פרשת חקת במי חשד משה ולמה משה לקה בגופו ? מה גרם למצב של יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י ? האם למשה חס וחלילה היה חסרון באמונה ? למה אהרון נענש עם משה ? למה משה היה צריך מטה כאשר הקב"ה בקש ממנו רק לדבר אל הסלע ? מה היה החשבון של משה שלא דבר אל הסלע ? אם משה היה מדבר עם הסלע האם משה היה נכנס לארץ ישראל ? מה היה קורה במקרה כזה לעם ישראל ? אם אדם רשע עושה מעשה טוב שהסיכוי שלו להיות מעשה רע קטן מאוד האם צריך לדון אותו לכף חובה או לכף זכות ? מה הסיבה לדון את הרשע לכף חובה ? למה זה שונה מלדון אדם בינוני או צדיק לכף זכות ? מה צריך האדם לעשות כדי להתרחק מחטא ? ‏ח'/תמוז/תשפ"א

 בס"ד

פרשת חקת  במי חשד משה ולמה משה לקה בגופו ? מה גרם למצב של יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י ? האם למשה חס וחלילה היה חסרון באמונה ? למה אהרון נענש עם משה ? למה משה היה צריך מטה כאשר הקב"ה בקש ממנו רק לדבר אל הסלע ? מה היה החשבון של משה שלא דבר אל הסלע ? אם משה היה מדבר עם הסלע האם משה היה נכנס לארץ ישראל ? מה היה קורה במקרה כזה לעם ישראל ? אם אדם רשע עושה מעשה טוב שהסיכוי שלו להיות מעשה רע קטן מאוד האם צריך לדון אותו לכף חובה או לכף זכות ? מה הסיבה לדון את הרשע לכף חובה ? למה זה שונה מלדון אדם בינוני או צדיק לכף זכות ? מה צריך האדם לעשות כדי להתרחק מחטא ?  ‏ח'/תמוז/תשפ"א

כתוב בפרשה שלנו במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק יב

וַיֹּ֣אמֶר יְקֹוָק֘ אֶל־מֹשֶׁ֣ה וְאֶֽל־אַהֲרֹן֒ יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י לְהַ֨קְדִּישֵׁ֔נִי לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל לָכֵ֗ן לֹ֤א תָבִ֙יאוּ֙ אֶת־הַקָּהָ֣ל הַזֶּ֔ה אֶל־הָאָ֖רֶץ אֲשֶׁר־נָתַ֥תִּי לָהֶֽם:

עשרות פרושים יש על מה נענש משה  ואני רוצה לפרש את העניין מזווית קצת שונה וקצת לנסות לקשר את לנושא של שבוע שעבר על מה שאומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף קכז עמוד א

אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא,ואלו הן:א. הכנסת אורחין.ב. וביקור חולים.ג. ועיון תפלה, לכוין בתפלתו.ד. והשכמת בית המדרש.ה. והמגדל בניו לתלמוד תורה.ו. והדן את חבירו לכף זכות.

אומרת הגמרא  חברותא מסכת שבת דף צז עמוד א

אמר ריש לקיש: החושד בכשרים, לוקה בגופו. דכתיב בעת שציוה הקדוש ברוך הוא את משה לילך לגאול את בני ישראל ממצרים, שאמר משה: "והן לא יאמינו לי ולא ישמעו בקולי, כי יאמרו לא נראה אליך ה'". וגליא קמי קודשא בריך הוא דמהימני ישראל [גלוי היה וידוע לפניו יתברך, שיאמינו ישראל]. ולכן, אמר לו הקדוש ברוך הוא למשה: הן, בני ישראל, מאמינים בני מאמינים הם, ואילו אתה, אין סופך להאמין.ומפרש ריש לקיש: הן מאמינים, דכתיב כשבא משה אל בני ישראל במצרים, "ויאמן העם". בני מאמינים, דכתיב גבי אברהם בברית בין הבתרים "והאמין בה'". אבל אתה, אין סופך להאמין. שנאמר למשה ואהרן על דבר מי מריבה "יען לא האמנתם בי".וממאי דלקה משה על שחשד בישראל שלא יאמינו!? משום דכתיב באותה פרשה, "ויאמר ה' לו עוד: הבא נא ידך בחיקך, ויבא ידו בחיקו, ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג".אמר רבא: ואיתימא רבי יוסי ברבי חנינא [ויש אומרים רבי יוסי ברבי חנינא הוא שאמר]: מדה טובה, ממהרת לבוא ממדת פורענות.דאילו במדת פורענות, כשלקה משה בצרעת, כתיב "ויוציאה, והנה ידו מצורעת כשלג", ומשמע: לכשהוציאה נעשית ידו מצורעת, אבל כשהיתה בחיקו עדיין לא נצטרעה. ואילו במידה טובה, כשנתרפא משה, כתיב "ויוציאה מחיקו, והנה שבה כבשרו", ומשמע כי כבר מחיקו הוא דשבה כבשרו.

יוצא לנו שהסיבה למה שכתוב בפרשה שלנו  יַ֚עַן לֹא־הֶאֱמַנְתֶּ֣ם בִּ֔י  המקור שלו שהוא הספק של משה רבנו לפני קבלת התורה שעם ישראל לא יאמין לו

שמות (פרשת שמות) פרק ד פסוק א

(א) וַיַּ֤עַן מֹשֶׁה֙ וַיֹּ֔אמֶר וְהֵן֙ לֹֽא־יַאֲמִ֣ינוּ לִ֔י וְלֹ֥א יִשְׁמְע֖וּ בְּקֹלִ֑י כִּ֣י יֹֽאמְר֔וּ לֹֽא־נִרְאָ֥ה אֵלֶ֖יךָ יְקֹוָֽק

כלומר אותו ספק קטן של משה הביא בסופו של דבר למצב שעם ישראל יכנס בו ספק לגבי היכולת של משה להביא את עם ישראל לארץ ישראל

וכך כותב האילת השחר במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק יב

(יב) יען לא האמנתם בי להקדישני. הנה למשה ואהרן לא הי' חסרון באמונה ח"ו, אלא נתבעו על מה שלא גרמו שכלל ישראל יאמינו, ונענשו על מה שלא הוסיפו בכבוד שמים, ומי שיכול להרבות כבוד שמים ולא הרבה נתבע כמו על חילול ה' (ואף על פי שמשה הכה ולא אהרן, עי' רש"י בפרשת וזאת הברכה ל"ג ח'):

משה ואהרון לא הצליחו להרים את עם ישראל לדרגה שיוכלו לקדש את שמו של הקב"ה מול עם ישראל על ידי שידברו אל הסלע ולא יכו אותו . וצריך לשאול מה הבעיה של משה לדבר אל הסלע ולא להכות בו ואז יהיה שם שמים מקודש גם אם עם ישראל לא הגיע לאותו דרגה של משה ואהרון כפי שהבין משה רבנו ?

אומר המדרש דברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

א"ל אם רצונך אכנס לארץ ישראל ואהיה שם ב' או ג' שנים ואח"כ אמות, א"ל גזירה היא מלפני שלא תכנס שם, אמ' אם לא אכנס בחיי אכנס לאחר מיתתי, א"ל לא בחייך ולא לאחר מותך, א"ל כל הכעס הזה עלי למה, א"ל על אשר לא קדשתם אותי,

ואומר הדברים רבה (ליברמן) פרשת ואתחנן

מיד הלך לו אצל שר הפנים, א"ל בקש עלי רחמי', א"ל, משה רבי, טורח זה למה, כבר שמעתי מאחרי הפרגוד, שאין תפלתך נשמעת בדבר זה. הניח משה ידיו על ראשו והיה צועק ובוכה, ואמ' אצל מי אלך לבקש רחמי'. א"ר שמלאי באותה שעה נתמלא הקדוש ברוך הוא עברה, שנא' ויתעבר ה' בי וגו' ויאמר ה' אליו אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה +דברים ג' כ"ו+, ועוד שפתח משה מקרא זה ויעבור ה' על פניו ויקרא +שמות ל"ד ו'+, באותה שעה נתקררה רוח הקדש, א"ל הקדוש ברוך הוא למשה שתי שבועות נשבעתי, א' שתמות ואחת לאבד את ישראל, לבטל את שתיהם א"א, אם תרצה אתה לחיות ויאבדו ישראל מוטב. א"ל, רבש"ע, בעלילה אתה בא עלי, אתה תופש החבל בשני ראשים, יאבד משה ואלף כיוצא בו, ואל יאבד א' מישר'.

כלומר יש לנו כאן הבנה שמשה ועם ישראל נמצאים כל אחד בצד אחר ואם משה היה נכנס לתוך ארץ ישראל לא היה תקומה לעם ישראל וכל זה בגלל שעם ישראל לא הגיע לדרגה של משה כלומר לדרגה שבו משה יקדש את הקב"ה בדיבור ולא במכה על ידי המטה . אם לא היה משה מכה את הסלע עם המטה והיה מדבר אל הסלע ושמו של הקב"ה היה בבחינת וקדשתם אותי משה היה צריך להיכנס לתוך ארץ ישראל ואז לעם ישראל חס וחלילה לא היה תקומה ועם ישראל היה חס וחלילה מושמד  על ידי הקב"ה 

וזה בדיוק מה שהבין משה ולכן הוא לקח על עצמו את התוצאות של ההכאה על הסלע מבחינת לא קדשתם אותי והתוצאה של המעשה שלו שהוא יכול היה להיכנס לתוך ארץ ישראל לא בחייו ולא במותו . וכך כותב הפירוש הסולם לזוהר חדש - שמות פרשת בשלח מאמר נחש עלי צור אות מה

ויש להבין, הרי גם משה ידע שבגמר התקון יוכל הנחש להמצא עם המים, אלא שראה שעוד לא הגיע זמנו כנ"ל, וא"כ למה נענש. ואין לומר שטעה משה בזה. והענין הוא, כי העונש היה על מה שלא תקן את ישראל שיזכו לגמר התקון. ובאמת לא היה זה עונש, אלא בחינת סבה ומסובב. כיון שלא נתתקן הנחש במים, באפן שיוכל להמשיך הג"ר דחכמה בלי דינים, ע"כ מסובב מזה, כי משה לא היה יכול לבא לארץ ישראל, כי אם היה משפיע בארץ ישראל היה ממשיך שם הג"ר דחכמה דשמאל (כנ"ל אות כ') ולפי"ז, אין הפרש אם חטא בזה או לא חטא, אלא כיון שלא המשיך את גמר התקון, ע"כ אינו יכול לבא לארץ ישראל ומ"ש. הקדוש ברוך הוא, יען לא האמנתם בי להקדישני וגו', היינו שלא תקנו את ישראל בתקון השלם.

כלומר עם ישראל לא הגיע לתיקון שלם כדי שמשה יוכל לדבר אל הסלע . הדיבור שלו לסלע היה גורם לו להיכנס לארץ ישראל והיה גורם לאבדון של עם ישראל .

כלומר עם ישראל לא הגיע לגמר התיקון שלו כי משה עצמו היה בו חסרון דק לפני מתן תורה שלא האמין בעם ישראל לחלוטין ולכן הקב"ה נתן לו בין היתר את המטה . ואותו מטה סופו שהכה בסלע וגרם לכך שהוא לא יכנס לתוך ארץ ישראל . ועכשיו מובן למה הקב"ה נתן לו את המטה כאשר ביקש ממנו לדבר עם הסלע ואם רק האשפרות לדבר עם הסלע קיימת אין לו צורך במטה

במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק ז - ח

(ז) וַיְדַבֵּ֥ר יְקֹוָ֖ק אֶל־מֹשֶׁ֥ה לֵּאמֹֽר:

(ח) קַ֣ח אֶת־הַמַּטֶּ֗ה וְהַקְהֵ֤ל אֶת־הָעֵדָה֙ אַתָּה֙ וְאַהֲרֹ֣ן אָחִ֔יךָ וְדִבַּרְתֶּ֧ם אֶל־הַסֶּ֛לַע לְעֵינֵיהֶ֖ם וְנָתַ֣ן מֵימָ֑יו וְהוֹצֵאתָ֙ לָהֶ֥ם מַ֙יִם֙ מִן־הַסֶּ֔לַע וְהִשְׁקִיתָ֥ אֶת־הָעֵדָ֖ה וְאֶת־בְּעִירָֽם:

הקב"ה נתן למשה את הבחירה האם להיכנס לארץ ישראל ועם ישראל יאבד או להישאר מחוץ לארץ ישראל עד זמן הגאולה ועם ישראל יכנס לארץ ישראל בלי משה .

ועכשיו מובן יותר הפרוש של הפסוק במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י

(י) וַיַּקְהִ֜לוּ מֹשֶׁ֧ה וְאַהֲרֹ֛ן אֶת־הַקָּהָ֖ל אֶל־פְּנֵ֣י הַסָּ֑לַע וַיֹּ֣אמֶר לָהֶ֗ם שִׁמְעוּ־נָא֙ הַמֹּרִ֔ים הֲמִן־הַסֶּ֣לַע הַזֶּ֔ה נוֹצִ֥יא לָכֶ֖ם מָֽיִם:

אומר המדרש הגדול במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י

ויאמר להם שמעו נא המורים. אין לשון מורים אלא שוטים, כענין שנאמר שיתה יי' מורה להם (תהלים ט, כא), שכן בלשון יוני קורין לשוטה מורה. מלמד שכעס עליהן והראה להן פנים שלזעם, ואמר להן הייתם סבורין שאין הקדוש ברוך הוא יכול להוציא לכם מים מן האבן הזו, שנאמר המן הסלע הזה נוציא לכם מים.

אומר משה לעם ישראל לפי המהלך שלי אני יכול להוציא לכם מים מהסלע על ידי דיבור אבל אתם שוטים שחושבים שאני לא יכול , אם אני ידבר אל הסלע חס וחלילה עם ישראל יאבד לחלוטין ולכן אני לא יוציא בדיבור כי אין זה מתאים לדרגתכם . אתם עדיין בשלב נמוך יותר שכאשר מכים יוצא מים ולא כאשר מדברים ואתם לא מבינים את זה בגלל מצבכם וזה משמעות שאתם שוטים .

וזה משתמע מדברי המלבי"ם במדבר (פרשת חקת) פרק כ פסוק י

ואחר שה' אמר לו שיקהיל את העדה ובודאי כן עשה וקרא להסנהדרין והנשיאים שיהיו בראשם, וראה שהעם היו מורים וממרים בזקניהם, וההמון נתקבצו ועמדו בראש והם אינם ראוים לנס גדול הזה שיתהפך יסוד העפר ליסוד המים, ודי אם יוציא את המים הנקוים בסלע להרוות את צמאונם, ועז"א שמעו נא המורים אחר שאתם מורים וממרים בזקניהם וכמ"ש חז"ל המורים את מוריהם א"כ המן הסלע הזה נוציא לכם מים, איך אפשר שיעשה לפניכם נס גדול כזה להוציא מים מן הסלע היינו שיסוד העפר של הסלע יתהוה למים, שההוצאה הזאת תיוחס אלינו כי זה נעשה ע"י הכרח ובטול הסלע עצמו שהוא יסוד העפר שבו שעז"א סלע הזה היינו חלק העפר והסלע, ועז"א נוציא, כי הוצאה זו מיוחס למשה כמ"ש והוצאת להם מים מן הסלע (כי הוצאת המים הנקוים בסלע מיוחס להסלע עצמו כמ"ש ונתן מימיו), ר"ל שנס גדול כזה לא יעשה רק לפני הזקנים והראוים לא לכם אתם המורים את מוריהם:

ועכשיו אני רוצה לקשר את הנושא לדן את חברו לכף זכות מתוך דברי הגמרא אמר ריש לקיש: החושד בכשרים, לוקה בגופו

אומר הפירוש המשנה לרמב"ם מסכת אבות פרק א משנה ו

והוי דן את כל האדם לכף זכות - עניינו, שאם יהיה אדם שאינו ידוע לך, לא תדע האם צדיק הוא או רשע, ותראהו עושה מעשה או אומר דבר, שאם יפורש באופן מה הריהו טוב, ואם תפרשהו באופן אחר הרי הוא רע - פרשהו כטוב, ואל תחשוב בו רע. אבל אם היה איש ידוע שהוא צדיק, ומפורסם במעשי הטוב, ונראה לו מעשה שכל תכונותיו יורו על היותו מעשה רע, ואין להכריע בו שהוא מעשה טוב אלא בדוחק רב מאד ובאפשרות רחוקה - צריך לפרש אותו כטוב, הואיל ויש צד אפשרות להיותו טוב, ואין מותר לחושדו, ועל זה יאמרו: "כל החושד כשרים לוקה בגופו". וכן אם היה רשע ונתפרסמו מעשיו, ואחר כך ראינוהו עושה מעשה שראיותיו כולן מורות שהוא טוב, ובו צד אפשרות רחוקה מאד לרע - צריך להשמר ממנו, ולא להאמין בו טוב, הואיל ויש בו אפשרות לרע, אמר: +משלי כו, כה+ "כי יחנן קולו אל תאמן בו, כי שבע תועבות בליבו". ואם היה בלתי ידוע, והמעשה נוטה אל אחד משני הקצוות - צריך בדרך המעלה שידון לכף זכות, איזה משני הקצוות שתהיה.

אומר הרמב"ם שיש אנשים שהם רשעים שמעשיהם התפרסמו והכלל הזה שאתה דן את חבריך לכף זכות אינו קיים במקרה כזה וצריך לדון אותם לכף חובה ואפילו יש צד רחוק שמה שהוא עשה נראה מעשה רע ונראה מעשה טוב צריך לדון אותו לכף חובה ולא לכף זכות . וצריך להבין את זה לפי החשבון שעשיתי שבוע שעבר בפרשת קרח . צריך להגיד שכנגד השכר שיש לאדם  הדן חברו הרשע לכף זכות יש את המחיר שמגיע עם המעשה הזה והוא שמעשיו הרעים של חברו יתקבלו כמעשים טובים אצל הדן לכף זכות וגם אצל מי שרואה אותו דן לכף זכות  . מעשיו של הרשע מקבלים משקל קטן יותר ויכולים לקלקל  אותו ואת מי שרואה אותו . וזה בדיוק מה שכותב המדרש על עשו ויצחק מדרש משלי (בובר) משלי פרק כו פסוק כד

כי יחנן קולו אל תאמן בו כי שבע תועבות בלבו, מהו כי שבע תועבות בלבו, אמר ר' יוחנן מלמד שהשיבתו שכינה ליצחק ואמרה לו גלוי וידוע לפני שהוא עתיד להחריב בית המקדש ולשעבד בשנים עשר שבטים, באותה שעה ברכו ברכה קלה, א"ל ועל חרבך תחיה ואת אחיך תעבוד (שם שם /בראשית כ"ז/ מ), אימתי כל זמן שהן יושבין ומתעסקים בתורה, אבל אם פשעו בדברי תורה ופרקת עולו מעל צוארך, מיד והידים ידי עשו (שם שם /בראשית כ"ז/ כב), אם זכו הקול קול יעקב (שם /בראשית כ"ז/), ואם לאו והידים ידי עשו.

כלומר אותה זכות של מי שדן את הרשע לכף זכות קטנה בהרבה מהנזק שיכול להגיע מאותו רשע ולהשפיע על התנהגותו של מי שדן אותו לכף זכות וגם על מי שרואה שדנים את הרשע לכף זכות . ואם נכנס לחשבון שהאדם צריך לראות את עצמו חצי חצי ואת העולם חצי חצי אין בזכות הזאת של הדן את הרשע לכף זכות (וגם את הזכות של מגלגלים זכות על ידי זכאי ) להעביר את הרשע למצב של חצי חצי כי מעשיו מוכיחים עליו שהוא רחוק משם . והסיכון שמעשי הרשע ישפיעו על מי שדן אותו לכף זכות מכריע את הכף לדון אותו לכף חובה כי יש סיכוי שזה יעביר את עצמו מחצי חצי למצב של חובה ולכן אין כאן את הרציונל לדון אותו לכף זכות כאשר מדובר באנשים שהם בנונים שהם באופן כללי בתחום של החצי חצי . וכך משמע אנציקלופדיה תלמודית כרך יז, [חשד] טור תקס - תקסא

"החושד בכשרים" הוא אחד מעשרים וארבעה דברים המעכבים את התשובה, לפי שאין חזקתו לשוב מעון זה, שהוא דבר קל בעיני רוב בני אדם, ונמצא חוטא והוא מדמה שאין זה חטא, שהוא אומר מה עשיתי לו, ואין כאן אלא חשד, שמא עשה או לא עשה, ואינו יודע שזהו עון, שמשים אדם כשר בדעתו כבעל עבירה. ויש שכתבו טעם אחר, שאף על פי שאין בענין חשד בכשרים גוף עבירה, שהרי לא חמסו ולא ביישו, הרי זו מדה שתביאהו שיהיו הצדיקים אצלו כרשעים, ולא ישמע לתוכחת החכמים, לפי שחושדם שהם עצמם יכשלו במה שמוכיחים בני אדם, ומטעם זה הזהירונו תמיד להיותנו דנים את האדם לכף זכות, וכל שכן את החכמים, שאין לדון ולהרהר אחר חזקת חסידותם, עד שיוודע בבירור שחטאו.

כלומר יש השפעה על האדם כאשר הוא דן לכף זכות וכאשר הוא דן לכף חובה וצריך לדעת שכאשר הוא דן לכף חובה כאלו שהם לא רשעים זה משפיע עליו והופך צדיקים לרשעים וזה גורם לו לעשות עבירות כי הוא מזלזל בצדיקים שגורם לו לעשות ההיפך ממעשיהם . בדיוק בצורה הפוכה יש את מי שדן לכף זכות רשע וגורם לעצמו ללמוד ממעשיו הרעים .

והמסקנה של כל המשא ומתן הזה  שהאדם צריך לחשב את מעשיו בדקדוק כי כל מעשה שלו הוא מורכב מהרבה וקטורים מנוגדים ורק מחשבה רצינית ועמוקה תביא את האדם לעשות מעשים שיועילו לו ולעולם . וכך אומר המסכתות קטנות מסכת כלה רבתי פרק ד הלכה י

אם חפץ אתה להרחיק מן החטא הוי מחשב לאין סופו, דכתיב החכם עיניו בראשו, ועיני כסיל בקצה ארץ, מסתכל למה שיש לפניו ומשכח בסופו.

ולסיכום צריך לקרוא את משנה מסכת אבות פרק ב משנה א

[*] רבי אומר איזוהי דרך ישרה שיבור לו האדם כל שהיא תפארת לעושה ותפארת לו מן האדם והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין:

פרשת קרח מה זה וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה ? כמה מדורים יש בגיהנם ? מי נמצא בגיהנם ? מי נמצא באופן זמני בגיהנם ? כמה זה זמני ? מי לא יורד לגיהנם ? מה ההבדל בן מי שאין לו תקנה למי שיורד לתיקון בגיהנם ? מה משותף לאלו שאין להם תקנה ? את מי אברהם לא מוציא מגיהנם ? מה המשמעות של פושעי ישראל בגופם ? מה הקשר של גיהנם לדון את האדם לכף זכות ? האם לדון את האדם לכף זכות זה גמילות חסדים או השכנת שלום ? מה הקשר לדון את האדם לכף זכות לענווה ? מהו החשבון של מי שדן את חברו לכף חובה ? האם מי שדן את חברו לכף חובה נכנס בו רוח שטות ? איך דן משה רבנו את קרח לכף זכות ? מה הקשר בין לדון את האדם לכף זכות לחובה של האדם לחשוב על עצמו כחצי חצי ? ‏א'/תמוז/תשפ"א

 בס"ד

פרשת קרח מה זה וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה ? כמה מדורים יש בגיהנם ? מי נמצא בגיהנם ? מי נמצא באופן זמני בגיהנם ? כמה זה זמני ? מי לא יורד לגיהנם ? מה ההבדל בן מי שאין לו תקנה למי שיורד לתיקון בגיהנם ? מה משותף לאלו שאין להם תקנה ? את מי אברהם לא מוציא מגיהנם ? מה המשמעות של פושעי ישראל בגופם ? מה הקשר של גיהנם לדון את האדם לכף זכות ? האם לדון את האדם לכף זכות זה גמילות חסדים או השכנת שלום ? מה הקשר לדון את האדם לכף זכות לענווה ? מהו החשבון של מי שדן את חברו לכף חובה ? האם מי שדן את חברו לכף חובה נכנס בו רוח שטות ? איך דן משה רבנו את קרח לכף זכות ? מה הקשר בין לדון את האדם לכף זכות לחובה של האדם לחשוב על עצמו כחצי חצי ? ‏א'/תמוז/תשפ"א

כתוב במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק ל

(ל) וְאִם־בְּרִיאָ֞ה יִבְרָ֣א יְקֹוָ֗ק וּפָצְתָ֨ה הָאֲדָמָ֤ה אֶת־פִּ֙יהָ֙ וּבָלְעָ֤ה אֹתָם֙ וְאֶת־כָּל־אֲשֶׁ֣ר לָהֶ֔ם וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וִֽידַעְתֶּ֕ם כִּ֧י נִֽאֲצ֛וּ הָאֲנָשִׁ֥ים הָאֵ֖לֶּה אֶת־יְקֹוָֽק:

במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק לג

(לג) וַיֵּ֨רְד֜וּ הֵ֣ם וְכָל־אֲשֶׁ֥ר לָהֶ֛ם חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה וַתְּכַ֤ס עֲלֵיהֶם֙ הָאָ֔רֶץ וַיֹּאבְד֖וּ מִתּ֥וֹךְ הַקָּהָֽל:

בפסוקים הללו מוזכר הביטוי שאלה וצריך לברר מה משמעות של וְיָרְד֥וּ חַיִּ֖ים שְׁאֹ֑לָה

אומר התלמוד בבלי מסכת עירובין דף יט עמוד א

רבי יהושע בן לוי: שבעה שמות יש לגיהנם, ואלו הן: שאול ואבדון, ובאר שחת, ובור שאון, וטיט היון, וצלמות, וארץ התחתית.

כלומר יש שבע מדורים לגיהנם שהמדור העליון ביותר הוא שאול וזה המדור שאליו ירדו כל עדת קרח .

וכדי להבין מי מגיע לשם נראה את הגמרא חברותא מסכת עירובין דף יט עמוד א

והיינו דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב: עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה?עוברי: אלו בני אדם שעוברין על רצונו של הקדוש ברוך הוא.בעמק: שמעמיקין להם גיהנם.

הבכא מעין ישיתוהו: שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין, שהוא נקב בבנין המזבח, שניסוך היין שהיו מנסכים בספלים שבמזבח, יורד לתוכו כל השנה.⁽²⁹⁾גם ברכות יעטה מורה: שמצדיקין עליהן את הדין, ואומרים לפניו: רבונו של עולם, יפה דנת, יפה זכית, יפה חייבת. ויפה תקנת: גיהנם לרשעים, וגן עדן לצדיקים!ומקשינן אהא דאמרינן שמצדיקין עליהם את הדין:

והאמר רבי שמעון בן לקיש: רשעים, אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר: ויצאו וראו בפגרי האנשים הפשעים בי כי תולעתם [רמה האוכלת את בשרם - רש"י] לא תמות ואשם [ואש שלהם בגיהנם - רש"י] לא תכבה.ודייקינן: האנשים "שפשעו בי" בלשון עבר - דמשמע שפשעו ואינם פושעים עדיין - לא נאמר. אלא: "הפושעים בי" בלשון הווה, שפושעים בו עדיין, אפילו בשעת תולעתם "ואשם", ללמד: שפושעים והולכין לעולם [שנשמותיהן אפילו לאחר מיתתן אינן חוששות לעצמן, מפני שהולכות לאבדון - ריטב"א].הרי חזינן, שאין מצדיקין עליהן את הדין?!ומשנינן: לא קשיא:

הא דאמרינן שמצדיקין עליהם את הדין - בפושעי ישראל.הא דאמרינן שפושעים והולכים לעולם - בפושעי עובדי כוכבים.ומסייעינן לפירוקין: הכי נמי מסתברא דלא מוקי ריש לקיש לקרא: ד"ויצאו וראו האנשים הפושעים בי", על פושעי ישראל.דאם כן דהאי קרא, דכתיב ביה "ואשם לא תכבה" על פושעי ישראל קאי, קשיא הך דריש לקיש, אמימרא אחריתא דריש לקיש:דהא אמר ריש לקיש: פושעי ישראל, אין אור של גיהנם שולטת בהן לשורפם, ואינו אלא משחיר פניהם [תוספות], וילפינן לה בקל וחומר ממזבח הזהב [הפנימי]:מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, עמד כמה שנים ולא שלטה בו האור להחסיר מזהבו, שנעשה בו נס - רש"י חגיגה כז. [אבל בתוספות שם מבואר, דעל העץ שתחת הזהב קאי].פושעי ישראל שמליאין מצוות כרימון [שעליהם נאמר: הנחמדים מזהב - מהרש"א חגיגה לפירוש תוספות] שנאמר: כפלח הרמון רקתך. ואמר על כך רבי שמעון בן לקיש: אל תיקרי "רקתך" אלא "ריקתיך" לשון ריקנות, שאפילו ריקנין שבך מליאין מצוות כרימון שמלא גרגירים - על אחת כמה וכמה שלא תשלוט בהן האור [שהמצוות מגינות עליהם - מהרש"א שם].וכיון שכן, אי אפשר לפרש קרא ד"ויצאו וראו וגו' הפושעים בי" דכתיב ביה "ואשם לא תכבה" על פושעי ישראל, ועל כרחך על פושעי עובדי כוכבים קאי - וכדאמרן!והשתא דאייתינן הא דריש לקיש דבפושעי ישראל אין אור של גיהנם שולט בהם תמהינן: אלא, הא דכתיב בקרא דלעיל: עוברי בעמק הבכא, דהיינו שמעמיקין להן גיהנם דמוקמינן לה על פושעי ישראל, היכי משכחת לה?!ומפרשינן: ההוא קרא, דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם. ואתי אברהם אבינו ומסיק להו [ומעלה אותם משם] ומקבל להו, בר מישראל שבא על בת עובד כוכבים, דמשכה ערלתו [מפרש באלפא ביתא דרבי מכיר: דהיינו ערלות בנים קטנים שמתו קודם שמלו, שנוטלין אותן מהן, ומחברין להם למי שבא על הגויה - רבינו פרץ], ולא מבשקר [מכיר] ליה אברהם שהוא יהודי, דכיון דמשכה ערלתו דומה עליו כמי שלא נימול, ואינו מוציאו מגיהנם.

לפי פשט הגמרא יש כאלו המגיעים רק לפי שעה לגיהינום ואברהם אבינו מוציא אותם לאחר פרק זמן קצר. בגמרא כתוב 12 חודש כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת שבת דף לג עמוד ב

איתיבו תריסר ירחי שתא. אמרי: משפט רשעים בגיהנם - שנים עשר חדש. יצתה בת קול ואמרה: צאו ממערתכם!

אותם יהודים שהתרחקו מלהיות יהודים נשארים בגיהנם אותם שאיבדו את הזהות היהודית שלהם . כדי להבין את זה יותר לעומק צריך להתבונן בגמרא שמדברת על אותם יהודים שאין להם תקנה

חברותא מסכת ראש השנה דף יז עמוד א

א. פושעי ישראל שפשעו בגופן [להלן יתבאר באיזה פשעים מדובר], וכן פושעי אומות העולם שפשעו בגופן - הרי הם יורדין לגיהנם ונידונין בה י"ב חדש.ולאחר י"ב חדש גופן כלה, ונשמתן נשרפת, ורוח מפזרתן, מפזרת את אפרם, ונעשין עפר תחת כפות רגלי הצדיקים.שנאמר [מלאכי ג]: "ועסותם רשעים, אתם תמעכו ותכתתו את הרשעים, כי יהיו אפר תחת כפות רגליכם".⁽⁴¹⁷⁾ב. אבל המינין, צדוקים ובייתוסים, ששינו את כוונת המקראות לרעה.והמסורות, מלשינים המוסרים את ממון ישראל לעובדי כוכבים.והאפיקורסים, מבזי תלמידי חכמים.והאנשים שכפרו בתורה, שאומרים אין תורה מן השמים.והאנשים שכפרו בתחיית המתים.והאנשים שפירשו מדרכי ציבור, מדרכי ישראל [עיין ברש"י ביחס לגירסא].והאנשים שנתנו חיתיתם בארץ חיים, ויבואר להלן במה המדובר.והאנשים שחטאו החטיאו את הרבים, כגון ירבעם בן נבט וחביריו, שמנעו מישראל לעלות למקדש, וגרמו לעבוד עבודה זרה.כל אלו יורדין לגיהנם, ונידונין בה לדורי דורות.שנאמר [ישעיה סו]: "ויצאו [הגויים, הבאים להשתחוות לפני ה' לעתיד לבוא, יצאו מירושלים לעמק יהושפט] וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. כי תולעתם לא תמות [לעולם], ואישם לא תכבה [לעולם], והיו דראון לכל בשר".כי אפילו כאשר עונש הגיהנם כלה לרשעים האלה, הרי רק עונש הגיהנם עצמו כלה, ואילו הן, הם עצמם, אינן כלין, אלא הם ממשיכים ונחלשים מן היסורים שלהם.⁽⁴¹⁸⁾שנאמר [תהילים מט]: "וצורם, וצורתם עתידה לבלות את השאול".וכל כך למה הם נענשים?מפני שפשטו ידיהם בזבול. שגרמו בעונותיהם להחריב את בית המקדש, כמו שנאמר בסוף הכתוב: "וצורם לבלות שאול מזבול לו".

יש יהודים שאיבדו את הזהות היהודית שלהם מכמה וכמה סיבות ואלו הם שאין להם תקנה שמקומם היחידי הוא בגיהנם כלומר יש כאלו שלא נכנסים לגיהנם יש כאלו שנכנסים לזמן קצר של שנה ויש כאלו שתמיד יישארו בגיהנם והמשותף להם שאבדו את המהות היהודית שלהם .

כדי להבין את ההבדל הזה בין מי שיש לו תקנה ומי שאין לו תקנה אומרת הגמרא חברותא מסכת ראש השנה דף יז עמוד א

אמר מר בברייתא: בית הלל אומרים: אין הבינוניים יורדים לגיהנם אפילו לשעה אחת. שנאמר: "ורב חסד", הקדוש ברוך הוא, מטה את הדין כלפי חסד, ואינו מורידם לגיהנם כלל.ומקשינן: והכתיב [זכריה יג]: "והבאתי את [הכת] השלישית באש". ופירשו בית שמאי שהפסוק מדבר על הבינוניים!הרי מפורש בפסוק שהבינוניים נידונים באש של גהינם!ומתרצינן: לדעת בית הלל, התם, אותו פסוק, מדבר בפושעי ישראל בגופן, ולא בבינוניים.ומקשינן: והא אמרת בברייתא שפושעי ישראל בגופם לית להו, אין להם תקנתא כלל, שהרי הם נעשים אפר תחת כפות רגלי הצדיקים. ואילו בפסוק הזה נאמר "וצרפתים כצרוף את הכסף", ומשמע, שימרקו יסוריהם את עונותיהם, ויצאו מן הגיהנם!ומתרצינן: כי לית להו תקנה, כל אשר אמרנו שאין להם תקנה, לא דיברנו, אלא בפושעי ישראל בגופם שיש להם רוב עונות [יותר מזכויות].אבל הכא, בפסוק הזה, מדובר באנשים שיש להם מחצה עונות ומחצה זכיות, ואית בהו נמי, ויש בכלל מחצה העונות גם עון ד"פושעי ישראל בגופן".ואותם אנשים, אף על פי שיש להם מחצה זכויות, דינם שונה משאר הבינוניים, ולא סגיא ליה, שאין מתכפר להם, כל זמן דלאו, שלא יתקיים בהם המקרא: "והבאתי את השלישית באש", שירדו לגהינם לשעה אחת.אך ואם לאו, שאין באותו מחצה של עונות עון של "פושעי ישראל בגופן", בזה נאמר: "ורב חסד", שהקב"ה מטה את דינם כלפי חסד, ואין הם יורדים לגיהנם כלל.ועליהן אמר דוד "אהבתי כי ישמע ה'".

כלומר מי שהוא חצי חצי עוונות מול מצוות אם יש בחצי של עוונות פשעים שעשה האדם בגופו הוא צריך לרדת 12 חודש לגיהנם ואז הוא מתקן את עצמו . מי שהוא חצי חצי עוונות מול מצוות ואין לו עוונות שעשה בגופו הקב"ה מטה את האדם  כלפי החסד והאדם לא יורד לגיהנם . מי שיש לו יותר עוונות מאשר מצוות אין לו תקנה ומקומו בגיהנם לדורי דורות .

אבל צריך להבין לעומק את ההמשך של הגמרא

דרש רבא: מאי דכתיב "אהבתי כי ישמע ה'" -כך אמרה כנסת ישראל לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! אימתי אני אהובה לפניך? בזמן שאתה שומע את קול תחנוני."דלותי ולי יהושיע" - אף על פי שדלה אני מן המצות, בכל זאת לי נאה להושיע.

מה הכוונה דלותי ולי יהושיע ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף קכז עמוד א

אמר רב יהודה בר שילא אמר רב אסי אמר רבי יוחנן: ששה דברים אדם אוכל פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לו לעולם הבא,ואלו הן:א. הכנסת אורחין.ב. וביקור חולים.ג. ועיון תפלה, לכוין בתפלתו.ד. והשכמת בית המדרש.ה. והמגדל בניו לתלמוד תורה.ו. והדן את חבירו לכף זכות.

ומקשינן: איני, וכי כל אלו שנמנו כאן הם בכלל דברים שאוכלין פירותיהן בעולם הזה והקרן קיימת לעולם הבא?והא אנן בריש מסכת פאה תנן: אלו דברים שאדם עושה אותם ואוכל פירותיהן בעולם הזה, והקרן קיימת לו לעולם הבא, ואלו הן:כיבוד אב ואם, וגמילות חסדים, והבאת שלום שבין אדם לחבירו, ותלמוד תורה שקול כנגד כולם.ומדייקינן: הני, אין. אבל מידי אחרינא, לא, ואילו רב אסי משמיה דרבי יוחנן מנה מה שלא שנינו כאן.ומתרצינן: רבי יוחנן בא לפרש משנתנו, שכל הני ששה דברים, נמי - בהני, באלו שלשה דברים שנשנו במשנה, שייכי, הם בכללם.

ורש"י כולל את דן חברו לכף זכות בכלל הבאת שלום שבין אדם לחברו ואני רוצה להגיד שזה גם בכלל עושה חסד עם חברו כלומר גמילות חסדים וכך אומר ה חומת אנך תהלים פרק קטז

דלותי ולי יהושיע. פי' בספר ארץ החיים כי במדת הענוה הקדוש ברוך הוא מוחל עונות וז"ש דלותי שאני חשוב כעני וממעט עצמי בענוה ובזה שובי נפשי למנוחיכי כי חלצת נפשי ממות דאם נגזר מיתה על החוטא בענוה נתבטל וגם אם נגזר על מיתת בנים קצא) וז"ש את עיני מדמעה על מיתת בנים וגם אם נגזר גלות נתבטל וזהו את רגלי מדחי עכ"ד ס' ארץ החיים ולפי דרכו אפשר לרמוז דלותי ולי יהושיע כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל דמי שהוא עניו שם י"ה שומרוקצב) וז"ש דלותי שאני מחשיב עצמי דל בכל מחמת שהענוה קבועה בלבי באמת. ולכן הוא יתברך בוחן לב חוקר כליות ויודע כי היא ענוה באמת מלב ונפש לכן הוא ברחמיו ירחם עלי ולי יהושיע שם י"ה הרמוז בתחילת התיבה:

וכך הוא החשבון שלי על אותו אחד שדן את האחר לכף זכות ולא לכף חובה . דבר ראשון  זה פועל על האדם עצמו שדן את חברו לכף זכות כי אדם הדן את חברו לכף חובה כאשר היה יכול לדון את חברו לכף זכות שם את עצמו כשופט כלומר ההיפך מהענווה והקב"ה יפרע ממנו מידה כנגד מידה אבל אם דן אותו לכף זכות זה ממידת הענווה ולכן הקב"ה ידון אותו גם לכף זכות ואם הוא עצמו היה חצי חצי יעביר את עצמו לצד הזכות כי עשה מצות גמילות חסדים והשכנת שלום . אותו אחד שהמעשה שלו שגרם לחברו לדון את חברו לכף זכות תעמוד לטובתו וגם אם עבר עבירה והוא עבר לצד חובה עצם זה שהוא גרם לאדם אחר זכות שדן אותו לכף זכות תעביר אותו חזרה לחצי חצי . דבר נוסף אם אותו אדם דן את חברו לכף חובה ולא לכף זכות כאשר באמת אותו אדם לא עשה עבירה יגרום הטעות הזאת לחוסר של שלום בניהם וזה יגרום שנאת חינם ולשון הרע ואז שניהם אם הם חצי חצי יעברו לצד החובה וזה כשלעצמו יכול לגרום לנזק אין סופי לשניהם כי לפי הגמרא לא יהיה להם תקנה וכפי לשון הגמרא "הגיהנם כלה לרשעים האלה, הרי רק עונש הגיהנם עצמו כלה, ואילו הן, הם עצמם, אינן כלין, אלא הם ממשיכים ונחלשים מן היסורים שלהם.⁽⁴¹⁸⁾שנאמר [תהילים מט]: "וצורם, וצורתם עתידה לבלות את השאול"

ואם אותו אחד באמת עשה עבירה והוא דן אותו לכף זכות הוא משפיע על החשבון הכללי של כל עם ישראל  כי הזכות שלו תתקזז מול  העבירה שחברו עבר יחד עם אותו זכות קטנה שנגרמה על ידי העבירה של אותו אדם שגרם לחברו לדון אותו לכף זכות  (אם העולם לפני העבירה היה חצי חצי ) והעולם יחזור לחצי חצי .

וכל מי שדן את חברו לכף זכות מפנים את מה שכותבת המשנה מסכת אבות פרק ב משנה א

והוי מחשב הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה והסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבין:

מבין שכאשר עומדת לפניו לדון לכף זכות ולדון לכף חובה צריך להכנס בו רוח שטות כדי לדון את חברו לכף חובה

והחשבון מתעצם כאשר זה עלול להשפיע על כל העולם כמו שאומרת הגמרא תלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

ואיך הנידון לכף זכות נמצאת בפרשה שלנו ?

במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק ג - ה

(ג) וַיִּֽקָּהֲל֞וּ עַל־מֹשֶׁ֣ה וְעַֽל־אַהֲרֹ֗ן וַיֹּאמְר֣וּ אֲלֵהֶם֘ רַב־לָכֶם֒ כִּ֤י כָל־הָֽעֵדָה֙ כֻּלָּ֣ם קְדֹשִׁ֔ים וּבְתוֹכָ֖ם יְקֹוָ֑ק וּמַדּ֥וּעַ תִּֽתְנַשְּׂא֖וּ עַל־קְהַ֥ל יְקֹוָֽק:

(ד) וַיִּשְׁמַ֣ע מֹשֶׁ֔ה וַיִּפֹּ֖ל עַל־פָּנָֽיו:

(ה) וַיְדַבֵּ֨ר אֶל־קֹ֜רַח וְאֶֽל־כָּל־עֲדָתוֹ֘ לֵאמֹר֒ בֹּ֠קֶר וְיֹדַ֨ע יְקֹוָ֧ק אֶת־אֲשֶׁר־ל֛וֹ וְאֶת־הַקָּד֖וֹשׁ וְהִקְרִ֣יב אֵלָ֑יו וְאֵ֛ת אֲשֶׁ֥ר יִבְחַר־בּ֖וֹ יַקְרִ֥יב אֵלָֽיו:

משה רבנו לא דן את קרח לכף חובה הוא מפנה את ההכרעה לקב"ה .

וכתוב במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק יב

(יב) וַיִּשְׁלַ֣ח מֹשֶׁ֔ה לִקְרֹ֛א לְדָתָ֥ן וְלַאֲבִירָ֖ם בְּנֵ֣י אֱלִיאָ֑ב וַיֹּאמְר֖וּ לֹ֥א נַעֲלֶֽה:

רש"י במדבר (פרשת קרח) פרק טז פסוק יב

(יב) וישלח משה וגו' - מכאן שאין מחזיקין במחלוקת, שהיה משה מחזר אחריהם להשלימם בדברי שלום:

כלומר משה עצמו מראה שהוא דן את קרח לכף זכות

וכמה צריך להתאמץ ולדון לכף זכות ?

בית הבחירה למאירי מסכת שבת דף קכז עמוד ב

במשנת חסידים אמרו לעולם הוי דן את האדם לכף זכות והענין שכל שהוא מוחזק בחסיד אפילו ראו בו מעשה שהדברים מוכיחים בו לחובה אל תהרהר אחריו אלא השתדל לדונו לכף זכות אחר שיש לך לדונו לזכות אף באפשר רחוק ומזה המין באלו המעשים הנזכרים הנה באדם אחד שירד בגליל העליון ונשכר אצל בעל הבית שלש שנים ערב יום הכפרים אמר לו תן לי שכרי אלך ואפרנס אשתי ובני אמר לו אין לי תן לי מעות אמר לו אין לי תן לי בהמה אמר לו אין לי תן לי פירות אמר לו אין לי תן לי כרים וכסתות אמר לו אין לי וכו' הפשיל כליו לאחוריו והלך לביתו בפחי נפש לאחר הרגל נטל בעל הבית את שכרו ועמו משאוי שלשה חמורים אחד של מאכל ואחד של משתה ואחד של מיני מגדים והלך לביתו לאחר שאכלו ושתו נתן לו שכרו אמר לו בשעה שאמרתי לך אין לי מעות במה דנתני אמר לו שמא פרקמטיא בזול נזדמנה לו ולקח בהן בשעה שאמרתי לך אין לי בהמה במה דנתני אמר לו שמא מושכרות הן ביד אחרים בשעה שאמרתי לך אין לי פירות במה דנתני אמר לו שמא אינם מעושרים בשעה שאמרתי לך אין לי כרים וכסתות במה דנתני אמר לו שמא הקדיש ר' את נכסיו לשמים אמר לו העבודה כך היה הקדשתי כל נכסי לשמים בשביל הורקנוס בני שלא היה עוסק בתורה עד שבאתי אצל חברי שבדרום והתירו לי את נדרי ואתה שדנתני לזכות המקום ידין אותך לזכות:

 

 

 

 

פרשת בהעלותך למה יש שני נ' הפוכה ? כמה ספרי תורה יש לדעה הראשונה ? בן איזה פורעניות הסימניות מפרידות ? מהי הפורענות הראשונה ? מהי הפורענות השנייה ? למה לפני תחילת המסעות יש את המשא ומתן של יתרו עם משה ומה הקשר לסימניות ? לאן הלך יתרו ? מי יכול היה להיות העיניים של עם ישראל ? מה המשמעות של עם ישראל ללא יתרו במסע במדבר ? למה יתרו לא יכול היה לבטל את הפורענות הראשונה ? למה הוא יכול לבטל את הפורענות השנייה ?מה הקשר בן מה שאמר הקב"ה למשה בפורענות התאווה לעצות של יתרו ? ‏י"ז/סיון/תשפ"א

 בס"ד

פרשת בהעלותך למה יש שני נ' הפוכה ? כמה ספרי תורה יש לדעה הראשונה ? בן איזה פורעניות הסימניות מפרידות ? מהי הפורענות הראשונה ? מהי הפורענות השנייה ? למה לפני תחילת המסעות יש את המשא ומתן של יתרו עם משה ומה הקשר לסימניות ? לאן הלך יתרו ? מי יכול היה להיות העיניים של עם ישראל ? מה המשמעות של עם ישראל ללא יתרו במסע במדבר ? למה יתרו לא יכול היה לבטל את הפורענות הראשונה ? למה הוא יכול לבטל את הפורענות השנייה ?מה הקשר בן מה שאמר הקב"ה למשה בפורענות התאווה לעצות של יתרו ? ‏י"ז/סיון/תשפ"א

כתוב במדבר (פרשת בהעלותך) פרק י פסוק לה - לו

(לה) וַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֑ה קוּמָ֣ה׀ יְקֹוָ֗ק וְיָפֻ֙צוּ֙ אֹֽיְבֶ֔יךָ וְיָנֻ֥סוּ מְשַׂנְאֶ֖יךָ מִפָּנֶֽיךָ:

(לו) וּבְנֻחֹ֖ה יֹאמַ֑ר שׁוּבָ֣ה יְקֹוָ֔ק רִֽבְב֖וֹת אַלְפֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל: פ

וכתוב בתורה לפני ואחרי נ הפוכה

וכותב רש"י במדבר (פרשת בהעלותך) פרק י פסוק לה

(לה) ויהי בנסע הארן - עשה לו סמניות מלפניו ומלאחריו, לומר שאין זה מקומו.ו ולמה נכתב כאן, כדי להפסיק בין פורענות לפורענות וכו' כדאיתא בכל כתבי הקדש (שבת קטז א):

כותבת הגמרא על הנידון חברותא מסכת שבת דף קטו עמוד ב

תנו רבנן: [במדבר י] "ויהי בנסע הארן ויאמר משה". פרשה זו, עשה לה הקדוש ברוך הוא סימניות כמין אות נו"ן הפוכה, אחת מלמעלה, מלפניה, ואחת למטה, מאחריה, כדי להפרידה מהפרשיות שלפניה ואחריה⁽²¹⁾.לומר לנו,שאין זה מקומה הראוי של פרשה זו, כי מקומה הוא בפרשת במדבר בענין הדגלים, ששם מתוארים סדרי המסעות.רבי אומר: אכן כאן הוא מקומה של פרשה זו. שהרי לפני כן הוזכר שנסעו מהר סיני. ואם כן, טעמם של הסימניות שלפניה ואחריה - לא מן השם, מהטעם שאמרת [שבאים הסימניות לשנות מקומה] הוא זה.אלא, נכתבו הסימניות כדי לציינה במיוחד, מפני שפרשת ויהי בנסוע - ספר חשוב הוא בפני עצמו.כמאן אזלא הא דאמר רבי שמואל בר נחמן אמר רבי יונתן: [משלי ט] "חצבה עמודיה שבעה" - אלו שבעה ספרי תורה.כמאן - כרבי, שלפיו נחלק ספר במדבר לשלשה ספרים: האחד, עד ויהי בנסוע. השני, ויהי בנסוע. והשלישי, מאחרי ויהי בנסוע עד הסוף.מאן תנא דפליג עליה דרבי - רבן שמעון בן גמליאל הוא.דתניא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: עתידה פרשה זו שתיעקר מכאן ותכתב במקומה בעתיד, כאשר לא ידאגו מפורענות, ויצר הרע יתבטל.ולמה כתבה כאן - כדי להפסיק בין פורענות ראשונה לפורענות שנייה.פורענות שנייה מאי היא? [במדבר יא] "ויהי העם כמתאננים".פורענות ראשונה [במדבר י] "ויסעו מהר ה'".ואמר רבי חמא ברבי חנינא: מלמד שסרו מאחרי ה', והתאוו לבשר תוך שלשה ימים למסעם מהר ה'⁽²²⁾.והיכן מקומה של פרשת ויהי בנסוע?אמר רב אשי: בפרשת במדבר בענין הדגלים⁽²³⁾.

כלומר יש 2 דעות האחד שהפרשה לא במקומה והיא באה לעשות הפרדה בן שני פורענויות ולעתיד לבא היא תחזור למקומה הנכון בפרשת הדגלים והשנייה שספר במדבר התחלק ל 3 ספרים וסה"כ יש 7 חומשי תורה ולא 5 חומשי תורה .

והפרשנות על המסע הראשון של בני ישראל נמצא בשני קצוות שונות

מדרש הגדול במדבר (פרשת בהעלותך) פרק י פסוק לג

לג) ויסעו מהר ה' דרך שלשת ימים. וכי דרך שלשת ימים היא, והלא כבר נאמר אחד עשר יום מחרב (דברים א, ב), מה אני מקיים דרך שלשת ימים, אלא מלמד שהילכו באותו היום כדרך שהיו מהלכין בשלשת ימים, שבכל יום היו מהלכין שנים עשר מיל ואותו היום הילכו שלשים וששה מיל. היה ר' שמעון אומר בוא וראה חיבתה שלארץ ישראל כמה היא חביבה, שכל מי שהוא הולך למלחמה הרי הוא רץ והולך וכשהוא מגיע למלחמה הרי רגליו משתברות, אבל ישראל אינן כן, אלא כשהיו קריבים לארץ ישראל היו רגליהן נושאות אותן ואומרין אלו לאלו, אלו אנו נכנסין לארץ ישראל ומתים מיד, אין אנו כדאי שאנו נכנסין אל המקום אשר נשבע ה' לאבתינו לתת לנו.

וזה מתאים לפרשנות השנייה של הגמרא שהסימניות של ה נ היא חלוקה של התורה ל 7 חומשים

ומהצד השני הפרוש של הכלי יקר לדעה השנייה שזה מפריד בן פורעניות  בגמרא במדבר (פרשת בהעלותך) פרק י פסוק לג

(לג) ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים. דרשו חז"ל (שבת קטז. תוס' ד"ה פורענות) אותו היום סרו מאחרי ה' וברחו מהר ה' כתינוק הבורח מבית הספר. לכך ברחו להם מיראה פן יוסיף להם מצוות. ואמר הכתוב ראה כמה הם כפויי טובה כי אף בזמן המרד הזה, ארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה. המה מרדו במספר שלושת ימים וארון ברית ה' מיטיב עמהם במספר שלושת ימים.

יש לא מעט קושיות מהי הפורענות הראשונה ומהי הפורענות השנייה ואיך זה קשור לפורענות של המתאווים לבשר

במדבר (פרשת בהעלותך) פרק יא פסוק לד

(לד) וַיִּקְרָ֛א אֶת־שֵֽׁם־הַמָּק֥וֹם הַה֖וּא קִבְר֣וֹת הַֽתַּאֲוָ֑ה כִּי־שָׁם֙ קָֽבְר֔וּ אֶת־הָעָ֖ם הַמִּתְאַוִּֽים:

יש מפרשים המסתכלים על זה כ 3 פורעניות וההפרדה בן פורענות לפורענות שלא יהיה 3 פורעניות מחוברות ויש כאלו המחברים את המתאוננים לבעלי התאווה ויש כאן שני פורעניות .

אבל מה שקשה לי ולא ראיתי הסבר מניח את הדעת למה בן פרשת הדגלים לוַיְהִ֛י בִּנְסֹ֥עַ הָאָרֹ֖ן  נכנס המשא ומתן בן משה ליתרו . האם יש קשר ל 2 הפרשנויות המנוגדות הללו ?

והפסוקים הללו הם המפרידים בן פרשת הדגלים למסע הראשון במדבר (פרשת בהעלותך) פרק י פסוק כט - לב

(כט) וַיֹּ֣אמֶר מֹשֶׁ֗ה לְ֠חֹבָב בֶּן־רְעוּאֵ֣ל הַמִּדְיָנִי֘ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁה֒ נֹסְעִ֣ים׀ אֲנַ֗חְנוּ אֶל־הַמָּקוֹם֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֣ר יְקֹוָ֔ק אֹת֖וֹ אֶתֵּ֣ן לָכֶ֑ם לְכָ֤ה אִתָּ֙נוּ֙ וְהֵטַ֣בְנוּ לָ֔ךְ כִּֽי־יְקֹוָ֥ק דִּבֶּר־ט֖וֹב עַל־יִשְׂרָאֵֽל:

(ל) וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו לֹ֣א אֵלֵ֑ךְ כִּ֧י אִם־אֶל־אַרְצִ֛י וְאֶל־מוֹלַדְתִּ֖י אֵלֵֽךְ:

(לא) וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י׀ עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם:

(לב) וְהָיָ֖ה כִּי־תֵלֵ֣ךְ עִמָּ֑נוּ וְהָיָ֣ה׀ הַטּ֣וֹב הַה֗וּא אֲשֶׁ֨ר יֵיטִ֧יב יְקֹוָ֛ק עִמָּ֖נוּ וְהֵטַ֥בְנוּ לָֽךְ:

וצריך להבין את המשא ומתן בן יתרו למשה רבנו

נאמר בשמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק כז

(כז) וַיְשַׁלַּ֥ח מֹשֶׁ֖ה אֶת־חֹתְנ֑וֹ וַיֵּ֥לֶךְ ל֖וֹ אֶל־אַרְצֽוֹ: פ

וכותב הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) שמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק כז

כז) וישלח משה את חותנו. ר' יהושע אומר שלחו לכבודו של עולם. ר' אלעזר המודעי אמר נתן לו מתנות רבות, שנאמר אל נא תעזוב אותנו (במדבר י לא), אמר לו אתה נתת לי עצה טובה, והקב"ה הסכים לדבריך, אל נא תעזוב אותנו, אמר לו כלום הנר מהנה אלא במקום חשך, אף אתה חמה, ואהרן אחיך כאור הלבנה, מה יעשה הנר בחמה ובלבנה, אלא אלך אל ארצי ואגייר כל בני מדינתי, שאביאם לתלמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה, וכן עשה שנאמר ובני קיני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה מדבר יהודה אשר בנגב ערד וילך וישב את העם (שופטים א טז), לכך נאמר וישלח משה את חותנו וילך לו אל ארצו, הלך לגייר את בני משפחתו, שנא' ומשפחות סופרים יושבי יעבץ תרעתים [שמעתים] סוכתים המה הקינים הבאים מחמת אבי בית רכב (דה"א ב נה), יעבץ קרא לאלהי אבותיו שירבה גבולו בתלמידים,

כלומר ליתרו יש תפקיד עליון להכניס תחת השכינה את אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני כי הם חלק בלתי נפרד מעם ישראל עד כדי כך שאומר משה ליתרו

במדבר (פרשת בהעלותך) פרק י פסוק לא

(לא) וַיֹּ֕אמֶר אַל־נָ֖א תַּעֲזֹ֣ב אֹתָ֑נוּ כִּ֣י׀ עַל־כֵּ֣ן יָדַ֗עְתָּ חֲנֹתֵ֙נוּ֙ בַּמִּדְבָּ֔ר וְהָיִ֥יתָ לָּ֖נוּ לְעֵינָֽיִם:

ועל זה  כותב הספרי במדבר פרשת בהעלותך פיסקא פ

[ד"א והיית לנו לעינים אפילו אין דייך אלא שתהא יושב עמנו בסנהדרין ותהא מורה בדברי תורה] ד"א והיית לנו לעינים אפילו אין דיינו אלא שכל דבר ודבר שנתעלם מעינינו תהיה מאיר עינינו בו כענין שנאמ' ואתה תחזה מכל העם (שם /שמות/ יח כא) והלא אף ביד משה היה מסיני שנאמר וצוך אלהים ויכלת עמוד (שם /שמות י"ח/ כג) ולמה נתעלם ממשה לתלות זכות בזכאי כדי שיתלה הדבר ביתרו.

כלומר על כף המאזנים נמצא היתרון שיש ליתרו אם יהיה עם עם ישראל במסע במדבר כי יש דברים שיתעלמו ממשה והוא יוכל להשלים את משה וראות אותם כי הקב"ה נתן לגרים חלק בלתי נפרד מהתורה  ולכל אחד ואחד יש את החלק המיוחד שלו שלא נמצא אצל השני ויש דברים שירו רואה שמשה לא רואה ומהצד השני של המאזנים יש את אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני אבל צריך לעשות מאמץ להיכנס אותם לתוך עם ישראל . יתרו מכריע את הכף למאמץ  לגייר את  בני מדינתו על ההצטרפות למסע של עם ישראל למדבר על אף שזה יגרום נזק מסוים לעם ישראל .

אבל בניו של יתרו או חלקם כן עלו לארץ ישראל אכן קבלו הטבה זמנית ביריחו ואומר הספרי זוטא (הורוביץ) במדבר (פרשת בהעלותך) פרק י פסוק כט

אל המקום אשר אמר ה' אותו אתן לכם, לכם הוא אין לגרים חלק בו שלא תהא סבור שאת בא ונוטל כאחד מן השבטים ועכשיו אתה אומר לי הטעיתני אלא על מנת כן את בא על מנת שאין לגרים נחלה בארץ אעפ"כ לכה אתנו והטבנו לך: כי ה' דבר טוב על ישראל, והלא בכל השעות המקום מדבר טובות על ישראל אלא המקום אמר לנו להיות מטיבים לגרים ולך אנו מטיבים מכל הגרים. ומה היתה הטובה שהטיבו לו כשבאו לארץ ישראל הפרישו דשנה של יריחו חלק בראש ואמרו איזה שבט שיעלה בית המקדש בתחומו יהי נוטל את יריחו ואת תבואתה תחת מקום בית המקדש לקיים בה באחד שבטיך ונתנו אותה ליתרו והיה אוכל פירותיה ארבע מאות וארבעים שנה שנ' ויהי בשמונים שנה וארבע מאות שנה לצאת בני ישראל וגו' ויבן הבית לה' (מלכים א' ו א) באותה שעה כשנבנה המקדש לה' הלכו להם שנ' ובני קני חותן משה עלו מעיר התמרים את בני יהודה

אבל יתרו עצמו הבין שהתפקיד העיקרי שלו שחשוב יותר מעליה לארץ ישראל זה ללכת לגייר את בני עמו "אלא אלך אל ארצי ואגייר כל בני מדינתי, שאביאם לתלמוד תורה ואקרבם תחת כנפי השכינה"

ומתוך ההבנה הזאת של המשא ומתן של יתרו נבין את הקשר לשני הדעות שראינו על המשמעות של 2 ה נ ההפוכה

לדעה הראשונה שיש כאן חלוקה של ספר במדבר ל 3 ספרים יש את המציאות שכל עם ישראל כולל יתרו נמצאים מתחת להר סיני ויש את התחלת המסעות של עם ישראל ותחילת המסעות זה הפיצול  בן עם ישראל ליתרו שהפיצול הזה הוא מהותי כדי לסיים ספר ולהתחיל ספר חדש . יש  2 תפקידים שונים של עם ישראל החלק של יתרו לצאת לגייר את מי שהמזל שלו היה במעמד הר סיני ועם ישראל עצמו שצריך להנחיל את ארץ ישראל ולכן יש כאן חלוקה ל 3 ספרים  בתחילת המסעות .

ולדעה השנייה יש כאן הפרדה בן פורענויות . כאשר יתרו מתפצל מעם ישראל ברור לחלוטין שתגיע פורענות לעם ישראל כי השלמות של עם ישראל נפגעה כי חסר את העיניים של יתרו . הפורענות הראשונה היא ללא קשר לעזיבה של יתרו כי היא היית כאשר גם יתרו היה בתוך עם ישראל אבל הפורענות השנייה קשורה לעזיבה של יתרו ולכן יש הפרדה בן פורענויות . לעתיד לבא כאשר עם ישראל יתאחד עם כולם אז המסעות של עם ישראל יחזרו לפרשה שהיא שייכת לו וזה פרשת הדגלים .

ולמה הפורענות הראשונה לא שייכת לעזיבה של יתרו כי היא התרחשה עוד כאשר יתרו היה בתוך עם ישראל

אומר הכלי יקר במדבר (פרשת בהעלותך) פרק י פסוק לג

(לג) ויסעו מהר ה' דרך שלושת ימים. דרשו חז"ל (שבת קטז. תוס' ד"ה פורענות) אותו היום סרו מאחרי ה' וברחו מהר ה' כתינוק הבורח מבית הספר. לכך ברחו להם מיראה פן יוסיף להם מצוות. ואמר הכתוב ראה כמה הם כפויי טובה כי אף בזמן המרד הזה, ארון ברית ה' נוסע לפניהם דרך שלושת ימים לתור להם מנוחה.

כלומר פורענות ראשונה היית כאשר יתרו היה עם עם ישראל . ופורענות שנייה לאחר שעזב את עם ישראל .

והפורענות השנייה היא פורענות המתאוננים במדבר (פרשת בהעלותך) פרק יא פסוק א

(א) וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י יְקֹוָ֑ק וַיִּשְׁמַ֤ע יְקֹוָק֙ וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ וַתִּבְעַר־בָּם֙ אֵ֣שׁ יְקֹוָ֔ק וַתֹּ֖אכַל בִּקְצֵ֥ה הַֽמַּחֲנֶֽה:

ואומר המדרש אגדה (בובר) במדבר (פרשת בהעלותך) פרק יא פסוק א

[א] ויהי העם כמתאננים. כמבקשים עלילה היאך לפרוש מאחרי הקדוש ברוך הוא, שאין כמתאוננים אלא לשון עלילה, שנאמר כי תואנה הוא מבקש (שופטים יד ד), ומה היו אומרים, רעה עשה לנו המקום שהטריחנו ללכת שלשת ימים רצופים, והקב"ה לא עשה אלא לטובתם, כדי שיכנסו לארץ מיד, ואלו חשבו לרע, לפיכך היה רע (בעיני) [באזני] ה' וישמע ה' ויחר אפו. וכי כל מה שבני אדם אומרים הוא אינו שומע, והלא כך אמר הנביא הנוטע אזן הלא ישמע וגו' (תהלים צד ט), אלא כל מקום שנאמר וישמע פורע דינו מיד משם, וכל מקום שאינו אומר וישמע אינו משים על לב באותה שעה:

וזה בדיוק ההיפך מיתרו  כתוב בשמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק י - יא

(י) וַיֹּאמֶר֘ יִתְרוֹ֒ בָּר֣וּךְ יְקֹוָ֔ק אֲשֶׁ֨ר הִצִּ֥יל אֶתְכֶ֛ם מִיַּ֥ד מִצְרַ֖יִם וּמִיַּ֣ד פַּרְעֹ֑ה אֲשֶׁ֤ר הִצִּיל֙ אֶת־הָעָ֔ם מִתַּ֖חַת יַד־מִצְרָֽיִם:

(יא) עַתָּ֣ה יָדַ֔עְתִּי כִּֽי־גָד֥וֹל יְקֹוָ֖ק מִכָּל־הָאֱלֹהִ֑ים כִּ֣י בַדָּבָ֔ר אֲשֶׁ֥ר זָד֖וּ עֲלֵיהֶֽם:

ואם יתרו היה עם עם ישראל יכול מאוד להיות שהרוח של יתרו בקבלת התורה שלו בצורת הבחירה שלו התלויה רק באמת ולא בכבודו  היה אולי מונע את הפורענות הזאת שנובעת מתוך חוסר הבנה של המציאות  של חלק מעם ישראל ואומרת המכילתא דרבי שמעון בר יוחאי (אפשטין-מלמד) שמות (פרשת יתרו) פרק יח פסוק יא

כי גדול ה' מכל האלהים אמרו מתחלה לא הניח יתרו עבודה זרה בעולם שלא עבדה עכשו הודה בדבר שנ' אלהים האלהים כל האלהים מכל האלהים.

ועוד צריך להגיד שיתרו תמיד בחר באמת גם כאשר הוא הכניס את עצמו בסכנה ואומר האמת ליעקב שמות (פרשת שמות) פרק ב פסוק כ

והנה מצינו קודם לזה, כשהיה יתרו בין יועצי פרעה כששאלן הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו הבה נתחכמה לו וגו', אמרו חז"ל שהיו אחרים מוחין על מה שלא זכרו את טובת יוסף, וז"ל המדרש [שמות רבה פרשה א' אות ח']: אלא שאמרו המצרים לפרעה בא ונזדווג לאומה זו א"ל שוטים אתם עד עכשיו משלהם אנו אוכלים והאיך נזדווג להם אלולי יוסף לא היינו חיים וכו'. עוד מצינו במדרש [שם אות ט']: שלשה היו באותה עצה בלעם איוב ויתרו כו' יתרו שברח וכו', הרי שאם נצרף אלה ב' המאמרים יצא לנו שמבריחת יתרו הבין פרעה רגשות הכרת טובה, והרגש היה כל כך אמיץ עד שהחליט להסתלק מגדולה שכזו להיות מיועצי פרעה מלך מצרים שהיתה אז מלכות בכיפה, וכיון שרגש זה היה מקורי ומרכזי בתכונת נפשו, הביאו לידי גדולות ונצורות עד שבני בניו הגיעו לישב בלשכת הגזית.

יתרו בניגוד לחלק מעם ישראל היה לו את הנחישות לדבוק באמת גם אם היא קשה ויש לומר שאם היה יתרו עם עם ישראל במסעות היה יכול לשנות את המציאות ואןלי לבטל את הפורענות של המתאוננים .

בפורענות של התאווה לבשר שואל משה את הקב"ה מה לעשות והקב"ה נותן לו עצה מאוד דומה למה שנתן לו יתרו על דרכי המשפט של עם ישראל

במדבר (פרשת בהעלותך) פרק יא פסוק יד - יז

(יד) לֹֽא־אוּכַ֤ל אָנֹכִי֙ לְבַדִּ֔י לָשֵׂ֖את אֶת־כָּל־הָעָ֣ם הַזֶּ֑ה כִּ֥י כָבֵ֖ד מִמֶּֽנִּי:

(טו) וְאִם־כָּ֣כָה׀ אַתְּ־עֹ֣שֶׂה לִּ֗י הָרְגֵ֤נִי נָא֙ הָרֹ֔ג אִם־מָצָ֥אתִי חֵ֖ן בְּעֵינֶי֑ךָ וְאַל־אֶרְאֶ֖ה בְּרָעָתִֽי: פ

(טז) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה אֶסְפָה־לִּ֞י שִׁבְעִ֣ים אִישׁ֘ מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵל֒ אֲשֶׁ֣ר יָדַ֔עְתָּ כִּי־הֵ֛ם זִקְנֵ֥י הָעָ֖ם וְשֹׁטְרָ֑יו וְלָקַחְתָּ֤ אֹתָם֙ אֶל־אֹ֣הֶל מוֹעֵ֔ד וְהִֽתְיַצְּב֥וּ שָׁ֖ם עִמָּֽךְ:

(יז) וְיָרַדְתִּ֗י וְדִבַּרְתִּ֣י עִמְּךָ֘ שָׁם֒ וְאָצַלְתִּ֗י מִן־הָר֛וּחַ אֲשֶׁ֥ר עָלֶ֖יךָ וְשַׂמְתִּ֣י עֲלֵיהֶ֑ם וְנָשְׂא֤וּ אִתְּךָ֙ בְּמַשָּׂ֣א הָעָ֔ם וְלֹא־תִשָּׂ֥א אַתָּ֖ה לְבַדֶּֽךָ:

ונראה לי ברור שאם יתרו היה עם משה אולי יתרו היה מייעץ למשה לפני שעם ישראל היה מגיע  למצב שהתאווה שלהם היית בלתי הפיכה ולכן צריך להגיד שהקב"ה עשה הפרדה בן פורענות ראשונה לפורענות שנייה פורענות ראשונה שהיה עם יתרו ופורענות שניה שהיית בלי יתרו ואם יתרו היה עם עם ישראל היה אפשרות לבטל את הפורענות .

ונשאלת השאלה למה יתרו לא עזר בפורענות ראשונה ?

והתשובה נמצאת בדברי חז"ל  "לכך ברחו להם מיראה פן יוסיף להם מצוות"

אומר התלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.

הפורענות הראשונה היא במהותה יראת שמים וביראת שמים הכול נתון בידי האדם עצמו ואם היראה לא בידי  הקב"ה קל וחומר לא בידי אדם ובטח לא בידי יתרו .