ראש השנה האם אדם יתנהג אחרת בעשרת מי תשובה מאשר בימים רגילים ? מה מועיל להקפיד בעשרת ימי תשובה בשונה משאר השנה ? האם זה לא סוג של משחק או צביעות ? מה מועיל לאדם תפילה ותחנונים ? למה הקב"ה שם על מאזני המשפט את התפילות והתחנונים של האדם ? האם דנים את האדם על מצבו הנוכחי או על העתיד ? כיצד תפילה ותחנונים משפיע על מצבו הנוכחי של האדם ? האם הדין בראש השנה הוא רק על העבר או גם על העבר והעתיד ? מה הקשר ליראת שמים ? למה הדין חייב להיות על המצב הנוכחי של האדם ? מה ההבדל בן בכה תבכה של עם ישראל בחטא המרגלים לבכה תבכה של חנה ? ‏כ"ט/אלול/תש"פ

בס"ד

ראש השנה האם אדם יתנהג אחרת בעשרת מי תשובה מאשר בימים רגילים ? מה מועיל להקפיד בעשרת ימי תשובה בשונה משאר השנה ? האם זה לא סוג של  משחק או צביעות ? מה מועיל לאדם תפילה ותחנונים ? למה הקב"ה שם על מאזני המשפט את התפילות והתחנונים של האדם ? האם דנים את האדם על מצבו הנוכחי או על העתיד ? כיצד תפילה ותחנונים משפיע על מצבו הנוכחי של האדם ? האם הדין בראש השנה הוא רק על העבר או גם על העבר והעתיד ? מה הקשר ליראת שמים ? למה הדין חייב להיות על המצב הנוכחי של האדם ? מה ההבדל בן בכה תבכה של עם ישראל בחטא המרגלים לבכה תבכה של חנה ? ‏כ"ט/אלול/תש"פ

כתוב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תרב סעיף א

סעיף א

הגה: ומתענים למחרת ר"ה (טור), (א) והוא תענית צבור.

(ב) {א} (א') בכל הימים שבין ראש השנה ליום הכיפורים מרבים בתפלות ותחנונים.

וכתוב בשולחן ערוך אורח חיים הלכות ראש השנה סימן תרג סעיף א

סעיף א

א') (א') אף מי שאינו נזהר מפת של [א] א'} כותים, (א) בעשרת ימי תשובה צריך ליזהר. הגה: (ב) ויש לכל אדם (ג) לחפש ולפשפש במעשיו (ד) ולשוב מהם בעשרת ימי תשובה; וספק עבירה צריך יותר תשובה מעבירה ודאי, כי יותר מתחרט כשיודע שעשה משאינו יודע, ולכן קרבן אשם תלוי הוצרך להיות יותר ביוקר מחטאת (ד"ע ורבינו יונה ריש ברכות).

כלומר עשרה ימי תשובה זה ימים של תחנונים מצד אחד ופשפוש במעשיו של האדם . וכותב השולחן ערוך שכאשר אדם כל השנה נוהג להקל ולאכול פת של כותים בעשרה ימי תשובה צריך להיזהר מזה .

ולכאורה אם נסתכל על זה בשכל קר זה נראה מאוד משונה שאדם יעשה בעשרה ימי תשובה דברים שהוא לא רגיל לעשות במשך כל השנה . זה נראה לכאורה כמו איזה משחק או צביעות או מראית עין של הקפדה על המצוות רק בזמן עשרת  ימי תשובה ואיך זה מועיל לאדם להקפיד דווקא ב עשרת  ימי תשובה ולא כל השנה ? ומה מועיל לאדם הנהגות כזו ב עשרת  ימי תשובה ?

ועוד שאלה שנשאלת מה מועיל כל התפילות התחנונים הפשפוש במעשים אם יש סיכוי גדול מאוד קרוב לוודאות מוחלטת שהאדם יחזור ולעשות מה שעשה לפני עשרת ימי תשובה . כל התהליך הזה נראה כמו איזה משחק האם באמת זה כך ?

כדי להבין את זה נביא את הגמרא חברותא מסכת ראש השנה דף טז עמוד ב

ואמר רבי יצחק: כל שנה שרשה בתחלתה, שישראל עושים את עצמם כרשים [כעניים] בתפילתם, ומתפללים בלשון תחנונים [כעין מה שנאמר: "תחנונים ידבר רש". משלי יח], הרי היא מתעשרת בסופה.

שנאמר [דברים יא] בענין ראש השנה: "מראשית השנה ועד אחרית שנה".לא נאמר "מראשית", אלא "מרשית" כתיב, מלשון רש. ואחר כך נאמר "ועד אחרית" - סופה שיש לה אחרית!ואמר רבי יצחק: אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו של אותה שעה שהוא נידון בה. ואפילו אם גלוי וידוע לפני הקדוש ברוך הוא שהוא עתיד להרשיע אחר כך.שנאמר [בראשית כא] על ישמעאל בן אברהם: "כי שמע אלהים אל קול הנער - באשר הוא שם".ואמרו חז"ל במדרש בראשית רבה: אמרו מלאכי השרת לפני הקדוש ברוך הוא: ישמעאל, שעתידין בניו להמית את בניך בצמא בעתיד - אתה מעלה לו באר להצילו מן הצמא?!אמר להם הקדוש ברוך הוא: בשעה זו צדיק הוא, או רשע?

אמרו לו: צדיק.אמר להם: "באשר הוא שם". כלומר, איני דן את העולם אלא בשעתו.

כלומר לעולם אדם נידון אלא בשעתו כלומר לפי מצבו הנוכחי רק בן סורר ומורא הוא חריג שנידון לא על מה שהוא כרגע והוא נידון על מה שהוא עתיד להיות .

וברור שהדין צריך להיות כך כי יש את הכלל היסודי  תלמוד בבלי מסכת ברכות דף לג עמוד ב

ואמר רבי חנינא: הכל בידי שמים - חוץ מיראת שמים, שנאמר : ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה.

כי אם האדם לא היה נידון אלא בשעתו לא היה משמעות לכלל  הזה . כי לאדם יש זכות בחירה ולא ניתן לדון אותו על אחריתו כי תמיד יש לו את הכוח לשנות את מצבו כי יראת השמים שלו נמצאת בשליטה הבלעדית שלו . ולגבי בן סורר ומורא צריך עיון למה לא מועיל היראת שמים שלו  כדי שיהיה  לו סיכוי לצאת מהגורל שלו .  

עוד דבר שניתן ללמוד מהגמרא שהאדם על ידי תפילה משנה את הדין שלו . וזה מצריך עיון הרי הדין שלו נקבע על ידי מעשיו ולכאורה התפילה לא משנה את מעשיו של האדם אז כיצד התפילה משנה את הדין של האדם ?

כדי להבין את זה נראה מה כתוב במוסף

אַתָּה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם. וּפוֹקֵד כָּל יְצוּרֵי קֶדֶם. לְפָנֶיךָ נִגְלוּ כָּל תַּעֲלוּמות וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת שֶׁמִּבְּרֵאשִׁית. כִּי אֵין שִׁכְחָה לִפְנֵי כִסֵּא כְּבוֹדֶךָ. וְאֵין נִסְתָּר מִנֶּגֶד עֵינֶיךָ. אַתָּה זוֹכֵר אֶת כָּל הַמִּפְעָל. וְגַם כָּל הַיְצוּר לֹא נִכְחַד מִמֶּךָּ. הַכֹּל גָּלוּי וְצָפוּי לְפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ. צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת. כִּי תָבִיא חֹק זִכָּרוֹן לְהִפָּקֵד כָּל רוּחַ וָנֶפֶשׁ. לְהִזָּכֵר מַעֲשִׂים רַבִּים וַהֲמוֹן נִסְתָּרוֹת לְאֵין תַּכְלִית.

