שנמצאים שם אומות העולם והפרוש
הזה לא נכון מה שהנכון שנמצאים שם באופן זמני מי שנהרג על ידי אומות
העולם עד לרגע שהקב"ה יתנקם בהם והכוונה להתנקם גם באומות העולם וגם בעמלק כי
כל עוד הקב"ה לא מתנקם בהם הם נמצאים בהיכל זמני וכסא הכבוד לא שלם .
כלומר כל ההיכלות זה משהו זמני עד שיגיע רגע שהאמת
תופיע בעולם כלומר גם אוצר הגרים הוא משהו זמני עד שהאמת תתגלה בעולם כמו שאומרת
הגמרא ואוצר הנשמות של הגרים צריך להתרוקן כדי שאותם נשמות ישלימו את היעוד שלהם להיכנס
לתוך העם היהודי ולכן הגרים נענשים על אותו זמן שהם "חונים" על 7 מצוות
בני נח כי הם מעכבים את התגלות הייחוד של הקב"ה בעולם . והיום הזה יגיע ויהיה
היום שבו יצחק הקב"ה . והזמניות של ההיכלים יכולה להסביר למה לא נכתב היכל
שביעי
ועל הפסוק יִשְׂחָ֑ק אֲ֝דֹנָ֗י
יִלְעַג־לָֽמוֹ אומרת הגמרא חברותא עבודה זרה דף ג עמוד ב
"ומתרצינן:
חילוק גדול יש בין בני ישראל לאומות העולם. כי אדם מישראל, נהי על
אף דפטור המצטער מן הסוכה, ויוצא ממנה, אבל בעוטי מי
מבעטי, האם בועטים ישראל ומזלזלים ורוצים להשליך ולהתנתק מהמצוות?! אדרבה, הם
יוצאים בצער(13) ואילו אומות העולם בועטים במצוה היחידה שניתנה
להם, ואינם עומדים בנסיון אפילו שעה אחת. מיד שעושים כן אומות
העולם - הקדוש ברוך הוא יושב ומשחק עליהם, כביכול -שנאמר [שם]
במזמור ההוא, "יושב בשמים ישחק ה' ילעג למו", על זכיית
בני ישראל בדין.אמר רבי יצחק: אין שחוק לפני הקדוש ברוך הוא - אלא אותו היום
בלבד.
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה