פרשת בראשית היכן מוזכר בבריאת העולם ענין הבחירה ? האם ידיעה בן טוב לרע היא ידיעת העליונים ? האם מה שכתב הראב"ד וכל זה איננו שוה זהה לביטוי במגילה וכל זה איננו שוה לי ? למה הבאר שבע שינה את דברי הראב"ד ? האם הביטוי וכל זה איננו שוה הוא מטבע בדברי ראשוני האחרונים ? האם מטבע הלשון וכל זה איננו שוה הוא ביטוי להסביר ששני דברים שונים או להסביר שכל מה שאמרתי אין לו ערך ? מה המשמעות של דברי הראב"ד עצמו וכל זה איננו שוה בסכין שנמצאה ברגל ? אם לפי משמעות הרבה מהמפרשים וכל זה איננו שוה במשמעות שלדברי אין ערך כיצד יסבירו שדף אחרי תוקף הראב"ד את הרמב"ם באותו נושא ביתר תוקף ואומר כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה ?האם משמעות וכל זה איננו שוה שאומר הראב"ד הוא ששני הידיעות של הקב"ה לא שוות ? מהם שני הידיעות לפי דברי הראב"ד ‏כ"ו/תשרי/תשפ"ג

 בס"ד

פרשת בראשית היכן מוזכר בבריאת העולם ענין הבחירה ? האם ידיעה בן טוב לרע היא ידיעת העליונים ? האם מה שכתב הראב"ד וכל זה איננו שוה זהה לביטוי במגילה וכל זה איננו שוה לי  ? למה הבאר שבע שינה את דברי הראב"ד ? האם הביטוי וכל זה איננו שוה הוא מטבע בדברי ראשוני האחרונים ? האם מטבע הלשון וכל זה איננו שוה הוא ביטוי להסביר ששני דברים שונים או להסביר שכל מה שאמרתי  אין לו ערך  ? מה המשמעות של דברי הראב"ד עצמו וכל זה איננו שוה  בסכין שנמצאה ברגל ? אם לפי משמעות הרבה מהמפרשים וכל זה איננו שוה במשמעות שלדברי אין ערך כיצד  יסבירו שדף אחרי תוקף הראב"ד את הרמב"ם באותו נושא ביתר תוקף ואומר כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה ?האם משמעות וכל זה איננו שוה שאומר הראב"ד הוא ששני הידיעות של הקב"ה לא שוות ? מהם שני הידיעות לפי דברי הראב"ד ‏כ"ו/תשרי/תשפ"ג

כתוב בבראשית (פרשת בראשית) פרק ב פסוק ט

(ט) וַיַּצְמַ֞ח יְקֹוָ֤ק אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע:

כלומר הקב"ה בבריאת העולם שם את הטוב ואת הרע שניהם בעץ אחד וזה מהות בריאת העולם הבחירה בן טוב ורע וזה מה שכתב בבראשית בבריאת העולם בראשית (פרשת בראשית) פרק א פסוק כז

וַיִּבְרָ֨א אֱלֹהִ֤ים׀ אֶת־הָֽאָדָם֙ בְּצַלְמ֔וֹ בְּצֶ֥לֶם אֱלֹהִ֖ים בָּרָ֣א אֹת֑וֹ זָכָ֥ר וּנְקֵבָ֖ה בָּרָ֥א אֹתָֽם:

רא"ש בראשית (פרשת בראשית) פרק א פסוק כז

בצלמנו בצלם המיוחד לו אצלינו והוא צלם שבמרכבה פני אדם שבו מראין לבני אדם בעת הנבואה. כדמותינו דומה קצת לעליונים לדעת טוב ורע כענין שנא' ותחסרהו מעט מאלהים לפיכך לא אמר בדמותינו אלא כדמותינו הרמ"בן ז"ל:

כלומר מהות העניין של בריאת העולם היא הבחירה החופשית וכאן אני רוצה לחזור למחלוקת היסודית הזאת שבאה לידי ביטוי ברמב"ם ובר הפלוגתא שלו הראב"ד

ונחזור לדברי הראב"ד רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה

/השגת הראב"ד/ וכיון שכן הוא אין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשה ידיהם. א"א לא נהג זה המחבר מנהג החכמים שאין אדם מתחיל בדבר ולא ידע להשלימו והוא החל בשאלות קושיות והניח הדבר בקושיא והחזירו לאמונה וטוב היה לו להניח הדבר בתמימות התמימים ולא יעורר לבם ויניח דעתם בספק ואולי שעה אחת יבא הרהור בלבם על זה, ואף על פי שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה. 

ואני הפעם רוצה להתרכז בסוף דבריו , וכל זה איננו שוה .

ואומר מגדל עוז הלכות תשובה פרק ה הלכה א

והן הראב"ד ז"ל נודע בשערים ובכל פלך, עם אשר כח בהם לעמוד בהיכל המלך, ואחר השיגו השיב בגזרה בשהוא תאוה, ואמר כל זה איננו שוה.

כלומר הרבה מאוד מהפרשים אומרים וכל זה אינו שווה שהראב"ד עצמו מבטל את דבריו שלו עצמו לאחר שאמר אותם .

והבאר שבע מסכת סוטה דף ב עמוד א כותב ומשנה במעט את דבריו של הראב"ד כי הראב"ד לא כתב לי כי הבאר שבע מבין את דבריו של הראב"ד כביטול פרשנותו של עצמו על הרמב"ם

לצאת מתחת המזל, והוא מכח הנתון באדם להיותו טוב או רע, והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא, וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה לי, עכ"ל. ואני אומר אין דבר זה ניתן לחקור ולדרוש בו עד שיבא מורה צדק:

וגם הכסף משנה הלכות תשובה פרק ה הלכה ה מביא את איננו שווה כתורף דבריו של הראב"ד

כתב הראב"ד א"א לא נהג זה המחבר וכו'. וכל זה איננו שוה עכ"ל. וי"ל שרבינו נתכוון שאם אי זה אדם יקשה בעיניו קושיא זו יתבלבל דעתו ולכן הציע לפניו דברים אלו כדי שישוב וידע שאין מטבע שאלה זו ליישבה אלא כאמור שאין בנו כח לידע היאך ידע הקדוש ברוך הוא כל הברואים ומעשיהם וכו':

ואני רוצה להביא ראיה מדברי הראב"ד עצמו למה התכוון הראב"ד

דבר ראשון צריך לשים לב שהראב"ד כותב

וכל זה איננו שוה   והוא לא כותב וכל זה איננו שוה לי

אסתר פרק ה פסוק יג

(יג) וְכָל־זֶ֕ה אֵינֶ֥נּוּ שֹׁוֶ֖ה לִ֑י בְּכָל־עֵ֗ת אֲשֶׁ֨ר אֲנִ֤י רֹאֶה֙ אֶת־מָרְדֳּכַ֣י הַיְּהוּדִ֔י יוֹשֵׁ֖ב בְּשַׁ֥עַר הַמֶּֽלֶךְ:

ואומר המלבי"ם אסתר פרק ה פסוק יג

(יג) וכל זה איננו שוה לי, ר"ל שלא יוכל להשוות הגדולה הזאת נגד הבוז שמשיג מן מרדכי, כי בעבור גדולתו זאת חטא מרדכי גדול מאד, ונגד זה בעבור זאת בעצמו אינו יכול להתבזות לשלוח בו יד. וע"ז שאל עצה איך יהרוג את מרדכי ולא יחשב לו לבוז וקלון:

אבל מטבע הלשון וכל זה אינו שוה הוא מטבע לשון שפירושו ששני דברים שנראים שווים אינם שווים וזה מטבע לשון נפוץ אצל ראשוני האחרונים והנה כמה דוגמאות :

לחם יהודה הלכות אישות פרק כב הלכה א

אלא דכל זה איננו שוה למרן ב"י בדעת הרמב"ם ז"ל דמשמע דהבין דעתו דמסירה מהניא לכל מילי חוץ מתרומה וכדעת התוס' ז"ל והך דבפכ"ב דלא העתיק אלא דין הירושה

לשון ערומים הלכות מלוה ולוה פרק ג הלכה א

עוד כתב הרב הנזכר דכל זה איננו שוה לו דבאלמנה פסק דבין עניה בין עשירה אין ממשכנין אותה כרבי יהודה דסבר דאנן לא דרשינן טעמא היכא דקרא לא מפרש טעמא ובלא ירבה לו נשים פסק כרבי שמעון דאפילו אחת ומסירה את לבו לא ישאנה בפרק ג' מהלכות מלכים

לשון ערומים הלכות מלוה ולוה פרק ג הלכה א

עוד כתב הרב הנזכר דכל זה איננו שוה לו דבאלמנה פסק דבין עניה בין עשירה אין ממשכנין אותה כרבי יהודה דסבר דאנן לא דרשינן טעמא היכא דקרא לא מפרש טעמא ובלא ירבה לו נשים פסק כרבי שמעון דאפילו אחת ומסירה את לבו לא ישאנה בפרק ג' מהלכות מלכים

מחנה אפרים הלכות מלוה ולוה - דיני ריבית סימן טז

מכל מקום אמאי מפקינן מיניה אחר כך שכבר מחל הלוה, ולזה אמרו משום דהוי מחילה בטעות דאלו הוה ידע דהמעות הוו הלואה ואיכא איסורא לא הוה מחיל, אבל כל זה איננו שוה דממה נפשך אי ס"ל דהמחילה מהניא אפילו מחילה דקודם לקיחת רבית קצוצה א"כ ע"כ ליכא איסורא דאי איכא איסורא אין המחילה מועלת, וע"כ צ"ל דס"ל דכי האי גוונא לא הויא רבית קצוצה אלא אבק רבית, ומה שהקשינו דא"כ כל לוה ברבית דרבנן יאמר הכי אינה טענה דדוקא הכא הוא דאמרינן דהוי מחילה בטעות דאנן סהדי דאלו הוה ידע לוה דהמכר בטל והוי רבית לא הוה מניח למלוה לאכול איסור

הלכה למשה הלכות מכירה פרק ב הלכה ב

וכל זה איננו שוה להטור ז"ל שכתב על דברי רבינו ואיני יודע למה שדברי יחיד הן דר"ש קאמר לה אבל לרבנן לא קנה בהגבהה ולא עליו תלונותי דאפשר דבלשון תמיהא קא"ל ולאו לפסק הלכה אמרה אלא על מרן ז"ל בשו"ע דכתב בשו"ע תחילה לישנא דברייתא בסתמא וסיים ז"ל וי"א דה"ה אם הגביהו רבו כנראה דלסברא הראשונה שהוא העיקרית לדעתו אם הגביהו רבו לא קני והוא תימה היאך סתם נגד רבינו והרשב"א והר"ן דפי' כן דעת הרי"ף וכן י"ל דעת הרא"ש ז"ל.