הדין בראש השנה מורכב גם מהעבר וגם מהעתיד הקב"ה זוֹכֵר מַעֲשֵׂה עוֹלָם כלומר את העבר צוֹפֶה וּמַבִּיט עַד סוֹף כָּל הַדּוֹרוֹת זה העתיד . החשבון בראש השנה הוא דין של עבר ועתיד ביחד . הדין של האדם לא נקבע רק על מה עשה האדם בעבר כי אם מה היכולת שלו לפעול בעתיד . היכולת שלו לפעול בעתיד נקבעת על ידי מצבו ביום הדין ובעשרת ימי תשובה . כלומר מה שהאדם מתפלל אומר וידוי חוזר בתשובה ממעשיו הרעים מקבל על עצמו חיובי מצווה מקבל על עצמו דברים שלא עשה עד היום או אפילו מתנהג בחסידות בשונה להתנהגות שלו במשך השנה מראה לקב"ה מה פוטנציאל יראת השמים שטמון בו . אותו פוטנציאל שמגלה האדם ביום הדין ובעשרת ימי תשובה הם חלק מהותי מהדין שלו כי הפוטנציאל הזה יכול להתממש בעתיד לפי הכלל הכול בידי שמים חוץ מיראת שמים וזה נמצא על מאזני המשקל של המשפט שהקב"ה דן אותו בראש השנה ובעשרת ימי תשובה . בדיוק כמו ישמעאל שבכה כמו שאומר

רד"ק בראשית פרשת וירא פרק כא פסוק יז

(יז) וישמע אלהים את קול הנער - כי גם הוא נשא את קולו ובכה:

כלומר הקב"ה דן את ישמעאל לפי התפילה שהוא נשא . התפילה שינתה את הדין של ישמעאל שהיה אמור למות . והסברא אומרת שהתפילה שלו הראתה שיש לו איזה יכולת בעתיד לשנות את מצבו וזה חלק מהדין שלו כעת . אמרו לקב"ה מלאכי השרת אתה יודע  שעתידין בניו להמית את בניך בצמא בעתיד  כיצד אתה מעלה לו באר להצילו מן הצמא?!אמר להם הקדוש ברוך הוא: בשעה זו צדיק הוא, או רשע?

כלומר צריך להגיד 2 דברים הידיעה הזאת שבניו ימיתו בצמא חלק מעם ישראל זה אומדנא ולא ודאות ויש אפשרות שהיראת שמים שהוא הפגין  בבכי שלו מלמדת על היכולת שלו בעתיד להגיע ליראת שמים כזו באופן קבוע ולא באופן זמני התלוי בצמא שלו והיראת שמים שלו תשנה את המציאות של עצמו ושל בניו לפי הכלל הכול ידי שמים חוץ מיראת שמים .

ועל הסוגיה הזאת של ידיעה ובחירה מפלפל המשך חכמה בראשית פרשת וירא פרק כא פסוק יז

באשר הוא שם. בגמרא ראש השנה טז, ב אמר ר' יצחק: אין דנין את האדם אלא לפי מעשיו. לשון "דנין" קשה, היה לו לאמור "אינו נידון". והנראה דבמדרש רבה הלבישו זה לשיחה בין הקדוש ברוך הוא למלאכי השרת: רשע או צדיק. ששאל למלאכים, ואמר "באשר הוא שם". והנראה, דידיעת השם יתברך במעשי האדם, ידיעתו היא מידיעת סיבתו ועצמותו, ואינה ידיעה חוצית המתוספת עליו, לכן אינה מכרחת הבחירה, כמו שכתב הרמב"ם, והבאנו לעיל. ואם כן, ודאי לא שייך שידון האדם על מעשיו בעתיד. ולכן אמר איוב [שנסתפק בידיעה ובחירה כמו שמצינו סוף פרק קמא דבבא בתרא (טז, א): רצה איוב לפטר (את כל העולם כולו) מן הדין. (אמר לפניו, רבונו של עולם! בראת שור פרסותיו סדוקות), בראת חמור פרסותיו קלושות (בראת גן עדן, בראת גיהנום, בראת צדיקים) בראת רשעים, (מי מעכב על ידך?!). וזה כי טען אשר ידיעה מכרחת] בהסתפקותו, אחרי שכעת הוא צדיק, רק בעתיד אולי ירשע, אמר (איוב י, ד - ו): "העיני בשר לך, אם כראות אנוש תראה. (הכימי אנוש ימיך, אם שנותיך כימי גבר), כי תבקש לעוני ולחטאתי תדרוש". פירוש, העון העתיד, הלא ידיעתך אינה מכרחת?! אמנם ידיעת הנבראים העלולים היא מכרחת. אך אם כן, הלא מצאנו שמשה אמר: "וקם העם הזה וזנה... (כי ידעתי) אחרי מותי כי השחת תשחיתון"! אמנם זה אינו בדיוק רק בקירוב, כמו שהאריך בזה בסוף תיקוני זהר חדש בשם סבא דסבין. לכן אם הנבראים יודעים בקרוב, סלקא דעתך אמינא דכיון דידיעתם מכרחת, מענישים על העתיד. אמנם זה הוי כידיעה בלא ראיה, וכמו אומד, דאין דנים בדיני נפשות לכולי עלמא, ואף בדיני ממונות גם כן אין מענישים לרבנן דפליגי על ר' אחא (שם). לכן עשו זה לשיחה של מלאכי השרת - שידיעתם חוצית מן הסיבה העליונה וצריכה להכריע - אבל זה על דרך הקירוב, לפי המאורעות שיודעים מה שיהיה לעתיד. אבל מכל מקום על דרך הרחוק יכול לבחור בצד אחר, לכן גם על ידיעתם אין מענישים. ולכן אמרו בגמרא 'אין דנים', שגם בית דין של מעלה שידיעתם לעתיד מכריחה, גם כן אין מענישים, לפי שהוא רק על צד הקירוב, והוי רק כאומדנא, וכידיעה בלא ראיה, ודו"ק.

וראיה לעניין שלנו זה גמרא חברותא מסכת יומא דף פז עמוד א

שנינו במשנה: האומר "אחטא ויום הכפורים מכפר" - אין יום הכפורים מכפר.

והוינן בה: לימא מתניתין - דלא כרבי הסובר שאפילו בלא עשה תשובה מכפר עליו יום הכיפורים.

דתניא, רבי אומר: על כל עבירות שבתורה, בין עשה תשובה בין לא עשה תשובה - יום הכפורים מכפר!אפילו תימא רבי, "אגב" - שאני. כיון שכל חטאו הוא אגב [מחמת] השענותו על כפרת יום הכיפורים, אין יום הכיפורים מכפר עליו.

כאשר אדם כזה האומר אחטא ויום הכיפורים מכפר יום הכיפורים לא יכפר עליו כי המחשבה שלו מלמדת  את הרדידות של יראת השמים שלו ועל הדרגה הנמוכה הזאת שלו שמלמדת על הסיכוי הקלוש שלו להצליח בעתיד לפתח יראת שמים . הקב"ה דן אותו לפי מה שהוא עכשיו והוא רשע שכופר בקב"ה . הכפירה שלו היא לא בתפיסה שהקב"ה לא ברא את העולם הכפירה נובעת בכפירה בתפקידו של האדם בעולם ואותו אדם מנסה להתחמק מהתפקיד שלו ובזה הוא כופר בקב"ה בדומה לדור הפלגה שהכיר בקב"ה אבל רצה להלחם איתו כדי לברוא להם עולם המנותק מהקב"ה .

ועוד ראיה שהדרגה של יראת השמים היא חלק מהותי מהדין של הקב"ה מ  2 בכיות האחד של חנה והאחד שכתוב בנביא מיכה על חטא המרגלים

איכה פרק א פסוק ב

בָּכ֨וֹ תִבְכֶּ֜ה בַּלַּ֗יְלָה וְדִמְעָתָהּ֙ עַ֣ל לֶֽחֱיָ֔הּ אֵֽין־לָ֥הּ מְנַחֵ֖ם מִכָּל־אֹהֲבֶ֑יהָ כָּל־רֵעֶ֙יהָ֙ בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ הָ֥יוּ לָ֖הּ לְאֹיְבִֽים: ס

ועל זה אומר התלמוד בבלי מסכת סנהדרין דף קד עמוד ב

בכה תבכה בלילה, שתי בכיות הללו למה? אמר רבה אמר רבי יוחנן: אחד על מקדש ראשון, ואחד על מקדש שני. בלילה - על עסקי לילה, שנאמר ותשא כל העדה ויתנו את קולם ויבכו העם בלילה ההוא. אמר רבה אמר רבי יוחנן: אותו (היום) +מסורת הש"ס: הלילה+ ליל תשעה באב היה, אמר להן הקדוש ברוך הוא לישראל: אתם בכיתם בכיה של חנם - ואני אקבע לכם בכיה לדורות.

הקב"ה דן את עם ישראל לפי דרגת היראת שמים שלהם כעת . הבכייה לחינם מראה את מצב היראת שמים שלהם ועל זה הקב"ה דן אותם לדורות . ויש בכייה אחרת שיש בא יראת שמים

שמואל א פרק א פסוק י - יא

(י) וְהִ֖יא מָ֣רַת נָ֑פֶשׁ וַתִּתְפַּלֵּ֥ל עַל־יְקֹוָ֖ק וּבָכֹ֥ה תִבְכֶּֽה:

(יא) וַתִּדֹּ֨ר נֶ֜דֶר וַתֹּאמַ֗ר יְקֹוָ֨ק צְבָא֜וֹת אִם־רָאֹ֥ה תִרְאֶ֣ה׀ בָּעֳנִ֣י אֲמָתֶ֗ךָ וּזְכַרְתַּ֙נִי֙ וְלֹֽא־תִשְׁכַּ֣ח אֶת־אֲמָתֶ֔ךָ וְנָתַתָּ֥ה לַאֲמָתְךָ֖ זֶ֣רַע אֲנָשִׁ֑ים וּנְתַתִּ֤יו לַֽיקֹוָק֙ כָּל־יְמֵ֣י חַיָּ֔יו וּמוֹרָ֖ה לֹא־יַעֲלֶ֥ה עַל־ רֹאשֽׁוֹ:

חנה הראתה שכל הבכי שלה הוא לא לחינם הוא אך ורק בגלל יראת שמים כי הבן שלה שמואל יהיה שייך רק לקב"ה ולא לה . ועל זה הקב"ה דן אותה ונתן לה בן .

וכך כותב המלבי"ם שמואל א פרק א פסוק י

(י) והיא. ואז התקבצו ארבעה דברים עוזרים אל שיהיה תפלתה לרצון, א] שהיא עצמה היתה מרת נפש, וה' שומע תפלת נשברי לב. ב] ותתפלל על ה', שהתפללה בכוונה שלימה על ה' לבדו. ג] ובכה תבכה, ושערי דמעה לא ננעלו לעולם (ברכות לב ב):

לסיכום עבודת התפילה והתחנונים והוידוי והחזרה בתשובה משנים לחלוטין את דינו של האדם כי האדם משנה את הדרגה של יראת השמים שלו . יראת השמים של האדם היא חלק מהותי מהדין שהקב"ה דן אותו . וכאשר אדם עושה פעולה בעשרת ימי תשובה שבדרך כלל הוא לא עושה במשך השנה מראה לקב"ה שלאתו אדם יש לו אפשרות להגיע לדרגה גבוהה יותר בעתיד והנתון הזה הוא חלק מהמשקל ששמים על מאזני המשפט ביום הדין ובעשרת ימי תשובה ויום הכיפורים  

פרשתם ניצבים וילך מה הכוונה לא בשמים היא ? אם התורה נמצאת בשמים האם האדם מחויב להגיע לשמים ? אם התורה מעבר לים האם האדם מחויב להגיע מעבר לים ? האם ניתן ללמוד דברי תורה מדברי נביאות ? האם ניתן לשאול וללמוד דברי תורה מהקב"ה עצמו אחרי מותו של משה ? איך ניתן להחזיר את ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ? למה עתניאל בן קנז הצליח להחזיר 1700 הלכות ? האם יש דבר נוסף חוץ מהתורה בעולם ? מהי יראת שמים ומה הקשר לעתניאל בן קנז ? האם התורה היא חיים וכל מה שהוא לא תורה זה מוות ? ‏כ"ב/אלול/תש"פ

בס"ד

פרשתם ניצבים וילך מה הכוונה לא בשמים היא ? אם  התורה נמצאת בשמים האם האדם מחויב להגיע לשמים ? אם התורה מעבר לים האם האדם מחויב להגיע מעבר לים ? האם ניתן ללמוד דברי תורה מדברי נביאות ? האם ניתן לשאול וללמוד דברי תורה  מהקב"ה עצמו אחרי מותו של משה ? איך ניתן להחזיר את ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ? למה עתניאל בן קנז הצליח להחזיר 1700 הלכות ? האם יש דבר נוסף חוץ מהתורה בעולם ? מהי יראת שמים ומה הקשר לעתניאל בן קנז ? האם התורה היא חיים וכל מה שהוא לא תורה זה מוות ? ‏כ"ב/אלול/תש"פ

נאמר בדברים פרשת נצבים פרק ל פסוק יא - יד

(יא) כִּ֚י הַמִּצְוָ֣ה הַזֹּ֔את אֲשֶׁ֛ר אָנֹכִ֥י מְצַוְּךָ֖ הַיּ֑וֹם לֹֽא־נִפְלֵ֥את הִוא֙ מִמְּךָ֔ וְלֹ֥א רְחֹקָ֖ה הִֽוא:

(יב) לֹ֥א בַשָּׁמַ֖יִם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲלֶה־לָּ֤נוּ הַשָּׁמַ֙יְמָה֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יג) וְלֹֽא־מֵעֵ֥בֶר לַיָּ֖ם הִ֑וא לֵאמֹ֗ר מִ֣י יַעֲבָר־לָ֜נוּ אֶל־עֵ֤בֶר הַיָּם֙ וְיִקָּחֶ֣הָ לָּ֔נוּ וְיַשְׁמִעֵ֥נוּ אֹתָ֖הּ וְנַעֲשֶֽׂנָּה:

(יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס

וצריך להבין את הפרוש לא בשמים היא

חברותא מסכת עירובין דף נד עמוד ב

אמר רב חסדא: אין תורה נקנית אלא בסימנין, כדרך שיש בש"ס סימנים לפני מימרות רצופות בענין אחד, או על פי שמות החכמים שאמרו אותן המימרות. והכל, כדי שלא ישכחו. שנאמר "שימה בפיהם" - אל תקרי "שימה" אלא סימנה!שמעה רב תחליפא ממערבא מארץ ישראל. אזל, אמרה קמיה דרבי אבהו בארץ ישראל.אמר לו: אתון בבבל, מהתם מתניתו לה, מ"שימה בפיהם".אנן, מהכא מתנינן לה: דכתיב "הציבי לך ציונים, שימי לך תמרורים" - עשו ציונים סימנים לתורה.ומאי משמע דהאי "ציון" - לישנא ד"סימנא" הוא?דכתיב "וראה עצם אדם, ובנה אצלו ציון". לסמן סימן שיש כאן עצם של מת, כדי שלא ייטמאו עוברי דרכים.רבי אלעזר אמר, מהכא שמעינן לעשות סימנים בתורה: דכתיב "אמור לחכמה אחותי את, ומודע לבינה תקרא". עשה מודעים סימנים לתורה.רבא אמר: הכי קאמר קרא: עשה מועדים, קבע עתים, לתורה.וזה שאמרנו, כי צריך לטרוח ולעשות סימנים ותחבולות כדי שתתקיים התורה בידי לומדיה [לשון רש"י] -היינו דאמר אבדימי בר חמא בר דוסא, שכך יש לדייק בלשון הכתוב:מאי דכתיב ביחס לתורה "לא בשמים היא, ולא מעבר לים היא" -"לא בשמים היא" - שאם בשמים היא, אתה צריך לעלות אחריה."ואם מעבר לים היא" - אתה צריך לעבור אחריה.

הרי שצריך כל כך לטרוח עבור התורה.

אומרת הגמרא שכדי לקנות את התורה צריך לטרוח בתורה לעשות סימנים לתורה כלומר להשתמש בכלים שיקנו לנו את התורה . אדם לא יכול להגיד שהיא בשמים ואני לא יכול לעלות לשמים היא מעבר לים ואני לא יכול להגיע מעבר לים אדם חייב לטרוח כדי להשיג את התורה בכל האמצעים שהקב"ה נתן לו .

וכך כותב בדברים רבה (ליברמן) פרשת ניצבים

ד"א כי המצוה הזאת, א"ר אבדימי בר חמא לא נפלאת היא ממך, מת"ל ממך, שאפי' אומרי' לך חתוך מבשרך ולמוד תורה אתה ראוי לחתוך כ"ש שאין את חותך. לא בשמים היא +דברים ל' י"ב+, שאפי' אומרי' לך עשה סולמות ועלה לשמים ולמוד תורה אתה ראוי לעלות, כ"ש שאין אתה עולה, ולא מעבר לים היא, שאפי' אומרים לך עבור עליה את הים אתה ראוי לעבור, כ"ש שאין אתה עובר, שנא' כי קרוב אליך הדבר מאד +דברים ל' י"ד+, הוצא הדברים מפיך.

כלומר הקב"ה נתן לך את הכלים ללמוד את התורה מבלי לעלות לשמים ומבלי לעבור את הים ולכן כל שכן אתה מחויב ללמוד את התורה כדי שהתורה תהיה קניין שלך . אבל גם אם התורה נמצאת בשמים וגם אם היא נמצאת  מעבר לים גם במקרה כזה אתה מחויב לעשות את המאמץ כדי שיהיה לך קניין של התורה .

ואומרת הגמרא חברותא מסכת תמורה דף טז עמוד א

גופא, הגמרא מביאה את מאמרו של רבי יהודה אמר שמואל בשלימותו.אמר רב יהודה אמר שמואל: שלשת אלפים הלכות נשתכחו בימי אבלו של משה. אמרו לו, ישראל, ליהושע: שאל מן השמים,⁽¹⁰⁵⁾ ויודיעוך את ההלכות ששכחת.אמר להם יהושע: לא בשמים היא! [דברים ל]. כלומר, משמת משה לא ניתן לשאול ספיקות בתורה מן השמים⁽¹⁰⁶⁾ בדורות הבאים.אמרו לו ישראל, לשמואל: שאל!⁽¹⁰⁷⁾

אמר להם שמואל: אמרה תורה [ויקרא כז] "אלה המצות אשר צוה ה' את משה אל בני ישראל". מלמד הכתוב שאין הנביא רשאי לחדש דבר, מעתה. והיינו, משמת משה, לא ניתן לשום נביא לחדש שום דבר הלכה מן השמים.⁽¹⁰⁸⁾אמר רבי יצחק נפחא: אף⁽¹⁰⁹⁾ ההלכה של "חטאת שמתו [גירסא אחרת: שנתכפרו] בעליה", אם מתה או רועה, גם היא נשתכחה בימי אבלו של משה.⁽¹¹⁰⁾אמרו ישראל לפנחס: שאל!אמר להם:⁽¹¹¹⁾ לא בשמים היא!אמרו לו לאלעזר, שאל! אמר להם, "אלה המצות", שאין נביא רשאי לחדש דבר מעתה.⁽¹¹²⁾אמר רב יהודה אמר רב: בשעה שנפטר משה רבינו לגן עדן, אמר לו ליהושע: שאל ממני כל ספיקות שיש לך!אמר לו יהושע: רבי! כלום הנחתיך שעה אחת והלכתי למקום אחר?! וכי לא כך כתבת בי [שמות לג] "ומשרתו, יהושע בן נון נער, לא ימיש מתוך אהל"?!מיד תשש כחו של משה,⁽¹¹³⁾ ונצטער על שיהושע השתבח בעצמו שהוא גדול כמותו. וכיון שגרם להחליש דעתו של משה⁽¹¹⁴⁾, לכן נשתכחו ממנו, מיהושע, שלש מאות הלכות, ונולדו לו שבע מאות ספיקות. ועמדו כל ישראל להרגו, עד שיאמר להם ההלכות.אמר לו הקדוש ברוך הוא ליהושע: לומר לך - אי אפשר, כמבואר לעיל, מפני ש"לא בשמים היא". אלא, לך וטורדן במלחמה. שנאמר [יהושע א] "ויהי אחרי מות משה עבד ה', ויאמר ה' אל יהושע: ועתה קום עבור את ירדן".ויהושע⁽¹¹⁵⁾ צוה את שוטרי העם [שם] "עברו בקרב המחנה, וצוו את העם לאמר: הכינו לכם צדה, כי בעוד שלשת ימים אתם עוברים את הירדן".

כלומר קניין התורה לאחר שניתנה התורה לעם ישראל חייב להיות דרך עמל של לימוד התורה לא על ידי נביא , לא על ידי קבלה מהשמים , ולא על ידי שאלה ותשובה מהקב"ה .

כלומר על האדם לעמול וללמוד את התורה בעצמו , ורק על ידי היגיעה של עצמו מבלי להיעזר בשמים הוא יכול לקבל קניין בתורה כי יש את הכלל שחל לאחר מותו של משה לא בשמיים היא .

ומיד הגמרא מלמדת שכוח הלימוד של האדם הוא כוח הפלפול הוא זה שהחזיר את התורה שנשכחה בימי אבלו של משה

חברותא מסכת תמורה דף טז עמוד א

במתניתא⁽¹¹⁶⁾ תנא, בברייתא שנינו: אלף ושבע מאות קלין וחמורין, מדרשי "קל וחומר", וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים,⁽¹¹⁷⁾ נשתכחו בימי אבלו של משה!

נאמר בספר יהושע בעת חלוקת הארץ [פרק טו] וכן נאמר בספר שופטים [א, בשינויים מועטים]: "ולכלב בן יפונה נתן [יהושע] חלק בתוך בני יהודה אל פי ה' ליהושע, את קרית ארבע אבי הענק, היא חברון. ויורש משם כלב את שלשה בני הענק. את ששי ואת אחימן ואת תלמי ילידי הענק. ויעל [כלב] משם אל יושבי דביר, ושם דביר לפנים קרית ספר. ויאמר כלב: אשר יכה את קרית ספר, ולכדה - ונתתי לו את עכסה בתי לאשה! וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב, ויתן לו את עכסה בתו לאשה. ויהי בבואה, ותסיתהו לשאול מאת אביה שדה, ותצנח מעל החמור. ויאמר לה כלב: מה לך? ותאמר: תנה לי ברכה! כי ארץ הנגב נתתני?! ונתתה לי גולות מים! ויתן לה את גולות עליות ואת גולות תחתיות".

ופשט הכתובים הוא, שכלב לא הסתפק בחברון נחלתו, ורצה ללכוד גם את העיר דביר, ששמה היה מלפנים "קרית ספר", ולא הצליח, ונתן את עכסה בתו לאחיו עתניאל עבור לכידתו את העיר. והיות ודביר [קרית ספר] היתה מקום יבש, ביקשה את עתניאל שיבקש מאביה שדה, כלומר, נחלה מבורכת במים, ולא ביקש, ופעלה בעצמה שיתן לה אביה גולות מים.

אבל⁽¹¹⁸⁾ חז"ל דרשו פסוק זה לענין ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה. ולפי דרשה זו, "דביר" הוא כינוי ל"דברי תורה", והיינו עיר מושב חכמים לדון על אלו ההלכות. ו"קרית ספר" הן מספרי ההלכות שספרום הסופרים.⁽¹¹⁹⁾ ו"לפנים" הוא ההלכות שהיו ידועות בימי משה, ונשתכחו. כלומר, שעתה מתווכחים בהן ולפנים הן היו ידועות, ועתניאל בן קנז "לכדה", שהחזיר אותן בפלפולו.

אלא, שעכסה לא התרצתה מכך שעתניאל אינו עשיר, וביקשה מאביה עשירות, וענה לה אביה שודאי לא יצטרך למזונות, כמו שיבואר.

אמר רבי אבהו: אף על פי כן, שנשכחו ההלכות בימי אבלו של משה, החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר "וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב".

ולמה דווקא עתניאל בן קנז  ?

אומרת הגמרא חברותא מסכת תמורה דף טז עמוד א

תנא, הוא עתניאל - הוא יעבץ. ומה שמו? יהודה אחי שמעון, שמו. ולמה נקרא שמו עתניאל? לפי שענאו [ענה לתפלתו] אל, כמבואר לקמן.ולמה נקרא שמו יעבץ? לפי שיעץ וריבץ תורה בישראל,⁽¹³¹⁾ והחזיר בפלפולו את ההלכות שנשתכחו בימי אבלו של משה.ומנלן שענהו אל? דכתיב [דברי הימים א ד] "ויקרא יעבץ לאלהי ישראל לאמר: אם ברך תברכני, והרבית את גבולי, והיתה ידך עמי, ועשית מרעה לבלתי עצבי". ומיד נאמר, "ויבא אלהים את אשר שאל".והברייתא מבארת את תפילת יעבץ:

"אם ברך תברכני" - בתורה. "והרבית את גבולי" - בתלמידים. "והיתה ידך עמי" - שלא ישתכח תלמודי מלבי. "ועשית מרעה" - שיזדמנו לי ריעים כמותי. "לבלתי"⁽¹³²⁾ - שלא ישגבני [יתגבר עלי] יצר הרע מלשנות, מלימוד התורה."עצבי", כך אמר בלשון עצב: אם אתה עושה כן, שאתה נענה לכל בקשותי הללו, מוטב! ואם לאו - הריני הולך בנסיסי⁽¹³³⁾ [בעצבי, בצער ויגון] לשאול, לקבר. כלומר, הריני מת בעצבוני!וכשהתפלל כך - מיד, ענה ה' לתפילתו, כמו שמסיים המקרא, "ויבא אלהים את אשר שאל".

כי עתניאל בן קנז הבין שהתורה זה הכול וללא התורה אין ערך לחיים שלו וכאשר זה המצב כאשר האדם מבין שללא התורה אין ערך לחיים שלו הקב"ה נענה לו ונתן לו את כל העוצמה של הכוח לפלפל בתורה וביגיעה שלו להחזיר את אותם הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה . וזה בדיוק מה שהתורה כותבת (יד) כִּֽי־קָר֥וֹב אֵלֶ֛יךָ הַדָּבָ֖ר מְאֹ֑ד בְּפִ֥יךָ וּבִֽלְבָבְךָ֖ לַעֲשֹׂתֽוֹ: ס 

כאשר האדם מבין את המשמעות של התורה והדבר היחידי שנותן לו טעם לחיות זה התורה שבלעדי התורה אין לו חיים כמו ההבנה שהגיע אליה עתניאל בן קנז רק אז האדם מגיע מתוך עצמו לכוח הפלפול המלא כדי להבין את התורה ואפילו להחזיר הלכות שנשכחו בימי אבלו של משה

ולכן הפסוק הבא בתורה   דברים פרשת ניצבים פרק ל פסוק טו

(טו) רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע:

כאשר אדם מבין באמת את המשפט הזה והופך אותו לחלק בלתי נפרד ממנו שהתורה זה החיים ודבר שהוא לא תורה זה מוות רק אז הוא יכול להגיע לדרגתו של עתניאל בן קנז שאמר :

אם אתה עושה כן, שאתה נענה לכל בקשותי הללו, מוטב! ואם לאו - הריני הולך בנסיסי⁽¹³³⁾ [בעצבי, בצער ויגון] לשאול, לקבר. כלומר, הריני מת בעצבוני!

וכך אומרת הגמרא חברותא מסכת שבת דף לא עמוד א

אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין בבית דין של מעלה, אומרים לו:א. האם נשאת ונתת במסחרך באמונה? האם לא היה בעסקיך שום גזל ומרמה? [משנה ברורה או"ח סי' קנ"ו]⁽⁸⁸⁾.ב. האם קבעת עתים - זמנים - ללמוד תורה? שאף אדם שהוא טרוד לפרנסתו מחוייב לקבוע לו זמנים ללימוד התורה.

ג. האם עסקת בפריה ורביה?⁽⁸⁹⁾ד. האם ציפית לישועה? שנתנבאו עליה הנביאים על העתיד לבוא.

ה. האם בלימודך פלפלת בחכמה? שאין לו לאדם לפלפל בפלפולי הבל, אלא בשכל חכמה ודעת [מהרש"א].ו. האם הבנת דבר מתוך דבר?ואפילו הכי - החשוב מכולם. אי יראת ה' היא אוצרו, אין, הרי הוא זוכה בדין. ואי לא, לא.משל למה הדבר דומה?לאדם שאמר לשלוחו: העלה לי כור חיטין לעלייה. הלך השליח והעלה לו. אמר לו בעל הבית: האם עירבת לי בהן קב חומטין? שהם היו מניחים בתבואה אדמה מלוחה, כדי שתשמרם שלא ירקיבו.אמר ליה השליח: לאו!אמר ליה בעל הבית: אם כך - מוטב היה אם לא העליתה כלל [שמתוך כך ירקיבו].והנמשל הוא: שאף אדם שלמד את כל התורה צריך שתהיה מעורבת בו "יראת ה'" כדי לקיים את אוצר התורה, ויתקיים לימודו בידו⁽⁹⁰⁾.

ויוצא לנו מתוך דברי הגמרא שפלפול בדברי תורה שנשאל עליהם האדם בבית דין של מעלה כאשר הם לא באים עם יראת שמים אין בהם טעם . ומה הכוונה יראת שמים ? הרי התורה לא בשמים היא שניתנה לנו ורק על ידי העמל שלנו נוכל לקבל קניין בתורה ? ההבנה שלי שרק כאשר אדם באמת  מבין שהתורה היא הכול ובלי התורה אין לו טעם בחיים בדיוק כמו שהתורה כותבת רְאֵ֨ה נָתַ֤תִּי לְפָנֶ֙יךָ֙ הַיּ֔וֹם אֶת־הַֽחַיִּ֖ים וְאֶת־הַטּ֑וֹב וְאֶת־הַמָּ֖וֶת וְאֶת־הָרָֽע: זה המשמעות האמיתית של  יראת שמים ואז הקב"ה נותן לאדם שיש לו יראת שמים כזו את מלא  הכוח לפלפל בתורה ולקבל קניין בתורה וזה בדיוק מה שהיה עם עתניאל בן קנז . ובלי יראת השמים כל העמל שלו נרקב בדיוק כמו כור חיטין שלא שמים בו קב חומטין והוא נרקב .

 

 

 

פרשת כי תבוא האם הקב"ה שש להאביד את עם ישראל ? מה הקשר למה שאמר רבי עקיבא "כל דעביד רחמנא, לטב עביד"? מה התירוץ של הגמרא ? למה נתן הקב"ה אפשרות שמחה למי שעושה עבירה ? למה המן היה שמח ? מה הטענה של מי שנמנע ממנו לעשות עבירה בשמחה ? מהי הסימטריה בן בלעם לאברהם ? האם בלעם שמח לקלל ? למה עם ישראל עליון על אומות העולם ? מה ההבדל בן אומות העולם לעם ישראל ? מה הקשר להמן שיתהפך משמחה לחימה ? ‏ט"ו/אלול/תש"פ

בס"ד

פרשת כי תבוא  האם הקב"ה שש להאביד את עם ישראל ? מה הקשר למה שאמר רבי עקיבא "כל דעביד רחמנא, לטב עביד"? מה התירוץ של הגמרא ? למה נתן הקב"ה אפשרות שמחה למי שעושה עבירה ? למה המן היה שמח ? מה הטענה של מי שנמנע ממנו לעשות עבירה בשמחה ? מהי הסימטריה בן בלעם לאברהם ? האם בלעם שמח לקלל ? למה עם ישראל עליון על אומות העולם ? מה ההבדל בן אומות העולם לעם ישראל ? מה הקשר להמן שיתהפך משמחה לחימה ? ‏ט"ו/אלול/תש"פ

כתוב דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק סג

(סג) וְ֠הָיָה כַּאֲשֶׁר־שָׂ֨שׂ יְקֹוָ֜ק עֲלֵיכֶ֗ם לְהֵיטִ֣יב אֶתְכֶם֘ וּלְהַרְבּ֣וֹת אֶתְכֶם֒ כֵּ֣ן יָשִׂ֤ישׂ יְקֹוָק֙ עֲלֵיכֶ֔ם לְהַאֲבִ֥יד אֶתְכֶ֖ם וּלְהַשְׁמִ֣יד אֶתְכֶ֑ם וְנִסַּחְתֶּם֙ מֵעַ֣ל הָֽאֲדָמָ֔ה אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה בָא־שָׁ֖מָּה לְרִשְׁתָּֽהּ:

מפשטות הכתוב ניתן להבין שכאילו חס וחלילה הקב"ה שש להאביד את עם ישראל כאשר הוא לא מקיים את המצוות כמו שהוא שש להטיב עים עם ישראל כאשר הוא מקיים את המצוות . לכאורה  יש כאן סימטריה מוחלטת לטוב ולרע. אבל זה סותר לחלוטין את מה שאומרת  חברותא מסכת ברכות דף ס עמוד ב

אמר רב הונא אמר רב משום רבי מאיר, וכן תנא משמיה דרבי עקיבא: לעולם יהא אדם רגיל לומר: "כל דעביד רחמנא, לטב עביד".⁽⁷⁷⁾

הגמרא מבחינה בקושיה הזאת ואומרת חברותא מסכת מגילה דף י עמוד ב

רבי יהושע בן לוי פתח לה פיתחא להאי פרשתא מהכא, דכתיב: "והיה כאשר שש ה' עליכם להיטיב אתכם כן ישיש להרע אתכם". והכא נמי, בפרשת המן, השיש הקדוש ברוך הוא את אומות העולם להרע לישראל⁽³⁶⁰⁾.ותמהינן: ומי חדי [שמח] הקדוש ברוך הוא במפלתן של רשעים?!⁽³⁶¹⁾והא כתיב ביהושפט, כשיצא להלחם על העמונים והגבעונים שבאו עליו: "בצאת לפני החלוץ ואומרים הודו לה' כי לעולם חסדו".ואמר רבי יוחנן: מפני מה לא נאמר "הודו לה' כי טוב" בהודאה זו?לפי שאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים!ועוד אמר רבי יוחנן: מאי האי דכתיב בענין קריעת ים סוף: "ולא קרב זה אל זה כל הלילה"?בקשו מלאכי השרת⁽³⁶²⁾ לומר שירה. אמר להם הקדוש ברוך הוא: מעשה ידי טובעין בים, ואתם אומרים שירה?!חזינן דאין הקדוש ברוך הוא שמח במפלתן של רשעים!?אמר רבי אלעזר: הוא, הקדוש ברוך הוא עצמו, אינו שש במפלת רשעים. אבל אחרים - משיש⁽³⁶³⁾.ודיקא נמי, דכתיב "כן ישיש", ולא כתיב "ישוש"⁽³⁶⁴⁾. משמע דמשיש הוא אחרים, ואין הוא שש בעצמו.שמע מינה.

כלומר הגמרא מגיעה למסקנה שהקב"ה לא שש להאביד את עם ישראל אבל הוא מאפשר לאויבים של עם ישראל להיות במצב של שימחה כאשר הם רוצים להשמיד את עם ישראל . ודוגמא ברורה לשמחה של מי שרוצה להשמיד את עם ישראל נראה אצל המן

אסתר פרק ה פסוק ו - ט

(ו) וַיֹּ֨אמֶר הַמֶּ֤לֶךְ לְאֶסְתֵּר֙ בְּמִשְׁתֵּ֣ה הַיַּ֔יִן מַה־שְּׁאֵלָתֵ֖ךְ וְיִנָּ֣תֵֽן לָ֑ךְ וּמַה־בַּקָּשָׁתֵ֛ךְ עַד־חֲצִ֥י הַמַּלְכ֖וּת וְתֵעָֽשׂ:

(ז) וַתַּ֥עַן אֶסְתֵּ֖ר וַתֹּאמַ֑ר שְׁאֵלָתִ֖י וּבַקָּשָׁתִֽי:

(ח) אִם־מָצָ֨אתִי חֵ֜ן בְּעֵינֵ֣י הַמֶּ֗לֶךְ וְאִם־עַל־הַמֶּ֙לֶךְ֙ ט֔וֹב לָתֵת֙ אֶת־שְׁאֵ֣לָתִ֔י וְלַעֲשׂ֖וֹת אֶת־בַּקָּשָׁתִ֑י יָב֧וֹא הַמֶּ֣לֶךְ וְהָמָ֗ן אֶל־הַמִּשְׁתֶּה֙ אֲשֶׁ֣ר אֶֽעֱשֶׂ֣ה לָהֶ֔ם וּמָחָ֥ר אֶֽעֱשֶׂ֖ה כִּדְבַ֥ר הַמֶּֽלֶךְ:

(ט) וַיֵּצֵ֤א הָמָן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב וְכִרְאוֹת֩ הָמָ֨ן אֶֽת־מָרְדֳּכַ֜י בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ וְלֹא־קָם֙ וְלֹא־זָ֣ע מִמֶּ֔נּוּ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֛ן עַֽל־מָרְדֳּכַ֖י חֵמָֽה:

הגזרה על עם ישראל כבר נעשתה על ידי המן באישור אחשורוש . המן היה שמח בתהליך המוביל  להשמדת  עם ישראל . זה לא איזה צורך מסוים זה ממש גורם לו להיות בשמחה וטוב לב . וזה בדיוק מה שמאפשר הקב"ה למי שמתנגד לעם ישראל לא רק מאפשר לו לנסות ולהשמיד אותם הוא מאפשר לו להיות שמח ברצון שלו להשמיד את עם ישראל .

ועוד יותר אומרת זרש אשתו של המן

אסתר פרק ה פסוק יד

(יד) וַתֹּ֣אמֶר לוֹ֩ זֶ֨רֶשׁ אִשְׁתּ֜וֹ וְכָל־אֹֽהֲבָ֗יו יַֽעֲשׂוּ־עֵץ֘ גָּבֹ֣הַּ חֲמִשִּׁ֣ים אַמָּה֒ וּבַבֹּ֣קֶר׀ אֱמֹ֣ר לַמֶּ֗לֶךְ וְיִתְל֤וּ אֶֽת־מָרְדֳּכַי֙ עָלָ֔יו וּבֹֽא־עִם־הַמֶּ֥לֶךְ אֶל־הַמִּשְׁתֶּ֖ה שָׂמֵ֑חַ וַיִּיטַ֧ב הַדָּבָ֛ר לִפְנֵ֥י הָמָ֖ן וַיַּ֥עַשׂ הָעֵֽץ: פ

זרש מדגישה את זה שהמן צריך להגיע למשתה עם אחשורוש  שמח כדי שאחשורוש ייתן לו את האפשרות לתלות את מרדכי . כלומר גם זרש מבינה שאת "המצווה " להשמיד את עם ישראל חייב להיות בשמחה . וצריך להבין למה צריך שימחה להרע ?

אומרת התורה דברים פרשת כי תבוא פרק כח פסוק מה - מז

(מה) וּבָ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַקְּלָל֣וֹת הָאֵ֗לֶּה וּרְדָפ֙וּךָ֙ וְהִשִּׂיג֔וּךָ עַ֖ד הִשָּֽׁמְדָ֑ךְ כִּי־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ בְּקוֹל֙ יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ לִשְׁמֹ֛ר מִצְוֹתָ֥יו וְחֻקֹּתָ֖יו אֲשֶׁ֥ר צִוָּֽךְ:

(מו) וְהָי֣וּ בְךָ֔ לְא֖וֹת וּלְמוֹפֵ֑ת וּֽבְזַרְעֲךָ֖ עַד־עוֹלָֽם:

(מז) תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל:

מי שמקבל עליו את התורה והמצוות מקבל את ההנחה שהקב"ה לא צריך את העולם . אין חס וחלילה איזה חסרון לקב"ה שהוא צריך לברוא את העולם. העולם שברא הקב"ה לא נותן לקב"ה שום דבר כי הקב"ה הוא שלם שאין לו חסרון ולכן הנחת היסוד שאם הקב"ה ברא את העולם הוא ברא אותו מתוך חסד של אמת ולכן מתחייב העיקרון שאמר רבי עקיבא  "כל דעביד רחמנא, לטב עביד". וברגע שאתה מקבל ומבין את העיקרון הזה אתה מבין שמעשיו של הקב"ה הם לטובה ומתוך זה נובע שכל מעשה שמרחש בעולם הוא לטובה ולכן כל מעשה שלך שהוא מצווה מהתורה אתה צריך להיות שלם איתו ושמח בו בדיוק כמו שאומרת התורה

וּבָ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַקְּלָל֣וֹת הָאֵ֗לֶּה  בגלל תַּ֗חַת אֲשֶׁ֤ר לֹא־עָבַ֙דְתָּ֙ אֶת־יְקֹוָ֣ק אֱלֹהֶ֔יךָ בְּשִׂמְחָ֖ה וּבְט֣וּב לֵבָ֑ב מֵרֹ֖ב כֹּֽל:
כלומר אם אדם לא עושה את מה שהוא מחויב מתוך מצוות התורה בשמחה וטוב לבב משמעות הדברים שיש לו חסרון בקבלת התורה והמצוות כי כאשר יש לאדם הכול והכול הולך חלק הוא שמח כי הכול שלם , אבל כאשר יש לו מניעות או דברים שלא הולכים בדיוק לפי מחשבתו והוא מקיים את המצוות לא בשמחה כי הוא חושב שיש חסרון במציאות והוא לכאורה לא ממש מאמין כי "כל דעביד רחמנא, לטב עביד" והפקפוק בעקרון הזה מביא עליו עצבות כי יש לו חסרון באמונה בקב"ה וכאשר יש חסרון באמונה יש חסרון בקיום המצוות וחסרון כזה גורם שהוא יוצר חלל ריק אצל האדם שלתוכו נכנס החושך וזה בעצם מה שאומרת התורה וּבָ֨אוּ עָלֶ֜יךָ כָּל־הַקְּלָל֣וֹת הָאֵ֗לֶּה   .

ולמה צריך שמחה גם מי שנמצא בצד השני שהוא ההיפך מתורה ?

נראה לי שאם הקב"ה לא היה נותן לאדם את הבחירה ברע בלי שהוא יהיה שמח ושלם עם הבחירה שלו היה לאותו אדם טענה כלפי מעלה . איך אתה מעניש אותי על דבר שאני לא שלם איתו ? כלומר אומנם הרשעתי ועשיתי עבירה אבל לא הייתי שלם עם העבירה כי לא הייתי יכול להיות שמח בעבירה . ולכן הקב"ה נתן לאדם להיות שלם עם העבירה ולהיות שמח איתה כדי שלא יהיה טענה של אותו רשע כאשר הוא יעמוד למשפט על מעשיו . ולכן הקב"ה עשה סימטריה מלאה ביו עושה מצווה לעושה עבירה שכל אחד יכול להגיע לשמחה אמיתית בקיום מצווה כמו בקיום עבירה .

במדבר רבה (וילנא) פרשת בלק פרשה כ סימן טו

ויאמר מלאך ה' אל בלעם לך עם האנשים שחלקך עמהם וסופך ליאבד מן העולם, וילך בלעם עם שרי בלק מלמד שכשם שהם שמחים לקלל כך הוא שמח.

כלומר הקב"ה עשה סימטריה בן מי שמאמין לבין מי שלא מאמין

אומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) ויקרא דף כו עמוד ב

כל מה שברא הקדוש ברוך הוא בעולמו ברא זה כנגד זה. תחתונים כנגד עליונים. דלים כנגד עשירים. אנחה כנגד שמחה. רעה כנגד טובה. ברא גן עדן לצדיקים ברא גיהנם לרשעים. על דברת שלא ימצא האדם אחריו מאומה. שלא יוכל אדם להרהר אחריו של בוראו מאומה לאמר אם כך נוצרתי היה טוב לי אם היה זה בעולם היה טוב אלא לא חסר הקדוש ברוך הוא בעולמו כלום שנאמר (בראשית א) וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד.

ואת הסימטריה הזאת רואים במדרש מכילתא דרבי ישמעאל בשלח - מסכתא דויהי פרשה א

ארבעה אסרו בשמחה אברהם אסר בשמחה שנא' וישכם אברהם בבוקר ויחבוש את חמורו (בראשית כב ג) ולא היו לו כמה עבדים אלא לכבוד המקום, יוסף אסר בשמחה שנ' ויאסור יוסף את מרכבתו (שם /בראשית/ מו כט) ולא היו לו כמה עבדים אלא לכבוד אביו, בלעם אסר בשמחה שנ' ויקם בלעם בבוקר ויחבוש את אתונו (במדבר כב כא), פרעה אסר בשמחה שנ' ויאסור את רכבו.

שנים אסרו בשמחה מהצד הזה ושנים אסרו בשמחה מהצד הזה .

ומה ההבדל המהותי בן אלו לאלו ?

אומרת התורה בדברים פרשת כי תבוא פרק כו פסוק יט

(יט) וּֽלְתִתְּךָ֣ עֶלְי֗וֹן עַ֤ל כָּל־הַגּוֹיִם֙ אֲשֶׁ֣ר עָשָׂ֔ה לִתְהִלָּ֖ה וּלְשֵׁ֣ם וּלְתִפְאָ֑רֶת וְלִֽהְיֹתְךָ֧ עַם־קָדֹ֛שׁ לַיקֹוָ֥ק אֱלֹהֶ֖יךָ כַּאֲשֶׁ֥ר דִּבֵּֽר: ס

מה ההבדל בן עם ישראל לאומות העולם שהקב"ה אומר שעם ישראל עליון על כל גויים ?

 חברותא מסכת בבא בתרא דף י עמוד ב

תניא, אמר להן רבן יוחנן בן זכאי לתלמידיו, בני, מהו שאמר הכתוב 'צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת'?נענה רבי אליעזר ואמר, כך פירוש הפסוק - 'צדקה תרומם גוי' אלו ישראל, כי ישראל קרויים 'גוי' דכתיב 'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ'. ומה שאמר הפסוק 'וחסד לאומים חטאת' פירושו דכל צדקה וחסד שאומות עובדי כוכבים עושין, חטא הוא להן ולא מצוה, לפי⁽⁴²⁾ שאינם עושין את הצדקה וחסד אלא להתגדל בו כדי להאריך את ימיהם⁽⁴³⁾, כמו שנאמר: כורש ציוה לתת ליהודים בקר וצאן כדי 'די להוון מהקרבין ניחוחין לאלהה שמיא שיקריבום הכהנים לריח ניחוח לה' ומצליין לחיי מלכא ובנוהי' ויהיו מתפללים על חיי המלך ובניו. הרי שכל מטרתו של כורש במה שנתן קרבנות היא לטובת עצמו בלבד שיתפללו עליו.ומקשינן: ודעביד הכי וכי מי שעושה צדקה באופן זה שמתכוין לטובת עצמו לאו צדקה גמורה היא? והלא תניא, האומר סלע זו לצדקה בשביל שיחיו בני ובשביל שאזכה לעולם הבא הרי זה צדיק גמור!⁽⁴⁴⁾ ואם כן מדוע הגויים הנותנים צדקה לטובת עצמם, נחשבת להם צדקה זו כחטא.ומשנינן: לא קשיא. כאן בברייתא שמבואר דהנותן צדקה לטובת עצמו הרי זה צדיק גמור, זהו בישראל שנותן צדקה. כי ישראל דעתו לשמים, ואף אם לא יחיה בנו אינו מתחרט על נתינת הצדקה ואינו מהרהר אחר מידת הדין⁽⁴⁵⁾. ואילו כאן שדרש רבי אליעזר דאומות העולם הצדקה נחשבת להם לחטא, הלא הוא בצדקה שנותן עובד כוכבים ועובד כוכבים שנותן להנאת עצמו צדקתו נחשבת לחטא, שהרי אינו נותן אלא על דעת כן, ואם לא תתקים משאלתו הוא מתחרט על נתינת הצדקה.נענה רבי יהושע ואמר על מה ששאל רבן יוחנן בן זכאי מהו שאמר הכתוב 'צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת', ופירש רבי יהושע:'צדקה תרומם גוי' אלו ישראל שנקראים 'גוי', כמו דכתיב 'ומי כעמך ישראל גוי אחד'. ומה שאמר הפסוק 'וחסד לאומים חטאת' פירושו שכל צדקה וחסד שעובדי כוכבים עושין, חטא הוא להן ולא מצוה, לפי⁽⁴⁶⁾ שאין עושין את הצדקה אלא כדי שתמשך מלכותן לאורך זמן.שנאמר בספר דניאל, שפתר לנבוכדנצאר את חלומו, שעתיד נבוכדנצאר להטרד ממלכותו ולהיות עם בהמה וחיה. ואז יעץ דניאל לנבוכנצאר: 'להן מלכא מלכי ישפר עליך, לכן תיטב בעיני המלך עצתי, וחטיך בצדקה פרוק, ואת חטאך תפדה בצדקה ועויתך במיחן עניין ואת עוונותיך תכפר על ידי שתחון את העניים, והן אז אם תשמע לעצתי ותיתן צדקה תהוי ארכא לשלותיך תהיה ארוכה שלותך ותשב על מלכותך בטח. הרי, שאין הגוים נותנים צדקה אלא כדי שתמשך מלכותם⁽⁴⁷⁾.נענה רבן גמליאל ואמר: כך יש לפרש את הפסוק 'צדקה תרומם גוי וחסד לאומים חטאת', ופירש רבן גמליאל 'צדקה תרומם גוי' אלו ישראל שנקראים 'גוי', כמו דכתיב 'ומי כעמך ישראל גוי אחד'. ומה שאמר הפסוק 'וחסד לאומים חטאת' פירושו דכל צדקה וחסד שעובדי כוכבים עושין חטא הוא להן ולא מצוה, לפי שאין עושין את הצדקה אלא כדי להתיהר בו.

כלומר ההבדל המהותי בן ישראל לאומות העולם זה האמונה בשלמותו של הקב"ה שממנו נובע ההבנה למה ברא הקב"ה את העולם ומתוך כך נגזר "כל דעביד רחמנא, לטב עביד" . אבל אומות העולם שלא קבלו עליהם את התורה נמצאים בספק בעניין הזה ולכן כאשר המציאות שונה ממה שנוח להם הם בועטים באמונה .

אומרת הגמרא חברותא מסכת עבודה זרה דף ג עמוד א

אמרו אומות העולם לפניו: רבונו של עולם! תנה לנו את התורה מראש עכשיו - ונעשנה.

אמר להם הקדוש ברוך הוא: שוטים שבעולם! מי שטרח בערב שבת יאכל בשבת. משל הוא, מי שקיים תורה ומצוות בעולם הזה, אוכל שכרו בעולם הבא. אבל מי שלא טרח בערב שבת, מהיכן יאכל בשבת?! -אלא, אף על פי כן שלא מגיע לכם שכר, מצוה קלה יש לי, וסוכה שמה,⁽⁸⁾ [בהמשך יבואר למה נקראת "מצוה קלה"] לכו ועשו אותה, ונראה אם אתם מקיימים אותה.

ומקשינן: ומי מצית אמרת הכי, איך יכול אתה לומר כן, שבעולם הבא ישנה אפשרות לקיים מצוות? -

והא, הרי אמר רבי יהושע בן לוי: נאמר בתורה [דברים ז]: "וידעת כי ה' אלהיך הוא האלהים, האל הנאמן, שומר הברית והחסד לאוהביו ולשומרי מצוותיו לאלף דור. ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו, לא יאחר לשונאו אל פניו ישלם לו. ושמרת את המצוה ואת החוקים ואת המשפטים אשר אנכי מצוך היום לעשותם ".ודרשינן: "היום", בעולם הזה, הוא המקום והזמן לעשותם, לעשיית המצוות, שעבורם מקבלים שכר. ולא למחר, בעולם הבא, לעשותם.⁽⁹⁾"היום" לעשותם - ולא היום לקבל שכרם. שכר המצוות ניתן בעולם הבא, ולא כאן.וקשה, אם כן, איך ניתנת להם מצות סוכה בעולם הבא?⁽¹⁰⁾

ומתרצינן: אלא, למרות שבעולם הבא אי אפשר לקיים מצוות, בכל זאת מנסה אותם ה' במצות סוכה, משום שאין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא, בעלילה ובכח, עם בריותיו [כלומר, אף על פי שהקב"ה ניצחם, ואין להם זכות לקבל שכר, בכל זאת, כדי שלא יאמרו שנעשה להם עוול, הוא מנסה אותם].

ואמאי קרי ליה למצות סוכה "מצוה קלה"? -משום דלית שאין בה חסרון כיס, אין הוצאה כספית בקיומה.⁽¹¹⁾מיד כשאומר להם הקדוש ברוך הוא כן, כל אחד ואחד מבני האומות נוטל עצים, והולך ועושה סוכה בראש גגו שכך היה מנהגם.והקב"ה ברוך הוא מקדיר עליהם את החמה, כלומר, בכח חום גדול, כמו חום השמש בתקופת תמוז, שהיא תקופת החום. וכל אחד ואחד מבעט בסוכתו, ויוצא ממנה.ונדרש ממה שנאמר [תהלים ב], "למה רגשו גוים ולאומים יהגו ריק. יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה' ועל משיחו". ומזמור זה נאמר על יום הדין לעתיד לבוא.ונאמר שם שהגוים והלאומים אומרים, "ננתקה את מוסרותימו, ונשליכה ממנו עבותימו" - ה"מוסרות" וה"עבות" שהגוים מנתקים ומשליכים, הם מצות סוכה⁽¹²⁾ שבועטים ויוצאים ביום הדין.ותמהינן: וכי הקדוש ברוך הוא מקדיר עליהם את החמה?! -

והא, והרי אמרת, אין הקדוש ברוך הוא בא בטרוניא עם בריותיו, ולמה בא עליהם עתה בכח ובעלילה?

ומתרצינן: אין זו טרוניא, משום דישראל בעולם הזה נמי, זימני לפעמים קורה דמשכא להו תקופת תמוז נמשכת להם תקופת תמוז, דהיינו ימי החום, עד חגא, חג הסוכות, והוי להו ישיבת הסוכה צערא, ובכל זאת מקיימין מצות סוכה.ומקשינן: וכי מקיימים ישראל מצות ישיבת סוכה בימי החום כשהחמה קודרת?והאמר רבא, מי שהוא מצטער - פטור מן הסוכה. וגם בני ישראל יוצאים מן הסוכה מפני החום?

ומתרצינן: חילוק גדול יש בין בני ישראל לאומות העולם. כי אדם מישראל, נהי על אף דפטור המצטער מן הסוכה, ויוצא ממנה, אבל בעוטי מי מבעטי, האם בועטים ישראל ומזלזלים ורוצים להשליך ולהתנתק מהמצוות?! אדרבה, הם יוצאים בצער⁽¹³⁾ ואילו אומות העולם בועטים במצוה היחידה שניתנה להם, ואינם עומדים בנסיון אפילו שעה אחת..

מי שמקבל עליו את התורה מאמין בשלמות של הקב"ה ולכן מקבל עליו את כל מה שמתרחש בעולם כפעולה לטובה ומי שיש לו חסרון בקבלת התורה לא יכול ולא מסוגל לקבל עליו את כל ההתרחשויות בעולם וסופו לבעוט ולצאת מהסוכה שהיא מקום של הסמל של האמונה וזה ההבדל בן עם ישראל שקבל את התורה לאומות העולם שלא קבלו על עצמם את התורה . ולכן גם יש הבדל גם בשמחה של קיום המצוות לבן השמחה באי קיום המצוות  . השמחה שקיום המצוות לא משתנה מהמאורעות בעולם והשמחה מאי קיום המצוות משתנה בעקבות שינוי במציאות . וזה בדיוק מה שנאמר במגילה

(ט) וַיֵּצֵ֤א הָמָן֙ בַּיּ֣וֹם הַה֔וּא שָׂמֵ֖חַ וְט֣וֹב לֵ֑ב וְכִרְאוֹת֩ הָמָ֨ן אֶֽת־מָרְדֳּכַ֜י בְּשַׁ֣עַר הַמֶּ֗לֶךְ וְלֹא־קָם֙ וְלֹא־זָ֣ע מִמֶּ֔נּוּ וַיִּמָּלֵ֥א הָמָ֛ן עַֽל־מָרְדֳּכַ֖י חֵמָֽה:

כאשר המציאות של המן השתנתה השמחה הפכה בשניות לחימה .

ולכן יש הבדל מהותי בן שימחה לשמחה .