פרשת מטות מסעי מהי אומנותו של עם ישראל ? מהי אומנותם של אומות העולם ? למה בלעם נהרג בחרב ? למה עם ישראל החליף את אומנותו שזה אומנות הפה והשתמש בחרב ? מה הקשר של לבן לבלעם ? מהו שורשו של עמלק ? כיצד לבן בלעם ובלק קשורים לנפילים ? האם כוח הפה של לבן ובלעם קשור לכוח הנבואה שלהם ? מה הקשר של הנחש ללבן בלעם ובלק ? מתי וכלפי מי יכול עם ישראל להחליף את אומנותו לאומנות אומות העולם ? האם החרב זה כל כלי מלחמה ? מי צריך לתפוס את החרב בעם ישראל? מול מי צריך עם ישראל לתפוס את החרב ומה הקשר לעמלק ? ‏כ"ט/תמוז/תשפ"א

 בס"ד

פרשת מטות מסעי מהי אומנותו של עם ישראל ? מהי אומנותם של אומות העולם ? למה בלעם נהרג בחרב ? למה עם ישראל החליף את אומנותו שזה אומנות הפה והשתמש בחרב ? מה הקשר של לבן לבלעם ? מהו שורשו של עמלק ? כיצד לבן בלעם ובלק קשורים לנפילים ? האם כוח הפה של לבן ובלעם קשור לכוח הנבואה שלהם ? מה הקשר של הנחש ללבן בלעם ובלק ? מתי וכלפי מי יכול עם ישראל להחליף את אומנותו לאומנות אומות העולם ? האם החרב זה כל כלי מלחמה ? מי צריך לתפוס את החרב בעם  ישראל? מול מי צריך עם ישראל לתפוס את החרב ומה הקשר לעמלק ? ‏כ"ט/תמוז/תשפ"א

כתוב במדבר (פרשת מטות) פרק לא פסוק ו - ח

(ו) וַיִּשְׁלַ֨ח אֹתָ֥ם מֹשֶׁ֛ה אֶ֥לֶף לַמַּטֶּ֖ה לַצָּבָ֑א אֹ֠תָם וְאֶת־פִּ֨ינְחָ֜ס בֶּן־אֶלְעָזָ֤ר הַכֹּהֵן֙ לַצָּבָ֔א וּכְלֵ֥י הַקֹּ֛דֶשׁ וַחֲצֹצְר֥וֹת הַתְּרוּעָ֖ה בְּיָדֽוֹ:

(ז) וַֽיִּצְבְּאוּ֙ עַל־מִדְיָ֔ן כַּאֲשֶׁ֛ר צִוָּ֥ה יְקֹוָ֖ק אֶת־מֹשֶׁ֑ה וַיַּֽהַרְג֖וּ כָּל־זָכָֽר:

(ח) וְאֶת־מַלְכֵ֨י מִדְיָ֜ן הָרְג֣וּ עַל־חַלְלֵיהֶ֗ם אֶת־אֱוִ֤י וְאֶת־רֶ֙קֶם֙ וְאֶת־צ֤וּר וְאֶת־חוּר֙ וְאֶת־רֶ֔בַע חֲמֵ֖שֶׁת מַלְכֵ֣י מִדְיָ֑ן וְאֵת֙ בִּלְעָ֣ם בֶּן־בְּע֔וֹר הָרְג֖וּ בֶּחָֽרֶב:

ואומר רש"י במדבר (פרשת מטות) פרק לא פסוק ח

בחרב - הוא בא על ישראל, והחליף אומנתו באומנותם, שאין נושעים אלא בפיהם ע"י תפלה ובקשה. ובא הוא ותפש אומנותם לקללם בפיו, אף הם באו עליו והחליפו אומנותם באומנות האומות, שבאין בחרב, שנאמר (בראשית כז, מ) ועל חרבך תחיה:

יוצא לנו כאן שהחרב היא אומנותם של אומות העולם ולא אומנותו של עם ישראל . וכאן יש מקרה מיוחד שבוא בלעם תופס או האומנות של עם ישראל וזה כוח הפה ומה משמעות כוח הפה מלמד התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף צט עמוד ב

אמר רבי אלעזר: כל אדם לעמל נברא, שנאמר כי אדם לעמל יולד, איני יודע אם לעמל פה נברא אם לעמל מלאכה נברא, כשהוא אומר כי אכף עליו פיהו - הוי אומר לעמל פה נברא. ועדיין איני יודע אם לעמל תורה אם לעמל שיחה, כשהוא אומר לא ימוש ספר התורה הזה מפיך - הוי אומר לעמל תורה נברא. והיינו דאמר רבא: כולהו גופי דרופתקי נינהו, טובי לדזכי דהוי דרופתקי דאורייתא

ואת החלוקה הזאת מלמד הבמדבר רבה (וילנא) (פרשת בלק) פרשה כ סימן יג

יג [כב, כב] ויחר אף אלהים כי הולך הוא ויתיצב, מלאך ה', מלאך של רחמים היה ונעשה לו לשטן ושני נעריו עמו זו דרך ארץ שהיוצא לדרך צריך שנים לשמשו וחוזרים ומשמשין זה לזה ותרא האתון את מלאך ה' וכי לא היה יכול המלאך לנשוף בו ויוציא רוחו אלא אם כן שלף חרבו והרי כתיב בסנחריב (ישעיה לז) ויצא מלאך ה' ויכה במחנה אשור וכתיב (שם /ישעיהו/ מ) וגם נשף בהם חייהם אלא כך אמר לו הפה נתן ליעקב שנא' (בראשית כז) הקול קול יעקב והידים ידי עשו וכתיב (שם /בראשית כ"ז/) ועל חרבך תחיה, והאומות כולם בחרב חייהם ואתה תחליף אמונתך ותבא עליהם בשלהן אף אני אבוא עליך בשלך לכך כתיב וחרבו שלופה בידו.

ולמה דווקא בלעם תפס את האומנות של עם ישראל והיא אומנות הפה ? כדי להבין את זה צריך להבין את הקשר הישיר של בלעם ללבן אומר הרא"ש במדבר (פרשת מטות) פרק לא פסוק ח

(ח) ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. שמעתי שאותו חרב הוא אשר נעץ יעקב אבינו בגל אצל המצבה שעשו ביניהם הוא ולבן הארמי אמרו מי שיעבור את הברית הזאת איש על רעהו ידקר בחרב ויסקל באבני הגל וזש"ה ותלחץ רגל בלעם אל הקיר כלומר אל האבנים. ועובר הברית אז התחיל ליסקל באבנים ולסוף נהרג בחרב דכתיב ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב הידועה והמבוררת וז"ש הכתו' יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ואמרי' בלעם הוא לבן ואולי נאמר כי היה ממשפחתו ונכון:

כלומר יש כאן קשר ישיר של בלעם ללבן וכך אומר הזוהר הקדוש  על לבן

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מָה רָאָה יַעֲקֹב שֶׁשָּׁלַח לְעֵשָׂו וְאָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי, וְכִי מֶה עָשָׂה בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו [שאמר] דָּבָר זֶה? אֶלָּא לָבָן הָאֲרַמִּי, קוֹלוֹ הָלַךְ בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם שֶׁיִּנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וְהוּא הָיָה מְכַשֵּׁף בִּכְשָׁפִים וְגָדוֹל בַּקּוֹסְמִים, וַאֲבִי בְּעוֹר הָיָה, וּבְעוֹר אֲבִי בִּלְעָם, שֶׁכָּתוּב (יהושע יג) בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם, וְלָבָן חָכָם בַּמְּכַשְּׁפִים וּבַקּוֹסְמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְעִם כָּל זֶה לֹא יָכֹל לְיַעֲקֹב, וְרָצָה לְאַבֵּד אֶת יַעֲקֹב בְּכַמָּה כְּלֵי זַיִן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים כו) אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.

אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל הָעוֹלָם הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁלָּבָן הָיָה גְּדוֹל הַחֲכָמִים וְהַמְּכַשְּׁפִים וְהַקּוֹסְמִים, וּמִי שֶׁרָצָה לְאַבֵּד אוֹתוֹ בִּכְשָׁפָיו, לֹא נִצַּל מִמֶּנּוּ, וְכָל מַה שֶּׁיָּדַע בִּלְעָם - מִמֶּנּוּ הָיָה, וְכָתוּב בְּבִלְעָם (במדבר כב) כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר, וְכָל הָעוֹלָם הָיוּ פוֹחֲדִים מִלָּבָן וּמִכְּשָׁפָיו. וְדָבָר רִאשׁוֹן שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב לְעֵשָׂו - אָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי.

ומאיפה ידע לבן את כל הכשפים שלו ?   אומר הזהר הקדוש

וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ

כלומר בלעם הוא ירך אביו של לבן . שניהם היו מכשפים וקוסמים ושניהם קשורים באופן מהותי לנפילים אלו שהתנגדו לבריאת האדם . ואותם שליחים של הנפילים היו לבן ובלעם ויותר מאוחר עמלק שמהותו זה בלק ובלעם ונכתב בדברים פרק כו

 (ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:

ואומר רש"י דברים פרק כו

ארמי אבד אבי - מזכיר חסדי המקום ארמי אובד אבי, לבן בקש לעקור את הכל, כשרדף אחר יעקב. ובשביל שחשב לעשות, חשב לו המקום כאלו עשה, שאומות העולם חושב להם הקדוש ברוך הוא מחשבה [רעה] כמעשה:

כלומר לבן רצה לאבד לחלוטין את יעקב שהוא הבסיס של עם ישראל ולכן רצה לאבד את הכול .