ושונה לגמרי מה שאומרים   שאומרים וכל זה איננו שווה לי כמו שכתוב במגילת אסתר ויש לא מעט אחרונים שאומרים זאת במשמעות של מגילת אסתר

ועכשיו נראה את דברי הראב"ד עצמו המשתמש בלשון זה במקום אחר (את זה הראה לי הרב לוין )

אומר הרמב"ם הלכות שאר אבות הטומאה פרק יג הלכה ו

מצא הסכין בי"ג מזה עליה ומטבילה ושוחט בה למחר מפני שעשאוהו ביום זה כאילו יום י"ג שביעי שלה. /השגת הראב"ד/ : מפני שעשאוה ביום הזה. א"א מים הרעים שתה כשפירשו לו זה הפי' שאין כאן הזאה כל עיקר אבל אמרו שונה ומטבילו מן הספק שמא עדיין לא הטבילו ואת"ל שצריכה הזאה לא מן הטעם שלו אלא שבודאי כבר הקדים בעליו והזה הראשונה ביום הראוי להזות ולשנות ולהטביל ויוכל להשתמש בו פסחו, וכל זה איננו שוה.+

הראב"ד משתמש בנידון בשפה קשה מאוד כלפי הרמב"ם בתחילת דבריו

א"א מים הרעים שתה כשפירשו לו זה

כלומר הראב"ד  דוחה את דברי הרמב"ם מכל וכל (לפי הבנתו ) ולאחר שדחה את דבריו הביא 2 פרושים

1. שאין כאן הזאה כל עיקר אבל אמרו שונה ומטבילו מן הספק שמא עדיין לא הטבילו

2. ואת"ל שצריכה הזאה לא מן הטעם שלו אלא שבודאי כבר הקדים בעליו והזה הראשונה ביום הראוי להזות ולשנות ולהטביל ויוכל להשתמש בו פסחו,

הפרוש השני אומר הראב"ד שאם תרצה לומר שצריך הזאה אין ההזאה של הראב"ד שווה להזאה  של הרמב"ם . הזאה של הרמב"ם היא מדין תקנה של חז"ל וההזאה של הראב"ד היא  מחזקה של הסכין שבעליו עשו מה שצריך במועד .

והיות ויש כאן אצל הרמב"ם הזאה וגם לפי הלשון השני של הראב"ד (אומנם רק שאם תמצי לומר ) יש הזאה מדגיש הראב"ד חזור והדגש וכל זה איננו שוה  כלומר ההזאה של הרמב"ם אינה שווה לחלוטין להזאה של הראב"ד בדיוק כמו מטבע לשון של הרבה פוסקים כמו שהבאתי .

כי הסברא אומרת שאחרי שהראב"ד אומר לשון קשה מאוד על הרמב"ם הוא לא יכול להצדיק את הרמב"ם כלומר הלשון הקשה לא יכולה להסתדר עם תרוץ של הראב"ד שזהה לפרושו של הרמב"ם וזה פשוט כדי שכולם יבינו שגם בהזאה הוא חולק  .

וכך צריך לפרש את דברי הראב"ד בהלכות תשובה

הראב"ד רמב"ם הלכות תשובה פרק ה הלכה ה

1. ואף על פי שאין תשובה נצחת על זה טוב הוא לסמוך לו קצת תשובה ואומר, אם היו צדקת האדם ורשעתו תלוים בגזירת הבורא ית' היינו אומרים שידיעתו היא גזירתו והיתה לנו השאלה קשה מאד ועכשיו שהבורא הסיר זו הממשלה מידו ומסרה ביד האדם עצמו אין ידיעתו גזירה אבל היא כידיעת האצטגנינים שיודעים מכח אחר מה יהיו דרכיו של זה (עד כאן היסוד של הראב"ד שידיעת הקב"ה בעולם הזה כפי שהקב"ה החליט לברוא את העולם זה ידיעה רק בגדר של ידיעת האצטגנינים )

2.והדבר ידוע שכל מקרה האדם קטן וגדול מסרו הבורא בכח המזלות אלא שנתן בו השכל להיותו מחזיקו לצאת מתחת המזל והוא הכח הנתון באדם להיותו טוב או רע והבורא יודע כח המזל ורגעיו אם יש כח בשכל להוציאו לזה מידו אם לא וזו הידיעה אינה גזירה, וכל זה איננו שוה. ( וכאן זה ידיעה של הקב"ה האם האדם יכול לעמוד מול המזל בגדר שהקב"ה לא מעמיד בניסיון את האדם שלא יכול לעמוד בו והרי הקב"ה צריך לאמוד את כוחו של כל אדם מול הניסיון  והיה אפשר להגיד שזה גזירה אומר הראב"ד שידיעה כזו אינה גזירה בניגוד לידיעה מה האדם יחליט )

כלומר הראב"ד אומר שיש שני סוגי ידיעות האחד מה יבחר האדם והשני ידיעה מה כוחו של האדם לעמוד מול כוחות המזל (חוקיות שהקב"ה הטביע בעולם )

וכדי שלא נחשוב שזה אותו סוג ידיעה אומר הראב"ד בסוף וכל זה איננו שוה

שני הידיעות אינם שוות זה שני סוגים שונים לחלוטין .

לסיכום מדברי הראב"ד עצמו בהלכה של סכין שנמצא ניתן להבין את הכוונה של הראב"ד במה התכוון שאמר וכל זה איננו שווה ולא אמר וכל זה איננו שוה לי

ועוד הוכחה לדברי שאם באמת הראב"ד היה מבטל את דבריו היה הגיון להפסיק להקשות על הרמב"ם בנידון אבל הראב"ד ממשיך באותו הכוח ואולי בביטוים יותר קשים בדף הבא ברמב"ם

רמב"ם הלכות תשובה פרק ו הלכה ה

+/השגת הראב"ד/ והלא כתוב בתורה ועבדום וענו אותם וכו'. א"א אלה הם אריכות דברים שאינן מתובלים וחיי ראשי כמעט אני אומר שהם דברי נערות, יאמר הבורא לזונים למה זנית ואני לא הזכרתיך בשם כדי שתאמר שעליך גזרתי יאמרו לו הזונים ועל מי חלה גזרתך על אותן שלא זנו הנה לא נתקיימה גזרתך, אבל וקם העם הזה וזנה כבר אמרנו שאין בענין הזה ידיעת הבורא גזירה וכ"ש בכאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ"ש הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה,

אומר הראב"ד וכבר אמרנו (אפילו בלשון רבים כנראה שכל התלמידים בבית מדרשו אחזו כמוהו )

ולא מסתבר לחלוטין שאדם שביטל את דבריו לחלוטין ימשיך ביתר שאת להקשות על הרמב"ם ולדבר אליו בשפה קשה מאוד .

ובלי נדר אשתדל להרחיב את מה שכתב פה ומוכיח את הפרשנות שלי על דברי הראב"ד

וכ"ש בכאן שאף משה אמר כי השחת תשחיתון הן בעודני חי עמכם ואף כי אחרי מותי וכ"ש הבורא שהיה יכול לומר כן בלא גזירה,

 

 

סוכות חול המועד כמה הזדמנויות נתן הקב"ה לאומות העולם ? האם הקב"ה סתם את פתחון הפה של אומות העולם כי לא כפה עליהם הר כגיגית ? מה ההבדל בן שדן אותם הקב"ה לבאר שחת בכניסה לארץ ישראל לכך שדן אותם אחרי מעשה נינווה לשאול תחתיות ? האם ניתן לצאת מבאר שחת ? האם ניתן לצאת משאול תחתיות ? למה שינה הקב"ה את העולם הבא כדי לתת לאומות העולם הזדמנות נוספת ? האם זה קשור למה שאנחנו מתפללים בימים הנוראים וַיִּגְבַּ֛הּ יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה ? איפה מוזכר הסוכות והוצאת החמה ממקומה בנבואת יחזקאל ? ‏י"ט/תשרי/תשפ"ג

 בס"ד

סוכות חול המועד כמה הזדמנויות נתן הקב"ה לאומות העולם ? האם הקב"ה סתם את פתחון הפה של אומות העולם כי  לא כפה עליהם הר כגיגית ? מה ההבדל בן שדן אותם הקב"ה לבאר שחת בכניסה לארץ ישראל לכך שדן אותם אחרי מעשה נינווה לשאול תחתיות ? האם ניתן לצאת מבאר שחת ? האם ניתן לצאת משאול תחתיות ? למה שינה הקב"ה את העולם הבא כדי לתת לאומות העולם הזדמנות נוספת ? האם זה קשור למה שאנחנו מתפללים בימים הנוראים וַיִּגְבַּ֛הּ יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה ? איפה מוזכר הסוכות והוצאת החמה ממקומה בנבואת יחזקאל ?  ‏י"ט/תשרי/תשפ"ג

לפני שנה כתבתי על תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

היום לעשותם - ולא למחר לעשותם, היום לעשותם - ולא היום ליטול שכר!

שהקב"ה שינה לגמרי את העולם הבא כי  : שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא, בעלילה ובכח, עם בריותיו [כלומר, אף על פי שהקב"ה ניצחם, ואין להם זכות לקבל שכר, בכל זאת, כדי שלא יאמרו שנעשה להם עוול, הוא מנסה אותם].

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

אמרו אומות העולם לפניו: רבונו של עולם! תנה לנו את התורה מראש עכשיו - ונעשנה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם! מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. משל הוא, מי שקיים תורה ומצוות בעולם הזה, אוכל שכרו בעולם הבא. אבל מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת?! -אלא, אף על פי כן שלא מגיע לכם שכר, מצוה קלה יש לי, וסוכה שמה,⁽⁸⁾ [בהמשך יבואר למה נקראת "מצוה קלה"] לכו ועשו אותה, ונראה אם אתם מקיימים אותה.ומקשינן: ומי מצית אמרת הכי, איך יכול אתה לומר כן, שבעולם הבא ישנה אפשרות לקיים מצוות? -והא, הרי אמר רבי יהושע בן לוי: נאמר בתורה [דברים ז]: "וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים, האל הנאמן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם ".ודרשינן: "היום", בעולם הזה, הוא המקום והזמן לעשותם, לעשיית המצוות, שעבורם מקבלים שכר. ולא למחר, בעולם הבא, לעשותם.⁽⁹⁾"היום" לעשותם - ולא היום לקבל שכרם. שכר המצוות ניתן בעולם הבא, ולא כאן.

וקשה, אם כן, איך ניתנת להם מצות סוכה בעולם הבא?⁽¹⁰⁾ומתרצינן: אלא, למרות שבעולם הבא אי אפשר לקיים מצוות, בכל זאת מנסה אותם ה' במצות סוכה, משום שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא, בעלילה ובכח, עם בריותיו [כלומר, אף על פי שהקב"ה ניצחם, ואין להם זכות לקבל שכר, בכל זאת, כדי שלא יאמרו שנעשה להם עוול, הוא מנסה אותם].ואמאי קרי ליה למצות סוכה "מצוה קלה"? -משום דלית שאין בה חסרון כיס, אין הוצאה כספית בקיומה.⁽¹¹⁾מיד כשאומר להם הקדוש ברוך הוא כן, כל אחד ואחד מבני האומות נוטל עצים, והולך ועושה סוכה בראש גגו שכך היה מנהגם.והקב"ה ברוך הוא מקדיר עליהם את החמה, כלומר, בכח חום גדול, כמו חום השמש בתקופת תמוז, שהיא תקופת החום. וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו, ויוצא ממנה.ונדרש ממה שנאמר [תהלים ב], "למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק. יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". ומזמור זה נאמר על יום הדין לעתיד לבוא.ונאמר שם שהגוים והלאומים אומרים, "ננתקה את מוסרותימו, ונשליכה ממנו עבותימו" - ה"מוסרות" וה"עבות" שהגוים מנתקים ומשליכים, הם מצות סוכה⁽¹²⁾ שבועטים ויוצאים ביום הדין.

וצריך לשאול האם זה בגלל מה שנשאר להם פתחון פה ? וכך כותבים התוספות מסכת סוטה דף לה עמוד ב

ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת - ואם תאמר תיפוק ליה דבשעת מתן תורה החזירה הקדוש ברוך הוא על כל אומה ולשון ולא קבלוה וי"ל דעונש זה גדול הוא שלאחר שהיתה כתובה בידם ולא רצו ללמוד ומיהו תימה והאמר בפ"ק דמסכת ע"ז (דף ב:) דעדיין יש להן פתחון פה שיאמרו כלום כפית עלינו הר כגיגית כישראל וכל זמן שיש להן פתחון פה איך נתחתם גזר דינם.

כלומר האם הקב"ה נתן להם הזדמנות גם בעולם הזה וגם בעולם הבא בגלל פתחון הפה  . וגודל ההזדמנות בעולם הבא הוא שינוי מהותי של העולם הבא כי יש את הכלל "היום לעשותם ולא למחר לעשותם" .

ונשאלת השאלה מדוע ? כי אנחנו רואים שלאורך זמן נסתתם פתחון הפה

1. נתן להם 7 מצוות בני נח והם לא קיבלו את זה ולכן הקב"ה ויתר להם על המצוות לפני מעמד הר סיני

2. חיזר אחרי אומות העולם לפני מתן תורה ולא רצו לקבל כלומר הזדמנות נוספת

3.נתן עוד פעם את 7 מצוות בני נח במעמד הר סיני ויש לנו את הכלל שכל מה שחזר ואמר במעמד הר סיני היה גם בשביל ישראל וגם בשביל  אומות העולם כלומר הזדמנות לקבל עליהם את המצוות במעמד הר סיני

4. נתן להם הזדמנות נוספת בכניסה לארץ ישראל

תלמוד בבלי מסכת סוטה דף לה עמוד ב

אמר לו רבי שמעון: לדבריך, היאך למדו אומות של אותו הזמן תורה? אמר לו: בינה יתירה נתן בהם הקדוש ברוך הוא, ושיגרו נוטירין שלהן וקילפו את הסיד והשיאוה, ועל דבר זה נתחתם גזר דינם לבאר שחת, שהיה להן ללמד ולא למדו;

5. כפה על פרעה הר כגיגית על פרעה נתן לו להיות מלך של נינווה ונתן להם אפשרות לחזור בתשובה עף על פי שזה לא שייך באומות העולם  

וכך אומר האוצר המדרשים (אייזנשטיין) ויושע עמוד 154

מי כמוך, אמרו חז"ל בשעה שאמרו ישראל זאת השירה לפני הקדוש ברוך הוא שמע אותה פרעה כשהיה מטורף בים ונשא אצבעו לשמים ואמר מאמין אני בך שאתה הצדיק ואני ועמי הרשעים ואין אלוה בעולם אלא אתה. באותה שעה ירד גבריאל והטיל על צוארו שלשלת של ברזל ואמר לו רשע! אתמול אמרת מי ה' אשר אשמע בקולו ועכשיו אתה אומר ה' הצדיק. מיד הורידו למצולות ים ועכבו שם חמשים יום וציער אותו כדי שיכיר נפלאותיו של הקדוש ברוך הוא, ולאחר כן העלו מן הים והמליכו על נינוה, וכשבא יונה לנינוה ואמר עוד ארבעים יום ונינוה נהפכת מיד אחזו אימה ורעדה וקם מכסאו ויכס שק וישב על האפר והוא בעצמו זעק ואמר האדם והבהמה הבקר והצאן אל יטעמו מאומה אל ירעו ומים אל ישתו, כי יודע אני שאין אלוה אחר בכל העולם כמוהו, וכל דבריו אמת וכל משפטיו באמת ובאמונה. ועדיין פרעה חי ועומד בפתחו של גיהנם, וכשנכנסין מלכי או"ה מיד הוא מודיע להם גבורותיו של הקדוש ברוך הוא, ואומר להם שוטים שבעולם מפני מה לא למדתם ממני דעת, שהרי אני כפרתי בהקב"ה לכן שלח בי עשר מכות, ואף טבעני בים ועכבני שם חמשים יום, ולאחר כן העלני מן הים, ולבסוף האמנתי בו בעל כרחי, לכך שררו ישראל זאת השירה ואמרו כולם יחד מי כמוכה באלים ה' מי כמוכה נאדר בקדש נורא תהלות עושה פל

וכך נאמר בפרקי דרבי אליעזר פרק מג

וְהָיוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה כּוֹתְבִים כִּתְבֵי עָמָל, וְגוֹזְלִים אִישׁ לְרֵעֵהוּ, וּבָאִים אִישׁ אֶל רֵעֵהוּ בְּמִשְׁכַּב זָכוּר [נ"א: ועשו מעשי זמה], וְכָאֵלּוּ מַעֲשִׂים רָעִים. וּכְשֶׁשָּׁלַח הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא לְיוֹנָה לְהִנָּבֵא עָלֶיהָ לְהַחֲרִיבָהּ, שָׁמַע פַּרְעֹה וְעָמַד מִכִּסְאוֹ וְקָרַע אֶת בְּגָדָיו וְלָבַשׁ שַׂק וָאֵפֶר, וְהִכְרִיז בְּכָל עַמּוֹ שֶׁיָצוּמוּ כָּל עַמּוֹ שְׁלֹשֶׁת יָמִים, וְכָל מִי שֶׁאֵינוֹ עוֹשֶׂה הַדְּבָרִים הָאֵלּוּ יִשָׂרֵף בָּאֵשׁ. מֶה עָשָׂה, הֶעֱמִיד הָאֲנָשִׁים מִצַּד אֶחָד וְהַנָּשִׁים מִצַּד אֶחָד, וְכָל בְּהֵמָה טְהוֹרָה מִצַּד אֶחָד וְכָל בְּהֵמָה טְמֵאָה מִצַּד אֶחָד, וּבְנֵיהֶם מִצַּד אֶחָד. וְהַיְלָדִים רוֹאִים אֶת שְׁדֵי אִמּוֹתָם וְרוֹצִים לִינֹק, וְהָאִמָּהוֹת רוֹאִין אֶת בְּנֵיהֶן וְרוֹצוֹת לְהָנִיק אוֹתָם וּבוֹכוֹת. וְהָיוּ יוֹתֵר מִשְּׁתֵּים עֶשְׂרֵה רִבּוֹא אָדָם, שֶׁנֶּאֱמַר [יונה ד, יא] וַאֲנִי לֹא אָחוּס עַל נִינְוֵה הָעִיר הַגְּדוֹלָה. וַיִּנָּחֶם הָאֱלֹהִים עַל הָרָעָה אֲשֶׁר דִּבֶּר [שם ג, י]. אַרְבָּעִים שָׁנָה הֶאֱרִיךְ לָהֶם אַפּוֹ, כְּנֶגֶד אַרְבָּעִים יוֹם שֶׁשָּׁלַח אֶת יוֹנָה לְנִינְוֵה. וּלְאַחַר אַרְבָּעִים שָׁנָה שָׁבוּ לְמַעֲשֵׂיהֶם הָרִאשׁוֹנִים הַרְבֵּה עַד מְאֹד, וְנִבְלְעוּ כַּמֵּתִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיוֹת, שֶׁנֶּאֱמַר [איוב כד, יב] מֵעִיר מְתִים יִנְאָקוּ:

וצריך לשים לב שאחרי הכניסה לארץ ישראל דן אותם לבאר שחת שזה עדיין מקום שניתן לצאת ממנו אבל אחרי מעשה נינווה דן אותם וְנִבְלְעוּ כַּמֵּתִים בִּשְׁאוֹל תַּחְתִּיוֹת, ומשם לא ניתן לצאת

אומר הזוהר חדש כרך ב (מגילות) מגילת רות דף לג עמוד ב

במדור השביעי נקרא ארץ תחתית היורד לשם שוב אינו עולה ועליהם נאמר ועסותם רשעים וגו' [מלאכי ג] וכל אלו המדורות אש אוכלה דולקת לילה ויום לנפשותם של רשעים. יש מי שנקרא רשע ונידון בגיהנם י"ב חדש. רשע גמו' שאין לו [הרהור] תשוב' אין לו תקנה ונידון לעולם בגיהנם.

ואם כך מדוע הקב"ה צריך לתת לאומות העולם שוב הזדמנות נוספת בעולם הבא ולשנות לגמרי את כל הבריאה הרי אין להם כבר פתחון פה אחרי מעשה נינווה והם הגיעו למקום שאין להם תקומה ואני חושב לתרץ שהיה זה בשביל עם ישראל שיראה באחרית הימים את עומק הצדקה של הקב"ה

כתוב בישעיהו פרק ה פסוק טז

(טז) וַיִּגְבַּ֛הּ יְקֹוָ֥ק צְבָא֖וֹת בַּמִּשְׁפָּ֑ט וְהָאֵל֙ הַקָּד֔וֹשׁ נִקְדָּ֖שׁ בִּצְדָקָֽה:

ואומר הרד"ק ישעיהו פרק ה פסוק טז

(טז) ויגבה - באותו משפט שיעשה ברשעי ישראל יהיה הוא גבוה במשפטו, ויאמרו כי הוא רם ונשא ושופט העולם כרצונו והאל הקדוש בעשותו בהם המשפט יהיה נקדש בהם, כמו שאמר בקרובי אקדש, ונאמר ונקדשתי בם, ופירוש בצדקה ביושר כמו משפט:

כלומר עם ישראל באחרית הימים יראה את עומק הדין שנעשה על ידי הקב"ה בצדקה ויבין את גודל האמת שדרך המשפט של הקב"ה .

וכבר כתבתי שאת נתינת הסוכה יהיה בזמן הנבואה של זכריה

וכותב  הנביא וכותב זכריה פרק יד

(טז) וְהָיָ֗ה כָּל־הַנּוֹתָר֙ מִכָּל־הַגּוֹיִ֔ם הַבָּאִ֖ים עַל־יְרֽוּשָׁלִָ֑ם וְעָל֞וּ מִדֵּ֧י שָׁנָ֣ה בְשָׁנָ֗ה לְהִֽשְׁתַּחֲוֹת֙ לְמֶ֙לֶךְ֙ יְקֹוָ֣ק צְבָא֔וֹת וְלָחֹ֖ג אֶת־חַ֥ג הַסֻּכּֽוֹת:

ואת זמן הוצאת השמש יהיה בזמן נבואת יחזקאל

ורמז לכך מופיע  ביחזקאל פרק לח

(יט) וּבְקִנְאָתִ֥י בְאֵשׁ־עֶבְרָתִ֖י דִּבַּ֑רְתִּי אִם־לֹ֣א׀ בַּיּ֣וֹם הַה֗וּא יִֽהְיֶה֙ רַ֣עַשׁ גָּד֔וֹל עַ֖ל אַדְמַ֥ת יִשְׂרָאֵֽל:

ואומר הרד"ק יחזקאל פרק כא על אש עברתי בפרק אחר

באש עברתי ר"ל אבעיר אש עברתי עליך כמו שנופחים באש להבעירו וכן תירגם יונתן באשתא פורענותי אתקיף עלך:

כלומר ניתן להבין שיחזקאל מדבר על השלב השני שבו הקב"ה מוציא חמה מנרתיקה ואז אומות העולם מבעטים ויוצאים מהסוכה .

ועוד רמז לדבר נאמר ביחזקאל פרק לט

(ז) וְאֶת־שֵׁ֨ם קָדְשִׁ֜י אוֹדִ֗יעַ בְּתוֹךְ֙ עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וְלֹֽא־אַחֵ֥ל אֶת־שֵׁם־קָדְשִׁ֖י ע֑וֹד וְיָדְע֤וּ הַגּוֹיִם֙ כִּי־ אֲנִ֣י יְקֹוָ֔ק קָד֖וֹשׁ בְּיִשְׂרָאֵֽל:

ואומר בעל הטורים דברים פרק ב

ולא אחל את שם קדשי עוד (יחזקאל לט ז). זהו שדרשו (ע"ז כה א) שעמדה חמה למשה כמו שעמדה ליהושע. ומנלן דאיירי בעמידת חמה, דכתיב ואת שם קדשי אודיע ולא אחל את שם קדשי עוד, ובעמידת חמה נודע שם קדשו בכל הארץ (שם):

עמידת החמה היא הסימן לשם קודשו של הקב"ה והעמדת החמה  עשתה  את הברור מי הוא הקשור לשם קודשו של הקב"ה ומי לא .כלומר אותם אומות העולם שקבלו הזדמנות נוספת לקיים מצווה קלה ללא חסרון כיס בעטו בסוכה ברגע שהקב"ה הוציא  חמה מנרתיקה שהוא הסמל של מלכותו של הקב"ה בעולם

והיכן מוזכר הסוכות בנבואת יחזקאל ?

כתוב ביחזקאל פרק לח פסוק ט

(ט) וְעָלִ֙יתָ֙ כַּשֹּׁאָ֣ה תָב֔וֹא כֶּעָנָ֛ן לְכַסּ֥וֹת הָאָ֖רֶץ תִּֽהְיֶ֑ה אַתָּה֙ וְכָל־אֲגַפֶּ֔יךָ וְעַמִּ֥ים רַבִּ֖ים אוֹתָֽךְ: ס

ואומר הראש דוד ויקרא פרשת אמור

ולכן בחר ה' לעשות סוכה דרך עראי, וזכר לענני כבוד כי אשר יהיה בעיניו כעננים כבוד יהיה לו לעוה"ב, והוא רמז הסוכה כי העוה"ז עראי כענן, ולכן כל עניני האדם יהיו בעוה"ז דרך עראי וסוף הכבוד לבא לעוה"ב,

כלומר הם יבואו כענן לכסות את הארץ כלומר ישבו בסוכות כאשר יבואו כולם לארץ ישראל

וממשיך הנביא יחזקאל פרק לח פסוק טז

(טז) וְעָלִ֙יתָ֙ עַל־עַמִּ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל כֶּֽעָנָ֖ן לְכַסּ֣וֹת הָאָ֑רֶץ בְּאַחֲרִ֨ית הַיָּמִ֜ים תִּֽהְיֶ֗ה וַהֲבִאוֹתִ֙יךָ֙ עַל־אַרְצִ֔י לְמַעַן֩ דַּ֨עַת הַגּוֹיִ֜ם אֹתִ֗י בְּהִקָּדְשִׁ֥י בְךָ֛ לְעֵינֵיהֶ֖ם גּֽוֹג: ס

ואז יוציא הקב"ה את השמש כמו הפסוק למעלה

ומכאן רמז למה שתירצתי בְּהִקָּדְשִׁ֥י בְךָ֛ לְעֵינֵיהֶ֖ם גּֽוֹג

 

 

 

 

יום כיפור מי היו 42 נערים שקיללו את אלישע ? האם הם היו 42 עמלקיים יהודים ? מה הקשר של בלק ובלעם לעמלק ? מה הקשר של עמלק למלאכים שירדו לארץ ? האם נביא יכול לדעת האם יהודי יחזור בתשובה ? איך יכול נביא לדעת על יהודי לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות ? האם זה סותר שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמים ? למה יום הכיפורים לא יכול היה לעזור ל 42 הנערים ? איך יכול אלישע הנביא לקלל יהודי על סמך ראיה על עתידו בכל הדורות ? אם אלישע הרג 42 עמלקים למה נענש בחולי ? ‏ט'/תשרי/תשפ"ג

 בס"ד

יום כיפור מי היו 42 נערים שקיללו את אלישע ? האם הם היו 42 עמלקיים יהודים  ? מה הקשר של בלק ובלעם לעמלק ? מה הקשר של עמלק למלאכים שירדו לארץ ? האם נביא יכול לדעת האם יהודי יחזור בתשובה ? איך יכול נביא לדעת על יהודי לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות ? האם זה סותר שהכול בידי שמיים חוץ מיראת שמים ? למה יום הכיפורים לא יכול היה לעזור ל 42 הנערים ? איך יכול אלישע הנביא לקלל יהודי על סמך ראיה על עתידו בכל הדורות ? אם אלישע הרג 42 עמלקים למה נענש בחולי ?  ‏ט'/תשרי/תשפ"ג

בגמרא מופיע הסיפור של הנביא אלישע על 42 נערים שקילל אותם והדובים הרגו אותם

חברותא מסכת סוטה דף מו עמוד ב

אמר רבי יוחנן משום רבי מאיר, כל שאינו מלוה ומתלוה, כאילו שופך דמים, שאילמלי ליווהו אנשי יריחו לאלישע לא גירה דובים לתינוקות, שהיו המלוים גוערים בנערים שקילסוהו ולא היה מביא עליהם דובים, שכך היה המעשה, שנאמר, בצאת אלישע מיריחו אחרי שריפא בה את המים ויעל משם בית אל, והוא עלה בדרך ונערים קטנים יצאו מן העיר, ויתקלסו בו ויאמרו לו עלה קרח, עלה קרח, ומבארינן אמרו לו עלה שהקרחת עלינו את המקום, שהיו הנערים הללו מתפרנסים מהבאת מים טובים מרחוק לאנשי יריחו, שלא היה בעירם מים ראויים לשתיה עד שריפא אלישע את המים, ונפסקה פרנסתם.

ודרשינן מאי "ונערים קטנים" הרי נער הוא גדול ולא קטן, אמר רבי אלעזר נקראו נערים, על שם שמנוערים מן המצוות, ונקראו קטנים, שהיו מקטני אמנה שהיו דואגים שנפסקה פרנסתם בגלל שריפא המים, ולא בטחו בה' שיזמן להם פרנסה באופן אחר.ויש תנא שאומר, נערים גדולים היו, ובזבנו - ביזו את עצמם בהתנהגותם כקטנים.מתקיף לה רב יוסף, איך משמע לדרוש כך מ"נערים קטנים", ודילמא קטנים ממש היו, ונקראו נערים על שם מקומם, שבאו ממקום שנקרא נעורן, מי לא כתיב וארם יצאו גדודים וישבו מארץ ישראל נערה קטנה, וקשיא לן איך שייך שתהיה נערה וקטנה, ואמר רב פדת, שהיתה קטנה ומוצאה דמן העיר נעורן, ואם כן יש לבאר כך גם בכתוב "נערים קטנים".ומתרצינן התם בקטנה שנשבתה בידי ארם לא מפרש מקומה ואפשר לבאר שבאה מנעורן, אך הכא בנערים שהתקלסו באלישע מפורש מקומן, שבאו מיריחו. ובהכרח שנאמר נערים קטנים לדרשה.ויפן אחריו, ויראם, ויקללם בשם ה', ומבארינן מה ראה, אמר רב, ראה ממש שבראייתו אותם פגע בהם, כדתניא, רבן שמעון בן גמליאל אומר, כל מקום שנתנו חכמים עיניהם, בו, בקפידא, חל במקום זה או מיתה או עוני.ושמואל אמר, ראה שכולן נתעברה בהן אמם ביום הכפורים ונוצרו בעבירה, ורבי יצחק נפחא אמר, בלורית ראה שיש להם כאמורים, ורבי יוחנן אמר, ראה שלא היתה בהן לחלוחית של מצוה, ומקשינן, אפילו אם בהם אין לחלוחית של מצוה, כיצד הרגם ודילמא בזרעייהו ניהוה הוה, ומתרצינן, אמר רבי אליעזר שראה בנבואה שלא תהיה לחלוחית של מצוה לא בם ולא בזרעם עד סוף כל הדורות.

 

ומה הקשר ליום כיפור ? יש לנו כאן מצב שבו אומר רבי אליעזר שיש בכוח הנביא לראות על 42 נערים שאין להם לחלוחית של מצווה לא בהם ולא בזרעם לכל הדורות . הרי יש לנו את יום כיפור שמכפר על כל העוונות של יהודי ואותם 42 היו יהודים ואם נתרץ לפי  הכלי יקר שכתב בויקרא פרשת אמור פרק כג פסוק כז

וליישב פירוש רש"י אומר אני שמדקאמר אך בעשור ובא למעט הימים הקודמים שמע מינה שגם הימים שלפני יום כיפור נקראו ימי תשובה דאם לא כן מהיכי תיתי שיכפרו הימים הקודמים עד שהוצרך למעטם, אלא ודאי שגם עשרת הימים הקודמים הם עשרת ימי התשובה וסלקא דעתך אמינא שימי התשובה מכפרין מיד על כל עבירות קא משמע לן שיש לך עבירות שתשובה תולה ויום כיפור מכפר כמו שנאמר (ויקרא טז ל) כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם. אף על פי שאמרו במדרש (ויקרא רבה ל ז) בערב ראש השנה הקדוש ברוך הוא מוותר שליש, ובעשרת ימי התשובה גם כן שליש, אבל ביום כיפור מוותר הכל לכך נאמר מכל חטאתיכם. ומכלל זה אתה למד שאין יום כיפור מכפר כי אם לשבים דאם לא כן מהיכא תיתי שיכפרו עד שהוצרך למעטם, ואף על פי שלא נזכר בתורה מפורש שהימים הקודמים הם ימי תשובה מכל מקום שופר של ראש השנה הוא כמו התראה שישובו בימים שבינתים, כמו שנאמר (עמוס ג ו) אם יתקע שופר בעיר ועם לא יחרדו:

צריך להגיד שהיות ואין להם לחלוחית של מצווה לא בהם ולא בזרעם עד סוף הדורות אין להם תקנה גם לא יום כיפור אבל מהיכן אלישע יודע את זה הרי כתוב  בתלמוד בבלי מסכת  תלמוד בבלי מסכת נדה דף טז עמוד ב

מבעי ליה לכדדריש רבי חנינא בר פפא דדריש ר' חנינא בר פפא אותו מלאך הממונה על ההריון לילה שמו ונוטל טפה ומעמידה לפני הקדוש ברוך הוא ואומר לפניו רבש"ע טפה זו מה תהא עליה גבור או חלש חכם או טיפש עשיר או עני ואילו רשע או צדיק לא קאמר כדר' חנינא דא"ר חנינא הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה וגו'

אם זה לא בידי שמים איך אלישע ידע ? ואם זה בידי שמים זה הפוך מהגמרא . ואין כאן אותו עניין של ויכוח הרמב"ם והראב"ד על ידיעה ובחירה כי כל הויכוח הוא בידיעת הקב"ה בעצמותו ולא על ידיעה של נביא . המקום היחידי שראינו שדנים את האדם על סופו הוא בחידוש של בן סורר ומורה וזה חידוש של בתורה וכאן מצינו הנהגה מאוד מחודשת של הנביא אלישע , אומנם מצאנו מקרה אחד של משה עם האיש המצרי  שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יא - יב, יא-יב

(יא) וַיְהִ֣י׀ בַּיָּמִ֣ים הָהֵ֗ם וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם וַיַּרְא֙ אִ֣ישׁ מִצְרִ֔י מַכֶּ֥ה אִישׁ־ עִבְרִ֖י מֵאֶחָֽיו: (יב) וַיִּ֤פֶן כֹּה֙ וָכֹ֔ה וַיַּ֖רְא כִּ֣י אֵ֣ין אִ֑ישׁ וַיַּךְ֙ אֶת־הַמִּצְרִ֔י וַֽיִּטְמְנֵ֖הוּ בַּחֽוֹל:

ואומר רש"י שמות פרשת שמות פרק ב פסוק יא - יב

איש מצרי - נוגש היה, ממונה על שוטרי ישראל והיה מעמידם מקרות הגבר למלאכתם:

מכה איש עברי - מלקהו ורודהו. ובעלה של שלומית בת דברי היה, ונתן בה עיניו, ובלילה העמידו והוציאו מביתו, והוא חזר ונכנס לבית ובא על אשתו, כסבורה שהוא בעלה, וחזר האיש לביתו והרגיש בדבר, וכשראה אותו מצרי שהרגיש בדבר, היה מכהו ורודהו כל היום:

(יב) ויפן כה וכה - ראה מה עשה לו בבית ומה עשה לו בשדה. ולפי פשוטו כמשמעו:

וירא כי אין איש - עתיד לצאת ממנו שיתגייר:

כלומר המצרי הוא חלק מאומות העולם שאינם מעל המזל ולכן נביא בדרגת אספקלריה מאירה יכול לראות את עתידו וכל מה שנאמר הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים נאמר רק על עם ישראל לאחר מתן תורה . ולכן אין לתרץ מהמעשה של משה על המעשה של אלישע .

ועכשיו צריך לתרץ את המעשה של אלישע

אומרת חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד א

אמר רבי חנינא בשביל ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב הובקעו מישראל ארבעים ושנים ילדים. ומקשינן, איני, והאמר רב יהודה אמר רב, לעולם יעסוק אדם בתורה ובמצוות ואף על פי שלא לשמה, שמתוך שלא לשמה בא לשמה, וראייתו, שבשכר ארבעים ושנים קרבנות שהקריב בלק מלך מואב, זכה ויצתה ממנו רות שיצא ממנו שלמה, שכתוב בו אלף עולות יעלה שלמה, ומשמע שקבל שכר על קרבנותיו, ומבארינן כיצד יצאה רות מבלק, ואמר רבי יוסי בן חוני רות בתו של עגלון בנו של בלק היתה. ואם כן קשה למה מתו ארבעים ושנים ילדים על ידי קרבנותיו, שהיו מעשה טוב אף שלא נעשה לשמה. ומתרצינן, תאותו מיהא לקללה הוי שרצה לקלל ולמעט את ישראל, וכאן התקיימה כוונתו.

כלומר ארבעים ושנים הנערים היו שכר של בלק ובלעם על הקורבנות שהקריבו לקב"ה וצריך להבין מה המשמעות של זה ?

בלעם ובלק הם חלק מהותי מעמלק כמו שכותב הזוהר ומפרש הסולם לזוהר - בראשית פרשת בראשית א מאמר ה' מינים דערב רב אות רכד

בלעם ובלק מסטרא דעמלק הוו, טול ע"ם מן בלעם, ל"ק מן בלק אשתאר בבל, כי שם בלל וגו': בלעם ובלק היו מבחינת עמלק, כי תקח את האותיות ע"ם מן השם בלעם, ואותיות ל"ק מן השם בלק, תשארנה האותיות בב"ל. דהיינו ב"ל מן בלעם, ב' מן בלק. ונמצא אשר ב' הקליפות עמלק ובבל מרומזות בשמות בלעם ובלק. ומשמיענו בזה, אשר עמלק היא בחינת רישא דקליפות וכתר, כמו קליפת בב"ל, שנאמר עליה (דניאל ב) ראשה די דהב טב. כי לולא היו שתיהן מבחינות שוות, לא היו יכולות להתדבק בחיבור אחד בבלעם ובלק.

ובלעם למד את כל הידע שלו מהמלאכים שירדו לארץ כדי לקעקע את בריאת האדם

וכך כותב הזוהר הקדוש

וְכָל שֶׁכֵּן הַמַּלְאָכִים, כֵּיוָן שֶׁיָּרְדוּ וְשָׁלַט בָּהֶם אֲוִיר, הִשְׁתַּנּוּ מֵאוֹתָהּ דַּרְגָּה רִאשׁוֹנָה שֶׁהָיוּ בָהּ.

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? רָאָה שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, קְשָׁרָם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל בְּהַר הַחֹשֶׁךְ. בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹשְׁבִים? בְּעֹמֶק הָהָר. הוֹשִׁיב אֶת עֲזָ''א, וְזָרַק חֹשֶׁךְ הַפָּנִים. מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקְּשָׁרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחַזֵּק וְהִרְגִּיז כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילוֹ בְעֹמֶק עַד צַוָּארוֹ, וְזָרַק חֹשֶׁךְ בְּפָנָיו. עֲזָאֵ''ל שֶׁלֹּא הִתְחַזֵּק, הוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו, וְהֵאִיר לוֹ הַחֹשֶׁךְ.

וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ'.

וכבר כתבתי במספר מאמרים כי עמלק הפסיק לתקוף את עם ישראל מבחוץ והחליט לתקוף אותו מבפנים אחרי שבלק ובלעם הבינו שאין להם אפשרות לתקוף מבחוץ

בלעם ובלק ניסו בכל דרך לפגוע מבחוץ בעם ישראל ללא הצלחה עד שיתייאשו לפגוע בו מבחוץ

כמו שכתוב במדבר (פרשת בלק) פרק כד פסוק כה

(כה) וַיָּ֣קָם בִּלְעָ֔ם וַיֵּ֖לֶךְ וַיָּ֣שָׁב לִמְקֹמ֑וֹ וְגַם־בָּלָ֖ק הָלַ֥ךְ לְדַרְכּֽוֹ: פ

וכך כותב השם משמואל במדבר פרשת בלק שנה תרעג

ובזה יש לפרש הכתוב שאחר שראו שלא פעלו כלום בכישופם כתיב ויקם בלעם וילך וישב למקומו וגם בלק הלך לדרכו, שלכאורה אינו מובן מה השמיענו שבלק הלך לדרכו שמעצמו מובן שלא נשאר לעולם עומד על ראש ההר. דבשלמא בלעם צריך לומר ששב למקומו בבושת פנים יחידי כאחד ההדיוטות ולא עמד עוד עם בלק לכבדהו, אבל מה השמיענו שבלק הלך לדרכו. ולהנ"ל יש לומר, היינו שהלך לדרכו הקדום לחפש עצות איך להכניס בישראל כחות רעים לקלקל אגודתם והיא שליחת הנשים במחנה ישראל, ואף שבלעם השיאם עצה זו נמי יצדק לומר שהוא הלך לדרכו להוציאה לפועל:

כלומר בלעם ובלק שהם המהות של עמלק לאחר מתן תורה לא הצליחו להתמודד מול עם ישראל מבחוץ הם עשו 7 ניסיונות שכולם נכשלו והם הבינו שהדרך לפגוע בעם ישראל זה להיכנס לתוך עם ישראל ולקעקע את עם ישראל מבפנים . וזה האסטרטגיה של עמלק מהרגע הזה והלאה .

ולכן צריך להגיד שהשכר שנתן הקב"ה לבלק ובלעם שהכניס 42 יהודים עמלקים לתוך עם ישראל ואלישע בכוח הנבואה שלו ראה את זה וקילל אותם . ואמר לי הרב נתי כהן שהיות והיה בדיוק 42 נערים כנגד 42 קורבנות הבין אלישע שמספיק כוח הנבואה שלו כדי לקלל אותם בצרוף מה שאומר ה גרי"ז

חידושי הגרי"ז סימן פה

שמות (ב', י"ב) וירא כי אין איש ויך את המצרי וגו'. ופירש"י וירא כי אין איש עתיד לצאת ממנו שיתגייר, עכ"ל. וצ"ב אם נתחייב המצרי מיתה, מה איכפת לו אם עתיד איש להתגייר ממנו. והנה בפסוק י"ד הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי, ובפרש"י הלהרגני אתה אומר, מכאן אנו למדים שהרגו בשם המפורש, עכ"ל. וצ"ב למה. והנראה דהנה כתב הרמב"ם בהלכות מלכים (פ"י ה"ו) ועכו"ם שהכה ישראל אפילו חבל בו כל שהוא, אף על פי שהוא חייב מיתה אינו נהרג, עכ"ל. והיינו דהוא מחוייב מיתה בידי שמים, וזהו שהרגו בשם המפורש, דהיינו מיתה בידי שמים, ולפ"ז מבואר היטב, דכיון דדין מיתתו היה בידי שמים, ובמיתה ביד"ש יש מקום לחשבונות, ואם היה עתיד לצאת ממנו איש שיתגייר, לא היה יכול להמיתו. (ועי' בפ"ה בהלכות חובל ומזיק ה"ג ועכו"ם שהכה ישראל חייב מיתה שנאמר "ויפן כה וכה ויך את המצרי", עכ"ל).

כלומר כוח הנבואה של אלישע ובצרוף שלא ראה אצל הנערים לחלוחית של מצווה וגם שראה שהתעברו ביום הכיפורים עצמו אותו יום שאין הס"מ מקטרג על עם ישראל מראה שהבריאה שלהם מגיעה בזמן שהוא זמן תשובה ולא זמן של חטא והיות וחטא בעצם מצוות יום הכיפורים כאילו אמר אחטא ויום הכיפורים יכפר כמו שאומר התלמוד ירושלמי (ונציה) מסכת יומא פרק ח משניות

אחטא ויום הכיפורים מכפר אין יום הכיפורים מכפר.

ועצם זה שאדם עובר עבירה ביום הכיפורים על העברות של יום הכיפורים עצמו כלומר אחד מחמש העינויים כאילו שמרע את חזקתו על היותו יהודי

וכך כותב הדף על הדף מסכת יומא דף כ עמוד א

ולהלן כותב ליישב על פי מה שכתבו בתוס' הרא"ש (שם) וברוקח (סי' ר וריז, והביאו במהרי"ל הל' מוסף דיוהכ"פ סי' כג) דמה דלית ליה רשות לאסטוני היינו רק בעבירות שעושין בו ביום כמו הך עובדא דנהרדעא דמייתי שם בגמ', משא"כ בעבירות דכל השנה דמסטין אף ביוה"כ. ע"כ.

ולפי תוס' הרא"ש והרוקח הנ"ל יש ליישב קושית הפרי חדש או"ח (סי' תר"ו ס"ק א') שהקשה ע"ד הגמ' יומא כאן ממש"כ בפרקי דר"א (פרק מ"ו) שאמר הקדוש ברוך הוא לשטן "הרי יש לך רשות עליהן ביוהכ"פ" ע"כ. וקשה למבואר כאן שביוהכ"פ אין לשטן כוח לקטרג, ולחילוק הנ"ל א"ש

וכך רואה הס"מ את ישראל ילקוט שמעוני תורה פרשת אחרי מות רמז תקעח

כי ביום הזה יכפר עליכם, אפילו כל המועדות עוברין יוהכ"פ אינו עובר שהוא מכפר על עבירות קלות וחמורות, אמר סמאל לפני הקדוש ב"ה על אחרים נתת לי רשות ועל ישראל אי אתה נותן לי רשות, א"ל הרי יש לך רשות עליהן ביוהכ"פ, לפיכך היו נותנין לו שוחד גורל אחד לעזאזל וכל עונותיהן של ישראל עליו שנאמר ונשא השעיר עליו וגו', ראה סמאל שלא מצא בהן חטא ואמר לפני הקדוש ברוך הוא רבש"ע יש לך עם אחד בארץ דומה למלאכי השרת, מה מלאכי השרת יחפי רגל כך ישראל יחפי רגל ביוה"כ, מה מלאכי השרת אין להן קפיצין עומדין אף ישראל עומדין ביוה"כ, מה מלאכי השרת אין בפיהן אכילה ושתיה כך ישראל אין בפיהן אכילה ושתיה ביוה"כ, מה מלאכי השרת נקיים מכל חטא כך ישראל, מה מלאכים שלום ביניהם כך ישראל והקב"ה שומע עדותו מן הקטיגור שלהן ומכפר על כל עונותיהם של ישראל

כלומר ביום הכיפורים ישראל נקיים מעוונות לפחות של אותם שהם מצוויים לעשות ביום כיפור ומי שלא מקיים אותו בזדון כנראה איבד את חזקתו כיהודי  

אומרת הגמרא חברותא מסכת יומא דף יט עמוד ב

אמר אביי ואיתימא רב נחמן בר יצחק: מה ששנינו שהיו חוטאים, תרגומא [תפרשנה], על העיר נהרדעא, דאמר ליה אליהו הנביא לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא: אמריתו [כלומר, תמהים אתם] אמאי לא אתי משיח.

והא האידנא יומא דכיפורי הוא שהוא מקודש ביותר, ואף על פי כן אבעול בלילה זה כמה בתולתא בנהרדעא.

כלומר מי שיודע שזה יום כיפור ועל אף כן עושה עבירה שהיא חלק ממצוות יום כיפור שהוא עינוי בהרחקה מאישה זה מונע מהמשיח להגיע .

מסקנת הדברים שאלישע הבין שיש כאן 42 נערים נטולי לחלוחית של מצוות שבאו לעולם תוך עבירה של יום הכיפורים ובאו כשכר לעמלק להכניס לתוך עם ישראל 42 עמלקים והם בדיוק 42 כמו  מספר הקורבנות שהקריבו .

וזה היה מספיק לקלל אותם בשם השם כדי שזה לא יהיה שימוש לבטלה בשם השם והקב"ה הסכים איתו והם מתו מיתה בידי שמיים כמו שאומר הגרי"ז בחידושו .

אבל עדיין קשה למה חלה אלישע בגין ביעורם של 42 עמלקים ?

חברותא מסכת סוטה דף מז עמוד א

תנו רבנן שלשה חלאין חלה אלישע, אחד בגלל העוון שגירה דובים בתינוקות ונענש על שנזוקו מחמתו, כאמור ענוש לצדיק לא טוב, ואחד, מפני שדחפהו לגחזי בשתי ידים, וכדלהלן, ואחד שמת בו, ודרשינן שחלה בשלשה חלאים, ממה שנאמר ואלישע חלה, חולי ראשון, את חליו חולי שני, אשר ימות בו הוא החולי האחרון.

אומר החזקוני שמות (פרשת בשלח) פרק יז פסוק טז

מלחמה לה' בעמלק עליו מוטלת המלחמה. ועל זה יסד הפייט נא זכור יום זבולך כששרף טיטוס ירושלים ולפיכך ישולם לו. כלומר עליך מוטל הדבר לעשותו, והיינו רמז כתיב מחה אמחה וכתיב תמחה אלא עד שלא פשט ידו בכס תמחה. משפשט ידו בכס אמחה, וזו היא ירושלים שלמעלה שנקראת כס דכתיב ביום ההוא יקראו לירושלים כסא ה'.

עמלק שנכנס לתוך עם ישראל ביעורו זה תפקידו של הקב"ה ואינו עניין לנביא אומנם הקב"ה גרם למותם אבל היה אחרי שאלישע הכריח אותו כאשר קילל בשם השם ועל זה נענש .

 

 

פרשת ניצבים מה המשמעות של מחיקת שם מתחת השמים ? האם אפשר להשוות את מחיקת עמלק מתחת השמים למחיקת שם של יהודי מתחת לשמים ? האם יש אובדן עולמי של יהודי גם בעולם הזה וגם בעולם הבא ? מה ההבדל בן עם ישראל לבין יחיד מעם ישראל ? אם כלל ישראל הוא 600000 איך איבוד של יהודי בכרת הכרת לא פוגם בעם ישראל ? מהו הגיבוי של עם ישראל מעל ה 600000 אלף ? האם שבט לוי גם גם גיבוי לעם ישראל ? כמה נשאר היום גיבוי לעם ישראל ? ‏כ"ז/אלול/תשפ"ב

 בס"ד

פרשת ניצבים מה המשמעות של מחיקת שם מתחת השמים ? האם אפשר להשוות את מחיקת עמלק מתחת השמים למחיקת שם של יהודי מתחת לשמים ? האם יש אובדן עולמי של יהודי גם בעולם הזה וגם בעולם הבא ? מה ההבדל בן עם ישראל לבין יחיד מעם ישראל ? אם כלל ישראל הוא  600000  איך איבוד של יהודי בכרת הכרת לא פוגם בעם ישראל ? מהו הגיבוי של עם ישראל מעל ה 600000 אלף ? האם שבט לוי גם גם גיבוי לעם ישראל ? כמה נשאר היום גיבוי לעם ישראל ? ‏כ"ז/אלול/תשפ"ב

דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יח - כ

(יח) וְהָיָ֡ה בְּשָׁמְעוֹ֩ אֶת־דִּבְרֵ֨י הָֽאָלָ֜ה הַזֹּ֗את וְהִתְבָּרֵ֨ךְ בִּלְבָב֤וֹ לֵאמֹר֙ שָׁל֣וֹם יִֽהְיֶה־לִּ֔י כִּ֛י בִּשְׁרִר֥וּת לִבִּ֖י אֵלֵ֑ךְ לְמַ֛עַן סְפ֥וֹת הָרָוָ֖ה אֶת־הַצְּמֵאָֽה: (יט) לֹא־יֹאבֶ֣ה יְקֹוָק֘ סְלֹ֣חַֽ לוֹ֒ כִּ֣י אָ֠ז יֶעְשַׁ֨ן אַף־יְקֹוָ֤ק וְקִנְאָתוֹ֙ בָּאִ֣ישׁ הַה֔וּא וְרָ֤בְצָה בּוֹ֙ כָּל־הָ֣אָלָ֔ה הַכְּתוּבָ֖ה בַּסֵּ֣פֶר הַזֶּ֑ה וּמָחָ֤ה יְקֹוָק֙ אֶת־שְׁמ֔וֹ מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם: (כ) וְהִבְדִּיל֤וֹ יְקֹוָק֙ לְרָעָ֔ה מִכֹּ֖ל שִׁבְטֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל כְּכֹל֙ אָל֣וֹת הַבְּרִ֔ית הַכְּתוּבָ֕ה בְּסֵ֥פֶר הַתּוֹרָ֖ה הַזֶּֽה:

וכתוב בשמות (פרשת בשלח) פרק יז פסוק יד

(יד) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־ זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:

ונשאלת השאלה האם גורלו של יהודי יכול להיות כמו גורלו של עמלק ?

ומה ההבדל בן עמלק ליהודי ?

דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יג - יד

(יג) וְלֹ֥א אִתְּכֶ֖ם לְבַדְּכֶ֑ם אָנֹכִ֗י כֹּרֵת֙ אֶת־הַבְּרִ֣ית הַזֹּ֔את וְאֶת־הָאָלָ֖ה הַזֹּֽאת: (יד) כִּי֩ אֶת־אֲשֶׁ֨ר יֶשְׁנ֜וֹ פֹּ֗ה עִמָּ֙נוּ֙ עֹמֵ֣ד הַיּ֔וֹם לִפְנֵ֖י יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֵ֑ינוּ וְאֵ֨ת אֲשֶׁ֥ר אֵינֶ֛נּוּ פֹּ֖ה עִמָּ֥נוּ הַיּֽוֹם:

אומר רש"י דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יד

(יד) ואת אשר איננו פה - ואף עם דורות העתידים להיות:

ואומר השפתי חכמים דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יד אות כ

כ ולא יתכן לפרש כמשמעו אף שאיננו פה שהלכו להם דהרי כתיב אתם נצבים היום כלכם ועוד יש לומר איך שייך לכרות ברית עם מי שאינו פה דלמא אם היה בא מן הדרך והיה פה לא היה מקבל הברית אבל אי קאי על העתידים להיות א"ש דאף אם הגופים לא היו שם אבל הנשמות היו שם וקבלו הבנים הבאים אחריה' גם כן בכלל הברית:

כלומר מעמד הר סיני והברית שעם ישראל כרת עם הקב"ה נוגע לכל יהודי ויהודי כי אם לא היה בגוף הוא היה בנשמה . ומתחזקת השאלה האם נשמה שעמדה בהר סיני וקבלה את התורה והיית בברית עם הקב"ה יכולה בסופו של דבר להימחק לגמרי מתחת השמים כמו שעמלק נמחק מתחת השמים ?

והתורת משה דברים פרק כט (פס' ט-כח) פסוק יט עושה חשבון הבא :

והקדוש ברוך הוא מתאוה לרשע שישוב כדי שיזכה גם לחיי העולם הבא, אבל זה שהולך בשרירות הוא האפיקורוס אשר אמרו עליו (ע"ז י"ז ע"א) כל הפורש ממינות מיית, אין הקדוש ברוך הוא מתאוה לתשובתו כי מה שמרויח בבחינת אלקים חיים יפסיד בבחינת מלך חפץ חיים, כי אם ישוב ימות בע"כ, ע"כ לא יאבה ויתאוה ה' לסלוח לו, אבל אם ישוב מקבלו וימות, אלא שלא יאבה ויתאוה הקדוש ברוך הוא לזה.

כלומר הוא יכול לחזור בתשובה אבל אין לו סיוע מהקב"ה ואם לא יחזור מובן שיכרת לגמרי מדין ישראל

וככה כותב האור החיים דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יט

(יט - כ) ואומרו ומחה ה' את שמו מתחת השמים. דע כי שורש נשמות עם בני ישראל יסודתם בהררי קודש תחת השמים בסוד (ישעי' ס"ו) השמים כסאי, והנשמות הם חצובות מתחת כסא כבודו יתברך והבן, וכבר ידעת סוד השם כי הוא הנשמה, וכמו שהארכנו במקומות אחרים, ואמר הכתוב על המשתרר בלבבו ומחה ה' שמו שהיא נשמתו משורשה שהוא תחת השמים, וזו היא כריתות הנפש משרשה:

וכותב ההעמק דבר דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק יט

ומחה ה' את שמו. אף על גב שכלל ישראל אפילו עובדים עבודת כוכבים אינם באים לידי כליה ח"ו, אבל יחיד או משפחה אינם בטוחים גם מכליון לגמרי:

כלומר כלל ישראל אין לו כליון בגלל שהיה במעמד הר סיני וקבל את התורה כעם אבל יחידים או משפחה יכול להיות להם כליון גמור . וזה ההבדל בן עמלק לעם ישראל עמלק ימחק מתחת השמים כעם ויהודי רק כיחיד .

וכך כותב הכלי יקר דברים (פרשת נצבים) פרק כט פסוק כא

וצריך שתדע שכך מדתו של הקדוש ברוך הוא כי בזמן שיחיד חוטא אז הוא לוקה בגופו כדי רשעתו, אבל בזמן שרבים חוטאים אי אפשר לקיים בהם מה שאמר אצל היחיד ומחה ה' את שמו מתחת השמים כי לאבד את שם ישראל אי אפשר הן מצד שכבר נשבע ה' לאבות שלא להחליפם באומה אחרת, הן מצד ששנים עשר שבטי ישראל הם כנגד שנים עשר מזלות שברקיע ובביטול אפילו שבט אחד יפול המזל שברקיע הנשען עליו, על כן הקדוש ברוך הוא מכלה חמתו בעצים ואבנים ובארץ ההיא גפרית ומלח שריפה כל ארצה.

וכך כותב המושב זקנים ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק יח פסוק כט

וזהו שארז"ל (ר"ה י"ז א') אבל מי שעונותיו מרובין מזכיותיו ובכללם עון פשעי אומות העולם בגופן ואמר רב [פפא] בעבירה כלומר בערוה מן העריות יורדין לגהינם ונדונין י"ב חדש, לאחר י"ב חדש גופן כלה ונשמתן נשרפת ורוח מפזרתן תחת רגלי הצדיקים. ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו וזהו שנ' בו (במדבר ט"ו ל"א) כי דבר י"י בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת, ודרז"ל (סנהדרין ס"ד ב') הכרת בעולם הזה, תכרת לעולם הבא לומר שהוא ימות בנוער וחייתו כקדשים שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואין לו חלק לעולם הבא.

וכך כותב רמב"ן ויקרא (פרשת אחרי מות) פרק יח פסוק כט

ויש כרת חמור שנכרת גופו ונפשו, והוא הנאמר בו (במדבר טו לא) כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר הכרת תכרת הנפש ההיא עונה בה, ודרשו (שבועות יג א) הכרת, בעולם הזה, תכרת, לעולם הבא, לומר שהוא ימות בנוער וחיתו בקדשים, שלא תחיה נפשו בתחיית המתים ואין לה חלק לעולם הבא:

ואין כפל הכרת הזה הנאמר בתורה אלא בעניני עבודה זרה ומגדף, ורבותינו דרשו בו עוד במסכת שבועות (שם) כי דבר ה' בזה, זה הפורק עול ומגלה פנים בתורה, ואת מצותו הפר, זה המפיר ברית בשר, אבל אינו בכל הכריתות. ושם מבואר זה בגמרא שאין הכפל של הכרת תכרת בשאר חייבי כריתות שבתורה אלא באלו הנדרשים מן הכתוב הזה, כי הכתוב הוא במגדף ועובד ע"ז, והם הוסיפו במדרשים הכופרים בעיקר והרשעים המוחלטים, וכמו שנאמר בהם בקבלה (ישעיה סו כד), כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה, והם אותם שמנו במשנה (סנהדרין צ א) ובברייתא (שם קח א) ואלו שאין להם חלק לעולם הבא:

וצריך לשאול הרי עם ישראל הוא גוף אחד ואם חסר אחד מישראל יש חסרון בגוף אז איך אפשר לאבד אדם מישראל ?

שמות (פרשת בא) פרק יב פסוק לז

(לז) וַיִּסְע֧וּ בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֛ל מֵרַעְמְסֵ֖ס סֻכֹּ֑תָה כְּשֵׁשׁ־מֵא֨וֹת אֶ֧לֶף רַגְלִ֛י הַגְּבָרִ֖ים לְבַ֥ד מִטָּֽף:

שמות (פרשת פקודי) פרק לח פסוק כו

(כו) בֶּ֚קַע לַגֻּלְגֹּ֔לֶת מַחֲצִ֥ית הַשֶּׁ֖קֶל בְּשֶׁ֣קֶל הַקֹּ֑דֶשׁ לְכֹ֨ל הָעֹבֵ֜ר עַל־הַפְּקֻדִ֗ים מִבֶּ֨ן עֶשְׂרִ֤ים שָׁנָה֙ וָמַ֔עְלָה לְשֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים:

במדבר (פרשת במדבר) פרק ב פסוק לב

(לב) אֵ֛לֶּה פְּקוּדֵ֥י בְנֵֽי־יִשְׂרָאֵ֖ל לְבֵ֣ית אֲבֹתָ֑ם כָּל־פְּקוּדֵ֤י הַֽמַּחֲנֹת֙ לְצִבְאֹתָ֔ם שֵׁשׁ־מֵא֥וֹת אֶ֙לֶף֙ וּשְׁלֹ֣שֶׁת אֲלָפִ֔ים וַחֲמֵ֥שׁ מֵא֖וֹת וַחֲמִשִּֽׁים:

ואומר השל"ה תולדות אדם בית חכמה (תניינא)

'(ו)זאת התורה אדם כי ימות באהל' (במדבר יט, יד), וכתיב (דברים ד, מד) 'וזאת התורה אשר שם משה', כי תורת משה שהוא התלמוד שהשיג וכיוון להלכה, היא התורה שממית אדם עצמו עליה, מרוב הפלפולים וחומרת הסוגיא, והוא הבין תורה שבכתב כולה, כי לא היה חשך לפניו 'כי קרן (אור) [עור] פניו' (שמות לד, כט), והוא אספקלריא המאירה (יבמות מט ב), ואמרו רבותינו ז"ל (מכילתא בשלח מסכתא דשירה, ט) כי שקול נגד ששים רבוא, כי ששים רבוא נשמות הם ששים רבוא אותיות התורה.

כלומר יש עודף של 3550 נשמות על 600000 נשמות עם ישראל והם מעין עודף ביטחון שגם אם יהיו מעם ישראל כאלו שנשמתם כרת תכרת לגמרי עדיין לא יפגע גוף  עם ישראל שהיה במעמד הר סיני .

ואומר התורת משה שמות פרק לח פסוק כח

ואת האלף ושבע המאות עשה ווים לעמודים. ידוע משאחז"ל שהי' נשכח ממשה מה שעשה מאותן השקלים עד שעמדה וי"ו נגדו ונזכר שהם ווים לעמודים. והענין כי שרשן של ישראל ס' רבוא נשמות נגד אותיות התורה, ישראל ר"ת יש ששים רבוא אותיות לתורה, והוא ידוע, והנה לכל אחד חלקו בתורה למעלה, אמנם יש נותרים שנשמותיהם מקליפת נוגה הסמוכה לקדושה ולהם אין להם חלק בתורה ולא אות מס' רבוא אותיות, ומ"מ יש להם תקנה במהנה לת"ח מנכסיו (כדאיתא בכתובות קי"א ע"ב א"ר אלעזר עמי הארצות אינם חיים וכו', כל המשתמש באור תורה אור תורה מחייהו וכל שאינו משתמש באור תורה וכו', א"ל רבי מצאתי להם תקנה מן התורה וכו' כל המהנה ת"ח מנכסיו ומשיא בתו לת"ח והעושה פרקמטיא לת"ח כאלו מדבק בשכינה) ע"ד שמח זבולון בצאתך (דברים ל"ג י"ח), דמיניה ומיניה מסתייע מילתא שע"י הע"ה עוסק הת"ח בתורה ונעשה צדיק יסוד עולם, ואלו הם אלף ושבע המאות שהי' יתירים על ס' רבוא לא ידע משה למצוא להם תקנה, עד שעשה מהם ווים לעמודים שיתלו בהם עמודי עולם כנ"ל.

כלומר יש הבדל בן 600000  ל 3550  הנוספים והם מעין "גיבוי" לעם ישראל כדי לא נרד מתחת ל 600000  ואכן מצינו שהקב"ה מחק 3000 איש מספרו

שמות פרק לב

 (לב) וְעַתָּה אִם תִּשָּׂא חַטָּאתָם וְאִם אַיִן מְחֵנִי נָא מִסִּפְרְךָ אֲשֶׁר כָּתָבְתָּ:

 (לג) וַיֹּאמֶר יְקֹוָק אֶל מֹשֶׁה מִי אֲשֶׁר חָטָא לִי אֶמְחֶנּוּ מִסִּפְרִי:

ואומר התלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"גופא, אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו ליהושע שאל! א"ל: +דברים ל'+ לא בשמים היא. אמרו לו לשמואל שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין הנביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר ר' יצחק נפחא: אף חטאת שמתו בעליה נשתכחה בימי אבלו של משה. אמרו לפנחס שאל! אמר ליה לא בשמים היא. א"ל לאלעזר: שאל! אמר להם: אלה המצות - שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה. אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך! אמר לו: רבי, כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר? לא כך כתבת בי +שמות ל"ג+ ומשרתו יהושע בן נון נער לא ימיש מתוך האהל? מיד תשש כחו של יהושע, ונשתכחו ממנו שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות, ועמדו כל ישראל להרגו. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לומר לך אי אפשר, לך וטורדן במלחמה, שנאמר +יהושע א'+ ויהי אחרי מות משה עבד ה' ויאמר ה' וגו'"

כלומר מחיקת 3000 אנשים מהספר של הקב"ה יצר 3000 הלכות שנשכחו אבל עתניאל בן קנז תיקן והחזיר 1700 מהם

וזה מפורש בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

ואנחנו נמצאים בתוך 2250 מעבר ל 300000 אלף (3550-3000+1700)ואולי נוריד 300 שנשכחו בגלל יהושע ועוד 250 שהיו בפרשת קרח נשארנו עם 1700 מעבר ל 600000 אלף . כלומר יש לנו עודף של 1700 עד שנגיע לבסיס של עם ישראל . אבל יש לנו את כל שבט לוי שלא נספר וגם הוא מעין

"גיבוי " לעם ישראל וכמו שנאמר למשה דברים (פרשת עקב) פרק ט פסוק יד

(יד) הֶ֤רֶף מִמֶּ֙נִּי֙ וְאַשְׁמִידֵ֔ם וְאֶמְחֶ֣ה אֶת־שְׁמָ֔ם מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָ֑יִם וְאֶֽעֱשֶׂה֙ אֽוֹתְךָ֔ לְגוֹי־עָצ֥וּם וָרָ֖ב מִמֶּֽנּוּ: