פרשת ויצא מה משמעות כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵרֵעֵֽהוּ ו רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ , מי היה לבן ? מאיפה לבן למד את כל הכשפים שלו ? למה לבן רצה לאבד את הכול ? מי היה יעקב ? למה יש הפרדות בן לבן ליעקב ? מה הקשר של לבן לנפילים ? מי היה ההמשך של לבן ? מהי המשמעות של לקיחת רחל ולאה מלבן ? למה צריך להשמיד לחלוטין את עמלק ? ‏ח'/כסלו/תשע"ט

בס"ד
פרשת ויצא מה משמעות כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵרֵעֵֽהוּ  ו רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ  , מי היה לבן ? מאיפה לבן למד את כל הכשפים שלו ? למה לבן רצה לאבד את הכול ? מי היה יעקב ? למה יש הפרדות בן לבן ליעקב ? מה הקשר של לבן לנפילים ? מי היה ההמשך של לבן ? מהי המשמעות של לקיחת רחל ולאה מלבן ? למה צריך להשמיד לחלוטין את עמלק ? ‏ח'/כסלו/תשע"ט
כתוב בבראשית פרק לא
(מג) וַיַּ֨עַן לָבָ֜ן וַיֹּ֣אמֶר אֶֽל־יַעֲקֹ֗ב הַבָּנ֨וֹת בְּנֹתַ֜י וְהַבָּנִ֤ים בָּנַי֙ וְהַצֹּ֣אן צֹאנִ֔י וְכֹ֛ל אֲשֶׁר־אַתָּ֥ה רֹאֶ֖ה לִי־ה֑וּא וְלִבְנֹתַ֞י מָֽה־אֶֽעֱשֶׂ֤ה לָאֵ֙לֶּה֙ הַיּ֔וֹם א֥וֹ לִבְנֵיהֶ֖ן אֲשֶׁ֥ר יָלָֽדוּ:

(מד) וְעַתָּ֗ה לְכָ֛ה נִכְרְתָ֥ה בְרִ֖ית אֲנִ֣י וָאָ֑תָּה וְהָיָ֥ה לְעֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:

(מה) וַיִּקַּ֥ח יַעֲקֹ֖ב אָ֑בֶן וַיְרִימֶ֖הָ מַצֵּבָֽה:

(מו) וַיֹּ֨אמֶר יַעֲקֹ֤ב לְאֶחָיו֙ לִקְט֣וּ אֲבָנִ֔ים וַיִּקְח֥וּ אֲבָנִ֖ים וַיַּֽעֲשׂוּ־גָ֑ל וַיֹּ֥אכְלוּ שָׁ֖ם עַל־הַגָּֽל:

(מז) וַיִּקְרָא־ל֣וֹ לָבָ֔ן יְגַ֖ר שָׂהֲדוּתָ֑א וְיַֽעֲקֹ֔ב קָ֥רָא ל֖וֹ גַּלְעֵֽד:

(מח) וַיֹּ֣אמֶר לָבָ֔ן הַגַּ֨ל הַזֶּ֥ה עֵ֛ד בֵּינִ֥י וּבֵינְךָ֖ הַיּ֑וֹם עַל־כֵּ֥ן קָרָֽא־שְׁמ֖וֹ גַּלְעֵֽד:

(מט) וְהַמִּצְפָּה֙ אֲשֶׁ֣ר אָמַ֔ר יִ֥צֶף יְקֹוָ֖ק בֵּינִ֣י וּבֵינֶ֑ךָ כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵרֵעֵֽהוּ:

(נ) אִם־תְּעַנֶּ֣ה אֶת־בְּנֹתַ֗י וְאִם־תִּקַּ֤ח נָשִׁים֙ עַל־בְּנֹתַ֔י אֵ֥ין אִ֖ישׁ עִמָּ֑נוּ רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:

(נא) וַיֹּ֥אמֶר לָבָ֖ן לְיַעֲקֹ֑ב הִנֵּ֣ה׀ הַגַּ֣ל הַזֶּ֗ה וְהִנֵּה֙ הַמַּצֵּבָ֔ה אֲשֶׁ֥ר יָרִ֖יתִי בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ:

(נב) עֵ֚ד הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְעֵדָ֖ה הַמַּצֵּבָ֑ה אִם־אָ֗נִי לֹֽא־אֶעֱבֹ֤ר אֵלֶ֙יךָ֙ אֶת־הַגַּ֣ל הַזֶּ֔ה וְאִם־אַ֠תָּה לֹא־תַעֲבֹ֨ר אֵלַ֜י אֶת־הַגַּ֥ל הַזֶּ֛ה וְאֶת־הַמַּצֵּבָ֥ה הַזֹּ֖את לְרָעָֽה:

(נג) אֱלֹהֵ֨י אַבְרָהָ֜ם וֵֽאלֹהֵ֤י נָחוֹר֙ יִשְׁפְּט֣וּ בֵינֵ֔ינוּ אֱלֹהֵ֖י אֲבִיהֶ֑ם וַיִּשָּׁבַ֣ע יַעֲקֹ֔ב בְּפַ֖חַד אָבִ֥יו יִצְחָֽק:

(נד) וַיִּזְבַּ֨ח יַעֲקֹ֥ב זֶ֙בַח֙ בָּהָ֔ר וַיִּקְרָ֥א לְאֶחָ֖יו לֶאֱכָל־לָ֑חֶם וַיֹּ֣אכְלוּ לֶ֔חֶם וַיָּלִ֖ינוּ בָּהָֽר:

וצריך להבין מה המשמעות של מה שקרה בן יעקב  וללבן  ולדעתי עיקר הפסוקים במה שקרה בין יעקב ללבן כִּ֥י נִסָּתֵ֖ר אִ֥ישׁ מֵרֵעֵֽהוּ  ו  רְאֵ֕ה אֱלֹהִ֥ים עֵ֖ד בֵּינִ֥י וּבֵינֶֽךָ  . יש כאן הפרדה מוחלטת בין לבן ליעקב עד כדי כך שלאחר הברית הזאת כל אחד יהיה נסתר מהאחר ומשמעות ההפרדות הזאת היא שהיחידי שיכול להיות שופט ביניהם  הוא הקב"ה . וכדי שנבין את ההבדל בינם וכך כותב הזוהר על לבן

אָמַר רַבִּי יְהוּדָה, מָה רָאָה יַעֲקֹב שֶׁשָּׁלַח לְעֵשָׂו וְאָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי, וְכִי מֶה עָשָׂה בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל עֵשָׂו [שאמר] דָּבָר זֶה? אֶלָּא לָבָן הָאֲרַמִּי, קוֹלוֹ הָלַךְ בָּעוֹלָם, שֶׁלֹּא הָיָה אָדָם שֶׁיִּנָּצֵל מִמֶּנּוּ, וְהוּא הָיָה מְכַשֵּׁף בִּכְשָׁפִים וְגָדוֹל בַּקּוֹסְמִים, וַאֲבִי בְּעוֹר הָיָה, וּבְעוֹר אֲבִי בִּלְעָם, שֶׁכָּתוּב (יהושע יג) בִּלְעָם בֶּן בְּעוֹר הַקּוֹסֵם, וְלָבָן חָכָם בַּמְּכַשְּׁפִים וּבַקּוֹסְמִים יוֹתֵר מִכֻּלָּם, וְעִם כָּל זֶה לֹא יָכֹל לְיַעֲקֹב, וְרָצָה לְאַבֵּד אֶת יַעֲקֹב בְּכַמָּה כְּלֵי זַיִן. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב (דברים כו) אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי.

