פרשת דברים מי ירש את הארץ יוצאי מצרים או באי הארץ ? האם מתים יורשים חיים ? מה ההבדל בן יוצאי מצרים לבאי הארץ ? מה החיסרון של יוצאי מצרים ? מה הקשר ל10 ניסיונות שניסו את הקב"ה ? מה הכוונה שיוצאי מצרים ניאצו את הקב"ה ? למה יוצאי מצרים היו צריכים לקבל את הירושה דבר הבנים שלהם ולא ישירות ? מה הקשר לאחר ? מה הציל את אחר ומה הקשר שהזרע היחידי שנשאר לו היה ביתו ? למה מי שאין לו בנים חשוב כמת ? מה קשר לברא מזכה אבא וברא הוא ירך אביו ? ‏ז'/אב/תשפ"א

 בס"ד

פרשת דברים מי ירש את הארץ יוצאי מצרים או באי הארץ ? האם מתים יורשים חיים ? מה ההבדל בן יוצאי מצרים לבאי הארץ ? מה החיסרון של יוצאי מצרים ? מה הקשר ל10  ניסיונות שניסו את הקב"ה ? מה הכוונה שיוצאי מצרים ניאצו את הקב"ה ? למה יוצאי מצרים היו צריכים לקבל את הירושה דבר הבנים שלהם ולא ישירות ? מה הקשר לאחר ?  מה הציל את אחר ומה הקשר שהזרע היחידי שנשאר לו היה ביתו ? למה מי שאין לו בנים חשוב כמת ? מה קשר לברא מזכה אבא וברא הוא ירך אביו ?   ‏ז'/אב/תשפ"א

דברים (פרשת דברים) פרק א פסוק לט - מ

(לט) וְטַפְּכֶם֩ אֲשֶׁ֨ר אֲמַרְתֶּ֜ם לָבַ֣ז יִהְיֶ֗ה וּ֠בְנֵיכֶם אֲשֶׁ֨ר לֹא־יָדְע֤וּ הַיּוֹם֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע הֵ֖מָּה יָבֹ֣אוּ שָׁ֑מָּה וְלָהֶ֣ם אֶתְּנֶ֔נָּה וְהֵ֖ם יִירָשֽׁוּהָ:

(מ) וְאַתֶּ֖ם פְּנ֣וּ לָכֶ֑ם וּסְע֥וּ הַמִּדְבָּ֖רָה דֶּ֥רֶךְ יַם־סֽוּף:

הפסוק מדבר על ירושת ארץ ישראל וצריך להבין את המהלך של ירושת הארץ . וכדי להבין את הסיבה שיש כאן מהלך ירושה מחודש וצריך להבין למה יוצאי המדבר לא נכנסו לארץ ישראל ?

וכדי להבין מי ואיך עם ישראל ירש את הארץ צריך להתבונן בגמרא חברותא מסכת בבא בתרא דף קיז עמוד א

גמרא:כאמור, במשנתנו תנן כמאן דאמר "ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ".הגמרא מביאה את המחלוקת בענין זה:דתניא: רבי יאשיה אומר, ליוצאי מצרים נתחלקה הארץ. כלומר, כשחלקו את הארץ לבאי הארץ, חלקוה לפי חשבון יוצאי מצרים. ומי מהם שהיה לו עתה בביאת הארץ בן אחד, נטל כל חלקו, ומי שהיו לו עשרה בנים לא נטלו כי אם חלק אביהם.שנאמר במנין באי הארץ, "לשמות מטות אבותם [כלומר אותן שנמנו ביציאת מצרים] ינחלו".אלא מה אני מקיים, "לאלה תחלק הארץ בנחלה", דמשמע, לבאי הארץ נחלקה?דרשינן: "לאלה", כאלה. שהם בני עשרים. להוציא את הטפלים שהם פחותים מעשרים שלא נטלו חלק בארץ בזכות עצמם, אלא בזכות מורישיהם בלבד. וכגון שהיה להם אב או אח שמתו בלא בנים אחרים.אך רבי יונתן אומר: לבאי הארץ נתחלקה הארץ.שנאמר במנין הנכנסים לארץ, "לאלה תחלק הארץ בנחלה".אלא מה אני מקיים, "לשמות מטות אבותם ינחלו", דמשמע שיש לנו ללכת אחר יוצאי מצרים?לומר לך, משונה נחלה זו מכל נחלות שבעולם. שכל נחלות שבעולם, חיין יורשין מתים. וכאן, מתים יורשין חיין.דהיינו, אף שלבאי הארץ נחלקה הארץ, מכל מקום חוזרים ומחלקים אותה כפי יוצאי מצרים. כדלהלן.ומבארת הברייתא, אמר רבי: אמשול לך משל למה הדבר דומה, לשני אחין כהנים, שהיו בעיר אחת. והתנו ביניהם לחלוק את התרומות שיבואו אליהם בשוה, לאחד יש לו בן אחד, ואחד יש לו שני בנים.והלכו לגורן, זה שיש לו בן אחד, נוטל חלק אחד. וזה שיש לו שני בנים, נוטל שני חלקים. ומחזירין אצל אביהן⁽¹⁴⁴⁾, וחוזרין וחולקין בשוה.אף בחלוקת הארץ כך הוא: כגון ראובן ושמעון אחים, שיצאו ממצרים, לראובן עשרה בנים, ולשמעון בן אחד.כשנכנסו לארץ, נטלו בני ראובן עשרה חלקים, ובני שמעון חלק אחד, וחזרו החלקים אצל ראובן ושמעון, וחילקום בשוה, וחזרו והורישו לבניהם, בני ראובן נטלו מחצית מאחד עשר החלקים, ובנו של שמעון נטל מחצית מאחד עשר החלקים.ולפי זה, דורשים את שני הפסוקים, "לאלה תחלק הארץ", מלמדינו שיטול כל אחד חלק אחד. ו"לשמות מטות אבותם" מלמדינו, שיחזרו החלקים אצל הוריהם, ויחלקו ביניהם מה שנטלו בניהם כאילו ליוצאי מצרים נתחלקו.ונפקא מינא בין מאן דאמר "ליוצאי מצרים" למאן דאמר "לבאי הארץ", בשניים שאינם אחים שיצאו ממצרים. ולאחד היו תשעה בנים, ולחברו בן אחד.למאן דאמר "ליוצאי מצרים", נוטלים שניהם חלק שוה.ולמאן דאמר "לבאי הארץ", זה יטול תשעה חלקים, וחברו חלק אחד.

כלומר הירושה של ארץ ישראל לשיטתו של רבי יונתן היא שהמתים יורשים את החיים . ולאחר מכן החיים מקבלים ירושה בחלוקה שווה . כלומר יש כאן חלוקה של הארץ שהיא פונקציה של יוצאי מצרים וגם באי הארץ .

וצריך להבין למה יוצאי מצרים לא קבלו לשיטת רבי יהונתן את הירושה ישירות וזה נעשה דרך הבנים שלהם שבזמן המעשה וזה  חטא המרגלים היו בני גיל פחות  מ 20 שנה .

נאמר במדבר (פרשת שלח) פרק יד פסוק כב - כג

(כב) כִּ֣י כָל־הָאֲנָשִׁ֗ים הָרֹאִ֤ים אֶת־כְּבֹדִי֙ וְאֶת־אֹ֣תֹתַ֔י אֲשֶׁר־עָשִׂ֥יתִי בְמִצְרַ֖יִם וּבַמִּדְבָּ֑ר וַיְנַסּ֣וּ אֹתִ֗י זֶ֚ה עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי:

(כג) אִם־יִרְאוּ֙ אֶת־הָאָ֔רֶץ אֲשֶׁ֥ר נִשְׁבַּ֖עְתִּי לַאֲבֹתָ֑ם וְכָל־מְנַאֲצַ֖י לֹ֥א יִרְאֽוּהָ:

ועל זה אומר  אור החיים במדבר (פרשת שלח) פרק יד פסוק כג

(כג) אם יראו וגו' וכל מנאצי וגו'. צריך לדעת למה הוצרך לפרש המנאצים מנין יעלה על הדעת שלא יהיו בכלל הגזירה שהוצרך לפרטם. ואפשר כי לפי שה' אמר וינסו אותי זה עשר פעמים שזה יגיד כי כל שלא ניסה עשר פעמים והם אותם שיצאו ממצרים פחות מכ' אינם בכלל הגזירה, לזה הוציא המנאצים מהכלל שהגם שיהיה בהם שלא ניסו עשר פעמים נחתמו בגזירה זו, ומנאציו הם המרגלים או אותם שהיו זורקין אבנים בענן ה' כדברי רז"ל (סוטה לה א):

כלומר היו אלו שניסו את הקב"ה 10 פעמים ועדיין לא שמעו בקול הקב"ה והיו כאלו שלא ניסו 10 פעמים אבל הם ניאצו את הקב"ה וגם הם לא יזכו להיכנס לארץ ישראל . ומה הכונה ניאצו ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לה עמוד א

כתיב: ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא:אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו היום [ערב] תשעה באב היה⁽¹¹⁾, ואמר הקדוש ברוך הוא:הן בכו בלילה זה בכיה של חינם, ואני אקבע להם לילה זה בכיה לדורות, שבו נחרבו שתי בתי מקדשות.כתיב: "ויאמרו כל העדה לרגום אותם באבנים", וכתיב מיד: "וכבוד ה' נראה באהל מועד":אמר רבי חייא בר אבא לדרוש סמיכות המקראות: "לרגום אותם באבנים וכבוד ה'": מלמד, שנטלו כל העדה אבנים וזרקום כלפי מעלה.

כלומר המהות של חטא המרגלים שגרם לכך שכל העדה לא תכנס לארץ ישראל היה זריקת אבנים כלפי מעלה .

ליוצאי מצרים יש חסרון שהם ניאצו כלפי מעלה או כמו שאומרת הגמרא זרקו אבנים  כלפי מעלה . אבל האם זה החיסרון היחידי שלהם ? וכן אומרת הגמרא עוד סיבה כי הם וַיְנַסּ֣וּ אֹתִ֗י זֶ֚ה עֶ֣שֶׂר פְּעָמִ֔ים וְלֹ֥א שָׁמְע֖וּ בְּקוֹלִֽי: 

יוצאי מצרים ניסו את הקב"ה 10 פעמים ועדיין לאחר 10 הניסיונות שלהם עם  הקב"ה הם זרקו אבנים כלפי מעלה

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת ערכין דף טו עמוד א

שנינו במשנה: וכן מצינו שלא נתחתם גזר דין על אבותינו במדבר אלא על לשון הרע, שנאמר: וינסו אותי זה עשר פעמים וגו'.והוינן בה: שמשמע לפי פשוטו, שלומדים זאת מזה שלא נחתם גזר דינם בשאר הפעמים שעשו מעשה, אלא בחטא המרגלים שדיברו לשון הרע, הרי שלשון הרע חמור מהם. ועל זה מקשים: ממאי שהטעם שחמור הוא מהם, דילמא משום כך לא נענשו עד חטא מרגלים, דאכתי עד חטא מרגלים לא מלא סאתן [כלי המחזיק סאה] של ישראל בעוונות הרבה? דאמר רב המנונא: אין הקדוש ברוך הוא נפרע מן האדם עד שתתמלא סאתו, שנאמר: "במלאת ספקו [לשון די, רש"י באיוב] - כשתתמלא סאתו בעוונות הרבה - אז יצר לו" צרה תבא עליו!ומשנינן: אלא אמר ריש לקיש: אמר קרא: וינסו אותי "זה" עשר פעמים ויתור הוא [מהרש"א], ללמד: על "זה" נתחתם גזר דין, ולא משום צירוף חטאים אחרים!

כלומר יוצאי מצרים הגיעו לרמות הגבוהות ביותר ועדיין היה בהם רצון לזרוק אבנים כלפי מעלה ולכן לא יכלו לקבל ישירות את ארץ ישראל והם היו חייבים לקבל את הירושה דווקא דרך אלו שלא הגיעו לרמות הגבוהות ביותר ואלו הבנים שלהם . כלומר היתרון של הבנים שלהם הוא וּ֠בְנֵיכֶם אֲשֶׁ֨ר לֹא־יָדְע֤וּ הַיּוֹם֙ ט֣וֹב וָרָ֔ע  . באותו זמן של חטא המרגלים היו הבנים שלהם מבחינת לא ידעו טוב ורע . הם לא עמדו באותם ניסיונות שעמדו האבות שלהם . וצריך אם כך להבין מה היתרון של הבנים על יוצאי מצרים ?

אומר הדף על הדף מסכת זבחים דף ה עמוד ב

וראיתי עוד בספר חסידים (סי' תתשע"א) גם שם דיבר מזה, וז"ל: כפר לעמך ישראל אשר פדית ד', אמרו ראוי' כפרה זו שתכפר אף על יוצאי מצרים, כלומר על כל המתים שיצאו ממצרים, ואיך יכול המעשה לכפר על מי שלא עשאה בחייו, והלא חטאת שמתו בעלי' למיתה אזלא, שאין כפרה לאחר מיתה, כי בחבלי מות האדם נתכפרו לו עונותיו, אלא כך אמר הקדוש ברוך הוא, ברא מזכה אבא, כגון שהאב חוטא, ונותן את בנו ללמוד תורה ומע"ט, הואיל וע"י האב זכה הבן, ברא מזכה אבא עכ"ל, [וע"ש דמסיק דצדקה ותפלה דחי עבור המת מועיל למת].

כלומר הבן הוא ירך אביו . אביו לימד אותו תורה ויש לו את המעלה שהוא ירך האבא  כאילו הוא חלק בלתי נפרד מאביו . ולכן אותם בנים שהאבות זיכו אותם בלימוד תורה ובמעשים טובים הן יכולים לזכות חזרה את האב . ולכן יש כאן מהלך מחודש בירושת הארץ . הבנים באי לארץ התחלקו בנחלה והורישו לאביהם שמת במדבר והאבות יוצאי מצרים לאחר שקבלו מהבנים שלהם את הארץ חזרו והורישו לבניהם  את ארץ ישראל . וזה מזכיר לחלוטין את המעשה של אחר

אומרת הגמרא חברותא מסכת חגיגה דף טו עמוד א

ומפרשינן: מאי היא כיצד היה מעשה?דחזא [ראה] אחר כשעלה לרקיע למלאך ששמו מיטטרון, דאיתיהבא ליה רשותא חדא שעתא ביומא למיתב ולמיכתב זכוותא דישראל [ניתנה לו רשות לשבת שעה אחת ביום, כדי לכתוב את זכויותיהם של ישראל].נכנסה בו באחר רוח של כפירה, ואמר: הרי גמירא [קבלה בידינו] היא דלמעלה בשמים לא הוי:לא ישיבה, שאין מי שיושב שם מלבד הקדוש ברוך הוא, ולא תחרות, ולא "עורף" [שבכל צדדיהם של המלאכים יש להם פנים], ולא עיפוי [עיפות].

ואם כן, האיך מיטטרון יושב?!שמא, חס ושלום, שתי רשויות יש בשמים, ואין מיטטרון מלאך, אלא הוא אדנות אחרת, חס ושלום.מיד אפקוהו למיטטרון, ומחיוהו שיתין פולסי [מכת מקל, רש"י] דנורא [הוציאוהו והיכוהו בששים מכות של אש].⁽⁷⁾כי אמרו ליה למיטטרון: מאי טעמא כי חזיתיה לא קמת מקמיה [כשראית את אחר לא קמת מפניו], וגרמת לכך שיטעה לומר: שתי רשויות יש ח"ו.ואיתיהיבא ליה רשותא למימחק זכוותא דאחר [ניתנה רשות למיטטרון למחוק את זכויותיו של אחר], על שקיצץ בנטיעות.יצתה בת קול ואמרה: שובו בנים שובבים, חוץ מאחר! שהרי ידע כבודי [שנכנס לפרדס] ובכל זאת מרד בי.⁽⁸⁾אמר אחר: הואיל ואיטריד ההוא גברא [על עצמו אמר] מההוא עלמא [הואיל ונטרדתי מהעולם הבא], ליפוק ליתהני בהאי עלמא [אצא ואהנה בעולם הזה].נפק אחר לתרבות רעה.

אחר הגיע לרמות הכי גבוהות וכמה מילים שלו שינו לגמרי את מצבו בעולם . בדיוק כמו עם ישראל שלשון הרע על ארץ ישראל היה כזריקת אבנים כלפי מעלה בדיוק כמו שהמחשבה של אחר היה זריקת אבנים כלפי מעלה . אבל ההבדל בן אחר ליוצאי מצרים שלאחר לא היה בן שיכול להציל אותו כמו הבנים של יוצאי מצרים . הזרע היחידי שנשאר לו היה הבת שלו . ומי שהציל אותו היה דברי התורה שהוא למד עם רבי מאיר ורבי יוחנן . וכך אומרת בגמרא בחברותא מסכת חגיגה דף טו עמוד ב

כי נח נפשיה דאחר [כשמת אחר], אמרי ברקיע בבית דין של מעלה:לא מידן לידייניה, ולא לעלמא דאתי ליתי [לא נדוננו בגיהנם, ואף לא יבוא לעולם הבא]!והטעם:לא מידן לידייניה: משום דעסק באורייתא [הואיל ועסק בתורה].ואף לא לעלמא דאתי ליתי: משום דחטא.אמר רבי מאיר: מוטב דלידייניה וליתי לעלמא דאתי [עדיף שידונוהו ואחר כך יבוא לעולם הבא].ואמר רבי מאיר על עצמו: מתי אמות ואעלה עשן מקברו של אחר!כלומר: ידין אותו הקדוש ברוך הוא באש יוקדת מעלה עשן כדי שיתכפרו לו עוונותיו ויזכה לעולם הבא [רבינו חננאל].כי נח נפשיה דרבי מאיר, כיון שהגיע רבי מאיר למות ביקש רחמים על זה וקיבל הקדוש ברוך הוא תפלתו. וכשמת רבי מאיר [ר"ח] סליק קוטרא מקבריה דאחר [החל עשן לעלות מקברו של אחר], והיה הדבר לאות שהכניסוהו לגיהנם.⁽¹⁵⁾אמר תמה רבי יוחנן על מעשי רבי מאיר:וכי גבורתא למיקליה רביה בנורא [וכי גדולה היא זו שיגרום התלמיד שיענישו את רבו בגיהנם]?!⁽¹⁶⁾חד הוה ביננא ולא מצינן לאצוליה [אחד שסרח היה בינינו ואין אנו יכולים להצילו]?!אי נקטיה ביד - מאן מרמי ליה מאן [כמו: מנאי]!אם אני אתפשנו ואוציאנו מגיהנם - מי יטלנו מידי?!אמר רבי יוחנן: מתי אמות, ואכבה עשן מקברו, שאגרום לכך שיוציאוהו מגיהנם.

כי נח נפשיה דרבי יוחנן, פסק קוטרא מקבריה דאחר [ואכן משמת רבי יוחנן חדל העשן לעלות מקברו של אחר].פתח עליה דרבי יוחנן ההוא ספדנא [ספדן], ואמר: אפילו שומר הפתח [שומר הגיהנם] לא עמד לפניך - רבינו, בבואו להוציאך את אחר מגיהנם.בתו של אחר אתיא לקמיה דרבי.אמרה ליה לרבי: רבי פרנסני!אמר לה רבי: בת מי את?אמרה לו: בתו של אחר אני.אמר לה רבי: וכי אטו עדיין יש מזרעו של אחר בעולם?!והא כתיב: "גם אור רשעים ידעך, לא נין לו, ולא נכד בעמו, ואין שריד במגוריו"?!⁽¹⁷⁾אמרה לו: רבי! זכור לתורתו של אבי ואל תזכור מעשיו.מיד ירדה אש [כי התורה נקראת "אש דת"], וסכסכה ספסלו של רבי, וכמו שאמרה: זכור לתורתו [מהרש"א].בכה ואמר רבי: ומה למתגנין בה כך, למשתבחין בה על אחת כמה וכמה.

כלומר יש לכל אדם את הדברים שיכולים להציל אותו ממעשיו ואלו או הבנים שלו במידה ולימד אותם תורה לפי שהכלל הבן הוא ירך אביו וברא מזכה אבא או דברי תורה שלו שיכולים להציל אותו . אולי זה חלק מהכוונה שאדם שאין לא בנים חשוב כמת כי אין מי שיציל אותו והדבר היחידי שיכול להציל אותו ממעשיו זה התורה שלו . וזה מה שהציל את אחר והבנים זה מה שהציל את יוצאי מצרים .

וכך ניתן להבין מקדושת לוי בראשית פרשת לך לך

ועל פי זה ביארתי מאמר חכמינו ז"ל שאמרו (ב"ב קיז, א) משונה נחלה זו מכל נחלות שבתורה, שבכל מקום החיים יורשים את המתים וכאן המתים יורשים את החיים. כי בכל מקום חי יורש מת, שבן הוא ענף האב, והאב הוא הנותן השלימות בבן, ומהאי טעמא יורש. מה שאין כן כאן 'המתים יורשים את החיים', דהמתים הם דור שיצאו ממצרים, ירשו את הדור הבאים לארץ, כפירוש רש"י (במדבר כו, נה), דהשם יתברך הוציא את בני ישראל ממצרים כדי שיבואו לרשת את הארץ, דעל ידי ביאתם לארץ יהיה שלימות שלהם, ככתוב בתורה (ויקרא כה, לח) 'אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים לתת לכם את ארץ כנען', דפירש רש"י על מנת ליכנס לארץ, דשם יהיה שלימותכם בעבודת השם ברוך הוא, כמאמר חכמינו ז"ל (ב"ב קנח, ב) 'אוירא דארץ ישראל מחכים'. ואמרו חכמינו ז"ל 'כל ההולך בארץ ישראל' כו'. ואחר כך שהיה הסיבה שדור שיצאו ממצרים לא באו לארץ ישראל רק בניהם, קנו האבות שלימות, דהיינו דור יוצאי מצרים שלא באו לארץ ישראל המתים, על ידי בניהם החיים שנכנסו בניהם לארץ ישראל, ושם עבדו ה' בשלימות, ועל ידי שלימות בניהם זכו האבות, כמאמר חכמינו ז"ל (סנהדרין קד, א) ברא מזכה אבא. זה שרמזו חכמינו ז"ל 'המתים יורשים את החיים', דדור יוצאי מצרים זכו בעולם הבא על ידי בניהם שבאו לארץ, דביאתם גורם שלימות, וכשהבן שלם זוכה האב, כנ"ל: