פרשת תולדות האם אדם יכול לדעת את יום מותו ? למה הסתיר הקב"ה מהאדם את יום מותו ? מה החידוש שאומר יצחק " לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי" ? מתי אדם צריך לחשוש למותו לגבי תכנון הירושה שלו ? למה מודיע הקב"ה לדוד את היום בשבוע בו הוא ימות ? האם הידיעה שהוא שדוד המלך ימות בשבת היא לטובתו של דוד המלך ? מה הקשר לשכר לימוד בשבת ? איך לומדים מהגמרא שלימוד בשבת הוא פי אלף מלימוד ביום חול ? האם זה המקור לדבריו של הבן איש חי שהביא בשם המקובלים ? ד'/כסלו/תשפ"א

 

בס"ד

פרשת תולדות האם אדם יכול לדעת את יום מותו ? למה הסתיר הקב"ה מהאדם את יום מותו ? מה החידוש שאומר יצחק " לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי" ? מתי אדם צריך לחשוש למותו לגבי תכנון הירושה שלו ? למה מודיע הקב"ה לדוד את היום בשבוע בו הוא ימות ? האם הידיעה שהוא שדוד המלך ימות בשבת היא לטובתו של דוד המלך ? מה הקשר לשכר לימוד בשבת ? איך לומדים מהגמרא שלימוד בשבת הוא פי אלף מלימוד ביום חול ? האם זה המקור לדבריו של הבן איש חי שהביא בשם המקובלים ?  ד'/כסלו/תשפ"א

בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק א - ב

(א) וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי:

(ב) וַיֹּ֕אמֶר הִנֵּה־נָ֖א זָקַ֑נְתִּי לֹ֥א יָדַ֖עְתִּי י֥וֹם מוֹתִֽי:

ואומר המדרש הגדול בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק ב

ד"א לא ידעתי. רבנן אמרין זה אחד משלשה דברים שגנז הקדוש ברוך הוא מבריותיו. ואלו הן יום המיתה ויום הדין ושכר המצוות. יום המיתה, שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מת היה אומר הנטיעות הללו למה לי, הבניינות הללו למה לי ולמחר אני מת, אמר הקדוש ברוך הוא אני גונזו שלא יבטל עולמי. ויום הדין, שאלו היה אדם יודע אימתי הוא יום הדין היה אומר הריני חוטא ולכשיבוא יום הדין אני עושה תשובה, אמר הקדוש ברוך הוא הריני גונזו מן הבריות כדי שלא ידע אדם אימתי הוא נידון, שנאמר כי יום נקם בלבי (ישעיה סג, ד). וכך שנו רבותינו ז"ל ואל תתיאש מן הפורענות. ושכר המצוות, שיש מצוות גדולות וקטנות ושכרן כנגדן. אלו גלה הקדוש ברוך הוא שכרן היה אדם מניח קטנות ששכרן מועט ועושה גדולות ששכרן מרובה ונמצא העולם בטל מן המצוות, אלא אמר הקדוש ברוך הוא הריני מניחן סתם ויהיו ישראל עושין כולן. הינו דתנן הוי זהיר במצוה קלה כמצוה חמורה שאין אתה יודע מתן שכרן שלמצוות. ועל זה אמר שלמה אורח חיים פן תפלס (משלי ה, ו). אמר ר' אבא בר כהנא שלא תהא יושב ומשקל שכר מצותיה שלתורה לידע איזו מצוה שכרה מרובה ועושה אותה. למה, נעו מעגלותיה לא תדע (שם), מיטלטלין אינון שביליא דאוריתא ולית את ידע. תאני ר' חייא משל למלך שהיה לו פרדס והכניס בו פועלין ולא גילה להם המלך שכר הנטיעות שלפרדס, שאלו גילה להן היו יודעין איזה נטיעה ששכרה מרובה ועושין אותה ונמצאת מלאכת הפרדס מקצתה בטילה ומקצתה קיימת אלא הניחו סתם כדי שיתעסקו בכל.

כלומר יש דברים שהקב"ה משאיר בעולם דברים  שהאדם לא יכול לדעת כי עצם הידיעה תפגע  בתכלית קיומו של האדם . תכלית קיומו של האדם לקיים את התורה  על ידי הבחירה החופשית שלו ועל ידי כך לקנות את מקומו בעולם  . חלק מהידיעה של האדם יכול לפגום בתכלית הזאת ולכן יש דברים שהאדם לעולם לא יכול לדעת . חוסר הידיעה הוא חלק מהחסד שעושה איתנו הקב"ה כדי שזה לא יפגום ביראת השמים שלנו ובתכלית קיומנו .

ואומר רש"י בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק ב

(ב) לא ידעתי יום מותי – אמר רבי יהושע בן קרחה אם מגיע אדם לפרק אבותיו ידאג חמש שנים לפניהם וחמש לאחר כן, ויצחק היה בן מאה עשרים ושלש, אמר שמא לפרק אמי אני מגיע, והיא מתה בת מאה עשרים ושבע והריני בן חמש שנים סמוך לפרקה, לפיכך לא ידעתי יום מותי, שמא לפרק אמי, שמא לפרק אבא:

לפי רש"י יצחק התחיל לדאוג ליום מותו רק כאשר הוא התקרב לגיל של אמו כאשר הוא צריך לחשוש לזמן שמתה שרה והיא מתה בגיל 127 ויצחק היה בן 123  . אבל זה קשה לפי הגמרא שאדם צריך לחשוש תמיד מתי יום מותו כמו שאמר רבי אליעזר

חברותא מסכת שבת דף קנג עמוד א

תנן התם: רבי אליעזר אומר: שוב בתשובה יום אחד לפני מיתתך.שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו היום שימות בו, שישוב אז בתשובה?אמר להן רבי אליעזר: וכל שכן, שמשום שאינו יודע יש לו לשוב תמיד. וכיון שטובה התשובה יום אחד לפני המיתה, ישוב היום, שמא ימות למחר. וכן בכל יום ויום. ונמצא כל ימיו הוא שרוי בתשובה.ואף שלמה המלך אמר בחכמתו: "בכל עת יהיו בגדיך לבנים, ושמן על ראשך אל יחסר". ו"בגדיך לבנים", רומזים על הנשמה, שתמיד צריכה להיות טהורה ונקיה.אמר רבן יוחנן בו זכאי: משל למלך שזימן את עבדיו לסעודה, ולא קבע להם זמן לכך. פיקחין שבהן קישטו את עצמן מיד, וישבו על פתח בית המלך והכינו עצמם לסעודה. לפי שאמרו: וכי כלום חסר איזה דבר מצרכי הסעודה לבית המלך? והרי הכל מוכן לסעודה. ושמא יבהילונו פתאום לפני המלך.אבל טיפשין שבהן הלכו למלאכתן. לפי שאמרו: וכי כלום יש סעודה בלא טורח? ועד שיספיקו בבית המלך לטרוח לסעודה, עדיין יש לנו הרבה שהות להתקשט לסעודה.לבסוף, בפתאום ביקש המלך את עבדיו שיבואו לסעודה. פיקחין שבהן נכנסו לפניו כשהן מקושטין. והטיפשים נכנסו לפניו כשהם מלוכלכין ממלאכתן. שמח המלך לקראת פיקחים, וכעס לקראת טיפשים.אמר המלך: הפקחים הללו שקישטו את עצמן לסעודה, ישבו ויאכלו וישתו. אבל הטפשים הללו שלא קישטו עצמן לסעודה, יעמדו ויראו בסעודת הפקחים, והם לא יאכלו.וכן הוא לעולם הבא. הצדיקים שיראו תמיד שמא ימותו למחר ונמצאו תמיד בתשובה, יושבים ואוכלים שם. אבל הרשעים שלא הכינו את עצמם בעולם הזה, עומדים ורואים בכבוד הצדיקים.חתנו של רבי מאיר, משום רבי מאיר אמר: אין הרשעים עומדים ורואים. שאם כן, אף הן נראין שאף הם מן הקרואים כמשמשין. שכן דרך המשרתים לעמוד בשעת הסעודה, ואין כאן בושה. אלא אלו ואלו [הצדיקים והרשעים] יושבים. הללו אוכלין והללו רעבין. הללו שותין והללו צמאים. שנאמר "לכן כה אמר ה', הנה עבדי יאכלו, ואתם תרעבו. הנה עבדי ישתו, ואתם תצמאו. הנה עבדי ירונו מטוב לב, ואתם תצעקו מכאב לב".

אחד התירוצים לקושיה הזאת היא של הספורנו בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק ב

(ב) לא ידעתי יום מותי. כי אמנם הברכה תחול יותר בהיות המברך סמוך למיתה כענין ביעקב ובמשה כי אז הנפש יותר נבדלת מן החומר:

כלומר מה שמתכון יצחק אינו לדין עצמו כי באמת האדם  צריך להכין את עצמו בגלל חוסר הידיעה מתי יום מותו כל יום ויום . ומה שכתוב בפרשה שלנו הוא עניין אחר וזה חוזק הברכה של האדם לפני מותו המשוער . עוד תרוץ לקושיה היא של  הרד"ק בראשית פרשת תולדות פרק כז פסוק ב

(ב) לא ידעתי יום מותי - ואולי תהיה מיתתי פתאום ולא אוכל לברך אותך:

וגם כאן מדובר בהקשר של הברכה לעשו ויעקב ולא לעניין מצב תשובה תמידי בו האדם צריך להיות כל חייו . וכך מתוך ההקשר של הפסוק לפני "(א) וַיְהִי֙ כִּֽי־זָקֵ֣ן יִצְחָ֔ק וַתִּכְהֶ֥יןָ עֵינָ֖יו מֵרְאֹ֑ת וַיִּקְרָ֞א אֶת־עֵשָׂ֣ו׀ בְּנ֣וֹ הַגָּדֹ֗ל וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ בְּנִ֔י וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו הִנֵּֽנִי:"

כל החשש שלו היה בנוגע לברכה ולעתיד להיות אחרי מותו . וכך ניתן לפרש את דברי רש"י וכל הדאגה של האדם כאשר הוא מגיע לטווח של חמש שנים מזמן החיים של אימו או אביו הוא לעניין המשכיות החיים לאחר מותו .  כלומר יש חשש אחד לגבי יום מותו שמביא אותו לחזור בתשובה כל יום ויש חשש לגבי מה יהיה לאחר מותו והוא התוך חמש שנים לזמן המיתה של אביו או אימו .

ולגבי חוסר הידיעה על יום המוות ניתן ללמוד שהוא לא דבר מוחלט , אנחנו רואים שדוד המלך ביקש לדעת מתי הוא ימות אומנם הקב"ה לא אמר לו מה יהיה קיצו ומתי הוא  ימות  אבל הקב"ה אומר לו באיזה יום הוא ימות ונשאלת השאלה למה ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף ל עמוד א

ודקאמר שלמה: "כי לכלב החי הוא טוב מן האריה המת" - מאי היא?ומבארינן: כדרב יהודה אמר רב, דאמר רב יהודה אמר רב: מאי קרא דכתיב: [תהילים לט ה] "הודיעני ה' קצי ומדת ימי מה היא, אדעה מה חדל אני".אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! הודיעני ה' קיצי מה הן העתידות לבוא עלי.אמר לו הקדוש ברוך הוא: גזרה היא מלפני שאין מודיעין קיצו של בשר ודם.

"ומדת ימי מה היא", כמה הם ימי חיי?אמר לו: גזרה היא מלפני שאין מודיעין מדת ימיו של אדם.

"ואדעה מה חדל אני" - באיזה יום אני חדל ובטל מן העולם?אמר לו הקדוש ברוך הוא: בשבת תמות.

ביקשו דוד: אמות באחד בשבת, כדי שיוכלו להתעסק בקבורתי ובהספדי⁽⁸¹⁾.אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר הגיע זמן מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא.חזר ובקשו: אמות בערב שבת, קודם שיגיע זמנו של שלמה למלוך.אמר לו הקדוש ברוך הוא: [תהילים פד יא] "כי טוב יום בחצריך מאלף" - טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה, יותר מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח בגבעון ביום אחד, כדכתיב: "אלף עולות יעלה שלמה".כל יומא דשבתא, בכל שבת ושבת, הוה יתיב דוד וגריס כולי יומא, כדי שלא יוכל מלאך המות להתקרב אליו, כיון שהתורה מגינה ומצילה.ההוא יומא דבעי למינח נפשיה, שנגזר עליו שימות בו, קם מלאך המות קמיה, עמד לפניו. ולא יכיל ליה, להמיתו משום דלא הוה פסק פומיה מגירסא, שלא הפסיק ללמוד.אמר מלאך המות: מאי אעביד ליה?הוה ליה לדוד בוסתנא [גן אילנות] מאחורי ביתיה. אתא מלאך המות, סליק ובחיש, עלה ונענע באילני, כדי שישמיעו קול משונה.נפק דוד למיחזי מהו הרעש. הוה סליק בדרגא, ירד מדרגה, אפחית דרגא מתותיה, נשברה המדרגה שמתחתיו, אישתיק מלימודו, ונח נפשיה דדוד.

ואני רוצה נסות להסביר את התשובה של הקב"ה למשה . למה הקב"ה אומר לדוד המלך את יום מותו

כתוב במדרש " יום המיתה, שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מת היה אומר הנטיעות הללו למה לי, הבניינות הללו למה לי ולמחר אני מת, אמר הקדוש ברוך הוא אני גונזו שלא יבטל עולמי."

ואומר לו הקב"ה " אמר לו הקדוש ברוך הוא: כבר הגיע זמן מלכות שלמה בנך, ואין מלכות נוגעת בחברתה אפילו כמלא נימא." 

כלומר מלכות שלמה נמצאת בשער דויד המלך יודע שהוא לא יבנה יותר את בית המקדש כמו שהודיע לו הקב"ה ולכן הסיבה שהאדם ידע מתי יהיה זמן מותו ויפסיק לבנות את העולם לא קיימת במקרה של דויד (שאלו היה אדם יודע אימתי הוא מת היה אומר הנטיעות הללו למה לי, הבניינות הללו למה לי ולמחר אני מת, אמר הקדוש ברוך הוא אני גונזו שלא יבטל עולמי.) אבל מצד שני הקב"ה לא אומר לו מתי ימות בדיוק בגלל שאמר רבי אליעזר "ישוב היום, שמא ימות למחר. וכן בכל יום ויום. ונמצא כל ימיו הוא שרוי בתשובה." אז למה הוא אומר לו את היום בשבוע שהוא ימות ?

התשובה נעוצה ביום שבו מת דוד וזה יום השבת . אומר הקב"ה לדוד אמר לו הקדוש ברוך הוא: [תהילים פד יא] "כי טוב יום בחצריך מאלף" - טוב לי יום אחד שאתה יושב ועוסק בתורה, יותר מאלף עולות שעתיד שלמה בנך להקריב לפני על גבי המזבח בגבעון ביום אחד, כדכתיב: "אלף עולות יעלה שלמה".

מתי הקריב שלמה ביום אחד את כל העולות ? דבר אחד ברור לא בשבת כי בשבת ניתן להקריב רק קורבנות חובה ואלף קורבנות לעולה לא יכולים להיות רק קורבנות חובה . וזה החשבון של הקב"ה למידע שמסר לדוד המלך : דוד יודע שאם הוא יהיה באמצע לימוד מלאך המוות לא יכול לקחת אותו ולכן ילמד בשבת ברצף . השכר בשבת הוא פי אלף מהשכר ביום חול כי הקב"ה השווה את לימוד התורה של דוד להקרבת 1000 עולות שכל אחת מהם היא מצווה בפני עצמה , ואם דוד  ילמד בשבת זה יכסה לחלוטין את החיסרון של אי לימוד תורה בכל השבוע בגלל התעסקותו של דוד המלך בשלטון העם ולכן אין במידע הזה שנתן הקב"ה לדוד כדי לגרום לו הפסד או חסרון הפוך דוד יוכל להרוויח הרבה זכויות בלימוד רצוף ובלתי פוסק בשבת ולכן הקב"ה יכול להודיע לדוד שיום מותו יהיה בשבת . וכך כותב רש"י מסכת שבת דף ל עמוד ב

כל יומא דשבתא - של כל שבתות השנים.

הוה יתיב וגריס - שלא יקרב מלאך המות אליו, שהתורה מגינה ממות כדאמרינן בסוטה (כא, א).

כלומר דוד המלך בגלל המידע שנתן לו הקב"ה ישב ולמד ברציפות כל השבת מהרגע שנודע לו שהוא ימות בשבת .

ואולי זה המקור לדברי הבן איש חי שלימוד בשבת הוא פי אלף  מלימוד ביום רגיל

בן איש חי שנה שניה פרשת שמות הקדמה

ובזה מובן הטעם שארז"ל לא נתנו שבתות לישראל אלא לעסוק בהם בתורה, והיינו כי ישראל יש בהם כח לבנות בנין רוחני ועליוני ע"י עסק התורה, ולכך נקראו בנאים וכמ"ש חז"ל ע"פ וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך, וזה הבנין שבונים אותו ע"י עסק התורה הוא נעשה בחלק עוה"ב, ולכן בשבת שהוא מעין עוה"ב כמ"ש חז"ל צריך להרבות בו בעסק התורה כי אז יצליחו בו יותר בבנין הרוחני, ולכן כתבו המקובלים ז"ל דגדול הפועל הנעשה מעסק התורה ביום שבת אלף פעמים יותר מן הנעשה מעסק התורה של ימי החול, ולכן מאחר שנעשה בנין רוחני ועליוני בשבת מן עסק התורה, נאסר בשבת בנין הגשמי החמרי לגמרי, ולכן שנו במשנה הבונה מכלל ט"ל מלאכות האסורים בשבת כי הבנין הוא אב מלאכה:

וכך כתוב על לימוד של השבת בתנא דבי אליהו אליהו רבה (איש שלום) פרשה א

ימים יוצרו ולו אחד בהם (תהלים שם /קל"ט/), זה יום שבת לישראל, כיצד, עושה אדם מלאכה כל ששה ימים ונח בשביעי נתרצה עם בניו ועם בני ביתו, שוב עושה אדם מלאכה בפני אויביו כל ששה ימים ונח בשביעי שכח כל צער שהיה לו, כך היא מדתו של אדם, יום טוב משכחת רעה, ויום רע משכחת טובה, כך אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל, בניי לא כך כתבתי לכם בתורתי, לא ימוש ספר התורה הזה מפיך (יהושע א' ח'), אף על פי שאתם עושים מלאכה כל ששה ימים יום השבת יעשה כולו תורה, מיכן אמרו, לעולם ישכים אדם וישנה בשבת, וילך לבית הכנסת ולבית המדרש, יקרא בתורה וישנה בנביאים, ואחר כך ילך לביתו ויאכל וישתה, לקיים מה שנאמר לך אכל בשמחה לחמך ושתה בלב טוב יינך (קהלת ט' ז'), לפי שאין לו מנוחה להקב"ה אלא עם עושי תורה בלבד,