 

אָמַר רַבִּי אַבָּא, כָּל הָעוֹלָם הָיוּ יוֹדְעִים שֶׁלָּבָן הָיָה גְּדוֹל הַחֲכָמִים וְהַמְּכַשְּׁפִים וְהַקּוֹסְמִים, וּמִי שֶׁרָצָה לְאַבֵּד אוֹתוֹ בִּכְשָׁפָיו, לֹא נִצַּל מִמֶּנּוּ, וְכָל מַה שֶּׁיָּדַע בִּלְעָם - מִמֶּנּוּ הָיָה, וְכָתוּב בְּבִלְעָם (במדבר כב) כִּי יָדַעְתִּי אֵת אֲשֶׁר תְּבָרֵךְ מְבֹרָךְ וַאֲשֶׁר תָּאֹר יוּאָר, וְכָל הָעוֹלָם הָיוּ פוֹחֲדִים מִלָּבָן וּמִכְּשָׁפָיו. וְדָבָר רִאשׁוֹן שֶׁשָּׁלַח יַעֲקֹב לְעֵשָׂו - אָמַר עִם לָבָן גַּרְתִּי.

ומאיפה ידע לבן את כל הכשפים שלו ?

אומר הזהר הקדוש

וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ'

כלומר המהות של לבן באה מאותם מלאכים שנפלו לעולם שעוג מלך הבשן היה היחידי ששרד את המבול (ויש אומרים שגם סיחון ) והוא היה מבניהם של המלאכים

סיחון ועוג הם הבנים של אותם מלאכים  בראשית רבתי פרשת בראשית עמוד 30

א"ר צדוק מהם נולדו הענקים אשר הולכים בזדון לבם [ובגובהן] ומשלחים ידיהם בכל גזל וחמס ושפיכות דמים, שנאמר ושם ראינו את הנפילים וגו' (במדבר י"ג ל"ג) ואומר הנפילים היו בארץ (ו' ד'). תני שמחזאי הוליד ב' בנים ושמותם הייא והייא ונשאו נשים והולידו סיחון ועוג.

ועוג שרד את המבול כאשר נאחז בתיבת נח

פרקי דרבי אליעזר פרק כג

וְנִמְחוּ כָּל הַיְקוּם שֶׁבָּאָרֶץ, שֶׁנֶּאֱמַר [שם כג] וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. חוּץ מִנֹּחַ וְכָל אֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה, שֶׁנֶּאֱמַר [שם] וַיִּשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. וְחוּץ מֵעוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן שֶׁיָּשַׁב לוֹ עַל עֵץ אֶחָד מִן הַסֻּלָּמוֹת שֶׁל הַתֵּבָה, וְנִשְׁבַּע לְנֹחַ וּלְבָנָיו שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם עֶבֶד עוֹלָם. מֶה עָשָׂה נֹחַ, נָקַב חוֹר אֶחָד בַּתֵּבָה וְהָיָה מוֹשִׁיט לוֹ מְזוֹנוֹ בְּכָל יוֹם וָיוֹם, וְנִשְׁאַר גַּם הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר [דברים ג, יא] כִּי רַק עוֹג מֶלֶךְ הַבָּשָׁן וְגוֹ'.

 

כלומר  לבן הוא ההמשך של המאמץ של אותם מלאכים שהתנגדו לבריאת האדם בעולם . הוא ראש המכשפים ואת כל הידע שלו קיבל מאותם מלאכים שנקשרו בהררי קדם

וכך כותב הזוהר

מֶה עָשָׂה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא? רָאָה שֶׁהִטְעוּ אֶת הָעוֹלָם, קְשָׁרָם בְּשַׁלְשְׁלָאוֹת בַּרְזֶל בְּהַר הַחֹשֶׁךְ. בְּאֵיזֶה מָקוֹם יוֹשְׁבִים? בְּעֹמֶק הָהָר. הוֹשִׁיב אֶת עֲזָ''א, וְזָרַק חֹשֶׁךְ הַפָּנִים. מִשּׁוּם שֶׁבְּאוֹתָהּ שָׁעָה שֶׁקְּשָׁרָם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, הִתְחַזֵּק וְהִרְגִּיז כְּלַפֵּי מַעְלָה, וְהַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הִפִּילוֹ בְעֹמֶק עַד צַוָּארוֹ, וְזָרַק חֹשֶׁךְ בְּפָנָיו. עֲזָאֵ''ל שֶׁלֹּא הִתְחַזֵּק, הוֹשִׁיבוֹ לְפָנָיו, וְהֵאִיר לוֹ הַחֹשֶׁךְ.

וּבְנֵי הָעוֹלָם שֶׁיּוֹדְעִים מְקוֹמָם, בָּאִים אֲלֵיהֶם וּמְלַמְּדִים אֶת בְּנֵי הָאָדָם כְּשָׁפִים וּנְחָשִׁים וּקְסָמִים. וְאוֹתָם הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. מָה הַטַּעַם? מִשּׁוּם שֶׁהַחֹשֶׁךְ מַקְדִּים לָאוֹר, וּמִשּׁוּם זֶה הָרֵי הַחֹשֶׁךְ נִקְרָאִים הַרֲרֵי קֶדֶם. לָבָן וּבִלְעָם לָמְדוּ מֵהֶם כְּשָׁפִים, וְהַיְנוּ מַה שֶּׁאָמַר בִּלְעָם, מִן אֲרָם יַנְחֵנִי בָלָק מֶלֶךְ מוֹאָב מֵהַרֲרֵי קֶדֶם וְגוֹ'

כלומר יש כאן מצד אחד יעקב  שמסמל את התיקון של האדם הראשון כהמשך של אברהם ויצחק מול לבן שמסמל את ההמשך המאבק של אותם מלאכים בבריאה של האדם שיעקב מסמל אותו  וכך כותב הזוהר על יעקב

בֹּא רְאֵה, תְּפִלַּת הָאָבוֹת הֶעֱמִידוּ עוֹלָם, וְכָל בְּנֵי הָעוֹלָם עֲלֵיהֶם עוֹמְדִים וּסְמוּכִים, וּלְעוֹלָם וּלְעוֹלְמֵי עוֹלָמִים לֹא נִשְׁכַּחַת זְכוּת הָאָבוֹת, מִשּׁוּם שֶׁזְּכוּת הָאָבוֹת הִיא קִיּוּם שֶׁל מַעְלָה וּמַטָּה, וְקִיּוּם שֶׁל יַעֲקֹב הוּא קִיּוּם שָׁלֵם יוֹתֵר מִכֻּלָּם. וְלָכֵן בְּשָׁעָה שֶׁצָּרָה לִבְנֵי יַעֲקֹב, הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא רוֹאֶה אֶת דְּמוּת יַעֲקֹב וְחָס עַל הָעוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא כו) וְזָכַרְתִּי אֶת בְּרִיתִי יַעֲקוֹב. יַעֲקוֹ''ב בְּוָא''ו, לָמָּה בְּוָא''ו? מִשּׁוּם שֶׁהוּא דְּמוּת שֶׁל יַעֲקֹב מַמָּשׁ.

בֹּא רְאֵה, כָּל מִי שֶׁרוֹאֶה אֶת יַעֲקֹב, כְּמִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בְּאַסְפַּקְלַרְיָה הַמְּאִירָה (תפארת), וַהֲרֵי נֶאֱמַר שֶׁיָּפְיוֹ שֶׁל יַעֲקֹב כְּיָפְיוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן. אָמַר רַבִּי יֵיסָא, אֲנִי שָׁמַעְתִּי, שֶׁכָּל מִי שֶׁמִּסְתַּכֵּל בַּחֲלוֹמוֹ וְרוֹאֶה אֶת יַעֲקֹב מְעֻטָּף בְּמַלְבּוּשָׁיו, מִתּוֹסְפִים לוֹ חַיִּים.

כלומר יש כאן ממש שני הפכים שונים מצד אחד יעקב ומצד שני לבן וכך כותב  הבן איש חי שנה ראשונה פרשת ויצא

ועתה לכה נכרתה ברית אני ואתה והיה לעד ביני וביניך. הנה הרואה יראה דמשונה ברית זה מכל בריתות שבעולם, דכל ברית שכורת האדם עם חבירו הוא כענין התקשרות ודבקות ואחוה וריעות זע"ז, משא"כ ברית זה הוא מיוסד על הפירוד להפרד זה מזה, שלא יתגלה אחד לחבירו ולא ידבק בו אלא יסתרו איש מרעהו. וצריך להבין מה זה ועל מה זה עשו את הברית באופן זה שיסתרו איש מרעהו. והענין יובן בס"ד דידוע כל תחתון צריך להתדמות לשרשו העליון. והנה יעקב אע"ה שורשו בקדושה, ולבן שורשו בקליפה. וידוע שהקליפה אין לה יכולת להתאחז בצד הפנים של אור הקדושה אלא רק עומדת באחורי האור, ועל כן הפנים של אור הקדושה אינו רואה את הקליפה, וכן נמי הקליפה אינה רואה את הפנים של אור הקדושה, ודוגמת זאת ממש נעשה למטה שכרתו ברית בזה שאמר יצף ה' ביני וביניך כי נסתר איש מרעהו, והטעם מובן, שכל אחד צריך להתדמות לשרשו.

כלומר יש לנו מצד אחד את יעקב  מצד הקדושה ואת לבן מצד הטומאה והכוונה את אותו צד שהתנגד לבריאתו של האדם והם  אותם מלאכים שירדו בניגוד לתפקידם לארץ כדי להוכיח לקב"ה שלא היה צריך לברוא את האדם .  אבל בתוך הרע המוחלט יש גם את הטוב . וזה מה שעשה יעקב שהפריד את הטוב מתוך הרע המוחלט לקח את רחל ולאה מאביהם

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף נה עמוד א

מה לתבן את הבר נאם ה', וכי מה ענין בר ותבן אצל חלום? אלא אמר רבי יוחנן משום רבי שמעון בן יוחי, כשם שאי אפשר לבר בלא תבן - כך אי אפשר לחלום בלא דברים בטלים.

כלומר בכל דבר בעולם  יש דבר שהוא אמת ודבר שהוא שקר ותפקידנו לעשות הפרדה בן האמת והשקר הפרדה של הטהור מהטמא וזה היה בדיוק הפעולה שעשה  יעקב על לבן ונכתב בדברים פרק כו

(ה) וְעָנִיתָ וְאָמַרְתָּ לִפְנֵי יְקֹוָק אֱלֹהֶיךָ אֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי וַיֵּרֶד מִצְרַיְמָה וַיָּגָר שָׁם בִּמְתֵי מְעָט וַיְהִי שָׁם לְגוֹי גָּדוֹל עָצוּם וָרָב:

ואומר רש"י דברים פרק כו

ארמי אבד אבי - מזכיר חסדי המקום ארמי אובד אבי, לבן בקש לעקור את הכל, כשרדף אחר יעקב. ובשביל שחשב לעשות, חשב לו המקום כאלו עשה, שאומות העולם חושב להם הקדוש ברוך הוא מחשבה [רעה] כמעשה:

כלומר לבן רצה לאבד לחלוטין את יעקב שהוא הבסיס של עם ישראל ולכן רצה לאבד את הכול . אבל הוא רצה לאבד את הכול לאחר ההפרדה של הטוב מהרע .

ההמשך של לבן היה בלעם וכך כותב הרא"ש בראשית פרק לא

(מח) הגל הזה עד ביני ובינך. שמעתי שהכניסו חרב שלופה בגל אצל המצבה ואמרו מי שיעבור את הברי' הזה איש על רעהו ידקר בחרב ויכשל במצבה ואחז"ל בלעם זה לבן ומבני בניו היה ולפיכך אמר הכתוב ותלחץ את רגל בלעם אל הקיר כלו' אל האבנים בשביל שהיה עובר הברית והיה הולך לנגד זרע יעקב ברך ה' ואח"כ נהרג בחרב כדכתיב ואת בלעם בן בעור הרגו בחרב פירש בחרב המבוררת ששמו תוך הגל וזה שאמר הכתוב יד העדים תהיה בו בראשונה להמיתו ויד כל העם באחרונה:

כלומר בלק ובלעם שהם  השורש של עמלק , הם   ההמשך של לבן שרצה לאבד את הכול . וזה המלחמה שלנו בעמלק מלחמה במי שרוצה להשמיד טוטלית את עם ישראל שהוא הבסיס של העולם , ועמלק הוא ההמשך של המאמץ של המלאכים שהתנגדו לבריאת האדם הראשון . וצריך להגיד שלפני שיעקב לקח את רחל ולאה עדיין היה מעורבב הטוב והרע אבל מרגע ההיפרדות של יעקב מלבן היה זה תחילתו של המאבק בן הרע המוחלט לטוב המוחלט . ומתוך כך ניתן להבין את מה שכתוב בשמות פרק יז

(יד) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּתֹ֨ב זֹ֤את זִכָּרוֹן֙ בַּסֵּ֔פֶר וְשִׂ֖ים בְּאָזְנֵ֣י יְהוֹשֻׁ֑עַ כִּֽי־מָחֹ֤ה אֶמְחֶה֙ אֶת־ זֵ֣כֶר עֲמָלֵ֔ק מִתַּ֖חַת הַשָּׁמָֽיִם:

וכך כותב הרא"ש שמות פרק יז פסוק יד

כי מחה אמחה את זכר עמלק. כתוב אחד אומר אמחה דמשמע דהוא בכבודו ימחה וכתוב א' אומר תמחה דמשמע שמצוה לישראל למחותו. לא קשייא כאן קודם שפשט ידו בזבול כאן לאחר שפשט ידו בזבול. כלומר קודם שיפשוט ידו להחריב בה"מק מצוה הקדוש ברוך הוא שימחו את זכר עמלק אבל לאחר שפשט ידו בבית המקדש הוא בכבודו ימחה וזהו שאמר כי מחה אמחה וכתיב כי יד על כס יה מלחמה לה' בעמלק מדור דור ויעשה מלחמה עמו בעד ישראל למען שמו אמן:

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

פרשת תולדות מה אנחנו לומדים מעשו ויעקב ? מתי נכנס יצר הרע לתוך האדם ? מה היה המסקנה של אנטונינוס ? למה רבי לא הקשה לו מיעקב ועשו ? האם כל תינוק במעי אימו מגיע לדרגתו של משה ? מתי התחיל המלאך ללמד את הולדות במעי אימם את כל התורה כולה ? למה מיד לאחר מתן תורה נולדו רק זכרים ? איך אברהם יצחק ויעקב קיימו את התורה כולה ? ‏א'/כסלו/תשע"ט

בס"ד
פרשת תולדות מה אנחנו לומדים מעשו ויעקב ? מתי נכנס יצר הרע לתוך האדם ? מה היה המסקנה של אנטונינוס ? למה רבי לא הקשה לו מיעקב ועשו ? האם כל תינוק במעי אימו מגיע לדרגתו של משה ? מתי התחיל המלאך ללמד את הולדות במעי אימם את כל התורה כולה ? למה מיד לאחר מתן תורה נולדו רק זכרים ? איך אברהם יצחק ויעקב קיימו את התורה כולה ? ‏א'/כסלו/תשע"ט

כתוב בראשית פרק כה

(כב) וַיִּתְרֹֽצֲצ֤וּ הַבָּנִים֙ בְּקִרְבָּ֔הּ וַתֹּ֣אמֶר אִם־כֵּ֔ן לָ֥מָּה זֶּ֖ה אָנֹ֑כִי וַתֵּ֖לֶךְ לִדְרֹ֥שׁ אֶת־יְקֹוָֽק:

(כג) וַיֹּ֨אמֶר יְקֹוָ֜ק לָ֗הּ שְׁנֵ֤י <גיים> גוֹיִם֙ בְּבִטְנֵ֔ךְ וּשְׁנֵ֣י לְאֻמִּ֔ים מִמֵּעַ֖יִךְ יִפָּרֵ֑דוּ וּלְאֹם֙ מִלְאֹ֣ם יֶֽאֱמָ֔ץ וְרַ֖ב יַעֲבֹ֥ד צָעִֽיר:

ואומר הפסיקתא זוטרתא (לקח טוב) בראשית פרשת חיי שרה - תולדות פרק כה

כב) ויתרוצצו הבנים. היו מחתכין בתוך הבטן, כענין שנאמר ותרץ את גלגלתו (שופטים ט נג), סימן לדורות, זה רץ להרוג את זה, וזה רץ להרוג את זה, כדברי ר' יוחנן, ור"ש בן לקיש אמר זה מתיר צוויו של זה, וזה מתיר צוויו של זה, כיצד זה אוסר את יום השבת, וזה אוסר את יום ראשון, זה אוסר את החזיר, וזה מתירו, לכך נאמר ויתרוצצו, שתי מלות הן, ויתר ציוויו: ....  ע"א ויתרוצצו. לשון מריצה, כשהיתה רבקה עוברת אל מקום מקודש כגון בית הכנסת ובית המדרש, היה מפרכס יעקב לצאת, וכשהיתה עוברת לפני מקום שיקוץ, כגון אשירה וע"ז, היה עשו מפרכס לצאת: ותלך לדרוש את ה'. להקריב קרבן:

ולפי ההבנה הזאת של מה שהתרחש בבטן  של רבקה צריך להבין את הגמרא חברותא-פרוש סנהדרין דף צא עמוד ב

ועוד אמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם⁽¹⁰²⁾, האם משעת יצירה, או רק משעת יציאה ממעי אמו? אמר לו רבי: משעת יצירה.אמר לו אנטונינוס: אם כן, שכבר בשעת יצירה יש בעובר יצר הרע, יהא בועט במעי אמו ויוצא!אלא, על כרחך שיצר הרע ניתן רק משעת יציאה⁽¹⁰³⁾.אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס. ומקרא מסייעו, שנאמר: "לפתח חטאת רבץ". דהיינו, שרק משעת יציאת העובר מהפתח - נכנס בו יצר הרע.

כלומר המסקנה של הגמרא כאן שהיצר הרע נכנס לאדם כאשר הוא נולד ולא כאשר הוא נוצר כלומר בבטן אימו אין לו יצר רע . כי אומר אנטונינוס שאם היה לולד במעי אימו יצר רע היא בועט ויוצא מבטן אימו . אבל רבי לא טען כנגדו על מעשה  עשו ויעקב שבו כמעט מפורש כתוב שהיה מבעט כדי לצאת מרחם אימו למקום של עבודה זרה . יוצא לנו שלפי ההבנה הזאת המקרה של עשיו ושל יעקב הוא לא סתירה למה שאמר אנטונינוס . וצריך להבין מדוע זה לא סתירה כי זה נראה סתירה מוחלטת לדבריו של אנטונינוס .

ואת זה מקשה המהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף צא עמוד ב

אבל בולד עצמו אינו שולט יצר הרע דא"כ היה בועט ויוצא אך קשה מהא דדרשינן גבי ויתרוצצו הבנים בקרבה שהיתה עוברת על פתח עבודת כוכבים והיה עשו מפרכס לצאת וק"ל:

והמהרש"א נשאר עם הקושיה ללא תרוץ

וכך כותב החברותא - הערות סנהדרין דף צא עמוד ב הערה (103

(103). הקשה המהרש"א, הא ברבקה כתיב "ויתרוצצו הבנים בקרבה", ואיתא במדרש, שכשהיתה עוברת על פתח עבודה זרה, היה עשו מפרכס לצאת. הרי שיש בעובר יצר הרע! ותירץ הרמת שמואל, שמה שאמר אנטונינוס "משעת יציאה" היינו מאותו חודש שראוי לצאת, וזהו מז' חדשים ליצירה. ואם כן, אפשר לומר שהתרוצצו אחרי זמן זה. ובעיון יעקב כתב, שלכאורה עצם טענת אנטונינוס "אם כן יבעט באמו ויצא" לא קשיא, שהרי איתא במס' נדה שהתינוק לומד במעי אמו את כל התורה כולה, ורק כשבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו ומשכח תלמודו, ולכן אינו מבעט במעי אמו, כי התורה תבלין היא ליצר הרע. וכתב, שלפי זה תתורץ קושיית המהרש"א. שעשו היה מפרכס לצאת כי גם במעלליו יתנכר נער, והיה פורק ממנו עול תורה אף במעי אמו.

אבל התירוץ הזה של הרמת שמואל קשה כי אדם לא יכול לפרוק עול תורה ללא שיכנס בו יצר הרע  ועוד למה התורה לא היית תבלין לעשו ? ועוד כתוב תלמוד בבלי מסכת סוטה דף ג עמוד א

ריש לקיש אמר: אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות, שנא': איש איש כי תשטה אשתו, תשטה כתיב.

כלומר רוח שטות הוא מהצד של היצר הרע שמכניס בו רוח שטות ואז הוא עושה עבירה נגד התורה שנתן בורא עולם כלומר יש לו יצר הרע . ואנחנו חוזרים חזרה לקושיה למה עשו הוא לא סתירה לדבריו של אנטונינוס ?

וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים – הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר – ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם – בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

ומהתלמוד הזה ברור לנו שזה לא רק לימוד תורה כי מראים לוולד במעי אימו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך.

והביטוי מסוף העולם עד סופו הוא ביטוי שמדבר על דרגה של אספקלריה המאירה

מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק ח

וכן הוא אומר אחור וקדם צרתני [וגו'] (תהלים קל"ט ה') מלמד כשברא הקדוש ברוך הוא את אדם הראשון היה מוטל גולם מסוף העולם ועד סופו שנאמר גלמי ראו עיניך

ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת ראש השנה דף יז עמוד ב

אלמלא מקרא כתוב א"א לאומרו כו' ולא נאמר מקרא אלא כדי לשבר את האוזן שכן היה נראה למשה בנבואה כאלו הקדוש ברוך הוא מתעטף כש"ץ והיינו ויעבור וגו' כש"ץ המעביר טליתו על פניו וקורא כסדר הזה עשה הקדוש ברוך הוא להורות שכן יעשו כל זמן כו' ובספר ישן מחכמת המקובלים מצאתי וז"ל נתעטף הקדוש ברוך הוא באותו טלית לבנה שנתעטף בברייתו של עולם שעליו נאמר עוטה אור כשלמה שמבהיק מסוף עולם ועד סופו כו' והאריך בסוד הענין:

כלומר הנבואה של משה היה ראיה מסןף העולם עד סופו וזה נבואה של אספקלריא מאירה

ואומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף ל עמוד ב

תנו רבנן, דרש רבי יוסי הגלילי: בשעה שעלו ישראל מן הים נתנו עיניהם לומר שירה, וכיצד אמרו שירה? עולל מוטל על ברכי אמו ותינוק יונק משדי אמו, כיון שראו את השכינה, עולל הגביה צוארו ותינוק שמט דד מפיו, ואמרו זה אלי ואנוהו, שנאמר: מפי עוללים ויונקים יסדת עוז. היה רבי מאיר אומר: מנין שאפי' עוברים שבמעי אמן אמרו שירה? שנאמר במקהלות ברכו אלהים ה' ממקור ישראל. (והא לא חזו! אמר רבי תנחום: כרס נעשה להן כאספקלריא המאירה וראו).

ואומר המהרש"א חידושי אגדות מסכת סוטה דף לא עמוד א

והא לא חזו כו' אמר ר' תנחום כרס כו'. אף על גב דאמרי' בפ' המפלת דהתינוק במעי אמו צופה מסוף עולם ועד סופו לאו היינו ראיה ממש אלא ראיה שכלית והכא פריך והא לא חזו העוברים ראיה ממש כדקאמרי' העוללים והתינוקות זה אלי וגו' שהרי הכרס היה הפסק להן ומשני שהכרס נעשה להן כאספקלריא מאירה כו' שראו ראיה ממש וכדאמרינן בעלמא שראתה שפחה בים מה שלא ראה יחזקאל לפי שראו בים באספקלריא מאירה מה שלא ראו שאר נביאים אלא משה רבינו כדאמרי' ס"פ החולץ וק"ל:

אומנם קשה למהרש"א הלשון של ראיה ממש לעומת ראיה של ולד במעי אימו שזה ראיה שכלית למה שראו הולדות בקריעת ים סוף שמדובר בראיה אמיתית . אבל ניתן להגיד שהכול זה ראיה מיוחדת שקשורה לדרגה של האדם . אבל בכל מקרה יש לנו כאן קושי להבין למה רבי לא חלק על אנטונינוס ?

ואני רוצה להגיד שמה שמדברת הגמרא היא על אוותם ולדות לאחר מתן תורה . כלומר לפני מתן תורה התיאור בבבלי במסכת נידה לא היה קיים . כלומר כל הלימוד של התורה והראיה של הוולד במעי אימו התחיל רק לאחר מתן תורה ולא לפני כן . ולכן אין שום קושיה על רבי למה לא הקשה על אנטונינוס כי כולם הבינו שזה נעשה רק לאחר מתן תורה . אומנם לפי הפסיקתא זוטרתא היה משא ומתן של יעקב ועשו בנושאים הקשורים לתורה אבל לא היה לימוד של מלאך ונר שהאיר להם מסוף העולם עד סופו .

כלומר לפני מתן תורה היה היצר הרע נכנס לוולד בזמן היצירה כי אנחנו רואים שיעקב ועשו מתמודדים האחד כנגד השני כלומר היה להם יצר הרע כבר בבטן אימם  אבל לאחר מתן תורה מלמדים את הוולד את כל התורה כולה . וכאשר מלמדים את הוולד את כל התורה כולה היא נעשית תבלין ליצר ולכן היצר יכול להיכנס רק לאחר המכה של המלאך ברגע יציאת הוולד . לפני כן אין לו מקום .

אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד א

והיינו דכתיב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו: וילכו לאהליהם - שמצאו נשותיהן בטהרה. שמחים - שנהנו מזיו השכינה. וטובי לב - שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר.

היה זה בבנין המשכן על ידי שלמה המלך ואומר רש"י מסכת שבת דף פט עמוד ב

שפרו ורבו - דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם, ולא ידענא היכא רמיזא.

ואומר החכמת שלמה מסכת שבת דף פט עמוד ב

רש"י בד"ה שפרו ורבו כו' ולא ידענו היכא רמיזא נ"ב ואני אומר ויש הוכחה ברורה מאחר דילפי' גבי חינוך בית המקדש אצל שלמה המלך שמצאו נשותיהם טהורות וכל אחת ילדה זכר ק"ו במצות מתן תורה וגם שם נאמר וילכו לאהליהם והכא שובו לאהליכם וק"ל:

כלומר לאחר מתן תורה ולאחר הקמת המשכן התעברו כל הנשים בילדים זכרים כי רק זכר מצווה על לימוד תורה ולכן מסתבר שהקב"ה מראה לעם ישראל שהדבר הראשון הוא לימוד תורה ולכן הילדים הראשונים שנולדו  הם זכרים בהתאם לחשיבות לימוד התורה . ולכן ראוי שהילד הראשון לאחר מתן תורה יהיה זה שלמד את כל התורה כולה בבטן אימו ויבינו האנשים שהתורה זה הדבר היחידי שיש לו קיום בעולם  ועם ישראל יבין שהתורה זה הכול בעולם . וכתבתי בשיעורים לפני כן שהחידוש בעולם במתן תורה היה קבלת התנאי של הקב"ה יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם .

וצריך להבין שאברהם לא קיבל את התורה אבל אברהם הצליח בכוחו להגיע לדרגה שהוא מקיים את כל התורה כולה . תלמוד בבלי מסכת יומא דף כח עמוד ב

אמר רב: קיים אברהם אבינו כל התורה כולה, שנאמר עקב אשר שמע אברהם בקלי וגו'. אמר ליה רב שימי בר חייא לרב: ואימא שבע מצות! - הא איכא נמי מילה. - ואימא שבע מצות ומילה! - אמר ליה: אם כן מצותי ותורתי למה לי? אמר (רב) +מסורת הש"ס: [רבא]+ ואיתימא רב אשי: קיים אברהם אבינו אפילו עירובי תבשילין, שנאמר תורתי - אחת תורה שבכתב ואחת תורה שבעל פה.

וכך כתוב על שאר האבות ויקרא רבה (וילנא) פרשת ויקרא פרשה ב

מן הבקר ומן הצאן, ברוך המקום שספר עצמו עם הצדיקים הראשונים אדם העלה שור ע"ג המזבח שנאמר (תהלים סט) ותיטב לה' משור פר, נח קיים מה שכתוב בתורה שנאמר (בראשית ח) ויבן נח מזבח לה', אברהם קיים את התורה כולה שנא' (שם /בראשית/ כו) עקב אשר שמע אברהם וגו' שהוא עשה קרבן והקריב איל, יצחק קיים מה שכתוב בתורה והשליך עצמו לפני אביו כשה זבוח, יעקב קיים מה שכתוב בתורה שנא' (שם /בראשית/ לה) ויתנו אל יעקב את אלהי הנכר וגו',

כלומר המעלה של האבות שהם הבסיס לעם ישראל שהם קיימו  את התורה מתוך עצמם ולא מתוך כפית הר כגיגית , מתוך הכוח הפנימי שלהם להגיע להבנת התורה לפני קבלתה. ולכן הם לא למדו בבטן אימם את התורה כולה על ידי מלאך . הם הצליחו להגיע אל התורה בכוחם . ורק לאחר מתן תורה לאחר שעם ישראל קיבל את התורה ואת התנאי של הקב"ה יש תורה יש עולם אין תורה אין עולם כל  תינוק למד את כל התורה כולה בבטן  אימו על ידי המלאך .

פרשת חיי שרה את מי מצילים במקרה טביעה איש או אישה כאשר ניתן להציל רק אחד ? למה מצילים את האיש ולא את האיש ? מה טעמו של הט"ז ? מה טעמו של הלבוש ? מה הקשר לגמרא שהאדם צריך לראות את עצמו חצי חצי ואת העולם חצי חצי ? למה לאיש יש יותר מצוות מהאישה ? האם קדושה של האדם היא סיבה שונה מריבוי מצוות של האדם ? מה יהיה לעתיד לבא למי יהיה יותר מצוות ? ‏כ"ד/חשון/תשע"ט

בס"ד
פרשת חיי שרה את מי מצילים במקרה טביעה איש או אישה כאשר ניתן להציל רק אחד ? למה מצילים את האיש ולא את האיש ? מה טעמו של הט"ז ? מה טעמו של הלבוש ? מה הקשר לגמרא שהאדם צריך לראות את עצמו חצי חצי ואת העולם חצי חצי ? למה לאיש יש יותר מצוות מהאישה ? האם קדושה של האדם היא סיבה שונה  מריבוי מצוות של האדם ? מה יהיה לעתיד לבא למי יהיה יותר מצוות ? ‏כ"ד/חשון/תשע"ט

היה לי וכוח עם אדם שטען תראה הגבר נעלה יותר והאישה נחותה ביהדות ויש לי ראיה חזקה בשולחן ערוך וכך נפסק להלכה

שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב

פודים האשה קודם האיש, יב] ואם רגילין במשכב זכור, פודין האיש קודם. ז (יג] <ו> ואם שניהם רוצים לטבוע בנהר, (ז) הצלת האיש קודם). (ב"י וכן משמע סוף הוריות).

כלומר אם איש ואישה טובעים בנהר מצילים את האיש לפני האישה . יש כאן ראיה שהאיש  והאישה לא שווים  לחלוטין ולכן בכל מקרה מצילים את האיש ולא את האישה .

והפרוש המוטעה שלו להלכה :

"לפי ההלכה חייבים להציל גבר זקן חצי סנילי לפני אישה צעירה אמא לילדים. "

כמובן שהטענה שלו באה מתוך הרצון לנגח את היהדות ולהפוך אותה למגוחכת  ולכן אני רוצה להידרש לנושא  כדי שנבין שכאשר לומדים הלכה צריך להבין אותה . חוסר הבנה של ההלכה יכולה לגרום לאנשים שומרי מצוות לעשות דברים שהם בניגוד להלכה או לגרום לאנשים שאינם שומרי מצוות להגחיך את היהדות ולגרום נזק למי ששומע אותם ללא הבנת ההלכה

בו נבין את הסימן הזה אומר הט"ז על שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב סעיף ח

(ו) ואם שניהם רוצים לטבוע כו'. פי' שאיש ואשה הם בסכנת טביעה בנהר ונלמד ממשנה סוף הוריות האיש קודם לאשה להחיותו ממילא לכל סכנה של מיתה ונ"ל הטעם שאיש חייב טפי במצות:

כלומר הסיבה לעדיפות של האיש על האישה כי לאיש יש  יותר מצוות . ולפני שנבין את זה יותר לעומק נראה שלא האי שוויון בן הגבר לאישה מגדיר את סדרי העדיפות כי אם סיבות שונות שכל אחת לגופן של דברים . אומר השולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב

יד] אם איש ואשתו שבויים, אשתו קודמת לו. ובית דין יורדין לנכסיו יא ופודים אותה, טו] ואפילו עומד וצווח: אל תפדוה מנכסי, אין שומעין לו.

כלומר יש דברים שאישה קודמת כי האדם מחויב לה בכתובתה

ואומר ביאור הגר"א על שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב סעיף י

(יד) אם איש כו'. כנ"ל ס"ח וס"ט דאשה קודמת וכיון דחייב בפרקונה איהי קודמת. שם:

ועוד פוסק השולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב

הוא ואביו ורבו בשבי, הוא קודם לרבו, ח ורבו קודם לאביו, ט אמו י קודמת לכולם. (וע"ל סימן רמ"ב סעיף ל"ד).

אומר הש"ך על שולחן ערוך יורה דעה הלכות צדקה סימן רנב סעיף ט

ט אמו קודמת. משום דאית לה זילותא טפי:

י קודמת לכולן. פי' אפילו לדידיה אף על גב דחייו קודמים לחיי אביו ורבו כדאיתא בס"פ אלו מציאות אפס כי לא יהיה בך אביון שלך קודם לשל כל אדם וה"ל מכ"ש לחיי אטו דגרוע טפי כדאמרינן בפ"ק דקדושין גבי מורא וכבוד אפ"ה להוציא מבית השבי אמו קודמת לכולן משום דלמא עבדי בה איסורא כ"כ בספר באר שבע דף כ"ב ע"ג ומשמע דאין בשביה זו משום סכנת נפשות אבל אם יש סכנת נפשות חייו קודמין לשל אמו:

כלומר אם באמת חז"ל היו רואים את האישה "כיצור נחות " היו פוסקים בכל העניינים נגד האישה ואנחנו רואים שפוסקים בהרבה מקומות פוסקים לטובת האישה כלומר יש כאן  גישה עניינית ולכל פסיקה יש את ההיגיון הפנימי שלה בהתאם למצב.

ועכשיו נחזור לנסות להבין מה הסיבה לעדיפות של האישה הגבר על האישה במקרה ששניהם טובעים בנהר . לפני שניכנס להבנת הטעם של הט"ז שלגבר יש יותר מצוות נראה את דברי הלבוש שהיה תלמידו של הרמ"א וכך כותב השו"ת ציץ אליעזר חלק יח סימן א

דהנה ראה זה פלא, דהלבוש ז"ל תלמידו של הרמ"א ז"ל הטה את כוונת הדברים שהובאו ברמ"א הנז' אל כוונה אחרת. דז"ל הלבוש בסימן רנ"ב סעי' ח': פודין את האשה קודם האיש שבושתה מרובה, ואם רגילין השבאים במשכב זכור פודין האיש קודם מפני שהאשה דרכה בכך והאיש אין דרכו בכך וצערו מרובה, לפיכך אם שניהם רוצים לטבוע בנהר כדי שלא יקלקלו עמהם הצלת האיש קודם שהוא עושה זה מתוך צער גדול יותר מן האשה וראוי להצילו יותר עכ"ל.

הנה יוצא לנו מדברי הלבוש שפירש שדינו של הרמ"א בזה מוסב לבהמשכיות להמדובר במחבר שם, ועל אותו הגוון (ובודאי פירש שלזה הכונה גם של הרמ"א ז"ל בדבריו), והיינו שהמדובר בהיכי שנשבו האיש והאשה והשבאין רגילין במשכב זכור, ובגלל זה רוצים שניהם גם האיש וגם האשה לטבוע בנהר כדי שלא יקלקלו עמהם, ועל כן פוסקים על כגון דא שהצלת האיש קודם היות והוא עושה זאת מתוך צער גדול יותר מן האשה ועל כן ראוי להצילו יותר, ואם כן לפי זה אין גם מדין זה של הרמ"א כל הוכחה שיהא הדין כן גם בעלמא היכא שאיש ואשה נתונים בסתם סכנת מות שיהא אז ג"כ הדין להקדים הצלת האיש להאשה, ואדרבא מתוך הסברת הלבוש בזה אתה שומע מכלל הן לאו, שדוקא בזה האופן שצער האיש גדול יותר מן האשה אז ראוי להצילו יותר, אבל לא בעלמא היכי ששניהם נתונים בשוה בסכנת מות.

לפי הבנת הציץ אליעזר את הלבוש הנידון פה זה הצער של מי גדול יותר , ומצילים  את מי שהצער שלו יותר גדול . במקרה שלנו הצער של הגבר יהיה יותר גדול ולכן נציל אותו ולא את האישה . אבל במקרה שאין הבדל בצער לא יהיה עדיפות לגבר . כלומר יש פרושים שונים שהבסיס שלהם שוויון בן הגבר לאישה .  

ועכשיו נחזור לטעם של הט"ז שהגבר חייב במצוות יותר מן האישה . ואני רוצה להסביר את הט"ז ואת ההבנה למה יש עדיפות לאיש בגלל שיש לו יותר מצוות

אומר התלמוד בבלי מסכת קידושין דף מ עמוד ב

לעולם יראה אדם עצמו כאילו חציו חייב וחציו זכאי, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע עצמו לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד יאבד טובה הרבה, בשביל חטא יחידי שחטא - אובד ממנו טובות הרבה. ר' אלעזר בר' שמעון אומר: לפי שהעולם נידון אחר רובו והיחיד נידון אחר רובו, עשה מצוה אחת - אשריו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף זכות, עבר עבירה אחת - אוי לו שהכריע את עצמו ואת כל העולם לכף חובה, שנאמר: וחוטא אחד כו', בשביל חטא יחידי שעשה זה - אבד ממנו ומכל העולם טובה הרבה.

כלומר אדם צריך לראות את עצמו כאילו הוא חצי חצי והעולם חצי חצי והמעשה הבא שלו מכריע את העולם . הוא צריך על כן לחשוב למי תהיה תועלת לעולם כתוצאה מהמעשה שלו . ולכן הוא בוחר באיש שיש לו יותר מצוות מאשר האישה כלומר הסיכוי של הגבר להועיל לעולם יותר גבוהה מהתועלת שיכולה האישה להביא לעולם ולכן הוא מציל את האיש ולא את האישה . כלומר יש כאן שיקול של טובת העולם הגמרא אומרת לאדם להסתכל על העולם כאשר כל פעולה שלו יכולה להעביר את העולם לכף זכות או לכף חובה חס וחלילה . ואים במקרה האישה היא קרובת משפחה שלו הרי האינסטינקט הראשון שלו זה להציל אותה ולא את האיש . כאן אומרים חז"ל לאדם שהשיקול שלו חייב להיות טובת העולם ולא הטובה האישית שלו . וכך כותב החברותא - בהערות הוריות דף יג עמוד א

(14). הט"ז [רנ"ב סק"ו] כתב, ונראה לי הטעם משום שאיש חייב טפי במצוות. וכבר כתב כן הרמב"ם בפירוש המשנה שהאיש מקודש יותר. והוסיף הבאר שבע דהיינו מפני שהוא חייב במצוות שהזמן גרמן. והנצי"ב כתב שהאיש עדיף על אשה רק משום שהוא מצווה בתלמוד תורה. [וראה במשפט האבידה שם ב, שגם איש קטן קודם לאשה גדולה, כיון שיבא לכלל מצוות אלו, אך חרש ושוטה, אשה קודמת להם].

כלומר יש כאן עוד נתון לעדיפות וזה  קדושה ויש במקרים מסוימים שיש יתרון לקדושה וצריך להבין את העניין של הקדושה האם זה עוד משנה חדש  שמתחשבים בו,  או זה אותו עניין של ריבוי המצוות ואיכות ומשקל המצוות וכדי להבין את זה אני מביא את המשנה  בנידון שלנו משנה מסכת הוריות פרק ג

משנה ז

[*] האיש קודם לאשה להחיות ולהשיב אבדה והאשה קודמת לאיש לכסות ולהוציאה מבית השבי בזמן ששניהם עומדים לקלקלה האיש קודם לאשה:

משנה ח

[*] כהן קודם ללוי לוי לישראל ישראל לממזר וממזר לנתין ונתין לגר וגר לעבד משוחרר אימתי בזמן שכולן שוין אבל אם היה ממזר תלמיד חכם וכהן גדול עם הארץ ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול עם הארץ:

כלומר יש כאן את עניין הקדושה שמשנה את סדרי העדיפויות השונים ובו נראה את הגמרא הדנה בעניין חברותא הוריות דף יג עמוד א

נתין קודם לגר, כי זה הנתין גדל עמנו בקדושה, ששמשו כחוטבי עצים ושואבי מים בתוך עם ישראל, על אף שלא נתקבלה גירותם. וזה הגר, לא גדל עמנו בקדושה, כי עד שנתגייר הוא גדל בין הגוים.

גר קודם לעבד משוחרר, כי זה העבד היה בכלל ארור, שכל עבד הוא בכלל "ארור", שהרי נח רצה לקלל את חם בקללה גדולה, ולפיכך עשאהו לכנען, בנו של חם, לעבד. ומוכח שאין קללה גדולה מזו. ואילו זה הגר, לא היה בכלל "ארור".שנינו במשנה: אימתי הולכים אחר סדר המעלות הזה, בזמן שכולן שוין וכו'.ודנה הגמרא: מנא הני מילי שמעלת התורה קודמת לכל היוחסין?אמר רב אחא ברבי חנינא: דאמר קרא על התורה [משלי ג] "יקרה היא מפנינים". ודרשינן: יקר הוא תלמיד חכם, הלומד תורה, יותר מכהן גדול הנכנס לפני ולפנים. הרי שמעלת תורתו של תלמיד חכם עדיפה על כהן גדול.

וצריך להבין את העניין של אדם כמו נתין שגדל בן היהודים מהולדתו לאדם שלא נולד כך כמו גר . והעניין הזה קשור באופן מהותי לעניין המצוות . כי הסיכוי שנתין יחזור לסורו הוא קטן יותר ולכן התרומה הפוטנציאלית שלו לעולם מבחינת המצוות היא גדולה יותר מאשר גר

וכך אומרת הגמרא פרוש חברותא בבא מציעא דף נט עמוד ב

תניא רבי אליעזר הגדול אומר: מפני מה הזהירה תורה בשלשים וששה מקומות, ואמרי לה, בארבעים וששה מקומות, בגר שלא לצערו!?

מפני שסורו רע, שיכול לחזור לסורו מפני שהונו אותו.

כלומר הבחירה במי להציל גם קשורה בפוטנציאל של אותו אדם לעשות מצוות בעתיד . וכמו שכותב בהערות החברותה שמשפט האבדה פוסק  שאיש קטן עדיף מאישה כי הוא יגיע לכלל מצוות ואז המצוות שלו יעלו על  המצוות האישה . וכמו כן אנחנו רואים בגמרא את הדיון של כל אחד לעומת השני מי יכול להביא תועלת יותר גדולה לעולם

אומרת הגמרא בבלי (פרוש) חברותא הוריות דף יג עמוד א

חכם קודם להחיותו ולפדותו לפני מלך ישראל. כי חכם שמת אין לנו כיוצא בו.⁽²¹⁾ ואילו מלך ישראל שמת, הרי כל ישראל ראויין למלכות במקומו.מלך קודם לכהן גדול.שנאמר בפרשת משיחת המלך שלמה למלך על ישראל [מלכים א א]: "ויאמר המלך דוד להם, לצדוק הכהן ולנתן הנביא ולבניהו בן יהוידע: קחו עמכם את עבדי אדוניכם", וכונתו של דוד באומרו "אדוניכם", היתה לעצמו.ומשמע, שדוד המלך כינה את עצמו "אדון" אפילו ביחס לצדוק הכהן הגדול!^(21א)כהן גדול קודם לנביא.שנאמר באותה פרשה של משיחת שלמה: "ומשח אותו, את שלמה, שם, צדוק הכהן ונתן הנביא". הרי שהקדים את צדוק הכהן הגדול לנתן הנביא.ואומר, עוד מקור שכהן גדול קודם לנביא [זכריה ג]: "שמע נא יהושע הכהן הגדול, אתה ורעיך"!יכול "רעיך", הדיוטות היו?

תלמוד לומר "כי אנשי מופת המה". ואין קרוי איש מופת אלא נביא. שנאמר בפרשת המבחן של נביא אמת או שקר [דברים יג]: "ונתן אליך אות או מופת". הרי שהקדים הכתוב את יהושע הכהן הגדול לרעיו הנביאים.

כלומר מביאים ראיה מהתורה ומהפסוקים למי יש קדימות מהפסוקים כאשר לנו  אין ממש כלים לבחון את זה כלומר להבין מה תורם יותר לעלום .

לכן מבחן לשיקול זה לא רק הכמות שלהם כי אם האיכות של ההמצוות  . ולכן ממזר תלמיד חכם קודם לכהן גדול שהוא לא תלמיד חכם ,כלומר האיכות של המצוות משנה את סדר העדיפות כי המשקל של כל מצווה שונה ולתלמוד תורה יש את המשקל הגדול ביותר ולכן הוא יכול להכריע לטובת ממזר שנולד לא בקדושה . וכמו כן אנחנו רואים שעניין הקדושה שהוא משפיע על האדם ועל הולד לנושא איכות המצוות

אומר השפתי כהן דברים פרשת כי תצא

לא תהיה קדשה. כתב בריקאנטי ז"ל וטעם לא תהיה קדשה ולא יהיה קדש, תבין מסוד לא יבוא ממזר כי כשאדם מתיחד עם אשתו בטהרה ובקדושה ובצניעות רומז ליחוד עליון וגורם ברכה ושפע מן הברית העליון לשכינה ועושה שלום למעלה ולמטה, אמנם אם מתיחד עם הקדשה גורם שהשפע העליון יבוא לסיטרא אחרא שהיא הקדשה ומביא כוחות הטומאה לעולם.

ולכן הסיכוי שאחד שנולד לא בטהרה יביא טומאה לעולם והכוונה טומאה הבאה מעברות הוא גדול יותר ולכן הוא בעדיפות נמוכה יותר להינצל אבל כאשר הוא תלמיד חכם התורה שלו מוכיחה על מהותו ולימוד התורה שלו הוא הערך הגבוה ביותר שאדם יכול לתת לעולם .  ולכן ממזר תלמיד חכם עדיף מכהן גדול הדיוט כלומר ניתן לראות שבאמת ההצלה של אדם קשורה באופן ישיר לתרומה שלו לעולם מבחינת המצוות שקלול של איכות וכמות  ועוד דבר שנלקח בחשבון לא רק מה התועלת שלו מבחינת המצוות כי אם מה הנזק הפוטנציאלי שלו מבחינת המצוות אם יעשה עבירות

אומרת הגמרא בבלי (פרוש) חברותא הוריות דף יג עמוד א

תניא רבי שמעון בר יוחאי אומר: בדין הוא שיקדים עבד משוחרר לגר, מהסברא הנזכרת בנתין: שזה העבד גדל עמנו בקדושה, וזה הגר לא גדל עמנו בקדושה.אלא, אף על פי כן, קודם הגר לעבד, מהטעם האמור, כי זה העבד היה בכלל ארור, וזה הגר לא היה בכלל ארור.

כלומר העבד הוא בכלל ארור ולכן הנזק שיכול להיגרם לעולם מהעבד הוא רב יותר מהגר שגדל אצל אומות העולם ויש לו פוטנציאל לחזור לסורו לעומת עבד שגדל כל הזמן בתוך היהדות אבל מצד שני הוא נכלל שתוך הגדרת ":ארור" . כלומר ההבנה שלי שצריך לשקלל בכל מקרה את הערך המוסף של האדם מבחינת המצוות לעולם מצד אחד ואת הנזק הפוטנציאלי שהוא יכול לגרום לעולם מצד שני ומתוך השקלול הזה להציל את מי שיביא את הערך הגדול לעולם .

ולכן מה שהסיק אותו יהודי

"לפי ההלכה חייבים להציל גבר זקן חצי סנילי לפני אישה צעירה אמא לילדים. "

לא ברור כלל כי אומרת המשנה "אימתי בזמן שכולן שוין"  הכוונה שהם שווים במידת רמת המצוות שלהם . ולכן צריך להגיד כי אם אותו אדם סנילי הוא בכלל שוטה וכתב בחברותה בהערות שלו שבמקרה כזה פוסק המשפט אבידה שהאישה קודמת . ולכן ההבנה את מי להציל לפי הדעה של הט"ז (ולפי ההבנה שלי מה המשמעות של ההבנה הזאת ) יוצרת מערך שיקולים נרחב אבל במהותו הוא התועלת  של אותו האדם לעולם בהבנה שהמצוות ומשקלן הוא המכריע בעניין . ובמקרה הזה יצילו את האישה ולא את האיש .

וכדי שנבין למה האישה יש לה פחות מצוות אומר האורחות חיים הלכות מילה

כת' הרב בעל המלמד ז"ל בפרשת לך לך באות הברית שכרת הש"י לאבותינו הוא שימול כל זכר את בשר ערלתו: ודי אות הברית לזכרים לפי שנקבה היא לעזר הזכר. ואל אישה תשוקתה והוא ימשול בה להדריכה ולהנהיגה בדרכיו. ולעשות כל מעשיה על פיו. והיותה על הדרך הזה הוא סבה ג"כ שהיא פטורה מכל מצות עשה שהזמן גרמא. כי אלו היתה טרודה לעשות המצוה בזמנה היה הבעל בלא עזר בזמנים ההם. והיתה הקטטה נופלת ביניהם. ותסור הממשלה המכוונת לתועלתו ולתועלתה. ולפי הטעם הזה מספיק בזכרים האות. עכ"ל:

כלומר החטא של חוה גרם לקללה של הקב"ה  בראשית פרק ג

(טז) אֶֽל־הָאִשָּׁ֣ה אָמַ֗ר הַרְבָּ֤ה אַרְבֶּה֙ עִצְּבוֹנֵ֣ךְ וְהֵֽרֹנֵ֔ךְ בְּעֶ֖צֶב תֵּֽלְדִ֣י בָנִ֑ים וְאֶל־אִישֵׁךְ֙ תְּשׁוּקָתֵ֔ךְ וְה֖וּא יִמְשָׁל־בָּֽךְ: ס

והמשמעות של הוא ימשול בך שהקב"ה פטר את האישה ממצות שהזמן גרמה . כלומר לפני חטא האדם הראשון לאישה ולאדם הראשון היו אותם מצוות וזה השתנה לאחר החטא . ומתוך זה יש לנו סדרי עדיפויות שונים לאיש ולאישה . וצריך לעיין האם לאחר שהאישה תתקן את הקלקול וכמו כן האדם הראשון יתקן את קלקולו נחזור חזרה לאי שיווין של המצוות ?