פרשת תרומה – זכור : למה אסר הקב"ה להגיד שירה על מפלת פרעה ועל עמלק הקב"ה יצחק ? מה למד שאול מפרעה ? מה הקשר להשארת אגג בחיים ? מי היה יותר אכזר עמלק או פרעה ? למה יצאה בת קול ואמרה לשאול אל תהיה צדיק הרבה ? מה הקשר של בלק ובלעם לעמלק ? ממי למדו בלק ובלעם ? האם עמלק הוא הזרועה המבצעת של הנפילים ? למה התנגדו הנפילים לבריאת האדם ? מתי עמלק הפסיק להיות קיים באופן גלוי ? לאן נכנס עמלק ? מה הקשר לערב רב ? מה הקשר שלפי החתם סופר המן היה יהודי ? מה הקשר למהרסיך ומחרביך ממך יצאו ? מתי יהיה הברור הסופי מעמלק ? למה את עמלק צריך למחות מהעולם ? ‏ז'/אדר/תשפ"א

 בס"ד

פרשת תרומה – זכור : למה אסר הקב"ה להגיד שירה על מפלת פרעה ועל עמלק הקב"ה יצחק ? מה למד שאול מפרעה ? מה הקשר להשארת אגג בחיים ? מי היה יותר אכזר עמלק או פרעה ? למה יצאה בת קול ואמרה לשאול אל תהיה צדיק הרבה ? מה הקשר של בלק ובלעם לעמלק ? ממי למדו בלק ובלעם ? האם עמלק הוא הזרועה המבצעת של הנפילים ? למה התנגדו הנפילים לבריאת האדם ? מתי עמלק הפסיק להיות קיים באופן גלוי ? לאן נכנס עמלק ? מה הקשר לערב רב ? מה הקשר שלפי החתם סופר המן היה יהודי ? מה הקשר למהרסיך ומחרביך ממך יצאו ? מתי יהיה הברור הסופי מעמלק ? למה את עמלק צריך למחות מהעולם ?  ‏ז'/אדר/תשפ"א

כתוב בשמואל א פרק טו פסוק ז - ט

(ז) וַיַּ֥ךְ שָׁא֖וּל אֶת־עֲמָלֵ֑ק מֵֽחֲוִילָה֙ בּוֹאֲךָ֣ שׁ֔וּר אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י מִצְרָֽיִם:

(ח) וַיִּתְפֹּ֛שׂ אֶת־אֲגַ֥ג מֶֽלֶךְ־עֲמָלֵ֖ק חָ֑י וְאֶת־כָּל־הָעָ֖ם הֶחֱרִ֥ים לְפִי־חָֽרֶב:

(ט) וַיַּחְמֹל֩ שָׁא֨וּל וְהָעָ֜ם עַל־אֲגָ֗ג וְעַל־מֵיטַ֣ב הַצֹּאן֩ וְהַבָּקָ֨ר וְהַמִּשְׁנִ֤ים וְעַל־הַכָּרִים֙ וְעַל־כָּל־ הַטּ֔וֹב וְלֹ֥א אָב֖וּ הַחֲרִימָ֑ם וְכָל־הַמְּלָאכָ֛ה נְמִבְזָ֥ה וְנָמֵ֖ס אֹתָ֥הּ הֶחֱרִֽימוּ: פ

ומיד אחר כך בשמואל א פרק טו פסוק כו - כט

(כו) וַיֹּ֤אמֶר שְׁמוּאֵל֙ אֶל־שָׁא֔וּל לֹ֥א אָשׁ֖וּב עִמָּ֑ךְ כִּ֤י מָאַ֙סְתָּה֙ אֶת־דְּבַ֣ר יְקֹוָ֔ק וַיִּמְאָסְךָ֣ יְקֹוָ֔ק מִהְי֥וֹת מֶ֖לֶךְ עַל־יִשְׂרָאֵֽל: ס

(כז) וַיִּסֹּ֥ב שְׁמוּאֵ֖ל לָלֶ֑כֶת וַיַּחֲזֵ֥ק בִּכְנַף־מְעִיל֖וֹ וַיִּקָּרַֽע:

(כח) וַיֹּ֤אמֶר אֵלָיו֙ שְׁמוּאֵ֔ל קָרַ֨ע יְקֹוָ֜ק אֶֽת־מַמְלְכ֧וּת יִשְׂרָאֵ֛ל מֵעָלֶ֖יךָ הַיּ֑וֹם וּנְתָנָ֕הּ לְרֵעֲךָ֖ הַטּ֥וֹב מִמֶּֽךָּ:

(כט) וְגַם֙ נֵ֣צַח יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א יְשַׁקֵּ֖ר וְלֹ֣א יִנָּחֵ֑ם כִּ֣י לֹ֥א אָדָ֛ם ה֖וּא לְהִנָּחֵֽם:

וצריך להבין למה המעשה של שאול היה כזה חמור עדי כדי כך ששאול נמאס על ידי הקב"ה ולמה עניין מחיית עמלק הוא עקרוני עד כדי כך והוא שונה לחלוטין מאויבים אחרים של עם ישראל ?

כתוב ילקוט שמעוני תורה פרשת בשלח רמז רלג

אמר רבי שמואל בר נחמני מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה [י"ד, כ] בקשו מלאכי השרת לומר שירה לפני הקדוש ברוך הוא אמר להם הקדוש ברוך הוא מעשה ידי טובעים בים ואתם אומרים שירה לפני:

וכתוב בילקוט שמעוני דברי הימים ב רמז תתרפה

א"ר יוחנן מפני מה לא נאמר כי טוב בהודאה זו, לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים, דא"ר שמואל בר נחמני א"ר יונתן מאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה בקשו מלאכי השרת לומר שירה אמר הקדוש ברוך הוא מעשי ידי טובעים בים ואתם אומרים לפני שירה א"ר יוסי בר חנינא הוא אינו שש אבל אחרים משיש ודיקא נמי דכתיב כן ישיש ולא כתיב ישוש:

לכאורה פרעה היה הרבה יותר אכזרי מעמלק שיעבד את עם ישראל בעבודת פרך ,גזר על הזכרים למיתה

וכך כותב ה שם משמואל שמות פרשת בשלח שנה תרעה

ולכאורה יפלא וכי שוטה גמור הי' פרעה לחשוב שישראל יתרצו לחזור למצרים לעבודת פרך ושהמצרים יוכלו למרר את חייהם ולשחוט את בניהם לרחוץ בדמם ולהשקיע את בניהם בבנין תחת לבנים. אך לפי דרכנו יש לומר עפ"י דברי הש"ס חולין (ז' ב) למה נקרא שמן כשפים שמכחישין פמליא של מעלה

כלומר מצרים ופרעה את נראים יותר גרועים מעמלק . אבל על עמלק הקב"ה אומר בשמות פרשת בשלח פרק יז פסוק יד

(יד) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־ זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:

ואפילו שאול מתוך סברא ולא רצון לעשות חטא חומל על הצאן וכך כותבת הגמרא בבלי חברותא מסכת יומא דף כב עמוד ב

כתיב כשיצא שאול למלחמה על עמלק: "ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל".אמר רבי מני: על עסקי נחל! שכביכול עשה ריב עם הקדוש ברוך הוא על עסקי נחל, דהיינו בענין עגלה ערופה שנערפת בנחל איתן.בשעה שאמר לו הקדוש ברוך הוא לשאול: "לך והכית את עמלק".אמר שאול: ומה על הריגת נפש אחת אמרה תורה: הבא עגלה ערופה!כל הנפשות הללו, שהרגנו, על אחת כמה וכמה שאנו צריכים להביא כפרה.ולכן השאיר ממיטב הצאן והבקר כדי להקריב אותם כקרבנות לכפרה [רבינו חננאל].⁽¹⁰⁾ואם אדם חטא - בהמה מה חטאה?ואם גדולים חטאו - קטנים מה חטאו?יצאה בת קול ואמרה לו: "אל תהי צדיק הרבה"!ובשעה שאמר לו שאול לדואג: "סוב אתה ופגע בכהנים" שבעיר נוב על שנתנו מחסה לדוד, יצאה בת קול ואמרה לו: "אל תרשע הרבה"!

הגמרא לא סותרת את הסברא שלו ואומרת לו "אל תהי צדיק הרבה"  .

וכך כותב החומת אנך שמואל א פרק טו

הנה שמוע מזבח טוב וכו' כי חטאת קסם וכו' יען מאסת וכו'. ויש לדקדק בכללות הענין הזה ובפרטות מה עלתה על דעתו של שאול בחיר ה' לעבור את פי ה' ודן ק"ו אם על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה בשביל כל הנשמות עאכ"ו אם אדם חטא בהמה וכו' כמשז"ל ביומא דף כ"ב על פסוק וירב בנחל ושם נאמר מיד יצאת ב"ק ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה. ותימה הוא מה זה הק"ו במקום מאמר ה' בפרטות בזה. ועוד תימה מה ענין ישראל לעמלק. ותו להבין מ"ש שמואל יען מאסת את דבר ה' דהול"ל יען עברת את דבר ה' והיכן מצינו שמאס דברו ח"ו. ומצאתי להרב מהר"ש שלם זלה"ה בס' דברי שלמה פ' תשא שכתב משם הרב כלי יקר ז"ל דכשבא לעיר עמלק קבלו עליהם להתגייר מפני הסכנה ואז דן ק"ו וסבר כי ציווי ה' היינו כשאינם מתגיירים וזש"ה ויבא שאול עד עיר עמלק וירב בנחל דאחר שבא לעיר עמלק וידע שקבלו גרות אז וירב בנחל עכ"ד אך עדיין קשה דהרי יצאת בת קול ואמרה לו אל תהי צדיק הרבה ומשמע דהוא שמע הבת קול דקאמר יצאת ב"ק ואמרה לו. וצ"ל דאמר כר' יהושע אין משגיחין בב"ק לא בשמים היא. ולכן שאול היה סובר דלא עבר דבר ה' וכן אמר לשמואל ברוך אתה לה' הקימותי את דבר ה'. אך שגג בזה שלא העמיק להבין דבר ה'.

החומת אנך דן מסתכל על שאול בעין טובה ודן אותו לכף זכות .אומנם רש"י כותב על הפסוק בקהלת פרק ז פסוק טז

(טז) אַל־תְּהִ֤י צַדִּיק֙ הַרְבֵּ֔ה וְאַל־תִּתְחַכַּ֖ם יוֹתֵ֑ר לָ֖מָּה תִּשּׁוֹמֵֽם:

רש"י קהלת פרק ז פסוק טז

ואל תתחכם יותר - לדון ק"ו של שטות ומה על נפש אחת אמרה תורה הבא עגלה ערופה וכו':

אבל הפרוש של החומת אנך מסתבר מאוד . ויש עוד נקודת זכות לשאול כי גם  פרעה שהיה לכאורה גרוע מאגג הקב"ה השאיר אותו ושאול יכול ללמוד את השארת אגג בחיים מפרעה

וכך כותב הפרקי דרבי אליעזר פרק מג

בֹּא וּרְאֵה מִפַּרְעֹה מֶלֶךְ מִצְרַיִם, שֶׁמָּרַד בְּצוּר עֶלְיוֹן הַרְבֵּה מְאֹד, שֶׁנֶּאֱמַר [שמות ה, ב] מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ. וּבְאוֹתוֹ לָשׁוֹן שֶׁחָטָא, בּוֹ בַּלָּשׁוֹן עָשָׂה תְשׁוּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם טו, יא] מִי כָמֹכָה בָּאֵלִם ה'. וְהִצִּילוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִבֵּין הַמֵּתִים. וּמִנַּיִן שֶׁלֹּא מֵת, שֶׁנֶּאֱמַר [שם ט, טו] כִּי עַתָּה שָׁלַחְתִּי אֶת יָדִי וָאַךְ אוֹתְךָ. וְהֶעֱמִידוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִבֵּין הַמֵּתִים לְסַפֵּר כֹּחוֹ וּגְבוּרָתוֹ. וּמִנַּיִן שֶׁהֶעֱמִידוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם טז] וְאוּלָם בַּעֲבוּר זֹאת הֶעֱמַדְתִּיךָ. וְהָלַךְ וּמָלַךְ בְּנִינְוֵה.

אז מה ההבדל העקרוני בן פרעה לעמלק ?

וכך כתוב בזוהר על בלק ובלעם

וְהֵם: נְ'פִילִים גִּ'בּוֹרִים עֲ'נָקִים רְ'פָאִים עֲ'מָלֵקִים. וּבִגְלָלָם נָפְלָה ה' קְטַנָּה מִמְּקוֹמָהּ. בִּלְעָם וּבָלָק הָיוּ מִצַּד שֶׁל עֲמָלֵק. תִּקַּח ע''ם מִן בִּלְעָם, ל''ק מִן בָּלָק, יִשָּׁאֵר בָּבֶל, (בראשית יא) כִּי שָׁם בָּלַל ה' שְׂפַת כָּל הָאָרֶץ. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם ז) וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם. וּמֵאֵלֶּה שֶׁנִּשְׁאֲרוּ מֵהֶם בְּגָלוּת רְבִיעִית, הֵם רָאשִׁים בְּקִיּוּם רַב, וְהֵם מַעֲמִידִים עַל יִשְׂרָאֵל כְּלֵי חָמָס, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ו) כִּי מָלְאָה הָאָרֶץ חָמָס מִפְּנֵיהֶם. אֵלֶּה אוֹתָם עֲמָלֵקִים

כלומר עמלק הוא החיבור של בלק ובלעם . כל התורה של בלק ובלעם נלמדה והגיעה מהנפילים כמו שכותב הזוהר הקדוש

אָמַר לוֹ, כָּל הַמַּעֲשִׂים הַלָּלוּ וְכָל מַה שֶּׁיָּדַע בִּלְעָם, מֵאֵיזֶה מָקוֹם לָמַד אוֹתָם? אָמַר לוֹ, מֵאָבִיו. אֲבָל בְּאוֹתָם הַרֲרֵי קֶדֶם, שֶׁהִיא אֶרֶץ קֶדֶם, לָמַד כָּל הַכְּשָׁפִים וְכָל מִינֵי קְסָמִים, מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָם הֶהָרִים הֵם הַמַּלְאָכִים עֲזָ''א וַעֲזָאֵ''ל שֶׁהִפִּיל אוֹתָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מִן הַשָּׁמַיִם, וְהֵם קְשׁוּרִים בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת שֶׁל בַּרְזֶל, וּמוֹדִיעִים כְּשָׁפִים לִבְנֵי אָדָם. וּמִשָּׁם הָיָה יוֹדֵעַ בִּלְעָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם.

ומי הם  הנפילים ?  כך כותב הזוהר הקדוש

וְהֵם עֲזָ''א וַעֲזָאֵ''ל, שֶׁמֵּהֶם הַנְּשָׁמוֹת שֶׁל הָעֵרֶב רַב, שֶׁהֵם הַנְּפִילִים, שֶׁהִפִּילוּ עַצְמָם לִזְנוֹת אַחַר נָשִׁים שֶׁהֵן טוֹבוֹת, וְלָכֵן הִפִּילָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מֵהָעוֹלָם הַבָּא שֶׁלֹּא יִהְיֶה לָהֶם חֵלֶק שָׁם, וְנָתַן לָהֶם שְׂכָרָם בָּעוֹלָם הַזֶּה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (דברים ז) וּמְשַׁלֵּם לְשּׁנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ וְגוֹ'.

הַגִּבּוֹרִים - מִין שְׁלִישִׁי, עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (בראשית ז) הֵמָּה הַגִּבּרִים וְגוֹ' אַנְשֵׁי הַשֵּׁם, וְהֵם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (שם יא) הָבָה נִבְנֶה לָּנוּ עִיר וְגוֹ' וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם. וּבוֹנִים בָּתֵּי כְּנֵסִיּוֹת וּמִדְרָשׁוֹת, וְשָׂמִים בָּהֶם סֵפֶר תּוֹרָה וַעֲטָרָה עַל רֹאשׁוֹ, וְלֹא לְשֵׁם ה', אֶלָּא לַעֲשׂוֹת לָהֶם שֵׁם. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב וְנַעֲשֶׂה לָּנוּ שֵׁם. וְצַד אַחֵר מִתְגַּבְּרִים עַל יִשְׂרָאֵל שֶׁהֵם כַּעֲפַר הָאָרֶץ, וְגוֹזְלִים אוֹתָם וּמִתְבַּטֶּלֶת הָעֲבוֹדָה, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (שם ז) וְהַמַּיִם גָּבְרוּ מְאֹד מְאֹד עַל הָאָרֶץ.

הָרְפָאִים - מִין רְבִיעִי, אִם יִרְאוּ אֶת יִשְׂרָאֵל בְּדחַק, מִתְרַפִּים מֵהֶם, וְיֵשׁ לָהֶם רְשׁוּת לְהַצִּילָם וְלֹא רוֹצִים. וּמִתְרַפִּים מֵהַתּוֹרָה וּמֵאֵלֶּה שֶׁמִּשְׁתַּדְּלִים בָּהּ לַעֲשׂוֹת טוֹב עִם עוֹבְדֵי כוֹכָבִים וּמַזָּלוֹת. עֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (ישעיה כו) רְפָאִים בַּל יָקֻמוּ. בִּזְמַן שֶׁתָּבֹא פְקִידָה לְיִשְׂרָאֵל, נֶאֱמָר בָּהֶם (שם) וַתְּאַבֵּד כָּל זֵכֶר לָמוֹ.

הָעָנָקִים - מִין חֲמִישִׁי, שֶׁהֵם מְזַלְזְלִים לְאוֹתָם שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (משלי א) וַעֲנָקִים לְגַרְגְּרֹתֶיךְ, וַעֲלֵיהֶם נֶאֱמַר (דברים ב) רְפָאִים יֵחָשְׁבוּ אַף הֵם כַּעֲנָקִים. שְׁקוּלִים זֶה לָזֶה. אֵלֶּה אוֹתָם שֶׁמַּחֲזִירִים אֶת הָעוֹלָם לְתֹהוּ וָבהוּ. וְסוֹד הַדָּבָר, [שבגללם] נֶחֱרַב בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וְהָאָרֶץ הָיְתָה תֹהוּ וָבֹהוּ, שֶׁהִיא עִקַּר וְיִשּׁוּב הָעוֹלָם. מִיָּד כְּשֶׁיָּבא הָאוֹר, שֶׁהוּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, יִמָּחוּ מִן הָעוֹלָם וְיֹאבֵדוּ. אֲבָל הַגְּאֻלָּה אֵינָהּ תְּלוּיָה אֶלָּא בָּעֲמָלֵק עַד שֶׁיִּמָּחֶה, שֶׁבּוֹ הַשְּׁבוּעָה, וַהֲרֵי פֵּרְשׁוּהָ.

