בס"ד
פרשת תזריע מצורע מה הקשר בן הפרשה שלנו ליום ל"ג בעומר ?
מה המשמעות של יום ה 33 הוא ל"ג בעומר ? וכיצד זה קשור לעם ישראל וליציאת
מצרים ? כ"ח/ניסן/תשע"ה
נכתב לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה
כתוב בויקרא פרק יב
נכתב לעילוי נשמת אבי משה בן רוזה ואחותי שושנה בת נעומי ת.נ.צ.ב.ה
כתוב בויקרא פרק יב
(ב) דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל
לֵאמֹר אִשָּׁה כִּי תַזְרִיעַ וְיָלְדָה זָכָר וְטָמְאָה שִׁבְעַת יָמִים כִּימֵי
נִדַּת דְּוֹתָהּ תִּטְמָא:
(ג) וּבַיּוֹם הַשְּׁמִינִי יִמּוֹל
בְּשַׂר עָרְלָתוֹ:
(ד) וּשְׁלֹשִׁים יוֹם וּשְׁלֹשֶׁת
יָמִים תֵּשֵׁב בִּדְמֵי טָהֳרָה בְּכָל קֹדֶשׁ לֹא תִגָּע וְאֶל הַמִּקְדָּשׁ לֹא
תָבֹא עַד מְלֹאת יְמֵי טָהֳרָהּ:
ורש"י
ויקרא פרשת תזריע פרק יב פסוק ד
בכל קדש וגו' - לרבות את התרומה, לפי
שזו טבולת יום ארוך, שטבלה לסוף שבעה ואין שמשה מעריב לטהרה עד שקיעת החמה של יום
ארבעים, שלמחר תביא את כפרת טהרתה:
פרוש שיש שבע ימים ועוד 33 ימים סה"כ
40 יום שלאחר שילדה זכר יכולה להיכנס למקדש ולאכול בקודשים והחזקוני מפרש בויקרא פרשת תזריע פרק יב פסוק ד
(ד) ושלשים יום ושלשת ימים גזר על
הזכר כמספר הימים שתשלים צורתו בבטן והנקבה כפלים ודבר זה בחון ומנוסה
כלומר היום ה40 זה היום בו נשלם צורת הזכר בבטן האישה וזה היום בו נשלם בזכר הנולד נשמתו של הנולד וכך כתוב בזוהר וזה פרוש
השל"ה פרשת תזריע מצורע דרך חיים תוכחת מוסר
ד. 'ושלשים [יום] ושלשת ימים תשב'
(ויקרא יב, ד). מבואר בזהר (ח"ג דף מ"ג ע"ב), הנשמה היורדת מלמעלה
אינה מתיישבת בגוף כי אם אחר ל"ג ימים. 'וטמאה שבעת ימים' (ויקרא יב, ב), שכל
שבעת ימים הולך רוח הנשמה בגוף הולד לתור לו מקום בגופו, ואז נאמר (שם כב, כז)
'והיה שבעת ימים תחת אמו', 'וביום השמיני ימול' (שם יב, ג). ומה שצריכין ל"ג
ימים, היינו שלשים יום ליישב הרוח בגוף, ושלשת ימים הוא שלשה ימים של מילה שכואבת
להילד, והקליפה החיצונית אין לה אז כח לשלוט בו כבשאר ימים. ולכן ל"ג ימים
תשב 'בדמי' טהרה בתחילה, ולאחר כך 'ימי' טהרה.
כלומר יש תהליך של התיישבות הנשמה בנולד
הזכר ורק ברגע שהנשמה מתיישבת בזכר הנולד ,נוצר איזה שלמות שנותנת לאישה את
האפשרות להקריב קרבן בבית המקדש ולכן היא מותרת להיכנס לבית המקדש ולאכול בקודש
. כלומר תהליך הלידה דומה לתהליך ההיריון
40 יום כנגד 40 יום . כאשר הארבעים יום
מתחלק ל 7 ימים ועוד
33 יום .
וזה לשון הזוהר כרך ג (ויקרא) פרשת
תזריע דף מג עמוד ב
ילדה זכר כתיב, וכמה אלף ורבבן נפקי
בזמנא חדא לעלמא ומן יומא דאפקת לון לא אקרון נפשן עד דאתיישבן בגופא וכמה הוא
ל"ג ימים היינו דכתיב ושלשים יום ושלשת ימים וגו', וטמאה שבעת ימים דהא כל
שבעת ימים לא עאלין רוחין לגבה לאתקשרא בה וכל אלין שבעת ימים רוחא אזלא בגופא
לאשכחא אתריה וכדין כתיב (ויקרא כב) והיה שבעת ימים תחת אמו וביומא תמינאה אתהדר
רוחא וגופא לאתחזאה קמי מטרוניתא ולאתקשרא בה ובדכורא בגופא וברוחא, ושלשים יום
ושלשת ימים תשב על דמי טהרה לאתישבא רוחא בגופא,
ועכשיו שהבנו את המשמעות של שלושים
ושלוש יום ננסה לראות ולהבין האם יש קשר לל"ג בעומר שזה הספירה של היום ה
33 . כפי שהבאתי במאמרים קודמים יציאת
מצרים זה בריאה מחדש של העולם עם קבלת התנאי של בני ישראל של יש תורה יש עולם אין
תורה אין עולם . ובעצם ספירת העומר של 49 יום ע"י עם ישראל זה בריאת העולם
מחדש בשיתוף של עם ישראל שקיבל את התורה ואת התנאי של קיום העולם בקיום התורה .
ונראה שיש אולי להבין את יום ה 33 לספירה של התיישבות הנשמה של עם ישראל שהיא
השכינה בתוך עם ישראל כלומר זה הרגע בו נשלמה הצורה של עם ישראל בתור עם לקראת יום
קבלת התורה .
ובעצם יום זה בו השכינה ירדה לעם ישראל
בפעם הראשונה בתור עם כמו שהנולד מקבל את צורתו ביום הארבעים
.
וכותב בשו"ת יד אפרים סימן יט
"הנה יום זה ל"ג בעומר,
יומא דהילולא דר' שמעון בר יוחאי, בו ביום עלה לשמי מרומים ובודאי גם ביום זה
נולד, כי הקדוש ברוך הוא ממלא שנותיהם של צדיקים מיום ליום ובו ביום שנולד התחיל
אורו להאיר. בו ביום נתגלית הנשמה הקדושה בעולם אשר תגלה דרך אור וזוהר בתורה, אור
המבהיק מסוף עולם ועד סופו" (בני יששכר חדש אייר מאמר ל"ג בעומר).
ואולי צריך להגיד שיום ל"ג בעומר
הוא יום מיוחד שבו התחיל רבי עקיבא ללמד את חמשת תלמידיו את התורה לאחר מותם של
24000 תלמידיו . ויום זה הוא גם חידוש
בנשמה על עם ישראל שקיבל מחדש את התורה ועל ידי מאמציו קיבל גם את סודות התורה וזה
כמובן חידוש בנשמה של עם ישראל ואומר הערות על ברכי יוסף אורח חיים סימן תצג
בשער הכוונות האריך בטעם שמתו וכו'
וכתב של"ג בעומר הוא יום שמחת רשב"י, ולא בא בפיו לומר שהוא פטירת
רשב"י. ואפשר שהכונה כמ"ש בטוב עין, שביום ל"ג בעומר התחיל רבי
עקיבא ללמד לרבי שמעון בר יוחאי וחבריו. ודוק". [הלום ראיתי בספר מנהגי
החיד"א ח"ב עמ' ל"ח שכתב שרבינו נוקט לעיקר כמ"ש רבינו
בברכ"י ובמורה באצבע, של"ג בעומר הוא יומא דהילולא. ותמהני מאן מפיס ליה
אדרבא ספר מראית העין הוא הספר האחרון שחיבר רבינו (כשנה לפני פטירתו), ושם חתך
הדברים בסכינא חריפא. ואין ספק שלשון שער הכונות מורה בבירור שיום ל"ג בעומר
אינו יום פטירת רשב"י אלא יום שמחה הקשורה עם היותו מתלמידי ר' עקיבא
האחרונים].
כלומר יום ה 33 הוא יום מיוחד שבו יש
התיישבות של השכינה על עם ישראל כעם ובל"ג בעומר לאחר מותם של 24000 התלמידים התחדשה הנשמה של עם ישראל וזה היה
בתחילת הלימוד של רבי עקיבא את תלמידיו ביום ל"ג בעומר
אבל עדיין יש קושיה כי חסר לנו 7 ימים
הראשונים הרי כתוב וטמאה 7 ימים ורק לאחריו יש 33 יום . וכאן צריך לפרש שבעצם ליל
הסדר זה יום שצריכים להגיע אליו מהולים כי לא ניתן לאכול את קרבן הפסח אלה אם כן
אתה מהול כלומר השבעה ימים הללו זה לפני פסח ובעצם התחלת הספירה של עם ישראל זה רק
לאחר 7 ימים . כלומר תחילת בריאת העולם בשיתוף עם ישראל מתחילה לאחר שאנחנו מהולים
ביום שלפני ליל הסדר
אבל עדיין צריך עיון כי אם בליל הסדר
צריך להיות מהולים זה צריך להיות היום התשיעי ואנחנו מתחילים לספור בעצם מהיום העשירי כלומר ל"ג בעומר זה היום ה 35 ולא ה 33 .
ואולי נפרש שיום ליל הסדר לא מין המניין בנוגע
לעם ישראל כעם ולכן ל"ג בעומר זה היום ה 33 לספירה שבו מתיישבת השכינה בתוך
עם ישראל ובל"ג בעומר בהילולה של שמעון בר יוחאי היה חידוש בשכינה על עם
ישראל שבו אור הזוהר של התורה
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה