פרשת בלק המשך למאמר פרשת שלח לך כ"ה/סיון/תשע"ח על המתנה שנתן הקב"ה למשה הוא כוח הפלפול שנתן מתנה לישראל והמשך למאמר בפרשת חקת ‏ט'/תמוז/תשע"ח . ממתי נכנס היצר באדם ? האם ניתן לפרוק עול כאשר אתה בבטן אימך? למה הגדול מחברו יצרו גדול ממנו? למה שואלים את האדם שמגיע לבית דין של מעלה פלפלת בחכמה? למה לא שואלים אותו האם למדת תורה ? מה ההבדל חוכמת הפלפול לחוכמה רגילה ? למה כדאי להתחתן בגיל 14 ? מה קורה לאחד שמתחתן מעל גיל 20 ? למה ההבדל ? למה זכה עתניאל בן קנז לשחזר 1700 הלכות ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ח

בס"ד
פרשת בלק המשך למאמר פרשת שלח לך כ"ה/סיון/תשע"ח על המתנה שנתן הקב"ה למשה הוא כוח הפלפול שנתן מתנה לישראל והמשך למאמר בפרשת חקת ‏ט'/תמוז/תשע"ח . ממתי נכנס היצר באדם ? האם ניתן לפרוק עול כאשר אתה בבטן אימך? למה הגדול מחברו יצרו גדול ממנו? למה שואלים את האדם שמגיע לבית דין של מעלה פלפלת בחכמה? למה לא שואלים אותו האם למדת תורה ? מה ההבדל חוכמת הפלפול לחוכמה רגילה ? למה כדאי להתחתן בגיל 14 ? מה קורה לאחד שמתחתן מעל גיל 20 ? למה ההבדל ? למה זכה עתניאל בן קנז לשחזר 1700 הלכות ? ‏ט"ז/תמוז/תשע"ח

 

כתבתי במאמרים הקודמים על הקב"ה שנתן מתנה למשה את כוח הפלפול אותו כוח עוצמתי שניתן ללמוד איתו את התורה  כולה וגם אם התורה נשכחה יש לנו את הכוח לשחזר אותה חזרה כמו שכתוב בתלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

"אלף ושבע מאות קלין וחמורין, וגזירות שוות, ודקדוקי סופרים נשתכחו בימי אבלו של משה. אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו"

וגם ניסיתי להגיד שאת המתנה הזאת מקבל כל זכר יהודי בבטן אימו . ונתינת התורה זה על ידי אש לבנה חרותה באש שחורה  . וכך אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שקלים פרק ו

ר"פ בשם רשב"ל התורה שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא אש מובללת באש חצובה מאש ונתונה מאש דכתיב [דברים לג ב] מימינו אש דת למו:

וההבנה שלי שאש לבנה זה התורה ואש שחורה זה יצר הרע . כלומר התורה באה בשילוב של יצר הרע . כלומר המתנה של לימוד תורה שנתן הקב"ה למשה נתנה יחד עם יצר הרע הבא יחד איתה . וזה גם התהליך שעובר כל תינוק במעי אימו . כותב החברותא סנהדרין דף צא עמוד ב

ועוד אמר לו אנטונינוס לרבי: מאימתי יצר הרע שולט באדם, האם משעת יצירה, או רק משעת יציאה ממעי אמו? אמר לו רבי: משעת יצירה.אמר לו אנטונינוס: אם כן, שכבר בשעת יצירה יש בעובר יצר הרע, יהא בועט במעי אמו ויוצא! אלא, על כרחך שיצר הרע ניתן רק משעת יציאה.

אמר רבי: דבר זה למדני אנטונינוס. ומקרא מסייעו, שנאמר: "לפתח חטאת רבץ". דהיינו, שרק משעת יציאת העובר מהפתח - נכנס בו יצר הרע.

כלומר כל הויכוח האם היצר הרע נכנס משעת יצירה או משעת יציאה .

כותב החברותא - הערות סנהדרין דף צא עמוד ב הערה

הקשה המהרש"א, הא ברבקה כתיב "ויתרוצצו הבנים בקרבה", ואיתא במדרש, שכשהיתה עוברת על פתח עבודה זרה, היה עשו מפרכס לצאת. הרי שיש בעובר יצר הרע! ותירץ הרמת שמואל, שמה שאמר אנטונינוס "משעת יציאה" היינו מאותו חודש שראוי לצאת, וזהו מז' חדשים ליצירה. ואם כן, אפשר לומר שהתרוצצו אחרי זמן זה. ובעיון יעקב כתב, שלכאורה עצם טענת אנטונינוס "אם כן יבעט באמו ויצא" לא קשיא, שהרי איתא במס' נדה שהתינוק לומד במעי אמו את כל התורה כולה, ורק כשבא לאויר העולם בא מלאך וסוטרו ומשכח תלמודו, ולכן אינו מבעט במעי אמו, כי התורה תבלין היא ליצר הרע. וכתב, שלפי זה תתורץ קושיית המהרש"א. שעשו היה מפרכס לצאת כי גם במעלליו יתנכר נער, והיה פורק ממנו עול תורה אף במעי אמו.

יוצא לנו שלפי העיון יעקב שהתורה תמיד באה עם מעטפת של יצר הרע והתורה מגנא ומצלה מהיצר אבל כאשר פורקים עול תורה היצר מתגבר .

ואת הקשר בן התורה והיצר הרע  מלמד אותנו הבבלי חברותא סוכה דף נב עמוד א

"כי הגדיל לעשות" - אמר אביי: ובתלמידי חכמים יותר מכולם. כי הא, דאביי שמעיה שמע לההוא גברא דקאמר לההיא אתתא: נקדים נשכים בבוקר, וניזיל באורחא. ונצא ביחד לדרך.

אמר אביי: איזיל, אלך אני אחריהם ואפרשינהו מאיסורא. שהיה חושש שיבואו לידי עבירה כיון שהולכים לבדם. אזל בתרייהו תלתא פרסי באגמא. הלך אביי אחריהם שלש פרסאות בשדות, ולא אירע דבר. כי הוו פרשי מהדדי, כאשר נפרדו והלכו כל אחד ואחת לדרך שונה, שמעינהו דקא אמרי: אורחין רחיקא וצוותין בסימא. דרך רחוקה מפרידה מעתה בינינו, ואילו היינו יכולים להמשיך וללכת בצוותא היה נעים לנו. אמר אביי בלשון סגי נהור: אי מאן דסני לי הוה, אם השונא שלי [יצר הרע, דהיינו, אני עצמי] הייתי שם, לא הוה מצי לאוקומיה נפשיה. לא הייתי מסוגל להעמיד עצמי ולהמנע מלחטוא באשה הזאת. אזל, הלך אביי, תלא נפשיה ונשען בעיבורא דדשא, על בריח הדלת, כשהוא חושב ומצטער על כך שסתם אדם הוא במדריגה גבוהה ממנו. אתא ההוא סבא, ואמר לו: אין לך להצטער ולחשוב שאתה פחות ממנו. כי הא תנא ליה: כל הגדול מחבירו - יצרו גדול הימנו.

 

 

 

אנחנו רואים שלימוד ויצר הרע הולכים ביחד גם באיכות . כלומר לימוד תורה על ידי כוח הפלפול והכוונה לאותו כוח שהקב"ה נתן לנו במתנה דרך משה נמצא כרוך ביצר הרע .  וכך כותב החיד"א בפתח עינים מסכת סוכה דף נב עמוד א

כל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו. כבר פירש רבינו מהרח"ו זצ"ל כי לפי בחי' נשמתו ממחצב הנשמות ממדרגה זו עצמה יושת עליו מהדינין יצה"ר ונמצא כי אם גדלה נשמתו גם היצה"ר הוא גדול לפי מדרגתו מבחי' הדינין וסתם יצה"ר מתגבר וגם זה מתגבר כפי מדרגתו והוא גדול הימנו. א"נ כי מי שהוא גדול בתורה ובמצות ובזה משפיל ומכניע היצה"ר ולכן מתגבר ומתחזק עליו והוא התקוממות המנגד ושם מעייניו להאבידו ולכן יצרו גדול ועמ"ש בעניותי בס' הקטן דברים אחדים דף קי"ח:

ואת העוצמה של לימוד תורה ואת המגנא ומצלה שלה מלמדת הגמרא ב חברותא עבודה זרה דף יז עמוד ב

אמר ליה אידך האמורא השני: אדרבה! ניזיל נלך אפיתחא דבי זונות, ונכפייה ליצרין ונכוף את יצרנו, ונמנע מהרהור עבירה, ונקבל על כפייה זו - אגרא שכר. וזה עדיף מאשר לעבור על בית אלילים. ואכן כך היה. כי מטו התם⁽¹²⁾ כשהגיעו קרוב לבית הזונות, חזינהו ראו לזונות איתכנעו [גירסת העין יעקב: דאכנען] מקמייהו הזונות ברחו להם לתוך ביתם! אמר ליה: מנא לך הא? מנין לך, שסמכת על עצמך לעבור דרך בית הזונות, ולא פיחדת שיתגרה בך יצר הרע?⁽¹³⁾אמר ליה: מקרא מפורש הוא [משלי ב] "כי תבוא חכמה בלבך ודעת לנפשך ינעם. מזמה תשמור עליך תבונה תנצרכה ". והתורה מגינה ומצילה מן העבירה [כמו שיבואר]. תלמידי רבא הבינו דרשה זו, ש"מזימה" נדרש ל"תורה". היות ופירוש "זימה" הוא "עצה", וסברו שכוונת האמורא לדרוש "מזימה" והיא התורה - תשמור עליך. לכן מקשים על דרשה זו. אמרו ליה רבנן לרבא: מאי נדרש מ"מזימה"? אילימא אם תאמר "תורה", דכתיב בה שכתוב בה בתורה [ויקרא יח] "זימה", ומתרגמינן "עצת חטאין" -ומה שהתרגום מוסיף "חטאין" הוא תוספת ביאור, וברור שתרגום המלה "זימה" הוא "עצה", ולכן סברו תלמידי רבא ש"זמה" היא ה"תורה" הנקראת עצה, וכמו שכתיב [ישעיה כח] "הפליא עצה הגדיל תושיה" אי הכי אם כן נדרשת הדרשה, קשה "זימה" מיבעי ליה, היה צריך להיאמר "זימה" תשמור עליך. ולמה כתוב "מזימה" עם מ"ם. ענה להם רבא: לא זו דרך הדרשה, אלא הכי קאמר: [גירסת הב"ח: מזימה] מדבר זימה והוא זנות - תשמור עליך התורה, [כי כל הפרק נאמר שם על התורה], והמשך הפסוק הוא "תבונה" והיא התורה, מקור התבונה - תנצרכה תנצור עליך, מכל דבר רע, ומהרהור חטא.

ומתרץ מהרש"א בחידושי אגדות מסכת עבודה זרה דף יז עמוד ב את ההבדל בן הגמרות למה אביי אמר שהוא לא היה יכול לעמוד בפיתוי יצר הרע ואילו כאן הם יכלו ללכת על פתח של בית הזונות כי במסכת סוכה היה יחיד ועסק במצוה (הפרשה מאיסור ) אבל כאן הם עסקו בלימוד תורה ולכן לאביי המצוה לא יכלה להגן עליו וכאן לימוד התורה יכל להגן עליו . אומר המהרש"א

א"ל מזמה תשמור וגו' ה"ק מדבר זמה תשמור עליך כו'. אין זה סותר מ"ש פ' החליל דאביי הוה מצטער ואמר על עצמו אי מאן דסני לי הוה לא הוה מצי לאוקמי נפשיה עד דתני ליה ההוא סבא כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו דהכא איירי בשעה שעוסק בתורה כפרש"י מזמה תשמור עליך מכל דבר רע והרהור חטא ואנו הולכין הלוך ודבר בדברי תורה ועוד דהתם יחיד הוה וק"ל:

כלומר אותו מתנה של לימוד תורה דרך פלפול הוא כוח שכלי אבל הוא לא עומד בפני עצמו . הוא בא עם יצר הרע שדואג כל הזמן לבחון האם אותו לימוד דרך הפלפול הוא אמת או שקר . חוכמה רגילה אין הבדל אם האדם שלם רשע או צדיק זה כוח שכלי שלא קשור למהותו של האדם . כוח הפלפול הוא כוח שכלי שרק מתקיים באדם שלם . ויש מיתאם בן עוצמת כוח הפלפול לבין גודל היצר לבן שלמותו של האדם .

חברותא שבת דף לא עמוד א

אמר רבא: בשעה שמכניסין אדם לדין בבית דין של מעלה, אומרים לו:

א. האם נשאת ונתת במסחרך באמונה? האם לא היה בעסקיך שום גזל ומרמה? [משנה ברורה או"ח סי' קנ"ו].ב. האם קבעת עתים - זמנים - ללמוד תורה? שאף אדם שהוא טרוד לפרנסתו מחוייב לקבוע לו זמנים ללימוד התורה. ג. האם עסקת בפריה ורביה? ד. האם ציפית לישועה? שנתנבאו עליה הנביאים על העתיד לבוא. ה. האם בלימודך פלפלת בחכמה? שאין לו לאדם לפלפל בפלפולי הבל, אלא בשכל חכמה ודעת [מהרש"א]. ו. האם הבנת דבר מתוך דבר? ואפילו הכי - החשוב מכולם. אי יראת ה' היא אוצרו, אין, הרי הוא זוכה בדין. ואי לא, לא. משל למה הדבר דומה?

לאדם שאמר לשלוחו: העלה לי כור חיטין לעלייה. הלך השליח והעלה לו. אמר לו בעל הבית: האם עירבת לי בהן קב חומטין? שהם היו מניחים בתבואה אדמה מלוחה, כדי שתשמרם שלא ירקיבו. אמר ליה השליח: לאו! אמר ליה בעל הבית: אם כך - מוטב היה אם לא העליתה כלל [שמתוך כך ירקיבו]. והנמשל הוא: שאף אדם שלמד את כל התורה צריך שתהיה מעורבת בו "יראת ה'" כדי לקיים את אוצר התורה, ויתקיים לימודו בידו.

מהגמרא הזאת לומדים ששואלים את האדם אם פלפל בתורה לא אם למד תורה ולכן עיקר הלימוד של התורה הוא דרך הפלפול אותה מתנה שנתן הקב"ה למשה שנתן לישראל אבל ללא יראת חטא כל לימוד התורה לא עומד ולא קיים .

ואת הקשר הזה אנחנו רואים גם משנה מסכת אבות פרק ג

רבי חנינא בן דוסא אומר כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו קודמת ליראת חטאו אין חכמתו מתקיימת הוא היה אומר כל שמעשיו מרובין מחכמתו חכמתו מתקיימת וכל שחכמתו מרובה ממעשיו אין חכמתו מתקיימת:

כלומר יראת החטא והחוכמה של התורה "הולכת" יחד ביחד וזה שני דברים שלא ניתנים לניתוק .

ועוד ראיה ולהבין את השילוב הזה נמצא בסוגיה בש"ס שמלמדת אותנו את השילוב של לימוד תורה על ידי כוח הפלפול והיצר שמשולב בלימוד כזה הוא בבלי קידושין דף כט עמוד ב   וכך מפרש החברותא

ורב הונא עשה כך לטעמיה, לפי שיטתו, דאמר "בן עשרים שנה ולא נשא אשה יהיו כל ימיו בעבירה" [כמבואר להלן], ורב המנונא כבר היה בן עשרים שנה, ולפיכך רב הונא לא רצה שיראה את פניו עד שישא אשה. ותמהינן על המימרא שהבאנו בשם רב הונא: 'בעבירה' סלקא דעתך? וכי יעלה בדעתך לומר שאדם שלא נשא אשה יהיה ממש בעבירה? והלא הוא יושב ואינו עושה דבר!

אלא אימא, אמור שכך אמר רב הונא: בן עשרים שנה ולא נשא אשה יהיו כל ימיו 'בהרהור' עבירה [ולא בעבירה ממש]. ומביאה הגמרא מימרות נוספות בענין זה:

א. אמר רבא, וכן תנא בברייתא דבי [מבית] רבי ישמעאל: עד גיל עשרים שנה, יושב הקדוש ברוך הוא ומצפה לאדם מתי ישא אשה, וכיון שהגיע גיל עשרים ולא נשא, אומר הקדוש ברוך הוא: תיפח עצמותיו!

ב. אמר רב חסדא: האי דעדיפנא מחבראי, הטעם לכך שאני גדול מחברי, זהו משום דנסיבנא בשיתסר, שנשאתי אשה בגיל שש עשרה. ואי נסיבנא מארביסר, הוה אמינא לשטן: גירא בעיניך! אילו הייתי מתחתן בגיל ארבע עשרה, הייתי יכול להתגרות בשטן ולומר לו "חץ בעיניך", ולא הייתי ירא שמא יחטיאני.

כלומר מי שמתחתן אחרי גיל 20 יהיה תמיד בהרהורי עברה כי "נכנס"  בו יצר הרע שלא ניתן לתיקון במידה כזו שתמיד יהיה לו הרהורי עברה אבל אחד שהתחתן בגיל 14  יכול אפילו להתגרות בשטן כי עצם זה שיש לו אישה מונע ממנו שהיצר "יכנס" לתוכו . ולמה גיל 14 ?

וכך כותב המקנה מסכת קידושין דף כט עמוד ב

והענין הוא כי הניצוח ע"י התורה אינו אלא בתחילת ביאה [של] היצה"ר שהוא דומה לאורח והיינו אם פגע בך מנוול זה משמע שהוא תחילת ביאתו יכול לנצחו ע"י התורה אבל אם כבר נעשה אצלו כבע"ה כמו שאמרו חז"ל בתחילה דומה לאורח ואח"כ נעשה כבע"ה שוב אינו מועיל, וזה שאמר דוד המלך ע"ה בתמני אפי מפקודך אתבונן ע"כ שנאתי כל אורח שקר, שע"י התורה הוא מתבונן להרחיק את השונא שהוא היצה"ר בזמן שהוא כאורח שקר דהיינו בתחילת ביאתו וזהו בשער בתחלת ביאת האויב בשער, והיינו דקאמר הכא אי ניסבינא בארביסר וכו' מפני שאמרו בן חמש עשרה לגמרא שהוא המשא ומתן של הלכה שהוא החץ השנון נגד היצה"ר, והיינו דקאמר אי הוי נסיבנא בארביסר שלא הי' הזמן ליצה"ר לבוא קודם זמן הלימוד אז תחילת למודו הוי כחיצים ביד גיבור.

כלומר כתוב במשנה שאיש בגיל חמש עשרה לגמרא שהוא תחילתו של לימוד דרך פלפול ולפי מה שראינו לימוד דרך פלפול חייב לבוא ביחד  עם יצר הרע . ולכן מי שמתחתן לפני גיל 15 כלומר 14 מונע את כניסת היצר הרע עד כדי כך שיכול להתגרות בשטן . וברור שתחילת קיום המצוות זה גיל 13 ולכן אנחנו רואים שהיצר העיקרי בא בשילוב של לימוד תורה דרך פלפול הוא המתנה שנתן הקב"ה למשה כדי שנוכל ללמוד את התורה . וזה מגיע בגיל 15  ולכן להתחתן בגיל 14 מונע כניסה של יצר הרע לתוך האדם .

ולמה זכה עתניאל בן קנז לשחזר את 1700 ההלכות שנשכחו בימי אבלו של משה ?

תלמוד בבלי מסכת תמורה דף טז עמוד א

אמר רבי אבהו: אעפ"כ החזירן עתניאל בן קנז מתוך פלפולו, שנאמר - וילכדה עתניאל בן קנז אחי כלב (הקטן ממנו) [ויתן לו את עכסה בתו לאשה]. ולמה נקרא שמה עכסה - שכל הרואה אותה כועס על אשתו.

ועל זה אומר התוספות מסכת תענית דף ד עמוד א

שלשה שאלו שלא כהוגן - אליעזר שאול ויפתח וא"ת אמאי לא חשיב כלב בן יפונה שאמר אשר יכה את קרית ספר ולכדה ונתתי לו את עכסה בתי לאשה אמאי לא פריך כמו הכא יכול ממזר או עבד וי"ל דהא דקאמר כלב שיתן לו הקדוש ברוך הוא כל מי שיכול לחזור אותן הלכות ששכחו בימי אבלו של משה אתן לו עכסה בתי וי"מ דלכך נקראת עכסה שכל הרואה אותה כועס על אשתו וזהו ודאי משום צניעות יתירא דקא חזו בה והיה סומך דזכותה וזכות דידיה מסתייע דלא מזדווגין לה אלא כפי מעשיה כדאיתא בסוטה (דף ב.) דאין מזווגין וכו'.

כלב נתן את ביתו עכסה שהיה בה צניעות יתרה לעתניאל בן קנז ואומרים התוספות שזיווג זה כמעשיו כלומר היה בעתניאל בן קנז את המעלה של כיבוש היצר מה שנתן לכלב את ההבנה שעתניאל בן קנז מעבר למעלת כוח הפלפול שלו יש לו יראת שמים ויכולת לכבוש את היצר נתן לו את ביתו הצנועה וזה היה הכוח של עתניאל בן קנז כוח הפלפול בשילוב יראת שמים ורק שילוב כזה יכול לגרום לכך שכוח הפלפול יוכל לשחזר את התורה שנשכחה .  

ועדיין יש עוד לדבר על הנושא ובלי נדר נמשיך שבוע הבא

פרשת חקת המשך למאמר פרשת שלח לך כ"ה/סיון/תשע"ח על המתנה שנתן הקב"ה למשה הוא כוח הפלפול שנתן מתנה לישראל . מה הקשר בן דעת לקבלת התורה ? מה הקשר ללימוד הולד במעי אימו? ממתי המלאך מלמד את הולד? האם מלאך לימד את עשיו את כל התורה כולה ? האם מלאך מלמד ולד את כל התורה ? למה אחרי מתן תורה ואחרי בנין המשכן נולדו רק זכרים? מה הקשר להכרזה של בת קול בת פלוני לפלוני ?‏ט'/תמוז/תשע"ח

בס"ד
פרשת חקת  המשך למאמר פרשת שלח לך כ"ה/סיון/תשע"ח על המתנה שנתן הקב"ה למשה הוא כוח הפלפול שנתן מתנה לישראל . מה הקשר בן דעת לקבלת התורה ? מה הקשר ללימוד הולד במעי אימו? ממתי המלאך מלמד את הולד? האם מלאך לימד את עשיו את כל התורה כולה ? האם מלאך מלמד ולד  את כל התורה ? למה אחרי מתן תורה ואחרי בנין המשכן נולדו רק זכרים? מה הקשר להכרזה של בת קול בת פלוני לפלוני ?‏ט'/תמוז/תשע"ח

אני רוצה להמשיך את הרעיון של המשמעות של כוח הפלפול שנתן הקב"ה למשה שנתן אותו במתנה לישראל . אומר התלמוד בבלי מסכת נדרים דף לח עמוד א

וא"ר יוחנן: בתחלה היה משה למד תורה ומשכחה, עד שניתנה לו במתנה, שנאמ': ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו:

ועל זה אומר רש"י מסכת נדרים דף לח עמוד א

פלפולא בעלמא - להבין דבר מתוך דבר הוא דניתן למשה וניהג בה טובת עין ונתנה לישראל.

וכוח הפלפול הוא כוח שכלי מיוחד שבו ניתן ללמוד את התורה ודרכו להבין את אמיתות התורה ואפילו לשחזר דברים שנשכחו בימי אבלו של משה . ומסקנת הדברים במאמר היה שכוח הפלפול ניתן לאיש ולא לאישה למעט הנביאות . וזה לימוד תורה שיש לו צד חיובי של לימוד תורה אבל גם צד של כניסת יצר הרע לאדם כמו שלומד רבי אליעזר תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כא עמוד ב

א"ר אבהו: מ"ט דר"א? דכתיב: אני חכמה שכנתי ערמה, כיון שנכנסה חכמה באדם - נכנסה עמו ערמומית.

וכך כתוב בתלמוד בבלי מסכת נדה דף ל עמוד ב

ונר דלוק לו על ראשו וצופה ומביט מסוף העולם ועד סופו, שנאמר בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך. ואל תתמה, שהרי אדם ישן כאן ורואה חלום באספמיא. ואין לך ימים שאדם שרוי בטובה יותר מאותן הימים, שנאמר מי יתנני כירחי קדם כימי אלוה ישמרני, ואיזהו ימים שיש בהם ירחים ואין בהם שנים – הוי אומר אלו ירחי לידה. ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה, ואומר בסוד אלוה עלי אהלי. מאי ואומר? וכי תימא נביא הוא דקאמר – ת"ש: בסוד אלוה עלי אהלי. וכיון שבא לאויר העולם – בא מלאך וסטרו על פיו, ומשכחו כל התורה כולה, שנאמר לפתח חטאת רובץ.

וכך כותב על זה [רבינו] בחיי ויקרא פרק יח

וכן אמרו עוד במדרש: מניחין לו נר דלוק על ראשו וצופה בו מסוף העולם ועד סופו, שנאמר: "בהלו נרו עלי ראשי לאורו אלך חשך", בבקר נוטלו המלאך ומוליכו לגן עדן ומראה לו הצדיקים שהן יושבין ועטרותיהן בראשיהן, והמלאך אומר לו: תדע מי הללו שאתה רואה, הללו נוצרו כמותך בתוך מעי אמן ויצאו בעולם ושמרו מצותיו של הקדוש ברוך הוא, ולכך זכו ונזדמנו לטובה זו, ואתה סופך לצאת לעולם ואם תזכה ותשמור את התורה תזכה לישיבתם ואם לאו תשב במקום אחר. לערב מוליכו לגיהנם ומראה לו הרשעים שטורדין אותן מלאכי חבלה במקלות של אש וקורין: ווי ווי, והמלאך אומר לו: תדע הללו שנשרפין הם נוצרו כמותך ויצאו לעולם ולא שמרו מצותיו של הקדוש ברוך הוא, ולכך נענשו ובאו לחרפה זו, ואתה סופך לצאת לעולם, הוי צדיק ואל תהי רשע למען תחיה, ומנין שכן הוא, שנאמר: (משלי ד, ד) "ויורני ויאמר לי יתמך דברי לבך שמור מצותי וחיה", כשהגיע זמנו לצאת לאויר העולם מיד המלאך מכה אותו ומכבה נרו ומוציאו בעל כרחו, ושוכח כל מה שראה, ומוציאו לאויר העולם, ועל זה התינוק בוכה תכף שיוצא לאויר העולם, עד כאן. ובארו לנו בזה כי הנפש בחכמתה ושלמותה באה אל הגוף אבל המלאך משכח אותה תכף הולדו בגזרתו של הקדוש ברוך הוא כדי שישתדל ויטרח בלמוד ויקבל שכר.

אם כך נראה מדבריו של רבנו בחיי שמדובר בלימוד תורה לזכר ולא לנקבה כי כתוב בסוף דבריו כדי שישתדל ויטרח בלמוד ויקבל שכר ואישה פטורה מלימוד תורה והשכר שהיא מקבלת על לימוד תורה זה שכר של לא מצווה ועושה . וכך ניתן להבין מדברי האמת ליעקב מסכת בבא בתרא דף עג עמוד א

הכוונה, כי היצה"ר מכונה בשם גלא דמטבע לספינתא כמבואר בזוהר (ויקהל קצט א), כי העולם הזה מכונה בשם ספינה כמו שאמרו במיתת אברהם ווי לספינתא דאזיל קברניטא (ב"ב צא ב), ויצה"ר הוא המשחית את העולם, ויש מחלוקת בש"ס (סנהדרין צא ב) אימת מתחיל היצר הרע, איכא למ"ד משעת לידה, ואיכא למ"ד משעת יצירה. והנה אמרו בש"ס (שבת נו ב, ע"פ התוס' שם) למה נקרא שמו נתן צוציתא, שהי' נר דלוק על ראשו. וגם אמרו (נדה ל ב) כי תינוק במעי אמו נר דלוק על ראשו (ולומדין) [ומלמדין] אותו כל התורה כולה.

ולזה א"ש שאמרו: "האי גלא דמטבע לספינתא", דהיינו היצה"ר, "מתחזי", כלומר מתראה עודנו בבטן אמו, בעת "כי צוציתא", דהיינו בבטן אחר שהנר דלוק על ראשו. "דנורא חיוורתי ברישי'", דהא דלומדין אותו כל התורה כולה על כרחך היינו סודות התורה ולא גשמיותה, וסתרי תורה מכונין בשם אש לבנה (עי' רש"י דברים לג, ב). וכיון שהיצה"ר בא בשעת יצירה, חזק הוא מאוד,

ואומר האמת ליעקב שהנר שנמצא בבטן אימו של הולד היא אש לבנה אותו אש שניתנה במתן תורה

וכך אומר התלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת שקלים פרק ו

ר"פ בשם רשב"ל התורה שנתן לו הקדוש ברוך הוא למשה נתנה לו אש לבנה חרותה באש שחורה היא אש מובללת באש חצובה מאש ונתונה מאש דכתיב [דברים לג ב] מימינו אש דת למו:

וכך כותב על זה של"ה שער האותיות אות יו"ד - יצר טוב

כדאיתא בפרק המפלת (נדה שם). והנר משל האור הבהיר, שהנפש מתלבשת בו ונכללת ממנו, אשר מתוכו צופה ומביט, והיא ההשגה והידיעה ביחוד האל, שהוא מסוף העולם ועד סופו, ראשית המחשבה וסופה, ומזה עומד על סתרי התורה וטעמים המופלאים, וכמו שאמרו שם (בנדה), ומלמדין אותו כל התורה כולה, שנאמר (משלי ד, ד) 'וירני ויאמר לי' וגו', ואומר (איוב כט, ד) 'בסוד אלוה עלי אהלי', ובגיחו מרחם משכחין ממנו כל מה שראה וידע והשיג, והוא אמרם שם (בנדה), וכיון שיצא לאויר העולם, בא מלאך וסטרו על פיו ומשכח ממנו כל התורה. וטעם הדבר, כדי שלא יהיה מוכרח במעשיו, ויהיה לו הבחירה ויבחור בטוב, ואז בצאתו להגילוי מקדים יצר הרע ליצר טוב, כדרך הקליפה הקודמת לפרי, ו'אדם עיר פרא יולד' (עפ"י איוב יא, יב), ו'יצר לב האדם רע מנעריו' (בראשית ח, כא), עד אחר זמן בהגיעו לגדלות, פועל בו היצר טוב.

וקבלת התורה היא אש לבנה חרותה על אש שחורה כלומר התורה מגיעה עם לבן ושחור וניתן להבין מדברי הזהר הקדוש שהשחור הוא אותו חלק שבא מצד הדין

מַה זֶּה נֵ''ר? נֶ'פֶשׁ ר'וּחַ. שֶׁהַנֶּפֶשׁ הִיא פְתִילָה, (על שם שהיא שתפה בגוף) וְהָרוּחַ זֶה הַזַּיִת. הַנְּשָׁמָה, נֵר יהו''ה נִשְׁמַת אָדָם. (אדם שהוא אור נר, מאירה בו תורה שבכתב, והנשמה שהיא נר, מאירה בה מצוה, ובזמן שאין מאירים בה אור ונר, נאמר בנשמה אל תראני שאני שחרחרת, ונאמר באדם אלביש שמים קדרות). וּמַה זֶּה נֵ''ר? נֶפֶשׁ רוּחַ, נ' נֶפֶשׁ, ר' רוּחַ, כְּנֶגֶד שְׁלֹשֶׁת הַקְּשָׁרִים הַלָּלוּ הֵם שְׁלֹשָׁה גְוָנִים, אֵשׁ שְׁחוֹרָה, לְבָנָה וּתְכֵלֶת. מִי שֶׁשּׁוֹמֵר אֶת נֵר יהו''ה נִשְׁמַת אָדָם בַּתּוֹרָה, בְּמִצְווֹת עֲשֵׂה וְלֹא תַעֲשֶׂה, לֹא שׁוֹלֶטֶת עָלָיו אֵשׁ הַגֵּיהִנֹּם, וְזֶהוּ כָּבֵד וּמָרָה וּטְחוֹל. הַכָּבֵד אֵשׁ אֲדֻמָּה, הַמָּרָה אֵשׁ יְרֻקָּה, טְחוֹל אֵשׁ שְׁחוֹרָה, יוֹתֶרֶת הַכָּבֵד הַכְּלָל שֶׁל כֻּלָּם, תְּכֵלֶת חֲשׁוּכָה.

וכך ניתן להבין מ[רבינו] בחיי שמות פרק ג

וע"ד הקבלה: "של נעליך", ירמוז שנגלית השכינה בשני גוונים, אש שחורה ואש לבנה, שכן השכינה כלולה דין ורחמים. אל תקרב הלום של, מפני אימת המלכות וקדושת המקום אמר לו של נעליך מעל רגליך. ועוד ירמוז לו כי במקום הזה תנתן התורה כתובה אש שחורה על גבי לבנה. ומטעם זה הזכיר הקדוש ברוך הוא למשה לשון של יותר משאר לשונות:

כלומר הטוב מגיע עם הרע . לימוד תורה בא עם יצר הרע . אש לבנה מגיעה עם אש שחורה כבר בתוך המעי של אם הוולד וכך מפרש המהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף צא עמוד ב על ויתרוצצו הבנים

לפתח חטאת רובץ כו'. ויש להקשות מהא דאמרי' פ"ב דיומא ההוא עוברה דארחה ביוה"כ אתאי לקמיה דר"מ א"ל לחישו לה ולא אלחישא קרי עליה זורו רשעים מרחם מהא מוכח ששולט יצה"ר גם במעי אמו ובהא יש ליישב דע"י אמו כי התם אפשר דשולט בו יצה"ר קודם היציאה אבל בולד עצמו אינו שולט יצר הרע דא"כ היה בועט ויוצא אך קשה מהא דדרשינן גבי ויתרוצצו הבנים בקרבה שהיתה עוברת על פתח עבודת כוכבים והיה עשו מפרכס לצאת וק"ל:

כלומר מהות קבלת התורה באה עם אש לבנה ואש שחורה והקב"ה נותן לנו את אותו כוח שבו אנחנו יכולים ללמוד את התורה . אין זה אינטליגנציה רגילה זה כוח פלפול מיוחד שהקב"ה נתן במתנה למשה כי הוא למד ושכח את התורה ולכן ברור לנו שהמלאך שנותן מכה לתינוק היוצא לעולם ומשכיח ממנו את התורה זה כדי לתת לו שכר ללמוד את התורה אבל כל תינוק מקבל את אותו כוח מיוחד ללמוד את התורה אותו כוח שבא מתוך האש הלבנה חרות באש שחורה בדיוק כמו שקיבל משה רבנו בהר סיני . וכמו שמשה למד ושכח כל תינוק לומד ושוכח אבל מקבל את הכלי העצמתי של כוח הפלפול ללמוד את התורה כולה .

ועוד ראיה לכך שאת הזכר מלמדים את כל התורה אבל נקבה לא מלמדים

אומר התלמוד בבלי מסכת שבת דף ל עמוד א

והיינו דכתיב ביום השמיני שלח את העם ויברכו את המלך וילכו לאהליהם שמחים וטובי לב על כל הטובה אשר עשה ה' לדוד עבדו ולישראל עמו: וילכו לאהליהם - שמצאו נשותיהן בטהרה. שמחים - שנהנו מזיו השכינה. וטובי לב - שנתעברו נשותיהן של כל אחד ואחד וילדה זכר.

היה זה בבנין המשכן על ידי שלמה המלך ואומר רש"י מסכת שבת דף פט עמוד ב

שפרו ורבו - דכל אחד נתעברה אשתו זכר במצות שובו לכם לאהליכם, ולא ידענא היכא רמיזא.

חכמת שלמה מסכת שבת דף פט עמוד ב

רש"י בד"ה שפרו ורבו כו' ולא ידענו היכא רמיזא נ"ב ואני אומר ויש הוכחה ברורה מאחר דילפי' גבי חינוך בית המקדש אצל שלמה המלך שמצאו נשותיהם טהורות וכל אחת ילדה זכר ק"ו במצות מתן תורה וגם שם נאמר וילכו לאהליהם והכא שובו לאהליכם וק"ל:

כלומר בשני מקומות נאמר  שובו לכם לאהליכם מיד לאחר מתן תורה ושני לאחר בנין המשכן על ידי שלמה המלך . ובשני המקרים מדובר על שהנשים התעברו בזכרים ולמה זכרים ? כי מדובר מיד לאחר קבלת התורה  ומיד לאחר קבלת התורה נראה שצריך שיהיה מי שיקבל את התורה במלואה וזה כל מי שהיה במעי אימו כלומר רק אחרי מתן תורה לימדו את כל הזכרים את התורה כולה . אבל ראינו שלפי ההבנה במהרש"א גם עשיו ויעקב למדו את התורה כאשר היו במעי אימם רבקה . וצריך לתרץ  שמי שאביו קיים את כל התורה כולה לפני מתן תורה היה מלאך שלימד אותו . אברהם שקיים את התורה בנו יצחק למד על ידי מלאך וגם יעקב ועשיו שאביהם קיים את כל התורה לימד אותו מלאך רק שאצל עשיו היצר הרע היה חזק ממנו אבל בסופו של דבר ראשו של עשיו נמצא במערת המכפלה עם האבות  . וישמעאל שאביו כאשר נולד לא קיים את התורה כי עדיין לא מל את עצמו מלאך לא לימד אותו . ואת החיסרון של אברהם בדעת בזמן לידת ישמעאל למודים מהמדרש ודעת זה לא חוכמה של האדם זה אותו כוח פלפול לדעת את כל התורה כולה ואברהם לפני שנימול היה חסר את הדעת הזאת . וכך אומר המדרש ילמדנו (מאן) ילקוט תלמוד תורה - בראשית אות עט

דף מ"ו, ע"ב (לבר' י"ז, י"ח). ויאמר אברהם לו ישמעאל יחיה לפניך. אמר הב"ה: אין בו דעת בזקן הזה. אמר לפניו: רבשל"ע, נזקנתי ונקטנה דעתי עלי, הרי נזקנתי ואיני רואה בן מיוחס לפניך. א"ל הב"ה: אבל שרה אשתך יולדת לך בן (שם, י"ט), בן הדומה לך ויהיה מיוחס, ואני כורת לו ברית עד סוף כל הדורות.

ומה עם הנשים ?  אומר התלמוד בבלי מסכת סוטה דף ב עמוד א

והא אמר רב יהודה אמר רב: ארבעים יום קודם יצירת הולד, בת קול יוצאת ואומרת: בת פלוני לפלוני בית פלוני לפלוני שדה פלוני לפלוני!

ואומר התוספות מסכת סוטה דף ב עמוד א

קודם יצירת הולד - נראה לרבי קודם יצירת הזכר בין אם לא נולדה הנקיבה עדיין בין אם נולדה.

כלומר אישה קשורה לבעלה היא חלק ממנו והתורה שלה נובעת מהתורה של בעלה והתורה של האישה לדאוג שבעלה וילדיה ילמדו תורה . והקב"ה ברא את האיש והאישה כשלמות אחת וכותב הילקוט שמעוני רות רמז תרו

א"ר אחא כל הנושא אשה כשרה כאלו קיים כל התורה מראש ועד סוף, ועליו הוא אומר אשתך כגפן פוריה, לפיכך נכתבה אשת חיל מאל"ף ועד תי"ו ואין הדורות נגאלים אלא בשכר נשים צדקניות שיש בדור, שנאמר זכר חסדו ואמונתו לבית ישראל, לבני ישראל אין כתיב כאן אלא לבית ישראל:

ואומר הזוהר הקדוש ספר ויקרא

וְשָׁנִינוּ בְּפָרָשַׁת שְׁמַע יִשְׂרָאֵל ה' אֱלֹהֵינוּ ה' אֶחָד, מַהוּ אֶחָד? זוֹ כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל שֶׁאֲחוּזָה בַּקָּדוֹשׁ- בָּרוּךְ-הוּא. שֶׁאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן, זִוּוּג שֶׁל זָכָר וּנְקֵבָה נִקְרָא אֶחָד. בְּמָקוֹם שֶׁהַנְּקֵבָה שׁוֹרָה, אֶחָד נִקְרָא. מָה הַטַּעַם? בִּגְלַל שֶׁזָּכָר בְּלִי נְקֵבָה נִקְרָא חֲצִי גוּף, וַחֲצִי אֵינוֹ אֶחָד. וּכְשֶׁמִּתְחַבְּרִים כְּאֶחָד שְׁנֵי חֲצָאֵי גוּף, נַעֲשִׂים גּוּף אֶחָד, וְאָז נִקְרָא אֶחָד.

ואת הקשר לקבלת התורה ולבנין המשכן רואים במדרש במדבר רבה (וילנא) פרשת נשא פרשה יב

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי אמר בשעה שאמר הקדוש ברוך הוא למשה עשו לי משכן היה לו להעמיד ארבע קונטיסים ולמתוח את המשכן עליהם אלא מלמד שהראה הקדוש ברוך הוא למשה למעלן אש אדומה אש ירוקה אש שחורה אש לבנה אמר לו כתבנית אשר אתה מראה בהר

כלומר במשכן יש 4 סוגי אש  כאשר שנים הם אש לבנה ושחורה כלומר אותו אש שמשה קיבל את התורה ועוד שני סוגי אש שהם המשכן לתורה או המעטפת של התורה .

וההבנה שהדעת זה לא חוכמה רגילה והיא חוכמה מיוחדת רק ללימוד התורה ניתן ללמוד ממקורות שונים

כתוב ויקרא רבה (מרגליות) פרשת ויקרא פרשה א

דבר אחר ויקרא אל משה וידבר י"י. מיכן אמרו כל תלמיד חכם שאין בו דעת נבלה טובה הימנו. תדע לך שכן, צא ולמד ממשה, אבי חכמה, אבי הנביאים, שהוציא ישראל ממצרים ועל ידו נעשו כמה נסים במצרים, נפלאות בארץ חם נוראות על ים סוף (תהלים קו, כב), ועלה לשמי מרום והוריד תורה מן השמים, ונתעסק במלאכת המשכן, ולא נכנס לפני לפנים עד שקרא לו, שנא' ויקרא אל משה וידבר.

ויש כאן איזה סתירה בן תלמיד חכם לדעת . כי אם הוא תלמיד חכם אז איך אין בו דעת ? ולכן צריכים להגיד שדעת זה ישות בפני עצמה שמיוחדת ללימוד התורה ולכן יכול להיות תלמיד חכם ללא דעת .

וכך כתב המדרש זוטא - קהלת (בובר) פרשה א

מטרוניתא שאלה את ר' יוסי [בן] חלפתא מהו הדין שנאמר יהיב חכמתא לחכימין (דניאל ב' כ"א), טיפשין צריך למימר קרא, אמר לה בתי אם יבואו שני בני אדם אחד עני ואחד עשיר ורוצין ללוות, לאיזה מהם אתה רוצה להלוות, לעני או לעשיר, אמרה לו לעשיר, אמר לה למה, אמרה לו אם מאבד העשיר יכול לפרוע לי, אבל אם מאבד העני מאין יפרע לי, אמר לה ישמעו אזניך מה שפיך אומר, כך אם נותן הקדוש ברוך הוא חכמה לטיפשין והיו יושבין והוגין בה בבתי כסאות ובבתי מרחצאות, אלא נתן חכמה לחכמים שיהיו הוגין בה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות.

וכך כותב המהרש"א חידושי אגדות מסכת סנהדרין דף צב עמוד א

כל אדם שאין בו דעה אסור לרחם עליו כו'. הא ודאי דיש לרחם על כל מעשיו שלא בטלו צורתן כפי הבריאה אבל האדם כיון שנברא בדעתו ובשכלו אם אין לו דעת הרי הוא מאבד צורתו ואין זה בכלל כל מעשיו לרחמו כי האלהים עשאו ישר בדעת ועד"ז אמר ג"כ כל הנותן פתו למי שאין בו דעה כו'.

כלומר דעה זה דבר נפרד לגמרי ואדם שאין בו דעת כלומר הוא לומד את התורה לא על ידי אותו כוח פלפול שהקב"ה נתן למשה שנתן מתנה לישראל יכול לאבד את צורתו כאדם עד כדי כך שאסור לרחם עליו . וכאן לא מדובר על אדם טיפש לפעמים זה בדיוק ההיפך יש אנשים חכמים שלומדים את התורה ללא כוח פלפול ללא הכלי היחידי שנתן הקב"ה לכל יהודי ועל ידי "חוכמתם" גורמים לעצמם איבוד הצורה שלהם עד כדי כך שאסור לרחם עליהם . וכדי שנבין את זה אומר הבבלי בפרוש החברותא ברכות דף לג עמוד א

ואמר רבי אמי: גדולה דעה, לפי שניתנה בין שתי אותיות [שתי אזכרות השם]! שנאמר [שמואל א ב ג] "כי אל דעות ה'".וכל מי שאין בו דעה, אסור לרחם עליו, שנאמר [ישעיה כז יא] "כי לא עם בינות הוא, על כן לא ירחמנו עושהו". אמר רבי אלעזר: גדול מקדש, לפי שניתן בין ב' אותיות. שנאמר [שמות טו יז] "מכון לשבתך פעלת ה', מקדש ה' כוננו ידיך".ואמר רבי אלעזר: כל אדם שיש בו דעה, הרי זה כאילו נבנה בית המקדש בימיו! שהרי דעה ניתנה בין שתי אותיות, כשם שמקדש ניתן בין שתי אותיות, כאמור.

ונראה לי שניתן לראות את ההקבלה שדעת היא היכולת להבין את התורה ניתנה באש לבנה ושחורה . למשכן יש תוספת של אש אדומה וירוקה . ואדם שיש בו דעת יכול להיות מקדש שהוא סוד האדם

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת פקודי

ד"א כתיב ה' בחכמה יסד ארץ וגו' (משלי ג) ואומר ואמלא אותו רוח אלהים בחכמה (שמות לא), ללמדך שהמשכן שקול כנגד כל העולם וכנגד יצירת האדם שהוא עולם קטן כיצד כשברא הקדוש ברוך הוא את עולמו כילוד אשה בראו, מה ילוד אשה מתחיל בטבורו ומותח לכאן ולכאן לארבעה צדדין כך התחיל הקדוש ברוך הוא לבראות את עולמו מאבן שתיה תחלה וממנה הושתת העולם, ולמה נקרא שמה אבן שתיה, מפני שממנה התחיל הקדוש ברוך הוא לבראות את עולמו, וברא ב"ה =בית המקדש= למעלה שנאמר (שמות טו) מכון לשבתך פעלת ה', אל תקרא מכון אלא מכוון לשבתך כנגד כה"כ =כסא הכבוד= כמש"ל, ויצירת הולד כיצירת העולם, כנגד יצירת הולד במעי אמו, א"ר יוחנן מאי דכתיב עושה גדולות עד אין חקר נפלאות עד אין מספר (איוב ט) תדע לך שכל הנשמות שהיו מן אדם הראשון ושיהיו עד סוף כל העולם כולן נבראו בששת ימי בראשית וכולן בגן עדן וכולן היו במתן תורה שנאמר (דברים כט) כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום ואת אשר איננו פה עמנו היום, ומה שאמר עושה גדולות עד אין חקר, אלו גדולות שעושה הקדוש ברוך הוא ביצירת הולד

 

פרשת קרח האם ברוריה למדה את ההלכה בניגוד לבעלה רבי מאיר ? מה היה דעתם של חכמים על זה? מה המשותף לכל התורות של ברוריה ? מה המקרה היחידי שבו הלימוד של ברוריה לא היה כולל מגנא ומצלה? האם היה בדברי ברוריה רמז למותם של בניה ? מה הקשר למעשה עם נחוניה חופר הבורות ? ‏‏ב'/תמוז/תשע"ח

בס"ד
פרשת קרח האם ברוריה למדה את ההלכה בניגוד לבעלה רבי מאיר ? מה היה דעתם של חכמים על זה? מה המשותף לכל התורות של ברוריה ? מה המקרה היחידי שבו הלימוד של ברוריה לא היה כולל מגנא ומצלה? האם היה בדברי ברוריה רמז למותם של בניה ? מה הקשר למעשה עם נחוניה חופר הבורות ? ‏‏ב'/תמוז/תשע"ח

ניסיתי לחקור את כל המימרות של ברוריה בגמרא את כל התורה משמה של ברוריה . ולהבין את החוט המקשר של  התורה שלה .

ברוריה מופיעה בתוספתא מסכת כלים (בבא מציעא) (צוקרמאנדל) פרק א

קלוסטרא ר' טרפון מטמא וחכמים מטהרין וברוריא אומרת שומטה מן הפסח זה ותולה בחברו בשבת כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה אמר יפה אמרה ברוריא:

אבל בירושלמי מבינים שזה תורה של רבי יהושע וברוריה אומרת את זה תלמוד ירושלמי (וילנא) מסכת

שבת פרק יז

תמן תנינן קלוסטרא ר' יהושע אומר שומטה מפתח זו ותולה בחבירו בשבת

ולכן לא נראה לי שזה חלק מהתורה של ברוריה זה לימוד הלכות של ברוריה שהיית אשת חבר וזה חלק מהלכות שהיא צריכה להיות בקיאה בהם .

תוספתא מסכת כלים (בבא קמא) (צוקרמאנדל) פרק ד

תנור מאימתי מקבל טומאה משיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין ור' שמעון מטמא מיד רבן שמעון בן גמליאל אומר משם רבי שילא הטיחו בטהרה ונטמא מאימתי טהרתו אמר ר' חלפתא איש כפר חנניא אני שאלתי את שמעון בן חנניא ששאל את בנו של ר' חנניא בן תרדיון ואמר משיסיענו ממקומו ובתו אומרת משיפשט את חלוקן כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו מבנו:

אבל כאן גם מובן שזה לא תורה של ברוריה אלה לימוד של המשנה וחלק אולי מ 300 סוגיות שלמדה כל יום מ 300 רבנים . וזה חלק מלמוד המשנה במסכת כלים

משנה מסכת כלים פרק ה

תנור שנטמא כיצד מטהרין אותו חולקו לשלשה וגורר את הטפלה עד שיהא בארץ ר"מ אומר אינו צריך לגרור את הטפלה ולא עד שיהא בארץ אלא ממעטו מבפנים ארבעה טפחים ר' שמעון אומר וצריך להסיעו חלקו לשנים אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא והקטן טהור חלקו לשלשה אחד גדול כשנים הגדול טמא ושנים הקטנים טהורין:

אבל דבר אחד ניתן ללמוד מזה שדעתה של ברוריה לא היית כדעת בעלה ועל אף שהיא לכאורה חלקה על דעתו אמרו חכמים על ברוריה "כשנאמרו דברים לפני ר' יהודה בן בבא אמר יפה אמרה בתו מבנו"

דעתו של רבי מאיר במשנה "ר"מ אומר אינו צריך לגרור את הטפלה" וברוריה אומרת ובתו אומרת "משיפשט את חלוקן"  הכוונה יוריד את הטיח שלו וניתן להבין את כל הטיח מבפנים ומבחוץ ורבי מאיר אומר רק מבפנים אומר התפארת ישראל - יכין מסכת כלים פרק ה משנה ז

ארבעה טפחים. ר"ל חותך רק התנור עצמו בפנים מהטפילה משפתו שלמעלה לצד מטה עד שלא ישאר מתחתיתו גובה ד"ט סמוך ומחובר לקרקע, והיינו לשיטתו דלעיל בריש פרקן דשיריו ד"ט, אבל הטפילה שבחוץ א"צ לגרוד כלל לר"מ (ה):

כלומר נראה שלברוריה יש דעה אחרת מבעלה ובכל זאת חכמים משבחים אותה כלומר לברוריה היה את היכולת לחלוק על בעלה באותם מקרים שדעת בעלה לא היה כפי ההלכה הנוהגת . וכך כותב רמב"ם על משנה מסכת כלים פרק ה משנה ז

מבפנים, ויחתכנו מגבול זה ואז יטהר כמו שקדם ששיריו ארבעה לדעת ר' מאיר. ור' שמעון אומר כי ממה שאמר יתעלה יותץ הכרחי לנתקו מעל הקרקע ואפילו אחר חלוקתו וקלוף הטפלה. ואין הלכה כר' מאיר. ולא כר' שמעון.

ועכשיו נעבור ונבחן את על כל  התורה של ברוריה שכתובה בבבלי

בבבלי ברכות י א מופיע תורה של ברוריה חברותא ברכות דף י עמוד א

הנהו בריוני, אנשים אלימים⁽¹⁾, דהוו בשבבותיה [בשכנותו] דרבי מאיר, והוו קא מצערו ליה טובא. הוה קא בעי רבי מאיר רחמי עלויהו כי היכי דלימותו.⁽²⁾ שמיתה לרשעי ישראל הנאה היא להם כדי שלא ישתרשו בחטא, וגם שמיתתן כפרתן, וגם שלא יקבלו שכרם בעולם הזה, כדי שיקבלוהו בעולם הבא.⁽³⁾אמרה ליה ברוריא דביתהו [אשתו של רבי מאיר]: מאי דעתך להתפלל שימותו? משום דכתיב [תהילים קד לה] "יתמו חטאים", ואתה מפרש כוונת הכתוב שימותו האנשים החוטאים.

אך באמת אין זו הכוונה! כי מי כתיב "יתמו [אנשים] חוטאים"? הרי "יתמו חטאים" כתיב!⁽⁴⁾ והכוונה היא שלא ייעשו עוד מעשי חטא.⁽⁵⁾ועוד טענה לו ברוריה אשתו: שפיל - רד והמשך - וראה לסיפיה דקרא. שסיומו הוא - "ורשעים עוד אינם", והרי פשיטא שאם ימותו האנשים החוטאים אין עוד רשעים, ובהכרח שכונת הכתוב כי כאשר יפסקו מעשי החטא, שוב לא יהיו אותם האנשים בגדר רשעים.אלא, בעי בקש רחמי עלויהו דלהדרו שיחזרו בתשובה, וממילא - "ורשעים עוד אינם"!בעא רבי מאיר רחמי עלויהו, והדרו בתשובה.⁽⁶⁾

בהמשך יש תורה של ברוריה במסכת ברכות חברותא ברכות דף י עמוד א

אמר לה ההוא צדוקי לברוריא כתיב [ישעיהו נד א] על ירושלים בימי שממתה, "רני עקרה לא ילדה, וכי משום דלא ילדה העקרה, אומר לה הכתוב - "רני"?!⁽⁷⁾

אמרה ליה: שטיא! שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב בסופו "כי רבים בני שוממה מבני בעולה [אדום], אמר ה'", ומוכח שה"עקרה" היא אם לבנים.

אלא מאי "עקרה לא ילדה" - רני כנסת ישראל, שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים רשעים שדינם לגיהנם, כותייכו [כמותכם, בני אדום

בבלי עירובין גם מופיע ממרה של ברוריה חברותא עירובין דף נג עמוד ב

רבי יוסי הגלילי הוה קא אזיל באורחא הלך בדרך. אשכחה לברוריה [אשת רבי מאיר]. אמר לה: באיזו דרך נלך ללוד?

אמרה ליה: גלילי שוטה! וכי לא כך אמרו חכמים: אל תרבה שיחה עם האשה!

היה לך לומר בלשון קצרה "באיזה ללוד".

וגם בהמשך חברותא עירובין דף נג עמוד ב

ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה גריס בלחישה, שונה בלחש.

בטשה ביה, בעטה בו.

אמרה ליה: וכי לא כך כתוב על התורה "ערוכה בכל, ושמורה"?

דמשמע: אם ערוכה ברמ"ח איברים שלך, שאתה שונה בקול רם, היא משתמרת. ואם לאו - אינה משתמרת.

וכך רואה הגמרא בבלי את ברוריה שאיה קנה מידה לתלמיד חכם חברותא פסחים דף סב עמוד ב

שקל קלא נטל רבי יוחנן גוש עפר, פתק ביה והשליך לעבר רבי שמלאי. [להראות שהוא כועס עליו].

ואמר ליה רבי יוחנן: ומה ברוריה, דביתהו דרבי מאיר אשתו של רבי מאיר, שהיתה ברתיה [בתו] דרבי חנינא בן תרדיון, דתניא תלת מאה שמעתתא ביומא, שלמדה שלוש מאות שמועות [סוגיות] ביום אחד, מג' מאה רבוותא, משלוש מאות רבנים, ואפילו הכי אף על פי שחכמה כל כך היתה, לא יצתה ידי חובתה בתלת שנין לא יכלה לשנות את ספר יוחסין בשלש שנים.

ואת אמרת רצית לשנותה בתלתא ירחי [בשלושה חדשים]?!

ואם נבחן את המשותף לכל מה שברוריה אמרה נראה שכל התורה של ברוריה חוץ מהמעשה עם הצדוקי יש לו מכנה משותף ברור שהתורה שלה היה שילוב של לימוד תורה עם מגנא ומצלה . המגנא ומצלה של נשים זה לא לימוד תורה זה לדאוג שבעלה או בניה ילמדו תורה ונראה שברוריה הבינה שאולי המגנא ומצלה הוא גם לדאוג ללימוד של התלמידים של בעלה וגם לרבותיו של בעלה .

מדרש תנאים לדברים פרק ו

ושננתם לבניך אלו תלמידיך וכן את מוצא בכל מקום שהתלמידים קרואים בנים שנ' (מ"ב ב' ג') ויצאו בני הנביאים אשר (בבית) [בית] אל אל אלישע וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היו אלא מיכן לתלמידים שהם קרואים בנים: +[וכן הוא אומר ויאמרו בני הנביאים אשר ביריחו אל אלישע וכי בני הנביאים היו והלא תלמידים היא אלא מכאן לתלמידים שהן קרואים בנים]+ כיוצא בו (שם ז') וחמשים איש מבני הנביאים הלכו ויעמדו מנגד: וכן את מוצא בחזקיה שלימד תורה לישראל וקראן בנים שנ' (מ"ב ב' י"ב) ואלישע רואה והוא מצעק אבי אבי ואומ' (שם י"ג י"ד) ואלישע חלה את חליו אשר ימות בו: ויאמר אבי אבי:

ובו נראה את הדברים מעשה  מעשה . אותם בריונים הציקו לרבי מאיר והמשמעות של זה שהם הקשו עליו את לימוד התורה . ראתה ברוריה שהמאמצים של בעלה לפתור את המאמצים לא עלה יפה החליטה לנסות דרך אחרת ובקשה מבעלה שיתפלל עליהם מתוך פלפול בכתובים והדבר הצליח

"אלא, בעי בקש רחמי עלויהו דלהדרו שיחזרו בתשובה, וממילא - "ורשעים עוד אינם"!בעא רבי מאיר רחמי עלויהו, והדרו בתשובה. "

כלומר ברוריה למדה תורה ופלפלה בדברי התורה כדי לעזור לבעלה בלימוד התורה שלו כלומר יש כאן פעולה של לימוד תורה ביחד עם מגנא ומצלה .

גם עם רבי יוסי הגלילי היה לימוד תורה עם מגנא ומצלה כי מה שאמרה ברוריה ליוסי הגלילי היה כדי שלא יבטל תורה בדיבור עם האישה . מסכתות קטנות מסכת אבות דרבי נתן הוספה ב לנוסחא א פרק ט

אל תרבה שיחה עם האשה ואינו צריך לומ' עם האשה אחרת אלא אפילו עם אשתו שלו. מכאן אמרו כל המרבה שיחה עם האשה גורם רעה לעצמו וביטל מדברי תורה ולבסוף יורש גיהנם:אומנם יש כאלו המבקרים את ברוריה לא על הלימוד כי אם על מה שאמרה לרבי יוסי שהיה תלמיד חבר לרבי עקיבא "שוטה"  וכך כותב הרב הגאון זצ"ל עובדיה יוסף בספרו ענף עץ אבות עמוד כ"א

נראה שלא נהגה כהוגן עם התנא רבי יוסי הגלילי וראה בפרוש רש"י מה עלתה לה בסוף ימיה

ואני כתבתי שהדיבור הנ"ל שהראה פרישות יתר של ברוריה "הדליק נורה אדומה " לרבי מאיר והיה בן השיקולים שלו לבדוק אותה . אבל בכל מקרה הכוונה של ברוריה היה לדאוג ללימוד התורה של רבי יוסי הגלילי וזה בבחינת מגנא ומלצה שדואגת שרבותיו של בעלה ילמדו תורה .

וגם בסיפור על התלמיד "ברוריה אשכחתיה לההוא תלמידא דהוה גריס בלחישה, שונה בלחש.

בטשה ביה, בעטה בו."

גם כאן כל מה שעשתה ברוריה שאותו תלמיד ילמד תורה כראוי כי אם לא ילמד תורה כראוי ישכח תלמודו ומיד בגמרא מדובר על אדם כזה שהתחייב מיתה תלמוד בבלי מסכת עירובין דף נד עמוד א

תנא: תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש, לאחר שלש שנים שכח תלמודו. תנא: תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שנתחייב בשריפה למקום. אמרו: הניחו לו, אדם גדול שמש.

כלומר יש  כאן פלפול של ברוריה אבל ביחד עם מגנא ומצלה שהיא דואגת שתלמיד של רבי מאיר ילמד תורה ולא ישכח את התורה .

כלומר יש לנו בכל המקרים שילוב של לימוד תורה יחד עם מגנא ומצלה של ברוריה שדואגת שבעלה תלמידו ורבו של רבי מאיר ילמדו תורה . וזה דומה מאוד לדעתו של בן עזאי תלמוד בבלי מסכת סוטה דף כ עמוד א

מכאן אומר בן עזאי: חייב אדם ללמד את בתו תורה, שאם תשתה תדע שהזכות תולה לה

ואני פרשתי במאמרי הקודם שבן עזאי לומד שחייבים ללמד אישה תורה כדי שתלמד שמים מאררים שהם מי סוטה פועלים לא מידית כאשר יש לאישה זכות שתולה לה . וניתן לפרש שמצד אחד שהמים המאררים ירתיעו אותה גם אם היא תראה שהסוטה שהיא יודעת שעברה עברה לא מתה מידית שזכות התורה תולה לה  ויהיה לה ידיעה שמים מאררים בודקים סוטה. וניתן לומר שגם תלמד שהדבר היחידי שיש לו כוח לתלות לאישה זה שהיא תדאג לבעלה ולבניה שילמדו תורה . וברוריה כנראה פירשה את ההיתר של לימוד תורה לנשים  של בן עזאי גם במקום שלא קשור למי סוטה אבל יש בהם את המגנא ומצלה של האישה כמו שראינו ב 3 התורות של ברוריה .

וכאן נעבור לתורה הרביעית שבו אין מגנא ומצלה לברוריה ויש רק ויכוח מול צדוקי ואמר משנה מסכת אבות פרק ב משנה יד

[*] רבי אלעזר אומר הוי שקוד ללמוד תורה ודע מה שתשיב לאפיקורוס ודע לפני מי אתה עמל ונאמן הוא בעל מלאכתך שישלם לך שכר פעולתך:

וכאן לימוד התורה הוא כנגד מה תשיב לאפיקורס ולכן זה לא מתאים לחלוטין לדברי בן עזאי שכל ההיתר ללמוד תורה הוא כדי להבין את המשמעות של מי סוטה ואת החשיבות של לימוד תורה ומה המגנא ומצלה של נשים . ואולי כאן ברוריה טעתה כאשר דיברה עם הצדוקי ואולי התוצאה של המאמר הזה וכאן אני אומר את זה בזהירות מופלגת שמה שאמרה ברוריה נותן רמז רחוק למה שקרה לבניה של ברוריה

"אמרה ליה: שטיא! שפיל לסיפיה דקרא, דכתיב בסופו "כי רבים בני שוממה מבני בעולה [אדום], אמר ה'", ומוכח שה"עקרה" היא אם לבנים. אלא מאי "עקרה לא ילדה" - רני כנסת ישראל, שדומה לאשה עקרה שלא ילדה בנים רשעים שדינם לגיהנם, כותייכו [כמותכם, בני אדום]

כתוב במדרש מדרש משלי (בובר) פרשה לא

אמר ר' [חמא בר] חנינא מפני מה נתחייבו בניו של ר' מאיר ומתו בבת אחת, מפני שהיו רגילין להניח בית המדרש ויושבין באכילה ובשתיה. אמר ר' יוחנן ואפילו בדברי הבטלה, שבשעה שניתנה תורה לישראל לא הזהירן אלא על דברי תורה, שנאמר היום הזה ה' אלהיך מצוך לעשות (דברים כו טז).

שלא חס וחלילה יובן אני משוה את בניו של רבי מאיר לבני אדום אבל יש כאן איזה רמז למותם של הבנים של רבי מאיר וברוריה בגלל  ביטול תורה . ולא מצאתי בדברי חז"ל בנים שמתו בגלל ביטול תורה . ולכן אולי מה שאמרה ברוריה הינו רמז לזה שלמדה דברי תורה כדי להשיב לצדוקי ולא כמו שבן עזאי שהתיר לנשים ללמוד תורה רק לשם לימוד הזכות שתולה לאישה בשתיית מי סוטה . וזה נמצא בדברי ברוריה במקום היחידי שאין בו את המגנא ומצלה כמו במקרים הקודמים . ואולי ניתן להגיד שרבי מאיר וברוריה היו קרובים אצל הקב"ה ולכן דיקדק איתם כחוט השערה תלמוד בבלי מסכת בבא קמא דף נ עמוד א

תנו רבנן: מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין שנפלה לבור גדול, באו והודיעו את רבי חנינא בן דוסא. שעה ראשונה - אמר להם: שלום, שניה - אמר להם: שלום, שלישית - אמר להם: עלתה. אמרו לה: מי העלך? אמרה להם: זכר של רחלים נזדמן לי וזקן אחד מנהיגו. אמרו לו: נביא אתה? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך אמרתי: דבר שאותו צדיק מצטער בו יכשל בו זרעו? אמר רבי אחא: אף על פי כן מת בנו בצמא, שנאמר: וסביביו נשערה מאד, מלמד, שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו אפילו כחוט השערה.

וכך כותב חידושי אגדות למהר"ל בבא קמא דף נ עמוד א

שהקב"ה מדקדק וכו'. תימה לי למה אשמעינן זה כאן כי מת בנו בצמא בשביל שהוא מדקדק עם סביביו (פירושו), וכי לא מצינו זה בכמה מקומות שהצדיק נענש אף על גב שהוא צדיק גמור. והי' נראה שבא לומר כי (רבי חנינא בן תרדיון) [חנניא חופר שיחין] אף על גב שעשה בור זה כדין מ"מ הבור הזה היה מזיק לקצת בני אדם מי שהוא, וכיון שבא ע"י הבור הזה רעה למי שהוא נפרע מן (רבי חנינא בן תרדיון) [חנניא] שמת בנו בצמא, כלומר, אתה חפרת בור שלא ימותו בני אדם בצמא, בשביל זה היה היזק לבני אדם,

כלומר ברוריה הייתה אישה חכמה ועשתה כהוראת בן עזאי אומנם נגד דעת בעלה אבל עדיין חכמים הודו לה שהיא יכולה לעשות שלא כדעת בעלה אבל עדיין יש להקשות הרי ההלכה היא כרבי אליעזר . וצריך להגיד כמו שאומר שו"ת טוב עין סימן ד

והיה מקום לומר דחדא מתרצא חבירתה דבתחילה סברי דאין הלכה כרבי אליעזר והיו מלמדין תורה שבעל פה לבנות ואתיא מכללא ברוריא. אמנם ממה שאירע לברוריא פ"ק דע"ז הסכימו דהלכה כר' אליעזר.

כלומר ברוריה לא היית צריכה להשיב לאותו צדוקי ולימוד התורה הזה לא היה לדעת בן עזאי ולכן הקב"ה דקדק איתה כמו שהוא מדקדק עם צדיקים .

ויש עוד לדון בנושא ובלי נדבר נמשיך שבוע הבא