וכך כותב פירוש הסולם לזוהר - דברים פרשת כי תצא מאמר להכרית זרעו של עמלק אות קי

עמלק מאן הוא לעילא וכו': שואל, מי הוא שורשו של עמלק למעלה ברוחניות, שהרי אנו רואים שבלעם ובלק משם, מעמלק של מעלה, היו הנשמות שלהם, ומשום זה, היו שונאים את ישראל יותר מכל אומה ולשון, ומשום זה, רשום בשמותיהם, עמלק, דהיינו ע"מ של בלעם ל"ק של בלק, והעמלקים הם דכר ונוקבא. ועליהם נאמר לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל. אשר עמל הוא דכר של עמלק, ואון הוא נוקבא שלו.

כלומר מי שתופס את האומנות של עם ישראל זה לבן ובלעם ובלק . לבן ובלעם שניהם נביאים שדברו עם בורא עולם והיו בדרגת נביאים

כתוב בבראשית (פרשת חיי שרה) פרק כד פסוק נ

(נ) וַיַּ֨עַן לָבָ֤ן וּבְתוּאֵל֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ מֵיְקֹוָ֖ק יָצָ֣א הַדָּבָ֑ר לֹ֥א נוּכַ֛ל דַּבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ רַ֥ע אוֹ־טֽוֹב:

בראשית (פרשת ויצא) פרק לא פסוק כד

(כד) וַיָּבֹ֧א אֱלֹהִ֛ים אֶל־לָבָ֥ן הָאֲרַמִּ֖י בַּחֲלֹ֣ם הַלָּ֑יְלָה וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ הִשָּׁ֧מֶר לְךָ֛ פֶּן־תְּדַבֵּ֥ר עִֽם־יַעֲקֹ֖ב מִטּ֥וֹב עַד־רָֽע:

במדבר (פרשת בלק) פרק כב פסוק כ

(כ) וַיָּבֹ֨א אֱלֹהִ֥ים׀ אֶל־בִּלְעָם֘ לַיְלָה֒ וַיֹּ֣אמֶר ל֗וֹ אִם־לִקְרֹ֤א לְךָ֙ בָּ֣אוּ הָאֲנָשִׁ֔ים ק֖וּם לֵ֣ךְ אִתָּ֑ם וְאַ֗ךְ אֶת־הַדָּבָ֛ר אֲשֶׁר־אֲדַבֵּ֥ר אֵלֶ֖יךָ אֹת֥וֹ תַעֲשֶֽׂה:

וגם הנחש היה כוחו היה בפיו . בראשית (פרשת בראשית) פרק ג פסוק ד - ה

(ד) וַיֹּ֥אמֶר הַנָּחָ֖שׁ אֶל־הָֽאִשָּׁ֑ה לֹֽא־מ֖וֹת תְּמֻתֽוּן:

(ה) כִּ֚י יֹדֵ֣עַ אֱלֹהִ֔ים כִּ֗י בְּיוֹם֙ אֲכָלְכֶ֣ם מִמֶּ֔נּוּ וְנִפְקְח֖וּ עֵֽינֵיכֶ֑ם וִהְיִיתֶם֙ כֵּֽאלֹהִ֔ים יֹדְעֵ֖י ט֥וֹב וָרָֽע:

כלומר המלחמה של עם ישראל בחרב היא רק באותם שתפסו את אומנות עם ישראל ומי הם היו ? לבן בלעם ובלק . בלק ובלעם הם הנשמה של עמלק ולכן צריך להגיד שהעם היחידי שבו יש לנו מצווה תמידית להרוג אותם בחרב זה עמלק . וכך כותב הריקאנטי שמות (פרשת בשלח) פרק יז פסוק יג

(יג) ויחלוש יהושע את עמלק וגו' [י"ז, י"ג]. אמרו רז"ל במכילתא [בשלח סוף פי' א] אמר רבי אלעזר לפי חרב למה נאמר, למדנו שהמלחמה הזאת לא היתה אלא על פי הגבורה. רמז למה שכתוב [ירמיה מ"ז, ו'] הוי חרב לי"י, וכתיב [ישעיה כ"ז, א'] בחרבו הקשה, והרמז למדת הדין של מעלה. או אפשר שירמוז למדת הדין של מטה, והוא הנכון.

כלומר המקום היחידי שבו אנחנו צריכים להלחם בחרב ולתפוס את אומנותם של אומות העולם כאשר אנחנו נלחמים ביד הארוכה של אותם מלאכים שהמהות שלהם התנגדות לבריאת האדם ויש להם את הכוח ואת היכולת לתפוס את האומנות של עם ישראל וזה כוח הפה וזה עמלק. כי בעצם מהותם היא אפשרות שלהם להחליף את עם ישראל כי אם האדם לא היה נברא הם היו נשארים כמהות העולם . עם ישראל מיצג את בריאת האדם כי העם היהודי הוא העם היחידי שקבל על עצמו את התורה . העולם עומד על התורה ולכן העולם עומד על קיומו של עם ישראל . הרצון של עמלק להוציא את עמל הפה מיד עם ישראל נובע מההבנה של שזה יגרום לעולם להיעלם כי בלי התורה אין עולם והיחידים שיישארו בעולם יהיו אותם מלאכים שהם פמליה של מעלה . מכאן ברור מהותו של עם ישראל והוא עמל הפה שמשמעותו לימוד התורה וקיום העולם ורק מול אותם אלו שלא רוצים בקיום העולם והם השליחים של המלאכים שהתנגדו לכתחילה לבריאת האדם וכל מהותם מניעת לימוד התורה של עם ישראל ורק מולם עם ישראל צריך לאחוז בחרב . וכך כותב המדרש אגדה (בובר) במדבר (פרשת בלק) פרק כב פסוק כג

[כג] וחרבו שלופה בידו. וכי לא היה יכול להרגו אם לא יהיה חרבו שלופה בידו, ומפני מה בא אליו בחרב, כי אומנותן של ישראל בקול, ואומנותן של האומות בחרב, וזה בלעם הרשע החליף אומנותו, ולקח אומנות של ישראל שהיא הקול, כדי לקללם בקולו, לפיכך בא המלאך אליו בחרב, להודיעו שאם יתפוס אומנותן של ישראל יפול בחרב, כי ישראל יקחו אומנותו, ויפילו אותו בחרב, וכן היה לו, שכן כתיב ואת בלעם בן בער הרגו בחרב (במדבר לא ח):

אבל החרב המדוברת זה לא כלי מלחמה רגיל כי אם חרב מיוחדת . וכך ניתן להבין מדברי השל"ה פרשת תולדות תורה אור

כב. ועתה אבאר הסוד, הנה בשם 'יעקב' בא 'במרמה' (בראשית כז, לה) פירוש בחכמה (תרגום אונקלוס שם) ליטול הברכות. דהיינו לרמות את עשו, דהיינו אחיזתו מלמעלה השטן המקטרג, כמו שכתבתי לעיל (אות יג) כי עשו הוא אדום והוא מזוהמת נחש הקדמוני הארור*, 'והנחש היה ערום' (בראשית ג, א), על כן צריך יעקב לבוא עליו בערמה להכניע באומנותו. כמו שהרגו את בלעם בחרב שהחרב הוא אומנתו, כמו שכתב רש"י בפסוק (במדבר לא, ח) 'ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב', ובזהר (ח"ג דף קצ"ד ע"ב) אמר, שלא היו יכולין להרוג את בלעם אלא דוקא בחרב שלו.

ולא כל אחד יכול להלחם את המלחמה הזאת

אומר פירוש הסולם לזוהר - במדבר פרשת בלק מאמר ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב אות קסא

א"ר אלעזר, בלעם וכו': אר"א, בלעם הרשע מי הרגו, ואיך נהרג. א"ר יצחק, פנחס ואנשיו הרגוהו, שכתוב, הרגו על חלליהם. ולמדנו, בעיר של מדין, היה בלעם עושה בחכמת כשפיו, שפרחו באויר הוא ומלכי מדין. ואם לא הציץ הקדוש ותפלת פנחס, שהפיל אותם לארץ על חלליהם, לא יכלו להם, ז"ש ואת מלכי מדין הרגו על חלליהם. וכתוב, ואת בלעם בן בעור הקוסם הרגו בחרב. א"ל ר' אלעזר, כל זה אני יודע.

ללמדנו שגם כאשר עם ישראל תופס את אומנותו של אומות העולם צריכים אנשים כפינחס בעלי יראת שמים להפעיל את כוחם  הרוחני באמצעות החרב . זה לא אנשי מלחמה שהמיומנות שלהם שימוש בכלי נשק רגילים . לסיכום אומנתו של עם ישראל הוא לימוד התורה וגם כאשר הוא צריך לתפוס את אומנתם של אומות העולם וזה החרב זה רק נגד אותם שליחים של מי שהתנגדו לבריאת האדם ומי שצריך להלחם בהם הם אותם אנשים שיש להם דרגה רוחנית גבוהה כדי להפעיל את החרב שהיא אותה חרב שהם משתמשים בו כנגדנו .

