בס"ד פרשת ויקרא תשובה לפרופסור אריה רייך בנוגע לשיעור בנידון ההבדל בן רות לערפה בנוגע ליחס לגיור

 בס"ד

פרשת ויקרא תשובה לפרופסור אריה רייך בנוגע לשיעור בנידון ההבדל בן רות לערפה

‏ו'/ניסן/תשפ"א

לאחר השיעור שמסרתי ביום שישי בנושא  הבנת מקומו של הגר ביהדות לפי הבנתי את דברי הגמרא העביר הפרופסור אריה רייך שיעור הערות על השיעור שלי עם מספר טיעונים ואני אנסה להשיב על הטיעונים של פרופסור אריה רייך לפי סדרן לפי זכרוני :

1. אין למדין מן האגדה

2. לפי דברי הרמב"ם גר לא צריך לקבל על עצמו את כל פרטי המצוות

רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יד הלכה ב

"ומודיעין אותו מקצת מצות קלות ומקצת מצות חמורות ואין מאריכין בדבר זה"

3. יש משמעות ל"זרע ישראל"  ולאלו יש הלכות הרבה יותר מקלות 

4. מי אנחנו שנשפוט את אותם גרים והכוונה לדברי שמעל 90 אחוז מהמתגיירים לא שומרים מצוות אחרי הגיור

5. מצווה לגייר

נשיב על הסדר

1. אין למדין מן האגדה

דבר ראשון שיהיה מובן . בשיעור שלי לא נכנסתי להלכה מה תנאי הסף לגיור והאם הגיור תופס במקרה שאכן מתברר שהגר לא שומר תורה ומצוות . השיעור שלי התמקד בהבנה מיהו גר ואת החשיבות של הגר בראיה הכוללת של עם ישראל ומה ההשלכות של הכנסת גרים לתוך עם ישראל שבסופו של דבר לא שומרים תורה ומצוות . אכן הסתמכתי על דברי אגדה הנמצאים בגמרא ומתוכם ניתן להבין כיצד חז"ל רואים  את הגרים ומתוך כך להבין למה נפסק בשולחן ערוך שדוחים את הגר ורק אחרי שאמר יודע אני מקבלים אותו .

 שולחן ערוך יורה דעה הלכות גרים סימן רסח סעיף ב

(ד') כשבא להתגייר ג אומרים לו: <ג> מה ראית שבאת להתגייר, אי אתה יודע שישראל בזמן הזה דחופים סחופים (פי' אבודים וסחופים מן מדוע נסחף אביריך (ירמיה מו, טו)) ומטורפים, ויסורים באים עליהם. אם אמר: יודע אני ואיני כדאי להתחבר עמהם, מקבלין אותו מיד 

ועכשיו לעצם העניין שאין לומדים מן האגדה .

מקור הדברים הוא מהתלמוד ירושלמי מסכת חגיגה פרק א הלכה ח

ר' זעירה בשם שמואל אין מורין לא מן ההלכות ולא מן האגדות ולא מן התוספות אלא מן התלמוד

צריך לשם לב שהתלמוד הירושלמי כותב שאין מדובר רק בלימוד אגדות מדובר גם בלימוד הלכות . והביאור הוא שאין אנחנו יכולים לפסוק הלכה מדבר לא מבורר לאשורו.

וכך כותב עלי תמר מסכת יבמות פרק יב הלכה א

ובחגיגה פ"א ה"ח, אין מורין לא מן ההלכות ולא מן האגדות ולא מן התוספתות אלא מן התלמוד, פירוש מפני שבתלמוד נקבעו הפסקים הלכה למעשה.

וכך כותב שו"ת יביע אומר חלק ט - יורה דעה סימן י

שאין למדין הלכה מפי מדרש. אך הנה הסכמת רוב האחרונים כי זה דוקא בדבר הסותר למ"ש בש"ס, הלא"ה למדין ואין משיבין, וכמ"ש הכנה"ג בכללי הגמרא (אות ע) אין למדין הלכה מן המדרש ולא מן האגדות. הרמ"ע מפאנו (סי' לו). ונ"ל דהיינו דוקא כשהוא נגד הכלל המבואר בגמרא, הלא"ה למדין. ע"כ. ותנא דמסייע ליה הוא רבינו תם בתשובה (ס' הישר, ברלין תרנ"ח, סי' מה אות ג), שכל שאינו בקי בתלמוד ובסדר רב עמרם ובה"ג ובמסכת סופרים ובפרקי ר' אליעזר ובמדרש רבה, ובשאר ספרי אגדה, אין לו להרוס דברי הקדמונים ומנהגם, כי עליהם יש לסמוך בדברים שאינם מכחישים דברי התלמוד שלנו, אלא שמוסיפים. והרבה מנהגים בידינו על פיהם. ע"כ. [וכ"כ מרן החיד"א בשמו במחזיק ברכה א"ח (בקונטרס אחרון סי' נא). וכ"כ עוד בספרו יעיר אזן (מע' א אות מב) לענין הכלל שלנו]. וכ"כ הפרי חדש במים חיים (דף א סע"ב), שכל שאין התלמוד שלנו חולק על המדרש, למדין מן המדרש. ע"ש. והביאו הגאון רעק"א בתוספותיו (פ"ה דברכות אות לו). וכ"כ בשו"ת נשמת כל חי (חאו"ח סי' ה דף יא ע"ב), ובשו"ת בכורי שלמה (חאו"ח סי' כה אות ה). גם הגאון מהר"ץ חיות בהגהותיו לנדרים (מ ב), הוכיח במישור מהתוס' (ברכות מח א) בשם ר"ת, דדוקא כשהתלמוד שלנו חולק על המדרש אין למדין מן המדרש. ע"ש. וע"ע בשדי חמד (מע' א כלל קנ). ועוד דהכא הוא תלמוד ערוך בירושלמי. ובודאי שלמדים הימנו, וכל שאין התלמוד שלנו חולק עליו הלכה כמותו. וכמ"ש מרן החיד"א בספר יעיר אזן (מע' א סוף אות נד). ע"ש. ופשוט.

והמסקנה שלו שרוב האחרונים מסכימים שכאשר הדברים לא נוגדים את דברי הגמרא כן לומדים . יש לנו כלל כאשר לימוד הבבלי לא חולק על הירושלמי הלכה כירושלמי שנוקט שאכן ניתן ללמוד מהאגדה מהתלמוד והאחרונים מדייקים במקום שזה לא נסתר ממקום אחר בגמרא .

חשוב לקרוא את דברי המהר"ץ חיות שלא מצא סמך לדברי הגאונים שאמרו שלא סומכים על דברי אגדה בבבלי ולכן המסקנה שלו שכאשר אין מחלוקת על התלמוד הירושלמי בבבלי הלכה כירושלמי .

רצ"ב המאמר המלא של מהר"ץ חיות שדן בעניין באופן מדוקדק ומביא לא מעט מקומות שנפסק להלכה לפי דברי אגדה . אני רוצה להביא דוגמה בגמרא שפוסקת הלכה לאור דברי אגדה

חברותא מסכת בבא קמא דף לח עמוד א

שנינו במשנה: שור של ישראל שנגח שור של נכרי, פטור; ושל נכרי שנגח לשור של ישראל בין תם בין מועד משלם נזק שלם:אמרי, הקשו בני הישיבה:והרי ממה נפשך!?אי "רעהו" דוקא, אם כן שור דנכרי כי נגח שור דישראל נמי ליפטר, שהרי לא נאמרה הפרשה אלא ב"רעהו" -ואי "רעהו" לאו דוקא, אם כן אפילו שור דישראל כי נגח שור דנכרי, ליחייב -⁽¹⁾ומנין לנו לחלק, שהישראל פטור על של נכרי, ואילו הנכרי חייב על של ישראל!?אמר פירש רבי אבהו:לעולם "רעהו" דוקא,⁽²⁾ ולפיכך, שור של ישראל שנגח שור של נכרי הרי הוא פטור, ומכל מקום שור של נכרי שנגח שור של ישראל הרי הוא חייב נזק שלם בין בגוי ובין בתם, ומשום דאמר קרא:"עמד וימודד ארץ ראה ויתר גויים", ודרשינן: ראה שבע מצוות שקבלו עליהם בני נח, כלומר: התבונן הקדוש ברוך הוא בקיום המצוות שקיבלו עליהם בני נח, וראה שלא קיימו אותם, וכיון שלא קיימו, עמד והתיר ממונן לישראל.⁽³⁾רבי יוחנן אמר מהכא, מפסוק זה יש ללמוד שהתיר הקדוש ברוך הוא את ממונן לישראל:שנאמר [דברים לג ב]: "ה' מסיני בא, וזרח משעיר למו, הופיע מהר פארן, ואתה מרבבות קודש, מימינו אשדת למו", ודרשינן: פארן - כשסיבב הקדוש ברוך הוא עם התורה על כל האומות ולא קבלוה⁽⁴⁾ - הופיע, גילה הקדוש ברוך הוא את ממונם של הגויים, והתירן לישראל.תניא נמי הכי כפי שפירשו רבי אבהו ורבי יוחנן:דתניא: שור של ישראל שנגח שור של נכרי, פטור, [ומשום שנאמר "רעהו"].אבל שור של נכרי שנגח שור של ישראל, בין תם בין מועד משלם נזק שלם, משום שנאמר: "עמד וימודד ארץ, ראה ויתר גויים", וכדדרשינן לעיל: התיר ממונם לישראל.⁽⁵⁾

כלומר דברי האגדה שהקב"ה "ויתר" לאומות העולם על 7 מצוות בני נח משנים את ההלכה של שור ישראל שנגח שור של נוכרי .

דברי האגדה על המהות של הגרים  לא נסתרים ממקומות אחרים בבבלי ואפילו מחזקים את מה שנפסק להלכה שדוחים את הגר לפני שמכניסים אותו לתוך ישראל . ולכן ניתן ללמוד מהאגדה לענין הגרים .

וכך כותב באור הגר"א יורה דעה סימן קעט ס"ק יג

(יג) ואף על פי כו'. הרמב"ם וכ"כ בפי' המשנה לפ"ד דעבודת כוכבים אבל כל הבאים אחריו חלקו עליו שהרי הרבה לחשים נאמרו בגמרא והוא נמשך אחר הפלוסופיא הארורה ולכן כ' שכשפים ושמות ולחשים ושדים וקמיעות הכל הוא שקר אבל כבר הכו אותו על קדקדו שהרי מצינו הרבה מעשיות בגמ' ע"פ שמות וכשפים אמרה איהי מלתא ואסרתה לארבא אמרו כו' (שבת פ"א ב' חולין ק"ה ב') ובספ"ד מיתות ובירושלמי שם עובדא דר"א ור"י ובן בתירה וכן ר"ח ור"א דאיברו עיגלא תילתא ור' יהושע דאמר שם ואוקמיה בין שמיא לארעא (בכורות ח' ב') וכן אבישי בן צרויה (סנהדרין צ"ה א') והרבה כיוצא ואמרו (בספ"ד מיתות חולין ז' ב') למה נקרא שמן כשפים כו' והתורה העידה ויהיו תנינים וע' זוהר שם וכן קמיעין בהרבה מקומות ולחשים רבו מלספר. והפלסופיא הטתו ברוב לקחה לפרש הגמרא הכל בדרך הלציי ולעקור אותם מפשטן וח"ו איני מאמין בהם ולא מהם ולא מהמונם אלא כל הדברים הם כפשטן אלא שיש בהם פנימיות לא פנימיות של בעלי הפלוסופיא שזורקין אותו לאשפה שהם חצוניות אלא של בעלי האמת:

שיטת הגר"א שניתן ללמוד מן האגדה . המהר"ץ חיות מוצה בחקירתו מקום שהרמב"ם עצמו פוסק להלכה לפי אגדה (ראה בעיון מאמר מצורף )

במאמר מוסגר אם  אין לומדים מדברי אגדה הרי כל הבסיס של הציונות הדתית המושתת על "אתחלתא דגאולה" (שמתוכם יוצא לא מעט דברים להלכה ) מגיע באופן מוחלט מתוך אגדות התלמוד ושאר מקורות חז"ל ואם לא נלמד מאגדות כל הבניין הזה נופל לחלוטין .

2. לפי דברי הרמב"ם גר לא צריך לקבל על עצמו את כל פרטי המצוות

על סעיף 2 לא דברתי בשיעור לחלוטין ולא דברתי על תנאי הסף לקבלת גר לתוך עם ישראל . אבל דבר אחד ברור לחלוטין ומוסכם על כולם שאם גר לא קבל על עצמו את עיקרי הדת כמו שבת הינו מומר לכל התורה כולה  

 

כך כותב השולחן ערוך יורה דעה הלכות שחיטה סימן ב סעיף ה

מומר להכעיס, אפי' לדבר אחד, או שהוא מומר לעבודת כוכבים או לחלל שבת  בפרהסיא, או שהוא מומר לכל התורה, אפילו חוץ משתים אלו, דינו כעובד כוכבים. (ר' ירוחם). הגה: ומי שאינו חושש בשחיטה ואוכל נבלות בלא תיאבון אף על פי שאינו עושה להכעיס, דינו כמומר להכעיס, (כך העלה הב"י מדברי הרא"ש).

לפי בדיקות שנעשו מעל 90 אחוז מהגרים במערכת הממלכתית לא שומרים תורה ומצוות וברור לכל שהכוונה גם חילול שבת בפרהסיה . גם אם נדון לכף זכות בצורה קיצונית קשה להאמין שכולם בזמן הגיור עצמו קבלו עליהם תורה ומצוות ואת עקרי הדת . אין מקום להאריך בתוצאות המשמעות של הדברים . ואומר הרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה יח

ומפני זה אמרו חכמים קשים להם גרים לישראל כנגע צרעת שרובן חוזרין בשביל דבר ומטעין את ישראל, וקשה הדבר לפרוש מהם אחר שנתגיירו, צא ולמד מה אירע במדבר במעשה העגל ובקברות התאוה וכן רוב הנסיונות האספסוף היו בהן תחלה.

וצריך כמובן לצרף לזה את דברי הגמרא חברותא מסכת קידושין דף מ עמוד א

תנו רבנן: לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי. דהיינו, כאילו כל מעשיו שקולים. ולכן, אפילו אם עשה מצוה אחת בלבד, אשריו, לפי שהכריע עצמו בעשיית המצוה הזאת לכף זכות.

ומאידך, אם עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו לכף חובה. שנאמר [קהלת ט] "וחוטא אחד, יאבד טובה הרבה".דהיינו, בשביל חטא יחידי שחטא, אובד ממנו טובות הרבה, שאינן מכריעות את דינו לטובה, אלא אדרבה, חטא יחידי זה, מכריע את גורלו לחובה.

רבי אלעזר ברבי שמעון אומר: לפי, היות שהעולם בכללותו נידון אחר רובו, אחר מעשיהם של רוב האנשים בעולם, אם הם זכאים או חייבים, וכמו כן גם היחיד נידון אחר רובו, אחר רוב מעשיו, אם הוא זכאי או חייב, הרי יש לו לאדם לחשב, שאם עשה מצוה אחת, אשריו, שהכריע בעשיית מצוה יחידה, גם את עצמו, וגם את כל העולם, לכף זכות.⁽¹⁾עבר עבירה אחת, אוי לו, שהכריע את עצמו, ואת כל העולם לכף חובה. שנאמר "וחוטא אחד יאבד טובה הרבה". מלמד הכתוב כי בשביל חטא יחידי שעשה אדם זה, אבד ממנו, ומכל העולם, טובה הרבה.⁽²⁾

יוצא לנו שהחשבון הרציונאלי להימנע מהכנסת גרים גם אם נגיד שבלי קבלת מצוות מלאה הם נכנסים לתוך עם ישראל אנחנו מכניסים לתוך החשבון של עם ישראל יהודים שגורמים נזק אדיר לעם ישראל הרבה יותר מהתבוללות של יחידים בנישואים עם אותם שההלכה מנעה את  כניסתם לתוך עם ישראל . כלומר הניסיון לתקן על ידי גיור התבוללות מביא להרבה יותר נזק מתועלת . בייחוד שאין לנו מושג אמיתי רק אומדנא כמה מאותם שמתגיירים במערך הממלכתי  במאמת מקבלים עליהם את עיקרי המצוות לשיטה המקילה .וכך ניתן להבין מהרמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק יג הלכה טו

לפיכך לא קבלו בית דין גרים כל ימי דוד ושלמה, בימי דוד שמא מן הפחד חזרו, ובימי שלמה שמא בשביל המלכות והטובה והגדולה שהיו בה ישראל חזרו, שכל החוזר מן העכו"ם בשביל דבר מהבלי העולם אינו מגירי הצדק, ואעפ"כ היו גרים הרבה מתגיירים בימי דוד ושלמה בפני הדיוטות, והיו ב"ד הגדול חוששין להם לא דוחין אותן אחר שטבלו מכ"מ ולא מקרבין אותן עד שתראה אחריתם.

3. זרע ישראל

אין לי רצון להיכנס לתוך ההלכה אבל דבר אחד ברור אין מקורות לשיטה הזאת בתלמוד שלנו ולא בדברי הראשונים . לעומת זאת השיטה הנ"ל נשללה לחלוטין על ידי רובם ככולם של גדולי ישראל ומנוגד אפילו לשיטת הרבנות הראשית . ולא רק שאין מקור ויסוד להלכות הללו הם נסתרים לחלוטין על ידי מה שכתוב בעזרא ונחמיה

עזרא פרק י פסוק א - ד

(א) וּכְהִתְפַּלֵּ֤ל עֶזְרָא֙ וּכְהִ֨תְוַדֹּת֔וֹ בֹּכֶה֙ וּמִתְנַפֵּ֔ל לִפְנֵ֖י בֵּ֣ית הָאֱלֹהִ֑ים נִקְבְּצוּ֩ אֵלָ֨יו מִיִּשְׂרָאֵ֜ל קָהָ֣ל רַב־מְאֹ֗ד אֲנָשִׁ֤ים וְנָשִׁים֙ וִֽילָדִ֔ים כִּֽי־בָכ֥וּ הָעָ֖ם הַרְבֵּה־בֶֽכֶה: ס

(ב) וַיַּעַן֩ שְׁכַנְיָ֨ה בֶן־יְחִיאֵ֜ל מִבְּנֵ֤י <<עולם>> עֵילָם֙ וַיֹּ֣אמֶר לְעֶזְרָ֔א אֲנַ֙חְנוּ֙ מָעַ֣לְנוּ בֵאלֹהֵ֔ינוּ וַנֹּ֛שֶׁב נָשִׁ֥ים נָכְרִיּ֖וֹת מֵעַמֵּ֣י הָאָ֑רֶץ וְעַתָּ֛ה יֵשׁ־מִקְוֶ֥ה לְיִשְׂרָאֵ֖ל עַל־זֹֽאת:

(ג) וְעַתָּ֣ה נִֽכְרָת־בְּרִ֣ית לֵ֠אלֹהֵינוּ לְהוֹצִ֨יא כָל־נָשִׁ֜ים וְהַנּוֹלָ֤ד מֵהֶם֙ בַּעֲצַ֣ת אֲדֹנָ֔י וְהַחֲרֵדִ֖ים בְּמִצְוַ֣ת אֱלֹהֵ֑ינוּ וְכַתּוֹרָ֖ה יֵעָשֶֽׂה:

(ד) ק֛וּם כִּֽי־עָלֶ֥יךָ הַדָּבָ֖ר וַאֲנַ֣חְנוּ עִמָּ֑ךְ חֲזַ֖ק וַעֲשֵֽׂה: פ

ועוד כתוב עזרא פרק י פסוק מד

(מד) כָּל־אֵ֕לֶּה <<נשאי>> נָשְׂא֖וּ נָשִׁ֣ים נָכְרִיּ֑וֹת וְיֵ֣שׁ מֵהֶ֣ם נָשִׁ֔ים וַיָּשִׂ֖ימוּ בָּנִֽים: פ

ואומר רש"י עזרא פרק י פסוק מד

(מד) ויש מהם נשים וישימו בנים - מקצתן שהיו להם נשים של עובדי כוכבים שנולדו להם מהם בנים והכל הוציאו הנשים והבנים:

כלומר עזרא לא שמע על הפתרון המהיר של זרע ישראל וכל הנשים כולל הבנים יצאו והורחקו מעם ישראל .

ועוד דוגמה  שקשורה לחיילים של בית דוד שהיו מבנות יפות תואר

שו"ת משנה הלכות חלק י סימן רמג

ובאחד השיעורים אשר אמרתי לפני חכמי ואברכי הכולל שלנו אמרתי בס"ד דבר נאה ליישב סמיכת המימרות בסנהדרין (דף כ"א ע"א) אמר רב יהודה אמר רב ד' מאות ילדים היו לו לדוד וכולן בני יפת תואר היו ומגדלי בלוריות היו וכו' ואמר רב יהודה אמר רב תמר בת יפת תואר היתה שנאמר ועתה דבר נא אל המלך כי לא ימנע ממך ואי ס"ד בת נישואין היתה הואי אחתיה מי הוה שריא ליה וכו', ולכאורה תקשה כיון דתמר גידלה המלך כבתו והיתה מוחזקת כבת דוד, אם כן היתה אסורה לאמנון, ואכתי תקשה מאי מהני דהיתה בת יפת תאר כיון שהוחזקה כבת דוד ונתגדלו יחדיו, וכהא שכתב הח"ס הנ"ל, וכדי לתרץ זה הקדים הא מימרא דד' מאות ילדים היו לו לדוד וכולם בני יפת תואר וכולם מגדלי בלוריות, דלכאורה למה היו מגדלי בלוריות, והיאך הניחן דוד, אלא שבדוקא הניחן לגדל בלוריות כדי שיהיו ניכרין שהם בני יפת תואר ולא יתחזקו בין הבנים הכשרים, וכיון שדוד בכוונה ציין בני יפת תואר, אם כן ע"כ גם את תמר לא החזיק כבתו אלא היתה מצויינת באיזה דבר שהיא בת יפת תואר, וא"כ שפיר היתה מותרת לו ואתי שפיר הסמיכות וגם טעם של בלוריות.

גם דוד המלך לא הכיר את השיטה של זרע ישראל ועשה הפרדה ניכרת בן בנות יפות התואר לעם ישראל . ואם נגיד שבימי דוד לא היה אפשרות לגייר כי המצב של עם ישראל היה טוב והרבה רצו להיכנס לתוך עם ישראל בגלל סיבות כלכליות ואינטרסנטיות קל וחומר לגבי גיורים היום בישראל שנמצאת במצב כלכלי ומדיני מעולה . .

מה שברור שמי שלא מפנים את המשמעות של עם ישראל ואת מקומו ותפקידו בעולם ועומד לפניו רק לאומיות ישראלית יתמוך באופן גורף בהכנסת מאות האלפים בגיורים מהירים בלי להתחשב בתוצאות הנובעות מקיומו של עם ישראל כעם היחידי שקיבל עליו את התורה ובכך לגרום נזק גדול לעם ישראל .

4. מי אנחנו שנשפוט ?

התשובה פשוטה וקצרה . הקב"ה נתן לנו את התורה כדי שנוכל להתבונן בעולם ולהבין אותו . רק ראיה של העולם "במשקפים של תורה " נותנת לנו את האפשרות לראות באמת את המציאות . כל משקפים אחרות יתנו לנו ראיה מעוותת של המציאות . זה המשמעות של קבלת התורה .

דברים (פרשת ראה) פרק יא פסוק כו - כח

(כו) רְאֵ֗ה אָנֹכִ֛י נֹתֵ֥ן לִפְנֵיכֶ֖ם הַיּ֑וֹם בְּרָכָ֖ה וּקְלָלָֽה:

(כז) אֶֽת־הַבְּרָכָ֑ה אֲשֶׁ֣ר תִּשְׁמְע֗וּ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּֽוֹם:

(כח) וְהַקְּלָלָ֗ה אִם־לֹ֤א תִשְׁמְעוּ֙ אֶל־מִצְוֹת֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹֽהֵיכֶ֔ם וְסַרְתֶּ֣ם מִן־הַדֶּ֔רֶךְ אֲשֶׁ֧ר אָנֹכִ֛י מְצַוֶּ֥ה אֶתְכֶ֖ם הַיּ֑וֹם לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם: ס

שמירת שבת זה ברכה . חילול שבת זה קללה . ומי שלא מתבונן בעולם עם "משקפים של תורה " סופו ללכת כמו עיוור אחרי אידאות שונות ומשונות וזה משמעות ההמשך של הפסוקים לָלֶ֗כֶת אַחֲרֵ֛י אֱלֹהִ֥ים אֲחֵרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר לֹֽא־יְדַעְתֶּֽם . ללכת אחרי רעיונות שלא מהתורה היא כניסה לעולם לא ידוע שלעולם לא יהיה ידוע כי סופו קללה .

5. מצוה לגייר

אכן זה מצווה גדולה לגייר . אבל לגייר את מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני ושייך מהותית לעם ישראל . . הגרים הם חלק מהשלם שנקרא עם ישראל . מרות יצא דוד המלך . מעורפה שהמזל שלה לא היה במעמד הר סיני יצא גלית . סופו של דבר דוד נלחם בגלית . גלית שהגיע ממי שלא היה במעמד הר סיני חרף מערכות ישראל כמו שאומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת סוטה דף מב עמוד ב

פלשתים באו בנצחונו של גלית כו'. גלית - אמר רבי יוחנן: שעמד בגילוי פנים לפני הקדוש ברוך הוא, שנאמר: ברו לכם איש וירד אלי, ואין איש אלא הקדוש ברוך הוא, שנא': ה' איש מלחמה,
יתרו שהיה גר נכנס לפרשה בו יש את קבלת התורה וחלק בדבריו נכנסו לתוך התורה . הוא חלק בלתי נפרד מהתורה ולכן מעם ישראל . וחלק הגלות שלנו קשורה באיסוף הגרים לעם ישראל

מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

אנחנו לא יודעים מי הוא זה שהמזל שלו היה במעמד הר סיני ולכן הפתרון המעשי היחידי שנשאר לנו זה לדחות אותם ולחקור את  מי שמגיע להתגייר האם באמת יש בו דחף להיות חלק מעם ישראל . ולדאוג שהדינים יהיו יראי שמים כדי שיהיה להם סייעתא דשמיא .

לסיכום נביא את דברי הגמרא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב

אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו [וגו'], והקב"ה יושב ומשחק, שנאמר: יושב בשמים ישחק [וגו'].

היום היחידי שהקב"ה ישחק יהיה ביום שבו יצאו מעם ישראל כל אותם גרים גרורים שלא שיכים לעם ישראל והמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני . וכאן מדובר בכאלו שיש להם תפילין וציציות . קל וחומר בנו של קל וחומר אותם שהתפילין והציציות נמצאים בארון במדף העליון .

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 רצ"ב השיעור על ההבדל בן רות לערפה 

 

 

בס"ד

שבועות  :  מה עניין רות  להר סיני ? מה ענין ערפה למתן תורה  ? מה הסיבה שאנו קוראים את מגילת רות בשבועות זמן מתן תורתנו ?

אומר המשנה ברורה משנה ברורה סימן תצ

מה זו עושה ורות בשבועות דאיתא בילקוט רות מה ענין רות אצל עצרת שנקראת בזמן מתן תורה ללמדך שלא ניתנה תורה אלא ע"י יסורין ועוני וכו'

ובמשנה מסכת אבות פרק ו משנה ד

כך היא דרכה של תורה פת במלח תאכל ומים במשורה תשתה ועל הארץ תישן וחיי צער תחיה ובתורה אתה עמל ואם אתה עושה כן אשריך וטוב לך אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא אל תבקש גדולה לעצמך ואל תחמוד כבוד יותר מלמודך (עשה) ואל תתאוה לשלחנם של מלכים ששולחנך גדול משולחנם וכתרך גדול מכתרם ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:

ואני ינסה להסביר מזווית אחרת למה קוראים את מגילת רות בשבועות

עם ישראל כולו עמד במעמד הר סיני וקיבל את התורה 600000  גברים שהם כלל ישראל קיבלו מהקדוש ברוך הוא את התורה ולא רק הם היו במעמד הר סיני ,היו במעמד זה  כל נשמות עם ישראל

דברים פרק כט

(יד) כִּי אֶת אֲשֶׁר יֶשְׁנוֹ פֹּה עִמָּנוּ עֹמֵד הַיּוֹם לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֵינוּ וְאֵת אֲשֶׁר אֵינֶנּוּ פֹּה עִמָּנוּ הַיּוֹם:

ואומר רש"י דברים פרק כט פסוק יד

(יד) ואת אשר איננו פה - ואף עם דורות העתידים להיות: 

פרוש התורה ניתנה לכל עם ישראל כל יהודי שחי כיום וכל יהודי שיחיה לעתיד. כל אחד ואחד היה במעמד הר סיני והקדוש ברוך הוא  נתן לו את התורה . כל אחד מעם ישראל קיבל את היכולת ללמוד את התורה  ולקנות את התורה שתהיה חלק ממנו .

ספרי במדבר פרשת קרח פיסקא קיט

נמצאת אומר שלשה כתרים הם כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות כתר כהונה זכה בו אהרן ונטלו כתר מלכות זכה בו דוד ונטלו הרי כתר תורה מונח כדי שלא ליתן פתחון פה לבאי העולם לומר אלו היה כתר כהונה וכתר מלכות מונחים הייתי זוכה בהן ונוטלן הרי כתר תורה [תוכחה] לכל באי העולם שכל מי שזוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזכה בכולם וכל מי שאין זוכה בו מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחד מהם

כלומר כתר תורה עומד מוכן לכל יהודי ויהודי כדי לקנות אותו  וכאשר הוא קונה אותו הוא מקבל את שני הכתרים הנוספים .

ועכשיו נשאלת השאלה האם התורה ניתנה גם לגויים או זה לא שייך להם לחלוטין. אבל ידוע שהקדוש ברוך הוא ציוה על יהושוע לכתוב את התורה בשבעים לשון בדברים פרק כז

(ח) וְכָתַבְתָּ עַל הָאֲבָנִים אֶת כָּל דִּבְרֵי הַתּוֹרָה הַזֹּאת בַּאֵר הֵיטֵב: ס

פסיקתא זוטרתא (לקח טוב) דברים פרשת תבא דף מז עמוד א

ושדת אותם בשיד. וכתבת עליהן את כל דברי התורה הזאת בעברך. ת"ר כיצד כתבו ישראל את התורה רבי יהודה אומר על גבי אבנים כתבוה שנא' וכתבת על האבנים את כל דברי התורה הזאת באר היטב. ואחר כך סדו אותם בסיד אמר לו רבי שמעון לדבריך היאך למדו אומות העולם תורה אמר להם בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא ושיגרו נוטרין שלהם וקלפו את הסיד והעתיקוה. ועל דבר זה נחתם גזר דינם של אומות לבאר שחת. דכתיב (ישעיה לג) והיו עמים משרפות שיד על עסקי סיד. שהיה להם ללמוד ולא למדו.

הקדוש ברוך הוא השאיר לגויים שלא קיבלו את התורה ללמוד אותה ולקבל אותה היא זמינה לכל דורש.

אבל יש קושיה עצומה יבוא גוי וירצה לקבל את התורה אבל יהיה הבדל גדול בין יהודי לגר גר נשמתו לא הייתה במעמד הר סיני ולכן כיצד יקבל את התורה ?  קושיה זו נשאלת על ידי  הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר העולם מתחלק ל 3 סוגי נשמות לנשמה יהודית שהייתה במעמד הר סיני , גויים גמורים שלא נשמתם ולא המזל שלהם היה במעמד הר סיני, ואותם נשמות שהמזל שלהם ולא הנשמה שלהם הייתה במעמד הר סיני ואלו אותם גרים שיבואו במשך הדורות ויביעו רצונם להיכנס לתוך העם היהודי ולהיות גרים .

כלומר גרים אמיתיים זה הגרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני אבל יש גרים שהמזל שלהם לא היה במעמד הר סיני ובכל זאת רוצים להיכנס לתוך העם היהודי אבל מתוך אינטרס כזה או אחר .

ולכן ההלכה אומרת שצריך לדחות את הגר ולראות האם באמת שיש לו רצון להתקבל לעם ישראל ואומר רש"י מסכת קידושין דף ע עמוד ב

בישראל כתיב - והייתי להם לאלהים אף על פי שאינם לי לעם ומתוך שאני מקרבן הם יהיו לי לעם אבל גרים אין מקרבין אותן מן השמים אלא אם כן הן מקרבין עצמם תחילה להיות טובים.

כלומר צריך סינון רציני לגויים כדי לדעת שגוי שהתגייר זה אחד באמת שרוצה להיות יהודי ולמה הוא רוצה להיות יהודי כי המזל שלו היה במעמד הר סיני ודוחף אותו לעם ישראל

ועוד יותר כתוב בתלמוד בבלי מסכת פסחים דף פז עמוד ב

רבי יוסי בר רבי חנינא אמר מהכא כי נשא אשא להם. ואמר רבי אלעזר: לא הגלה הקדוש ברוך הוא את ישראל לבין האומות אלא כדי שיתוספו עליהם גרים, שנאמר +הושע ב+ וזרעתיה לי בארץ. כלום אדם זורע סאה - אלא להכניס כמה כורין.

כלומר אותם גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני זה חלק מעם ישראל עד כדי כך שעם ישראל נמצא בגלות כדי למשוך את אותם גויים לעם ישראל .

וכיצד זה קשור למגילת רות ?

רות התגיירה ובסופו של דבר היא  חלק מעם ישראל וחלק מכתר המלכות שזה בית דויד . כלומר זה מסביר לכל גוי שבאמת רוצה להיות חלק מעם ישראל שיש לו מקום בעם ישראל ובתנאי שהמזל שלו היה במעמד מתן תורה , כמו שרות יש לה חלק בלתי נפרד משושלת המלוכה של עם ישראל .

וכיצד אנו יודעים שהמזל שלו היה במעמד מתן התורה ? הקשיים שבהם עמדה רות והתגברה עליהם ובכל זאת רצתה להיות חלק מעם ישראל מוכיחים שהמזל שלה היה במעמד הר סיני . וזה קשור למה שנאמר במשנה ברורה שהתורה נקנית ע"י ייסורין ועוני .

במגילת רות לאלימלך ונעמי  היה שני בנים ושני כלות ושתיהן היו מואביות רות וערפה וברור לנו שהם התגיירו וזה דעת הזוהר הקדוש ויש הבדל מהותי בין ערפה לרות

רות רבה (וילנא) פרשה ב

בשם ר' יצחק ד' מילין הלכה ערפה עם חמותה ועמדו ממנה ד' גבורים שנאמר (שם /שמואל/ ב' כ"א) ארבעת אלה יולדו להרפה, א"ר יצחק כל אותו הלילה שפרשה ערפה מחמותה נתערבו בה ערות גוים של מאה בני אדם, הה"ד (שם /שמואל/ א' י"ז) והוא מדבר עמם וגו' ממערכות פלשתים, ממערות כתיב, ממאה ערלות גוים שנתערו בה כל הלילה, ר' תנחומא אמר אף כלב אחד דכתיב (שם /שמואל א' י"ז/) ויאמר הפלשתי אל דוד הכלב אנכי.

ואותו פלישתי היה גלית (בן של ערפה ) שדויד הרג אותו מדרש זוטא - רות (בובר) פרשה א

כליון שהוא לשון כלייה, נזדווגה לו ערפה שעמד ממנה גלית הפלשתי.

וכאן אנו רואים גירות של ערפה שהמזל שלה לא היה במעמד הר סיני וסופה להיות כנגד עם ישראל . ורות שהמזל שלה היה במעמד הר סיני נכנסה לעם ישראל וזכתה להיות חלק משושלת המלוכה .

לסיכום מגילת רות באה להראות לאותם גויים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני כי הם חלק מעם ישראל ולהראות לעם ישראל שיש גרים שהם באמת לא חלק מעם ישראל .

ועל זה נאמר [רבינו] בחיי שמות פרק לב

וזהו: (יבמות מז ב) קשים גרים לישראל כספחת בבשר החי, ועוד זה אמרו במדרש: (שמו"ר מב, ו) שאמר לו הקדוש ברוך הוא למשה "לך רד כי שחת עמך", עמך, ולא עמי הם, ולא אמרתי לך ביציאת מצרים: "והוצאת את צבאותי את עמי", ואתה קבלת ערב רב ורצית לקבל הגרים עמך הם ולא עמי, ומכל מקום אף על פי שערב רב היו תחלה עקר המעשה הרע, מצינו שטעו ישראל אחריו ונענשו הכל.