ואותם נפילים היו מן פמליה של מעלה שהתנגדה לבריאת האדם כמו שכותב התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף לח עמוד ב

 בשעה שבקש הקדוש ברוך הוא לבראות את האדם, ברא כת אחת של מלאכי השרת, אמר להם: רצונכם, נעשה אדם בצלמנו? אמרו לפניו: רבונו של עולם, מה מעשיו? אמר להן: כך וכך מעשיו, אמרו לפניו: רבונו של עולם +תהלים ח'+ מה אנוש כי תזכרנו ובן אדם כי תפקדנו, הושיט אצבעו קטנה ביניהן ושרפם. וכן כת שניה. כת שלישית אמרו לפניו: רבונו של עולם, ראשונים שאמרו לפניך - מה הועילו? כל העולם כולו שלך הוא, כל מה שאתה רוצה לעשות בעולמך - עשה.

וההמשך של זה נאמר בבראשית רבתי

ו, ב בני האלהים. ר' יוסף אמר ראו המלאכים שהיה הב"ה מתעצב על שברא בני אדם. מיד עמדו שני מלאכים לפני הב"ה ששמם שמחזאי ועזאל ואמרו לפניו רבש"ע הלא אמרנו לפניך בשעה שבראת עולמך אל תברא אדם, כענין שנאמר מה אנוש כי תזכרנו וגו' (תהלים ח' ה'). א"ל הב"ה ועולם מה תהא עליו, א"ל אנו מסתפקים בו, א"ל גלוי וידוע לפני אלו הייתם בעולמם ויצר הרע שולט בכם כשם ששלט באדם הייתם קשים מהם, א"ל תן לנו רשות ונדור עם הבריות ותראה איך אנו מקדשים שמך. א"ל הב"ה כבר נתתי לכם רשות. מיד ירדו והשליט בהם יצר הרע. כיון שראו בנות האדם שהם יפות תעו אחריהן ולא יכלו לכבוש ביצרן הדא ה"ד ויראו בני האלהים וגו'. ראה שמחזאי ריבה אחת ששמה אסטירה נתן עיניו בה, אמר לה השמעי לי, א"ל איני שומעת לך עד שתלמדני שם המפורש שאתה

עמלק הוא ההמשך של אותם נפילים שהתנגדו לבריאת האדם . אין מקומם בארץ ואין הם חלק מאומות העולם . הם ירדו רק לקעקע את האדם כי הם חושבו שהם אלטרנטיבה טובה מן האדם וזה מהות הוכוח שלהם עם הקב"ה. עמלק נהפך לזרוע המבצעת של אותם נפילים שהקב"ה קשר אותם בהררי קדם . האסטרטגיה של הנפילים השתנתה במעמד קבלת התורה כי כוחם נחלש . עמלק נעלם ולא נמצא יותר באופן גלוי ולפי ההבנה שלי שהוא נכנס לתוך עם ישראל . ההעלמות של עמלק נכתבה בדברי הימים א פרק ד פסוק מב - מג

(מב) וּמֵהֶ֣ם׀ מִן־בְּנֵ֣י שִׁמְע֗וֹן הָלְכוּ֙ לְהַ֣ר שֵׂעִ֔יר אֲנָשִׁ֖ים חֲמֵ֣שׁ מֵא֑וֹת וּפְלַטְיָ֡ה וּ֠נְעַרְיָה וּרְפָיָ֧ה וְעֻזִּיאֵ֛ל בְּנֵ֥י יִשְׁעִ֖י בְּרֹאשָֽׁם:

(מג) וַיַּכּ֕וּ אֶת־שְׁאֵרִ֥ית הַפְּלֵטָ֖ה לַעֲמָלֵ֑ק וַיֵּ֣שְׁבוּ שָׁ֔ם עַ֖ד הַיּ֥וֹם הַזֶּֽה:

וכך אומר רש"י דברי הימים א פרק ד פסוק מג

(מג) ויכו את שארית הפליטה - מהכרתת דוד כי דוד הכרית כל זכר באדום:

ולכן המקום היחידי שלהם להיות במקום שהם יכולים לקעקע את העם היהודי הוא מתוך העם היהודי

ואומר המצודת דוד ישעיהו פרק מט פסוק יז

מהרסיך - המהרסים והמחריבים אותך יצאו ממך ר"ל הרשעים שבקרבך הם סבבו ההריסה והחורבן ולא מאתי יצאה הרעה:

ואומר המהרא"ש הקדמה ותוכן עניינים

ובגמ' ברכות (ס"א א) יצה"ר דומה לזבוב ויושב בין שני מפתחות הלב, שנא' - "זבובי מות יבאיש יביע שמן רוקח". ואמרתי הרעיון בזה עפי"מ שידוע שיש באויר זבובי מות דרכם למצוץ כח היין, ואם יפלו על עץ הגפן ישאבו ממנו כל כח היין. ויש עוד מין זבובים, אשר יבואו באויר הנשימ' והאדם שואף אותם, ובבואם בקרב האדם יזילו רוק מפיהם ובהתערב הרוק בדם האדם יתפוצצו העורקים ויעורר חולי רע ר"ל. ובארתי בזה הכתוב - "מהרסיך ומחריביך ממך יצאו". ישעי' (מט) הרצון בזה - שיש שונאים הנראים כאוהבים ומתאחדים עם שלומי אמוני ישראל וטובם כחדק נהפך למרורת פתנים ומסך רוח, עושים להפריד בין אחים ובין אביהם של ישראל. והמה מהרסיך כאיש שונאי ישראל בגלוי. מגמתם להסיר משען ומשענה מכל איש הנושא שם ישראל, והמה מחריביך המחבלים כרם ה' גפן ישראל.

אם כן מדובר ביהודים ותהליך זה התרחש ביציאת מצרים כאשר משה הבין שיש כאלו מתוך הערב רב ששיכים לעם ישראל אבל יש כאלו ששיכים לעמלק

וּמֹשֶׁה, מִשּׁוּם שֶׁרָצָה לְהַכְנִיס גֵּרִים תַּחַת כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה, וְחָשַׁב שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנִּבְרְאוּ בְּה' וְנָתַן בָּהֶם אוֹת ה' שֶׁל אַבְרָהָם, גָּרְמוּ לוֹ יְרִידָה, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (שמות לב) לֶךְ רֵד כִּי שִׁחֵת עַמְּךְ. מִשּׁוּם שֶׁלֹּא קִבְּלוּ אֶת הָאוֹת ה' בְּיִרְאָה שֶׁל יוֹ''ד וּבְאַהֲבָה שֶׁל ה', הוּא יָרַד מִדַּרְגָּתוֹ שֶׁהוּא ו'.

וְאוֹת ו' יָרְדָה עִמּוֹ כְּדֵי שֶׁלֹּא יֹאבַד בֵּינֵיהֶם, שֶׁעָתִיד הוּא בְּסוֹד הַגִּלְגּוּל לְהִתְעָרֵב בֵּינֵיהֶם בַּגָּלוּת בֵּין עֵרֶב רַב, שֶׁהֵם נִשְׁמוֹתֵיהֶם מִצַּד אֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (ישעיה נא) כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְגוֹ'. וְאֵלֶּה אוֹתָם שֶׁלֹּא בִקֵּשׁ נֹחַ רַחֲמִים עֲלֵיהֶם, וְנֶאֱמַר בָּהֶם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ, בִּגְלַל שֶׁהָיוּ מֵאֵלֶּה שֶׁנֶּאֱמַר בָּהֶם (דברים כה) תִּמְחֶה אֶת זֵכֶר עֲמָלֵק. וּמֹשֶׁה לֹא נִשְׁמַר מֵהֶם, וְהִפִּיל ה' בֵּינֵיהֶם, וְלָכֵן הוּא לֹא יִכָּנֵס לְאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל עַד שֶׁתָּשׁוּב ה' לִמְקוֹמָהּ. וְלָכֵן יָרַד הוּא מִדַּרְגָּתוֹ, וְיָרַד בּוֹ ו'. וְלָכֵן ה' נָפְלָה, ו' יָקִים אוֹתָהּ, ו' שֶׁל מֹשֶׁה.

וכך ניתן להבין מחידושו של החתם סופר שאומר שהמן היה יהודי

דף על הדף יבמות דף מח עמוד ב

וראה בתורת משה על החתם סופר  עה"ת במגילת אסתר על הפסוק ויגידו להמן היעמדו דברי מרדכי כי הגיד להם אשר הוא יהודי, שהובא שם מס' שיר מעון במה שדייקו בפסוק זה שלכאו' כי הגיד להם אשר הוא יהודי דהכא מיותר. אלא דאשר הוא יהודי, לא קאי על מרדכי, אלא קאי על המן, שכיון שמרדכי קנהו לעבד, הי' עבד כנעני מהול שהוא יהודי וחייב במצות, והעלבון הזה, שאמרו עליו על המן שהוא יהודי, זה לא הי' יכול בשום אופן לסלוח

פרוש : המן היה עבד כנעני מהול שטבל והיה חייב במצוות כמו אישה  (ואפילו היה מחויב בשמיעת המגילה )כלומר יש לו איזה שייכות לעם היהודי . ולכן ההבדל המהותי בן עמלק לבין פרעה שפרעה שייך לעולם הזה ולא הצליח לקיים את התורה שנתן הקב"ה לאדם אבל העמלקים הם חלק חיצוני שהתנגד מראש לבריאת האדם ולא שייך לעולם ולכן יש את המצווה למחוק את זכרו . ולכן הקב"ה לא רצה שהמלאכים יגידו שירה על מפלתו של פרעה כי פרעה שייך לעולם . אבל ביום שעמלק יצא מתוך העולם ומתוך עם ישראל יהיה היום היחידי שהקב"ה ישחק

וכך אומרת הגמרא בתלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ג עמוד ב אומרת דבר אחר :

דתניא, רבי יוסי אומר: לעתיד לבא באין עובדי כוכבים ומתגיירין. ומי מקבלינן מינייהו? והתניא: אין מקבלין גרים לימות המשיח, כיוצא בו לא קבלו גרים לא בימי דוד ולא בימי שלמה! אלא שנעשו גרים גרורים, ומניחין תפילין בראשיהן, תפילין בזרועותיהם, ציצית בבגדיהם, מזוזה בפתחיהם כיון שרואין מלחמת גוג ומגוג, אומר להן: על מה באתם? אומרים לו: על ה' ועל משיחו, שנאמר: למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק [וגו'], וכל אחד מנתק מצותו והולך, שנאמר: ננתקה את מוסרותימו [וגו'], והקב"ה יושב ומשחק, שנאמר: יושב בשמים ישחק [וגו']. א"ר יצחק: אין לו להקב"ה שחוק אלא אותו היום בלבד.

כל  אותם שנכנסו לתוך העם היהודי ולא שיכים לו כי אם לעמלק ברגע האמת הם יתחברו למהות שלהם לגוג ומגוג שאגג היה מזרעו ולא יישאר מהם זכר בתוך העם היהודי . כי כל אחד נמשך למהותו והרגע של מלחמת גוג ומגוג נותן לכל אחד להגיע למהותו

וזה יהיה יום שיושב בשמים ישחק . ויהיה הברור בן מי ששיך לעם ישראל ומי שלא .

וכך מקשר השם משמואל במדבר פרשת בלק שנה תרעב בין אגג לגוג ומגוג

הברכה השלישית מה טובו אוהליך יעקב שרומזת למקדשות, זה יום טוב של סוכות דוגמת המקדש ובו נתקיים הביאני המלך חדריו כמבואר במדרשים, כנחלים נטיו וגו' עד וזרעו במים רבים, שאז ישראל מתברכים במים, וירום מאגג מלכו יש בו רמז על מלחמת גוג ומגוג שכתבו הגאונים שקבלה בידם שתהי' בסוכות, וע"כ מפטירין בשבת חוה"מ סוכות במלחמת גוג:

לסיכום מחיית עמלק מהעולם כולל זכרו נובע מכך שעמלק לא שייך לעולם והוא נצא כאן ככוחם של המלאכים שהתנגדו לבריאת העולם

פרשת משפטים למה התורה כתבה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת ? מה הבדל בן אחרי רבים לרעות לבין אחרי רבים להטות ? למה אין שיווין בהכרעה של בית דין לרעה לעומת הכרעה לטובה ? מה משמעות הביטוי קשר רשעים ? למה קשר רשעים אינו מן המניין ? כיצד קשר רשעים אינו מן המניין הכריע את המלחמה עם סנחריב ? מהו טוב ומהו רע ? כיצד הרוב משפיע על היחיד ? למה המשנה אומרת במקום שאין איש השתדל להיות איש ולא תהיה איש ? האם יש דבר כזה ריק רוחני ? מה יש במקום של ריק רוחני ? מה הקשר לבור של יוסף ? מהם 3 הדברים שמוציאים את האדם ומה הקשר ל יצר לב האדם רע מנעוריו ? מה עומד כנגד עץ החיים וכיצד זה קשור לבחירה שלנו ? ‏ל'/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת משפטים למה התורה כתבה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת ? מה הבדל בן אחרי רבים לרעות לבין אחרי רבים להטות ? למה אין שיווין בהכרעה של בית דין לרעה לעומת הכרעה לטובה ? מה משמעות הביטוי קשר רשעים ? למה קשר רשעים אינו מן המניין ? כיצד קשר רשעים אינו מן המניין הכריע את המלחמה עם סנחריב ? מהו טוב ומהו רע ? כיצד הרוב משפיע על היחיד ? למה המשנה אומרת במקום שאין איש השתדל להיות איש ולא תהיה איש ? האם יש דבר כזה ריק רוחני ? מה יש במקום של ריק רוחני ? מה הקשר לבור של יוסף ? מהם 3 הדברים שמוציאים את האדם ומה הקשר ל יצר לב האדם רע מנעוריו ?  מה עומד כנגד עץ החיים וכיצד זה קשור לבחירה שלנו ?  ‏ל'/שבט/תשפ"א

שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק ב - ג

(ב) לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת:

(ג) וְדָ֕ל לֹ֥א תֶהְדַּ֖ר בְּרִיבֽוֹ: ס

הגמרא בבבלי דנה בנושא חברותא מסכת סנהדרין דף ב עמוד א

ומנין, מאיזה דרשה אנו דורשים להביא, להוסיף על אותם עשרים, עוד שלשה?ממה שנאמר בתורה "לא תהיה אחר רבים לרעות, אחרי רבים להטות".ממשמע שנאמר, ממשמעות דברי הכתוב "לא תהיה אחרי רבים לרעות", הרי אני למד, לכאורה, שאם רוב הדיינים מחייבים ["רעות"], אין ללכת אחריהם להרוג את המחוייב מיתה, אלא צריך לפסוק לפי המיעוט, המזכים אותו. ואם כן, מכל שכן, שומע אני מכאן, שאהיה עמם, עם הרוב, לטובה, שאם הרוב מזכין, בודאי נלך אחריהם, ונזכה את הנידון.⁽⁷²⁾

אלא מעתה, יקשה, אם כן, כיון שכבר השמיעה לנו התורה שנלך אחרי הרוב לטובה, למה נאמר בתורה שוב, בהמשך הפסוק, "אחרי רבים [לטובה] להטות"!?אלא, בהכרח, כך הוא ביאור הכתוב: אמנם הולכים אחר הרוב בכל ענין, בין לזכות בין לחובה, וכמו שנאמר בהמשך הפסוק "אחרי רבים להטות". אך התורה מצווה, שלא כהטייתך לטובה, אחרי רבים לזכות, תהיה הטייתך לרעה. שאינו דומה מספר הדיינים שצריך כדי להטות את הכף לזכות, למספר הדיינים שצריך כדי להטות אותה לחובה, אלא,

הטייתך לטובה - תהיה אפילו על פי אחד, אפילו אין דיינים יתירים המזכין על המחייבין אלא דיין אחד, הכרע הדין לזכות. אבל הטייתך לרעה, תהיה רק על פי שנים, אם יתירים המחייבים על המזכין בשני דיינים, שהוא "רוב מיוחס", רק אז מכריעין הדין לחובה.ובכך מתורצים הפסוקים, כי מה שנאמר "לא תהיה אחרי רבים לרעות", הוא כלפי רוב של דיין אחד, שהוא "רוב פשוט", שאין הולכים אחריו לחייב את הנידון. ואילו מה שנאמר "אחרי רבים להטות", הוא בין לזכות ובין לחובה. אלא שכאמור, כדי לזכות די ברוב פשוט, בעוד שלחובה צריך רוב מיוחס.ולכן, צריכים לפחות עשרים ושנים דיינים, כדי שאם אפילו תהיה "עדה מצלת" של עשרה דיינים, יוכל להיות הדין מוכרע לחיוב על פי שנים עשר דיינים מחייבין, כיון שיש בהם שני דיינים יתירים על המזכין,

כלומר הגמרא מלמדת שאין שוויון בין הטיה לטובה להטיה לרעה . דינו של אדם לרעה יהיה על פי שניים ודינו של אדם לטובה יהיה לפי אחד . וצריך להבין למה יש  הבדיל בן רע לטוב  למה הם לא שווים  ?

רש"י מפלפל במקום ומגיע בסוף דבריו לפתרון הנראה בעיניו שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק ב

ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו, כך פתרונו:

לא תהיה אחרי רבים לרעת - אם ראית רשעים מטין משפט, לא תאמר הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם:

ולא תענה על ריב לנטת וגו' - ואם ישאל הנדון על אותו המשפט אל תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים להטות את המשפט מאמתו אלא אמור את המשפט כאשר הוא, וקולר יהא תלוי בצואר הרבים:

יש לנו כלל בתורה אחרי רבים להטות וכאן בא רש"י ומגביל  את המושג אחרי רבים להטות . רבים רעים לא נחשבים לרוב בהקשר של אחרי רבים להטות . הרוב שבא מהרע לא ליכול להכריע  . רוב יכול להכריע כאשר הוא בא מהטוב .

והגמרא בבלי דנה בעניין חברותא מסכת סנהדרין דף כו עמוד א

מאי קשר רשעים? היכן מצינו שקשר רשעים אינו מן המנין.

בעת המצור שעשה סנחריב מלך אשור על ירושלים בימי חזקיהו המלך, בספר מלכים [פרק יח כ] ובספר ישעיהו [פרק לו לט] בא רבשקה בשליחות מלך אשור, וחירף וגידף את ה' אלהי ישראל ואת עם קדושו ונחלתו. ומסופר שם שרצה לדבר עם המלך חזקיהו "ויצא אליו אליקים בן חלקיהו אשר על הבית, ושבנא הסופר ויואב בן אסף המזכיר". ובהמשך כתוב שם כמה פעמים שהם היו המוליכים ומביאים של המלך חזקיהו.ובספר ישעיהו [פרק כב] כתוב ששלח ה' את ישעיהו הנביא לשבנא אשר על הבית, ומקללו קללות נמרצות, והעביר את משרתו לאליקים בן חלקיהו. ולא נאמר שם על מה קללו, מה חטאו ומה גרם לחטאו.

הגמרא מבארת כאן את מעשיו, ודורשת חלק מן הפסוקים, וכן ש"קשר רשעים אינו מן המנין".שבנא הממונה על בית המלך, הוה דריש היה דורש בתליסר רבוותא, לפני שלושה עשרה רבוא בני אדם.⁽¹¹⁾ ואילו חזקיה המלך הוה דריש היה דורש בחד סר רבוותא באחד עשר רבוא בני אדם.כי אתא כשבא סנחריב וצר עלה דירושלים, כתב שבנא פתקא פתק, שדא ושלחו בגירא עם חץ לסנחריב, ובו היה כתוב "שבנא וסיעתו ואנשיו [שהם יותר מאנשי חזקיה] השלימו אתך, ורוצים לעובדך. ואילו חזקיה וסיעתו לא השלימו".ונדרש ממה שנאמר בספר תהילים "כי הנה הרשעים ידרכו קשת, כוננו חצם על יתר". כלומר, שעל ידי חץ, הראה רשעותו, שהלשין על אדוניו המלך חזקיה⁽¹²⁾.הוה קא מיסתפי היה מפחד חזקיה מיניה מן שבנא, אמר: דילמא חס ושלום נטיה נוטה דעתיה רצונו דקודשא בריך הוא בתר שבנא, משום שהוא הרובא שרוב העם הם עם שבנא, וחשב שצריך ליבטל אל הרוב, וכיון דרובא מימסרי רוצים להתמסר לסנחריב, אינהו הוא וסיעתו נמי מימסרי צריכין להתמסר.בא הנביא ישעיהו ואמר לו: "לא תאמרון קשר לכל אשר יאמר העם הזה קשר" אל תחשוב בדעתך שמנינו של שבנא נחשב כרוב, כלומר, קשר רשעים הוא, התחברות של רשעים, וקשר רשעים אינו מן המנין, אינם נחשבים כרוב⁽¹³⁾.

כלומר אחרי רבים להטות הוא מושג של מי שבא מתוך הטוב ולא מתוך הרע אין לרע במקום שזה מוכרע על ידי הרוב . הרע נחשב לדבר שהוא בגדר ריק ובמקום שיש ריק אין את הקב"ה ואז בהכרח שיש את הרע . והכוונה של טוב ורע זה הטוב והרע של התורה

 דברים פרשת נצבים פרק ל פסוק יט

(יט) הַעִדֹ֨תִי בָכֶ֣ם הַיּוֹם֘ אֶת־הַשָּׁמַ֣יִם וְאֶת־הָאָרֶץ֒ הַחַיִּ֤ים וְהַמָּ֙וֶת֙ נָתַ֣תִּי לְפָנֶ֔יךָ הַבְּרָכָ֖ה וְהַקְּלָלָ֑ה וּבָֽחַרְתָּ֙ בַּֽחַיִּ֔ים לְמַ֥עַן תִּחְיֶ֖ה אַתָּ֥ה וְזַרְעֶֽךָ:

ולאחר ההבנה הזאת של רש"י אומר הכתר יונתן שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק ב

(ב) עמי בני ישׂראל לא תִהיו אחרי רבים לרעות אלא להיטיב ולא ימנע אחד מִכם ללמד זכות על רעהו בדין לאמור הנה אחרי רבים הדין נוטה:

הכתר יונתן מזהיר את האדם לא לנטות אחרי הרבים לרעה . האדם נגרר אחרי הרבים ולכן שהרבים גוררים אותו לכיוון הרע האדם צריך לעמוד על דעתו גם כאשר הוא נשאב באופן רגיל לדעת הרוב להרע ואומרת המשנה מסכת אבות פרק ב משנה ה

[*] הוא היה אומר אין בור ירא חטא ולא עם הארץ חסיד ולא הביישן למד ולא הקפדן מלמד ולא כל המרבה בסחורה מחכים ובמקום שאין אנשים השתדל להיות איש:

ולמה המשנה אומרת השתדל ? כי קשה מאוד להיות איש במקום שאין אנשים . הרוב שואב את האדם להיות כמו הרוב ולכן המשנה מדגישה שהאדם צריך להשתדל ולא כותבת במקום שאין אנשים תהיה איש כי זה כמעט בלתי אפשרי להיות איש במקום כזה .

וכך אומר המדרש אגדה (בובר) שמות פרשת משפטים פרק כג פסוק ב

סימן ב

[ב] לא תהיה אחרי רבים לרעות. ללמדך שאם נעשית העיר נדחת אל תמשך אחריהם אלא צא מביניהם:

בעיר הנידחת שהרוב שם עובדי עבודה זרה אין מקומך שם . כי אדם צריך להבין שהרוב משפיע על היחיד . וקשה עד בלתי אפשרי ליחיד לשמור על דעתו .

וצריך להבין את ההבדל של אי השוויון בן הטוב לרע

אומרת התורה בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא

(כא) וַיָּ֣רַח יְקֹוָק֘ אֶת־רֵ֣יחַ הַנִּיחֹחַ֒ וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־לִבּ֗וֹ לֹֽא־אֹ֠סִף לְקַלֵּ֨ל ע֤וֹד אֶת־הָֽאֲדָמָה֙ בַּעֲב֣וּר הָֽאָדָ֔ם כִּ֠י יֵ֣צֶר לֵ֧ב הָאָדָ֛ם רַ֖ע מִנְּעֻרָ֑יו וְלֹֽא־אֹסִ֥ף ע֛וֹד לְהַכּ֥וֹת אֶת־כָּל־חַ֖י כַּֽאֲשֶׁ֥ר עָשִֽׂיתִי:

ואומר המדרש הגדול בראשית פרשת נח פרק ח פסוק כא

כי יצר לב האדם רע מנעוריו. מלמד שיצר רע שולט באדם מתחלת ברייתו, אבל יצר טוב אינו שולט אלא לבסוף. ועליו הוא אומר עיר קטנה ואנשים בה מעט (קהלת ט, יד). עיר קטנה, זו גופו שלאדם. ואנשים בה מעט, אלו איברים שבגוף. ובא אליה מלך גדול, זה יצר הרע. ובנה עליה מצודים גדולים, אלו הרהורי עולם ותחבולותיו, כענין שנאמר גם את העולם נתן בלבם (שם ג, יא). ומצא בה איש מסכן וחכם (שם ט, טו), זה יצר טוב. ולמה קורא אותו מסכן שאין רובן שלבריות נשמעין לו. ומלט הוא את העיר בחכמתו, שכל מי שהוא שומע לו ניצל מכל צרה. ואדם לא זכר את האיש המסכן ההוא, בני אדם אינן זוכרין אותו בשעת הנאתן ואחר שחוטאין אומר כל אחד אוי לי מיצרי אוי לי מיוצרי.

ומתוך זה נגזר אי השוויון בן הרע לטוב . האדם נוטה לרע ולא לטוב . האדם יכול על ידי הבחירה החופשית שלו לבחור בטוב אבל הוא מקבל שכר על זה שהרע שואב אותו לכיוונו והוא צריך להתאמץ ולעמול ולבחור בטוב .

וכך אומר הגאון מוילנה אדרת אליהו דברים פרק יא פסוק כו

(כו) ראה. אמר בלשון יחיד. לפניכם. לשון רבים כמו בעשרת הדברות נאמר בל' יחיד ובפ' קדשים אמר בלשון רבים לא תכחשו וכיוצא. מפני שבהר סיני היו כולם באגודה אחת כאיש אחד אמר בלשון יחיד וכן כאן אמר לשון יחיד אל כלל ישראל וכן לפניכם פי' לכל אחד ואחד נתן את הבחירה שלא יהיה אחרי רבים לרעות ופן יאמר הבחירה ניתן לרבים לכן אמר לפניכם לכל אחד ואחד: נתן. במתנה שהקב"ה מסלק ממנו ואמרו (ברכות ל"ג ע"ב מגילה כ"ה ע"א נדה י"ו ע"ב) הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים. ושמא תאמרו הבחירה ניתן לאדם בימי בחרותו אבל לא אחר שהורגל במעלליו הקשים לכן אמר היום בכל יום ויום הרשות נתונה והבחירה בידו לילך בדרך טובים.

ולכן במשנה משנה מסכת אבות פרק ב משנה יא

[*] רבי יהושע אומר עין הרע ויצר הרע ושנאת הבריות מוציאין את האדם מן העולם:

ומפרש הדרך חיים מסכת אבות פרק ב משנה יא

ויש לך לדעת כי ג' דברים שנקראים בכתוב רעים האחד יצר הרע שנאמר (בראשית ה') כי יצר לב האדם רע מנעוריו, השני עין רעה שנקרא בכתוב רע (משלי כ"ג) אל תלחם לחם רע עין, וכן הלב נאמר עליו רע אחר שרירות לבם הרע (ירמי' ג') וכן בכמה מקומות, ולפיכך אמר כאשר יש לאדם עין הרע שדבק בו הרע ביותר, וכן יצר הרע שנקרא רע בשביל גודל הרע שנמצא בו, ושנאת הבריות אינו אלא בשביל לב הרע כדכתיב (ויקרא י"ט) לא תשנא את אחיך בלבבך ואין השנאה רק בלב. ולא אמר סתם לב רע כמו שאמר למעלה לב רע, מפני כי לב רע נאמר אפילו כאשר מונע את עצמו מן הצדקה וכיוצא בזה, ולענין זה שאמר שמוציא את האדם מן העולם אין ראוי רק אם כ"כ הוא לב רע עד שהוא שונא את הבריות וזהו לב רע גמור. ולכך אמר כי אלו ג' דברים מוציאין את האדם מן העולם, שהרי כאשר ברא הש"י את עולמו כתב בכל אחד ואחד כי טוב, ואלו ג' דברים הם רעים הפך הבריאה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו, ולפיכך אלו ג' דברים מוציאים את האדם מן העולם, כמו שהטוב שיש בנבראים הוא קיום העולם, כך אלו ג' דברים מוציאים אותו מן העולם. וכבר פירשנו דבר זה בספר גור אריה בפרשת וישב, ולפי אשר יתבאר עוד שנתן רבי אליעזר שהיה לפני זה אזהרה להביא האדם לחיי העולם הבא ולא יהיה נטרד מן העולם הבא, אמר רבי יהושע כלל זה שלא יאבד האדם מן העולם הזה, הרי לך ג' דברי מוסר שאמר ר' יהושע הם שייכים זה לזה והם דבר אחד כמו שראוי:

כלומר יש לאדם יצר רע ולכן בדרך כלל הרבים נוטים לכיוון הרע ולא הטוב . האדם בעל הבחירה מתאמץ להעביר את עצמו לכיוון הטוב ולנסות לא להישאב לתוך כוח העצום  של הרבים סביבו שבדרך כלל נמצאים ברע ולא בטוב . הטוב זה המקום של התורה וכל מצוות התורה , הרע זה מקום שנעדר מתורה ושם נמצא הרע . מקום שאין בו תורה הוא מקום ריק ומקום ריק הוא מקום שיש בו רק רע

בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כד

(כד) וַיִּ֨קָּחֻ֔הוּ וַיַּשְׁלִ֥כוּ אֹת֖וֹ הַבֹּ֑רָה וְהַבּ֣וֹר רֵ֔ק אֵ֥ין בּ֖וֹ מָֽיִם:

מדרש אגדה (בובר) בראשית פרשת וישב פרק לז פסוק כד

והבור רק אין בו מים מים אין בו אבל נחשים ועקרבים יש בו: ד"א והבור רק אין בו מים [אין בו דברי תורה]. ואין מים אלא תורה, שנאמר הוי כל צמא לכו למים (ישעי' נה א), מלמד שמרוב הצרה שכח תלמודו:

ולסיכום כדאי לראות את דברי הזוהר הקדוש

הזוהר הקדוש כותב

לֹא תִהְיֶה אַחֲרֵי רַבִּים לְרָעֹת וְגוֹ', אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת. אַחֲרֵי רַבִּים לְהַטֹּת - אֵין רַבִּים פָּחוֹת מִשְּׁלֹשָׁה, וְאִם אֵין בֵּית דִּין בִּשְׁלֹשָׁה, אֵין לְהַטּוֹת אַחַר דִּינוֹ. בֵּית דִּין - שְׁכִינָה. בִּשְׁלֹשָׁה - שְׁלֹשׁ חַיּוֹת הַמֶּרְכָּבָה שֶׁלָּהּ, וְהִיא דִּין תּוֹרָה, דִּין אֱמֶת, הָעַמּוּד הָאֶמְצָעִי. וְכָל דַּיָּן שֶׁלֹּא דָן דִּין אֱמֶת לַאֲמִתּוֹ, זֶהוּ כְּאִלּוּ הִשְׁלִיט אֶת סמא''ל בָּעוֹלָם. (דניאל ח) וְתַשְׁלֵךְ אֱמֶת אַרְצָה, וְהִפִּיל עִמָּהּ אֶת הַשְּׁכִינָה, וְיָקִים אֶת גֵּיהִנֹּם, בַּת הַזּוּג שֶׁל סמא''ל עִם סמא''ל. בַּמָּקוֹם שֶׁל דִּין הָאֱמֶת יָקִים שְׂפַת שֶׁקֶר. דִּין אֱמֶת - עַמּוּד הָאֶמְצָעִי. שְׂפַת שֶׁקֶר - גֵּיהִנֹּם וְסמא''ל.

וּמִשּׁוּם כָּךְ, כְּשֶׁדַּיָּן דָּן דִּין, גֵּיהִנֹּם פְּתוּחָה לְפָנָיו מִשְּׂמֹאלוֹ, בַּת זוּגוֹ שֶׁל סמא''ל. וְחֶרֶב עַל צַוָּארוֹ, מַלְאַךְ הַמָּוֶת. סמא''ל מֵאֲחוֹרָיו מֵעַל צַוָּארוֹ, וְגַן עֵדֶן פָּתוּחַ לִימִינוֹ, וְעֵץ הַחַיִּים פָּתוּחַ לְפָנָיו עַל רֹאשׁוֹ.

אִם דָּן דִּין שֶׁקֶר, שׁוֹלֵט עָלָיו מַלְאַךְ הַמָּוֶת וְשׁוֹחֵט אוֹתוֹ, וְאַחַר כָּךְ שׂוֹרֵף אוֹתוֹ בַּגֵּיהִנֹּם. וְאִם דָּן דִּין אֱמֶת, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יַכְנִיסוֹ לְגַן עֵדֶן וּמַטְעִים אוֹתוֹ מֵעֵץ הַחַיִּים, שֶׁכָּתוּב עָלָיו (בראשית ג) וְלָקַח גַּם מֵעֵץ הַחַיִּים וְאָכַל וָחַי לְעֹלָם. שֶׁנִּבְרָא בַּתּוֹרָה, שֶׁבָּהּ נֶאֱמַר (משלי ג) עֵץ חַיִּים הִיא לַמַּחֲזִיקִים בָּהּ. עֵץ חַיִּים - תִּפְאֶרֶת. חַיִּים שֶׁלּוֹ חָכְמָה וּבִינָה. חַיֵּי הַמֶּלֶךְ וַדַּאי.

וּלְעוֹלָם דִּין הַמַּלְכוּת הוּא דִּין, וְהַדִּין בַּלֵּב, וְנֶאֱמַר בּוֹ הַלֵּב רוֹאֶה. וְלָכֵן אֵין לוֹ לַדַּיָּן אֶלָּא מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת. וְכָאן אֵין דַּיָּן אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא. מַה שֶּׁעֵינָיו רוֹאוֹת, כִּי ה' עֵינָיו מְשׁוֹטְטוֹת. עֵינָיו עַל דַּרְכֵי אִישׁ.

האמת נמצאת בעץ החיים  היא התורה הצד השני הוא הרע . הרע זה ריק מלא . וריק מלא אינו ממש ריק בלי שום דבר כי אם גיהנם . בדיוק כמו הבור של יוסף בור מלא נחשים .

 בראשית פרשת בראשית פרק ב פסוק ט

(ט) וַיַּצְמַ֞ח יְקֹוָ֤ק אֱלֹהִים֙ מִן־הָ֣אֲדָמָ֔ה כָּל־עֵ֛ץ נֶחְמָ֥ד לְמַרְאֶ֖ה וְט֣וֹב לְמַאֲכָ֑ל וְעֵ֤ץ הַֽחַיִּים֙ בְּת֣וֹךְ הַגָּ֔ן וְעֵ֕ץ הַדַּ֖עַת ט֥וֹב וָרָֽע:

והצד השני של עץ החיים הוא הנחש

בראשית פרשת בראשית פרק ג פסוק א

(א) וְהַנָּחָשׁ֙ הָיָ֣ה עָר֔וּם מִכֹּל֙ חַיַּ֣ת הַשָּׂדֶ֔ה אֲשֶׁ֥ר עָשָׂ֖ה יְקֹוָ֣ק אֱלֹהִ֑ים וַיֹּ֙אמֶר֙ אֶל־הָ֣אִשָּׁ֔ה אַ֚ף כִּֽי־ אָמַ֣ר אֱלֹהִ֔ים לֹ֣א תֹֽאכְל֔וּ מִכֹּ֖ל עֵ֥ץ הַגָּֽן:

פרשת יתרו איך היה מעמד הר סיני ? מה ההבדל בן דעתו של רבי ישמעאל לרבי עקיבא ? מה הקשר של מעמד הר סיני לענווה ? למה דווקא משה קיבל את התורה ? האם יש קשר אם השמים ירדו לארץ במתן תורה לדעה האם גם כללות וגם פרטות ניתנו במעמד הר סיני ? אם כל התורה פרטות וכללות ניתנו במעמד הר סיני למה הם נשנו באוהל מועד ונשתלשו בערבות מואב ? מה הקשר לגרים ? מה הקשר למצווה שמלך בישראל לא יכול להיות גר ? מה ההבדל בן גרים לעם ישראל ? מה הכניס את הגרים לתוך התורה ? כ"ג/שבט/תשפ"א

 בס"ד

פרשת יתרו  איך היה מעמד הר סיני ? מה ההבדל בן דעתו של רבי ישמעאל לרבי עקיבא ? מה הקשר של  מעמד הר סיני לענווה ? למה דווקא משה קיבל את התורה ? האם יש קשר אם השמים ירדו לארץ במתן תורה לדעה האם גם כללות וגם פרטות ניתנו במעמד הר סיני ? אם כל התורה פרטות וכללות ניתנו במעמד הר סיני למה הם נשנו באוהל מועד ונשתלשו בערבות מואב  ? מה הקשר לגרים ? מה הקשר למצווה שמלך בישראל לא יכול להיות גר ? מה ההבדל בן גרים לעם ישראל ? מה הכניס את הגרים לתוך התורה ? כ"ג/שבט/תשפ"א

כתוב בשמות פרשת יתרו פרק כ פסוק יח - יט

(יח) וַיַּעֲמֹ֥ד הָעָ֖ם מֵרָחֹ֑ק וּמֹשֶׁה֙ נִגַּ֣שׁ אֶל־הָֽעֲרָפֶ֔ל אֲשֶׁר־שָׁ֖ם הָאֱלֹהִֽים: פ

(יט) וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה כֹּ֥ה תֹאמַ֖ר אֶל־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל אַתֶּ֣ם רְאִיתֶ֔ם כִּ֚י מִן־הַשָּׁמַ֔יִם דִּבַּ֖רְתִּי עִמָּכֶֽם:

וצריך להבין את המשמעות של מן השמים דברתי איתכם

אומר המכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ט

כי מן השמים דברתי עמכם. כתוב אחד אומר, כי מן השמים, וכתוב אחד אומר +שמות יט כ+ וירד ה' על הר סיני, כיצד יתקיימו שני מקראות הללו; הכריע השלישי +דברים ד לו+ מן השמים השמיעך את קולו ליסרך, דברי רבי ישמעאל; רבי עקיבא אומר [כתוב אחד אומר, כי מן השמים, וכתוב אחד אומר, וירד ה' על הר סיני אל ראש ההר], מלמד שהרכין הקדוש ברוך הוא שמים העליונים על ראש ההר ודבר עמהן מן השמים, [שנאמר, מן השמים וגו'];

כלומר יש ויכוח מה המשמעות של הביטוי מן השמים . האם הגיע איזה קול מהשמים או השמים כולם ירדו לארץ

והמלבי"ם כותב בשמות פרשת יתרו פרק כ פסוק יט על ההבדל בן רבי ישמעאל לרבי עקיבא

(יט) א כי מן השמים דברתי עמכם. לדעת ר"ע ירדו השמים אל הר סיני ולדעת רבי עלה הר סיני אל השמים, וכבר בארתי זה בפי' הספרא (ויקרא סי' ה'), ופלוגתתם תלוי בפלוגתת ר"ה ורב חסדא (סוטה דף ה) ח"א אתי דכא וחד אמר אני את דכא. ושם אמר ומסתברא כמ"ד אני את דכא שהרי השרה שכינתו על הר סיני ולא הגביה הר סיני למעלה וזה כר"ע, אבל לרבי אני את דכא, שדעת רבי שהש"י יגביה את האדם אל האלהות והרוחניות וישפיע עליו כפי שפע האלהות, ודעת ר"ע שמצמצם השפע האלהות כפי כח האדם, ולדעת ר' ישמעאל היה הקול מן השמים כמ"ש מן השמים השמיעך את קולו והדבורים היו מן הארץ שנאמר ועל הארץ הראך את אשו הגדולה ודבריו שמעת מתוך האש שהקול הוא פנימי מן הדבור ומתלבש בדבור והוא רוחני יותר כי הוא כפי כח האלהי והדבור שאינו רוחני כ"כ התראה באש ונצטמצם כפי כח האדם, וע"כ אמרו שתחלה שמעו הקול ולא הבינו וחזר שנית ופרטם בדברים שירד למטה כפי כח האדם. אבל בשמים לא ראו אש וכל תמונה, וע"כ הקדים שממה שראיתם שמן השמים דברתי מזה תדעו שלא תעשו כל תמונה:

והגמרא דנה בעניין  אם הקב"ה הגביה את האדם או הוריד את השמים לארץ . וההבנה של הגמרא היא כיצד צריך האדם לנהוג  האם צריך להגביה את עצמו לשמים או להשפיל את עצמו וכך כותבת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף ה עמוד א

אמר רב אסי, וכן תנא דבי רבי ישמעאל -

משל לאדם שנכנס לתוך שדהו כדי ללקט את השיבולים שגדלו, גבוהה גבוהה הוא מלקט! הוא מתחיל קודם ללקט את השיבולים הגבוהות. וזהו גם עונשו של הגאה, שנפשו גבוהה, שהקב"ה מענישו כדרך שמלקטים את השיבלים הגבוהות:כתוב בפסוק בישעיה "ואת דכא ושפל רוח".ונחלקו גם בזה רב הונא ורב חסדא -חד אמר, אתי דכא!הקדוש ברוך הוא אומר, שהוא, כביכול, מגביה את השפל רוח עד ששוכן אצלו.וחד אמר, אני את דכא! שהקב"ה כביכול מרכין שכינתו אצל שפל רוח.ומסתברא, כמאן דאמר "אני את דכא", שהקב"ה כביכול משכין את עצמו אליו.ומנלן? - שהרי הקדוש ברוך הוא במתן תורה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני שהוא היה ההר הנמוך מכולם, ולא מצינו שגבה הר סיני למעלה. ובהכרח שהקב"ה ירד אל ההר. וזה ראיה שהקב"ה מרכין שכינתו אצל השפל רוח.אמר רבי יוסף: לעולם ילמד אדם מדעת קונו, שינמיך את עצמו.שהרי הקדוש ברוך הוא הניח כל הרים וגבעות, והשרה שכינתו על הר סיני [והניח כל אילנות טובות והשרה שכינתו בסנה].

כלומר הגמרא נוקטת שהאדם  צריך להנמיך את עצמו כדי שהתורה תגיע אליו כאשר יהיה בדרגה של ענוה לקבל את השכינה . בדיוק כמו משה רבנו כמו שכתוב בבמדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק א - ג

(א) וַתְּדַבֵּ֨ר מִרְיָ֤ם וְאַהֲרֹן֙ בְּמֹשֶׁ֔ה עַל־אֹד֛וֹת הָאִשָּׁ֥ה הַכֻּשִׁ֖ית אֲשֶׁ֣ר לָקָ֑ח כִּֽי־אִשָּׁ֥ה כֻשִׁ֖ית לָקָֽח:

(ב) וַיֹּאמְר֗וּ הֲרַ֤ק אַךְ־בְּמֹשֶׁה֙ דִּבֶּ֣ר יְקֹוָ֔ק הֲלֹ֖א גַּם־בָּ֣נוּ דִבֵּ֑ר וַיִּשְׁמַ֖ע יְקֹוָֽק:

(ג) וְהָאִ֥ישׁ מֹשֶׁ֖ה <<ענו>> עָנָ֣יו מְאֹ֑ד מִכֹּל֙ הָֽאָדָ֔ם אֲשֶׁ֖ר עַל־פְּנֵ֥י הָאֲדָמָֽה: ס

ואומר המדרש הגדול במדבר פרשת בהעלותך פרק יב פסוק ג

גדולה היא הענוה שבה נתגדל משה, שנאמר והאיש משה ענו מאד מכל האדם. מה תלמוד לומר מכל האדם. אלא בני אדם עשויין שלש כתות. מהן בגדולת שמים ומהן בגדולת המלכות ומהן הדיוטות. ומשה רבינו ראה עצמו בשלשתן ובשלשתן היה עניו.

משה היה ענו אבל לא מתוך אונס כי אם מתוך בחירה . היה לו את כל הסיבות להתגאות אבל הוא בחר להיות ענו . כלומר הגמרא במקום מכריעה כמו רבי עקיבא ולא כמו רבי ישמעאל שהשמים ירדו לארץ כי משה רבנו הנמיך את עצמו במידה כזו שהיה ראוי להביא את התורה לארץ .

ויש מחלוקת בן  רבי ישמעאל חולק על רבי עקיבא בנושא מתי נתנו המצוות . ואולי המחלוקת הזאת קשורה למחלוקת האם השמים ירדו להר סיני או לא

אומרת הגמרא חברותא מסכת סוטה דף לז עמוד ב

דתניא:רבי ישמעאל אומר: כללות בלבד נאמרו בסיני, ואילו הפרטות לא נאמרו אלא באהל מועד, כלומר: יש דינים שנאמרו למשה בסיני באופן כללי בלבד, מלי לפרט את כל הדינים שבו.וכגון מה שנאמר בסיני: "מזבח אדמה תעשה לי, וזבחת עליו את עולותיך ואת שלמיך", הרי קרבנות עולה ושלמים אמורים באופן כללי, אך אין בפרשה הזאת את פרטי הדינים, כגון צורת מתן הדמים על גבי המזבח וההפשט והניתוח והקרבתם כליל על גבי המזבח - של העולות, ומתן דמים והקרבת אימורים של שלמים; ואילו פרטי הדינים נאמרו למשה אחר זמן באוהל מועד, במשכן, וכמו שנאמר בתחילת ספר ויקרא העוסק בתורת הקרבנות: "ויקרא אל משה, וידבר ה' אליו מאהל מועד לאמר".ולפי שיטת רבי ישמעאל אי אפשר למנות את סיני ואת אהל מועד בשנים.רבי עקיבא אומר: בין הכללות ובין הפרטות נאמרו כולן למשה בסיני, ואף אותן מצוות שנכתבו באופן כללי, לא נאמרו לו כך, אלא עם כל פרטי דיניהם רק שלא נכתבו.

ונשנו מפי ה' למשה באהל מועד.ונשתלשו מפי משה לישראל בערבות מואב.ולשיטתו אכן יש למנות את סיני ואת אהל מועד בשנים.ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות, וכמו שנתבאר.

כלומר רבי עקיבא אומר שהשמים ירדו למטה במתן תורה וזה היה הזמן לקבל את כל התורה ולא רק חלק ממנה . כלומר רבי עקיבא מבין שמתן תורה הוא שינוי מהותי בעולם שבו השמים ירדו למטה וכאשר השמים ירדו למטה הם הביאו לארץ את כל התורה כולה ולא חלק ממנה . כלומר מתן תורה היה חלק משינוי מהותי בעולם ששינה את העולם לאחר שירד לארץ ומצב זה מכיל בתוכו את כל התורה כולה ולא חלק ממנה . ואולי זה חלק מהביטוי לא השמים היא כי הקב"ה הוריד אותה לארץ . וזה מסתדר עם המדרש בבראשית רבה (תיאודור-אלבק) פרשת בראשית פרשה יט

עיקר שכינה בתחתונים הייתה, כיון שחטא אדם הראשון ניסתלקה לרקיע הראשון, חטא קין עלה לרקיע השיני, חטא דור אנוש עלה לשלישי, חטא דור המבול לרביעי, דור הפלגה לחמישי, סדומיים לששי, מצריים בימי אברהם לשביעי, וכנגדן עמדו ז' צדיקין אברהם יצחק יעקב לוי קהת עמרם משה והורידו אותה לארץ, אברהם משביעי לשישי, יצחק הוריד משישי לחמישי, יעקב הוריד מחמישי לרביעי, לוי הוריד מרביעי לשלישי, קהת הוריד משלישי לשיני, עמרם הוריד משיני לראשון, משה הורידה למטה, אמר ר' יצחק כת' וצדיקים ירשו ארץ וישכנו לעד עליה (תהלים לז כט) ורשעים מה יעשו, פורחין באויר אתמהא, אלא שהרשעים לא השכינו שכינה לארץ.

ומסתבר שהגמרא נוקטת להלכה את דעתו של רבי עקיבא כמו שכתוב בגמרא חברותא מסכת סוטה דף ה עמוד א

ומסתברא, כמאן דאמר "אני את דכא", שהקב"ה כביכול משכין את עצמו אליו.ומנלן? - שהרי הקדוש ברוך הוא במתן תורה הניח כל הרים וגבעות והשרה שכינתו על הר סיני שהוא היה ההר הנמוך מכולם, ולא מצינו שגבה הר סיני למעלה. ובהכרח שהקב"ה ירד אל ההר. וזה ראיה שהקב"ה מרכין שכינתו אצל השפל רוח .

אבל יש קושיה על דעתו של רבי עקיבא מדוע אם הקב"ה נתן את התורה כולה במעמד הר סיני היה צריך עוד פעמים לקבל את כל התורה ? וכך כתוב בגמרא מסכת סוטה דף לז עמוד ב

ונשנו מפי ה' למשה באהל מועד.ונשתלשו מפי משה לישראל בערבות מואב.ולשיטתו אכן יש למנות את סיני ואת אהל מועד בשנים.ואין לך כל דבר מצוה ומצוה שכתובה בתורה, שלא נכרתו עליה ארבעים ושמנה בריתות, וכמו שנתבאר.

וכדי לתרץ את זה ראיתי פלפול של החתם סופר מסכת נדה דף מט עמוד ב

אבל הא קשיא [דלמא] באמת [יהיו] שלשתן כשרים ולא ממעט אלא גר שאין אמו מישראל ולא מיבעיא למ"ד פ"ק דחגיגה כללות נאמרו בסיני ולא פרטות נמצא שלא נאמרה פ' מקרב אחיך תשים עליך מלך עד משנה תורה אם כן פשיטא שהוצרך לומר אתך שלא יתמנה גר שאין אמו מישראל אלא אפי' למ"ד כללות ופרטות נאמרו בסיני מ"מ פרשת מינוי מלך לא נאמרה שהרי קודם יתרו לא צוה הקדוש ברוך הוא על מינוי השופטים כלל כדי שיזכה יתרו ויוכתבה פ' זו על ידו כידוע. והנה קודם שחטא מרע"ה לא היה שום הו"א שלא יכנס מרע"ה לא"י [רק רמזה הקדוש ברוך הוא בתורה כידוע אבל לא שיעלה כן ע"ד מרע"ה והעם] וקודם מינוי שופטים היה ס"ד של מרע"ה שהוא לבדו ישא ויסבול את העם בלי סיוע שום שופט ואלו נכנס מרע"ה לא"י ולא חטא לא היה מת לעולם א"כ לאיזה צורך יאמר לא תוכל לתת עליך איש נכרי דמניה ילפינן פסול גרים ע' מ"ש הר"ן בחי' לסנהדרין.

כלומר אומנם במתן תורה היה מסירה של כל התורה כולה אבל יש חלקים מסוימים שלא ניתנו במעמד הר סיני . וכדי להבין את ההבדל צריך לראות את ההבדל בן מה שקרה עם עם ישראל לכל אומות העולם

אומר המכילתא דרבי ישמעאל יתרו - מסכתא דבחדש פרשה ט

רבי נתן אומר, אתם ראיתם למה נאמר, לפי שהוא אומר +תהלים קלח ד+ יודוך ה' כל מלכי ארץ כי שמעו אמרי פיך, יכול כשם ששמעו כך ראו, ת"ל אתם ראיתם, אבל לא ראו אומות העולם.

וצריך להגיד שבמצב של ירידת השמים רק עם ישראל שהיה במעמד הר סיני ראה את מתן תורה ולא אף אחד אחר . ומי היה עוד במעמד הר סיני ? אומרת הגמרא הבבלי במסכת שבת דף קמו עמוד א

שבא נחש על חוה הטיל בה זוהמא. ישראל שעמדו על הר סיני - פסקה זוהמתן, עובדי כוכבים שלא עמדו על הר סיני - לא פסקה זוהמתן. אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: גרים מאי? - אמר ליה: אף על גב דאינהו לא הוו, מזלייהו הוו, דכתיב +דברים כט+ את אשר ישנו פה עמנו עמד היום לפני ה' אלהינו ואת אשר איננו פה וגו'.

כלומר ההבדל במעמד הר סיני בן עם ישראל לבין אלו שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני שעם ישראל ראה אבל הם רק שמעו . ויתרו יוכיח את זה

שמות פרשת יתרו פרק יח פסוק א

(א) וַיִּשְׁמַ֞ע יִתְר֨וֹ כֹהֵ֤ן מִדְיָן֙ חֹתֵ֣ן מֹשֶׁ֔ה אֵת֩ כָּל־אֲשֶׁ֨ר עָשָׂ֤ה אֱלֹהִים֙ לְמֹשֶׁ֔ה וּלְיִשְׂרָאֵ֖ל עַמּ֑וֹ כִּֽי־ הוֹצִ֧יא יְקֹוָ֛ק אֶת־יִשְׂרָאֵ֖ל מִמִּצְרָֽיִם:

כלומר יתרו שמיצג את הגרים רק שמע ולא ראה .כלומר הגרים יש להם חסרון בקבלת התורה . ועוד שיש מצוות שלא נאמרו במעמד הר סיני כמו שאומר החתם סופר וברור גם שכל העצות של יתרו למשה גם הם לא נאמרו במתן תורה . ולכן צריך להגיד שהיה צריך להיות עוד מעמד כדי להכניס גם את אותם גרים לתוך התורה שהתקבלה על ידי משה וזה נעשה גם באוהל מועד וגם בערבות מואב .

ומסתבר שדווקא במצווה להמליך מלך על ישראל שלא יכול להיות גר לא נאמרה במתן תורה ונאמרה מאוחד יותר כי היא אותו חלק שמקשר את הגרים לתורה על אף ההבדל בן גר ללא גר .

וצריך להגיד שיש חלק מיוחד בתורה שלא ניתנה במעמד הר סיני על אף שכל המצוות ניתנו במעמד הר סיני וזה החוט המקשר של הגרים לתורה כלומר יש חלק בתורה שהוא מיוחד לקשר של אותם גרים שהמזל שלהם היה במעמד הר סיני לתורה . ולכן היה צריך להיות עוד מעמד של קבלת התורה באוהל מועד וערבות מואב .

לסיכום ניתן לראות איזה קשר בן איך שהיה מעמד הר סיני לסוגיה האם כל התורה נתנה במעמד הר סיני או נמסרה בחלקים . ולשיטה שהיא נמסרה כולה במעמד הר סיני המסירה שהיית באוהל מועד וערבות מואב נועדה להכניס את הגרים לתוך התורה כי היה להם חסרון במעמד הר סיני .