פרשת בהר מה ההבדל בין שנת שמיטה ליובל ? למה היובל הוא חמישים שנה ? לאיזה עמל נולד האדם ומה הקשר ליובל ? מי שלא יכול לעבוד את הקב"ה יום ולילה מה דינו? וכיצד זה קשור ליום הכיפורים בו מקדשים את היובל ? י"ט/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת בהר מה ההבדל בין שנת שמיטה ליובל ? למה היובל הוא חמישים שנה ? לאיזה עמל נולד האדם ומה הקשר ליובל ? מי שלא יכול לעבוד את הקב"ה יום ולילה מה דינו? וכיצד זה קשור ליום הכיפורים בו מקדשים את היובל ? י"ט/אייר/תשע"ה

נאמר בפרשה ויקרא פרק כה

(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם וְשָׁבְתָה הָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק:

משמעות פשטות הפסוק שיש דין לארץ לשבות . כלומר המצווה על השביתה חל על  הארץ שהיא צריכה לשבות לקב"ה . והתוצאה של שביתת הארץ זה כל דיני השביתה

ויקרא פרק כה

(ד) וּבַשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִת שַׁבַּת שַׁבָּתוֹן יִהְיֶה לָאָרֶץ שַׁבָּת לַיקֹוָק שָׂדְךָ לֹא תִזְרָע וְכַרְמְךָ לֹא תִזְמֹר:

לעומת זאת הדין של יובל מתחיל באדם ובעמל שלו  

ויקרא פרק כה

(ח) וְסָפַרְתָּ לְךָ שֶׁבַע שַׁבְּתֹת שָׁנִים שֶׁבַע שָׁנִים שֶׁבַע פְּעָמִים וְהָיוּ לְךָ יְמֵי שֶׁבַע שַׁבְּתֹת הַשָּׁנִים תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שָׁנָה:

(ט) וְהַעֲבַרְתָּ שׁוֹפַר תְּרוּעָה בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִעִי בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים תַּעֲבִירוּ שׁוֹפָר בְּכָל אַרְצְכֶם:

(י) וְקִדַּשְׁתֶּם אֵת שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה וּקְרָאתֶם דְּרוֹר בָּאָרֶץ לְכָל יֹשְׁבֶיהָ יוֹבֵל הִוא תִּהְיֶה לָכֶם וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ:

כלומר האדם צריך לספר שבע שנים שבע פעמים ואז לקדש את שנת היובל . אנחנו רואים הבדל מהותי בן דין היובל לדין שמיטה . דין שמיטה במהות זה דין בארץ והתוצאה זה כל דיני השמיטה ואילו דין יובל זה דין באדם ולא דין בארץ ואולי כך ניתן להבין את הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת בהר דף קח עמוד א

ה' עלאה, ה' תתאה, נייחא דעלאין, נייחא דתתאין, ה' עלאה שבע שנים שבע פעמים ה' תתאה שבע שנים בלחודייהו דא שמטה ודא יובלא, וכד מסתכלין מלי כלא חד, בגין כך ושבתה הארץ, בההוא נייחא דארעא אצטריכו עבדין נייחא, ובגין כך ובשביעית יצא לחפשי חנם, חנם מהו חנם, דלא יהיב למאריה כלום,

ואולי כדי להבין ולהסביר את היובל ואת הקשר שלו להשתדלות של האדם

אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ברכות פרק א

ואתיא דר' חייא כר' יודה דתני בשם ר' יודה עוביו של רקיע מהלך חמשים שנה אדם בינוני מהלך ארבעים מיל ביום עד שהחמה נוסרת ברקיע מהלך חמשים שנה אדם מהלך ארבעת מיל נמצאת אומר שעוביו של רקיע אחד מעשרה ביום וכשם שעוביו של רקיע מהלך חמשים שנה כך עוביה של ארץ ועוביו של תהום מהלך חמשים שנה

כלומר אדם שהולך במשך חמישים שנה כל יום ארבעים מיל הוא יספיק ללכת את עוביו של הרקיע . כלומר יש כאן דין באדם שבמחזור של חמישים שנה נותן לו את האפשרות אם יתאמץ להספיק וללכת את כל עובי הרקיע .

ואומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

כל אדם לעמל נברא, שנאמר +איוב ה'+ כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו - הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר +יהושע א'+ לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל תורה נברא.

אם כן אנחנו רואים שהאדם יש לו משימה קשה של חמישים שנה של עמל רב כי כל יום צריך ללכת ארבעים מיל כדי להקיף את הרקיע כלומר  לעשות את העבודה בשלמות . וזה משימה כמעט מעל הכוחות האנושים ולכן המדרש תנחומא מטפל בצד אחד של  הסוגיה הזאת (ורשא) פרשת כי תשא סימן ג

אמר רבי לוי מלה"ד =משל למה הדבר דומה= למלך ששכר פועלין למלאכתו עם שהן עושין נטל המלך אחד מהן וטייל עמו, לערב באו הפועלין ליטון שכרן, בא אותו פועל שטייל עם המלך ליטול עמהן שכרו, ושמא יכול המלך לומר לו אתה לא עשית עמהם אלא שתי שעות טול כפי מה שעשית אף הוא יכול לומר למלך אלולי אתה שבטלתני וטיילתני עמך היה שכרי מרובה, וכך הקדוש ברוך הוא יתברך שמו המלך זה הקדוש ברוך הוא, והפועלין אלו עמלי התורה מי שיגע בתורה חמשים שנה ומי שיגע בתורה עשרים או שלשים יכול לומר אלולי שסלקתני הייתי עוסק בתורה

אבל התירוץ הזה טוב למי שהולך ארבעים מיל כל יום והקב"ה לקח אותו לפני שהספיק את כל המסע של חמישים שנה אבל תירוץ זה אינו טוב למי שלא הולך ארבעים מיל כל יום והתירוץ הזה לא יועיל לו

ולכן צריך אדם להבין את החסד שעשה בקב"ה עם עבדיו

 

 

תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת ראש השנה פרק ד

א"ר תחליפה קיסרייא קרייא אמר כן [במדבר כט א ב] יום תרועה ועשיתם. ר' לעזר בי ר' יוסה בשם ר' יוסי בר קצרתא בכל הקרבנות כתיב והקרבתם וכאן כתיב ועשיתם אמר להן הקדוש ברוך הוא מכיון שנכנסתם לדין לפני בראש השנה ויצאתם בשלום מעלה אני עליכם כאילו נבראתם בריה חדשה

ונראה לי שזה הסיבה שממתינים עד יום הכיפורים כדי לתקוע בשופר כדי ששנת היובל יתקדש כי אז כל עם ישראל הם כבריות חדשות שעל אף שלא הלכו ארבעים מיל כל יום בחסדו הגדול מעלה הקב"ה על כל אחד מעם ישראל כאילו הלך ארבעים מיל כל יום במשך חמישים שנה .