פרשת אמר למה משתיקים אדם המתפלל שהקב"ה ירחם עליו כמו שמרחם על אותו ואת בנו ? המשמעות של קנאה ? וכיצד אפשר להבין את המושג להכניס קנאה למעשה בראשית ? ‏י"ב/אייר/תשע"ה

בס"ד

פרשת אמר  למה משתיקים אדם המתפלל שהקב"ה ירחם עליו כמו שמרחם על אותו ואת בנו ? המשמעות של קנאה ? וכיצד אפשר להבין את המושג להכניס קנאה למעשה בראשית ? ‏י"ב/אייר/תשע"ה

נכתב  לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה  ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה

ויקרא פרק כב

(כח) וְשׁוֹר אוֹ שֶׂה אֹתוֹ וְאֶת בְּנוֹ לֹא תִשְׁחֲטוּ בְּיוֹם אֶחָד:

ונאמר תלמוד בבלי מסכת מגילה דף כה עמוד א

יברכוך טובים - הרי זו דרך המינות. על קן צפור יגיעו רחמיך ועל טוב יזכר שמך, מודים מודים - משתקין אותו. המכנה בעריות - משתקין אותו, האומר: +ויקרא י"ח+ ומזרעך לא תתן להעביר למלך - לא תתן לאעברא בארמיותא - משתקין אותו בנזיפה.

גמרא. בשלמא מודים מודים - דמיחזי כשתי רשויות, ועל טוב יזכר שמך נמי, דמשמע: על טוב - אין, ועל רע - לא, ותנן: חייב אדם לברך על הרעה כשם שהוא מברך על הטובה. אלא, על קן צפור יגיעו רחמיך מאי טעמא? פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא, חד אמר: מפני שמטיל קנאה במעשה בראשית, וחד אמר: מפני שעושה מדותיו של הקדוש ברוך הוא רחמים, ואינן אלא גזירות. ההוא דנחית קמיה דרבה, אמר: אתה חסת על קן צפור אתה חוס ורחם עלינו, (אתה חסת על אותו ואת בנו אתה חוס ורחם עלינו). אמר רבה: כמה ידע האי מרבנן לרצויי למריה! - אמר ליה אביי: והא משתקין אותו תנן! - ורבה לחדודי לאביי הוא דבעא.

כלומר אנו רואים שאדם שאמר על קן ציפור יגיעו רחמיך או  אתה חסת על אותו ואת בנו ולכן  חוס ורחם עלינו בתוך תפילה משתיקים אותו ולא נותנים לו להמשיך לדבר . ויש מחלוקת אמוראים בסיבת הדבר . סיבה ראשונה כי הוא מטיל קנאה במעשה בראשית וסיבה שנייה כי כל מצוות שנתן הקב"ה לבני האדם  הם גזרות ולא ניתן לפרש אותם או לתת להם טעמים ולכן משתיקים אותו .

הסיבה השנייה מובנת כי אם באמת כל המצוות של הקב"ה הם גזרות לא ניתן לתת להם טעמים כי אם אנחנו נותנים להם טעמים אנחנו מצמצמים את המצוות רק לאותם טעמים שאנחנו מבינים אותם וזה בעצם גורם לנו לעבוד את הקב"ה בצורה לא נכונה ונותן לנו גם את היכולת ההרסנית לשנות את המצוות  חס וחלילה ואז עבודת השם  היא לא  כפי שציוה לנו הקב"ה . אבל הסיבה הראשונה  לא מובנת כי אם אנחנו יכולים לפרש את הטעמים של המצוות למה משתיקים אותנו ? אנחנו מפרשים שהסיבה שהקב"ה נתן לנו את המצווה לשילוח הקן או לשחוט אותו ואת בנו כי הקב"ה רחמן ולכן אנחנו מבקשים רחמים על עצמנו כמו שריחם על הציפור ועל בניה  או על אותו ואת בנו

דברים פרק כב

(ו) כִּי יִקָּרֵא קַן צִפּוֹר לְפָנֶיךָ בַּדֶּרֶךְ בְּכָל עֵץ אוֹ עַל הָאָרֶץ אֶפְרֹחִים אוֹ בֵיצִים וְהָאֵם רֹבֶצֶת עַל הָאֶפְרֹחִים אוֹ עַל הַבֵּיצִים לֹא תִקַּח הָאֵם עַל הַבָּנִים:

(ז) שַׁלֵּחַ תְּשַׁלַּח אֶת הָאֵם וְאֶת הַבָּנִים תִּקַּח לָךְ לְמַעַן יִיטַב לָךְ וְהַאֲרַכְתָּ יָמִים: ס  

והגמרא מפרשת את הסיבה שמשתיקים אותנו כי האמירה הזאת מכניסה קנאה למעשה בראשית

וצריך בירור יסודי של המושג קנאה  למה אם אני מבקש שירחמו עלי כמו שריחמו על הציפור זה מכניס קנאה במעשה בראשית   ?

בו תחילה נברר את המושג קנאה כתוב במסכתות קטנות מסכת דרך ארץ פרק המינין

אין ישיבה למעלה, לא אכילה, ולא שתיה, ולא שינה, ולא פריה ורביה, ולא איבה, ולא שנאה, ולא תחרות, ולא קנאה, ולא עורף ולא רבוי, ולא עפוי, ולא עכבה.

כלומר אין קנאה בעולם של מעלה והשאלה למה אין קנאה בעולם של מעלה וצריך להגיד שבעולם של אמת כאשר אין שקר וברור לכולם מה המציאות לא יכולה להיות קנאה . כי קנאה זה מושג  משורש של קנה של קנין . אני רוצה משהו בשבילי משהו שלא שייך לי כי אני חושב שזה מגיע לי אבל בעולם של אמת כל אחד יודע מה שלו ומה מגיע לו ולכן לא שייך קנאה או אולי הוא יודע ששום דבר לא שייך לו והכול מאיתו יתברך ולכן לא שייך קנאה במקום כזה

וזה מה שמפרש הרש"ר הירש במדבר פרק ה

ועבר עליו רוח - קנאה. כבר עמדנו (פי' שמות עמ' קצב) על קירבת "קנא" ו"קנה"; וכבר ביארנו שם שזו משמעות "קנֹא": לטעון טענת קניין ובעלות; לדרוש דבר בטענה שהוא קניינו; ומכאן "קנא ב -": לתבוע דבר שהוא בידי אחרים בטענה שהוא מגיע לו וראוי להיות קניינו. המקנא באחר, עינו צרה בו על דבר שהוא בידיו.

 

 

 

ונאמר בישעיהו פרק מב

 (יג) יְקֹוָק כַּגִּבּוֹר יֵצֵא כְּאִישׁ מִלְחָמוֹת יָעִיר קִנְאָה יָרִיעַ אַף יַצְרִיחַ עַל אֹיְבָיו יִתְגַּבָּר: ס

ואומר המלבי"ם ישעיהו פרק מב פסוק יג

יעיר קנאה שיודע תחבולות לזרז אנשי החיל ולהעיר קנאה בלבם. (והנמשל שכמו שהגבור לוחם בעצמו כן יופיע ה' בהנהגה נסיית ושידוד המערכה בכחו בעצמו. וכמו שהאיש מלחמה מסדר את אנשי החיל כפי רצונו, כן יסדר את הטבע והמערכה שתסכים ג"כ עם פעולותיו נגד אויביו):

כל העולם כולל הכול זה הקניין של הקב"ה והקניין הזה נותן לו את האפשרות לסדר את הטבע ואת העולם כרצונו כי זה קנינו הבלעדי . ואין לאף אחד אחר את הקניין בעולם ובטבע . ולכן כתוב במשלי פרק ו

(לד) כִּי קִנְאָה חֲמַת גָּבֶר וְלֹא יַחְמוֹל בְּיוֹם נָקָם:

ואומר רש"י משלי פרק ו פסוק לד

(לד) כי קנאה - מתקנא בו להפרע בו חמתו של הקדוש ברוך הוא שהוא גבור על כל ולא יחמול ביום נקם:

יום נקם זה לדעתי יום בו יעבור העולם לעולם הבא כלומר התהליך בו ישתנה העולם מהעולם הזה לעולם הבא . ובעולם הבא אין קנאה כי זה עולם האמת יש רק דין אמת ולכן אין חמלה כי בעולם הבא לא יכול להיות חמלה כי רחמים וחמלה זה אחד מהמידות של הקב"ה בעולם הזה ולא מידה של העולם הבא כי כשהאמת עדין לא קימת הקב"ה נותן לכל יצוריו את מידת ארך אפים כלומר לא מפעיל את מידת הדין ונותן שהות לכל אדם לתקן את מעשיו אבל בעולם האמת לאחר שהופעלה מידת הקנאה אין דבר כזה מידת רחמים יש רק את מידת האמת וכל אחד מקבל מה שמגיע לו לפי מידת הדין בדיוק ולכן רחמים לא שייך במצב כזה וזה נראה לי כוונת התלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נ עמוד א

אמר ר' חנינא: כל האומר הקדוש ברוך הוא ותרן הוא - יותרו חייו, שנאמר: +דברים ל"ב+ הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט.

ועכשיו נבין את  הקשר של קנאה לבקשת האדם שירחם עליו כמו שמרחם על הציפור . לציפור אין שום בחירה והמצב שלה נגזר ממעשי בני האדם והקב"ה ציוה על האדם לרחם על הציפור לא בגלל מעשיה . והאדם מבקש מהקב"ה שירחם עליו כמו שהוא מרחם על הציפור כלומר לנתק את הקשר  בין מצבו למעשיו . בקשה כזו בעצם שוללת  וממעיטה את הקניין של הקב"ה בעולם כלומר מבקשת מהקב"ה לשנות את הנהגתו בעולם ולהמעיט ממידת הדין שתגיע לעתיד לבא ומיעוט זה נותן לאדם איזה שהוא מידה של קניין בעולם דבר שהוא בניגוד לאין סופיות של הקב"ה ולכן בקשה כזו היא בקשה לא ראויה ולכן משתיקים אותו וזה לדעתי הכוונה של הגמרא שאדם כזה מטיל קנאה במעשה בראשית .