 

 

 

פרשת בלק מה המשמעות של פי האתון ? מתי נבראה פי האתון ? מה הקשר לחטא האדם הראשון ? אם האדם בראשון לא היה חוטא האם פי האתון היה נברא בין השמשות ? מה הקשר של פי האתון להקדמת תרופה למכה ? למה הלוחות הראשונים נבראו גם בין השמשות ? כיצד זה מסתדר שהתורה נבראה אלפים שנה לפני בריאת העולם ? האם הלוחות הראשונים לא היו נבראו אם לא היה חטא האדם הראשון ? מהו התיקון של בריאת פי האדמה ? כיצד זה קשור לחיסרון האמונה של קרח ? מהו התיקון של פי האתון ואיך זה קשור לחסרון באמונה של בלעם ? ‏ט"ו/תמוז/תשפ"א

 בס"ד

פרשת בלק מה המשמעות של פי האתון ? מתי נבראה פי האתון ? מה הקשר לחטא האדם הראשון ? אם האדם בראשון לא היה חוטא האם פי האתון היה נברא בין השמשות ? מה הקשר של פי האתון להקדמת תרופה למכה ?  למה הלוחות הראשונים נבראו גם בין השמשות ? כיצד זה מסתדר שהתורה נבראה אלפים שנה לפני בריאת העולם ? האם הלוחות הראשונים לא היו נבראו אם לא היה חטא האדם הראשון ? מהו התיקון של בריאת פי האדמה ? כיצד זה קשור לחיסרון האמונה של קרח ? מהו התיקון של פי האתון ואיך זה קשור לחסרון באמונה של בלעם ?  ‏ט"ו/תמוז/תשפ"א

במדבר (פרשת בלק) פרק כב פסוק כז - כט

(כז) וַתֵּ֤רֶא הָֽאָתוֹן֙ אֶת־מַלְאַ֣ךְ יְקֹוָ֔ק וַתִּרְבַּ֖ץ תַּ֣חַת בִּלְעָ֑ם וַיִּֽחַר־אַ֣ף בִּלְעָ֔ם וַיַּ֥ךְ אֶת־הָאָת֖וֹן בַּמַּקֵּֽל:

(כח) וַיִּפְתַּ֥ח יְקֹוָ֖ק אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים:

(כט) וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־חֶ֙רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ:

אני רוצה לנסות קצת להבין בעצמי את עניין של פי האתון והממשמעות שלו אבל לפני כן צריך להיות צנוע כמו שכתב העיון יעקב (על עין יעקב) פסחים פרק ד - מקום שנהגו דף נד עמוד א

אות כג

(כג) עשרה דברים נבראו בין השמשות בע"ש. ראיתי הרבה טעמים במפרשים בזה ולא מצאתי בהם נחת ע"כ אמרתי כל כיוצא בזה שתיקתי יפה מדיבורי כי כבוד אלהים הסתר דבר:

אומרת הגמרא חברותא מסכת פסחים דף נד עמוד א

תנו רבנן: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות. ואלו הן: באר. ומן. וקשת. הכתב. והמכתב. והלוחות. וקברו של משה. ומערה שעמד בה משה ואליהו. פתיחת פי האתון. ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים! וכולם נתבארו לעיל.ויש אומרים: אף מקלו של אהרן על שקדיה ופרחיה, נברא בערב שבת! שפרח מטה אהרן והוציא פרחים וציצים. והיה לאות כי בו בחר ה' לכהונה.

ויש אומרים: אף המזיקין [השדים] נבראו אז!ויש אומרים: אף בגדו של אדם הראשון נברא בערב שבת בין השמשות. והם כתנות העור שעשה ה' לאדם וחוה.

וצריך להבין מתי זה בין  השמשות  לאחר מעשי האדם הראשון ביום שישי של הבריאה

אומרת הגמרא חברותא מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

אמר רב יוחנן בר חנינא, שתים עשרה שעות הוי היום⁽³⁶⁾,שעה ראשונה, הוצבר עפרו. שניה, נעשה גולם. שלישית, נמתחו אבריו. רביעית, נזרקה בו נשמה. חמישית, עמד על רגליו. ששית, קרא שמות. שביעית, נזדווגה לו חוה. שמינית, עלו למטה שנים, וירדו ארבעה⁽³⁷⁾. תשיעית, נצטווה שלא לאכול מן האילן. עשירית, סרח. אחת עשרה, נידון. שתים עשרה, נטרד והלך לו.שנאמר [תהלים מט' יג']: "ואדם ביקר בל ילין". כלומר, לא זכה ללון בלילה בגן עדן.

כלומר בשעה ה 12 האדם נטרד ואז מגיע בין השמשות שבין יום שישי ליום שבת של בריאת העולם . כלומר כל עשרת הדברים נבראים מיד לאחר שהקב"ה דן את האדם הראשון במעבר מיום השישי ליום שבת . מה שנברא אז כנראה נראה מסברא נברא בגלל חטא האדם הראשון . אם האדם הראשון לא היה חוטא אותם דברים לא היו נבראים .  וזה כתוב במפורש בגמרא חברותא מסכת מגילה דף יג עמוד ב

דאמר ריש לקיש: אין הקדוש ברוך הוא מכה את ישראל, אלא אם כן בורא להם רפואה תחילה. שנאמר: "כרפאי לישראל ונגלה עון אפרים". והיינו, שקודם בורא הקדוש ברוך הוא רפואה לישראל, ואחר כך נגלה עון אפרים - על ידי מכה שמכה אותן.אבל אומות העולם - אינו כן. מכה אותן תחילה, ואחר כך בורא להם רפואה⁽⁵³⁹⁾. שנאמר: "ונגף ה' את מצרים נגוף ורפוא".

כלומר צריך להגיד שהקב"ה ברא את מה שנחוץ לעולם לאחר חטא האדם הראשון בן השמשות כתוצאה מחטא האדם הראשון ואם האדם הראשון לא היה חוטא אותם דברים שנבראו לא היו נחוצים לעולם . חטא האדם הראשון גרם שהעולם לא הגיעה לשלמותו והוא נשאר צריך תיקון כמו שלמשל כותב פירוש הסולם לזוהר - שמות פרשת וארא מאמר להט החרב המתהפכת אות קטז

שדים ושדות, הם הבריות שנבראו בערב שבת בין השמשות ולא נגמרו. (כנ"ל בהקדמת ספר הזוהר דף רל"ג ד"ה וכי עש"ה) וע"כ מגולה בהם מדת הדין הבלתי ממותקת ואין בהם תיקון הגניזה כמו במדרגות דקדושה. (כנ"ל בהקסה"ז דף קכ"ג ד"ה ב' תרין ע"ש). ולפיכך הם מזיקי עולם, כי בכל מקום שהם מתדבקים, מקלקלים שם תקון הגניזה, ונקודת המלכות דמדת הדין הבלתי ממותקת מתגלה שם, שמסבתה מוכרחים האורות להסתלק, כי כח הצמצום רובץ עליה. (כנ"ל בהקסה"ז דף רל"ג ד"ה וכי).

כלומר חטא האדם הראשון גרם לכך שהעולם לא נגמר כלומר נמצא בצורה לא שלמה ואותם שדים ושדות בריתם לא נגמרה ביום השישי והם חלק מהאי שלמות של העולם . ולכן אותם דברים שנבראו בין השמשות הם חלק נחוץ לתיקון של העולם . ובו נראה איך מפרש רש"י מסכת פסחים דף נד עמוד א

באר - בארה של מרים סלע שיצאו ממנו המים על ידי משה ועגול כמין כברה היה ומתגלגל עמהן כל מקום שהולכין.

כתב - קריאת שם האותיות.

המכתב - חקיקתן וצורתן כך שמעתי, ולי נראה: כתב - זו היא חקיקת צורתן, והמכתב - הוא עט וחרט שנכתב בו חקיקת הלוחות, כי ההיא דקדושין (כא, ב) מניין לרבות הסול והסירא והמכתב, ונראין דברי, דקרייה לא קרי ליה כתב.

ומערה שעמד בו משה - ושמתיך בנקרת הצור עד עברי (שמות לג) וכן באליהו וילך עד הר האלהים חורב ויבא שם אל המערה וילן שם (מלכים א יט).

לבלוע את הרשעים - עדת קרח.

מתוך פרוש רש"י ניתן להבין שהלוחות הראשונים נבראו בין השמשות וכך מפרש  אברבנאל פרשת ואתחנן

ואמנם אמרו ויכתבם על שני לוחות אבנים ויתנם אלי. אפשר שיפורש על הלוחות השניות כי הנה הלוחות הראשונות כבר ארז"ל במסכת אבות פ' חמישי שהמה והכתב והמכתב היו מהעשרת דברים שנבראו בערב שבת בין השמשות.

וזה יוצר סתירה לקיום התורה לפני בריאת העולם ואת זה מנסה לתרץ היפה תואר בראשית (פרשת בראשית) פרשה ח סימן ב

אלפים שנה קדמה וכו'. שקדימתה לא היתה קדימה במחשבה כשאר דברים אלא בריאה ממש, כדלעיל בפ"א סי' ה', ולכן יחשב זמן לקדימתה, דאילו במחשבה לא שייך שיעור זמן כדכתיבנא התם [ד"ה ואיכא]. ואעפ"י שהזמן מכלל הנבראים שהוא נמשך לתנועה, כבר יצוייר המשך זמן בלתה כדכתיבנא לעיל בפ"ג סי' ט' [ד"ה יהי]. ואין מאמר ריש לקיש זה סותר למה ששנינו באבות פ"ה [מ"ו] שהכתב והמכתב נבראו בערב שבת בין השמשות, דהתם בכתב הלוחות מיירי, אבל התורה היתה כתובה מתחלה לפני ה' באש שחורה על גבי אש לבנה, כדפרש"י בפרק מקום שנהגו [פסחים נד ע"א] גבי ז' דברים קדמו לעולם,

אבל קשה הרי לפני בריאת העולם לא היה לא אש לבנה ולא אש שחורה .

אומר המדרש תנחומא (בובר) פרשת נשא סימן יט

[יט] ויהי ביום כלות משה (במדבר ז א). ילמדנו רבינו כמה דברים קדמו למעשה בראשית, כך שנו רבותינו, שבעה דברים קדמו לעולם, ואלו הן, כסא הכבוד, והתורה, ובית המקדש, ואבות העולם, [וישראל], ושמו של משיח, והתשובה, ויש אומרים אף גן עדן וגיהנם.

ועוד  אומרת הגמרא חברותא מסכת פסחים דף נד עמוד א

ומשנינן: לא קשיא. הא באור דידן, והא באור דגיהנם.אור דידן נברא במוצאי שבת.ואור דגיהנם נברא בערב שבת.ושוב מקשינן: וכי אור דגיהנם בערב שבת איברי? והא נברא קודם בריאת העולם.

דהתניא: שבעה דברים נבראו קודם שנברא העולם. ואלו הן: תורה, ותשובה, וגן עדן, וגיהנם, וכסא הכבוד, ובית המקדש, ושמו של משיח! וקא מפרש ואזיל.תורה - כדכתיב בה "ה' קנני ראשית דרכו". שהיא קודמת לשאר הדברים שבבריאת העולם.⁽¹⁾תשובה - כדכתיב "בטרם הרים יולדו" בראת את מידת התשובה, וכתיב בתריה "תשב אנוש עד דכא, עד שידכא לבו לפניך. ותאמר: שובו בני אדם". הרי שהתשובה קודמת לבריאה.גן עדן - כדכתיב "ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם". "קדם" משמע מוקדם לבריאת העולם.גיהנם - כדכתיב "כי ערוך מאתמול תפתה". שתופת הגיהנם מוכנה היא מ"אתמול". והכונה היא קודם בריאת העולם. ונקרא הגיהנם "תופת" על שם שכל המתפתה ליצרו נופל שם.כסא הכבוד ובית המקדש - כדכתיב "כסא כבוד מרום מראשון מקום מקדשנו".וכך ביאור הכתוב:

כסא הכבוד - מרום הוא ב"ערבות", שהוא המקום הגבוה ביותר בכל הרקיעים.והוא "מראשון" - מקודם העולם.וכן מקום מקדשנו נברא "מראשון", מקודם לבריאת העולם.ושמו של משיח - כדכתיב "יהי שמו לעולם, לפני שמש ינון שמו". "ינון" שהוא שמו של משיח, הוא קודם לבריאת השמש.קתני מיהת, דגיהנם נברא קודם העולם, ואיך אמרת דאור הגיהנום נברא בערב שבת?ומשנינן: אמרי, חללה של הגיהנם הוא דנברא קודם שנברא העולם. אבל אור [אש] דידיה, נברא בערב שבת.ושוב מקשינן: וכי אור דידיה בערב שבת איברי? והרי ביום שני נברא.והתניא: רבי יוסי אומר: אור שברא הקדוש ברוך הוא בשני בשבת, והוא אור הגיהנם, אין לו כבייה לעולם. שנאמר "ויצאו וראו בפגרי האנשים האלה הפושעים בי. כי תולעתם לא תמות, ואשם לא תכבה".וכן אמר רבי בנאה בריה דרבי עולא: מפני מה לא נאמר "כי טוב" בשני בשבת של ששת ימי בראשית? מפני שנברא בו אור של גיהנם.

ואמר רבי אליעזר: אף על פי שלא נאמר בו ביום השני "כי טוב", חזר וכללו ב"טוב" דכתיב ביום הששי. שנאמר בו "וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד"! שאף את הגיהנם קרא לבסוף "טוב", משום שהרשעים נידונים בו.קתני מיהת, דאף הגיהנם נברא ביום השני, ולא בערב שבת.ומשנינן: אלא חללה של גיהנם נברא קודם שנברא העולם ואור דידיה [דגיהנם] נברא בשני בשבת. ואור [אש] דידן נברא במוצאי שבת.ודקא קשיא לך מהא דתניא שהאש נבראה בערב שבת בין השמשות, שני הדברים אמת. שאמנם במחשבה עלה ליבראות בערב שבת. אבל בפועל לא נברא עד מוצאי שבת.

בקיצור למסקנת הדברים בגמרא האש  לא נבראה לפני בריאת העולם . אש הגיהינום נברא ביום שני ואש שלנו נברא במוצאי שבת . אין שום מאמר המלמד שאש שחורה ואש לבנה נבראו לפני בריאת העולם . ומתוך כך צריך לתרץ שיש כמה רבדים לתורה . התורה כפי שהיית אלפיים שנה לפני בריאת העולם הלוחות הראשונים שנבראו בין השמשות והלוחות השניים שניתנו למשה לאחר שבירת הלוחות הראשונים .כלומר יש דרגות בתורה בהתאם למציאות של התנהגות האדם . הכול זה תורה אחת אבל הביטוי שלה במציאות משתנה בהתאם למעשיו של האדם .  

ומתוך כך אנסה לפרש את התפקיד של שני דברים שנבראו בין השמשות פתיחת פי האתון. ופתיחת פי הארץ לבלוע את הרשעים! וכולם נתבארו לעיל.ויש אומרים: אף מקלו של אהרן על שקדיה ופרחיה, נברא בערב שבת!

לקרח היה חיסרון בהבנת הטוטליות של התורה ולכן כדי שיבין שהתורה מן השמים הוא היה צריך לראות את השליטה  של התורה על הדומם ולכן הוא היה צריך לראות את האדמה נפתחת ובולעת את קרח ועדתו ואת כל רכושם . ואולי היה לו גם  חסרון בהבנה של השליטה של התורה על הצומח ולכן הכין הקב"ה את שקדיה ופרחיה . לעומת זאת צריך להגיד שבלעם היה לו חסרון בהבנת השליטה של התורה גם על החי ולכן הקב"ה ברא את פי האתון בין השמשות . הוא בראה את פי האדמה לתקן את החסרון של קרח ואת פי האתון לתקן את החיסרון של בלעם

כתוב בבמדבר (פרשת בלק) פרק כב פסוק כח - ל

(כח) וַיִּפְתַּ֥ח יְקֹוָ֖ק אֶת־פִּ֣י הָאָת֑וֹן וַתֹּ֤אמֶר לְבִלְעָם֙ מֶה־עָשִׂ֣יתִֽי לְךָ֔ כִּ֣י הִכִּיתַ֔נִי זֶ֖ה שָׁלֹ֥שׁ רְגָלִֽים:

(כט) וַיֹּ֤אמֶר בִּלְעָם֙ לָֽאָת֔וֹן כִּ֥י הִתְעַלַּ֖לְתְּ בִּ֑י ל֤וּ יֶשׁ־חֶ֙רֶב֙ בְּיָדִ֔י כִּ֥י עַתָּ֖ה הֲרַגְתִּֽיךְ:

(ל) וַתֹּ֨אמֶר הָאָת֜וֹן אֶל־בִּלְעָ֗ם הֲלוֹא֩ אָנֹכִ֨י אֲתֹֽנְךָ֜ אֲשֶׁר־רָכַ֣בְתָּ עָלַ֗י מֵעֽוֹדְךָ֙ עַד־הַיּ֣וֹם הַזֶּ֔ה הַֽהַסְכֵּ֣ן הִסְכַּ֔נְתִּי לַעֲשׂ֥וֹת לְךָ֖ כֹּ֑ה וַיֹּ֖אמֶר לֹֽא:

בלעם מנתק את מעשי האתון מההשגחה האלוקית הוא לא חושב שיש קשר בן האתון לבורא עולם ולכן הוא מתעלם מאיך האתון משרתת אותו . החיסרון של הניתוק הזה הוא חלק מחוסר ההבנה שלו מהו בורא עולם מהי התורה ומהו עם ישראל . הוא לא מבין את השליטה המוחלטת של ההשגחה האלוקית . החיסרון הזה מביא אותו להקריב קורבנות בניגוד לרצון של בורא עולם כי יש לו הבנה לקויה על הקשר בן החי לבורא עולם . הוא חושב שיש דברים שהוא לא בשליטת בורא עולם ואיתם הוא יכול לשנות את העולם בניגוד לדעתו של בורא עולם . כתוב במדבר (פרשת בלק) פרק כב פסוק לט - מא

(לט) וַיֵּ֥לֶךְ בִּלְעָ֖ם עִם־בָּלָ֑ק וַיָּבֹ֖אוּ קִרְיַ֥ת חֻצֽוֹת:

(מ) וַיִּזְבַּ֥ח בָּלָ֖ק בָּ֣קָר וָצֹ֑אן וַיְשַׁלַּ֣ח לְבִלְעָ֔ם וְלַשָּׂרִ֖ים אֲשֶׁ֥ר אִתּֽוֹ:

(מא) וַיְהִ֣י בַבֹּ֔קֶר וַיִּקַּ֤ח בָּלָק֙ אֶת־בִּלְעָ֔ם וַֽיַּעֲלֵ֖הוּ בָּמ֣וֹת בָּ֑עַל וַיַּ֥רְא מִשָּׁ֖ם קְצֵ֥ה הָעָֽם:

וזה המשמעות של פי האתון ללמד את בלעם שכל החי בעולם הזה קשור קשר מלא לעולם ולהשגחה האלוקית . אצל קרח זה היה הדומם והצומח ואצל בלעם זה החי .

וכך כותב האמת ליעקב במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק ל

פירש"י וז"ל: ורבותינו פירשו אם בריאה פה לארץ מששת ימי בראשית מוטב ואם לאו יברא ה' עכ"ל. ואכן באבות [פ"ה מ"ו] איתא: עשרה דברים נבראו בערב שבת בין השמשות ואלו הן פי הארץ וכו', ועיי"ש. ולפענ"ד דביאור הענין כך הוא, דאחר שנברא העולם בסדר ומשטר עד להפליא - עד שאין שום צורך לפועלו, כי המלאכה מתוקנת ויעמידם לעד לעולם עד שעל ידי זה יכול האדם לבוא לידי כפירה חס ושלום שאין פועל - ומכל שכן שאינו משגיח ונותן שכר לעושי רצונו ומעניש לעוברי רצונו, ולפיכך בערב שבת בין השמשות - כשהבורא כביכול התכונן למסור את העולם ברשות עצמו הכין ענינים אחדים להוציא מלבן של הטועים, ולכן אמרו שהכין פי הארץ שזהו האות שהתורה מן השמים, וכן כל א' וא' היה בשביל להורות לאדם: כי מי מריבה היתה לדעת היש ד' בקרבנו; המן - אמר הכתוב וידעתם כי ד' הוציא אתכם מארץ מצרים

לסיכום שני הדברים שנבראו בין השמשות באו לתקן את המחשבה שחס וחלילה אין השגחה מלאה על העולם כולו . על הדומם על הצומח ועל החי .

פרשת חקת במי חשד משה ולמה משה לקה בגופו ? מה גרם למצב של יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י ? האם למשה חס וחלילה היה חסרון באמונה ? למה אהרון נענש עם משה ? למה משה היה צריך מטה כאשר הקב"ה בקש ממנו רק לדבר אל הסלע ? מה היה החשבון של משה שלא דבר אל הסלע ? אם משה היה מדבר עם הסלע האם משה היה נכנס לארץ ישראל ? מה היה קורה במקרה כזה לעם ישראל ? אם אדם רשע עושה מעשה טוב שהסיכוי שלו להיות מעשה רע קטן מאוד האם צריך לדון אותו לכף חובה או לכף זכות ? מה הסיבה לדון את הרשע לכף חובה ? למה זה שונה מלדון אדם בינוני או צדיק לכף זכות ? מה צריך האדם לעשות כדי להתרחק מחטא ? ‏ח'/תמוז/תשפ"א

 בס"ד

פרשת חקת  במי חשד משה ולמה משה לקה בגופו ? מה גרם למצב של יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י ? האם למשה חס וחלילה היה חסרון באמונה ? למה אהרון נענש עם משה ? למה משה היה צריך מטה כאשר הקב"ה בקש ממנו רק לדבר אל הסלע ? מה היה החשבון של משה שלא דבר אל הסלע ? אם משה היה מדבר עם הסלע האם משה היה נכנס לארץ ישראל ? מה היה קורה במקרה כזה לעם ישראל ? אם אדם רשע עושה מעשה טוב שהסיכוי שלו להיות מעשה רע קטן מאוד האם צריך לדון אותו לכף חובה או לכף זכות ? מה הסיבה לדון את הרשע לכף חובה ? למה זה שונה מלדון אדם בינוני או צדיק לכף זכות ? מה צריך האדם לעשות כדי להתרחק מחטא ?  ‏ח'/תמוז/תשפ"א

כתוב בפרשה שלנו במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק יב

וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:

עשרות פרושים יש על מה נענש משה  ואני רוצה לפרש את העניין מזווית קצת שונה וקצת לנסות לקשר את לנושא של שבוע שעבר על מה שאומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף קכז עמוד א

אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא,ואלו הן:א. הכנסת אורחין.ב. וביקור חולים.ג. ועיון תפלה, לכוין בתפלתו.ד. והשכמת בית המדרש.ה. והמגדל בניו לתלמוד תורה.ו. והדן את חבירו לכף זכות.

אומרת הגמרא  חברותא מסכת שבת דף צז עמוד א

אמר ריש לקיש: החושד בכשרים, לוקה בגופו. דכתיב בעת שציוה הקדוש ברוך הוא את משה לילך לגאול את בני ישראל ממצרים, שאמר משה: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה'". וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל [גלוי היה וידוע לפניו יתברך, שיאמינו ישראל]. ולכן, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הן, בני ישראל, מאמינים בני מאמינים הם, ואילו אתה, אין סופך להאמין.ומפרש ריש לקיש: הן מאמינים, דכתיב כשבא משה אל בני ישראל במצרים, "ויאמן העם". בני מאמינים, דכתיב גבי אברהם בברית בין הבתרים "והאמין בה'". אבל אתה, אין סופך להאמין. שנאמר למשה ואהרן על דבר מי מריבה "יען לא האמנתם בי".וממאי דלקה משה על שחשד בישראל שלא יאמינו!? משום דכתיב באותה פרשה, "ויאמר ה' לו עוד: הבא נא ידך בחיקך, ויבא ידו בחיקו, ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג".אמר רבא: ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא [ויש אומרים רבי יוסי ברבי חנינא הוא שאמר]: מדה טובה, ממהרת לבוא ממדת פורענות.דאילו במדת פורענות, כשלקה משה בצרעת, כתיב "ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג", ומשמע: לכשהוציאה נעשית ידו מצורעת, אבל כשהיתה בחיקו עדיין לא נצטרעה. ואילו במידה טובה, כשנתרפא משה, כתיב "ויוציאה מחיקו, והנה שבה כבשרו", ומשמע כי כבר מחיקו הוא דשבה כבשרו.

יוצא לנו שהסיבה למה שכתוב בפרשה שלנו  יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י  המקור שלו שהוא הספק של משה רבנו לפני קבלת התורה שעם ישראל לא יאמין לו

שמות (פרשת שמות) פרק ד פסוק א

(א) וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹֽא־יַאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹֽא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ יְקֹוָֽק

כלומר אותו ספק קטן של משה הביא בסופו של דבר למצב שעם ישראל יכנס בו ספק לגבי היכולת של משה להביא את עם ישראל לארץ ישראל

וכך כותב האילת השחר במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק יב

(יב) יען לא האמנתם בי להקדישני. הנה למשה ואהרן לא הי' חסרון באמונה ח"ו, אלא נתבעו על מה שלא גרמו שכלל ישראל יאמינו, ונענשו על מה שלא הוסיפו בכבוד שמים, ומי שיכול להרבות כבוד שמים ולא הרבה נתבע כמו על חילול ה' (ואף על פי שמשה הכה ולא אהרן, עי' רש"י בפרשת וזאת הברכה ל"ג ח'):

משה ואהרון לא הצליחו להרים את עם ישראל לדרגה שיוכלו לקדש את שמו של הקב"ה מול עם ישראל על ידי שידברו אל הסלע ולא יכו אותו . וצריך לשאול מה הבעיה של משה לדבר אל הסלע ולא להכות בו ואז יהיה שם שמים מקודש גם אם עם ישראל לא הגיע לאותו דרגה של משה ואהרון כפי שהבין משה רבנו ?

אומר המדרש דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

א"ל אם רצונך אכנס לארץ ישראל ואהיה שם ב' או ג' שנים ואח"כ אמות, א"ל גזירה היא מלפני שלא תכנס שם, אמ' אם לא אכנס בחיי אכנס לאחר מיתתי, א"ל לא בחייך ולא לאחר מותך, א"ל כל הכעס הזה עלי למה, א"ל על אשר לא קדשתם אותי,

ואומר הדברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

מיד הלך לו אצל שר הפנים, א"ל בקש עלי רחמי', א"ל, משה רבי, טורח זה למה, כבר שמעתי מאחרי הפרגוד, שאין תפלתך נשמעת בדבר זה. הניח משה ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמ' אצל מי אלך לבקש רחמי'. א"ר שמלאי באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא עברה, שנא' ויתעבר ה' בי וגו' ויאמר ה' אליו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה +דברים ג' כ"ו+, ועוד שפתח משה מקרא זה ויעבור ה' על פניו ויקרא +שמות ל"ד ו'+, באותה שעה נתקררה רוח הקדש, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה שתי שבועות נשבעתי, א' שתמות ואחת לאבד את ישראל, לבטל את שתיהם א"א, אם תרצה אתה לחיות ויאבדו ישראל מוטב. א"ל, רבש"ע, בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש החבל בשני ראשים, יאבד משה ואלף כיוצא בו, ואל יאבד א' מישר'.

כלומר יש לנו כאן הבנה שמשה ועם ישראל נמצאים כל אחד בצד אחר ואם משה היה נכנס לתוך ארץ ישראל לא היה תקומה לעם ישראל וכל זה בגלל שעם ישראל לא הגיע לדרגה של משה כלומר לדרגה שבו משה יקדש את הקב"ה בדיבור ולא במכה על ידי המטה . אם לא היה משה מכה את הסלע עם המטה והיה מדבר אל הסלע ושמו של הקב"ה היה בבחינת וקדשתם אותי משה היה צריך להיכנס לתוך ארץ ישראל ואז לעם ישראל חס וחלילה לא היה תקומה ועם ישראל היה חס וחלילה מושמד  על ידי הקב"ה 

וזה בדיוק מה שהבין משה ולכן הוא לקח על עצמו את התוצאות של ההכאה על הסלע מבחינת לא קדשתם אותי והתוצאה של המעשה שלו שהוא יכול היה להיכנס לתוך ארץ ישראל לא בחייו ולא במותו . וכך כותב הפירוש הסולם לזוהר חדש - שמות פרשת בשלח מאמר נחש עלי צור אות מה

ויש להבין, הרי גם משה ידע שבגמר התקון יוכל הנחש להמצא עם המים, אלא שראה שעוד לא הגיע זמנו כנ"ל, וא"כ למה נענש. ואין לומר שטעה משה בזה. והענין הוא, כי העונש היה על מה שלא תקן את ישראל שיזכו לגמר התקון. ובאמת לא היה זה עונש, אלא בחינת סבה ומסובב. כיון שלא נתתקן הנחש במים, באפן שיוכל להמשיך הג"ר דחכמה בלי דינים, ע"כ מסובב מזה, כי משה לא היה יכול לבא לארץ ישראל, כי אם היה משפיע בארץ ישראל היה ממשיך שם הג"ר דחכמה דשמאל (כנ"ל אות כ') ולפי"ז, אין הפרש אם חטא בזה או לא חטא, אלא כיון שלא המשיך את גמר התקון, ע"כ אינו יכול לבא לארץ ישראל ומ"ש. הקדוש ברוך הוא, יען לא האמנתם בי להקדישני וגו', היינו שלא תקנו את ישראל בתקון השלם.

כלומר עם ישראל לא הגיע לתיקון שלם כדי שמשה יוכל לדבר אל הסלע . הדיבור שלו לסלע היה גורם לו להיכנס לארץ ישראל והיה גורם לאבדון של עם ישראל .

כלומר עם ישראל לא הגיע לגמר התיקון שלו כי משה עצמו היה בו חסרון דק לפני מתן תורה שלא האמין בעם ישראל לחלוטין ולכן הקב"ה נתן לו בין היתר את המטה . ואותו מטה סופו שהכה בסלע וגרם לכך שהוא לא יכנס לתוך ארץ ישראל . ועכשיו מובן למה הקב"ה נתן לו את המטה כאשר ביקש ממנו לדבר עם הסלע ואם רק האשפרות לדבר עם הסלע קיימת אין לו צורך במטה

במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק ז - ח

(ז) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

(ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם:

הקב"ה נתן למשה את הבחירה האם להיכנס לארץ ישראל ועם ישראל יאבד או להישאר מחוץ לארץ ישראל עד זמן הגאולה ועם ישראל יכנס לארץ ישראל בלי משה .

ועכשיו מובן יותר הפרוש של הפסוק במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י

(י) וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם:

אומר המדרש הגדול במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י

ויאמר להם שמעו נא המורים. אין לשון מורים אלא שוטים, כענין שנאמר שיתה יי' מורה להם (תהלים ט, כא), שכן בלשון יוני קורין לשוטה מורה. מלמד שכעס עליהן והראה להן פנים שלזעם, ואמר להן הייתם סבורין שאין הקדוש ברוך הוא יכול להוציא לכם מים מן האבן הזו, שנאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים.

אומר משה לעם ישראל לפי המהלך שלי אני יכול להוציא לכם מים מהסלע על ידי דיבור אבל אתם שוטים שחושבים שאני לא יכול , אם אני ידבר אל הסלע חס וחלילה עם ישראל יאבד לחלוטין ולכן אני לא יוציא בדיבור כי אין זה מתאים לדרגתכם . אתם עדיין בשלב נמוך יותר שכאשר מכים יוצא מים ולא כאשר מדברים ואתם לא מבינים את זה בגלל מצבכם וזה משמעות שאתם שוטים .

וזה משתמע מדברי המלבי"ם במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י

ואחר שה' אמר לו שיקהיל את העדה ובודאי כן עשה וקרא להסנהדרין והנשיאים שיהיו בראשם, וראה שהעם היו מורים וממרים בזקניהם, וההמון נתקבצו ועמדו בראש והם אינם ראוים לנס גדול הזה שיתהפך יסוד העפר ליסוד המים, ודי אם יוציא את המים הנקוים בסלע להרוות את צמאונם, ועז"א שמעו נא המורים אחר שאתם מורים וממרים בזקניהם וכמ"ש חז"ל המורים את מוריהם א"כ המן הסלע הזה נוציא לכם מים, איך אפשר שיעשה לפניכם נס גדול כזה להוציא מים מן הסלע היינו שיסוד העפר של הסלע יתהוה למים, שההוצאה הזאת תיוחס אלינו כי זה נעשה ע"י הכרח ובטול הסלע עצמו שהוא יסוד העפר שבו שעז"א סלע הזה היינו חלק העפר והסלע, ועז"א נוציא, כי הוצאה זו מיוחס למשה כמ"ש והוצאת להם מים מן הסלע (כי הוצאת המים הנקוים בסלע מיוחס להסלע עצמו כמ"ש ונתן מימיו), ר"ל שנס גדול כזה לא יעשה רק לפני הזקנים והראוים לא לכם אתם המורים את מוריהם:

ועכשיו אני רוצה לקשר את הנושא לדן את חברו לכף זכות מתוך דברי הגמרא אמר ריש לקיש: החושד בכשרים, לוקה בגופו

אומר הפירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א משנה ו

והוי דן את כל האדם לכף זכות - עניינו, שאם יהיה אדם שאינו ידוע לך, לא תדע האם צדיק הוא או רשע, ותראהו עושה מעשה או אומר דבר, שאם יפורש באופן מה הריהו טוב, ואם תפרשהו באופן אחר הרי הוא רע - פרשהו כטוב, ואל תחשוב בו רע. אבל אם היה איש ידוע שהוא צדיק, ומפורסם במעשי הטוב, ונראה לו מעשה שכל תכונותיו יורו על היותו מעשה רע, ואין להכריע בו שהוא מעשה טוב אלא בדוחק רב מאד ובאפשרות רחוקה - צריך לפרש אותו כטוב, הואיל ויש צד אפשרות להיותו טוב, ואין מותר לחושדו, ועל זה יאמרו: "כל החושד כשרים לוקה בגופו". וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, ואחר כך ראינוהו עושה מעשה שראיותיו כולן מורות שהוא טוב, ובו צד אפשרות רחוקה מאד לרע - צריך להשמר ממנו, ולא להאמין בו טוב, הואיל ויש בו אפשרות לרע, אמר: +משלי כו, כה+ "כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בליבו". ואם היה בלתי ידוע, והמעשה נוטה אל אחד משני הקצוות - צריך בדרך המעלה שידון לכף זכות, איזה משני הקצוות שתהיה.

אומר הרמב"ם שיש אנשים שהם רשעים שמעשיהם התפרסמו והכלל הזה שאתה דן את חבריך לכף זכות אינו קיים במקרה כזה וצריך לדון אותם לכף חובה ואפילו יש צד רחוק שמה שהוא עשה נראה מעשה רע ונראה מעשה טוב צריך לדון אותו לכף חובה ולא לכף זכות . וצריך להבין את זה לפי החשבון שעשיתי שבוע שעבר בפרשת קרח . צריך להגיד שכנגד השכר שיש לאדם  הדן חברו הרשע לכף זכות יש את המחיר שמגיע עם המעשה הזה והוא שמעשיו הרעים של חברו יתקבלו כמעשים טובים אצל הדן לכף זכות וגם אצל מי שרואה אותו דן לכף זכות  . מעשיו של הרשע מקבלים משקל קטן יותר ויכולים לקלקל  אותו ואת מי שרואה אותו . וזה בדיוק מה שכותב המדרש על עשו ויצחק מדרש משלי (בובר) משלי פרק כו פסוק כד

כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו, מהו כי שבע תועבות בלבו, אמר ר' יוחנן מלמד שהשיבתו שכינה ליצחק ואמרה לו גלוי וידוע לפני שהוא עתיד להחריב בית המקדש ולשעבד בשנים עשר שבטים, באותה שעה ברכו ברכה קלה, א"ל ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד (שם שם /בראשית כ"ז/ מ), אימתי כל זמן שהן יושבין ומתעסקים בתורה, אבל אם פשעו בדברי תורה ופרקת עולו מעל צוארך, מיד והידים ידי עשו (שם שם /בראשית כ"ז/ כב), אם זכו הקול קול יעקב (שם /בראשית כ"ז/), ואם לאו והידים ידי עשו.

כלומר אותה זכות של מי שדן את הרשע לכף זכות קטנה בהרבה מהנזק שיכול להגיע מאותו רשע ולהשפיע על התנהגותו של מי שדן אותו לכף זכות וגם על מי שרואה שדנים את הרשע לכף זכות . ואם נכנס לחשבון שהאדם צריך לראות את עצמו חצי חצי ואת העולם חצי חצי אין בזכות הזאת של הדן את הרשע לכף זכות (וגם את הזכות של מגלגלים זכות על ידי זכאי ) להעביר את הרשע למצב של חצי חצי כי מעשיו מוכיחים עליו שהוא רחוק משם . והסיכון שמעשי הרשע ישפיעו על מי שדן אותו לכף זכות מכריע את הכף לדון אותו לכף חובה כי יש סיכוי שזה יעביר את עצמו מחצי חצי למצב של חובה ולכן אין כאן את הרציונל לדון אותו לכף זכות כאשר מדובר באנשים שהם בנונים שהם באופן כללי בתחום של החצי חצי . וכך משמע אנציקלופדיה תלמודית כרך יז, [חשד] טור תקס - תקסא

"החושד בכשרים" הוא אחד מעשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה, לפי שאין חזקתו לשוב מעון זה, שהוא דבר קל בעיני רוב בני אדם, ונמצא חוטא והוא מדמה שאין זה חטא, שהוא אומר מה עשיתי לו, ואין כאן אלא חשד, שמא עשה או לא עשה, ואינו יודע שזהו עון, שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה. ויש שכתבו טעם אחר, שאף על פי שאין בענין חשד בכשרים גוף עבירה, שהרי לא חמסו ולא ביישו, הרי זו מדה שתביאהו שיהיו הצדיקים אצלו כרשעים, ולא ישמע לתוכחת החכמים, לפי שחושדם שהם עצמם יכשלו במה שמוכיחים בני אדם, ומטעם זה הזהירונו תמיד להיותנו דנים את האדם לכף זכות, וכל שכן את החכמים, שאין לדון ולהרהר אחר חזקת חסידותם, עד שיוודע בבירור שחטאו.

כלומר יש השפעה על האדם כאשר הוא דן לכף זכות וכאשר הוא דן לכף חובה וצריך לדעת שכאשר הוא דן לכף חובה כאלו שהם לא רשעים זה משפיע עליו והופך צדיקים לרשעים וזה גורם לו לעשות עבירות כי הוא מזלזל בצדיקים שגורם לו לעשות ההיפך ממעשיהם . בדיוק בצורה הפוכה יש את מי שדן לכף זכות רשע וגורם לעצמו ללמוד ממעשיו הרעים .

והמסקנה של כל המשא ומתן הזה  שהאדם צריך לחשב את מעשיו בדקדוק כי כל מעשה שלו הוא מורכב מהרבה וקטורים מנוגדים ורק מחשבה רצינית ועמוקה תביא את האדם לעשות מעשים שיועילו לו ולעולם . וכך אומר המסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ד הלכה י

אם חפץ אתה להרחיק מן החטא הוי מחשב לאין סופו, דכתיב החכם עיניו בראשו, ועיני כסיל בקצה ארץ, מסתכל למה שיש לפניו ומשכח בסופו.

ולסיכום צריך לקרוא את משנה מסכת אבות פרק ב משנה א

[*] רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין:

פרשת קרח מה זה וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה ? כמה מדורים יש בגיהנם ? מי נמצא בגיהנם ? מי נמצא באופן זמני בגיהנם ? כמה זה זמני ? מי לא יורד לגיהנם ? מה ההבדל בן מי שאין לו תקנה למי שיורד לתיקון בגיהנם ? מה משותף לאלו שאין להם תקנה ? את מי אברהם לא מוציא מגיהנם ? מה המשמעות של פושעי ישראל בגופם ? מה הקשר של גיהנם לדון את האדם לכף זכות ? האם לדון את האדם לכף זכות זה גמילות חסדים או השכנת שלום ? מה הקשר לדון את האדם לכף זכות לענווה ? מהו החשבון של מי שדן את חברו לכף חובה ? האם מי שדן את חברו לכף חובה נכנס בו רוח שטות ? איך דן משה רבנו את קרח לכף זכות ? מה הקשר בין לדון את האדם לכף זכות לחובה של האדם לחשוב על עצמו כחצי חצי ? ‏א'/תמוז/תשפ"א

 בס"ד

פרשת קרח מה זה וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה ? כמה מדורים יש בגיהנם ? מי נמצא בגיהנם ? מי נמצא באופן זמני בגיהנם ? כמה זה זמני ? מי לא יורד לגיהנם ? מה ההבדל בן מי שאין לו תקנה למי שיורד לתיקון בגיהנם ? מה משותף לאלו שאין להם תקנה ? את מי אברהם לא מוציא מגיהנם ? מה המשמעות של פושעי ישראל בגופם ? מה הקשר של גיהנם לדון את האדם לכף זכות ? האם לדון את האדם לכף זכות זה גמילות חסדים או השכנת שלום ? מה הקשר לדון את האדם לכף זכות לענווה ? מהו החשבון של מי שדן את חברו לכף חובה ? האם מי שדן את חברו לכף חובה נכנס בו רוח שטות ? איך דן משה רבנו את קרח לכף זכות ? מה הקשר בין לדון את האדם לכף זכות לחובה של האדם לחשוב על עצמו כחצי חצי ? ‏א'/תמוז/תשפ"א

כתוב במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק ל

(ל) וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְקֹוָ֗ק וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְקֹוָֽק:

במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק לג

(לג) וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל:

בפסוקים הללו מוזכר הביטוי שאלה וצריך לברר מה משמעות של וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה

אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יט עמוד א

רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לגיהנם, ואלו הן: שאול ואבדון, ובאר שחת, ובור שאון, וטיט היון, וצלמות, וארץ התחתית.

כלומר יש שבע מדורים לגיהנם שהמדור העליון ביותר הוא שאול וזה המדור שאליו ירדו כל עדת קרח .

וכדי להבין מי מגיע לשם נראה את הגמרא חברותא מסכת עירובין דף יט עמוד א

והיינו דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב: עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה?עוברי: אלו בני אדם שעוברין על רצונו של הקדוש ברוך הוא.בעמק: שמעמיקין להם גיהנם.

הבכא מעין ישיתוהו: שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין, שהוא נקב בבנין המזבח, שניסוך היין שהיו מנסכים בספלים שבמזבח, יורד לתוכו כל השנה.⁽²⁹⁾גם ברכות יעטה מורה: שמצדיקין עליהן את הדין, ואומרים לפניו: רבונו של עולם, יפה דנת, יפה זכית, יפה חייבת. ויפה תקנת: גיהנם לרשעים, וגן עדן לצדיקים!ומקשינן אהא דאמרינן שמצדיקין עליהם את הדין:

והאמר רבי שמעון בן לקיש: רשעים, אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר: ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם [רמה האוכלת את בשרם - רש"י] לא תמות ואשם [ואש שלהם בגיהנם - רש"י] לא תכבה.ודייקינן: האנשים "שפשעו בי" בלשון עבר - דמשמע שפשעו ואינם פושעים עדיין - לא נאמר. אלא: "הפושעים בי" בלשון הווה, שפושעים בו עדיין, אפילו בשעת תולעתם "ואשם", ללמד: שפושעים והולכין לעולם [שנשמותיהן אפילו לאחר מיתתן אינן חוששות לעצמן, מפני שהולכות לאבדון - ריטב"א].הרי חזינן, שאין מצדיקין עליהן את הדין?!ומשנינן: לא קשיא:

הא דאמרינן שמצדיקין עליהם את הדין - בפושעי ישראל.הא דאמרינן שפושעים והולכים לעולם - בפושעי עובדי כוכבים.ומסייעינן לפירוקין: הכי נמי מסתברא דלא מוקי ריש לקיש לקרא: ד"ויצאו וראו האנשים הפושעים בי", על פושעי ישראל.דאם כן דהאי קרא, דכתיב ביה "ואשם לא תכבה" על פושעי ישראל קאי, קשיא הך דריש לקיש, אמימרא אחריתא דריש לקיש:דהא אמר ריש לקיש: פושעי ישראל, אין אור של גיהנם שולטת בהן לשורפם, ואינו אלא משחיר פניהם [תוספות], וילפינן לה בקל וחומר ממזבח הזהב [הפנימי]:מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, עמד כמה שנים ולא שלטה בו האור להחסיר מזהבו, שנעשה בו נס - רש"י חגיגה כז. [אבל בתוספות שם מבואר, דעל העץ שתחת הזהב קאי].פושעי ישראל שמליאין מצוות כרימון [שעליהם נאמר: הנחמדים מזהב - מהרש"א חגיגה לפירוש תוספות] שנאמר: כפלח הרמון רקתך. ואמר על כך רבי שמעון בן לקיש: אל תיקרי "רקתך" אלא "ריקתיך" לשון ריקנות, שאפילו ריקנין שבך מליאין מצוות כרימון שמלא גרגירים - על אחת כמה וכמה שלא תשלוט בהן האור [שהמצוות מגינות עליהם - מהרש"א שם].וכיון שכן, אי אפשר לפרש קרא ד"ויצאו וראו וגו' הפושעים בי" דכתיב ביה "ואשם לא תכבה" על פושעי ישראל, ועל כרחך על פושעי עובדי כוכבים קאי - וכדאמרן!והשתא דאייתינן הא דריש לקיש דבפושעי ישראל אין אור של גיהנם שולט בהם תמהינן: אלא, הא דכתיב בקרא דלעיל: עוברי בעמק הבכא, דהיינו שמעמיקין להן גיהנם דמוקמינן לה על פושעי ישראל, היכי משכחת לה?!ומפרשינן: ההוא קרא, דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם. ואתי אברהם אבינו ומסיק להו [ומעלה אותם משם] ומקבל להו, בר מישראל שבא על בת עובד כוכבים, דמשכה ערלתו [מפרש באלפא ביתא דרבי מכיר: דהיינו ערלות בנים קטנים שמתו קודם שמלו, שנוטלין אותן מהן, ומחברין להם למי שבא על הגויה - רבינו פרץ], ולא מבשקר [מכיר] ליה אברהם שהוא יהודי, דכיון דמשכה ערלתו דומה עליו כמי שלא נימול, ואינו מוציאו מגיהנם.

לפי פשט הגמרא יש כאלו המגיעים רק לפי שעה לגיהינום ואברהם אבינו מוציא אותם לאחר פרק זמן קצר. בגמרא כתוב 12 חודש כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!

אותם יהודים שהתרחקו מלהיות יהודים נשארים בגיהנם אותם שאיבדו את הזהות היהודית שלהם . כדי להבין את זה יותר לעומק צריך להתבונן בגמרא שמדברת על אותם יהודים שאין להם תקנה

חברותא מסכת ראש השנה דף יז עמוד א

א. פושעי ישראל שפשעו בגופן [להלן יתבאר באיזה פשעים מדובר], וכן פושעי אומות העולם שפשעו בגופן - הרי הם יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש.ולאחר י"ב חדש גופן כלה, ונשמתן נשרפת, ורוח מפזרתן, מפזרת את אפרם, ונעשין עפר תחת כפות רגלי הצדיקים.שנאמר [מלאכי ג]: "ועסותם רשעים, אתם תמעכו ותכתתו את הרשעים, כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם".⁽⁴¹⁷⁾ב. אבל המינין, צדוקים ובייתוסים, ששינו את כוונת המקראות לרעה.והמסורות, מלשינים המוסרים את ממון ישראל לעובדי כוכבים.והאפיקורסים, מבזי תלמידי חכמים.והאנשים שכפרו בתורה, שאומרים אין תורה מן השמים.והאנשים שכפרו בתחיית המתים.והאנשים שפירשו מדרכי ציבור, מדרכי ישראל [עיין ברש"י ביחס לגירסא].והאנשים שנתנו חיתיתם בארץ חיים, ויבואר להלן במה המדובר.והאנשים שחטאו החטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו, שמנעו מישראל לעלות למקדש, וגרמו לעבוד עבודה זרה.כל אלו יורדין לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות.שנאמר [ישעיה סו]: "ויצאו [הגויים, הבאים להשתחוות לפני ה' לעתיד לבוא, יצאו מירושלים לעמק יהושפט] וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. כי תולעתם לא תמות [לעולם], ואישם לא תכבה [לעולם], והיו דראון לכל בשר".כי אפילו כאשר עונש הגיהנם כלה לרשעים האלה, הרי רק עונש הגיהנם עצמו כלה, ואילו הן, הם עצמם, אינן כלין, אלא הם ממשיכים ונחלשים מן היסורים שלהם.⁽⁴¹⁸⁾שנאמר [תהילים מט]: "וצורם, וצורתם עתידה לבלות את השאול".וכל כך למה הם נענשים?מפני שפשטו ידיהם בזבול. שגרמו בעונותיהם להחריב את בית המקדש, כמו שנאמר בסוף הכתוב: "וצורם לבלות שאול מזבול לו".

יש יהודים שאיבדו את הזהות היהודית שלהם מכמה וכמה סיבות ואלו הם שאין להם תקנה שמקומם היחידי הוא בגיהנם כלומר יש כאלו שלא נכנסים לגיהנם יש כאלו שנכנסים לזמן קצר של שנה ויש כאלו שתמיד יישארו בגיהנם והמשותף להם שאבדו את המהות היהודית שלהם .

כדי להבין את ההבדל הזה בין מי שיש לו תקנה ומי שאין לו תקנה אומרת הגמרא חברותא מסכת ראש השנה דף יז עמוד א

אמר מר בברייתא: בית הלל אומרים: אין הבינוניים יורדים לגיהנם אפילו לשעה אחת. שנאמר: "ורב חסד", הקדוש ברוך הוא, מטה את הדין כלפי חסד, ואינו מורידם לגיהנם כלל.ומקשינן: והכתיב [זכריה יג]: "והבאתי את [הכת] השלישית באש". ופירשו בית שמאי שהפסוק מדבר על הבינוניים!הרי מפורש בפסוק שהבינוניים נידונים באש של גהינם!ומתרצינן: לדעת בית הלל, התם, אותו פסוק, מדבר בפושעי ישראל בגופן, ולא בבינוניים.ומקשינן: והא אמרת בברייתא שפושעי ישראל בגופם לית להו, אין להם תקנתא כלל, שהרי הם נעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. ואילו בפסוק הזה נאמר "וצרפתים כצרוף את הכסף", ומשמע, שימרקו יסוריהם את עונותיהם, ויצאו מן הגיהנם!ומתרצינן: כי לית להו תקנה, כל אשר אמרנו שאין להם תקנה, לא דיברנו, אלא בפושעי ישראל בגופם שיש להם רוב עונות [יותר מזכויות].אבל הכא, בפסוק הזה, מדובר באנשים שיש להם מחצה עונות ומחצה זכיות, ואית בהו נמי, ויש בכלל מחצה העונות גם עון ד"פושעי ישראל בגופן".ואותם אנשים, אף על פי שיש להם מחצה זכויות, דינם שונה משאר הבינוניים, ולא סגיא ליה, שאין מתכפר להם, כל זמן דלאו, שלא יתקיים בהם המקרא: "והבאתי את השלישית באש", שירדו לגהינם לשעה אחת.אך ואם לאו, שאין באותו מחצה של עונות עון של "פושעי ישראל בגופן", בזה נאמר: "ורב חסד", שהקב"ה מטה את דינם כלפי חסד, ואין הם יורדים לגיהנם כלל.ועליהן אמר דוד "אהבתי כי ישמע ה'".

כלומר מי שהוא חצי חצי עוונות מול מצוות אם יש בחצי של עוונות פשעים שעשה האדם בגופו הוא צריך לרדת 12 חודש לגיהנם ואז הוא מתקן את עצמו . מי שהוא חצי חצי עוונות מול מצוות ואין לו עוונות שעשה בגופו הקב"ה מטה את האדם  כלפי החסד והאדם לא יורד לגיהנם . מי שיש לו יותר עוונות מאשר מצוות אין לו תקנה ומקומו בגיהנם לדורי דורות .

אבל צריך להבין לעומק את ההמשך של הגמרא

דרש רבא: מאי דכתיב "אהבתי כי ישמע ה'" -כך אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אימתי אני אהובה לפניך? בזמן שאתה שומע את קול תחנוני."דלותי ולי יהושיע" - אף על פי שדלה אני מן המצות, בכל זאת לי נאה להושיע.

מה הכוונה דלותי ולי יהושיע ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף קכז עמוד א

אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא,ואלו הן:א. הכנסת אורחין.ב. וביקור חולים.ג. ועיון תפלה, לכוין בתפלתו.ד. והשכמת בית המדרש.ה. והמגדל בניו לתלמוד תורה.ו. והדן את חבירו לכף זכות.

ומקשינן: איני, וכי כל אלו שנמנו כאן הם בכלל דברים שאוכלין פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא?והא אנן בריש מסכת פאה תנן: אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן:כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום שבין אדם לחבירו, ותלמוד תורה שקול כנגד כולם.ומדייקינן: הני, אין. אבל מידי אחרינא, לא, ואילו רב אסי משמיה דרבי יוחנן מנה מה שלא שנינו כאן.ומתרצינן: רבי יוחנן בא לפרש משנתנו, שכל הני ששה דברים, נמי - בהני, באלו שלשה דברים שנשנו במשנה, שייכי, הם בכללם.

ורש"י כולל את דן חברו לכף זכות בכלל הבאת שלום שבין אדם לחברו ואני רוצה להגיד שזה גם בכלל עושה חסד עם חברו כלומר גמילות חסדים וכך אומר ה חומת אנך תהלים פרק קטז

דלותי ולי יהושיע. פי' בספר ארץ החיים כי במדת הענוה הקדוש ברוך הוא מוחל עונות וז"ש דלותי שאני חשוב כעני וממעט עצמי בענוה ובזה שובי נפשי למנוחיכי כי חלצת נפשי ממות דאם נגזר מיתה על החוטא בענוה נתבטל וגם אם נגזר על מיתת בנים קצא) וז"ש את עיני מדמעה על מיתת בנים וגם אם נגזר גלות נתבטל וזהו את רגלי מדחי עכ"ד ס' ארץ החיים ולפי דרכו אפשר לרמוז דלותי ולי יהושיע כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל דמי שהוא עניו שם י"ה שומרוקצב) וז"ש דלותי שאני מחשיב עצמי דל בכל מחמת שהענוה קבועה בלבי באמת. ולכן הוא יתברך בוחן לב חוקר כליות ויודע כי היא ענוה באמת מלב ונפש לכן הוא ברחמיו ירחם עלי ולי יהושיע שם י"ה הרמוז בתחילת התיבה:

וכך הוא החשבון שלי על אותו אחד שדן את האחר לכף זכות ולא לכף חובה . דבר ראשון  זה פועל על האדם עצמו שדן את חברו לכף זכות כי אדם הדן את חברו לכף חובה כאשר היה יכול לדון את חברו לכף זכות שם את עצמו כשופט כלומר ההיפך מהענווה והקב"ה יפרע ממנו מידה כנגד מידה אבל אם דן אותו לכף זכות זה ממידת הענווה ולכן הקב"ה ידון אותו גם לכף זכות ואם הוא עצמו היה חצי חצי יעביר את עצמו לצד הזכות כי עשה מצות גמילות חסדים והשכנת שלום . אותו אחד שהמעשה שלו שגרם לחברו לדון את חברו לכף זכות תעמוד לטובתו וגם אם עבר עבירה והוא עבר לצד חובה עצם זה שהוא גרם לאדם אחר זכות שדן אותו לכף זכות תעביר אותו חזרה לחצי חצי . דבר נוסף אם אותו אדם דן את חברו לכף חובה ולא לכף זכות כאשר באמת אותו אדם לא עשה עבירה יגרום הטעות הזאת לחוסר של שלום בניהם וזה יגרום שנאת חינם ולשון הרע ואז שניהם אם הם חצי חצי יעברו לצד החובה וזה כשלעצמו יכול לגרום לנזק אין סופי לשניהם כי לפי הגמרא לא יהיה להם תקנה וכפי לשון הגמרא "הגיהנם כלה לרשעים האלה, הרי רק עונש הגיהנם עצמו כלה, ואילו הן, הם עצמם, אינן כלין, אלא הם ממשיכים ונחלשים מן היסורים שלהם.⁽⁴¹⁸⁾שנאמר [תהילים מט]: "וצורם, וצורתם עתידה לבלות את השאול"

ואם אותו אחד באמת עשה עבירה והוא דן אותו לכף זכות הוא משפיע על החשבון הכללי של כל עם ישראל  כי הזכות שלו תתקזז מול  העבירה שחברו עבר יחד עם אותו זכות קטנה שנגרמה על ידי העבירה של אותו אדם שגרם לחברו לדון אותו לכף זכות  (אם העולם לפני העבירה היה חצי חצי ) והעולם יחזור לחצי חצי .

וכל מי שדן את חברו לכף זכות מפנים את מה שכותבת המשנה מסכת אבות פרק ב משנה א

והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין:

מבין שכאשר עומדת לפניו לדון לכף זכות ולדון לכף חובה צריך להכנס בו רוח שטות כדי לדון את חברו לכף חובה

והחשבון מתעצם כאשר זה עלול להשפיע על כל העולם כמו שאומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

ואיך הנידון לכף זכות נמצאת בפרשה שלנו ?

במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק ג - ה

(ג) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֘ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְקֹוָ֑ק וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְקֹוָֽק:

(ד) וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו:

(ה) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כָּל־עֲדָתוֹ֘ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְקֹוָ֧ק אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו:

משה רבנו לא דן את קרח לכף חובה הוא מפנה את ההכרעה לקב"ה .

וכתוב במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק יב

(יב) וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה:

רש"י במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק יב

(יב) וישלח משה וגו' - מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום:

כלומר משה עצמו מראה שהוא דן את קרח לכף זכות

וכמה צריך להתאמץ ולדון לכף זכות ?

בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף קכז עמוד ב

במשנת חסידים אמרו לעולם הוי דן את האדם לכף זכות והענין שכל שהוא מוחזק בחסיד אפילו ראו בו מעשה שהדברים מוכיחים בו לחובה אל תהרהר אחריו אלא השתדל לדונו לכף זכות אחר שיש לך לדונו לזכות אף באפשר רחוק ומזה המין באלו המעשים הנזכרים הנה באדם אחד שירד בגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית שלש שנים ערב יום הכפרים אמר לו תן לי שכרי אלך ואפרנס אשתי ובני אמר לו אין לי תן לי מעות אמר לו אין לי תן לי בהמה אמר לו אין לי תן לי פירות אמר לו אין לי תן לי כרים וכסתות אמר לו אין לי וכו' הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש לאחר הרגל נטל בעל הבית את שכרו ועמו משאוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לביתו לאחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו אמר לו בשעה שאמרתי לך אין לי מעות במה דנתני אמר לו שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לו ולקח בהן בשעה שאמרתי לך אין לי בהמה במה דנתני אמר לו שמא מושכרות הן ביד אחרים בשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה דנתני אמר לו שמא אינם מעושרים בשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה דנתני אמר לו שמא הקדיש ר' את נכסיו לשמים אמר לו העבודה כך היה הקדשתי כל נכסי לשמים בשביל הורקנוס בני שלא היה עוסק בתורה עד שבאתי אצל חברי שבדרום והתירו לי את נדרי ואתה שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות: