פרשת כי תבא מה הקשר של וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם לפסוק לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וכיצד זה קשור לאכילת בורקס לא בריא ? מה הפתרון היחידי כדי שלא נכשל ב לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר ? ‏כ'/אלול/תשע"ו

בס"ד
פרשת כי תבא  מה הקשר של וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם לפסוק לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וכיצד זה קשור לאכילת בורקס לא בריא ? מה הפתרון היחידי כדי שלא נכשל ב לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר ? ‏כ'/אלול/תשע"ו

בפרשת ואתחנן  ‏ט"ו/אב/תשע"ו כתבתי על הנושא של ונשמרתם לנפשותיכם ושם הסברתי את ההבנה שלי  את התורה ונשמרתם לנפשכם האחד מהפסוק בדברים פרק ד פסוק ט

רַ֡ק הִשָּׁ֣מֶר לְךָ֩ וּשְׁמֹ֨ר נַפְשְׁךָ֜ מְאֹ֗ד פֶּן־תִּשְׁכַּ֨ח אֶת־הַדְּבָרִ֜ים אֲשֶׁר־רָא֣וּ עֵינֶ֗יךָ וּפֶן־יָס֙וּרוּ֙ מִלְּבָ֣בְךָ֔ כֹּ֖ל יְמֵ֣י חַיֶּ֑יךָ וְהוֹדַעְתָּ֥ם לְבָנֶ֖יךָ וְלִבְנֵ֥י בָנֶֽיךָ:

והשני מפסוק בדברים פרק ד

(טו) וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם כִּ֣י לֹ֤א רְאִיתֶם֙ כָּל־תְּמוּנָ֔ה בְּי֗וֹם דִּבֶּ֨ר יְקֹוָ֧ק אֲלֵיכֶ֛ם בְּחֹרֵ֖ב מִתּ֥וֹךְ הָאֵֽשׁ:

והסברתי שהפסוק הראשון מדבר על נשמרתם לנפשותיכם כי יש עליכם חיוב לא לשכוח את התורה שהקב"ה נתן במתן תורה ולהבין שכל שכחה של התורה יש בה סכנה ולכן אתה צריך להישמר לא להכניס את עצמך למצב שבו יש סכנה שתגרום לך לשכוח את התורה לדוגמא אם תפצע בנסיעה מסוכנת יגרם לך ביטול תורה כתוצאה מהפציעה ,ויש את הפסוק השני שאתה צריך להבין שאתה לא הקב"ה כי אתה לא מבין את כל התמונה כולה ואתה לא אדון לעצמך ולכן אסור לך להסתמך על דעתך  הבלעדית כשאתה עושה מעשה כי מה שאתה צריך להסתמך עליו זה התורה שהקב"ה נתן לך שהוא הכלי היחידי שיכול לנווט אותך בעולם הזה . וכאן היה לי ויכוח עם הרב הרשלר על ההבנה של ונשמרתם לנפשותיכם והויכוח היה על אכילת בורקס שיש בו שומנים לא בריאים . הטענה שלי שלפי  ההבנה שלי שאם הבורקס לא בריא הרי יש בו דין של ונשמרתם לנפשתוכם וזה שאתה אוכל את אותו בורקס אתה אומר לעצמך אני אדון לעצמי אני הקב"ה של עצמי אני מבין את כל התמונה אני מבין שיש בי יצר רע שמכריח אותי לאכול את הבורקס ולכן אין לי ברירה ולאכול מידי פעם את הבורקס על אף שזה מתנגש עם וְנִשְׁמַרְתֶּ֥ם מְאֹ֖ד לְנַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם  . לעומת זה הרב הרשלר טוען מה פתאום אני לא אומר דבר כזה יש לי נפש בהמית גסה שהיא זו שגורמת לי לאכול את הבורקס . רוב הזמן אני מתגבר על היצר לאכול בורקס אבל יש זמנים שהיא גוברת עלי .  אחר כמה ימים אמר לי הרב הרשלר יש את הפסוק בתהלים פרק פא

(י) לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר:

(יא) אָנֹכִ֨י׀ יְקֹ֮וָ֤ק אֱלֹהֶ֗יךָ הַֽ֭מַּעַלְךָ מֵאֶ֣רֶץ מִצְרָ֑יִם הַרְחֶב־פִּ֝֗יךָ וַאֲמַלְאֵֽהוּ:

תראה אם זה מתאים לדעתך או לדעתי ? וזה גם מופיע בגמרא בשבת .

וכאן אני צריך להביא את הזוהר שמדבר על העניין לפי דעתי ואני יביא רק את התרגום של הזוהר

זוהר דף קכ''ד ע''א

תרגום  

דָּבָר אַחֵר וּבְכֹל אֲשֶׁר אָמַרְתִּי אֲלֵיכֶם תִּשָּׁמֵרוּ - רַבִּי יְהוּדָה פָּתַח, (תהלים פא) שְׁמַע עַמִּי וְאָעִידָה בָּךְ וְגוֹ', לֹא יִהְיֶה בְךְ אֵל זָר וְגוֹ'. אָנֹכִי ה' אֱלֹהֶיךְ הַמַּעַלְךְ מֵאֶרֶץ מִצְרָיִם וְגוֹ'. הַפְּסוּקִים הַלָּלוּ אֲמָרָם דָּוִד בְּרוּחַ הַקֹּדֶשׁ, וְיֵשׁ לְהִתְבּוֹנֵן בָּהֶם. שְׁמַע עַמִּי - בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת הִזְהִירָה הַתּוֹרָה אֶת הָאָדָם, בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת מַזְהִיר הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא אֶת הָאָדָם, וְהַכֹּל לְתוֹעֶלֶת הָאָדָם כְּדֵי שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה. שֶׁכָּל מִי שֶׁיִּשְׁמֹר אֶת מִצְווֹת הַתּוֹרָה וּמִשְׁתַּדֵּל בָּהּ, כְּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ.

תרגום

שֶׁשָּׁנִינוּ, כָּל הַתּוֹרָה הִיא שְׁמוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, וּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בָּהּ כְּמִי שֶׁמִּשְׁתַּדֵּל בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ, מִשּׁוּם שֶׁכָּל הַתּוֹרָה הִיא שֵׁם קָדוֹשׁ אֶחָד, שֵׁם עֶלְיוֹן, שֵׁם שֶׁכּוֹלֵל אֶת כָּל הַשֵּׁמוֹת, וּמִי שֶׁגּוֹרֵעַ מִמֶּנָּה אוֹת אַחַת כְּאִלּוּ עָשָׂה פְּגָם בַּשֵּׁם הַקָּדוֹשׁ. שָׁנִינוּ, וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים לֹא תַזְכִּירוּ - לֹא תוֹסִיף עַל הַתּוֹרָה וְלֹא תִגְרַע מִמֶּנָּה. רַבִּי חִיָּיא אָמַר, וְשֵׁם אֱלֹהִים אֲחֵרִים - זֶה מִי שֶׁמִּתְעַסֵּק בִּסְפָרִים אֲחֵרִים שֶׁאֵינָם מִצַּד הַתּוֹרָה. לֹא יִשָּׁמַע עַל פִּיךְ - שֶׁאָסוּר אֲפִלּוּ לְהַזְכִּירָם וְלִלְמֹד מֵהֶם טַעַם, כָּל שֶׁכֵּן עַל הַתּוֹרָה.

הזהר מביא את הפסוק לא יהיה בך אל זר ואומר שההשתדלות היחידה של האדם זה בתורה וכל דבר אחר יש בו את הגדר של לא יהיה בך אל זר בדיוק לפי ההבנה שהבאתי בשני הפסוקים בתורה שמדברים על כך כל אחד מזווית ראיה אחרת . לא תגרע הולך יותר על הפסוק הישמר לך ושמר נפשך מאד ולא תוסיף הוא יותר מצד כי לא ראיתם כל תמונה כי מי שמוסיף בדרך כלל רואה את עצמו חכם יותר מהקב"ה והדרך היחידה שבו אדם רואה את עצמו חכם יותר מהקב"ה זה כאשר הוא רואה את עצמו בתור הקב"ה .

ובו נראה את הגמרא בתלמוד בבלי מסכת שבת דף קה עמוד ב

וכהאי גוונא מי שרי? והתניא, רבי שמעון בן אלעזר אומר משום חילפא בר אגרא, שאמר משום רבי יוחנן בן נורי: המקרע בגדיו בחמתו, והמשבר כליו בחמתו, והמפזר מעותיו בחמתו - יהא בעיניך כעובד עבודה זרה; שכך אומנתו של יצר הרע, היום אומר לו עשה כך ולמחר אומר לו עשה כך. עד שאומר לו עבוד עבודה זרה והולך ועובד. אמר רבי אבין: מאי קראה - לא יהיה בך אל זר ולא תשתחוה לאל נכר, איזהו אל זר שיש בגופו של אדם - הוי אומר זה יצר הרע. - לא צריכא, דקא עביד למירמא אימתא אאינשי ביתיה. כי הא דרב יהודה שליף מצבייתא, רב אחא בר יעקב תבר מאני תבירי, רב ששת רמי לה לאמתיה מוניני ארישא, רבי אבא תבר נכתמא.

שואלת הגמרא האם מותר לאדם להתרגז לקרוע את בגדיו את כליו או את כספו ?  ואומרת הגמרא שאסור וזה נחשב לתחילתו של תהליך שמוביל לעבודה זרה . היום אומר לך כך מחר אומר לך  כך ובסוף אומר לך תעבוד עבודה זרה . ומביאה הגמרא את הפסוק לא יהיה בך אל זר

(י) לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר וְלֹ֥א תִ֝שְׁתַּחֲוֶ֗ה לְאֵ֣ל נֵכָֽר:

יש מפרשים את הפסוק הזה שסופו של האדם שיש בו אל זר להגיע להשתחות לאל זר אבל אני מבין את הפסוק גם באופן הזה אבל גם בצורה שיש שני צורות של עבודה זרה האחד לאל זר חיצוני ממך אבל יש מצב שאתה הופך להיות האל של עצמך כמו פרעה שאמר אני בראתי את עצמי .

וההבנה שלי בגמרא שאדם שמתוך כעסו שובר את כליו בעצם אומר לעצמו אני הקב"ה בעולם אני אחראי על עצמי וכל הרכוש שלי אני אדון לעשות איתו מה שברצוני ולכן אם אני כועס ובא לי לשבור את כלי זה זכותי ומחשבה כזו היא מחשבה של מי שחושב שהוא הקב"ה , הוא האל וכל מה שברשותו הוא ברא ויש לו זכות לעשות בכל רכושו כרצנו . וזה המשמעות של לֹֽא־יִהְיֶ֣ה בְ֭ךָ אֵ֣ל זָ֑ר אסור לך לחשוב כך כי כל מה שבעולם שייך לקב"ה וכל מה שבעולם נעשה לפי רצונו של הקב"ה ורצונו של הקב"ה כמו שכותב הזוהר נמצא אך ורק בתורה ולכן הכלי היחידי שבו אני יכול לנווט את עצמי בעולם זה על ידי התורה  וזה המשמעות האמיתית של הביטוי דעת תורה . ולכן לדעתי אדם לא יכול להגיד לעצמו אני אוכל  בורקס לא בריא כי כך היצר הרע שלי החליט כי זה בדיוק כמו שאומרת הגמרא :  היום אומר לך עשה כך ומחר עשה כך עד שאתה מאמין שאתה הקב"ה בכבודו ובעצמו . אז מה העצה של הגמרא למצבים כאלו

אומר החברותא שבת דף קה עמוד ב

ומתרצינן: לא צריכא: דקא עביד הקריעה כדי למירמא אימתא להטיל אימה אאינשי ביתיה, שיראוהו כועס ויפחדו ממנו, וקריעה זו תיקון הוא ולא הוי מקלקל.

מותר לו לאדם לקלקל כאשר כתוצאה מהקלקול יהיה תיקון יותר גדול ואז זה באמת יהיה תיקון ולא קלקול . אדם צריך לעשות חשבון של ההפסד לעומת הרווח כאשר רצונו בסופו של דבר צריך להיות להביא לכך שכתוצאה ממעשיו העולם יהיה טוב יותר וכל זה מנקודת המבט של התורה שרווח זה יותר מצות והפסד זה פחות מצות . כלומר בקשר לדוגמא שלנו יכול אדם להגיד אני אוכל  בורקס אחד פעם בשבוע כדי שלא אגיע למצב שאני אוכל  כל יום בורקס ואז הפעולה שלו זה תיקון ולא קלקול  כי הקלקול הוא בסופו של דבר למען התיקון . למה אני אוכל בורקס פעם בשבוע כדי שאני יהיה בריא יותר כדי ללמוד תורה ולעשות את רצנו של הקב"ה

ואומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יג עמוד ב

תנו רבנן: שתי שנים ומחצה נחלקו בית שמאי ובית הלל, הללו אומרים: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, והללו אומרים: נוח לו לאדם שנברא יותר משלא נברא. נמנו וגמרו: נוח לו לאדם שלא נברא יותר משנברא, עכשיו שנברא - יפשפש במעשיו. ואמרי לה: ימשמש במעשיו.

ואומר רש"י מסכת עירובין דף יג עמוד ב

ימשמש במעשיו - כגון: אם בא מצוה לידו יחשב הפסד מצוה כנגד שכרה, ולא יניח לעשותה בשביל ההפסד, שהרי שכרה עתיד לבוא, ואם באת לידו עבירה - יחשב שכרו שמשתכר בה עכשיו כנגד הפסדה העתיד ליפרע ממנו.

אומר רש"י שכדי שנוכל לשרוד את העולם הזה כל פעולה ופעולה צריכה להיות לפי חשבון ואיזה חשבון החשבון היחידי שקים בעולם זה חשבון המצוות הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה .

לסיכום כדי שאדם ינצל מהסכנה שלא יהיה בך אל זר אדם צריך לפשפש במעשיו כל מעשה ומעשה שתמיד כל מעשה שלו יהיה בהתאם להפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עברה כנגד הפסדה ורק חשבון כזה יכול להציל אותו מהסכנה הזאת וכל פטנט אחר יפיל אותן לתוך הסכנה שהיא סכנת נפשות