פרשת דברים מה משמעות טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם ? מה הדמיון למציאות הנוכחית שלנו ? למה משה לא בחר באנשים נבונים ? למה בתקופתו של משה לא היו אנשים נבונים ? למה שבט יששכר נחשב ליודעי בינה ? למה נתנאל בן צוער משבט יששכר לא נחשב ליודע בינה ? מה הקשר לכוח הפלפול ? למה לא היה שייך כוח הפלפול בחייו של משה ? מי יכול להנהיג את עם ישראל ? למה עם ישראל מקבל הנהגה שלא מחוברת לתורה ? מה הקשר לעוצמה של חשיבות התורה לעם ישראל ? ‏ג'/אב/תש"פ

בס"ד

פרשת דברים מה משמעות טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם ?  מה הדמיון למציאות הנוכחית שלנו ? למה משה לא בחר באנשים נבונים ? למה בתקופתו של משה לא היו אנשים נבונים ? למה שבט יששכר נחשב ליודעי בינה ? למה נתנאל בן צוער משבט יששכר לא נחשב ליודע בינה ? מה הקשר לכוח הפלפול ? למה לא היה שייך כוח הפלפול בחייו של משה ? מי יכול להנהיג את עם ישראל ? למה עם ישראל מקבל הנהגה שלא מחוברת לתורה ? מה הקשר לעוצמה של חשיבות התורה לעם ישראל ? ‏ג'/אב/תש"פ

דברים פרשת דברים פרק א פסוק ט - טו

(ט) וָאֹמַ֣ר אֲלֵכֶ֔ם בָּעֵ֥ת הַהִ֖וא לֵאמֹ֑ר לֹא־אוּכַ֥ל לְבַדִּ֖י שְׂאֵ֥ת אֶתְכֶֽם:

(י) יְקֹוָ֥ק אֱלֹהֵיכֶ֖ם הִרְבָּ֣ה אֶתְכֶ֑ם וְהִנְּכֶ֣ם הַיּ֔וֹם כְּכוֹכְבֵ֥י הַשָּׁמַ֖יִם לָרֹֽב:

(יא) יְקֹוָ֞ק אֱלֹהֵ֣י אֲבֽוֹתֵכֶ֗ם יֹסֵ֧ף עֲלֵיכֶ֛ם כָּכֶ֖ם אֶ֣לֶף פְּעָמִ֑ים וִיבָרֵ֣ךְ אֶתְכֶ֔ם כַּאֲשֶׁ֖ר דִּבֶּ֥ר לָכֶֽם:

(יב) אֵיכָ֥ה אֶשָּׂ֖א לְבַדִּ֑י טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם:

(יג) הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם:

(יד) וַֽתַּעֲנ֖וּ אֹתִ֑י וַתֹּ֣אמְר֔וּ טֽוֹב־הַדָּבָ֥ר אֲשֶׁר־דִּבַּ֖רְתָּ לַעֲשֽׂוֹת:

(טו) וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם שָׂרֵ֨י אֲלָפִ֜ים וְשָׂרֵ֣י מֵא֗וֹת וְשָׂרֵ֤י חֲמִשִּׁים֙ וְשָׂרֵ֣י עֲשָׂרֹ֔ת וְשֹׁטְרִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶֽם:

ואומר המדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים פרשת דברים פרק א פסוק יב

טרחכם ומש' ורי' הקדים משה לצאת אמרו ראו בן עמרם שהקדים לצאת ללקוט את הגס הגס: איחר לצאת אמרו ראו בן עמרם שאכל ושתה וישן לו: הילך באמצע אמרו ראו בן עמרם מהלך באמצע: הילך לצדדין אמרו ראו בן עמרם מהלך לצדדין כדי שלא נעמוד מפניו מצוה קלה שבידינו הוא מבקש לעקור ממנו ואיזו זו עמידת זקן אמר להם עשיתי כך וכך ולא קיבלתם עליכם עשיתי כך וכך ולא קיבלתם עליכם הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם וכו':

כלומר אין חדש תחת השמש העם היה במעמד רצוף של ביקורת על משה בכל מצב כי משה היה היחידי שדן אותם וכל עיני העם היו נשואות למשה והפתרון לבעיה היה  בעצת יתרו "הָב֣וּ לָ֠כֶם אֲנָשִׁ֨ים חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים לְשִׁבְטֵיכֶ֑ם וַאֲשִׂימֵ֖ם בְּרָאשֵׁיכֶֽם".

אבל כאשר מגיע משה לבחור אנשים כתוב : וָאֶקַּ֞ח אֶת־רָאשֵׁ֣י שִׁבְטֵיכֶ֗ם אֲנָשִׁ֤ים חֲכָמִים֙ וִֽידֻעִ֔ים וָאֶתֵּ֥ן אוֹתָ֛ם רָאשִׁ֖ים עֲלֵיכֶ֑ם . כלומר משה רבנו לקח אנשים חכמים וידעים אבל לא נבונים .

הגמרא חברותא מסכת עירובין דף ק עמוד ב מדברת על הנושא

ואמר רבי יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו לדבר מצוה - הווין לו בנים שאינן מהוגנים.אמר רב איקא בר חיננא: מאי קראה, מהיכן למדנו זאת?דכתיב ברישא דקרא ד"ואץ ברגלים חוטא" - "גם בלא דעת נפש לא טוב". שלא טובים הבנים הנולדים בלא דעת האשה, שהיה בעלה אץ ברגלים.תניא נמי הכי: "גם בלא דעת נפש לא טוב" - זה הכופה אשתו לדבר מצוה."ואץ ברגלים חוטא" - זה הבועל ושונה בבעילתו, שמטריח את אשתו.ומקשינן: איני, והאמר רבא: הרוצה לעשות כל בניו זכרים - יבעול וישנה, שמחמת ביאה ראשונה מתלבשת האשה תאוה, ובביאה שניה היא מזרעת תחלה, ואז היא יולדת זכר.ואילו בברייתא נאמר שהבועל ושונה בבעילתו הוא חוטא?לא קשיא:כאן, לדעת האשה, שמסכימה, רצוי הוא לבעול ולשנות.כאן, שלא לדעת האשה, הוא נקרא חוטא.אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל אשה שתובעת את בעלה לדבר מצוה לתשמיש, הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן!דאילו בדורו של משה כתיב "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם". וכתיב "ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים", ואילו "נבונים", שמבינים דבר מתוך דבר לא אשכח לא מצא משה.ואילו גבי לאה, כתיב "ותצא לאה לקראתו, ותאמר: אלי תבוא, כי שכר שכרתיך", שתבעה את יעקב לדבר מצוה.וכתיב "ומבני יששכר יודעי בינה לעתים, לדעת מה יעשה ישראל. ראשיהם מאתים, וכל אחיהם על פיהם".הרי שיצאו מלאה [יששכר נולד מאותה ביאה] בנים "יודעי בינה", דהיינו, נבונים.

מתוך הגמרא יוצא לנו שבזמן משה היו אנשים חכמים ואנשים ידועים אבל לא היו אנשים נבונים . ומתי מדברים על שבט יששכר שהם יודעי בינה ? בזמנו של דוד המלך שכל עם ישראל הגיע להמליכו בחברון

וכך כתוב בדברי הימים א פרק יב פסוק לג

(לג) וּמִבְּנֵ֣י יִשָּׂשכָ֗ר יוֹדְעֵ֤י בִינָה֙ לַֽעִתִּ֔ים לָדַ֖עַת מַה־יַּעֲשֶׂ֣ה יִשְׂרָאֵ֑ל רָאשֵׁיהֶ֣ם מָאתַ֔יִם וְכָל־ אֲחֵיהֶ֖ם עַל־פִּיהֶֽם: ס

וזה קצת פלא עצום שבזמן שמשה קיבל את התורה ובזמן כל ה 40 שנה במסע במדבר סיני לא היו קיימים אנשים נבונים .

וכדי שנבין את המהות של אנשים נבונים אומר המדרש תנאים לדברים (הופמן) דברים פרשת וזאת הברכה פרק לג פסוק יח

ויששכר באה' אלו בתי מדרשות שלך שהן מפלפלין דברי תורה: מנ' אתה אומ' ששבטו שליששכר משובח בתורה בכל מקום שנ' (במד' ז יח - יט) ביום השני הקריב נתנאל הקריב את קרבנו מה ת"ל הקריב הקריב שני פעמים אלא מלמד שנתן את העצה וה"א (דהי"א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים מגיד שמאתים ראשי סנהדריות בתוך שבטו שליששכר (שם) ראשיהם מאתים מגיד שסנהדרין גדולה עתידה להיות בתוך שבטו שליששכר וה"א (שופ' ה טו) ושרי ביששכר עם דבורה מלמד שבית המדרש הגדול עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר וכן אביו מברכו ואומ' לו (ברא' מט טו) וירא מנוחה כי טוב מלמד שבית המדרש עתיד להיות בתוך שבטו שליששכר:

כלומר המהות של אנשים נבונים זה עניין לימוד התורה והפלפול בדברי תורה . אבל יש כאן קושיה על דברי הגמרא כי שבט יששכר היה גם בזמן משה ובזמן הקמת המשכן ואפילו נתנאל בן צוער הקריב קרבן שני כאשר היה שבט עשירי ואומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סימן כב

[כב] ד"א ויהי ביום כלות משה להקים את המשכן וימשחם וגו'. כשמשחו חזר ומשח את כליו, ויקריבו נשיאי ישראל. אמרו הרי השעה שנקריב קרבנות בשמחה ששרתה השכינה בינינו, וכיון שראו שנעשה המשכן ולא היה [חסר] להם בו כלום, אמרו מה יש לנו להביא, הלכו והביאו עגלות, שיהו נושאים עליהם את המשכן, ומי נתן להם את העצה הזאת, שבטו של יששכר, שהיו חכמים וגבורים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים (דה"א =דברי הימים א'= יב לג), לפיכך זכו להקריב ביום השני, שנאמר ביום השני הקריב נתנאל בן צוער נשיא יששכר (במדבר ז יח), למה בכל הנשיאים נאמר קרבנו, וכאן נאמר הקריב את קרבנו (שם שם /במדבר ז'/ יט), שעל פי הדבור הקריב, שביקשו שאר השבטים שיהו /שהיו/ גדולים ממנו להקריב [תחלה], והכריעו אותו מן השמים, ונצטוה שבט יששכר להתקרב קרבן המזבח, ולהקריב קרבנו, תדע לך שכן כתיב הקרב חסר יו"ד, שהיה רחוק ונתקרב לבא, וכל כך למה, על שהיו יודעים בתורה, שנאמר ומבני יששכר יודעי בינה לעתים [וגו'], וכל אחיהם על פיהם (דה"א =דברי הימים א'= יב לב), ללמדך שכולם מסכימים הלכה על פיהם.

אם כך נתנאל שהיה משבט יששכר והיה בזמן משה רבנו ואפילו הקריב קרבן שני בגלל העצה שנתן לנשיאים אם כך מדוע אומרת הגמרא

"אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל אשה שתובעת את בעלה לדבר מצוה לתשמיש, הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן!דאילו בדורו של משה כתיב "הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם".

אומרת הגמרא חברותא מסכת נדרים דף לח עמוד א

אמר רבי יוסי ברבי חנינא: לא ניתנה תורה - אלא למשה ולזרעו.שנאמר: "כתב לך", "פסל לך". מה פסולתן - שלך, אף כתבן - שלך.אבל משה נהג בה בתורה טובת עין - ונתנה לישראל.ועליו הכתוב אומר: "טוב עין הוא יבורך וגו'"⁽⁹²⁾.מתיב רב חסדא: הרי כתוב "ואותי צוה ה' בעת ההיא ללמד אתכם", רואים שהקדוש ברוך הוא ציוה את משה ליתן את התורה לישראל!ומבארינן: כך אמר משה: ואותי צוה הקדוש ברוך הוא, ואני נתתי את לבי ללמדה לכם.עוד מקשינן, הא כתיב: "ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלהי", משמע, שהקדוש ברוך הוא ציוה את משה ללמד את ישראל!ומבארינן, שאף כאן הכוונה היא שאותי צוה, ואני נתתי אל לבי ללמדה לכם.עוד מקשינן: הא כתיב: "ועתה כתבו לכם את השירה הזאת! "ואמרינן: את השירה לחודה [לבדה] ציוה הקדוש ברוך הוא שמשה ילמד את בני ישראל. אבל שאר התורה ניתנה למשה לבדו, והוא נתנה לישראל.ומקשינן, הא כתיב: "למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל", ואם מדובר על השירה בלבד, איזו עדות יש בה?אלא, באמת התורה עצמה ניתנה לישראל. אבל פילפולא בעלמא, דהיינו, הבנה וחריפות, ניתן למשה לבדו⁽⁹³⁾, והוא נהג טובת עין - ומסרו לישראל.

ומה המשמעות של כוח הפלפול הזה ?

אומרת חברותא בבא מציעא דף פה עמוד ב

כי הוו מינצו רבי חנינא ורבי חייא, כשהיו מתווכחים ביניהם, אמר ליה רבי חנינא לרבי חייא: בהדי דידי קא מינצית, וכי אתי אתה מתווכח? והלא חס ושלום, אי משתכחא, אם תשתכח תורה מישראל, מהדרנא לה מפילפולי, אני יכול להחזיר אותה על ידי פלפול שלי!אמר ליה רבי חייא לרבי חנינא: בהדי דידי קא מינצית? דעבדי לתורה דלא תשתכח מישראל. אני עושה שהתורה לא תשתכח מישראל!

כוח הפלפול הוא מתנה שנתן הקב"ה למשה שנתן אותו לעם ישראל ומכוח הפלפול הזה ניתן להחזיר את אותם הלכות שנשכחו בזמן אבלו של משה . לא על ידי נביא רק על ידי כוח הפלפול . זה משמעות הביטוי לא בשמים היא .

וכתוב בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

כלומר כאשר משה היה בחיים הוא ידע את התורה כולה וכוח הפלפול לא היה בעל משמעות . זה בעצם היה הטעות של קרח שניסה לפלפל מול משה ופלפול מול משה רבנו לא היה שייך כאשר משה ידע את כל התורה כולה . הדבר היחידי שהיה שייך בזמן משה זה לשאול את הקב"ה כמו בעניין  בנות צלפחד  או כמו בעניין המקושש . ולכן  לא היה בזמנו של משה אנשים שהם נבונים כלומר בעלי כוח פלפול כי כוח הפלפול לא היה שייך בחייו של משה . רק לאחר מותו של משה אותו כוח פלפול שנתן מתנה לעם ישראל הוחל על עם ישראל ובייחוד על שבט יששכר בזכות לאה . וענינו של נתנאל בן צוער היה עצה בעלמא ולא כוח פלפול . מה שצריך להגיד שבזכות לאה קיבל מי ששיך לשבט יששכר יכולת וכלי קיבול לקבל את המתנה שהיא כוח הפלפול וזה מה שעשה נתנאל בן צוער אבל רק לאחר מותו של משה יכלו אנשים להיחשב כיודעי בינה .

ויוצא לנו שכנד אותם אנשים שהפסוק מכנה   טָרְחֲכֶ֥ם וּמַֽשַּׂאֲכֶ֖ם וְרִֽיבְכֶֽם  צריך אנשים שהם ההיפך מאותם אנשים והם צריכים להיות  חֲכָמִ֧ים וּנְבֹנִ֛ים וִידֻעִ֖ים  ואחר מותו של משה מי שיכול להתמודד מול אותם אנשים אלו היו מי שהתורה היא הבסיס שלו היחידי שלו מנהיג שאת החוכמה והבינה יכול לשאוב מהתורה שהיא הדבר היחידי שהוא אמת בעולם .

ואומר התורת משה דברים פרק א פסוק יג

וזהו רמז ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל (דהי"א י"ב ל"ב), ע"י בינה של בני יששכר הי' נודע מה עשה כל ישראל שרצו בקיומה של תורה, שאילולא כן לא זכו הם לבינה. ע"כ אמר מרע"ה לדורו הבו לכם הזמינו עצמכם לאהוב תורה וחכמה, כדי שיהיו נמצאים בכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם. אבל הם רפו ידיהם מן התורה, ואקח מכם אנשים חכמים ולא נבונים, כי לא הזמנתם עצמכם לכך כאשר צויתי.

מסקנת התורת משה שאם עם ישראל יוקיר את התורה מי שיוביל אותו יהיה אנשים חכמים נבונים וידועים וכאשר הוא יזלזל בתורה המנהיגות של עם ישראל תהיה מנהיגות לא נבונה .

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת בבא קמא דף נב עמוד א

רבי יעקב אומר: עיזא דאזלא בריש עדרא [עז חריפה ההולכת בראש העדר].כדדרש ההוא גלילאה עליה דרב חסדא, כלומר: כפי שהיה אותו מתורגמן מן הגליל מתרגם לרבים בשם רב חסדא:כד רגיז רעיא על ענא, עביד לנגדא סמותא [כאשר כועס הרועה על עדרו, מסמא הוא את מנהיגת העדר, והיא נופלת בבורות, וכל העדר אחריה], ומשל הוא, לרועה ישראל, שכאשר כועס הוא על עמו, שם הוא בראשם פרנסים שאינם מהוגנים, והם מובילים את העם לאבדון.